ספר האורה, חלק ב כ״טSefer HaOrah, Part II 29
א׳[כט] ואין לשין בפסח שתי מידות [ביחד], כדי שלא תבוא לידי חימוץ. ואף אין מקטפין, והלש אותן ואינו יודע למה הוא מודד. ומה לנו מדה בפסח שלא יפחות מארבעים ושלש בצים וחומש ביצה. כדי שלא להפקיע תורת חלה ממנה ששיעור חלה בכך, וכן עולה בגימטריא חלה מ"ג. אבל אם היתה יתירה ארבעה ביצים או שש בצים, אין לחוש בכך. כיצד הוא עושה מכניס מ"ג בצים בכלי מלא מים על כל גדותיו ומים הנשפכים חוצה זה שיעור מדת קמח לחלה, כאותה ששנינו בתוספתא דנזיר, נזיר ששתה מכל משקין האסורין לו מתרין בו ושתה, מתרין בו ושתה, חייב על כל אחת ואחת, וכמה שיעורן בכזית, וכולן מצטרפין לכזית, היין והחומץ כיוצא בהן, וכיצד יעשה, מביא כוס מלא יין ומביא זית איגורי ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב, ואם לאו פטור, וגזירת הכתוב הוא במידת העומר מתחייבת בחלה שלמדנו מלחם הארץ, והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' [במדבר ט"ו י"ט], ולמדנו מלחם שמים לקטו לחם משנה [שמות ט"ז כ"ב] מה לחם שמים עומר ליום שעולה למ"ג ביצים וחומש ביצה, אף לחם הארץ אינו מתחייב בחלה בפחות ממ"ג ביצים וחומש ביצה וזהו עשירית האיפה:
1