ספר התרומה, פסקים קפ״דSefer HaTerumah, Psakim 184
א׳דין ישראל השולח יינו מעיר לעיר ביד עכו"ם ופעמים שמשתהא ימים הרבה בעיר שכולה עכו"ם מותר בחותם אחד או שמא צריך הכרת חותם. ודין יינו של ישראל ששולח יינו ממקום למקום ועובר דרך עיר שכולה עכו"ם דהוה ליה כבחצרו של נכרי לר"מ שרי בחותם אחד ולרבנן אסור והלכה כר"מ. דהא ר"א פרק אין מעמידין אמר יין משתמר בחותם ורב פסיק כוותיה. וגם פרק השוכר קאמר תלמודא והאידנא דקיימא לן כר"א דלא חייש לזיופא מאי טעמא לא מותבינן חמרא בי עכו"ם אמר ליה משום שיבא פירוש נקב קטן שעושין על החבית לצאת היין דרך שם חזקו כשהוא תוסס. וברייתא דפר' אין מעמידין דקתני השולח יינו ביד כותי שאינו מקפיד על מגע עכו"ם או ציר ומורייס ביד עכו"ם אם מכיר חותמו וסתמו מותר ולפירש אחר נמי פירשתי לעיל דרב דפסיק כר"א צריך הכרת חותם אמר רבינו יעקב מ"מ מותר הוא לשלוח יינו של ישראל ביד עכו"ם מעיר לעיר בחותם אחד בלא הכרת החותם לבסוף דהא סתם התלמוד לא בעי הכרת חותם מדקא קיימא לן כר"א דלא חייש לזיופא משמע האי לישנא לא חייש כלל אפילו בלא הכרת חותם כלל להוסיף וברייתא דמצרכא מכיר חותמו וסתמו אתיא כרבנן וכן פירש מורי רבי' דאתיא כרבנן מדקתני בגולה שולח יין ביד כותי ציר ומורייס ביד עכו"ם ולא עריב ותני שולח יין או ציר ומורייס ביד עכו"ם ש"מ דיין ביד עכו"ם לא סגי בחותם אחד אפילו מכירו לבסוף מיהו רבינו אומר דמ"מ עכשיו אין להתיר מטעם זה לשלוח יינו של ישראל ביד עכו"ם בחותם אחד בלא הכרת החותם דברייתא תהא כרבנן מ"מ מדרבנן נשמע לר"א דהא בברייתא בציר ומורייס מצריך הכרת חותם אע"ג דלשום אדם א"צ רק חותם אחד דרב דאמר חבית בחותם אחד אסור אבל חמפ"ג. חלתית מורייס פת וגבינה מותר הוא הדין לר"א ולר"מ דשרו יין בחותם א' יהא צריך הכרת חותם אחד הילכך נכון הדבר לסתום פי החבית או בנעורת או משום דבר ולתת עור על הסתימה קבוע במסמרו' ולכתוב אותיות חציי' על העור וחצייה על דופני קרשי החבית שאם יגביה העכו"ם את העור לא ידע לכוי' ליישבו כבתחלה ולתת' חשוק אח' שקו' ציקלי בלע' סביב השולים במקום שמחוברים לדופני החבית ולקבעו שם במסמרו' מפני הנעורת שהיא תחובה שם פן יוציא העכו"ם מהן להוציא משם יין ולתוחבן אחרי כן אל מקומ' הראשון ולחתוך כל ברזית שבו ולקבוע עור עליהן במסמרות אי נמי לקבוע נסרים במסמרות לכסות כל השוליים והברזות וצ' לשלוח לחברו שלא יגע בחבית עד שיבא הוא ויכיר מה שחתם אם הוא כמו שחתמו בתחלה דהא צריך הכרת חותם כדפרישת מיהו אפילו לא ילך הוא עצמו ישראל שחתמו להכיר מה שחתם נראה שמועיל אף לשלוח לו בכתב ידו לחברו הישראל שהחבית הולך אצלו באיזה ענין הוא חותם והיאך וגם שיודיע לעכו"ם המוליכו שהוא שולח לחברו ישראל והיאך חתם את החבית ומחמת כן מרתת עכו"ם מלזייף. ונראה שזה מועיל כמו הכרת חותם חזר ואמר רבי' ליישב מנהג העולם שהן רגילים לשלוח בחותם אחד בלא מכיר חותמו לבסוף בלא הודאה לחברו שאף הברייתא אינה מצריכה שילך להכיר חותמו אלא הכי פירש אם כשהלך הישראל שחתמו והכירו שהוא כמו שעשאו מותר ואם לא הכירו כשהלך ולא הבין אם הוא כמו שעשאהו או שכח היאך חתמו או אינו מבין אז גרוע טפי שעתה יש הוכחה קצת שזייפו עכו"ם אבל לא הלך ולא ראהו עכו"ם כלל אחרי שחתמו אלא שהישראל השני מצאו חתום מותר. אמנם רש"י שלח אל רבו רבי' יצחק ב"ר יהודה שמעתי עליך שאתה אוסר יינו של ישראל לשלחו בחותם אחד ע"י עכו"ם דהא קיימא לן כר"א דלא חייש לזיופא. והשיב לו כן הדברים בימיהן היו חביות שלהן של חרס וסגי בחותם אחד על פי החבית אבל חביות שלנו שהם של נסרים מעץ מחוברין זה לזה יכול לתחוב חודו של סכין או מסמ' בין הנסרי' או בשולי' אפילו באמצע הנסרים ולהוציא היין דרך שם ולתחוב קוץ למלאת את הנקב וכל המחמיר תבא עליו ברכה.
1