ספר המכריע פ״בSefer HaMakhria 82
א׳גרסינן בפרק הגוזל ומאכיל תניא ישראל שאנסוהו עכו"ם והראה ממון חבירו פטור ואם נטל ביד חייב אמר רבא ואם הראה מעצמו כמו שנטל ונתן ביד דמי.
1
ב׳פירוש האי דקתני אם נטל ונתן ביד חייב דוקא בשאנסוהו עכו"ם והיו שואלין ממנו ממון והוא פדה עצמו בממון חבירו ונטל ממון חבירו ונתנו להם וריצה אותם דהאי ודאי מיחייב משום דהציל עצמו בממון חבירו ועשה מעשה בידים אבל אם האונס שאנסוהו היה על אותו ממון חבירו כגון שהיו אומרין לו תן לנו ממון פלוני ונטלו בידו ונתנו להם פטור שאין זה מציל עצמו בממון חבירו שכל האונס לא היה אלא על ממון חבירו והלכך לא מיבעיא אם הראהו להם והם נטלוהו אלא אע"פ שהוא בידו נתנו להם פטור ומנא תימרא דהכין דינא דאמרינן לקמן ההוא גברא דאפקידו ליה כסא דכספא אתו גנבא עליה שקליה ויהביה ניהלייהו אתו לקמי' דרבא פטריה אמר ליה אביי האי כמציל בממון חבירו הוא אמר רב אשי ניחזי אנן אפשר דאמיד הוא עליה דידיה אתו ואי לא אמיד אדעתא דההוא כסא הוא דאתי אלמא מוכיח מכאן בפירוש דכל זמן דאתו אדעתא דההוא כסא אע"פ שבידו נתנו להם פטור ואע"פ שהיה שומר עליו אנוס הוא ושומר פטור מן האונסין וכל שכן אם לא היה שומר עליו לא מחייב רבינו חננאל זצוק"ל דקיימא לן כרב אשי ודייקינן מינה דאי אנסוהו עכו"ם ואמרו לו תן לנו מעות של פלוני ונשא ונתן פטור.
2
ג׳עוד הביא רבינו חננאל מאי דגרסינן בירושלמי בסוף פרק החובל תני ישראל שאנסוהו עכו"ם ושאלו ממנו ממון חבירו בפניו פטור נטל ונתן להם חייב אמר רבי יוסי הדא דתימר כשאומרין לו תן לנו ממון סתם אבל תן לנו ממון פלוני אפילו נטל ונתן ביד פטור וגם פתרון המורה כדמוכח דפירש ואם נשא ונתן ביד חייב דהציל עצמו בממון חבירו מדקאמר דהציל עצמו שמע מינה כל האונס לא היה אלא עליו שהיו שואלין ממנו ממון ורצה אותן בממון חבירו שנתן להם אבל אם האונס לא היה אלא על ממון חבירו שאמרו לו בפירוש תן לנו ממון פלונ' פטור הוא.
3
ד׳אבל רבינו יצחק זצוק"ל כתב איכא מאן דאמר כי היכי דישראל שאנסוהו עכו"ם והראהו ממון חבירו פטור ה"ה הכי נמי ישראל שאנסוהו עכו"ם להביא ממון חבירו והביא פטור ואנן לא סבירא לן הכי דכי מעיינת בה בשמעתא לא סלקא אליבא דהאי סברא כל עיקר דהאי דתניא ואם נשא ונתן ביד חייב במאי עסקינן אי באנוס קא אמרת פטור ואי מעצמו מאי איריא אם נשא ונתן ביד אפילו הראה נמי חייב אלא לאו הכי קאמר ישראל שאנסוהו עכו"ם והראה ממון חבירו ופטור ודוקא הראה אבל נשא ונתן ביד חייב ואע"ג דאנוס חבירו וכו'.
4
ה׳ואינן נראים לי דבריו כלל דבודאי האי דתני ואם נטל ונתן ביד חייב ואע"ג דאנוס אבל מיהו לא אניס ליתן ממון חבירו אלא על ממונו אנסוהו והוא הציל עצמו בממון חבירו ושם חילק התנא בין הראה בין נשא ונתן ביד שאם אנסוהו על ממונו והראה להם ממון חבירו אע"פ שהציל עצמו בממון חבירו כיון שלא עשה מעשה אלא גרמא בעלמא פטור דהיכא מחייבינן בהראה בלחוד הני מילי כשהראה מעצמו אבל זה שאנסוהו אע"פ שעל ממונו אנסוהו והוא נתפייס עמהם בממון חבירו שהראה להם פטור הוא אבל אם נשא ונתן ביד הוא חייב כיון שאנסוהו על ממונו והוא הציל עצמו בממון חבירו.
5
ו׳אבל אם אנסוהו על ממון חבירו אע"פ שנטל ונתן ביד פטור הוא כדפרישית. ואילו היה ממון חבירו אצלו בהלואה או בגזילה או בשאלה כיון שהוא חיי' באונסין אבל שאנסוהו על אותו ממון בפי' בין נטל ונתן ביד בין הם נטלוהו מאליהן חייב ולא איפטר מיניה עד שישיב אותן לידי הבעלים.
6