ספר האורה, חלק א קט״זSefer HaOrah, Part I 116
א׳[קטז] הלכות שחיטה.
חמשה דברים המפסידין את השחיטה, [ועיקר הלכות שחיטה] ליזהר מכל אחת מהן. ואלו הן שחיטה, שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, ועיקור, שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם שיגמור את השחיטה, ושהה בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, וחזר הוא [או] אחר (כך) לגמר את השחיטה, אם שהה כדי שיגביה את הבהמה וירביצנה וישחוט שחיטתו פסולה, ואם שהה פחות מכדי זה [השיעור] שחיטתו כשירה, היתה בהמה דקה, שיעור שהייה כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט, שהה מעט וחזר [ושחט] ושהה מעט, וחזר (ושהה) [ושחט] מעט עד כדי שיגמור את השחיטה, ולא שהה בפעם אחת כדי שיעור שהייה, אבל כשתחשוב זמן כל השהיות יצטרף מכולן שיעור שהייה, הרי זה ספק נבילה, וכן אם שהה כדי שיגביהנה וירביצינה, וכדי שישחוט כמו מיעוט הסימנין בלבד לא כדי שישחוט שחיטה גמורה, הרי זה ספק נבילה, שחט רוב אחד בעוף, או רוב שנים בבהמה אף על פי ששהה חצי יום, וחזר וגמר חתיכת הסימנין, הרי זה מותרת, מאחר שנשחט בו כשיעור, הרי זה כמחתך בשר השחיטה, שחט בקנה לבדו חציו או מיעוטו, ושהה זמן מרובה, הרי זה חוזר וגומר מקום השחיטה, ואין בכך כלום, אבל אם שחט רוב הקנה, או שנקב הושט כל שהוא ושהה כשיעור, בין שחזר וגמר את השחיטה שהתחיל, בין ששחט שחיטה גמורה במקום אחר שחיטתו פסולה, מפני שהבהמה או העוף שנפסק רוב הקנה שלה, או שניקב הושט במשהוא נבילה, ואין השחיטה מועלת בה כמו שיתבאר. הנה נתבאר לך שאין שהייה בעוף בקנה כלל. שאם שחט רוב הקנה ושהה כבר נגמרה שחיטתו, וכשחזר וגמר מחתך בבשר הוא, ואם שחט מיעוט הקנה ושהה הרי זה גומר כל זמן שירצה, שאינה נאסרת משום נבילה עד שיפסק רוב הקנה. שחט העוף ושהה בו ואינו יודע אם ניקב הושט אם לא ניקב שוחט הקנה במקום אחר ויניחנו עד שימית, ובודק בוושט מבפנים אם לא נמצא בו קורט דם בידוע שאינו נקוב וכשירה:
חמשה דברים המפסידין את השחיטה, [ועיקר הלכות שחיטה] ליזהר מכל אחת מהן. ואלו הן שחיטה, שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, ועיקור, שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם שיגמור את השחיטה, ושהה בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, וחזר הוא [או] אחר (כך) לגמר את השחיטה, אם שהה כדי שיגביה את הבהמה וירביצנה וישחוט שחיטתו פסולה, ואם שהה פחות מכדי זה [השיעור] שחיטתו כשירה, היתה בהמה דקה, שיעור שהייה כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט, שהה מעט וחזר [ושחט] ושהה מעט, וחזר (ושהה) [ושחט] מעט עד כדי שיגמור את השחיטה, ולא שהה בפעם אחת כדי שיעור שהייה, אבל כשתחשוב זמן כל השהיות יצטרף מכולן שיעור שהייה, הרי זה ספק נבילה, וכן אם שהה כדי שיגביהנה וירביצינה, וכדי שישחוט כמו מיעוט הסימנין בלבד לא כדי שישחוט שחיטה גמורה, הרי זה ספק נבילה, שחט רוב אחד בעוף, או רוב שנים בבהמה אף על פי ששהה חצי יום, וחזר וגמר חתיכת הסימנין, הרי זה מותרת, מאחר שנשחט בו כשיעור, הרי זה כמחתך בשר השחיטה, שחט בקנה לבדו חציו או מיעוטו, ושהה זמן מרובה, הרי זה חוזר וגומר מקום השחיטה, ואין בכך כלום, אבל אם שחט רוב הקנה, או שנקב הושט כל שהוא ושהה כשיעור, בין שחזר וגמר את השחיטה שהתחיל, בין ששחט שחיטה גמורה במקום אחר שחיטתו פסולה, מפני שהבהמה או העוף שנפסק רוב הקנה שלה, או שניקב הושט במשהוא נבילה, ואין השחיטה מועלת בה כמו שיתבאר. הנה נתבאר לך שאין שהייה בעוף בקנה כלל. שאם שחט רוב הקנה ושהה כבר נגמרה שחיטתו, וכשחזר וגמר מחתך בבשר הוא, ואם שחט מיעוט הקנה ושהה הרי זה גומר כל זמן שירצה, שאינה נאסרת משום נבילה עד שיפסק רוב הקנה. שחט העוף ושהה בו ואינו יודע אם ניקב הושט אם לא ניקב שוחט הקנה במקום אחר ויניחנו עד שימית, ובודק בוושט מבפנים אם לא נמצא בו קורט דם בידוע שאינו נקוב וכשירה:
1
ב׳דרסה כיצד, כגון ששחט בסכין על הצוואר כדרך שמכין בסייף וחתך הסימנין בבת אחת בלא הלכה ובלא הבאה, או שהניח הסכין על הצוואר ודחק וחתך למטה כחותך צנון או קשות עד שחתך הסימן הרי זה פסולה:
2
ג׳חלדה כיצד, כגון שהכניס את הסכין תחת העור ושחט שני סימנים כדרכן, או שהחליד את הסכין תחת הצמר מוסכך או שפירש מטלית על הסכין ועל הצוואר ושחט תחת המטלית, הואיל ואין הסכין גלוי הרי זה ספק נבילה, וכן אם שחט מיעוט הסימן בחלדה וגמר השחיטה שלא בחלדה הרי זה ספק נבילה:
3
ד׳הגרמה כיצד זה השוחט בקנה למעלה במקום שאינו ראוי לשחיטה, כגון שני חוטין בסוף הקנה למעלה מטבעת גדולה שחט בתוך החוטין, אם שייר מהם כל שהוא למעלה הרי זה כשירה, שהרי שחט משיפוי כובע ולמטה והוא מן המקום הראוי לשחיטה, אבל אם לא שייר מהם כלום, הרי זה מוגרמת ופסולה, שחט האחד או רוב והשלים בדריסה, או בהגרמה, הרי זה כשירה, שהרי נשחט השיעור כראוי, שחט והגרים בתחילת השחיטה, ושחט שני שלישים הרי זה כשירה, שחט שליש והגרים שליש, וחזר ושחט שליש האחרון כשר, הגרים שליש ושחט שליש האחרון, הרי זו פסולה, ואם דרס והחליד בין בשליש הראשון בין בשליש האמצעי שחיטתו פסולה:
4
ה׳עיקור כיצד, כגון שנעקרו הסימנים מן הקנה או הושט ונשמע אחד מהם או שניהם קודם גמר שחיטה, אבל אם שחט אחד בעוף או רובו, ואחר כך שחט את השני שחיטתו פסולה:
5
ו׳שחט אחד מהם ונמצא השני שמוט ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמט, הרי זה ספק נבלה, נמצא הסימן השחוט שמוט הרי זו כשירה, שוודאי אחר שחיטת נעקר, שאלו נעקר קודם שחיטה היה מתקלקל ולא ישחט, במה דברים אמורים שלא תפש הסימנים בידו, אבל אם תפש הסימנין בידו כששחט, אפשר שתשחט אחר העיקור, ולפיכך אם נמצאת שמוטה ושחוטה הרי זה נבילה, כל מקום שאמרנו בשחיטה פסולה הרי זה נבילה, ואם אכל ממנה כזית לוקה משום אוכל נבילה, שאין מוציא מידי נבילה אלא שחיטה כשירה, וכל מקום שאמרנו כל ספק בשחיטה הרי זו נבילה, כל האוכל ממנה מכין אותו מכות מרדות:
6
