ספר המכריע ל״טSefer HaMakhria 39
א׳גרסינן בפרק ארבעה אחין תנן שלשה אחים וכו' עד גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכו' טעמא דגירש ואח"כ מת אבל מת ואחר כך גירש אסורה. אמר רב אשי זאת אומרת יש זיקה ואפילו בתרי אחי.
1
ב׳תחלה עלה בדעתי לפרש דכיון דיש זיקה כשמת נשוי נכרית אע"פ שבעלי האחיות שניהם קיימים אין אחד מהן יכול ליבמה מפני שהיא צרת אחו' אשתו בזיקה לכל אחד ואחד ומתני' דתנן לעיל ומת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו דיעבד קתני.
2
ג׳וכן נמי מאי דתנן הכא וכנסה המגרש דיעבד קתני דאע"פ שגירש אסורה היא לו דהיא צרת אחות גרושתו וכל דקדוקו של רב אשי אינו אלא על סיפא דתנן צרותיהן מותרות דמשמע לכתחילה ומצינן לאוקמה דאית ליה לרב אשי דרבא דאמר מיתה מפלת ואפילו הכי סבר דאם מת ואחר כך גירש אסורה דכיון דכשמת נשוי נכרית עדיין לא גירש את אשתו ונאסרה לשניהם ליבמה מפני שהיא צרת אחות אשה אע"פ שאח"כ גירש את אשתו וכנסה ומת המגרש אסורה הנכרית להתיבם לזה ואע"ג דמיתה מפלת והשתא לא הויא צרת אחו' אשתו דכיון שנאסרה לו בנפילה ראשונה נאסרת עליו עולמית ואע"ג דבנפילה שניה חזיא ליה ומה שאומר לקמן כרבא למעוטי מת בלא גירש הכין פרושי' מת נשוי נכרית בלא גירש את אשתו עדיין ואע"פ שאחרי כן גירש וכנסה ומת אסורה לזה מפני שנאסרה לו בנפילה ראשונה ושוב אין לה היתר בנפילה שנייה.
3
ד׳וסברתי לדחות כל דברי המורה דלא חייש בכל מסקנא דהלכתא לנפילה ראשונה כלל.
4
ה׳אחרי כן נראה לי שכל זמן ששני בעלי האחיות קיימין ומת נשוי נכרית שכל אחד ואחד יכול ליבמה ומשום הכי תנן לעיל ומת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו.
5
ו׳ומשום הכי תנן נמי במתניתין וכנסה המגרש דאילו הוה אסירא להו בחיי שניהם לא היה שונה התנא כנסה אלא היה שונה בפירוש שאסורה לשניהם אלא ודאי כל זמן ששני בעלי האחיו' קיימין מותרות לשניהם כדתנן בתרתי מתני' ולא דייק רב אשי דאסירא אלא אחרי מות אחד מבעלי אחיות והכין פירושה טעמא אז היא מותרת הנכרית אחרי מות אחד מבעלי אחיות כשגירש את אשתו ואחרי כן מת נשוי נכרית שלא נעשית הנכרית צרת אחות אשתו בזיקה.
6
ז׳אבל אם מת נשוי נכרי' ואחר כך גירש את אשתו ומת המגרש אסורה היא הנכרית להתייבם לזה בין אם כנסה המגרש בין אם לא כנסה שכיון שנעשת זקוקה לו נעשית צרה לאשתו בזיקה ועכשיו כשמת נשארה זיקתו עליה והויה לה להאי צרת אחות אשתו בזיקה.
7
ח׳וטעמא דמילתא אמאי כל זמן שבעלי האחיו' קיימין מותרת הנכרי' להתייב' וכשמת א' מהם אסורה משום צרת ערוה אימת אסורא במקום דנפלה קמיה ליבום ובודאי כי מייתי חד מבעלי אחיות נפלה זיקתו דהות על הנכרית קמי' אידך ובההיא זיקה הות צרת ערוה ואסורא ליה.
8
ט׳אבל השתא דשניהם בחיים אע"ג דנכרי זקוקה לכל חד והויא צרת אשתו כזיקה לכל חד מותרת לשניהם שאע"פ שהיא זקוקה לראובן מותר לשמעון דאי נפלה קמיה שמעון מכח ראובן שתיאסר עליו מחמת זיקתו לא נפלה ליה אלא מכח לוי שהיה נשוי נכרי' ולא מכח ראובן שהרי הוא בחיים והויא לה צרת ערוה שלא במקום מצוה כיון שלא נפלה אותה הזיקה לפניו.
9
י׳אבל כי מאית ראובן ניתוספה על זאת נכרית נפילה אחרת מכח זיקת ראובן ובההיא נפילה דמכח ראובן הויא צרת ערוה בזיקה הילכך אסורה לו.
10
י״אומדקאמר רב אשי אבל מת ואחר כך גירש אסורה שמע מינה דסבירא ליה דכנס ואחר כך גירש אסורה דנשואין מפילין סבירא ליה ולא מיתה מפלת.
11
י״בדאי סבירא ליה כנס ואחר כך גירש מותרת דמיתה מפלת כרבא אמאי אסירא נכרית לשמעון והא בשעת מיתת ראובן לא היה הנכרית צרת ערוה ואפילו אם נשאה ראובן לנכרית ומת תהא מותרת לשמעון כיון דבשעת מיתה אינה צרת ערוה כ"ש בשלא כנסה שלא נעשית צרה לערוה אלא בזיקה שתהא מותרת לשמעון אחרי מות ראובן דאפי' אי סבירא ליה זיקה ככנוסה דמיא הא אמרן דאפילו אם כנסה מותרת דמיתה מפלת אלא ודאי מדקא אסר ליה לשמעון אחרי מותו של ראובן מחמת זיקת ראובן ואע"פ שבעת מות ראובן כבר גירש את אשתו שמע מינה דסבירא ליה לרב אשי דכונס ואחר כך גירש אסורה דנשואין מפילין ומשום הכי קאסר ליה השתא על שמעון דאפילו לא כנסה ראובן שתעשה הנכרית לאשתו צרה גמורה לבד שהיתה זקוקה לו נעשת כבר צרתה בזיקה ואע"ג דבשעת מותו כבר אינו צרתה לא אזלינן בתר המיתה אלא בתר הנשואין.
12
י״גאבל רבא דסבירא ליה כנס ולבסוף גירש מותרת וסבירא ליה דיש זיקה לא מצי למעוטי מזו היא אלא מת ראובן ולא גירש את אשתו והנכרית נעשת צרה לאשת ראובן בזיקה אפילו בשעת מיתתו וכמו שאילו כנסה ראובן ולא גירש את אשתו היתה אסורה הנכרית לשמעון דהא צרת אחות אשתו היא ה"ה הכי נמי השתא כשלא כנסה אסורא ליה דיש זיקה וצרה חשובה אבל אם גירש ראובן את אשתו טרם מותו אע"פ שנעשת לה צרה בחייו כיון שבשעת מותו אינה צרתה בתר מיתה אזלינן ובנפילה ראשונה נמי בחיי ראובן מותרת היתה לשמעון כדפרישי' שכל זמן ששני בעלי האחיות קיימין מותרת לשניהם ומשום הכי לא בעי תלמודא אליבא דרב אשי כמאן סבירא ליה בכנס ולבסוף גירש או כרבי ירמיה או כרבא דמתוך דבריו שמענו דכרבי ירמיה סבירא ליה.
13
י״דורבינו ברוך זצוק"ל פירש טעמא דגירש ראובן אשת שמעון ואחר כך מת לוי נשוי נכרית אז יוכל לכונסה ויוכל נמי שמעון לכונסה אחריו.
14
ט״ואבל אם מת לוי ועדיין ראובן לא גירש הויא לראובן צרת אחות אשה בזיקה והואיל ואסורה עליו שעה א' אסורה עליו עולמית.
15
ט״זוכן נמי על שמעון אחריו הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילתה נאסרת עליו עולמית ואם מת ראובן בלא גירש אשתו לא יוכל נמי לכונסה הילכך מת ואחר כך גירש אסורה לשניהם.
16
י״זהנה סברת רבינו ברוך נוטה כסברתי הראשונ' שסברתי כי אם מת נשוי נכרית ובעלי האחיות קיימין שניהם אסורין ליבמה ודבריו סותרין זה את זה דאם איתא דאסור ראובן ליבם אשת לוי הנכרית מי היה גורם לה האיסור אשת שמעון שהיא אחו' אשתו של ראובן וזאת אשת לוי נעשת צרתה בזיקה מפני שהיא זקוקה לשמעון וכיון שהאיסור היה בא לראובן מחמת אשת שמעון מה מועילין לו לראובן גירושי אשתו לא היו מועילין לו כי אם גירושי שמעון שלא תהא צרת אחות אשתו אבל גירושין דידיה לא מהנו לה דאכתי הויא צרת אחות גרושתו ואחות גרושתו ערוה היא כאחות אשתו ולמה אמר רבינו ברוך שאסור ראובן לכנוס אשת לוי הנכרית אם לא גירש את אשתו אם לא גירש שמעון את אשתו מיבעי ליה אילו היתה סברא זו קיימת אפי' סברא זו אינה קיימת שכל זמן שבעלי אחיות קיימין רשאין לכנוס את הנכרית כדפרישית.
17
י״חוגם רבינו יצחק מפאס זצוק"ל סבר כסברתי הראשונה ופירש כך אבל מת נשוי נכרית ואחר כך גירש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה דהויא לה נכרית צרת אחות אשה בזיקה ואע"ג דגירש לה אחות אשה לא משתרי' נכרית דגזרינן משום זיקה דעלמא.
18
י״טואי קשיא לך צרת ערוה מן הנשואין דהא כיון שגירש לה לערוה או שמתה ואחר כך מת משתריא צרתה ולא גזרינן משום כך דלא נתגרשה התם כיון דערוה היא מיגמר גמירי לה אינשי וקלא אית לה הכא זיקה דרבנן היא אי נמי התם גבי ערוה כיון דנתגרשה מקמי דנפלה לה קמי יבם מהדר בה גירושין דכי נפלה לה קמי בהיתר נפלה קמיה.
19
כ׳אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גירושין והאי טעמא טפי עדיף ומסתבר מההוא קמא ונראה דמאן דשרי בכנס ולבסוף גירש דקסב' מיתה מפלת שרי נמי הכא וקל וחומר הוא התם דהות צרת ערוה בנשואין כיון דבשעת מיתה לא הויא צרתה שרי הכא דלא הויא צרת ערוה אלא בזיקה בלחוד כיון דבשעת מיתה לא הוי' צרתה לא כל שכן דשרי ומאי דאמר רבינו יצחק אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גירושין נראה לי דליתיה כדפרישי' לעיל דכל זמן שבעלי האחיות קיימין מותרת היא לשניהם ובשעת מיתת אחד מבעלי אחיות שכנסה נמי מותרת לאחיו דהא כבר גירש את אשתו ולא היתה נכרי' צרת ערוה ומאן דשרי בכנס ולבסוף גירש שרי נמי הכי אלא בעל כורחין אית לן למימר דרב אשי כר' ירמיה סבירא ליה דהאי תנא סבר נשואין מפילי' ובכנס ולבסוף גירש אסר לנכרית ליבומי והכא אשמעי' רבותא יתירא דאע"ג דלעולם קודם גירושין כיון דהות זקוק לו קודם גירושין אף ע"ג דלבסוף נתגרשה אסירא דככנס ולבסוף גירש דמי דיש זיקה והכי מוכחא מילתא דרב אשי בפירו' דכר' ירמיה סבירא ליה ואע"ג דמוקמינן לקמן רבא כרב אשי סבירא ליה לא סבירא ליה כרב אשי אלא דיש זיקה וכשמת נשוי נכרית ולא גירש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת אסורה הנכרית להתייבם דעד שעת מיתה היתה זקוקה לו והויא לה צרה אחות אשה בזקוקה ולא כרב נחמן דאמר אין זיקה אלא כרב אשי דאמר יש זיקה אבל גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואחר כך מת נכרית יבומי נמי לא מייבמה ובהא פליג רבא עם רב אשי דרבא סבר מיתה מפלת סבירא ליה להאי תנא ושריא ורב אשי סבר נשואין מפילין סבירא ליה להאי תנא ואסירא.
20
כ״אואף ע"ג דפסקי רבוותא הילכתא כרבא וכרב אשי לא קשיא הילכתא אהילכתא דכרבא פסקי בכנס ולבסוף גירש דשריא ולא כרבי ירמיה דאסר וכרב אשי פסקי הלכתא דיש זיקה ודלא כרב נחמן דאמר אין זיקה.
21
כ״בוגם רבינו חננאל סבר כסברתי הראשונה דאם בעלי האחיות קיימי הנכרית אסורה לשניהם וסברתי השניה הוא עיקר והיא סברת המורה ולא תיקשי לך היכא פסקינן הלכה כרבא דכנס ולבסוף גירש דר' אשי דהוא בתרא פליג עליה דרב אשי לא פליג עליה אלא דסבר דהאי תנא סבר נישואים הראשונים מפילין ותברה מי ששנה זו לא שנה זו כר' ירמיה אבל לא פסק הלכה כמשנה זו והלכה כמתני' דפירקין קמא דתני בפירוש דאפילו כנס ולבסוף גירש אשתו מותרת דמיתה מפלת ולא נישואין.
22