ספר הקנה ט׳Sefer HaKanah 9
א׳מצות תלמוד תורה.
1
ב׳וגם אמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם ואחז"ל מצות עשה ללמד את בנו תורה ונשים ועבדים פטורים מת"ת וגם ארז"ל האשה פטורה מללמד את בנה תורה שהחייב ללמוד חייב ללמד, וכל תלמיד המבקש ללמוד חייב ללמדו וצריך להמשיכו בדברים נאים לבא ללמוד שגם התלמידים נקראו בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים, ומה שהזהיר על בנו ובן בנו כדי להקדים בנו לבן בנו ובן בנו מחבירו, וגם ארז"ל בן חבירו יזהר מליקח ממנו שכר, ולבנו ישכור מלמד, וקטן שיודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה מורשה ושמע פסוק ראשון וללמדו מקרא ותורה עד שיהא בן ו', ומי שלא למדו אביו הוא חייב א"ע ללמוד, הוא שנאמר ולמדתם אתם ושמרתם לעשות שאם לא ילמוד לא ידע לעשות מעשה שהלימוד מביא לידי מעשה א"כ התלמוד קודם, וארז"ל עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה.
2
ג׳ ועוד ארז"ל חנוך לנער על פי דרכו ח"א מי"ב עד כ"ב שנה וח"א מי"ח עד כ"ד שנה, והוא להדריכו בתורה ובמוסר כדי שידע להדריך א"ע כל ימיו בתורה ובמוסר, ובמקום אחר אמר במקום שנהגו ליטול שכר בתלמוד תורה שבכתב יקח, ולא שכר לימוד אלא שכר שימור הנערים הלומדים תורה שבכתב שהם קטנים אבל בתורה שבע"פ אסור ליקח שכר כלל שנאמר ראה למדתי אתכם בחנם, ואף כל הדורות תלמדו בחנם ואם לא ימצא מי שילמדנו ישכור מלמד והוא אל יאמר כן, הוא שנאמר אמת קנה ואל תמכור.
3
ד׳ ועוד חוקים ומשפטים בחנם, מקרא ותרגום בשכר, כי הוא הנקרא שכר בטלה ולא שכר הלימוד, וע"כ מלמדי הלכות שחיטה וקמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
4
ה׳ וגם אמר בין עני בין עשיר צריך לקבוע זמן ללימודו ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה, וכל שאינו עוסק בתורה מביא חרב לעולם ואמרו רז"ל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות.
5
ו׳ ודוקא תורה שבע"פ.
6
ז׳ אבל תורה שבכתב לכתחילה לא אבל דיעבד אין כאן תיפלות.
7
ח׳ וגם ארז"ל אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן וע"כ מותר להושיב מלמד אצל מלמד אחר.
8
ט׳ והאדם אינו נידון תחילה אלא על דברי תורה ואח"כ על שאר מעשיו.
9
י׳ וי"א בודקו תחילה במשא ומתן אם נשא ונתן באמונה וצדקו דברי האומר בתורה.
10
י״א ולפיכך אמר לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבא לשמה.
11
י״ב וגם אמרו רז"ל גדול ת"ת שמבטל יצה"ר שכן אמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וגם אמרו כל המשמיע קולו בתלמודו תלמודו מתקיים בידו.
12
י״ג ועוד ארז"ל כל המבטל תורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיימה מעוני סופו לקיימה מעושר, וגם אמר ר' יוחנן אפילו לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש.
13
י״ד וגם ארז"ל כל המשתמש בכתר של תורה נעקר מן העולם.
14
ט״ו וגם ארז"ל ודאשתמש בתגא חלף ואמר חכם אחד זה המשתמש במי ששונה הלכות.
15
ט״ז וגם ארז"ל המשתמש בכלי של תורה ראוי להריגה.
16
י״ז וי"א המשתמש בשם המפורש.
17
י״ח וגם ארז"ל שרי ליה לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ביה, ומקשה והלא ר' טרפון היה מצטער על שהודיע עצמו לאדם שהעליל עליו ממון, ומתרץ ר' טרפון עשיר גדול היה ואיבעי ליה לפייסיה בדמים, וגם אמר רבא שרי ליה לאינש תלמיד חכם לומר צורבא מרבנן אנא ולא יהיבנא כסף גולגלתא הוא מס המלך, אמר ר' יוחנן בני עירו מצווין לעשות מלאכתו לתלמיד חכם שנאמר ועשו ארון עצי שטים ולא כתיב ועשית.
18
י״ט אל"ר שמעתי דינין ומשפטים בת"ת הרבה מאוד ועתה שאלה אחד שאילנא מכם או אבי ואתה שניכם כאחת תהרסו ואני אבנהו או אני אהרוס ואתם תבנו.
19
כ׳ וברוך ה' אשר נתן לנו שכל שאינו סובל דבריהם.
20
כ״א א"ל בני אם יש לך לאמור אמור.
21
כ״ב א"ל השומע דבריהם עד אלקים ילך קולו ושאלינא להקב"ה למה ברא האשה הענייה הזאת שאין לה לא שכר ולא עונש אחר שפטורה ממקצת מצות כגון שהז"ג, ובאלו המצות שהן פטורין אין שכר בעשייתן ולא עונש בביטולן כענין גדול המצווה וקב"ה חייבה בתלמוד תורה השקול כנגד כל המצות.
22
כ״ג וחז"ל פטרוה בעבור שמצאו מלת בניכם בתלמוד תורה ולא אמרו שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות, ולא די להם זה אלא שהקישו תפילין לתלמוד תורה ופטרוה מתפילין, ואחר כך עשו תפילין בניין אב לכל מצות עשה שהזמן גרמא ואמרו דפטורות ובלאו הכי היו חייבות, ואמאי פטורות מתלמוד תורה והכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך וכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ואמרו כל מקום שתלו השכר באריכת ימים נשים חייבות משום דנשים בעלי חיים נינהו כגברי, מה תאמר משום דכתיב בניכם מזה תוכיח שעליה אמר הכתוב למען ירבו ימיכם וימי בניכם וחייבת האשה משום גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי ומבניכם לא חשו הכא נמי לא שנא, ואם כן אדרבא נקיש תפילין לת"ת מה תלמוד תורה נשים חייבות אף תפילין נשים חייבות ונחזור ונעשה תפילין בנין אב מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות.
23
כ״ד ועוד למה נקיש תפילין לתלמוד תורה נקיש תלמוד תורה לתפילין מה תפילין נשים פטורות אף תלמוד תורה נשים פטורות וישתוק מבניכם שנאמר בתלמוד תורה, וכי תימא תפילין גופייהו מנא לן נילף ממילה במה מצינו מה מצינו מילה שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות אף תפילין וכו', ועוד מאי הוא דקאמר ונקיש תפילין למזוזה ומשיב תפילין למזוזה בפרשה ראשונה איתקש בפרשה שנייה לא איתקש כי אין הדין נותן להקיש תפילין לא לתלמוד תורה ולא למזוזה משום דאלו אין הזמן גרמא והאי הזמן גרמא.
24
כ״ה ועוד כשאומר ונקיש מזוזה לתפילין ורוצה לפטור הנשים ממזוזה ומשיב גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי וכי למען ירבו ימיכם אמזוזה לבד קאי אכולהו קאי, והכי קאמר וקשרתם ולמדתם וכתבתם למען ירבו ימיכם.
25
כ״ו ועוד כאן דייק ואמר בניכם ולא בנותיכם ובמזוזה בנותיכם בכלל בניכם שהרי נשים חייבות במזוזה ולא דייק מבניכם לפטור.
26
כ״ז ועוד לגבי בת כהן כתיב וזרע אין לה ודייק כי איצטריך קרא לזרע פסול לגבי יבם כתיב ובן אין לו ולא דייק מניה בן ולא בת אבל אמר לא שנא בן ולא שנא בת פוטרת מיבום ומחליצה.
27
כ״ח ואם כן דהכי הוא בני דכתיב בציצית וממנו פריך להיקשא ופוטר הנשים מה ראה דדייק בנים ולא בנות, ורואה אני כי כל אלו בונים כרצונם ואם כן אבנה גם אני כרצוני מה מצינו בן שנאמר גבי יבום הבת בכלל אף כל מקום שנאמר בן או בני כי בן ובני חד הוא ובנותיכם בכלל בניכם.
28
כ״ט והקשה שבכולן לא די לה לענייה שהשפילה עד לארץ אחר שפטרוה ממצות המלך אלא שהקשוה לעבד שאמרו כל מצוה שהאשה חייבת עבד נמי חייב, ולמען השם אמור לי ר' מה טיבו של העבד עם האשה שהאשה בת חורין זרע ישראל והעבד כנעני זרע גוי פסול.
29
ל׳ אמר לו שמור פיך ודע כי אין תלמוד תורה כשאר מצות שלא הזמן גרמא, ששאר מצות שלא הזמן גרמא רומזים בבינה, וכל מצוה שהוא למעלה מן ההיקף נקרא שלא הזמן גרמא שאין שם זמן נתפש, ותלמוד תורה רומז בתפארת, וכל המצות עשה שהזמן גרמא הרומז בהיקף נשים פטורות, אלא שיש לך לשאול שתלמוד תורה רומז בהיקף וההיקף נקרא הזמן גרמא אם כן תלמוד תורה למה הוא מצוה תדירא שלא הזמן גרמא יעשה לה זמן כמשפט ויהיו הנשים פטורות, ובזה דע בני מצד חכמה עילאה הנקרא תורה רשומה שממנה נרשמה, והדין היה נותן להיות האישה חייבת מצד מעלות חכמה עילאה, אלא התלמוד תורה הוא המצוה והוא הנותן רשות, ועל כן הבעל פוטר את האשה כי הוא מברך הבית ואין האשה צריכה מאומה מצד עצמה, ואי לאו בניכם הייתי טועה מצד מעלתה שהאשה חייבת קא משמע לן דפטורה, ואין הדבר כן במזוזה כי שני המזוזות הם חכמה ובינה והמשקוף הוא הכתר, ואף על פי שכל המאמרות בדרך מזוזות ומשקוף מכל מקום מזוזות הדלת עולה עד למעלה, ועל כן קרינן בה שלא הזמן גרמא וגם הנשים חייבות.
30
ל״א ובניכם דכתיב גבי מזוזה לא לפטור הנשים בא אלא בשורת השכר הוא בבנים שאדם אוהב בהם אבל הבנות בכלל ימיכם מכל מקום בשורה על הבנים בפני עצמו, ומה שתפילין למדין מתלמוד תורה כי תפארת הוא האדם המניח תפילין כגון שמע בחכמה והיה כי יביאך בבינה שמע בחסד והיה אם שמוע בפחד וכולם בתפארת ואף על פי כן תלמוד תורה ותפילין שניהם רומזים בתפארת וע"כ שוים בדינם.
31
ל״ב ותלמוד תורה שרשה בחכמה וע"כ גדולה מתפילין, ואין הדין נותן ללמוד תלמוד תורה מתפילין וגם תפילין אין ללמוד ממילה מב' טעמים, האחד שאין הפטור מגופה דלא נמצא מילה באשה.
32
ל״ג ועוד שהמילה ביסוד והתפילין בתפארת.
33
ל״ד אמר לו תפילין של יד למה נקרא קדושה קלה בעבור שרומז באשה אם כן תהיה האשה חייבת בקדושה קלה רצה לומר בתפילין של יד ולא מעכבו תפילין של ראש.
34
ל״ה אמר לו בני אחר שהאיש ממשיך כל הד' פרשיות בביתו אם כן מה צריך לאשה ואין הדין נותן.
35
ל״ו והעבד כל זמן שלא טבל הרי הוא גוי ואין גופו קנוי לרבו, נכנס במים יצא מגויותו ונמסר ביד רבו ואם כן יד רבו עליו כמו באשתו, ועל כן חייב במצוה שהאשה חייבת ואינו כדאי לקרות ישראל בטבילה לבד אם לא ששחררו רבו וזהו והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה שהוא במקום אשה ועל כן קראו אחוזה.
36
ל״ז אל"ר האשה אינה חייבת ללמד את בנה ואמאי והלא הגורם כעושה לענין השכר.
37
ל״ח אמר לו הואיל והאשה ברוכה מצד בעלה גם הבן מתברך מצד הבעל והאשה לא הוזקקה לברך את בנה.
38
ל״ט והראיה מיעקב אבינו עליו השלום הוא היה המברך את בניו ולא האמהות, ועל מה שאמר שחייב לברך גם את בן בנו כענין מנשה ואפרים וגם ללמדו תורה כי הוא המעורר הברכה, וגם את בן חבירו הדין נותן שכן אברהם אבינו בירך את יצחק בנו תחילה ומכבה אשו הגדולה ואחר מברך את יעקב ומשפיע אליו ברכה שהוא בן בנו, ואחר הנצח הנקרא בן חבירו כי נצח בגימטריא קמח.
39
מ׳ וזהו שארז"ל אם אין קמח אין תורה רצה לומר הנצח הוא המקבל שפע החסד הנקרא תורה כענין ותורת חסד על לשונה.
40
מ״א ועל כן הדבק בתורת חיים עד העולם והוא שנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, ומלת חיים במספר קטן קמח הרומז בנצח שדרך הנצח חיים באים לעולם, וכל זה שצריך בחיוב ללמוד את בן חבירו תורה בחנם ולא כאלו החוזרים אחר שכר ומחליפין הקדשים לעשותן חול ומלאכה להתפרנס ממנה והם מאריכים את הגלות ומעלים הגזירות, ואחרי שהוא אינו נותן תורתו בחנם אם כן גם למעלה לא יתנו לו בחנם ואין לה לכנ"י לתת שכר למעלה לתת לה מתורה קדומה, והתורה צועקת ראה למדתי אתכם חוקים בחנם וכן תעשו גם אתם ולא תקלקלו הצינורות, ולכן כתבתי חרם בסוף ה' חומשי תורה שכן ראשי תיבות וסופי תיבות המשלימים ה' חומשי תורה עולה חר"ם, שהחמש ספירות אחרונות מחרימין אותם בכל יום וי ליה וי לנפשיה, הנוטל שכר שבקל הוראותיו שקר ומן השמים אין מסכימים על שום הוראותיו עליו נאמר סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו.
41
מ״ב ובא וראה בני מעלת התלמוד שהוא בלול במקרא ובמשנה ובתלמוד ובו המקרא ונפשו קשורה בנפשו, ואי אפשר הא בלא הא ובה סודות התורה, ברוך שנתן תורה וגלה סודותיה לעמו ישראל והם לא רדפו אחר השורש לדעת היכן הדברים נוגעים, וכאשר ילמדו לקרוא ואצ"ל לישא וליתן קרוב הוא הדבר שאם היה מוצא אדם בר הכי היה מרבה לו ממון להסכימו לדבר בהמון הם כמעשה גוים, ובאמת בני אפילו למד ספרא וספרי וכולהו תלמודא עם הארץ יקרא אצל החכם כי החכם נקרא שנפשו קשורה בנפשה של תורה.
42
מ״ג אבל תלמיד חכם שבכלל חכם לא בא כל המצוות אליו מצות אנשים מלומדה, ולוקח שכר ומביא חרב לעולם מי גרם לו כל זה, על שלמד תורה ותלמוד ולא למדו כל הצורך ונשאר עם התלמוד לבדו, וכהיום בלא ידיעת שרשו הוא כמכה במעים אשר כל הרופאים לא יכלו לרפאותה כי העלתה צמחים, רק ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, וכראות ר' יוחנן שמצד המלמדים תשכח היחוד אמר אם קרא קריאת שמע פעמיים ביום קיים לא ימוש, וכראותם החכמים שהתורה מתמעטת התירו ליטול שכר בטלה, והחזיקו להם בראייה באמרם מלמדי הלכות שחיטה וקמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, ולמה לא ישימו לב למה תפשו בדבריהם שחיטה וקמיצה ששחיטה מחיה מתים למטה שעל ידי שחיטה הראויה מתים חיים.
43
מ״ד והקמיצה מחיה עניים למעלה כשהם צמאים העניים והאביונים מבקשים מים ואין, ועל כל זה לא היו נותנין להם משלהם רק מתרומת הלשכה כדי שלא לקלקל למעלה והוי ליה מצוה הבאה בעבירה ועל כל זה קבלו שכרן כי זהו שאומרים היו נותנים להם שכרן.
44
מ״ה ודע בני באמת הוא הוא הנדחה ממקומו ויאמרו לו זיל פרע שבעה על חד בבושת פנים כי חטא בז' קולות שבהן נתנה התורה, אבל המרביץ תורה ביתומים ובקצרי היד וגם בעשירים שלא ידקדק, דאפילו גוי והולך אחריהם ומקרבם בדברים יפים ורכים ומביאם בביתו ומושיבם בספר כענין ריב"ז לר' אליעזר בן הורקנס אפילו עבד עבודה זרה וחלל שבת מוחלין לו, קודם בואו למקומו צלו וכוחו באין אצלו ונדבקין עמו ומיד מכריזין פנו מקום לפלוני ומודיעים לו כל חומשי התורה ואומרים לו ברוך אתה לה' ולמה לו לאדם לרדוף אחר ההבל ירדוף אחרי המצוה הזו, ואל תשיבנו במה יתפרנס עליו הכתוב אומר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, ואם יצרו תוקפו ולקח שכר מצד שאין בטחונו שלם לפחות יעשה מלאכתו באמונה, כי תחלת דינו נשאת ונתת באמונה ואחר שנושא ונותן באמונה ולוקח שכר שואלין אותו אם עשה מלאכתו באמונה שכן כתיב וכל מעשהו באמונה רוצה לומר כל מעשהו של תפארת באמונה היא כ"י, ומה שאמרו חז"ל שהעולם מתקיים בהבל פיהם של תינוקות דע בני באמת שכל ישיבה של מטה יש כנגדה למעלה והם נפשות הצדיקים שעסקו בתורה בעולם הזה, וגם החיות בגוף ובנפש כנגדם יש להם כוחות וצל למעלה וכולם בכנ"י, וכאשר יתעסקו למטה יתעסקו גם למעלה הכוחות החיבור שכנגדם ומסיבתם הצינורות מתישרות והעולם מתקיים.
45
מ״ו ועל כן מושיבים מלמדי תינוקות כדי לקרב הכוחות למעלה.
46
מ״ז ועל כן יש לירא מתלמידי חכמים המעוררים חיים בעולם, ומפני שהתפארת הוא מלך בששה קצוות על כן צריך להמליך החכם עליהם להקדימו בכל דבר לפוטרו ממסים וארנונות וכן כהן נוטל חלק בראש לסוד שכהן עליון הוא חסד נוטל קודם כולם.
47