ספר התשב"ץ, חלק שלישי נ״אSefer HaTashbetz, Part III 51
א׳ענין נא:
1
ב׳מה שנמצא במכילתא חמץ עונשו שבעה ואזהרתו לעולם אם אנו סומכין על הגרסא הזאת שלא יהי' בה שבוש יהי' פירושו מה שעלה בדעתך שתוך שבעה ענוש על אכילתו כרת ולאחר שבעה אינו אלא באזהר' ויהי' זה לדעת ר' יהודה דס"ל הכי בגמרא בפ' כל שעה (פסחים כ"ח ע"א) משום דתלתא קראי דכתיבי חד לפני זמנו וחד לתוך זמנו וחד לאחר זמנו ואע"ג דאנן קי"ל כר"ש דאמר (שם ע"ב) דלאחר זמנו אינו עובר עליו מכילתא זו נשנית על דעת ר' יהודה דר' ישמעאל תני לה למכילתא ואיהו סבר לה כר' יהודא ואם אנו חוששין שתהי' בריית' זו משובשת א"כ נתרץ אותה חמץ אזהרתו שבעה ועונשו לעולם ויהי' פירושה שאין איסור חמץ אלא כל שבעה ואם עברו ז' ימים מותר לאכלו ומי שאכלו תוך שבעה נשאר בעונשו לעולם שהוא חייב כרת. ובא לפרש כי מה שכתוב ונכרתה הנפש ההיא מיום הראשון עד יום השביעי שהוא שב אל הרחוק וברייתא זו לא נשנית בתוס' דרבי חייא ולא הביאוה בשום מקום מהתלמוד שנוכל להכריע בגרסתה ובפירושה מהתלמוד וכל ברייתא דלא מתנו לה בי ר' חייא ור' אושעיא לא סמכינן עלה דהיא מתרצא דדילמא היא משבשתא היא ואזלי בה בתר סברא זה גילו לנו בעלי התלמוד בפ' שלוח הקן (קמ"א סע"א):
2