ספר האורה, חלק ב י׳Sefer HaOrah, Part II 10
א׳[י] מעשה בחתן אחד שעשה אירוסין ונשואין ביחד, ולאחר שקדש הביאן כוס לברך עליו ברכת אירוסין, וברך המברך בורא פרי הגפן, וברכת אירוסין, ולאחר שבירך ברכת אירוסין שתה, והביאו לו כוס אחר לברך ברכת נשואין, שכח ולא אמר בורא פרי הגפן והחזירו רבי, ושאלנו מה טעם, שהרי בירך תחלה בורא פרי מגפן עד ברכת אירוסין, ואף על פי שכוס שני אינו אלא של נשואין יכול לפטור עצמו בברכה אחת של בורא פרי הגפן, אף על פי ששתה בכוס ראשון דאירוסין, הואיל, ולא אמר בנתים על הגפן ועל פרי הגפן, מידי דהוה אשותה בסעודה, שאפילו הוא שותה עשרה כוסות אינו מברך אלא בכוס ראשון, והשיב לנו רבי שאני סועד דקבע סעודתיה, אבל ההוא לא קבע דברכת אירוסין לחוד וברכת נשואין לחוד, ובנשואין הוא דתקינו [רבנן] שבע ברכות, ובלא [בורא] פרי הגפן אינן אלא שש, שהכל, יוצר האדם, יוצר האדם. תרי זימני. שוש תשיש, שמח תשמח, אשר ברא, לפיכך חייב לברך בורא פרי הגפן בכוס של נשואין, דאירוסין לחוד ונשואין לחוד, שמנהג זה שנהגו לעשות אירוסין ונשואין ביום אחד, לפי שאינם רוצים לעשות סעודה לאירוסין, שאם רוצין לעשות אירוסין קודם נשואין, יהא גנאי לחתן ולקרוביו אם לא ירבו בסעודה כל היום, ולפיכך יש בני אדם שעושין אירוסין ונשואין ביחד, ונפטר בסעודה אחת, וכן אמר לנו רבי שלאחר ששתה המברך בכוס ראשון דאירוסין, צריך לברך אחריו על הגפן ועל פרי הגפן, אלא מפני טורח ותמיהות בני אדם הם נמנעים מלעשות כן:
1
