ספר התרומה, סימנים רי״גSefer HaTerumah, Simanim 213
א׳משפט סדר הנחת תפלין ובאיזה מקום ביד ובראש תחלה יניח של יד ואחר כך של ראש דכתיב ולטוטפות בין עיניך כשיהיו בין עיניך יהיו שתים. וכשחולצן תחלה יחלוץ של ראש ואחר כך יחלוץ של יד וכן בתיק יצניע תחלה של ראש ואח"כ יצניע של יד לפי שכשירצה ליקחם ימצא לפניו תחלה של יד ולא יעבור על המצות כדאיתא פרק התכלת ויניח ביד שמאל דכתיב ידכה יד כהה ועוד כתיב וכתבתם וקשרתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ואם הוא אטר יניח בימין העולם שהיא שמאלו ושולט בשתי ידיו יניח בשמאל העולם ובאיזה עצם יניח תנא דבי מנשה ידך זו קבורת בשר המכונס כמו קיבורא דאהיני. ושמתם על לבבכם שימה כנגד הלב ובפרק המוצא תפלין ובפרק התכלת תפלין בזרוע. ובמס' אהלות מונה הזרוע והעצם המחובר לכתף וראש שני מחובר למרפק שקורין קודא. וכן פרק האומר משקלי דאורייתא בתפלין קבורת כולה בנדרים עד האציל דהיינו מרפק משמע נמי קבורת זהו בעצם שהוא למעלה מן הקודא סמוך לו יש בשר מכונס היא קבורת והוא כנגד הלב ותפלין של ראש בגובה של ראש מקום שמוחו של תנוק רופס ונראה דמתחלת השער הסמוך למצח עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס הוי מקום תפלין ויש שם מקום להניח שני תפלין והוי מקום שעושה קרחה וראוי לטמא בנגע אחד והוי שפיר בגובה של ראשו הקשר יהדק בראש למעלה בעורף ולא במרפקת כדי שיהיו ישראל למעלה ורחב הבתים לכתחלה שתי אצבעות כדאיתא בשמושא רבא אמרינן פרק הקומץ מאימתי מברך עליהם משעת הנחתן עד שעת קשורן האי קשורן הדוקן בראשו בשעת הנחה כמו שליא קשורה דאי עושה קשירה ממש בכל פעם ופעם שמניחן מאי איכא בין חדשות דאסור משום קשר של קיימא בשבת ובין ישנות דשרי וכשמניח של יד מברך אשר קב"ו להניח תפלין ואח"כ יניח של ראש ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפלין ואם סח בין של יד לשל ראש יברך שתים על של ראש להניח ועל מצות תפלין כך פי' רבינו יעקב ורב עמרם ורב יהודאי גאון וכן אם אין לו אלא תפלין אחת של ראש לבד או של יד לבד אין מעכבות זו את זו ויניח אותו שיש לו ויברך עליהן שתי ברכות והחולץ תפלין לא יברך לשמור חוקיו ולא שום דבר ואפי' חולצן סמוך לחשכה דקיימא לן לילה זמן תפלין. דאמר רב אשי הלכה לילה זמן תפלין ואין מורין כן פן יישן ויפיח בהם. ובפרק הקומץ נמי אמרינן ומודים חכמים לר' יעקב דלילה זמן תפלין שאם חולצן סמוך לחשכה שאין מניחן א"כ ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה בחקת הפסח מדבר. מימים ימימה היינו מזמן לזמן ולא בתפלין וימים למעוטי לילה ואפי' חולצן בערב שבת סמוך לחשכה לא יברך כלום דשבתות לא אמעיטו מושמרת את החקה אלא מוהיו לך לאות. וזמן הנחתן שחרית לכתחלה אמר אביי לתפלה כאחרים משיכיר חבירו ברחוק ארבע אמות כדאיתא פרק קמא דברכות ובחול המועד של פסח וסוכות יניח תפלין אמנם מר' מאיר ור' יהודה דאמרי פרק ואלו מגלחין כותב אדם תפלין לעצמו אין ראיה שיניח בחול המועד שהרי אפי' בשבת סוברין דמניח תפלין כדאיתא פרק המוצא תפלין אבל יש ראיה מעובדא דירושלמי וצריך שימשמש בהם לפרקים כשמונחים בזרועו ובראשו כדי שלא יסיח דעתו מהם ק"ו מציץ דאמרה תורה והיה על מצחו תמיד ובפ' לולב וערבה אמר מר זוטרא חזינא לרב פפי דכל אימת דמניח תפלין מברך רבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי מברכי לפי שמצוה למשמש בהם מפני קדושתן כמו גבי ציץ.
1