ספר המכריע פ׳Sefer HaMakhria 80
א׳גרסינן בפרק הגוזל עצים איתמר שליח שעשאו בעדים רב חסדא אמר הוי שליח רבה אמר לא הוי שליח הכי קאמר ליה איניש מהימנא הוא איבעית שדורי לי בידי שדרי. רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו שליח שעשאו בעדים הוי שליח.
1
ב׳אמר רב יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפי' עדים חתומים עליה ורבי יוחנן אמר אם עדים חתומים עליה משלחי' אלא שמואל כי הא דרבי אבא הוה מסיק ביה זוזי ברב יוסף בר חמא אמר ליה לרב ספרא בהדיה דאתית אייתינהו ניהלאי אזל להתם אמר לי' רבא בריה אי כתב לך התקבלתי נמי ולא כלום הוא דילמא עד דאתית שכיב ר' אבא ונפלי זוזי קמי יתמי והתקבלתי דרבי אבא ולא כלום הוא.
2
ג׳אמר ליה ואלא מאי תקנתיה זיל נקנייהו ניהלך אגב ארעא ותא את וכתוב לי התקבלתי כי הא דרב פפא הוה מסיק תריסר אלפי זוזי בי' חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב סיפא דביתא כי אתא נפיק לאפיה עד תואך. וקם ליה רבא בשיטתיה דשמואל ורבה דאמרי שליח שעשאו בעדים לא הוי שליח ואע"ג דרב חסדא פליג עליה דרבה ור' יוחנן ור' אלעזר קיימי כותיה.
3
ד׳וקיימא לן כל היכא דפליגי שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן כיון דקם רבא דהוא בתרא הלכתא כותייהו ואע"פ שעשאו בעדים לא מקבל עליה אונסא דאורחא עד דמפרש ורבינו חננאל זצוק"ל כתב ומדמקשינן ומפרקינן אליבא דרב חסדא שמע מינה דהלכתא כותיה.
4
ה׳ותו דר' יוחנן ור' אלעזר קיימי כותיה ואמרי שליח שעשאו בעדים הוי שליח.
5
ו׳וכך כתב גם רבינו יצחק והלכתא כרב חסדא דקיימי רבי יוחנן ורבי אלעזר כותיה והוה ליה רבה יחיד אצל רבים ולית הלכתא כותיה ובפלוגתא דשמואל ורבי יוחנן פסקי הלכתא כשמואל משום דרבא קאי כותיה.
6
ז׳ואינו נראה לי דשמואל ורבי יוחנן נמי בפלוגתי דרבה ורב חסדא פליגי וכולה פלוגתא חדא ורבא נמי לא אשכח תקנה אלא שיכתוב לו התקבלתי ואם איתא דסבר רבא כרב חסדא אמאי לא אמר ליה דליעבדיה שליח בעדים אלא לאו שמע מינה סבירא ליה לרבא דשליח שעשאו בעדים לא הוי שליח והלכך לית ליה תקנת' עד שיכתוב לו התקבלתי וכך כתבו חכמי נרבונ' אין משלחין מעות בדיוקני על ידי סימן ואפי' עדים חתומים עליה על הדיוקני עצמה כלומר דשליח שעשאו בעדים לא הוי שליח ורבי יוחנן אמר אם עדים חתומים עליה משלחין ר' יוחנן לטעמיה דאמר לעיל שליח שעשאו בעדים הוי שליח אלמא פלוגתא חדא היא עם פלוגתא דרבה ורב חסדא וכיון דהלכה כשמואל דקם רבא כותיה ממילא אידחא ליה מילתיה דרב חסדא.
7
ח׳ובפסקים של גאונים ראיתי כתוב הלכתא כשמואל דאמר אין משלחין והיכי ליעביד כי הא דרבי אבא וכו' עד נפיק לאפיה עד תואך. עוד כתב ואי שויה נגזל שליח שלוחו כמותו והני מילי לענין גזילה אבל מלוה דשוי שליח לא מפטר לזה עד דמקבל עליה מלוה אונסא דאורחא.
8
ט׳ובזה שחילק בין נגזל ובין מלוה אינו נראה לי אלא דין אחד להם והכי אזלא סוגיא דשמעתא וכולה שמעתא לא מיירי אלא כשרוצה מי שהמעות בידו לשלוח לו ומתפחד מאונס הדרך אבל אם אינו רוצה ליתנם לאותו השליח הכי נמי דמצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את עד דכתיב ליה הלוה אדרכתא כדכתבינן לעיל בפרק מרובה.
9
י׳ורבינו האי גאון זצוק"ל כתב והאידנא נהוג כולי עלמא התגרים והסוחרים לשלח זה אל זה בכתבי' ועל ידי שליח וכיון דנהוג תגרי הכין דנין ביניהם כפי מנהג' והשול' ממון לחבירו בכתבו או על פיו ואבד בדרך או נאנס לא יכיל אידך למימר ליה לא איבעי לך לשדורי בדיוקני ובכתבא דקיימא לן מנהגא הלכתא הוא.
10
י״אואינן נראין לי דברים הללו דמה קשה לו לשליח בכתבו שלח לי ממוני על יד זה וכל אחריותו יהיה עלי כדאמרן מי כתב לך התקבלתי ושמא אותם התגרי' שנהגו לשלוח בכתבים ועל ידי שליח כך היו כותבין להם אונס הדרך עליהם. אבל לעולם אם לא כתב כך אינו נפטר מן שהיו המעות בידו מן האונס וכל האחריות מוטלת עליו עד שיגיעו המעות לידי בעל המעות.
11
י״בוחילוק יש בין כשאומר לו בפיו שלח לי ביד פלוני ובין כששלח לו בכתב ידו שלח לי על יד פלוני כשאומר לו בפיו תנן ואם אמר לו השואל שלחה לי ביד בנך וכו' עד ושילח' ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה ועל ידי כתב אמרינן מי כתב לך התקבלתי טעמא דכתב ליה התקבלתי אבל אם לא כתב לו התקבלתי אע"ג דשלח לו בכתבו שלח לי לא נפטר מן האונס וטעמא דמילתא הוא דקאמר ליה שלח לי בפיו כיון דקיימי פנים בפנים כאילו אמר ליה כל האחריות יהא עלי דמי שאין לומר שליח אזמני' כשעומד עמו אבל כי משדר ליה מדוכת' אחרינא מה לי אם שדר ליה בכתבא מה לי על ידי שליח כל כמה דלא כתב ליה התקבלתי לא מיפט' כיון דלא קאי באפיה.
12