ספר העיתים מ״זSefer HaItim 47
א׳תנן בפרק משילין הבהמה והכלים כרגלי הבעלים המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי הוא כרגליו כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית הרי הן כרגליו ושאינן מיוחדין למקום שכלן הולכין, המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי הוא כרגליו אוקימנא בשני רועים דלא קנה אחד ולפיכך הרי הוא כרגליו אבל מסרה לרועה אחד הרי הוא כרגלי הרועה, ת"ר שנים ששאלו חלוק אחד זה לילך בו שחרית לביהמ"ד כו', איתמר שנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות אמר רב חבית מותרת ובהמה אסורה ושמואל אמר אפי' חבית אסורה, רב אמר חבית מותרת דקסבר יש ברירה ובהמה אסורה משום דקא ינקי תחומין מהדדי כלומר כיון שבבהמה יונקין איבריה זה מזה נמצאו תחומין כאילו הן מעורבין זה בזה ולא יתכן בהן ברירה ושמואל אמר אפי' חביות אסורה קסבר אין ברירה, ואמרינן מהו הוי עלה ר' יוחנן אמר אין ברירה ור' אושעי' אמר יש בריר' ואסיקנא דר' אושעי' כי אית לי' ברירה בדרבנן אבל בדאורייתא לית לי' ברירה ואיפסקא הלכה בהדי' כר' אושעי' דקסבר בדרבנן יש ברירה וקם לי' רב ורב אושעי' בחד שיטתא וכיון דקאי רב כר' אושעי' ש"מ דהלכתא כוותי' דרב, אמר שמואל שור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם:
1