ספר התרומה, פסקים ל״חSefer HaTerumah, Psakim 38
א׳תניא אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים חנניה אומר נוהג בין בזכרים בין בנקבות טעמא דרבנן דכתיב בנו מי שבנו כרוך אחריו וזהו האם וטעמא דחנניא דכתיב אותו דמשמע זכר וכתיב בנו דמשמע נקבה הלכך נוהג בשניהם ולרבנן אותו מבעי ליה לחלק דלא נימא אינו חייב עד שישחוט שור ושה ובנו. וחנניה לחלק לא צריך קרא דסבר כרבי יונתן דאמר משמע אחד בפני עצמו גבי קללת אב ואם עד שיפרוט לך הכתוב יחדו ורבנן יסברו כר' יאשיה דמבעי ליה לחלק כך מפרש התלמוד ואמר שמואל הלכה כחנניה ואזדא שמואל לטעמיה דתנן הנולדים מן הסוסיא אף על פי שאביהן חמור מותרים לבא זה בזה כיון שהאבות שוין והאמהות שוות דאבוה דהאי ודהאי חמור ואמיה סוסיא וכן הנולדין מן החמור אף על פי שאביהן סוס מותרין לבא זה בזה אבל הנולדים מן הסוס עם אותן הנולדים עם החמור אסורין אמר שמואל זו דברי רבי יהודה דאמר אין חוששין לזרע האב כי אם לזרע האם והרי האמהות אינן שוות לכך הוו כלאים וחכמים אומרים כל מיני פרדות אחת הן מאן חכמים חנניה דאמר חוששין לזרע האב גבי אותו ואת בנו והוא הדין לכלאים וכיון שיש בזה צד סוס וצד חמור מותרין אף ע"פ שאינן שוין באבות ואמהות שכך חשוב צד אב כמו צד אם ואבעיא להו ר' יהודה מפשט פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב ומותר פרי עם האם או ספוקי מספקא ליה ואסור ומסקנא תא שמע דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים בפרי עם האם שאסור שמע מינה ספוקי מספקא ליה וא"ת לרבי יהודה אין חוששין לזרע האב אמאי קאמר (פ"ו ע"ב) פרק כסוי הדם רבי יהודה לחלק מדמו נפקא דהיינו כרבי יאשיה דמצריך קרא לחלק והלא מאן דסבר חוששין לזרע האב כגון חנניא אמרן לעיל דסבר כרבי יונתן י"ל הכי קאמר ר' יהודה סבר אין חוששין אם כן יצטרך קרא לחלק ומדמו נפקא וכן קשה דרבי יהודה פרק הקומץ רבא (כ"ב ע"א) אין דם מבטל דם אמר רבי יוחנן מאי טעמא דר' יהודה דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר גלוי וידוע וכו' אלמא סבר מעלין לקרנות ואלו בפרק (נ"ז) הוציאו לו אמרי' דסבר ר' יאשיה מערבין לקרנות משום דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר וכאלו כתיב יחדו דמי כדקסבר בעלמא גבי מקלל אביו ואמו אם כן סבר רבי יהוד' כר' יאשיה והלא לפי דברי ר"י אי סבר חוששין לזרע האב היינו כחנניה והיינו כרבי יונתן אלא הכי טעמא דר' יהודה מולקח מדם הפר ומדם השעיר אי סובר כרבי יאשיה אבל אי יסבור כר' יונתן יהיה טעמו ממקום אחר וכן קשה מרבי אליעזר ורבנן דמספקא להו כדפריך בסמוך ואלו פ' (ל"ב) הזרוע אמרי' אם שה לחלק ומאת זובחי לחלק לרבי אליעזר אלא הכי קאמר אי סבר אין חוששין אם כן קראי אתו לחלק.
1
ב׳תנו רבנן אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי ר' אליעזר אומר אין אותו ואת בנו נוהג בכוי אמר רב חסדא איזהו כוי שנחלקו בו ר' אליעזר ורבנן זהו הבא מן התייש ומן הצבי ומפרש במסקנא בין בולד הבא מן התיש על הצביה או אפכא ובין רבי אליעזר ובין רבנן דמספקא להו אי חוששים לזרע האב אי לא אלא רבנן סברי שה ואפילו מקצת שה אמרינן רבי אליעזר סבר לא אמרינן וכן מפרש פרק הזרוע.
2
ג׳השתא דאסיקנא בין רבנן בין רבי אליעזר מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא אם כן אסור לקשור בקרון שתי פרדות אי אינו יודע שאבות שלהם שוין ואמהות שלהם שוות וכדא"ל רבי אבא לשמעיה כד מעיילת כודנייתא בראספק עיין דדמיא להדדי ועייל להו וכן שלהי כתובות (ק' ע"א) פסקינן הלכה כרבי יהודה בפרדות אם כן אסור ולא כחנניה דסבר בודאי חוששין לזרע האב וכל מיני פרדות מותרין זה עם זה ואף על גב דבפ' שואל (צ"ה) סבר רבא כרבי יונתן ואביי סבר כרבי יאשיה משמע דהלכה כרבא דסבר כרבי יונתן מדסבר רבא כוותיה לא היא אין הלכה כרבה בהא לגבי אביי והא דלא חשיב ליה בהדי יע"ל קג"ם משום דלא מחמת אביי הלכה כן אלא משום רבי אבא דסבר כן דאמר עיין דדמי' להדדי ועייל ליה וגם רב פפא דאמר רברבן אודניה זוטרן גנובתי' בר חמרא רבן גנובתי' וזוטרן אודני' בר סוסיא אם כן הוה אסר אם אינן דומין זה לזה ועוד דאביי שמא סובר בודאי כרבי יאשיה ואין הלכה כן אלא פסק כרבי יאשיה ברבי יונתן דהא פסקי' כרבי יהודה בפרדות ואיהו מספקא ליה.
3
ד׳והילכך לענין אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים בין בנקבות ולאיסורא ולא ללקות כחנניה דהא הלכה כרבי יהודה דמספקא ליה ואף על גב דשמואל פוסק כחנניה היינו לאיסור' ולא ללקות ומשמיענו דאין הלכה כרבנן דחנניה דאמרי אפילו איסורא ליכא בזכרים דאינו נוהג אלא בנקבות ואף על גב דבפרק מומין אלו (מ"ה) סתם משנה כחנניה דתנן אותו ואת בנו כשר באדם ופסול בבהמה ומוקי לה בגמרא כחנניא משום דפסול משמע ליה פסול בודאי כשאר פסולי דהתם והוא הדין דהוה מצי לאוקמה כרבנן דפסול מספיקא. והא דמתרגמינן ושור ושה ותורתא או שיתא הוא הדין בזכרים אלא התרגום לקח לו ללקות והא דתנן (פ"ג ע"א) בארבעה פרקים בשנה צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט משום דמלתא דידיעא הוא נקט אמה תדע שהרי רבי יהודה דמספקא ליה תנן ומודה רבי יהודה במוכר האם לחתן והבת לכלה אף על פי שיש איסורא גם בזכרים אלא מלתא דידיעא ופסיקא נקט וה"ה לאב ובנו ואגב אם נקט בת.
4