ספר המכריע כ״טSefer HaMakhria 29
א׳גרסינן בפרק שני דמגילה תנן וכל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ואמרינן בגמרא כל הלילה כשר לקציר' העומר דאמר מר קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.
1
ב׳פירוש בסיפרא ובסיפרי תניא הכי ומייתינן לה במנחות בפרק רבי ישמעאל בהלכות כיצד היו עושים תנו רבנן וספרתם לכם ממחרת השבת שתהא ספירה לכל אחד ואחד ממחרת השבת ממחרת יום טוב וכו' עד מיום הביאכם תספרו יכול יביא ויספור ואימתי שירצה יקצור תלמוד לומר מהחל חרמש בקמה תחל לספור.
2
ג׳אי מהחל חרמש יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא תלמוד לומר מיום הביאכם יכול יקצור ויספור ויביא ביום תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה.
3
ד׳אימתי אתה מוצא תמימות בזמן שאתה מונה מבערב הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.
4
ה׳פירוש אם היה כותב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם ולא יותר הייתי אומר קבע הבורא יום שני של פסח שבו ביום יביא ובו ביום יתחילו לספור אבל לקצירת העומר לא קבע זמן והייתי אומר שיקדים לקצור כל זמן שירצה תלמוד לומר במקום אחר מהחל חרמש בקמה תחל לספור שתלה הספירה בזמן הקצירה אבל אינו רשאי להקדים הקצירה ליום הספירה.
5
ו׳ואילו היה כותב מהחל חרמש ולא יותר הייתי אומר יקצור ויספור ממחרת השבת אבל הבאת העומר לא תהיה ממחרת השבת אלא אימתי שירצה יביא תלמוד לומר מיום הביאכם שתל' הספירה ביום ההבאה אלמא למדנו שהקצירה וההבאה והספירה כולן יהיו ביום שני של פסח.
6
ז׳ואם היה כותב שני מקראות הללו ולא יותר הייתי אומר שהקצירה וההבאה והספירה יהיו כולן ביום תלמוד לומר לגבי ספירה וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה ואי אפשר להיות תמימות אם לא יתחילו לספור מבערב שהלילה הוא תחלת היום הא כיצד קצירה וספירה בלילה שהרי תלה הכתוב הקצירה בספירה כדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור וכמו שהספירה היא בלילה כדנפקא לן בתמימות כך הקצירה לא תהא אלא בלילה אבל ההבאה תהיה ביום כדכתיב מיום הביאכם.
7
ח׳ובשילהי פרק רבי ישמעאל תנן מצות העומר לבא מן הקמה לא מצא יביא מן העומרים מצותו לבא מן הלח לא מצא יביא מן היבש מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר ודוחה את השבת.
8
ט׳ואמרינן עלה בגמרא תנו רבנן בסיפרא תקריב מנחת בכוריך מה תלמוד לומר לפי שמצות העומר לבא מן הקמה מנין שאם לא מצא יביא מן העומרים תלמוד לומר תקריב דבר אחר תקריב לפי שמצותו לקצור בלילה מנין שאם נקצר ביום כשר תלמוד לומר תקריב תקריב אפילו בשבת תקריב אפילו בטומאה פירוש מצות העומר לבא מן הקמה כדכתיב מהחל חרמש בקמה ומצותו לבא מן הלח כדכתיב כרמל ומצותו ליקצר בלילה כדכתיב לגבי ספירה תמימות תהיינה ותלה הכתוב הקצירה בספירה כדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור ומריבוי' דקרא דתקריב מנחת בכוריך דכבר כתיב ברישי' דקרא ואם תקריב מנחת בכורים אלא ללמד על העומר שהקריבו שלא במצותו כגון שלא מן הקמה ושלא מן הלח ושלא נקצר בלילה שהוא כשר.
9
י׳ורמינן עלה הא דתנן במגילה זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה קתני לילה דומי' דיום מה דיום בלילה לא אף הלילה ביום לא.
10
י״אפירוש אי הוה תני כל הלילה כשר לקצירת העומר ותו לא הוה אמינא מצותו להקצר בלילה לכתחילה ואם עבר וקצר ביום נמי כשר אבל השתא דתני דומיא דכל היום כשר וכו' והדר תנא נמי זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה שמע מינה דוקא קתני מה מצות דיום כגון שחיטה ומליקה וכיוצא בהן הן פסולות בלילה אף מצות הלילה נמי דהיינו קציר' העומר והקטר חלבים הן פסולין ביום אלמא קצירת העומר פסולה ביום שני של פסח כי אם בלילה והקטר חלבים ואיברים נמי אינו כשר אלא עד הבקר ולא ביום המחרת והיכי תנן הכא נקצר ביום כשר ופריק רבא לא קשיא הא רבי והא ר' אלעזר ברבי שמעון דתניא הרי שהיה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת אם יש מנחה אחרת אומר ומביאין אחרת תחתיה ואם לאו אומרים לו הוי פיקח ושתוק דברי רבי.
11
י״ברבי אלעזר בר' שמעון אומר בין כך ובין כך אומרים לו הוי פיקח ושתוק שכל עומר שלא נקצר כמצותו פסול. פירוש רבי סובר אע"פ שהעומר קרב בטומאה היכא דאפשר למעבד בטהרה עבדינן.
12
י״גהילכך אם ימצאו שבלים יותר שנגמרו אומר הכהן כי נטמאת זו ומביאין אחרת תחתיה וקוצרין אותה ביום שהעומר שנקצר ביום כשר ולא נאמר לילה אלא למצוה ומוטב שתדחה אותה המצוה ואל יקרב בטומאה ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר אע"פ שיכול לקצור ולהביא אחרת ביום אומרים לו שישתוק ויקריבנה בטומאה שכל עומר שלא נקצר בלילה פסול הוא דדוקא קאמר רחמנא לילה לא יום הילכך מתניתין דמגילה אתיא כרבי אלעזר בר' שמעון ומתניתין דמנחות אתיא כרבי.
13
י״דואמרי' התם אמר רבה [בר] בר חנה אמר רבי יוחנן רבי אלעזר ברבי שמעון בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה דאמר כל מלאכה שאפשר לה להעשות בערב שבת אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לה להעשות בערב שבת דוחה את השבת.
14
ט״ווסבר לה כרבי ישמעאל דתנן רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצירת העומר שהיא מצוה. ואי סלקא דעתך נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דוחה את השבת נקצריה מערב יום טוב אבל מדדחי שבת שמע מינה נקצר שלא בזמנו פסול.
15
ט״זפירוש אם אתה אומר נקצר ביום שני של פסח כשר דלא אמר רחמנא ליל יום שני אלא למצוה הוא הדין נמי שאם נקצר מערב יום טוב כשר ואף על פי שקצרו קודם זמן הקרבתו ואם כן כשחל יום שני של פסח בשבת יקצר בארבעה עשר אלא ודאי מדאמרינן שקצירת העומר דוחה שבת שמע מינה שאין קצירת העומר כשרה אלא בליל הנף וכמו שאם הקדימה מקודם לכן פסולה כך אם איחרה ביום הנף פסולה היא.
16
י״זורבי דסבירא ליה שאם נקצר ביום כשר והוא הדין נמי שאם נקצר קודם זמנו כשר סבירא ליה דקצירת העומר לא דחייה שבת שכיון שיכול לעשות מערב יו"ט אינה דוחה שבת.
17
י״חותרי סתמי דתנן בפרק רבי ישמעאל דקצירתו דוחה שבת מוקמינן לה דלא כרבי ופליגא דרבי אדרבי ישמעאל דאמר מה חריש רשות אף קציר רשות וכו' וקרא דבחריש ובקציר תשבות מוקי ליה כרבי עקיבא דפליג בהא אדר' ישמעאל כדאמרינן בהילכתא קמייתא דמשקין במ"ק בחריש ובקציר תשבות.
18
י״טר' עקיבא אומר אינו צריך לומר בחריש ובקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקצי' של שביעית שיצא למוצאי שביעית ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצירת העומר שהיא חובה.
19
כ׳פירוש רבי ישמעאל סבירא ליה דקרא אשבת בראשית קאי ולא איצטריך אלא למישרא קצירת העומר שהיא דוחה שבת. ורבי עקיבא סבר דלאו אשבת בראשית קאי אלא בא להזהיר על חריש של ששית הנכנס לשביעית דהיינו שני פרקי' שאסרו חכמים כדאמרינן התם בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד עצרת אבל מכאן ואילך הוא אסור שכל מה שעושה לצורך שביעית הוא עושה.
20
כ״אואמרינן התם אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו והתירום.
21
כ״בפירוש התירו לחרוש מן הפסח ומן העצרת ואילך עד ראש השנה. ואקשינן היאך יכול רבן גמליאל להתירם והרי ב' פרקים הללו הלכה למשה מסיני הן להיות אסורים דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת חורתן עשר נטיעות וניסוך המים וערבה הלכה למשה מסיני.
22
כ״גפירוש עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה.
23
כ״דוממילא דזקנות אסור לחרוש תחתיהן מעצרת ואילך ופריק רב יצחק כי אתאי הלכתא שלשים יום לפני ראש השנה ואתו בית שמאי ובית הלל תקין מן הפסח ומן העצרת וכך התנו ביניהם כל הרוצה לבטל יבא ויבטל.
24
כ״הפירוש מן ההלכה היינו יכולים לאסור את הזקנות אלא שלשים יום לפני ראש השנה ולא יותר מאלו נטיעות עד ראש השנה וזקנות עד שלשים יום לפני ראש השנה ומן הפסח ומן העצרת הן מדרבנן ובאו רבן גמליאל ובית דינו והתירום לשני פרקים הללו והעמידו הדבר עד שלשים יום לפני ראש השנה ולא יותר.
25
כ״ותו אקשינן הני הלכתא נינהו הני קראי נינהו דתניא בחריש ובקציר תשבות רבי עקיבא אומר אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית וכו'.
26
כ״זאלמא ר' עקיבא מפיק להאי קרא לחריש של ששית הנכנס לשביעית וכל מה שאדם חורש מן הפסח אינו עושה אלא לצורך שביעית והיאך יכול רבן גמליאל להתירם ומסיק רב אשי דעשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכתא גמירי להו וכי גמירי להו הלכתא בזמן שבית המקדש קיים דאיכא ניסוך המים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא.
27
כ״חורבן גמליאל ובית דינו לא סבר לה כר' עקיבא האי קרא לחריש של ששית הנכנס לשביעית אלא כרבי ישמעאל דמפיק ליה לקצירת העומר שדוחה שבת.
28
כ״טאבל חריש דששית לא נאסר אלא מהלכה למשה מסיני דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן וכיון דלא נאסר אלא מהלכה למשה מסיני סבר רבן גמליאל ובית דינו דלא גמרינן הילכתא אלא בזמן שבית המקדש קיים דומיא דניסוך המים הנה מצאנו שרבן גמליאל ובית דינו היו סוברין כר' ישמעאל דאמר קצירת העומר דוחה שבת והכי סבירא להו לרבי שמעון בן פזי ולר' יהושע בן לוי ולבר קפרא דאמרי לה להא מילתא דרבן גמליאל ואע"ג דקיימא לן הלכה כר' עקיבא מחברו וגם קיימא לן דהלכה כרבי מחבירו כיון דרבן גמליאל ובית דינו סבירא להו כרבי ישמעאל וגם אלה האמוראים רבי שמעון בן פזי ורבי יהושע בן לוי ובר קפרא אמרי לה למילתא דרבן גמליאל למימרא דהכי סבירא להו שמע מינה דהלכתא כרבי ישמעאל דאמר קצירת העומר דוחה שבת וכיון שדוחה שבת נמצא שזמנה קבוע ואם נקצר העומר שלא בזמנו פסול הוא.
29
ל׳דתרי סתמי מוכיחי הכי חדא במגילה דתנן וכל הלילה כשר לקצירת העומר ותרתי בפרק רבי ישמעאל דתנן דקצירת העומר דוחה שבת ולית לן אלא סתמא חדא כר' דתנן נקצר ביום כשר.
30
ל״אותו דההיא דמגילה תני לה גבי הלכתא פסוקתא כדאמרינן בפרק הגוזל עצים גבי משנה דלא תנא התם אלא משנה וחוזר בפרק האומנים כ"ש הכא במגילה דקתני טובא ותני נמי קצירת העומר בהדייהו למימרא דמה כולהו אם עשאן שלא בזמנ' פסולין אף קצירת העומר שלא בזמנה פסולה.
31
ל״בוכיון שלמדנו שאין קצירת העומר אלא בלילה ולא ביום ממילא נמי שאין ספירה כשירה אלא בלילה שהרי עיקר לילה אינו כתוב אלא אצל הספירה כדכתיב תמימות תהיינה אצל הספירה אלא שתלה הכתוב הקצירה בספירה כדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור. והילכך מי ששכח ולא ספר בלילה אין לו תקנה לספור ביום.
32
ל״גובהלכות גדולות בשילהי הלכות הפסח כתוב היכא דאישתלי ולא בריך ספירת העומר בשאר יומי בליליא מברך ביממא.
33
ל״דובהלכות מנחות כתוב מר רב יהודאי גאון הכי אמר היכא דלא מנה עומר ליליא קמא לא מני בשאר לילואתא מאי טעמא דבעינן שבע שבתות תמימות וליכא אבל בשאר לילואתה היכא דלא מנא מאורתא מני ביממא ושפיר דמי.
34
ל״הומה שכתב דאי לא מנה בליליא קמא דלא מני בשאר לילואתה דבעי' תמימות וליכא אינו נראה לי דאם כן הוא הדין בשאר הלילו' אם שכח ולא מנה באחד מהם שוב לא ימנה שאינן תמימות אלא ודאי לא אמר רחמנא תמימות אלא שיתחיל מניינה מבערב ולא שיעכבו זה את זה שכל יום ויום הוא מצוה בפני עצמו. ואם חיסר אחד מהם [ו]לא מנה חיסר מצות אותו היום ולא הפסיד שאר הימים בכך.
35
ל״ותדע שהרי בכל יום ויום אנו מברכים על ספירת העומר ואם איתא שאינן אלא מצוה אחת ומעכבין זה את זה כיון שבירך בלילה הראשון לא היה צריך לברך אלא היה מונה בלא ברכה.
36
ל״זומה שאנו מברכין בכל לילה ולילה שמע מינה שכל יום ויום מצוה בפני עצמו הוא ואין מעכבין זה את זה. גם מה שכתב דבשאר לילואתה היכא דלא מנה מאורתא מני ביממא ושפיר דמי.
37
ל״חאינו נראה דעל כל הימים כתב תמימות וכי היכי דספירת יום ראשון אינה כשירה אלא בלילה ואם שכח ולא ספר בלילה ורוצה לספור ביום לא יברך עליה דאין ספירה אלא בלילה ונמצא עושה ברכה לבטלה וכך מצאתי כתוב משם רבינו תם זצוק"ל שאם שכח לברך בלילה אל יברך ביום.
38
ל״טגרסינן בפרק רבי ישמעאל בהלכה כיצד היו עושים. אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבוע. אמימר מני יומי ולא מני שבוע אמר זכר למקדש הוא.
39
מ׳פירוש שלא נצטרכו לספור אלא כדי להקריב עומר ביום חמשי' וכיון דרבנן דבי רב אשי עביד כאביי הלכתא כאבוה ואמימר הוה ליה יחיד ואין הלכה כמותו ואע"פ שהוא עכשיו זכר למקדש (אינו) חייב לברך מידי דהוה אלולב כל שבעה שהוא זכר למקדש.
40