ספר הערוך, אות האל"ףSefer HeArukh, Letter Alef

א׳אות אלף

ב׳אא [דאס איזט דאס ווארט וואס דיא געריכטסדינהר פפלעגן דאמיט אנצופאנגן ווען זיא האבן עטוואס אויסגערופן]:

ג׳בשבת פרק הבונה (דף קנ) אא דאאזרך איכא בינייהו ת"ק סבר לא מיחייב ור"ש סבר כיון דאיתיה בגלטורין בעלמא מחייב פי' שתי אותיות שהן שם אחד א"ב דת"ק אינו מחייב ור"ש מחייב אי הכי היינו רבי יהודה דהוא כמו ת"ק דר' שמעון מחייב כה"ג וכ"ת אה"נ הא רבי יהודה אינו מחייב אלא בשתי אותיות שהן מלה ידועה כגון שש שהוא מן לשון ששה וכל דמיונו אבל אא שאין מהן מלה ידיעה כלל אם נתכוון לכתוב אאזרך וכתב אא רבי יהודה לא מחייב בהכי כיון דלא משכחת מינייהו שם ולא מלה ידועה ורבי שמעון אמר לך כיון דאיכא כתיב כי האי גוונא בגלטורין ומתקיימין כשאר כתיבה שהיא מלאכה מתקיימת אני קורא בה וחייב פי' גלטורין קמיעין שכותבים בהן אותיות כגון אא וכיוצא בהן פ"א כותבין אא במקום אמן אמן: (א"ב פי' קלטורין בלשון יוני שלוחי ב"ד וכרוזים והם להקהיל העם ולעוררם לשמוע קוראים בתחלת דבריהם בקול גדול אא ובאה בלשון חכמים אות ג' תמורת אות ק' במלות נכריות הרבה):

ד׳אארא [איין רייהע ציגל אודר האלץ]. (ביצה דף לב ודף לז ובעירובין לד) נתנו במגדל אארא דליבני פי' לבנים סדורים אחד על גבי חבירו ואינן בנויין וכל דבר שסדור זה אצל זה או זה ע"ג זה בל' פרסי קורין אארא:

ה׳אב [פאטר, הויפט]. (בשבת נז) ולא בטטפת פי' רב יוסף טטפת חומרתא דקטיפתא יש מי שאומר כי הוא ממיני מרגליות שתולות הנשים בצואריהן משום עין רעה ונדחו דבריו ואיתוקמ' מאי טטפת אבזייני כלומר אב שיש בו מינין הרבה כי מינין תרגומו זני כדכתיב וכל זני זמרא פירושו מיני זמר והיא נקראת טטפת מפני שנתנה למעלה מן המצח במקום הטטפת כדתניא יוצאה אשה בסבכה המוזהב' ובטטפת ובסרבוטין ואוקמה רבי אבהו טטפת המקפת מאזן לאזן סרבוטין המגיעין לה עד לחזה ויש מפרשין חומרתא דקטיפתא קשר שתולה בצוארה לקטף את העין שלא תשלוט בה וכיון דמשום הצלה היא תיהוי כקמיע מומח' ותשתרי. (א"ב פי' קשר של מיני שרף חלבנה וחלתית ויוצאות בו כדי שלא תכפינה מחולאי הרחם כמו שיוצאות מי שריחן רע בחומרתא דפילון ועיין ערך אפזייני) אבזייני שניתן על המצח באותן הקבועין היא יוצאה משום דלא שלפא ומחויא אבל בשאינן תפורין אינה יוצאה הואיל ונאין הן דלמא שלפא ומחויא. האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף ובשטר ובביאה (בכתובות מו) פי' אע"פ שמקדש אותה השטר ובביאה לא יתן אביה אותה לו עד שיקח ממנו הכסף ולמדנו שהן לאביה מדכתיב והיתה אבוהון דכולהו דם (בשבת כב) פירוש כל המצות מדם לומדות שלא יהי בזויות. אב הטומאה מד"ס ספקו טמא (בפ"ד דטהרות קו) אב הטומאה דרבנן הוא דתניא בספרא בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם (ובנדה טו) מעת לעת דרבנן וכתמי' מדרבנן ודם תבוסה מדרבנן ואותן (דכלי' טו) כולהו אבות הטומאה דאורייתא ומפר' טומאתן (מקוואות קלד) פי' אבות הטומאה עיקר הטומאות כגון שנא' אבי כל תופש כנור וסדר טהרות היה לו לקרותו סדר טמאות או דין הטמאות אלא כינה סדר טהרות. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת (ירושלמי) מנין לאבות מלאכות מן התורה כנגד מ' חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה ר' יוסי בר בון בשם רב שמואל ב"ר נחמני אמר כנגד מ' חסר אחת עבודה ומלאכה שכתוב במשכן ר' יוסי ב"ר חנינא אמר זה הדבר אין כתוב כאן אלא אלה הדברים דבר דברי דברים מכאן לאבות ותולדות רב חנינא דציפורי בשם ר' אבהו אמר אלה א' חד ל' תלתין ה' חמשה דבא חד דברים תרי מכאן לארבעים אבות מלאכות חסר אחת שכתוב בתורה רבנן דקיסרי אמרי מן אתרם לא חסר' כלום א' אחד ל' תלתין ח' שמונה היינו ל"ש ארי לא מתמנעין רבנן דרשי בין ה' לח' ושם מפורש באותה ההלכה אב הטומאה לטמא הכל וכו':

ו׳אבא [פאטר] קיים אמר ליה אימא קיימת פי' בלשון תימה השיבו כלומר ואימא קיימת כלומר נח נפשהון דתרווייהו רבי' חננאל פי' שאל רבי חייא לרב בן אחיו ובן אחותו כשעלה לארץ ישראל שאלו אבא קיים כלומר אבי חי הוא לא ביקש רב לומר כי מת א"ל אבי שלי חי הוא כלומר אביך אינו חי וכן השיב לו על אמו בלשון הזה ומסתברא שלא היה שונה כמו שכתוב בספרינו אלא כך אמר לו אבא קיים אמר לו אבא קיים אימא קיימת אמר לו אימא קיימת. פי' אחד מן חסידי מגנצא שאלו על איבו ועל מרתא שהיו אחיו ואחותו. כדגרסינן (סנהדרין ה) איבו וחנה ושילת ומרתא ורבי חייא כלהו אחי הוו זה ג"כ (בפסחים ד ובמ"ק כ ובחולין כד) אבא ממשפחת בריאין הוה. (ובחולין קלז) מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא. (ובברכות מח) ארדיליא לי וגוזליא לאבא (ובחולין מה) אי הכי אמר אבא לא ידע בטריפות כלום פי' אבא אריכא הוא רב ולמה קראו ארוך בדורו כמפורש במסכת נדה (מ"ה). אבותיכם איה הם (סנהדרין ק"ה בגמרא דג' מלכים בחלק) אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אומר להן נביא לישראל אבותיכם שחטאו איה הם אמרו לו והנביאים הלעולם יחיו. בר אבהן ובר אוריין (מנחות כג):

ז׳אב [פרוכט]. קישות שהתליעה באיביה (בגמרא דנשתברו רגליה (בחולין בפ' א"ט ובסוף גמרא דפרק כל הכלים) שקשורה באיביה פי' בקרקע מקום שמתגדלת:

ח׳אוב [צויברער]. ובעל אוב והמחלל את השבת (כריתות ב ובסנהדרין נג) במשנה ובעל אוב זה הפיתום והמדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו ובגמ' ת"ר בעל אוב זה המדבר מן הפרקים ומבין אצילי ידיו וידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בפיו והוא מדבר מאליו. (א"ב פי' פיתון בלשון יוני מין רוח טומאה והוא אוב מגיד דברים נעלמים לבעל אוב ומכשף אשר הוא כאיש נבוב ומבולבל וקול הרוח נשמע כיוצא דרך אבריו):

ט׳אובא טמיא [זא האט גהייסן איין געצן בילד]. (בשבת קנב ובברכות ס) פירש ר"ח ז"ל אובא טמיא שם ע"ז והיה שם שד והשד עונה לו ולשד היו עובדין כדכתיב יזבחו לשדים לא אלוה והשדים משיחין כדמפורש (בחגיגה טז) ו' דברים נאמרו בשדים וכו' ומצאנו סיוע לדבריו (כריתות ג) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד. דרשו אל האובות ואל הידענים בארי נתנבא פסוק זה (בהגדת ילמדנו בכי תשא):

י׳אבא [וואלד] כשלניא (במ"ק יב) פי' יער שנכשלין בו בני אדם ויש שקורין בשילניא פי' שם עיר כלומר יער היה לו באותו מקום:

י״אאבא [בוים]. אגודא דנהר' (במציעא קו) פי' ר"ח ז"ל אילן של ערבה:

י״באבא [וואלד] זרדתא ופירא (כתובות עט) פי' יער של עצים:

י״גאבוב [ארגל]. נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב (מנחות סו) אבוב של קליות (במשנ' דכלי' כלי עץ וכלי עור ובספרי בפרשת ואם תקריב) אבוב של קליות פירו' כלי חרש כמין טיגן שקולין בו כמו שנא' אשר קלם מלך בבל וכך אמר בכל מקום קליות ואגוזים והיה מנוקב כדי שתהא האור שולטת בכולו כדתנן במנחות ויש אומרים אביב של קלאים דמות קנה מן ברזל להדליק בו האש לא היה מכה באבוב של נחשת ולא באבוב של ברזל אלא באביב של קנה מפני שקולו ערב. במשנה (ערכין י) ובגמרא פתח בחליל וסיים באבוב אמר רב פפא היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה. ת"ר אבוב היה במקדש חלק היה ודק קטן היה ושל קנה היה ומימות משה היה והיה קולו ערב וצוה המלך וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את צפויו והי' קולו ערב כמו שהיה (ובסוכ' נ' פ' החליל חמש' וששה) גמרינן מאבוב דמשה ומר סבר אין דנין אפשר משאי אפשר כלו' אבוב אי אפשר לעשות' ממתכת כמו שאמרנו אביב לחראי זמר לגרדאן ולא קבלוה (יומא כא) פי' כמו משל הוא אבוב שהיה לשרים גדולים וזמרו ביה אנשים פחותים ואינו ערב להן אלא מחזירין עליו. כנור ועוגב תרגום בבלי וירושלמי כינורא ואבובא: כחלילים יהמה תרגומו כזמר אבובין דוי:

י״דאביב [זאנג דער. פריהלינגס מאנט דאס איז חודש ניסן]. פירות האילן ותקופה ואביב. בגמרא דרבן שמעון בן גמליאל (בסנהדרין יא):

ט״ואביבית [ציטערניש] (בב"ר פ' יט) והנחש הי' ערום שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא חמה עלי' אבבית עליה והיכן ייסורין מצויין על בני אדם קור וחום חמה ואבבית ס"א ועועית (ובפר' כ"ג) ויקח לחם וחמת מים נכנסה בו חמה ועבעבית:

ט״זאבוב רועה [אין קאלמוס צווייג]. (שבת קט) ושותה את אבוב רועה פי' עשב הוא ונקרא אבוב אלראעי בלשון ישמעאל ופי' בגמרא חוטרא דרעיא ומפרשין אותו ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך:

י״זאבנינוס (בריש מדרש ויקרא רבה) הבן יקיר רבי יהושע בר נחמן אמר אבגינוס פי' בל' יוני איש מיוחס ובעל הערוך גרס אוגנוסטטו עיין שם):

י״חאבד [פרלורן זיין]. חבל על דאבדין ולא משתכחין (סנהדרין קיא סמוך לאנשי עיר הנדח' בחלק) פי' ווי לאבידה שלא נמצאת כמותה אחר שנאבדה כלומר שלא נמצא כאבות:

י״טאבדומה [איין פיש פון דעס נילוס]. דרש רב יהודה בר אלעאי אבדומה שריא (סוכה יא) פי' דג שמניחין אותו בחמה עד שמבאיש ועושין צחנתו אבדומה והוא טרית פי' אחר אבדומה הוא דג שמו ידוע ובלשון יוני אבדומין: (א"ב נראה שתתכן גרסת אברמין באות ר' כי כן נקר' מין דג רחב גדל בבריכות מים בלשון יוני):

כ׳אבדן [זא האט גהייסין איין אמורא]. אמר אבדן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים (ברכות כח) פי' אבא ודן שמו ולישנא קלילא קרי ליה אבדן.

כ״אאבלוקוס (ירושלמי דמגלה פרק שלישי) שלח רבי אבהו וכתב להו כבר פייסנו לשלשה ליטורין לטוב ילד לטוב למד ותרשיש אבדוקוס אבמוסוס ותלסיוס פי' בלשון יוני אבדוקוס טוב ילד אבמוסוס טוב למד תלסיוס דבר של ים ואבן טובה אשר אינה כעין ים וכן תרגום תרשיש כרום ימא ורבי אבהו כתב בלשון חכמה שאם תבא האגרת ליד נכרים לא תובן כוונתו והתלמוד פירש שמותם:

כ״באבחונוס (ירושלמי דכלאי' פרק שמיני) מאי אבוהונוס חמר סלק כן גרס בעל הערוך בערך לובדקס וגרסת נוסחאות שלנו אבחטוס ובלשון יוני חמור נקר' הונוס ופי' אבהונוס חמור של ציה ומדבר חרב והוא הנקר' חמר סלק או סרק שהו' חמור יערי):

כ״גאבו תרגום בבלי של והאנפה למינה ואבו לזנה תרגום ירושלמי של והדאה והאיה וותא וית אבו):

כ״דאבזקת [איין קליין ווערמל]. מאי הבריקה רבי אבא אמר אבזקת (מציעא מח) פי' אבזקת תולעת הנקרא עש ואוכל הבגדים שהן מילתא ויש מפרשים אבזקת רקב בעצמות מולאות שהן פרדות כגון מולאות של בית רבי (א"ב ברק ובזה שמות נרדפים הם אם כן הבריקה אבזקת):

כ״האבזר [נעבן זאכן]. עולה וכל אביזרהא (מנחות עג) אינהו וכל אבזרייהו (סנהדרין עד) פי' כל מידי דשייך לאותן ז' מצות דבל' ישמעאלים קורין אבזאה והוא תבלין של קדרה (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן עול' וכל חבירתה וגרסינן אינהו וכל אברזייהו): אבחטוס עיין ערך אבהוניס:

כ״ואבט [וואן צום באדן]. אבטאות של כרכים (שבת ח) פי' כריכות שעושין בבית המרחץ וי"א עביט של מימי רגלים ר"א אשטוב"א וכן פי' שמא באבטי עברה כששאלו את בן זומא (חגיגה מו):

כ״ז(א"ב בנוסחאות דידן כתוב אמבטאות ופי' מלה זו בלשון יוני כלי גדול טבול ולרחוץ בתוכה):

כ״חאבטליות [צענדר]. בשני אבטליות כגון שולנמו ופטורי בגמ' דמעשר בהמ' מצטרף (בבכורו' כה) אבטלאות פ' כרכים גדולים דכמקום שיש שם גשר דמי דאין שם מים ביניהן ומצו למיזל הני להני:

כ״טאבטינס [זא האט מען גרופן דאס הויז וואס מען האט דרינן גמאכט דאס קטורת. ווייל דער ערשטר קינסטלר צים קטורת האט זא גהייסן]. הוליכוהו לעליית בית אבטינס (יומא יא ובריש תמיד כח) פי' מוליכין אותו לבית אחד נקרא בית אבטינס שהיו ממונים על מעשה הקטרת כדי שילמדוהו חפינה וכן אמר תנא ללמדו חפינה:

ל׳אבטיונס (ירושלמי דשבת פרק במה אשה) רבי אלעזר על לפוניה אתא אבטיונס דרומאי ואוקמיה מאחריו פירוש בלשון רומי שר שומרי העיר ופקיד על הצופים): אבטומטוס (מדרש תהלים מזמור ראשון) ולב כסילי' לא כן אלו המינים האומרים אבטומטוס הוא העולם פירוש בלשון יוני מניע עצמו בלתי מניע חצוני וגם מלה זו מורה על דבר בא במקרה זולת כוונת פועל):

ל״אאביי [מיין פאטר]. שאל מר רב יעקב החבר בן מר רב נסים אשר ממדינת קריוא"ן לבית דין הגדול של אדונינו שרירא ראש ישיבת גאון יעקב ולבית דין הגדול של אדונינו האי אב ב"ד ישיבת גאון יעקב זו השאלה והשיבו כך וששאלתם אית בפירושי דגבן כל רב מבבל כל רבי מארץ ישראל מאי טעמא מקצת תנאי ואמוראי בשמא גרידא כגון שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יוחנן רב ושמואל אביי ורבא ומקצתהון בשם רבי כגון רבי עקיבא רבי יוסי רבי שמעון ומקצתהון בשם מר כגון מר עוקבא מר ינוקא ומקצתהון בשם רב כגון רב הונא ורב יהודה ומקצתהון בשם רבן כגון רבן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי ודאי כמו ששמעת כי ר' מחכמי ארץ ישראל הסמוכין שם בסנהדרין שלהן דאמרינן לענין סמיכת זקנים דסמכין ליה וקרי ליה רבי ויהבין ליה רשותא למידן דיני קנסות ורב מחכמי בבל הסמוכין בישיבות שלהן והדורות הראשונים שהיו גדולים מאד לא היו צריכים לרברבם לא ברבן ולא ברבי ולא ברב לא לחכמי בבל ולא לחכמי ארץ ישראל שהרי הלל עלה מבבל ולא נאמרה רבנות בשמו ובנביאים היו חשובין שאמר חגי הנביא לא עלה עזרא מבבל ואין מרברבין אותן עם הזכרת שמותיהן ולא שמענו כי התחילה זו אלא בנשיאים מרבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בנו שנהרג בחרבן בית שני ורבן יוחנן בן זכאי כולן נשיאים ואף רבי התחיל מסמוכים מאותה שעה רבי צדוק ורבי אליעזר בן יעקב ופשט הדבר מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ולהלן וסדור בפי הכל גדול מרב רבי וגדול מרבי רבן וגדול מרבן שמו ולא מצאנו אדם שנקרא רבן חוץ מן הנשיאים ואע"פ שמפורש בסוף מסכת עדיות תוס' בלשון הזה מי שיש לו תלמידים ותלמידיו תלמידים קורין אותו רבי נשתבחו תלמידיו קורין אותו רבן נשתבחו אלו ואלו קורין אותו בשמו אעפ"כ לא מצתנו רבן אלא נשיאים רבן גמליאל רבן שמעון רבן יוחנן בן זכאי רבינו הקדוש ואעפ"י שנקרא ר' יהודה הנשיא ולא נקרא רבן בל' הזה אלא רבינו ואעפ"כ כינה שמו וכן אמר רבי אומר ויש בתנאי' שקוראין רב במקומות ידועין כגון רבי חמא אמר בשבת רב אבא אמר בהודאה תחילה וסוף בברכות רב אבא אמר שאלתי את סומכוס בכתובות אבל מר אחת משני דרכים או מי שזה עיקר שמו כגון מר בר אמימר מר בר רב אשי או מי שזה חלק משמו כגון מר קשיש' ומר ינוקא בני רב חסדא אלו דרך אחד ודרך שנייה ראשי גליות שבבבל והנשיאים המעותדים לנשיאות מבית דור כגון מר עוקבא מר יוחנן מר יהודה ומר זוטרא ויש בהן שמאחרין את מר אחר שמותיהן כגון הונא מר יהודה מר בר מרי מר אמי מר אלא רבינו שמואל שתלמידיו אמרו מר שמואל ומבית דוד שקורין אותו רבנא נחמיה ורבנא עוקבא בני ברתי' דרב ואמרי' אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש אבל רב שכתבת כי הוא בקרואין בשמותיהן לא רב שמו אלא אבא שמו ומפורש בכמה מקומות מן התלמוד דקאמ' שמואל לא ידע אבא וסבר אבא וכיוצא באלו ואמרי' (בחולין דף קלז) כי סליק אסי בר הונא א"ל ר' יוחנן מאן ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא א"ל אבא אריכא קרית ליה נהירנא כד הוה יתיבנא אחוריה שבסרי שורן אחוריה דרב ורב קמיה דר' ונפקין זיקוקין דניר מפומי' דרב לפומי' דר' ומפומי' דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידענא מה אינון אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה אבל שמואל ודאי כיון דהוא רישא דאמוראי ליקריה ומשום דכולהו שמעיה לא קריוהו רב ולא אסתמיך התם דליקרי רבי הלכך רב הוו מכנ' ליה לשמיה הכי ושמואל מכני אריוך ושבור אבל כינוי של רבנית לא ואביי ורבא שכתבת אין אנו מפרשין לך דאביי נחמני שמו ומפרשא בכמה דוכתי מגמ' ונקיטי רבנן דבר אחוה דרבה בר נחמני הוה ותלמידים וכיון דהוה שמיה נחמני בשם אבוהו דרבה לא הוה קרי ליה כל שעתא נחמני בשם אביי אלא הוה קרי ליה אביי בלשון ארמית כארם שקורא אבי סלק ליה אביי וכיון שהיה מן האבות והגדולים קריוה רבנן הכי ורבה ורבא אבא ואבא שמותיהן כאשר הוא ברור דאמר רב נחמן דנייח ליה לאבא וזה רי"ש שבראש המילה סימן היא לרב ולישנא קלילא וכן ראמי בר חמא אמי שמו ומפורש תלמוד בכמה מקומות היינו דשמעינן ליה לאמי ראבין אבין שמו אבין תכלא אבין דסמכ' אבון אחי הרבה כן בתלמוד רב בון אבון שמו רבינא אבינא שמו אשי ואבינא סוף הורא' (פסחים פט) מאה פפי ולא חד אבינא וכן כל כיוצא באלו כגון רחבה רב אהבה הוא וכגון רפרם ויש בתלמוד רבים דמפרש בפסחים אמר רחבה אמר רב יהודה הר הבי' סטיו כפול היה ושבח דאסתפק' ליה רב יהודה אמרה או רבי יהודה אמרה ואמר הכי ואית לן נמי חד דזוטר מינייהו:

ל״באביון [איין פארשמאכטעטער ארמר מאן]. כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה (בבראשית רבה פרשת ע"א) אמר רבי בנימין בן לוי לא ראשו של פסוק זה סופו ולא סופו ראשו וכו' אביון לא כסיף למתבעי (במציעא פ' המקבל קיא) בגמ' דאמר שכר את האדם פירוש אביון דחוק יותר מן העני (ובויקרא רבה בפרשת בהר סיני) דל ז' שמות נקראו לו עני אביון מסכן דל מך רש דך עני כמשמעו אביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה ותאב לכל מסכן שהוא בזוי לפני כל היך כמה דאת אמר וחכמת המסכן בזויה דל שהוא מדולדל מנכסיו דך שהוא מדוכדך רש שהוא מתרושש מך שהוא בפני כל מך עשוי כאסופה התחתונה:

ל״גאביונות [קאפערן]. תמרות אביונות וקפריסין (במעשרות בפ' הכובש סד ובגמרא דחוץ מן היין בברכות לז ובערובין פ' בכל מערבין) פירו' אביונות פרי עצמו קפריס היינו שומר הפרי והוא נץ של אביונות שנקראין ביטוח' כמו הנץ לרימון:

ל״דאבויין [שנייד מעסר]. וכתתו חרבותם לאתים תרגומו לאבויין (בבמה אשה ירושלמי):

ל״האבל [ווארהאפטיג] אמר להן אבל (ערובין ל) פי' אבל אמת ותרגום אבל שרה אשתך בקושט':

ל״ואבל (מדרש בראשית רבה פרשת וירא יעקב כי יש שבר) אבל אשמים אנחנו רבי אבא בר כהנא אמר לשון דרומי הוא אבל ברם ובכל התלמוד כן פירוש מלה זו:

ל״זאבל [טרויער]. האבלתי כסיתי עליו את תהום (ב"ר פ' ל"ג) אמר רב יהודה הובלתי כתי' אין עושין כסוי לגיגית לא מכסף ולא מזהב אלא מן החרס ממינה וכו' מאבולא ועד סיכר' (בכתובות יז ובגמ' דעוד אמר ר' יהודה במגילה כט ובמ"ק כב ובב"ב ס') פי' מאבול' ועד סיכרא מבית האבל ועד הקבר שסוכרין בו המת אבל רבתי בגמ' דהקובר את מתו באלו מגלחין פי' מסכתא היא ויש בה הל' אבלות ורוב הלכות אלו מגלחין בה שנויות ושתים הן אחת גדולה ואחת קטנה:

ל״חאבל [איין קארב מיט לוג. אדר דער שטיין ווס דער וועשר שלאגט דרויף דיא וועש] אובלא דקצרי (שבת קכג ובסנהדרין צב ובגמ' דג' מלכים קד) פירו' כלי של ברזל הוא וברייתו כעציץ של קנקן ושיעורו כחצי קנקן של יין ומנוקב נקבין דקין וכשמתגפרין הכלים כופין אותו ומניחין תחתיו גפרית על הגחלים ופורסין על אותו אובלא הבגדים ומתגפרין ומתלבנים. פ"א של ר"ח ז"ל אבן גדולה שנותן הכובס עליה הבגדים והיריעה שרוצה ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליה במזור מכה ומהפך ומכה ועוד שורה ומכה ואחר שישלים שוטחה ומיבש' ועוד חוזר ושורה ומיבש פעם אחר פעם עד שתתלבן היטב פ"א ערבה של כובסין שהיא מנוקבת ויוצאין המים ומשיירין הבגדים כמו שעושות הנשים שלנו שמכבסות הבגדים. ויש אומרים כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים ומסתברא דמנוקב הוא כמפורש בריש חלק מנקבין אותו ככברה אמר אביי כי אובלא דקצרי ובית קיבול יש לו מדגרסי' בענין אחז (סנהדרין קד) אובלא דקצרי סחוף על רישיה:

ל״טאבלא [דעקל]. אמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה ולא דמו להדדי אלא כי אובלא לדנא (סנהדרין פ' זה בורר) פי' אובלא כסוי החבית שאין בהן דיבוק אלא הנחה בלבד:

מ׳אבולי (מסכ' ב"ב פ' מי שמת) אאבולי ואאסטרטיגי פי' בולי בל' יוני בעלי עצה ואות א' (נוספח):

מ״אאבולאי [טואר. טיר] דמחוזא (ערובין ו') בעושין פסין לביראות פי' אובלא תקר' של מבואות לחיזוק מפני כובד הכובי שעושין אותה הכובי עליה דירה לשומר המבואות ולא משום צורת פתח ובלשון יון אנבו"לי ובל' ישמעאל אלד"רוב (יומא יא) אמר ליה אביי לרב ספרא הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדי וכו' (בנדה סו) אתקין רבא במחוזא משום אבולאי פי' שהיו סוגרין המבואות בלילה ולא היו יכולות לצאת בלילה בבית הטבילה התקין להם שיהו טובלות ביום ח' פתחו מאבוסיה תרגומו פתחו אבולהא: (א"ב פי' בלשון יון תקרה גדר שור וחומה תרגום ירושלמי עד רדת חומותיך הגבוהות והבצורות די יחתון אבוליכון רמיא ותליליא):

מ״באבלינא [נוסבוים האלץ]. מעות של אבלינא (בבהעלותך בהגדת ילמדנו): (א"ב פי' בל"י כלים עשויים ממין ברוש לא ירקב):

מ״גאבלוסמוס [איינגזעצטע שטיקר]. ומי לא עסיקי' בכלי אבלוסמוס (בגמרא דאחד הבגד זבחים צד) פירוש כלים של עור קשים ועבין: (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אכסלגוס ולא יתכן כי אכסלגוס בל"י מין עץ ופי' אמבוליסמוס בל"י כלים עשויים מחתיכות עורות או בגדים):

מ״דאבמוסוס עיין ערך אבדוקים]:

מ״האבן תקומה [איין טייאר שטיינדל וואס דיא ווייבר טראגן עס אוף דעם האלז. דאמיט זייא זאלן ניכט מפיל זיין]. (שבת סו) פי' יש אבן ידועה כשתהיה תלויה על אשה הרה אינה מפלת ומותר לצאת בה בשבת וגם המשקל שכנגד אותה אבן תקומה מועלת ומותר לצאת בה בשבת אבל משקל דמשקל עלת' בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא ואין יוצאין בה:

מ״ואבן שואבת [מאגנעס שטיין. וואס עס ציהט דאס אייזן צו זיך]. תלה לה לחטאת ירבעם (סנהדרי' קו ובסוטה מז) פירש אבן ששואבת הברזל ומושכתו אצלה שם לנגדו של עגל ירבעם ושאב את העגל והעמידו באויר:

מ״זאבן מסמא [רוה שטיין איין שטיין אוף דעם איין געצן בילד איזט. איין שטיין דאס ליגט אוף איין אומריינו זאך. איין גאנץ גרויסר שטיין] (בפרק קמא דמסכת כלים שבת עב נדה עז) פירוש כל היכא דמסיט ליה זב לכלי חרס אפילו על גב אבן מסמא הרי הוא טמא מחמת הסיטו ותניא בספרא מנין לעשרה מרכבות זה על גב זה אפילו על גב אבן מסמא ת"ל כל המרכב פירוש אפילו שמו אבן על עשרה מרכבות ורכב הזב על גב האבן כל המרכבות שתחת האבן טמאות זה פי' אבן מסמא וכיון שאם רכב הזב עליהן טימאן על גב אבן מסמא הכי נמי טהור אם רכב עליהו על גב אבן מסמא נטמא דתנן באבות הטמאות למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא ותניא בסיפרא והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא זה פי' רב ניסים זצ"ל. ורב האי גאון ז"ל פירש בפרק אמר רבי עקיבא לענין ע"ז אבן מסמא כמו אבן שומ' על מושב ועל האבן ע"ז וניטלה ע"ז וניטלה האבן ובא אדם וישב על אותו המושב והאי הוא דכתיב והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב ותני עלה אפילו ישב על עשרה מצעו' זה על גבי זה אפילו על גבי אבן מסמא אף על גב דהא בזב אמור' נדה נמי ומושב נדה מטמ' כאבן מסמ' וקאמר רבה דקסבר רבי עקיבא עבודה זרה כנד'. פירוש אחר אבן מסמא כדכתיב ושומת על פום גובא שאם יש אבן על משכב זב או זבה וישב אדם על האבן אף על פי שלא נגע אדם במשכב שהאבן חוצצת טמא אף על פי שהאבן אינה מקבלת טומאה כדתני' אפילו ישב על עשר מצעות זה על גב זה ואפילו על אבן מסמא. פירוש אחר אבן מסמא דריש פרק דם הנדה אבן גדולה שאינ' מטלטלת דכתיב ושומת על פום גובא והנדה יושבת עליה מה שתחת האבן טמא (א"ב וכן פי' מכסימא בל"י גדול' מאוד. ובית אבן היתה נקראת (בפ"ג דפרה צה) ופי' בריש יומא למה נקרא שמה לשכת בית אבן לפי שכל מעשיה בכלי גללי' ובכלי אבני' וכלי אדמה ויש מפרשים כמו משם רועה אבן ישראל):

מ״חאבן שעות [זייגער. זין זייגער]. (עדיות פ' כל המטמאין באהל כ ובכלים בפ' י"ב כח) בטבעות טבעת אבן פי' אבן שעות צל המעלות תרגומו טולא אבן שעיא וארולוגין בל' חכמי' בפיסק' דהחדש וכן בלשון יון ויש מפרשין מאזנים שיודעין בהן בחמה כמה שעות הלכו מן היום:

מ״טאבן טועין [דער שטיין פון דיא פעראירטע]. (תענית יט ובב"מ בפ' אלו מציאות כח)פי' אם נמחית מלשון וימח את כל היקום כלו' אם כסוה המים כאלו נמחית מן העולם בירושלמי מפרש כשם שאי אפשר לאבן הזאת להמחו' כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו ואבן טועין אבן גדולה היתה בירושלם כדגרסינן באלו מציאות (בגמרא עד מתי חייב להכריז) תנו רבנן אבן טועין היתה בירושלם כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה ותן סימניה ונוטלה וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחית אבן הטועין:

נ׳אבן המנוגעת [קרעציגר שטיין]. (פר' אחרון דזבין קמז). אבן הברד במים בפרק יש במקואות קלא). אבן כתף (בשביעית ל"ח) ומפרש אלו הן אבני כתף כל שאינה יכולה לינטל ביד אחת דברי רבי מאיר ר' יוסי אומר אבני כתף כשמן כל שהן ניטלות שתים ושלש על הכתף והיינו אבני דאכפי דגרסינן (בב"ב ס"ט) אבני כתף שהן גדולים ואין אדם יכול לנשאם ביד אלא בכתף ונותנין אותן על העומרים כדי שלא יפזרם הרוח ויש מפרשים אכפי עמרים כדגרסינן (פסחים מ) להנהו דמהפכי כפי. אבני שיש טהור (חגיגה יד) ת"ר ארבעה נכנסו לפרדס זהו המפו' בהיכלות רבתי ובהיכלו' זוטרתי שהיו עושין מעשים ומתפללים תפלות בטהרה ומשתמשין בכתר וצופין בהיכלות ורואין היאך משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחר היכל ולפנים מהיכל וקאמר להו רבי עקיבא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים פירוש כי מי שהוא מגיע בצפייתו לאותו מקום נראין לו שם מים רבים ואין שם מים כל עיקר אלא דמות בעולם נראה לו ואם אמר הרי אלו מים נהדף לפי כי שקר הוא אומר וכן מפורש בהיכלות רבתי בלשון הזה מפני ששומרי פתח היכל שיש מטילין אלף אלפי גלי מים ואין שם אפילו טיפה אחת אמר רבי עקיבא נראה כמי שיש בו גלי מים ואין בו אפילו טיפה אחת אלא אויר זיו אבני שיש טהור שהן כלונות בהיכל שהיה זיו פניהם דומה למים ואם אמר מים הללו מה טיבן וכו' ברייתא ולא שהן עולין למרום אלא בחדרי לבן רואין וצופין כאדם הרואה וצופה בעיניו דבר ברור ושומעין ואומרין ומדברין כעין הסוכה ברוח הקדש זה פירוש רב האי גאון ז"ל:

נ״אאבני בית קוליס (אלו מציאות דף כה) פירוש בערך מרקוליס:

נ״באבניתא תרגום ירושלמי והאנפה למינה ואבניתא:

נ״גאבס [שטאפן]. אין אובסין את הגמל (שבת קכה) פי' אובסי' מפטמין כדכתיב וברבורי' אבוסים והוא שמאכיל את הגמל הרבה. אבוס שלפני פועלים (נדרים מא) פי' כך קורין לכלי שאוכלין בו פועלין:

נ״דאבסקנטיה (ירושלמי דע"ז פרקא קמא) מי אמר אבסקנטיה לא אמר אלא ברוך שככה לו פירוש בלשון רומי דברים המורים על חלוק כבוד):

נ״האבע [אונטר זוכונגס צייט]. שלש אבעיות ביום (פיאה ו בפרק הפאה ניתנה) פי' אבעיות עתים וי"א אבעיות חפישות כדכתיב נבעו מצפוניו בשחר ובחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הנמושות שנכנס בה בעל הבית באלו ג' זמנים ומחפשה שמא ילקטו התינוקות והנמושות לא אמרו ג' אלא שלא יפחתו הא אם רצה להוסיף מוסיף לא אמרו אלא שלא יוסיפו שאין מטריחין אותו להוסיף הא אם רצה לפחות פוחת וכן בירושלמי מהו אבעיות אמר רבי אבון כמה דאת אמר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו בשחר ובחצות ובמנחה וכו':

נ״ואבץ [צין]. את הבדיל ואת העופרת תרגום ית אבצא וית אברא:

נ״זאבק [שטויב] שעל רגליו (ברכות נג ובמקואות ט) לא יטבול אדם באבק שעל רגליו פי' שמא ישרה במים ונעשה טיט וחוצץ לא יטמננה בחול ובאבק דרכים (שבת לח) כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים (שבת קד) פי' הכותב באצבעו בתוך אבק דרכים ובאבק סופרים ועושה שם אותיות פי' אבק סופרים אם הסופר מכתש סממני הדיו ועף מהן אבק על הקלף וכתב באצבעו על האבק. פי' אחר אבק סופרים שמשימין על הכתיבה להשאיר': (א"ב פי' בלשון רומי לוח שכותבים עלי' לא בדיו כ"א בעט מתכת ואינו מתקיים) עלה בה אבק פסולה (מנחות פה) מאבקין מעשנין (שביעית לה). אין מאבקין (מ"ק ג) פי' מסיר האבק מעליהן. בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית (קדושין כ ובערכין פ' המוכר את שדהו בגמ' יתיר' עליו אמה העבריה בסוכה מ) פי' אבקה כמו ריח אסור שביעי' שעיקר אסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית וסחורה אינה עיקר אסור אלא מדרשא לאכלה ולא לסחורה כמו אבק רבית שאינו רבית גמור:

נ״חאבק (עטליכע ליכטר צוזאמן גפלאכטן]. אבוקה בשנים וירא בשלשה. (ברכות מה):

נ״טאביק [קאנאל. רין]. באביק של מרחץ (במקואות בפ' וכל המעורב דף סג) פירוש כמו ביב שהמים נמשכין לתוכו ויורדין מן האמבטי לאביק שהוא ביב וי"מ האביק הוא האמה שהמים חמים וקרים נמשכין בה ויורדין אל האמבטי:

ס׳אבקתא (לאך. שלייף]. (נדרים נו בגמרא מותר בדרגש). דרגש אעולי ואפוקי באבקתא. (בעירובין דף כו בגמ' אם יש לו ובמנחות ל"ג בגמ' ב' פרשיות) מאי הכר ציר אמר רב אויא אבקתא. (א"ב בנוסחאות שלנו גרסינן אמר רב אדא) פי' חלול המשקוף שמכניסין בו ציר הדלת שכל דבר שהוא נקוב להכניס בו דבר אחר קורין אותו אבקאת' וכן לענין רצועה של מלקות אבקאת' אית בה מקום שמכניסין את הרצועה כי בעו מרפו לה מפקי לה לגבי אריכה וכי בעו מלקטי לה לפום גבא קציר':

ס״אאבר [בלייא]. כתבו באבר בשיחור (שבת קד) פתילה של אבר (בסנהדרין נב) דאבר' שאיב קליה (ביומא סט) פי' אבר עופרת כדמתרגמי' ואת העופרת וית אברא. וכמו כן האבר שבצד צוארי בהמה בפ' כלי מתכות (בפרק י"ד דכלים דף יד):

ס״באבר [גליד. שטיק]. כיצד מאברין את הערים (ערובין נב) פי' שבולטין מן החומה אבר אבר כאבריו של אדם שבולטין מן האדם מאן דתני מעברין כאשה עוברה שבולט כריסה מטה מטמאת איברים ומטהרת איברים (בכלים דף יח בפרק השידה) פי' אע"פ שהוא פרודה איברים ופרוקה. מה נדה אינה לאיברים אף ע"ז אינה לאיברים (בריש גמרא דפרק אמר רבי עקיבא דף פב) פי' אם נחתך אבר מן הנדה אינו מטמא כנדה אף ע"ז אבר ממנה אינו מטמא: אבר אחד יש בו באדם בגמ' דארבעה הדיוטות (סנהדרין קז) פירוש ויקם דוד מעל משכבו שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום שהיה משמש מטתו אפילו ביום שיהא שבע מאותו מעשה כדי שלא יתאוה לאשה אחרת נתעלמם ממנו הא דרבי יוחנן דא"ר אבר אחד יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע כלומר כל זמן שאין אדם מונע עצמו מתשמיש המטה והשביע האבר הוא רעב ולהוט אחריו ביותר ואם מרעיבו שאינו משביעו ביותר הוא שבע ואינו להוט אחר אותו מעשה. אברי' דרבי ישמעאל (מציעא פד):

ס״גאבר תרגום עור תחת עור אברא מטיל אברא את הנתחים ית אבריא שומר כל עצמותיו נטיר לכלהון אבריא:

ס״דאברא [גוויס ווארהפטיג]. את הוית (בב"ב קפח) אברא בעי רחמי (חולין נט): (א"ב פי' באמת וודאי. מלה זו מל' ברי):

ס״האביר [העלד. שטארקר]. שבאבירים (ר"ה דף כה):

ס״ואברוארי [פעסטונג. מויאר]. אבל בקשקי ואברוארי לית לן בה. במימרות דרבה בר מחסיא (שבת יא) פי' אברוארי חומת העיר בלשון פרסי הוא קשקי בל' ישמעאל הוא אל גואסק ולאחד יקרא גוסק ובלשון תורה יקר' מגדל. מגדל עוז תרגום קושקא עשינא:

ס״זאבורגני [געזאנדטע]. (עירובין סב) בריאה במורהקי ואבורגני פירש רב האי גאון בלשון פרסי שלוחים:

ס״חאברהם עודנו עומד לפני ה' (בבראשית רבה פר' מט) אמר רבי סימון תיקון סופרי' זהו שכינה היתה ממתנת לאברהם ובויקרא רבה בריש ויהי ביום השמיני:

ס״טאברוורי [לעדרני קאן]. באברוורי הוו יתבי (בב"ב כד) פי' אי אשתכח רברבי וזוטרי כולהו שרי אימור דהני זוטרי לתקונ' טעינ' אגבא דחמרא הוו יתבי כגון דהוו הני זיקי חד רב וחד זעיר והוו מטרטן יהב האי זיק' זוטר' בהדי זיקא זעירא לשויי בינייהו וזהו פיר' באברוורי הוו יתבי זה פי' ר"ח ז"ל:

ע׳אברויי [מיסטיגן] אילני (סוכה מד ובמ"ק ג) ובע"ז כ) פירוש אברויי אילני מניחין זבל תחת האילנות להברותן מזבלין. האילנות שהן ביריה להן כלומר מאכל כמו להברות את דוד לסתומי פילי פלחי כדכתיב כמו פולח ובוקע בארץ:

ע״אאברז אנהו וכל אברזייהו עיין ערך אבזר:

ע״באברזין [פיין גאלד]. ומפז רב תרג' אבריזין סגי: (א"ב כן בל"י ורומי קוראים לזהב אופיר ואולי נעתק השם להם ממלת אופיר והחליפו אות פ' לאות ב' כי הם ממוצא אחד):

ע״גאברזין [לעדרנר זאטל]. מעיקרא משכא והשתא אברזין (ב"ק ס"ב) פי' והלא עוצבא שנו כאן דתנן (בפרק כ"ו דכלים לט) כל מקום שיש חסרון מלאכ' כלו' שעדיין חסירה מעשה ואחרי כן תתקיים מלאכ' אין המחשבה מטמאתן אלא העוצבא שאע"פ שחסיר' מלאכ' מחשבה מטמאתה ועוצבא היא מכס' המרכבה שהוא בלשון משנה טפיטן של סוס ועוד נותנין אותה על המטה ונותנין עליה כסתות ואינה צריכ' קיצוע כיון שהוא עשוי למכסה אינו חושש לקיצוע ואחריה שנינו זו המשנה שהקשה ממנה אביי על רב יוסף ועמדה זו הקושיא על רב יוסף כ"ב שנים כמו שעמד עליו דין נ' כסף שלא זכתה התורה לאב אלא משעת נתינ' והוא מפורש בכתובות פרק נערה ומפירש בכאן אף על פי שלא עשה בה מעשה קנאה זו העוצב' בשינוי השם כי בעת הגזיל' היתה נקראת משכ' עשאה עוצב' נקרא אברזין והוא מכסה טפיטן של סוס ובלשון פרסי נקרא אברזין (זבחים נד) בגמ' ניתז על העור עוצב' שחישב עליה לקצות איכ' בינייהו:

ע״דאברך [יונג אונ קלוג]. ויקראו לפניו אברך (בבראשית רבה) אב בחכמה ורך בשנים:

ע״האברנים [האלב גבראטן]. כדאמרי פרסאי אברנים (פסחים מא) פירוש אברנים היינו נא כגון שנצלה מעט:

ע״ואברקין דשבת פ' כתבי הקדש שני סבריקין ושני אברקין בל' רומי מכנסי' עיין ברקין תרגום ירושלמי ומכנסי בד אברסקין דבוץ ויש נוסחאות שכתוב בהם אוורסקין:

ע״זאברושי [איין שטרודל אויס מעהל'. האניג אונ בומל]: אברישי שמו בגמ' דועל הירקות (ברכות מ) (א"ב בנוסחאות דידן גרסי אברוטי והוא זית אגורי):

ע״חאברושך אברושך (בגמ' דחוץ מן היין בכיצד מברכין) פי' אברושך הוא חביץ קידר' ומפורש במקומו דהוא קימח' ודובש' ומשח' (א"ב כן פירש"י חביץ קדרה אבל אני לא מצאתי מלת אברושך בגמ'):

ע״טאברתא [גריכיש קרויט]. בר המג בגמ' דאזוב יון (שבת קט) אזוב אברתא בגמ' דחבילי קש במפנין נתרי ואברת' (ע"ז קכח) בגמ' דמתרפאין:

פ׳אבשונא [גטרוקנטע גערשטן קערנער] לא לימחי איניש קימח' דאבשונ' (בהגדה דמגיל') פי' נוטלין שעורין שלא הביאו שליש ונותנין אותן לתנור ליבש וכיון שיבשו מוללין אותן בין ידיהן ומלבנין בו הקדירה וי"א שבלי דשערי רטיבתא:

פ״אאבש [זויארע ווינטרובין]. הענבים והאובשין משיבאישו (בריש מעשרות ירושלמי דף ס"א) תפוחין קטני' הן י"מ משיקראו באושא ועוד אמר והוא שתהא חרצינ' שלהן נראית מבחוץ ומסתברא הענבים הבאושים משיעשו חרצן וס"ל שהן באושים שכתוב במקרא ויעש באושים:

פ״באג [גערבר בוים. קארנעל בוים]. האוג והחרובין (בפ"ק דפיאה) והאוג והחומץ והכסבר (בפ"ק דדמאי) האוג והתותים משיאדימו (בפ"ק דמעשרות) מפני שהיא בקבלת את האוג (בכלים פכ"ו) סנדל עמקי פירוש אוג אילן ושמו בלשון ישמעאל אלסומק ובעליו מתקנין העורות לבנים, שקורין קורט"ביש ואילן העולה מאליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת ומבשלין אותו וחמוץ הוא ומאדים התבשיל והוא כמו זרע קנבוס:

פ״גאגא [אילן פרעמדי שפראכע]. אבא שאול אמר אף ההוגה את השם באותיותיו תנא בגבולין ובל' אגא (סנהדרין נ) פירוש בגבולין חוץ לירושלם בלשון עגא בלשון ליעוג שאינו צריך לכך ויש אומר אגא כל לשון שאינו עברי הוא אגא והוא הדין בירושלם אבל משום הכי בגבול שבירושלם לא מישתעו בלשון אגא (א"ב פי' אגא בל"י לפעמים הוא ענין טומאה ולפעמי' ענין קדושה וחשיבות ויצדק שבשום ענין מהשנים אין חלק להוגה השם בגבולים):

פ״דאגוגא [וואסר פאס]. דמיא (במגילת איכה מי יתן ראשי מים) (א"ב פי' בל' יון צנור ואמת מים):

פ״האגאה [ציגן פעל]. (בבראשית רבה בסוף פ"ב) כתנות עור שדבקים לעור רבי אלעזר אמר איגיאה: (א"ב פי' אגיאה בל"י עור עזים):

פ״ואגבאסטס [אויגוסטוס. דאס דאס איז גוועזן דער עהרענטיטל פון אלע רעמישע קייזרס]. במדינה ממונה אגבאסטס בבראשית רבה אלה תולדות השמי' וכולי: (א"ב בניסחאות דידן גרסי' אווגוסטוס עי' ערך אגוסטלא):

פ״זאוגבין תרגום ירושלמי ואת גביעי גביע הכסף וית אוגביני אוגבין דכספא):

פ״חאגד [בינדן]. באגידי השום ואגודת השום (בפיא' בפ"ו דף ט) ואגודתו על ארץ יסדה (כריתות ו) כל האגודות של בית השווקי' טמאות בהמעלה (פ"ו במכשירין קמ) פירוש אגודות שנמכרין בשוק טמאין שמנהג החנווני לזרוק מים על הירק. הותר אוגדו באגוד' של ירק בגמר' רואין ממעטין ביום טוב (סוכה לג) הותר איגודו ביום טוב שוזר שני קציות של הוצא ונועצו בהושענ' עצמה כדי שלא יתפזרו וכן דרך אוגדי הירק אבל יוצא הוא באגד שעל גבי המכ' (שבת נג) פי' אגודת כתיתים שעל גבי המכה. לא נתנו לאגד יתירא קא מיפלני (ב"ק פה) פי' צריך לקשר המכה אבל לא קשירה חזקה ויתירה רבי יהודה סבר אם עבר הנחבל ועשה אותו אגד יתיר' פטור החובל. אוגדת בה שערה (שבת ס) בגמרא ולא במחט נקיב':

פ״טאגד תרגום ומחזיק בפלך ומתקיף באגיד):

צ׳אגדגא צתרי ואברתא (בע"ז בפרק אין מעמידין) בגמרא דמתרפאין: (א"ב תרגום ואחריתו מרה כלענה וסופיה מריר כאגדנא דמותא):

צ״אאגוז [נוס] (בתוספת שבת) בפרק שני בראש רבן שמעון בן גמליאל אמר אף האגוז של ספינה:

צ״באגיא [וועג] ליהוי הדין אגיא פיאה (נדרים ו) כי כסלי לאגי' פירוש כתלמים לשדה. ויש אומרי' החורש שדה ועושה אותה מקומות גבוהים שהזרע לצדדיהם ומקומות עמוקים שהמים הולכים בהם הגבוהים נקראים כסלי והעמוקים נקראים אגיא ועל השדים אומרים כי הם רבים במספרם מבני אדם וסובבים אותם ככסלי שסובבים לאגיא. (א"ב פי' אגיא בל"י שביל בשדה אשר בי ילכו ואת מקום לנטות ימין ושמאל כי בצדיו תקיעים עצים והם נקראים בל"י כסלא עיין ערך כסלי):

צ״גאגל [טראפן]. ועליית אגלים (חגיגה יב):

צ״דאגומין [לאזט אונז געבן]. אמר תעלא אנא ידע מתלין ואנא מפייס יתיה אמרין ליה אגומין (ב"ר פ"ח בוישא יעקב את עיניו וירא והנה עשו) פירוש בלשון יון אגומים לכי לך:

צ״האגם [שילף ראהר]. מאי משמע דהאי אגם לישנ' דבוצלה הוא אמר ר' אלעזר מאי קראה הלכוף כאגמון ראשו פירוש כגון אגמון אין לו ראש זקוף וכן פירוש בוצלה שהוא בצל ולא ראה את החמה ופירש אבל באגם דלא הובט ולא הוכר שהרי אין בידו כלום זה (בגמ' קדושין סב):

צ״ואגמא [טרוריגקייט]. מקרעין לקטן מפני אגמת נפש כדי להעגים נפשות הגדול ולא מפני שהוא אבל (מ"ק יד) (א"ב פי' בל"י קריעה ושבר תרגום דלפה נפשי אגימת נפשי ולי נראה שהוא מלשון עגמה נפשי לאביון עיין ערך עגם):

צ״זאגמא [זומפף]. דיוקרא (סנהדרין לח) להגיד גדולתו לפי שהעגבות שם הנקבים שמוציאים המיאוס לפי' בראן מאגמ' דיוקרא שאינו מקום יפה וראשו שהוא מלך מארץ ישראל שהיא משובחת:

צ״חאגן [פאלקס, פעסט]. נעשה במדינה (בהגדת ילמדנו בולקחתם לכם ביום הראשון) (א"ב פי' בל"י שמחה וצחוק גדול נעשה ביום נציחת אויבים וכבוש מדינות או ביום חג):

צ״טאגן [דאס אוער פון איין גפעס]. אוגני כלים (יומא לז), הכא במאי עסקינן דאית ליה אוגנים (ערובין פז) בימה של טבריא הואיל ויש לה אוגנים (שם פז) מחוס' כאן או אזן או אוגן (חולין כה) טהור בכלי עץ בין מלמטה בין מתוך אוגנו (נדה כה) אוגנו ואזנו. בראש גמר' דחומר בקודש. הא דאית ליה אוגנים לצנ' (מציעא כא) בגמ' דואלו חייבין להכריז מאוגני כלים (כלים יח) פי"א כלי מתכות ויש ששונין הוגנים פי' כמו אזנים יש לכלי אלא שהאזן יוצא מגוף הכלי והוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו ויצא פי' מן מחולו' דמתרגמינן חינגין ויש הרבה דברים הפוכי' והוא גג הכלי שהאזני' קבועין בו ויש מפרשים הוגניהן שפתותיהן וי"מ מסגר' של כלי וכולן ענין אחד הן:

ק׳אגן [בעקן]. שוחט הוא לתוך אגן של מים (חולין מא) אסיפתא דאגנא (פסחים מה) פי' ספל שלשין בו מל' וישם באגנות (בויקרא רבה בפ' אל תהי עד חנם) והוא עד רב הונא בשם רבי אבין אמר לא זה גדול מזה וזה לא גדול מזה אלא חצי הדם זרק על העם וחצי הדם זרק על המזבח:

100

ק״אאגנינה (ב"ר פ' ויאמר האלהי' אל הנחש) ר' איבו אומר אגנינה פי' בלשון רומי עור כבש בעודו צמרו עליו):

101

ק״באגם [באר]. האגסים והקרוסטמלין (בראש כלאי' ומעשרות סא) ועוקצי' פי' אגסים בלשון לע"ז פיר"א ובלשון ישמעאל אגן (א"ב לדעתי הוא הפרי הנק' בלשון ישמעאל אגס והוא רך מלא מיץ ובתוכו גרעין ארוך וכשהוא יבש וצמוק מועיל לשלשל עיין ערך פריש):

102

ק״גאגסטון [פעכטר ' פאסעסאר]. יכול לומר אגסטוון אני לתוכה (בסנהדרין דף כו בגמ' דאמר ר"ש) פי' אגסטון אנגרי' פי' אחד אמר להן כהן וחריש כלו' כמדומה אני שזה החורש כהן הוא כי הכהנים חשודים על השביעית אמר לו יכול לומר אגסטוון אני בתוכה כלומר שדה של נכרי היא ואני אריס בתוכה:

103

ק״דאגוסטלא [דאס איז גוועזן דער עהרענטיטל פון אלע רעמישע קייזרס]. (בריש בראשית רבה) וענותך תרבני בשר ודם מזכיר שמו ואחר כן קטיזמא שלו ס"א שבחו פלן אגוסטלא פלן פרוטאטא אבל הקב"ה אינו כן אלא משברא צרכי עולמו הזכיר שמו בראשי' ברא ואחר כך אלהים מלך בשר ודם אין נקרא בשמו קיסר אגוסטא ואם נקרא בשמו ממיתין אותו והקב"ה קרא שמו למשה שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה (בהגדת ילמדנו ראה נתתיך אלהי') ביום שנעשה אגוסטס בו ביום הקים את המשכן: (א"ב הרומיים קראו לשלטון שלהם קיסר על שם המושל ראשון כי כן שמו ולמושל שני קראו אוגוסטוס וטעם המלה מוסיף ומגדל ועל שמו קראו כן לבאים אחריו ולאשת הקיסר קראו אויגוסטא (במדרש תהלים מזמור למה ה' תעמוד ברחוק) יתומה אחת נשתיירה לו זו ושתי עשיתה אגוסטא במלכות שאינה שלה):

104

ק״האגסטריון (מדרש תהלים מזמור מה ידידו' משכנותיך ומזמור הטה ה' אזנך) א"ר לוי אגסטריון זה נתן משה ליהודה פירוש בלשון יוני ברכת הנפטר לדרכו ונתינת שלום לחבירו אבל במזמור תפלה לעני כי יעטוף כתב איסטורין והוא טעות):

105

ק״ואגף [שלאס, ריגל]. מן האגף ולפנים (במשנת נדרי' פרק הנודר מן הירק ובפ' כיצד צולין בפסחי' פה) פי' מלשון יגיפו (א"ב פי' מקום סגירת הדלתות עי' ערך גף שני):

106

ק״זאגף [פליגל]. והקיף להם ראשי אגפיים (בנגעים פר' אחרון) בעופא מאי ר' ינאי אמר עד בין אגפיים (בחולין בפ' אלו טריפות) עולת העוף שנמצאות בין אגפיים (בסוכה בסוף גמ' דלולב הגזול מב): (א"ב מלשון מקרא וכל אגפיו אזרה תרגום שחורות כעורב אוכמין כאגפי עורבא). נושאות אותה באגפיה (בגמר' דמיילדין בשבת בפ' מפנין קכט) דלוסקמא הנטלת באגפיים בפ' דואלו מגלחין(בגמרא דר' אליעזר) באגפיה להחליף (בערובין פ' כיצד משתתפין דף פ"ז) להכשיר אגפיה לזרים (במ"ק בפ' משקין בגמ' דר' אליעזר בן עזריה דף ד') אמה מכאן ואמה מכאן אגפיה (בב"ב דף צ"ט) בגמרא דמי שיש לו גינה פירוש אגפיה גדותיה כדכתיב והירדן מלא על כל גדותיו אגפיים ראשונים בעופות ושניים באדם ושלישים בנהר ופתרון אחד להן:

107

ק״חאגר [בלוהנונג פערדיהנסט]. אגרא דפירק' ריהט' (בברכות דף ו) פי' כדי שישמע מתחיל' אגרא דכל' דוחקא שכר ישיבת החבור' דוחקא אגרא דבי טמיא שתיקות' שכר האבל שתיקות ולקבל באהבה אגרא דהספדא דלויי שמגביה קולו בהספד שנאמר וישא קולו ויבך. אגרא ופגרא (בב"מ פ' איזהו נשך סט בגמ' ששמין) פי' אגרא שכירותא פגר' פחיתותא כלומר נוטל שכירותא ואם נשברה נוטל כל הדמים שפחתה ופגרה כמו ששוה בשעת שכירותא דלא במתניתא והוא מלשון אשר פגרו (א"ב תרגום שכר שכיר אגרא דאגירא):

108

ק״טאגר [זאמלן, פערזאמלונגס ארט]. אגורי שמו (בברכות דף מ) בפ' כ"מ בגמרא דועל הירקות אלא בינוני זה אגורי (בכלים בפי"ז בגמרא דכיצד מברכין) למה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו. ירושלמי ולמה נקרא שמו אגורי שאוגר שמנו בתוכו וכל הזתים מאבדין שמנן אמר ר' חנינא למה נקרא שמו אגורי כל הזתים היורדים עליהם גשמים פולטים שמנן וזה גשמים יורדים עליו ואוגר שמנו לתוכו. אגוריאות של נכרים (בסוף גיטין דף פח) (א"ב פי' בלשון יוני רחוב ומקום וועד) אגור בן יקא (בהגדת ילמדנו בראש פרשת וארא) למה נקרא שמו אגור שאגר החכמה והתורה יקא שהקיאה נאם הגבר לאתיאל שהיה אומר אתי אל ואוכל שארבה נשים ולא יסור לבבי:

109

ק״יאגור [אלטאר, אפפר שטוהל]. ויקרא על המזבח תרגומו וקרא על אגורא ויעשו גל תרגום ירושלמי ועבדו אוגר:

110

קי״אאוגורי [דינגן]. אגיר לה (בב"ק דף צט בגמרא דהמוכר כליו) פי' מכרו לו בארבעה זוזי קמאי דהוה מסיק בי' והוה לי' גנב ופרע בחובו תרגום שכיר אגירא:

111

קי״באוגרת [שפאלט]. פסולה (בחולין דף יז) בגמרא דחוץ ממגל קציר ומפורש משני צדדים היא האוגרת:

112

קי״גאגורא [פעסטונג]. בנצא ואגורא (בריש גמרא דערובין) שהוא בנין חזק ואמיץ:

113

קי״דאגריאון [ווילד]. כלב אגריאון וארי אומירון (בב"ר ויותר יעקב לבדו פרשה עז) פי' אגריאון בלע"ז סלבטיקו אומירון פי' בהמה ביער שאין לה אדון וזה בפסיקתא דחדש (א"ב אגריון פירוש בלשון יוני יערי ולמוד מדבר אימירון בייתיי ומורגל בין אנשים):

114

קי״האיגר [דאך]. חומה ולא שור איגר (בסוף ערכין לב ובריש מגילה) פי' שלא יהא בחומות העיר גג כלומר שאם יש כותל של בית חומה לעיר לא חשיב חומה. פי' אחר שור איגר שעושין גגין לצריף עד שמגיעין לקרקע ואם בענין זה יש חומה לעיר לא חשיב חומה וי"מ איגר חומה שמתקבצת מעט מכאן ומעט מכאן ואינה מסבבת כל העיר מלשון אוגר (א"ב תרגום גג המגדל איגרא מגדלא):

115

קי״ואגרטון [ריינר וויין]. (מדרש קהלת פסקא כי ברב חכמה) ושתה יין ישן ומיני אגרטון פירוש אקרטון בלשון יוני כל יין חי בא בקנוח סעודה ובאה אות גימ"ל תמורת אות קו"ף):

116

קי״זאגרדמין [מארקריכטר] מעמידין ארגדמין למדות ולשערים (ב"ב פ"ט) ויש גורסין בסמ"ך אגרדסין גוי שקדח במינקת (בפ' ר' ישמעאל בע"ז נח) בגמרא דלוקחין גת ובפרק הגוזל עצים בגמרא דגזל מטבע. אגרדמין שיצא לשער המידות (בפסיקתא דעשר תעשר ובהגדת ילמדנו בקח את המטה) פירוש אגרדמין שוטר ממונה לתקן המדות איפה והין וכיוצא בהן ולתת בהן חותם במטבע ולצוות שלא יהא אדם רשאי למכור ולקנות אלא בהם ואם יעבור אדם על גזירתו יעשה בו כפי מה שיראה אם לעונש אם למכות ולא יהיה מי שימחה בידו. ואין מעמידין אגרדמין על השערים פירוש לפסוק שער שבשוק לגזור שתמכר האיפה כך וכך או ההין בכך וכך ואסיקנא אפילו לשערים מפני הרמאים וכדאשכחן (ביומא ט') שהיו מעמידין פרהדרין שהיו מכין בעלי חנויות והיו אומרים להן מכרו בזול:

117

קי״חאגירייסין [ווילד] סוסים מזויינים תרגום סוסון אגירייסין מסתב' סוסים שאינן בני תרבות כמו שפירש למעלה כלב אגריאון וכן קורין לשדה בלשון לעז אגר"ו:

118

קי״טאגרמי [שטייער. איין נעמר]. (בריש ויקרא רבה) רבי לוי אמר הלך ונטל אוגרמי ממצרי' אמר אי יכלת ליה הא טיבות' ואי לא אנא אמרי ליה איתי מכס ומן גו כן אנא קטיל ליה. (בב"ר וישלח יעקב) מסתבר פי' רשות להיות מוכס (א"ב פירוש בלשון יוני המון אנשים מקבלים מס לחיל המלך):

119

ק״כאגרנימון [מארקריכטר] של מדינה (בריש ויקרא רבה ויקרא אל משה) למה הדבר דומה למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחילה לא עם אגרנימון של מדינה למה שהוא מתעסק בחייה של מדינה כך משה מתעסק בטורחתן של ישראל אמר להם זה אכלו וזה לא תאכלו את זה תאכלו מכל אשר במים אך את זה לא תאכלו (א"ב פי' בלשון יוני פקיד ממונה על דברי מאכל ועל שער השוק):

120

קכ״אאגרוף [פויסט]. אוי לי מאגרופן (פסחים נז סנהדרין כ"א) אגרופן של בית דוד בגמ' ולא ירבה לו נשים (קדושין עו) בגמר' דמוכתב. אגרופא של חנופא (בסוף גמרא דואלו נאמרין בכל לשון) ענין זרוע וכח חמה. אגרוף גדול זה אגרופי של בן בטיח (בכל כלי בעלי בתים פרק קמא דכלים) פי' אדם גבור היה בבעלי משנה והאגרוף שלו היה גדול וישנו כראש גדול של אדם. מודה רבי יהודה במלא אגרוף (סוכה כ"א) פי' פס יד כפופה בטפח בלא בוהן ועשויין בני אדם להכות כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב ולהכות באגרוף רשע:

121

קכ״באגריפס [ניכט גשריבן]. (בויקרא רבה בריש אם בחוקותי תלכו) אמר רבי אליעזר בסיליאוס בר סילאוס נימוס אגריפס יש מפרשים בסיליאוס מלך שיליאוס שוטר נומס דת אגריפס סופר והכל לשון יון הן כלומר מלך בשר ודם כותב וגוזר גזירות ואינו מקיים אבל הקב"ה אינו כן וכו' (א"ב בירושלמי (דראש השנ' פרקא קמא) גרסי' פרא בסיליאוס נומוס ארגפוס פירוש המלות בלשון יוני אצל המלכי' דת לא נכתבת כלומר המלכי' עוברים על הדת שהם גזרו):

122

קכ״גאגריקום [פויאר, לאנדמאן]. במדינה ממונה על בית שלו (בבראשית רבה) (א"ב פירוש בלשון יוני פרזי ואיש שדה):

123

קכ״דאגרת [קונדמאכנג]. אלא א"כ עשו איגרת בקורת פי' כתב הכרזה שכותבין ומכריזין שדה עומד למכור בכך וכך ממון כל מי שירצ' ליתן יותר יבא ויתן:

124

קכ״האגרות [פרשרייבונג] שום ואגרות מזון ואגרות של רשות (במ"ק י"ח) פי' אגרות שום שום היתומין אגרות מזון מזונות אלמנה אגרות של רשות שאילת שלום:

125

קכ״ואגרת [טייוול]. (פסחים קיא בגמ' דלא יפחתו לו) ואגרת אזלת אוסיא בלוסיא מין לחש ושמות של שדים:

126

קכ״זאגשתון [פרעך טראציג זיין] (במגילת איכה) אגשתון אפיכון שמעו כי נאנחה אני פי' החצפתם ס"א אקישתון אפיכון. אגישת אפך (בפסיקתא דאנכי אנכי הוא מנחמכם):

127

קכ״חאד [ווארפן, שליידרן]. המוציא שלהבת לרשות הרבים פטור היכי משכחת לה דאדייה אדויי (ביצה לט) בגמ' דהגחל' כרגלי הבעלים פי' המוציא שלהבת לרשות הרבים כגון שנפח בפיו וכיוצא בזה ודחף השלהבת מרשות היחיד לרשות הרבים פטור וזה פירוש דאדייה אדויי. (ובבבא קמא יט) מתני' דאדייה אדויי (ושם כב) אמר לך ריש לקיש הכא במאי עסקינן דאדייה אדויי. (ושם צח) גזל מטבע ובמים צלולין לא אמרן אלא דאדייה אדויי אבל מטא לידיה מגזלא גזליה והמשכה בעינן פי' שגלגלו ולא הגביהו אבל הגביהו קנאו וכן לענין תרנגול שדידה את הכלי בדליל שברגלו וכן הכלב לא שהגביה החררה אלא בדרך דידוי הביאה:

128

קכ״טאד [נעפל. וואלקן]. (בבראשית רבה פרשה יב) ה' שמות נקראו לו אד ענן נשיא חזיז עב: אד ואד יעלה מן הארץ שהוא שובר לבעלי שערים. עב שהוא מעבב את פני הרקיע שנא' עבי שחקים. ענן שהוא עושה בריוח עניים אלו לאלו וכתיב וארו עם ענני שמיא: נשיאים מעלה נשיאים אלו על אלו. חזיז ודרך לחזיז קולות שעושה חזיזיות ברקיע ומשרה רוח הקודש על הבריות היך כמה דאתי אמר חזון ישעיהו בן אמוץ:

129

ק״לאוד [פייאר שטעקלי, שויפל]. שנשבר אסור להסיקו ביו"ט (ביצה לג) בגמ' דאין מנהיגין את הבהמה פי' אוד כלי שגורפין בו תנור:

130

קל״אאיד [פייאר טאג]. (משנה קמא דע"ז) לפני אידיהן של עכו"ם פירוש כנוי לחגי העכו"ם ותרגום על פסוק בשנת שלש למלכו ואית דאמרין יומא דאידא הוה ליה:

131

קל״באידא [וועלכר]. תרגום באיזה דרך הלך באידא אורח' אזיל איזה יכשר אידין מנהון יתבחר ובל' תלמוד אידי ואידי פירוש זה וזה):

132

קל״גאבעא [פינגר]. תרגום כתובים באצבע כתיבין באדבעא):

133

קל״דאודדא [פעדר]. מבי סדיא נפק (ברכות נח) בחלומוא דרבא פי' הנוצה היוצאה מן הכסת נשלך. (ובשבת מא) רב חסדא שרא לאהדורי אודדא בשבתא (ובב"ב נח) ההוא דאמר להו חביתא דעפר' לחד ברא וחביתא דגרמא לחד ברא וחביתא דאודודי לחד ברא פי' רבי בנאה אודדי מצעות הן כגון כרים וכסתות וכיוצא בהן ועפרא הוא קרקע שלו וגרמי הן עבדים ושפחות ובהמות וחיות וכיוצא בהן. (ובב"מ כו) בגמ' דמצא בגל מתני' באודדא ונסכא (ובגיטין סט) וליתו אודדא דעמרא. (ובמנחות מב) קלינן לאודדא. (ובע"ז כח) דמתרפאין אודדא דנדא דלא משקף פי' בתשובות חתיכה של צמר שאינו מנופץ והוא צבוע. קול עלה נדף תרגום קל טרפא דשקיף. אל ידפנו אלהא ישקפיניה (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אודרא):

134

קל״האדדא [גראט פון איין פיש]. ולאדדא לימא הכי (בסוף במה אשה סז) פי' שני עצמות יש בצוארו של דג ועקומין הן ושני צידי ראשיהן דקין ואם חס ושלום נכנס לתוך פיו של אדם אינו נמשך עם האוכלים מפני עקמומיות שבו אלא ינעץ בגרונו והיכא דננעץ נימא הכי ננעצ' כמחט ננעל' כתריס שהשי' שיאת ס"א שוה שיאה (א"ב בנוסחא דידן גרסינן אדרא):

135

קל״ואדוותא [וואסר קוועלן]. דמיא (בסוכ' כ) בגמ' דהחליל חמשה וששה. ובריש השותפין (בב"ב ד) פי' אדוות כגלי הים שהן כגוון תכלת כמו הרקיע בטהרתו מן העבים וכל השדמות עד נחל קדרון תרגום וכל אדוותא ויש אומרים כענין הזה בדיוודני נפל (בנדה סז):

136

קל״זאדין [דעמאלט]. בדניאל ובתרגום כמו אז בלשון עברי:

137

קל״חאדך [פערלעשן]. אתו כולי עלמא לאדכי' (קדושין בסוף גמ' דעשר' יוחסין) פי' לכבותו כמו דעכו כפשתה כבו (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן לאתכא):

138

קל״טאידך [אויף איין אנדר ארט]. בכל התלמוד תניא אידך פירושו אחר ולי נראה שמלה זו מחוברת מן אי ודך:

139

ק״מאדכי [הויפן שטיינר אדר האנץ]. אמר שמואל האי סכינא ביני אדכי יש גורסין ארכי (בשבת נ) דר' אלעזר בן עזריה אומר סכין שנועלין אותה בין נדבכי הבנין כדי לשומרה ביגזרייתא דקני שכיר דמי שאם יש בין נדבכי הבנין קנים או שהיה בנין בקנים מותר לטלטלם לכתחלה שאין עושין גומא בקנים (וברי' ב"ב פ' השותפין) טפח יתירה לביני אדכי פי' בין שתי שורות שורה של אריח מכאן ושורה של אריח כנגדה וטפח חלל באמצע:

140

קמ״אאדילי [וואל פיש] דימא (בריש המוכר את הספינה עד) פי' זה לויתן: (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן ארזילי):

141

קמ״באדם [מע"ש]. על שם אדמה שלוקח ממנה בפרשה י"ב בברייתא דרבי אלעזר. אדם אפר דם מרה (סוטה כד) אדם דאית ליה מזלא בגמ' דבמה בהמה (בבא קמא ב) והמה כאדם עברו ברית כאדם הראשון וכז' (בבראשית רבה בסוף פרשה י"ט) על כרם אדם חסר לב זו חוה אמר רב הונא היכן מצינו שנקראת אשה אדם דכתיב כתפארת אדם לשבת בית ומתרגמינן כתושבחתא דאתתא דיתבא בביתא (בבראשית רבה פרשה כ"ב) אמר רשב"ג ד' שמות נקראו כנגד ד' תקופות ארץ תבל ארקא אדמה:

142

קמ״גאדם [רוט]. בכוורי דאדימי ופירי דכבישי כגון שנתנן בדבש וכיוצא בו ופירי דכבישי בירקא פ"א דגים לאלתר שניצודין הם לבנים ומיום שני הם מתחילין להתאדם ופירי דכבישי שנכמשו דודאי לאו בני יומן נינהו:

143

קמ״דאדמדמני [צינובר]. וטשין מוחיה דלא ליכלוניה יתושיא (בבראשית רבה בסוף פרשה לח) צא מן התיבה. פירוש אותה העיר אוירה רע וכד מתייליד שם ינוק' גבלין אדמדמני שהן סממנין וסכין מוחו שלא יאכלוהו היתושין:

144

קמ״האדן [ווילדר מענש]. ואדני השדה חיה (בכלאים בפ"ח) פירוש בני אדם הגדלים ביערים וי"א חיה דומה לבני אדם. ירושלמי אדני השדה. חיה ייסי ערקעי בר נש דטור הוא והוא חי מן טיבוריה אי פסיק טיבוריה לא חיי וכל אשר יגע על פני השדה כגדל על פני השדה:

145

קמ״ואדן [גצעלט, גשטעל]. ונטה את שפרירו תרגום ויגוד ית אודניה (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן ית אפדניה) על גבי כסא או על גבי אודייניה [במ"ק כא] (ובפ' מי שמת קמד) בגמ' דהניח בנים גדולים וקטנים שני אודייני דלנטורא הוא דעבידא פי' ר"ח ז"ל אודייני שהיא מכתשת עשויה מעצמה לשכירות ואין בה משבח ממון אביהן ורבינו גרשום זצ"ל פי' אפי' לא הניח להם אביהם אלא אודיינו בור וכיסויו השכר לאמצע והא אודייני מחמת עצמן הוא שצריכין תדיר לנקות הבור ולכסותו שלא יפול בו זבל כדי שיקנו בני אדם מים נקיים ואף על פי שאין הגדולים טורחין בו השכר לאמצע שאני אודיינו דמשום הכי השכר לאמצע דאפילו קטן מצי לנטוריה ולכסותו ומצי למימר ליה מלאכה כזאת אנו יכולין לעשותה:

146

קמ״זאדן [אוער] תרגום על תנוך אוזן על רום אודנא):

147

קמ״חאידן [וויידן בוים], משנת שבת פ' במה מדליקין ולא בפתילת האידן פירוש כמין צמר המתהוה במין ממיני העץ):

148

קמ״טאורגא [בעקן, וואן], דמיא (בכתובות כג) דרבי יהודה ובסוף (קנז דשבת) פירוש אודנא אמבטי של מים ויש ספרים שכתוב בהן אוונא דמיא:

149

ק״נאדני [אין בלומע וואס דיא בלעטר בייגן זיך בשטענדיג צו דר זייט פון דר זון], בסוף גמרא דבמה מדליקין אי נמי אדני בעל הערוך גרס הדני עיין שם:

150

קנ״אאדק [הייבר], מעלין בדיופי ומטיפין באדק גורס הרב בדיופי ומטיפין מאדק בסוף גמרא (דערובין קד) פי' אדק פירשנו עם דיופי (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן ארק):

151

קנ״באדק [פעסט האלטן], שנים אדוקין בטופס ושנים אדוקין בתורף (בבבא מציעא ז) צפד עורם על עצמם תרגום אדיק משכיהון על גרמיהון:

152

קנ״גאדק [בליקן, זעהן] אודיק בדשה (בחולין צה) בגמרא דשולח אדם וישקף על פני סדום ועמורה תרגום ירושלמי ואודיק וכן וישקיפו על פני סדום השקיפה ממעון קדשך ותמצא מהן בלא אל"ף כמפורש בערך דק:

153

קנ״דאדנדקו [הערשר, פערוואלטר] זיל כתוב אדנדק באגדתך (בחולין ס) בגמרא דאחוזת הדם פירוש ענין אדונים הוא ושמעתי מפי רבי משה הדרשן ז"ל מעיר נרבונא זיל כתיב אדנדקי בהגדה שלך שכן דרך לכתוב בהגדות תיבות קשות ויש ששונין באגרתא שכן דרך לכתוב באגרת תיבות חמורות (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אדונקי):

154

קנ״האדר [צעדר בוים], בר"ה בריש גמרא (דאם אין מכירין כ"ג) ד' מיני ארזים הן ארז קתרוס עץ שמן וברוש מאי קתרוס אמר רב אדרא דבי ר' שילא אמרי זבליגא ואמרי לה גולמיש. ס"א בולמיש. (ובחלק קח) בגמרא דדור המבול עשה לך תיבת עצי גפר מאי גפר רב אמר אדרא דבי רבי שילא אמרי זבליגא (ס"א זמליגא) ואמרי לה גולמיש ותרגום גפר קתרוס. טרף אדרא (בגיטין סט) ברפואות דמי שאחזו יטע בהן אדר אדרא כשמה. (בביצה טו) פי' אדיר במרום ה' יעשה מהן צדקה שהיא חשובה לפני ה' במרום כדכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף פי' אדרא כשמה הוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה ואם מסייג בו הכרם אין חיה יכולה ליכנס בתוכו ומשתמר לעולם (א"ב פירוש בלשון יוני מין ארץ ואות אלף נוספת ופריו מאכל חזירים תרגום על פסוק ויאמר חרבונא אדרא אמר יצטלב ברישי):

155

קנ״ואדרא [זעגל בוים]. בב"ב עג. מאי נס אדרא וכן הוא אומר שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס והוא הקלע של ספינה:

156

קנ״זאדיר [מעכטיג שטארק]. מנחות נג. יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים יבא אדיר זה הקדוש ברוך הוא וכו':

157

קנ״חאדר [שפרינגן]. בע"ז נט. בסוף פ' רבי ישמעאל ההיא חביתא דאשתקיל ברזא אדרי עכו"ם נקטה ההיא חביתא דאסתדיק לארכה אדרי עכו"ם חבקה פי' קפץ:

158

קנ״טאדר [פעל, לעדר] דתבן ואדר דעליה תבן בחלומות דמגילת איכה. ובשבועות כט. בסוף פ' שלישי ובגמרא בפ"ד דנדרים כ"ה אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד ולא והא ההוא דהוה בשני דשבור מלכא דאחזק תליסר אודרייתא תבנא פי' אודרייתא עורות פי' זה המעשה בילמדנו בפרשת ויסע משה מעשה בשבור מלכא שהיה עובר במדבר בוב שהוא מ' פרסה על ת' פרסה ועברו קרונין שלו ראשון ובלעה וכן שנייה וכן שלישית אמרו לו חכמיו הבא עורות של בהמות מלאות תבן ויסבור הנחש שהן בהמות ויבלע וינפח כריסו ויבקע וכן עשו ועו' מפורש בערך תחלץ (א"ב בנסחאות דידן גרסינן אורוותא ופירש"י אצטבלאות מלאות תבן מלשון ארוות. יביא אדורה לבית דין (בפ"א דבבא קמא יא) פי' יביא הנבלה לבית דין לשומה לניזק בתשלומין שמע מינה שכל מה שפחת' הנבלה בין מיתה לתשלומין על המזיק יש מפרשין עיקר הנבלה עורה על כן קראה אדורה וביש מביאין פרק ח' (באהלות נד) ועדר בהמה טהורה וטמאה ויש ששונין ארורה בשני רישין ועל כן קראה ארורה שמתה בלא ברכה. (א"ב בנסחאות דידן גרסינן עדודה לפירש"י מן יאכל עד כלומר שלולה מחיים בלא שחיטה ואית דגרסי עדורה לדעת תוספות. כמו אחת מהנה לא נעדרה ולדעת בעל הערוך מין עור ולפי פירוש זה גרסת אדורה תצדק כי בלשון יוני קוראים לעור דורה ואות אלף נוספת):

159

ק״סאדרינטים [גרוסי שטוב, זאל] אני עושה אותה (בבראשית רבה פ' ח) נעשה אדם בצלמנו ובילמדנו פ' אלה פקודי מתוך שאני מפיל את הבתים האדריונטים נופל פי' ענין היכל הוא. (א"ב פירוש בלשון יוני צלם וצורת אדם ומשפט המלה אנדריאנטוס וגם בנקודות אחרות בלשון יוני ענין היכל ואז משפט המלה אנדרוניטיס.

160

קס״אאדר [פעדר] בפרק הרואה אודרא מבי סדיא נפק בעל הערוך גרס אודדא עי' שם:

161

קס״באדר [גראט פון איין פיש] בסוף גמרא דבמה אשה ולאדרא לימא הכי בעל הערוך גרס אדדא עיין שם:

162

קס״גאדר [שייאר] תרגום כתבואת גרן כעללת אדרא:

163

קס״דאדר [שטוהל] מדרש שיר השירים אגן הסהר אדרא דאזהר' פי' בלשון יוני כסא ובית מושב:

164

קס״האדרבא [אקארט פרקעהרט]. בשבת קכב. אדרבא בשבת מוכני' על גבי אביהם פירוש מכח רב וגדול יתכן דבר אחר:

165

קס״ואדריבא [איין מעסטל] בגמ' דהשוכר את הפועלים אדריבא לעירבא בעל הערוך גריס ארדב עיין שם:

166

קס״זאדרגזיא [אבער ריכטר] בדניאל אדרגזיא דתבריא תפתיא פירוש שרים ומדרגת' זו למעל' מזו.

167

קס״חאדרזרא [גשווינד] בעזרא תעביד אדרזדא פירוש בזריזות נחוצה:

168

קס״טאדרכתא [פענדונג, עקזעקוציאן] אנכסיה. בריש הגוזל ומאכיל קיב. ובריש המפקיד אצל חבירו ל"ה. אדרכתא אמטלטלי בגמרא דאין הגונב. בפ' מרובה ע. ובפרק יש בכור לנחלה מח. בגמרא דאחת בכרה ובפרק שבועות העדות בגמרא דמשביע פירוש אדרכתא דהמפקיד סדר הדין מוציא המלוה שטרו בבית דין ומקיימו ומחייבין הלוה לפורעו לא פרע קורעין לו שטר חובו וכותבין למלוה אדרכתא על נכסי הלוה ומכריזין ואחר ההכרזה שמין נכסי הלוה ומחליטין למלוה לא מצא נכסין בני חורין כותבין לו טרפא ואחר שיטרוף קורעין הטרפא וכותבין אדרכתא על הנכסין הללו ואחר כך קורעין האדרכת' וכותבין לו שומא על שדה זו ומחליטין אותה למלוה אביי אמר בחתימת העדים על האדרכתא מיד זכה המלוה בשד' רבא אמר מכי שלמין יומי דאכרזתא וקיימא לן כרבא:

169

ק״עאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים. בסנהדרין סג. בפ"ד מיתות נמסרו לבית דין בגמר' דהנודר בשמו אדרמלך זה פרד דאדר ליה למריה בטעוניה שנושא לרבו כל טעונותיו ומשאותיו אדר כמו דרי טובא ירוש' בפ' כל הצלמי' אדרמלך וענמלך טווסא ופסיוני:

170

קע״אאדרון [קאמר] תרגום ויבא החדרה לאדרון בית משכביה בחדר המקרה באדרון בית קייטא ובלשון יוני קורים לחדר אנדרון וכן (מנחות לג) אכסדרה דבי רב כאנדרונא מעלייתא היא:

171

קע״באדרע [ארם] תרגום זרוע עיין דרע:

172

קע״גאדרופיקום [וואסר זיכטיג] ויקרא רבה פ' אדם יהיה בעור בשרו פעמים שהמי' רבים על הדם ונעשה אידרופיקוס פי' בלשון יוני ורומי בעל חולי המים):

173

קע״דאידרורוסטון [רוזן, וואסר] אסיר. ירושלמי בפ' כלל גדול דשביעית פירוש בלשון יוני משקה עשוי מוורדים ודבש עם מים ויש תקונים שונים כפי דעת הרופאים.

174

קע״האהב [גליבטר] ואהביו כצאת השמש בגבורתו. בתרא ח. בפ' השותפין פירוש תלמידי חכמי' עתידין להיות כצאת השמש בגבורתו גבורתו העתידה להיות שמ"ג חלקים יתר על אורו המאיר עכשיו כדמתרגם ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבע' הימים על חד שמ"ג פי' שבעתים ז' פעמים ז' הרי מ"ט עתיד להוסיף בכל יום באורו על מה שהוא עכשיו מ"ט חלקים ואור של צדיקים הוא עתיד להיות כאור שבעת הימים ז' פעמים מ"ט הרי שמ"ג כמו שהוא עכשיו מאהבה ומיראה (כריתות ג)

175

קע״ואהובה [גליבטע] אהובה בנישואיה (ביבמות כג) מי שיש לו אח אמר רבא חייבי לאוין תפשי בהו קדושין דכתיב כי תהיין וגו' עד שנואה שנואה בנישואיה ואמר רחמנ' כי תהיין ואזו זו זו חייבי לאוין. ומי אוהב בהמון למי נאה להלל בהמון מי שכל תבואה שלו וכו' (מכות י):

176

קע״זאהל [איין גאטונג זייף] (בתענית יג) (ובמ"ק יז) (ובנדה סו) לא בנתר ולא באהל (בב"ק פה) רפוי אוהל' קורא וקלבא (שבת ק"י) וג' קפיזי אהלא תולענא פי' אדום כתולעת שני (בפרק אין מעמידין כה) בגמר' אין מתרפאין בשבת מאי בורית אוהלא והא תני' הבורית והאהל תרי גווני אוהלא והזיכותי בבור כפי תרגומו ודכיית באהלא ידי ש"מ אוהלא ענין בורית וענין נתר הוא והזיכותי בבור כפי בבורית מבעי ליה וזה בורית ונתר מכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידים ושמעתי כי עיקרו מין עשב. הנהו אהלויי דכל יומא הוה אפי חד מינייהו בפרק השוכר את האומנין בגמרא דכל האומנין ובסוף גמרא (דנדרים צא) אמר להן אם כן חד מן גוים אהלויי פירוש הגוים המוכרין בושם מור ואהלות ובלשון יון אקסילאלוא ותרגום מירא דכיא ואקסילאלואין:

177

קע״חאהל [גצעלט] (בחגיגה כה) ובסוף פרק כהן גדול ונזיר אהל זרוק הוי אהל פירוש הוא שידה תיבה ומגדל שהרי נושאין את האדם כשהוא בתוכן ר' מטמא סבר שמיה אהל וכמו שהאהיל עליו ועל הקבר דמי ורבי יוסי מטהר סבר לא שמיה אהל ולא האהיל על הקבר ואית' בפרק (בכל מערבין לח) אמר רבא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חברו ופרע עליו את המעזיבה דטומאה וביאה בהדי הדדי קא אתו. (בסוף לא יחפור כז) תנא מפני אהל טומאה פי' שלא יבא עוף ובפיו כזית בשר מת וישב על אותו ענף שנוטה לרשות הרבים ויבא אדם תחתיו ויאהיל עליו. ויתגל בתוך אהלו אהלה כתיב כשיצא נח מן התיבה הכישו ארי ושברו ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה. (בבראשית רבה פרשה לו) בסוף פרשת ויט אהלו אמר רבי חוניא אהלה כתיב שנטה אהל שרה ואחר כך נטה אהלו:

178

קע״טאהן [אומצייטיגי פרוכט]. (בעירובין כח) בריש בכל מערבין (ופסחים נג) אהיני דטובינא (בע"ז פ' אין מעמידין לג) בגמ' השלקות הני אהיני שליקי. (ובסוכה לח) ניטלה פטמתו (ובחולין לה) הריאה שניקבה כאהינא סומקא. (ובב"ב ה) קיבורת דאהיני פי' מכבדות של תמרה ופי' אהיני פרי של תמרים שאינן מבושלין וכל בוסר בלשון תלמוד אהיני. (ובפרק המקבל קיג) בגמרא דהמלוה מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא פי' האוכל פני תמרה קודם שיטעום כלום:

179

ק״פאהן [ענדער]. בבא מציעא דירושלמי פרק אלו מציאות דזבן הות מר קיקילתא זבנית סימא לא זבנית פי' זה ולפעמים פירושו הוא):

180

קפ״אאהרי [גפלאכטנר קארב]. (במ"ק יא) בסוף גמרא דמשקין למגדל אוהרי. (ובגיטין ס) אוזלי ואוהרי פי' כמו אוחרי הן עשויין מן חריות של דקל כדכתיב סלי חורי והם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ועשוין כמין מסגרת בפיהם וכשמתנדנדים הדגים או העופות בתוכן נסגרים וכיון שהם כלים קנאום בעלים ויש בהן גזל:

181

קפ״באהרן בספר דברי הימים של משה ותקרא את שמו אהרן כי בימי הורתה החל פרעה לשפוך דמי זכוריהם ארצה ומהן להשליך אל יאור:

182

קפ״גאהוריירי [שטאל מייסטר]. (בשבת קיג. ובמציעא פה) אהורייריה דרבי עתיר משבור מלכ'. בהגדת (מגילה יב) בר אהורייריה דאבא פי' שומר ארוות הסוסים וחמור אבוס בעליו תרגום וחמרא אוריה דמריה:

183

קפ״דאו [גליסטונג]. בפסחים (בפרק ערבי פסחים לט) כדי שיכנס לשבת כשהוא תאו (ובאבות בפרק בן זומא) הקנאה והתאוה:

184

קפ״האוגנסטטו [עדלמאן]. בריש ויקרא רבה הבן יקיר כן בלשון יון מיוחס הרבה אוגנסטטו הרבה (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אבגינוס):

185

קפ״ואווז [גאנז, קאטשקי]. אווז בר אווז (בב"ק נה. ובבכורות ח) דדג טמא ובגמ' מפ' מאי טעמא: (א"ב עוף ידוע ובשרו נאכל אך יגבר המרה השחור' בר אווז מין עוף אחר דומה לראשון אבל קטן ממנו ושט בנהרות תרגום אסתר על פסוק ישנו עם אחד בתשעה ביה נכסין חיוין ואווזין ואכלין):

186

קפ״זאוול [אנפאנג, ערשט]. ויועציך כבתחלה ומילכי מילכיא כד מן אוולא. מי הגיד מראש תרגומו מאן חוי מן אוולא. וקדמוניות אל תתבוננו ודמן אוולא לא תסתכלון:

187

קפ״חאום [ווארצל. שטאם] בפרק זתים דטהרות ואם היה נוגע באום בעל הערוך גרס אוס ע"ש):

188

קפ״טאוון [גאסטהויז, ווירטסהויז] (במציעא צא) שכרו מאוונ' לאוונא בגמר' או שנעשית ובסוף גמרא דפרק קמא דנזיר וליהוי כל אוונא ואוונא פי' מקום ששם שומרי הדרכים ומוכרי חפצים. אוונא דמיא כבר פירש' בערך אודנ' (א"ב פירוש בלשון יוני חדד תרגום על פסוק עוד היום בנוב לעמוד ועבד תלת אונין):

189

ק״צאון (בשבת קיו) בריש גמרא דכל כתבי:

190

קצ״אאונא (בקדושין עא) בריש גמ' די' יוחסין עד אכבדא ואונא פירוש מקומות הן:

191

קצ״באונכרי [קאמיסער]. (בסוכה ל) אמר להו רבא להנהו אונכרי פירוש בלשון פרסי עושי מלאכת הנשיא:

192

קצ״גאוס [ווארצל]. בריש טהרות (בפרק זתים ואם היה נוגע באוס פירוש עיקר הזתים שהן בקרקע המעטן ונדבקו ונעשו אחת כדתניא היתה לו אוס של זתים ועתיד להפכה כיון שתקע בה יתד אף ע"פ שיש בה גושין הרבה ועוד אמרינן גרגרי' שנשרו במים ונעשו אחת. או שהלכה האוס (בנגעים פרק מראות נגעים) ובפ' (יש בשער לבן) פי' האוס עיקר להמכה ושרש' (א"ב בלשון רומי פה וכל דבר שהוא פתוח כפה וכן קוראים מה שנראה תוך שפתי הנגע ובגרסאות שלנו כתוב אום):

193

קצ״דאווקי [גלאנץ]. במדרש שיר השירים זאת קומתך ר"ש אומר כמין אווקי פירוש אווגי בלשון יוני אור זהר ונהרה והוחלפה אות ג' לאות ק':

194

קצ״האויר [לופט]. כלי חרס באויר בריש (מסכת כלים ד) דירה שתשמישה לאויר בגמר' דרבי יוסי אמר רחבן ג' טפחים בפרק קמא דערובין י'. ובסוכה כה) דהעושה סוכתו בין האילנות אוירה של חצר בסוף (אהלות עא) פי' אויר תרביצא והוא מילוסא של חצר. אויר מגדל משכח את התלמוד (בחלק קט) במעשה דדור הפלגה פירוש במגדל שעשה נמרוד קאמרי' כיון שמרדו בהקב"ה ובנו אותו להכעיס מי שישן באוירו משכח תלמודו. מגדל הפורח באויר (בחגיגה ט) ובגמ' דד' הדיוטות (בחלק קו) פירוש כיון שיצאו דואג ואחיתופל לתרבות רעה לא אדכרינהו רבנן לבעייהו ולא פירשו לטעמייהו: (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי רוח כי כל חלל מלא רוח תרגום על פני רקיע השמים על אפי אויר רקיע):

195

קצ״ואוריא [מערב זייט]. מאי אוריא אויר יה (בב"ב כה) שהרי באוריא פירוש בלשון פרסי שם המערב אוריא:

196

קצ״זאוורי [פוילר]. ואמברי יזיפתא יזיף בסוף (משקין כח) פי' ראשונים כשהיה אדם אצל מת ואין לו תכריכין מקוננות עליו זה אוורי כדאמרי' ברישא עביד אוורי שלא טרח בחייו ועשה לו תכריכין ואמברי במעברתו מן העולם הזה לבית עולמו הוצרך יזיפתא למיזף וליקח לו תכריכין. פ"א רהיט ונפיל בי אוורי ואמברי יזיפתא יזיף פי' רץ ונפל בין האוברים ועל המעברות מלוה לוה כמו משל הוא כלו' אע"פ שאדם רץ בכל כחו כל ימיו כשנופל בין האוברים הן עוברים דרכים או כשיגיע לעבור הנהר מתחנן למי שיעברוהו ואם אין לו נוטל בהלואה כדי שינצל וכל שכן מי שהולך לבית עולמו שמבקש לתת את כל אשר לו וליטול בהלואה ואינו מוצא:

197

קצ״חאורשנא [איין פויגל וואס לעבט אייביג. ער הייסט פעניקס]. אשכחיה אבא בגמרא דדור המבול (בסנהדרין פ' חלק קח). עוף ושמו חול ומרבה ימים:

198

קצ״טאווש [רושן. לארם מאכן]. אוושי כולי עלמא (בברכות נא) בגמ' דאמר ר' עקיבא. אווש ביני קני בהגדה (במציעא סט) פי' קול הברה של רבים. ובעניינו אוושי קרא בסוף (ר"ה לח). ריאה דאוושא (בחולין מו) אלו טריפות בגמ' דהריאה פי' בעת שנופח הטבח זו הריאה כגון נשיבת הרוח מנשבת ויוצא ממנה:

199

ר׳אותיא [וואסר גאנז]. תרגום ירושלמי תנשמת ואת התנשמת ואת הקאת ואת הכוס ואת הינשוף ואת התנשמת (א"ב כן נקרא מין עוף טמא בלשון יוני ויש לדקדק כי תרגום ירושלמי של ואת התנשמת ואת הקאת הוא וית אותיא וית קקא אבל תרגום ואת הכוס ואת הינשוף ואת התנשמת הוא וית חיפופא וית שלינונא מן ימא וית צדיא והמדקדק יבין שגרסא זאת אינה נכונה כי יש לגרוס וית צדיא וית קיפופא וית אותיא וקקא וית שרקרקא וית שלינונא דוק ותשכח):

200

ר״אאוותיאוס [אוף דער שטעל]. בריש (כריתות יז ובנדה יד) פי' לשון יוני הוא והוא לאלתר מיד בעונתו והמשל שלו בגמרא תנו רבנן אי זהו שיעור אוותיאוס משל לשמש עד שעומדין בצד השקוף עם יציאת השמש נכנס עד הרי אוותיאוס שאמר לקינוח ולא לבדיקה פירוש השמש אברו של אדם שמשמש בו תשמיש המטה עד סמרטוט שמקנח בו באותו מקום:

201

ר״באוותנטי [הערשאפט]. של נהרות בבראשית רבה והנהר הרביעי הוא פרת אוותנטיאו שלו בבראשית רבה מן האדמה אשר אררה ה' פי' אומות אוותנטיא בפסיקתא דכי תשא ובריש ויקרא רבה (א"ב פי' אוותנטיא בלשון יוני מלכות ושררה ופירוש אוותנטין מלך ומנהיג:

202

ר״גאוותניא [הערשר]. תרגום עוזרי רהב דייתין אותניא דמסייען בסוגעא פירוש בלשון יוני שרים והוא כמו אוותנטין):

203

ר״דאז (אז ישיר משה וכו' לשעבר אז יבקע כשחר וכו' לעתיד בהגדת ילמדנו ובמכילתא:

204

ר״האזא [דער שווארצער אדלר]. ת"י עזניה:

205

ר״ואזא [איין האלבר צענטן]. אוזיא ופלגו אוזיא (בביצה כט) פירוש אוזיא ששית הבהמה ופלגו ששית חולקא חמישית ריבעא רביעית סריטה שלישית סבירא לי חולקא חצייה אוזיא חומשא ורבי חננאל ז"ל פירש היכי עביד בסוריא אמרו כי תרטא כו' נותן לזה כי תרטא והוא דבר ידוע באותו מקום ולזה פלגו תרטא ובנרש אמר כי חילקא ופלגא חילקא וכן אוזיא וכן ריבעא כולם שם אותו כלי הידוע במקומם:

206

ר״זאזא [איין הייצן]. תרגום כתנור בערה מאופה כתנורא דאזי ליה נחתומא):

207

ר״חאזביון [גריכיש קרוט ' עס הייסט איזאפ]. אין אוכלין אזביון בשבת בפרק שמנה שרצים (דף קט) ובפ' קמא דסוכה (דף יג) בגמרא דחבילי קש (דף קה) ובפ' י"א בפרה בסוף נגעים (דף צא) פירו' אזביון שומשוק בלשון רבנן כדאמרי רבי יוסף אמר אזוב אברתא בר המג אזביון אברתא בר הנג עולא אמר מריא חיורא ומסקנא רב פפי אמר שמשוק א"ר ירמיה כוותיה דרב פפי מסתברא וכולי בשמנה שרצים:

208

ר״טאזגא [גלאז] פרק המדיר דכתובות אמר אביי פילא ולדנא וגירדא דאזגא פירש בעל הערוך בערך לדנא חתיכות זכיכות ולפי דעתו אזגא וזגגא אחד הם ורש"י גרס וגירדא דאגוזא ופירש קליפי עץ אגוז:

209

ר״יאיזגדין [גשיקטר]. תרגום וציר אמונים ואיזגדא מהימנא:

210

רי״אאיזגדין [קליינע בערגליך]. ב"ר פרשת שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך מתלא אמר בחקלא דאית ביה אזגדין לא תימר מילי דמסתרין פירוש גלים:

211

רי״באזדא [אוים געהן]. נפק אזדא (דף מ) במעילה בגמרא דסוף פרק קדשי המזבח פי' יצא והלך כמו מלתא מיני אזדא וכל בכל מקום שיאמר אזדא פלוני לטעמיה:

212

רי״גאזדרבויי [אויסרינן]. מאי טעמא משום דאתי לאזדרבויי בגמרא דאסור באכילה (דף עח) ביומא בפרק יום הכפורים פי' משום דמיזדרבי כשמתנענים הכלים נתזים המים שבתוכן ונופלין על בשרו של אדם המצטנן בהן. פ"א שמא יעלו המים ויצאו לחוץ לפי שכלי כסף שיעין:

213

רי״דאזדקור [שפרינגן]. ואכול ושתו בהגדה דהנזקין דף נז) בגיטין ענין ריקוד וקפוץ הוא כמו כדי שיזדקר הגדי בבת ראש:

214

רי״האיזייא (ירושלמי דמעשר שני פרק המוליך פירות את מייתי איזייא המפרש פירש קוצים ולי נראה מדורות אש מערך אזא):

215

רי״ואזכיר (איך וועל מאכן גדענקן]. את שמי צריך אדם שיתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה מאי טעמא בכל מקום אשר תזכיר לא נאמר אלא אזכיר:

216

רי״זאזל [נעץ]. מרימר פסק ליה לסורא באזלי בריש גמרא (דף ח) דערובין פי' כגון שהוי מבואות שמפסיק ביניהן לשון הנהר אי נמי בין רשות הרבים והמבוי והיו פורסין לשם איזלי שהן מצודות עשיות מן חוטין של טוי תרגום מטוה אזלן וחשב מרימר הלשון של נהר שמפסיק בין המבואות כמחיצה החולקת בין ב' מבואות אי נמי בין המבוי ובין רשות הרבים ומתיר אותו מבוי בלחי וקורה ואינו חושבו כמפולש אלא כסתום ולא חשש שמא יעלה שירטון ויתערב עם רשות הרבים ויעשה כמפולש:

217

רי״חאזלי [שפינן, וועבן] בחולין (דף יא)מקרבי קטרי באלו טרפות בגמרא דנפלה מן הגג. אזלי וגיפי בסוף גמרא דמשקין (דף כד) קיבורי דאזלי בי אזלויי באלו מציאות (דף כט) פי' פקעיות של חוטין עבים טווים במקום מטוויין. כמלוא איזולתא דאיברי ואמרי לה כמלא מהולתא בעירובין בריש גמרא (דבכל מערבין כח) פי' איסורייתא והן חבילות של הוצין הוצין שקושרין אותה האכרין הן עובדי אדמה:

218

רי״טאזמל [מעסר] של רהיטני (בשבת נח) ברזל שהוא דבוק בעץ ושפים בו נגרים כלים ומיישרים בו לוחות החביות ובלע"ז קורין אותה דריטורא. המעצד והאיזמל במשנה כלים בפרק הסייף והסכין ובפ"ב (בשחיטת חולין כח) תרגום חרבות צורים איזמלין חריפון יקרענה בתער הסופר תרגומו באיזמל ספרא יעשהו במקצועות תרגומו באזמילא (א"ב פי' בלשון יוני תער וסכין קטן וחרב הרצענים):

219

ר״כאזמרגדין [זמאראקד, איין גרינער עדל שטיין] קבע בה בפרשת כי תשא ובריש ויקרא רבה וכן תרגום נפך ספיר ויהלום ויש ספרים שכתוב בהן זמרגדין (א"ב בלשון יוני ורומי מין אבן יקרה והיא ירוקה):

220

רכ״אאזן, [גויעהר]. אשפתו כקבר פתוח תרגו' בית אזיניה (א"ב ל' מקרא הוא זה ויתד תהיה לך על אזנך):

221

רכ״באזן, [וואגשאל]. מעלים אזנים בשבת פי' בערך מעל:

222

רכ״גאוזינקא, [אוסגאבן]. אמר ליה שקול אוזינקא ועבדיה את (בהשותפין ז) בגמרא דכותל חצר פי' הוצאת בנין הכותל:

223

רכ״דאיזקפא [קליין שיפל] תוספתא דב"ב פ' המוכר את הספינה ולא את האיזקפא ולא את הבצית פי' בל' יוני ורומי ספינה קטנה:

224

רכ״האזור [גארטל] ואזורו מוכיח עליו במועד קטן יד) (ובחולין קט) פירוש מי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטורן שלו וחוגרו באזורו ומכבס חלוקו ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד זה פי' מבגי מגנצ"א. ור"ח פיר' כלומר היה עומד ערום ואזורו במתניו ורוחץ היה אזורו מוכיח עליו שאין לו אלא חלוק אחד:

225

רכ״ואח [פערבינדן. צומאכן]. אלו קרעין שאין מתאחין (במ"ק בו) פירש בגמרא אמר רב חסדא אבל לא לאחותן איחוי אלכסנדרי שהוא כמין אריגה ת"ר רשאי להופכו למטה ולעשות לו איחוי פירוש להפוך החלוק לחתכו ולעשות בית צואר שלו שולי החלוק והשולים יעשה בית שפה ובב"ר בריש לך לך רבי ברכיה פתח אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל העולם כולה. בר קפרא אמר כזה שמאחה את הקרע. (א"ב תרגום ועת לתפור ועדן בחיר לאחאה). אח נפשע מקרית עוז זה לוט (בב"ר נג) ויסע משם אברהם וגם אמנה אחותי בת אבי הוא אך לא בת אמי כשטותן השיבן שבת אב מותרת להם ובת אם אינה מותרת לפיכך השיבן כמנהגן בב"ר באותה פרשה:

226

רכ״זאח [ברודר, פריינד] ולאחותו מת"ל (בנזיר מח) (ובמגלה ג') (ובברכות כ) פירוש ולאחותו מה תלמוד לומר בנזיר כלומר לאחיו אינו מטמא לאחותו לא כל שכן אם כן מה ת"ל ולאחותו הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שבשתיהן אע"פ שהן מ"ע שהוא חייב עליהן כרת כדתנן בכריתות הפסח והמילה מ"ע והן בכרת דכתיב וערל זכר אשר לא ימול וגו' וכתיב וחדל לעשות הפסח ונכרתה וגו' ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא דייקינן מדכתיב והאיש אשר הוא טהור וגו' ומן וערל זכר אשר לא ימול כלום אינו רשאי להטמא למתו ולבטל המצוה יכול אף למת מצוה לא יטמא שאם נטמא נמצא בטל מן המצוה ת"ל ולאחותו הנה הנזיר מצווה שלא להטמאות וכתיב ולאחותו מופנה ללמד ממנה לאחותו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה אע"פ שמבטל העבודה ע"א ולאחותו מה ת"ל מופנה הוא דלא הוה צריך ליה ומה אם לאביו ולאמו ולאחיו אינו מטמא לאחותו לא כ"ש למה בא לומר לך הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא כשם שאינו מטמא הנזיר בימי נזרו שהוא מוזהר בהן בלי ליטמאות שאם יטמא נמצא נגרע מלעשות פסח או מתעכב למול את בנו ביום שמיני לפיכך יתעכב במצוה ואל יטמא למתו כמו הנזיר שמשמר טהרתו ואינו מטמא לאחותו יכול כשם שאינו מטמא למתו כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה. אחותו הגדולה (בחולין קיד) פירוש אחותו הגדולה בת שנה אחת ומה אמה שנכנסה עמה לדיר להתעשר כלל גדייה עם בניה כדגרסינן (בבכורות כו) תנו רבנן גדייה שילדה שלשה בנות ובנותיה ג' ג' נכנסות לדיר להתעשר ובלבד שיהיו כולן בני שנה אחת. כדכתיב ואחותו (ובחולין סט) פירוש היו תואמים בבטנה זכר ונקבה ונתברכה הנקבה בזכר והוציאתו הנקבה והוא פטר הרחם ואם יצא ראש הנקבה תחילה פטרה. מעשה באחד שהיה מצטער על אחת (בסוף כתובות) פירוש על אשה אחת שבחוצה לארץ כיון ששמע דיעקב מפחד ממחילות לא יצא:

227

רכ״חאח [פייער טאפ]. ואת האח לפניו מבוערת בסוף (פ"ק דשבת כ) מאי אח אמר רב אחוונא פירוש כי ההוא דאמר מאן דבעי אחוונא ואשתכח ערבנא וערבתא של לולב כדאמרינן צפצפה ערבה ערבה צפצפה ונתנו חכמים שיעור סימן של ערבה שהיא אחוונא קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל ושמואל אמר עצים שנדלקין באחוה פירוש עצים שדולקין מעצמן בלא טורח ובלא נפיחה ויש מפרשים עצים שאין נשרפים אלא ביחד שנים או שלשה:

228

רכ״טאח [גרינע ווארצלין]. כי הוא בן אחים יפריא יבא קדים רוח ה' וגו' (גיטין לא):

229

ר״לאחאב אח לשמים ואב לע"ז (בסנהדרין קב) פי' אח ל' צרה כאדם שאומר האח על צרה כמו כל הזוכרו אח לראשו ואב לע"ז שהיה מרחם עליה כאב על בן:

230

רל״אאחב [פעטר] תרגום דוד אהרן אחבוהי דאהרן כמו אח של אב:

231

רל״באחד [איין נעמן, בצווינגן] אחידת מגדל שד בריש (מגילה ו) פי' אחזנו מגדל ששורין בו לפנים שדים פ"א מגדל שהוא מוחזק בשד (א"ב תרגום ולכוד לא ילכוד ומיחד לא אחיד):

232

רל״גאחד [אייגנטוס, בעזיץ] תרגום אחזת נחלה אחידת אחסנתא:

233

רל״דאחוונא [גראז, הייא] ברכות דירושלמי כיצד מברכין הב אחוונא לתוריא יש בו משום הפסק ברכה (פי' אחו בלשון עברי):

234

רל״האחז [פרהאלטן] אחיזת דם (בחולין נח) בכור שאחזו דם (בבכורות לג) פירוש חולי יש לה שאם לא יקיזו ממנה דם מתה:

235

רל״ואחז בסוף ויקרא רבה מפני מה לא מנו את אחז על ידי שנתייסר בבנו בכורו:

236

רל״זאחיה יבנה המזבח חנניה ינגן בכנור (ברכות סה) פי' יבנו מזבח בבל ויהיה זה כהן וזה לוי:

237

רל״חאחולי [היציג פיבר]. מאי אחילו אמר רבי אלעזר אש של עצמות (ברכות לג) (בגיטין מ) הממלא כריסו מכל דבר אוחזתו אחילו:

238

רל״טאחימן [איין ריז] ששי ותלמי (בסוטה לד) אחימן מיומן שבאחיו ששי שמשים את הארץ נשחתת תלמי שמשים את הארץ תלמים תלמים:

239

ר״מאחמרה [איין צאהל] ומשכח ליה לאחמריה בלפני אידיהן (ע"ז ט) דקרטיסים (א"ב בנוסחאו' דידן גרסינן חומריה ופירש רש"י קשר כלומר סכום וחשבון:

240

רמ״אאחמר [ראבין] תרגום על פסוק לחייו כערוגת הבשם ראובן גלוף על אתמר פירוש אבן יקרה הנקראת אודם:

241

רמ״באחמתא [פרשלאסנר קאסטן] בעזרא והשתכא באחמתא פי' חמת בלשון עברי:

242

רמ״גאחר [נאך, אונטר] המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים (ברכות יט) פירוש אחר מיטתן לשון הטייה הוא כלומר נטה מדרך הישרה וכתנא דבי רבי ישמעאל אם ראית תלמוד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שודאי חזר בו ועשה תשובה לפיכך אסור לספר בזה ואסיקנא הני מילי בעבירת הגוף אבל בגזילת ממון עד שיחזיר לבעליו זה פר"ח ז"ל. ההוא דאשכח רבי אליעזר אמר להן דוגמא השקוה אחר מיטתן הוא ופי' שמספר ממנו גנאי לאחר מיתתו ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב (ברכות ד) (סנהדרין יז) אחיתופל זה יועץ וכן הוא אומר ועצת אחיתופל וגו' יהוידע בן בניהו זה סנהדרין וכן באביו הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי שהיה בניהו ממונה עליהן ובנו עומד במקומו ולמה נקראו סנהדרין כרתי ופלתי כרתי שכורתין את דבריהן פלתי שמופלאין בדבריהם ואביתר אלו אורים ותומים ולמה קראו שמם אורים ותומים וכו' תנו רבנן כיצד שואלים באורים ותומים וכו' (יומא עג):

243

רמ״דאחר [נאך אמאל]. אחר אחר (יומא ו) פי' עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי עקיבא דלא מטמאה את בועלה אלא אם כן נמצאת נדה בספק באחר אחר שכבר עברו שני זמנים כדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול ותבדוק בו זהו חד אחר וכדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה זהו אחר אחר וכן מפורש בפרק שני דנדה:

244

רמ״האחר [נאך, אנדרע]. עורי נקפו זאת בבראשית רבה (בריש פ' מט) וירא אליו ה' אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק לזאת אות ומבשרי אחזה אלוה אילולי שעשיתי כן מהיכן היה נגלה עלי הקב"ה. ואחר נדרים לבקר אם איחר אדם נדרו נתבקרה פנקסו (בבראשית רבה פרש' כב) קום עלה בית אל. אחר כבוד שלחני בילמדנו רב לכם אחרי קול רעש גדול בילמדנו שמע ישראל אחר חיתום שטרות בב"ב קעה ובגיטין כא). אחרים אומר רבי מאיר יש אומר רבי נתן מפורש בסוף (הוריות כא) כל המעשה. מאחיך פרט לאחרים (בב"מ קיא) בגמרא דאחד שכר אדם פרע לאשת אחרים (סנהדרין כב) פי' אשת אחרים עכו"ם. אחרי ה' אלהיכם תלכו (סוטה יד). אחורים ותוך בתרומ' אבל לא בקדש (חגיגה כב). אם נפלו משקין טמאין באחורי כלים תוכו של כלי טהור לתרומה אבל לא לקודש. כל הכלים יש להן אחורים ותוך (פסחים יז) פי' כגון הכרים והכסתות משתמשין באחוריהן שיושבין על גבן ובתוכן נותנין הנוצה חשובין כשני כלים וכן השקין והמרצופין פעמים ישב עליהן ופעמים טוען בתוכן וכן מפורש בכלים פרק כל הכלים כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים (בכלים פ"ב):

245

רמ״ואחריות [הפטונג, זיכר שטעלונג] נכסים שיש להם אחריות (קדושין כו) פי' אחריות נכסי קרקע ואחריתך תאכל באש תרגום ושפר ארעך התוקד בנורא. אין אנו אחראין לרמאין (בדמאי טו):

246

רמ״זאוחר [מילד זיין, בייסן]. גמל האוחר בין הגמלים (בב"ב צג. ובסנהדרין לז. ובשבועות לד) פי' האוחר נוחר בנשיכה והורג. וי"מ ענין מחרחר ריב ויש ששונים גמל היהיר בין הגמלים:

247

רמ״חאיטא [אכט, טוט]. ב"ר פ' ג' וייצר ה' אלהים את האדם זיטא אפטא איטא אוכטו פי' בלשון יוני השחתה ואבדון עיין זיטא:

248

רמ״טאטבא [צוואנג, ואגן לייטר]. כמלא אטבא דספרי (מנחות לב) פירוש עץ שאוחזין בו הקלף שלא יתהפך וקורין אותו בלשון לע"ז מור"דקלא. אמר רב כהנא באטיב בעגלות בהזורק פירוש אטבי הם המסגרות שמשימין למעלה בעגלות סביב כשהוא טעונה ובלע"ז אישטרי"טורא:

249

ר״נאטבח [איין אייגנע גאטונג אל"ף בי"ת] שכן באטבח קורין לסהדה מנון (סוכה נב) פ' החליל חמשה וששה פירוש כגון את בש כן אט בח גז דו יצ כפ לע מס קץ רף שן תם כת ראשונה י' י' כת שנייה מאה מאה כת שלישית אלף אלף ישארו ה' נ' ך' שאין לה זוגות סהדה בב' ההי"ן במקום ס' מ' במקום שני ההי"ן שני נוני"ן במקום ד' ו':

250

רנ״אאטד [דארן]. הבוטנא והאטדין יש להן שביעית (שביעית מב) פירוש אטדין הן עכביות ומיני הדס הן (א"ב לשון מקרא זה ויבאו עד גרן האטד):

251

רנ״באטו [וועגן] גזרינן הא אטו הא פי' בעבור ואטו ואמטו אמטול ומטול ארבע תיבות אלו מענין אחד הם:

252

רנ״גאטיטס העלה בכורות מבבל (חלה פ"ג ובתמורה כא) פירש שם איש (א"ב בנסחאות דידן כתוב במשנת חלה בן אנטינוס ובתמורה אנטיגנוס):

253

רנ״דאטיפי [גריבל אין קעז] ביני אטיפי (בע"ז לט) פיר' כיון שיש כפילות בתוך הגבינה יש לומר חלב טמא שם ומכוסה מן העין ואינו ניכר:

254

רנ״האטל [פרשטיינן] תרגום לסקול אותם באבנים לאטלא יתהון באבניא:

255

רנ״ואטליטון [ריז. שטארקר מאן] כן בנסחאות שלנו הערוך גרס אתליטין עיין שם:

256

רנ״זאטלס [מארק. יאטקי] (ולדעת המוסיף איין יריד וואס איז פרייא פון צאל) נמכרין באטלס (תמורה כא ובבכורות פ' כל הפסולין) עטליז' של עזה (ובע"ז יא) דעיר שיש בה ע"ז פ' אטלס קצבות ויש שם עצי' מתוחין וברזלין נעוצין בהן ותולין בהן הבשר בבראשית רבה פרשת ויחן את פני העיר התחיל מעמיד אטליסין ומוכר בזול הדא אמרה שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו פי' אטליסין שווקין כמו עטליזה של עזה (א"ב פי' מל' יוני דבר נקי מן המכס והירידים קבועים מדי שנה בשנה במקומות רבים היו חפשים:

257

רנ״חאטלקי [איטלעניש געלד] ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי (שביעית לד) איסר האיטלקי (קדושין ב חולין מה) בפונדיון האטלקי (בכלים פרק כל כלי ב"ב) לוג יין באיטלקי (סנהדרין ע) פי' איסר האטלקי שהיה בימי משה רבינו כמפורש בגמרא בקדושין כמה פרוטה אחד מח' באיסר האיטלקי ואמר וכי תימא הני מילי בדורו של משה ואיטלקי הוא אי"טליא מאיי אלישא היה מכסך תרגומו ממדינת איטליא. מאיי כתיים תרגום ממדינת איטלי"א כתים ודודנים תרגום ירושלמי איטליא וכן (בב"ר פ' לח) וצים מיד כתים תרגום ירושלמי איטלי"א דהיא רומי. יושבת בארץ עוץ תרגום דמתבניא באיטלי"א:

258

רנ״טאוטם [פערשטאפונג] בריאה (חולין מז) פי' מקום עמוק יבש שאין הרוח מהלכת בו קורעין אותו מקום אם יש בו שחין מחמת שחין הוא ואם לאו נותנין עליו רוק או דבר קל כגון קש וכדומה לו ונופחין אם מבצבצת כשרה ואם לאו טריפה:

259

ר״סאטם [פרשלאסן. פר שטאפט] ו' אמות (במדות בפ' ד' דף לז). פתחו של היכל רואין את הטומאה כאלו הוא אטום (באהלות בפ"ו נב אדם וכלים) כיפה כנגד האוטם (בפרה בפ' שבעת ימים מז) פירוש אטום סתום כמו שקופים אטומים. וכבש היו עושים מהר הבית להר המשחה כיפין על גבי כיפין כיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום שבו כהן גדול שורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה פירוש היה עושה כיפה אחת ועוש' לה ירך עד שיגיע להר המשחה והירך נקרא אוטם ואחר כך עושה כיפין על אלו הכיפין ולא היו מכוונין כיפין על גבי כיפין ואוטם כנגד אוטם אלא כיפה כנגד אוטם ואוטם כנגד כיפה כדי שיהא תחת כל הכבש חלול ואם היה אוטם לא היה תחתיו חלול והיתה טומאה בוקעת ועולה (א"ב פירוש אוטם בלשון יוני בנין עשוי על עמודים ואולם אשר גגו סתום וצדיו פרוצים בנוי לטייל בו):

260

רס״אאטמא [זייט. ריזן] אי דדפנא אי דאטמא (במציעא כד) קם אטמא בנהר מלכא (קדושין פז) אטמהתא דשורא (עירובין ס) דאין נותנין קרפף פירוש יריכות של חומה:

261

רס״באטימטון [טייארע זאך] בריש פ' ויאמר אלהים אל נח ואני הנני מקים ארטבן שלח לרבינו מרגליות אטימטון פירוש בלשון יון דבר אשר אין לו ערך:

262

רס״גאטימוס [פערטיג. בערייט] (פרשה מט בב"ר בריש וירא אליו) אלהים נצב בעדת אל ר' חגי בשם ר' יצחק אמר עומד אין כתיב כאן אלא נצב איטומוס היך דאת אמר ונצבת על הצור וכן בפסיקתא דהחדש רבי חגי בשם רבי יצחק וכו' פי' איטומוס מוכן בל' יוני. תרגום גלוי לכל העמים להיות עתידים אתגלי לכל עממיא דיהוון איטומוס עבידין ליומא הדין. ומתקן לו אטימוסיאה בשלח לך בילמדנו (א"ב מצאתי גרסא זו במדבר רבה אבל בילמדנו לא מצאתי):

263

רס״דאטן (שניר. שטריק). תרגום וחבלים בראשיהם ואטונין ברישיהון ובלשון מקרא אטון מצרים:

264

רס״האיטני [ריירל]. (סוטה מח) ומניחין אותן באיטני של אבר פירוש רש"י גובתא והוא שפופרת:

265

רס״ואטונס [איין גרוסר פעטר פיש]. חולין פרק ואלו טרפות. וע"ז פ' אין מעמידין אקינס ואפינס כספתיאס ואכספתיאס ואטונס אך בע"ז גריס כסספטיאת פירוש טונס בל' יוני ורומי מין דג גדול ושמן נכבש בציר עיין טונס:

266

רס״זאטפח [גזונד גווארן] רבי זירא ברכות מז. פירוש קם מחליו (א"ב אתפח עבד סעודת' לכלהו רבנן גרסינן בנוסחאות):

267

רס״חאטקטקיא [מענשין וואס פאלגן נישט אונ טואין אלעס נישט מיט ארדונונג] בפסיקתא דאיכה שריך סוררים בר קפרא אמר ארכי בריונם דהוון אינון איטקטקיא פי' שרים האוכלים בלא תרבות (א"ב פי' בלשון יוני אנשי מלחמה בלי סדר ואינם שומעים לקול שרם):

268

רס״טאטרג [איין אתרוג] תרגום כתפוח בעצי היער אטרוגי ביני אילני סרק:

269

ר״עאטרון [הערשר. גוועלטיגר]. כפה ואגמון יום א' תרגומו שלטון ואטרון וכן תרגום ראש וזנב כפה ואגמון (א"ב פירוש בלשון רומי טורון איש איננו מלומד במלחמה והוא נער בה עיין ערך טירון ובנקודה אחרת טירן פירושו בלשון יוני ורומי אדון שליט עיין ערך טירון ומקצת המפרשים פירשו אגמון כמו מושל ומקצתם פירשו איש נבזה:

270

רע״אאיטרין [דינר האינג קוכן]. ירושלמי דחלה פ' חמשה דברים איטרין מהו דינסבנה ותהא פטורה מן החלה פירש בל' יוני ורומי מין מאכל עשוי מן עיסה כמו חוטים ארוכים ודקים אבל הטריות דבר אחר הוא עיין שם:

271

רע״באטורנגא [קאמר דיהנר]. כתובות פרק אף על פי חליף אזיל אטורנגא דמלכא פרש"י מושיב המנות לפני השרים:

272

רע״גאי [ווען] אי דילמא אלא דהא. בתענית ט. ובר"ה ג. ובגיטין צ. ובשבועות מט. פירוש כולהו צריכי דלא סגיא דלא לימא כהני לישני דאי מתרגמינן כי יקרא ארי היה משמע דצריך לחזר אחריו ואנן מפרשינן לכשיקרא לו ולא שיחזור אחריו להכי צריך לתרגם אי יערע. כי תאמר בלבבך צריך לתרגם דלמא דאי אמרינן ארי הוה משמע דמצוה להרהר זה הדבר קמ"ל דלמא כלומר הזהר בלבך שלא תאמר זה הדבר. כי פתוח תפתח הכי נמי אי הוה אמר ארי מפתח תפתח הוה משמע כלומר היכי מיתמר הדבר הזה לא תקפוץ את ידך מאחיך מאי כי פתוח תפתח ארי מפתח אדרבה אם מפתח לא הוה קפיצה ואי קפיצה לא הוה פתיחה אלא להכי מתרגם אלא מפתח תפתח דהכי מיתמר לא תקפוץ אלא מפתח תפתח. כי גוע אהרן נמי אי הוה אמר ארי משמע דעדיין לא הוה מית אלא מיית והולך להכי אמר דהא מית אהרן שכבר נסתלקו ענני הכבוד על שכבר מת אהרן ובאלו לשונות פליגי דבית שמאי ובית הלל מתרגמין להאי כי מצא כגון כי גוע אהרן רבי עקיבא הוה מתרגם ליה כמו כי יקרא כך פי' תלמיד מגנצ"א מפי המורה ורבינו חננאל פי' בית שמאי סברי האי כי מצא בה ערות דבר אלא אם מצא בה ערות דבר ערוה היא וב"ה סברי האי כי אי הוא כלומר אי מצא אי לא מצא. אי שכר או כתיב בויקרא רבה בויהי ביום השמיני (א"ב בלשון יוני אם):

273

רע״דאייבו [ווילדר פוגל] ודייתא תרגום ירושלמי ואת האיה ואת הדיה:

274

רע״האיכא [עס איז דא] פי' אית כא והפכה ליכא לית כא וכן איתא אית הא ליתא לית הא וגם לית היא מלה מחוברת מן לא אית:

275

רע״ואיל [ווידער, היישעריק]. איל בן יומו קרוי איל בב"ק צה. איל קמצא דכן בפסחים יו. ובע"ז לו. ובעדיות ו. פירוש איל קמצא הוא שושיבא והיא סוסביל ממיני חגבים וראשו ארוך:

276

רע״זאילת [די שטאט איילא] מן הדרום. מעשר שני במשנת מעשר שני בפרק כרם רבעי. ובביצה ה. ובר"ה לא. פי' שם מקום:

277

רע״חאילה [דער קלאץ אויף דער שיף וואס ער זעהט אויס וויא איין ווידער] אלא אם כן היה מומחה כאילה ביבנה. בבכורות כט. שם האיש:

278

רע״טאילה דספינתא (בנדרים כ) היה מנהג הספנים לעשות כמין איל של עץ וממלאין אותו מן הממון פעם אחת עשו כך ושכחוה גוים על שפת הים ומצאה רבי עקיבא. השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות בסוף כתובות ובילמדנו ברב לכם סוב:

279

ר״פאיילונית [איינע וואס קען קיין קונדר נישט האבן] דכרניתא דלא ילדה כתובות יא. קטנה לא תתיבם שמא תמצא איילונית ונמצאו פוגעים בערו' יבמות קיט. בת כ' שנה שלא הביאה שתי שערות היא איילונית לא חולצת ולא מתייבמת. נדה מ:

280

רפ״אאימא [שפין האלץ] הכוש והמקל והאימא. בכלים בפרק יא דף כ. ובפרק כא דף לג. הנוגע בצמר של האימא יש ששונין עימא פי' בל' מקרא כישור ובלשון ישמעאל לקאט"א ובלע"ז קונוקול"א:

281

רפ״באיים [אבשרעקן] מאיימין עליה במשקין בפרק קמא דסוטה דף ז:

282

רפ״גאיין [אכטונג געבן] עליו. בקידושין בריש גמרא דהאשה נקנית דף ד. ובבבא בתרא דף קטו בגמ' דסדר נחלות (א"ב בנסחאות דידן כתוב עיין):

283

רפ״דאיריא [ווייזן. לערנן]. ע"ז לד. וגבינות בית אונייקי מאי איריא רוב עגלים אפילו מיעוט נמי פירוש אית ראיה כלומר מה ראית לומר כן או מל' איירי כלומר מה הוראה:

284

רפ״האיירי [רעדן, לערנן]. בב"ק יו. אי אמרת בשלמא איירי בה משום הכי קתני כיצד אלא אם אמר' לא איירי בה מאי כיצד פי' הורו ופי' מיירי מורי':

285

רפ״ואיירינון [ווייסי וואל] מדרש אסתר חור כרפס ותכלת תרגם עקילס איירינון קרפסינון טינון עוד היום בהעתקות יונית נמצא אייריון קרבסינון יקינטינון ופירוש המלות אייריון בגד שיש לו גוון אווריי קרבסינון בגד דק עשוי מפשתן נקי יקינטינון דבר אשר לו גוון תכלת:

286

רפ״זאישי [מיין הערר] כהן גדול. יומא דף יח. ובתמיד פרק החלו עולין דף לג:

287

רפ״חאית [איז דא] דאית ליה תורא מרעי חד יומא דלית ליה מרעי תרי יומי (סנהדרין קיט. ובנדה סט). (א"ב תרגום אולי יש חמשים צדיקים מאים אית חמשין ולית כמו לא אית:

288

רפ״טאך [נאר. אבר] אכין ורקין מיעוטין הן. ר"ה יז. פי' אך פדה תפדה כלומר מיעט בכור בהמה טמא' מפדיון רק קדשיך מיעט בעלי מומין הכי נמי עשה בתילים נונין הפוכים כדין רק ואך אך חלק בריש (פסחים ה). אכין ורקין מיעוטין ובא זה אך וחלק יום י"ד חציו מותר וחציו אסור:

289

ר״צאך [שמערץ ' קרענקונג] גדול במציעא נט. פירו' מכה גדולה היא באותו היום שבירכו את רבי אליעזר דומיא דהוה על הוה. (א"ב פירוש בלשון יוני כאב ועצב):

290

רצ״אאכאטיס [איין עדל שטיין וואס הייסט אחאט] ' שמות רבה פ' וזה הדבר אשר תעשה דן כוחלין נפתלי אכאטיס פי' בלשון יוני ורומי מין אבן טובה אינה יקרה אבל יש לה סגולות ונמצאת בשינוי גוונים:

291

רצ״באכוזו (שוואנץ). תנן או עכוזו. ערובין נג. בבכורות מ. פ' על אלו מומין: (א"ב פי' בלשון יוני עגבות עיין ערך הרגוזו):

292

רצ״גאכדין [ווי זא]. תרגום ואיך אמרת ואכדין אמרת מלה מורכבת איך דין ולפעמים כתוב בתרגום היכדיו איך תאמרו לנפשי היכדין תימרון לנפשי:

293

רצ״דאכונרקי [גרויסר בוים]. ההוא אכורנקי דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה פירוש כורנקי נטיעה כדגרסינן אי זו נטיעה של שמחה זה הנוטע אכורנקי של מלכים. ויש מפרשים אכורנקא ובערך כף יש מהן:

294

רצ״האכטא [לעדערני קאן]. אמר רב חביבא האי אכטא דטעייא בתר תריסר ירחי שתא שרי. בע"ז דף נד. בגמ' דהחרצנים מצאנו בתשובת גאונים אכטא טייעא בכף ופי' הכי מביאין קמח ועשבין ושורין אותן בחלב ומזלף יין נסך עליהם:

295

רצ״ואיכטו [אכט] פי' בל' יוני שמנה עיין ערך זיטא:

296

רצ״זאככא [האהן]. תרגום זרזיר מתנים ואככא דמזדרביל בינת תרנגולי:

297

רצ״חאכל [עסן]. ר"א אומר האוכל אוכל ראשון ראשון וכו'. בפרק ב דטהרות האשה שהיתה כובשת ירק והא מתניתא מפורשת בחולין בפרק השוחט אחד בעוף. אכלו ארי אין לנו. גיטין עג. הרי זה גיטך מהיום פי' כיון דאמר אם מתי מחולי זה אף על פי שאכלו ארי ומת לא נתקיים תנאו שהרי לא מת מאותו חולי והוא הדין נפל עליו הבית או נשכו נחש אבל אם התנה אם לא יעמוד מחליו ונשכו נחש הרי נתקיים התנאי כי לא עמד לפיכך זה גט וזה אינו גט כל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי ולא כלום הוא. במנחות נז. בגמ' דכל המנחות באות בהלכה דוחייב על לישתה:

298

רצ״טאכלא [קראנקהייט] תחילת אוכלא וסוף אוכלא. בע"ז דף כח. ובנדרים נד. פירוש תחילת אוכלא תחלת החולי מותר לכתחלה בשבת לאפוקי סוף אוכלא פי' כשעבר הכאב ונשתייר מעט שאוכל לו ופצוחי עינא היינו לבסוף לפתוח את העין לברר את המאור:

299

ש׳אכל [פערדייען אים מאגן]. כדי שיתעכל המזון בברכות נג. אמרו חכמים כמה שיעורו כל זמן שאינו רעב ואמר הכא כל זמן שהוא צמא למים ולאכילה מרובה כדי הילוך ד' מילין. (א"ב בנוסחא דידן כתוב כדי שיתאכל) מן המאוכלות. תמיד כח. אכילת הגפן והקבר (בכלאים בפרק כל סאה) פירוש תפישת הגפן כמו שתופש מכל צד ויש אומרים הקפת הגפן וי"א שורש הגפן צריך להרחיב לו בית רובע וכן הקבר צריך להניח לו בית רובע:

300

ש״אאכל [מיסט]. תרגום ואת פרשו וית אוכליה:

301

ש״באכל [דונרן, שרייאן]. תרגום וירעם בשמים ואכלי בשמיא. שאגו צורריך אכלין מעיקיך:

302

ש״גאכלבאי [שפאחלר, מאגיזאן]. (ב"מ פ' א"מ) דאמר ליה חטי דקדחי באכלבאי פי' בלשון יוני כליבי אוצר:

303

ש״דאוכלסא [פיהל מענטשן]. בפסחים עב. ובמכות י וביבמות עו. תרגום ירושלמי יש לאל ידי אוכלוסין סגיאין וכן נפל ממנו רב וצים מיד כתים פי' המון עם בלשון יון אוכלוסא תנא. בברכות ס. אין אוכלסא פחותה מס' רבוא. ואי נפקא באוכלסא רבנן לאו בני מיפק באוכלסא נינהו. ס"א אכלוזא פירוש ואי נפקי רוב המון עמי הארץ לא נפקי רבנן בהדייהו שאין דרך החכמים לצאת עם עמי הארץ ירודים ונבזים (זו השמועה ב"מ קט ובבתרא ח):

304

ש״האכלסון [חזיר ניס] ואוסטרובלין ומוכססי (ע"ז יד) בגמ' דואלו דברים אסורין למכור לעכו"ם פי' מיני פירות חשובים הן ממיני ארזין ותולין אותן לפני ע"ז כדי שיריחו אותן. (א"ב פי' בלשון יוני פרי עץ ארז אשר הוא מאכל חזירים ופעמים מעט נאכל לאדם):

305

ש״ואכלושי [טרעגרס]. דאי לא עבדי חלשי. בב"מ עז. ויש ספרים שכתוב בהן אלבושי בבי"ת פי' הכתפים שהן נהוגין למשא ואם יבטלו חלשי אבל שאר פועלין אמרו להן אינו דומה הבא טעון לבא ריקן עושה מלאכה ליושב ובטל ומה שראוי להן לפי חשבון זה נותנין להן (א"ב פי' בלשון יוני סבל הטוען משא במוט ולי נראה בפט"ו דכלים שיש לגרוס מקל הכלשין ולא מקל הבלשין כי יש לסבלים מוט ומקל אשר בה מניעים דברים הכבדים):

306

ש״זאכם [שווארץ]. אוכמי אוכמי. בחולין מו. א"ר יוסף לא קשיא הא באוכמא הא בציריא בבכורות מ. בפ' על אלו מומין דמנא איילא. ובנדה כג. אמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא: בנזיר לא. פי' שור שחור שנמצא בין לבנים אותו שור גרוע הוא ופחות מלבן חיורא באוכמא לקיא כתם לבן שימצא בעור שחור מכה בעור שחור היתה ולפיכך נעשה שם כתם לבן. אמר רבא לא שנו אלא שלא נתאכמו. ס"א לא שנו אלא שלא נתפחמו פי' נתאכמו מלשון אוכם נתפחמו מלשון פחם. בסוטה טו. (א"ב תרגום ושער שחור ושער אוכם):

307

ש״חאכמוותא [שווארץ גראז] דארבי (בשבת כ) כשהספינות שוהין במקום אחד ימים הרבה גדל עליהן ירקרקות ויכול לעשות מהן פתילה:

308

ש״טאכמוותא [טונקל גרין, גראז] דחריצי. בשבת כ פי' אוכמוותא כשהמים שוהין בחריצין גדל עליה עשב ירוק:

309

ש״יאכמר [אן גשפיגן]. אמר ליה תיב שפיר וכו' אכמר שדא ביה קידושין ע. פי' רקק בתוך הכוס נחרו ביה גערו בו:

310

שי״אאכנגרי [סארוורס וואס בדיהנן דעם טיש]. דבי ריש גלותא (במ"ק יב). ס"א אברנגרי פי' מסדרי שלחנות למעבד עבידתייהו ואם נשברה רגל השלחן שרי לתקנה פירש בתשובות אבונגר הוא הממונה על שולחן המלך שולחן בלשון פרסי אבון והמלך גאר:

311

שי״באכסא [נאר, דום] אשא כלבא אכסא תרנגולא (בגיטין סט) פירוש זקן כלב שוטה תרנגול:

312

שי״גאכסגרון [פיש יוך מיט עסיג] אנגרון מיא דסלקי אכסגרון מיא דכולהו שלקי (בברכות לז בשבועות כג) דשבוע' שלא אוכל פירוש סילקי בלע"ז בליטין בלשון ישמעאל א"ל שלי"ק (א"ב פי' בלשון יוני ציר מעורב בחומץ ופירוש איניגרון ציר מעורב ביין ובירושלמי גריס אוקסיגרון:

313

שי״דאכסדרה [פארהויז, קאריטאר] תבנית אולם (במנחות כט) אכסדרה לאורה נבדקת (פסחים ח) (סוכה יח) (ובב"ב יא) אכסדרה כבקעה סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין בסוכה יא אכסדרה רבי רב אנסדרה רומיתא באותה הלכה דאין חולקין. (ובב"ב קלה (במנחות לג) פי' אכסדרה הוא איספלידא בלשון תלמוד והוא בית שיש לו שלש דפנות ודופן רביעי שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברוחבו של בית כולו ופעמים שעושין לה אמה אחת פצים מכאן ואמה אחת פצים מכאן. הן חסר הן יתר כדקאמר בהקומץ אותן פצימין חיזוק לתקרה הוא דעבידי ולא מיקרי בית ופטור מן המזוזה אכסדרה דבי רב יש לה פצימין רחבין הרבה עד שנעשה כמו בית ולכן אמרינן דבי רב אנדרונא מעליא הוא אלא אכסדרא רומיתא דאין לה אלא פצימין קטנים שיעור אמה אחת ותניא העולם הזה כמין אכסדרא הוא דומה ומצפון אינו מסוכך פירוש סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כגון שעשה שתי דפנות אחת ברוח מערבית ואחת ברוח דרומית על פתח האכסדרה וסיכך עליהן אם יש לפתח האכסדרה פצימין נחשוב אותן פצימין כדופן שלישי וכשרה אין לה פצימין אביי אמר כשרה פי תקרה יורד וסותם שבראש אכסדרה פי' אפחיתא לה דופן אמצעית של אכסדרא. פי' סוכה זו בחצר לפני אכסדרא כגון שיש לה שתי דפנות כהלכתן אחת במערב ואחת בדרום ואכסדרה ברוח צפון ויש לאכסדרה זו פצימין ושני לחיין אותן שני לחיין נחשבין כטפח שוחק וכשרה אין לה פצימין אלא פתח אכסדרה פתוח לגמרי אביי אמר כשרה רואין פי תקרה שבראש האילן כאילו הוא יורד על הארץ והוא דופן וכשרה רבא אמר פסולה וכו' אפילו נפחת דופן האמצעי תאמר כי הוא מן החשבון וכשרה וכו' תרגום המסדרונה אכסדנה. (א"ב פי' בלשון יוני אולם וחדר גדול מוכן להושיב שם כסאות):

314

שי״האכסיומא [עהרע, עהרנשט עלע]. מדרש תהלים מזמור אל באפך תוכיחני מלך בשר ודם אחרים מקבלים אכסיומא פי' שמושיטים לו פי' בלשון יוני מעלה גדולה וכבוד):

315

שי״ואכסלגס [בוימוואל] לא שנו אלא בכלי אכסלגס (בחגיגה כו) (ובמנחות צו) פירוש עצי אכסלגס דזילי עצי מסימ' דיקירי:

316

שי״זאכסן [וועבר אייזן]. (בשבת קנא) אפילו מלא כאכסנא דגרדאי אוקומי קא מוקים פי' אפי' עושה המכחול כמנור אורגים ותרגום היתד הארג אכסן דגרדאי וכן תרגום כמנור אורגים אכסן דגרדאי (א"ב וכן שמו בלשון יוני):

317

שי״חאכסניא [גאסטהויז]. לפי בני אדם מחלקין אותה (בבבא בתרא יא) פי' זבל של אכסניא כל אדם אין יכול למחות על חבירו אלא הקודם זכה אבל זבל שבחצר מתחלק לפי פתחיה (ובערכין יו) עד היכן לא ישנה אדם באכסניא רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד שיפשיל לו כליו לאחוריו וכו' עד וכל כך למה דאמר מר אכסנאי פוגם ונפגם פי' אם ישנה אדם אכסניא שלו יאמרו מכוער בעל הבית שלא היה יכול לסבלו וגם את האכסנאי יפגמו ויאמרו מכוער היה שלא סבל את בעל הבית (א"ב פירוש בלשון יוני הכנסת אורחים ואכסניא נקרא המארח והמחארת תרגום דלתי לאורח אפתח דשיי לאכסנאי פתחית):

318

שי״טאכסנאי פרכא [קווארטיר מיינסטיר] ירושלמי דבבא קמא פרק המניח את הכד הדין אכסנאי פירכא עד לא ייתין רומאי שרי דיחשדיניה פי' בל' יוני פקיד המחלק בתים ומלון לאנשי הצבא:

319

ש״כאכספתיאת [איין פיש וואס ער הייסט מאקרעלע]. מין דג טהור עיין ערך אטונס):

320

שכ״אאכסר [אומגמאסטן] כל זמן שהוא מוכרן אכסרה פטור בדמאי בפרק אלו דברים אין פודין מעשר שני אכסרה במעשר שני בפר' המוליך פירות. בסוף ספרי אין פודין את ההקדש אכסרה פי' דבר שאינו לא מדוד ולא שקול הוא נקרא אכסרה וי"א הפסד ובלשון ישמעאל קורין ההפסד כסאר"ה:

321

שכ״באכסוריא [איין אורט וואם מען פרטרייבט איינם ער זאל נאר דארט יואנין]. ויקרא רבה פ' איש כי יהיה זב מבשרו בשר ודם נותן אכסוריא והקב"ה נותן אכסריא פי' בלשון יוני גלות ושלוח:

322

שכ״גאכף [זאטל] אבל לא באוכף בגמרא יוצא במרדעת (בשבת נג) שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין באכופין בעביטין (ערובין דף טו):

323

שכ״דאכפא [זאטל פון איין אייזל] מוש לגביך (בבא קמא כז) חמור בסימני אוכף (בב"מ כז) דואף השמלה (ביבמות ק"א ובקדושין כב) פי' אוכף של עצים נתון על המרדעת של חמור כדי למנוע חיכוך המשאוי ע"ג החמור. (ובערובין כז) אלא מרכב גברא דאכפא דבהדי דרכיב מנח ידיה טליה. ותנן בתוספת' דכלים פרק ד' האיכוף מטמא מושב והתפוס שלו מטמא מרכב ושאר כל התפיות שבצדדין אם היו רחבות טפח טמאין יש מי שמפרש התפיות הזונות והם העצים הנתונים עליו שמאחור ושמלפנים כדכתיב והזונות רחצו והם עצי המרכב שנטפו מן הדם פי' האיכוף העץ שהוא אחורי הסרגא והתפוס העץ שלפניו שאוחז בידו בעת שעולה לרכוב זה פי' ר"ח ז"ל והקשינו למאן דסבר דמרכב היינו מושב דהא באוריתא כתוב מרכב וכתיב מושב דאמר מרכב לאו היינו מושב ואינו איכוף אלא גברא דאוכפא דבהדי דרכיב מחית ידיה עליה והוא הסרגא שהוא סומך בו כשהוא רוכב על הסרגא או על האיכוף ונקרא גברא דאוכפא:

324

שכ״האכפת [צייניגן, נייטן]. (ב"מ פרק המקבל) מה איכפת לך הואיל ואני נותן את חכורך פירוש מה כפייה יש לך בדבר או מי כופה וקושר הדבר לך:

325

שכ״ואכצן [מידיגקייט]. בחולה מחמת אוכצנא (בשבת קו) אוכצנא קטלה (ב"מ לו) (ושם עב) פירוש עייפות (א"ב בנסחאות דידן כתוב אובצנא):

326

שכ״זאכר [בויאר, אקרסמאן]. א"ר טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת היא ששמע השומע וטעה שהאיכר עובר ומרדע על כתיפו באהלות בפרק כל המטלטלין (בשבת יז):

327

שכ״חאכר [לאנדמאן, פויאר]. אכר נותנים לו צמדו בערכין תרתי רפאתא אכריתא (בערובין פב) יש מפרש שם מקום הוא כמו שהוא מקום נהר פפיאת ויש מפרש ככרין שאוכלין הרועין כמו אכר וצמדו:

328

שכ״טאכרוע [קימל]. ירושלמי פ"ק דמעשרות המקיים מלאה של אכרוע לזרע בטלה דעתו פירוש בלשון ישמעאל כרוע מין עשב אשר היא ושרשה נאכלין וזרעה חם ויבש כמו זרע כמון:

329

ש״לאכתי [נאך, דאך]. ריש מסכת מגלה ואכתי מבעי ליה זמנו של זה לא כזמנו של זה פירוש עדיין ומלת אכתי כמו אך תו כלומר אך עוד:

330

של״אאל [נישט]. ימנע אדם עצמו מבית המדרש (בשבת פג) ובפרק אין צדין אל בני כי לא טובה השמוע' וכו' (קדושין פא) פן ישכחו עמי (בבראשית רבה פר' לט) ויהי כל הארץ. אל תרצה את חבירך בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו ואל תשאל לו בשעת נדרו ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו בפ"ד באבות בפרק בן זומא אל תרצה את חבירך בשעת כעסו מנין אתה למד ממשה בשעה שעשו ישראל את העגל כעס הקב"ה ואמר למשה לך רד אמר משה שעה של כעס היא איני צריך לדבר עכשיו ירד מן ההר ודנם ובדקם בג' בדיקות כמפורש שם ואחר שהמתין כל כך שב להקב"ה והרצה לו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו מנין אתה למד מן הקב"ה כשגלו ישראל לבבל כביכול היה כאלו מתאבל שנא' ויקרא ה' אלהים ביום ההוא וגו' בקשו המלאכים לנחמו אמר להם אל תאיצו לנחמני מהו אל תאיצו אין אלו נחומין אלא ניאוצין הן לפני ואל תשאל לו בשעת נדרו ממשה כשאמר לישראל שמעו נא המורים נשבע הקב"ה שלא יכנס לארץ שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אמר משה שעת שבועה היא איני מדבר עכשיו המתין מ' שנה ואח"כ התחיל להתחנן לפניו שנ' ואתחנן אל ה' אמר לו הקב"ה על שהמתנת עלה ראש הפסגה ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו מאדם הראשון כשאכל מן האילן ונתקלקל שנאמר וידעו כי ערומים הם באותה שעה לא נגלה להם הקב"ה בשביל שהיו מקולקלים שנאמר ויתפרו עלה תאנה וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן:

331

של״באלא [נאר, אבר] (תרגום כי מי אל מבלעדי לית אלהא והמלה מורגלת בלשון התלמוד וכן ענינה בלשון יוני ובלשון ישמעאל ותרגום בלתי לה' לבדו אלהן לה' בלחודוהי מלה מורכבת מן אלא הן):

332

של״גאלבן [ווייהרויך]. תרגום כריח לבנון כרוח אולבנין וכן נקרא בלשון יוני ורומי וכלל זה תעלה בידך רוב לשונות של בשמים בלשון עברי נעתקו אל לשונות נכרים נרד קציעה אהלות קנמון חלבנה וכן שמות מדות הין כור בת קב: וכן שמות כלי נגון כנור נבל וזה ידוע לבקיאים בלשון יוני ורומי אבל קתרוס סכרא פסנתרין וסומפוניא הנזכרים בדניאל הם כלי נגון אצל היונים ומהם נעתקו לכשדים:

333

של״דאלה [שווערט, שפיס]. לא באלה ולא בקשת (בשבת סג). חפוי האלה והקשת בכלים פרק כל כלי עץ שנחלק פירש בגמרא דשבת מאי אלה קופל ודומה למקל והוא של ברזל והוא כאמה ומחצה וראשו עגול כמו כדור ויוצאין בו יתדות שדומות לשקדים ושמה בלשון ישמעאל דבו"ס ובלע"ז מצ"א כלב"א (א"ב תרגו' על פסוק מי זאת עולה הכמא דרמי גבר אבנא באלה. עד יפלח חץ כבדו ואיך אלה דמפריח גירא בכבדיה):

334

של״האלה [גטריידע, קארן]. בתוספתא תרומות בפרק קמא מאימתי תורמין את הגורן משיתהפך הגורן אלה כמו עללה משתעקר האלה:

335

של״ואלה [אייכן בוים]. לולבי האלה והבוטמ' בשבת פרק כלל גדול הוא כמו כאלה נובלת עליה:

336

של״זאלה [קראפט, שטארקייט]. רב שביק לחובין רברבין אמר דוד ונקיתי מפשע רב את אלה רב ואלה חובין רברבין בויקרא רבה ואם הכהן המשיח (ובבראשי' רבה מו) ויתן לך האלהים ויתן לך האלהותא פירוש כח ומעוז:

337

של״חאלה [ווארום]. דעינבי (בשבת צ) פירוש תולעת שמתליעין ענבים כשישנן בגפן (א"ב וכן נקרא בלשון יוני מן תולעת):

338

של״טאלו [נון]. בדניאל ואלו קרן אחרי פירוש הנה והוא כמו וארו).

339

ש״מאלו [ווען, ווען דאך]. תרגום לו חרמו אלו חכמו אלו חכימו ותרגום ואלו לעבדים ואלולי לעבדים תרגום לו ה' אלולי מימרא דה' ענין הראשון כמו אלו וענין השני אלולא והפרש כזה יש במלת אלמלא עיין שם תרגום לולי כעס אלולפון):

340

שמ״אאליא [איין ביטר קריטיכץ עס הייסט אלווא]. ואספריכא ומרסכא (בגיטין סט) (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין עשב מר ובולעים אותו עשוי כמין כדורים קטנים להריק הגוף ומועיל לרפאות את הפצעים ולחניט את המתים):

341

שמ״באולוגלוגין ,[פראטאקאל, שריפטליכעס פרצייכניש]. שלו בהגדת ילמדנו ולקחתם לכם ביום הראשון ובפרשת שלח לך בפסיקתא לו מתנו בארץ מצרים הניח המלך האולוגלוגוס שלו ודנו מפיו. (ובבראשית רבה פרשה נה) אמחה את האדם אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שהוא קורא אולוגלוגין שלה מלמעל' ואחר כך נפרע ממנה הה"ד לכן יכיר מעבדיהן וכו' פי' ענין שטר חוב ודין (א"ב בנוסחאות דידן כתוב אנאלוגין וכל אלו הגרסאות לפי דעתי משובשות ויש לגרוס אלוגין):

342

שמ״גאלוגין [צייגניש]. מדרש שמות רבה פרשת החדש הזה הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה אעביר אלוגין שלכם פירוש בלשון רומי ספר זכרון אשר בו ישובח או יגונה דבר וגם ספר עדות עיין ערך אולוגלוגין שלמעלה):

343

שמ״דאלווי [איך העט עס גווינשט] תרגום מי יתן אלווי בקצת נסחאות כתוב הלוואי):

344

שמ״האלווס [איין טייאר האלץ וואס שמעקט גיט]. בבראשית רבה פרשה ויטע ה' אלהים גן בעדן אלונים בלוטים אלמוגים אלווס: (א"ב פירוש בלשון יוני מין עץ וחשבו הקדמונים שגדל בגן עדן והוא גדל בארץ הודו ויש לו ריח טוב ומועיל לחזק הראש והלב והאסטומכא ונקרא גם אקסיל אלואין וטעם מלה זו עץ אלווס תרגום מור ואהלות מירא דכיא ואקסיל אלואין):

345

שמ״ואלון [לינדן בוים, איין אנדרער]. הרמון והאלון והאגוז בכלים בפרק כל כלי בעלי בתים כמו כאלה וכאלון אלון בכות (בבראשית רבה פרשה ב) רבי שמואל בר נחמני אמר לשון יוני הוא אלון אחר ובלעז אליאו עד שמשמר אבלה של דבורה באת לו בשורתה של אמו:

346

שמ״זאולון [ריין גדיזן מאסיף]. מרגלית בפסיקתא דויהי ביום כלות משה ס"א אולון מרגליטון פי' אולון בלשון יון כולן לפי שבעולם הזה יש בהם פסולת אבל לעתיד לבא אנא חמייתה אילון כרוסין הה"ד והנה מנורת זהב כולה בעולם הזה יש פסולת לישראל אבל לעולם הבא כולו כזהב טוב בלי פסולת פירוש כרוסין בלשון יון זהב בויקרא רבה ושם אמו שלומית. ובכי תמכרו ממכר אמר נבוכדנצר ע"ז שלכם של כסף ושל זהב הה"ד ויעשו להם מסכה מכספם אבל שלי אולון כרוסא פי' כולה זהב דכתיב נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב:

347

שמ״חאלותא [רייכר האלץ]. מפשח ויהיב לן אלוותא פשחי פשחי (בביצה לו) פירוש עצי קציעות שמעשנין בהן ואף על גב דהוו קשין חזי לקתתא דנרגי וחציני זה גמרא דרבי חננאל ולפי פירוש זה אלו ג' אלווס ואלוות' ואלווא ענין א' להן פי' אחר מפשח קוטם אלוותא חתיכות אף על גב דקשין כ"כ דחזי לקתתא דנרגי וחציני:

348

שמ״טאלות [זיילן]. אמות הסיפים תרגום אלות ספיא:

349

ש״נאלטין [טענן בוים] בהגדת ילמדנו פרשת ויקחו לי תרומה ברוש אלטין (א"ב פי בלשון יוני מין ארז ועץ שמן):

350

שנ״אאליטין [פייגן] (בבראשית רבה פרש' נח) והקול נשמע בית פרעה רבי יוחנן כד הוה אכיל אליטין הוה אמר לא אכלית מזון יומא דין פירות פירות גינוסר היו כמפורש (בברכות מה) (א"ב פי' בלשון יוני ורומי לולבים של דקל בעודם רכים והמלה זאת אחת ועניניה מרובי' גם בלשון תלמוד גם בלשון נכרים):

351

שנ״באלטיכסייא [וואהרהייט]. בבראשית רבה פרשת נעשה אדם בשעה שבא הקב"ה לבראו' אדם חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים אמת אמר אל יברא שכולו שקר ונטל הקב"ה אמת והשליכה לארץ אמרו מלאכי השרת מה אתה מבזה אלטיכסייא שלך תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ תצמח (א"ב פי' בלשון יוני אליטיטכסיא אמת נדגלת):

352

שנ״גאליאס [זין]. שמות רבה פרשת החדש הזה לכם ברה כחמה במלכות יון סנדריאוס איס איליאס פירוש בלשון יוני שם רחוב בעיר הנקראת אתינס אשר שם תחת השמש והשמים בלי גג ואהל היו יושבים הדיינים לשפוט בלשון יוני אוליוס הוא השמש סנדניאוס איס איליאס פירוש מקום העצה באותו רחוב):

353

שנ״דאליו [צו איהם]. במגילת איכה יעיב באפו ויאמר אליו עבור בתוך העיר אלו כתיב אמר ריש לקיש למלאך הקשה שבהן זה גבריאל. ויאמרו אליו איה שרה אשתך אי"ו נקוד כשם שאמרו לאברהם איה כך אמרו לשרה אי"ו אברהם):

354

שנ״האליה [לעפל פון דעם אוער]. מפרי מה אזן כולה קשה ואליה רכה שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה (כתובות ה):

355

שנ״ואליהו אליהו משל מי רבי אליעזר אמר מבנימין רבי נהוראי אמר מגד כו' (בבראשית רבה פרשת עב) בא גד זה אליהו:

356

שנ״זאלייה [קלאג ליד] מדרש אסתר וישלח ספרים לעז לומר פרסי לאלייה פי' לקינה ונהי עיין ערך אלית ובלשון יוני ורומי אומרים אלגיה):

357

שנ״חאליון [נאגל דוימן] אטופרא דאליונא (בגיטין סט) פירוש ציפורן בהן (א"ב תרגום ועל בהן ידו ועל אליון ידיה):

358

שנ״טאלייסטון [טונקלר וויין] אין מביאין אלייסטון (במנחות מז) (ובבא בתרא צז) פירוש השמש בל' יון איליאוס אין מביאין במקדש יין שנעשה בשמש שאינו מן המובחר פי' יין שחור שיש בו טעם שמש ובפסק' דויהי הלילה ועיר שמש אליופוליס פי' אליופוליס איליו שמש פוליס עיר (א"ב פירוש בלשון יוני דבר אשר השמש זורח עליו זמן ארוך הן שיהיו הענבים כדעת הרע"ב מברטנורה הן היין כדעת הרמב"ם ז"ל הוא יין עשוי מענבים צמוקים בשמש):

359

ש״סאלייתרופוליס [פרייא שטאט] (בראשית רבה מב) ואת אחורי אליותרופלוס ולמה קורא אותה אליותרופוליס שבררו אותה ויצאו להן לחירות בדור הפלגה פי' בל' יון אלוית"רו חירות פוליס עיר:

360

שס״אאליירין [טונקלי גרויאי קליידר] בכלים האוליירין הבאים ממדינת הים וכו' פירוש בגדים הן ודרכן המלובשין כגון מיני כסותא לבנים והגלימא כגון מיני דמעטפי סומקי (בשבת קיד) וכן (בנדה כ) בני אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים אלא באוליירין הבאים ממדינת הים וכו' פירוש בגדים וכו' כדלעיל:

361

שס״באליירין [דיא וואס בדינן אין באד] ואין עושין פחמין אפילו למוכרן לאוליירי' (בביצה לב) ובשבת קמז) לא ימסרנה לאליירין. ובפרק ז' בטהרות המניח כליו בחלון של אוליירין פירוש שמשים שמשמשין בני אדם שמן כן ופירושו לא ימסור האלונטית לאותן השמשין שהן חשודין בזמה שמא יטמאו לונטית זו בשכבת זרעם. ויש אומרין חשודין לסוחטה ונותנין אותה לאחרים. ויש ספרים שכתוב בהן דטהרות של אולרירון ופירושו חלונות מפולשות אחת לאחת כדתני' א"ר יהודה מודה היה רבי אלעזר בן עזריה בחלונות של אורירון שהם נפתחות זו לתוך זו:

362

שס״גאילך [דיא דאזיגי] עזרא עם שבי יהודה אלך פירוש אלה:

363

שס״דאלכסון [קרום, שיעף] (מסכת ב"ב פרק המוכר את הפירות כל אמתא בריבועא תמתא ותרי חומשי באלכסון עיין לוכסן):

364

שס״האלית [פידל] רבי יהודה אמר הארוס טמא מושב מפני שהאלית יושבת עליו. בכלים בפרק כל כלי עץ וכל כלי עור פירוש ארוס אמרו בתלמוד סוטה מאי ארוס טבלא דחד פומא אביי אמר כובא ובלשון ישמעאל דבד"בא ועושין כלי חרס עגול ארוך אמה והוא חלול ובפתחו האחד משימין יתרים של מעים ועל גבם מכסין עור ומכין עליו וקולו ערב ועושין אותה לחופה ולמת כמו החלילין ופירוש אלית מלשון אלי כבתולה חגורת שק והיא אשה שמלאכתה לכך לקונן ופעמים יושבת על אותו כלי. ובפרק כל כלי עץ שנחלק מרכוף של זמר ורביעית של אלית ופירושו כמו כן כלי הוא שמזמרת בו האשה העושה בכי עם חברותיה:

365

שס״ואלכסנדריא [דיא שטאט אלעקסנדריען אין מצרים] תרגום הכרתי את המון נא נתר אלכסנדרית ונתר אנטפטרית (בשבת צ) בפרק רבי עקיבא:

366

שס״זאלל [פלאגס אדר] (זבחים קט) מן הקיפה ומן האלל ובפ' קמא דטהרות העור והרוטב הקיפ' והאלל ובגמרא דחולין מאי אלל אמר רבי יוחנן מדרקא פירוש מדרקא כגון בשר מת ריש לקיש אמר בשר שפולטתו סכין מעל הכבש ונשאר בכלל העור ואמרו אליבא דמאן דאמר מדרקא כי איכא כזית מאי הוי עץ בעלמא הוא וסוגיא כריש לקיש זה פירוש ר"ח ז"ל. ס"א בשר שפלטתו סכין מעט בכאן ומעט בכאן בכל העור ותרגום מרגלים אלולין שחופרין כל הארץ בכאן ובכאן ולא ינוחו במקום אחד. רופאי אליל כלכם תרגום כמאסי אלל דמודרקא דפלטיה סכינה הכדין כולכון:

367

שס״חאללא [גרוסר זאק] תלתא כורי באללא (בבא מציעא קח) בעוקצין בפרק אחרון פריצי זתים וענבים בית שמאי מטמאין וב"ה מטהרין פי' פריצי זתים הזתים הקשים שאינן נפרכין בבית הבד בית שמאי אומרים אף עפ"כ אוכל הן ומקבלין טומאה ובית הלל אומרים לאו אוכל הן וכמה פריצי זתים רבי אליעזר אומר ד' קבין לכור דבי רבי ינאי אמרי סאתים לכור שיעור סאתים י"ב קבים ואמר לא פליגי הא דמעלי ג' כורי באללא והוא אתרא דרבי ינאי פירוש אללא עללא כדמתרגם והיה בתבואות ויהי באעולי עללתא ופירושו כגון שטוענין בקורה בג' כורין של זתים ויש בהם סאתים פריצי זתים שהן י"ב קב נמצאו ד' קבין לכל כור וכור ובאתריה דרבי אליעזר מעייליה כור לקורה ואמרינן ד' קבין בקורה שאין בה אלא כור נמצאו דברי שניהן ד' קבין לכור דבי רבי ינאי אמרי סאתים לכור ולא פליגי הא דמעייל כורא חד לבית הבד ששמו אללא נמצא ביניהן ד' קבין אי מעיילי ג' כורין בבית הבד נמצא ביניהן סאתים פריצי שמגיע לכל כור ארבעה קבין:

368

שס״טאלם [פרשטומן] למנצח על יונת אלם לדוד מכתם (סוטה י') א"ר יוחנן בשעה שנתרחקו סימניה מתמר נעשית כיונה אלמת (ובחולין פט) אמר רבי יצחק מאי דכתיב האמנם אלם צדק מה אומנתו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם וכו' פי' תולה ארץ על בלימה ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם ואנכי עפר ואפר ואנכי תולעת ולא איש. יש מפרשין תאלמנה שפתי שקר בשלשה ענינים מפורש בבראשית רבה איספרכן איתחרשן אישתקן. בילמדנו בריש פרשת אלה הדברים וכי יש כלב אלם וכלב פקח אלא א"ר שמואל ב"ר אמי אין לך פקח מן הכלב וכך שנו רבותינו רבי אליעזר בן יעקב מטהר משום שהוא פקח והוא אומר אלמים ומהו אלמים אלא מה טובו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה סוכר את פיו כך היו דייני ישראל:

369

ש״עאלם [שטארק] (בבא בתרא לד) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אמר רב נחמן כל דאלים גבר (ובגטין ס') בגמרא דבור הקרוב לאמה אתמר בני נהרא רב אמר תתאי שתן מיא ברישא ושמואל אמר עילאי שתן מיא ברישא ואסיקנא השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל דאלי' גבר. (ובשבת קלד) בגמרא דאין עושין לה חלוק אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דקטין ליתי לסילתא דאמיה ולשרקיה עילויה מקוטנא לאולמ' פירוש סילתא שליא ומקוטמא לאולמ' ממקום הדק לעבה (א"ב תרגום חזק ואמץ תקיף ואלם):

370

שע״אאלמא [בינטל גארב] תרגום ואספתי בעמרי' ואכנוש שבלין באולמיא מל' עברי והנה קמה אלומתי):

371

שע״באלמא [זעה איך דאך] פרק שואל דשבת דף קנ"א אלמא מספקא שרי הכא נמי מספקא שרי פירוש למה ויש שפירושו אלא מה פסחים פרקא קמא אלמא אור יממא הוא:

372

שע״גאלום [אלוין] הריאה והחלתית והאלום. פרק ראשון דטבול יום ויש ששונים והלום פי' בושם נכתש עם המלח:

373

שע״דאלמוג [קרעל] היא של מתכת וחותמה של אלמוג (בשבת נט) טבעת של אלמוג בפרק י"ג בכלים בהסייף והסכין אלמוגין כסותא (בר"ה כג) פי' אלמוג כמו עצי אלמוגים ובלעז קורא"לו:

374

שע״האלמלי [ווען נישט, ווען נאר] תרגום לולי משה בחירו אלמלא משה בחיריה ובמסכת מגלה אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמי' וארץ פירוש אלו אם לא ויש שפירושו אלו אם לו מסכת שבת פרק כל כתבי אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות):

375

שע״ואלמן [דער האפען וויא דיא שיפן שטייאן ביים וואסר] ירושלמי דסוכה פרק הישן אלא כן אנן קיימין בנתונה באלמין הוא למן אשר פירושו חוף ים בתוספת אות אלף:

376

שע״זאלמנה [וויטיוע] והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו (בקדושין ע"ח) ישראל שנשא גיורת מכהן אין מישראל לא הכי קאמר מכהן יקחו משאר כהנים לא יקחו. כלומר מכהנים הדיוטים יקחו האלמנה ותרגום וארמלתא דתהא ארמלתא משאר כהניא יסבון. העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה (כתובות יד) וכן (בקידושין עה) רבי אליעזר אומר וודאן בוודאן מותר פי' רב האי עיסה משפחה או עיר שיש בה ספק פסול שפוסל מן הכהונ' ואין ידוע איזו היא אותה משפחה כולה או אות' עיר נקראת עיסה כלומר הדומה לעיסה של שאור שהוא מגובלת ונפל בה כלום שאין ידוע איזהו כענין שאמרו כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל ועיקר הדבר כי יחסי בבל יחסים מבוררי' וכל ממזר ונתין וחלל וגר ועבד שבהן ידועין הן מדור לדור ומאז לא עלה עזרא מבבל עד שעשא' כסלת נקייה לפיכך כל הארצות כעיס' מגובלת הן כנגדה כי הן בחוק שלה ספיקות ופי' אלמנת עיסה כל אחד ואחד מאנשי אותה משפחה ואותה העיר שנשא אשה שאינה ממשפחת עיסה ומת היא אלמנת עיסה וידוע כי אישה שבא עליה פסלה מן הכהונה כגון כהן גדול שבא על האלמנה אע"פ שמת הוא פוסלה מן ההדיוט וכדבר הזה גרסינן (יבמות לז) ת"ר בן ט' שני' ויום אחד גר עמוני ומואבי וכו' עד סוף הלכה וזה העיד רבי יהושע ורבי יהודא בן בתירא משנה היא (במסכת עדיות ד):

377

שע״חאלן [דיא דאזיוי] תרגום אלה תולדות אלין תולדות):

378

שע״טאלנטית [איין גטראנק צוזאמען גמישט אויס בומל וויין אונ וואסר]. (בשבת מז) במעשה שעשו אנשי טבריא תנו רבנן מיחם אדם אלונטית ומניחה על בני מעי' בשבת (בערובין עב) מסתפג אדם באלונטי' ומניחה בחלון. (ובמנחות עב) היו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג. פי' בגד שמסתפגין בו לאחר שרוחצין ובלשון יון אנתון ויש מהם בערך למ"ד:

379

ש״פאלנטית [טיכל] בריש שחיטת חולין הלוקח יין מבין הכותים לתת לתוך המורייס או לתוך אלנטית. ובתוספתא בריש מס' דמאי (ובע"ז ל) אי זו היא אלונטית כדתני' (שבת קמ) בגמרא עושין יינומלין בשבת איזו היא אלונטי' יין ישן ומים צלולין ואפרסמון דעבדו לבי מסותא. תוספתא דמעשר שני פרק שני אין עושין את היין אלונטית ואת השמן ערב המרביץ אלנטית בתוך ביתו א"צ לברך בסוף כיצד מברכין ירושלמי (א"ב פירוש בלשון יוני שמן ויין מעורבים יחד ותערובות יין ישן ושמן אפרסמון מועיל לסוך בו האסטומכא וכל הגוף לחזקו):

380

שפ״אאלנסתין [דיא גריכישע שפראכע] בסוטה ירושלמי בפרק ואלו נאמרין רבי לוי בר חזותא על לקסרין שמע לון דהוו קרו שמע אלנסתין ופירושו לשון יוני בעי לעכבינון שמע רבי יוסי איקפד אמר מי שאינו יודע לקרותה אשורית לא יקרא אלא קורא אותה בכל ל' שיודע ויוצא ידי חובתו (א"ב פי' בלשון יוני שפת ולשון יון):

381

שפ״באלונכי [שפיס] מסכת גיטין פרק מי שאחזו באלונכי דפרסאי פירוש לונכי בלשון יוני רומח עיין ערך לונכי:

382

שפ״גאלנקי [פאטר שטועל] מכתפו להו בשבתא דרגלא באלנקי (בביצה כה) דשחטה בשדה לא יביאנה פי' אלנקי מרדעת של כתפים. פ"א דבר שמנהג הכתף לעשותו על כתפו עת שנוש' ומתקן בו המשוי. פ"א אמר רבי אמי ובלבד שלא יכתף שלא יהא מניח זה ידו על כתף חבירו וחבירו על כתפו ונושאין אחר על ידיהן וזהו פי' אלנקי שאני אתתא דבעיתא דלמא נפלה להכי שרו לכתף שסומכת ידיה על ראשיהן ולא נפלה ומרימר ומר זוטרא שרו להו לכתף משו' דוחקא דצבורא דלא יכלי לאפוקינהו בכסא:

383

שפ״דאלנגלין כבר פירשנו בזה הפרק למעלה (א"ב לא הביאו ולא פירשו ואין כאן מקומו):

384

שפ״האליס [צו בייסן, קייאן]. אלס (בגיטין ע) בגמרא בספר ברפואות דמי שאחזו. ההוא תורא דאלס ידא דינוקא (ב"ק פד) פירוש דאלס דלעס שכססה כגון כשב וכבש:

385

שפ״ואלס [דאס לאנד נעאפל]. תרגום ירושלמי אלישה אלס (ובבראשית רבה פרשת לו) אלישה ותרשיש כתים ודודנים תרגום אלוס וטרסוס איטליא' וסרדיא':

386

שפ״זאלסוס [וואלד]. מדרש קהלת פסקא מה יתרון בהדא אלסוס דטבריא פי' בלשון יוני יער:

387

שפ״חאלוסרוקין [לויטר זייד]. מדרש קהלת פסקא כל הנחלים הולכים יומא דין סמיסריקון למחר אלוסריקון פי' בל' יון כלו משי ופי' סמיסריקון חציו משי:

388

שפ״טאלעזר רבי אלעזר מרא דארעא דישראל מפורש (בנדה כ) אמאי קרי ליה מרא דארעא דישראל דההיא איתתא דאייתית דמא לקמיה דרבי אלעזר הוה יתיב ר' אסי קמיה אמר ליה דם חימוד הוא וטהור בתר דנפקה איטפל לה ר' אסי אמר' ליה בעלי היה בדרך וחמדתיו קרי עליה דר"א סוד ה' ליראיו:

389

ש״צאלף [טויזנד]. (בגיטין ס) אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה אמר ריש לקיש משום ר' ינאי באלף בית פי' מכל מלה אות אחת א' מאם ל' מלא ש' משכב והכותב רואה האות וכותב המלה כולה:

390

שצ״אאלף יפול מצדך אלף בהגדת ילמדנו בותדבר מרים א"ר אבהו מהו יפול שהקב"ה משלים לכל אחד מישראל אלף ורבבות מלאכים שיהיו משמרין אותו כענין שנא' וממנשה נפלו אל דוד:

391

שצ״באלפא [דאס ערשטי, דאס בעסטי] לסלת (במנחות פג) פי' ראשונה כדי להביא ממנה סלת למקדש שהיא מובחרת כמו אלפא שהיא ראשונה לאותיות של יון והוא מן אלוף נעורי אלופינו מסובלים פירוש בברכות בסוף גמרא דהיה קורא בתורה (א"ב ועוד אלפא בלשון יוני כבוד ויקר וסלת זה ראש ומבחר הסלתות הוא):

392

שצ״גאלפא [שיף]. כאילפא דאזלא בימא (בערובין נג) כלומר שהולך בעלה כבד מלא כספינה בים כאילפא דמיטרפא בפילגוס. בויקרא רבה ויהי ביום השמיני והיית כשוכב בלב ים והשיבך ה' מצרים באניות תרגום ירוש' באילפא וכן וימצא אניה באה תרשיש:

393

שצ״דאלפביתין [דער אלף בי"ת] מדרש קהלת פסקא ונתתי את לבי הדין פייטנא כד הוא עביד אלפביתין ובפסקא טוב אחרית דבר אלין אמרין מזמורין ואלין אלפביתין פירוש בלשון יוני ורומי שיר או קינה מיוסדת על סדר אלפא ביתא):

394

שצ״האלפס [פאן, ריינדל] אין עושין ממיני אלפסין חירניות (ביצה לב) פירוש איל פסין חירניות סתומות דתניא אין פוחתין אין עושין אלפסין סתומין ביום טוב מפני שהוא כמכשיר כלי רבן שמעון בן גמליאל מתיר ויש ספרים שכתוב בהן לפס והנם בערך למ"ד:

395

שצ״ואלצן [הונגר]. לשום שפלים למרום תרגומו מטול לשואה מכיכי אולצנא לרומא לשוד ולכפן תשחק תרגום לחבל סיחון ולאולצן מדבר' תגחך. ובימי רעבון וגומר ובימי אולצנא:

396

שצ״זאלצרין [איין גוויסי פרוכט פון אבוים]. ובאפיקרסין ובאיצטרובלין משיעשו קליפה התחתונה חייבין במעשר בירושלמי בפ"ק דמעשרות וריש פ"ב דדמאי ובריש תוספתא מעשר ראשון (א"ב בנוסחאות דידן גריס במקום ובאפיקרסין אפיקטקון):

397

שצ״חאלקטיות [זומר שטיביל]. הצריפים והבורגנין והאנקטיות (במעשרות פ' ג') המעביר תאנים פירוש בתים העשוים מחוץ לעיר להתקרר בהן בקיץ ותרגום בחדר המקרה בית קייטא:

398

שצ״טאליקי [הילף, אונטרשטוצונג], אני תובע בה בפסיקתא דבחודש השלישי (א"ב פירוש בלשון יוני עזר):

399

ת׳אלקפתא [וויצע קעניג, גובערנער מיניסטער]. (שבועות ו) מלכא ורופילא אלקפתא וריש גלותא פירוש אלקפתא ממונה על ריש גלותא וחשוב מרופילא שממונה תחת המלך הכי נמי שאת עדיף מתולדה דבהרת (א"ב עיין אלקפתא תרגום משנה למלך אחשורוש אלקפתא למלכא ובקצת נוסחאות כתיב פתשגר):

400

ת״אאלר [פעדר מעסר] בטבעת אדם (בכלים פ' יב) האולר והקולמוס פירוש עץ שחותכין בו הקולמוסון ומערב בו הדיו ויש אומרים כלי הוא דומה למספרים והיא לקציצת הקולמוסין:

401

ת״באלריא [פוס שמערצן]. המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית מיושב אוחזתו אלריא (בגיטין ע) פירושו מפהק ובלעז הוא אלריא:

402

ת״גאלריא [הויב] ירושלמי בבמה אשה הצניפות אולריא כמה דאת אמר הצניף הטהור וצניף בלעז אירל"ו (א"ב פירוש אוולריא בלשון יורי צניפות):

403

ת״דאלריא [פרייד, לוסטיגקייט] בפסיקתא דביום השמיני עצרת למלך שבאתה לו שמחה כל שבעת ימי המשתה מטרונה מדמית לבני פלטרין עד שהמלך עסוק באלאריא שלו שאלו עסקיהן ענין שמחת הוא (א"ב כן בלשון יוני ורומי ימי ששון ושמחה):

404

ת״האלש [דער נאמן פון אשטאט אין אראביען]. ששי בנה אלוש (יומא י):

405

ת״ואלש בב"ר בריש וירא אליו הוא מדבר סין הוא מדבר אלוש מאי זה זכות שזכו ישראל שנתן להם המן בשביל לושי ועשי עוגות:

406

ת״זאלת [שטעקן, רודר]. או לי מאלרן (בפסחים כז) פי' הוא כמו אלה כמו שפי' למעלה. מחינא ליה באליתא דחקיק עליה שם (בב"ב עג) וגם זה כמו כן מקל ויש ששונין מחינן לה באלוותא ומפרשינן לוחות וי"מ שהן עצים ארוכים שמנהיגין בהן את הספינה והן מורדיא דלברות:

407

ת״חאליתא [איין חיה וואס פרלעשט דאס פייאר] (סנהדרין סב קח) יש לנו מין אחד ואליתא שמו פי' מין חיה שהיא מכבה את האש וכיון שבא נסתלק (א"ב בגרסאות דידן גרסינן עליתא):

408

ת״טאליתא [שפענר]. שהיו מציתין את האליתא משם (בפרק ב' בתמיד). הצתת האליתא (ביומא מה). בסיפרא ונתנו בני אהרן הכהן אש והצית את האש באליתות (בפ"ג דפרה) פי' עצים קטנים להלהיב בהם עצי המערכה כדכתיב משני זנבות האודים העשנים האלה ואליה הוא זנב ובאותם הזנבי' הקטני' שהן אליתות מציתין את האור בעצים גדולים כאותה ששנינו לענין מערכה בין הגזירים שהיו מציתין את האליתא משם: (א"ב אלתא כמו אלטין פי' לולבים רכים של דקל ור' עקיבא פליג עליה ואומר בחריות והן זמורות ישנות של דקל:

409

ת״יאלתר [אוגנבליקליך, אוף דער מנוט]. פרק קמא דר"ה נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים פירוש תכף ומיד ואולי טעם מלה זו אל תור כלומר בלי זמן או טעמה אל אתר כלומר במקום זה בלי הפסק ובא לעולם בלמד שמושית וכן למפרע וכן לאפרש:

410

תי״אאלתית [איין פיש וואס הייסט אזו]. (מכשירין פרק ו') ר' יהודה אומר חתיכת האלתית פי' דג נצוד במקום אלתית ויש מפרשים דג קטן ששמו כן:

411

תי״באם [פורכט, שרעק] אימת מלכות עליהן במנחות נח) בגמרא דשתי הלחם:

412

תי״גאם [ווען, ווארהפטיג]. במכילתא ואם מזבח אבנים תעשה לי רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מזה ועוד שנים אם תקריב מנחת בכורים חובה כיוצא בו אם כסף תלוה את עמי חובה:

413

תי״דאם [מוטר, גרונד] יש אם למקרא ויש אם למסורת (סוכה ו) (ובמכות ז) ובגמרא דקונה את עצמה (בקדושין יח) (ובפסחים פו). פי' אם למסורת דסוכה רבנן סברי יש אם למסורת וכיון שנכתבו שני' חסרין וא' מלא נצרך לדורשן בסכת אחת בסכות שתים נמצאו ארבעה ור"ש סבר יש אם למקרא ונצרך לדרוש ע"פ הדבור הקרי ונקרא בסוכות בסוכות בסכות ונמצאו שש יש אם למקרא דכיצד צולין ר' יהודה אומר יש אם למסורת יאכל כתיב בבית אחד יאכל יש לו רשות לאוכל לאכלו ולאוכל קא מזהיר רחמנא שלא יאכל אותו אלא במקום אחד ולא בשנים ור"ש סבר יש אם למקרא יאכל קורין על הפסח קא מזהיר רחמנא להאכל בחבורה אחת ולא בשתי חבורות אבל חבורה אחת בשני מקומות רשאין ועיקר הדבר ושורש הוא פי' אם כמו שאמרו זה בנין אב מבנין אב ומכתוב אחד. כאן בעלין כאן באמהות (בעירובין כט. ובפ' כיצד מעברין דף כז בגמרא) דהיו שם גדודיות. האמהות של בצלים. בפיאה ראשי בצלים גדולים ומניחן בארץ לעשות מהן זרע. ובילמדנו באם בחקותי א"ר אחא רביעה אחת יורדת מיד האמהות עולות:

414

תי״האם [מאס, מאסשטאב]. אמה בית השלחין אני מוכר לך (בב"ב פט) פי' אמת המים להשקות ממנה נטעים כדכתי' שלחיך פרדס רמונים. אלו ואלו מתערבין באמה (פסחים ב). אמת המים שאינה יכולה להקצר (בפאה פ' ב') ופי' בגמ' דהמוכר פירות אמת בית השלחין אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה מכאן ואמה מכאן לצורך אגפיה אמת בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה אחת לתוכה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לצורך אגפיה פי' אמת המים כדי להשקות ממנה בית השלחים צריכה שתהא רחבה שתי אמות ואמה מכאן ואמה מכאן לצורך אגפיה כלומר לגידודי המים שלא יצאו לחוץ ויעשה בהן גידודין גבוהין אמה בית הקילון שעוברת בחצר שרוחצין שם כלי הבית דיו בחצי אמה בית השלחין. אמה דריחים. בראש גמרא דמי שמתו פי' כל תפיסת רחים של יד קרי אמת הרחים. באמה ובסניפין בהנוגע בככר (פ"ב בכלים) כמו ששנינו במעשה שמאי שדחפו באמת הבנין שבידו. פ"א באמת העץ המעמיד את המגירה. (א"ב אמה אשר פירושו אצבע אמצעי של יד עיין בערך אצבע):

415

תי״ואם [דאס מענליכע גליד] אוחז באמה ובולע את התרומה (בנדה קלה) המטיל טיפין עבין מתוך האמה (במקואות בפ' ח' ארץ ישראל). יד לאמה תיקצץ (בשבת קט). זב צריך בחתימת פי האמה (בפסחים פ"ח) פי' האבר המשתין מים נקרא אמה:

416

תי״זאם [גבאהר מוטר]. ניטלה האם שלה כשרה (בחולין נה) ובגמ' תנא האם הוא טרפחת היא שלפוחית פי' אם הרחם כדתנן בבכורות אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים עד שחותכין האם שלה בשביל שלא תלד. אום של אשה לעולם מלא דם בויקרא רבה פרשת אשה כי תזריע:

417

תי״חאימא [איך וויל זאגן]. תימא יימא נימא בלשון בבלי אימר תימר יימר לימא כמו לאמר ואמינא כמו אמר אנא:

418

תי״טאמבוהא [פיהל מענטשין]. כי הוה חזי אמביהא בתריה בסוף גמרא דיומא ובסוף גמרא דסדר תעניות פי' המון:

419

ת״כאמבטי [וואן צום באדן]. ורוחץ עמו באמבטי גדולה (בנדרים מא) אם מקבלת את האמבטי רביעית (במקואות פרק ו) ובמכשירין רבי יהודה אומר באמבטי קטנה אם ש בה רשות רוחץ מיד באמבטי מלאה מים בבראשית רבה ויכלו השמים ובילמדנו ויאמר משה לחובב בן רעואל וים רחוקים אמר רבי ברכיה למה בים לא במעין ולא במקוה אלא האמבטי הזו האב והבן אין יכולים לרחוץ בה כאחת וכו'. אמבטי רותחת בפסיקתא דזכור פירוש אמבטי בלע"ז סולי"ו ואמבטי הוא אמבטי של מעלה (א"ב פירוש בלשון יוני כלי גדול מיוחד לרחיצת אדם וכלים):

420

תכ״אאמבטיס [ווילדר אייזל וואס לאזט אוף זיך נישט רייטן]. ירושלמי דשבת פרק במה אשה יצאה מהו אמבטוס חמר סלק פירוש בלשון יוני שאינו סובל רוכב עליו ובכלאים דירושלמי גריס אבהונות ושם פירשתיו:

421

תכ״באמבל [דאס קליינע גלעקל וואס עס קלינגט אין גלאק]. זוגין שעשה להן אמבלי מקבלין טומאה. בריש במה אשה ירושלמי פירוש הן הענבולין עין ואלף כחדא נינהו (א"ב פירוש בלשון יוני כל דבר מונח ותקוע תוך ד"א והוא המשמיע קול בזוג עיין ערך ענבל):

422

תכ״גאמבוניא [איין גאנץ הוכר ארט]. כי הוה קאים איניש על אמבוניא דסדום לא הוה יכיל למחזי ארעא מן חיליהון דאילניא פי' בלע"ז מיר"לי כמו אמבונאה דשורא זה בויקרא רבה והוא ישקיט ובריש אחרי מות: (א"ב פי' בלשון יוני מקום גבוה ונשפה ובנסחאות שלנו כתוב אילניא):

423

תכ״דאמבר [שפאחלער, מאגזין] קלנהו לכולהו אמברי והוה כפנא. בהגדה דנזקין פירוש אוצרות:

424

תכ״האמגוזא [נום]. ופלגו אמגוזא בגמרא דהפעוטות פירוש אגוז ממש:

425

תכ״ואמגושא [צויברער]. ההוא אמגושא דהוה מחטט שכבי (ב"ב נח), בגמרא דהוה מעמיד בהמה פי' עכו"ם מכשף שהיה מפשיט המתים. פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה (במ"ק יח) פי' אמגושי כמו אותו אמגושא (בשבת עה) דגרסינן רב ושמואל חד אמר חרשי הוא והוא מכשף שכן בלשון יון ובלע"ז קורין למכשף מאגו להכי יוצא ליאור בשביל מכשפות וחד אמר גידופי והיינו כופר בעיקר ולהכי יוצא ליאור שאמר לי יאורי ואני עשיתיני ואמגושא הוא כמו מגושא והנם בערך מגוש:

426

תכ״זאמד [אבשעצין]. הרוח שפיזרה את העמרים אומדין אותה (פיאה פ"ה) באומד חמש סאין גדולין (בפרק שני דתמיד). אל תרבה לעשר אומדות (בפרק קמא דאבות). עמד והלך בשוק אומדין אותו (בגיטין עב) (מנחות נד) אבא אלעזר בן גמליאל אומר ונחשב לכם תרומתכם אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה פי' שנותן עיניו מצד זה של גורן ואוכל מצד אחר ויכול לאמוד בדעתו כמה סאין יש בו כך תרומת מעשר שנותן הלוי ניטלת באומד ובמחשבה הא דאמיד הא דלא אמיד (ב"ב ח) בגמרא דכמה יהא בעיר אי אמיד כייפינן ליה (בכתובות מט) בגמרא דהאב אינו חייב. אמר ליה אי אמידא לך עשה כפירושה (ב"ב נב) בגמרא דולא לאשה כלום אם היא עשירה דאית לה כי הני כיפי עשה כפירושה:

427

תכ״חאמדלא [לייטר]. דרגא דאמדלא לא מנחיה אדיקלא (שבת קנה) פירוש סולם העשוי לעלות בו בערסל והיא שכתוב כמלונה במקשה והוא מלונה לשומרי פירות ודקדק רב אשי מזו ההלכה שאסור להניח הסולם על הדקל ולעלות בו שנמצא משתמש בצידי האילן ואסור ופירוש שאם יחקוק באילן ויניח באותה חקיקה גוזאי שהן עצים ויניח באותן העצים הסולם נמצא הסולם נתון בעצים כעין הכלכלה ביתד שרי וגם אסור להניח רגליו העולה באותו סולם בעצים הנעוצים באילן מפני מעלות הסולם והן שליבותיו שהן ודאי צדדי צדדין:

428

תכ״טאמטול [וועגן]. ויסך אלוה בעדו וטליל אלהא אמטולתיה:

429

ת״לאמיטתא [נעפל]. תרגום ענן וערפל עננא ואמיטתא:

430

תל״אאמייגטון [אווייכר שטיין וואס מען ציהט אויס איהם פעדם אונוועבט דרויס אליינוואנד דיא אין פייאר גרייניגט ווירד, אונ ווירד קיינמאל ניכט פאר ברענט, דער שטיין הייסט אסבעסט]. במדרש שיר השירים בפסקא נפת תטופנה צא ולמד מן אמיינטון הזה שאינו מתגהץ אלא באור פירוש בלשון יוני ורומי מין אבן הנטוית ונארגת לבגד ובהיותה מלוכלכת מגהצים אותה באור:

431

תל״באומוליגין [פרשרייבונג. בשטעטיגונגס שריפט]. ירושלמי דמועד קטן פרק ואלו מגלחין שוברים אומוליגין ובפרק הכותב בכתובות איתרב אימולוגיא פירוש בלשון יוני שטר הודאה והסכמה:

432

תל״גאמלין [מאנטל]. תרגום בגלומי תכלת ורקמה אמלין דזהוריתא:

433

תל״דאמלתרא [באלקן, דיא דעק פון דער שטוב]. (ערובין ג) אלא מעתה לא תהני ליה אמלתר' ובמדות בפרק המזבח חמש אמלתראות של מילת היו שם פירשו בגמרא מאי אמלתר' חמא בריה דרבה אמר קיני. פירוש קורה ועליה כמין קיני העופות לקנן עליהן כעין הא דכתיב קנים תעשה את התבה במערבא אמרי פיסקי דארזא פיר' לוח ארז רחבה ארבעה טפחים. פ"א קיני הן לוחים שעשויין תחת הקורה ועשויין כצורת הקן עושין להם פתחים קטנים מן הגואזא כדי לנאות בהן הפתחים ופעמים שם צפרים יקננו. פיסקי דארזא קורות של ארז משוקעין בכותל ונראין בולטין ארוכין ומשוכין עד שמגיעין לצדו של פתח וכן מצדו האח' ומועילין למעט הגובה ורואין אותן במקום קורה העומדת בתוך עשרים אמה (א"ב פירוש בלשון יוני מלתרא קורות גדולות מונחות באמצע התקרה):

434

תל״האמם [פארם]. מנעל שעל גבי האמום (שבת קמא) ובפ"ד מיתות ובכלים פר' כ"ו הכדור והאמום בפרק כ"ג דכלים. פירוש אמום דפוס של מנעל. אמום של גודלי מצנפות. אמום של עושי טבעות בכלים בפרק כל כלי עץ אמום פורמ"א בלעז וגודלי מצנפת עושין להן צורת ראש אדם וגודלין עליה המצנפת כדי לראות אם היא נאה ואחר כך משימה על ראשו ואמום של עושי טבעות תיכי חלילאתא נעשין כאמום:

435

תל״ואמן (האנדווערקער, מייסטר, באלבירער). האומנין קורין בראש האילן (ברכות יז) לא יעשה עמו באומן (נדרים מא) פירוש המודר הנאה מחברו לא יעשה עמו באומנית מלאכת חפירה לבעל הבית שכשמדיר חופר ומכה בארץ מרפא את הארץ ונוחה הוא לחפור למודר שחופר אצלו ומהנהו וחכמים מתירין ברחוק שלא יהנהו בחפירתו לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנו' חבירו (מכות כד) מפני שמאמן את ידו (שבת קג) פירוש מלמד ידו אומנות וקשו בה בני רחבה עליה ונדחית ופשיט אביי ורבא שכן מרדדי טסין עושין. פירוש מאמן מרגיל ידו לאותו מלאכה שכן מנהג מרקעי פחי' כשמניחי' המס על הסדין מכים תחילה בקורנס על הסדן כשמתחיל במלאכה ולדברי רשב"ג מלאכה גמורה ולא דמי לנוטל מגל לקצור ולא קצר ולנוטל קורנס לרדד ולא רדד אלא אותה הכאה מלאכה חשובה היא. מורייס אומן (ע"ז לד) תנו רבנן מורייס אומן מותר רבי יהודה בן גמליאל משום רבי חנניה בן גמליאל אף חילק אומן פירוש מורייס שמן היוצא מן הדגים ומוכרין אותו ללפת בו את הפת ושל גוי אומן מותר לקנות דכיון שדרכו למכור לישראל אין מערב בו יין דמתיירא שלא יקנו ממנו. חילק אומן דגים קטנים ביותר והן טהורין וכיון שהוא אומן העשוי למכור לישראל אין מערב בו מין טמא דלא זבין ישראל מיניה. תני אבימי בריה דרבי אבהו המורייס אומן הוא תני לה והוא אמר לה פעם ראשון ושני מותר ושלישי אסור פי' פעם ראשון ושני נפיש שמנייהו של דגים ולא מערב בהו חמרא פעם שלישי דלא נפיש שמנייהו מערב בהו חמרא ואסור ויש ששונין מורייס אומן פירוש השמנונית היוצא מן הדגים הכבושים במלח שני חלקו' דגים וחלק אחד מלח ופי' מורייס אומן המתמצה מן הכלי דיוצא ראשון ושני כשהן כבושין בו מותר ששמנן של דגים ודישונן חזק מאד אבל אחרי כן מכחיש כח הדגים ומתמעט שמנן וצריך להטיל עליהן יין לחזקם. אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ אומנין בנין חרכי קטונדס בירוש' הרואה. שתלא טבחא ואומנא וספר מתא (ב"ב כ"א) בגמ' דחנות שבחצר (ובשבת קנ) פי' שתלא דלא ידע למישתל ויבשו נטיעותיו וכן הטבח שהגרים או הטריף הבשר וכן אומן המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה כדאמרינן (בשבת קלג) אמר רב פפא האי אומנא דלא מאיץ סכנה וכן ספר מתא פירו' לבלר שכותב שטרות של כל העיר שמפסיד בכתב הני כולהו מעברינן להו מיד דפסידא דמפסדי תוב לא הדר. אחספא דאומנא (גיטין סט) קרנא דאומנא. (מכות י) פירוש קרן של מקיז דם (א"ב לשון מקרא זה מעשה ידי אמן):

436

תל״זאמן אין עונים אמן יתומה (ברכות מח) קשיא ליה לרבינו ניסים ז"ל אהא דגרסינן בהחליל כיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין והני לא שמעי הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין ועונין אמן יתומה ופריק הא דתניא אין עונין אמן יתומה מפרשי בני מערבא שעל מי שחייב באותה ברכה קאמר ובענייתו אמן יצא ידי חובתו וצריך שישמע הברכה ואחר כך יענה אמן והא דעונין אמן במניפת הסודרין בקריאת ספר תורה ולא בתפלה ולא בדבר ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן וכך מפורש בגמ' דסוכה דבני מערבא בימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה ועומד אחד מהן לקרות בתורה והיה הממונה מניף בסודרין והן עונין אמן (ובברכות נה) אי זו היא אמן יתומה רב הונא אמר הן הן דמחייב לברכה ולא ידע מה הוא עני. רב כהן צדק גאון אמר חייבין הציבור לשתוק ולשמוע כל ברכה וברכה מפי החזן ואחר כך יענה אמן כי העונה אמן ולא שמע הברכה היא אמן יתומה. חטופה שחטף ואמר אמן קודם שתכלה הברכה מפי המברך. קטופה שפסק אמן לשנים:

437

תל״חאמן [עק, זייט] ונותנין פיאה מכל אומן ואומן בפאה (בפרק הפיאה ניתנית) הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן (בבא מציעא צא) פירוש מאומן לאומן משורה לשורה והן אציתא דהשותפין תרגום ירושלמי פאת שדך אומנים אחריא תרגום ירושלמי פאת ראשכם אומניא דרישיכון:

438

תל״טאמן [אוף ציהן]. האגוזים שאמנן (עוקצים בפרק זיתים שכבשן) פירוש אמנן קיבצם ויש ששונין האגוזים שחמרן והבצלים שעמרן ופיר' חמרן כמו חמרים עמרן כמו כי קבצם כעמיר גורנה:

439

ת״מאמון [גרוס גצוגן, אוף גצוגן]. התיטבי מנוא אמן תרגום האת טבא מאלכסנדריא רבתא. בנחום בבראשית רבה פירש אמון בד' עניינין אמון פדגוג אמון מוצנע אמון מכוסה אמון רבתי:

440

תמ״אאמנה [גלויבווירדיקייט, עהייליכקייט] היו דברינו (בב"ב מט) שטר אמנה (בכתובות יט) (ובגיטין יט) הנושא והנותן באמנה (בב"מ נא) אמנה ביני לבינו (בכתובות פז) עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים (ב"מ סג) (ובב"ק קב) פירוש שטר אמנה כתוב לי שטר חוב על עצמך והאמן לי עד זמן פלוני ואתן לך הממון. פירוש אמנה היו דברינו מר בר רב אשי אמר אפי' מעידין עידי מודעא עדות על פה מגו דאי בעו כתבי למודעא השתא נאמנין ומרעי ליה לשטרא דמקנא מ"ט כיון שמעידין כי אנסיה במכירה כי האי גוונא ניתן ליכתב שטר מכירה וכיון שניתן ליכתב נאמנין ולא דמי לשטר אמנה דשטר אמנה לא כתבי אנשי וכיון שלא ניתן ליכתב אף על גב דאמרי עדי השטר אמנה היו הדברים ביניהן אין נאמנין דק"ל כוותיה. פי' הנושא ונותן באמנה וכו' באמונה כגון שאמר לו אני מאמינך הודיעני בכמה קנית חפץ זה ואני מרויחך כך וכך אמרו חכמים כגון זה אם קנה י' יריעות בי' דינרים ויש בהן שאין שוות דינר אלא פחות ויש ששוות יותר מדינר לא יחשוב הרעות באמנה ויאמר לו י' קניתי בי' דינר ויחשוב לי כל אחת בדינר והיפו' בשומתם לפי ששוות יותר מדינר אלא או כולם באמונה או כולם בשומא ואם יחשבם לו באמונה מעלה לו יתר על הריוח שנתרצה לתת לו שכר כתף ושכר חמר ושכר פונדק וכוללם בדמי הקנייה כי אלו כולם על דמי הסחורה הן חשובין אבל שכר עצמו אינו מעלה לו שכבר נתן לו שכרו משלם בעל הסחורה. עושין אמנה בפירות פי' דמוכר כשעומד באמונתו ונותן לקונה חטים כשהתנה עמו אע"פ ששוות עכשיו יותר ויותר אבל נתן לו מעות כמו ששוה עכשיו לא יטול מפני מראית העין וזה אין עושין אמנה בדמים:

441

תמ״באמנה [דער נאמן פון אבארג אין דעם לבנון] עד הנהר ועד אמנה בפרק שלש ארצות (בשביעית) כמו תשורי מראש אמנה:

442

תמ״גאומיניא [אייניגקייט] (עיין ערך הומניא):

443

תמ״דאומנוס [דער נאמן פון אבארג אין ארץ ישראל]. תרגום ירושלמי מהר ההר מטוורוס אומנוס):

444

תמ״האמפליא [וואלני זאקן] חלצה באמפליא חליצתה פסולה (יבמות קא) אמפליא ופימלניא. ס"א אנפליא (כלים פרק הבגד מטמא) פירשו בגמרא דמצות חליצה כאן באמפליא של בגד כאן באמפליא של עור והן מנעלים קטנים שחופין את רוב הרגל ורבי מצליח פירש עור הוא ועושין אותו בארץ ספרד מכניסין בו רגליהן ומגיע עד הקרסולים וכשהן מבגד צמר נקראו עדילירין בלישנא דרבנן ובלע"ז פי"דולי (א"ב פירוש בל' רומי מנעלים של צמר שוע ופעמים מחפים הצמר בעור):

445

תמ״ואמפולי [געלד בייטל] נתתיו לך. ונתתיו באמפולי שלך (שבועות מה) פירש רבי מצליח נתתיו בדמי השמיכה מלשון ותכסהו בשמיכה ובלע"ז פרג"לא וי"א כלי שנותן בו החנוני מעותיו ובלע"ז מפול"ו. ר"ל תיק העשוי למעות:

446

תמ״זאמפומיות [פענסטר]. בברייתא דרבי אליעזר פרק מ"ב וחלונות אמפומיות בין שביל לשביל והיו רואין אלו את אלו פי' חלונות פתוחות מצד לצד:

447

תמ״חאמפר [קויפמאן]. ולטושים ולאומים תרגום אמפורין ורישי אומין וכן בב"ר (א"ב פי' בלשון יוני סוחרים):

448

תמ״טאמפרטור [קייזר]. מדרש איכה פסקא היו צריה לראש ביבי דומיני אמפרטור פי' בל' רומי תחיה אדון מושל ובל' זה היו נוהגין ליתן שלום לקיסר):

449

ת״נאמץ [צודריקן דיא אויגן]. אין מאמצין את המת וכל המאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים (שבת קנא) פירוש סותמין עיני המת לאחר המיתה כדי שלא יהו עיניו פתוחות כענין שנאמר ויוסף ישית ידו על עיניך (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מעמץ):

450

תנ״אאמץ [רוה פלייש]. בר אווזא דחזי לאומצא (שבת קכח) אי בעי למיכל באומצא שפיר דמי (חולין קיג) המעלה את העוף פי' להאכל נא. אומצא ביעי ומזירקא (בחולין צג) נוהג בשליל (בפסחים עד) פי' אומצא דאסמיק חתיכה של בשר שהאדימה חתכיה ומלחיה אפילו לבשל בקדרה מותר שפדה בשפודא מידב דייב אחתיה אגומרי מישב שייב וכן הלכתא פירוש ביעי בצים בקרמייהו חתכינהו ומלחינהו אפילו לקדרה שריין תלנהו בשפודא שרו מידב דייבן אחתינהו אגומרי מישב שייבן ושרו (א"ב פי' בלשון יוני בשר נא):

451

תנ״באמצע [דיא מיט]. (פרק שבעת ימים דיומא דף י"ו ר' יהודה אומר המזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה פירוש בלשון יוני תוך וחצי (עיין ערך מצע):

452

תנ״גאמקסירוס [האלב פערדארט]. מדרש שיר השירים פסקא אמרתי אעלה בתמר ונעשה נבוכדנצר אימקסירוס פי' בלשון יוני חציו שרוף):

453

תנ״דאמר [לעמלי, ציג, שעפלי]. (ר"ה יח) מאי כבני מרון כבני אימרנא פי' כבני כבשים העוברים על ידי מונה. כאימרא כדירים כעצים כמזבח כהיכל כירושלים (נדרים ט) (ובקדושין נד) בגמ' דהמקדש במזיד קידש פירוש הנודר בדבר ואמר הרי הוא עלי כאימרא ככבש של תמיד שהוא עולה כדירים כדיר של בהמות של קרבנות אי כעצים של מערכה או כאשים של עולות הרי זה נדר כקרבן כירושלים פליגי בה תרי תנאי אליבא דרבי יהודה יש תנא שאומר כירושלים מקודשת היא כמזבח וכיוצא בו ויש שאומרין אין קדושה לירושלים (א"ב תרגום כל שה כל אימר):

454

תנ״האמר [שטאלץ ווערען]. אמראי בקתא לבקא (בחולין כח) אייקר עבידתא ואימרו פועלים דזל עבידתא ואימרי בעל הבית (בב"מ בריש גמרא דהשוכר הפועלים): ומלשון זה מאי אימרייך בערך אמריא:

455

תנ״ואמר [זוים, פראנז, שעהן קלייד]. במה שמש משה כל ימי המלואים בחלוק לבן שאין בו אימרא (בתענית יא) ובגמ' דנודות הגוים (בע"ז לד) על פי מדותיו תרגום של אומריה דלבושיה. כל שאין יכול לכוין אימרא בשפת חלוקו בפרק משקין בגמרא דההדיוט חלוק לבן שאין בו אימרא ופי' אלו בני אדם חשובין כשתופרין את הבגד מחפין את התפר בבגד נאה בארגמן. על הגס ועל האימרא (שבת קה) פי' רב האי על הגס הוא מקום מעוקם כמין גמ"א יונית חוט אחד לכאן וחוט אחד לכאן צבוע שנמצא כמו סימן או על האימרא או על הציור כלומר שמציירים בבגד כשהוא אורגו כמין אותיות שנמצא כמו כותב וכן פי' (חגיגה ג) את ה' האמרת חטיבה אחת בעולם ציור א' בעולם כלומר דבר הניכר שאין כמותו וכן פי' חטובות אטון מצרים מצוירין בחוטי מצרים ותרגום מיתריהם אטוניהון. בצע אמרתו בצע פורפירא במגלת איכה ובפסיקתא דאיכא פורפירא ארגמן. ובויקרא רבה והוא עד פרשה אל תהי עד חמס בצע אמרתו פשורי מפשר ר' יעקב דכפר חנן אמר בזע פורפירא. כולהו שרו ואסרי אימרא בחד זימנא בחלק בענין משיח פי' כולם מתירים הקשרין שעל מכותיהן ביחד ואח"כ קושרין כל אחד ואחד בפני עצמו איהו שרי חד וקטר חד כלומר מתיר נגע א' וקושרו וכן לכל אחד ואחד ואינו מתיר כל הנגעין ביחד אי בעיין לי לגאולה אהיה מזומן ולא אתעכב עד שאקשרם כולם:

456

תנ״זאמר [איין חיה אודר בהמה וואס איז צווישן מענשן] בב"ר ויותר יעקב לבדו למלך שהיה לו כלב אגריאון ואריה אימורין שומע הקול אימורין, בפסקא דהחדש. לעתיד לבא עושה הקב"ה את הבהמה ואת החיה כולן אימרי' ועושה שלום ביניהן ואין מזיקין שנא' זאב וטלה ירעו כאחד בהגדת ילמדנו בפרשת בראשית פי' אימירון ביתיי בל' יון בלע"ז דומישטיקו:

457

תנ״חאמרי [אוף פיהרונג וויא דיא היידן]. תני תנא בפ' אמוראה בבמה אשה פי' פרק הוא בתוספתא שכל משניות אלו שניות על דרך אמוריים דבר זה יש בו משום דרכי האמורי ודבר זה אין בו:

458

תנ״טאמר [זאגן, רעדן] ואמר להרגך ותחס עליך ואמר ואמרתי מיבעי ליה וכו' (ברכות סד) אמרי בי רב אמרי במערבא אמוראי דפומבדיתא אמוראי דנהרדעא כולן מפורשים (סנהדרין יז) פי' קמאי נקראין תנאין ואותן של אחרי רבי נקראין אמוראין שהן בעלי מימרות לישמטוה לאמוריה מיני' (חולין עד) פי' ניפסקיה ללישניה דכל אמירות בלישנא נאמרות. פ"א לשמטוה לאמוריה ישתקו המתורגמן שמתרגם דברים שדורש שלא כהלכה. לחד נמי תנא אמרו (בכריתות ד) אמרו לו אכלת חלב כדתנן האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וקיימא לן דאפי' בחד (סוכה נד) בג' פרקין בשנה היו כל משמרות שוין באמורי הרגל פי' בגמר' מה שאמור ברגל פי' אמורי הרגלים בקרבנות הרגלים כגון חטאת צבור וכיוצא בהן דתנן בהן נאכלין לזכרי כהונה לפנים מן הקלעים וכן כל החובות הבאות מחמת הרגל ברגל אבל עולות דגבוה ננהו והיינו מה שאמור ברגל ולמה שמם אמורים מפורש בערך מר:

459

ת״סאמר [די קינדר פון גרוסי לייט וואס דער קעניג האלט בייא זיך פאר אזיכר הייט דאס זייערי עלטרן זאלן איהם גטרייא בלייבן] במגלת איכה בני אשפתו תרגום בני אימוריי שהן תמורות של אבותיהן (א"ב פי' בלשון יוני בני שרים נתוני' לערבון למלך שלא ימרדו בו והם נקראים בני אמרנא ובני מרון העוברים מדי זמן בזמן לפני המלך ובני אפוכי אנשים חשובים אשר נשבו במלחמ' והם נעצרים ולכודים):

460

תס״אאמר [קערקר מייסטר, וועכטר]. תרגום קול נוגש קל אמוראה:

461

תס״באימרא [שלעכטר טאג]. ירושלמי דע"ז פרק לפני אידיהן מלני אימרא פי' בלשון יון שחור יום כלומר יום שאירע בו צרה גדולה:

462

תס״גאימרא [שטאלץ ווערן]. אזלא לבי נשא (במציעא סט) מאי אימרייך דאימרת פי' מי הכעיסך:

463

תס״דאמרכל [פאר שטעהר]. בגמ' דכל התדיר בכהן משיח וחתניהן אמרכלין (בפסחים כז) אין פוחתין מג' גיזברין וז' אמרכלין (בשקלים ח') ובריש גמ' דתמיד. ס"א מרכולין שומרי הסף תרגום אמרכלי ונשיא נשיאי הלוי תרגום ואמרכליא ירושלמי בפרק המצניע. בתוספת שקלים בפרק איזהו אמרכל שהוא אמר על הכל:

464

תס״האמרפל [פארשטעהר]. בערך אספרון:

465

תס״ואמש [געסטרן. פאריגע נאכט]. בטלתם תמיד של בין הערבים (בעירובין סג) (וסנהדרין מד) (מגילה ג) פי' שלא הקים המשכן אותו הלילה ולא הקריבו תמיד ונאסרו ישראל אותו הלילה בתשמיש המטה דגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויים חוץ ממקומן פי' חוץ ממשכן ישראל אסורין בתשמיש המטה:

466

תס״זאמת [וואהרהייט]. אמת תפשוה להאי (בברכות טו) פירוש דומה זה כאלו שיחת אמת אמת אחזתו כדרך ששיחת המלה אוחזת השוטי' כדאמרי' במי שאחזו קורדיקוס ודילמא שיחה דלאו נקטיה אי נמי דהין הין נקטיה. באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין. באמת אמרו האשה החוגרת בסינר (בשבת צב) (בבא מציעא ס) כל באמת הלכה למשה מסיני (בסוף פרק הזהב בגמ') באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שמשביחו אמר רבי אלעזר הדא אמרה כל באמת הלכה היא. ובפ' קמא דירושלמי בשבת ובפרק שני בכלאים אמת מלבנן לבוני. (בשבת קד) פי' חמת רחב מלמטה כמו לבינה שקר כל אות אחדא כרעא קאי:

467

תס״חאמתה [גרונד, ווארהייט]. של תורה בסוף (מגילה יו) פירוש לכן כתיב ואמת ללמדך שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה פי' כמזוזה שהיא אמיתה של תורה כדגרסינן (במנחות לב) אמר רב כל מזוזה שאינה משורטטת פסולה ועוד שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני. ורבנן היכי אמרי אמר רבי יצחק אמר ר' אלעזר מתוך שיודעין בהקב"ה שהוא אמת לא כזבו בו (ביומא סט) פי' ורבנן ירמיה ודניאל היכי עבוד שלא אמרו גבור ונורא לא כזבו ולא רצו לומר בו אלא אמת:

468

תס״טאמיתא [מינץ]. וכן באמיתא וכן בפיגם (בשבת קכח) ס"א מיניתא והוא בערך מם פירוש בלע"ז מינט"א כמשמעו:

469

ת״עאמתו [דאס מענליכע גליד]. תשובה לרב האי וענין האוחז באמתו וששאלתם הא דאמור רבנן ברבינו הקדוש שלא הכניס ידו למטה מאבנטו היכי מפרשים בקינוח ובמילי אחריני היכי עביד בין הא ובין ההיא דר' טרפון דמתרצא הכי ר"ט אמר כל המכניס ידו למטה מטיבורו תקצץ א"ל לר"ט ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו אמר להן לאו אמר ליה והלא כריסו נבקעת א"ל מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת כבר מוקמינן שלא בשעת קינוח ובשעת קינוח בצרור ובחרס שפיר דמי אבל במים אינו צריך ליגע ועוד. שאין מכניס ידו כדי שתגע באמה אלא כשידו מלובשת מטלית עבה דתנן כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ ותנא בד"א לענין שכב' זרע אם בא לבדוק עצמו בצרור ובחרס בודק אבל במטלית לא והתניא בודק עצמו במטלית ובכל דבר שירצה כדאמר אביי במטלית עבה הכא נמי במטלית עבה ודברים הללו מבפני' אבל מבחוץ לית לן בה וכל כך למה מפני החימום שלא יבא לידי הוצאת שכבת זרע לבטלה ועוד מוקמינן בפנוי אבל נשוי שאני שיש לו פת בסלו ולא במהרה יבא לידי חימום. כמה מדה זו שמואל ורב יהודה הוו קיימי על איגרא דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדע' א"ל רב יהודה צרי' אני להשתין מים א"ל שיננא אחוז באמה והשתן לחוץ ומקשינן והיכי אמר ליה הכי והתניא אמר רבי אליעזר כל האוחז באמה ומשתין מים מבי' מבול לעולם ופרקינן בה כמה פירוקין וכולהו איתנהו בחד מינייהו איבעית אימא נשוי שאני דאמר רב נחמן ואם היה נשוי מותר. ויש אומרים כך אמר שמואל לרב יהודה שיננא בתמיהה אתה שיודע המשנה בעל פה תאמר לי כך אחוז באמה והשתן מים לחוץ כלומר אם תעשה כך תצא מן כבודך:

470

תע״אאמתלא [נעבן, אורזאך] אי זו היא אמתלא (גיטין פח) (כתובות כב) פי' בגמרא דסוף גיטין רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין. אמתלא כלומר יש פנים לדבר שיצא עליה קול שהוא מקודשת כגון ההוא מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וכו' (בכתובות כב) בגמרא דהאשה שאמרה אשת איש הייתי עד כיון שנתנה אמתלא לדבריה נאמנת ולא תאמר שכל אמתל' צרי' הדבר להשמע ולהאמר אלא אם כן יש לו מקום שנראה הדבר שיש שם אמתלא כגון זה המעשה וכי בעבורו יצא הקול אע"פ שלא נשמע אמתלא בהדיא אמתלא היא ובלבד שלא יהא שם אמתלא דבעינן אמתלא להשמע בהדיא ופריק אימא ובלבד שלא יהא שם אמתלא וסייעתא דסייעיה רב כהנא לא קמא ולא דמיא לנתקדשה ואחר כך בא בעלה וכו' למקום אמתלא וכיון דמקשי ומפרק עד דרב זביד ש"מ הלכתא כוותיה:

471

תע״באמתנטין [שטאם פאמיליע] בילמדנו אספה לי שבעים איש למה שבעים כנגד אמתנטין של ישראל של שבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה ס"א אפתנטין:

472

תע״גאן [נישט] אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר (בכתובות מג) (ובקדושין ד) בכסף מנא לן שהיא לאב שנאמר ויצאה חנם אין כסף מכדי כתיב ויצאה חנם אנן ידעינן דבלא כסף משמע אין כסף דכתב רחמנא למה לי אלא ללמד אין כסף לאדון זה כשיוצאה מרשותו אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב ואסיקנא האי קרא יציאה דכוותה קא ממעט לה לזו הבת שלא תזכה בקידושיה פירוש כשם שיצאה מרשות אדון בימי הנעורים יוצאה וחוזרת לאביה כי עודה קטנה ואינה יוצאה וכשיוצאה בימי הנעורים ואין לאדוניה כסף כך כשיוצאה מרשות אביה בימי הנעורים כסף קדושיה לאביה ואקשינן והא לא דמיא יציאתה מרשות אדון היא יוצאה לגמרי לא נשארה לו ברשותו כלום ויציאתה מרשוב האב בקדושין עדיין נשאר לאב בה רשות מסירה לחופה ופרקינן מיהא מהא מלתא כבר נפקא לה לגמרי דאמר מר אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות. וי"א מהכרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותו דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה והאי אין כסף מיבעי ליה לכדתניא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות ודייק רבינא מדכתב קרא אין ביוד ולא כתב אן חסר בלא יוד דרשינן ליה לאו והין לאו אין כסף לאדון זה וההין יש כסף לאדון אחר ומנו אב וכי האי תנא דתניא וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל אין לה עיין עליה הנה דרש כיוצא בזה לאו והין אין לה זרע כשר יש לה זרע פסול אין לו עיין עליה אבל אם יש לה אפילו זרע פסול זה פירוש רבינו חננאל וק"ל. אין לו מוח בקדקדו (ביבמות ט) (ובמנחות פ) בשתיהן רבי אומר לו ללוי אין מוסיפין על המדות יותר משתות (בב"ב כ) וכן כל המימר' (במנחות טו) ה' סאין ירושלמיו' שהן ששה מדבריות ומסקנא מנה מאתן וארבעים הוו כיצד עשרים שקלים כ"ה שקלים חמשה עשר שקלים הא ששים שקלים וכל שקל ארבעה דינרים הא מאתן וארבעין ומנה אינו אלא מאה דינר אלא שמע מינה מנה של קודש כפול היה והוא ר' דינר והסיפו עליו שתות מלבד הקרן ועולין מאתן וארבעין. אין מלכות נוגעת בחברת' כמלא נימא (בברכות נ) פירוש שהיו מדברות אליו כל כך כדי שלא יהא אצל שמואל עדיין ויקבל המלכו' לפי שעדיין לא נפסקה מלכות שמואל ולא חלה מלכות שאול תניא אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע אתה לא שמעת אלא אחת אני שמעתי ארבע אין אומרין למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד (נדה ז) (סוטה י) בגמרא דאבשלום אין לו בן בעבור הזכיר שמו ולא הוי ליה בנין והכתיב ויולדו לאבשלום ב' בנים ובת אחת אמר רב חסדא בר אבדימי שלא היה בן ראוי למלכות:

473

תע״דאן [אוער] מפיקנא לך ר' יעקב מאונך (ביבמות ס) מפיקנא לך רב חיננא מאונך (ב"ב בר"פ הספינה) פי' אם אינך מקשיב לדברי אלה נתלה אתה ברב חיננא משמתנא לך עד שתסיר דברי רב חיננא ולא תהיה מטה אזנך לדבריו. פירוש אחר אני מיסרך שלא תזכיר שמו לעולם (א"ב מאונך כמו מאודנך ואות דל"ת מובלעת):

474

תע״האן [דיא לעפלך אין דר לונג] אוני דסריכן להדדי (חולין מו) פירש ר"ח שלא כסדרן קבלה רב מפי רבי אפילו סריכי תרתי אוני באמצע ועיקרן מפרקי מהדדי טרפה וכל שכן אם דבוקות זו על גבי זו הראשונה עם השלישית דודאי טרפה והגאונים כתבו כיון דחדא צריכא על חברתא היה מרביצה ומרבעתה ולא אכפת לו בהאי פירכא דהיינו רבועיתיהו וכד איתא לבהמה בחייה אפילו בדלא סריכן דחקן אהדדי וכשרה:

475

תע״ואן [איך] אני והוא הושיעה נא (בסוכה מה) פירוש הדברים אמורים כדכתיב בכל צרתם לו צר ומפורשין במגילת איכה בסוף גדע בחרי אף אמר הקב"ה כבר נשבעתי לבני עמו אנכי בצרה בדין הוא שאהא עמהם בצרה הה"ד השיב אחור ימינו ואמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ובסוף גילה לדניאל הה"ד ותעמוד לגורלך לקץ הימין עד קץ נתתי לימיני כל זמן שימיני משועבדת בני משועבדים גאלתי ימיני גאלתי בני הוא שדוד אמר למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני:

476

תע״זאן [קויף קאנטראקט] כותבין עליו אונו ואפילו בשבת בגמרא דרבי מאיר אמר (דקדושין ו) בד"א בשלא כתב עליו אונו וכו' זהו שחרורו. (ובב"ב קנד) אונות ושטרות יוצאות על שמו (בבא בתרא נב) בבראשית רבה בוהארץ היתה תהו ובהו באוני אחד ובטימי אחד. בפסיקתא דר"ה ובתרגום ירושלמי בנפתלי אילה שלוחה אוניתא דחקלא פירו' אונו שטר המכר בלשון יון נקרא שטר אונו:

477

תע״חאן [דער טרויערנער] האונן והמפקח עליו את הגל (בפסחים צ) אנינות לילה לא שמיה אנינות (בזבחי' צט) פירוש לא אכלתי באוני ממנו ראשית אונו בגמרא (דנדה כג) ומפרשינן מי שלבו דוה עליו אם ימות הרי זה בכור לאפוקי מין בהמה חיה ועוף דאין לבו דוה עליו אם ימות:

478

תע״טאן [וויא] תרגום איה שרה אן שרה:

479

ת״פאין [יא. אוב. נישט] תרגום ירושלמי של אם אין אין אין ואינו מלה מורגלת בתלמוד כמו אם הוא בתמיה או כמו לא היא:

480

תפ״אאינא [יענע] תרגום של הוא שונא בצע יאריך ימים ואינא דשני טולמיא ובלשון רבים בדניאל די מלכיא איטן ובירושלמי בכורים פ' תרומה והבכורים דנון מרין פירוש דאינון אמרי ובלשון נקבה אינין:

481

תפ״באנבא [דיא ניס וואס זענן אין דיא האר] ת"ש אנבא חיה (נזיר לט) מתתזי ליה כי אנבא (בתענית ד' כב) ס"א נבא פי' ביצי כנים כגון הא דר"ג דח' שרצים הטפויים וביצי כנים ופירש רב האי גאון דתעניות הגירסא כך היא כינבא והביא לו דומה אותו דנזיר ואמר שהן ביצי כנים האמורים בשמנה שרצים ויש ששונין יניבא ומפרשים תולעת כדגרסי' בכסוי הדם רבי חייא נפל ליה יניבא בכיתניה וזהו העיקר:

482

תפ״גאנבא [פרוכט] בדניאל אנביה שגיא פי' פריו רב:

483

תפ״דאנבג [איין קוואטירל] (בבבא בתרא נח) כתיב אפיתתא דקפוטקיא אנבג אנפק אנטל זו היא רביעית של תורה (א"ב עיין ערך נבג):

484

תפ״האנבטאות [ווענט, מויערן] שמות רבה פ' הן אל ישגיב בכחו פי"ב ירד הברד. והיה עשוי אנבטאות אנבטאות המפרש פירש כתלים ואנטיכאות בלשון יוני כתלים וחומות):

485

תפ״ואנבל [דאס העמרל וואס איז אין מוטן גלאק] (בזבחים פח) מעיל כולו של תכלת ומביא ע"ב זוגין ובהן ע"ב אנבולין ותולה ל"ו מצד זה ול"ו מצד זה פי' אנבול כמו הזוג והענבול:

486

תפ״זארבאות [איין פעקל קליידר] של כלים על כתפיהן (בב"ק קיח) ס"א אנברקלאות תלמוד ירושלמי בהזהב המחליף אמבורקלין באמבורקלין קנה פי' כריכות של יריעות נקראות בל' יון אמבורוק"לין וכן בלעז קורין אותו ברוק"לי ויש שקורין טורגי"לו:

487

תפ״חאינגד [ווייניג] מסכת גיטין פ' הניזקין (דף כ"ח) כמה כמה רחיקנא מדוכתא פלן אמר ליה אינגד פירוש מעט):

488

תפ״טאנגלי [ענגל] ושמים לא זכו בעיניו תרגום ואנגלי מרומא לא זכאן קדמוהי ובני עליון כלכם תרגום היך אנגלי מרומא כלכון מי כמוך באלים ה' תרגום לית בר מינך באנגלי מרומא ה' (א"ב פירו' בלשון יוני ורומי מלאכים):

489

ת״צאנגרא [אקליינע מינץ] (בבא מציעא מו) תרגמה רבי אבא בדינרא ניאקא ואנגרא חד שפסלתו מלכות וחד שפסלתו מדינה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב אניקא):

490

תצ״אאנגרוטינא [שטייער] פירוש מין מס עיין ערך פרובגרון):

491

תצ״באנגריא [שווערע ארבייט, ראבאט] (בנדרים לב) מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר"י שנים מפני שעשה אנגריא בת"ח שנאמר וירק את חניכיו. או שנעשית אנגריא (במציעא עא) (וביומא ה) מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא (ובסנהדרין קא) אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה פירוש שהיתה היא יושבת בשער ולא היה לעם מקום אחר ליכנס בעיר אלא באותו השער ומשעבדן ומביאי' לה דורון (ובסוטה י) דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי מאי אין נקי אמר רב יהודה אמר רב אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה פי' וכל שכן תלמידי חכמים (א"ב בלשון יוני ורומי עבודה נעשית באונס):

492

תצ״גאנגכרטים [טרגער]. רבי אליעזר בן רבי שמעון יתמני אנגכרטים והוא מפיק עובדיה בפסיקת' דויהי בשלח פירוש כתף והיה סובל כל דבר על כתיפו כמו אגרטים דויקח קרח בילמדנו:

493

תצ״דאנגרון [איין זופ אוס וויין אונ פיש]. אנגרון מיא דסילקא אכסיגרין מיא דכולהו שלקי (בברכות לז) (ובשבועות כג) (וביומא כג) פי' סילקי בלע"ז בליט"י דכולהו שילקי פירוש של כל העשבים השלוקים:

494

תצ״האנגרון [זא וויא] (ערך שלפני זה). כנגר ותורייקי (בשבת קט) פי' מים של אותו עשב הנקרא כנגר ואמרינן שכנגר הן פקועות (א"ב פירוש בלשון יוני מין מרק מזוג ביין וציר והוא נאכל וגם מועיל נגד סם המות:

495

תצ״ואנדכתרי [בוכשטאבן וואס מען שטעכט אוס מיט אנאדל]. אבל לא בכתב שעל גבי כיפה ואנדכתרי (בגיטין כ) פירוש אנדכתרי מביאין הוצין וצובעין אותן ומציירין בהן כתב כמו שעושין הישמעאלים במחצלאות כותבין אותיות ונקראות וכגון אם כתב ברקימה או מעשה מחט כגון זה אינו גט:

496

תצ״זאגדיסקי [שטייער, איינעהמר, בפרייאט פון שטייער]. אבל אצלוה אנדיסקי סיעתא דשמיא (בבא בתרא נה) פירוש אמר אביי פרדכת מסייע מתא אדם בטל דיתיב בביתיה ולא קא עביד מידעם מסייע בכרגא ולא הזכיר קצבה אלא כל שהוא יכול לסבול וה"מ דבני מתא אצלוה מן מלכותא דלא תבעו יתיה בכסף גולגלתיה אבל אצלוה אנדיסקי שהן בעלי המס המשרתים את עושי המלאכה כי אמרו יודעים אנו שזה בטל ואין עוסק במחיה סיעתא דשמיא היא ופטור מכלום פי' אחר אנדיסקי אם נמצאו בני אדם שאינם מבני המקום ואמרו לשלטון כי זה פרדכת עני הוא ונתרצה השלטון וכתב לו השלטון אנדיסקי שהניח לו המס שעליו אינו נותן לבני העיר כלום:

497

תצ״חאנדיפי [דיא שלעף]. רבי יהודה אומר כדי לסוד כלכול רבי נחמיה אמר כדי לסוד אנדיפי (שבת עח) מאי כלכול ומאי אנדיפי אמר רב צדעא ובת צדעא פי' כלכול צידע' שקורין בלע"ז פי"נפלי אנדיפי בת צדעא לסוף הפדחת סדין שלא יהו שערות שיהא מצחן גדול פי' אחר צדעא הוא מקצוע הפנים מן הצד מן סוף שער של בנות עד סוף הפנים סדין אותו בסיד ונקרא כלכול וסדין מקום אחר דק כמו חוט ונקרא בת צדעא. נראין דברי רבי יהודה במוציא חבוט שהוא הדק לפיכך מרבה השער ודברי רבי נחמיה בביצת הגיר שהו' עב כאבני גיר ואי סלקא דעתך צדעא ובת צדעא אידי ואידי חבוט הוא שצדעא ובת צדעא שניהן זה בצד זה הן כמו שצריך זה חיבוט כך צריך זה חיבוט אלא אמר ר' יצחק מאי אנדיפי פירוש כל הגוף וסלקא דעתך ליטפול כולה ביחד ומתקיף לה רב כהנא וכי אדם עושה מעותיו אנפרות ומאי אנפרות להפסד והכי קאמר וכי אדם עשוי להוציא מעותיו להפסד שיודע שמתה בתו בטיכל' ומוציא מעותיו לאיבוד וטופל אותה כמו שעוש' העכו"ם אלא אמר רב כהנא שנתות לא שסך כל גופו ביחד אלא אבר אבר כעין שנתות כדקאמרת שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל. פירוש אחר שנתות שהוא משים סמנים בכלים למדות ומצייר בתוכן בביצת הגיר רושם: פותא מצח ערעיתא צרעה מן דיליה דא ליה כלומר ממעשיו נשתלם כלומר מידו היתה זאת לו למה הכניס עצמו לדרוש במרכבה:

498

תצ״טאנדיקין [בעאמטר, ריכטר]. מדרש שיר השירים פסקא אמרתי אעלה בתמר לרבות דוכסין ואנדיקין והגמונים פירוש בלשון יון שופטים:

499

500אנדרוגינוס [איין צווייטר דאס הייסט ער איז איין זכר אונ איין נקבה אין איינם] בפרק קמא דבכורים טומטום ואנדרוגינוס מביאין ולא קורין (חגיגה ב) וביבמות פג) הלכתא כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ושמואל אמר בקושי ובקדוש ושם מפורשין רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר ואם נקבה הוא. הרכבה דתנן בשביעית ר"י ור' שמעון אומר שתי שבתות ומפורשין בפ"ק דר"ה. קושי דתנן (בנדה לו) כמה הוא קושוייה וכו' עד רבי יוסי ור"ש אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות. קידוש דתנן בכלאים פ"ז המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו ר' יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו (א"ב פי' בלשון יוני ורומיי אדם שיש לו ערות זכר ונקבה:

500

501אנדרטא [בילד] אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה (שבת עב ובסנהדרין סג) כי נח נפשיה דרבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו איתעקרו כל אנדרטיא (ובמ"ק כה) (ובר"ה כה) דאוקימו בה אנדרטי' פי' אנדרטא צורת איש. וכתוב בתשובות שאלות אנדרטא דכנישתא צלם היה והיו עובדין אותו הפרסיים והקשה ליה מפני מה מצוי בבית הכנסת גזר המלך שיעמידוהו על כרחם של ישראל וכשבטלה הגזרה סלקוהו ואותה מלכות עצמה בטלה (א"ב פירוש בלשון יוני צלם וצורת אדם עיין אדריאנטוס תרגום בפסוק כורעים ומשתחוים להמן לאנדרטא די הקים בהדיה וסגידין ליה להמן:

501

502אגדרולימוס [איין פעסט, עס גייט ארום אגעפעהרליכי קראנקהייט אונטער מענטשן]. במדבר רבה פרשת ויקח קרח משלח שם לגיונותיו ועושה בם אנדרולמוסיא פירוש בלשון יוני מגפת אנשים:

502

503אנדרלמוסיאה [זא וויא ערך שלפני זה]. (בב"ר פרשה כז) ויהי נח בן חמש מאות שנה אמר ר' שמלאי כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולימוסיה באה לעולם והורגת את היפים ואת הרעים. ובויקרא רבה בסוף תזריע פי' אנדרולימסיה דבר כמו דרמסיות שבערך דל"ת:

503

504אנדרונא [גרוסי שטוב]. אכסדרה דבי רב כאנדרונ' מעלייתא פירשתי בערך אדרון:

504

505אנדרפתא [דער נאמן פון איין גוויסן פויגל]. אמר רב שבור אנדרפתא שרי פירוז אנדרפתא אסור וסימניך פירוז רשיעא (חולין סב) פירוש כמו נקבת במטיו ראש פרזיו והן הרשעים כן זה אנדרפתא הנקרא פירוז אסור:

505

506אנחותא [איין קארב]. קוצה לה הימנה חלה ומנחתה בכפישה או באנחות' (נידה ז) הוא נחות דמפורש בערך נון:

506

507איגטיבין [אקרייטיכץ וואס הייסט ענדיוויע]. (כלאים דירושלמי פ"ק) חזרת וחזרת גלים שמעון בריה דר' אבין אמר אנטובין פירוש בלשון יון ורומי מין ירק הנאכל אם לא יטמן תחת הארץ הוא מר ובלשון ישמעאל נקרא הנדיבי):

507

508אנטגרפין [אבשריפט. קאפיע). (בב"ר סא) ויחרד יצחק חרדה אמר ליה אנטיגרפון אמר ליה לא את צריך פירוש כתב הנכתב בקולמוס הנקרא בלע"ז גרפי"או (א"ב תרגום פתשגן הכתב אנטיגרפון וכן בלשון יוני ורומי):

508

509אנטידיקוס [שטאטסאונוואלט. אנקלעגר] בב"ר וירא אלהים אל יעקב משהקב"ה דן את האומות יושב ומדקדק בדין ומאריך ואחר כך עומד ונעשה אנטידיקוס ובפסיק' דאיכה אמר רבי לוי מעשה באשה אחת שכבדה לדיין מנורה של כסף והלך אנטידיקוס שלה וכבדו סייח של זהב וכו' עד כפה סייח את המנורה. ובפסיקתא דנחמו אמר להן יוסף לאחיו מה אני נעשה אנטידיקוס של אבא אבא מוליד ואני קובר ועוד אמר אני נעשה אנטידיקוס של הקב"ה הקב"ה מברך ואנא מסייף פירוש בלשון יוני בעל דין ומטה לצד חובה:

509

510אנטוכי [איין שטאט אין ארץ ישראל זיא היישט אנטיאחיא] (גיטין מד) מכרתיהו לפלוני אנטוכי לא יצא לאנטכי שבאנטוכיא יצא תרגום ירושלמי תחת אנטוכיא מהר ההר תתאו לבא חמת אנטוכיא ואת החמתי וית אנטוכי:

510

511אנטיכי [בעקן]. אע"פ שגרופה אין שותין הימנה (שבת מא) ביום טוב אופין בפורני ומחמין חמין באנטיכי פי' אנטיכי בערך מוליר:

511

512אנטל [איין קוואטירל] אנבג. אנפק. אנטל (בב"ב נט) פירוש שיעור כל אחד ביצה ומחצה וכמו כן שיעור איספרגוס והוא רביעית של תורה. ובסוף ויקרא רבה בפרשת משכיל אל דל בר קפרא אמר העולם הזה דומה לגלגל דמתמלי ומתרוקן מתרוקן ומתמלי פי' גלגל שמשימין הבנאין על הבנין כשבונין בגובה ומשליכין על הגלגל חבל ארוך ושני ראשיו למטה וקושרין בשני ראשיו שני כלים ושמם אנטלין המלא עולה והריקן יורד וחוזר חלילה וכן בני העולם אחד עולה ואחד יורד (א"ב פי' בלשון יוני דלי וגם ארמנות להריק מים ממקום עמוק עשוי כוסות כוסות זה מלא וזה רק):

512

513אנטלר [קוראטר. פערוואלטר]. ירושלמי בפרק כהן גדול דן ודנין אותו אמאי וימנה אנטלר הגע עצמך שנפלה שבועה ואנטלר בשבועה פי' בתימה השיבו ואנטלר הוא אפוטרופוס כלומר אפוטרופוס יכול לישבע מיהא שמעינן דיכול הנתבע למנויי אנטלר ולא תני במתניתין דנין אותו אלא היכא דאיכא עליה שבועה דאי לא הוה מתמה עליה וכי אית ליה לנתבע למנויי אנטלר אלא מדקא דחי הגע עצמך שנפלה עליו שבועה שמע מינה כדאמרינן הוא:

513

514אנטיניא [אין מאנטל וואס דיא ווייבר וויקלן זיך דער מיט ארום אין באד]. ירושלמי דמועד קטן פרק אלו מגלחין מהו בלנריגש' רבנן דקסרין אמרו אנטיינייא ובפרק בתרא דכלאים גריס אנטוטיך פירוש מטפחות מיוחדות לנשים בהיותם בבית המרחץ:

514

515אנטוס [ווארהאפטיג]. מהו הצדא אמר רבי אבא בר כהנא אנטוס רבי שמואל בר נחמני אמר צדו בסוף ויקרא רבה פרשת מות וחיים ביד לשון (א"ב פי' בלשון יוני אמת ויציב):

515

516אנטיפטר [דער נאמן פון איין שטאט אין אזיא]. נתר אלכסנדרית ולא נתר אנטיפטרין (בשבת צ) (ובנדה סב) דשבעה סממנין מעבירין על הכתם. (ובגיטין עג) היה הולך מיהודה לגליל הגיע לאנטיפרס פי' אלו שני מקומות הן אלכסנדריא של מצרים וכן תרגום נוא ואנטפטריס עיר שהית' ביהודה כמפורש בגמ' דמי שאחזו:

516

517אנטפתא [גובערנער] דקיסרין. בגמרא דאפילו המלך שואל בשלומו בירוש' ובריש ואתחנן בילמדנו אשר מי אל בשמים ובארץ פי' שליט הוא אנטיפתום עושה דבר ומתיירא מן אפירכוס ואפירכוס מן המלך אבל המלך ממי מתיירא אשר מי אל בשמים ובארץ פירוש שליט הוא שתחת איפרכוס והוא שלישי למלך (א"ב פירוש בלשון יוני שר ממונה על מדינה וברומי שני שרים היו נבררים מדי שנה בשנה והמשרה על שכמם והם נקראים איפתוס והמשנים שלהם הנשלחים תחתיהם למדינות נקראים אנטיפתום וכן אנטיקסר משנה לקיסר):

517

518אנטיקיסר [וויצע קייזר] (בב"ר פרשה נד) וה' פקד את שרה מלך יריחו אחד אין ת"ל אחד אלא הוא ואנטיקיסר שלו. ובסוף פרשה מ"ז ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו וארא בשלל אדרת שנער אחת רבי חנינא בר יצחק אמר פירפירא בבלא' ומה בבל עבדא הכא אלא כל מלך שלא היה לו שלטון בארץ ישראל אין מלכותו כלום ומלך בבל אנטיקיסר שלו היה יושב ביריחו והיה משלח זה לזה כותבות וזה לזה דוריות (א"ב פירוש בלשון יוני משנה לקיסר):

518

519אנטרון [שטיין פפיילד]. ירושלמי דשבת פרק כלל גדול משקע באנטרון משום בונה פירוש בלשון רומי חפירה:

519

520אונין [שניר, בענדר]. (שבת יז) אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור (ושם כו) ובנגעים פ' י"א השתי והערב מטמאין בנגעים מיד רבי יהודה אומר השתי משישלק והערב מיד והאונין של פשתן משיתלבנו פירוש אונין בלשון מקרא תקוה והוא חוטין כמו את תקות חוט השני (א"ב וכן בלשון יוני):

520

521אניצי [בינטל]. (ב"מ כא) ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן (ובנדרים נט) במשנה פשתן עולה עלי מותר לכסות באניצי פשתן בפרק קמא דסוכה פירש פשתן דדייק ונפיץ העומד לטוויה:

521

522אנייקי [דער נאמן פון אשטאט]. תובל זו אנייקי (יומא י) והוא דגרסינן בע"ז גבינות בית אינייקי:

522

523אנך [איין איידל שטיין ער הייסט אניקס]. וספר תורה אי זה מהן יעשה בסיס לחברו גמרא דקרטסים (ע"ז ח) פירוש בלע"ז כמשמעו אונכינא והוא שוהם בלשון מקרא (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי אבן טובה מבהקת כצפורן):

523

524אנלגין [איין טישל וואס מען לערנט דרויף). בכלים בפרק כל כלי עץ שנחלק ואנלגין של ספר ובית הנגר פירוש ספסל שמשימין עליו הספר לקרות בו. פי' אחר כמו נרתק של עור שמכניסין בו הספר (א"ב יתכן פירוש ראשון וכן בלשון יוני):

524

525אנמלין [וויין מיט האניג גמישט]. בפרק רבי אליעזר אומר תולין ועושין אנומלין (בשבת קלט) ס"א יינומילין ופירש' בערך יוד:

525

526אינמירינון [זיסר וויין גמישט מיט גווירץ]. מדרש שיר השירים נרד וכרכום מור אינמירינין פירוש בלשון יוני יין מעורב עם מור ובשמים:

526

527אנונה [גהאלט. לעבנס מיטל] (בב"ר פ"ח) ויאמר אלהים אל אברהם אבל שרה אשתך א"ר יהודה בשם רבי יודן משל לאוהבו של מלך שהיה המלך מעלה לו אנונה אמר לו המלך אני מבקש לכפול אנונה שלך. ובפר' פ"ח ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו היתה אומרת לו אני חותכת אנונא שלך אמר לה ה' נותן לחם לרעבים. ובויקרא רבה בסוף פרשת אשרי משכיל אל דל בהר סיני ואן היא אנונא גבי מרן דוד הוציא לו ספר תלים והראהו פסוק פזר נתן לאביונים וגו' ועשרים וארבע מתנות אנונים אתנסיב אלו כ"ד מתנות בפרשת אהבת צדק פירוש אנונ' פירנוס ובלעז קורין למאכל הסוס אנונא. ובריש ויקרא רבה יהיב אנינ' ושתיק פירוש יהיב כל מה שצומח בארץ לעניים ושותק (א"ב פי' בלשון רומי מזון וספוק):

527

528אננקי [נויט. ענגשאפט]. בתרגום ירושלמי היא מוצאת שעת אננקי דעני לאננקי פירוש שעת הדחק. (ובב"ר יג) אלה תולדות השמים בשר ודם מותח אהל אננקי על ידי שהות הוא רפה כמעט ברם הכא התרקיע עמו לשחקים ואם תאמר שהן רפין ת"ל חזקים כראי מוצק רבי שמעון בן לקיש אמר ב"ו מותח בולס אננקי על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא חזקים כראי מוצק נראין כמין תרקי' וכן ישנו בריש ברכות ירושלמי (א"ב פירוש בל' יוני דוחק ואונס):

528

529אנס [גצוואונגן]. אין אונס. (בגטין לד) פי' כיון שנתן הגט על תנאי כך וכך כלומר אם לא אבא מכאן עד שלשים יום ונאנס ולא בא וטוען אנוס הייתי ובטל הגט אין ממש בדבר אף על פי שנאנס כיון שלא נתקיים התנאי הגט גט והגירושין גירושין גמורין שאני רבא דאנסי ליה עידניה (בשבת לג) פירשה בערך עידן (ובחולין קלג) וליפריס ידיה אנסי ליה עידניה פי' אביי היה לו חולי ולא היה לו לשהות נקביו והיה מתיירא לעבור לפני התיבה ולפרוש כפיו שמא ידחקוהו נקביו ויבוא לידי כסופא:

529

530אינוס [פירשט. קעניג] דמדין. תרגום ירושלמי כהן מדין פירוש חמור של מדין דבר המתרגם בגנותו שכן בלשון יון קורין לחמור אונוס ובלשון לעז פיל"טין והשאר קורין לו גרודין וכן שמעתי אני מפי ר' משה הנפיסי ז"ל כי כן קורין לחמור אונוס (א"ב פירוש בלשון רומי כבוד):

530

531אנפי [גזיכט]. (תרגום פני משיחך אנפי משיחך):

531

532אנפליא [וואלני זאקן. פילץ שוך]. ופמלני' ומכנסים (בנדרים נה) (ובגיטין כה) קטן ואנפוליא פסולים שני אנפוליאות (בשבת קיט) שני אנפוליאות בבראשית רבה ולבני הפילגשים והוא כמו אמפליא שפירש למעלה:

532

533אנפילוגוס [צווייפלהאפט. ניכט בשטימט] מדרש קהלת פסקא אי לך ארץ אותה שעה התחיל אנפילוגוס בחכמה פי' בלשון יוני דבר זה של ספק:

533

534אנפלין [שטוב, צימר] תרגום פסוק גן נעול ובתוליך טמירן וגניזן באנפלין פירוש בלשון יוני בית וחדר:

534

535אנפק [איין קוואטירל] אנבג אנטל (בבא בתרא נח) אנפקא דחמרא (בגיטין סט) אנפקא אמר ליה אשקייה ואשקיה חמרא מזוגא אנפקא חמרא חייא משמע (בחולין צד) דשולח אדם אמר ליה לישתי מר אנבג אמר ליה מי סאני ליה למר למימר אספרגוס כדאמו' רבנן או אנפק כדאמרי אינשי (בקדושין ע) פירוש כלי מחזיק רביעית:

535

536אנפקינון [אייל פון אומצייטיגי איילבירטן]. (מנחות פה) אין מביאים אנפקינון ואם הביא כשר (ובמ"ק ט) ובהגדה דמגלה (ובשבת פ) תניא רבי יהודה אומר אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין בו שמשיר את השע' ומעדן את הבש' ואני למדתי מפי רבי מצליח ז"ל שמשחיר את השער (א"ב פירוש בלשון יוני שמן עשוי מזיתים בעודם פגים):

536

537אנפורא [רעכונג]. במדבר פרש' וידבר ה' אל משה ואל אהרן אם מספר למה מפקד אם מפקד למה מספר אלא עשה שני אנפריאות גדולה וקטנה פירוש בלשון יוני חשבון ומספר דבר מה:

537

538אנפירא [נייא גפעס]. (ב"מ כא) כל כלי אנפוריא אינו חייב להכריז פירוש בגמרא כלים חדשים שלא שבעתן העין (א"ב פירוש בלשון יוני סחורה והם כלים חדשים):

538

539אנפרות [צינז. פראצענט]. אם באנפרות פטור מלעשר (בגיטין מד) (ובחולין קלא) פירוש אנפרות דהזרוע שלקח אנס עכו"ם באונס שלא כדין כדגרסינן (בגיטין נח) בגמ' דלקח מן הסקריקון תנו רבנן הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון אמר רב יוסף אין אנפרות בבבל. ובילמדנו ועתה יגדל נא כח ה' ואולם חי אני לגבות שלי לפיכך אני נוטל אנפריות מהן בכל שנה ושנה ואני מאריך להם ואינם כלים (א"ב פירוש בלשון יוני פרי וריוח הקרן וגם מורה על תשלום דבר קבוע משדה ובית או תשלום מס:

539

540אנץ [נאגל. דראהט]. תרגום בפסוק דברי חכמים כדרבונות דאנצין לאלפא חוכמת' להציב הדרבן ולאנצא זקת זו גרסת בעל הערוך בערך זקת אבל בנוסחאות כתוב ולאנצבא:

540

541אנקא [האלז. געניק]. מסכת שבת פ' תולין דף ק"מ אונקא דאית בה תלתא מיני בשרא פי' צואר ועורף ובלשון ישמעאל עונקא:

541

542אנקא [איין אפגרופני מינץ]. בריש גמרא דהזהב בבבא מציעא בדינר אניקא ואניגרא בעל הערוך גרס ניאקא בערך אנגרא ופירש המלה מטבע שנפסל:

542

543אנקה [איין בילד] תרגום בפסוק בימים ההם כשבת המלך ולקבלה אנקא דדהבא עיין ערך נקה:

543

544אנקטמין [הילצרנר אייזל. שטאלצין]. טהורין ואין יוצאין בהן (בשבת סו) ס"א לוקטמין פירוש בגמר' מאי לוקטמין חמרא דאכפא כמין חמור של עץ חלול הוא ותולה בו מיני צבעונין ומרכיבו על כתיפו ושוחק בפני רבים בשוק וגובין מהן מעות ואין תורת כלי עליו לפיכך טהורין ואין יוצאין בהן בשבת רבא בר פפא אמר קישורי ופירוש מביאין ב' עצים ארוכים דקים ה' אמות ויש מהן כארבע אמות מקום הרגלים ואמה העליונה אגודה עם שוקיו ועומד עליהן למעלה ומהלך בהן ומרקד בהן רבא בר רב הונא משמיה דעולא אמר פרמאי ופירושו חתיכה של בגד שקושרין לזקנים על פיהם למען רירם מפני ששפתותיהן מתרפטות. פ"א חמרא דאכפא גידם שידיו קצוצות עושין לו יד של עץ ונקרא חמרא דאכפא. ירושלמי מהו אנקטמין טהורין אמר רבי אבהו אינוסקטמין חמרא דיידא ואינוס הוא חמור בלשון יון כמו שכתב' למעלה (א"ב פי' בלשון יוני חמור בנוי או עשוי בידים):

544

545אונקיא [איין אונץ] (ב"ר פרשת ונח מצא חן אונקיא אחת היתה פירוש בלשון יוני ורומי שם משקל אשר משקלו שני שקלי הקדש או שמנ' דרכמון):

545

546אונקיות [איין קרומע האלץ]. בכלים בפרק י"ב טבעת אדם קנה מאזנים של סרוקות טמא מפני אונקיות של בעלי בתים אם יש בו אונקיות טמא פירוש שהאנקיות תלויות בקנה מאזנים ולפיכך כלי קיבול הוא (א"ב פירוש אונקי בלשון יון ויו עקו' וכפוף לתלות בו דבר מה):

546

547אנקל [זא ורא ערך שלפני זה]. אנקלי של כתפים טהורה ושל רוכלים טמאה רבי יהודה אמר של רוכלים שלפניו טמאה ושלאחריו טהורה (בכלים בפרק) טבעת פירוש אונקלי של כתפים זו צורתו כשרוצין לסבול על כתפיהן שק גדול שוקעין ראשן בשק ותופשין בידיהן מקצתו שלא יפול השק ושל רוכלים מלשון אבקת רוכל שלפניו טמאה שיש בה בית קיבול והן נוטלין בהן המשאוי ואחד מאחריו ואין בו בית קיבול ולפיכך הוא טהור. אונקלי שבכתלין קובעין אותן בכתלים ותולין בהן כל דבר ואונקלי בלע"ז הוא אנציי"נו וכענין הזה בכלים בפרק הסייף והסכין ובסוף טבול יום הכדומים והאשקלונים שנשברו ואונקלי שלהן קיימת הרי אלו טמאין פי' עץ גדול ארוך ויוצאין בו יחורין אילך ואילך ומנהגם לתלות באותן יחורין בקבוקים מלאים מים באויר כדי שיתקררו ומנהגינו לתלות בו קדירות ויש מפרשים כלי שצורתו כך ומעלין בו הדלי כשנופל בבור או שום כלי וזהו אונקלי והכלים עצמן נקראו כדומין. האשקלונים שהן מאשקלון וכענין זה בפרק ג' דתמיד ובפ"ג דמדות ואונקליות של ברזל קבוע בהן ותרגום והשפתים טפח אחד ועינקלין פשך חד. התשים אגמון באפו אפשר דתשוי אונקלא בנחיריה (א"ב אונקלי ואנקלי ענין אחד להם ופירוש' בלשון יוני ווים כפיפים וחדים):

547

548אונקלי [אהלבר ארבל]. (בשבת קיט) בי"ח כלים מקטורן אונקלי ופודנא פירוש בגד דקיק שלובש אדם על בשרו וכן שנינו בסוף מגילה לענין תפילין של יד צפהו זהב ונתנו על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצון וכן בסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפין בגמרא דהגונב את הקסוה שלף שננא והניחה באונקלי ובמ"ק בפרק אלו מגלחין אמר רבא אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו ומפרשים שהיא מצנפת כגון מצנפתו של כהן באונקלי בסוף (מנחות ק) במעשה דחוני ושמעי הלבישו באונקלי של אשתו וחגרו בצלצול ומסתברא אונקלי דחוני כאותו די"ח כלים (א"ב פי' בלשון יוני הזרוע מן פרק האמה עד בית השחי ובית אנקלי הוא לבוש הזרוע וכן אנו אומרים בתי ידים בתי רגלים והרגילו חז"ל לומר אנקלי לבד במקום בית אנקלי):

548

549אנקלי [דאם מאגן גריבל] (ע"ז כט) בגמ' דמתרפאין אמר רבי יהושע בן לוי מעלין אונקלי בשבת מאי אונקלי אמר רבי אבא אסטומכא דליבא (א"ב אנקלי זה שייך בערך ראשון ועל פי האסטומכא יש סחוס כמו פי חרב וכופף עצמו כלפי האסטומכא ומעלין אותו על ידי רפואה עיין אסטומכא דלבא):

549

550אנקלווסיס [בפעהל, אויפ רוף] ירושלמי בבא מציעא פרק השואל את הפרה עד ימלא אנקלווסיס דידיה פירוש בלשון יוני צווי):

550

551אנקליטון [רעקורז] (ב"ר פרשת נח) וה' אמר המכסה אני מאברהם אמר רבי יהודה ב"ר סימון בשר ודם תולין לו אנקליטוס מדוכוס לאפרכוס מאפרכוס לאיסטרטוליטוס ואתה בשביל שאין לך מי יתלה לי אנקליטון לא תעשה משפט (א"ב פירוש בלשון יוני קריאת מבית דין תחתון אל עליון ממנו להפוך הגזרה):

551

552אנקלימא [פארדאן] דברים רבה פרשת וילך אין אדם יכול ליתן לפניו אנקליטין אין אדם יכול לומר לפניו אנקלימא פירוש בלשון יוני קריעת גזר דין):

552

553אנקלימון [פער ברעכן] דברים רבה פרשת ואתחנן בשר ודם עושה לו פטרון שהוא מתקיים עליו והוא נתפס באנקלימון פי' בלשון יוני חטא ועון):

553

554אנקלמוס [שטאט שרייבר, סעקרעטער] בב"ב (בגמ' פח) דהמוכר את העיר ר' יהודה אמר סנטר מכור אנקלמוס אינו מכור פי' עבד שהוא סופר לעיר שיודע לכתוב כל שדות העיר וכל חצריה וכל המס וכל המכס:

554

555אונקוס [שווערע לאסט] בהגדת ילמדנו בפרשת ויקחו לי תרומה החיות של אש הרקיע שעל ראשם מן המים והן עומדות טעונות כל אותו אינקוס של מים עביו של רקיע מהלך ת"ק שנה ואף הן אונקוס גדול של אש (א"ב פירוש בלשון יוני כובד גדול ועצום):

555

556אנש [מענש] אנשי משמר ואנשי בית אב (תענית טו) פירוש כהנים נחלקים לכ"ד חלקים וכן הלוים וכן ישראל ויודעין היו הכהנים והלוים וישראל שבכל משמר ומשמר הגיע זמן המשמר כהניו ולוייו עולין לירושלים וישראל שבאותו משמר שאינן יכולין לעלות לירושלים מתקבצין בעריהן וקורין בענין הקרבנות ובענין מעשה בראשית ובטלין ממלאכה כל אותה שבת וישראל שבמשמר נקראין אנשי משמר בשביל שעומדין בתפלה ומתענין ד' תעניות בשבת כמפורש בגמ' דעל כל משמר ומשמר (תענית כז) אנשי בית אב נקראין אותן שעובדים באותו יום שמגיעין אנשי משמר נקראין אותם שעובדים באותו שבוע ובין אנשי משמר ובין אנשי בית אב אסורין להתענות:

556

557אנת [דוא]. בדניאל אנת הוא רישיה כמו אתה בלשוננו:

557

558אנתא [שמאלץ טייג] (במנחות עח) בריש גמרא דהתודה היתה באה אנתא דמשחא פירוש אנתא שמן קרוש עגול כמין לחם היינו לחם שמן:

558

559אנתיקי [דיא זאכן וואס דיא שיף איז דר מיט בלאדן] ולא את האנתיקי (בב"ב עז) פי' בגמ' עיסקא דבגוה הוא הממון שבתוך הספינה ולשון לעז ממש הוא אנתיקא (א"ב פירוש בלשון יוני כל דבר הנוסף על דבר אחר ואינו מעצם הדבר):

559

560אנתרופי [מאן, מענש] (ב"ר י"ט) ויבן ה' אלהים את הצלע ובריש אלה תולדות נח לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת מכאן את למד שנתנה תורה בלשון הקדש וכשם שנתנה בלה"ק כך נברא העולם בלה"ק שמעת מימיך אומר גיני גינייא איתא איתתא אינתרופי אינתרופיאה גברא גברתא אלא איש ואשה למה שהלשון הוא נופל על הלשון הזה. ר' יודן בשם רבי אסי אמר ישמע חכם ויוסף לקח זה משה כשנאמר לו עשה לך שרף לא נתפרש אמר אם אעשה אותו של זהב או של כסף אין הלשון הזה נופל על הלשון הזה אלא הריני עושה אותו של נחשת זה נופל על הלשון הזה נחש נחשת מכאן אתה למד שנתנה תורה בלשון הקדש וכו'. פירוש גיני איש לשון זכר גינייא לשון נקבה בלשון יון קורין לאשה ייניקא אנתרופוס איש בלשון יון ולזכר קורין אנדרו ולכן קורין למי שיש זכרות ונקבות אנדרוגינוס אנדרו זכר גינוס נקבה לנקבה אין קורין אינתרופיאה לזכר אין קורין גיניקא לנקבה קורין איתתא ולזכר קורין גברא לנקבה אין קורין גברתא אלא איש ואשה למה הלשון הזה נופל על הלשון הזה (א"ב פירוש אנתרופוס בלשון יוני איש גיני אשה):

560

561אס [היילן. ארצט] אמרי ליה נשי למך לאדם אסיא אסי חיגרתיך כלום פירשת מחוה הרי ק"ל שנה אלא שלא תעמיד זרע (בב"ר כד) ויאמר למך לנשיו. ובהגדת ילמדנו בבהעלותך בפסוק קח את הלוים משה בא להוכיח את ישראל על המילה והם רואין את בנו ערל והם אומרים לו אסיא אסי חיגרתיך אלא מיד בא המלאך לחנקו עד שלקחה צפורה צור ומלה אותו. אסיא רחיקא עינא עויר (בבא קמא) בריש גמרא דהחובל פירוש רופא שבא ממקום רחוק עד שיבא מתעוור העין (א"ב תרגוס וירפא ואסי):

561

562אס [נאז לעכר] אקרקפי דאריוא אוסי דגוריתא (שבת סז) (בב"ב עג) ההוא כוורא דסליק עליה טינא אכלה באוסיה ומית יש מפרשים שנכנס לו שרץ קטן שנקרא טינא בנחיריו. (ובחולין סג) בסוף גמרא דאלו טריפות והלכתא קווקאני אסירי מינם ניים כוורא ועיילי באוסייה:

562

563אסא [מירטהע דאס הייסט הדס] אסא רדא בריש גמ' דששה דברים בפסחים (ובגיטין סט) פ' הדס רענן ויש אומרים הדס לח ויש אומרים מרודד ורחב (א"ב בנוסחאות גרסינן דרא תרגום תחת הסרפד יעלה הדס וחלוף אורביא יסק אסא):

563

564אסא [אלטר] כלבא בעל הערוך גריס אשא עיין שם):

564

565אסובי [צורעכט מאכן]. אסובי ינוקא רב נחמן אסר ורב ששת שרי (שבת קכג) גמ' דכל הכלים פירוש כשנפלה ערלת הגרון של תינוק משימה החיה אצבעה בפיו ומסלקת אותה הערלה ופעמים שמקיא התינוק על כן הקשה לו והא אין עושין אפיקטוזין:

565

566אסבוה [שלאגן] כופרי. פי' הכוהו במקלות שמכין בהן (כתובות ע):

566

567אסדה [איין לייכטר וואגן]. (בזבין ריש פ"ג) הזב והטהור שישבו בספינה או באסדה (ובנגעים בפ' כל הבתים) בית בנוי בספינה או באסדה פירוש עצים מורכבים זע"ז שתי וערב כדכתיב ואני אשים דוברות בים ומפורש עוד בערך סדה (א"ב פי' אסדה בלשון רומי מין עגלה וקרון קל ותלמוד ירושלמי מפורש היא אסדא היא אסכדיה היא רפסודות ופירוש אסכדיה בלשון יוני רפסודות):

567

568אסד [קאפף קישן] פטר חמור דקאי אאיסדן בחלומות דרבא בהרואה פירוש כסת שתחת מראשותיו ומפורש עוד בערך סד (א"ב תרגום מראשותיו איסדוהי):

568

569אסוט [פרעסר] תרגום סובא וזולל יורש דרוי ואסוט פירוש בלשון יוני גרגרן):

569

570אסטבל [שטאל]. (עיין ערך אצטבל):

570

571אסטגיות [דאך]. (בכלים בפרק תנור שחצצו) רבי יהודה אומר אסטגיות רבן גמליאל אומר אם יש לה ספיות. פי' אסטגיות כמו גג ולא גג ממש אלא כעין כיפה וי"א כעין קובה פירוש אסטגיות ולזבין ושפיות כולן ענין אחד שהן שפות (א"ב פירוש בלשון יוני גג):

571

572אסטגנין [שטערן זעהר]. הסתכלתי באסטגנינות שלי צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל בסוף (שבת קנו ובסנהדרין נח) בפרק נגמר הדין (נדרים לב) הסתכלתם במזל שלי ואין לי בן אלא אחד על ישמעאל אמר לו אברהם צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל פי' ענין מזל הן. שמא יטעו אסטגניני פרעה (ברכות ד ובסוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה המה מי מריבה המה שראו אסטגניני פרעה וטעו בגמ' דמי לנו גדול מיוסף אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אסטגניני פרעה מגדולתן פי' שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע. (ובסוטה לו) בגמ' דששה שבטים אמרו אסטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בכ' כסף תמשילהו עלינו. (בבתרא פ"ק) איסטגניניות היתה לו לאברהם אבינו בלבו (וביומא כט) שאני אברהם דאסטגנינות גדולה היתה בלבו פי' חכמת המזלות היתה לו והיה יודע לכוון השעות אי נמי זקן ויושב בישיבה היה דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן כלומר זקנים ויושבין בישיבה ושכינה ביניהן ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני (א"ב תרגום ועצת נפתלים ומלכת אסתגננות):

572

573אסטדיה [דער צירקוס דארט וויא עס איז דאס וועטרענען אונ דאס שטיר גפעכט]. אין בונין עמהן בסילקי וגרדון אסטדיה ובימה (ע"ז יו) פי' בית השחוקות נקראת אסטדיה ואסור לבנות עמהן לפי שהן שופכי דמים כמפורש בגמרא שלה. (ובב"ק לט) במשנה שור האסטדין אין חייב מיתה שנא' כי יגח ולא שיגיחוהו פי' שמגדלין אותו לקוביה ומלמדין אותו לנגח ויביאו שוורים אחרים וינגחו עמו המנצח את חבירו לוקח התנאי שביניהם וכיון שילמדוהו ליגח אם הרג אדם אינו חייב מיתה יש ספרים שכתוב בהן אצטדנין (א"ב פי' בלשון רומי מקומות מוכנים בנוים בהוצאה גדולה לרוץ אנשים ובהמות ולהתאבק שם בעלי זרוע לשמח העם ובעוד יום זה מכניסים שם פרים ומשסים בהם ופעמים הרבה מנגחים האנשים והורגים אותם):

573

574אסטווה [אגמויארט זומר הייזל מיט אפעני ווענט] (פסחים יא) על גג האסטווה אסטווה שבמרחץ (בנדה נט) האסטוונית רשות היחיד לשבת (בטהרות בפרק ו משנה י) אבל ים ובקע' והאסטוונית והכרמלית (בריש שבת דף ו) אסטווה שלפני עמודים. האסטוונית אין בה משום מדור גוים בסוף אהלות. פירוש אסטוונית דאהלות דומה לבקעה כאותה ששנינו. אבל הים והבקעה והאסטוונית והכרמלית אינן לא רשות היחיד ולא רשות הרבים (א"ב פי' בלשון יוני בנין כמו אהל מפולש מצדיו בנוי לטייל ולמחסה מזרם ושרב עיין ערך סטיו):

574

575אסטווה [גאלעריע פאר דעם הויז] ועל גבי אסטיוה (עירובין עז) אלא מעתה בנה אסטווה בי"ט דלא קא עביד אוהלא הכי נמי דשרי ביו"ט (ביצה לב) בגמ' דאין מקיפין. רב שרי למבני ארקפתא ולמבני אסטיוא (מועד קטן י) דמסגי אאינטבי (פסחים סה) דעבוד מעשה אסטווה (ביומא לה) בריש גמרא דהוציאו לו. היכי אזלי דמסגי אאסטבי בגמ' דכל הפסולין (בזבחים לה) פי' אסטווא שלפני עמודים מקום נר כאמה וגבוה כד' כה' טפחין ומניחין עליה פרגמטיא וכן עושים בפני כל החנויות והוא סטיו והוא אקרביטא ופעמים עושין אותה לישיבת ב"א. פי' דעבוד מעשה אסטווה כולן עומדין בשורה כאסטווה זה מושיט לזה וזה מושיט לזה וי"ס שכתוב בהן אצטוה (א"ב תרגום והנה המלך עומד על העמוד על אסטונא):

575

576אסטטיבה [שטאציאן פאר דעם מיליטער]. ב"ר פרשת ויכולו השמים בשר ודם בשעה שהוא עושה אסטאטיבה אינו נותן דונטיבה פי' בלשון רומי בנינים מוכנים לאנשי המלחמה בזמן שהם שוקטים ופי' דונטיבה בלשון רומי מתנות:

576

577אסטיוט [שרעק, ציטרניש]: (נדרים מא) מטא תותירא אסטיוט שריא פי' תותירא גשר אסטיוט לשון הסיט ולשון לע"ז אסיי"טרי פירוש פחד ונבהל:

577

578אסטטיון [שטאנד, בשטאנד] ב"ר פ' ויתן לך השולמית אומה שהיא משלמת אסטטיונו של עולם הן הן בעולם הזה והן הן בעולם הבא פי' משלמת עמידתו של עולם כלומר שהן קיימין בעולם הזה ולעול' הבא ובנשון לע"ז הוא אסתצי"או (א"ב וכן בלשון רומי):

578

579אסטכטין [פיינר בוימל]. ויקרא רבה פ' ואם הכהן המשיח יחטא וראשית שמנים ימשחו זה שמן אסטכטון פי' בלשון יוני שמן המור:

579

580אסטכיון [טייער קלייד]. ב"ר פי' והנחש היה ערום ויעשו להם חגורות חגור חגורי חגורות אסטכיון גליונים סדינים כשם שעושים לאיש כן עושין לאשה צלצולין קילוסין סבכין:

580

581אסטולי [איין גשריבינר בפעל, שוץ בריף]. (ב"ר פ' עה) בסמוך וישלח יעקב בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיי' בקש לזנבן הוציאו לו אסטליאו' שלהן רב לכם סוב את ההר הזה פגע במואבים בקש לזנבן הוציאו אסטליות שלהן אל תגר את מואב. ובהגדת ילמדנו בפסקא רב לכם כתוב כל זה הענין ופ' בצר לך ועשה אסטולי וכתוב עליה אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ויש ספרים שכתוב בהן אפסטולי והוא העיקר ולשון לע"ז קורין לכתבים אפיש"טולי (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מצבת אבן נצבת לעדה וכתובים בה דברי ברית שלום או צווי המלך או ד"א וגרסא זאת יותר נכונה מגרסת אפיסטולי):

581

582אסטלית [לאנג קלייד]. (יומא סח) ואם לא באסטלית לבן משלו (בגיטין עד) אמר רשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו. אסטלא דמילתא (בסנהדרין מד) דנגמר הדין וארא בשלל אדרת שנער רב אסי אמר אסטלא דמילתא. כל ישראל ראויין לאותה איסטלא (בשבת קכה) בגמ' דולא את הלוף במפנין. יש ספרים שכתוב בהן אצטלא תרגום ירושלמי שמלה ויקח שם ויפת את השמלה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה אדרת שנער תרגום אצטלי בבלאה (א"ב פי' בלשון רומי ויוני מין לבוש ובפרט מין מיוחד לנשים ונעתק ללבוש אנשים):

582

583אסטמה [שטאהל]. שינה בעמוד השחר כאסטמה לפרזלא (ברכות סד) פי' אסטמא הוא דבר שבו מצפין את פי הקרדומות ומר ופסל כדי שיהא חד וחזק ובלע"ז שמו אצ"רו ולפי ששינת שחרית נעימה מאד כללוה עם דברים שמוציאין את האדם מן העולם ודאי דרך ארץ שלא ללמד אדם את עצמו בכך אבל בעמוד השחר מותר. זה פי' רב האי גאון ואותו הנשבר מהרה בלשון לע"ז אצ"רו ובלשון יון קורין אותו איצטוממא וי"א ל' מקרא נקרא ברזל עשת וי"ס שכתב בהן כאצטמא ויש שכתוב בהם כצטמא בלא א':

583

584אסטמא [אהויב וואס דרינן זענן איינגפאסט פערל אונ דיאמאנטן אונ דיא ווייבר טראגן עס אויף דעם קאפף, אשטערין טיכל] ג' דברים נאמרו באסטמא אין בהן משום כלאים דלא אריג הוא אלא נעשית מצמר ופשתים ואינה מטמא בנגעים דלא שתי וערב הוא ואין יוצאין בה בשבת כיון דלא אגידא בה חיישינן דלמא נפלה ואתי לאתויי ופירוש אסטמא מין תכשיט לא של כסף ולא של זהב הוא אלא של מיני צבעונים ואבנים טובות ומרגליות קבועות בה ומטילה אותה על ראשה (שבת כז) ויש ספרים שכתוב בהן אצטמא (א"ב כן נקרא תכשיט של ראש בלשון יוני):

584

585אסטומכא [מאגן] דלבא. (ע"ז כט) בגמרא דמתרפאין. ובגמרא (בחולין נ) באלו טרפות איזהו כרס הפנימית איסטומכא דכרס בלע"ז אסטומ"כו. ובתי הנפש תרגום עקילס אסטומכיא דבר שניתן על בית הנפש (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי פי הכרס לבדו ונעתקה מלה זו לפעמים לכל הכרס ויען כי הרופאים הקדמונים היו קוראים לפי הכרס לב כי בחליו יפוג ויתעלף הלב אמרו חכמינו לפי הכרס אסטומכא דלבא וכן אמרו חולשא דלבא ויוקרא דלבא לחלישות ולכבדות פי הכרס):

585

586אסטממיתיה [זיגל רינג]. (בשבת סז) בשם מורינו ומוריפא ואסטממתיה נראים הדברים ענין חותם כמו האי סיטומתא דקניא:

586

587אסטניס [קרענקליך. איידל מאן, פרצערטלט]. תרגום מאנה לנגע נפשי סריבת למקרב נפשי הינון עבדין אסטניס כמו אסתנים. עיין שם):

587

588אסטס [אינדיך וואס עס פארבט בלאה]. וקוצה בשביעית (ובשבת סח) (ושם צ) (בב"ק קא) בגמ' דנתן צמר (פסחים כו) בגמ' דששה דברים ויש ספרים שכתוב בהן סטיס פי' איסטיס אינדקו ובלשון ערבי ני"ל ובלשון ארמי מוריקא. פ"א הוא ורד של קורטמים ולו שם אחר בלשון הקדש חלות חריע ובלשון ארמי מוריקא ובלשון ערבי עצפו"ר וצובעין בו בגד פשתן ובגד צמר גפנא לכלות בבית חופתן (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין עשב של צבעים כמו שפירש בעל הערוך בפי' ראשון כי פי' אחרון משגה הוא):

588

589איסטיס [זיץ]. שמות רבה פרשת החדש הזה לכם ואחר כך התקין מרכבותיו עננים ואח"כ האיסטיס שלו על סערה פי' בלשון יוני מושב:

589

590אסטיסיס [שטרייטיגקייט, אויפרוהר], רבי יהודה אומר (מכות ה) פי' בתשובות אסטיסיס היא זו קובסיתית היא זו הללו עדים שמזימין את העדים שהעידו בהורג זה עשו עצה ועמדו באיסטויא שכל מי שיבא ויעיד בהורג זה הן מזימין אתו והקשו את לבם לעשות דבר זה ורבינו חננאל פי' לא נכון הוא זה (א"ב פי' בלשון יוני מחלוקת ערעור קטטה ומהומה והנשים אסטסיאנות הומיות וסוררות ואין אנו צריכין לגרסת רב אלפס שגורס אסטטית:

590

591אסטסיאנות [אקריגערין] בבראשית רבה ושרי אשת אברם רבי יהושע בר נחמני אמר אף אתטסיאנית' ודברנית ובהגדת ילמדנו בפסוק ותצא דינה ובפרש' ותדבר מרים ויש ספרים שכתוב בהן סטיסאנות:

591

592אסטפניני [פאסטערנאק]. לעולם והקפלוטות מן עצרת ועד חנוכה בפרק שני בדמאי ירושלמי (א"ב בלשון יוני אסטפני מין עשב וריחו נודף חם ויבש במעלה שלישית והוא מתבלין של קדרה):

592

593איסטרוביל [מיהל שטיין]. מכר את האיסטרוביל אבל לא את הקלת (ב"ב סה ושם כ') בגמ' דמרחיקין ושל חמור ג' מן האיסטרוביל שהן ארבעה מן הקלת. (כתובות סט) אגבייה עישור נכסי מאיסטרובילי דריחיא. (ב"ב סה) (ושם קמה) בסדר טהרות בזבין בפרק אמר רבי יהושע על הים ועל האיסטרוביל ובב"ר (פ' כט) ויאמר ה' אמחה את האדם אפילו אסטרוביל של רחים נמחה ובריש אלה תולדות נח (פ' לא) פירוש איסטרוביל יש מי שאומר ריחים התחתונה הקבועה בקרקע ויש מי שאומר אמת הריחים והוא מקום בית קיבול (א"ב פירוש בלשון יוני אבן הדורכת או טוחנת בגת או ברחים):

593

594אסטרובל [אפרוכט וואס איז זייער גוט צו עסן]. (בע"ז יג) אלו דברים אסור למכור לעכו"ם אסטרובלין ובנות שוח פי' בגמרא פירי דארזא. ובילמדנו בריש כי תשא בטנך ערימת חטים אמר רבי אידי והלא ערימת של אסטרובילין יפה משל חטין וכאן הוא אומר ערימת חטים א"ל אין העולם מתקיים על האיסטרבילון בלא חיטים לכך נאמר ערמת חיטים ויש ספרים שכתוב בהן אצטרוביל (א"ב פי' בלשון יוני מין פרי ארז הנאכל ויש בו גרעינין הרבה נתונים אחד אחד במדור שלו בתוך קליפה קשה וגדולה מרמון):

594

595אסטרטיא [מיליטער]. קדושין עו) במשנה אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך פי' בגמ' מאי אסטרטיא של מלך אמר רב יהודה אמר שמואל חיילות של בית דוד וכו' ובמגלת איכה יעיב באפו אל תכתבהו באסטרטי' שלך (א"ב פי' בלשון יוני צבא ואסטרטיוט איש מלחמה וחז"ל בקצור קראוהו סרדיוטא אסטריגוס וגם אסטרטיליטיס שר צבא תרגום אחשדרפני המלך אסטרטילוסי מלכא):

595

596אסטרט [שטראז]. לכל שבט ושבט בתרגום ירושלמי דואלה הדברים ובהגדת ילמדנו בויסע משם אברהם כיון שחרבה סדום בטלה אותה האסטרטה פי' דרך בל' יון אסטרטא וכן בלעז וכן פירוש סרטיא ופלטיא (א"ב תרגום דרך המלך באסטרטיא דמלכא:

596

597אסטרטיגי [יענראל מיניסטר]. (בב"ב קמ"ג) ההוא דמי כלילא דשרו בי מלכא אאבולי ואסטרטיגי פי' אבולי ואסטרטיגי עשירים ושרים כדגרסינן במרדכי והמן זה בא בפרוסבולי וזה בא בכרוסבוטי. בב"ר ויקרא אלהים לאור יום רבי יוחנן וריש לקיש ויבדל הבדלה ממש למלך שהיו לו ב' אסטרטיגין אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה תרגום נציב פלשתים אסטרטוגי פלשתאי וישם דוד נציבים אסטרטיגין:

597

598איסטרטיגוס [פעלדמארשאל. קריגסמיניסטר]. בילמדנו והכהן הגדול מאחיו לאסטרטיגוס גבור שבקשו למנותו על אסטרטיא. ובולקחתם לכם והלך אותו אסטריוט ערום. ובסוף שור או כשב למלך בשר ודם שהיה הולך במדבר הוא ואיסטרטילוס שלו עמו. (ובב"ר פ' מח) ק"ב איפרכין וק"ב איסטרטליטין. ובויקרא רבה בזאת תהיה תורת המצורע איפרכוס רואה אותי ונוטל אותי איסטרטילוס רואה אותי ונוטל אותי פי' אלו כמו איסטרטיג וכן זה שבילמדנו בואלה המשפטים אמר לו אונקלוס נתת לאסטרטולוס אנונה אלא אם נטל זיינו שלו:

598

599אסטרוליג [שטערן זעהער] בריש (ב"ר פ' פו) ויהי בעת ההיא ובפרשת (פר' פח) ותשא אשת אדוניו ווסתן של אומות העולם כיון שהיה אחד מהן לוקח לו עבד הולך אצל אסטרולוגוס ואמר לו סימנא טבא נפשא טבא. ובילמדנו בפסק' כי מראש צורים אראנו למלך שלא היה לו בן וראה באסטרולוגיא' שהוא עתיד להוליד פי' חוזים בכוכבים וכן בלשון יוני:

599

600אסטרופומטא [אנגל פון דער טיהר]. (בב"ר) פ' ויתן לך ויהי אך יצוא יצא יעקב וכו' רבנן אמרי אסטרופומטא הדלתות היו נכפלות לאחוריהן עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו הה"ד אך יצוא יצא יעקב אך יוצא אינו אומר אלא אך יצוא יצא נראה יוצא ואינו יוצא. פי' אסטרופומטא הוא כענין אצטרבאמוטא שבמדות פירוש פתחים של היכל רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו הדלתות עומדות וכמין אצטרבמוטא היו נכפלות לאחוריהן אלו ב' אמות ומחצה ואלו ב' אומות ומחצה ובספר אחר מצאתי זה של מדות אסטרופוטמט' ובלשון יון קורין למהופך אסטרפו:

600

601אסי [דאקטר. ארצט] (פסחים קיג) בגמ' דאפילו מן התמחוי אמר ליה לרב אסי לא תדור במתא דרישא אסי פירוש אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים כמוך למה שתלמידי חכמים אין להם אימת ממשלה ומקום שהוא מנהיגו אפילו שועלים פורצים בו כי ההיא דאמר רב תחת עכו"ם ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמידי חכמים וכי ההיא דתנו רבנן שבעה דברים צוה ר' עקיבא את בנו ואחד מהן אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים:

601

602אסיא [אזיען]. אבוך ברח לאסיא ואת ברח ללודקיא (במציעא פד). (ב"ר פ' מח) אחר הדברים האלה היה דבר ה' דרמסקוס אסיא ואספמי' תרגום ירושלמי אשכנז אסיא:

602

603אסיא [פעלד. גרונדשטיק]. בב"ר וה' אמר המכסה אני מאברהם למלך שנתן אסיא לאוהבו אחר זמן ביקש המלך לקוץ מתוכה ה' אילני סרק. ובריש ויקרא רבה טוב מלא כף נחת רעותיה מתקרי מרי אסיא. ובסוף ויקרא רבה וכי ימוך אחיך רבי טרפון יהב ליה לרבי עקיבא שיתא קונטרין דכסף ואמר ליה זבין לי אסוונן דאינון לען באורייתא ואנן מתפרנסין מנהון. ובילמדנו בכי תבאו בשלח לך אנשים כל מלך שלא היה לו אסיא בארץ ישראל לא היה יפה כלום. במגילת איכה באיכה יעיב בגין דשמעינן עלך דאת בעי מיזבנא אוסיא דידך פי' אוסיא שדה בל' יוני:

603

604אסכדיה [שיף] ירושלמי דברכות פ' תפלת השחר הוא אסדא הוא אסכדיה הוא רפסודות מלה יונית הוא ופירוש' רפסודות:

604

605אסכלה [לייטר, טרעפ]. (בב"ב עג) ת"ר המוכר את הספינה מכר את האסכלה פי' אסכלה כבש כדתנן עשה עכו"ם כבש לירד בו והוא עץ ארוך וחקוק בו חבקי' מקום נתינת פרסת הרגל ומושיטין אותו מן הספינה ליבשה ויורדין ועולין עליו ובלע"ז אסקל"ה אין צולין את הפסח לא בשפוד ולא באסכלה במשנת (פסחים עד) השפוד והאסכלה מלבנן באור במשנה בסוף (עבודה זרה ע"ה) פי' אסכלה בלעז גרדי"לא וגם זו עשויה כמין מעלות (א"ב פי' בלשון רומי סולם וכל כלי אשר לו שלבים כמו כלי מיוחד לצלות עליו מיני מאכל):

605

606אסכולא [שולע וויא דיא קינדר לערנן] בפסיקא דבחדש השלישי אמר רבי לוי לבן מלכים שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לאסכולי אמר המלך עדיין לא בא זיוו של בני מחליו והוא הולך לאסכולי וכו'. ובילמדנו באספה לי משל למלך שהיה לו בן ועשה לו פדגוג והיה אותו הפדגוג מוליכו לאסכולי פי' כנסת שמלמדין בה הנערים קורין אותה בלע"ז אשק"ונא (א"ב כן בלשון יוני ורומי ובמדרש שיר השירים פסקא אמרתי אעלה בתמר דתברי' אסכולסטיקי פי' בלשון יוני ורומי למדניים עיין ערך אסקולסטיקא):

606

607אסכימא [געשטאלט]. תרגום שית זונה באסכימא דזנותא פי' בלשון יוני צורה ותהוי:

607

608אסכרה [האלז אנצינדונג]. (ברכות ח) אכסדרה דמיא כחיזרא אגבבא דעמרא דלאחורי נשרא פירו' מין חולי הגרון המחנק ואולי מלה זאת נגזרה מלשון יסכר פי דוברי שקר או עיקרה לשון יוני ופירושה עפוש נולד בוושט ובפה ובהדיא גרסינן במסכת שבת פרק במה מדליקין מכה זו מתחלת בבני מעים וגומרה בפה עיין ערך סרנקי:

608

609אסכופה [שוועל] (בשבת צא) במשנה קופה שהוא מלאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה. (בפסחים צג) במשנה לפיכך נקוד על ה' דרחוקה לומר לך לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. (ובאהלות בפ' ארובה היתה נתונה בצד האסקופה) (בשבת יד) אסכופה משמשת שתי רשייות פי' אסכופה מפתן:

609

610אסל [קלאץ]. בכלים בפרק כל כלי בעלי בתים האסל שיש בה בית קיבול מעות. ובפרה פרק חמשה שמילאו הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחילה וקושרו באסל פי' אסל מוט וישאוהו במוט מתרגמינן באסלא (א"ב פירוש בלשון רומי נסר עב וקצר כמו מוט):

610

611אסלא [נאכט שטוהל] בכלים האסלא טמאה מדרס וטמא מת כסא טרסקל ואסלא (שבת קלח) עור האסלא וחלל שלו (ערובין י') בגמרא הרחב מעשר אמות. פירות אסלא דשבת הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור כלומר איסורא דרבנן. משמרת וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב והוא מסננת יין. גוד הוא חמת מים (סוכה מח) משכיה דההוא גברא דעבדינן ליה גודא ומלינא ביה מיא והולכי דרכים נועצין ארבעה יתידות בקרקע וקושרין חמת זה בחוטין עבים ותולין אותו באלו היתידות להצטנן מימיו. כילה שיש בגגה טפח. כסא גלין הוא של חוליות טוענין עליו קרשים ויושבין עליו כשעומדין פורקין עליו. מטה הוא מטה גיליתא והכרעים שמחזירין רפויין הן לפיכך היא מותרת כדאמרן אם היה רפוי מותר ולגובה היא עשויה ויש מי שאומר מטה שהיא עשויה במסמרים והיא זקופה ומרכינ' לישן עליה הואיל ולגובה עשויה אינה חשובה כאהל וכן כסא לישב בו וזה שאמר גורר אדם מטה כסא וספסל שלשתן טעם אחד הן. טרסקל הוא קערה פשוטה כגון שלחן קטן וכדתניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו גם זה לגובה עשוי לאכול בו ולתת בו חפצים. פי' אסלא הוא ספסל של ברזל דתנן האסלא טמאה טמא מת פרשה היא טמאה מדרס והברזל טמא מת וספסל זה של ברזל ועליו עור נטוי לישב עליו דתנן עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח ואמ' בתחילת (עירובין י) מאי עור אסלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עור כסא של בית הכסא והוא שאמרנו ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי לפיכך נקרא עור כסא של בית הכסא אלו כולן מותרין לנטותן לכתחילה. פי' אחד שפירש ר' ניסים בערובין בעור האסלא תנן התם עור האסלא וחלל שלו מצטרפים לטפח פי' כדי לעשות אהל לטומאה לא אשכחן במתני' כלל אלא בתוס' דכלים בפרק י"ו מאי עור האסלא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן עור של בית הכסא וכך שמענו כי בארץ יין יש להן כסא של ברזל ועושין לו שתי רצועות רחבות אחד מצד זה ואחד מצד זה כדי לתפוש הרגלים של ברזל שלא יפלו ויהיו מוכנים לישב ולעשות צרכיו לישב עליהן לפיכך עושין אותן כאצבעים או פחות מכן ונשאר בין שתי הרצועות שהוא אמצע הכסא מגולה ועושין עור גדול שהוא מכסה את כולו ותופרין אותו ברגל אחד של כסא ופורשין אותו על הכסא ונראה ככסא שהוא מלא ומכוסה בעור וכשרוצה לישב עליו לעשות צרכיו מגלה העור באמצע ומחזירו לרגל שתפור בו ונשארו שתי רצועות בלבד ואמצע הכסא פתוח ופנה לשם וכשהוא נפנה מחזיר העור ומכסהו ובלשון יון קורין אותו סילא ויש ספרים כתוב בהן הסלא טמאה ובלע"ז קורין לכל כסא סי"לא:

611

612אסל [פעראבשייען] ותוכחת נאץ לבי תרגומו אסלא לבי. ושבע תועבות נפשו תרגום ובשבע אסלית נפשיה מוסר ה' בני אל תמאס מרדותי דאלהא ברי לא תסני:

612

613אסלטין [וואלד]. ירושלמי דברכות פרק אין עומדין רבי ינאי ורבי יונתן הוו מטיילין באסלטין פי' סלטון בלשון רומי יער של עצים:

613

614אסמיטא [שמאלער וועג]. ירושלמי ברכות פ' מי שמתו הוה אתי' באיסמיטא עיין ערך סמיטא אשר פירושה בלשון רומי שביל צר:

614

615אסמכתא [ער שטעלט אוף זיך אונ האפט דאס ער ווירד עס זיכר אויספיהרן]. (ב"ב קסח) בגמרא דמי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו במאי קא מיפלגי רבי יהודה סבר אסמכתא לא קניא ורבי יוסי סבר אסמכתא קניא ואסיקנא והלכתא אסמכתא לא קניא מאי טעמא שסומך בדעתו שיכול לפורעו עד הזמן ולא גמר להקנותו ואעפ"כ אי קנו מיניה בבית דין חשוב בדלא אנוס קניא דהכי גרסינן (נדרים כז) בגמ' דנדרי אונסין והתנן מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו וכו' עד דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב:

615

616אסימון [אשטיקל זילבר אדר גאלד] בפרק קמא דמעשר שני אין מחללין מעשר שני על אסימון (במציעא נד) אסימון קונה את המטבע (ובברכות מט) בגמרא דמערבין בדמאי (עירובין לא) פי' אסימון כסף שאין עליו צורה מלשון סומא שאין לו עינים ובלשון יון קורין לכסף ולכלי כסף אסימי (א"ב פירוש בלשון יוני דבר שאין בו סימן וכסף או זהב אשר עדין חסר צורת המטבע ומלת אשמאי מענין זה עיין ערך אשמאי):

616

617אסמן [זא וויא ערך שלפני זה] (תרגום יאתיו חשמנים ייתו בנוי דחם אסמנא דמצרים):

617

618אסנא [דארן] (תרגום מתוך הסנה מגו אסנא):

618

619אסנא [קערנר פון אדרן] (בע"ז כח) בגמרא דמתרפאין ניתי קשייתא דאסנא ונינח פיקא להדי פיקא פי' גרעיני של דקל ושמו אסרי:

619

620אסנתא [מערזר] מכי רמו שערי באסינתא (בכתובות ח ע"ז ח) בגמרא דואלו הן אידיהן פי' מעת שנותנין שעורין במכתשת לפצלן לאכול בשמחת חתן. פי' אחר משעה שמתחילין לשרות שעורין באותו הכלי נקרא אסינתא לעשות שכר לצורך סעודת חתן איכא דאמרי כשרוצין לעשות חופה נותנין שעורין בעציצין עד שיצמחו ומוציאין אותו לפניהם כלומר כשם שצמחו אלו כך יפרו חתן וכלה:

620

621אסיסנא [סענעס בלעטר] יבישתא בגיטין ברפואות דמי שאחזו (א"ב אם פירושו סנה יש לגרוס אאסנ' יבשתא ואם הערך הוא סיסנא פירושו כמו סוסין וערך זה לא יתכן):

621

622אסף [פינדל קינד]. בקידושין בפרק עשרה יוחסין בריש משנת נתיני שתוקי ואסופי אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו:

622

623אספוגית [אשיטר קיכל] (דף מח בשבת בפ' המוציא) כן בגמרא דהמוציא חבל פירוש דבר קטן כדכתיב ורקיקי מצות ומתרגמי' אספוגין פטירין ושיעורן כסלע) (א"ב כל דבר קל מלא חורים ונקמט אם ידחק ביד נאמר אספוג על שם האספוג הגדל בים מהקצף הנקפה וכן שמו בלשון ישמעאל ואספונג בלשון יוני ורומי:

623

624אספדיכא [קוועק זילבר, אפארב וואס דיא ווייבר פארבן דאס גזיכט]. ומתרכא (דף סט) בגיטין ברפואות דמי שאחזו פי' כסף חי. פי' אחר מטיפולי נשים (א"ב פי' בלשון ישמעאל מין טפול הנשים ורפואה עשויה מעופרת נתוך בחומץ ונהפך לעפר לבן):

624

625אספטי [שווערד] (בפסיק' דויהי בשלח פרעה רבי נחמיה אמר במקל שהכו מצרים את ישראל בו לקו באספטי שהכו מצריים את ישראל בה לקו שנא' בסאסאה בסאה סאה פי' חרב קורין בלע"ז איספט'). (א"ב אספטי ואספתי מלה אחת פירושה בלשון יוני חרב וכלי רופאים ומבשלים ואורגים להפוך ולדחק מלאכתם מדרש שיר השירים פסקא אחזו לנו שועלים משל למדינה שמגדלת אספתרין למלך פירוש אנשים מלומדי חרב):

625

626אספטיה [גאסט הויז]: בבראשית רבה אחר הדברים האלה אמר רבי יודן גירות עבדות עינוי בארץ לא להם לת' שנה לאספטיה שלהן פי' אספטיה שם עיר (א"ב פי' בלשון רומי גרות והמלה היא כמו אושפיזא שענינה מנון גר ובמדרש שיר השירים פסקא עד שיפוח היום גריס לאוספיטליה והענין אחד):

626

627אספליא [זיכרהייט] (דברים רבה פ' כי תבא א"ר יהודה בר סימא אמן הזה יש בו שלשה אספליות שבועה וקבלה ואמונה לא ידעתי פירוש המלה אולי אסכלאות גרסינן ופירושה בלשון יוני דקדוקים ופירושים:

627

628אספלידא [הייל, קעלר]. (ב"ב ז) בגמ' דסמך כותל אחר הנהו בי תרי דפלגו בהדי הדדי חד מטייה אספלידא וחד מטייה תרביצא פי' אספלידא מערה פירוש אחר אכסדר'. פירוש תרביצא חצר. מפני שאול במערה תרגומו מן קדם שאול באספלידא (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מערה):

628

629אספלנית [פלאסטר]. (בכלים פ' כח) שלש על שלש העושה אספלנית בין בבגד בין בעור טמאה (שבת יח) רטיה שעושין מן חלב ודונג כדאמר אביי אמרה לי אם איספלנית' דכולהו כאיבי שב מיני תרבא וחדא קירא ומנהג אלו להנתן על מטלית של בגד ואח"כ ממרחין אותו על המכה (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מזור נפשט על בגד צר וארוך כמו צורת טחול אשר שמו אספלנין בל' יוני ותרגום בקצת ספרים בפידו להן שוע ישוו להון אספלניתא):

629

630אספמיא [דאס לאנד שפאניא]. ובגלות ירושלם אשר בספרד תרגום וגלות ירושלם די באספמיא. (ב"ר פ' מח) אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם דרמסקוס אסיא ואספמיא (א"ב מחוז מערבי נקרא אספניא וספרד בו ישבו כסאות ליהודים והם היו שרים ויועצי ארץ עד כי באף ובחמה נסחנו משם:

630

631אספנדמון [צעדר בוים]. בהגדת ילמדנו בויקחו לי תרומה ברוש אלטין תדהר אספונ"דמון (א"ב פי' בלשון יוני מין ארז):

631

632אספנן [פון דאס לאנד שפאניא]. (שבת קמה) חוץ מן המליח הישן וקוליס האספנין. (מכשירין פרק ו') רבי יהודה אומר חתיכת אלתית ודג המצרי הבא בקופה וקוליס האספנין הרי אלו בחזקת טהרה (שבת לט) ובריש גמרא די"ט שחל להיות בשבת פי' קוליס האספנין דג שבמקומות האספניא ושמו בלשון ערבי אלשבו"ט ובלשון הקדש שיבוט' ובלשון רבנן כופיא כדאמר מררתא דכופיא וי"א שהוא טוני"נא:

632

633אספניק [איין גארטל]. עשרה כסף וחגורה אחת תרגומו ואספינקי חדא והוא חגור חדשה:

633

634אספסתא [הייא]. כרפת בקר דמיא בגמרא דבאמת (בב"ב כ) אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי (ב"ב כ"ח) כגון אספסתא פי' אספסתא מאכל בהמה ובלעז פריי"נא. וכן תרגום אם יגעה שור על בלילו יגעה תורא על אספסתיה:

634

635אספקא [שאהל. בעכר]. (גיטין יד) רבי אחי ברבי יאשיה הוה ליה אוספקא דכספא בנהרדעא פירוש צלוחית של כסף ותרגום ירושלמי צנצנת איספקא:

635

636אספקלטור [אויף זעהר. אינשפעקטאר]. ויש ספרים שכתוב בהן ספיקלטור ומפורש בערך סמך (א"ב תרגום בפסוק ויהי כראות המלך וקמו אספקלטורי דמלכא):

636

637אספקלריא [שפיגל]. יש ספרים שכתוב בהן ספקלריא והוא בערך סמך (א"ב תרגום זהב וזכוכית דהבא ואספקלריא):

637

638אספיקיסין [דער גרעסטער]. מדרש אסתר ממוכן זה היה האיספקיסין שבכולם פי' בלשון רומי נכבד וחשוב:

638

639אספר [רעגימענט]. (סנהדרין קו) וצים מיד כתים מאי צים אמר רב ליבין אספר פירוש אותו מלכות צים נקרא ליבין אספר ובתשובות פי' לא כך הוא אלא ליגון אספר מחנ' של רומיי' שבאין עד אשור והורגין מכאן ואילך משעבדין (א"ב פירוש בלשון יוני מספר ידוע מאנשי מלחמה של רומיים ובלשון רומי לגיון והענין אחד במלות כפולות כמו פיילי פוטירין):

639

640אספר [סאפיר]. תרגום על פסוק ידיו גלילי זהב נפתלי חקיק על אספור פי' ספיר:

640

641אספרגוס [שפארגל גווייקט אין וויין]. (נדרים נג) מן הכרוב מותר באספרגוס. מן האספרגוס מותר בכרוב. ובגמ' דלא יפחתו לו (פסחים קי) אספרגוס מצטרף ואמרי לה אין מצטרף (ובברכות נא) תנו רבנן עשרה דברים נאמרו באספרגוס אין שותין אותו מזוג וכו' פירוש רב האי גאון ז"ל אספרגוס גופו ממיני כרוב והיו שורין אותו ביין וקורין אותו אספרגוס ובלשון יון אספרגוס יין של בקר כלומר ששותהו בבקר. ואמר הגאון הני מילי דאמירן ביה משום סכנת מזיקין דהוה נהיגי ביה והשתא לא נפישי כי ההוא עידנא ושאלו בשאילתות אספרגוס שאמרו חכמים סומכו במינו והתניא סומכו בפת ומשני הא בדחמרא הא בדשיכרא הי מינייהו בדחמר' הי מינייהו בדשיכרא רק אחריו לוקה והתניא לא רק אחריו לוקה הי מינייהו בעי רקיקה אספרגוס של יין סומכו במינו ביין ושל שכר סומכו בפת אספרגוס של יין רק אחריו לוקה ושל שכר לא רק אחריו לוקה (א"ב פי בלשון רומי משקה מעורב עם רפואה טחונה עד אשר דקה כעפר):

641

642אספרגלין [שפארגל]. ירושלמי בריש כלאים פרישין אמר ר' יוסי אספרגילין פי' בלשון ישמעאל חבושין אך אני אומר שפרישין פרי הנקרא כן בלשון רומי ואיני כחולק על דברי תנא שאין אנו כדאים ללחוך עפר רגליו אך יש שמית של פירות שהוחלפו ענינם ופירושם ואולי אספרגילין בזמן ר' יוסי שם פרי הנקרא בלשון רומי פריש עי' ערך פריש:

642

643אספרווה [מיליטער]. דידיה בשלישי אתי (כתובות ג) פי' המשואות שלו עם הפקיד שלו מקדים לפניו יום אחד:

643

644אספרטן [שניר. שטריק]. בויקרא רבה פרשת זאת תהיה תורת רפאינו ה' ונרפא אשה זו טווה מעה אחת דקה ומעה אחת עבה אלו לניבין ולעינות ואלו לאספרטין (

644

645א"ב פי' בלשון רומי חבל ומיתר):

645

646אספרי [אקליני מינץ]. (במעשר שני פ"ב) רבי טרפון אומר ד' אספרי כסף (עדיות ט) פי' הכסף נחלק לח' חלקים ד' חלקים נקראו אספרי ורב האי אמר אצפרי גורסין והם חתיכות של כסף:

646

647אספרמק [גוט אובסט]. (ביצה לז) דנותנין כלי תחת הדלף ההוא עכבר' דאשתכח באספרמקי דר' אשי אמר להו נקטוה בצוציתיה ואפקוה לבר' (ובמנחות מג) תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך מאה ממש. רב חייא בריה דרב אויא טרח וממלי להו באספרמקי ומגדי פי' אספרמקי מיני בשמים הן (א"ב פירוש פרמקי בלשון יוני בשמים ורפואות): אספרון [אווייסר פיש]. (ב"ר פרשה ו) ישרצו המים מביא שני דגים אחד אספרון ואחד מורון פי' לבן בלשון יון אספרון מורן בלשון יון חשוך וכן בב"ר אמרפל לשון חושך אמרה אפילה כמו חושך ואופל (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין דג טמא צורתו כמין קורנס והוא מאכל עניים ובלשון גמרא נקרא שפר נונא ומורון בלשון יוני ורומי מין דג טמא ארוך ודק עולה על שולחן מלכים):

647

648אספרנא [גשווינד]. בעזרא ועבדתא דא אספרנא פירוש במהרה:

648

649אספירס [דער קנעכלפון דעם פוס]. במדבר רבה פסקא פקוד כל בכור זכר שהיה דוד הופך איספירס פירוש בלשון יוני כפות רגלים:

649

650אספריסא [קליינר שפיז]. במגלת איכה דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ רבנן דתמן אמרי לאספריסא (א"ב פירוש בלשון רומי מין חנית קטן וגרסת הספרים היא כפרמא לאספריסא ופירש פרמי בלשון רומי מין צנה ומגן וטעם המאמר כי הפרמא מגינה נגד החצים אך ממכתם נקובה ונפסדת לא כן קורת ותיק החצים שאע"פ שהחצים נתונים בתוכ' אינה נפסדת עיין כל המאמר):

650

651אספתי [שווערט נאגל]. העושה מקום לקנה ולאספתי (באהלות פ' יג) בפ' העושה. ס"א ולאסבתי פי' כגון שמניחין חור בדלת להדליק ממנו הנר ולהוציא מאותו החור קנה או עץ שדומה לקנה שהוא למנעולים ושמו אספתי וי"א אספתי אבוקה וי"א יתד לתלות בו כלים:

651

652אספתין [זא וויא ערך שלפני זה] שמות רב' פרשת החדש הזה לכם בשר ודם שהוא קינה עבדים ואומר עשו אספתין פי' סייף עיין אספטי):

652

653אסקטלא [קליינשיסלי, שאהל]. במשנה אלו מגלחין אין מוליכים לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון אלא בסלים. ובסוף כלים הטבלת והאסקוטלא של זכוכית טהורין פירוש טבלא כמין שלחן בין של כסף בין של זהב בין של זכוכית. אסקוטלא כמין קערה קטנה וכן שמם בלעז טבל"א טב"ולא אסקוטלא איסקודי"לא (א"ב בלשון רומי כן שמו):

653

654אסקוטלא [רימן קאנטשיק]. טרק לי באסקוטלא אאפותאי בסוף פרק חסידים ובע"ז פרק אין מעמידין (דף כח) בגמר' דמתרפאין האי סימטא פרוונקא דאישתא היא מאי תקנתיה נמחייה שיתין אסקוטלי ונקרעיה שתי וערב פירוש כשכופף אדם אצבעו על בוהנו ופושט בכח ומכה בה (א"ב פירוש בלשון יוני שבט ורצועה וגם נקראו כן ראשי הפרקים שביד):

654

655אסקולוסטיכא [גרוסר גלעהרטר]. בבראשית רבה פרשת ויהי רעב בארץ ייעול ר' יהושע בן חנניא שהוא אסקולוסטיכא דאורייתא (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי למדן ושקוד בבית המדרש ובירושלמי דברכות פ' תפלת השחר ר' תנחום בר אסקולוסטיכא אולי היה בנו של רבי יהושע:

655

656אסקונדרי [דוימן. שאך שפיל]. (בפרק קמא דף כא בקדושין) בגמרא הנרצע נקנה ברציעה אמר ליה רב נחמן לרב ענן כי הויתו בי רב שמואל באסקונדרי איטללתו ויש ספרים שכתוב בהן סקונדרי בלא אלף פירש רבי חננאל בגורי כלבים הייתם שוחקים פירוש אחר שחוק ששוחקין בו תינוקות מביאין שברי חרס ועושין אותן כמין סלע עגול ועושין ממנו עד שלשים ומשחקין בהם הלכך אמר להם כשהייתם בי שמואל באסקונדרי הייתם משחקין שלא למדתם טעם שמועה זו ואמ' ששמם בלע"ז ברינ"י וכן פי' ההוא (נדרים כה) בגמ' דנדרי הבאי (ובשבועות כט) לאו לאפוקי דאי יהי' ליה אסקונדרי ואסיק להון שמא זוזי:

656

657איסקפא [קליין שיפל] ירושלמי דב"ב פרק המוכר את הספינה האיסקפא והביצית פי' בלשון יוני ורומי ספינה קטנה ובתוספתא גריס איוקפא עיין שם:

657

658איסקפי [גדעקטר וואגן] מדרש תהלים מזמור בברחו מפני אבשלום אסקפי של בת שבע מהלכת לפני דוד פירוש בלשון יוני עגלת צב עיין ערך סקפסטי):

658

659אסקפטי [דעק. מאנטל]. מדרש איכה פסקא גלתה יהודה אומות העולם שהם מהלכים באיסקפטיות שלהם אין גלות' גלות פירוש בלשון יוני כסות ולבוש:

659

660אסקרא [היישרעקן]. (חולין סה) בגמרא רוב חגבים מאי זחל אמר אביי אסקרא:

660

661אסקריטאון [רייארן] דדהב תרגום צנתרות הזהב:

661

662אסקריטון [דינר קיכן]. וחלת המסרת בפ' קמא דחלה (בפסחים עג) בגמרא דאלו דברים. תרגום כצפיחית בדבש כאסקריטון בדבש ואמר כי בלעז שמם קורסטו"לי (א"ב בלשון יוני אסכריטין מין חלה נאפה על גחלים או במתכת בלי שמן):

662

663אסקריא [זעגל בום פון דער שיף]. תלא נפשיה באסקריאה (תענית כא) (ובמציעא סט) בגמ' דשמין פרה. ספינה נעשות לה אסקריא. בית הבנוי בספינה ובאסקריא בכל הבתים פרק י"ב (בנגעים פ"ז). ס"א בספינה ובאסדא (בנזיר נה) בקרון ובספינה ובאיסקריאה (וב"ב עג) תורן אסקריא וכן הוא אומר ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך (א"ב אסקדיא באות דל"ת אסכדיא פי' רפסודות אבל אסקריא באות רי"ש הוא תורן):

663

664אסקרטורי [סעקרעטער. געהיים שרייבר]. ירושלמי דכתובות פי' הנושא את האשה אליחרף ואחיה תרי אסקריטורי דשלמה פי' סקרטרי בלשון רומי סופרי סוד:

664

665אסר [בינדן]. אסורייתא דחרדלא בגמרא דאין מוליכין (בביצה יב' (א"ב פי' חבילות אסורות). איסור והיתר (במציעא פו) בגמ' דמעשה דהשוכר את הפועלים:

665

666אסר [איין קיפר געלד אין רום] (קדושין ב) פרוטה שאמרו אחת מח' באיסר האטלקי (ובמציעא סו) בגמ' דכיצד לקח הימנו חטים ולא כאיסרו הבא לידו פי' בשעה שאמר הלוה למלוה יש לי חטים שאתן לך במה יקנה המלוה אותה העת לא נתן ללוה איסר שיאמר מעותי קנו לי והחטים לא משך לפיכך לא קנה. עד שיראה איסר שכנגד לבו (בברכות ל) פי' כשכופף אדם מתקפל טבורו בתוך מיעיו ונראה הסחוס והוא ציפוי נפש שבשילהי החזה באמציעתו בולט והוא כשיעור איסר ויש מפרשים עד שיכוף קומתו ויראה איסר מוטל בארץ כנגד לבו מפני שהאיסר מטבע קטן ואם לא ישוח ויעיין אין מביטו בארץ בעת שהוא מכוון ומוטל כנגד לבו (א"ב פי' בלשון יוני מין מטבע רומיית של נחשת והיה כפל המטבע הנקראת בלשון רומיית דיפונדיון וחכמינו קראוה פונדיון):

666

667אסר [גפאנגן. פרבאטן]. (בסנהדרין לז) בגמרא דואלו הייתם יודעים בני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו אסיר שעברתו אמו בבית האסורין שאלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי דאין אשה מתעברת מעומד והיא נתעברה מעומד ד"ת שנשאל אל באלתו ומחל לו על כל עוונותיו ומה שמו נחמיה בן חכליה שמו ומפורש בויקרא רבה בפ' זאת תהיה. איסור כולל (מכות כב) בגמרא דיש חורש (שבועות כג) בגמרא דשבועה שלא אוכל ואכל אוכלין (בקדושין עז) בגמ' ישראל שנשא חללה איסור מוסיף אית ליה (ביבמות לג) בגמרא שני אחים איסור כולל ואיסור בת אחת (בכריתות יד) בגמ' דיש בא ביאה אחת (בנזיר לז) מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה מנזיר מה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו נתנה בו תורה טעם כעיקר (בפסחים מד) פי' נזיר שאין איסורו איסור עולם אלא עד מלאת ימי נזרו בלבד ואין איסורו איסור הנאה ולא התנה עליו אלא עד שתייתו בלבד דהא תנן מערבין לנזיר ביין. ויש היתר לאיסורו שאפילו זה היין בעצמו שנאסר לו בשתייה עכשיו אחר מלאות ימי נזרו מותר הוא בו ביין עצמו שנאמר ואחר ישתה הנזיר יין עשה בו משרת ענבים שאין בו אלא טעם יין כענבים עצמן כלאים שאיסורן איסור עולם שנאמר את חקתי תשמורו חוקים שחקקתי לכם כבר תשמרם באיסורן לעולם. פי' אחר כלאי הכרם שאיסורן איסור עולם שלעולם אסור לזרוע כלאים ואיסורן איסור הנאה דכתיב פן תקדש המלאה דרשינן ליה תקדש תוקד אש ואין היתר לאיסורו לעולם כי לשריפה הוא הולך והוא הדין לערלה בשתים שאיסורו איסור הנאה ואין היתר לזה האילן כולו בשני ערלה כלל לא בו ולא בפירותיו כלל אבל לאחרי כן מותרין הפירות והאילן. אסרי לגפן עירה אין לך כל גפן וגפן שבאר' ישראל שאינה צריכה עיר אחת לבצרה אין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו עושה פרי משאוי שני בני אתונות וכו' בסוף (כתובות קיא):

667

668אסרט [שטראז]. (עירובין יז) המוצא מת מוטל באסרטי' מפנהו לימין אסרטיא או לשמאלה וכן (ב"ק פ"א). הזורק מן הים לאתרטיא (שבת ק) בגמ' דחולית הבור ובילמדנו בריש קדושים תהיו אם מהלך את עמי באסרטא בסילקי הריני עמך ומשמרך פי' אסרט' כמו אסטר"טא של מעלה (א"ב תרגום ארחות תימא אסרטא תימא):

668

669אסרטיון [גזעלשאפט. צונפט]. (ב"ר פרשה פה) ויהי אחר הדברים הן אדני אמר מתיירא אני מאדוני אמרה אהרגהו אמר לה לא דיי שאמנה באסרטיון של נואפין אלא שאמנ' באסרטיון של רוצחין פירוש חבורה לפי הענין (א"ב פירוש בל' רומי כתב קיום):

669

670אסיתא [מערזר. שטאמפ] חסידתא. (בשבת עז עירובין קב) בגמ' דנגר המוצא תפילין ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל דהוא מחזק' אדריבא והוו שקלי בה בי עשרה ושדו לה אדשא אמרו הרי תורת כלי עליה (ובמועד קטן כב) נשיאה שכיב א"ל רב חסדא לרב נחמן בר אמי כפו ליה אסיתא בצבורא. (וכתובות מט) בגמ' דהאב אינו חייב במזונות בתו כפו אסיתא בצבורא וליקום עלה ולימא הכי עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני. (בחולין נב) בגמר' דנשתברו רוב צלעותיה אמרו התם בוכנא בלא אסית' הכא דרב כהנא ורב אסי בוכנא ואסית' (בנדה לו) בגמ' דהמקשה נדה אסיתא דנחשא פי' אסיתא חסידתא כלי שסובל המכות כחסיד הנעלב. פי' אחר אסיתא חסירה שחסירה מבפנים והוא מדוכה והיא מכתשת ובלשון לעז מור"טרו:

670

671אסתא [קריגרן]. (ב"ר פרשה יד) לא טוב היות האדם לבדו אמרין ליה תלמידוהי שבק הדא אסיתא מינך ובויקרא רבה בוכי ימוך אחיך בסוף פרשת משכיל אל דל פירוש מכעסת לפי הענין:

671

672אסתדירא [זעגל בוים פון דער שיף]. (שבת קיא) קטרא דקטרי באסתדיר' הוא אסקריא והוא תורן שקושרים בו חבל קטן והוא קשר של קיימא שהוא כמין טבעת ואינו ניתר לעולם וחבל אחד שקושרין באותו טבעת דעיילי ביה נגרי פירוש הקלע כשבאין להרימו על הספינה והוא קטרא דקטרי פי' כך היו עושין לספינה מנקבין בה ועושין לה כמין טבעת ואינו זז משם לעולם וחבל אחר ארוך פעמים קושרו בו ופעמים מתירו ואינו של קיימא:

672

673אסתהר [ליכט. שטערן] תרגום אם אראה אור אין אחמי אסתהר פי' כמו אסתרא:

673

674אסתוורא [שליסל ביין. שפיציג שטיק האלץ]. עד ארעא נחית (ביבמות קג) בגמ' דשתי פרשיות הא דעבידא כי אסתוורא.(ערכין יט) אמר רב פפא האי אסתוורא עד ארעא נחית פי' אסתוורא הוא עצם היורד מן השוק עד העקב עד ארעא נחית ואין בו פסוק עד סוף העקב פירוש הא דעבידא כי אסתוורא כעין השוק עד פיסת הרגל שחציה זקופה וחציה שכובה. באשורו אחזה רגלי תרגום באסתווריה אחדת רגלי (א"ב פירוש בלשון יוני עץ זקוף וחד כיתד ובפרט אם בראשו עץ אחר כמו לחי וקורה):

674

675אסתלנינית [גזעלשאפט]. של מלאכי חבלה ותכספית שהוא רוח רעה יושבין ושומרין לאדם מתי יעבור על אחת מאלו ויכשל בסוף גמ' דג' שאכלו:

675

676אסתנא [דערצפון ווינד]. (ברכות סא) בגמ' דעל ההרים אימתי מתחזי רקיע בטהרתו אמר עולא בזמן דאתי מיטרא כולה ליליא ובצפרא אתי אסחנא ומגלי לשמיא. (בערובין פה) בהלכה דהדר עם הנכרי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה צריכא הלכתא צילותא כיומא דאסתנא (במגלה כח) בגמ' ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת האי דקא עיילינן לבי כנישתא לאו משום מטרא אלא משום דבעיא שמעת' צילות' כיומא דאסתנא. (בשבת קיז) בגמ' דמצילין תיק הספר אי בעית אימא דמנח אפתורא דדהבא אי נמי יומא דאסתנא (בכתובות כג) עדיה בצד אסתן ותיאסר. (קידושין יב) בגמרא דבית הלל אומרים בפרוטה לאו היינו דר' חנינא דאמר עדיה בצד אסתן ותיאסר פי' עדים אלו בצד צפון ותיאסר. פי' יומא דאסתנא יום שמנשבת בו רוח צפונית ולארבע רוחות יש להן שמות רוח מזרחית שותא רוח מערבית אוריא רוח צפונית אסתנא רוח דרומית שדיא נשיב כמו משיב. מצפון זהב יאתה תרגום מן ציפונא אסתנא ייתי:

676

677אסתניד [דיא האסט איהם קראנק גמאכט]. שבקן דאסתניד בקמיתא (ב"ק מ) בגמ' דשור של פקח ויש ספרים שכתוב בהם שבקן אסתגר פי' חליתו מזאת השאלה כגון אסתניס אני שהוא בלשון יון חולה ויש שהן בין היונים לועזים והנה אביך חולה אסתנס ויש לועזים ארוסטום:

677

678אסתנדרא [בהערשר. שטאט פרעזעס] דמישן. (קדושין עג) (ובגיטין פ) בגמרא היה במזרח ההוא גיטא דהוה כתיב ביה לשום אסתנדרא דבשכר פירוש שלטין של אותה העיר (א"ב פירוש בלשון יוני איש ואדון העיר):

678

679אסתנס [איידלמאן. שוואך. קרענקלך]. (ברכות יו) איני כשאר כל אדם אסתניס אני (ביומא ל) במשנה אם היה כהן גדול זקן או איסתני' מחמין לו חמין. (ובגמ' דמסכת תמיד) מעשה באחד ששתה מים ונתן לתלמידו ולא שפך מהן ואותו תלמיד אסתניס היה ומת בצמא באותה שעה אמרו לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהן. (ובב"ב קמה) בגמ' דהשושבינות רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני' וטוב לב משתה תמיד מי שדעתו יפה (ובפסחים קח) בגמ' דסמוך למנחה רב ששת אסתני' הוה. (בסוטה יא) ובגמרא דוכן לענין הטובה כלום אתה אסתני' יותר מפרעה. (בסנהדרין ק) גמרא דרבי עקיבא בחלק רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני' (בב"ר יא) ויברך אלהים מפני האסתניסי' פי' אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת כל דבר לראות דבר מאוס קורין לו אסתניס (א"ב פירוש בלשון יוני איש חלש ומזגו רע):

679

680אסתוננסין [מאגיסטראטס, בעאמטן] ירושלמי דמעשר שני פ' כרם רבעי. ר' הושעיא מפיק תלתא איסתוננסין ומפרק על פומון פירש המפרש מין מטבע ולא דקדק פירוש אסתונומוסין בלשון יוני ממונים על דברי העיר:

680

681אסתקר [זעהן. בליקן]. (כתובות סב) בגמרא דהחמרי' דל עינה חזיתיה אסתקר פרת רוחה. ס"א סוי לבה פרח רוחה:

681

682אסתקטון [פיינר בומל וואש שמעקט זייער גוט). בריש ויקרא רבה פרשת והוא ישקיט וראשית שמנים ימשחו רב יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אסתקטון ס"א אנתכתון. ס"א סטכטון (א"ב פירוש בלשון יוני שמן הנוטף מעץ של מר עיין ערך אסטכטון):

682

683אסתרא [איין גילדני מינץ אין דעס ווערט פון איין שקל]. אסתירא מאה מעי מ"מ מאה מעי אסתיר' אסתירא (ב"מ קב) פי' מאן דאמר ליה לחבריה אסתירא מאה מעי יהבינא לך יהיב ליה מאה מעי דתפוס לשון אחרון מאה מעי אסתירא יהיב ליה אסתירא סלע קטן דהוא פלגא דזוזא. (קדושין יא בגמרא) דכסף בית שמאי אומרים בדינ' תניא התוקע לחבירו נותן לו סלע ולא תימא סלע ד' זוזי אלא מאי סלע פלגיה דזוזא דעבידי אינשי דקרו לפלגיה דזוזא אסתירא וזו הלכה כולה (בכורות מט) בגמ' דה' סלעים של בן פירוש סלע זו פלגא דזוזא וקרי אינשי לפלגא דזוזא אסתירא דהיינו סלע והאי סלע הוי אחד משמונה בסלע דאורייתא ובזו ההלכה יש אסתירא סורסיא פי' סלע של אותו מקום שהן קלים פי' אחר סורסיא הוא כסרסור שבו עושין כל סחורה (ובכתובות צג) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הותירו זווי חדתי ופחתו אסתירא דצניתא פירוש לא הותירו זוזי חדתי שלא נשכרו יותר על קרן שלהן אלא שנתחלפו מעותיהן רעים בחדשים וטובים לפיכך נוטל כל אחד לפי מעותיו שנתחלפו אבל אי משתכרי יותר על קרן שלהן חולקין לאמצע וכן פחתו שהיו מעותיהן שהטילו טובים ועשו בהן סחורה והפסידו שלא לקחו מן הסחורה אלא פשיטים רעים בחשבון הטובים שנתנו. אסתירא זוזא דצניתא מכה שיש לאדם ברגלו ומשימין עליה סלע שאינה יוצאת לרפואה כדתנן יוצאין בסלע שעל הצינית (א"ב פי' בלשון יוני אסתירא מין מטבע משקלה שקל הקדש חצי אונקיא והוא סלע גדול ושוה ארבעה זוזים וסלע קטן שוה חצי זוז וסלע ואסתירא אחד הם ומשקל בקע לגלגלת שנים דרכמים כמאמר יוסיפין כי באונקי' שמונה דרכמים ובכל דרכם שלשה גרמסין יונים וזה תרגו' ירושלמי בקע שתא גרמסין והפרסיים עשו גם הם מטבע בשם אסתיר' כמו היונים):

683

684אסתרא [ליכטיגר שטערן] תרגום על פסוק ויהי אומן את הדסה אתקרי שמה אסתר בשם כוכב נוגהא יונית אסתירא פי' בלשון יוני קוראים לכוכב המאיר אסתיר בעל הערוך הביא בערך סהר מימרא דהגדת מגלה ולמה נקרא שמה אסתר על שם אסתהר):

684

685אסתרוקנית [איין ארט וואס מען מאכט דארט גראב זאלץ] (בב"ב כ) בגמ' דמרחיקין מי רגלים לא קשיא כאן במלח סדומית כאן במלח איסתרוקנית. (ביצה לט) בגמ' דוכן האשה פירוש מלח סדומית ומלח איסתרוקנית מקומות הן ומלח סדומית אינו נימוח במים עד שישחק. (במנחות כא) לא תשבית מלח הכא מלח שאינה שובתת ואיזו זו זו מלח סדומית מניין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח אסתרוקנית תלמוד לומר תקריב:

685

686אסתרתגין [פירשט. מיניסטר]. תרגום הפרתמים אסתרתגין עיין ערך אסטרטיגי):

686

687אע [האלץ] תרגום כל כלי עץ מכל מן דאע):

687

688אפא [קלאפר, שלאנג] משכא דאפא דכרא (ביומא פד) בגמ' מי שנשכו. (ב"ק יו) צבוע זה אפא פי' מפרקיה דרב יוסף שמעינן דנפרז' וצבוע תרווייהו אפא נינהו מיהו נפרז' שם הנקבה וצבוע שם הזכר גיא הצבועים תרגומו מישר אפעים אפעה מוליד לשבעים שנה וכנגד' באילן חרוב בפ"ק (דבכורות ח) (א"ב וגם פי' המלה בלשון יוני נחש):

688

689אף [אויך]. (במנחות צח) מדת בשר ודם מסית את חברו מרדכי חיים לדרכי מיתה והקב"ה מסית את האדם מרדכי מיתה לדרכי חיים שנאמר ואף הסיתך מפי צר מגיהנם שפיה צר שיהא עשנה צבור בתוכה ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כולה צרה ת"ל העמיק הרחיב ושמא תאמר למלך לא הוכן ת"ל גם היא למלך הוכן ושמא תאמר אין בה עצים ת"ל מדורת' אש ועצים הרבה ושמא תאמר זה הוא שכרו ת"ל ונתח שלחנך מלא דשן:

689

690אפדנא [פאליץ] (ברכות נו) בחלומות דרבא דהרואה אפדניה דאביי דנפל (ובמועד קטן יב) מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת. (ב"קיב) בגמ' דחבתי בתשלומי נזקו אמר להו רב נחמן זילו אהדורו ואי לא מגבינא לכו לאפדנייכו מינייהו ובריש גמ' דהמפקיד אזל רב נחמן אגביה לאפדניה מיניה פי' אפדנא חצר (א"ב והוא לשון מקר' ויטע אהלי אפדנו. ותרגום ונטה אף שפרירו ויגוד ית אפדניה אך בעל הערוך גרס אדניה עיין ערך אדן):

690

691אפדייני [אגילדן צירינג וואס דיא ווייבר טראגן אוף דעם קאפף] אמר רב יהודה משמיה דאביי אפדייני כן כתוב בנוסחאות דידן ופי' רש"י תכשיט כמו ציץ של זהב נתון במצח ובעל הערוך גרס אבזייני עיין ערך אב קמא ותימא שהוא גרס גם כן אפזייני עיין שם:

691

692אפדת [איין בילד]. מסכת זהבן תפתר החקוקין על גופה רבי יעקב דכפר חנן תפתר למשתחוה לאפוד עצמו כענין שנאמר וישם אותו גדעון לאפוד בפרק אמר רבי עקיבא בירושלמי:

692

693אפזייני [זא וויא ערך אפדייני למעלה). (שבת נז) כבר פירשנוהו בערך א' (א"ב כאן גרס אפזייני ובערך אב גרס אבזייני ובנוסחאות דידן כתוב אפדייני עיין שם):

693

694אפזים [שפרינגן. לויפן] (ב"ר סט) ויצא יעקב עולים ויורדים בו מעלין בו מורידין בו אפזים בו קפזים בו סוטנים בו:

694

695אפחזיהו [אויף גבלאזן] (פסחים נ) פרק מקום שנהגו ת"ר המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם מאי טעמא כיון דנפיש אפחזיהו שלטא בהו עינא פי' נפחייהו:

695

696אפטא [זיבן] פי' בלשון יוני שבעה עיין ערך זיטא:

696

697אפטיא [הערשאפט. רעגירונגס צייט] בפסיק' דבחדש השלישי למלך שנשבה בנו ואמ' היו מונין אפטיא לפדיון בני כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא ליציאת מצרים למלך שהיה משיא את בתו ואמ' היו מונין אפטיא לנישואי בתי כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא למתן תורה שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני ובפסיקתא דבחדש כענין הזה (א"ב פי' בלשון יוני שררה ושלטון של שני שרים רומיים הנבררים מדי שנה בשנה למשול בכיפה ובכל ספרי זכרונות היו כותבים בשעת שררת פלוני ופלוני לכוון הזמן ולקבוע מנינו:

697

698אפוטניאות [איין שלעכטר מענש וואס מען האט איהם שון פרארטיילט צום טודט]. מדרש קהלת פסקא כל הדברים יגעים אזל ואשכחיה עבד כן איפטוניות פי' בלשון יוני רשע ושנגמר דינו ויש מפרשים שהיה מסרס ויש סמך לפירוש זה מן פוטינון עיין שם:

698

699אפוטניתא [נידרלאג. מאגאזין] תרגום ירושלמי בפסוק עשה לך תבת עצי גפר וחמש אפוטניתא בימינא פי' אוצרות כמו אפוטיקין:

699

700אפיטיקין [שטאל. מאגאזין]. שמות רבה ויסע משה הצאן אין מתקנין ליה אפוטיקון פי' בלשון יוני אוצר כמו אפותיקין עיין שם):

700

701אפטרא [גרינדלכר בווייז]. במדבר רב' פ' מאשר יקרת בעיני נכבדת ר' יוסי עבד ליה אפטרא פי' ראיה מופתית:

701

702אפיטרכא [שאף]. (בב"ר פ' צה) והקול נשמע תזל לגב. אפוטרכא דידהון אמר להון רבהון דיהודאי אמר הדא מלה והוא תימא וכו' פירוש נשיא שלהן ובלע"ז פטריאר"כא:

702

703אפיטרופוס [קוראטר. פאר וואלטער, פארשטעהר] בפסקתא דעשר תעשר אילין אפוטרופיא דנפקין לקריתא. (פסחים פח) יתום ששחטו עליו אפוטרופוס אין אפוטרופין לעריות (כתובות לג) פירוש אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפוטרופוס לעריות. תרגום ירושלמי יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ אפיטרופין על ארעא. אתה תהיה על ביתי פי' אפיטרופוס אבי ילדים בלשון יון פטירא פידיאה וכן בלע"ז אב פט"ר. (א"ב פי' בלשון יוני ורומיי ממונה ופקיד):

703

704אפי [שטיקר האלץ צווייגן]. (ברכות מו) שגרא ליה בשיתין אפי פרסיית. (גיטין סא) חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי אופי ונתרן תמרי. (ע"ז כו) בגמ' דבת ישראל לא תיילד בע"ז נפישא בישתא דההיא איתתא דקא משכלנא מינייהו כי אופי בנהרא פי' אופי עיקר חריות של דקל בישתא כינוי זכות היא רבות זכיות של אותה אשה שהיא הורגת מהן כי אופי בנהרא. פי' אחר בישתא רעות כלומר יהי רצון שירבו רעות לחברתה כמו שאני הורגת מהן כחתיכות של עצים השטים בנהר:

704

705אפי [מיינונג. ווארט]. בפסיקתא דסוכה פנה אל תפלת הערער א"ר ראובן אין אנו יכולין לעמוד על אופו של דוד פעמים קורא עצמו מלך ופעמים קורא עצמו עני וכו' כל זה בויקרא רבה באמור אל הכהנים בפסוק קחו מוסרי פי' אופו עיקרו ויש אומר אופי בנהרא כמו זה שורש של דקנים וכן אופתא (סוכה לב) בגמרא דרבי יהודה ואימא אופתא כפות מכלל שהוא פרוד והאי כפות ועומד הוא ובלעז צופ"ו. (בחולין מז) ריאה דמיא לאופתא טריפה אית דאמרי פחוזה כאופתא פי' פחוזה קלה כדכתיב אנשים רקים ופוחזים אית דאמרי דנפיחה כי אופתא נפוחה מחולי אית דאמרי דשיעה חלקה כלומר אין קמט כאשר הקיר כשטוחין אותו. ובהגדת ילמדנו ומי גוי גדול א"ר הושעיא מי כאומה זו שהיא יודעת אופו של אלהיה יודעין מה הוא מבקש והן עושין יודעין היאך מחבבן וכו' ס"א אופו דעתו (א"ב פי' בלשון יוני קול ודבור):

705

706אפיא [קראפט. שטארקייט]. בחלק אמר קמיה רבון דעלמא כו' אי ענית לי ואי לא אמינא הא כל אפיא שוין ובפסיקתא דשובה אם עונה אותי הרי יפה ואם לאו הא כל אפיא שוין. ובריש מגילת איכה ראו מה היו עובדין הא חזרו כל אפיא שוין. פי' אפיא מעשה של כל אלהות שוין אפיא דעמון ומואב כל האומות שוות:

706

707אפייטרוס [טיהר ארצט] מדבר רבה פ' איש איש כי תשטה אשתו חמורה חולה והוליכה אצל אפייטרוס פי' בלשון יוני רופא הסוסים והבהמות:

707

708אפיוטות [דרוואקסנע קינדר]. ירושלמי דגטין פ' הניזקין על משנת הפעוטות אפיוטות פדייא פירוש בלשון רומי פוטי ובלשון יוני פדייא תינוקות גדולים:

708

709אפיין [קליינר העריג. סארדעל]. (חולין סו) ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והאפיין (א"ב פי' בלשון יוני ורומיי מין דג קטן לבן ועיניו גדולות):

709

710אופיון [אפיום. דאס איז איין זאפט וואס מען בנוצט איהם אונ דיא אפטייקן] ירושלמי דע"ז פרק אין מעמידין אהן אופיון סכנה פי' בלשון יוני ורומי מיץ נפקא מזרע ועשב הפרגין ולו סגולות נפלאות ברפואה כאשר נסיתי ואם לא יותן בכמות הראוי סם המות הוא:

710

711אפך [ענטלויפן]. תרגום וינס ואפך והוא לשון דמחזירי תיבין לאחוריהן ומערקין:

711

712אפכי [קוויטונג]. (ב"ר מב) ויהי בימי אמרפל ויהי כאשר נלכדה ירושלם אמר להם עוד היא שמחה שבו ביום נטלו ישראל אפכי על עונותיהם דאמר רבי שמואל בר נחמני אפכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש תם עונך בת ציון וכל זה הענין במגלת איכה בפסוק תם עונך. ובויקרא רבה ויהי ביום השמיני בסמוך ולזקני ישראל וכי ימוך אחיך בפרשת אשרי משכיל אל דל אמר רבי לוי בשם רבי חמא ב"ר חנינא כ"ב פעמים כתוב כאן אשרי ומכולן לא נטל אפכי אלא זה בלבד ומה אפכי נטל אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ואין לך יום רעה אלא יום דינה של גיהנם שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ואומר אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת פי' בלשון יון קורין להנחה אפכי כלומר מוחל להם עונותיהם (א"ב פירוש בלשון יוני ורומיי שטר פרעון כמו שובר):

712

713אפכיות [שריפטליכע בשטעטוגג דאם מען איז שון נישט מעהר שולדיג]. בילמדנו בפרשת ציצית לבעל הבית שהיה שוקל בארנונות וכותב אפכיות אמר לו אביו הזהר באפכיות האלו שכל חייך נתונין בתוכן כך אמר להן הקב"ה לישראל הזהרו במצות האלו שהן חייכם שנאמר כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ענין ספרי זכרונות (א"ב גם זה מענין הקודם):

713

714אפוכי [קערקר. ארעסט]. מדרש איכה בני אשפתו בני אומירי בני אפוכי פי' בלשון יוני מסגר ולכידה וטעם המלה אנשים חשובים שבוים נעצרים בבית כלא עיין ערך אמרי:

714

715אפל [שפעט. שפעטצייטיג]. הא בחרפי הא באפלי (תעניות ג) באפלת' הוו בניסן בגמרא באחד באלול:

715

716אפילו [ווען אויך]. תרגום אף בל נטעו אפילו יפשון ומלה זו מורגלת בלשון תלמוד והיא מורכבת מן אף אלו:

716

717אפליון [פארנימר. קאריטאר]. נכנס לאפליון נכנסו אחריו (ברכות יו) בגמ' כשמת טבי עבדו פי' חדר לפנים מטרקלי' כמו עופל ובחן ויבא אל העופל:

717

718אפליון [פרוויסטונג, אונטרגאנג]. בריש ילמדנו כשהקב"ה רואה בתי ע"ז יושבין שלוין וביתו שמם ועשוי דיש לערלים ולשועלים שנאמר שועלים הלכו בו אותה שעה מסתכל אפליון של עולם והוא מזדעזע שנאמר המביט לארץ ותרעד (א"ב פירוש בלשון יוני עזרה וחצר):

718

719אפיליון [איין הוט אדר אטוך וואס מען וויקלט ארום דעם קאפף]. ומעופרת (שבת קיט) בגמר' די"ח כלים פי' מסוה (א"ב פי' בלשון רומי פליון מעיל ומעטה עיין ערך פליוס):

719

720אפיליון [זא וויא ערך שלפני זה] בפ' כ"ט דכלים ואפיליון של ראש עיין ערך פליוס כי היא גרסא אמיתית:

720

721אפליית [אויסלאכן, אויסשפעטן]. כדאמר ליה אנא לא אפליית בך בירושלמי בפרק ג' שאכלו). (ובב"ר פ' צ"ב) וירא יעקב כי יש שבר במצרים פירוש ענין שחוק וליעוג:

721

722אפליקתא [אשיין גשטיקט קלייד] (מדרש שיר השירים פסקא גן נעול אחותי תרגם עקילס אפליקתא עיין ערך פליקט כי היא גרסא אמיתית):

722

723אפמא [פענסטר, עפונג]. ההוא דקלא דהוה ליה לאביי והוה סליק באיפומא (בעירובין ק) בפרק המוצא תפילין (קידושין פא) נפל סיהרא באיפומא. (ובחולין נא) בגמ' דנפלה מן הגג ההוא גדיא דהוה ליה לרבינא אזא חולשא מאיפומא נפל מאיגרא לארעא פי' אפומא ארובה בתוך הבית פתוח לגג והוא לול בלשון קודש. פי' דיקלא דהוה סליק באיפומא היתה עולה אותה תמרה על הגג ובגג היה לול ויוצאת מן הלול ויוצאת באויר הגג והיו עכשיו ענפיה בפחות מג' טפחים לגג אתא לקמיהו דרבה ורב יוסף ושרו ליה לישב עליו:

723

724אפומטא [לאמפ, לאמטערן] בפסיקתא דויהי בשלח כיצד היו המים עשויין לישראל כחומה דרש רבי יוחנן כאילין קנקילא ארקת סרחבת אשר ואמרת תמן הוינא ולא הוון אלא כאילין אפומטא פי' מראות:

724

725אפמיא [דער נאמן פון אשטאט אין אזיען]. אריסטון הביא בכורים מאפמיא בסוף חלה. (בקדושין עא) לתתא בדיגלת עד היכא אמר רב פפא בר שמואל עד אפמיא תתאה תרתי אפמיא הויין תרגום ירושלמי שפם אפמיא וירד הגבול משפם וייחות תחומא מאפמיא:

725

726אפימיליה [אגוויסי גאטיגג קרייטכצר]. (ירושלמי דנדרים פרק הנודר מן הירק מהו שיהא מותר במיני אפמילי' כגון נב"עה ומסר"ולה ופילו"ליה לא יכולתי לפרש מלות אלו):

726

727איפומנימא [ערקלערונג, בשטעטיגונג] (דברים רב' פרשת ואתחנן הרי איפומנימא שלו נקרית פירוש בלשון יוני ספר זכרון וגזר דבר):

727

728אפנדה [בייאגארטל וואס מען האלט דרינן געלד). (ברכות נו) לא יכנס אדם להר הבית במקלו במנעלו ובאפונדתו פי' כלי לבוש שהוא חלוק קטן ויש בו הרבה מקומות תפורים ונותנין שם דבר המאורע להם וראיה (משבת צב) בין אפונדתו לחלוקו ויש ששונים פונדתו והוא מפורש בערך פ':

728

729אפנטור [אטייארער איידלשטיין וואס ער איז גפינטלט] (תרגום על פסוק ידיו גלילי זהב בנימין גליף על אפנטור פי' פנטיר בלשון יוני ורומי אבן טובה מלאה חברבורות כעור נמר הנקרא פנטירא):

729

730אפניס [ענגל] ושרפים ומלאכי שרת בראש השנה בסוף פרק אם אינן מכירין אותו:

730

731אפנין [לינזן]. בפיאה (בפרק ג) וכן באפונין וכן בכרם ובכלאים (בפרק ג) אפונין השפין מין זרעים. אפונין הגמלונין מין ירק. (בשבת לו) ר' שמעון אומר האפונין הגמלונין כיוצא בהן. שיער של אפונין ושל עדשין ובפרק קמא דטבול יום רבי יהודה אומר אף אפונין לבנים טמאים בטבול יום פי' אפונים בלע"ז ציציר"י ובלשון ערבי אלפמץ פי' הגמלונים גדולים שפין קטנים וי"מ חלקים:

731

732אפונס [איין פיש] (שם דג טהור עיין ערך אקונס):

732

733אפנקריסון [אגוט אובסט] (בירושלמי בריש פרק כירה והביאו לפנינו בצים קטנים כעוזרדין וטעמן יפה כאפנקריסין) (ס"א פנקריסין):

733

734אפנתא [דיא אייברשטי זייט פון דעם שיך]. (ברכות מה) בגמרא והוא אומר על המוגמ' תנו רבנן ששה דברים גנאי לתלמידי חכמים וזה אחד מהן אל יצא במנעלים המטולאים ואמר מר זוטרא בטלאי על גבי טלאי ולא אמרן אלא באפנתא אבל בגילדא לית לן בה. (תענית יב) בגמרא דסמוך ואסורין במלאכה אביי ורבא מעיילי אפנתא. (ביבמות קב) משום דהוה ליה אפנתא מנעל. ס"א פנתא ופי' אפנתא פנים של מנעל של מעלה גילדא היא של מטה ובלעז סול"א:

734

735אפנתי [אקעגן גיין] (בילמדנו בהעלותך בא המלך ליכנס למדינה יצא אוהבו לאפנתי שלו ובואתחנן בעשרת הדברות היה הדיבור קורא מן השמים והן הולכין לאפנטי שלו והוא חוזר וקורא להן מן הארץ והן הולכין לאפנטי שלו שכן הוא אומר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו פי' ענין מחנה הוא (א"ב פי' בלשון יוני לקראת פניו):

735

736אפס [הער אוף, לאז גמאך] זכר ה (בב"ב קיא) (א"ב פי' בלשון יוני עזוב):

736

737אפיסטלי [ברוף] (עיין ערך פסטולי):

737

738אפיסטיליות [הויפט באלקן] (ירושלמי דסוכה פ"ק בארבעה עמודים ועליהם ארבעה איפסטיליות בל' יוני ורומי כותרות וראשי העמודים)

738

739אפסנא [בעזאלדונג, דער גהאלט וואס מען גיבט דעם מיליטער]. (סנהדרין כא) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד אלא כדי ליתן לאפסניא שלו. אין מושיבין לא מלך ולא כהן גדול בעיבור השנה מלך משום אפסניא כהן גדול משום צנה פי' ההוצאה שנותן לחיילותיו חדש בחדש והוא נוטל המס בשנה ומפזר להן בכל חדש וחדש ואם יוסיפו חדש צריך ליתן משלו לפיכך דוחה את העיבור. כ"ג אם יעשו מרחשון תשרי מתיירא מן הצנה שתא בתר ירחא אזיל ובמרחשון לעולם הצינה מצויה אע"פ שנקבע בשם תשרי ובלשון יון קורין להוצאה אפסניא (א"ב פי' בלשון יון שכר אנשי מלחמה):

739

740אפסנתין [ווערמוהט, ביטרער וויין]. (ע"ז ל) בגמ' והחומץ של עכו"ם אמר ר' יהושע בן לוי שלשה יינות אין בהם משום גלוי ואלו הן חד מר מתוק וכו' חד חמר ופלפלין מר אפסנתין מתוק מי בארג. חלי' פי' לענה בלשון יון אפסינתין:

740

741אפסקימא [אשטריק אוס שאלן פון ביימר] (בחבל של אפסקימא בעל הערוך גריס אפקימא עיין שם):

741

742אפסר [צוים]. (שבת נא) הגמל באפסר (קדושין כז) בגמר' נכסים שיש להן אחריות שאני שטר דאפסרא דארעא הוא פירוש אפס' רסן ובלעז קפי"סטרו (א"ב פי' אפטל בלשון יוני מתג ורסן והוחלפה אות הלמד לאות ר'):

742

743אפסתקיתיה [זאטל, מאנטלזאק]. (בב"ר פר' עא) ויהי כשמוע לבן אליעזר פסול הבית היה וכתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים זה שהוא אהובו על אחת כמה וכמה וכיון דלא חמא אפסתקותי' ויחבק לו פי' אפסקיתיה בלע"ז אפלינצי"יקו:

743

744אפעה [קלאפר שלאנג]. מוליד לשבעים שנה בריש גמ' דבכורות:

744

745אפיפיירות [איין פלאנצע וואס וואקסט ביז אנדרהאלבן קלאפטר הוך. זיא הייסט פאפיר שטיידע, אין מען פלעגט צו שרייבן אוף דיא בלעטר דער פון] (בכלאים ל) בפרק איזהו עריס המדלה את הגפן על מקצת אפיפיירות פי' אילן שעושה פירית הרבה כמו מסעף פארה (א"ב פי' בלשון יוני אילן שאינו עושה פירות עוד מפני הזקנה או מפני סבה אחרת ולא יתכנו דברי בעל הערוך בפי' המשנה):

745

746אופופלסמון [דעם גומי די זאפט פון דעם באלסאם בום] (ב"ר פ' כי רבה רעת האדם היה מביא איפופלסמון פירוש בלשון יוני ורומי אופובלסמון שרף נוטף מעץ בלסמון הגדל בעיר יריחו אשר נקרא שמה על שם ריח ולי נראה שמלת בלסמון אצל העמים נעתקה מלשוננו בעל שמן והעד עץ שמן אפרסמא עיין ערך אפרסמון):

746

747אפפון [טאפלי שפינערייא] (מד' תהלים אפפוני חבלי מות כשהאשה אורגת בתרי חוטים כפולים הן נקראים אפפין פי' בלשון יוני מוסיף חוטים באריגה):

747

748אפופסין [דעקרעט, אורטייל]. בילמדנו והנחש היה ערום פי כסיל מחיתה לו ושפתיו מוקש נפשו כל מה שהכסלים מוציאים מפיהן על עצמן הן נותנין האפופוסין אתה מוצא ארבעה שפתחו באף ונטלו את האפופוסין שלהן ואלו הן מרגלים וכו'. ובפסקא ומשה היה רועה ולא עוד אלא שנטלו אפופסין תם עונך בת ציון וגומר וידבר ה' אל משה במדבר סיני הר סיני שבו נשתנאו אומות העולם להקב"ה ונתן להן אפופסין והגוים חרוב יחרבו אמר רבי אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן והגוים מחורב יחרבו שנטלו אפופסין משם ובוישלח ישראל מלאכים ולא בקשה ליתן להן אפופסין וביפקוד ה' אלהי הרוחות משה נטל אפופסין בשביל בניו. ובריש אלה הדברים כשהרגת את המצרי והוציא עליך אפופסין ובויקרא רבה אל תהי עד חנם פרשת והוא עד או ראה או ידע והלא כבר נתנה תורה אפופסין אם לא יגיד ונשא עונו. ובפסקא דאחרי מות במדבר סיני וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמסיני נטלו אפופסין שלהן למיתה ובפ' לדוד ה' אורי וישעי אין הרשע יוצא מן העולם עד שמוציא אפופסיות שלו לתוך פיו הה"ד אמר אויב ארדוף אשיג פי' אפופסין גזר דין (א"ב וכן בלשון יוני):

748

749אפיפורין [פוסבענקלי] של בעל הבית (בכלים בפרק כל כלי עץ שנחלק ובפ' כ"ד שלש תריסין שלשה פנקסאות הן האפיפורין טמאה מדרס). (ב"ר פרש' יח) למלך שעשה כסא ואחר כך אפיפורין. ויסגור בשר תחתנה עשה לו מנעול ואפיפורן כבוש עליה כדי שלא יהא מצטער בשעה שיושב. ובויקרא רבה באם בחקתי בפרשה לפנים הארץ יסדת למלך שעשה כסאו משעשאו עשה אפיפורין שלו תחתיו. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ת"י אפיפורין דרגלוי. פי' אפיפורין דפי"ו דכלים עושין שתי יתדות של ברזל כל אחד מרובע והעור בינתים וכופלין אותו וכשרוצין לישב עליו פושטין אותו ויש מפרשים זה הכסא שמניחין עליו הספרים והוא עגול של עץ ומתקפל ונסגר ומתפשט ונפתח ויש שעושין ממנו שולחן ועוד יש כרסיא קטן כשיושבין מלכין בקתידרא מניחין אותו כורסי קטן תחת רגליהן ושמו במקרא הדום רגל כדכתיב והארץ הדום רגלי וכן יש לפני תיבת ספר תורה וזה שם נופל באידך פירקין שלש פינקסאות הן אפיפורין וכו' ובלשון יון קורא לכסא שתחת רגלי המלכים אפיפודין:

749

750אפץ [גאל עפל וואס מאכט דרויס טונט]. בסוף (שבת קד) הא דתני רב חנינא גט שכתבו במי טריא ואפצא כשר וגם זה (בגיטין יט) בגמ' דבכל כותבין ושם בגמ' דבכל השטרות הא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף וליכא בדאפיצן הא דאפיצן והא דלא אפיצן (במנחות לט) בגמרא דשתי פרשיות. (במגילה יט) בגמ' דעל הדיפתרא דיפתר' מליח וקמיח ולא אפיץ עפצים בלעז גלי ובלשון ערבי עפץ:

750

751אפץ [שטארק צוגדעקט]. (באהלות בפ' ט) כוורת היתה פתותה ופקוקה בקש או אפוצה אי זו היא אפוצה כל שאין לה טפח במקום אחד וכו' פירוש אפוצה דחוקה כסוי בלשון ישמעאל עפאץ כלומר כסוי של כוורת דבוק בו ירושלמי בפרק כירה כאן דרפין כאן באפוצין:

751

752אפיצטלין [קליין קיכל] (מדרש ש"ה פסקא ישקני למלך שהיה אוכל אפיצטלין פירוש בלשון רומי פצטלין מין פת קטן ומין רקיק):

752

753אפקטפיזון [אמיטל צום ברעכן]. (בשבת קמז) אין עושין אפיקטפיזון (בשבת יב) אין עושין אפיקטפיזון ברשות הרבים מפני הכבוד (ושם קכג) (בסוכה מ) בגמרא דהלוקח לולב לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטפיזון וגם זה (ב"ק ק"ב) בסוף גמרא ר' יהודה אומר. פי' אפיקטפיזון בלשון מקרא הוא הקיא ושמעתי שהוא שלשה מלות אפיק טפי זון הוציא עודף המזון כי כך דרך האיסטומכא כשיעדיף עליה האוכל לא תקבלנו ואז תתבלבל האיסטומכא ויקיא האדם. שורו עיבר ולא יגעיל תרגומו ולא יפקטיז (א"ב פירוש בלשון יוני קיא אוכל הנבלע):

753

754אפקלטורין [אשיין גשטיקט קלייד] (בריש מדרש איכה ואלבושך רקמה תרגום אונקלוס אפקלטורין פליקטא בעל הערוך גרס פוקרטון פליקטון עיין ערך פלקטון ויש במד' ש"ה גרסא אחרא עיין ערך אפליקתא ול"נ שיש לגרוס תרגום עקילס כי הוא תרגם כל המקרא בל' יוני ואנקלוס תרגם התורה בל' בבלי ואם לא אונקלוס ועקילס איש א' היה והוא עשה תרגום בבלי על התורה ותרגום יוני בכל המקרא:

754

755אפקלין [דער וואס שלאגט מיט דעם שטעקן בייא דעם גריכט, ער הייסט שטאקמיינסטר]. בילמדנו לכה ארה לי יעקב לאשה שהכעיסה בנה וקבלה לשלטון והיתה סבורה שמא בדברים הוא מייראו שלח אפיקלין כיון שראתה אפיקלין הפליגה בדבר. ובויקרא רבה לאלמנה שקובלת על בנה לדיין חמיתיה דדאין במרזופתא ובמגלבין וחלת ואפכת מיליא מרזופתא היא מרזיפין דנפחי מסתברא אפיקולין בני אדם שבידם מרזפתא ומגלבין אפקליטין במגילת איכה:

755

756אפקימא [אשטריק אויס שאהלן פון ביימר]. (עירובין נח) בגמרא דאין מודדין אמר ר' אמי אין מודדין אלא בחבל של אופקימא יש מפרש חבל שעושין אותו מן קליפת אילן של אגוז (א"ב בנוסחא דידן כתוב אפסקימא):

756

757אפיקומן [זיס אובסט וואס מען עסט נאך טיש עס הייסט דעסרט). (פסחים קיט) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פי' לשון אוכלים כלומר אין עושין סילוק לאכילה ממיני מגדים כמנהג כל הסעודות כמפורש בגמרא רבי יוחנן אמר כגון תמרים קליות ואגוזים וכן מפורש בסוף תוס' פסחים (א"ב פירוש בלשון יוני מיני מגדים ופירות הנאכלים בקנוח סעודה):

757

758אפקסינון [אטייארער איילבוים]. מדרש ש"ה פסקא אתי מלבנון כלה זה שמן אפקסינון פירוש בלשון יוני מין עץ אשר לא ירקב עיין ערך פקסינון ונראה שיש טעות בגירסא והנכונה היא אנפקינון ע"ש):

758

759אפיקורין [גאנץ פרייא, ערלויבט]. (עוף וגבינה נאכלין באפיקורין בחולין ריש גמר' דכל הבשר). ס"א אפוקלי' מפורש במטלית בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידים והני מילי ביממא אבל בליליא לא:

759

760אפיקורוס [איינר וואס לייקנט אונ דער גמרא]. (סנהדרין צט) רב אמר זה המבזה תלמידי חכמים ורבי יהושע בן לוי אמר זה המבזה את חבירו בפני תלמידי חכמים, המומרין והאפיקורסין (ראש השנה ז) (בנדרים כג) שכיחי אפיקורי דמצערי רבנן (עירובין סג) פי' אפיקורותא חציפותא (א"ב שם פלוסוף יוני כופר בהשארות הנפש וחכמינו העתיקו מלה זו למבזה חכמים ודבריהם הנאמרים באמת:

760

761אפיקורוס [דער נאמן פון אקליין לאצד נעבן דעם ירדן]. (תרגום מעכתי):

761

762אפיקריסין [אונטר קלייד]. צורר אדם מעותיו עם תפיליו באפיקרסותו (ברכות כד) בגמרא דהיה עומד בתפלה ירושלמי בריש פרקא היה קורא אפיקריסין היה לבוש מבפנים. אפקרסותו אינה מעכבת אחד האיש ואחד האשה (במועד קטן כב) רבי יוחנן אומר אפילו מלאין ואפילו אפיקרסותו לתוכו. (ובכלים בפרק כט) נומי הסדין והסדרין והטרטון והאפיליון של ראש שש אצבעות של אפקרסין עשר פי' לבוש התחתון והוא פתוח בכתפיו ושלובשו קושרו כדאמר בסוף מקואות (בפרק י) הקשר של אפיקרסותות שבכתף (ותניא אידך בדרך ארץ הנכנס למרחץ כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק כובעו וטליתו ומתיר חגורו ופושט חלוקו ואחר כך מתיר אפקרסו התחתונה וכשיוצא ללבוש מניח אפקרסו התחתונה ולובש חלוקו וחוגר אזורו ומתכסה בטליתו ומניח כובעו ונועל מנעלו בריש ויקרא רבה ובפסיקת' דכי תשא:

762

763אפקותא [דר שפיץ פון דעם בוים] דדיקלא בגמ' דחבילי קש (סוכה יג) (בנדה כד) בגמר' וחכמים אומרים פי' ראש הדקל שיש בו חריות הרבה פ"א הצואר של דקל שנחתך מן הדקל והחריות עמו דבוקין תרגום ותשבר מפרקתו ואתתברת אפקותיה:

763

764אפר [אש]. מניחין אפר מקלה על גבי התיבה (בתענית טו) (בב"ב ס) מאי על ראש שמחתי זה אפר מקלה שבראשי חתנים (במכות כא) בגמר' דכתובת קעקע אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע פירוש אפר שעושין גחלים הקליות הלוחשות לאחר שהן עוממות. (ובאהלות בפרק שני אפר שריפין רבי אליעזר אומר שיעורו כרובע וחכמים מטהרים פי' אפר בני אדם הנשרפין:

764

765אפר [גרינע וויידע וואס דיא אקסן וויידן]. (בשבת מה) אלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואינן נכנסות ביישוב (ובביצה מ) (במשנה פסחים ח) בגמרא דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ מלמד שתהא פרתך רועה באפר פ' אפר הוא אחו ובלעז פר"אתו תרגום ירושלמי ותשם בסוף ושויאת יתיה באפר' על כיף נהרא ותרא את התיב' בתוך הסוף וחמת ית תיבותא בגו אפרא. פ"א בגו גומי' וכן ותרענה באחו תרגום ירושלמי והות רעיא בגו גומיא (א"ב פירוש מלה בלשון יוני מקום דשא):

765

766אפרגיאה [וואהלפייל ביליג]. בפסיק' דביום השמיני עצרת כתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם וכתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך אמר רבי חמא אמר רבי חנינא לשני פרגמטין שנכנסו למדינה אמ' אחד מה אם פוחתין אנו באחד אנו עושין אפרגייא במדינה. ס"א אפרגינא במדינה אלא פתח שבתך ואני שבתי פי' ענין זול ויש לומר לשון לע"ז דפר"ניירי (א"ב פי' בלשון יוני זול ומעוט ריוח בסחורה):

766

767אפרד [פרדארבן] (מנחות מג) ואשתני למעליותא ואפרד חזותא פי' נפסל מראיהן:

767

768אפרודוטי [דער נאמן פון אגעצן בילד וואס זייא האבן גזאגט דאם עס איז גזעצט איבר דער שיינקייט, עס הייסט ווענוס]. (ע"ז מד) מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי פי' שם ע"ז הוא (א"ב פי' בלשון יוני אשת זמה נעבדת במספר הצלמים והיא מצלחת הנשואים והרומיים קראו אותה בשם ככב נגה):

768

769אפורדכסוס [וואונדרבאר] (עיין ערך פרדכסוס):

769

770אפרהנג [אשלעכטר מענטש וואס זוכט זיך פאלשי בשולדיגינן געגן דעם יוד]. (גיטין מד) בגמרא דהמוכר את עבדו לאפרהנג עכו"ם יוצא לחירו' פי' עלילה כלו' עכו"ם שיש לו עלילה על ישראל:

770

771אפרוודין [דיא וואכן וואס שטייאן פאר אבלעגרטי שטאט] (תרגום ושים עליה כרים סביב אפרוודין סחור סחור). לשום כרים על שערים למנאם והפרוודין (א"ב פירוש בלשון יוני פרורין שומרים וצופים שלא יצא ויבא איש לתוך עיר אשר היא במצור והגרסא תתכן אפרורין ולא אפרודין לפי פי' זה:

771

772אפריזא [אויף גשטעלטי ברעטער]. וקבעתא דכשורי (בב"ב ו) בגמ' דכותל חצר פירוש אפריזא בערך למד בלופתא:

772

773אפורטין [זאארויבר וואס לופין אום אוף דעם וואסר אונ ברובן דיא שיפן). אפירטין ויקרא רבה פ' ונטעתם כל עץ מאכל מתיירא אני בדרך מפני הליסטים וביום מפני אפירטין פי' בלשון יוני ורומי' שודדי אניות בים:

773

774אפרטוסות [גוועהר אונ אנדרי זאכן וואס מען ברויכט צום קריג]. (ירושלמי דכתובות פרק האשה שנתארמלה וחבלים ואווזים ותרנגולים ואפרטוכות פי' בלשון רומי דברים מוכנים למלחמה:

774

775אפרייא [קראפט, גליק, שטארקייט]. (ב"מ קיח) הבו ליה אפרייא לריש לקיש פירוש חוזק בלשון פרסי יישר כחו יישר חילו פ"א אפרייא לריש לקיש ברכתו מלשון בן פורת כלומר יפרו וירבו חכמים ונבונים בישראל כמותו:

775

776אפרייא [גוט אובסט]. (ב"ר פ' עג) וימצא דודאים הלך בשעת הקציר בשעת בירור כל מיני אפורייא ולא הביא אלא ממה שהוא מופקר ללמדך כמה היו שמורין מן הגזל פי' אפורייא פירות ובלע"ז פרי"טא (א"ב פי' בלשון יוני כל מיני פירות הנשמרי' בקליפה רכה כגון חבושים וענבים ותאנים):

776

777אפריון [פאטר שטוהל, פאטעל] (סוטה יב) בגמר' וכן לענין הטובה הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדים לפניה פי' מטות שנושאות בהן כלות (א"ב בלשון מקרא אפריון עשה לו המלך ובל' יוני פי' פריון כסא שנושאים בו נשים חשובות:

777

778אפרכיא [לאנד פראווינץ, בצעריק] (ב"ר בריש לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך זו אפרכיא שלך ובריש פסקא דנחמו ותעזבי אביך ואמך זו ע"ז וארץ מולדתך זו אפרכיא). ובילמדינו בריש וידבר ה' אל משה במדבר סיני כתוב לך באיזו שבוע באי זו שנה באי זה חדש בכמה בחדש באיזו אפרכיא). בני יפת גומר ומגוג תרגום ירושלמי ושום אפרכיותהון:

778

779אפרכוס [גובערנר]. של זה למעלה מאפרכוס של זה (שבועות ו) למה הדבר דומה למלך יוצא ואפרכוס נכנס (פסחים קג) (ב"ר פ' ח) נעשה אדם למלך ואפרכוס שהיו בקרונין. ובילמדנו בסוף אם בחקותי מלך ששלח אפרכוס שלו מי מספיק לאפרכוס צרכי בני מדינה אמר הקב"ה אפרכוס שלחתי והן מספיקין להם מן ובאר וענן (א"ב פי' בלשון יוני שר העיר ופ' אפרכיה ממשלת מדינה וגם נקראת כן המדינה עצמה):

779

780אפרסמון [באלסאם]. (שבת כו) בגמרא דרבי ישמעאל זיל איקשט במישחא דאפרסמון לכורמים וליוגבים כורמים תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא יוגבים אלו צדי חלזון מסולמא דצור ועד חיפה. (שבת סב) בגמ' לא תצא אשה וברגליהם תעכסנה שהיו מטילות מור ואפרסמון במנעליהן. (ובשבת קמ) בגמר' דעושין יינומלין אלנטית מים צלולים ויין ישן ואפרסמון (ביומא לט) בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן עד שאמדוד לך. (בתענית כה) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (ברכות מד) והוא אומר על המוגמר משחא דאפרסמון מברכין עליו בורא שמן ערב. (ר"ה כג) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (בב"ב פ) בגמ' דסמוך י' אילנות (ובע"ז ל) בגמרא דהחומץ אלנתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון (בסנהדרין קט) בגמרא דאנשי סדום נותנין עיניהן בבעלי ממון ומפקידין אצלו אפרסמון ומניחין אותו לבית גנזיהן ולערב באין וחותרין את בתיהן והיו מריחין ככלב שנא' ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר. (וב"ר פ' כא) רבה רעת האדם בארץ היה מביא אפיפלסמון ושף באבן ובא בלילה וחותרה פ' שמן אפרסמון הוא צרי ואילן שלו קטף שמו כדכתיב נכאת וצרי ולוט ותרגומו שעף וקטף ולטום ואמרינן צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף כלומר שרף של קטף שהיא עף ואם מעמידו כנגד הנר אעפ"י שמרוחק מיד עף ובא קטף ודולק בו וי"א כרמים מין גפנים שממנו יוצאי אפרסמון (א"ב מלה זו ארמית נעתקה מלשון יוני אופובלסמון עיין שם וכן מלה הרדפני נעתקה לארמית ממלת יונית רודודפני וכבר בימי דניאל הועתקו לכשדים מלות שבכא פסנתרין סומפוני' מלשון יוני):

780

781אפרסק [פערישקיס]. בריש כלאים, האפרסקין והשקדים. (ובשבת מה) בגמרא דמטלטלין נר (סוכה י') בגמ' דפרס עליה תלה בה אגוזים אפרסקים שקדים. ס"א פרסקין פי' בלשון לע"ז פירסיקו (א"ב עיין ערך פרסק):

781

782אפרקי [דר טייל פון דר וועלט דאס הייסט אפריקי] (תמיד לב) בעדנא דאזיל למדינת אפריקי בני יפת גומר ומגוג תרגום ירושלמי ושם אפרכיותהון אפריקי וגירמני ומדי וכן בב"ר וכן תרגום אניות תרשיש (א"ב שליש העולם אפריקי אשר בו מדינות ברבריא מרטניא כוש וכמה ארצות):

782

783אפרש [אן איין ענד] תרגום הלנצח תאכל חרב הלאפרש תאכל חרבא פי' בלשון יוני אפרש בלי תכלית ומלה זו באה לעולם באות למד שמושית וכן לאלתר וכן למפרע:

783

784אפרת [סוטה יא] בגמר' דוכן לענין הטובה דוד נמי ממרים אתי דכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי ובריש ויקרא רבה פ' הבן יקיר לי אפרים א"ר פנחס עטרת זו נתעטר אפרים מבני יעקב בשעה שנפטר לבית עולמו אמר לו אפרים ראש השבט ראש ישיבה יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך בן תוחו בן צוף אפרתי וירבעם בן נבט אפרתי ודוד בן איש אפרתי:

784

785אפשח [איינדרינגן. פאלן] נורא בי עמרם (קדושין פא) פי' נפלה אש בבית עמרם:

785

786אפשי [מיין וויל. פערלאנגן]. (נזיר כח) אי אפשי באשה מנוולת פירוש רצוני:

786

787אפשר [מעגליך]. תרגום היחברך כסא הוות האפשר דתתחבר עמך ויש ספרים כתוב בהם אוושר ומלה זו מורגלת בלשון חכמים:

787

788אפתא [אשטוב איברגטיילט אויף צווייען מיט אוואנד אין דר מיט פון אובן ביז אראפ. אדער מיט אבאלקן אין דער מיט אונ עס איז אובן אגאניק]. (בב"ב ס) אמר רב הונא מאי חדר שחלקו לשנים מאי עליה אפת' (ושם סא) מאי יציע הכי תרגומו אפתא רב יוסף אמר ברקא חלולה פירש רבינו חננאל ז"ל מאי חדר שחלק חדרו לשנים מאי עליה אפתא בית שהוא פתוח לחצר השותפין חולקו לשנים וסותם ביניהם כגובה הבית שנעשה כמו אפתא. פי' אחר אפתא הוא שמקרין באמצע הבית תחת הקירוי של מעלה וטחין אותו ומשתמשין בו. פירוש ברקא חלולה כגון גזוזטרא שאחורי הכותל ופתוח לבי' והוא כגון היציע שהיה סביב בית המקדש וזה של בתים חלול מלמטה ואין משמשין אלא מלמעלה:

788

789אפתא [ברוט. מעהלשפייז]. בריך מריה דהאי אפתא (ברכות מב) בגמ' דבירך על פירות האילן. ענין אחר פיתא והוא פת ממש:

789

790אפותא [שטערן]. (בע"ז כו) בגמר' בת ישראל זימנין דמנחה לה ידה אאפותי' וקטלא לי' טרק באיסקוטל' אאפותא (תענית כה) פי' בלשון חכמים פדחת ובלשון תורה מצח:

790

791אפותא [שפאלט. שניט]. (חולין מז) ריאה דדמיא לאופת' טריפ' כבר פירשתי בראש זה הפרק:

791

792אפתי [אבענד צייט]. ירושלמי דב"ב פ' לא יחפור באפתי רמשא בראשית רבה ויאמר שלחני כי עלה השחר בפתי רמשא פי' לפנות ערב):

792

793אפתיסיס [איברפאל. אנגרוף פון אלי זייטן]. מדרש שיר השירים פסקא לסוסתי ראו מה בים אפותיסיס נעשית לכם בים פי' בלשון יוני נפילת אויבים פתאום מ"מ מסביב ואין מקום לנוס:

793

794אפתק [שפייכלר. מאגאזין. נידרלאג. קאסטן]. (ע"ז לט) במשנה חגבין מן הסלולה אסורין ומן האופתק מותרין. (בשבת לא) דגיזי צמר רבינא אמר משנתנו בשל אופתק כדתניא גיזי צמר של אופתק אין מטלטלין אותן ס"א הפתק פי' אוצר העשוי לסחורה ובלשון יון דבר שמכניסו לקיום אפותיקין ואוצרות ברד תראה תרגומו ואפותיקו ברדא תחמי. ורב האי פי' כלי גדול שמשמרין בו כמו ששנינו החגבים מן הסלולה אסורין מן האופתק מותרין וחיצונה תניא הקפלוטות הבאין מן ההפתק ומן האוצר ומן הספינה מותרין והנמכרים בסלים לפני החנוני אסורין (א"ב פי' בלשון יון אוצר של סחורה ושל מאכל ומשקה):

794

795אפתק [א שולד טאבולירט אויף א הויז אדר אויף א פעלד]. (גיטין מ) עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים (מציעא יט) בגמ' דייתקי מצא דייתיקאות אפותקאות. (ב"ק יא) הכא במאי עסיקינן בשעשאו רבו אפותיקי כדרבא דאמר רבא עבד שעשאו רבו אפותיקי פי' אפותיקי אפו תהא קאי כלומר שהראה לו שדה ואמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזה. ס"א הפתק (א"ב פי' בלשון יוני משכון ושעבוד קרקע):

795

796אץ [צווינגן. צוזאמן פרעסן]. (עירובין ק) בגמ' דאילן שהיה מיסך על הארץ. אסור לו לאדם לכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים חוטא פי' כמו ובשליתה היוצאת מבין רגלי' וכן בין רגליה כרע כלומר כל מי שיאיץ אשתו ומכריחה שלא ברצונה חוטא וכן פי' גם בלא דעת נפש לא טוב אם יבא אדם על אשתו שלא לדעתה ולרצונה אלא על כרחה נפש היוצא מביניהן שהוא הולד לא טוב ולא יהא הגון שאני התם דאגב אילנא מזקי (ברכו' לד) דאפי' נחש כרוך על עקבו. (יבמות קכא) בגמר' נפל למים (בשבת קמד) איכא בינייהו דאתי בתר איצצא. הני מיתאכלי אגב איצצא (מ"ק ט) (ובמציעא יא) בגמ' דסמך יוציא לו שתות ליין איבעית אימא משום אצצא דחי' אגב אצצא מזקי פי' אגב שדוחקין הנחשים זה בזה מצער שיש בהן נושכין:

796

797אצא [שאדן, שלעכט] (כתובות ק) בסוף גמרא שהייה עד ריגלא אע"ג דהוו ביה איצא מיתן זוזי חריפי פ' אע"ג דהוו ביה איצא הפסד דבריגל' מזבני כולי עלמא שכר זוזי חריפי דברגל מצוי' הוצאה ומזונות בזול ליקח משאר ימות השנה דמה שפחת ממכירת השכר משתכר בזוזי חריפי שיקח מזונות בזול זה פי' המורה של מגנ"צא. פ"א איצא שמרים זוזי חריפי דמאן דאית ליה זוזי גריעי וחשיכי מפיק להו כולה שתא וזוזי טבי מצנע לרגל:

797

798אצא [גראז וואס וואקסט אין וואסר] (גיטין סט) וסימניך אצא רטיבה דסכר נהרא פי' אצא עשב שגדל בנהר סכר נהרא בעלים שלו:

798

799אצבע [פינגר. דאס מענליכע גליד.] (עירובין נג) א' רבא ואנן כאצבע בקירא לסבר' ס"א אוצבתא פי' כאצבע בקירא קרושה שלא יכנס בה. אמר רב אשי ולשכחה כאצבעתא בביזרא פי' כאצבע שישים אדם בתוך זרע שילך לו מהרה. ס"א כי אצבעתא בקירא קירא רכה כשמניח אצבעו לתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכה. ולשכחה כאצבעתא בביזרא פירוש ששוקע אצבעו בזרעונים כגון חרדל וכיוצא בהן נראה כאילו עושה גומא וכאשר מרים אצבעו חוזרת ומתמלאת הגומא מיד כך אנו כשמשלימין המסכתא ומתחילין אחרת מיד שוכחין הראשונה. פי כסיכתא בגודא לגמרא כמו היתד בכותל שאינו מעלה ולא מוריד כך אנו בגמרא. פי' אחר כמו שיכולין להכניס יתד בכותל שאין בו נקב (בכורות מה) ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהן אוצבתא פי' ולד קצר כאצבע. (נדה מד) במשנה פחות מכאן כנותן אצבע בעין פי' הבא על נערה פחותה מג' שנים אינו חייב כלום שהוא כאדם שנותן אצבעו בעין דמה עין מדמעת חוזרת ומדמע' אף זו אע"פ שמוציא בתולין באים בתולים אחרים ולא הויא ביאתו ביאה. (כתובות ה) (מנחות יא) בגמ' מפני שאמרו הקומץ זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל. פי' זו זרת אצבע קטנה שמה זרת למדוד ממנה עד גודל למדידת החשן דכתיב ביה זרת ארכו וזרת רחבו. זו קמיצה שעד האצבע של מעלה מן הזרת היה קומץ מן המנחה. זו אמה שבאותו אצבע האמצעי היא מדת האמה ושל מעלה הימנו הוא אצבע האמור בתורה וטבל הכהן באצבעו. גודל הוא בוהן על שם בהן ידו הימנית. (בתמיד בפרק לא היו כופתין) הפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד פי' היא יותרת הכבד. (פסחים סו) בגמ' ואפילו מן התמחוי ואי בעית אימא באלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות. (בנדה קיב) ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי לפי שאין כל האצבעות שוות פי' אבר של איש:

799

800אצווא [דאס גריני וואס וואקסט ארוס דער רינד פון דעם בוים עס הייסט מאאס). (פסחים כו) בגמ' ואלו ירקות חרחבינא אמר ריש לקיש אצוותא אצווא דדיקלא ובעירובין סוף גמרא דעושין פסין מאי ערקבלין אמר ריש לקיש אצוות' חרזייתא דדיקלא פירוש אלו הן ירקות שיוצאין בהן בפסח והן יוצאין סביב הדקל ורב האי גאון פי' צמח עבה מאוד ויש בו כמו ראשי המחטין והוא אטן בל' ישמעאל:

800

801אצוותא [גבעק. איין פילר באק אובן טייג]. בפ' ויהי בשלח פרעה ר"א בר שמוע אזל לגבי ר"ש בן יוחי לקוניא חמיו נכס ליה חד תור ואפה חד אצו דפיתתא ופתח ליה חד כוב דחמר פירוש אצו דפיתתא קיטורא דלחם כלומר תנור מלא אצו כמו אצתא אליתא: (א"ב פי' מלה זו עריסה וכן תרגום עריסותיכם אצוותכון):

801

802אצטבל [אבטיילונג. שטאל]. (עירובין כד) בגמ' דר"א ניטל רובו הרי הוא כחצר ומותר א"ר יהודה אמר אבימי והוא שעשויין אצטבלאו' אצטבלאו' פי' שורות שורות הרי הוא כחצר דאין מונעין ממנו דרוסת הרגל דהא יכולין להלך בין שורות האילנות אבל אם אין עושין שורות שורות אין יכולין להלך בין האילנות הוי כמו שנזרע ואסור. פי' אחר עיקר המלה אירוות סוסים הוא בלשון יון ופירושו כי נוטעין האילנות זה בצד זה כגון העמדת סוסים בתוך אורוותיהם זה בצד זה ואסיקנא אע"ג דאינה עשויה אצטבלאות מותר כרב נחמן (בסנהדרין כא) בגמ' לא ירבה לו סוסים רב יהודה רמי כתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים למרכבתו וכתיב ויהי לשלמה ארבעת אלפים אורוות. סוסים למרכבתו הא כיצד אם ארבעים אלף אצטבלאות היו לו כל אחת ואחת יש בה ארבעת אלפים סוסים ואם ארבעת אלפים אצטבלאות היו לו כל אחת ואחת יש בה ארבעים אלף סוסים:

802

803אצטגנין [שטערן זעהר]. אצטדין. אצטוה אצטרובל. אצטלה. אצטמא. כבר פירשנו בערך אס. פירוש אחר של אצטדין שלא פירשנו למעלה מושב ששוחקין לפני המלכים שמביאין בהמות מלומדין למלחמה כגון אריות ונמרים ונחשים ושורים ומשסין זה על זה להלחם אלו עם אלו וכולם עם אדם ואדם עם כולם. (ע"ז יח) אין הולכין לאיצטדינין מפני שהן שופכי דמים רבי נתן מתיר מפני שני דברים אחד מפני שצווח ומציל ואחד מפני שמעיד על האשה להשיאה:

803

804אצטדיי [אונפרוכטבאר, ניכט מעגליך קונדר צו האבן]. (יבמות יז) גמירי דבנתא דההוא דרא איצטדויי אצטדו פירוש בנות דההוא דור דחורבן הבית נעקרו נעשו עקרות ולא קבלו הריון (א"ב אם זה לשון תרגום שייך לערך צדא תרגום תהו ובהו צדיא ורקניא ואם זה ל' יוני יש לגרוס אצטריאוי ברי"ש שפירושו עקרות ושכול בנים):

804

805אצטדינן [אשטיק פלאץ וואס איז ניכט פירעקיג נאר שמאל אונ קרום]. ענין אחר בריש גמרא דהאומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך באצטדינין מהו דרך עקלתון מהו פירוש אצטדינין אלכסון ויש מפרש כגון שליבות הסולם (א"ב פי' איצטדין בלשון יוני ורומי מדת ארץ באורך מאה ועשרים וחמש פסיעות ובכל מיל שמונה אצטדין וטעם הבעיא אם בית כור אינו מרובע כי אם ארוך וצר עד שיתפשט ארכו לאצטדין):

805

806אצטטיבה עיין ערך אסטטיבה:

806

807איצטריכא [דיא זאכין וואס מען בדארף נייטיג]. (ב"ר פ' סא) ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב וגו' רב הונא אמר קיתני רבנן אמרי קליות ואגוזים וקליות היו חביבות מן הכל אלא ללמדך שאם יוצא אדם לדרך ואין איצטרכיא עמו מסתגף פי' ואין צרכיו עמו מתענה:

807

808אצי [רייהע, אבטיילונג]. (ב"ב יב) בגמרא לא את השדה ג' אוצייתא די"ב י"ב גופני פירוש ג' שורות וכל שורה ושורה י"ב גפנים (ב"ב מא) בגמ' כל חזקה חד אמר ב' אוצייתא:

808

809אצל (פסחים סב) בגמ' שחטו שלא לאוכליו בין אצל לאצל טעין ארבע מאה גמלי (דרשא) פירוש פסוק בדברי הימים הוא ותחלתו אצל וסופו אצל ואע"פ שקרובין זה לזה הוי טעון ת' גמלי (דרשא):

809

810אצפא [אטאפ מיט גרין צייג. טייטל קערן]. (גיטין פא) ההיא דנפק עלה קלא דאיתקדשא באצפא דתיחלא פי' כלי מלא שחליים. פי' אחר גרעינה של תמרה:

810

811אציץ [נאכט טאפ. בעקן] (מגילה יו) שקילא אציצא דבית הכסא שדיא ליה ארישיה (וב"ב קמה) בגמר' דאם אמרה ראו מה הניח לי רב פפא אמר אעילו אציצא דהרסנא פי' אציץ ועציץ וגסטרא אחד הן ופירושו בערך ג'):

811

812אצר [מאגאזין. נידרלאג] מטה של עם הארץ דומה לאוצר בלום (ב"ב נח) בגמ' ואלו דברים שיש להן חזקה פי' אוצר מבולבל שמניחים בו רוב מינין (בגיטין עה) דהאומר התקבלי גיטך רבי עקיבא אוצר בלום כלומר בקי במשנה בתלמוד בהלכות באגדות ובמדרש ובכל דבר ויש ששונין אוצר בלום כמו עיסה בלוסה כלומר מעורב שהיו מעורבין בו כל מיני חכמה:

812

813אצרבמיטא [אנגל פון דער טיר]. כבר פירשנוהו בערך איסטרופומטא:

813

814אקא [איין באק וואס מען האט איהם אוס גשניטן דיא בצים]. (בשבת קנב) בגמר' אין מאמצין איקא שליפא בתמניא זוזי פירוש כל אלו דברים סריס הן שבקש להודיעו כי השלוף ביותר יוקר מן הקרח ברחא קרחא בארבעה. עור כבש גדול בארבע כספים איקא שליפא בתמניא עור תיש נתוק הבצים בשמונה לצורך נוד של שמן ר"א הבשר של איקא מוטב מברחא:

814

815אקוביטון [פאלסטער, דיוואן]. רקרא רבה פ' זאת העולה משל למלך היה מסב על אקוביטון שלו הכניסו לו תבשיל ראשון אכל פירוש בלשון רומי מסב מוכן לאכול בו והיה מנהג קדמונים לאכול מסובים ואינם יושבים בכסא:

815

816אקטורין [אפיצירס]. תרגום ירושלמי ויגד למלך מצרים ותנון אוקטריא פירוש בלשון רומי שרי מלחמה:

816

817אקי [אויס דעם וועג, אוועק פון דאנן]. בילמדנו כי אם שמור תשמרון המלאכים שמסר הקב"ה לאדם מהלכין לפניו כדרגין כשם שהטכסיס הזו של מלכות מהלכת לפניו והן מכריזין לפניו אקי שיתנו לו מזיקין כבוד שלא יעמדו לפניו ויזיקו אותו (א"ב בלשון יוני התרחקו):

817

818אוקי [שטעלען] מסכת מכות פרקא קמא אוקי גבר' אחזקתי' פי' אוקים וכן קאי קאים ע"ש:

818

819אקיוס [דויארט אייביג]. (ב"ר פ' מז) ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה אני אל שדי תרגום עקילס אקיוס ואקנוס וכן לועזין בל' יון (א"ב פירוש בלשון יוני בלתי נפסד ופי' איקנוס מסופק בעצמו:

819

820אקיגוס [דער גרעסטר ים ער הייסט אצעאן) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול תרגום אוקינוס ימא רבא הוא אוקינוס (א"ב וכן בלשון יוני ורומי)

820

821אקליבוסתא [לענדן, קניאס] פירשתי בערך קוף:

821

822אקלידא [שליסל]. ג"כ פירשתי בערך קוף:

822

823אקליטא [פיהל פאלק צוזאמן]. בילמדנו בריש ואתחנן זהו שאמר הכתוב כי עד צדק ישוב משפט משל לאיפרכוס שהיה דן את הכל כל מדינה ומדינה עולה באקליט' שלא לדון אלא לפניו ישב משה לשפוט את העם איקליטא עולה לפניו (א"ב פירוש אקלסיא בל' יוני ורומי קהל אנשים):

823

824אקלפרין [דער פליגל מאן וואס טראגט דיא פאהן בייא דעם מיליטער]. מדרש תהלים מזמור למנצח על שושנים לבני קרח אחר ימים ראתה אקלפרין טעונים קנטבריא של מלך פי' בל' רומי נושאים הדגל הנכבד אשר בו היה מצוייר נשר:

824

825איקומני [וועלט] עיין ערך יקומוני:

825

826אקמת [שפין, מאלפי] תרגום שממית בידים תתפש ואקממא דמסככא בידהא:

826

827אקן [גרין ווערן, שטארק ווערן] לא צריכי דהדר אקין מהו דתימא אקנתא מילתא הוא קא משמע לן (תענית יט. גיטין ל) גמ' דהמלוה מעות פי' אקון חזרו לירקותי כלומר חזרו להיות ירוק פי' אתר אקנתא לשון חזקה:

827

828אקן [נעץ צו פאנגן פיש] (בכלים פ' יב) טבעת של אקון טהורה ובפרק הכדור האקון והרטוב והכלוב טהורין ויש ששונין של עיקון פי' כלי שצדין בו דגים והרטוב ממינו ואמר שדומה לכלוב:

828

829איקוננמנוס [עקאנאם, פערוואלער]. ירושלמי דב"ב פ' המוכר את הבית המוכר את העיר מכר את הסנטר אבל לא את האיקונומוס פירוש בלשון יוני ורומי פקיד על הוצאות העיר:

829

830איקונין [גשטאלט, בילד, פאטרעט] ב"ר ויהי רעב בארץ איקונין של חוה נמסרת לראשי דורות ובויקרא רבה וכי ימוך אחיך פ' אשרי משכיל אל דל אמר להם מה אם איקונאות של מלכים וכו'. ובילמדנו פקוד כל בכור זכר אמר הקב"ה ליעקב הרבה יקר בעיני אתה כביכול שקבעתי את איקונין שלך תחת כסא הכבוד. ובמגלת איכה באיכה יעיב אמר הקב"ה כלום הן מכעיסיי אותי אלא בשביל איקונין של יעקב אביהן החקוק בכסאי פי' איקונין דיוקנין כמו צורה וצלם ודמות (א"ב וכן בלשון יוני תרגום המסולאים בפז דמתילין איקוניהון לדהבא):

830

831אקונס [איין פיש וואס ער פרליהרט דיא שופן ווען ער קומט אויס דעם וואסר]. ואטונס וכסתפייס ואפונס ואכספתייס ואטונס (בחולין סו וע"ז מ) פירוש שמות של דגים הן וכל מי שיגיע בידו דג כבר יש בידו מסורה מקרא ומשנה אם יש בו שני קשקשים וסנפיר אחד טהור ועיקר הקשקשים לפי שיש דגים טמאים שיש להם סנפירין אבל קשקשים לא תמצא אלא בדג טהור וכל דג שעולה מן הים ועדיין לא הגיע לעשות קשקשים ולכשיגדיל יהיו לו קשקשים הוא מוחזק בכך מותר וכן הדג כשעולה מן הים יש בו קשקשים ועד כשהוא עולה משירן מותר דתנו רבנן אין לו עכשיו ועתידין לגדל לאחר זמן כגון הסלתנית והאפויין מותר יש לו ועתיד להשירן כגון אקונס וכו' ודוקא דידעינן ומכירין בהן ומוחזקין ביד דייני ישראל שמשירין קשקשותיהן בשעה שעולין מן הים:

831

832אוקסיגרון [פיש יוך מיט עסיג]. ירושלמי פ' כלל גדול שני אין מחייבין אותו לשתות אינוגרין ולא אוקסיגרון עיין ערך אכסיגרון:

832

833אקסל [נעגלך האלץ]. תרגום מור ואהלות מירא דכיא ואקסיל אלאון פי' בל' יוני עץ אהלות:

833

834אקפא פירשתי בערך קוף:

834

835אקופו [שטיקלך פעדים אדר האלץ וואס בלייבן אין דעם טיך נאך דעם וועבן]. (שבת עה) האי מאן דשקיל אקופי מגלימיה חייב משום מכה בפטיש פירוש אקופי כגון נימין הניתקין מן האריגה ונתלין בבגד או בחתיכת עצים קטנים הנסבכים בצמרן של בגדים חדשים וכשמשלים האומן מלאכתו כל ראשי נימין התלויין בו וכל קיסם וקליפה שנסתבכו בבגד נוטלן ונקראין אקופי ומנקה הבגד ודומה למנקב דתנינן בכמה מקומות ואם נשארו כגון אלו בבגד ובעל הבגד קפיד עלייהו ושקיל להו בשבת חייב משום מכה בפטיש. פי' כל דבר שהוא גמר מלאכה נקרא מכה בפטיש:

835

836אקקיא [פרויכט פון אבוים וואס עס הייסט אקציע דיא זאפט דר פון בניצט מען שטארק אין דר אפטייק] (גיטין כט). לשיחתא ליתי אקקיא ואילווא (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי וישמעאל פרי עץ ומיצו עב הנקרא חוח המצרי ויש דעת אומרים שהוא סנה בלשון מקרא וגדל בהר שיני ויש לו סגולות ברפואה לדחוק השלשול לעצור דם יוצא דרך מכה או דרך קיא):

836

837אקרא [דער נאמן פון עטליכי שטעט, פעסטונג], (מגלה ב. כתובות קיב) אמר רבה בר חנה לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דארץ ישראל והוה כמבי מכסי ועד אקרא דתולבנקי (בבבא מציעא עג) בגמר' אין פוסקים רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשוניתא ושפכי ליה טפי כופיתא פי' בני אקרא דשוניתא דהוו זבני פירי דהנהו דערקי ושבקי ארעיהו והוו בני מצרא דידהו זבני פירא דארעא דידהו ופרעי לעסקא דארעא וטפו ליה לרבינא כופייתא כיון דלאו פירי דידהו אינון שרי או אסור ואמר כי האי גוונא בדידהו הוא דמלכא מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא ואינהו מוזלי וזבני דידהו (מועד קטן י) רבינא הוו מסיק זוזי לבני אקרא דשוניתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזל עלייהו האידנא א"ל כיון דביומי אחריני לא משכחת להו כפרגמטיא האבוד דמי ושרי שלחו ליה בני אקרא דאגמא לשמואל ילמדנו רבינו היו מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר וכו' (ב"ב קכז) בגמרא דהאומר איש פלוני פי אקרא שם מקום. ספרים אחרים עקרא (א"ב פירש בלשון יוני מגדל ומבצר):

837

838אקרפטא [באנק]. רב שרי לסרוקי סוסיא ולמבני אקרפטא ולמבני אצטוה (מועד קטן י) בגמ' דמכבשין (ובקדושין ע) בריש גמרא דעשרה יוחסין ליתיב מר אקרפטא אמר ליה מי סאני ליה למר למימר ספסל:

838

839אקרוקיתא [קראקאדעל, פרעש] בב"ב אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההיא אקרוקית' דהוי כי אקרא דהגרוניא וכו' פירוש אקרוקיתא צפרדע נקבה. אקרוקא צפרדע זכר:

839

840אקושא [הארט] (חולין קה) לא אמרן אלא ברכיכא אבל באקושא לית לן בה והלכתא בכל מילי הוה קינוח הפה לבד מקימחא תמכי וירקא (כתובות לט) בגמרא דסמך האונס נותן מיד רב פפא אמר אמרה לי בת רבי אבא כי נהמא אקושא בחינכי (סוטה ד) בריש גמרא ברכיכא או באקושא פירוש כמו קשה:

840

841אר [ליכט] (ברכות ב) ביאת אורו מעכבתו פירוש ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת אורו ומאי וטהר טהר היום כלומר פנה היום והוא יציאת הכוכבי' ועונ' וטהר ליום ודלמא ביאת שמשו ומאי וטהר טהר גברא ועונה וטהר לגברא ועדיין לא פנה היום:

841

842אור [ליכט. פייאר]. נר בברור חיל משתה שם (סנהדרין לב) פירוש בימי השמד לא היו יכולין לעשות חופה ומילה בפרהסיא והיו עושין בצינעא וכל מי שהיו לו נרות דולקין באסקופה יודעין שבאותה חצר סעודת הכנסת כלה וקול ריחים מילה שם בחצר והכל נכנסין. ובפרק קמא דכתובות ירושלמי יש להפך אור נר בברור חיל שבוע מצות הבן קול ריחים בבורני משתה שם. אור של כבשן ושל תנור ושל כירה (ברכות נה) תני חדא אין מברכין עליו וכו' קשיין אהדדי לא קשיא כאן לכתחילה כאן לבסוף פירוש לכתחילה עד שלא אחז האור ברוב העצים דסליק קוטרא ולא ציל נהוריה אין מברכים לבסוף דציל נהוריה מברכין. אורים ותומים (ברכות ד) (סנהדרין יו) כבר פירשנו בערך אחרי אחיתופל. (באהלות פרק י"ג) העושה מאור בתחילה שעורו מלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור רום אצבעים על רחב גודל (ובסוף שבת קנד) פוקקין את המאור פי' מניחין בגג או בכותל מקום פתוח כגון זרת הן חסר הן יתר ליכנס ממנו אורו נקרא מאור. (חגיגה יג) בגמרא ולא במרכבה והחיות רצוא ושוב אמר רב יהודה כאור היוצא מפי הכבשן פירוש אינו מפרש שהן רצות וחוזרות אלא שנוצצות בדב' שנראה כאילו הולך וחוזר כברקים כענין שנאמר מראיהן כלפידים וברקים ירוצצו מאי כמראה הבזק א"ר יוסי בר חנינא כאור היוצא מבין החרסים פירוש כשסותמין הכבשן בחרסים ויש ביניהן כמין נקבין ולשון האש יוצא משם זהו כמראה הבזק. (ראש השנה כב) תנו רבנן אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ומאימתי משיאין לאור עיבורו פירוש נראה בזמנו הוא ליל ל' כלומר נולד בכ"ט ונראה ליל ל' ונתקדש ביום ל' משיאין משואות ליל ל"א כלומר היום שיצא ראש חדש היה והוא עיבור. (בסנהדרין ע) תנו רבנן אין עולין לעיבור החדש פחות מעשרה בני אדם ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואין עולין לה אלא לאור עיבורו ביום שלשים ואחד:

842

843אר [אבפליקן. קלויבן] כמלא אורה וסלו (בריש שביעית). (ובבא מציעא פט) בגמרא ואילו אוכלין מן התורה פועלין שהיו אורין בתאנים. (וב"ב פב) בגמרא קנה שלשה קנה קרקע אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הרי זה קנה תחתיהם וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו. פירוש אורה שם הלוקט תאנים מן התאנה כגון קוצר בתבואה ובוצר בענבים וגודר בתמרים ומוסק בזיתים מלשון וארוה כל עוברי דרך:

843

844אר [לערנן, זאגן]. מדקא איירינן גלל (בב"ק ל) בגמרא דכל הקוד' זכה מידי איריא הא כדחית' והא כדאית'. ודקארי לה מאי קארי לה ענין קושיא (א"ב עיין ערך אייר):

844

845אר [פערפלוכטי] יביא ארורה לבית דין (בב"ק יא) בגמרא דחבתי בתשלומי נזקו פירוש הנבלה שמתה בלא ברכה וכב' פירשנו בערך אדר (ובעבודה זרה נ"א) בריש גמ' דרבי ישמעאל אילימא בדוקין שבעין השתא לבני נח חזיא לגבוה בבמא דידהו לארורה מיבעיא פירוש ארורה עבודה זרה (א"ב בנוסחאות דידן כתיב ע"ז):

845

846ארא [אטויבן שלאג וואס איז גמאכט צו פאנגן פרעמדי טויבן] (סנהדרין נה) בפ' זה בורר בגמ' ומפריחי יונים הכא תרגמו אי תקדמה יונך ליוני חמא בריה דרב הושעיא אמר אדא פירש רב האי גאון ארא ברי"ש ופי' ארא שבאשי מנהג מפריחי יונים שמעמידין שובכין ופגמין ומציבין בהם יונים שבאשי שמשבשין בהן יונים של בני אדם אחרים כדי שיעמדו עם יוניהם ויצודו אותם ויהיו כגזלנים ואף על פי כי מן האויר הן נוטלין אלא שנאסר לעשות כך מפני דרכי שלום ובלע"ז קורין למטעה איר"טור:

846

847ארא [וואל. בוימוואל] (שבת יא) בגמר' לא יצא החייט ולא גרדי באירא שבאזנו ובגמר' דעור כדי לעשות קמיע (ושם עט) בגמ' דאמר רבי עקיבא (ושם צ) הא איתמר עלה א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שאין אדם טורח לשרות סממנין לצבוע בהן דוגמא לאירא פירש הגאון אידא בדל"ת ונקרא עירה בלשון ארמי אורר' והוא כמין מוך חתיכה קטנה מן הצמר ומן הפשתן או מצמר של גפנים שאורגין אותן בתוך מטפחות של מילת (א"ב פירוש בלשון יוני צמר):

847

848אראל [ענגל] (כתובות קד) אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש:

848

849ארב [מילטר] (בכלים פרק טו) כלי עץ כלי עור אריבות של נחתומין טמאות פירוש אריבות עריבות שלשין שם הלחם. ס"א ערוכות בכ"ף ופי' לוחות ארוכין שמקצרין עליהן הלחם. ס"א עריכות מל' עריכות שמעריכין עליהם הלחם:

849

850ארב [לאקערן] (ב"ק פה) בגמ' דריפוי אי אמר ליה אנא מסינא לך א"ל את דמים עלי כי אריא ארבא. (וב"ב קכח) בגמ' רבן שמעון ב"ג לא ניחא לי דתהוי זכותאי גבי זכותך דדמית עלי כאריא ארבא פי' כזאב ערבות שהוא בעל מריבות. פירוש אחר כארי אורב:

850

851ארב [טרוקן פעסל] מר בריה דרבינא מנקטא ליה אימיה בארבי (פסחים מ) אין שורין את המורסן פירוש היתה זהירה הרבה בעקריהן והיתה משמרת אותן לשם מצה:

851

852ארב [פינסטרניש, טונקלהייט] (בפסחים קיא) בגמ' ולא יפחתו לו אמר רב יוסף הני תלת מילי יהבין ארבונא בנהורא פי' מחשיך מאור העינים ענין ערב (א"ב פי' בלשון יוני חשך ואפילה):

852

853ארב [וויידן בוים] אמר רב טולא דארבא טולא דארבאתא (בפסחים פרק ע"פ) בגמרא דלא יפחתו לו (ובגיטין ו) ורב יוסף אמר מחלוקת ליוחסין אבל לגיטין עד ארבא תניינתא דגישרא (ובקדושין ע"ב) פ' עשרה יוחסין ובסוף פרק הזורק ואי מלינהו קני ואורבי לית לן בה (ובשבת כ) רבין ואביי הוו שקלי ואזלי בפקת' דטמרוריא חזנהו להנהו ארבאתא דקיימין אמר ליה רבין לאביי היינו ארבא דתנן פירוש ערבה ממש. ארבא תניינתא דגישרא ערבה שנייה העומדת בצד הגשר. פי' אחר מקום שקושרין בו ספינה שנייה. פי' טולא דארבא צל של ספינה. טולא דארבאתא צל של ערבה ואית דאמרי סרפד ויהי אומן את הדסה תרגום תחת הסרפד יעלה הדס חלף ארבניא יסק אסא:

853

854ארב [שיף] (בבתרא לד) ההיא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי פירוש כלי קטן של כסף דומה לערבה (ב"מ ע"ב) פ' איזהו נשך בגמ' אין פוסקין על הפירות בחיטי דאכלבי וארבי אכלבי אוצרות ארבי ספינות:

854

855ארב [פענסטר] פ"ק דאהלות ארובה שהיא בתוך הבית ויש בה פותח טפח וכו' ארובה לול:

855

856ארבל [דער נאמן פון אשטאט אין ארץ ישראל]. כלי פשתן הגסים הבאים מארבל. בעל הערוך גרם ארכל עיין שם:

856

857ארבלא [זיב] ומארבל (ב"מ כו) בגמ' דמצא בגל כאשר ינוע בכברה (עמוס ט׳:ט׳) תרגום כמו דמחזרין בארבלא (א"ב פי' בלשון רומי כברה):

857

858ארבע [פיר] במשנה (ערובין יז) ד' דברים פטרו במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורין מרחיצת ידים מדמאי ומלערב פי' בגמ' (שם לח) ובגמ' א"ר הלכה כד' זקנים וכו' ד' דברים היה ר"ע דורשן ואין אני דורש כמותן (ר"ה יח) בגמר' דעל ששה חדשים פי' אלו ארבעה דברים מפורשין בספרי דבי רב בפ' שמע ישראל ובמסכת סוטה בתוספתא ר"ש בן יוחי אמר ד' דברים היה ר"ע דורשן ואף אני דורשן ודברי נראין מדבריו הוא אומר ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק שעבד ע"ז ואני אומר שלא היו צרים אלא לענין שדות וכרמים שכשבאו לחלוק היה ישמעאל אומר לו אני נוטל שני חלקים שאני בכור וכן שרה אמרה לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש וגו' ורואה אני דברי מדבריו. כיוצא בו הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם וגו' שוה להם כל דברי ר"ע ואני אומר אפי' אתה מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם סופן לרנן אחריך השיבהו רוח הקודש עתה תראה היקרך דברי אם לא ודברי אני רואה מדבריו. כיוצא בו אתה אומר יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל והלא דברים ק"ו ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ אנחנו שעובדין אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ ואני אומר ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצות ידועות ירש את הארץ אנו שנצטוינו מצות הרבה אינו דין שנירש את הארץ מה נביא משיבן על כך כה אמר ה' על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם עמדתם על חרבכם עשיתם תועבה ואיש את אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו רואה אני דברי מדברי ר"ע. כיוצא בו אתה אומר כה אמר ה' צום הרביעי וגו' זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר ולמה נקרא שמו רביעי שהוא חדש רביעי. צום החמישי זה ט' באב שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה ולמה נקרא שמו חמישי שהוא חדש חמישי. צום השביעי זה שלש בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה כחורבן בית המקדש. צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם שנא' ויהי דבר ה' אל ירמיהו בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלם ואני אומר צום העשירי הוא צום החמישי אלא שביהודה מתענין על המעשה ובגולה על השמועה שנאמר ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותנו בא אלי הפליט וגו' ושמעו ועשו יום שמועה כיום שריפה ודברי אני רואה מדבריו. ארבעה צריכין להודות (ברכות נד) שאלו לפני רב האי ז"ל הא דאמר רב יהודה ד' צריכין להודות מאי טעמא לא אמרינן רבנן כסידורא דקראי והשיב הכי אית לפרושי דקראי סדירין לפום דשכיח טפי להולכי דרכים ומדבריות הרבה מצויין הולכין מעיר לעיר ואחריהן מי שהיה חבוש בבית האסורין דמעיטי מנהון והרבה מצויין אפילו על אכרגא וטסקא ובתריהון מי שהיה חולה ונתרפא דמעיטין מן מאן דמיחבשן לשלטונא ושכיחין נמי טובא ובתריהון יורדי הים המעיטין מן כולהון דשמעתא סדירין לפום הקרובים לסכנה יורדי הים טפי קרובין לסכנה דבחד ריגעא אובדין ובתריהון הולכי מדבריות טועים ולא משכחו מאכל ולא משקה וקרובין למיתה יותר מן החיים ובתריהון מי שהיה חולה ונתרפא אפילו חושש בראשו ואפילו חושש בגרונו ובתריהון מי שהיה חבוש בבית האסורין דמרחיק מן הסכנה טפי מכולהון וכל חד מן הני עדיף ניסיה מדבתריה:

858

859ארג [דאס בעסטי, דאס גלוסטיגסטי). תרגום כל כבודה בת מלך (תהילים מ״ה:י״ב) כל שפר ארג נכסי והוא לשון חמדה ותרגום ויתאו המלך יפיך (שם) וירגג מלכא שופרך:

859

860ארגבל [מוירער, שטיין הויער]. ויפסלו בוני שלמה ובוני חירם והגבלים (מלכים יב) תרגום ופסלו ארדיכלי שלמה וארדיכלי חירם וארגובליא ולגודרים ולחוצבי האבן דשלמה ודיואש (מלכים יב) ולארגבליא ולפסלי אבניא:

860

861ארגז [קאסטן]. (סנהדרין מו) איבעי ליה למימר כי קבור הוה אמר ליה דעבד ארגז וקבריה ביה אבל קבורה בקרקע לא חזינן ורב האי גאון היה שונה ארגז ופי' רב חמא סבר כי לא למצוה נאמר דבר זה שלא לעשות ההרוג ארגז עראי ולא קבעו פי' ארגז כמו כסוי שמכסין אותו אבל עפר אין במקרא זה:

861

862ארגטיס [ארבייטר, האנדווערקר]. בילמדנו בריש ויקח קרח משה נטל לעצמו את המלכות ועשה אותו ארגטיס פירוש כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו פירוש כתף שהיה טוען את הארון (א"ב פי' בלשון יוני פועל ובעל מלאכה):

862

863ארגליא [ווערקצייג] בילמדנו בהעלותך את הנרות בפסוק קח את הלוים מי שמכר לחבירו ספינה ולא פי' כלי ארגליא שלו מהו שיזכה בהן הלוקח כך שנו רבותי' (בב"ב עג) מכר את התורן ואת הנס ואת האוגן פי' ארגליא כלים אלו המרגילים אותה (א"ב פי' בלשון יוני כלי אומנות ופעולה):

863

864ארגמן [פערפל וואל] טוב כל שהוא (בשבת צ) בגט דמיני בשמים ובכלים (פ' כז) הבגד מטמא חוץ משל ארגמן ושל זהורית ובנגעים (בפ' יא) כל הבגדים. חלוק שנראה בו נגע מציל את האמריות שבו אפי' הן ארגמן:

864

865ארגנטין [אגוטר שופר הייסט ארגאנויט, אונ אויף דעם שילד פאר דעם באד פלעגט פרצייטן צו שטיין אויף גמאלט איין ארגאנויט]. (ב"ר פ' סד) ויצא הראשון אתא הדין ארגנטין מגחיך ומרקד קימוי ועל ארגנטין ומזגא קדמיהון פירוש שר של מרחץ (א"ב פי' בלשון יוני מלאך או רוח העוזר להולכים באניות אמנם אל הרוחות הוא העוזר והוא עושה מלאכיו רוחות):

865

866ארגנטין דכספא (בסוף פיאה ירושלמי) ובפסקא דבחדש השלישי למלך שהיה משיא את בתו והיה לו ארגנטין ישנה אמר המלך אם אני ממתין עד שאני עושה ארגנטין חדשה הרי אני משהא שמחת בתי מה עשה צחצחה ומרקה ונתנה לה וכו'. ס"א אגינטירין פירוש כלי חשוב שמשמשת בו בת המלך (א"ב פי' בלשון רומי כסף וכלי כסף ונעתקה מלה זו גם לכלי זהב (ירושלמי דפיאה פרק מאימתי) יומא דין בארגנטרין דהבא):

866

867ארגסטוס [אווינד וואס קומט פון דער צפון אונ מערב זייע, ער הייסט נארד וועסט ווינד] (בויקרא רבה פ' צו) זובח תודה לפי שבעולם הזה בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת ובזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מושבת אבל לעתיד לבא אמר הקב"ה אני מביא רוח ארגסטוס לעולם שמשמשת בו שתי רוחות הה"ד אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. ס"א ארגסטוס וכן מסתברא כלומר אגרסתו שלבט"קו בלעז (א"ב פי' בלשון יוני רוח מערבית צפונית):

867

868ארד [שוואם] (ברכות מח) (פסחים קיט) ארדיא לי וגוזליא לאבא פירוש ארדיא כמהין נראין הדברים שהיה שמואל מתאוה להן וכן גוזליא (בע"ז לח) בגמ' דשלקות איכא בינייהו דגים קטנים וארדי ודיסא וכו'. (בכתובות סא) בגמרא ארבע יושבות בקתידרה אייתי לקמיה תבשילא דארדא:

868

869ארד [וואלד אייזל] (עבודה זרה יו) בגמר' דאין מוכרין להן דובים חיה גסה מאי מלאכה עבדא אמר אביי אמר לי מר יהודה דבי רב יוחנא טחני רחיא בארודי. האי מאן דאחזיק מגוד' דערודי ולבר לא הויא חזקה (בב"ב לו) בגמ' חזקתן שלש שנים פי' ארודי חיות כמו ומוסרות ערוד מי פתח ובאות ואוכלות הזרעים שבקצות השדה ויש עושין קירות וגדרות לשדה ומניחין קרקע מעט חוץ לקיר ומשליכים שם זרע ומה שצומח באות החיות ואוכלות ואין נכנסות לשד' ואם החזיק אדם באותו קרקע שהיא חוץ לגדר אינה חזקה דיכול למימר כיון דכל דזרע ערודי אכלי לא איכפת לי עלה:

869

870ארדב [איין פערזישע מאס]. (במציעא פ) בגמר' להביא חטים והביא שעורים תרקבא לכתף ארדב לעריבה. (ערוביו קב) בגמר' דנגר הנגרר ההיא אסיתא דהוה בי מר שמואל דהות מחזקא ארדבא פי' ארדב חצי לתך (א"ב פירוש בלשון יוני ארטב מין מדה פרסית ובנוסח' דידן גרסינן אדריבא:

870

871ארדכל [בויאמיינסטר]. (ערובין כו) האי מחיצה דארדכלי לא שמה מחיצה ובסוף גמ' דב"מ בנאי שמסר לאדדכל ארדכל חייב (ובב"ר פ' כח) ויתעצב אל לבו למלך שבנה פלטין על ידי אדרכל ראה אותה ולא ערבה לו על מי להתרעם על ארדכל. בוני שלמה ובוני חירם תרגומו ארדיכלי שלמה וארדיכלי חירם לחרשי העץ ולבונים: (מלכי' יב)

871

872ארדענא [פרעש, אגשווילכץ אונטר דער צונג] (ירושלמי דשבת פרק שמנה שרצים) הדא אורדענא סכנה תרגום צפרדע ארדענא ויש מין חולי הנקרא צפרדע מהיונים ורומיים והוא מורסא חם הגדל תחת הלשון בין הוורידים):

872

873ארדפני [דער נאמן פון אביטרן בוים] תרגום ירושלמי ויורהו ה' עץ אילן מריר דארדיפני עיין ערך הרדפני:

873

874ארו [נון] בדניאל וארו ארבע חיון פי' הנה:

874

875ארז [צעדרבוים, טענן בוים]. (שבת קנז) אבל לא בעצים שבמוקצה התם בארזי ואשוחי דמוקצה מחמת חסרון כיס ננהו דאפי' רבי שמעון מודה פי' ארזי ואשוחי עצי ארזים וברושים העשוין לקורות שאין דעתו של אדם להסיקן וגמר והקצה אותן:

875

876ארזובין [האמר]. תרגם ומקבות והגרזן וארזובין וחלילין ובלשון תלמוד ארזפתא ויש מרזב ומרזף עיין שם):

876

877ארזלא [זומר הייזל, איין אויסגשפאנט גצעלט וואס האט הינטן קיין ווענד ניכט). (ערובין כה) הכא בתאי עסקינן דעבידא כי ארזלא פירוש ערסנא כדמתרגמי' כמלונה במקשה כערסל מבתותא והוא חבלים מתוחים מאילן לאילן כמין מטה לשכב עליהן השומר בלילה ולישב תחת צלה ביום ותחתיה פתוח כולו (א"ב תרגום והתנודדה כמלונה ותהי אזלא ואתיא כארזלא:

877

878ארזלא [איונג וויזל טיר] (בב"ב עג) אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי אורזילא דרימא בר יומיה והוי כהר תבור וכמה הוי ד' פרסי. (זבחים קיג) בשלמא למאן דאמר לא ירד מבול לארץ ישראל רימא התם קאי אלא למאן דאמר ירד היכא קם גוריות קטנות הכניס לתיבה והאמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי אורזילא וכו' עופר האיילים תרגום אורזילא דאיילא כשני עופרים תאומי צביה כתרי אורזילין תאומי טביא פי' אורזילא דרימ' בר יומיה (אפרוח) ראם בן יומו ותרגום ודישן ורימא:

878

879ארזילא [וואלפיש]. (בב"ב ע"ג) פרק המוכר את הספינה ארזילי דימא בעל הערוך גריס אדילי עיין שם:

879

880ארזן [רייז]. (תענית כד) למחר אתי ארבי דארזנא פי' ספינות מליאות אורז:

880

881ארזן [גרוס]. (גיטין מ) לחזוזיתא ליתי שב חיטי ארזנייאת' וניקלינהו אמרא חדתא אדנפיק משחא מינייהו ונשוף פירוש שבע חטים גדולים:

881

882ארזף [האמר]. (גיטין נז) יומא חד חליף אבב' דנפחא שמע קל ארזפתא ושתיק ועוד זה (בויקרא רבה פרשת אחרי מות) בפ' ויתרון ארץ ותשם את המקבת בידה ושויא את ארזפת' דנפחי. קורנס של נפחי'. ס"א מרזפתא ס"א מרזנתא והנם בערך מ'. ארזפתא דהני פירי (בב"ק מ) בריש גמ' דשור שנגח את הפרה בא באזרפתא (בב"ב כ"ז) בגמר' דמי רגלים ס"א אפרזתא והוא סם המות של בהמה:

882

883ארח [שטאנג]. כפיסין ארחין (ב"ב נ) (עירובין יד) קורה שאמרו רחבה לקבל אריח והאריח חצי לבינה של ג' טפחים. (ביצה לב) דביתהו דרבי חייא נפל לה ארחא בתנורא ביומא טבא אמר לה רבי חייא חזי דאנא רפתא מעלייתא קא בעינא כלומר התיר לה להחזיר האריח למקומה. ס"א נפל לה ארחא בתנורא כלומר נפל אריח שממקום אח' בתנור והתיר לה לגורפו ולהוציאו משם (א"ב תרגום בדי עצי שטים אריחי דאעי שטין:

883

884ארח [גאסט, וואנדרער]. (ברכות ס) בגמ' דמקום שנעקרה עבודה זרה אורח טוב מהו אומר וכו'. אורח בזמנו בא (נדה יז) בגמ' דכל הנשים פי' לענין דם נדה הוא אומר שבא לעת הקבוע כאורח. (כתובות סא) בגמ' דהכניסה לו שפחה משום דאמר לה קמי ארחי ופרחי מאן טרח ובגמ' דהמשרה דל תלת לארחי ופרחי פי' עוברין ושבין היורדין וחונין בבית רעיהם: פירוש אחר ארחא אורח פרחא רוכל המחזר בעיירות. בילמדנו בסמך שור או כשב או עז רוח חיים למעלה למשכיל וגו' סלק עצמך מדבר שאינך שלך אם תאמר מהו שכרי אמר הקב"ה דייך שאתה ניצול משאול שנאמר למען סור משאול מטה:

884

885ארטבון [איין איברזעהר, אונ זא האט אויך גהייסן איין פערזישר קעניג). (יומא יא) בגמרא דלשכת פרהדרין מעשה בארטבון אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של ציפורי פי' ארטבון היו קורין אותו ע"ש עירו (א"ב הוא שם אדם אצל הפרסיים והיה נקרא בשם זה מלך ובנה עיר על שמו):

885

886ארטלאי [מויליטיהר]. האחשתרנים בני הרמכים תרגומא ארטלאי בני רמכים. (א"ב בנוסחאו' דידן כתוב ערטילאי ובעל ספר המתורגמן גריס ארטבלאי):

886

887ארטסים [אויף גבלאזן הוכמיהטיג]. (שמות רבה פרש' בא אל פרעה) מהו הכבדתי שעשה המקום את לבו ככבד הזה שהוא מתבשלת שניה וארטסיס נכנס בתוכה פי' בלשון יוני דבר נפוח מלאים רוח וזה כנוי לגאוה:

887

888אריא [שטאל] (במ"ק י) בגמר' דמכבשיה למיבני אמת דרחיא ולמיבני אוריא אוריאות והאוצרות (בעירובין נה) בגמר' דהיו שם גדודיאות (בכיצד מעברין) כבר פירשתי בערך אהורייריה:

888

889אריא [שוף] ארבא בסוף גמ' דהשואל (ובב"ק פה) כבר פירשתי בערך ארבא:

889

890אריוך [העלד] אריוך מנו שמואל (שבת נג) בגמר' דחמור יוצא. (מנחות לח) אמר ליה לוי לשמואל אריוך לא תתיב אכרעך עד דמפרשת לי להא מילתא התכלת אינה מעכבת את הלבן (קדושין לט) בגמ' כל מצוה שאינה תלויה בארץ לענין ערלה אמר ליה לוי לשמואל אריוך פסק לי ואנא איכול:

890

891אוריון [גרעניץ] (ב"ר) פרשת ויבאו שני המלאכים עד שלא הגיע לבית אוריון שלו פירוש בלשון יוני גבול עיין ערך מתורין:

891

892אריוסטו [אבפיהר מיטטעל] (ירושלמי דשביעית פ' כלל גדול קמא) אריוסטו שרי קטרטון שרי מורסינטון שרי רודמירון שרי אידרורוסטון אסור דיומירון אסור פירוש בלשון יוני איריוסטו רפואה משלשל' הנקרית איריא כלומר קדושה מפני תועלת' ותקנ' יוסטו הרופא פי' קטרטון שם כללי לרפואה המשלשלת פירוש מורסינטון רטייה נעשי' מהדס פי' רודומירון מין משקה עשויה בשמן ורד וכל אליו לרפואה ושרו אבל אידרורוסטון שפירושו בל' יוני מין משקה עשוי מוורדים ודבש ומים ודיימורון שפירושו מין משקה עשוי ממין תותים ודבש אסורי מפני שהם לא לרפואה לבדה כי הם משקים ערבים לחיך ואוכל אדם הם:

892

893ארך [פאסינד, רעכט]. (בבא מציעא עה) הלויני מאה פלפלין במאה ועשרין ואריך (סוכה מד) אתאן בני קרייתא מקשקשין בכרמיא ואכלין זיתא אריך או לא אריך פי' כשר לי להנות מאותן הזיתים שנתקשקשו בשביעית כדכתיב לא אריך לנא למחוי ובשבת סוף גמרא דבמה מדליקיי עיילי' לבי בני והוא קא אריך ליה אבישריה כלומר עורך בשר גופו ומתקנו:

893

894ארך [היילען] (בפרק קמא דכלים) בשר כדי להעלות ארוכ' ראש המשנה פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי פירוש אם נחתך יד ממנו או רגל מחמת חולי או דבר אחר אם יש על האבר החי שנשאר בשר חי אלו היה כמותו באבר הנחתך והיה דבוק בגופו היה מתרפא מטמא במגע ובמשא ובאהל ומפרש בסיפא רבי יהודה אומר אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב יש בו לעלות ארוכה כדכתיב כי אעלה ארוכה לך:

894

895ארך [לאנג] (ראש השנה כה) פעמי' שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה וכשבא בקצרה אינו מתכסה אלא י"ב שעות: (תענית יו) מאי שביעית שביעית לארוכה פירוש שביעית לגואל ישראל שהיא ארוכה והיא משמנה עשרה ולא יבא התוספת אלא ששה. (ובסוף פרק קמא דברכות ירושלמי) תני צריך להאריך בגואל ישראל בתענית הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך. ארוכות של נחתומים בכלים (בפרק כלי עץ כלי עור ובעדיות ו) בפרק העיד רבי יהושע וכבר פירשתי למעלה בזה הפרק בערך ארב. קור' שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה (שבת קנא):

895

896ארך [בעהערשער אובריקייט. ארכיו לייבארצט. בוימיינסטער. רייבער הויפטמאן] (ב"ר פ' ל"ט) ויהי בנסעם מקדם אמר ר' לוי כל מקום שאתה מוצא אכילה ושתייה ארכליסטיס מקרטע זה יצר הרע שהוא משנה את הבריות כיצד עמון ומואב עשו איסטליס וכו'. (ובב"ר פ' ט) וירא אליו לארכיליסטיס שמרד במלך ובריש וישלח יעקב לארכיליסטיס שישן בדרך. ויותר יעקב לבדו לארכיליסטיס נדמה לו אמר לו העבר את שלי ואני אעביר את שלך פירוש שר של לסטים בב"ר בריש ויהיו חיי שרה ועפרון יושב א"ר יצחק ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכוסטרטיגוס דלא יהא בר נש רב זבין מדבר נש זעיר פירוש שר השרים לשון יין שרים נקראין ארכון סטרטיגון. (ובילמדנו בפ' סוטה) אם יסתר איש במסתרים וגו' משל לארכיטיקון שעשה מדינה ובנה בתוכה מחילין מטרות וטמוניות וכו' פי' גדול האומנין שעשה קיטונות וחדרין. ובפסקא (דויהי בשלח פרעה) רבי אליעזר בר' שמעון אתמני ארכוליפורין בני אינשא דהוו חזייה קטילין פי' ארכוליפורין שר הטבחים. (בב"ר פ' עז) ויירא יעקב מאד פלן עתיר נעבדיניה ארכונטוס. ובמגילה איכה יעיב באפו הוה בר נש מן ביתר נפק לצלותא בירושלם ואמר ליה בגין דשמעינן עלך דאת בעי מתעבדא ארכונטוס וכו'. (בב"ב קסד) ההוא שטרא דהוי כתיב ביה בשנת פלן ארכן מנהגה של אומה זו שנה ראשונה של מלך קורין לו ארכן (ובילמדנו שתי חצוצרות כסף) ויתא ראשי עם שעם כל חבורה וחבורה הוא בא ונוטל שכר לפרנסם בפני עצמן ולארכונים בפ"ע. איה בית נדיב תרגום אן בית ארכונא (בפסיקת' דזכור) אשר קרך בדרך רבי נחמיה אומר קראן ודאי מה עשה עמלק ירד לבית ארכוון של מצרים ונטל טימוסיהן של שבטים שהיה שמן חקוק עליהן. קרית ספר תרגומו קרית ארכי. (בפ' י' יוחסין) חתום בארכי ישנה של צפורי. פירוש ערכאות של ישראל. פי' אחר מי שהיה חתום בבית דין הקבוע בעיר ששמה ישנה והוא בצפורי דלא מוקמי דיין כי אם מיוחס. ישנה עיר שבציפורי כעין עיר חדשה שביהודה (במסכת עירובין) (א"ב ארכי פירושו בל' יוני נגידות ושררה וארכיליסטיס ראש השודדים ארכיסטרטוגיס ראש ושר צבא ארכיטקטון ראש הבונים ואומרים ארכונטיס וארכון שר אבל ארכי וארכיון פירושו מקום ועד השרים והשופטים ושם נשמרים כתבי העיר):

896

897ארך [פערוויילען]. תרגום וידום השמש ואוריך שמשא וייחל עוד ואוריך עוד):

897

898ארכיאטריס (שמות רבה פ' פסל לך). משל לבן ארכיאטריס פי' בל' יוני ראש הרופאים:

898

899ארכובה [קניא] (פ' י"ד דכלים) כלי מתכות כמה שיעורן מפתח של ארכובה שנשברה מתוך ארכובה פי' כדגרסינן מזוזתא דבי ר' דעבידן כמין נגר ומפרש לא כנגר המוטל לגמרי אלא כאסתורא כי שקא וכרעא דאדם דדמיא לנון כפופה דמיניה כייף ומיניה זקיף וכן מפתח שמתכפל כארכובה עם השוק שמו מפתח של ארכובה:

899

900ארכבתא [צוים צווישן פעלדר] (מציעא קג) אמר רב יוסף בוכרא וטופסא וארכבתא וקני דחיזרא דבעל הבית פי' היו נוהגין לעשות גבולין סביבות שדותיהן כעין חומה נותנין טיט כשיעור אמה בקרקע סביב השדה ולכשייבש מוסיפין עליה כשיעור אמה אחרת ולאחר שייבש מוסיפים אמה שלישית ראשונה קורין לה בוכרא שהיה כעין בכור שנייה טפסא שהיא אמצעית כדגרסינן לא גדושות ולא מחוקות אלא טפוסות שלישית ארכבתא שהיא על כולן ולמה אינו עושה שלשתן בבת אחת שלא היה יכול לעמוד שהוא טיט בלא אבנים קני דחיזרא פירש יתדות שנועצין בקרקע לגדור סביבותם גדר קוצים:

900

901ארכידיקי [אמטס פאהרשטעהר] ב"ר פ' ולוט ישב בשער סדם ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכידיקי זו גרסת הערוך בערך ידק ופירש מלה בלשון יוני ראש השופטים ובלשון רומי אומרים ארכי יודקי ובקצת נוסחאות כתוב ארכיקריטיס והיא מלה יונית. והכל אחד ובקצת נוסחאות כתוב ארכי הדינים:

901

902ארכל [שטאדט] בב"ר פ' והנחש היה ערום אבל כלי פשתן מארכל' אם פיחמו אחד מהן מהו. ס"א כלי פשתן הגסין הבאין מארכל פי' בגדים עבים שהן בזול (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מארבל ולי נראה שהדין עם בעל הערוך כי היתה עיר נקרא ארכל על שם מלך ארכלאוס):

902

903ארכוניס [בעהערשער] ירושלמי דיבמות פ' הערל אפילו כבנו של ארכוניס פי' שר וארכון וארכונטיס וארכיניס אחד הוא):

903

904ארכיסטריס [טענצער] מדרש שמואל פסקא כהגלות נגלות אחד הרקים אמר רבי אבא בר כהנא כאילין ארכיסטריס פי' בלשון יוני מרקדים ומכרכרים):

904

905ארלוגין [זייגער] בפסיקתא דהחדש למלך שהיה לו אורוליגין וכיון שעמד בנו מסר לו אורוליגין שלו פי' סימני השעות וכבר פרשנו באבן שעות (א"ב כן פירושו בלשון יוני ורומי):

905

906ארם [אראם] (מגילה כה) האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא פירוש לא תתן מזרעך באומה ידועה שמעבירין זרעם למולך כגון ארמיים שאתה גורם להעביר זרעך למולך ומכלל דבריו משמע ששאר האומות שאין מעבירין מזרעם למולך מותר לפיכך משתקין אותו בנזיפה אלא פירוש הכתוב כדתנא דבי רבי ישמעאל הבא על הכותית והוליד לע"ז הכתוב מדבר דלא שנא מולך משאר בתי ע"ז (ברכות ט) אמר להו רבא לבניו אל תחתכו בשר על פיסת היד ואל תשבו על מטה ארמית. (פסחים קיב) ד' דברים צוה רבינו הקדוש את בנו ואחד מהן אל תשב במטה ארמית משום מעשה דרב פפא שהיה נושה בארמאי מעות אזל למיתבעינהו כיון דעל לביתיה אמר ליה תיב על ערסא והוה ביה ינוקא מית אייתי סהדי אשכחי' לרב פפא דיתיב אערסא אמר ליה אנת קטלתיה באותה שעה אמר אל תשב במטה ארמית. ארמי אובד אבי מכאן שאמירה כמעשה כשרדף לבן ליעקב והשיגו אמר לו יש לאל ידי לעשות עמכם רע והעלה עליו הכתוב כאילו עשה וכן לענין הטובה וכו' בילמדנו ויאמר ה' אל הנחש. שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ תרגומו בארע ארמאה:

906

907ארם [איין לאנד אין סוריא] בגמ' פתילת הבגד מאי לאו בפרסיאתא לא בארמייתא הואיל וחזיין אגב אמייהו ודפרסייתא אסורין פי' תמרי ארמייתא גרעינייהו רכין ונאכלין עם תמרין עצמן (בב"ק נט) בגמרא דכיצד משלמת דיקלא ארמא דיקלא פרסא פי' הלכתא כרב דשם בששים בדיקלא ארמא דחשוב הוא דאילו שיימין באנפי נפשיה פוגם ומזיק והלכתא כריש גלית' דשם באנפי נפשיה אדיקלא פרסא שהן כפניו' מין בוסר שאינן מתבשלין דלא חשוב ולא פגים ומזיק כולי האי:

907

908ארמלא [וויטווע] (תרגום שבי אלמנ' תיבי ארמל'):

908

909ארמילוס [קעניג רומילוס] (תרגום וברוח שפתיו ימית רשע ארמילוס רשיעא מלך ראשון של רומי רומולוס שמו עיין ערך רמוס):

909

910ארימון [איין זאמעס ארט. וויסט] (בויקרא רבה) אם בחקתי ארימון שהוא משובש בגייסות אמר המלך וכו' (א"ב בריש מדרש קהלת ולמה נקרא שמו ירמיהו שבימיו נעשית ירושלים אירימיה פי' בלשון יוני נקרא מדבר שממה וחרב ארימיה וארימון ובנוסחא שלנו כתוב אדרימון והוא טעות:

910

911ארן [לאדע. קאסטין] בעדיות בפרק כל המטמאין (פ"ג) ובכלים בפרק טבעת אדם (פי"ב) מסמר של שלחני וארון של גרוסות פי' ארון של מוכרי פולים טחונין שבתוכו טוחנין הפולים מלשון ויגרס בחצץ (שבת לב) בגמ' על ג' עבירות ויש אומרים על שקורין לארון הקודש ארנא לשון בזוי כדרך שקורין למגדל של עץ שבבתיהן (בב"ר פ' לו) לך לך אל ארץ המוריה ובירושלמי בסוף פרק תפלת השחר הר המוריה רבי חייא רבה ורבי ינאי חד אמר שמשם הורי' יוצאה לעולם וחד אמר שמשם יראה יוצאה לעולם ארון רב חייא רבה ורבי יוחנן חד אמר שמשם אור יוצאה לעולם וחד אמר שמשם ארירה יוצאה לעולם דבור חד אמר שמשם דבר יוצא לעולם וחד אמר שמשם דברות יוצאין לעולם:

911

912ארן [דורן]. (בפרה פ"ז) העצים היו מסודרין שם עצי ארנים וברושים פי' ארנים נטע ארן וגשם יגדל. (ר"ה כג) ארונים ערי:

912

913ארנטם [ציהרינג] מדרש איכה פסקא איכה יועם זהב שהוא דומה לארנטס של זהב פי' בלשון רומי תכשיט:

913

914ארגון [גלאז]. בילמדנו פקוד כל בכור זכר משל לאדם פרגמטיוטיס שהיה לו ארנון של זכוכית מוציאן לשוק ומכניסן בלא מנין וכו':

914

915ארנון [שטייער, בייטראג] (פסחים ו) בעו מיניה מרבא בהמת ארנונא חייבת בבכורה או לא פי' שיש בה שותפות לנכרי פטורה מן הבכורה דכל דיד נכרי באמצע פטורה. פ"א מי שיש לו בהמות שהמלך לוקח מהם מס חייבות בבכורה אם יש בכור ביניהן או לא כל היכא דמצי לסלוקי בזוזי למקבל המס לא מבעיא דחייבת דאמר ליה כהן הא אשתייר לך הבכור תנהו לי כי קא מבעיא ליה דלא מצו לסלוקי בזוזי מצי אמר ליה כהן שמא אחרת יקח המלך ותן לי הבכור או מצי בעל הבית אומר שמא הבכור יקח ממני (ב"ב ח) דכופין אותו להעיד מנדה זו מנת המלך בלו זה כסף גולגלתא והלך זו ארנונא. (ובסנהדרין כו) בגמ' זה בורר אמר רבי שמעון פוקו וזרעו בשביעיתא משום ארנונא. אייתי ארנוניך אייתי דימוסיך (בפסיק' דכי תשא). פי' מנדה זו מנת המלך בלו זה כסף גולגלת המס שעל בני האדם והלך זו ארנונא ארוחת דורון לשלטון העובר ממדינה למדינה נותנין לו כל עיר שעובר בה ארוחה ופי' מלשון ויבא הלך (א"ב פי' בלשון יוני מה שקובצים אנשי העיר לתת ארוחה או מתנה לשלטון ושר):

915

916ארנוס [שאכטיל איין געשטאלט פון ארביזען] (שבת צא) הכא במאי עסיקינן בארנסי פי' יש בקופות הרוכלים חפצים קטנים כגון חליו' ומרגליות דציירין בצררי דדמו לאגוזים לתאנים ולחרדל זה פי' צררי ופי' ארנסי שהן דומין לקישואין ודלועין והן עצים או קנים שכורכים עליהן צמר או פשתן וקורין האחת מהן בלשון ישמעאל ערנאסה והרבה עדנים ואשה נושאה אותו בידה ומושכ' מהן חוטין לפילכה והיא קופ' הרוכלים שמלאה מהן ומוכרין לנשים והיא האימה ששנינו (בבבא מציעא דכלים) ויש מי ששונה אירוסי ומפרש קיפת הרוכלים שמלאה עצי האלוותא שהן קציעות וכיוצא בהן ודומים לקישיאין ודילועין:

916

917ארנק [בייטל. שאף פעלץ] (סנהדרין ל) בגמר' דגמרו את הדבר אמר רבא מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד אמר בארנקי לבנה ואחד אמר בארנקי שחורה פירוש בא רבא לפרש דברי רב יהודה ואמר מסתברא מילתיה בשמכחישין זה לזה עדותן עדות בזמן שאחד אומר בארנקי שחורה הלוהו מנה ואחד אמר לא אלא בארנקי לבנה הלוהו אבל במנה שניהן שוין אבל אם נחלקו במנה עצמה זה אמר במנה לבן הלוהו וזה אמר במנה שחור הלוהו כלומר ישן אין מצטרפין ואקשינן עליה דרבא והכחשה בכלים כי האי גוונא בדיני נפשות לא מצטרפין והאמ' רב חסדא אחד אמר כלים שחורים ואחד אמר כלים לבנים הרי זה נכון: פירוש אחר זה אומר מנה שהלוהו בארנקי שחורה היה מונח ואחד אומר בלבנה כיון דלאו גוף מעשה ההלואה הוא לא מסקו אדעתייהו אלא באומדן דעתן קאמרי הלכך מצטרפי אבל אם מכחשי במנה עצמה לא מצטרפי דכל גוף מעשה מדכר דכירי אינשי ושקרי נינהו אחד אומר כלים שחורים ואחד אומר כלים לבנים הרי זה נכון אלמא דעדות דומיא דארנקי שחורה בדיני נפשות כשר (ובמציעא מה) אלא אימא בכל שהוא כי היכי דאמר ליה דאי אמר ליה מארנקי חדשה יהיבנא לך אף על פי דקא יהיב ליה מארנקי ישנה דעדיפי טפי מצי אמר ליה לישנן בעינ' ליה להטמינן בקרקע ולהכי ניחא ליה בחדשות שעדיין לא נתחסרו ביושנן. ובעיי למבזעי' לארנקי דמוחא בריש גמר' דמי שמת (א"ב פירוש בל' יוני עור כבש בעוד צמרו עליו ונקראו כן הכיסים הנעשים ממנו):

917

918ארס [גיפט]. (שבת סב) וברגליהן תעכסנה ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס פירוש רוקו של נחש בכעס שהוא ממית כמו שאנו אומרים ארס של נחש בכעס בשיניו הוא עומד לפיכך מכיש כסייף ונחש פטור. פירוש אחר ארס בכעוס כמו שתכעוס החיה ותכה בכעס ומכתה שמשלח' ארס. חמת עכשוב תרגום אירסא דעכוביתא:

918

919ארוס [ליליע רויז] והקיסום ושושנת המלך בכלאים (פרק ה') כרם שחרב. ובאהלות בפרק יש מביאין והאירוס והקיסום וירקות חמור פירוש ארוס סוסכירו והם מיני מרקחת שמשימין בתבשיל ויש אומר הוא עשב וכשמזריע מקיש הזרע כמין זוג (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין פרח אשר בו גוונים הרבה כעין הקשת אשר בענן ועל שמו נקרא (ובדברים רבה פ' עקב) למלך שנשא למטרונה והכניסה לו שני' אריסי' פי' בלשון יוני מין אבן טובה ובה גווני הקשת):

919

920ארוס [פויקע] (סוטה מט) בכולמוס של אספיאניס גזרו על עטרות חתנים ועל הארוס. ובריש גמרא דנדה (ובכלים בפ' ט"ו) כל כלי עץ כל כלי עור רבי יהודה אומר הארוס טמא מושב מפני שהאלית יושבת עליו פירוש אף על גב דאמר רב אלעזר טבלא דחד פומא והוא כלי שיר אפילו רכובה אסור וכל שכן יותר מזה ואינו מותר אלא אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא ובלע"ז טימפ"ני ויש שקורין טנבור"א ויש עוד פירוש אחר באלית ובטבלא:

920

921ארוס [פעלד וועכטער] משנה דבכורים (פרק א קמא) האריסין והחכירות הסקריקין והגזלן ובמשנת דפיאה (פרק גדיש) שנים שקבלו את השדה באריסות פירוש אריס בלשון יוני שומר והוא המקבל את השדה ליתן חלק מהפירות לבעל השדה והשאר שלו:

921

922ארסה [קעטטע] (יבמות מו) בגמרא המחזיר גרושתו רמו ליה ארוסיה בצוארי' פי' שלשלת:

922

923ארסטוון [זא האט איינר גהייסן] הביא בכורים מאפמיא בסוף משנת חלה פירוש שם האיש והיה סרסור:

923

924ארסטוון [מיטאג מאל] בויקרא רבה זאת החיה בפ' פנחס פתח אזן שומעת תוכחת חיים אמר רבי ברכיה ארסטון גדול עתיד הקב"ה לעשות לצדיקי' לעתיד לבוא ובמגילת איכה שרתי במדינות בפלגיה דיומא עבד ליה אריסטון. ובסנהדרין ירושלמי (דנגמר הדין) ארסטו' עבד לבולווטיא דמלכא פירוש סעודה של יום בלשון יון אריסטון וסעודה של ערב דיפנון:

924

925ארסקונס [הערשר, יענראל]. ירושלמי בפרק אין עומדין בגמרא אפילו המלך ר' יונה ורבי יוסי עיילין קומי ארסקונס באנטוכיא חמתון וקם ליה מן קומיהון אמר ליה מן קומי אילין יהודאין את קם אמר לון אפיהן דמלאכין דאילין אנא חמי בקרבא ונצחי פי' שלטון:

925

926ארע [דאס אונטרשטי] (כתובות עז) מעייל ליה לביתא דשב ליבני ואריחא ונטיל ליה תלת מאה כסי ושדי ארישיה עד דרפיא ארעית' דמוחי' וקרע ליה למוחיה (א"ב תרגום לארץ תחתית לארעא ארעיתא):

926

927ארע [בעגעגינין] תרגום ירושלמי ויפגעו את משה וארעו ית משה ואנקלוס תרגום וערעו):

927

928ארעא [ערד] תרגום את הארץ ית ארעא):

928

929אורעיתא [ביהן] תרגום ירושלמי וגם את הצרעה ולחוד ית תחת אורעייתא עיין ערך ערעיתא):

929

930ארפכס [איין ליקי אובן ברייט אונ הינטן שמאל] (בפ' י"ד דכלי') כלי מתכו' ארפכס של מתכת טמאה. ובסוף כלים ואפרכס של זכוכית טהורה. (חגיגה ג) אף אתה עשה אזנך כארפכסת וקנה לך לב לשמוע (חולין פט) אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון כל מקום שאתה מוצא דברים של רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזנך כארפכסת שהיה דורש לא מרובכם וכו'. יהי רקיע הבא לי ארפכס נתן עליו טס של זהב ולא עמדו המים טס של כסף ולא עמדו המים כיון שנתן אצבעו עמדו המים. ס"א אפרקס: ס"א אפרכס ופירושו דלי של ריחים שהוא מכניס הרבה ומוציא קימעא ופי' ארפכס בבראשית רבה הוא ארק (ומפורש בדיופו) (א"ב פירוש בלשון יוני כלי גננים אשר אם ישים אדם אצבעו על פיו אחר לא יורקו המים מצד אחר):

930

931ארפס [עפנען] (בכורות לו) אמר ליה בכור זה נתן לי ישראל במומו אפרסינהו לעיניה פירוש פקח עיניו רפרם ביותר והכיר שהיה הבכור שנתן לו הוא:

931

932ארץ [ערד] (כתובות לז) בגמ' הבא על בתו ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה למה לי מבעי לכדתניא מנין שאם נתערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג מניין שאין פוטרין אותו שנאמר ולארץ לא יכופר וגו':

932

933ארק [איין ליקע מיט קליינע לעכער] מעלין בדיופי ומטיפין מארק בעל הערוך גרס אדק עיין שם):

933

934ארקל [גאטס ווארט] תרגום על פסוק כשבת המלך אחשורוש ארקילין דאזל בריש כלהון ובמדרש שיר השירים ישקני מנשיקות פיהו נשקו על פיו לאורקולאון בן הדימה פי' בלשון רומי דבור רוחניי ומענה אלקי וגם בלשון יוני נקרא כן אך בשינוי נקודות ובפסקא תורי זהב גרס זו תורה שלמד אלקולאון:

934

935ארקילוס [הערקוליס איין גרוסר העלד] ירושלמי דע"ז פ' לפני אדיהן אהן ירידה דצור לגדיה דארקולס פי' בלשון רומי שם שר גבור הפליא בכחו לכבוש ענקים אריות וארצות הוא נמנה בין האלילים):

935

936ארקפט [וויצע קעניג] (זבחים צו) בגמרא אחד שבישל רב יצחק בריה דרב יהודה הוה רגיל קמיה דרמי בר חמא שבקיה אזל לקמיה דרב ששת יומא חד פגע ביה אמר ליה ארקפטא נקטו ביד רוחא אתי ליה ליד משום דאזלת קמיה דרב ששת הוית לך כרב ששת. ובירושלמי כתב בפ' היה קורא בגמרא קרא וטעה מאן דעייל קדמוי דמלכא קדמוי ארקפתא פירוש אלקפתא הוא אלקפתא שפירשנו מעלה (א"ב פירוש בלשון יוני ראש המושלי' שברומי בכל מדינה היה מושל נשלח מרומי ואנשי המדינה לכבודו היו קוראים אותו בשם חשוב עיין ערך אנטיפטוס):

936

937ארקתא [לעדערנר רימן] (יבמות קב) מאן דאמר מצות חליצה מנעל לכתחילה לא מ"ט אילימא משום דהויה ליה פנתא מנעל וארקתא מנעל דמנעל פי' כל מנעל עור על גבי עור הוא התחתון שעל גב הרגל נקרא פנת' והעליון שעליו נקרא ערקת' נמצא ערקתא מעל אותו העו' שעל רגליו והתורה אמרה מעל רגל ולא מעל דמעל:

937

938ארקתא [גירטל] (שבת נט) פי' בנסכא ובקמרא:

938

939ארקתא [געלזיכט] (שבת קט) מאי יועזר פותנק למאי אכלילה לארקתא פירש רש"י תולעים שבכבד ולי נראה שהוא חולי ירקון וכן נקרא בלשון רומי ונולד חולי זה מסתימת שלפוחית המרה אשר היא בכבד):

939

940אררן [שפיז. האק] (סנהדרין ל) בגמרא זה בורר אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו פירוש כעין איזמל ויש אומרים כמין גרזן:

940

941אריש [בעזיץ] (בב"ב נה) בגמר' דבד"א במחזיק ארישן דפרסאי עד ארבעין שנין פירוש חזקה דפרסאי בלא שטר מ' שנים:

941

942אריש [גאסטמאל] (במ"ק כב) בגמרא הקובר את אשתו הא בארישת' הא בפירענא פי' במשתה שמחת מריעות בפורענא לאלת' אבל בארישתא כלומר הוא אינו פרוע אלא מתחיל הוא לאחר ל' יום אבל על אביו ועל אמו אינו נכנס עד י"ב חדש:

942

943ארות [אקרייטיכץ וואס דער זאפט איז גזונד צו דיא אויגן עס הייסט אויגנטראסט]. (יומא יח) בגמרא כל ז' ימים לא היו מונעין ממנו מאכל ויצא האחד אל השדה ללקט אורות מאי אורות זה גרגירא ולמה קרא שמם אורות שמאירין את העינים והוא גרגירא מצראי:

943

944ארת [זומפף. טייך] (בב"ק כ) בגמר' דהחופ' בור ברשות הרבים ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה רב נחמן וכו' עד אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה פירוש אמת המים שמשכה מים מן הנהר והיא עמוקה ו' טפחים דהיינו אמה ומשום הכי נקראת אמת המים ודולין ממנה מים להשקות את השדה ותרגום יאורים אריתא. אי שקיל מריה דתורא קבא דקמחא להוצאה ואזל וגמ' בבי מדרשות וכו' הוי משהי ליה להאי תורא מעת לעת דחיישינן לריסוק איברים ולא אפסדיה (חולין קז) אמר רב פפא האי אריתא דדלאי אין נוטלין הימנה לידים פי' יאורי המים שדולין להשקות הגנות אין מטבילין בהן את הידים דהוו להו שאובין ואין נוטלין ממנו לידים דלא אתו מכח גברא. פירוש אחר כיצד היו עושין דולין מן הבור וממלאין צינורות סביביו להשקות השדות והכי קאמר כשממלאין הצינורות אין נוטלין מן הצינורות ואין מטבילין בה ידים (א"ב תרגום לאגם מים לאריתא דמיא:

944

945ארתוקופיון [בעקר גוועלב] מדרש שמואל פסקא אל ישי בית הלחמי בית ארתוקופיון שלו פירוש בלשון יוני חנות של אופים ובית לחם:

945

946אש [פייאר] אש מחתה ומנורה (יומא מה) פי' אש מחתה דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש מנורה דכתיב להעלות נר תמיד והיא הדלקת נרות באש. לאשתא בת יומא לאשתא תלתא לאשתא צמירתא (שבת סז) פירוש אשתא בת יומא שאחזתו בכל יום פי' אחר שהוא יום ראשון שאחזתו אשתא תלתא שאחזתו משלישי לשלישי פירוש אחר שלשה ימים שאחזתו. אשתא צמירתא חמה שאוחזת שלשה ימים רצופין ואין נחלצת מן הביני' קשה היא הרבה נוטלין סכין שכולה ברזל והולכין למקום שיש שם סנה וליתיותיה למטה מכל ההדקים ולפסקים וליחתוך ואותן חתיכות יחתכם קרוב לארץ. אשת' דסיתוא קשה מדקייטא וסימניך תנורא קרירא (יומא כז) בריש גמר' דאמר להם הממונה פי' החמימות של סתיו אלול' שהיא חזקה לא היתה מתגברת על הקרירות שיש בעולם כמו התנור הצנון אלולא שהבעירוהו בעצים הרבה ואש חזקה אינו מתחמם. (פסחים כה) אמר האי אשת' צמירתא נמי כשעת הסכנה דמיא. (ובשבת קו) לא קשיא הא בחולה מחמת אשת' הא בחולה מחמת אובצנ' פירוש חולה מחמת אשת' יכול לרוץ מחמת אובצנ' משום עייפות אינו יכול לרוץ. פירוש אחר מחמת אשת' החולה ממש הוא דלא יכול למרהט מחמת אובצנ' שנטרח הקיבה ונצטנן רהיט. (ובנדרים י) כאימרא כדירים כאישים כבר פירשתי בערך אמר. (מנחות יב) בגמ' ואם החמיצו שיריה תנו רבנן מניין למעלה מבש' חטאת ומבש' אשם ומבש' קדשים קלים וממותר העומר ומשתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שהוא ממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו (יבמות ק) בגמרא כהנת שנתערב ולדה פי' היה יכול למימר כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו למה לי לומר לך כל שממנו לאישים שיריו הרי הן בבל תקטירו:

946

947אש [גרונד] (בב"ק ג) בגמר' החופר בור ברשות היחיד כגון אלו החופרים לאושין פי' יסודות כדכתיב ואושיא יחיטו. ותאכל יסודותיה תרגום ואכלת אושוותהא:

947

948איש [מאן] בפרק י"ב בברייתא דר' אליעזר נקרא שם אדם איש ועזר שלוקח ממנו נקרא אשה מה עשה הקב"ה נתן שמו ביניהן אמר אם הולכין בדרכי הרי מוטב ואם לאו אני נוטל שמי מביניהן נשארו אש ואש ואש אוכלת אש נאמר כי אש היא עד אבדון תאכל (סוטה יז) דרש רבי עקיבא איש ואישה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן אמר רבא ודאשה עדיף מדאיש האי מצריף והאי לא מצריף פירוש אש דאשה אין הפסק בו. איש חרבו על ירכו (בב"ר פר' כא) אמר רשב"א בני י"ג שנה היו. ואיש בא מבעל שלישה וכי אלישע אוכל בכורים היה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים (כתובות) בריש גמ' דשני דייני גזלות. אשה בעלה משמחה (בפ' קמא דקדושין לד) בגמר' כל מצות עשה פי' מכין הבעל כל צרכי הסעודה ואינה שמחה עליה וכאן מפורש השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדינין וכן למכות. איש מקדש את בתו ולא האשה איש מוכר את בתו ולא האשה (סוטה כג) אישה הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה וכשהיה מגיע רבי עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה וגו' כיוצא בדבר אתה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כתיב ונשא עונו וכו' (נזיר פג קדושין פ) ובפרק ג' דפרה (יומא לט) אישי כהן גדול פירוש אדוני וכן במקרא אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מלכים לב) איש חיל רב פעלי' חי כתיב וכי הוא איש חי וכולי עלמא בני מתי ננהו אלא בן איש חי שבמיתתו קרוי וכו' (ברכות יח). שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה בחלק בגמר' דדור המבול פירוש בשביל שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכתב להן אישות כבאדם. אשת חבר הרי היא כחבר (שבועות ל) דביתהו דרב הונא הוה לה דינא לקמיה דר' נחמן אמר היכי אעביד איקום מקמה איסתתמן טענתיה דהאיך לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר:

948

949אשה [ווייב] יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהי לה בגיטא (בגיטין מט) ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר אמר להן דוגמא שלכם דומה ליעקב מה יעקב עד שלא נשא אשה לא נשתעבד משנשא אשה נשתעבד אף אתם עד שלא נולד גואל לא נשתעבדתם משנולד גואל נשתעבדתם (בב"ר פר' עא) ויבא גם אל רחל. איש אינו מיטמא באודם אלא בלובן ואשה מיטמאה באודם אבל לא בלובן (נדה לב) ובספרי וזאת תהיה טמאתו בזובו טומאתו בלובן הוא מיטמא ואינו מיטמא באודם והלא דין הוא וכו' עד טומאת האיש בלובן וטומאת האשה באודם:

949

950אשא [אלטר] כלבא ארסא תרנגולא כבר פירשנו עם אכסא (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אסא כלבא):

950

951אשבורן [אטיפר גרוב מיט וואסר] באהלות (בפ' כל המיטמאין) היה אשבורן או שקרש טמא. ובטהרות בפרק הדר עם הנכרי הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה והאשבורן חיבור לטומאה ולטהרה. ובפרק קמא דמקואות שוה למקוה לטהר באשבורן (פסחים מב) שופכן במקום מדרון ואין שופכן במקום האשבורן (ע"ז עב) בגמרא נטל את המשפך תנן התם הנצוק והקטפרוס וכו' פירוש במקום הישר יש מקום עמוק שיקוו בו המים ושם אותו מקום העמוק אשבורן:

951

952אשדת [אקס פון אראד] וידות האופנים (מלכים א ז) תרנום אשדת גלגליא:

952

953אשויא [שפין האלץ] הנוגע בצמר שעל האימה ובאשויא טהור בכלים בפרק הנוגע בכוב' פי' צמר העץ שכורכי' עליו צמר גפן ובלעז קונוק"ולא ובלשון רבנן אורנסי שמו בגמר'. ותני' הנוגע בצמר שעל גבי התשוייא ובטווי שעל גבי הפלך ויש שמוציאין זה הדיבור מתרגום יצועי עלה:

953

954אשוחי [בוקשפאן האלץ] וארזי כבר פירשתי בארזי פירוש אחר אשוחי וארזי עצים מין אילן ששמו שוח והן יפין ומתוקנין למלאכה דומיא דארזי. פי' אחר אשוחי. ארזים נקבות ארזים זכרים:

954

955אשחור [נאהמען] (סוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתענית:

955

956אשיות [שטאנגן] (סנהדרין קח) בגמ' דדור המבול ואם מן הארץ הוא מביא יש לנו אשיות ברזל שאנו מחפין את הקרקע פי' כמו עששיות של ברזל והן חתיכות של ברזל:

956

957אשך [גמעכטס. דיא בצים פון איין זכר) (בכורות מד) אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה ות"י או דחסיר כוליא רבי ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו פי' כמו נמחו נמעכו ביניו ר"ע אמר כל שרוח באשכיו כלומר נתנפחו. ורבי חנינא בן אנטיגנוס אמר כל שמראיו חשוכין קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין וקרי ביה מראו חשך והיינו כושי:

957

958אשכבתא [פליישהעקר] (שבת קכג) חרבא דאישכפא וסכינא דאשכבתא פי' של קצבים שחותכין בו בשר:

958

959אשכול [אגרוסער גלעהרטר וואס איז גוט אונד פרום] (סוטה מ תמורה טו) משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלי האשכולות מאי אשכולות א"ד יהודה אמר שמואל איש שהכל בו כלומר תורה ויראה וענוה וכיוצא בהן (א"ב פי' בלשון יוני ורומי בית הלמוד עיין ערך אסכולא):

959

960אשכף [שוסטר] חרתא דאושכפי (שבת קכד) (פסחים קיג) בגמרא ואפילו מן התמחוי כגון רב חנניה ורב הושעיה דאושכפי נינהו פירוש אומנין של מנעלים:

960

961אשכף [היישרעק] (בחולין סה) בגמרא ובחגבים למינהו להביא את האשכף:

961

962אשכר [איין מארגע פעלד] צמדי כרם (ישעיה ה) תרגומו אשכרין דכרם (א"ב תרגום על פסוק בימים ההם כשבת אשכרין ומרגלין פירש צמידים:

962

963אשכרע [בראזילין האלץ] (יומא לז) ובה שני גורלות של אשכרע היו ועשאן בו גמלא של זהב (ובנגעים בפ' ב' בהרת) בני ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרע לא שחורים ולא לבנים אלא בינונים (ובב"ב פט) אבל הוא עושה המחק של זית של אגוז של שקמה של אשכרע תדהר ותאשור (ישעיה מא) תרגומו מורנין ואשכרעי פי' בלשון ערב בק"ס ובלשון לע"ז בוש"ו והוא פיקסוני' עץ שהוא לא לבן ולא שחור ולא אדום אלא בינוני:

963

964אשל [אשיינר בוים] (בב"ר פ' כא) ויטע אשל רבי יודן אמר פרדס שאל מה תשאל תאנים ענבי' ורימונים ר' נחמיה אומר פונדק שאל מה תשאל קופד חמר ביעין רבי עזריה בשם רבי יודן אמר אשל סנהדרין הה"ד ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה. (סוטה י) בגמר' דשמשון ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים ר' יהודה ורבי נחמיה חד אמר פרדס וחד אמר פונדק בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב ויטע אלא למ"ד פונדק מאי ויטע כדכתיב ויטע אהלי אפדנו. דתליא באשלי רברבי (ביצה כז) בגמ' בכור שנפל לבור (בב"ב לא ע"ז ז) בגמרא וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור פירוש אשלי רברבי חכמים גדולים כדכתיב הנה אסור ארז בלבנון (יחזקאל לד) וכדאמרן אם רצים ליחנק התלה באילן גדול:

964

965אשל [שטריק] לא צריכא דבניסן מרחקי מההיא דוכתא חד אשלא וביומי תשרי תרי אשלי (במציעא עט) בגמר' דהבריקה אי נמי לאשלא יתירא (ובסוכה כג) בגמר' דהעושה סוכתו בראש האילן דמתיחא באשלי מלעיל. (גיטין סט) אשלא דפוריא עמיקא (כתובות ס') ר' פפא אמר הני שקי דאורדי' ואשלי דקימחוניא אשה גובה פרנסתה מהן. (בכתובו' פה) בגמר' הניח פירות תלושין. פי' אשלא חבל שעושין מפשתן או קנבוס ויש שעושין חבלים מן חריות של דקל ומושכין בהן את הספינה (א"ב תרגום ובחבל תשקיע (איוב מ) ובאשלא תקדח):

965

966אשלג [זייפען ווארצל] (שבת פט ובנדה) בפרק האשה שהיא עושה צרכיה מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג פי' בגמ' קימוניא א"ר יהודה שלוף דוץ ועשב הוא שמייבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו את ידיהם והוא מוציא הזוהמא:

966

967אשלג [פערל זאמט] (שבת צו) אמר שמואל שאלתינהו לנחותי ימא ואמרו לי שלגא שמיה ומשתכח' בנוקבא דמרגניתא ומפקי לה מרמצא דפרזלא: (א"ב בנוסחאות דידן גרסי' שונאגא שמיה:

967

968אשם [שולד אפפער] (הוריות ט) במשנה אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח ובית דין פטורין (כריתות יז) (ושם כה) במשנה ר"ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחד מהן וכו'. ובפ' המביא אשם תלוי (דף כה) במשנה ר"א אומר אדם מתנדב אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה והוא היה נקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב בכל יום אשם תלוי חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד אמר המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אלא אמרו לי המתן עד שתכנס לספק וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ובסוף מסכת (תמורה לד) אשם תלוי תשרף ורבי יהודה אומר יקבר חטאת העוף הבאה על הספק תשרף רבי ירמיה אומר יטילנה לאמה פי' בערך חי"ת (א"ב ר' יהודה כתוב):

968

969אשימא [אבאק אן האר]. (סנהדרין סג) בגמר' דהנודר בשמו ואנשי חמת עשו את אשימא ומאי ניהו ברחא קרחא פי' ברחא תיש קרחא שאין לה צמר והוא כקרח ולכן נקרא אשימה שהוא שמם מצמר. ירושלמי בגמ' דפ' כל הצלמים אשומא אמרא כמה דתימא יכפר באיל האשם:

969

970אשמאי [גמיינר מענש]. (קדושין לב) בגמר' כל מצות האב על הבן ת"ר מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי ת"ל זקן איסי בן יהודה אומר מפני שיבה אפי' כל שיבה במשמע א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה (א"ב פי' בלשון יוני איש נבזה בלי שם):

970

971אשן [הארט]. (שבת קנה) בגמ' דמתירין פקיעי עמיר מה חרובין דאשינא אף שחת דאשינא. (נדרים מט) הא ברכיכי הא באשיני. (חולין עו) גמ' בהמה שנחתכו רגליה אשוני הוו צומת הגידין רכיכי לא הוו צומת הגידין (ושם קלו) ליתיב לי' מהאי דרכיך ומהאי דאשין פי' אשין קשה:

971

972אשן [שאטן פינסטרניש]. כי על כן באו בצל קורתי תרגום ירושלמי ארום ברם כדין עלו באישון שירותי. וכמו השחר עלה תרגום ירושלמי ובאישון מסקי בן לזקוניו ואשון סיבבותא. לא עת האסף המקנה לא אישון למכנש בעירא ויזרח לו השמש תרגום ירושלמי וטמעה ליה שימשא דלא באשינא: והיה בתבואות. ויהי עוד כברת הארץ: במועד שנת השמיטה: יאכלו האנשים בצהרים. בלא עת נדתה. ולפי העלות הענן (א"ב בנוסחאות גרסינן עלו למיבת תחות טלל כשורא חדא דילי ודע שלפי דעת בעל הערוך התרגום שאנו בלשון המוני וקוראים לו תרגום יונתן בן עזיאל הוא תרגום ירושלמי והפסוקים שנאמרו בתרגום ירישלמי לא נאמרו מבעל תרגום אחר אלא נמצאו נוסחאות שנויות ולכן הביאום ובעל הערוך קרא לתרגום אונקלוס תרגום בבלי ולאחר קרא ירושלמי והראיה שזו היא סברת בעל הערוך שבערך זה אמר בן לזקוניו לאישון המלה זו לא נמצאת בתרגום הנקרא אצנינו ירושלמי כי אם בתרגום המתיחס אל יונתן בן עוזיאל ולפי דעתי יונתן בן עזיאל לא תרגם התורה כי מלבד אשר חז"ל לא הזכירו דבר זה יש ראיה עצומה כי בתרגום התורה נמצא זכר עיר קוסטנטיני בפסוק וצום מיד כתים אשר לא היתה בימי יונתן בן עזיאל ונבנית אחר מותו כמה שנים ודע עוד כי בין נוסחאות שבאו לידי בעל הערוך ונוסחאות דידן יש הפרש גדול ובנוסחאות דידן תרגום ויזרח לו השמש ודנח ליה שמשא קדם זמניה ופי' אישון עת וזמן קבוע וגם מקום:

972

973אשן [טונקלי שטוב] (בב"ר פ' לד) ויזכור אלהים את נח רבינו הוה מתני שבחיה דר' חייא רבה קומי רבי ישמעאל ב"ר יוסי אמר ליה יומא חד חמיתיה ביבנה ולא אתכנע מן קמיי אמרי ליה ולמה לא אתכנעת מן קומיי אמר ליה מסתכל הויתי באגדה דתילי' כיון דשמע כן מסר ליה תרין תלמידין והוו עלין עמיה לאשונא דלמא ישהי ותגער נפשיה פירוש לאשונא כמו באישון חשך כלומר בחדר של מרחץ שלא יהא עומד יחידי. ומעשה זה (בקדושין לג) בגמ' כל מצות האב על הבן רבי חייא הוה יתיב בי מסותא חליף ואזיל ר"ש ב"ר יוסי לא קם מקמיה ואיקפד ואתא וא"ל לאבוה שני חומשין שניתי לו בספר תילים ולא עמד מפני וכו' עד א"ל שמא בהן יושב ומהרהר:

973

974אשף [מיסט] (בשביעית תחלת פ"ג) מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות כמו אשפה מאשפות ירים אביון (תלים קיג):

974

975אשף [שטערן זעהר] בדניאל לכל חרטם ואשף פירש חוזה בככבים:

975

976אשפיז [גאסט. גאסט ווירט, גאסט הויז]. (יומא יב) בגמר' דלשכת פרהדרין אורח ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא לאושפיזיה בריש תוספת' מעשר שני עורות של מוקדשין בעלי אושפיזין נוטלין אותן (א"ב פי' בל' רומי בעל הבית ודאורח נקרא אושפיז והמלון אושפיזא):

976

977אשפר [שניידר] (ע"ז כ) הנהו אשפרי היכי יהבינן להו הא קא מסתכלי וקא עברינן משום ולפני עור לא תתן מכשול אי משום הא לא איריא אומן באומנתו טרוד פירוש אשפרי אומנין שמתקנין הבגדים:

977

978אשקלון [אשטאט פין דיא פלשתים] בכלים בפרק יג) הסייף והסכין הכדונים האשקלונים שנשברו ואונקלי שלהן קיימת כב' פירשנו בערך אונקלי:

978

979אשקלתא [קויף קאנטראקט] (בב"ב מח) בגמר' דעדים טבי תלא ליה לפפי אכינרא וזבין חתם רבה בר רב הונא אמודעא ואאשקלתא פירוש שטר המקנה (א"ב רבה בר בר חנה כתוב):

979

980אשקוקא [אפרדארבן ווארט וואם האט גאר קיין זון נישט]. (נדרים י) כינוי כינויין דשבועה שבבואל שבותאל שקוקאל מאי אמר שמואל אשקוקא לא אמר כלום:

980

981אשר [בקרעפטוגונג. בשטערגונג]. (כתובות י) בגמר' בתולה כתובתה מאתים תמרי משחנן משבען משלשלן מאשרן ולא מפנקן פירוש משחנן שמחממות את הגוף משלשלן שמשלשלין את המעים מאשרן שנותנין לו כח כמו חטי דשרירן ולא מפנקן שאין הבשר מתעדן בהן. (גיטין סב) רב יהודה אמר להו הוחזקו רב ששת אמר להו אשרתא פירוש אשרתא היינו הוחזקו אלא שבלשון הזה היה אומר. (ובב"ב קסג) אמר רב לא שנו אלא בין עדים לכתב אבל בין עדים לאשרא אפילו טובא נמי כשר פי' אשרא הוא אשרתא והוא קיום השטר שמקיימין ב"ד וכותבין אשרנוהו וקיימנוהו:

981

982אשר [בארגן. גטרואין. גלויבן] (פסחים קיג) ואפי' מן התמחוי כל אשראי ספק אתי ספק לא אתי וכי אתי מעות רעות נינהו (ובמציעא סג) בגמ' לקח ממנו חטים לא צריכא דאית ליה אשראי במתא (ובגיטין לד) בגמ' המלוה מעות לכהן מיתה שכיחא עשירות לא שכיחא אמר רבה היינו דאמרי אינשי מית חבריך אשר אתעתר לא תאשר פי' האמן (שם יד) רב ששת הוה ליה אשרתא דסרבלא במחוזא פי' זבין סרבל באמנה במחוזא. פי' אחר חבילה של בגדים:

982

983אשר [איילד, גשווינד] (ברכות נז) בגמ' דמקום שנעקרה ממנו עבודה זרה טרוף להו ידא אגבייהו אמר רהוטו צדיקי. (בשבת קיט) בגמר' כיצד נפלה דליקה אמר להו אשור הייא (בגיטין לד) בגמ' בראשונה היה עושה ב"ד ורבא הא דקא רהיט בתרייהו וא"ל אשור הבו ליה כי היכי דלישלם צער דההוא גברא פירוש אשור הייא מהרו מהרו:

983

984אשר [דיא פיריעקגע יודשי שריפט. דיא הערליכע] (מגילה ט) ספרים נכתבת בכל לשון תפילין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית (זבחים סב) ואחד שהעיד על התורה שבכתב אשורית. (סנהדרין כא) בגמר' וכותב לו ס"ת לשמו. ובתוס' סנהדרין למה נקרא שמו אשורית שעלה עמהן מאשור רבי אומר בכתב זה נתנה תורה לישראל וכו' עד למה שמו אשורית שמאושרת בכתבה. אשור זה סליק (יומא י) בגמ' דלשכת פרהדרין:

984

985אשר [וואל. גוט] (בב"ר י) ואל שדי יתן לכם רחמים א"ר פנחס בשם רבי חנן אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וכו' עד סוף הפרשה. ובכתובות פרק נערה שנתפתתה בגמר' האב אינו חייב אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת וכי אפשר לו לאדם שיעשה צדקה בכל עת וכו':

985

986אשש [גרוסר קוכן] (פסחים לו) בגמר' ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו ת"ר לחם עוני פרט לחלוט ולאשישה מאי משמע דהאי אשישה לישנא דחשיבותא הוא דכתיב ויחלק לכל העם ולכל המון ישראל למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת אשפר אחד מששה בפר אשישה אחד מששה באיפה כלומר מנה גדולה ולחם גדול:

986

987אשש [וויין פאס] ופליגא דשמואל דאמר שמואל אשישה גרבא דחמרא דכתיב ואוהבי אשישי ענבים (בשבת דף קמא) אמר רב לא ליזרי' איניש אודרא בפומא דאשישה דלמא אתי לידי סחיטה ואוהבי אשישי ענבים (הושע ג׳:א׳) תרגום ברם אם יתובון ישתביק להון ויהון דמין לגבר דאישתלי ואמר מילה בחמריה (א"ב יפה גרס בעל הערוך ולא כנוסחאות דידן אשר בהם כתוב ואמר מלה בחבריה):

987

988אשש [לינזן] (נדרים נג) הנודר מן העדשים אסור באשישים רבי יוסי מתיר מן האשישים מותר בעדשים. ובילמדנו נקום נקמת ת"ר הנודר מן העדשים מותר באשישים עדשין הן אלא שהוא שוחקן ומשנה אותן מברייתן (א"ב עיין ערך אסיסי ועסיסי):

988

989אשש [בפעסטיגט זיין] (בב"ר ע"ח) ויאמר עשו יש לי רב אמר רבי אייבו לפי שהיו מפוקפקות בידו היכן נתאששו בידו כאן אחי יהי לך אשר לך א"ר אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו פי' נתקיימו ונתחזקו כדכתיב זכרו זאת והתאוששו:

989

990אשיש [טרויבן] תרגום ירושלמי וטעמו כצפיחית בדבש טעמיה כאשישן בדבש ובתרגום אחר כשפוק בדבש ובעל הערוך גרס כששיין בדבש):

990

991אשת [ווייב] (סנהדרין פא) בגמרא מי שנתחייב כ' מיתות ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חברו. ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה וכו'. ובערך אומנות אמרנו לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו. אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה (חולין ה) פי' החטין לאשת חבר הן וחבר זה אוכל חולין בטהרה הוא וטהרת עם הארץ טמאה היא אצל חבר כדתנן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים ואם אשת עם הארץ נדה התירו לטחון לאשת החבר שאינה נוגעת בקמח של עצמה בימי נידתה וכל שכן בקמח חבר. תורא מדישיה אכיל פי' השור אוכל מדישו שנא' לא תחסום שור בדישו:

991

992אשת [מוילווארף] (מ"ק ו) במשנה צדין את האשות ואת העכברין בשדה הלבן ובשדה אילן כדרכו בשביעית. (ובכלים בפרק הנוגע) בכובד מצודת האשות טהורה פי' בגמ' דמשקין מאי אשות א"ר יהודה בריה שאין לה עינים מאי קראה כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת בל חזו שמש ושבלול הוא שרץ שכשיצא מנרתיקו והולך רירין נופלין הימנו ונימס ומת תרגום ותנשמת ואשותא:

992

993אשיתא [וואנד]. (ברכות ט) חזאי אשיתא דנפל פירוש כותל:

993

994אשתיאמא [זיגל בעוואהרער דאס איז דער מיניסטער וואס ער האט דעם קעניגס זיגל] (ע"ז מא) מעיקרא סבור אשתימא בעלמא פירוש שומר חותם של מלך:

994

995אשתידא [דאם דאזיגי יאהר] ירושלמי דמעשר שני אישתקד הוה דידך אישתדא דידי פי' הדא שתא שנה זאת:

995

996אשתדור [רעוואלוציאן]. בעזרא ואשתדור עבדין בגוה פירוש פשע:

996

997אשתומם [זין פרוזינדרן] (חולין כ) א"ל וכי מתה עומד ומולק אשתומם כשעה חדא (א"ב נקט פסוק בדניאל ורצה לומר ששתק והיה מחשב מה יענה):

997

998אשתקד [דאס פאריגע יאהר]. (שקלים ט) מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה. (ובריש גמ' פסחים ב) אשתקד נעשו יפות פי' שנה שעברה כלומר שתא קדמיתא:

998

999אשתיתא (עירובין נב) פי' שם אדם רב יהודה בר אשתיתא:

999

1000את [מיט]. בריש ספרי זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו. אחרים מביאין אותו והלא הוא מביא את עצמו. זו אחד משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה וכו' (בב"ר פ' פה) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם את נקוד עליו מלמד שלא הלכו לרעות אלא עצמן. את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים אותו ואת תורתו ירושלמי בפ' הרואה בגמר' דסמך לא יקל:

1000

1001את [גניסן]. באבות בפ' בן זומא ודאישתמש בתגא חלף הא כל הניאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם (בשבת מב) במשנה אין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן. (בברכות נג) במשנה אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. (ביצה טו) זה הכלל כל שנאותין בו ביום טוב. שהנשים נאותין בהן בגמרא דלשכת פרהדרין (יומא יא) פי' לשון הנאה. פירוש אחר יאותו לאורו שיהא להם הנאה ברשם המאור שתרגום בזאת נאות ניטפס ויאותו הכהנים לשון תפיסה וטפוס הוא אמוס. ירושלמי רב אמר יאותו ושמואל אמר יעותו מאן דאמר יאותו אך בזאת נאות לכם מ"ד יעותו לעות את יעף:

1001

1002את [קימן, ברענגן] והב. תנא שני מצורעים היו וכו' (ברכות נו) (קדושין ל) בגמ' ללמדו תורה בענין אחד אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אפילו אב ובנו הרב ותלמידו עסוקין בתורה בשער אחד נעשין אויבין זה לזה שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו' אמר רבא ואין זזין משם עד שנעשין אוהבין זה לזה שנא' את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסיפא:

1002

1003את [מיט]. (סנהדרין פו) ת"ר באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר אותו ואת שתיהן וכו' ואתה תבער הדם הנקי מקרבך למה לי מבעי ליה הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן מן הצואר אף שופכי דמים מן הצואר וכו' (בכתובות לו) בגמרא דהבא על בתו כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו ויצחק היכן הוא מי שהיה אומר לעשו גזור עליו שמד ואתה שולט בו אתה מתכיפו לאבוד (בב"ר פ' סח) והיה כאשר תריד (בשבת פט) לעתיד לבא אמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו אמר לפניו ימחו על קדושת שמך אמר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים וכו':

1003

1004אות [צייכין] (חגיגה טז) ר"ע עלה בשלום וירד בשלום ואתה מרבבות קדש אות הוא ברבבה שלו פי' שאין בכל המלאכים דומה לו והוא ראה מלאכים דומין למטטרון וידע דלאו קודשא בריך הוא. באות מי מרה (מ"ק כה) סמוך לסימן חנן פירוש באו רוב שלישית במים ישראל נקראו שלישית ורבא שקול כרוב ישראל ובא לדגלת שהוא חדקל דבעיתו מיא באות מי מרה שסוטה נבדקה בהם שמו אותותם אותות בילמדנו והיה עקב תשמעון כי תאמר בלבבך בשעה שנכנסו שונאין לבית מקדש היו חורקין שיניהן ומחרפין והיו מנעליהן מסומרין והיו עושות רשומות ברצפה שכן הוא אומר בקרב מועדיך שמו אותותם אותות. ת"ר אין לוקחין מן הנבע לא אותות ולא דוגמאות (בב"ק קיט) ובסוף כלאים אותות הגרדין ואותות הכובסין אסורין משום כלאים (כלאים פ"ט) פי' חוטין של אורגין שמשימין משום אות והגוזל צמר שמראה בו צבעי דוגמאות היינו נמי שמראה בו:

1004

1005את [קאמען] תרגום לכה אתי אתיא עמי והוא מל' ואתה מרבבות קדש תרגום קחי קמח איתי קמחא תרגום תנו לי איש איתו לי גברא:

1005

1006איתיטרון [טיאטר הויז] תרגום בתי אשרים מאי כתים בית חיפאה לאיתיטרון ממדינת אפיליא פי' תאטרון עיין שם:

1006

1007אתליטין [קראפט הערר] לשני אתליטין שהיו עומדין ומתגשגשין לפני המלך אלו רצה המלך פירשן לא רצה המלך לפרשן חזק אחד על חברו ונצחו והרגו והיה צווח ואמר איבעי דיני קדם מלכא (בב"ר פ' כג) ויותר יעקב לבדו לאתליטין שעומד ומתגשגש עם בנו של מלך תלה עיניו וראה המלך עומד על גבו והפריש עצמו לפניו. ובילמדנו בולקחתם לכם ביום הראשון תוקעין תחילה ואח"כ האתליטין נכנסים פי' שרים (א"ב פי' בל' יוני ורומי אנשים פוחזים ורקים אשר אומנותם להתאבק ערומים לשמח העם והיו נוטלים שכרם מאת בעלי השחוק והשרים):

1007

1008אתכליא [טרויבן] (חולין צב) בגמר' ונוהג בבהמה תיבעון רחמי אותכליא על עליה ואילמלא עליה לא מיתוקמו איתכליא:

1008

1009אתון [קאלך אובן] נוריהון דכשדאי תרגום ירושלמי על באור כשדים:

1009

1010אתן [קראפט, גרינד] ירח האתנים ירח שנולדו בו איתני עולם הם היסודות. שמעו הרים את ריב ה' הרים מל' הורים האבות והאתני' מוסדי ארץ כלומר הם היסודות (נדה מה) בגמרא דבא סימן קדם צד שמאל לצד ימין וחזר לאיתנו:

1010

1011אתנן [באהלער לאהן] (תמורה כט) במשנה אי זהו אתנן האומר לזונה הילך זה בשכרך אפי' מאה פעמים כולן אסורין איזהו מחיר כלב האומר לחברו הא לך טלה זה תחת כלב וכו':

1011

1012אותונית [לייוניט] ירושלמי דסנהדרין פרק כהן גדול נפק לגביה לבוש אותוניתיה פירוש בל' יוני בגד פשתים:

1012

1013אתנסיאה [יעני וועלט דאס אייביגי לעבן] בויקרא רבה בסוף פ' אל תרא יין כי יתאדם ובפ' אלו מגלחין בגמר' אין קורעין והוא ינהגנו על מות תרגום עקילס אתנסיאת עולם שאין בו מות פי' לשון יון תנסיאה מות:

1013

1014אתר [ארט] (שבועות לא) בגמ' אינה נוהגת אלא בראויין להעיד רבנן סברי דון מינה ואוקי באתרה כלומר במקומם (א"ב תרגום אל מקום אחד לאתר חד):

1014

1015אתרוג [פאראדיז אפיל] תרגום הדר:

1015

1016אתתא [ווייב] תרגום לזאת יקרא אשה לדא יתקרא אתתא:

1016

1017סליק ערך אות האלף בסייעתא דשמיא

1017