ספר האורה, חלק ב ל״אSefer HaOrah, Part II 31
א׳[לא] דין טחינה.
לפני הפסח כשטוחנין חטה למצות נוהגין לשלוח שם ישראל אחר הריחים להיות יושב ומשמר, דכתיב ושמרתם את המצות [שמות י"ב י"ז] בעינן שימור לשם מצה, ואין ישראל צריך לעמוד עד שיטחון אלא שכל מה שהוא צריך לשלש מצות של לילה הראשון שהן חובה, והן צריכות שימור לשום מצה, אבל השאר אינן צריכות שימור וגוי שהוא טוחן ואין ישראל רואהו ועומד על גביו מותר, ואפילו ליקח סלתות מן השוק שפיר דמי, דאמר מר בציקות של גוים אדם ממלא כרסו מהן, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה, והוא שלא הכסיפו פניו, ואין לחוש שמא יערב חמצו לתוך הקמח, הואיל ולאחר כך מרקדין אותו בנפה, שאם יש שם חמץ נפה קולטתו:
לפני הפסח כשטוחנין חטה למצות נוהגין לשלוח שם ישראל אחר הריחים להיות יושב ומשמר, דכתיב ושמרתם את המצות [שמות י"ב י"ז] בעינן שימור לשם מצה, ואין ישראל צריך לעמוד עד שיטחון אלא שכל מה שהוא צריך לשלש מצות של לילה הראשון שהן חובה, והן צריכות שימור לשום מצה, אבל השאר אינן צריכות שימור וגוי שהוא טוחן ואין ישראל רואהו ועומד על גביו מותר, ואפילו ליקח סלתות מן השוק שפיר דמי, דאמר מר בציקות של גוים אדם ממלא כרסו מהן, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה, והוא שלא הכסיפו פניו, ואין לחוש שמא יערב חמצו לתוך הקמח, הואיל ולאחר כך מרקדין אותו בנפה, שאם יש שם חמץ נפה קולטתו:
1