ספר העיתים נ״טSefer HaItim 59
א׳מתני' רבי יהודה אומר ר"ה שהי' ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר עירובי בראשון למזרח בשני למערב בראשון למערב בשני למזרח ואם עירובי בראשון בשני הריני כבני עירי ולא הודו לו חכמים ואינון ר' יוסי דסבר דשני ימים של ר"ה קדושה אחת היא וכו', והא מתני' דכתבינן לעיל אם אינו מכיר או בקי בהלכה וכו' איתשיל עלה רבנא שרירא גאון זצ"ל וזו הוא נוסחא ושאלתם הא דתנן אם אינו מכיר או בקי בהלכה ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח וכו' וקאמר בגמרא תני' כוותי' דרב מי שבא בדרך וכו' עד שמהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה באמירה תלי' מילתא או אפי' במחשבה נמי וכן נמי מי שמהלך בדרך כגון בני מערב שנוהגין לבוא [אל מ"צ] בשיירות [הדרך] והדרך ארוכה היא עד למאוד ורוב שביתתם במדבר ויש בהן שמכיר בדרך ויכוין בתחלה מקום כל שבת ושבת ויש מהן שאינו מכיר אם אמר המכיר תהא שביתתי במקום פלוני ושאינו מכיר תהא שביתתי יזכה להן מקומן אלפים אמה לכל רוח או לא, אם מצאו שם נקע או תל שגבוה יו"ד והיא מד' אמות עד בית סאתים יש בתוכו ויש להן אלפים אמה לכל רוח או לא, ואם אין לו אלא ד' אמות והוצרך לנקביו וצריך מים ליטול ידיו מאי תקנתי' [תשובה] הא מתני' והא ברייתא הלכתא אינון ואין לנו אלא מה שאמרו חכמים דתנן ואמר תהא שביתתי באמירה תליא מילתא ולא במחשבה ובני מערב ששובתין הרבה במדברות ויש מהן שמכיר בדרך ומכוין מתחלה מקום כל שבת ושבת לא סגי לי' במה שהוא מכוין מעיקרא אלא צריך לומר בכל ערב שבת ושבת סמוך לחשכה שביתתי במקומי שיזכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ואם אמר שביתתי במקום פלוני אפי' סמוך לחשיכה אינו קונה שביתה באותו מקום אלא א"כ אומר בשעה שאם ירוץ מגיע לאותו מקום עד שלא תחשך לפיכך משער את הדרך בלבו ואם (כן) יש בינו ובין אותו מקום שיעור זה שאם ירוץ משעה שהוא אומר שביתתי שם ועד שתחשך מגיע לאותו מקום ואם משער כך ולא רץ אע"פ שחשבה ויש בינו ובין אותו מקום אלפים אמה יש לו להלך עד שמגיע אליו וממנו יש לו אלפים אמה לכל רוח אבל אם שיער הדרך עד אותו מקום שאפי' רץ אין מגיע לשם מבעוד יום לא קנה שביתה שם ונחשב כחמר וגמל ואין לו אלא ד' אמות לפיכך יהא אדם זהיר מלומר כך עד שישער את הדרך בלבו שכך אנו אומרים אמר רבה והוא דכי רהיט מטי ומקשי אביי והא חשכה לו קתני ומפרקינן חשכה לו אי מסגי קליל אבל כי רהיט מטי, ומי שקנה שביתה במקום מסויים כמו נקע או תל גבוה יו"ד והיא מד' אמות עד בית סאתים שובתין בו ומהלכין את כולו ויש להם חוצה לו אלפים אמה לכל רוח, ומי שאין לו אלא ד' אמות והוצרך לנקביו כבר פירשנו למעלה מאי דיני' גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה ויש לו לילך למקום צנוע לעשות צרכיו אבל משום מים לטול את ידיו אם אפשר לו שלא במים ישב במקומו ואם אי אפשר לו עושה מה שהוא יכול:
1