ספר היראהSefer HaYirah
א׳להורות לעם ה׳ את דרך ה׳. ואת המעשה אשר יעשון כל ימיהם. בשבתם ובקומם. בלכתם ובבואם. למען ייטב להם ולבניהם. בזה ובבא.
טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו (איכה ג). כי טוב לאדם לשאת ולסבול עולו של הקב"ה ולתת מוסרות ומוטות על צוארו להכנס לעבודת בורא העולם.
טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו (איכה ג). כי טוב לאדם לשאת ולסבול עולו של הקב"ה ולתת מוסרות ומוטות על צוארו להכנס לעבודת בורא העולם.
1
ב׳ויזכור את בוראו בימי (כחו) [בחורותיו] (כצ"ל. ומלשון הכתוב (קהלת יב). וזכור את בוראיך בימי בחורותיך)
2
ג׳ובכל יום ויום יוסיף אומץ ויתחזק במצות בורא עולם.
3
ד׳ויכניס אהבתו בלבו
4
ה׳(ויחשוב). [אולי צ"ל וישווה וכמשה"כ (תהלים יז) שויתי ה' לנגדי תמיד] הבורא תמיד לנגד עיניו. ועל ידי כן יתן יראת הצור על פניו.
5
ו׳ויכניע לבו.
6
ז׳וישפיל קומתו ואת רום עיניו.
7
ח׳וילך שחוח ויתהה על עונות נעוריו.
8
ט׳ויבכה עליהן תמיד.
9
י׳וישמור בכל כחו מחטוא עוד במסתרים. ולא יעשה במחשך מעשיו. ואז יהיה אהוב ונחמד בעיני הבורא. וכל רואיו יאשרוהו:
10
י״אאלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חיי העולם. בכל בקר בהקיצו משנתו יזדעזע ויהיה נרתע ונחפר מאימת הבורא. בזכרו חסדו אשר עשה לו ואמונתו אשר שמר לו. כי החזיר לו נשמתו אשר הפקיד אצלו
11
י״בואז יברך בלבו הבורא אשר הגדיל לעשות עמו כי חדש והחליף כחו. ובשומו הדברים האלה על לבו תבער אהבת הבורא בלבו.
12
י״גואז אל (ישב מטתו דרך עצל) [ישכב במטתו כדרך העצל] אך במהירות וזריזות יקום מיד. ואם יפגע בו מנוול ויוליכנו דרך עצלות. ישיב אמריו לו. וישים אל לבו. כי אם יקרא בעל חוב או אדם אחר אליו יקום מיד. או מפני כבוד אדם. או מפני ריוח (שיבא) [שיביא] לו חיי שעה. או מיראת הפסד ממון. כמו נפלה דליקה בעיר. יקום מיד במהרה. ולא יתרשל. או אם יצטרך ללכת לעבודת השר יקום ואל יתרשל. פן יעלילו עליו. או למצוא חן בעיני השר. על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי המלכים הקב"ה שיש לו להזהר לקום במהירות ובזריזות. ויירא פן יאחר לבא.
13
י״דוכל מעשיו יחשוב לעשות לשם שמים. ולפי כחו ילך בדרכי החכמים. ויהיה נכנע.
14
ט״ואל יעמוד ערום ממטתו אף מיושב. כמו שהיה מתפאר ר' יוסי ז"ל מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי. אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו ואז בקומו יהיה מכוסה. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אפל מי רואני ומי (וידעני) [יודעני]. כי מלא כל הארץ כבודו. לפניו כחשכה כאורה.
15
ט״זוילבש בגדיו. ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו. כי עיקר מצות ציצית לזכרון ללבשו תמיד. כי לזכרון המצוה נתנה. ולמען לא יסור האדם אחרי שרירות לבו ואחרי מראה עיניו המחטיאים את הגוף. והדרך הזה לא ימצא כי אם בלכתו בדרך אשר דברי ערוה מצויים שם.
16
י״זעל כן ילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ את ידיו. וטוב להיות זריז ליטול ידיו קודם ויברך עובר לעשייתו.
17
י״חוצריך להתעטף מעומד.
18
י״טואותו טלית קטן טוב שיהיה כעין סרבל כי אין בזה פקפוק.
19
כ׳וינעול מנעליו של ימין תחילה ואחר כך של שמאל. ויקשר של שמאל ואחר כך של ימין. כמו שאמרו רבותינו ירא השם יצא את כולם לקיים דברי המשנה ודברי רבי יוחנן כתפיליו כך מנעליו. מה תפילין בשמאל אף מנעליו בשמאל.
20
כ״אומעת קומו להתהלך על הדרך. יכפוף קומתו וישוח ראשו. כי השכינה למעלה מראשו.
21
כ״בולכן נכון לכסות ראשו ואל יהיה בגלוי הראש.
22
כ״גוילך ויבדוק עצמו בבית הכסא.
23
כ״דושם יהיה צנוע. אל יגלה עצמו כי אם לפניו טפח. ומאחריו טפחיים. והאשה מלאחריה טפח. ולפניה ולא כלום.
24
כ״הולא ישתין מעומד פן יהיו ניצוצות ניתזות על רגליו ויראה ככרות שפכה. אלא יעמוד במקום גבוה או [ישתין] בעפר תיחוח. ואם ישתין מעומד יזהר פן יאחוז באמה אלא מעטרה ולמטה לצד הארץ ואף אם הוא נשוי. כי אחרי אשר העונש גדול כל כך שהוא מביא מבול לעולם מאד יש לו לאדם להתחזק ולקדש עצמו אף במותר לו. וכן רבינו הקדוש מימיו לא הכניס ידיו למטה מאבנטו.
25
כ״ווכשישב לפנות ישב ויגלה ויכסה ויקום.
26
כ״זואל יפצר עצמו לפנות בחזק פן ינתק שיני הכרכשתא ויסתכן.
27
כ״חויקנח בשמאל אבל לא בימין, מפני שמראה בה טעמי התורה ואוכל בה. ויזהר מלהרהר בדבר מצוה והלכה.
28
כ״טויבדוק עצמו יפה יפה. כי אחרי אשר קרביו ובני מעיו צריכין לברך את הבורא תמיד שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו אין נאה להביא בטן מלא צואה לפני הקב"ה רבונו של עולם לברכו.
29
ל׳וישמור פן ילכלך בגדיו לא במי רגלים ולא ברעי.
30
ל״אאם יש לו יכולת יהיו לו שני מכנסיים אחת שלובש בשעת תפלה לבד למען יהיה נקי יותר בתפלתו. ואם אין לו יזהר שלא יטנף את שלו.
31
ל״בויכבסם תמיד להסיר כתמי הצואה מעליהן.
32
ל״גוירחץ בנקיון כפיו במים אם יש לו. ירחצם יפה ויברך עליהן על נטילת ידים.
33
ל״דוברכת אשר יצר ימתין עד התפלה. אם ברך אשר יצר יאמר (עד) [עמה] אלהי נשמה כי היא הסמוכה לה. ולפיכך אינה פותחת בברוך. ואז בעת התפלה יתחיל אשר נתן לשכוי בינה.
34
ל״האו יחזור ויברך אשר יצר.
35
ל״וועל נטילת ידים יברך בשעת ניגוב ידיו ולא בנטילתן.
36
ל״זומיד יברך על מצות ציצית בטלית אשר לבש אם לא ברך בהתעטפו.
37
ל״חוכל פעם שהוא מתעטף צריך לברך.
38
ל״טואחרי כן יניח (של תפילין) [תפלה] של יד בזרוע שמאל למעלה מן הפרק שקורין קובד"י בלע"ז ממש כנגד הלב ויברך להניח תפילין. ואח"כ ישים של ראש כנגד המוח ויברך על מצות תפילין.
39
מ׳ואל ידבר בין תפלה של יד לתפלה של ראש. שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך על של ראש שתים. להניח ועל מצות.
40
מ״אותמיד ימשמש בתפיליו. בשל יד ואח"כ בשל ראש. למען יזהר להיות בנקיות. כי תפילין צריכין גוף נקי שלא יפיח בהן. ושלא יישן בהן.
41
מ״בוצריך לברך כשימשמש זמן גדול אחר הנחתן. דקיימא לן כרבנן דבי רב אשרי דכל אימת דממשמשי מברכי.
42
מ״גומפי מורי הרב ר' שמואל בר' שניאור שמעתי דאין צריך לברך משום משמוש אלא כשהן נעקרין ממקומן והוא מחזירן למקומן.
43
מ״דולענין שינה יש ג' חלוקים בדבר (א) כשהן בראשו. יישן בהן שינת עראי. אבל לא קבע.
44
מ״ה(ב) וכשהוא אוחזן בידו. לא עראי ולא קבע פן יפלו מידו.
45
מ״ו(ג) ואם הניחן אצל מראשותיו יפרש סודר עליהם ויישן אצלם בין עראי בין קבע.
46
מ״זוכשנכנס לבית הכסא חולצן חוץ לארבע אמות. או כורכן ומניחן בכלי תוך כלי בחיקו כנגד לבו.
47
מ״חוילך לבית הכנסת. ובבואו סמוך לבית הכנסת ימהר פעמיו כמ"ש (תהלים נה) בבית אלהים נהלך ברגש.
48
מ״טויבדוק מנעליו פן יהיו מטונפים. וכן אמר שלמה בחכמתו (קהלת ד) שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים.
49
נ׳
50
נ״אויבא לבית הכנסת. ואומר בכניסתו ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. וישב במקומו.
51
נ״בואם יש לו עוד טלית יתכסה בו. ויברך להתעטף בציצית.
52
נ״גוישב ולא יפתח פיו עד שישהה מעט. וישיב אל לבו לפני מי הוא עומד. ומי השומע דבריו. ואז ילבש חרדה ואימה וזיע ורתת.
53
נ״דויפתח תפלתו על הסדר אחד המרבה ואחד הממעיט. ובלבד שיכוין לבו לשמים.
54
נ״הויתקן מלבושיו שנאמר (עמוס ד) הכון לקראת אלהיך ישראל.
55
נ״ווכשהוא מתפלל אל יגביה קולו בתפלתו.
56
נ״זאך ישמיע לאזניו מה שיוציא מפיו.
57
נ״חויחתוך בשפתיו כל תיבה ותיבה. ואל יבלעם. גם סוף התיבות יחתוך להפרידם מתיבה הסמוכה לה פן יכשל בספרו בגוים את כבודו. שבחי ירושלים את. וכן כל את ואותו ואותה הסמוכים למ"ם צריך להפרידם זה מזה. וכן אלהיכם אמת. וכיוצא באלה.
58
נ״טואל יהיה מאריך בתפלתו יותר מדאי בצבור פן יחשבוהו (לכבוד) [ליהיר] ולץ:
59
ס׳ובקריאת שמע יהיה נזהר שיוציא בשפתיו וישמיע לאזניו רמ"ח תיבות שבו.
60
ס״אויתן ריוח בין הדבקים כדברי רבותינו ע"ה בכל לבבך ועל לבבך וכיוצא בהן.
61
ס״בובכל אחד ואחד משלשה שמות האמורים בפסוק הראשון יאריך עד שיחשוב היה הוה ויהיה. ולא יאריך באלף דאחד.
62
ס״גולא ימהר בחית לקרותה בחטף.
63
ס״דויאריך בדלת עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ וארבע רוחות העולם ממזרח וממערב צפון ודרום ותהום רבה ורמ"ח איברים שבו.
64
ס״הואם לא יוכל לכוין כל כך יכוין ה' שהוא עתה אלהינו עתיד להיות אחד.
65
ס״ווכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פירוש קריאתו שהוא אדון כל.
66
ס״זבכל לבבך. בשני יצריך. יצר טוב ויצר רע. ובכל נפשך. אפי' נוטל נשמתך. ובכל מאדך. בכל מדה ומדה שהוא מודד לך.
67
ס״חאשר אנכי מצוך היום. יפסיק עד יחשוב היום נצטוו לי.
68
ס״טעל לבבך. עד כאן כונת הלב ועיקר קבלת עול מלכות שמים. ואפילו מהלך בדרך נכון לעמוד עד שיגיע לעל לבבך.
69
ע׳אך מפסוק ראשון יצא ידי חובה.
70
ע״אמכאן ואילך יקרא כדרכו בכוונה לפי כחו.
71
ע״בכשיגיע לוקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד. והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש.
72
ע״גוכשיגיע לוראיתם אותו יעיין בציציתיו.
73
ע״דויחתוך זיין דתזכרו.
74
ע״הואל ירמוז בעיניו. ויקרוץ בשפתיו. וימלול ברגליו ויורה באצבעותיו. כי תועבת ה' כל עושה אלה.
75
ע״וובתפלתו מיושב אל יסמוך לאחריו. ולא יהא מוטה לצדדין דרך גאוה. אלא ישב וראשו כפוף. שלא יראה פני היושב נגדו חוץ לארבע אמותיו. ושני אציליו על עצם הירך מקום חיבורו לגוף מכאן ומכאן.
76
ע״זושני ידיו תחת לבושו. הימנית על השמאלית כנגד טבורו. ואל יפשוט רגליו. אך יהיו שוקיו על עמדם. למען יהיה יותר ברעדה ויראה.
77
ע״חוינענע כל גופו לקיים כל עצמותי תאמרנה ה' (תהלים לה).
78
ע״טובקומו להתפלל יכוין רגליו זו אצל זו.
79
פ׳וישוח ראשו.
80
פ״אוידחוק אציליו לגופו עד חגורתו. וישים ידיו תחת לבושו. הימנית על השמאלית.
81
פ״בועושה שבע כריעות. ישוח בברכת אבות תחלה וסוף.
82
פ״גישחה בברוך אתה במהירות ויזקוף בשם בנחת. וישחה במודים תחלה וסוף. ולא יותר בברכות.
83
פ״דאבל כשהוא פוסע ג' פסיעות. נותן שלום בשמאל בתחלה וכורע. לימין וכורע. לפניו וכורע.
84
פ״הותהיה הכריעה כמו שאמרו חכמים עד שיתפקקו כל החליות שבשדרה. ועד שיראה איסר כנגד לבו. וזהו בשר ברוחב איסר בין פרק חליות השדרה כנגד הלב. וכשאדם זקוף מובלע ואינו נראה. וכשהוא שוחה אז יתפרדו החוליות ונראה אותו בשר.
85
פ״וואל יחזור מיד למקומו פן יחשב ככלב שב על קיאו.
86
פ״זולא ירוק בתפלתו. ואם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו.
87
פ״חואף לא יגהק (בלע"ז אינטרילי"ר) ולא יפהק (בלע"ז בדליי"ר). ואם פיהק מניח ידו על סנטרו או על פיו.
88
פ״טולא יאחוז מאומה בידו כי יירא פן יפול מידו ולא יתכוין.
89
צ׳ולא יתפלל לא כנגד רבו ולא לאחורי רבו.
90
צ״אויסדר תפלתו.
91
צ״באך לא יעשנה קבע כאדם האומר חוק קבוע הוא עלי בכל יום כך וכך (תפלה) [תפלות] מוטלות חובה עלי. אלא יעשנה תחנונים לפני המקום.
92
צ״גואל יעיין בתפלתו לאמר כמה התפללתי בכוונה ראויה היא להתקבל. כי הוא משלשה דברים המזכירים עונותיו של אדם. כי מקטרגים עליו ואומרים וכי ראוי הוא לכך שתתקבל תפלתו והלא עשה כך וכך. אך יחשוב בלבבו כי מאד היה לו לעמוד בתפלה יותר. אולי יכפר אחד מעונותיו הקטנים. ויזכור כי בשר הוא רוח הולך ולא ישוב.
93
צ״דומה יתרון לו להתגאות במעשיו הלא לכך נוצר. ואם על כרחו יגאה לבו. ישים אל לבו גאוני עולם שגועו ועברו מן העולם. אשר עשו טובה אלף ידות יותר ממנו.
94
צ״הובעודו בבית הכנסת אל (יהיה לו) [ידבר] דבר חול עם אדם ואף (לא) [כי] בשעת קריאת התורה.
95
צ״וואם ישבו אצלו בני אדם המדברים (ברצון) יניע שפתיו וידמה עצמו כמתפלל. ואל יתפאר לומר איני מדבר. כי כל המתפאר כמעט הוא נוטל את שכרו.
96
צ״זויענה אמן על כל ברכה. כי גדול העונה אמן יותר מן המברך. ופותחין לו שערי גן עדן.
97
צ״חויהא שמיה רבא יענה בכל כחו בפיו ובכל כוונתו.
98
צ״טולא יצא מבית הכנסת בשעת קריאת התורה אם לא בין גברא לגברא.
99
ק׳לעולם בין בשעת תפלה בין בשעת ברכה המזון כל שעה שאדם עסוק לדבר בשכינה לא יגע בבשרו.
100
ק״אכי אם בידים עד פרק העליון. וצוארו עד חלוקו. אבל לא ברגליו. ובכל שאר בשרו ובמנעליו ואם נגע יטול ידיו או ישפשפם בעפר או בקיסם.
101
ק״בואם יצטרך לחכך. יחכך מעל לחלוקו. ואל יגע לא בכנה ולא בשער בית השחי ובית הערוה. ואם [נגע] יטול ידיו או ישפשפם בעפר או בצרור או בקיסם.
102
ק״גובשעת תפלה טפח מגולה אפילו באשתו ערוה. ואסור לקרות שמע ולהתפלל ולהסתכל בה.
103
ק״דויצא מבית הכנסת בנחת בדרך כריעה ויאמר ה' נחני בצדקתך וגו' (תהלים ה) וילך.
104
ק״הובלכתו בדרך אל ישוח יותר מדאי. ואל ישפיל סודרו על עיניו פן יחשב ללעג.
105
ק״וואל ילך בקומה זקופה. כי ההלוך בקומה זקופה דומה כמסלק המורא מעליו. אלא ילך במדה בינונית לא זקוף ולא כפוף יותר מדאי. אלא שלא יראה הבא כנגדו בפניו.
106
ק״זוישפיל עיניו שלא יראה חבירו כנגדו כמלא עיניו.
107
ק״חואם פגע דבר ערוה כגון אשה בין יהודית בין נכרית בין נשואה בין פנויה. בין גדולה בין קטנה. יעצים עיניו. או יסובב לצד אחר שלא יראנה וכן אמר החכם אין לך דבר חוצץ בפני התאוה כעצימת העין.
108
ק״טוכן אם פגע חזיר וחזירה או כל בהמה נזקקין זה לזה אל יסתכל בהן.
109
ק״יויהיה מקדים בשלום כל אדם אפי' אינו יהודי כדי שיהיה אהוב ונחמד לבריות
110
קי״אאך לא בשלום אשה. ויבא לביתו בשלום.
111
קי״בויסיר תפיליו ויתנם בכיס. ש"י על ש"ר.
112
קי״גויסיר ש"ר תחלה ואח"כ של יד. ויסיר מכנסיו וילבש אחרים.
113
קי״דוטוב שילמוד מיד משום דכתיב (שם פ"ד) ילכו מחיל אל חיל. ומיד טרם ילך לעסקיו.
114
קי״הואם הוא אדם חלוש ורגיל בפת שחרית יאכל מיד.
115
קי״וויטול ידיו תחלה בהרבה מים. ולכל הפחות יטול (ממי) [מים] רביעית הלוג.
116
קי״זויתן שלש פעמים מים על ידיו.
117
קי״חוישפשפם היטב שלא יהא דבר חוצץ. כי כל חוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים.
118
קי״טויגביהם בנטילה שלא יחזרו מים הראשונים ויטמאו את הידים.
119
ק״כוינגבם היטב
120
קכ״אויברך על הלחם המוציא. ויתן ריוח בין תיבה לתיבה.
121
קכ״בוכל מה שיהנה בו מן העולם הזה בין בפירות בין בריח בין באכילה בין בכל דבר שיהנה אסור להנות בלא ברכה. ויברך בכל דבר לפניו ולאחריו הברכה האמורה בה על פי רבותינו ע"ה.
122
קכ״גואם אינו בקי ילך אצל בקי ללמוד ואל ישים עצמו כבהמה. ואם לא מצא בקי ילך ויניח הנאתו. ולא יהנה מן הדבר עד שידע לברך עליו את בוראו כדת ומשפט.
123
קכ״דוכשיברך יכוין לבו לברך את הבורא. ולא כדבר הרגיל בפה אדם לצאת שלא בכוונה. וכן בברכת המצוה וכל מעשה האדם אשר יעשה [יעשה] דברים לשם פעלם. ולא מצות אנשים מלומדה מנהג אבות.
124
קכ״הומאד יהיה צנוע באכילתו
125
קכ״ו[ואחר] גמר סעודתו יברך ברכת המזון.
126
קכ״זואחר כך ישתה מים או יין להשלים מאה ברכות ביום.
127
קכ״חוהכל לשם שמים:
128
קכ״טוטרם ילך לעסקיו ילמוד פסוק או הלכה לקיים מצות והגית בו (יהושע א).
129
ק״לואותה שעה ילמוד בהגיון הלב. ולהיות אזניו ועיניו פקוחות אל אשר מוציא בשפתיו.
130
קל״אואל יפסיק משנתו לדברים בטלים. כי אף לומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה אשר יש בו דבר שבח שמברכין עליהן ברוך שככה לו בעולמו הרי זה מתחייב בנפשו. ק"ו לשיחת חולין אשר כל דברי עבירה תלויין בה.
131
קל״בוהשח בהן עובר בלאו ועשה. עשה. ודברת בם (דברים ו) לא בדברים אחרים ולאו הבא מכלל עשה עשה. ולאו. כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר (קהלת א). וכל שכן להפסיק מדברי תורה (החייבין) [אשר הוא חייב] לעסוק בהן. ועל המפסיקין נאמר (איוב ל) הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם [ואמרו רבותינו ז"ל כל הפוסקים מדברי תורה ועוסקים בדברי שיחה] מאכילים אותם גחלי רתמים בגיהנם.
132
קל״גאחרי כן ילך לעסקיו כי יפה דרך ארץ ולא יוכל אדם לעבוד הבורא אם לא יטרח לבקש מזונותיו. וכן אמר דוד (תהלים קכח) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.
133
קל״דויהיו עסקיו באמונה.
134
קל״הוירחק מדבר שקר.
135
קל״וומחברת אנשים רעים
136
קל״זוממושב לצים. ואם יצטרך לשבת עמהם פן ילעיגו ויתלוצצו עליו ויראה כעושה עצמו חשוב. אל יכנס לתוך דבריהם ואל (ישוב) [ישיב] להם כי אם בקוצר רוחו ויקום מיד שיוכל.
137
קל״ח(ויזהיר) [ויזהר] בלי להונות חברו לא בדברים קל וחומר בממון.
138
קל״טואף עסקו עם גוי יהיה באמונה פן יתחלל שם שמים ותורת ישראל תתבזה על ידו.
139
ק״מואם ישמע מוציאי דבה על איש אל יאמין להם כי שמא הם שונאיו. אלא יעשה עצמו כמאמין ואל יאמין.
140
קמ״אואם יקללהו אדם או יחרפהו אל ישיב מאומה. ויהיה נעלב ולא עולב.
141
קמ״בואל יצא לריב מהר.
142
קמ״גואל יבא אצל בני אדם כשהם מתלחשים יחד.
143
קמ״דואל יוציא דבה על שום אדם ואפילו הוא שונאו.
144
קמ״האל ישנא בלבבו כי אם אשר המקום שונא.
145
קמ״ו(ובכל) [וכל] עניינו ועסקו יהיה לשם שמים.
146
קמ״זובשובו מעסקיו אל ישב בטל. כי מה לאדם להיות יושב בטל הלא הבטלה מביאה לידי שעמום ולידי הרהורים רעים. אף כי תלמוד תורה אין לו שיעור:
147
קמ״חואם יבאו אורחים לביתו יכניסם לביתו בסבר פנים יפות.
148
קמ״טומיד בבואם ישים [לפניהם] לחם לאכול. כי פעמים בא העני ולא אכל והוא בוש לשאול.
149
ק״נויתן להם לחמו ומימיו את אשר יאכל בפנים מאירות. ואף אם יהיה לבבו עצב ודאגה ישחנה מלבו בפניהם.
150
קנ״אוינחמם בדבריו (ויתן) [ויהי] להם למשיב נפש.
151
קנ״בואפילו אם יהיו לו אלף עבדים יטרח הוא בעצמו. ויעמוד עליהם. מי לנו גדול כאברהם ששמש למלאכים והיו לו כמה עבדים ושפחות שנאמר (ובני ביתו) [אולי צ"ל ואת כל ילידי ביתו וגו' (בראשית יז)] אף על פי שנראו כערביים כדברי רבותינו ז"ל. ובכל מה שעשה על ידי עצמו שלם לו הקב"ה לישראל בכבודו ובעצמו.
152
קנ״גואל יספר לפניהם כך וכך אירע לי קצה תלאותיו. כי דברים אלו שוברים את רוחם. כמדומה להם כי בשבילם אמר כן. וכמעט אין לו שכר בעמלו.
153
קנ״דויכבדם כאדונים לו וכן מצינו באברהם (שם יח ג) שקראם אדונים. וגדול הכנסתם יותר מקבלת פני שכינה.
154
קנ״הובשעת האוכל יראה את עצמו כמצטער שאינו יכול להיטיב להם יותר. וכן הוא אומר (ישעיה נח) ותפק לרעב נפשך. תצא נפשי שאין לי מה ליתן לך.
155
קנ״וואם ילינו אצלו ישכיבם במיטב מטותיו. כי גדולה מנוחת העיף בהיותו שוכב בטוב. ויותר עושה לו נחת רוח המשכיבו היטב יותר מן המאכילו ומשקהו וגלגל הוא החוזר בעולם.
156
קנ״זובצאתם ילוום ויתן להם פת צידה לדרך.
157
קנ״חכי על פת לחם יפשע גבר. כי על אשר לא נתן יהונתן לדוד פת לחם בהפרדו מאתו נתגלגל הדבר ונהרגו כהני נוב שמונים וחמשה נושאי איפוד בד. והעניק תעניק להם מסת נדבת ידך.
158
קנ״טואם בא מצוה לידך (שמש) [תמהר] בה ואל תתרשל בה. כי זהירות מביא לידי זריזות נקיות פרישות טהרה קדושה יראת חטא חסידות וענוה.
159
ק״סויהא זהיר בכבוד חכמים. בא חכם אצלך תקבל פניו בכבוד וכבדהו.
160
קס״איש חתן בעיר לך ועסוק בו ושמחהו. כי המשמחו זוכה לראות בשמחת ירושלים.
161
קס״ביש מת בעיר טרח בו וספדהו. אך במדה בינונית. כי אין כבודו לומר מה שלא היה בו. ושתיקה יפה. אך המדות אשר ידעת אשר היו בו טובות תספר ותלוהו.
162
קס״גאם יש ברית מילה בעיר טרח ועסוק והיה כמסייע במצוה. כי גדול שכר מסייע כעושה מצוה.
163
קס״דואם חבריך בצרה היה צר בצרתם.
164
קס״הואל תשמח בעת כשלונם. והיה שמח בטובתם.
165
קס״ושמעת צרת ישראל הרחוקים האנח והתפלל עליהם וכ"ש על הקרובים.
166
קס״זברך הצור על כל הבא על הטוב ועל הרע. תשמח ביסורין וחשוב הכל לטובה בכל מדה ומדה שהוא מודד לך וזהו (דברים ו) בכל מאודך. ואל תבעט ביסורין. וחשוב הכל לטובה. ואמור כל דעביד רחמנא לטב.
167
קס״חוהתרחק מן הנדרים. כי בעון הנדרים בנים מתים ואשתו של אדם מתה.
168
קס״טומן השבועות
169
ק״עומן הכעס. כי כל הכועס מבלבל דעתו ורוחו ולא יתיצב באהבת הבורא. וכן אמרו רבותינו. לא תרתח ולא תחטא. ובכמה מקומות דבר שלמה בחכמתו. והסר כעס מלבך (קהלת יא). כי כעס בחיק כסילים ינוח (שם ז). רגזן לא עלה בידו אלא רגזנותו. וגם משה רבינו היה אב לחכמים ולנביאים כל מקום שבא לכלל כעס בא לכלל טעות.
170
קע״אואפילו אם עשה לך אדם שלא כהוגן אל תקפיד ולמוד מהלל ענותן ז"ל.
171
קע״בואך להטיל אימה בתוך ביתו. מצוה להראות עצמו כעסן ודעתו מיושבת ורוחו נחה. ואל יטיל אימה יתירה.
172
קע״גואל ישבר כלי בחמתו. אף לא ישחית כל מאומה.
173
קע״דויכוף את יצרו מכל אשר יתאוה אף משיחה בטילה. כי מה יתרון בדברים שלא לצורך אין זה כי אם הרבות פשע.
174
קע״הוהוי רצוי לאחיך ולחביריך.
175
קע״וואל תשכב בלילה וקטטה לך עם אדם. אך לך ותרצה אותו עד שיתפייס. ואף אם חטא לך בקש ממנו פיוס. ואל תאמר הן חטא לי. עליו לבא לפייסני. כוף את יצרך ולך אליו. למען לא יגביה לבבך. ותהיה מתועב על פני הבורא שנאמר (משלי טז) תועבת ה' כל גבה לב.
176
קע״זומאד הזהר שלא לשקר אפילו בדבר הבאי. כי חלול השם יש בדבר ואף לא להשתכר בשקר כי יצא שכרו בהפסדו. כי הוא מארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה. כת שקרנים. כת חנפים. כת לצים. כת מספרי לשון הרע. וכן ענשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו. וכל המשנה בדבורו כאילו עובד ע"ז כתיב הכא (בראשית כז) והייתי בעיניו כמתעתע. וכתיב התם (ירמיה י) הבל המה מעשה תעתועים.
177
קע״חוהזהר מן הליצנות. כי היא שניה לעבירות. והיא מעברת את המורא. ומרגלת האדם לעבור. וכל המתלוצץ נופל בגיהנם.
178
קע״טושלא להחניף כי לא לפניו חנף יבא.
179
ק״פושלא לספר לשון הרע כי לכל יש רפואה חוץ מלשון הרע.
180
קפ״אושלא לקבלו שנאמר (שמות כג) לא תשא שמע שוא.
181
קפ״בוהתרחק מן הכבוד. וכבד כל אדם.
182
קפ״גותעבור על מדותיך.
183
קפ״דוהוי דן את כל אדם לכף זכות. למען יעבירו מן השמים על פשעיך וידונו אותך לכף זכות:
184
קפ״האם אתה אצל בני אדם שאתה חייב כבודם. כגון אביך ואמך כבדם ותירא מהם.
185
קפ״וולא תשב במקומם.
186
קפ״זולא תסתור את דבריהם. אם אמרו דבר אפילו ידעת כי אינו כן אל תאמר לא כן היה.
187
קפ״חואם יש להם דבר עם אדם אל תכריע ביניהם.
188
קפ״טואל תכנס לתוך דבריהם. כי אף תוך דברי חבירו אם נכנס בהם נקרא גולם.
189
ק״צכללו של דבר כל מה שיוכל לתלות הכבוד בהם [יתלה] ולא בו.
190
קצ״אומאד יש להזהר בכבודם. כי הוקש כבודם לכבוד המקום. והמכבדם כאלו כבד המקום. והמצערם כאלו צער עצמו.
191
קצ״בוחייב להאכילם ולהשקותם ולהלבישם ולהכניסם ולהוציאם.
192
קצ״גואם אין לו יסבב על הפתחים ויתן להם.
193
קצ״דומה שיעשה להם דרך כבוד יעשה. כי יש מאכיל אביו פיסיוני (מין עוף יקר) וטורדו מן העולם. ומטחינו ברחים ומביאו לחיי העולם הבא.
194
קצ״ההיה אביו עובר על דברי תורה. אל יאמר לו אבא עברת על דברי תורה. אלא אומר לו מקרא כתוב בתורה כך הוא. והוא יבין מעצמו ואל תביישו.
195
קצ״וולא ידבר על מעשיהם בשום ענין. אפילו זרק ארנקי לים או לאור בפניו לא יכלימנו.
196
קצ״זואם שמע אדם מדבר עליהן שלא כהוגן. יקהה שיניו ויאמר לו שקר אתה דובר. אך אין להכות חברו על כך. ואף שתיקה יפה במקום שאין כבודם. כמו שהוא יודע שאם ימחה אז יוסיף האחר לומר עליהם דברי גנאי אחרים.
197
קצ״חורצונם הוא כבודם.
198
קצ״טוהם שמחלו על כבודם כבודם מחול.
199
ר׳והוי ירא מן החכמים כמו שדרש רבי עקיבא את ה' אלהיך תירא (דברים ו) לרבות תלמידי חכמים.
200
ר״אוהדבק בהם ובדרכיהם הטובים
201
ר״בועמוד מפניהם. ואף מפני הזקנים שאינם חכמים. ובטל רצונך מפני רצונם.
202
ר״גוכבד אחיך הגדול. ואחי אביך. ואחי אמך. ואיש אמך. ואשת אביך. כי כלם דרשו חכמים ז"ל מן המקרא דכבד את אביך ואת אמך (שמות כ ודברים ה).
203
ר״דאל תרדוף אחר ישיבת עמי הארץ ולצים. כי מהם לא תלמוד חכמה כי אם דברי רקים ולצון.
204
ר״האך רדוף אחר החכמים כי מהם תלמוד חכמה.
205
ר״וואל תהי בז לדברי אחיך. ואל תלעג לשום אדם.
206
ר״זאל תמנע טוב מבעליו. אם שאלך אדם על טובה שבעולם או דבר מצוה אל תמנענו מלעשותה. אך אם אין דעתך על הדבר אמור לו עשה כחכמתך.
207
ר״חוהיה רגיל בצדקה כפי כחך. ולכל הפחות שעבד עצמך לבורא לתת כופר נפשך חק קבוע בכל שבוע פרוטה או מחצה. כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יש לו לעשות צדקה.
208
ר״טוכשתתן לעני תן לו בסתר כי מתן בסתר יכפה אף.
209
ר״יוענייך קודמין.
210
רי״אואל תקפוץ ידך מהלוות לעני בשעת דחקו. כי גדול המלוה יותר מן העושה צדקה. וצדקתו עומדת לעד. כי איננו חסר בדבר. ויחשוב כי לכמה הוא מלוה בלא רבית.
211
רי״בואם יקשה בעיניו להלוותו בלא משכון ילוונו במשכון. ויקבע לו זמן להלואתו. ובתוך ימי ההלואה לא יקראהו לעשות מלאכתו או כל דבר. אם לא יתן לו שכרו משלם. שנראה כרבית.
212
רי״גובמעשרות אל תרפה ידיך מליטלה כראוי. כיצד מכל דבר שמשתכר. הן ללמד. הן לכתוב. הן לעשות מלאכה. או אף אם מצא מציאה או נתנו לו במתנה. או כל ענין (שיבא) [שיהיה] הן כסף הן [שוה] זהב מן הכל יפריש מעשר. כי דבר זה אין לו ערך. כי את אשר אסר הבורא בכל דבר לנסותו התיר במעשר.
213
רי״דאל תגנוב דעת הבריות ואל תסרב בחברך יותר מדאי. ואל תאמר לו דבר זה עשיתי בשבילך ולא עשית בשבילו. אך אם יטעה וידמה כי בשבילו עשית אין צריך לומר לו לא עשיתי בעבורך כי הוא מטעה עצמו ואין זה גניבת דעת. כללו של דבר כל גניבת דעת אסור.
214
רי״הואל תזכור שם שמים לבטלה. כי המזכיר שם שמים לבטלה ראוי לנדותו. ואף לא לצורך במקום מטונף.
215
רי״וולא תשבע כלל. ואף לא בכנויים. ואף לא במדותיו ובמעשיו. כגון שמשיו ומשרתיו מלאכי מעלה.
216
רי״זוכן לא ישבע בתורה ולא באמת כי השם נקרא אמת וה' אלהים אמת (ירמיה י).
217
רי״חולא יקלל חברו בשם. אף לא עצמו [באמרו] כה יעזרני השם.
218
רי״טואל ישמע (שום) [שם] טומאה על שפתיך כמו שמות הקדשים יעקרו ויהרסו. וכשתזכירם לצורך בפני הגויים אמור בשפה רפה ובכובד ראש.
219
ר״כוכל דבר נבול וצד דבר ערוה לא ישמע על פיך. כגון להזכיר זונה. או כל דבר נבלה. כי שוחה עמוקה פי זרות (משלי כב). מעמיקים לו גיהנם והופכים לו גזר דין של שבעים שנה לרעה. ואף השומעים ושותקים ונהנים בשמיעה ואינם הולכים משם. נכשלים בדבר.
220
רכ״אואל תחשוד חבירך כי שמא כשר הוא בדבר. וחושד בכשרים לוקה בגופו.
221
רכ״בואל תביא עצמך לידי חשד להיות נקי מה' ומישראל. פן יכשלו בני אדם על ידך שיחשדוך הבריות. מחול לכל החושדים לך.
222
רכ״גואל תעשה שום דבר מאוס בפני חבירך.
223
רכ״דואם עשו אחרים לפניך ונמאסת מחול להם ואל יכשלו על ידך.
224
רכ״הואם מצאת רוק מוטל הרם וסלקהו או כסהו ומחול לאשר עשה אותו פן יבא אחר ויכשילנו שלא ימחול.
225
רכ״ווהזהר שלא ימצא טינוף על בגדיך או שומן או כל דבר מאוס. כי המתלכלך ואינו נזהר בנקיות משניא אוהביו של מקום לבריות. שנאמר (משלי ח) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. ויראי השם שאינם משמרים עצמם בנקיות אומרים רואיהם כמה לומדי תורה מאוסים נמצא שם שמים מתחלל על ידיהם.
226
רכ״זאל תשקץ נפשך בהשהות נקביך. והמשהה נקביו בגדולים ובקטנים עובר שתים (ויקרא יא) אל תשקצו (דברים כג). ולא יראה בך ערות דבר.
227
רכ״חלא תאמר שום נחוש כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. (במדבר כג). ובכמה מקומות הזהירה תורה (דברים יח) לא ימצא (מנחש) [וגו' ומנחש] (ויקרא יט) לא תנחשו. ואין לנו שום סימן אלא מה שאמרו חכמינו ז"ל. ואם יש לו לאדם לעשות מצוה כגון (להחזר) [לחזור על] מסכתא או להשיב בנו אל הספר לא יאמר אמתין עד ראש חודש או עד הפסח. כי כל יום וכל עת טוב להתחיל ולעשות במצות. ומי שאינו מקפיד לעולם לא יקפידו עמו. אך המקפידים השטן עומד על ימינם לשטנם. להחזיקם בטעותם.
228
רכ״טאל תתכבד בקלון חבירך.
229
ר״לואל תרים זרועך על שום אדם להכותו. כי הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר לועו של שכינה שנאמר (איוב לח) וזרוע רמה תשבר. וראוי הוא להקבר חי שנאמר (שם כב) ואיש זרוע לו הארץ. ואפילו בהרמת יד נקרא רשע שנאמר (שמות ב) ויאמר לרשע למה תכה רעך. על כן יש לו לאדם להזהר מאוד מלהכות. אם לא בנו הקטן או תלמידו שהוא מוכיחו.
230
רל״אאם תוכיח את חבירך אל תוכיחנו ויתבייש. אבל תוכיחנו בסתר ואפי' מאה פעמים.
231
רל״באל תלבין פני חבירך ברבים. כי המלבין פני חבירו דם יחשב לו דם שפך. תדע דאזיל סומקא ואתי חיורא. ואין לו חלק לעולם הבא. ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים.
232
רל״גאך אם הוכח הוכחת אדם בסתר כמה פעמים לא קבל. מותר לביישו ולהלבין פניו עד שיקבל. וכל שיש בידו להוכיח [האדם העובר עבירה] ואינו מוכיח (אדם עובר) העבירה בראשו. ואם הוכיח אז נפשו הציל.
233
רל״דאל תתיחד עם שום אשה אפילו בתך או אחותך אפילו פנויה חוץ מאשתך ואפילו היא נדה ואמך.
234
רל״הואי זה הוא יחוד. סגור במפתח או במנעול זהו יחוד האמור בתורה (דברים יג) כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' [בסתר].
235
רל״וואפילו עם שתי נשים.
236
רל״זוטוב ליזהר אפילו בפתח פתוח לרשות הרבים משבת עם אשה אחת.
237
רל״חאל תשמיע לאזנך במתכון קול אשה משוררת כי קול באשה ערוה. שערה וכל האמור בשיר השירים ערוה. קול. שער. שינים. צואר. כל האמור בפרשה לשבח.
238
רל״טואסור לו להסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה לזון עיניו מן הערוה. וכל המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו קבל תורה כמשה רבינו מידו של הקב"ה לידו לא ינקה מדינה של גיהנם.
239
ר״מתמיד הרגל על שפתיך דברי יראת שמים כגון הוי עז כנמר. סוף דבר הכל נשמע (קהלת יב). ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' (דברים י). מאד מאד הוי שפל רוח. וכיוצא באלה הרגל על לשונך ואז לא תכשל.
240
רמ״אאל תהדוק ראשך על הספר.
241
רמ״בואל תהרוג כנה על השולחן כי הוא נקרא מזבח. ואל תדבר בשעת ברכת המזון:
242
רמ״גגדל בניך לתלמוד תורה ולמעשים טובים גם לעת זקנה לא יסורו. ולמד (לבניך) [ולבנותיך] הלכות נדה וחלה איסור והיתר דברים הנוהגים (בהם) [בהן] פן יאכילוך דבר אסור או לבני (ביתם) [ביתן].
243
רמ״דהוי זהיר בברכת הלבנה בכל חדש בזמנה. משיאותו לאורה ועד רובו של חדש. כי אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש דיים.
244
רמ״ההוי זהיר בכבוד אשתך כדברי רבותינו אוהב אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו [וכו'] כי דייך שהיא מגדלת בניך ומצלת עצמך מן החטא. והוי זהיר באונאתה כי דמעתה מצויה לפיכך אונאתה מצויה וקרובה כי שערי דמעה לא ננעלו.
245
רמ״והסתר סודך וכל שכן סוד אחרים. משוכבת חיקך שמור פתחי פיך.
246
רמ״זהתנאה במצוה כפי כחך. והדור מצוה עד שליש במצוה. כגון מצא אתרוג בי"ב פרוטות ומצא אחר הדור ממנו יוסיף עד י"ח פרוטות ליקח ההדור.
247
רמ״חמצוה שאין לה דורש תדרשנה. ואל תהי קלה בעיניך לא מצוה ולא עבירה.
248
רמ״טואל תברח מעשות מצוה לא בשביל יראת הפסד ולא מפני פחד עונש הגוף. כי כדאי היא המצוה לשמרך מכל היזק. ואם ח"ו יארע לך היזק. נאמן הוא בעל מלאכתך שימלא חסרונך שחסרת בעבורו.
249
ר״נבצאתך לדרך צא בכי טוב. והזהר בתפלת הדרך וזו היא. יה"ר מלפניך ה' או"א שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום וסמכנו (לשלום) ותצילנו מכף אויב ואורב בדרך ותנחנו אל מחוז חפצנו בשלום ותחזירנו לביתנו לשלום כי אתה שומע תפלה בא"י שומע תפלה. וצריך לאמרה אפילו אם אינו רוצה ללכת כ"א פרסה. ובתוך מהלך פרסה. וכן אם שכח לאמרה ונזכר לאחר שהלך פרסה אומר בלי חתימת ברכה.
250
רנ״אפגעת נכרים אל תשנה דבורך כאלו אינך יהודי. גם אם יאמרו לך נכרי אתה אמור יהודי אני.
251
רנ״בולא תעבור על המכסים. אל תעמוד במקום סכנה ותסמוך על נס. אך תירא תמיד פן יגרום החטא וזכור ליעקב אבינו ויירא.. ויצר לו.
252
רנ״גאל תהי צדיק הרבה. ראית אשה טובעת בנהר אל תאמר אנוס ולא אראנה. וכיוצא בזה. שמעת איש אומר להכות חברו אל תאמר לא אגלה לו ואהיה רכיל. לא תעמוד על דם רעך ואמור לו כפי יכולתך שלא בלשון רכילות. ואז את נפשך הצלת.
253
רנ״דאל תשבח אשה ביפיה בפני חבירך פן על ידך יחמדנה וכתיב. לא תחמוד קרי ביה לא תחמיד וכן קרי ביה לא תחמד. אל תקשט נפשך ותלך בין הנשים כדי שיתאוו לך. ואל תרבה שיחה עמהן אפילו עם אשתך.
254
רנ״הוזה רבוי שיחה. כאותו ששאל לברוריה באי זה דרך נלך ללוד. אמרה גלילי שוטה היה לך לומר באי זה ללוד.
255
רנ״וולא יעיין בבגדי צבע שלהן ואפילו שטוחין על הכותל. כללו של דבר כל מה שיוכל להתרחק מהן ממשאן וממתנן ודבורן יתרחק. כי תמיד יצר הרע בוער כאש להחטיא האדם. לכן צריך האדם להיות כל שעה יועץ תחבולות לעשות מלחמה עמו.
256
רנ״זאל תשבח אדם בפני שונאו שמתקנא בו ומתוך שבחו בא לידי גנותו. ואל תגנהו בפני אוהבו.
257
רנ״חאל תגנה מקח חברך בפניו. ואל תשבחהו. אלא שתוק למה תשיב ותחניף.
258
רנ״טאל תכנס לביתך פתאום וכ"ש לבית חבירך.
259
ר״סאל תיעץ אדם לפי דרכך. אלא תן עצה טובה והוגנת לכל מי שיועץ אתך לכבוד הבורא.
260
רס״אכללו של דבר כל דבר המסור ללבך שאין אדם מבחין למה אתה מתכוין לטובה או לרעה נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבתך.
261
רס״באל תקרא שום אדם בכנויו אפי' שלא בפניו. ואפי' לומר לאדם כדי שיוכל להכירו. אך דחק עצמך בענין אחר פב"פ עד שיכירהו.
262
רס״גאל תקרא לשום אדם בשום דבר ניוול ואפי' לקטן אסור לקרותו מאוס דרך שחוק כי כולם נקיים וקדושים.
263
רס״דואל תשבח שום גוי לא בחן ולא ביופיו ולא במעשיו. וכשתראה גוי עושה טובה או נאמנות או צדקה דאג. כי חסד לאמים חטאת לישראל. ואל תדינם לכף זכות אם לא בפניהם מפני דרכי שלום.
264
רס״הואל תתן דיו לסופרי אומות העולם הכותבים שמות הטומאה ופסיליהם כי אסור לסייע ידי עוברי עבירה.
265
רס״והשמר מלצער בע"ח הן בהמה הן עוף. וכ"ש שלא לצער אדם שהוא עשוי בצלם המקום.
266
רס״זאם אתה רוצה לשכור פועלים ומצאת עניים יהיו עניים בני ביתך. ואך אל תבזה אותם. אך דרך כבוד תצוה להם. ותשלם שכרם משלם. ואל תדחם בלך ושוב. כי הרבה לאוין יש בדבר. ואליו הוא נושא את נפשו.
267
רס״חאל תשב בין העומדים ואל תעמוד בין היושבים. אל תישן בין הערים ואל תהי ער בין הישנים. ולא שמח בין העצבים ולא עצב בין השמחים. כללו של דבר אל ישנה אדם מן המנהג. אך הכל יהיה לטובה וביראת שמים. שאם רואה לצים אל יתלוצץ כמותם.
268
רס״טאל תתפאר משום דבר שעשית.
269
ר״עואף אל תעמוד במקום שיש מעלה פן יגבה לבבך.
270
רע״אואם שמעת ששבחוך בני אדם דאג והצטער בדבר.
271
רע״באל תפרוש מן הצבור כי לא תקבל שכר עמהם. ואם תפרוש ב' מלאכים המלוים לו לאדם מניחין ידיהם אל ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. אם מנוך צבור פרנס אל תתגאה עליהם.
272
רע״גאל תטיל עליהם אימה שלא לש"ש. וסבול טרחם. כגדול פרנס הדור.
273
רע״דואם אתה סופר אל תחסר אות או תיבה או תיתר לחתום שמך בראש.
274
רע״האם אתה שכיר ללמד תורה הזהר בשעת מלאכתך מלעשות מלאכה אחרת אף לא שום דבר כי ברגע יטעו תלמידיך ולא תשמע ומלאכתך מלאכת רמיה. ורמיה בארור. ואף לא לענות ולדבר לשום אדם. ולמוד מאבא חלקיה ז"ל.
275
רע״ואל תשכן באהליך ספר חומש נביאים וכתובים שאינו מוגה אם ידעת להגיהו.
276
רע״זואל תניח ביתך בלא מעקה למדרגות.
277
רע״חואל תגדל כלב רע או שום מזיק. כללו של דבר הסר מביתך כל היזק וכל מכשול.
278
רע״טשאלת כלי מחבירך או כל דבר לעשות בו מלאכה. אל תעשה בו מלאכה אחרת.
279
ר״פואל תשאל שום דבר שלא ברשות כי השואל שלא מדעת גזלן הוא.
280
רפ״אואל תשאיל לאחרים בלא רשות מי ששאלת ממנו.
281
רפ״בואם נתן לך אדם דבר להשתמש בו אל תמכרנו שלא ברשותו. או אם נתן לך דמים ליקח טלית אל תקח בהם חלוק. כי המשנה מדעת בעה"ב גזלן הוא.
282
רפ״גכלל גדול בתורה דעלך סני לחברך לא תעבד.
283
רפ״דוכל עת וכל שעה חשוב איך תעשה מצות ואיך תשמור מעבירה. כדי שתשלים כל היום בטובה.
284
רפ״הסוף דבר הכל נשמע הסר מלבך כל מחשבות און. אך הרהור תורה ויר"ש.
285
רפ״וובמקום מטונף בבית הכסא יחשוב חשבונות. וזה הדבר יסיר מלבו מחשבת טהרה במקום טנופות. ואחרי טהרתו ישוב למחשבתו הראשונה. אך יהיה זהיר בעבודת הבורא. וזה נקרא ערום ביראה.
286
רפ״זלעת ערב לך ובדוק עצמך יפה יפה טרם שתלך לבית התפלה.
287
רפ״חולבש מכנסיך ועשה כל הסדר כאשר אמרנו בתפלת שחרית.
288
רפ״טואם תוכל לא תאכל לא בימות החמה ולא. בימות הגשמים עד לאחר תפלת הערב. כמו שדרשו חז"ל ואותי השלכת אחרי גוך כו' אם לא תאכל בעוד היום גדול שיעור ג' פרסאות.
289
ר״צבא מבית התפלה והגיע זמן השכיבה יקרא ק"ש כולו. שיש בו רמ"ח תיבות להרחיק כל מזיק מרמ"ח אברים שבו. ויאמר ויהי נועם והשכיבנו בלא חתימה ויפקיד רוחו ביד בוראו. ויתודה וימחול לכל המצערים אותו דארז"ל (מגילה כח) שרי ליה לכל מאן דצערן.
290
רצ״אויתן מטתו בין צפון לדרום.
291
רצ״בויחלוץ של שמאל ואח"כ של ימין.
292
רצ״גוישכב ויסיר חלוקו במיטתו. ולא יראוהו קורות ביתו מגולה. ואם יש שם כתבי קדש במקום אשר הוא שוכב שם יכסה. וחומש צריך להניח בתיבה ומכוסה.
293
רצ״דואל יישן פרקדן פן ישים ידו על הערוה.
294
רצ״הואם יש לו אשה יהיה צנוע. ויזהר מדבר עמה נבלה. כי אף שיחה בטלה שבין איש לאשתו על הכל יבא למשפט.
295
רצ״וובשעת בעילה אל יהרהר באשה אחרת כי כמעט עושה בניו ממזרים.
296
רצ״זואל יכוף אשתו לדבר מצוה אלא יפייסנה.
297
רצ״חואל ישמש עמה סמוך לוסתה עונה אחת ולא ביום.
298
רצ״טויזהר מאד מאד שלא יוציא שום ניבול ודבר ערוה מפיו אף דרך שחוק.
299
ש׳ויתכוין בשעת מעשה לשם מצוה ושיהיו לו בנים שילכו בדרכי השם ולא יתכוין להנאתו.
300
ש״אויזהר כפי יכלתו שלא יוציא זרע לבטלה.
301
ש״בוקודם שישכב ילמוד לקיים מצות והגית וישכב ויישן וינוח:
302
ש״גהנה כל הסדר ינהג כל ימי הבלו. ועוד יוסיף כהנה וכהנה לעשות טובה ויראת שמים.
303
ש״דוישלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום. ואם אין לו תרגום יקרא שנים מקרא ואחד לעז. וטוב יותר מלאמר ג"פ המקרא. כי התרגום היה להבין המקרא למי שאינו בקי כ"ש לעז פירוש שהוא לשון הלעזות.
304
ש״הוהמקרא יקרא בנגינותיו כי הקורא בלא זמרה התורה חוגרת שק.
305
ש״וובערב שבת יטרח לסעודת שבת. ואפילו יש לו כמה עבדים יטרח הוא בעצמו לכבוד שבת הנקרא כלה ומלכה. ושקולה כנגד כל המצות. וישתדל בתקוני שבת. כי הא דרבא מלח שבוטא.
306
ש״זולפי כחו יקנה מעדנים לעונג שבת.
307
ש״חולא יאכל בע"ש מן המנחה ולמעלה פן יפסיד סעודת שבת. וסמוך לערב יערוך שולחן וכסא ומנורה. ויכין הכל כוסות וקערות.
308
ש״טויהיה זהיר ליין לקדוש היום.
309
ש״יויטול צפרניו בכל ע"ש וישחיז סכינו כמו שדרשו והיה ביום הששי והכינו את זה השחזת סכין. ועוד דרשו. וידעת כי שלום אהלך זה השחזת סכין כי אם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך אין זה שלום בית.
310
שי״אוירחץ פניו ידיו ורגליו בחמין לערב אחר שעשה כל צרכיו.
311
שי״בוכל מה שיעשה יחשוב לעשות לכבוד שבת.
312
שי״גויוסיף מחול על הקדש.
313
שי״דועם חשכה ימשמש בבגדיו. וידליק בעוד השמש בראש האילנות.
314
שי״הקדש היום יתפלל של שבת וינוח ויתענג ויסיר מלבו כל אנחה וכל מחשבה. כאלו כל מלאכתו עשויה.
315
שי״וויכבד שבת בכסות נקיה [ושלחן ערוך] כפי מה שיוכל.
316
שי״זויאכל שלש סעודות.
317
שי״חאל ידבר שום דבר בחפציו הצריכים לו. אך בחפצי שמים.
318
שי״טחשבונות שעברו מותר.
319
ש״כואל ירבה שיחה אם לא בדברי תורה ויראת שמים כי אף דברי תורה התירו בקושי.
320
שכ״אואל יפסיע פסיעה גסה אם לא ללכת לדבר מצוה. ולא שום טורח אל יעשה.
321
שכ״בואל ידבר מאוהביו שמתו ומכל עגמת נפש. כללו של דבר נקרא יום עונג ומנוחה.
322
שכ״גויוסיף מן החול על הקדש. ואל יוציא דמעה מעיניו. וישמרהו כהלכותיו ע"פ רבותינו ע"ה. במוצ"ש יבדיל בתפלה ועל הכוס.
323
שכ״דלא הבדיל בתפלה ובא לעשות צרכיו (מלאכה האסורה בשבת) קודם שיבדיל. יברך בא"י אמ"ה המבדיל כו' ויעשה צרכיו.
324
שכ״הויסדר שלחנו במוצ"ש אע"פ שאין צריך אלא לכזית. וילוה המלך בשירות ותשבחות. ובע"ש ויו"ט ינהג בעצמו כמו שאמרנו. כללו של דבר לכל זמן. בעת שמחה בפורים ירבה בשמחה ובמשתה. אך שיהיה לבו לשמים שלא יצא מפיו דבר ערוה וניבול פה. בעת עצב עצב.
325
שכ״ומשנכנס אב ממעטין בשמחה.
326
שכ״זמשנכנס אלול עד מוצאי יוה"כ יהא חרד וירא מאימת הדין.
327
שכ״חתמיד בכל חדש יום א' או יותר ישב בתענית. או לכל הפחות יאכל לחם ומים ואותו יום יהיה בבכי ובמספד. בכי. זה הבוכה בדמעות. ומספד. כאדם הסופד על מתו. מספר מעשיו ואמר אוי לי שעשיתי חטא פלוני. אוי לי כמה חייבתי נפשי למלכו של עולם. וזו היא התשובה המעולה שנאמר' ע"י יואל הנביא (קרעו לבבכם וכו') [וגם עתה כו'].
328
שכ״טויתהא על עוונות נעוריו שעשה ואל ישוב לעשות עוד.
329
ש״לובכל יום יתוודה על עונותיו הגלוים לו בהויתן. ויהיה מודה ועוזב. ולא טובל ושרץ בידו.
330
של״אויתפלל בכל יום כפי צחות לשונו על כל חולי בנ"י שיתרפאו. ועל הבריאים שלא יחלו. ושינצלו מכל נזק. ושיציל הקב"ה את בנ"י מכל רו"ר. ומדקדוקי עניות. ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם. ושיתיר כל אסירי עמו. ושיתיר כל חבלי היולדות. ועל חשוכי בנים שיתן להם זרע טוב וכשר. ועל אותם שיש להם בנים שיהיו ביראת ה'. ועל כולם שישמור הקב"ה שארית תורתו. וינקום את נקמתם במהרה בימינו. ועל עם הקדש שישובו בתשובה שלימה. ויקבלם ויחזירם בתשובה שלימה לפניו.
331
של״בויקרא בכל יום בפ' ועתה ישראל וגו' שכולה יראת שמים למען יזכור תמיד הבורא ולא יחטא:
332