ספר התרומה, פסקים קס״גSefer HaTerumah, Psakim 163
א׳פסק ואותן גיגיות גדולות שרגילות לדרוך בהן נראה בטוב שצריכות נגוב אחרי שדרך בהן עכו"ם ולא תימא דדווקא בגת שדרכן לעצור בהן ע"י גלגל וקורה נכנס בחוזק היין ונבלע לכך צריכה נגוב. אבל גיגיו' שאין עושין רק דריכ' ברגל בהדחה סגי לא היא שהרי גתות שהיו שנוין בתלמוד לא היה להם גלגל וקורה כי אם בית הבד דווקא היה להם כן כדאיתא פרק המוכר את הבית. ובפ' איזהו נשך עייולי לבי רפא גבי בד ועקלי לעכב בתפוח ואמרי' פרק הגוזל ופרק זה בורר לעקל בית הבד. וקורה כבדה אמרי' שלהי יציאות שבת ושוין שטוענין קורת בית הבד ועגולי הגת. אלמא כל הדברים שיש לגת בזמן הזה לא היה להם לגת שבימי חכמי התלמוד כי אם בבית הבד. אבל בבית הגת לא מצי' ולא היו עושין בגת רק דריכה לבד. שהיו נותנין את הענבים שלמים בגת ודורכין אותן ברגל כמו שאנו עושים בגיגיות בזמן הזה כדתנן לוקחין גת בעוטה. וכן מהו לדרוך עם הענבים בגת והא קא מנסך ברגל וכו'. ואפי' הכי מצריך ליה התלמוד נגוב בגת של עכו"ם הוא הדין בגיגית שרגילות לדרוך בה צריך נגוב. ובאותן שדרך בהן עכו"ם עכשיו ורוצה לדרוך בה ישראל אחרי כן פשיטא דלא סגי בהדחה רק בנגוב. כך פירש רבי' יעקב ומורי רבי'.
1