ספר התרומה, סימנים ר״מSefer HaTerumah, Simanim 240
א׳דין תכשיטי אשה חשוק של כסף או של זהב סביב ראשה ואין לה צעיף עליו דהיינו עיר של זהב והיינו עטרות כלות דאסרו אפי' בחול לכלות דוקא או איישפיגלא בלעז דהיינו מחט שאינה נקובה וראשה אחד עב וסוגרת מפתחי צוארה או בצעיף וטבעת שאין עליה חותם בכל אלה תנן לא תצא אשה ואם יצאת לרשות הרבים אינה חייבת ואסורין דלמא שלפא ומחויא ורב דאמר אפי' בחצר אסורין מדתנן כבול ופאה נכרית יוצאין בחצר מכלל דכל שארא אסורין ונזמי האף כמו כן אסורין אבל נזמי האזן פירש"י דמותרין דמהודקין היטב אמנם פי' רבינו יעקב דכל אלו תכשיטין מותרין דהלכה כרבי ענני בר ששון דלא אסר כי אם ברשות הרבים ופליג אמתני' א"כ לדידן דלית לן רשות הרבים גמורה מותר ואומר אני כדי ליישב מתני' דאפי' למתניתין דאסרה כרמלית וחצר היינו לדידהו דאית להו ר"ה אבל לדידן דלית לן כי אם כרמלית מותר דליכא למגזר מידי וגם לדידהו נמי הוי כגזירה לגזירה דאסרו כרמלית גזירה אטו רשות הרבים וברשות הרבים עצמה גזירה דלמא שלפא ומחויא ולכן לדידן לא גזרינן דלית לן רק כרמלית אבל לא נתיר לדידן להיות ברשות הרבים ולשתות ולרוק ולהשתין ברשות היחיד משום דלדידהו לא הוה אלא חדא גזירה ונושקא של כסף או של זהב דהוא כולייר דהיינו מכבנתא דתנן בה חייב חטאת גם לדידן אסור דכל שאסור מן התורה ברשות הרבים אסור לדידן אע"ג דלית לן רק כרמלית אמנם י"ל דוקא תלויה בלולאות חייב חטאת אבל אם תקועה הנושקא בשלשלת כסף או זהב שיש שם תכשיטות מותר או אם יש מחט באותה נושקא שסוגרת בה מפתח מלבושה סביב צוארה מותר והוי כמו אפיקא בלעז שהוא תכשיט וזה הדבר פשוט לסמוך היתר ודוגמת זה רגילות עשירות להוציא בשבת מפתח של כסף או זהב ויש בה מחט וסוגרת בה מפתחי חלוקה סביב צוארה או קוטא שלה ועושה כן מפני יראת העבדים או השפחות שגונבות מפתח התיבה שלה ונותנת כל מפתחות של כל תיבותיה בתיבה אחת שמפתחה של זהב או של כסף ונושאה בצוארה לתכשיט בשבת וכן איתא בירושלמי על רבן גמליאל שיצא במפתח בשבת עתה התרנו תכשיטי אשה לדידן דלית לן רק כרמלית דלדידהו אפילו ר"ה אינן אסורין אלא דלמא שלפא ומחויא וכן באיש טבעת שיש עליה חותם מותר באיש ואפי' בר"ה גמורה דלא גזרי ליה באיש דלמא שליף ומחוי כדתניא קמיע לא יקשרנו בשיר ובטבעת אלמא נושא טבעת ושיר וכן בירוש' תכשיטי אשה אסורין לפי שהן שחצניות משמע אבל באיש לא גזרינן ולא קשה ממפתח שיצא בו רבן גמליאל וגערו בו חבריו אבל טבעת שיש עליה חותם לאשה ושאין עליה חותם לאיש שניהם אסורים אפילו לדידן דהא תנן בהו חייב חטאת וא"כ בכרמלית אסור אף לדידן והיינו דאמר עולא וחלופיהן באיש ומותר לאשה לקשור רצועה סביב בתי שוקים שלה פן יפלו אע"פ שאין הרצועה או המשיחה קשורה כמו בירית דרב הונא ור' יוחנן דהוו בשתים רגלים ויוצאים בהן בכבלים דאין יוצאין בהם זהו כשיש שלשלת מזו לזו ובני אדם הנחבשים ויש להם כבלים ברגליהם פן יברחו מנהג הוא שיוצאים בהן בר"ה ואומר מו' רבינו שמותר ואינם משוי וליכא למגזר בהו דלמא פסקי ואתי לאתויי לפי שתקועים היטב ויוצאה אשה במוך שנתנה באותו מקום כשהיא נדה פן יפול הדם על בשרה וישרט את בשרה אבל שלא יטנפו בגדיה אסור וכדפרישית פ"ק דכל אצולי מטינוף אסור ואדם שיש לו ריח הפה הוה מותר לתת פלפל בפיו ולצאת בר"ה אבל ספק אם צריך ליתנו מערב שבת כמו גרגיר מלח ומותר ליתן תבן או מוך בתוך מנעלו בשבת ולצאת בו ובלא קשור דליכא למגזר פן יפול אבל בסנדל אמרי' דבעי קשור בה והא דקאמר ובלבד שלא יתן לכתחלה וגם אם נפל לא יחזור לא קאי אמוך בסנדלה כמו דלא קאי אמוך שבנדתה שצריכה להסירו כשתצטרך לנקבים מותר ליתן אגוז בטליתו או בסרבלו משני צדדים ולכרוך שם הלולאות שתוחב שם ראשו או אבן אם התקינו מערב שבת אבל על המטבע אסור וכדתנן פורפת על האגוז או על האבן וכו' וכן מותר ליתן אגוז בראש בתי שוקים לקשור שם הרצועה התלויה באבנט למותחן ומותר לצאת בשבת בשני סרבלים מפני הצנה אפי' שאסור לצאת בשבת בשתי חגורות דהא דאמר תלמודא תרי המייני קאמרת פירש"י שני פירושים אחד לאיסור ואחד להיתר. ומותר לצאת בקמיע בשבת אם הוא מומחה או האדם הנותן קמיע זו לבדו מומחה שריפא ג' בני אדם כל א' מחולי משונה ולחש של זה אין כלחש זה או האדם הנותנו אינו מומחה ולא נתעסק מעולם ברפואות אבל הקמיע מומחה הוא שהלחש הזה ריפא שלשה פעמים חולי אחד ומותר ללכת בו בבית הכבוד אע"פ שיש בו שמות כיון שמחופה עור. ומותר לצאת באבן תקומה בשבת שלא תפיל או באבן אחרת שנמצאת מכוונת כמו משקל אבן תקומה.
1