ספר האורה, חלק ב קכ״גSefer HaOrah, Part II 123
א׳[קכג] דין משכון.
ואם ישראל נותן משכון לגוי בעל חובו למשכנו לישראל אחר תחת יד גוי אם מותר אותו ישראל לגבות הרבית מן הגוי, ואף על פי שיוצא מכיסו של ישראל אסור, ואם לאו מותר, והמונע עצמו הרי זה חסיד שוטה, ובלבד שלא יתכוון מתחילה לכך, אבל אם הכיר במשכונו של ישראל, בתחילה, קנסינן ליה, וכשישראל נותן לחבירו משכון שיש לו מגוי ואמר לו הלוה לי מה שיש לי על המשכון זה, ואקבל הרבית שעלתה עד היום עליו, מכאן ואילך העלה לך הרבית, מותר לישראל זה לקבל הרבית מיד הגוי, וליטלו לחבירו, שלא אסרה תורה אלא הרבית הבאה ממלוה ללוה, ושניהם היה יודע ומונע רבי להורות מפני לעגי שפה, עד שמצא סייג לדבריו מרבי דוד הלוי שהורה לו הלכה למעשה:
ואם ישראל נותן משכון לגוי בעל חובו למשכנו לישראל אחר תחת יד גוי אם מותר אותו ישראל לגבות הרבית מן הגוי, ואף על פי שיוצא מכיסו של ישראל אסור, ואם לאו מותר, והמונע עצמו הרי זה חסיד שוטה, ובלבד שלא יתכוון מתחילה לכך, אבל אם הכיר במשכונו של ישראל, בתחילה, קנסינן ליה, וכשישראל נותן לחבירו משכון שיש לו מגוי ואמר לו הלוה לי מה שיש לי על המשכון זה, ואקבל הרבית שעלתה עד היום עליו, מכאן ואילך העלה לך הרבית, מותר לישראל זה לקבל הרבית מיד הגוי, וליטלו לחבירו, שלא אסרה תורה אלא הרבית הבאה ממלוה ללוה, ושניהם היה יודע ומונע רבי להורות מפני לעגי שפה, עד שמצא סייג לדבריו מרבי דוד הלוי שהורה לו הלכה למעשה:
1