ספר האורה, חלק ב מ״זSefer HaOrah, Part II 47
א׳[מז] אפיקומן.
פעם אחת שכח רבי ולא אכל מצת אפיקומן לאחר סעודתו קודם ברכת המזון ולאחר שברך הוזכר, ולא רצה לחזור ולאכול הימנה, לפי שהיה מיצריך לברך אחריה ברכת המזון ולשתות מכוס של ברכה. ואי אפשר לשתות בין כוס של מזון לכוס של הלל, דאמור רבנן בין כוסות הללו אם רצו לשתות ישתה. בין שלישי לרביעי לא ישתה ולא רצה לברך עליה ברכת המזון בלא יין לפי שתקנו כוס שלישי עליה ונראה שהיא צריכה כוס. ואפילו לאחר כוס רביעי של הלל לא רצה לאכול מצה ולברך ברכת המזון, מפני שהם לא תקנו אלא ארבע כוסות בלבד. אבל כוס חמישי לא תקנו, ועל זאת נמנע מלאכול מצה לאחר ברכת המזון, והחזיק טעם בדבר הזה שאין צריך לחזור ולאכול מצה, לפי שסתם רוב מצות שלנו כולם עשיות כתיקון חכמים, ויש בהן שימור לשם מצה, ומצה שאוכל בגמר הסעודה עולה לו לשם מצה של מצוה, הואיל ונעשית בהן שימור לשם מצה:
פעם אחת שכח רבי ולא אכל מצת אפיקומן לאחר סעודתו קודם ברכת המזון ולאחר שברך הוזכר, ולא רצה לחזור ולאכול הימנה, לפי שהיה מיצריך לברך אחריה ברכת המזון ולשתות מכוס של ברכה. ואי אפשר לשתות בין כוס של מזון לכוס של הלל, דאמור רבנן בין כוסות הללו אם רצו לשתות ישתה. בין שלישי לרביעי לא ישתה ולא רצה לברך עליה ברכת המזון בלא יין לפי שתקנו כוס שלישי עליה ונראה שהיא צריכה כוס. ואפילו לאחר כוס רביעי של הלל לא רצה לאכול מצה ולברך ברכת המזון, מפני שהם לא תקנו אלא ארבע כוסות בלבד. אבל כוס חמישי לא תקנו, ועל זאת נמנע מלאכול מצה לאחר ברכת המזון, והחזיק טעם בדבר הזה שאין צריך לחזור ולאכול מצה, לפי שסתם רוב מצות שלנו כולם עשיות כתיקון חכמים, ויש בהן שימור לשם מצה, ומצה שאוכל בגמר הסעודה עולה לו לשם מצה של מצוה, הואיל ונעשית בהן שימור לשם מצה:
1
ב׳וכן (נוהג) [נהג] רבינו שלמה מ"כ:
2
ג׳והשלש מצות מברך אחת לברכת המוציא, ואחת לאכילת מצה ולבציעה, ואחת לכריכה:
3
ד׳וכן אמר לו רבו רבינו יעקב הזקן משום אביו, הואיל ושלשתן באו לשם מצוה תעשה מצוה בשלשתן, אבל שאר בני אדם מניחים השלישית שלימה ולא נכון לעשות כן:
4