ספר התשב"ץ, חלק שלישי ס׳Sefer HaTashbetz, Part III 60
א׳שאלה ס:
1
ב׳והראן. שאלת לוי אחד היה בלוד וכתב ללאה אמו שהיא בחברון שתשדך בתו יוכבד לעמרם וכשהגיע הכתב לידה קדשתה לו שלא בפני לוי וגם לא נתרצה האב בקדושי עמרם ונסתפק לכם אם חוששין לקדושיו אם לא:
2
ג׳תשובה: האב מתחלה לא נתן לה רשות לקדשה אלא לשדכה שאם נתן לה רשות לקדשה הויא מקודש' דקיימא לן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך כדאיתא בפרק האשה נקנית (קידושין י"ט ע"א) וכיון שלא נתן לה רשות להתקדש אלא לשדך אין כאן חשש קידושין ואפי' לרב ושמואל דס"ל (שם מ"ה ע"ב) בקטנ' שנתקדשה שלא לדעת אביה דצריכה גט וצריכ' מיאון משום דחיישינן שמא נתרצה האב זה הוא מסתמא אבל אם בפירוש אמר להם לשדך הרי גלה דעתו שאינו רוצה לקדש ואפי' לרב ושמואל אין חוששין לרצוי האב אלא כשקדמו השידוכין לקדושין כמו שפי' רב נחמן (שם) והוא ששדכו שכיון שהוא שדכה והלך לו אם נתקדש' שלא בפניו היו חוששין רב ושמואל להצריכ' גט ומיאון אבל כשהאב גלה דעתו לשדך ומתוך גלוי דעת זו נתקדשה הרי זו כאלו אמר לה האב אל תתקדשי דודאי כ"ע מודו שאינה מקודש' כל זמן שהיא קטנה בין שהיא נערה כל זמן שלא בגרה וכל זה אפי' לרב ושמואל וכ"ש לרבינא ולרבא בר שימי דלא ס"ל להא דרב ושמואל ואין חוששין שמא נתרצה האב ואפי' שדך וכמו שהסכימו בזה כל הפוסקים הראשונים והאחרונים דקי"ל כוותייהו ואפי' שדך אין חוששין שמא נתרצה האב ואפי' לדברי רש"י ז"ל שכתב שאין חוששין שמא נתרצה האב אלא א"כ שמענו ומשמע דס"ל שאם שמענו שנתרצה שהיא מקודשת למפרע בנדון הזה אין לחוש לפי מה שבא בשאלה שהאב לא נתרצה בקדושין ולפי זה נתבטלו הקדושין לגמרי וכ"ש לדע' הרי"אף ז"ל שכתב היכא דקדש' עצמה בלא דעת אביה לא הוו קדושין אפי' נתרצה האב ואפי' לדברי בה"ג שכתב שקטנ' שהלך אביה למדינת הים והשיאתה אמה נישואיה נישואין דתקינו רבנן נישואין לקטנ' כי ליתיה לאב כי זהו כשהאב אינו קרוב למקום שהבת שם ולא יכלו לעמוד על דעתו אבל אם האב קרוב ויכול לעמוד על דעתו לא. תקינו רבנן נישואין לקטנ' בכה"ג. וכן התוס' חולקים על בה"ג ז"ל בזה. והעולה מזה הוא שזאת הבת היתה קטנה או אפי' נערה כיון שעדיין אינה בוגרת בשעת קידושין והאב לא נתן לה רשות אלא לשדך דוקא והיא עמדה ונתקדשה וכששמע האב מיחה בקדושיה אינה מקודש':
3