ספר התרומה, פסקים קכ״וSefer HaTerumah, Psakim 126
א׳ואומר מורי רבי' דוקא חרש ממעט דפסול ליתן הגט ע"י הכתב דלא גרע מאלם דמועיל הרכנה כדתנן נשתתק והרכין ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו יכתבו ויתנו. מיהו נראה אף ע"פ שהרכנה ורמז מועיל לו. מ"מ ע"י הכתב לא יועיל אפי' בפקח וכן תניא בתוספתא פ"ב כתב בכתב ידו לסופר לכתוב ולעדים חתומו והתם לא מיירי כלל בחרש וצ"ע בירושלמי. א"כ אדם יכול לשלוח כתב ידו לב"ד שבמקום א' שיכתבו גט לאשתו.
1
ב׳תנן פ' השולח בראשונה היה משנה שמו ושם עירו ושמה ושם עירה. התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלוני' וכל שום שיש לה. פי' של משנה זו כדאיתא בבריתא דמייתי בגמ' תניא היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל ולו שתי שמות אחד ביהודה ואחד בגליל וגירש אשתו שביהודה בשמו שביהודה או אשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגרשת עד שיכתוב אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו או אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודה עמו. יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת ופריך והא אמרת שם דגליל עמו. הא דאתחזק הא דלא אתחזק. פי' כשהבעל עומד במקום כגון ביהודה ואתחזק ליה שני שמות משונים שביהודה קוראים אותו בשם אחר ושם שקוראים אותו שביהודה אין יודעים אותו בגליל. וגם של גליל אינו נודע ביהודה. לכן אם גירש באחד מהם אינה מגורשת. משום דאם גירש בשם שביהודה שהוא נודע שם. א"כ בני גליל שאשתו שם יוציאו לעז על הגט לו' אין זה שמו של בעל שהרי מכירי' את השם של יהודה. וכן אם כתב בגט שמו של גליל שאשתו שם. א"כ אותם של יהודה שהבעל עומד שם בשעת כתיבת הגט ואינן מכירין באותו שם יוציאו לעז על הגט לומר אין זה שמו של בעל התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו כדמפרש בברייתא כשגירש אשתו שבגליל בשם שיש לו בגליל ושם דיהודה עמו שיכתוב שם שיש במקום הנתינה שאשתו שמה עיקר ושם שיש לו במקום הכתיב' מקום שעומד שם יעשה טפל ויכתוב כן אני פלוני שזהו מקום הנתינה דמתקרי פלוני דהיינו מקום הכתיבה כדקאמר תלמוד' אחא בר הדיא דמיתקרי אייא מרי מי' בתוספתא משמע דשם הכתיבה עיקר ושם הנתינה פסל דקתני אני פלו' שביהודה עם השם שיש לי בגליל אלמא בשם שיש לו במקום שעומד בו יכתוב ראשונה ואומר מורי רבינו דברית' שהביא התלמוד מסתמא הוא עיקר של מקום הנתינה שאשתו שם. אבל אתחזק בתרי שמיה משוני' מקום שאשתו שם ממקום שעומד הבעל וגירש באחד מהם כשר. כגון שהבעל ואשתו במקום אחד או אפילו בשני מקומות וקורין אותו במקום שהבעל עומד כמו במקום שהאשה עומדת או בשם אחד או בשני שמות שהשם הכתוב בגט קוראי' אותו כן במקום שעומד ומקום שהיא עומדת אע"פ שיש לו עוד שם אחר בשאר המקומות שאינן מכירין מקום הכתיבה ומקום הנתינה וגם של מקום שהוא עומד והיא עומדת שכתב בגט אינו ניכר בשאר מקומות אפי' הכי כשר דאין לחוש בלעז של שאר מקומות. אבל לכתחלה צריך לכתוב גם שם של שאר מקומות כיון ששם שקורין אותו במקום שעומדים אינו ניכר בשאר מקומות. וכן איתא בירושלמי דפרקין. ביהודה וכתב לגרש ביהודה הרי זו מגורשת. א"ר אילא בתחלה צ"ל אני פלוני שביהודה עם כל שם שיש לי בגליל אם היה שרוי במקום אחד מגרש באיזה שירצה. אמר ר' זירא הדא דתימא לשעבר. אבל לכתחלה צ"ל כהדא דר' אילא אבל אם השם הכתוב בגט קוראין אותו בכל המקום שמכירין האיש אע"פ שיש לו עדיין שאר שמות יכול להיות דאף לכתחלה כשר כמו שפירש הוי פי' דמתני' דמשני שמו ושמה וכן שם עירו ועירה. וכי האי גוונא הוי פי' דשנה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה דתנן פרק הזורק תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ולא בשנוי השם ממש. דהא פשיטא שהגט פסול שלא נכתב לשם בעלה כלל כי אם לשם איש אחר. אלא בפסולא דרבנן מיירי שלא כתב שם דיהודה ושם דגליל עמו. ור"ש מ"כ פי' למתניתין בענין אחר.
2
ג׳פרק מי שאחזו אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו. אמר רב אשי מאי קמ"ל תנינא נשתתק ואמרו לכתוב גט והרכין בראשו בודקין אותו ג"פ אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו. א"ל ר' זעיר' אלם קאמרת שאני אלם דתנינא שומע ואינו מדבר זהו אלם והרי הוא כפקח לכל דבריו ובסוף שמעתא תני כתב סופר לשמה הרי הוא בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ודייקי לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דמכשר חרש ליתן גט ע"י הכתב.
3