ספר המכריע ח׳Sefer HaMakhria 8
א׳גרסינן בשילהי פרק הערל אמרי בבי רב משמיה דרב הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ושמואל אמר בקושי ובקידוש וכו' עד קידוש דתנן המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קדש וחייב באחריותו ר' יוסי ור' שמעון אומרי' אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
1
ב׳ואמרינן איבעיא להו בקידוש מה לי אמר רב יוסף תא שמע דאמר רב הונא אמר רב אין הלכה כר' יוסי. אמר ליה אביי מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא דאמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כרבי יוסי. אמרי בי רב מנו רב הונא ורב הונא אין הלכה אמר.
2
ג׳ואי הוי קים לן דרב אמר אין הלכה כר' יוסי אע"ג דאמר שמואל הלכה כר' יוסי הוה פסקינן הלכה כרב דקיימא לן רב ושמואל הלכה כרב באיסורי אלא כאן פליגי תרי אמוראי אליבא דרב דרב הונא אמר רב אין הלכ' ורב אדא בר אהבה אמר רב הלכה לא מצינן למדחי מילתא דשמואל דאמר הלכה כר' יוסי משום מילתא דרב דהא לא ידעינן בבירו' היכא קאמר רב והילכך הלכתא כרבי יוסי דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
3
ד׳ואע"ג דאמרי' בפרק הגוזל עצים מאן תנא דדאין דינא דגרמי ר' מאיר וסבירא לן כוותיה.
4
ה׳ואמרינן הא ר' מאיר דתניא מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור ואם נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קדש וחייב באחריותו ומני ר' מאיר היא וילפי' מינה דבגרמה בלי מעשה מחייב רבי מאיר והילכתא כוותיה לא קשיא דהיכא פסקינן הילכתא כר' מאיר דוקא בגרמה דנזקין דחייב ואע"פ שלא גרם לו נזק אלא בדיבור בעלמא כדסבר ר' מאיר אבל לאסור דבר שאינו שלו לא פסקנו הלכה כר' מאיר.
5
ו׳ובזה פסק שמואל הלכה כר' יוסי דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וגם רב אדא בר אהבה אמר משמיה דרב הלכה כר' יוסי.
6
ז׳ובשילהי פרק השוחט אמרינן אמר רב הונא היתה בהמת חברו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן אחד אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא אמר ר' יוחנן אף על פי שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה ואמרינן רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק דאמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואמרינן התם נימא כתנאי עכו"ם שניסך יינו של ישראל שלא בפני ע"א אסרו רבי יהודה בן בתירא ורבי יהודה בן בבא מתירין אותו מפני ב' דברים אחד שאין מנסכין אלא לפני ע"א ואחד שיכול לומר לו לא כל הימינך שתאסור ייני לאונסי ומהדר רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק דאמרי אפי' למאן דאמר אדם אוסר דבר שאינו שלו הני מילי עכו"ם אבל ישראל לצעורי קא מכוין פי' בודאי מילתא דרב הונא ועולא אתיא כתנאי ואינהו דאמרי כתנא קמא ולא כבן בתיר' ובן בבא דאמרי' לא כל הימינך שתאסור ייני לאונסי אבל רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק יכולין לומר אנן דאמרינן אפי' כתנא קמא דעד כאן לא אמר תנא קמא אסרו אלא עכו"ם דעביד בכל לב אבל ישראל יש לומר לצעורי קא מכוין ולא עביד בכל לב.
7
ח׳וקשיא לי אמאי שבק מתניתין דכלאים המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו וכו' דתנא קמא סבר אדם אוסר דבר שאינו שלו ור' יוסי ור' שמעון סברי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו על ידי מעשה שהרי מעשה גדול יש כאן שסיכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו והוי נמי ישראל ולא עכו"ם דליכא לדחויי הכא כדדחי התם ועוד דהיא מתניתין ואמאי שבק מתני' ונקט מתניתא
8
ט׳ונראה לי לתרץ משום דלא דמו להדדי דהשוחט לע"א אע"פ שיש שם מעשה אין המעשה יכול לאוסרה עד שיחשב עליה לע"א א"כ המחשבה היא שאוסרה והיכא דאיכא מחשבה בלי מעשה כגון המשתחוה לבהמת חברו דהויא מחשבה בלי מעשה ליכא מאן דפליג דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו לגבוה וכשעשה מעשה בגוף הבהמה ושחטה לשם ע"א פליגו אמוראי דכיון המחשבה זו עשאה על המעשה אמרי רב הונא ועולא דאדם אוסר דבר של חברו במעשה במחשבה זו אפילו להדיוט ורב נחמן ורב עמרם ורב יצחק סברי כי היכי דבמחשבה בלבד לא אסרה הכי נמי מחשבה עם המעשה מפני שאין המעשה אוסר שאם שחטה סתם כשרה אלא המחשבה היא שאוסרת וכמו שבהשתחוה לה לא אסרה אע"פ שחישב ועשאה ע"א גם כששחטה לשם ע"א לא פסל שאין מחשבה פוסלת אדבר של חברו אבל המסכך גפנו על תבואתו של חברו המעשה הוא האוסר שעירב גפנים עם תבואה ומודו בהא רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק דבמעשה אדם אוסר דבר שאינו שלו מידי דהוה אמבשל בשר בחלב שאף על פי שהיו של חברו נאסרו בהנאה כיון שעשה בהן מעשה והמעשה הוא שאוסר ומאן דשרו במסכך גפנו אמרי לא דמי למבשל בשר בחלב דהתם כיון שבישלם בנותן טעם כבר נתערבו ולא תוכל להפריד זה מזה אבל כאן אע"פ שנתערבו הגפנים עם התבואה תוכל להפרידם ולהעמיד אלה לבד ואלה לבד ואע"פ שינקו ביחד אין היניקה אוסרת בהם אלא התערובת שהרי אם היה גדר בנתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ואע"פ שיונקי' ביחד אין בכך כלום כיון שאינן מעורבין משום הכי הביא מן המנסך יין לע"א שאין המעשה אוסר שאם ניסך יינו ושפכו מכלי אל כלי כל היום ולא חישב לע"א אינו אוסר אותו ואם חישב לע"א אוסר אותו כיון שיש מחשבה באותו מעשה וזה ודאי דומה לשוחט לע"א שאין מעשה השחיטה אוסר אלא המחשבה שחישב לע"א.
9
י׳ולענין פלוגתא דיין נסך נראה לי דהלכתא כתנא קמא דכל סוגיא דתלמודא אזלא כוותיה שהרי כל התלמוד מלא דמגע עכו"ם עושה יין נסך דחיישי' דילמא כשיפשוט ניסכו לע"א אלמא העכו"ם מנסך יינו של ישראל בעל כרחו.
10