ספר האורה, חלק ב ד׳Sefer HaOrah, Part II 4

א׳[ד] דין שליח קדושין.
העושה את חבירו שליח לקדש לו אשה, אינו צריך לכתוב לו הרשאה, אלא כך יכתוב לו בפנינו חתומי מטה מינה פלוני בן פלוני את פלוני בן פלוני לקדש לו אשה פלונית בת פלוני, ויחתמו העדים, דשליח שעשאו בעדים כשר, והרשאה זו למה, אבל אדם שיש לו ממון בידו ורוצה לעשות שליח כדי להוציאו מידו צריך להקנותו לשליח אגב קרקע, כי הא דרב פפא הווי ליה תריסר אלפי זוזא ביה חוזאי אקנונהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתא. ולפי שצריך לעשות לו קנין לפיכך צריך לכתוב לו שם הרשאה, שאם לא יקנה לו לא יהא זה נותן לשליחו שעשאו בעדים, וכדאמרינן אין משלחין מעות בדיוקני, שאם יתן אותם לשליחו שעשאו בעדים ולא הקנה לו יכול לתבעם היום או מחר, כדאמרינן בבבא קמא, כן הורה רבי. וכן נהגו, והמקדש את האשה לחבירו יקדשנה בפני עדים, ויאמר תהא מקודשת לפלוני בן פלוני בטבעת זו כדת משה וישראל:
1