ספר האורה, חלק א ע״גSefer HaOrah, Part I 73
א׳[עג] הלכות ספר תורה.
הקורא בספר תורה פותח ורואה [בספר תורה, ומי שקורא אוחז בידו ספר תורה פתוח] ואומר ברכו וכו', ועונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ואף הוא עונה עמהם, וכוון שבירך אסור לו להפסיק בדברים [אחרים], ואפילו בתרגום, עד שיגמור מלקרות, גמר לקרות גולל ספר ממקום שקרא בו ומברך וחותם ועונין אחריו אמן, ואף הוא עונה אמן אחר עצמו:
הקורא בספר תורה פותח ורואה [בספר תורה, ומי שקורא אוחז בידו ספר תורה פתוח] ואומר ברכו וכו', ועונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ואף הוא עונה עמהם, וכוון שבירך אסור לו להפסיק בדברים [אחרים], ואפילו בתרגום, עד שיגמור מלקרות, גמר לקרות גולל ספר ממקום שקרא בו ומברך וחותם ועונין אחריו אמן, ואף הוא עונה אמן אחר עצמו:
1
ב׳מנין פרשיות של תורה חמשים ושלש, והן נקראות על הסדר אחת אחת, בשבתות שאין בהם הפסקת יום טוב, חוץ מזאת הברכה שנקראת ביום טוב אחרון של חג, ויש שבתות שקורין שני סדרים, הילכך כל שנה פשוטה שראש השנה בתחילתה בשני בשבת, או בשלישי בשבת, ומרחשוון וכסליו שלימים מתחילת מרחשוון ועד סוף אלול ששה וארבעים שבתות צא מהם שבת אחת של פסח, ושבת אחת בשני של עצרת, נשתיירו מ"ד שבתות לחמשים פרשיות ושלשה נקראות בתשרי, והן האזינו וזאת הברכה ובראשית, ולכך נכפלות, והן ויקהל עם פקודי, אשה כי תזריע עם זאת תהיה, אחרי מות עם קדושים תהיו, בהר סיני עם בחקותי, ויקח קרח עם זאת חוקת התורה, ראשי המטות עם אלה מסעי, וכן שנה פשוטה שחל להיות ראש השנה בשני בשבת והן חסרין הרי כאן מ"ו שבתות, צא מהן שבת של פסח, נשתיירו מ"ה שבתות הילכך כולן נכפלין, חוץ מויקח קרח עם זאת חוקת, וכן שנה פשוטה שחל ראש השנה להיות בתחילתה בחמישי בשבת והן כסידרן הרי כאן מ"ז שבתות, צא מהן שני שבתות של פסח, ונשתיירו מ"ה שבתות, וכן שנה פשוטה שחל להיות ראש השנה בתחילתה בחמישי בשבת והן שלימין הרי כאן מ"ז שבתות צא מהן שבת אחת נשתיירו מ"ו, הלכך ח' פרשיות הראשונות נכפלות בה, וכן שנה מעוברת, שחל ראש השנה בתחילתה בשני בשבת והם שלימים, או [בשלישי] בשבת והן כסדרן מתחילת מרחשוון ועד סוף אלול נ"א שבתות צא מהן שתי שבתות של פסח נשתיירו מ"ט שבתות הילכך כולן נפשטות חוץ מראשי המטות ואלה מסעי, ואם חל להיות בשבת והן שלימים, או בשני בשבת והן חסרין הרי כאן נ' שבתות צא מהן ב' שבתות לפסח ולעצרת נשתיירו מ"ח שבתות, ואין שם כפילה כלל ומה שאנו עושים פעמים שני שבת לצום כפור וילך משה מואתם נצבים שדרכם להיות אחד, ולמה אין אנו מפסיקין ואלה מסעי מן ראשי המטות, טעמא דמילתא שכופלין אלו השנים ומחלקין אתם נצבים, לפי שאנו צריכין שתהא השנה מושלמת וקללותיה, דתניא עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, הילכך הכי עבדינן, וכללא דמילתא לא מקדימין פסח לצו את אהרן, ולא עצרת (קודם נשא את ראש) [קודם במדבר] ולא תשעה באב קודם (לואתחנן) [דברים] ולא ראש השנה קודם לאתם נצבים, כדי שתכלה שנה וקללותיה, והסימן פקוד ופסח מנו ועצרו צומו וצלו קימו ותקעו, קללות שבתורת כהנים שהן אמורות בלשון רבים ומשה מפי הגבורה אמרם, קורא אותן אחת ולא שנים, ושבמשנה תורה קורא בין לאחד בין לשנים, ולעולם כשחל ראש השנה בשני בשבת או בשלישי בשבת אתם נצבים נחלקת לשתי שבועות, והסימן פ"ת ב"ג המלך, ואומרין זמן על הכוס יום אחד בלבד, אבל כל שאר ימים טובים שהם מספק, אומרים בשני ימים הראשונים:
2