ספר התרומה, סימנים קל״גSefer HaTerumah, Simanim 133
א׳יבררו שלשה דיינין ויוסיפו עוד שנים להשלים חמשה לפרסומי מלתא ויזהרו שלא יהו קרובים זה לזה לא ליבם ולא ליבמה ויאמרו נלכה למקום פלוני כדי לחלוץ שצריך לברר מקום תחלה כדאמר רבא צריכי דייני למקבע דוכתא דכתיב השערה:
וילכו שם וישבו והאיש והאשה יעמדו הכל כעין דין בשעת חליצה וכדאמר רבי חייא בר אבא בתי עמודי ולא מועמד ואמר נפיק כדמוכח בפרק בתרא דמועד קטן ואף על גב דדריש לה בספרי עמידה מועמד אם כן ליהוי עכובא מככה והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה כשרה. אלא העמידה הוא מטעם כמו דין וישאלו בית דין אם יש שלשה חדשים ממיתת הבעל. ואחר כן יעידו לפניהם שזה היבם הוא אחיו של מת ושהי' אותו המת בעל של אשה זאת ובעדות אפילו קרוב או אשה סגי כדאיתא פ' החולץ. ואחר כך ישאלו אם יש לאיש שלש עשרה שנה ויום אחד. ולאשה שתים עשרה שנה ויום אחד. ואף על פי שאין האב נאמן על השנים כדתניא בפרק האומר בקדושין. מכל מקום אין צריך להביא עדים אלא אם כן הוחזקה בשנים על פי הגבירות והשכנים שלא על פי האב סגי בכך ואחר כך יבדקו אם יש שתי שערות באשה בבית הערוה ואין לחוש שמא מקודם הזמן באו והוו שומא והבדיקה של היבמה יכולה להיות על פי נשים משום חזקה דרבא דאמר חזקה הביאה סימנין כר' יהודה דריש פ' בא סימן דהלכה כמותו לגבי ר' שמע וברייתא דאין אשה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ מיירי בתוך הפרק דליכא חזקה דרבא לרבי יהודה דהלכה כמותו לגבי רבי שמעון וברייתא דאין אשה נאמנת ואע"ג דאמר רב הונא שערות שאמרו צריך שיהא בהם גומות ואין בקיאי' בגומות לכן אם יש רבוי שערות או שערות ארוכות הרבה אין צריך לבדוק יותר על שנותיהן נמי יש לסמוך אם יש רבוי שערו' בלא הוחזקה על פי שכנות ובלא עדו' ואם בדקי והדדים שוכבין ומוטין אז היא גדולה בודאי שזהו סימן העליון ותנן אי אפשר לעליון לבא עד שיבא התחתון ואחרי כן נתברר הדבר שהם גדולים בשנים ובשערות יזהרו בית דין שלא אכלה האשה עדיין באותו יום דשמא אכלה דברים הגורמים רוק לבא דאמר רבא אכלה תומא או גרגושתא לא חלצה דכתיב וירקה מעצמה והוא הדין רמונים כדאיתא בפרק אף על פי ושאר דברי' שאין עולין על לב אדם ואחר כך יאמרו בית דין ליבם הגדול אי ניחא לך יבם אי ניחא לך חלוץ ואם חפץ לחלוץ יקחו מנעל שכולו עור וגם תפור מעור ורצועות תלויות בו וראשיהם בו תפורות וגם קרסים בלולאות כדאמרינן אף על גב דאית ביה חומרתא קטרינן ביה מיתנא והמנעל לכתחלה יהיה שלו וגם מנעל ימין אבל אפילו בדיעבד צריך ליתני ברגל ימין דילפינן רגל רגל ממצורע וברגלו יחף שלא יהא מעל דמעל ושלא יהא המנעל ארוך למעלה מן הארכובה דלא להוי מעל דמעל ואחר כך יכרוך הרצועות סביב רגל' וישים הקרסים בלולאות למהוי חליצתא אלימתא ותאמר האשה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי וצריך שיאמר בלשון הקדש כדתנן פרק מצות חליצה ופרק ואלו נאמרין וצריך שתאמר האשה יחד שתי תיבות אלו בלא הפסקה לא אבה כדאמר רב כהנא מודה רבא בלא אבה דאין להפסיק ואין בו וי"ו כי אם לא אבה בלא ו"ו כדאיתא במסורת שלשה חסרים וי"ו לא אבה יבמי. לא אבה ה' השחיתך ישראל לא אבה לי בתלים. ואחר כך יאמר האיש לא חפצתי לקחתה. ואחר כך יעמוד האיש אצל הכותל או אצל העמוד וידחוק רגלו בארץ כדאמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחקיה לכרעיה. ואחר כך תתיר האשה קשר הרצועו' והקרסים מן הלולאות הכל בידה הימנית ולא תהא שמאל מסייעתן כדאיתא בירושלמי אף על גב דמן התורה אין צריך ימין דגדמת בשיניה מועיל כדאמרו ללוי מי כתיב וחלצה ביד. ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל והכל מעומד או מוטה ולא יושב כדפי' לעיל ואחר כך וירקה. וצריכי דייני דליחזו רוקה דנפיק מפומ' דיבמה עד כנגד היבם ואינו צריך עד ארעא אלא אם הוא ארוך והיא גיצא וקלטתו הרוח קרינא ביה בפניו ואם היא ארוכה והוא גוץ וקלטתו הרוח לא מהני מידי דבעינן דמטי עד להדי אפי' ואחרי כן קוראה בלשון הקדש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל והעומדים שם יאמרו שלשה פעמים חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל אמר רבי יהודה מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה. אלה הדברים הם חסרים. לזכרון משפט אם נזונית לאחר שלשה חדשים אם חלה או ברח או נפלה לפני יבם קטן וממון שומרת יבם למי פלוגתא דידו כידה דאביי ורבא פ' הכותב והחולץ והלכות גדולות פסקו כאביי משום דרבא קשיא מתא ואם חליצה פסולה היא צריכה לחזר על כל האחים למאן דאמר יש זיקה דויקא כדאיתא פ' רבן גמליאל ולא למאן דאמר אין זיקה וחליצה פסולה מהו והלכה כדברי מי.
וילכו שם וישבו והאיש והאשה יעמדו הכל כעין דין בשעת חליצה וכדאמר רבי חייא בר אבא בתי עמודי ולא מועמד ואמר נפיק כדמוכח בפרק בתרא דמועד קטן ואף על גב דדריש לה בספרי עמידה מועמד אם כן ליהוי עכובא מככה והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה כשרה. אלא העמידה הוא מטעם כמו דין וישאלו בית דין אם יש שלשה חדשים ממיתת הבעל. ואחר כן יעידו לפניהם שזה היבם הוא אחיו של מת ושהי' אותו המת בעל של אשה זאת ובעדות אפילו קרוב או אשה סגי כדאיתא פ' החולץ. ואחר כך ישאלו אם יש לאיש שלש עשרה שנה ויום אחד. ולאשה שתים עשרה שנה ויום אחד. ואף על פי שאין האב נאמן על השנים כדתניא בפרק האומר בקדושין. מכל מקום אין צריך להביא עדים אלא אם כן הוחזקה בשנים על פי הגבירות והשכנים שלא על פי האב סגי בכך ואחר כך יבדקו אם יש שתי שערות באשה בבית הערוה ואין לחוש שמא מקודם הזמן באו והוו שומא והבדיקה של היבמה יכולה להיות על פי נשים משום חזקה דרבא דאמר חזקה הביאה סימנין כר' יהודה דריש פ' בא סימן דהלכה כמותו לגבי ר' שמע וברייתא דאין אשה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ מיירי בתוך הפרק דליכא חזקה דרבא לרבי יהודה דהלכה כמותו לגבי רבי שמעון וברייתא דאין אשה נאמנת ואע"ג דאמר רב הונא שערות שאמרו צריך שיהא בהם גומות ואין בקיאי' בגומות לכן אם יש רבוי שערות או שערות ארוכות הרבה אין צריך לבדוק יותר על שנותיהן נמי יש לסמוך אם יש רבוי שערו' בלא הוחזקה על פי שכנות ובלא עדו' ואם בדקי והדדים שוכבין ומוטין אז היא גדולה בודאי שזהו סימן העליון ותנן אי אפשר לעליון לבא עד שיבא התחתון ואחרי כן נתברר הדבר שהם גדולים בשנים ובשערות יזהרו בית דין שלא אכלה האשה עדיין באותו יום דשמא אכלה דברים הגורמים רוק לבא דאמר רבא אכלה תומא או גרגושתא לא חלצה דכתיב וירקה מעצמה והוא הדין רמונים כדאיתא בפרק אף על פי ושאר דברי' שאין עולין על לב אדם ואחר כך יאמרו בית דין ליבם הגדול אי ניחא לך יבם אי ניחא לך חלוץ ואם חפץ לחלוץ יקחו מנעל שכולו עור וגם תפור מעור ורצועות תלויות בו וראשיהם בו תפורות וגם קרסים בלולאות כדאמרינן אף על גב דאית ביה חומרתא קטרינן ביה מיתנא והמנעל לכתחלה יהיה שלו וגם מנעל ימין אבל אפילו בדיעבד צריך ליתני ברגל ימין דילפינן רגל רגל ממצורע וברגלו יחף שלא יהא מעל דמעל ושלא יהא המנעל ארוך למעלה מן הארכובה דלא להוי מעל דמעל ואחר כך יכרוך הרצועות סביב רגל' וישים הקרסים בלולאות למהוי חליצתא אלימתא ותאמר האשה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי וצריך שיאמר בלשון הקדש כדתנן פרק מצות חליצה ופרק ואלו נאמרין וצריך שתאמר האשה יחד שתי תיבות אלו בלא הפסקה לא אבה כדאמר רב כהנא מודה רבא בלא אבה דאין להפסיק ואין בו וי"ו כי אם לא אבה בלא ו"ו כדאיתא במסורת שלשה חסרים וי"ו לא אבה יבמי. לא אבה ה' השחיתך ישראל לא אבה לי בתלים. ואחר כך יאמר האיש לא חפצתי לקחתה. ואחר כך יעמוד האיש אצל הכותל או אצל העמוד וידחוק רגלו בארץ כדאמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחקיה לכרעיה. ואחר כך תתיר האשה קשר הרצועו' והקרסים מן הלולאות הכל בידה הימנית ולא תהא שמאל מסייעתן כדאיתא בירושלמי אף על גב דמן התורה אין צריך ימין דגדמת בשיניה מועיל כדאמרו ללוי מי כתיב וחלצה ביד. ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל והכל מעומד או מוטה ולא יושב כדפי' לעיל ואחר כך וירקה. וצריכי דייני דליחזו רוקה דנפיק מפומ' דיבמה עד כנגד היבם ואינו צריך עד ארעא אלא אם הוא ארוך והיא גיצא וקלטתו הרוח קרינא ביה בפניו ואם היא ארוכה והוא גוץ וקלטתו הרוח לא מהני מידי דבעינן דמטי עד להדי אפי' ואחרי כן קוראה בלשון הקדש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל והעומדים שם יאמרו שלשה פעמים חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל אמר רבי יהודה מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה. אלה הדברים הם חסרים. לזכרון משפט אם נזונית לאחר שלשה חדשים אם חלה או ברח או נפלה לפני יבם קטן וממון שומרת יבם למי פלוגתא דידו כידה דאביי ורבא פ' הכותב והחולץ והלכות גדולות פסקו כאביי משום דרבא קשיא מתא ואם חליצה פסולה היא צריכה לחזר על כל האחים למאן דאמר יש זיקה דויקא כדאיתא פ' רבן גמליאל ולא למאן דאמר אין זיקה וחליצה פסולה מהו והלכה כדברי מי.
1