ספר התרומה, סימנים כ״הSefer HaTerumah, Simanim 25
א׳דין דרוסת הזאב אפילו הכה בידו בהמה גסה טריפה ודווקא ביד שלפניה הכה הבהמה ולא ברגל של אחריו וגם לא בשן וכן חתול בגדיי' וטלאים דווקא ולא באמרי רברבי וחולדה בעופות טהורין או עוף טמא שהכה בידו עופות טהורים נץ בעוף הגס וגם בעוף הדק ושאר עופות כדכותייהו טריפה ואם שחט העוף טהור קודם שהסיר העוף טמא את ידו מעליו כשר אבל יש לחוש שהסיר ידו שלא בפניו ואסור אם זאב או חתול נכנס בעדר עם הבהמות ושותק והם צועקים חוששין ואם חתול או חולדה נמצא בלול של תרנגולים וצועקים והוא שתיק דזה שכיח מותר דאינו זורק אבל במצילי' שבורחין מפניו בחתול וחולדה ועוף אבל בזאב ליכא חלוק ואסור וזאב שנשא בהמה מן העדר והצילה הרועה ונתערבה עם בהמות הוי ספק וצריך עיון אם יש להתירה מטעם ספק ספקא שמא הכה בשן ולא ביד דאין דרוסה אלא ביד ואפילו הכה ביד שמא אין זאת. אמנם פי' לקמן הלכות איסור והיתר בשם מורי רבינו דבר זה או דבר שבמנין דלא בטילי באלף אין חלוק בין היו אסורין בודאי קודם שנתערבו בין היו אסורים מספק מקודם דאפילו הספק חשוב ספק' דאורייתא. דאי שייך בו כרת היה חייב עליו אשם תלוי ואם באה בהמה שמלוכלך צוארה מדם מהכאת זאב או חתול אסור ואפילו בקנה דאי במשהו ואי מקוץ הוי מלוכלך ולא מן דרוסה ברובה ואם הוא עיף דממסמס קועיה יכולין לבדוק וכל ספק טריפה שבא לחכם ולא נתברר לו כגון נשבר העצם ויצא לחוץ ואינו יודע אם מחיים או לאחר מיתה שחיטה או ספק סירכא או בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ולא ידע אי איעכל ניביה או שאר ספק איסור בכולן פסק בהלכות גדולות לאיסור ולא דמי לנשחטה הותרה אלא היכא שיכול לתלות ההיתר כגון בא זאב ונטל בני מעיין והחזירן נקובין ועצם שנשבר למעלה מן הארכובא ונקשר ונרפא דכשר.
1