ספר האורה, חלק א ל״בSefer HaOrah, Part I 32
א׳[לב] דין חזן המאחר.
שליח ציבור הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שהתפללו בלחש, והוא צריך עתה לעבור לפני התיבה לאלתר, יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לציבור והוא אינו צריך לחזור ולהתפלל בלחש. לאחרים מוציא, לעצמו לא כל שכן, ואין בזה לומר המשמיע קולו בתפילתו [הרי זה מקטני אמנה] כיון דעל ידי הדחק הוא עושה [ומפני צורך ציבור] אין בזה משום קטני אמנה:
שליח ציבור הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שהתפללו בלחש, והוא צריך עתה לעבור לפני התיבה לאלתר, יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לציבור והוא אינו צריך לחזור ולהתפלל בלחש. לאחרים מוציא, לעצמו לא כל שכן, ואין בזה לומר המשמיע קולו בתפילתו [הרי זה מקטני אמנה] כיון דעל ידי הדחק הוא עושה [ומפני צורך ציבור] אין בזה משום קטני אמנה:
1