ספר האורה, חלק א ע״אSefer HaOrah, Part I 71

א׳[עא] הלכות תענית.
אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת ובו ביום, ואפילו בשבת, ודוקא תענית חלום, אבל אחר לא [מאי תקנתיה ליתיב תעניתא לתעניתא], פירוש שחייב להתענות למחר יום אחד כדי שימחול הקדוש ברוך הוא עונו בשביל עונג שבת, וליתב בתעניתא שביטל עונג שבת בלא אכילה ולא שתייה, אבל מדין עונג שבת פטור, דקיימא לן כל היושב בתענית קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה עונג הוא הוא לו כשמתענה וקורע גזר דינו, שאם אין מתענה יושב ודואג כל היום כולו ואינו נהנה בעונג שבת מפני הפחד, ירושלמי, אסור להתענות עד שש שעות בשבת:
1
ב׳אסור להתענות בחנוכה ופורים, [ואין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשים ובחנוכה ופורים] ואם התחילו אין מפסיקין, והיחידים מפסיקין בחנוכה ופורים:
2
ג׳בזמן שהציבור בצער לא יאמר אדם אלך לביתי אוכל ואשתה ושלום עליך נפשי והפורש מן הצבור שני מלאכי השרת המלווין לו לאדם מניחים ידיהם על ראשו, ואומרים לו פלוני שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור:
3
ד׳אדם שקבל תענית יחיד שני וחמישי, והתענה יום שני וצם כל היום כולו ולן בתעניתו למחר ביום שלישי אינו מתפלל תפלת תענית, ואף על פי שמתענה רוב יום השלישי מפני שלא קיבל מיום שני להתענות ונמצא שמתענה לשעות דהא לא קיבל עליו, וכל תענית שלא קבל עליו מבעוד יום אינו תענית, אימת מקבלו בתפלת המנחה, והמקבל לא יאמר ביום צום התענית הזה, אלא כך צריך שיאמר קבלתי עלי תענית, למחר יהי רצון מלפניך שתענני בקראי ותרחיב בצר לי, אם חול הוא יכלול בשומע תפלה, ויאמר ברוך אתה ה' שומע תפלה, ואם שבת הוא שמקבל עליו להתענות יום ראשון אומר אחר תפילת המנחה, ועד מתי אוכלין ושותין עד שיעלה עמוד השחר, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום, ולא שיאכל עד שיבלע כלום, אלא צריך לאיזדהורי דלא ליבלע אלא כאדם שטועם בפיו ורוקק הטעימה, כל תענית יכול אדם ללות ולפרוע חוץ מתענית חלום:
4