ספר האורה, חלק ב ס״הSefer HaOrah, Part II 65
א׳[סה] דין כבד.
כבד דבוק שנתבשל עם חתיכות הרבה ואין בחתיכה ששים בו לבטל את טעמו, אסורות כל החתיכות אפילו הן אלף לפי שהן מינה דחתיכה שנדבק הכבד בה מין בשר הוא, וכן שאר חתיכות, ואף על פי שהאיסור מחמת דם בא הדר נעשית נבילה, ואם אינו דבוק לחתיכות הרבה עמו לא אסר אלא כדי טעמו, מפני שהכבד אוסרת ואינה נאסרת שעשויה לפלוט ואינה חוזרת ובולעות, ואף לדברי האומר ששלוקה אוסרת ונאסרת, מפני שבשעת שלוקה חוזרת ובולעת ונאסרת בנותן טעם, ואם היה שם ששים משעת בישולו ועד שלוקחו לבטל טעמו אין לחוש לא לבליעתו ולא לפליטתו, והוא עצמו מותר ואם מתובל התבשיל הכל אסור. ואפילו יותר מששים, ותמה אני הואיל והכבד עצמו היתר, היה לנו לשער במאי דנפיק מיניה, דכי אמר רבי בדידיה משערינן כשהחתיכה איסור, ואף לרבי נדמה כן, אלא שאינו רוצה להתיר, אי לאו דאיכא ששים בדידיה, ומעשה בא לפני רבי בכבד שאינו דבוק ואסר ואף על פי שהוא בששים ולפי שמין במינו לא בטיל, וכשנזכר לאותו ששנינו הכבד אוסרת ואינה נאסרת אמר לי ככל מה שפירשתי, וכי משערינן אילפס וקדירה גופה משערינן, וכן רבי נוהג, וכשאינו דבוק ונתבשל עם שאר חתיכות כולן מועלות לבטלו, ולא הוה מין במינו מפני שהכבד כולו דם גמור הוא, אבל התורה התירתו, אבל דבוק בחתיכה ונתבשל עם שאר חתיכות חתיכה עצמה נעשית נבילה, ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה, ומעשה בא לפני רבי בלב דבוק ושיער רבי דם שבו בששים בחתיכה שנדבק בה והתיר, דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא כשנתן בה טעם, אבי העזרי העתקתי מאיש ירושלמי:
כבד דבוק שנתבשל עם חתיכות הרבה ואין בחתיכה ששים בו לבטל את טעמו, אסורות כל החתיכות אפילו הן אלף לפי שהן מינה דחתיכה שנדבק הכבד בה מין בשר הוא, וכן שאר חתיכות, ואף על פי שהאיסור מחמת דם בא הדר נעשית נבילה, ואם אינו דבוק לחתיכות הרבה עמו לא אסר אלא כדי טעמו, מפני שהכבד אוסרת ואינה נאסרת שעשויה לפלוט ואינה חוזרת ובולעות, ואף לדברי האומר ששלוקה אוסרת ונאסרת, מפני שבשעת שלוקה חוזרת ובולעת ונאסרת בנותן טעם, ואם היה שם ששים משעת בישולו ועד שלוקחו לבטל טעמו אין לחוש לא לבליעתו ולא לפליטתו, והוא עצמו מותר ואם מתובל התבשיל הכל אסור. ואפילו יותר מששים, ותמה אני הואיל והכבד עצמו היתר, היה לנו לשער במאי דנפיק מיניה, דכי אמר רבי בדידיה משערינן כשהחתיכה איסור, ואף לרבי נדמה כן, אלא שאינו רוצה להתיר, אי לאו דאיכא ששים בדידיה, ומעשה בא לפני רבי בכבד שאינו דבוק ואסר ואף על פי שהוא בששים ולפי שמין במינו לא בטיל, וכשנזכר לאותו ששנינו הכבד אוסרת ואינה נאסרת אמר לי ככל מה שפירשתי, וכי משערינן אילפס וקדירה גופה משערינן, וכן רבי נוהג, וכשאינו דבוק ונתבשל עם שאר חתיכות כולן מועלות לבטלו, ולא הוה מין במינו מפני שהכבד כולו דם גמור הוא, אבל התורה התירתו, אבל דבוק בחתיכה ונתבשל עם שאר חתיכות חתיכה עצמה נעשית נבילה, ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה, ומעשה בא לפני רבי בלב דבוק ושיער רבי דם שבו בששים בחתיכה שנדבק בה והתיר, דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא כשנתן בה טעם, אבי העזרי העתקתי מאיש ירושלמי:
1