ספר האורה, חלק ב פ״חSefer HaOrah, Part II 88

א׳[פח] דין חודו של סכין.
רבי אוסר לשחוט הסימנים בראש חודו של סכין. אלא אם כן חותך הבשר והעור מכאן ומכאן. כדי שתהא שחיטה מפורעת, ומראה פנים מהא דאמרינן בהכל שוחטין מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה. ומפרש התם משום דלאו שחיטה הוא כלל, מאי טעמא אמר רב הונא מפני שהוא מחליד. ואף על גב דמאן דמליק הוא מוליך ומביא כדמפרש התם וקסבר רב הונא מוליך ומביא במליקה כשר ועוד שהשחיטה מפורעת מלמעלה אפילו הכי כיון שהבשר נשאר קיים מן הצדדין קרי ליה חלדה, כדתניא כיצד מולקין חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לסימנין קרי ליה חלדה, ומתוך שהסכין או הציפורן מחליד ונכנס בתוך הבשר ולא מיגלייא שחיטה מצידיה אלמא דבעינן שחיטה מגולה בין מלמעלה בין מן הצדדין, ואף על גב דפליג רבה עליה דרב הונא ומוקים טעמיה מפני שהוא דורס דהא קסבר מוליך ומביא במליקה פסיל. אבל חלדה לא מלקמא אליביה משום דמיגליא שחיטה מלמעלה, אף על פי כן כדי הוא רב הונא לסמוך עליו ואסור לטבח לחתוך סימנין בראש הבהמה ולהניח הבשר והעור קיים מכאן ומכאן. ואפילו נמלך לאחר כן לחתוך הבשר שבצדדין אינו מוציאתה מידי נבילה הואיל ובשעת חיתוך סימנין לא עשה שחיטה מפורעת ומגילה מכל צד:
1