ספר התרומה, פסקים ע״זSefer HaTerumah, Psakim 77
א׳דין נטילת ידים כשאדם נוטל את ידיו צריך שישפוך מן הכלי על ידיו ואינו יכול לתחוב את ידיו במים שבכלי לפי שהן שאובין וגם אין יכול ליטול ידיו ממים המקלחים מאיליהן מן הכלים כמו מן הצנור המקלח גשמים ואפי' באין מן המעיין דכיון שאינו עושה כעין טבילה כולן בבת אחת וצריך מכח גברא וכן אמר רבא (חולין ק"ז ע"ב) האי אריתא דדלאי אין מטבילין בה הידים מפני שהם שאובים ואין נוטלין ממנו ידים משום דלא אתי מכח גברא ששופכן בצנור ומשם נופלים לחריץ שסביב השדה דאי מתקרב לגבי דוולא מקום נפילת הצנור בחריץ הוא סמוך למקום ששופך האדם את המים מן הדוולא נוטלין ממנו דהא מכח גברא קא אתי ובמסכת ידים תנן היה חבית מוטה פירש ומקלח מאיליו ונוטל ידיו ממנו או מן הקוף נותן לידים רבי יוסי פוסל בשני אלו משמע דהלכה שלנו דבעי מכח גברא אתיא כרבי יוסי או שמא אפי' כרבנן דבעו לכל הפחות דאתי מכח כלי ולכך אוסר ליטול ידיו ממקום שמים טפלין מחריץ קטן או צנור ונופלין סביב השדה שאינן באין מכח הדוולא אבל מחבית מוטה ומקלח מאיליו מותר. ומה שמקדשין ידיהם מן הכיור כגון שהיה ברזא בכיור וכשהיה מושך הברזא היה מקלח על ידיו בקלוח ראשון ואם לא היה די בקלוח ראשון היה עוד תוחב הברזא בכיור ומושכה ורוחץ דלעולם היה מכח גברא אבל אם תוחב ידיו בנהר זה טוב אז יברך על שטיפת ידים או על טבילת ידים.
1
ב׳ת"ר לחולין עד לפרק לתרומה עד לפ' למקדש עד לפרק אמר רב עד כאן לחולין עד כאן לתרומה פירש רבינו שלמה עד פרק שני של אצבע יטול ידיו לחולין עד פרק שלישי יטול לתרומה היינו כל פצול האצבע ולמקדש עד סוף פיסת יד ושמואל אמר עד כאן בין לחולין בין לתרומה שזהו כל פצול אצבע. לא פליג על ברייתא דמפליג בין לחולין בין לתרומה דשמואל מחמיר הוה ורב ששת אמר ע"כ בין לחולין בין לתרומה לקולא לא היה חולק על ברייתא שמחלק' בין חולין ובין תרומה אלא היה מפרש הברייתא פ' א' לחולין פרק ג' לתרומה ורב ששת היה מחמיר דאף לחולין היה מחמיר עד פרק שני והא דקאמר לקולא דמיקל מדשמואל דאמר לחולין ולתרומה פרק שלישי אבל למקדש דכ"ע עד סוף פיסת יד ולא יותר וכן מוכח פרק האומר משקלי'.
2