ספר האורה, חלק ב ז׳Sefer HaOrah, Part II 7
א׳[ז] וששאלתם מקום שמברכין ברכת אירוסין ונשואין ביום אחד, שחרית וערבית מנהג זה לא ראיתי, אבל במקומינו רגילין לעשותם ביום אחד, ומברכין שתיהן בכוס אחד, ומברך ראשונה ברכת היין וברכת אירוסין ושותה, וחוזר ונותן יין ומברך ברכת היין ושש ברכות של נשואין. ובמקום שמפסיקין וסועדים סעודה בנתים, נראה בעיני ודעתי נוטה שאסור לברך בראשונה ברכת חתנים, ואם עושין כן הוין ברכה שנייה שעושין בערבית ברכה לבטלה. כי מקום יש לה הואיל וברכו בראשונה ברכת נשואין גלו דעתם שזו הוא כניסתן לחופה, ולמה להם לחזור ולברך, וגם בברכת המזון שבנתים לא יברכו שבע ברכות, הואיל ואין דעתן להכניסן לחופה עד ברכה שנייה, הראשונה אינה חופה, שעדיין לא נכתבה כתובה. אבל שהשמחה במעונו מברכין, דאמרינן מעיקרא אימת, אמר רב פפא מכי רמו שערי באסונתא, שהן צרכי נשואין. והתם נמי הואיל ובשעת אירוסין כבר צרכי החופה מזומנין, ולא יחזרו בהן מברכינן שהשמחה במעונו:
1
