ספר הערוך, אות הכ"ףSefer HeArukh, Letter Kaf

א׳אות הכף

ב׳כא [דא היער] תרגום נלכה עד כה ניזיל עד כא. והלכא כמו אל כה ובלשון גמרא אומרים כאן.

ג׳כאור [דעם שיינע נאך] (בכתובות נ"ד) לכאורה כשמואל ריהטא כי מעיינת בה הלכתא כוותיה דרב פי' כשאתה פותח בה קודם שתעיין בה מעלה על דעתך שהיא כשמואל וכאורה לשון ארמי הוא:

ד׳כאמי [אויף דער ערדע] (מדרש שיר השירים רבה פסקא כמעט שעברתי) א"ר חוניא כך אמרה ירושלים לבת בבל פגי פלאי קקיס כאמי מחי נראה לי שתתכן הגרסא פרני פליאה קתיסו כאמי מחי פי' בלשון יוני פירני (זונה) פליאה (זקנה) קתיסו (שביל) כאמי (לארץ) מחי (זני). ואם נניח הגרסא כמו שהיא פי' קקיס בלשון יוני רשעה כלומר זונה זקנה ורשעה בארץ זני.

ה׳כאר [עזעל] (בסנהדרין ק) בעניין משיח: מי אית לך כאר הזר גונא פי' יש מקום שקורין לחמור כאר וקורין לאלף הזר והכי אמר לו יש לך חמור מאלף גוונים (א"ב בר חיור כתיב):

ו׳כאור [שענדליך] (בב"ק ק') צבעו כאור. (ובפ' ב' בערכין יד) הנאה שבעבדים ואת הכאור שבעבדים. ס"א כעור פי' משונה:

ז׳כבא [קופע] (בשבת מח) חזא דפריס דסתודר אפומ' דכובא. (ובב"מ כה) הא בכובא וכסי לא יגע דמצנעי בסכיני ובהמנק נוטל ומכריז. (ובב"ק פו) דמרקיד בי כובי. (ובע"א כט) א"ר יהודה הני כובי דארמאי דבר שאין מיכנסי לקיום הוא משכשכן במים ומותרין. (ושם ס) אכובא חמרא אסור. (בכתובות ס"א) אביי מנחא ליה אפומא דכובא פי' כלי של יין (א"ב פי' בלשון רומי מין כלי גדול אשר בו מריקים היין):

ח׳כבא [דערנער] (בריש ב"ר) אפיקת כוביא. כובי מדברא תרגום את קוצי המדבר:

ט׳כבא [היץ. שמערצען]. (שבת סו) לכיבא לימא הכי. (ע"ז כח) דלא כייבי ליה טובא שפיר דמי אמרי דלמא תנא היכי דכייבי ליה טובא נמי חושש פי' ענין מכאוב (א"ב תרגום כאב כיב ויש כיבא כמו מכוה. תרגום כי תחת יופי חלופי שופרא כיבא):

י׳כבא [בראטען] (עירובין כט) ליתי בשרא דאטמא ימינא דדיכרא וליתי סוגייני דערבתא וניכבביה וניכול פי' יצלה הבשר שעליו ויאכל (סנהדרין ע) כבשר כיבי דאכלי גנבא פי' בשר שאינו נצלה כל צרכו כדאכלי גנבא כמאכל בן דרוסאי:

י״אכבד [עהרע] כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך מפורש באבות דר' נתן (בפ' ר' יוסי אומר). כבוד תלמידך. ממשה רבינו שאמר ליהושע תלמידו בחר לנו אנשים ולא אמר לי עשאו כמותו. כבוד חבירך כמורא רבך מאהרן שאמר למשה בי אדוני אע"פ שחבירו היה עשאו רבו. מורא רבך כמורא שמים מיהושע שאמר למשה אדוני משה כלאם שקלו כנגד השכינה. (ובמכילתא בפ' וישא עמלק ובב"ק טז) משום כבוד אביו ומשום כדי חייו ופי' הוא בתוספתא (במסכתא נדרים ומפורש בירושלמי בפ" אע"פ) מה שאירש מאבא היום מכור לך בלוה לתכריכי אביו מפני שהיה גוסס. מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין משום חיי שאין לו מה יאכל. כבודם בקלון אמיר. ועמי המיר כבודו בלא יועיל. וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. תיקון סופרים י"ח הן. ומפורש בילמדנו (בפיסקא וברוב גאונך. בפיסקא ראה החילותי תת לפניך) כי הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו בספרים הראשונים הוא כתוב בבבת עיני. (יומא כא) מאי דכתיב וארצה בו ואכבד וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה' אלו ה' דברים שמחוסר מקדש שני ממקדש ראשון. ואלו הן ארון כפרת וכרוב אחד. שכינה שני. רוח הקדש שהוא נבואה שלישי. אורים ותומים רביעי. אש מן השמים חמישי. (עירובין סג) שאני התם דאתחיל בכבודו פי' כשלקח ר"א הסכין לראותה אמר לו בר תחליפא לא ליחוש מר לסבא שהוא רב אחא בר יעקב והואיל והזכירו נראה דלא חש בכבודו. (סוטה מט) משמת רבי גמליאל הזקן בטל כבוד התורה פי' בטלו בני אדם שמכבדין בעלי תורה פ"א (מגילה כא) ת"ר מימות משה ועד רבן גמליאל הזקן היו למדין תורה מעומד משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין מיושב והיינו דתנן משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה (ע"א מב) על המכובדין אסורין מפורש בגמרא בחיצונה אלו הן המכובדין שעל שירין נזמין וטבעות:

י״בכבד [אויסקעהרען, אויסרייניגען] (ברכות נא) בית שמאי אומר מכבדין את הבית פירוש מטאטין היה אומר התנא אלא בשביל שלשון פורענות הוא לפיכך אמר מכבדין (ביצה כב) מכבדין בין המטות. (ב"ק נח) המכבד כרמו של חבירו סמדר פי' טיאט הכרם והשיר פריו עודנו סמדר בארץ ישראל. (פ"ח במקואות) האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית פי' לשון נקייה כלומר שלא קינחה אותו מקום וכמו כן דברו חכמים לשון נקייה מדיחה פניה. (בריש מגילת איכה) והאחרון הכביד המיחם במטאטא:

י״גכבד [שוועהר] (מגילה כה) כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו ולכבודו כי גלה ממנו. אל תקרא כבודו אלא כבידו פי' אבל עליו עמו שהיו מגילים על כבידו כלומר שלקה בכבידו וחלה וגלה הכבד שלו וניטל כולו בדרך ליצנות כיון שאינו יכול להועיל ניטל כבידו. פ"א עגבותיו כבדים לו נפלו פירוש מלט משא שאינו יכול לסבול צואתו: (ב"מ קד) ההוא לנידון בכבודו הוא דאתא מה ערכין נידון בכבידו אף הקדש נידון בכבידו פי' מה ערכין האומר ערך כבידי עלי נותן ערך כולו כדתנן (בערכין כ) ערך ראשי וערך כבידי עלי. נותן ערך כולו. זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו. כך בהקדש האומר דמי כבידי עלי הקדש נותן דמי כולו כדתנן דמי חציי עלי נותן דמי כולו זה הכלל דבר וכו':

י״דכבד [וועבערבוים] (פ"ק בכלים) הנוגע בכבד העליון בכבד התחתון. ובכל הבגדים (פ' יא בנגעים) ומן הכבד העליונה לכבד התחתונה (בשבת קג) בעא מיניה רבי יוחנן מרבי יהודה בר ליואי כלי קוואי כגון כובד העליון וכובד התחתון מהו לטלטלן בשבת פי' שני קנים יש לאורג אחד למעלה ואחד למטה זה שאורגין העומדין. אבל האורגין כשיושבין בחפירה מניחין רגליהן על לוח אחת ומורידין על לוח אחת ומעלין ותלוי אבן בשביל שיכביד על השתי וימתח:

ט״וכבד [שווערע] (ברכות ל) אלא מתוך כובד ראש פי' כפיפת ראש שיכוף ראשו ויכוין תפלתו כאדם שיש לו צער (חגיגה כב) מפני שכבדו של כלי חוצץ פי' ישב בכובד בקרקעית הכלי החיצון ואין טבילה עולה לו. (נזיר ה בגמ' הריני כשמשון) האי גזירה משום כובד גמירי לה ושני ימים לא איכא כובד. פי' האי גזירה שוה דילפינן הכא ימים דאבשלום מימים דבתי ערי חומה ואמינא י"ב חדש משום דאבשלום כתיב כי כבד עליו וגלחו הלכך לא מצינן למימר שני ימים דבשני ימים ליכא כובד:

ט״זכבוי [רינד, קאטה] (עירובין כט) ליתי ליה כבויי דרעייתא פי' רש"י צפיעי בקר:

י״זכבכב [שטארץ] (כלים פ"ב) כבכב שעשאו לסל פי' כלי שמכסין בו את הסל של פת והוא של חרס ויש ששונין וכפכף ויפה הן שונין מלשון כפה עליו את הכלי:

י״חכבל [פוס אייזען קעטטע] (שבת נב) והרחלות יוצאות שחוזות כבולות פי' בגמ' מאי כבולות שכובלין אליה שלהן למטה כדי שלא יעלו עליהן זכרים. ויקרא להן ארץ כבול ארץ שאינו עושה פירות. רב נחמן בר יצחק אמר ארץ חומטון היתה אמאי קרי לה כבול דמשתקעא כרעא בגווה כי כבלא פי' שרגליו של אדם משתקעות בה מחמת החול כאילו הן כובלין לכך אינה עושה פירות. ספר אחר עד כבלא בלע"ז גבול"א. פ"א משתקעות רגליו של אדם מחמת תיחוח עד מקום שמשימין הכבלים. (שבת נז) ולא בכבול לרשות הרבים (גמ') א"ר ינאי כבול זה איני יודע מהו אי כבלא דעבדא תנן והוא חותם שבצוארו כדאמר שמואל ופי' טבעת שתולין בצואר העבד שרגיל בקוטלאות כנשים פי' אחר חותם שעושין על צווארי העבדים של מיני מתכות. כבלים טמאין כבר פירשנו בערך ברית:

י״טכובלת ולא בכובלת בעל הערוך גריס כובלת עיין שם:

כ׳כבן [פערבונדען] (שבת נח) כבולות וכבונות (גמ') מאי כבונות שמכבנין אותן למילת כדתנן (בריש נגעים) שאת כצמר לבן וגרסינן (בריש שבועות ו) אמר רב ביבי אמר רב אסי כצמר נקי רך בן יומו שמכבנין אותו למילת פי' מכבנין עור הטלה מלידתו עד ח' ימים וזהו צמר רך הנק' מילתא וצמר צחר תרגום ועמר מילת כבונת (א"ב מילת שם אי בלשון יון ורומי ויש בה צמר חשוב מאוד לכן על שם האי נקרא כן הצמר צחרונקי ודק) (עיין ערך מלת):

כ״אכבינת [שטערינבינדל] (ב"ב קנו ובגיטין יד) מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חויה ואמרה תנתן כבינתי לבתי. והצניפות והרדידים תרגום וכתריא וכבינתיא:

כ״בכבס [טייטעל צווייג] (שבת סז) כמאן תלינן כבסא בדיקלא (מכות ח) ומחייא לכבסא ואתר תמרי פי' סנסני תמרים:

כ״גכבס [טאשע] (ב"מ קא ובשבועות מא) ליקטה בכובסיה כי היכי דלישבקיה גלימיה הוא פי' יחזיקנו במלבושיו כדי שיניח לו גלימא שלו אף כאן כשמרבה לו בדמים אין לך הוצאה גדולה מזו כלומר מלבוש המתכבס (א"ב פי' בלשון יוני ילקוט כיס ופונדה) אל מסלת שדה כובס (בסנהדרין קג) למה לא מנו אחז שהיה לו בשת פנים מישעיה שנאמר שדה כובס. כובש כתיב. דכבשינהו לאפיה. (ובויקרא רבה באם בחקתי פ' לפנים הארץ יסדת) שהיה כובש פניו לארץ בשעה שהנביא בא לקנתרו והיה בורח למקום הטומאה כלומר שאין השכינה שורה במקום הטומאה וכו':

כ״דכבע [העלם היטטע] (בפיאה פה) המעמר לכובעות ולכומסות (ירושל') פי' כובעות מן לעיל כמא דתימא וכובע נחושת על ראשו. לכומסות מן לרע כמא דתימא הלא הוא כמוס עמדי חתום פירוש כובעות ראשי שבלים הן כומסות תחתון של שבלים וי"א לכובעות אגודות הקשורות למעלה כנגד ראשיהן. כומסות אגודות הקשורות מתחת:

כ״הכבר [זיפפען] (שבת קח) אין כוברין את התבן בכברה (בריש מעשרות) הקטניות משיכביר ואם אינו כובר (כלים פט"ו) ותלוי כברת גורנות. ובפ' אחרון (באהלות פי"ח וכוברו בשתי כברות: (בפ"ג בפרה) וכוברין אותה בכברות פי' כברה כלי שכוברין בו החטין ומוציאין את המוץ והוא עגול כאמה על אמה ולכן דימה בארה של מרים לכברה שכיון שעגול הוא דומה לפי הבאר (ולשון עברי היא כאשר ינוע בכברה (עמוס ט'. ט'):

כ״וכבר [רייכערן מיט שוועבעל] (ברכות כז) לכברויי סלי פי' לעשן הסלים של נצרים בגפרית כדי ללבנן. פ"א מניחין הבגדים בסלים והיו מעשנין תחת הסלים ללבן הבגדים (ב"ק צ"ג) הא דאחוורי אחווריה הא דכברי כברויי. (גיטין פו) גינברא ומרתחא וכבריתא. (נדה סב) בורית כבריתא פי' כבריתא גפרית (א"ב תרגום ירושלמי אש וגפרית דאשתא וכובריתא):

כ״זכבש [שאף. לאם] (בסיפרא אם כבש יביא קרבנו) כבשים קודמים לעזים וכו' עד ת"ל ואם כבש וכבר קדם והביא שעירת עזים:

כ״חכבש [איין ווייקען] (שביעית פ"ט פסחים נב) הכובש שלשה כבשים בחבית אחת. (פ"ב דטהרות) האשה שהיתה כובשת ירק פי' והוא טבולת יום (מקואות פ"ז) מי כבשין ומי שלקות (פסחים לט) לא כבושין ולא שלוקין פי' כבושין בלע"ז קומפו"שטא שמונחין בחומץ או במלח שלא ירקבו. (שבת קח) (בגמרא) אין עושין הילמי לתת לתוך הכבשין בגסטרא. (שם קמה) כבשין שסחטן. האשה שכובשת ירק בקדרה. זתים שכבשן בטרפיהן פי' בערך זית. משחת כבישא פירושו בערך כשרתא (חולין יז שם ניא) דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל:

כ״טכבש [טרעטן] (פ"ח במקואות) מפני הכבישה פי' מפני המסלול של בני אדם גבר במסלתו ילכן תרגום גבר בכבשיה אזלין. במסלה נעלה תרגום באורח כבישא ניסק:

ל׳כבש [צופרעססען. בעדעקען, אויף האלטען] (עירובין לד) פוקו כבשי באגמא פי' היה קרוב למקומם אגם שיש בו קנים צומחים אמר להם צאו וכופו הקנים בקרקע ושימו עליהם אבנים גדולות שכובשין אותן בקרקע ולמחר נשב עליהן. כבש את האבן על גבי הטלית (אהלות פ"ח) פי' שם אבן על גבי הטלית שלא יתנופף. כבשים ללבושך. דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך (חגיגה יג) אמר ליה בהדי כבישי דקב"ה למה לך (ברכות י) מה שמכבש וגוזר המקום (מכות כג) יצתה בת קול ואמרה ממני היו הדברים כבושים פי' יהודה ותמר שנכבשו זה את זו בשעה ששכב עמה הלך אותו הבן ונכבש על השפחה (יבמות סט) ר"א אמר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. רבי יוסי בר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון (בפ"ק בר"ה יז בגמרא) א"ר יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד על משפטיך תהום רבה. רבא אמר אע"פ שצדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה במאי קא מיפלגי בדרבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא דאיתמר ר"א אומר כובש וכו' פי' אלמלא צדקתך שהיא גדולה כהררי אל. כשיש בו באדם מחצה עונות ומחצה זכיות נושא עון אחד מן הכף מאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו הזכיות שאלמלא כן שאם לא יהא נוטל עון ומעביר ראשון ראשון ומניח להכריע החובות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיורדין עד תהום רבה. רבא אמר צדקתך כהררי אל שאתה נוטל עון מן הכף וכובשו וגונזו שאם לא יחטא שוב אתה מוחלו ואם חטא אתה מצרפו עם שאר עונות ודנו מפני שמשפטיך יורדין עד תהום רבה כשאינו חוזר בו. רבא אמר כר"א דאמר כובש כדאמרן (שבת קיא) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. לא יכבשם שם בשבת כלומר לא יקפלם ויניחם שם ויקשרם וזה שמשיר להתיר המכבש של בעל הבית לצורך שבת אבל כובש שאין דרכו להחזיר הבגדים בשבת לא יגע בהן. (גיטין מז) בסוריא וקא סבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש פי' סוריא שכיבשה דוד מלך ישראל יחיד הוא. כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת (ביצה כג) פי' כובש הקרקע ואינו עושה חריץ (שם לב) אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין (סנהדרין פט) אבל הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא (גמרא) כובש נבואתו כגון יונה בן אמתי. והמוותר על דברי הנביא כגון חבריה דמיכה וכו' (ב"ב סז) כבשי הם הקורות שכובשין בהן הזתים. בעכו"ם שכיבשתו (פסחים ה) השוכבים על מטות שן תרגומו דמכבשין בשן דפיל (נדה לט) תרנגולא דרמיא יומא וכבשא יומא. (בפסקא וזאת הברכה) זאת וזאת לפי שהוא מקנתרן וכו' וערפל תחת רגליו תרגום וענן אמיטתא כיבש קדמוהי והיה המקדש בתוכו תרגום ויהי כיבש מקדשא בגויה והיתה העיר בתוכו תרגום ותהי כיבש קרתא בגויה. כבשים בני שנה (בפסקא את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשי עונותיהם של ישראל כמה דתימא יכבוש עונותינו ב"ה אומרים כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף אלא כבשים שהן מכבסין עונותיהן של ישראל כשלג כמה דתימא כשלג ילבינו. בן עזאי אומר כבשים בני שנה שהן מכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן שנה שאין לו עון (בילמדנו פ' את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשין את העונות ויום הכפורים בא ומכפר אמר להן בית הלל אע"פ שכתוב ש' ס' אנו קוראין כבסים שהן מלבינין עונותיהן של ישראל כשלג שנאמר כבסי מרעה לבך:

ל״אכבש [טרעפען. שוועל] (יומא כב) רצין ועולין בכבש (שבת קכב) עשה עכו"ם כבש לירד בו וירדו בו הזקנים (זבין פ"ג) על הכבש ועל הקורה פי' כמין עץ גדול יש לבעלי הספינות כשבאין לירד באותו עץ יורדין מן הספינה לארץ כדי שלא יטבלו כפות רגליהן במים ושם אותו עץ כבש (זבחים סג) א"ר יהודה שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן הולכין ליסוד ולסובב ומובדלין מן המזבח מלא נימא שנא' סביב אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים ג' אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלשה אמות ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע בזוטרתי. (ירושלמי בערובין בפ' חלון) שגובה המזבח עשרה אמות וכבשו ל"ב אמות וכל תל המתלקט עשרה טפחים מתוך חמש אמות הן שליש. (בסיפרא על ירך המזבח צפונה לפני ה') שהירך בצפון וכו' עד הא למדנו שהכבש בדרום אילו הן ג' כבשין קרובי ענין הן:

ל״בכבש [אויס הויען] (מ"ק י) אין מכבשין את הרחים מאי מכבשין רב יהודה אמר מנקרין את הריחים פי' בברזל חד מנקר הריחים כשהיא חלקה כדי שתטחון החטים כמו השינים:

ל״גכבש [באק וואס מען צערשטויסט דיא מויער פון איין פעסטונג] (בפסיקתא ויהי בחצי הלילה) הביא עליה כבשין הרבה (בריש מגלת איכה) ולבנות דייק כבשין (א"ב שם מין כלי מלחמה עשוי לרדות חומות ולו ראש כמו איל וכבש מנגח וכן קוראים לו היונים ורומיים בלשונם)

ל״דכבשן [ברענאויבען] (סוכה ח) סוכה העשייה ככבשן פי' עגולה ככבשן. (כלים פ"ח) כבשן של סיידים ושל זגגים פי' כבשי של עושי הסיד:

ל״הכבשן [טארקעל טויב] (חולין סב) א"ר יהודה הרי כובשני דצוצייני כשרים הם לגבי מזבח והן הן תורין של רחבה (א"ב כופשני כתיב בנוסחאות דידן):

ל״וכבתא אימור כוביתא בעלמא בעל הערוך גרס כוביתא (עיין שם).

ל״זכגני [צערבראכען געפעס] (ברכות נח בגמרא מקום שנעקרה) חצבי לנהרא כגני ליא פי' ר"ח משל משל לו אותו המין לרב ששת שהוא מאור עינים ויוצא עם היוצאין לראות את המלך הכדים הנקראים חצבי ההולכים אל הנהר לשאוב בהן מים אבל כגני כלים והם נקראים כגני העשוים לישב הכלים בתוכם ליא כלומר לאי מקום הולכין להיכן הולכין פי' ליא לאי ויש מפרשים כגני כלים שבורים:

ל״חכד [רונד, עממער, קרוג] (ע"ז מ חולין סד) ואלו הן סימני בצים כל שכודרת ועגולגלת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה שני ראשיה כדין וכו' (מנחות פז) תנא חביות כדיות לודיות בינוניות פי' חביות כדיות של לוד שהן בינוניות (חולין נז) הני תמרי דכדה בתר תריסר ירחי שתא פי' תמרים שהתליעו בכד בתרי"ב חדש משתלשם מן האילן שריין דאמרינן שאם התליעו קודם שתלשם כבר מתו בתוך י"ב כדאמרינן כל שאין בו עצם אינו מתקיים שנים עשר חדש והני תולעים דהשתא לא השריצו על הארץ אלא מן הפירות רבותייהו ויש ששונין דכרה ברי"ש כמי כי כרי לשומשמי (ב"ק כז) פתח בכד וסיים בחבית וכו' א"ר פפא היינו כד היינו חבית קיימא לן הכד קטן מן החבית שבו שואבין מים שנאמר וכדה על שכמה וחבית גדולה ממנה. (יבמות ע) הריני כפרת בן בתי כוזא ממזר שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדה כהן גדול שפוסלני מן התרומה פירוש מברכת בן בתה ממזר שמאכילה בתרומה כדתנן ממזר מאכיל כך פי' המורה של מגנצא כל מקום שהוא אמר הריני כפרת זהו פירושו הריני במקומו לסבול עונותיו כלומר שעונותיו אני מקבל עלי להתכפר ואיני כפרת בן בתי כדה שפוסלני מן התרומ' כלומר איני מברכת בן בתי כהן גדול שפוסלני מן התרומה. כוזא כלי קטן משום ממזר שהוא פחות וכדה משמע כלי גדול משום כהן גדול:

ל״טכד [וויא. ווען] תרגום שש עגלות צב שית עגלן כד מחפיין פי' כאשר תרגום השוד והשבר והרעב והחרב כד ארבע ייתון עלך (ירושלמי פאה פ"א) כדו נפק בית וועדה (ובפרקא קמא דחלה) כידו אתי למיתב בידוי פי' כד הוא:

מ׳כדב [ליעגען] תרגום כחש לו כדב ליה:

מ״אכדה [פערקיהלונג] (ע"ז כ"ט) לכודא בשיכרא וסימנך וכדה על שכמה פי' רוח הוא שאוחז האשה לאחר לידתה ונקרא כידה:

מ״בכדי [אומזונסט] (ר"ה ה) א"ר חסדא פסח כדי נסבא פי' שטפא בעלמא הוא בפי' ר"ח כתיב ופריק רב חסדא פיסוק ניביה כלומר חתוך זכרו מזו הברייתא (ב"מ כז) תנא תובעין אצטריכא ליה סימנין כדי נסבא כלומר גררה הזכירה משנתינו מסימנין ולאו דווקא הן. (סנהדרין כט) הכי אמרינן משמיה דרבא כל מילי דכדי לא דכירי אנשי (בכורות ח) אמר ליה אימא לי מילי דכדי אמר להו הוה לן כודנתא ואולידא והוה תלי לה פיתקא וכתי' בה דמסיק בה אבא מאה אלפא זוזי וכודנתא מי ילדה הי ניהו מיני דכדי (א"ב דבדאי כתיב בנוסחאות דידן):

מ״גכדי [גענוג] (גיטין נט) א"ר יוחנן משום כדי חייו (א"ב לשון פסוק זה די מחסורו ואין זה עיקר הערך):

מ״דכדיי [אונשטענדונג] (יבמות מז) אם אמר יודע אני ואיני כדיי מקבלין אותו מיד (נדה ט בגמרא ר"א אומר כל אשה) אמר כדיי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק (א"ב בלשון יוני פי' ראוי):

מ״הכדכד [עדעל שטיין] (בפסקא דענייה סוערה ושמתי כדכד שמשותיך) רבי אבא אמר כדין וכדין ר' לוי אמר כדכדיינון רבי יהושע בן לוי אמר אבני כדכדייה. נפך ספיר תרגום ירושלמי כדכודינא וספרינא:

מ״וכדם [ווירמיגע טרויבען]. (נזיר לד) אף כל הפסולת פרי מהו אמר רב כהנא לאתויי ענבי דכדום ובאמצע הפרק והא שייר ענבי דכדום (ב"מ קו) מודה רב אשי בעינבי דכדום ושדה שלקתה בעומריה פי' ענבים שלקו בגפן קודם בצירה:

מ״זכדם [שטאמפף אייזן צו דוא אליווען]. (כלים פי"ב) הכידים והכן והכנה טמאים. ס"א כירים ומפרש עכירים כדגרסינן (ב"ב סז) מאי עכירין כבשי וכו':

מ״חכדום [האקען] (כלים פרק י"ג טבול יום פ"ד) הכדומים האשקלונים שנשברו פי' זר של נחשת או של ברזל כאותו שתולין בו הנרות לפני הארון ובו קובעין אונקליות ותולין בהן בימות הקיץ כלי חרש מלאין מים כדי להתקרר וכבר פירשנו בערך אנקלי:

מ״טכדן [דיענען שוועהרע ארבייט פערריכטען]. (בויקרא רבה זאת תהיה ובמגלת איכה סורו טמא) ושפח ה' קדקוד בנות ציון עשאן שפחות מכודנות מהו מכודנות אמהן משעבדן (בריש פיאה ירושלמי) יש כודנו לאביו בריחים ויורש גן עדן כיצד וכו':

נ׳כדון [שפיז]. (כלים פי"ב) הכידון והניקון והמגפיים והשיריון טמאין פי' כדכתיב וכידון נחשת:

נ״אכדון [ארטס נאמע] (סוטה לה) ויבואו עד גורן כידון כתיב כידון וכתיב נכון. א"ר יוחנן בתחילה כידון לשון דין וי"א לשון רצח כשמא עזא ולבסוף כשבא למקומו נכון פ"א בתחילה כשנעלם מהם כידון ולבסוף נכון:

נ״בכדון [יעטצט] תרגום ירושלמי עתה ועתה הנה אשתך ועתה כבואי תרגומו כדין:

נ״גכדן [מרל טיר] איש על פרדו תרגום גבר על כונדתיה על הפרדה אשר לי וכודניתא מי ילדה (בכורות ח ב"ב צא) כידניא עקרה במאי פרע לי:

נ״דכדור [באלל, רונדע זאך]. (סנהדרין סז) הכדור והאמום. (מקואות פ"י כלים פ"ג ופכ"ח) פי' כדור עגול כמו כדיר אל ארץ וכן כמלך עתיד לכידור פי' כמלך העומד בתוך המחנה והחיל סביב לו כדכתיב ושאול יושב במעגל והעם חונים סביבותיו:

נ״הכה [אלזא] (מכות יא) א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנא לן מעלי דקא א"ל לשמואל כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף:

נ״וכה [דינקעל] (נגעים פי"א) הכהה בראשון יכבס ויסגיר הכהה בשני קורעו ושורף מה שקרע:

נ״זכה [נאך קלעהרען] (שם פי"ד נדם יט כתובות עה נזיר סה) מאי כיהה אמר רבא כיהה וטיהר דלמא כיהה וטימא וכו'. ס"א קיהה פי' אם שיער לבן קודם לבהרת שהיה זקי ושערו לבן פי' כיהה וטיהר כלומר כאדם הממאן החזיק בדבריו וטיהר. פ"א בערך קה:

נ״חכה [שלאגען] (יומא סט סנהדרין סד) כהיינהו לעייניה (שם קי"ג) א"ל ריש גלותא לרב אבא בר יעקב פוק עיין אי ודאי קטל לכהיי' פי' יכו אותו בממונו וכן פירשו רוב הגאונים קונסין אותו ונוטלין את כחו ואת רוחו ומקצת הגאונים פירשו יכו את עיניו וי"מ מלשון ותכהין עיניו מראות:

נ״טכהחלונות [פענסטער] (בפס' דקומי אורי) חלונות אין כתיב כאן אלא כהחלונות כיהות היו קטנות מבפנים ומרחיבות מבחוץ כדי להוציא אורה לעולם:

ס׳כהיל [אויס האלטען]. בדניאל האיתך כהיל פי' יכול:

ס״אכהן [פריסטער] (יומא מג) וכבס בגדיו הכהן בכיהונו פי' בלא מום ובלא טומאה בכיהונו בטכסיס הכהונה בבגדים שהוא מתוקן לעבודה. (סוטה לח) כשמברכין הכהנים את העם בגבולין נושאין כפיהן כנגד כתפיהן ובמקדש נושאין כפיהן על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול וכו' (שם) בפי' ר"ח אמר אביי נקטינן לשנים קורא החזן כהנים שנאמר אמור להם לשנים ולא לאחד והלכתא כוותיה אבל הא דא"ר חסדא נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר אמור להם אמירה להם תהא לית הלכה כוותיה. (ברכות לד) רב נחמן בר יצחק אמר אם כהן אחד אומר כהן אם שנים קורא כהנים (ירושלמי) א"ר חסדא אפילו לכהן א' קורא כהנים שאינו קורא אלא לשבטו ובלבד שיהא חזן ישראל.

ס״בכהותא [צאנקען]. תרגום לחרחר ריב מחרחר כהותא.

ס״גכו [ברענען] (ב"ק פג) צער כואו בשפוד או במסמר (נגעים פ"א) השחין ומכוה ענין הבער ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה ענין כיווי כבר פירשנו בערך טף:

ס״דכוא [פענסטער]. (שבת לד) פנים המאדימים את המזרח וסימנך כותא פי' אם יהיה נר דלוק בבית ובו חלון פתוח למערב מתראה אור הנר כנגד פתח החלון במזרח (מ"ק יא) אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא כוותא דדשא בחולי דמועדא פי' כשיוצאין המסמרים של עץ של קורה שעל הפתח בחול של מועד לחוץ ונופלת הקורה מחזירין אותה ותוקעין המסמרים בחורין (א"ב בדניאל וכוין פתיחן ותרגום קול ישורר בחלון קל עופא דמצרף בכוא ותרגום את חלון התיבה ית כות תיבותא):

ס״הכואנגר [קענגליכער קאך]. (כתובות סא) הוה חלף ואזיל כואנגר דמלכא. ס"א כונדקא דמלכא. פירוש תבשיל של מלך:

ס״וכוי [באק הירש] (חולין פג) ונוהג בכוי מפני שהוא ספק פי' כוי זרע תיש ונולד מצביה:

ס״זכוון [פעסטשטעלען] (יומא כח) דלמא כתלי בית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דמכווני. פי' בירושלמי (בפ' כיצד מערבין) א"ר יוסי מי שאינו יודע לכוין הרוחות יראה מקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורחת באחר בתקופת טבת אילו פני מזרח עד כמה יגעו הנביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצומצמת בו בתקופת טבת ובתקופת תמוז. ז' שמות נקראו לו שער סור ששם הטמאין פורשין הה"ד סורו טמא. שער היסוד ששם היו מיסדים ההלכה. שער החרסית שהוא מכוון כנגד זריחה החמה כדכתיב האומר לחרס ולא יזרח. שער האיתון שמשמש כניסה ויציאה. שער התווך שהוא ממוצע בין שנ' שערים. שער החדש ששם חידשו הסופרים הלכה. שער העליון שהוא למעלה מן העזרה. (מכות יט) ומכוונות להם דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך (א"ב תרגום והנה אמת נכון והא קושטא כיוון):

ס״חכוון [ווענדען]. ויפנו משם האנשים ת"י וכוונו מתמן גבריא פנו לכם ת"י כווינו לכון:

ס״טכוון [געשווינד] (ב"מ לג) שמואל קרע מאניה על ההיא מרבנן דאסבריה הא מתני' דתנן (תמיד כט) ושני מפתחות אחת יורדת לאמת שחי מהו יורדת לאמת שחי שהיה שוחה שלא יפתח ואחת פותחת כיון פי' פותחת לאלת' כמו אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון (פסחים לו) פירוש במהרה:

ע׳כווץ [איינשרומפפפן]. (שבת כ) ותנא דידן צמר מיכווץ כוץ (נדה ג) מוך נמי אגב זיעה מיכווץ כויץ (חולין מז) בקרירי לא דכווצי פירוש צומתין (א"ב פי' בלשון יון נפתל עקש נצמת):

ע״אכוור [פיש] (מ"ק יא) כוורא טוייה באחוה פירוש המלח והדג אחים שניהם מן הים נבראו ימלחנו הרבה ולאחר צלייתו יתננו במי' צוננין שהוא אביו היינו אסקיה באבוה אכליה בבריה מטבילו בציר היוצא ממנו ושותף עליו אביו המים וזהו שכתוב בספרא כוורא תחלי וחלבא מיא ולא חמרא אמר הגאון רב שרירא אני לא כך למדונו רבותינו כוורא מיא ולא חמרא חמרא ולא שכרא וזה קודם שיתעכל אבל לאחר שיתעכל טוב לשתות עליו מן היין ומן השכר וכל אדם ראוי לעשות כטוב לגופו וזה שאמר כוורא תחלי וחלבא לטעון גופא ולא ליטעון פוריא שהן יפין לגוף והוא סובלן אלא שמרבין הזרע לפיכך אין המצע סובלן מיכליה בבריה פי' מורייס של דגים מביאין דגים קטנים שאין בהן שמנונית ומולחין אותן כדי שייבשו ועושין מהן מורייס ומשלחין מהן מנות איש לרעהו וכשיאכל בו הדג מטיב את טעמו והוא לו כבן. (ב"ב קסו גיטין פו) רב צייר כוורא פי' צורת דג (א"ב תרגום צפור שמים ודגי הים צפרי שמיא וכוורי ימא):

ע״בכורדק [קעכערס] (פסחים מ) רב פפא שרי לכורדקי דבי ריש גלותא פי' נחתומים המבשלים ויש כזה בערך זמלסטר (א"ב בורדקאי כתיב בנוסחאות דידן עיין שם):

ע״גכוורנק [לוסט גארטין] (תענית יד) איזהו נטיעה של שמחה זה הנוטע כוורנקי של מלכים (מגילה ה) ואי זו הוא נטיעה של שמחה זה הנוטע כוורנקי של מלכות. (ערובין כה) ההוא כוורנק דהוה ליה לריש גלותא בבוסתנא פי' אילן ששותלין כשנולד באדם לצרכו בבוסתנא (א"ב בנוסחאות אכוורנקא כתוב):

ע״דכוורת [ביענען קארב] (שבת ח) זרק כוורת לרשות הרבים (ב"ב סה) דתנן (בסוף שביעית) כוורת דבורים רבי אלעזר אומר הרי הוא כקרקע (א"ב פי' כלי עשוי מקש או קנים להכניס בתוכו נחיל של דבורים ואחר הכנסן לתוכו נקרא כוורת סתם ויש פעמים שעושין כלי כמין כוורת ומכניסים לתוכו דברים אחדים):

ע״הכוז [בעכער] (שבת קלז) אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב פי' תולין חצבא על היתד דהוה אהל עראי (שבת עו) כוזא כלומר כזה כלי קטן (מ"ק יב) זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא פי' מדקאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירה אי לא זייפת לה משום דפיש בו יינה ובכוזא ליכא פסידא יתירה מדאמר זופתין לכוזא חייש לטירחא ובכוזא ליכא טירחא יתירה ובחבית' איכא טרחא יתירה (חולין קז) אתקין רב אשי בהוצל כוזא בת רביעתא. (תמיד כט) כוזא דומה לקיתון גדול של זהב (א"ב פי' בלשון יוני כלי מוכן ליתן מים לנטילת ידים גם מין כלי מוכן ליתן בו מים למזוג היין ואולי נעתק שם זה ליונים מן לשון עברי כוס. תרגום בפסוק ומרדכי יושב חיוויא חורמנא בכוזא דדהבא):

ע״וכוך [גראבען] (מ"ק ח) אין חופרין כוכין וקברות במועד (בגמרא) מאי כוכין אמר רבי יהודה כוכין בחפירה וקברות בבנין בכלח אלי קבר תרגומו בשלמות שנייך בכוכא לבית קבורתא:

ע״זכונת [שפעלט] (מ"ק יג) כי אתא רב דימי אמר כונת פי' כוסמת תרגומו כונתא שלותתין אותה היינו חילקא:

ע״חכוות [וויא] תרגום אין כמוני לית דכוותי):

ע״טכז [שעהמען] (פסחים עב) יבמתו כזיז מינה אשתי לא כזיז מינה (יבמות כו) לא מיבעיא אביו דכזיז בניה מיניה אבל בנו דלא כזיז אביו מיניה אימא לא קמ"ל (שם קיב) אבל באשת אחיו מיכז כזיז מיניה פי' מתבייש ממנה לפשוט בה יד לאלתר (א"ב בכלהו כתוב בנוסחאות דידן בזיז).

פ׳כוב [טיישען]. (פרה פ"ח) אלו הן המכזבין המכזבין באחד בשבוע המכזבין בפולמוסיות ובשני בצורת (א"ב זה לשון מקרא הוא אשר לא יכזבו מימיו פי' לא יחדלון מימיו):

פ״אכזב [ארטס נאהמע] (ב"ק צג) איתיביה רבא לרב נחמן מיהא דתניא בריש תוספתא דמעשר שני כיצד היו לו מעות כוזביות ומעות ירושלמיות (ירושלמי בריש מעשר שני) מטבע שמרד בו כגון בן כוזבא אינו מחלל:

פ״בכזית [נאהמע] (ב"ר פ' כד) ותקרא את שמו שת לאמר וכו' רבי תנחומא בשם רבי שמואל כוזית אומר נסתכלה אותו זרע שקם ממקום אחר איזהו זה מלך המשיח (ובפ' נב) ונחיה מאבינו זרע רבי תנחומא בשם רבי שמואל כוזית אמר בן אין כתיב כאן אלא זרע אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואיזה זה זה מלך המשיח פי' כינוי שם היא (א"ב בנוסחאות שלנו מלת כוזית חסרה):

פ״גכח [קראפט] (חולין נח) כח דהיתרא עדיף ליה (ב"ק יח) כח כחו מהו פי' כגון שהיתה פרה מהלכת וניתזה צרור מתחת רגליה ושיברה כלים זה כחה אבל אם נתז שבר מן הכלי ונפל על כלי אחר ושברו זה כח כחו:

פ״דכח [שליים] (ב"ק ג) אלא אכיחו וניעו כיחו רוק עבה שיוצא בכח וניעו רוק רך שיצא בניענוע. (עירובין צט) אמר ריש לקיש כיחה בפני רבו חייב מיתה וכו'. (חגיגה ה) מאי על כל נעלם אמר רב יהודה אמר רב זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס ושמואל אמר זה שרק בפני חבירו ונמאס (א"ב פי' ליחות הנגר בכח):

פ״הכח [צורעכט ווייזען] (ערכין ו) עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ור' יוחנן אמר עד נזיפה ושלשתן מקרא אחד דרשו וכו':

פ״וכחל [אויגען פארב] (שבת עח) כחול כדי לכחול עין אחת (גמרא) עין אחת הא לא כחלי אמר רב הונא שכן צנועות כוחלת עין אחת פי' כוחלות עין אחת של שמאל ומכסה פניה כולו ואין נראה מפנים אלא אותו עין ויוצאה לשוק וקרא מסייעני לבבתיני באחת מעיניך זה פי' ר' מצליח ז"ל כי נותנת כחול בעיניה שנראין יפין (שם צד) וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת (גמרא) כוחלת משום כותבת. (כתובות יו סנהדרין יד) לא כחל ולא סרק ולא פירכס ויעלת חן (חולין פח) תנא השחור והכוחל ונקרת הפסלים ויש אומרי' אף הזרניך (שם צה) אמר רבא אמאי כי כוחלא כשרה פי' כגון הכוחל כשרה אבל שחורה כדיו טרפה ככבדא כשרה שגוון הכבד קרוב הוא לגוון הכוחל כביעתא טרפה פי' לבנה כביצה ויש מי שאומר כחלמון של ביצה והדעת נוטה שהיא כמו חלמון (א"ב תרגום ותשם בפוך עיניה וכחלת בצרידא עינהא):

פ״זכחל [טיהר ברוסט] (שם קח) הכחל קורעו ומוציא את חלבו (שם צז בגמרא ירק בסוף וכחל מן המנין) היכא דלא קרעיה ובשליה בהדיה בישרא אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא וכחל עצמו אסור למאי נפקא מינה דאי נפל לתוך קדירה אוסר ונאסר פי' הוא הדד של בהמה:

פ״חכחל [פארב] (סוכה יג) אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כחלי פי' אזוב שיש בו צבע כמו כחל:

פ״טכחל [שווארצער מארמאר] (ב"ב ד סוכה נא) במאי בנייה באבני שישא כוחלא ומרמרא (קדושין יב) ההוא דקדיש באבני' דכוחלא פי' אבנים שדמותן כעין כוחל:

צ׳כוחילנא [שווארץ פעך] ובר נפחא בעל הערוך גרס גוחילנא עיין שם):

צ״אכחש [ליגענט]. [ב"ק עד) עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו פי' כגון דאתי בי תרי דאמרי פלוני הרג את הנפש והוכחשו דאתו אחריני ואמרי לא הרג מהשתא הוו להו תרווייהו כיתות מוכחשות דבהכחשה לא אזלינן בתר עדות בתרא כדאמרי' תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואח"כ הוזמו דאתו אחריני ואמרי והלא עמנו הייתם וכו' נהרגין ולא אמרי' כיון דהוכחשו בטלה העדות וכשהוזמו על עדות בטלה הוזמו אלא הכחשה היינו תחילת הזמה אלא שלא נגמר והשתא הוא דנגמר כשהוזמו (כתובות כ) אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהת הויא. ובערך זה יש מזה הענין (ב"מ ד) מה לפיו שכן אינו בהכחשה והזמה פי' אם יודה שלויתי מפלוני מנה ביום פלוני במקום פלוני ויבאו עדים ויעידו כי שם היינו בו ביום באותו מקום שאמרת ולא לויתה אחר היה שלוה או אם יאמרו לו אותו היום עמנו היית במקום פלוני רחוק מזה המקום יותר ממהלך יום והוא מכחישם אמר הודאת בעל דין כמאה עדים ואין העדים יכולין להכחישו ולא להזימו:

צ״בכחש [מאגער] (ב"ק נט) איכא בינייהו כחש גפנא ולא מסיימו פי' אלו היה סמדר זה נשאר בגפן עד שיגמר ענבים ליבצר היה מכחיש ויונק לחלוחית העץ וכשאכלו סמדר נשאר כח העץ במקומו:

צ״גכי [איין גריכישער בוכשטאב] (מנחות מד) כיצד מושחן כמין כי (כלים פ"א) מחצלת שעשה לה קנים לאורכה טהורה וחכמים אומרים עד שיעשה כמין כי (כריתות ה' ובב"ר) כיצד מושחין את המלכים כמין נזר והכהנים כמין כי מאי כמין כי אמר רב מנשיא בר גדא כמין כי יווני' פי' יצק שמן על ראש אהרן וירד אילך ואילך כמין שתי טיפי מרגליות על זקנו (א"ב אות יונית שנים ועשרים בסדר האותיות וצורתה שני קוים באלכסן בוקעים אחד לאחד בתוך):

צ״דכי כי משמש בד' לשונות כבר פי' בערך אי:

צ״הכי [וויא יענר] (ברכות דירושלמי פרק מי שמתו) כיי דמר ר' זעירא פי' כהאי):

צ״וכייר [מאלען. צייכענען]. (ע"ז מז) שלשה אבנים הן סיידה וכיירה לשום ע"ז וחידש נוטל מה שחידש (ב"ק נא) ובא אחד וסייד וכייר אחרון חייב (ב"ב נד) המוציא פלטורין בנכסי הגר וסד בהן סייר אחד או כייור אחד קנאו פי' סיוד בסיד כיור שצייר בה צייור אחד בכותל מן הסיד או על שמי קורה כמו שעושין בפלטין ואנכי יושב בבית ארזים תרגומו כיורי ארזים ספון בארץ תרגומו ומטלל בכיורי ארזיא בבתיכם ספונים תרגומו בבתיא דמטלנן בכיורי ארזא (א"ב בנוסחאות כתוב כייד:

צ״זכיס כיסי בבלייתא עיין ערך כש כי כן גרס בעל הערך):

צ״חכיצד [וואס פיר איין ארט]. (פי' כאיזה צד) כלומר באיזה אופן:

צ״טככא [גרוב] (ברכות לט) מאי טרקונין אמר רב יוסף כוכא דארעא פי' עושה גומא בכירה כמו שפירשנו בענין יורות הערביים מערב קמח ומים בתוכה ומשליך באותה גומא:

ק׳ככא [באק ציין]. (פסחים קיג) לא תעקר וככה זה המכתש שבפה הנקרא בלשון ישמעאל אלצרים אלטאחון כדכתיב ובטלו הטוחנות אם יכאיבך גלגל עמו עד שינוח ואל תעקרנו ואל תיקני בחיוי' אם נגלה לך שיש נחש בחור מחורי חצירך אל תקנא בו ותהי משתדל להורגו כי בראותו אותך שאתה מחכם לו ומסבב עליו שמא ישופך פתאום וכן הכותי. אשא בשרי בשיני תרגומו אטור בשרי בככאי (סנהדרין לט) זיל מני כיכך ושיניך כמה הוו (מנחות נז שבת מט) חזי לככא דאקלידא. (ב"ב קסז) ההוא שטרא דהוה כתיב ביה תולתא בפרדיסא אזל איהו מחקיה לככיה דבית ושוויי ופרדיסא פי' מתק השינים של ב' של מעלה ושל מטה:

100

ק״אככא [היטטע]. (תענית כב) לא נצרכה אלא לבי כוכא דאגמא. (גיטין סח) מטא לכוכא דההיא ארמלתא (פי' רש"י צריף קטן):

101

ק״בככב [שטערן] (ברכות נח) מאי זיקים אמר שמואל כוכבא דשביט פי' הכוכב הנראה בשמים ינתר ממקום למקום כמו שובט בשבט ומוריד השבט על המקום שמכה בו לפיכך נקרא שביט וזה הכוכב שמו זיקים דגרסינן בתלמוד ירושלמי אמר שמואל אי עבר זיקא בכסיל מחריב את העולם והאי דמיתחמי עבר לא עבר אלא לעיל מיניה או לרע מיניה פי' אחר בערך זק:

102

ק״גככב [טאפ] (ב"מ פו) בתי הניפי עלי במניפיך ואתן לך ככבין דנרד פי' בלשון יון קורין לקדירה ככבו (וכן בלשון רומי ובנוסחאות כתוב ככרין):

103

ק״דככדיתא [האניק] כי נפת תטפנה תרגומו מטול דככדיתא מנטפן סיפוות' דנוכריתא נפש שבעה תבוס נפת תרגומו נפשא דשבעא דיישא ככדיתא (כבריתא כתוב):

104

ק״הככיי [ראהר מאריח]. (כלים פי"ז) ושפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהור עד שיוציא כל הככי פי' יש בתוך הקנה קליפות ושנין ככיי (אהלות פי"ג) ולא ככיי שאין בהן ממש יש אומרים מזה פי' אחר קורי עכביש (א"ב פי' בלשון רומי קליפה דקה מאד כקליפה המכסה גרעיני הרמון וכן קליפה התיכונה אשר בקנה):

105

ק״וכביא [וועבער שיפכיין] (סוכה נב סנהדרין צט) אמר ר' אמי יצר הרע דומה לחוט של כוכיא פי' הכלי שמשליך האורג בנפש המסכת עליו הערב כרוך נקרא כוכיא בלע"ז דרוג"ולא:

106

ק״זכבלא [שטאדס קלייד] (בילמדנו) שני גוים אל תקרי שני גוים אלא שני גאים זה מתגאה וזה מתגאה עשו מלובש ככלא ויעקב מלובש ציצית עשו מלובש כלמוס ויעקב מלובש טלית (א"ב פי' בלשון יוני תכלת ובנקודות אחרות פירושו מין מלבוש עגול ופי' כלמיס בלשון יוני ורומי מלבוש מיוחד לפרשים ערוכים למלחמה):

107

ק״חככלי [איין ארט פויגל] (יומא עה) ד' מיני שליו הן שיכלי כיכלי ופסיוני ושליו (א"ב פי' בלשון יוני מין עוף טוב למאכל ופי' שיכלי מין עוף אחר אוכל תאנים ופי' פסיוני מין עוף אחר חשוב עולה על שלחן מלכים ובנוסחאות שלנו כתוב קבלי).

108

ק״טכבליאר [קאפף שלייער] (שבת סב) ולא בכוכלייא פי' מכבנתא ודומה למכחול וראשו אחד דומה לסירה שאורגת בה התכשיטין הנותנת כנגד פניה וכמעשה דר' עקיבא (שם קנו) שקלתה למכבנתא ואיתרמיא בעינא. ויש אומרים תכשיט שמעגל על ראשה כדגרסינן (יומא כה) הכהנים מקיפין ועומדין כמין כוכליאר (א"ב פי' בלשון יוני דבר עגול ומסובב כמו לול):

109

ק״יככלת [ביזעם ביקסעל] (שבת נז) ולא בכוכלת פירשנו בערך חמר (א"ב כובלת כתוב בנוסחאות):

110

קי״אככר [צענטען] (שם קיח עירובין פב כלים פי"ז) ככר בפונדיון מארבע סאין בסלע פי' מ"ח פונדיונין בסלע ובארבע סאין יש כ"ד קבין יבוא חצי קב שהוא י"ב בצים בפינדיון אחד מניין שמ"ח פונדיונין לסלע דתניא בתוספתא דבבא בתרא פרוטה שאמרו אחד משמונה לאיסר איסר אחד מכ"ד לדינר שש מעה כסף דינר מעה שני פינדיונין פונדיון שני איסרין הנה יעלו שנים עשר פונדיונין לדינר וארבע דינרין לסלע יעלו מ"ח פונדיונין סאה ששה קבין לארבע סאין יעלו כ"ד קבין:

111

קי״בכוכיתא [דוסט נעבעל] (ר"ה כד) אימור כוכיתא בעלמא הוא דחזי פי' חתיכה של ענן ראו שהיה דומה ללבנה (א"ב פי' בלשון יון קיטור ואיד יעלה מן הארץ ובנוסחאות גרים כוביתא):

112

קי״גכל [אלצעס] (סוטה ה) ככל יקפצון כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל וכו'. (עירובין כח) מאי טעמא דמאן דמרבי בעופות סבר לה דכללא בתרא דוקא וכו'. (פסחים ו) הניחא למאן דאמר כלל ופרט המרוחקים זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט שפיר אלא למאן דאמר דנין מאי איכא למימר. (ב"ק פד) צער כואו כויה תחת כויה כלל אפילו שאין בו חבורה ופרט שהכויה יש בה חבורה ופצע הפריש ביניהן וחלוקה בין רבי ובין בן עזאי (סנהדרין מה) רבנן דרשי כללי ופרטי והימת ותלית אותו על עץ כלל ופסוק של אחריו פרט כי קללת אלהים תלוי (נדה ל) ותהי נידתה עליו כלל וכל המשכב פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכו'. (מנחות נה) ואימא לא תעשה כלל לא תעשה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אפייה אין מידי אחרינא לא. אמר רבי אפוטריקי משום דהוה כלל ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט:

113

קי״דכל [פערמיידען] (מדות פ"ד) ואמה כלה עורב (שבת צט מנחות קז) תניא האומר הרי עלי ברזל אחרים אומרים לא יפחות מאמה על אמה למאי חזי אמר רב יוסף לכלה עורב. (שבת נז) לא בכבול מאי איצטמא א"ר אבהו בזייני מאי בזייני אמר אביי כליא פרוחי. ס"א כליא דידבי. פי' איצטמי היא ביזייני כלומר חוטין הרבה ממיני צבעונין ותולין אותן בפני הכלה שלא יצערוה הזבובים שמתביישת להסיר הזבובים מעליה וחולק זה בפניה ונקראת כליא דידבי והוא כגון אותו ששנינו אמה כלה עורב לפי שבמקדש ראשון שהיתה קדושתו בכל הקהל והיתה השכינה שרויה בו לא היו עופות פורחות עליו אבל במקדש שרי פחדו שמא אין קדושתו כקדוש' הראשון ושמא יפרחו העופות על המקדש וישליכו שם דבר טומאה וע"י צורה להפריח העופות מגג ההיכל וקראו אותה כלה עורב כלומר זו מונעת העורבים מלפרות על גג ההיכל וזו צידה כדרך שעושין עכשיו שומרי הזרעים (ב"ב ה) אמר ליה עיזא בעלמא לאו אכלויי מכלינא בה (קדושין פב) אביי מכלי להו מכולה דברא (נדה יז) אביי כלי דודבי רב פפא כלי פרוחי פי' מגרש העופות ומגרש הזבובים (א"ב מלשון לא תכלא רחמיך ממני):

114

קי״הכל [שרייען] עליו ישאגו כפירים תרגום עלוהי יכלין קרא בגרון תרגום אכלי ויקרא בקול גדול יהודית תרגום ואכלי בקל רב. ושרק לו מקצה הארץ ויכלי ליה וכן תרגום וינהום עליו:

115

קי״וכל [צירדע. ברויט. פארטאג] (ברכות ח) רב בובי בר אביי סבר לאשלומינהו לכולהו פרשייתא דכלה במעלי יומא דכיפורי. פי' הן ח' פרשיות שקורין בד' שבתות שבאלול ובד' שבתות שבאדר ומפני שהיה רב ביבי מרוד בחדש הכלה במסכתא דכלה ולא מצא פנאי להשלים כל פרשה בשבתה סבר לאשלומינהו להני ח' פרשיות בערב יום הכפורים ואסיקנא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר (תענית י קדושין מט) על מנת שאני חכם אין אומרים לו כחכמי יבנה כגון רבי עקיבא וחביריו אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה בכל מקום ואומרה. על מנת שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין דבר בתלמודו ואומרו אפילו במסכת כלה פי' ר"ח ז"ל בכל מקום בכלום מקום כלומר בכל מקום מן התלמוד ואפילו במסכת כלה שמתעסקין בה כל תלמידי חכמים שרוצין לדרוש בכלה של אלול בכלה של אדר. (חולין מט בסוף הלכה הריאה) אמר שמואל בריה דרב אבהו אבא מרישי כלי דרפרם הוה:

116

קי״זכלה [ברויט בעט] (סוכה יא) מותר לישן בכילה בסוכה. (ב"מ קא) כלליה לבריה חזינן אי הוה אפשר לאודועיה איבעי ליה לאודועיה פי' עשה בה תופת בנו (בפסקא ויהי ביום כלות משה) כלת כתיב ביומא דעלת כלתא לגמניא:

117

קי״חכלא [מעסטען]. עשרון אחד תרגום ירושלמי מכילתא חדא ובתרגום ירושלמי דהיא מוצאת במכילתא דאיניש מיכול בה מיתכיל. בתים לאשרה תרגומו מכילין לאשירתא:

118

קי״טכלי [געפעס] (זבחים פג) המזבח מקדש את הראוי לו כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש מקדש את הראוי לו כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן כך הכלים מקדשין כלי הלח מקדש את הלח מידות היבש מקדשין את היבש וכו' יורדין לידי טומאתן במחשבה פי' בערך חשב (נדרים מ) כלי גולה זה נר קערה ושטיח:

119

ק״ככלאב [נאמע] (בילמדנו בריש ואלה תולדות יצחק) כתיב דניאל לאביגיל וכתיב ומשנהו כלאב דניאל היה שמו ומהו כלאב אלא מי שהיה רואה אותו אומר כאילו אביו:

120

קכ״אכלאים [צווייאערליא] (ברייתא דרבי אליעזר פ' כ"א) קין הקריב מותר מאכלו קליות וזרע פשתן רבי יהושע אומר אמר הקב"ה לא יתערבו מנחת קין ומנחת הבל לעולם אפילו בארג בגד שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך:

121

קכ״בכלב [הונד] (כלאים פ"א) כלב כפרי והשועל (שם פ"ח) הכלב מין חיה ובסוף תוספת' דכלאים מפורש מאי נפקא לן אי מין חיה אי מין בהמה (מ"ק י) והאומן מכלב פי' בגמרא מפצע כלומר מפזר התפירה ולהכי קרי מכלב שדומין תחובי המחט לשיני הכלב המפוזרים. כלבתא שאינו תופר מיושר והכי שיני הכלב אחד חוץ ואחד פנים ואינם מיושרין (כתובות סב גיטין נו) הוו בה הנהו תלתא עתירי נקדימון בן גוריון שנקדמה לו חמה. בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו שהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע. בן ציצת הכסת שהיה ציציתו נגררת על גבי כרים וכסתות כלבוהי לא נבחין כבר פירשנו בערך טר:

122

קכ״גכלב [שטייג] (ביצה כד) כולהו נמי בעו דבויי דבאות לכלובן לערב קאמרינן ובעו לדבויי פי' דבעו דבויי שמדקדקין ומתחבאין עד שלוקחין אותן וצדין אותן ישנו על שני פנים בזמן שהן חוץ מכלובן כולהו בעו דבויי אלא בזמן שנכנסין ונעשין בתוך כלובן יוני' הדרסיות ואווזין לא בעו דבויי אלא בזמן שנכנסין ויוני שובך ויוני עליה בעו דבויי ולפיכך פטור וחייב:

123

קכ״דכלב [צוואנג] (ב"ר פ' מ"ט) ונבלה שם שפתם א"ר אבא משפתם אעשה נבלה אמר חד לחבריה אייטי לי כולב ומייטי ליה מגרופי הוה מחי ליה ופצע מוחיה בלשון ערבי קורים לצבת כולאב וכן פי' כולבוס (א"ב תרגום ואת קרדמו וית כולביה ובעל הערוך גריס כולכיה):

124

קכ״הכולבא [שים גיוועהר] תלא ליה זיינא כלבאי רעיא קילחיה תלא (בעל הערוך גרס קולבאי ע"ש):

125

קכ״וכלבוס [האקע] (סוטה יט) רבי יהודה אומר כמין כלבוס של ברזל מטילין לתוך פיה שאם נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה (שבת ס) עשאן כמין כלבוס מותר פי' רב שלום ז"ל כלבוס גופו נועץ בו מסמרים מבפנים ומוציאן לחוץ שעקם אותן כשיני שפוד ודומות לאצבעות כפופות ויש כלים שעושין בהן ברזל ואותן פיות שלהן תופס בהן ברזל כשיוצא מן הכור עקומין ויש אומרים הן צבת של ברזל שאוחז ברזל ומכניסו לכור (א"ב פי' בלשון רומי מסמר):

126

קכ״זכלבוס [איין פאן מיט דרייא פיס] (מנחות סג) ובית הלל אומרים כלי היה במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין כלבוס עמוק וכו' (א"ב פירוש כיליבס בלשון יוני כלי של שלשה רגלים ומין מחבת):

127

קכ״חכלבוס [ניכט גראד] (ב"ק ק) צבעו כעור מאי כעור אמר רבה בר אבוה כלבס מאי כלבס א"ר פפא בר שמואל כפרא דודי פירוש כלבוס כפרא דודי והוא כעור ופירושו דרכים דרכים דרך צבוע אדום מראהו עמוק ודרך אדום אינו עמוק כל כך והוא כמו מטלניות שמקנחין בהן יורות של צבעים שהן עשוי כולן דרכים כמו שאמרנו:

128

קכ״טכליד [בעכער] (תרגום ואת גביעי וית כלידי):

129

ק״לכלדאי [שטערען זעהר] (שבת קיט) א"ל כלדאי כולהו נכסיך יוסף מוקיר שבי אכיל להו (שם קנו) רבי עקיבא הוה ליה ברתא א"ל כלדא וכו'. (פסחים קיג) מנין שאין שואלין לכלדאין שנא תמים תהיה עם ה' אלהיך פי' חוזים בכוכבים (א"ב בלשון יוני ורומי פי' כשדים וזה טעם וידברו הכשדי כי הם היו בקיאים בחכמת הכוכבים):

130

קל״אכלידון [שוים] (ירושלמי דפסחים פרק ואלו עוברין) ונותן בקדרה היא עביד כלידון פירוש בלשון יוני זוהמא):

131

קל״בכלדר [ציהרונג האנטשוהא] (ב"ר בריש ויהי מקץ) נער שוטה עברי שונא עבד שכך היה מוכתב בסקרידין של פרעה שאין עבד מולך ולא לובש כלידרין לא ירים איש את ידו ואת רגלו כלידרים ובערך זיין פירש זונרא וכלינרין (א"ב פי' בלשון רומי מין תכשיט ובנוסחאות כתוב כלי ידים):

132

קל״גכולטיתא [פויל] תרגום לעץ רקבון לקיסא כולטיתא):

133

קל״דכילי [שילדקרעטה] (ב"ר בריש המטיר על סדום ועל עמרה) כהדין כילי סילי לימצא פי' בלשון יוני מין שרץ):

134

קל״הכליא [בויך] (ב"ב יז) ובתנור שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה פירש כליא בלשון יון בטן והוא אמצעית התנור שבולט ויוצא כבטנו של אדם כששבע:

135

קל״וכליל [קרוין] (שבת נט) כלילא רב אסר ושמואל שרי פירושו בערך נסכא. (ב"ב ח) ההוא דמי כלילא דשדו אעבריא פירוש נגנב נזר המלך אמר המלך הואיל ופשעו היהודים בשמירת העיר ישלמו דמי הנזר (שם יו) איכא דאמרי אילני הוו להו ואיכא דאמרי כלילי הוו להו פירוש ג' אילנות הוו לכל חד בפרדס וכל חד מנייהו נטוע לשום חד וכשהיה מתיבש אחד מהן היו יודעים שאינו שרוי בטובה איכא דאמרי לכל תד וחד מנהון הוה כתר וחקוקין עליו ג' פרצופין של ג' חבירין וכשרואין שמשתנה הצורה היו יודעין שאינו שרוי בטובה. (גיטין ו) כלילא מנא לך דאסיר אמר ליה דתנן גזרו על עטרות חתנים רב חסדא אמר קרא כתיב הסר המצנפת והרם העטרה וכו' מה ענין מצנפת אצל עטרה וכו'. הפארים והצעדות תרגומו כליליא ושירי (א"ב תרגום עטרת מלכם כלילא מלכיהון):

136

קל״זכליל [איין ארט פפלאנצע] (כתובות עז) גירדא דחספה וכליל מלכא פירוש יורדא. וי"א בסיליקון. (שבת קט) ליתי חמשא כלילי (א"ב שם מין עשב בלשון ישמעאל ובכל ענף שלו שלשה עלים וריחו נודף כמו כרכום ומן העשב עושים עטרות ויש לו סגולות ברפואה):

137

קל״חכליון [הארער] (במגילת איכה בתולותיה נוגות) אילו הכיליונין שהיו נאים כבתולות ונעשו נוגות (א"ב פי' בלשון יוני בחורים להוטים אחר המשגל אבל בנוסחאות שלנו כתוב בולווטין):

138

קל״טכילירכין [הערר איבער טויזינד זאלדאטין] (מדרש קהלת פסקא וישוב העפר) לשום כרים כילירכין (פי' בלשון יוני שרי אלפים):

139

ק״מכלך [אבפאלל פאן דער זייד] (כלאים פ"ט) השיראין והכלך אין בהם משום כלאים (שבת כ) לא בחוסן ולא בכלך פי' כלך גושקרא מטכסא השיראין והסיריקון כולן ממין שירא פרדנא הן אלא משונין באריגתן יש מהן דקים ויש מהן עבין יש מהן בניר אחד ויש מהן בב' נירין ויותר יש שיש בהן צורה ויש שאין בהן צורה כדאמרינן ברוקם וחושב ויש מפרשים כלך פסולת של משי אותן קליפות שנשארו מן המשי שמוציאין התולעין ואין נוחין לטוות:

140

קמ״אכלך [שפייכלער] (גיטין נז) אמר רב כלכא דחיטי בעיא שיתין כלכי ציבי. (ב"מ סג) דאמר ליה חיטי באכלכי. (תענית כד) אזל זבן ביה חיטי ואסיק שדייה בכלכא פירוש אוצר של חטים (א"ב בנוסחאות דידן בכולו גריס אכלבא עיין שם):

141

קמ״בכלך [איין ארט האק] ויקח אבימלך את הקרדומות תרגום ית כולכיא את אתו את קרדומו (א"ב בנוסחאות כתוב ית כולביה עיין ערך כלב):

142

קמ״גכלכה [שראנג] (מ"ק כז) עשירים בדרגש ועניים בכלוכה (בריש מגלת איכה) נטלו הכרובים ונתנום בכליכה:

143

קמ״דכלכית [איין קלי נעס פיש] (שבת עו) אימת כלכית על לויתן פי' דג קטן טמא נכנס בפיו של לויתן:

144

קמ״הכלכול [דיא הארר צו וואקסען] כדי לעשות כלכול כבר פירשנו בערך אנדיפי. (נדה נב) בן שלקית אומר עד שתכלכל כשבאתי אצל רבי עקיבא אמר לי כלכול זה איני יודע בן שלקית איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות (נזיר ב) הריני מכלכל (גמרא) ממאי דהדין כלכול שערא הוא כדתנן ר' יהודה אומר סיד כדי לעשות כלכול:

145

קמ״וכלכל [קארב] (בסוף דמאי) היו לפניו שתי כלכלות של טבל (עדיות פ"ד) כלכלת שבת בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין ועוד זו המשנה (במעשרות פ"ד) בגמרא תפתר בתאנה המיוחדת לשבת וכו' פי' כמין קרטליתא שהוא כקופה ומכלת הרבה:

146

קמ״זכלם [געלענדער] (ב"מ קג) כללא דמילתא כל עיקר כלמי דבעל הבית פי' סייג לסתום הפרצות:

147

קמ״חכלום [עטוואס]. (נדרים סג) כלום אמרת אלא מפני כבודי פי' כל מאומה בלשון מקרא:

148

קמ״טכלמי [לייז] (ברכות כא) ממהדורי מילי ומסמרטיטי כלמי פי' רש"י מהמחזרי' בעיירות ירבו הדברי' ומבגדים בלאים הכנים וכלמי כמו קלמי בתרגום:

149

ק״נכלימך [קלימא. זאננען שטאפע] (ב"ר פ' החדש הזה לכם) ראה השמש וכלימך פי' בלשון יוני מעלות השמש וזו נסחא אמיתית ולא כל ההמך):

150

קנ״אכלמיס [אובער קלייד דער זאלדאטען] (בילמדנו פרשת שני גוים) עשו מלובש כלמוס ויעקב מלובש ציצית פי' בלשון יוני ורומי מין לבוש מיוחד לפרש ערוך למלחמה:

151

קנ״בכלן [וואלינער מאנטיל] תרגום ירושלמי כאדרת שער ככלן דשער פי' בלשון יוני מין לבוש עב כמו אדרת למחסה ממטר וקור):

152

קנ״גכילון [שפיץ קאפף] (בכורות מג) הכילון והלפתן פי' בלשון רומי איש אשר לו ראש ארוך וצר משתי צידיו עד שמצחו בולט לחוץ ובעל הערוך גרס בילן:

153

קנ״דכלנס [צוים] (בילמדנו וישם ה' דבר בפי בלעם) נתן לו המקום כלנוס וכלמו. שוב באבות דרבי נתן (בפרק אלישע בן אבויה) אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה למה היא דומה לסוס שיש לו כלנוס כיון שרוכב עליו זוקרו בפס ראש (א"ב פי' בלשון יוני חלק הרסן אשר בו בולמיס עדי הסוס והפרד):

154

קנ״הכלנס [האלץ. שטאק] (שבת עה) המגרר ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך (ר"ה כב) מביאין כלונסות של ארז (זבין פ"ג) על הגשיש של מטה ועל הכלונס. (כלים פ"ב) כסא שקבעו בכלונס טמא פי' עץ ארוך כמין קנה של רומח וכמו כן כלונסאות של ארז וכך תרגם ושקופים שלשה טורים וכלונסא תלת סידרין. (חולין צ) דתנן גפן של זהב היתה עומדת על פתחה של היכל ומודלה על גבי כלונסות (ב"ב פז) את הממל ואת הבתולות (גמ') בתולות א"ר יוחנן כלונסאות של ארז שמעמידין בהן את הקורה (א"ב פי' בלשון יוני מקל וחטר).

155

קנ״וכוליקוס [גאלפיכטיג] (ירושלמי דתרומות פ' חמשה לא יתרומו) המקרע את כסותו קוליקוס פי' בלשון יון בעל חמה וגוברת עליו מראה אדומה מביאה לידי שטות עד שמקרע האדם בגדיו ורודף אחר בני אדם להכותם ולהרגם):

156

קנ״זכלינדון [צוים] (ירושלמי דסנהדרין פ' חלק) הדין זינארא והדין כלנרין עיין זנארא כי שם פי' בעל הערוך מלשון כלנס ורסן:

157

קנ״חכלניתא (פסחים לה) עיין ערך שצניתא:

158

קנ״טכלס [שוויינען ניססע] (בסוף תרומות ובריש עוקצים) עוקצי תאנים וגרוגרות הכליסין והחרובין (חולין סז) את היתושין שבכליסין (א"ב פי' הכילוס בלשון יוני מין פרי ארז אשר היא מאכל חזירים אך לפעמים האדם אוכל אותו עיין ערך אכלוס):

159

ק״סכלפי [ווידערגעגען] (שבת צג) המוציא ככר כלפי אליה אלת אימא חייבין ורבי שמעון פוטר (פסחים ה) כלפי אליה אמר אביי איפוך פירוש דברים מהופכין הן כמו שהאליה היפוך מן הראש כי המהלך כסדר ראשו לפנים והמהופך הולך זנבו לפנים. (שם ח) כל מקום כלפי שאמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך (א"ב תרגום וסתר פנים ישים וטמר אפיא ישוי כלפי לעיל פי' כלאפי ולפעמים פי' כלפי כמו לפי):

160

קס״אכלת [עהעג עשפאץ] (יבמות כא) כגון כלתא דבי בר ציתאי פי' כל הזכורים בהלכה בעלי בתים גדולים היו יהיו כלות הבנות מצויינות בבתיהם כמו כלות הבנים:.

161

קס״בכלת [צארן] חמת אחיך תרגום ירושלמי כליתיה דאחיך וכן באפו ובחמתו (א"ב פי' כולי בלשון יוני חמה):

162

קס״גכמה [איין נאהמען פאן איין שטערן] (ברכות נח) מאי כימה אמר שמואל כמאה כוכבים אמרי לה דמיכנפן ואמרי לה דמבדרן (ב"מ קו) עד דאתי אריסי מדברא וקיימא להו כימה להדי רישא באמצע הרקיע דהיינו בניסן דעד ההיא זמנא הוי זמן רביעה (ר"ה יא) יום שמזל כימה שוקע פירוש כימה היינו שור והיינו סידורא דמזלות טלה בניסן ושור באייר וכן כולן וכל י"ב מזלות משמשין כולם בכל יום ויום וכל לילה ולילה שנים עשר לשתים עשר שעות אלא משום הכי חושב כל אחד ואחד לחדשו שבחדשו הוא קודם והאחרים שוב אחריו כדרך שאנו עושים לחנכ"ל שנ"ם ומשום הכי כשמגיע למרחשון עקרב משמש בתחילת היום ושור לשעה שביעית והיינו שוקע ביום כשהחמה מתחלת לנטות במערב שי"ב מזלות קבועין בגלגל והגלגל חציו ברקיע וחציו תחת הרקיע ולכך לעולם ששה מהמזלו' מכוסין וששה מהן מגולין שהמזל עולה מצד אחד במזרח ושוקע מזל אחר כנגדו במערב היום עולה עקרב בתחלת היום ושוקע שור כנגדו ונוטל שני כוכבים מכימה היינו שתי ארובות ומעיינות מתמעטים מחמת הצנה והרוח יום שמזל כימה עולה ששעה ראשונה משמש בזמן שחמה עולה היינו דכתיב שני דהוי ב' לניסן שהוא ראשון לחדשים ב' לדין תשרי היינו דשינה דהיה שוקע ועשאהו עולה מאי שינה הא לא שינה המזל:

163

קס״דכמהין [שוואמען] (ברכות לט) על הכמהין ועל הפטריות אומר שהכל נהיה בדברו. (עירובין כז נדה נ) וגידולו מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות הוא לשון ישמעאל שכך קורין לכמהין כמא"ה ולפטריות פק"ע (א"ב יפה פירש וכמהין גדלים תוך הארץ ואחר חפירתה נראין אבל הפטריות גדלים על הארץ):

164

קס״הכמז [בענאס גירטל] (שבת סד) כמו זה דפוס של בית הרחם וכו' עד כומז כאן מקום זמה:

165

קס״וכמוך [גלייך דיר] (בפסקא דדברי ירמיהו) כתיב נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך וכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואתה אמרת כמוך אלא מאי כמוך כמוך בתוכחות אתה מוצא כל שכתוב במשה כתיב בירמיה וכו':

166

קס״זכמך [איינע ארט זופפע] (נדה נא) לא תימא בשבת העשויה לכמך הא סתמא לקדירה אלא סתם שבת לכמך עשויה דתנן וכו' פירוש לכותח דהתם לאו לטעמא גרידא עביד אלא אפי' לאכילה עביד ומשתנה טעם בקדירה שנתנוה בקדירה להטעים אין בה שוב בשבת גופא משום תרומה ואינה מטמאה דהא תו הויא עץ בעלמא הא קודם שנתנה טעם בקדירה יש בה אמאי כיון דסתמא לקדירה קאי לטעם ולא למאכל אמינא יש בה משום תרומה אלא שמע מינה להכי יש בה משום תרומה עד שלא נתנה טעם בקדירה דסתם שבת לכמך עשויה לאכילה שמע מינה. (פסחים ל) דלמא אתי למיכליה בכמכא (שם עד חולין קט) ההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא שרייא רב חיננא וכו' (גיטין סט) לפירחא דליבא ליתי תלת קרישותא דשערי ונישתרינהו בכמכא (ע"ז לה) אי לא דקא בעי ליה לגבינה הכי נמי הכא במאי עסקינן דקא בעי ליה לכמכא:

167

קס״חכמון [קיממעל] (פ"ב דדמאי) האורז והכמון (ובפ' י' דתרומות) תנור שהסיקו בכמון של תרומה שאינו טעם כמון אלא ריח כמון (ע"ז כח) אמר אביי ניתי כרויא וכמונא. ואופן עגלה על כמון יוסב:

168

קס״טכמן [לויקערין] (סנהדרין ס) אלא מכמינין לאחורי הגדר וארב לו תרגומו ויכמון ליה. (בבראשית רבה פרשה ל"ד) ותנח התיבה ובנה עליה מצודים גדולים עקמן וכמנן:

169

ק״עכמן [פרויען רייטוואגען] (ב"ב עח) אבל לא דיסקיא וכומני מאי כומני אמר רב פפא ב"ר שמואל מרכבתא דנשי:

170

קע״אכמס [איין גראב גטריידע] לכובעות ולכומסות כבר פירשנו בערך כבע (א"ב פי' בלשון יוני אגודת עמרים אשר שמוה בעלי הגרנות במפתן הבית לסימן טוב):

171

קע״בכמס [אויף הייפין] (בפסקא דשובה) ואחר כך הוא נותן להם כמס שנאמר צרור עון אפרים צפונה חטאתו ואחר כך הוא נותן להם פרקולא שנא' תאשם שמרון כי מרתה באלהיה:

172

קע״גכמץ [גרוב]. פחד ופחת ופת תרגום דחלא וכומצא ומיצרא:

173

קע״דכמר [ווארם מאכען]. (פ"ד דמעשרות) הכובש השולק המולח בשדה חייב המכמיר באדמה פטור (ב"מ פט) תא שמע לא יהבהב באור ויאכל ולא יכמר באדמה ויאכל פירוש טומן הזתים באדמה כדי שיתחממו ויתבשלו (א"ב אולי מלה זו נגזרת מלשון מקרא כי נכמרו רחמיו אל אחיו) (פסחים נח) במאי קא מיפלגי במכמר בשרא פירוש כעין כימוס כמו מכמר. (ב"מ עד) על המעטן של זתים (גמרא) והוא מחוסר מכמר ועיולי לבי דפא כענבים מכמר ועיולי לבי מעצרתא כגון כמישא וריכוך שהוא נח לדרוך כיוצא בו בושלי כומרא (ברכות מב) ועל הנובלות שהן תמרין פגין שאין נכשרין לאכילה כלל וכומרין אותו בעפר להתבשל ועיקרו מלשון מכמור' ועוד בלשון ישמעאל אלכמאר:

174

קע״הכסר [פריסטער] (ב"ר פכ"ז) וייראו בני האלהי' כומריא גנבין אלהיא בגמימי. רק אדמת הכהנים תרגומו לחוד ארע כומריא:

175

קע״וכמרוסא [גוועלבט]. (במדבר רבה ויהי ביום כלות משה) כמין כמרוסא היו כיפין עשויות פי' בל' יוני דבר מקומר כמין קובה (עיין ערך קמרא):

176

קע״זכמש [איין געשרומפען] (פסחים לט) בין לחים בין יבשין תנא אין יוצאין בהן כמושין (פי' נקמטי'):

177

קע״חכמתא [מוטצע]. (שבת קמז) אביי הוה קאים קמיה דרב יוסף א"ל הב לי כומתאי (עירובין פ"ד) דלמא כשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא. (שם צא) הוא מותיב לה והוא מפרק לה בכומתא וסודרא. (מ"ק טו) דבר שהוא חוץ מגופו בראש מאי איהו לאו תפילין א"ר פפא לא כומתא וסודרא פי' כומתא מגבעת רכה שהיא כמלא הראש ואין עולה למעלה מן הראש וכגון זה (גיטין לט) שקל ההוא גברא כומתא ושדא לאמתא אמר לה קני הא וקני נפשיך כלומר קני נפשיך בחליפין:

178

קע״טכן [געשטעלל אורשפרונג] (יומא כג) יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל (כלים פ' י"א) מכני כלים מהוגני כלים (ירוש') הן בסוסים כדכתיב ואת כנו ומתרגמינן וית בסיסיה. (יבמות עז) כי אם בתולה מעמיו יקח אשה להביא גיורת מכנה פירוש מכנה שתהיה אמה שהוא כן העובר שבמעיה היא תהיה גיורת פי' כגון שנתגיירה אמה והיתה הורתה של זו הבת בקדושה (כריתות ג) מי דמי שבת וע"ז תנא יתהון בכנהיהון פי' כל אחד שנא במסכתא שלו כל הלכותיו וכל דיניו הלכך גבי כריתות הכא דאיריא הוא כלומר באגב גררא דצריך לה להזכירה משום הכי משני שם שבת קתני ולא טרח לפרשה שמפורש במקומה אבל הכא גבי המעלה ומי תנא יתהון בכנהיהון כלומר יש מסכתא ששמה מסכתא העלאות שמפורשין שם דלישני הכי דשם העלאה קתני אלא כיון שאין לה מסכתא היה צריך לפרש כאן מעלה והמעלה ולהכי קשיא ליה לרב ביבי (א"ב בנוסחאות כתוב בינכיהון ופי' רש"י במקומותם וגרסת בעל הערוך נראית לי יותר נכונה):

179

ק״פכן [ליניע]. (כלים פ' יב) הכן והכנא טמאים פי' האמה שמסרגלין בה הספרים והלוח שתחתיה וי"מ הכן הוא עץ גדול וישקלו עליו הכספין והכנא הם המאזנים שקורין בלע"ז אישתדי"רא (א"ב כן נקראת האמה שמסרגלין בה בלשון יוני וגם קו ברזל אשר בתוך המאזנים אשר בהיותו באמצע יהיה השקל כמשפטו):

180

קפ״אכן [איין האנד פאלל] (שבת קי) ליתי כונא דכמונא וכונא דמוריקא וכינא דשבלוליתא (גיטין סט) ליתי ז' כוני פירמא דסילקא וכולי פירוש כונא חופן (עירובין כט) אמר אביי תרין כוני דפומבדיתא. (כתובות צט מעילה כא) באתרא דכיילי בכני כנא כנא בפרוטה פי' מדה (א"ב בונא כתוב בנוסחאות):

181

קפ״בכן [צונאהמען] (תמיד לג) במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו (ב"מ נח) ג' יורדין לגיהנם המכנה שם לחברו והמלבין פני חבירו ברבים והבא על אשת איש היינו מכנה היינו מלבין אע"ג דדש ביה בשמיה (מגלה כה) המכנה בעריות משתקין אותו פי' הקורא פסוק ערות אביו ואמו לא תגלה וכן כל העריות משתקין אותו ואומרים לו קרא הפסוק כמו שכתוב וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו. כנה הוא עיקרו כדכתיב ובשם ישראל יכנה כי לא ידעתי אכנה (סנהדרין ט) בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסה (גמרא) א"ר אחא בר יעקב אינו חייב עד שיברך את השם בן ד' אותיות לאפוקי בן שתי אותיות דלא וכו' פי' חכמים הקדושים כינו השם וקראו יוסה לפי שיוסה ארבע אותיות וג' אותיות מהם הן אותיות של שם לפיכך כינו אותו ביוסה שהוא ד' אותיות לאפוקי בן ב' אותיות כגון יה. פ"א שלש אותיות של יוסי בגימטריא כ"ו וכן השם:

182

קפ״גכן [אלזא] (בירושלמי) כיני מתניתא פירוש כן הוא מתניתא:

183

קפ״דכנן [ארום דרייען, בונדען]. (חולין נו) הוא עשך ויכננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם כיון שנהפך אחד מהן אינו יכול לחיות. (בויקרא רבה פ' אשה כי תזריע) א"ר סימון מעיה של אשה עשויין כינים כינים פיקין פיקין חבילין חבילין. (מכשירין פ"ד) ובחבל על יד על יד כשר פי' המסבב את החבל על ידו כטבעת וכורכו על יד על יד מעט מעט. הדורא דכנתא כבר פירשנו בערך הדר:

184

קפ״הכנן [קורב שיסעל] (שבת מז ביצה כא) מטלטלינן כנונא אגב קיטמיה פי' מחתה שעושין בה המוגמר אגב קיטמיה דחזיא לכסות בה צואה וכן בלשון ישמעאל כאנון (א"ב פי' בלשון יוני סל קערה ודיסקוס):

185

קפ״וכנגר [איין ארט פפלאנצע] (שבת קט) א"ר יוחנן אנגרון כנגר ותירייקי מעלו בין לגילויא בין לכשפים. פי' בתשובות יש במקומינו דבר שיוצא מאיליו ויש שקורין אותו כנגר חרזוק לאילי והוא מר ובלשון ערבי חנטל וכששותין אותו מתיר כריסו והן הן פקועות (א"ב פי' בלשון יוני זרע מין עשב נמנא כמעט בכל הגנות וריחו טוב ויש לו סגולות ברפואה ועשנו מנגד הכשפים ומבריח הנחשים):

186

קפ״זכנדי דקיימי כנדי כנדי (חולין מח) כבר פירשנו בערך טנר:

187

קפ״חכנדי [געוואנט] (מ"ק כד) אמר ליה לשמואל נח נפשיה דרב קרע עליה תליסר כנדי מאני (א"ב מלה זו בגרסאות שלנו איננה ופירוש' בלשון יוני מין לבוש פרסי):

188

קפ״טכנדי [יואסער קרוג]. (פסחים ל) דאמר שמואל להנהו דמזבני כנדי אשוו וזבינו פירוש אגני דפחרא:

189

ק״צכנדי רימין כנדי כן כתוב בנוסחאות בעל הערוך גריס כנרי עיין שם):

190

קצ״אכנדוקא [עם געשיהר הענדלר]. (חולין מט). מניומין כנדוקא איגלי ליה כנדוקא דדובשא פי' רש"י מוכר כדים ואולי גרסינן פנדוקא כמו פונדקי או כוורדקא שפירושו מבשל):

191

קצ״בכנה [מעהל ווארם]. הדירה והכנה (פרה פ"ט) כבר פירשט בערך דרא:

192

קצ״גכניא [איין רויב פויגל]. (חולין סב) אמר רב כהנא כניא פרווא אסיר וסימנך פרוה מגושה (א"ב בנוסחאות כתוב בוניא):

193

קצ״דכנמא [פרוכט ווירמע] (חולין יג) הא אמרה רבי יוחק חדא זימנא דתנן (מכשירין פ"ו) המעלה פירותיו לגג מפני הכנימא פירוש תולעים שבפירות ושמה רצינתא כדאמרינן בסלמנטון. פי' אחר כנים כדכתיב ותהי הכנם באדם ובבהמה:

194

קצ״הכנמא [זא. ארף דיעזער ווייזע]. בעזרא וכנמא פתגמא כנמא אמכנא פי' כן וענין כנמא כמו כן מה פי' אחר כמו שנאמר:

195

קצ״וכנס [פערזאממלען] (מגלה ב) מקדימין ליום הכניסה פי' יום שני ויום חמישי נקראו יום הכניסה מפני שנכנסין בצי הכפרים בכרכים כדי שיתפללו בצבור ויקראו בספר תורה (כלים פ"י) היו בכונס משקה השרץ בעליונה כולן טמאות (שבת צו) ניקב בכונס משקה טהור מלקדש מי חטאת. פי' נותן מים בספל ומשקע הכלי בתוכן ממקום הנקב אם יכנס המים בתוכו זהו נקב בכונס משקה (ב"מ קה) כל שאין כונס שלו רואה פני חמה פי' כונס שלו אמרינן כדי שתעמוד בו הרחת והוא כגון נעיצת חנית בארץ כך זה כשנועץ הרחת בכרי של תבואה אם הוא גדוש ועולה עומדת הרחת ואם הוא מעט נופלת לפיכך באנו לדקדק איזה צד של רחת נועץ בכרי הצד שהוא יד של רחת והוא דק או הצד הרחב שיש בה כמין מסגרת קטנה משני צדדיה שזורה בה תבואה וקיבול הרחת של גרנות נקרא בית כינוס כדתנן (כלים פ' י"ח) זה הכלל העשוי לקבלה טמאה לכינוס טהור. (ב"מ פג) אמר ריש לקיש פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל הבית פי' פועל של תורה משיזרח השמש עד הערב כדכתיב תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב וזה הפועל שמשכים בבקר ועושה מלאכת בעל הבית קודם זריחת השמש חסד עושה עמו ומוסיף משלו לבעל הבית וזה שמניח בעל הבית הפועל מבעוד יום קודם הערב חסד עושה עמו ומניח משלו וכן מפורש בב"ר (פ' ע"ג) ויבא יעקב מן השדה בערב (ברכות סג) מפורש אית דמכנסין פזר וכו':

196

קצ״זכנף [שאהם. ליפפע. פליגעל זייטע]. (יבמות ד) כנף שראה אביו לא יגלה פי' אביו שאנס אשה וראה כנפיה לא יגלה אותה בנו. (פסחים קיג) מאה קרי בזוזא תותי כנפיך פי' ק' קרי בזוזא במתא ונזדמן לך קרא בשדה הביאהו בידך. פירוש אחר כשנותנין הוצאה מיד קח אותה. פי' אחר כשנזדמן לך הוצאה בזול ותקנה אותה שים אותה תחת כנפיך שלא יראה אותה אחר ויהיה לך עין רעה (חולין מה) כל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת גדולה ועד כנף הריאה התחתונה פי' קצה הריאה כדכתיב מכנף הארץ. (פרה פי"ב) היה טהור אוחז בקרדום טמא בכנפו פי' כדכתיב בכנף בגדו הטהור אוחז הוא בקרדום הטמא במקצתו ומזה עליו (כלים פי"א) סומפינא אם יש בה בית קיבול כנפיים בין כך ובין כך טמאה (שם פ' י"ד) העול של מתכת והקטרב והכנפיים המקבלות את הרצועות פי' ראשי העול יש בהם שני חורין ובשני הנקבים שני עצים ובראש כל נקב עץ מכניסין לשם הרצועות שמושכין הבקר (בכורות ל) ואח"כ מקבלין לטהרות ובתוספות דמאי (בפרק האורז) פי' לנטילת ידים אם קיבל עליו להזהר שלא לאכול בלא נטילת ידים ובכל דבר שצריך נטילת ידים אח"כ מקבלין אותו לטהרות לאכול חולין בטהרה יונה כנפיה מגינות עליה כבר פי' בערך יון:

197

קצ״חכנופיא [פעארזאממלונג. פעסט] (שבת ס) מאי טעמא דאיכא כינופיא. (יומא נא) אי משום דאתי בכינופיא פי' בבא כל ישראל לחוג (ר"ה כז) אי בעית אימא כל כינופיא דכסף שנאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף (גיטין יא) רבינא סבר לאכשורי בכינופיא דארמאי אמר ליה רפרם ערכאו' תנן שמתקבצין לצלותא בעלמא לאו מושב בית דין (א"ב תרגום יקבוץ און לו יכנוף עלא ליה והוא לשון מקרא לפי דעת קצת המפרשים ולא יכנף עוד את מוריך):

198

קצ״טכנר [ארטס נאמע] (פסחים קיא) ה' טולי קשי ההוא טולא דדיקלא יחידאה וטולא דכינרא (ב"ב נו בגמרא עדים אין להם חזקה) טבי תלי לפפי אכינרא פי' שם האילן (ברכות מ) רימין כנרי פירשנו בערך רימין (מגילה ו) כנרת זו גנוסר ולמה נקרא שמה כנרת דמתיקי פירי ככינרא פי' כפרי של כנרת. פי' אחר כי קלא דכינרא דמיהני למאן דמשמע קליה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב רימין כנדי ובלשון יוני ורומי כונר מין אילן עושה פרי).

199

ר׳כנור [פידעל] (ברכות ג) כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו שבאותו הלילה שיצאו ישראל ממצרים נשבה רוח צפונית בחצי הלילה וכך מנהגה לנשב בכל חצי הלילה (יבמות עב) כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה איכא דאמרי שהקדוש ברוך הוא מטייל בגן עדן עד חצי הלילה ואחר חצי הלילה הולך לו ורוח צפונית מנשבת מיד בכל העולם איכא דאמרי בכל לילה מחצות לילה ועד שחרית מנשבת רוח צפונית לפי שד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח מערבית מתחיל' הלילה ועד חציה ורוח צפונית מחצות לילה ועד שחרית ורוח מזרחית מתחילת היום ועד חציו רוח דרומית מחצי היום ועד ערבית (ב"ב כה) אמר רבי חנן בר אבא ד' רוחות מנשבות בכל יום ויום והיה לדוד חלון פתוח מרות צפונית על מטתו וכיון שמגיע חצות לילה היה מנשב מצפון הרוח בשערות הכנור ומנגן מאליו:

200

ר״אכנר [באדעמאנטיל] (בב"ר פרשת מו) ותעניה שרי דלייה וכנריות נתנה למרחץ (א"ב בגרסאות שלנו כתוב בנריות ויהיה הפירוש כמו בלנריות ויהיה בנריות ובלרי ובלנרי הכל אחד אשר ענינם מטפחות מיוחדות בבית המרחץ לנשים):

201

ר״בכנש [צוזאממען קערען] כנשאי וזלוחאי כבר פירשנו בערך זלח. (ב"מ כא) הכא בכנישתא דבי דרי עסיקינן דאבידה מדעת היא פירו' בכיבוד הגרנות כשמכבדין הגורן בשע' שמפנין התבואה מן הגרן:

202

ר״גכנשר [שפיננראקען] ידיה שלחה בכישור תרגומו ידהא פשטה בכינשרא:

203

ר״דכנשר [נאבעל] תרגום רפאות תהי לשרך אסותא תהי לכונשרך:

204

ר״הכנתא [קארב] (כתובות קה) רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדאי. (סוכה כ) חזו לכנתא דפירי פירוש חוצלות של שעם ושל גמי חזו לתפרן ולעשות מהן כנתא שהיא כלכלה דפירי (א"ב פירוש בלשון יוני סל וטנא):

205

ר״וכנת כונתא דגן מעליא הוא כבר פירשנו בערך כונת:

206

ר״זכנתא הדורא דכנתא עיין ערך הדר:

207

ר״חכָנָת [איין צעך] ובעזרא ישאר כנותיו פי' חבורה:

208

ר״טכס [זעססעל] (זבין פ"ד) על שני כסיות פי' לשון רבים כסיות כדכתיב הקים מכסאותם לשון יחיד כסא. (שבת סז) כסא וסמוכות שלו פירושו בערך סמך. מטה וכסא גלין כבר פירשנו בערך אסל ובערך גל:

209

ר״יכס [פערדעקען] (בסוף פרה) כסוי המיחם שקבעו בשלשלת (בברייתא דרבי אליעזר בסוף פרק ז' בסוכה) בכסה ביום שמתכסה כולו שנאמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו. (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת לעולם ה') תקעו בחדש שופר והא כל חדשים אינם חדש אלא בכסא והא כל חדשים אינן נכסין אלא יום חגינו והלא ניסן חדש ונתכסה ויש בו חג אלא שחגו בפני עצמו ואין לך חדש שהוא נכסה ויש בו חג וחגו בן יומו אלא תשרי:

210

רי״אכס [שטראפען] אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך תרגומו לא תיכוס לממקנא דלא ניסכיך אכיס לחכימא דירחמיך. ועוזב תוכחת מתעה תרגומו ודשביק מכסנותא תעי:

211

רי״בכס [בעכער] (תמיד פ"ג) השקו את התמיד בכוס של זהב למה שיהא נוח העור להתפשט מן הבשר כמפורש (ביצה מ) אבל משקין ושוחטין את הבייתות משום סירכא דמשכא ויש מפרשים שאם היו סרכות בריאה מחמת הצמאה שמדבקת בלב ובצלעות נפרדת כששותה. (ברכות כט] יומא בכסא דמנקרא ותיתבר פי' מי שמשתמש בכלי מעולה יום אחד ונשבר לא איכפת ליה (שם לב) אייתי כסא דמנקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואיעציבו. פי' אחר דמנקרא מלשון בנקרת הצור כלומר כוס זכוכית חקוקות צורות שהוא יקר מאוד (מנחות כח) גביעים למה הן דומין כמין כוסות אלכסנדריים. (שבת קס) חמשה כוסתהא. (בילמדנו ויהי ביום השמיני) כי יתן בכוס בכיס כתיב אתה נותן עיניך בכוס והחנוני נותן עיניו בכיס שלך אם יש בו מעות הרבה אם לאו:

212

רי״גכס [האר גרובל] (פרה פ"א) רבי יהודה אומר בתוך כוס א' היו או בתוך שני כוסות פי' גומא שצומת בה שיער נקראת כוס:

213

רי״דכס [בייטעל] (ב"ק קיג) אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאים (כתובות צג) בגמ' ב' נשים וכן שלשה שהטילו לכיס פי' עשו שותפות. (עירובין סה) א"ר אילעא בג' דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו פי' בכוסו בשעה שמתגבר יינו עליו אם יכול לכבשו אם לאו בכיסו בשע' שמתעשר אם אין דעתו זהה עליו ובכעסו אם מושל בכעסו לבלתי הסיתו. (שבת קה) ומשום דקבעי למיתני הקורע על מנת לתפור ב' תפירות תנא התופר שתי תפירות היכי משכחת לה דעביד בכיסתא פי' שאין התפירה שוה אלא מצד אחד גבוה וקורעה על מנת לתופרה ולהשוותה תנא מיניה מ' זמנין ודמיא כמאן דמנחיה ליה בכיסתיה (שם פז) לכיסא לימא הכי פי' בלע"ז אנפו"לא:

214

רי״הכס [קייאען] (ברכות לט) הכוסס מן החטה. (כתובות עז) אכסוה שערי לאלעזר פירוש האכילוהו שעורים:

215

רי״וכס [שאכטען] (פסחים סא) ד"א לשון סורסי הוא כאדם שאומר לחברו כוס לי טלה זה. (חולין נז) נבלה וטרפה לא אכלתי שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם פי' מהר שחוט אותה קודם שתמות והיינו מסוכנת דאין צדין כגון גוססת. ואמרתם זבח פסח הוא לה' תרגום ירושלמי מיכס פיסחא הוא:

216

רי״זכס [ווילדע האפפען] (ב"מ מג) רב אשי א"ר יוסי ומשלם ליה דמי כיסי פי' רב שר שלום כיסי כשות שאינה מנוקה ויש בה עשבים רעים כמשטילין אותם בתמרים ועושין ממנו שכר אותו שכר נפסד. פי' אחר כשות שאינה מתוקנת שעדיין צריכה ריכוך ותיקון:

217

רי״חכסבר [קאריאנדער] (בריש דמאי) האוג והחומץ והכסבר: (בריש כלאים פסחים לט) כסבר כסבר שדה. (שביעית פ"ט סוכה לט) והכוסבר של הרים. (ע"ז י) שלח ליה כוסברתא בהלכה יום גניסיא. והמן כזרע גד תרגום ירושלמי כסבר חיור וכך שמו בלשון ישמעאל כסבר פירוש כולי"נדרו בלע"ז:

218

רי״טכסח [אבשניידען] (כלאים פ"ב) אם ניכש או כיסח. לא תזמור תרגומו לא תכסח יש מפרש כיסוח בעשבים שחותך הרעים מן הטובים ולא היינו ניכוש שניכוש עוקר מן העיקר כיסוח מחתך מלמעלה:

219

ר״ככסך [שנור] הגוד בכסכיו כבר פירשנו בערך אסל כילה וכסכיה פי' חוטין ומשיחות שעליה שבהן מטין אותה ולא הר כמשוי דבטלין לגבי בגד:

220

רכ״אכסכס [אוים ווינדען] (מ"ק י) רבא שרא לכסכוסי קרמי. (נדה סב) צריך לכסכס ג' פעמים על כל דבר ודבר (זבחים צד) אמר רבא כל כיבוס דלית ליה כיסכוס לאו כיבוס הוא. (שבת קמ) לכסכוסי כיתניתא פי' לרככי קא מיכוין ושרי או דלמא לאולודי וכו' פי' לקבץ מקצת הבגד של פשתן בתוך ידו לשופו מפני שרוחצין הבגד ומתייבש בשמש או ברוח עומד אשון פירוש קשה ורוצה לרככו נותן הבגד לתוך ידו ומוליך ומביא ידיו עד שיעשה הבגד ההוא כמו קפולים קטנים כמין קמטים (שם קמז) מאי מרזב כגון כוסי בבלייתא דמיתחזי כמרזב. וכי הא דתנן (נדה סב) שהיא עושה צרכיה צריכא לכסכס שלשה פעמים על כל דבר ודבר ואמרינן בגמרא בעי רבי ירמיה אמטויי חד ואיתויי חד או דלמא אמטויי ואיתויי תרי תיקו וכן עוד מפורש בתלמוד א"י. בענין מוליך ומביא שבלולב מיהא שמעינן דכיסכוס כעין שפשוף הוא ומתקווץ הבגד פי' מתכמש ונראה קמטין קמטין וכשלובשו מתפשט. וכדאמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים ומדקרי להאי כיתניתא שמעינן מיניה דסודרא ליתה כותינתא ולא יתכן לומר שהוא צמר שאם היה צמר איך אומר לו היה לך ללמוד פשתים מצמר והדבר רחוק ביניהן ואינה אלא צמר גפן שזה קרוב לזה ופשט רב חסדא דלרכוכי מיכוין ושרי:

221

רכ״בכסל [לענדין, טאהרהייט] (שבת לא) זה דרכם כסל למו יודעים רשעים שדרכם למיתה ויש להן חלב על הכסלים ושמא תאמר שכוח מהן תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה (בילמדנו בריש שלח לך אנשים) מהו וישימו באלהים כסלם פליגי תנאי בהא מילתא חד אמר כסלם זה מחשבות' שנאמר אשר על הכסלים וחד אמר טפשותן שנאמר הכסיל חובק את ידיו וחד אמר בטחונם שנאמר אם שמתי זהב כסלי. (בכורות ח) תנן השחול והכסול אי זהו שחול שנשמעה יריכו כסול שיריכו אחד גבוהה (גמרא) כסול שרגלו אחת בתוך הכסל ורגלו אחת על הכסל פי' כסול שרגלו אחת נכנעת בתוך הכסלים ורגלו אחת על גבי הכסל לסוף הכסל כדרכו:

222

רכ״גכסלא [היגעל] כי כסלא לאגיא פירשנו בערך אגיא:

223

רכ״דכסיל [נאמע איינעס שטערן] (ברכות נח) שמואל רמי כתיב עושה עש כסיל וכימה וכתיב עושה כימה וכסיל פי' כסיל יש בו חמות גדול וכימה יש בו צנה גדולה וצינת זה שוברת חמות של זה וחמות זה שוברת צינת זה וגמירי אי לא דיתיב עקוסא דעקרב בנהר דינור כל מאן דהוה טרקא ליה עקרב לא הוו חיי נראין הדברים שעוקץ עקרב מכוכבי כימה הוא שהן ממונין בצנה. התקשר מעדנות כימה דמקטרא לפירי או מושכות כסיל תפתח דמכבשא לפירי אגב אורחיה קא משמע לן קררא קמיט חמאנה מרפי:

224

רכ״הכסילתא [בלוט לאססען] והיה ליה לבושא דאית בה ביזעי ביזעי באפי כוסילתא (מ"ק כח) כריבדא דכוסילתא (מכות כא) רב ביבי בר אביי קפיד אפילו אריבדא דכוסילתא (שבת קכט) רב יוסף שתי עד דנפיק מריבדא דכוסילתא. (סנהדרין צג) ילדים אשר אין בהם כל מום ריבדא דכוסילתא לא הוה בהן (ע"ז כז) ואפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו פי' ריבדא דכוסילתא (מ"ק י) כמו סריטא שסורט האומן בצואר למצץ דמו כגון אותו הצער היה לו ביציאת נשמה מן הגוף:

225

רכ״וכסן [מאנדעל קוחין] (ברכות מב) פת הבאה בכיסנין פירש רב האיי גאון הם כעכי והיא פת בין מתובלת ובין שאינה מתובלת שעושין אותה כעכין יבשין וכוססין אותה בבי' המשתה ושלא בבית המשתה ומנהג בני אדם שאוכלין ממנו קמעא וכשאכל רב הונא הרבה א"ר נחמן עדי כפנא זה רעב ולרעבונו אכל לשבוע ממנה ולא בתורת כיסנין וצריך לברך אחריה ור"ח פי' זה הפת עשויה כמין כיסנין מלאים סוכ"ר ושקדין ואגוזין כמין כעכין ולועסין אותן בבתי משתאות תני בתוספתא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני כיסנין וראיה לדברי הגאון וכל לחם נידם יבש היה נקודים תרגום וכל לחם זוודהון יביש הוה כיסנין:

226

רכ״זכסן [איין ארט שפייזע] (עירובין כח) הני כיסני מעלי לליבא. (כתובות יז) ארמלתא לית לה כיסנין פי' עושין לבתולה בשעת נישואים ולא לאלמנה רגילין לבשל חיטין ופולים ולעשות אותן ולתת בהן צימוקים וקרויין כיסני והן שאמר ר' חסדא הני כיסני מעלו ליבא פ"א אלמנה לית לה כיסנין שאין משליכין לפניה קליות ואגוזים:

227

רכ״חכססטאות [איינע מאס] (ב"ר פ' יהי רקיע) המי' העליונים יתירים על התחתונים כשלשים כססטאות פי' שם מדה בל' יוני מחזקת הין עיין ערך קסט:

228

רכ״טכססטר [געלענדער] חלקה היתה בראשונ' והקיפוה כסוססטרא פי' בערך גזונטר:

229

ר״לכסף [בלייך ווערדען] (פסחים מח) כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו (שם לט) ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין פי' פני הירק מכסיף מחמת המרירות. (נדה מז) משיכסיף ראש החוטם פי' משיתחיל להלבין ראש הדד (שבת לד) הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון זהו בין השמשות (בריש גמרא דברכות ירושלמי) הכסיפו זהו בין השמשות השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה (א"ב ענין כסף כלומר שהלבינו כמוכסף):

230

רל״אכסף [זיך שעהמען] (ב"ב קיא) דא"ר הונא אמר רב הלכה כר' זכרי' בן הקצב א"ל אשלח ליה אכסיף (כתובות קד) מאי טעמא אמור רבנן כל זמן שהיא בבית בעלה וכו' עד מחמת כיסופא הוה דלא תבעי. תלקט ולא תכלימוה תרגום צבירא ולא תכספונה:

231

רל״בכסף [פערדערבען] (שם פ) מאי טעמא אמר אביי חיישינן שמא תכסיף ורבא אמר משום רווח ביתא מאי בינייהו איכא בינייהו ארעא דמקרבא למתא לאביי דאמר שמא תכסי' פי' שמא יפסיד הלוקח קרקע ליכא למיחש כיון דמקרבא למתא מחזא חזי לה ולא שבקי ליה לאפסודא למאן דאמר משום ריוח ביתא כיון דזבין פירי ליכא ריוח ביתא אי נמי בעל עדים דלוקח למאן דאמר שמא תכסיף ליכא למיחש דהא בעל גופא עדים הוא למאן דאמר משום ריוח ביתא ליכא ריוח ביתא כדמעיקרא דלית ליה אלא למחצה לשליש ולרביע אי נמי זוזי דשקל מן ארעא עביד בהו עיסקא למאן דאמר שמא תכסיף איכא למיחש למאן דאמר משום רווח ביתא כיון דקא עביד בהו עיסקא וקא רווח הרי רווח ביתא (שם צג) הכא חיישינן שמא תכסיף קא מפלגי פי' אפי' בן ננס מה שגבה לא גבה ואמאי נשבעת דסברה כיון דבלא שבועה יהבין לי משום הכי דדעתייהו לאפוקה מינאי אם תמצא לומר אחת שלהן גזולה ותכסיף השדה דלא סמכה דעתה עלה אבל אי נותנין לה בשבועה סמכה דעתה ולא תכסיף ותנא קמא סבר לא חיישינן שמא תכסוף ולא משבעינן לה (ערכין ל) בשעת היובל מכרה במאתים והכסיפה ועמדה במנה וכו':

232

רל״גכסף [זילבער מינצע] (זבחים קב) כל האשמות שבתורה באין בני שתי' פי' בני שתי שנים ובתין בכסף שקלים פי' שקנוי בשתי סלעים חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע שהן באין בני שנתן ואינן באין בכסף שקלים. (בפסקא דכי תשא) כסף נבחר לשון צדיק זה עידוא הנביא שאמר ועצמות אדם ישרפו עליך מלמד שחלק כבוד למלכות ולא אמר ועצמות ירבעם ישרפו עליך. (ב"ק סה) ההוא דבטש בכסיפתא דחבריה (חולין קלג) הכא במאי עסקינן דיתי' גו אכסיפת' פי' ארגז שמשימין שם הכספין:

233

רל״דכספא [איין געפעס] (תענית כה) אכיספא דתמרי דקא מזדבן פי' לשון לע"ז הוא כוספא של תמרים (מין כלי):

234

רל״הכספן (אבפעל פאן אויס געדרוקטען מאהן]. (ע"ז לח) הכוספן של עכו"ם שהוחמו חמין. (שבת נ) סוספא דיסמין שרי פי' פסולת שומשמין שכובשין אותן בוורד של יסמין ומייבשין אותן ושוחקין אותן ורוחצין בהן ידים מזוהמו' הכוספן של עכו"ם שהוחמו חמין ויסמין והוא סימלק (ברכות מג) כוספא דיסמין גפת שומשמין והיינו הפסולת שבפירוש של מעלה:

235

רל״וכספתיאס [איין ארט פיש] כגון אקונס ואטונס וכספתיאס פירשנו בערך אקונס (א"ב פי' כוסספוס בלשון יוני מין דג טהור ויש מין אחר נקרא בלשון יוני כספיאס):

236

רל״זכסוריא [פערווייזונג אויס דעם לאנד] (בויקרא רבה זאת תהיה) בשר ודם נותן כסוריא והקב"ה נותן כסוריא הה"ד בדד ישב (א"ב פירוש בלשון יוני גירוש ושלוח חוץ לגבול):

237

רל״חכסת [פאלסטער. קישען] (ברכות נא) ובית הלל אומרים על הכסת. (כלים פכ"ח) כסת הסבלים טמאה מדרס פי' אילו הסבלים ששמן בטיית חמאלין והן סובלין על כתפיהן ופעמים בראשיהן ויש להן כמין כסת שנותנין על כתפיהן ומקצתו על ראשיהן כדי שיהא נוח לסבול (מקואות פ"י) כסת עגולה הכדור והאמום פירו' כסת עגולה וקטנה שעושין השרים תחת מראשותיהם ובארץ ישמעאל סומכין עליו כשהן אוכלין:

238

רל״טכסת [גראס פערשטיק] (בכורות מה) תנא בעל הפיקן והשופנר. א"ר יוחנן בעל הפיקן יש לו כסתות שופנר שאין לו כסתות כל עיקר פי' מי שעקיבו ופיסת רגלו בולטין לחוץ כעין כסתות וביניהן עמוק הרבה והוא בעל הפוקן ומי שאין לו כל עיקר ורגלו שוה מלמטה זהו שופנר עיקר פי' הפיקו מן וצא השדה תרגום פוק לחקלא ועיקר השופנר מן שפיר:

239

ר״מכסיתא [קראלע] (ר"ה כג) אלמוגים כסיתא. (כתובות כח) ההוא גברא דאפקידו גביה כסותא דיתמי פי' הוא אלמוג ובלע"ז קור"לו:

240

רמ״אכסת [פוטטער] תרגום תבן ומספא לגמלים תבנא וכסתא לגמליא):

241

רמ״בכעך [קאחען] (ברכות מב) רב הונא אכל תריסר ריפי כעכי בני תלתא לקבא ולא בריך פי' שלא היה שבע דסבר אין מברכין ברכת המזון אלא על השובע דכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך (א"ב בנוסחאות שלנו מלת כעכי איננה) (שם לח) עשאה כעכין חייבת כלימודים פטורה. (פסחים מט) לא שנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו את זו אבל כעכין לא פי' ככרות שנושכות זו את זו נראות כאילו נכנסות זו בתוך זו פי' כעכין חלות חלוקות שאין נושכות זו את זו הסל מצרפן לחלה פי' אחר ריפי כעכי. ספר אחר ככי והוא כעכי כי הרבה מבליעין בלשון ארמית ח' וע' וכעכי היא פת הבאה בכיסנין שפי' בערך כסן:

242

רמ״גכעכע [זיך לאססען הערען] (בויקרא רבה פ' אחרי מות) מה אם בשר ודם שנכנס לבית חברו כמוהו צריך לכעכע כה"ג שנכנס לבית קדש הקדשים על אחת כמה וכמה על שום ונשמע קולו בבאו אל הקדש (א"ב נראה לי שענין מלה זו כמו כיחה בפני רבו שמוציא קול בגרון להשליך הרוק עיין ערך כח).

243

רמ״דכען [יעצט] בדניאל וכען הודעתני תרגום עתה כען:

244

רמ״הכער [העסליך] (כתובות ס) דאכלו גרגושתא היו ליה בני מכוערי תרגום ושמתיך ברואי ואשוינן מכרערא עיין ערך כאר:

245

רמ״וכף (לעפעל פפאנע] (שבת פ) חול כדי ליתן על מלא כף סיד (גמ') תנא כדי ליתן על מלא כך של סיידין (מדות פ"ג) ולא היו סדין אותו בכפין של ברזל וכו' פי' אותו ברזל של סייד שעשוי כמין כף. (פסחים כח) כפא דחט נגריה בגויה נשרוף חרדלא' פי' כף שחקק האומן באותו הכף עצמו שורף פיו בחרדל חזק כלומר משל דרבי יהודה קשיא ליה השתא מה שאמר הוא בקבורה חטט וחקק אחד הוא. (כלים פי"ג) קולי גריפין שניטלה כפה שמאה מפני שינה פירושו בערך ק'. מכחול שניטל הכף טמא מפני הזכ' פירשנו בערך מ'. (שם פכ"ו) כף לוקטי קוצים טהורה פי' המלקטין קוצין יש להן כמין כף והוא יד מעור כדי שלא יחבלו ידיו וראיה לדבר ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו. מנח כפא אכיפי ומטלטל (שבת קמב) פי' מניח אדם תרווד אכיפי הן כגון כיפה של צמר. פ"א מניח תרווד על עומרין. מהלכי כפים בחיה טומאתי לך. (חולין ע) פי' עובר טמא שהוא ממהלכי כפים שאין פרסותיו סדוקות בחיה טימאתי לך כלומר אף שהאם חיה טימאתי לך. (שבת קיב) סנדל שנפסקה אחת מאזניו או אחת מתרסיותיו שניטל כל הכף טמא שני אזניו או שני תרסיותיו או שניטל רוב הכף טהור (חולין נד) מודה בה רב מכפא דמוחא ועד אטמא פי' מכף הקדקד ועד הירך:

246

רמ״זכף [אפער. גרונד] נהרא מכיפיה מבריך (שבת פה נדרים לט בכורות נה) פי' הנהר מסלע היוצא ממנו משם ברכת מלאתו. ולא ממימי המטר ועביד מפצי לבנתיה שהיה מסתירם מבני אדם שעל הנהר וטובלת בפרת כי דברי הכל בתשרי זוחלין הן ולמה הוא במפצי דלית להו טהרה במקוה אבל בניסן הוה עביד להו מקוה דסבר פרת לא סליק להו ביה טבילה בניסן דרוביה שאובין ננהו ואע"ג דנדה וזבה לא בעו מיים חיים אבוה דשמואל חייש משום מים שאובין: ומנא לן דנדה וזבה לא בעו מים חיים דתנא במגלה אין בין זב לזבה וכו' עד אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים פ"א מכיפיה מבריך מגדותיו מתברך שאינו מתגדל ממי הגשמים אלא מעצמו והיינו פליגא דרב דאיהו אמר סהדא רבא פרת כלומר שמגשמים מתגדל ומפצי ביומי תשרי ומניחן בקרקעית הנהר לפי שהנהרות מתמעטין ביומי תשרי מן רוב החום שהיה ויש טיט בקרקעית המים בעיקר הנהר והיה משים המפצים כדי שלא ישקעו רגליהן בטיט ולהוי חציצה לטבילה וההיא דאמר שמואל לעיל נהרא מכיפיה מיבריך הוי פליגי אהא דאמר שמואל אין המים מיטהרין בזוחלין כלומר אין המים מיטהרין שאין שם נוטפין אלא זוחלין בלבד אלא פרת ביומי תשרי לפי שכבר נתמעטו מימי הגשמים שנטפו בו אלמא ממי גשמים מתגדל ביומי ניסן כשמתפשרין השלגי' והמטר ואיהו אמר שאינו מתגדל אלא מכיפיה זה פי' רבינו גרשם והראשון של רבי' חננאל (נדה סז) אבוה דשמואל עביד לברתיה מקוה וכו' אכיף ימא אסיסנא בירתא (פסחים ד) פי' על חוף הים אייסד בירה. והלך על כל גדותיו והירדן מלא על כל גדותיו תרגום על כל כפוהי:

247

רמ״חכף [צווייג] (שבת קנה) מפספסין את הכפי' פי' א"ר הונא פקיעין הן הן כפין פקיעין תרי פי' בשתי מקומות מקושר. כפין תלתא בשלשה מקומות מקושר (ב"ב סט) הכא תרגומו אבני דאכפי (סנהדרין כ) חד גנב כפא ופסליה פי' אלומה קטנה כמו אבנא דאכפי והן אבנים המוכנים לתת על האולמות. ס"א חזמת כפא וכבר פירשנו בערך חזם:

248

רמ״טכף [צווייג]. (פסחים נג) רבן גמליאל אומר אוכלין על של בין הכיפין ואין אוכלין על של בין השיצין פי' בין הכיפין הוא עיקר חריות של דקל מקום שדבוקות בדקל מאכילין מן הבית נשרו של בין הכיפים או שאכלום עופות ויש בין השיצים מכלין ומבערין מן הבית וכפים הם האמורים וי"א הן כפות תמרים שיצים הן קוצין:

249

ר״נכף [אקסיל] (ב"ב צו) ושמואל אמר חמרא אכפא דגברי שואר. אטו בפרחי כהונה בכפה תלו ליה (שם לד) לכפא תילתא דטעוניה הוי דדרו אגדא נדרו אכפא כבר פירשנו בערך גד. (תענית כג) אכפא וגלימא על חד כפיה פי' כתף:

250

רנ״אכף [צווינגען, דריקען] (ר"ה כח) שכפאו שד או שכפאוהו פרסיים (בכורות מד) נכפה אפילו אחד לימים הרבה (יבמות סד) לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין (כתובות ס) דמשמשי בי ריחיא הוו להו בני נכפי פי' שגעון שנופל לארץ:

251

רנ״בכף [שטירצען דעקקען] (סנהדרין עז) כופה עליו גיגית (ע"ז ב) מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית (א"ב לשון מקרא זה מתן בסתר יכפה אף ענין כסוי) כופין על מדת סדום (ב"ב יב כתובות קו) פי' כל שזה נהנה ולא חיסר ומונעו זו מדת סדום שאומר שלי שלי ושלך שלך. (שבת קז מנחות לה) מחוי כפוף פי' כפוף מעיקר גודל ועד ראש אצבע כשהן דבוקות זו בזו פי' פשוט מראש גודל ועד ראש אצבע כשהן פשוטות ואעפ"כ אינן הוות זרת. פ"א כפוף כמו שיכול לפשוט אצבע שהוא זרת גודל מאמה פשוט כמו שיכול להרחיק אצבע מגודל שהוא טפי ולהכי קרי ליה פשוט (בויקרא רבה אחרי מות פרשת לדוד) כפה סיח את המנורה (א"ב זה ענין אחד מלשון זוקף כפופים):

252

רנ״גכף [קאטה] (שבת קי) ליתי שערתא דמשתכח בכפותא דכודנתא. (ב"ב מד) אפיק כפותא וסכריה לירדנא. (ערובין כט) כפוי דרעיא בניסן ויש שגורסין כבויי והן זבלים של שור של מרעה:

253

רנ״דכף [אינטער בייגען] הא דמיכף הא דלא מיכף כבר פירשנו בערך טרטן והיינו אוכף המפורש בערך אוכף:

254

רנ״הכף [געוועלבט] (עירובין יא יומא יא) כופה ר"מ מחייב במזוזה פי' זו כיפה האמורה כאן פתוחה מארבע רוחותיה אלא מסוכתה כפופה כמו קשת ועומדת על ד' רגלים ר"מ מחייבה במזוזה שאומר שהיא כמו בית וראויה לדירה וחכמים פוטרין שאינה ראויה לדירה ושוין שאם יש ברגלה שלשה טפחים הואיל וגבוה כל כך ראויה לדירה וחייבת במזוזה אמר אביי הכל מודים כל היכא דהכופה רחבה ד' טפחים ואין ברגלה ג' ולא כלום דכל הפחות מג' כלבוד דמי ואפי' אויר ליכא הכא יש כרגלה ג' ואין רחבה ארבע טפחים ולא כלום דכל פחות מד' לא הוי מקום כי פליגי דיש ברגליה ג' ורחבה ד' ואינה גבוה י' ויש בה לחוק ולהשלימה לי' ר"מ סבר הואיל ויכול לחוק רואין כמה שחקוק ומשלם ליה ונחשוב הרגלים אע"פ שאינם מגיעים לי' כמו שמגיעין לי' דמו והוי כמו שיש ברגליה י' חייבת ורבנן סברי אין חוקקין להשלים עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר רואין ומ"ס אין רואין אבל יש בעלות כפיפת הכיפה ממנה ולמטה י' טפחים לכולי עלמא אע"פ שאין ברגליה אלא ג' נחשבת כמו שהן י' וחייבת זה פי' הגאון בערובין כפים על גבי כפים כיפה כנגד האוטם כבר פירשנו בערך אוטם. (מ"ק כה) כי נח נפשיה דרבה ורב יוסף נשוק כיפי דפרת אהדדי דאביי ורבא נשוק כיפי דדיגלא אהדדי פי' כיפאות של גשרים נשתברו ונשקה כיפה זו את זו (מגלה יא) המולך מהודו ועד כוש ת"ר ג' מלכו בכיפה פי' בכל העולם כולו כלומר תחת השמים שעשוי ככיפה. (עירובין קב) א"ר אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש בהן טפח וכו' פי' יש לספנים לוחות שקושרין אותן בטבעות שבספינה וכופפין אותן על גבי הספינה ובימות החמה כשתקדיר עליהן החמה פורשין ע"ג הלוחות מחצלות ומסככין על עצמן (חגיגה יט חולין לא) מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין פירוש שני ראשי הגל המחוברין במי הים כפי' אמצעית הגל העשוי ככיפ' לפי שאין מטבילין באויר (קידושין ט) אמר אביי בחטאת מלמד שכונסה לכיפה ומתה מאיליה. (סנהדרין פא) מי שלקה ושינה כונסין אותו לכיפה (גמ') מאי כיפה אמר רבי יהודה מלא קומתו (ע"ז טז) הגיעו לכיפה שמעמידין בה וכו' פי' היו בונים מרחצאות ומנהגם לעשות בו בנין ועושין בה צורה אסור לבר ישראל לבנותה. (ב"ב כה) וכיון שחמה נוגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה. (סוטה לב) מלמד שהיו המים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין:

255

רנ״וכף [שטיק] (מ"ק כה) דרבי חייא נחיתו כיפי דברדא מן רקיעא דרב המנונא נחיתו כיפי דנורא מרקיעא פי' אבנים (אהלות פ"ח) כיפת הברד פי' חתיכת הברד כמו כיפת שאור שיחדה לישיבה פי' אחר כמין כפה שפירשו חכמים קובה העשויה מן הברד או מן הכפור כענין ויבא אחר איש ישראל אל הקובה וכן כיפה שניהן אל קובה (כריתות ו) מכותחא דרמי כיפי פי' מוטב דג סרוח לאכול מכותח הקשה שמשבר הסלעים (א"ב תרגום סלע עיטם כיף עיטם):

256

רנ״זכפא [צוואנציג] (איכה רבתי פסקא רבתי בגוים) ומנהן יליף לה רבי יוסי קפדוקיא כפא בלשון יון עשרים דוקיא בלשון יון קורות וכן הדבר כי אות עשירית באלפא ביתא נקראת כפא ועולה במספר עשרים:

257

רנ״חכפה [הויב. קאפפעל] (גיטין כ) אבל לא בכתב שעל כיפה ואנדוכתרי פי' כיפה של צמר ארוגה אם רקם באריגה גט אשה או גט חירות אינו גט. (שבת נז) אבל כיפה של צמר שפיר דמי פירוש בגד שמשימה על ראשה האשה בשיער ומקבלת הזוהמה ועל כפה ששבכה והיא קופ"לה בלע"ז כמשמעה ולא שלפה ומחויא לפי שתראה השער מדתני ר' שמעון בן אלעזר דכבול למטה מסבכה ש"מ כיפה של צמר הוא. פ"א כיפה של צמר חוטי דעמרא דגדילין מעשה עבות ורוחב שתי אצבעות שיעור ציץ כדאמר (חולין קלת) כפה של צמר מונח בראש כ"ג ועליו ציץ שנא' ושמת אותו על פתיל תכלת וכו' וכיצד היה מונח ומצנפת בראשו ובתחלת פדחתו סמוכה לשערו ומניח את הציץ ואמרו חכמים שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח התפילין. (סנהדרין מח כלים פכ"ח) כפה שהוא טמא מדרס ונתנו על הספר טהור מן המדרס וכו'. (זבין פ"ד) רבי יהושע אומר נדה שישבה עם הטהורה במטה כפה שבראשה טמא מדרס (ב"ק קי"ט) אבא שאול אומר מוכרת אשה בד' וה' דינרים כדי לעשות כפה לראשה:

258

רנ״טכפח [קליינער באקאפען] (שבת לח) כופח שהסיקוה בקש ובגבבה וכו' (מנחות ז) הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח (כלים פ"ח) הכופח שעשאו לאפייה שיעורו כתנור (שם פ"ו) עליה ועל הכופח טמאה פי' בגמרא היכי דמי כופת היכי דמי כירה. א"ר יוסי בר' חנינא כופח מקום שפיתת קדירה אחת כירה מקום שפיתת שני קדירות:

259

ר״סכפח (בכורות מה) הכיפח והננס הוא גבת וכבר פירשנו במקומו:

260

רס״אכפי [אורגעהענגע] (עירובין צז) אמר רבה משום דתני אהבה כיפי תלא ליה. (כתובות פא) אטו רבי חנינא בר פפי כיפי תלא לה שלחוה פי' כיפי נזמים כלומר קישט זו השמועה ככלה שנקבלה ממנו. (ב"מ לה) ההוא גברא דאפקיר כיפי גבי חבריה אמר ליה הב לי כיפאי אמר ליה לא ידענא היכא אותבינהו אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים. (ב"ב נב) דביתהו דרבה בר בר חנא כי קא שכבה אמר הני כיפי דמרתא ובני ברה אתא לקמיה דרב אמר ליה אי מהימנא לך דביתיך עשה כפירוש' ואי לאו עשה פי' לפירושה (ב"מ כא) ההוא גברא דהוה נקט כיפי וכו' יקרה היא מפנינים תרגום יקירא היא מן כיפי טבאתא (א"ב פירוש כיפי בלשון יוני מיני תכשיטין כמו ענקים ונזמים):

261

רס״בכפי [בינדל]. (פסחים מ) אמר להן רבא להנהו מהפכי כיפי כי מהפכיתו הפיכו לשום מצה פי' כיפי קערות כלומר הפיכו הקערות עם החטים בשקים שכשטוחן אדם חטים בשביל הפסח צריך לשומרן בשעת הרקדה מתחילה ועד סוף (א"ב פי' רש"י עומרים והוא פי' יותר מתישב ואם לא כן מימרא דנדרים לא שייכא בערך זה (נדרים מח) ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שבוט כיפי דכינתא פי' תלמידי חכמים ממגנצא שהיה כל עסק שלו לקנות פשתן והיה שומט ומוציא ממנו מקצת ומוכר הנשאר בקרן שלו והיה עוסק בכך ולא היה עוסק בתורה. לשון אחר אמר לן ר' שהיה גוזל וחוטף פשתן מבני אדם ומוכרו וקמייתא עיקר):

262

רס״גכפל [בירגיג] והיה העקוב למישור תרגום ויהי כפלא למישרא ומעקשים למישור תרגו' וכפלא למישר':

263

רס״דכפל [דאפפעלט] (כלים פכ"ד) חלוק של קטן ר"א אומר כל שהוא וחכמים אומרים עד שיהא בו כשיעור ונמדד בפול פי' עד שיהא באורך החלוק שראוי ללבוש נער ונמדד כפול (חולין צג) חמשה חוטין אית בהו בכפלי פי' בלע"ז אלייט"ן. שהבשר כפול. ויעש פימה עלי כסל תרגומו ועבד רוטבא עילוי כפלא:

264

רס״הכפן [הונגער] (ברכות סב) אדכפנת אכול פי' גאון עודך רעב אכול כשם שהרעב אם אוכל בשעה שהוא רעב או אחרי כן כמעט הרי הוא אוכל בתאוה ונהנה במאכלו ואם מעכב הרבה המרה הירוקה גוברת עליו וכחו כחש וכשבא לאכול אינו יכול לאכול הרבה כך בעסקי העולם הזה והעולם הבא כענין שכתוב כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ופתרונו בזמן שכחו עליו כדתניא ר"ש בן אלעזר אומר עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודן בידך ואם תניח צרכי היום וחובותיו למחר דיו ליום שני לעמוד בצרכיו וחובותיו ואיך יעמוד בשל תמול וכשם שהרעב בערב ודוחה אכילתו לערב שני אינו יכול לאכול בערב אפילו אכילה של עת אחד וכל שכן של כמה עתים כן פתרון אדכפנת אכול ואדצחית שתה דברי חכמה יפים במשל שמצוי תמיד וידוע לכל. אדרתחא קדרך שפוך בזמן שיש בידך עושר שאתה יכול לעשות חסדים שנמצא מה שבידך כמים רותחין בקדירה ונשפכים לחוץ כי הקדירה לא תכילם לפיכך מה שניטל מן הקדירה באותה שעה הרי היא נשמר ויכולין בעליו לעשות בו חפצם ולהאכיל מהם עניים אם נוטלין ממנו ומחסרין את הקדירה בדעת ואם מעלימין עין הרי הוא נשפך ארצה כי אין הקדירה מכילה אותן ואבד מבעליו וכן משלשל ממון:

265

רס״וכפנת [טייטלען] (ערלה פ"א) בכפניות של ערלה (ב"ב קו בכורות יח) אדאכלת כפנייתא בבבל. (עירובין כח בריש תוספתא מעשר שני) כפניות נלקחות בכסף מעשר ומטמאות טומאת אוכלין. (פסחים נב) כיוצא בו כפנייתא דשביעית (ברכות נז) שלשה דברים נכנסין בגוף וכפניות ופגי תמרא פי' פרי של תמר שאינו מתבשל לעולם ועוד מפורש בערך נסן.

266

רס״זכפס [באלקען שפאן] (ב"ב ב) גויל גזית כפיסין. (ב"מ קיז) בכפיסין אין שומעין לו (גמרא) כפיסין ארחי פירוש שהן חצי לבינה הלבינה יש בה שלשה טפחים כדתנן האריח חצי לבינה של ג' טפחים (א"ב אולי וכפיס מעץ יעננה שהוא לשון מקרא מענין זה ופירושו חתיכת עץ כמו כפיס זה שהיא חתיכת לבנה והתרגום מוכח כן):

267

רס״חכפס [זיילען] תרגום בפסוק ועמודי שש כפיסן עלוי עמודי מרמרין:

268

רס״טכפע [שפאלטען] (בסוף ב"ר) התחיל לשבר בקנים ומכפיע בחיצאות ומקרע כיליות פי' כעניין פקע:

269

ר״עכפפה [קארב] (תרומות פ"ט) תולה כפיפות בצוארי בהמות. (סוטה יד) היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית. (כתובות פב) אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת פירוש קופית שעושין מן הגומא ומכל הנסרים וכגון מיני ערבה ויש עוד קפיפה בק' ואחד הן:

270

רע״אכפר [דארף] (כלים פ"ה) מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סיגנא (תרומות פ"ב) תורמין בצלים מן בני מדינה על הכופרים (נדרים סו) והלא הכופרים יפין ללב פי' בצלים של כפרים. (בריש כלאים) כלב כופרי והשועל פי' כלב קטן שצווח בלילה במדברות מן כפרים כגון בצל כופרי. (מגילה ב) כפרים ועיירות גדולות וילכד את בנותיה תרגום וכבש ית כפרנהא תרגום ירושלמי בחצריהם ובטירותם כפרניהון:

271

רע״בכפר [אומצייטיגע דייטלען] (ברכות לו) שומר לפרי אימת הוי בכופרי (ב"ק נט) האי דקץ כופרא מאי משלם אמר ליה דמי כופרא והא הוו תמרי אמר ליה דמי תמרי אמר להו והא לאו תמרי שקל פי' כל זמן שהפרי רך ולא נגמר נקרא כופרי ויש מפרשין כפניות בענין זה:

272

רע״גכפר [צווייג] (פסחים נב) מנחי כופרא דכרא לנוקבתא פי' רב אחא אמר לא היו זורקין בו כלום ולא היו מנקבין אותו אלא מנחי כופרא ענף דדיכרא לנקבותה שבנקב שמוציא בו ענף ונותן בו ענף אחר הנעוץ קרי זכר והנקב נקרא נקבה פ"א בערך נסן אסבוה כופדי כבר פי' בערך חבט:

273

רע״דכפר [נעלקען] (נדה ח) והתנן (שביעית פ"ז)הוורד והכופר פירוש גרו"פלי לשון ישמעאל קרנפל (א"ב לשון מקרא זה אשכול הכופר):

274

רע״הכפר [אייז] (מקואות פ"ז) השלג והברד והכפור והגליד מלשון כפור כאפר יפזר:

275

רע״וכפר [פערזעהנען] הריני כפרת בן בתי כוזה ממזר ואין אני כפרת בן בתי כדה כבר פי' בערך כד (סוכה ב) הריני כפרת רבי חייא ובניו (סנהדרין יח) כל העם אומר אנו כפרתך (נגעים פ"ב) בית ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע לא לבנים ולא שחורים אלא בינוניים. (יומא כג) אמר להן הרי הוא כפרתכם (קידושין לא) כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו. (בריש כלים) עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם פירשנו בערך חסר:

276

רע״זכפר [ליעגען] (ע"ז מו פסחים סט) א"ר אליעזר אל תכפרני בשעת הדין פירוש אל תחשדני בכופר על מה שלימדתני אתה לימדתני הזאה שבות ואינו דוחה את השבת פ"א אי אתה יכול להכזיבני בשעה שאני דן לפניך דהזאה אינו דוחה את השבת שכך מקובל אני ממך. (ב"ב קנד) א"ר זירא אם יכפור רבי יוחנן ברבי אלעזר תלמידו (מ"ק יח) אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בה. פירוש כפרת באמונה דאמרת לא מסתייעא צלותא כלום הואיל דלא מיזדמנא לי דעד השתא צלינא עלה ולא אסתייעא מלתא אמר אי לא מינסבא או היא תמות מקמאי דלא אחזי כד מינסבא לאחר ומצער בה או איהו עצמו ימות מקמי דתינסבא איהו לאידך ולהכי מארס במועד שלא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא (ב"ק קה) נתן לו את הקרן אין משלמין חומש על שבועת כפירת שעבוד קרקעות. פי' כגון שאין גזילה קיימת וכיון שהניח קרקע ובא הנגזל לטרפו להפרע דמי גזלה שגזלו אביו ודחה היורש וכפר ונשבע בה נמצאת שבועתו שכפר שנשבע על הקרקע שהניח מורישו (ב"מ ד) מה לצד השוה שבהם שכן לא הוחזק כפרן שנא' לא יקום עד אחד באיש וגו' וכן אם כפר והודה לא הוחזק כפרן. פירוש אם כפר הלוה והעיד עליו עד אחד לא הוחזק כפרן. כדרבא דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות כשם שאם יטעון לחברו שדה לי בידך והלה כופר במקצתה אין חייב עליה שבועה בכפירתו כך הטוען על חברו בשעבוד קרקעות והלה כופר במקצת אין חייב בשבועה על כפירתו. (ב"מ לו) כפירת ממון אשם פי' אם כפר ממון ונשבע עליו לשקר חייב להביא אשם כדכתיב וכחש בעמיתו בפקדון וגו'. ואת אשמו יביא לה' אין שם כפירת ממון אלא ביטוי שפתים כלומר נשבע לשקר על דבר שאין בה הנאת ממון חייב חטאת. כדכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו'. והביא את אשמו וגו'. (א"ב תרגום פן אשבע וכחשתי דלמא אשבע ואכפר):

277

רע״חכפר [פעך] (שבת סז) ושבעה כופרי משבעה ארבי פי' שבעה חתיכות זפת מז' ספינות. (שם עד) האי מאן דארתח כופרא חייב משום מבשל פי' שהרתיח אח הזפת. (ב"מ כג) ההוא דאשכח כופרא בי מעצרתא. (גיטין סט) תלת ניטופייתא מישחא דכופרי פירוש שלשה טיפין של פסולת זפת והוא העיטרן. (ערכין יט) באתרא דתקלי כופרא פטר נפשיה אפילו בכופרא (א"ב לשון מקרא הוא וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר ובלשון יוני כפורא):

278

רע״טכפר [אבווישען. בעקען] (גיטין נו) אמר נירון הקב"ה ניחא ליה לאחרובי ביתיה וכפורי ידיה בההוא גברא. (זבחים יז) במאי מקנח ליה אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב כפורי זהב (שם נג מנחות ז) אלא לא גמר מקנח אצבעו בפנים במאי עקנח ליה אמר אביי בשפת מזרק דכתיב כפורי זהב פי' על שם כך נקרא המזרק כפור שהיה מקנת בו אצבעו על גבו משום השירים. (יבמות קטו) אי איתא דפנינהו מכפר הוה כפר ליה פי' היה מוחק לההוא כתב. כפרא דודי כבר פירשנו בערך כלבוס. אכלה ומחתה פיה תרגומו אכלה ומכפרה פומהא:

279

ר״פכפר [איבער ציהען] (יומא נה תמורה יב) והתנן (בפ"ו בשקלים) י"ג שופרות היו במקדש וכו' עד וזהב לכפורת. פירש בתוספת שקלים האומר הרי עלי זהב מביא דמי דינר זהב ונותן לשופר. כהנים מחלקין איתן ולוקחין בהן זהב ועושין אותן ריקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים. והכי משמע זהב לכפורת זהב לבית קדש הקדשים שנקרא בית הכפרת ותניא בתוספתא תמורה (בפרק הנרבע) נתן לה זהב רבי יוסי ברבי יהודה אמר אין עושין ריקועין אפילו אחורי בית הכפורת פ"א כמו וכפרת שאם היה צורך בצפוי הבית היו נותנין מאותו השופר וזו המשנה כולה מפורשת בתוספת שקלים:

280

רפ״אכפש [איינדריקען, בעהעלטניס] (אהלות פ"ח) כפישה שהיא נתונה על יתדות מבחוץ טומאה תתתיה כלים שבכפישה טהורין (שם פי"א) כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדוד אפילו עד תהום טהורין. (נדה ו) והתנן (פ' ד' בטבול יום) אשה טבולת יום לשה את העיסה וקוצה הימנה חלתה ומנחתה בכפישה א' באנחות'. (גיטין סד) אבל עושין חולין בטהרה ונוטל הימנה כדי חלה ומניחה בכפישה או באנחותא. (חולין קז) חמת וכפישה שתיקנן נוטלין מהן לידים פירוש בלאי חמתות מקורעין שטהרו מלקבל טומאה פ"א כפישה דאהלות היא קרטליתא והיא קפיזא בלישנא דרבנן והוא כעין סל גדול שכובשין בו זיתים לכומרן (טהרות פ"ו) המניח זיתים בכופש וכו'. ונותן בו ענבים כדתנן ונותן לתוך הכפישה ומוליכ' לגת ובית מושבה רחב. ותניא הבור והדות בחצר וכפישה נתונה עליו טהור ואנחותא נמי כלי הוא. כיוצא בו (יבמות קז). פישון הגמל במדה כפישה מדד לפיכך מדדו במדה כפושה. פי' הוא היה מודד פירות נכסיה ומוכרם במדה כפישה כלומר היה מפסידם לפיכך מדדו לו במדה כפושה והודו למאן דאמר אשתו שלא בפניו. בירושלמי מקשו כמעשה דפישון הגמל ומתמהי וקשיא אילו העושה דבר שלא כשורה מתירין ערוה שלו. ופריק רב חסדא הדא אמרה עבדה ומיאנה מן הנשואין ושלא בפניו על דעת בית שמאי מיאוני' מיאונין (א"ב פי' בלשון יוני ורומי כלי עשוי לקבל בתוכו כלי אחרים כמו תיבה סל ותיק):

281

רפ״בכפשני [טויבען] (חולין סב) הני כפשני ציצייני באתרייהו סתמא קרי להו פירש תורים עיין ערך כבשני:

282

רפ״גכפת [קארב] (ב"מ עג) רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכו ליה טפי כופיתא. (גיטין לב) אפילו קניא בכופתא רפיא פירוש קנה שבסל כדאמרינן (שבת עז) כופתא כוף תיב פירוש כל שיש בו בית קיבול הפוך הכלי מאחוריו ושב (א"ב פירוש בלשון יוני כלי עשוי לשמור דבר מה):

283

רפ״דכפת [שוים] (כריתות ה) רבי נתן אומר אף כפת הירדן כל שהוא פירוש בושם שגדל על שפת הירדן וי"א רעי של דג הגדל בירדן והוא עמבר"א בלע"ז (א"ב בירדן היה גדל כמו זפת והוא כמו נפט אשר בהגיעו לאש נדלק ומעלה להב אלא הפרש יש בין שהנפט כמו שמן נגר וכיפת עב וקשה אבל בעודו בירדן הוא נתך וצף על פני המים ויש לכיפת סגולות ברפואה):

284

רפ״הכפת [בונדען, קניפפפן] (תמיד לא) לא היו כופתין את הטלה. (פרה פ"ג) כפתוה בחבל של מגג פי' קשרוה כדכתיב לגו אתון נורא מכפתין (טהרות פ"ז) אפילו מובל ואפילו כפות הכל טמא:

285

רפ״וכפת [בראד מילטער] (פסחים מה) כפת שאור שייחדה לישיבה ביטלה פי' הוא קמח שעורין שלשין אותו ועושין אותו עיגולין עיגולין ומייבשין אותו ולאחר שייבש ומצטמק עושין ממנו כותח הבבלי ואמרינן מכחשת הגוף משום קומניתא דאימא:

286

רפ״זכפת [באלקען] (כלים פ"כ) כופת שקבעו בנדבך קבעו ולא בנה עליו טהור בנה עליו ולא קבעו טמא פי' עץ הוא בנוי בדימוס כדי לחזקו והוא מלשון כפיתו בסרבליהון. פ"א עץ עב מן תמרא כדתניא א"ר מאיר מעשה באחד שכופת שנים כיפים מן תמרא וכו'. ועוד תניא כופת בין חקוק בין שאינו חקוק מטלטלין אותו בשבת לא אמרו חקוק אלא לענין טומאה. (שם פכ"ב) כופת שסירקו וכירכמו ועשאו פנים רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין עד שיחוק בו פי' עץ שקבעו בכותל כדי לחזקו שסירקו שצבעו שכרכמו בצעפרן בשביל נוי עד שיחוק בו אינו מטמא עד שחופר בו מקום לישיבת הנר שהוא פנס (אהלות פרק י"א) סגוס עבה וכופת עבה אין מביאין את הטומאה פי' גאון קורה היא (א"ב פ"א בערך קפל):

287

רפ״חכפת [פפאהל] ויתן אותו אל המהפכת תרגומי ויהב יתיה לכופתא כל אילו כפת קרובי עניין אחד הם חוץ מן הראשון:

288

רפ״טכפת [קנאספען]. תרגום ויגמול שקדים וכפית שיגדין:

289

ר״צכפתור [נאהמע איינעס פאלק] (ב"ר פ' ל"ח) א"ר אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין הטליסים והיו אלו גונבין נשותיהן של אלו ואלו גונבין נשותיהן של אלו מה יצא מהם פלשתים וכפתורים פלשתים גבורים כפתורים ננסים:

290

רצ״אכפתור [קנאפף] (בויקרא רבה אל תונו פ' מות וחיים) הך הכפתור זה יאשיהו וירעשו הסיפים אילו סנקליטין שלו ובצעם בראש כולם א"ר שמעון בן אבא בשם רבי יוחנן סאה מלאה עונות ומי מקטרג בכולן זה גזל:

291

רצ״בכיצד [וויא זא]. פי' באיזה צד כלומר באיזה אופן:

292

רצ״גכצוצרה [געלענדער]. פי' מי שיש לו בית על שפת הנהר מוציא מן הכותל לנהר שתי קורות עד שעומדין כנגד המים ובין זו לזו כג' או כד' אמות ומקרה על אותה שתי קורות ועושה בקירויו ארובות ומשלשל דלי וממלא זה לענין עירובין ובזה יעשו על גבי רשות הרבים וכבר פירשנו בערך גזזנטר:

293

רצ״דכר [פאלסטער] (בסוף כלאים) הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים (מגילה יב) כרפס א"ר יוסי בר' חנינא כרים של פסים פי' כסת הוא קטן שמשים תחת מראשותיו כר הוא ששוכב עליו כדאמרינן (גיטין מז) אמרה ליה ברתיה לא בעית מידי למזגא אמר לה כרסי כרי:

294

רצ״הכר [פפאננע] (שבת קלח) כירה שנשמטה אחת מירכותיה פי' כירה זו כלי מתכות הוא וכל זמן שתורת כלי עליה מותר לטלטלה לצורך מקומה לפיכך אם אחת מירכותיה נשמטת עדיין היא כלי שיכולה לעעוד בשלש אבל אם נטלו שתים בטלה מתורת כלי שאינה יכולה לעמוד בשתים רב אמר אפילו אחת ניטלה אסור לטלטלה גזירה שמא יתקע והלכתא כרב (כלים פ"ו) כירת נזירים בירושלים פי' ששם היו הנזירים מבשלין השלמים ומשלחין תחת הדוד. כירה שהסיקוה כבר פירשנו בערך כפת:

295

רצ״וכר [שמעלץ טיגעל] (שם פ"ח) כור שיש בו בית שפיתה טמא פי' יש בו מקום שמחזיק קדירה הרי הוא ככלי ומקבל טומאה לעשות פי כור של צורפי זהב פירשנו בערך פי:

296

רצ״זכר [קארץ, ענג] וקצר רוח תרגומו מאן דכריה רוחיה (א"ב עיין ערך כרה רביעי):

297

רצ״חכר [איין מאס]. (ב"מ קה) ד' קבים לכור:

298

רצ״טכר [קנעכט] (עירובין נג) כירי תפלה הוית לי פי' רצתה לומר קירי אדני תפלה הוה לי כלומר קורה היה לי ואמר כירי עבדי קורה היתה לי וגנבוה מין וכדו הוית כלומר כל כך היתה גדולה כד מטו לך עילויה כלומר אם היו מטין אותך עליה לא היו רגליך מגיעין לארץ (א"ב כירי בלשון יוני עבד פי' קירי בלשון יוני אדון):

299

ש׳כר [וועבער האלץ] תרתי בבת נירא וחדא בבת נירא פירשנו בערך נירא:

300

ש״אכר [פערקויפען] (ר"ה כו) תניא א"ר כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה למאי נפקא מינה לפרושי בקברי אשר כריתי (סוטה יג) נהי דזבין בכרותיה פשיטותיה מי זבן אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום רבי בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה:

301

ש״בכר [פריידע] (בב"ר בריש ויהי מקץ) ותרענה באחו אהבה אחוה בעולם בשעה שהשנים יפות וכן הוא אומר ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב כירי כירי מרבה בעולם וכן הוא אומר ישאו הרים שלום לעם א"ר אחא ישאו הרים משאתן שלום לעם (א"ב פי' כר בלשון יוני טובה ששון חן ויש גרס' אחרת בנוסחאו' והיא לא ישרה בעיני):

302

ש״גכר בית גליא קורין אותו בית כריא כבר פירשנו בערך בית גליא:

303

ש״דכר [גראבען] (ב"ב ת) רב פפא רמא כריא חדתא איתמי פי' הטיל חפירת הנהר על היתומין הכל לכריא דפתיא ואפי' מרבנן פי' לחפור ברחבה ולהשוותה לתקן העיר להסיר הרכסים שלא יכשלו בהן העוברים והשבים ואי נפקי באוכלוזא כבר פירשנו בערך אכלוסא. פ"א של גאון כריא דפתיא נהר של מדינה שרגילין לשתות ממנו מסייעין רבנן לתקנו למיפק בכילוזא כאלוז ממש מלשון ישמעאל כגון שרגילין להקבץ אנשי אותה העיר ולצאת גדודים גדודים לשמירת אותו מקום לצעוק ולהודיע להם:

304

ש״הכר [הרפען] (נזיר יג) רבי יהודה דכרי הוא דאמר ספק נזירות להקל (נדרים יט) הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבר רבי יהודה מתיר:

305

ש״וכר [איין ארט עדעקסען] (חולין סב) אמר ר' יהודה הני כראזי דבי חילפי שרו דבי כירי אסירי איכא דאמרי דבי חילפי פי' שרצים שהן מתגדלין באגמים עקום שיש סוף וגומא. דבי נירי פי' תילי עפר חמרים חמרים תרגום ירושלמי כרוון כרוון (א"ב דבי כרבי כתוב):

306

ש״זכירי [פריינדשאפט] (ילמדנו פ' ויהי מקץ) אמר ליה קירי כירי פי' בלשון יוני שלום עליך:

307

ש״חכרב [איין ארט קרויט] (תרומות פ"י) כרוב של שקיא עם כרוב של בעל פי' של שדה הנשקית ביד כלומר כרוב הגדל בשדה שלחין של חולין נשלק עם כרוב של בעל של תרומה אסור אותו של חולין מפני שהוא בולע. (ברכות לח) כל שתחילתו שהכל נהיה בדברו שלקי בורא פרי האדמה משכחת לה בסילקא אקרא וכרובא (ע"ז כט) ת"ר ו' דברים מרפאין את החולה ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב זתרדין ומי סיסין יבשין וקיבה והרת ויותרת הכבד וי"א אף דגים קטנים (פי' מין ירק):

308

ש״טכרב [אקקער] ביניתא דבי כרבא כבר פירשנו בערך ביניתא. אי יימא זרעא תרי יומא כרבא לא הוי פירשנו בערך רד. (יומא מא) בהלכה קשר לשון של זהורית (נדה סה) לא מפקי מינה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא פי' לא הוו מסקי מינה שום טעמא להיתירא יותר מבעילה ראשונה כמה דמסיק תעלא מבי כרבא כלומר כשם שהשועל אינו מוציא כלום מזון משדה חרושה שהוא אינו אוכל לא זרעים ולא עשבים. תרגום כברת ארץ כרוב ארעא:

309

ש״יכרביז [ארטס נאמע] (חולין כט) ההוא עיזא דכרביז פי' מקום:

310

שי״אכרבל [בדעקען. האן קאמם] (ברכות ו סנהדרין קב ע"ז ד) כי חוורא כרבלתא דתרנגולא. (שבת קי) הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו. (ברכות כ) כרבלתא בשוקא פי' בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולא שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה. (בילמדנו פ' הן האדם) כרבלתהון אלו הקסרין שבראשיהן כמין כובעין וי"א אילו הטליות שהן עטופין (א"ר פי' בלשון יוני מין מעטפת של ראש וגם נקרא כן תכשיט זהב אשר משימין אותו על שער הראש גם קשרי שער מתוקנין מן המצח ועד הקדקד כמו כרבלתא דתרנגולא וזה אומרם הקסרין שבראשיהן פי' בלשון רומי תלתלי שער:

311

שי״בכרבל [זופפען] (בילמדנו פרש' את עוץ בכורו) והכברה בידו והיה מודד עפר ומכרבל (א"ב פי' כרבר בלשון רומי מרקד בכברה):

312

שי״גכרבלין במדינה עיין ערך הרדולוס:

313

שי״דכרבק [פפייפען]. תרגום וישרק עליו ממקומו ויכרבק ענוהי מן אתריה:

314

שי״הכרבת [גלאק] תרגום על מצהלות הסוס על כרובת סוסיא:

315

שי״וכרג [קאפף שטייער] (כתובות פז שם ק גיטין נב ב"מ קח) תבואה לא יזרענה קיטנית דאמרי נהרדעי לכרגא למזוני ולקבורה מזבינן בלא אכרזתא פי' לפרוע אכרגא דעליה למלכא או למזונותיו או למזונות יתומים ואלמנות או לצרכי קבורת מת וכרגא הוא מס הגולגלת היתה למס תרגומו הות לכרגא ספר אחר ולמיתן להון כרגא בתר דנן ורמיה היתה למס תרגומו ורמאי יהון למראתא (א"ב גם בלשון יוני כרגא מין מס היא):

316

שי״זכרדו [ארטס נאהמע] (ב"ב צא) א"ר חנן בר רבא אמר רב עשרה שנים נחבש אברהם אבינו שלשה בכותא ושבעה בכרדו:

317

שי״חכרדט [אפפער קוחין] לעשות כוונים תרגומו למעבד כרדוטין. וכן תרגום עשינו לה כוונים:

318

שי״טכרדוט [איין קלייד] חגור אפוד בר דשמואל ודוד תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים תרגומו כרדוטין (א"ב פי' בלשון יוני מעיל עם בתי ידים):

319

ש״ככרה [ערמידען. קראנק זיין] (שבת י') כריהותא (טריחותא כתוב) למיסר המיינא (שבת כא) ובענפוהי נייחי כל כרנהי דמערבא תרגום ירושלמי והסיר ה' ממך כל חולי כל כהרא רוח אש יכלכל מחלהו תרגומו רוחיה דגברא תסובר כורהניה (א"ב עיין ערך כר שלישי בגרסאות כתוב בתרגום כרח באות חית וכן הביא המתורגמן):

320

שכ״אכרויא [איין ארט קוממעל] (ע"ז כט) מאז אסותא מייתא כמונא כרוי פירוש בלשון יון ורומיי וישמעאל מין אחר מהזרעים חמים כמו כמון:

321

שכ״בכרו [אויסרופען] (ב"מ יז) רב פפא אמר עד דמתחלן אכרזתא (ב"מ לה) רבא אמר מכי שלימא אכרזתא כבר פירשנו בערך אדרכתא. (חולין נד) היכי מכרזינן אמר רבי יצחק בר יוסף נפל בישרא לבני חילא (א"ב תרגום ויקרא ויאמר ואכריז ואמיר).

322

שכ״גכרוי דבי חילפי כבר פירשנו למעלה בזה הפרק בעניין כר:

323

שכ״דכרוז [נאכט געשיהר] (בויקרא רבה בצו פרשת אהבת צדק) ככלי אין חפץ בו רבי חמא ברבי חמא אמר כי כרוז של מימי רגלים רבי ישמעאל בר נחמן אמר כי כרוז של מקיז דם (א"ב פי' בלשון יוני מין כלי מיוחד לבלנים ולמי רגלים ולהקזה):

324

שכ״הכרזוב [האגעל. היישריק] ושקמותם בחנמל תרגום בכרזיבא:

325

שכ״וכרזים [ארטס נאהמע] (מנחות פה) אין מביאין חיטי לא מבית הזבלין רבי יוסי אומר אף לא מבית כרזים וכפר אחים פירוש מקימות הן:

326

שכ״זכרזול [אבערהירט] (ב"ק כו) הניחה בחמה למימסר בכורזליה פי' הרועה הגדול מקבל מבני אדם ויש לו אחרים תחת ידו שמוסר להן הבהמות ויוצאין ומרעין אותו ביער וכרזלא לרועה כמו ראש דוכנא למלמדי תינוקות:

327

שכ״חכרטיס [קארטע בלאט.] (כתובות דירושלמי פרק הכותב לאשתו) דבר נש מימר אבד כרטיס עבד חורן פירוש בלשון יוני ורומיי אגרת ושטר:

328

שכ״טכרך [אומהולער] (בסוף כלאים) תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בה משום כלאים. (ירושלמי) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. (ברכות ל) אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקביו לא יפסיק. (בילמדנו בריש וארא) מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות מצרית אמר רבי שמעון בן פזי קולה כנחש ילך מה נחש מלחש והורג אף המלכות מצרית מלחשת והורגת. ד"א מה הנחש הולך מעוקם אף המלכות מצרית מעקם את דרכיה:

329

ש״לכרך [בינדעל] כרכי דזוזי כבר פירשנו בערך כר בג' תריסין (כלים פכ"ד) תכריך נבלי בני לוי פי' עור שמכריכין בו כלי השיר של לוים ושל תכריך הכלים פירוש לשמור בו את הכלים כגון הסכין והמספריי' והמחט. (ב"ב יג) דכריך מניה פורתא וכריך מלעיל פי' לאחר שהיה כרוך כולו חוזר וכורך מסופו לבדו כרך מעט כשיעור שיכניס וישב בריוח באותן שני טפחים (ב"מ כא) כריכות ברשות הרבים פי' כריכות הן אלומות קטנות והאלומות נוטל ומכריז פי' הן גדולות. (שם כב) כרכתא מאי א"ל אסירן פי' כגון שאם בעל התמרים עושה גידור פסיפס ברשות הרבים תחת דקלין הנוטין כדי שיפלו התמרים שמשיר הרוח בתוכו מאי אע"פ שברשות הרבים היא כיון דהקיפו מחיצה בשביל תמרים הנושרין אסור דגלי דעתיה דלא הפקירן ולא מחל. פ"א אם היו דקלים מוחזקים ליתמי דלאו בני יאוש נינהו או דקלין בכרכין דלא שכיחי בהו שקצים נמי כלינהו אסירי. פ"א דקלים הרבה שעוקפות גדר הדורות כרוכות וחדוקות כבר פירשנו בערך הדר (סנהדרין סז) אמר רב אשי חזינא ליה לאבוה דקרנא דנפיץ שדי כריכי דשיראי מנחירי והנה אנחנו מאלמים אלומים תרגום ירושלמי מכרכין כרכון:

330

של״אכרך [פעסטונג] (ברכות נד) הנכנס לכרך (מגלה ב) כרכין המוקפין חומה. ערים גדולות ובצורות תרגום קירוין רברבן וכריכן (א"ב פירוש יוני עיר מוקפת חומה):

331

של״בכרך [עססאן] (ברכות כב) כרכו ריפתא בהדי הדדי פי' אכלו לחם ביחד:

332

של״גכרך לבנון מה נפיק מנהון כרכי לבנון נוסחא משובשת היא עיין ערך קרסולכנון):

333

של״דכרכב [איין פאססונג] (זבחים ס) איזהו כרכב רבי מאיר אומר זה כיור ר' יוסי בר יהודה אומר זה סובב:

334

של״הכרכד [וועבערלאדע] (שבת פא) זכוכית כדי לגרור בה ראש הכרכד ובסיפרא בפ' חטאת חלב של יחיד ב' אוחזין בכרכד ושובטין פי' כרכד יש לאורגי' עץ או עצם בראשו חד ונקרא כרכד ודומה למחט של שקאין וכך שמו בלשון יון כורכידי מעבירו על השתי כשהוא מתוח לפניו ושובט בין החוטין ומקרב המבדילין בין שני חוטין העליונים והתחתוני' ומיד נוחים להתפרק העליונים והתחתונים ונפתחת נפש המסכת לירות בתוכה חוט הערב ואין זה אב אלא הרי הוא בכלל מסיך ומדקדק הוא המדקדק על חוט הערב כדי להידבק ולהלחץ עם חבורו וזהו בכלל אריגה:

335

של״וכרכרון [עדעל שטיין] (שמות רבה פ' וזה הדבר אשר תעשה) לוי יקינטון יהודה כרכדון פי' בלשון רומי מין אבן טובה:

336

של״זכרוכה [געדמרמע]. (בריש ויקרא רבה פ' טוב מלא כף נחת) מכריסה לכנת מעיא ומכנת לכרוכיא קטינא ומכרוכא קטינא לכרוכא עביא (א"ב אלו דקין של בני מעים והם כרוכים ונבדלים אצל הרופאים לעבים ולדקים):

337

של״חכרוכא [היישריק] ואת החגב למינהו תרגום ירוש' כרוכה (כרזובא כתוב):

338

של״טכורכיא [ראבע] (קדושין מד) קם ריש לקיש צוות כי כורכי' ויצאה והיתה וליכא דמשגח ביה וסוס עגור תרגום וכורכיא (א"ב כן בלשון יוני והוא עוף כמו עורב):

339

ש״מכרכום [זאפארן] כורכמא רישקא בערך רשק סירקן או כרכמן בערך סרק (חולין קמ) לשבץ ולגרר ולכרכם ולהטיח. שיבולת נרד וכרכום (כריתות ז):

340

שמ״אכרכום [שאנצין] תרגום ובנית מצור ותבני כרכומין (עיין ערך כרקום):

341

שמ״בכרכום [קופפער] תרגום יצוק נחושה יתיך כרכומא פי' כרכומא בלשון יוני נחושה:

342

שמ״גכרכמיש [בלייא] בעט ברזל ועופרת תרגומו בקלמוס פרזלא וכרמישא:

343

שמ״דכרכס [בעוועגען] (בילמדנו ויקח קרח פ' קח את המחתה) והוא מכרכס פניו כנגדן ונשבע שאינו מוציא להם אלא מאיזה שהוא מבקש (א"ב פירוש בלשון יוני פועל הנעת הראש כמו כרכש):

344

שמ״הכרכר [שפרינגען] (ב"ר פ' כ' אל האשה אמר ובפ' מ"ו והוא יהיה פרא אדם ובפ' ס"ד שני גוים בבטנך) רבי אבא בר כהנא בשם רבי כירי כמה כירכירין כרכר להשיח עמה שנאמר ויאמר לא כי צחקת (א"ב לשון מקרא זה מכרכר ומפזז):

345

שמ״וכרכש [בעוועגען] (שבת עז) ובעי לכרכושי בקי (ברכות כב נדה מב) זיל לגבי דרבי אבין דאסברתא ניהליה וכרכיש בה רישיה בי מדרשא. (עירובין סה) יתיב רבה ורב יוסף בשילהי פירקיה דרב ששת ויתיב רב ששת וקאמר כמאן אמרה רב לשמעתיה כרבי מאיר כרכיש ביה רישיה כלו' ערבו לו דברי רב ששת והודה לו (א"ב פירוש בלשון יוני פועל הנעת הראש להודות דבר מה או למאנו):

346

שמ״זכרכשתא [מאסטדארס] (ברכות סב) שמטיה לכרכשיה. (גיטין נז) דהאי כרכשא אתלת שיני יתיב. (שבת נב) דכרכשא ודטרפשא דליבא (חולין מט) כרכשא ביני דיני (שם קיד) הדורא דכנתא ומעיא וכרכשא פי' הוא המעי הדבוק בפי הטבעת (א"ב פי' בלשון יוני זנב וגם פירושו טבעת שהוא סוף המעי הנדבק בפי הטבעת (ובמדרש אסתר פסקא ביום השביעי) וכרכס ר' שמואל בר נחמן אמר כרכם לשון יוני הוא):

347

שמ״חכרכשתא [פעלדמויז] (מגילה יד) חד שמה זיבורתא וחד שמה כרכושתא (ב"מ פה) הוו שרו בני כרכושתא הוה קא מכליא להו. (סנהדרין קב) כרכושתא ושונרא עבדו יומא טבא מתרבא דביש גד. החלד והעכבר תרגום ירושלמי כרכושתא ועכברא (א"ב פי' כרכוש בלשון יוני חלד ועכבר שדה):

348

שמ״טכרכשתא [פאסטיך גלאק] (ב"ק נב) מאי משכוכי' כרכשתא פי' כבש גדול שתלוי זוג בצוארו והולך בראש העדר. (ירושלמי בריש גמרא דפר"ק דקדושין) מאי משכוכית חוטרא ואיכא דאמרי שרקוקית' ואיכא דאמרי נגדתא. (ירושלמי בריש גמ' דפ' חזקת הבתים) מאי משכוכית איכא דאמרי חיטרא ואיכא דאמרי כנדורא ואית דאמרי תיישא רבא (א"ב בנוסחאות גריס קרקשתא ופי' רש"י זוג שמקרקש בו לפני העדר):

349

ש״נכרכשתא [פאדים] (ב"מ ו) מתניתין דתפיסי בכרכשתא פי' נימין שבקצותיה ובלע"ז ציר"י (א"ב כרוכיש פי' בלשון יוני חוט ונימא).

350

שנ״אכרם [צו זעממען זאממלין] (שבת פח) בכרמי עין גדי מי שהכל שלו ספר לי על עון גדי שכרמתי לי מאי משמע דהאי כרם לישנא דמיכבש הוא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן כדתנן (כלים פכ"ג) כסא של כובס שכורם עליו את הכלים פי' מקפל את הכלים ומניחן עליו ומשים מכבדות מלמעלה:

351

שנ״בכרם [וויין גארטין] (ב"ב קלא כתובות מט) זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה. (יבמות מב) אי הדר ביה ממתניתא דכרמא הדר ביה. דתניא א"ר ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כולן צריכות להמתין שלשה חדשים פי' משום מתניתא דכרמא הדר ביה ואמר אין הלכה כרבי יהודה. וכן פי' רב אחא דמן שבחא בשאילתות (בוירא אליו). (ירושלמי בסוף הלכה קמא דפ' תפלת השחר) וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם. (פ"ה דכלאים) הרי זה נקרא כרם כל כרם שהוא נטוע ערבוביא כרם רבעי פי' כרם של שנה רביעית שנטע: כרם [ארטס נאמע] (יבמות קכא) ההוא גברא דאיטבע בכרמא ואסקוא אבי חיורי פי' אילו שני מקומות על שפת נהר אחד:

352

שנ״גכרם [פארב] (ברכות ו) מאי כרום זלות דברים שעומדין ברומו של עילם בני אדם מזלזלין בהן פי' התורה והמצוות שהמקיימים אותן עומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף א' יש בכרכי הים וכרום שמו וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים (א"ב פי' בלשון יוני צבע וגוון):

353

שנ״דכרם [גפארבט] (בב"ר פרשת כ"א ויאמר ה' אל הנחש) נתכרכמו פני רבן גמליאל ולא יכול להשיבו (ובפ' ל"ד) נתכרכמו פני רבי (ובפ' מ"ו) ונתכרכמו פניה (בפסקא דפרה אדומה) באותה שעה נתכרכמו פניו של משה הה"ד ועוז פניו ישונה (בילמדנו ויחי יעקב) יצאו שמעון ולוי פניה' מכורמין ופני כולם קבצו פארור דנחום תרגומו ואפי כולהון אתחפיאו אכרום אוכמין כקידרא קדרתא שמה החזיקתני תרגום איתחפיאו אפי אכרום אוכמין כקידרא אישתממו אחדתני ושעריה אומללו קדרו לארץ כל פנים קבצו פארור:

354

שנ״הכרום [עדעל שטיין] תרגום תרשיש ושהם כרום ימא ובורלא פי' בלשון יוני מין אבן טובה נקראת כרומא ואבן הים:

355

שנ״וכורמיזא [שליידער] תרגום באבן או באגרוף באבנא או בכורמיזא פי' בלשון יוני אבן מוכנת לירות בה:

356

שנ״זכרמל [קערן פאלל] (מנחות סו ובסוף פר' ואם תקריב) כרמל רך ומל. דבי רבי ישמעאל תני כרמל כר מלא פי' שמלא הדגן בראש השיבולת ככר שהוא מלא נוצה כלומר שהוא נתגדל כולו:

357

שנ״חכרמלית [פרייער פלאטץ] ומקום פטור (שבת ו) ירושלמי תני רבי חייא כרמל רך מל לא לח ולא יבש אלא בינוני הכא אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים אלא כרמלית:

358

שנ״טכרומנקיא [קעטען, שטריק] (בפסק' דשובה) וילכדו את מנשה בחחים מהו בחחים א"ר אבא בר כהנא בכרומנקיא פי' הנחשת בל' יון כרקומא (א"ב פי' בלשון יוני כבלי וזקי ידים):

359

ש״סכרמשא [איין ארט פפלאנצע] (פסחים קי) אמרה ליה שידתין לבריה איזדהר. מכרומשא פי' תרמוס סלבאטיק"ו (א"ב לא מצאתי מימרא זו בגמ'):

360

שס״אכרן [צייט] תרגום בעצם היום הזה בכרן יומא דין ופי' כרון בלשון יוני עת וזמן:

361

שס״בכרנבי [חיין ארט קרוט] (מדרש איכה פסקא נחנו פשענו ומרינו) אית כרנבי מרירן פי' בלשון יוני כרוב ובעל הערוך גרס עליתא עיין שם:

362

שס״גכרנכאות למה שאנו קורין בלשון לע"ז בשיל"י בלשון ישמעאל קורין כרנכאות (בסיפרא בפר' אלה ראשי המטות):

363

שס״דכרס [בויך] (חולין מב' הכרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה פי' הכרס הפנימית הוא הכרס עצמה החיצונה הוא הבשר ממש וי"א הוא ראש הכרס ובגמרא (דסימני חיה בחולין) אמר רב יהודה שור כרסתן פרסתן פי' כשתבא לקנות השור בדוק אם יש לו כרס גדולה ורגלים גדולים וראשו גדול וצעדיו רחבין קנהו שהוא טוב למלאכה וחילופיו בחמור כלומר החמור טוב כריסו דקה ורגליו קטנית וכן ראשו וכן זנבו וכן פסיעותיו לא יהיו פתוחות. המכסה את הקרב ת"י כריסא (שבת קמ' בגמרא אין שורין אמר רב קטינא זה עומר באמצע המטה כאילו עומד בכריסה של אשה עוברה ולאו מלתא היא שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה כבר פירשנו בערך גב (א"ב לשון מקרא זה כרשו מעדני):

364

שס״הכרס [איין מיטטען] (בב"ר פ' ס"ט ויחלם והנה סולם) א"ל זיל מני עשר שריין בכרסיה דביתך ואת משכח ליה (א"ב פי' בקרב ביתך ורש"י פ' בזוית ביתך):

365

שס״וכרס [זעססעל] (מגילה כו) אמר רבא מריש הוה חמינא הא. כורסי' דספ' תורה תשמיש דתשמיש היא ושרי לאישתמושי ביה פי' שלחן מניחין עליו ספר תורה כשקורין בו כיון דחזאי דזימנין דמניחין ספר תורה עילויה פי' מניחין ספר תורה על הכסא בלא מטפחת אמינא תשמיש קדושה הוא ובעי גניזה (יבמות פג) מאי עביד ליה ר' יהודה לטומטום דבירי דאותביה אבי כורסיה ונקרע ואוליד שב בני (שם קט) עובדא הוה ברנש ואיקדשה כשהיא קטנה גדלה ואותביה אבי כורסיה ואהדרוה ואתא אחרינא חטפה מיניה פירוש הושיבה בחופה והקיפוה בני אדם שישבו סביבותיה. פ"א ואהדרוה שהחזירוה לבית בעלה (א"ב תרגום יושב על הכסא יתיב על כורסיא):

366

שס״זכרס אולון כרוסון כבר פי' בערך אלון:

367

שס״חכריסו [ווען] ארגירא (מסכת קמא דירושלמי פ' המניח את הכד) אהן כריסו ארגירא עד דלא ייתי אהן כריסו ארגירא שרי מימר פלן עביד עבדתי לא השגתי עד עתה פי' אמתי:

368

שס״טכרסט [וואגע] (במגילת איכה היו צריה לראש) כרסטייתא. פ" חושבניא דמתקלי וחושבנא דאצבעי פי' בלשון ערבי קורין לטורטני קרסטון ובלע"ז איסתד"ירא:

369

ש״עכרספד [זוים ראנד] תרגום על ציצית הכנף כרוספדא דכנפא גדילים תעשה לך כרספדין תעביד לך פי' בלשון יוני שפת הבגד:

370

שע״אכרע [בייגען, טריט, פוס] (ברכות ו) לצפרא חזי ככרעי דתרנגולת פי' רגלי המזיקין דומין לרגלי התרנגולין. (כלים פ' י"ח) בשידה קצרה ושתי כרעים טמאה ארוכה ושתי כרעים טהורה ר' נחמיה מטמא כרע שהיתה טמאה מדרס פי' רגלי המטה (תמיד לא) חתך את הכרעים ונתנן למי שזכה בהן:

371

שע״בכרע [איבר וועגען, ענטשיידען] (פסחים יג) ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוה ליה מכריע ר"ג לאו מכריע הוא (ב"ק קט"ו) בית שמאי אומר תשפך הכל וכו' עד אמרינן ליה אין הכרעה שלישית מכרעת (שבת לט שם קי"ו) כל מקום שאתה מוצא שנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע (נזיר נג חולין קלז) והאמר מר אין הכרעת שלישית מכרעת אמר רבי יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי פי' בזמן ששנים חולקין ואחד מכריע אין הלכה כאחד מהם שנמצאו שנים ואחד והלכה כרבים אבל בזמן שאומר חצי דברי זה וחצי דברי זה אין זה מכריע טעם שלישי הוא פ"א שפירש רבינו חננאל ז"ל (ב"ק קיד) הכרעה כגון ב' חכמים חולקין ובא בן זוגם שהוא שקול כמותם והכריע הלכה כדברי המכריע אבל אם הוא הבא להכריע קטן מהן כגון ר' ישמעאל ברבי יוסי משום אביו וכו' (חולין קלז) ומצאנו שרבי יוסי תלמיד ר' עקיבא ור' עקיבא תלמיד ר"א ורבי אליעזר תלמיד ר"י בן זכאי ורבן יוחנן בן זכאי תלמיד הלל וזו אינה מחלוקת הלל עצמו ושמאי אלא תלמידי שמאי והלל הם נקראין בית הלל ור' ישמעאל משום דרבי יוסי אביו בא להן שלישי לפיכך אין הכרעת שלישית מכרעת (קדושין כ) המכריעין לפני חכמים אומרים נראין דברי רבי טרפון בשן ועין שהתורה זכתה לו וכו' (ב"ב פט) ת"ר מניין שאין מעיינין במקו' שמכריעין וכו' ת"ל אבן שלימה (בפיסקא דויהי בשלח) באכרעתא דאכרעון איתכרע להון:

372

שע״גכרף [געוומרץ הענדלער] (מ"ק יג) רב יהודה שרא להנך כרופייתא דפומבדיתא למיזל ולזבוניה בשוקא כאורחייהו פי' מוכרי בשמים:

373

שע״דכרף [אויף שוועללען. ערשלאפען] (נדה מח) אמר לו הקב"ה לכנסת ישראל איכרפית דדיך ולא הדרת ביך פי' איכרפית מלשון רפיה כלומר רפו ונטו ונתקשקשו ואשתרות מלשון שרירן כלומר נתקשו מלחלוחית שבהן:

374

שע״הכרפס [פעטערזיילע] (סוכה לט פ' ט' דשביעית) כרפס שבנהרות וגרגר שבאפר (ירושלמי) מהו כרפס שבנהרות רבי חנינא אומר פיטרוסילי"נון (כתובות סא) דאכלה כרפסתא הוו לה בני זיותני וי"א כרפס בלשון לעז אפי"ו ובלשון ישמעאל כרפס:

375

שע״וכרץ [געדערם ווירמע]. (גיטין סט) לכרצא אנפקא דחמרא פי' שרץ בני מעיים:

376

שע״זכרקום [בעלעגערט מיט שאנצען] (כתובות כו) עיר שכבשוה כרקום כל כהנות (גיטין כח) על עיר שהקיפוה כרקום (ירושלמי בפ' כל גט) איזהו כרקום כגון זוגין ושלשאות וכלבים וארזין תרנגולין ואטריטאות מקיפין את העיר ויבא המעגלה תרגום ואתא לכרכומא וכן תרגום ושאול שוכב במעגל (א"ב פי' בלשון יוני מצור שבונים על העיר ללכדה וכן מעגל שבונים אנשי המחנה שלא יפול עליהם הארב פתאום).

377

שע״חכורקמא [זאפערן] תרגום מר אהלים וקנמון מורא וכוקרקמא וקונמא פי' בלשון יוני מין בשם כמו זנגביל ועינו כעין כרכם אבל אין זה אהלים כי אם הבשם הנקרא אקסיל אלואי בלשון יוני עיין שם:

378

שע״טכרקום [וויין בוים אינטרהאלטר] (מדרש ב"ר פ' אסרי לגפן עירה) ר' יהודה אומר גפן שכחה רע אוסרין לה כרקום אחד פי' בלשון יוני עץ ויתד שסומכים בו הגפן):

379

ש״פכרש [פארע, לויך] (פסחים לט ובריש כלאים) כרישים וכרישי שדה כסבר וכסבר שדה. (שביעית פ"ז) העולשין והכרישין (שבת ס) וחכמים אומרים כדי לזבל כרישים (בסוף עוקצים) חוץ מכרישי שדה והרגילה כרישין בלע"ז פור"י ובלשון ישמעאל כיאת:

380

שפ״אכרש [איין פיס] (ב"ב עד) והוה הדר ליה מינא דכוורא דשמיה כרישא:

381

שפ״בכרשן [וויקקע איין פפלאנצע] (בסוף תרומות) כרשיני תרומה מאכילין אותן לבהמה וכו' וישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה (שבת יז) בית שמאי אומרים אין שורין דיו סממנים וכרשינין (חולין ו) כרשינין לעשות מהן טחינין פי' בלע"ז בי"צא (ב"מ צ) מביא כרשינין ותולה לה מפני שהכרשינין יפין מן הכל. (בתוספת שבת בפ' אין עוקרין) גוזזין לו כרשינין ואין צריך לעשר:

382

שפ״גכרשן [שראללען] (שבת פא) (מאי פייס א"ר זירא כרשיני בבלייתא פי' חגבים עיין ערך פייס).

383

שפ״דכרושייתא [קוחין] (גיטין סה) ליתי תלת כרושייתא דחיטי תלת כרושייתא דשערי פי' ג' חלות:

384

שפ״הכרשתינא [שוואלבע] (שבת ע) ומאי ניהו דמא דכרשתינא פי' עטלף. פ"א תרנגולא דביתא שמצוי ביישוב וכוחלין ממנו ליארוד חולי שבעין שאינו בולט וסימניך גוא לגוא:

385

שפ״וכרת [פארדע] (ברכות ט) ר"א אומר בין תכלת לכרתן ויש ששונין בין תכלת לכרתה (סוכה לד) והירוק ככרתן פי' מין צבע ירקרק תרגום כרישין כרתי בשביל שהן ירוקין ובלע"ז פור"ו (גיטין לא) ופרוס עליה סרבלא דכרתי (בילמדנו ויקרא יעקב אל בניו) כדי שיכיר אדם בין תכלת לצבע כריתינון בתוך ד' אמות. (ע"ז י) שדר ליה גרגירא פירוש גרגירא בלע"ז אור"יגא רמז לו דבתו היתה שמה גירא שזינתה ומשום הכי שדר ליה גרגיר כלומר דבתו נגררת אחר הזנות שדר ליה איהו כוסברתא כלומר כסה עליה הוא סבר שאמר לו לשוחטה לשון תכוסו שדר ליה כרתי בתמיהא כלומר מצוה אתה להכריתה שלח ליה לא אלא חסא חפה עליה. פ"א שדר ליה כוסברתא כלומר הרוג בתך שדר לי' כרתי כלומר אם יהרגנה יכרת זרעי שדר ליה חסא כלומר חוס עליה (א"ב תרגום ואת החציר ואת הבצלים וכרתי ובוצלי):

386

שפ״זכרת [איינשניידען] (סנהדרין ס) אתרו ביה קטלא ולא אתרו ביה כרת (יבמות קיט) מימינו בכסף שתינו פי' התורה נמשלה במים. בכסף שתינו אותה מאי היא בשעת הסכנה נשאלה שאילה זו וכו' עד זו לא צריכה לאיסור אשת איש שהוא כרת היתרתה לאיסור לאו שהוא מחזיר גרושתו משנשאת לא כ"ש (ב"ר פ' כט) א"ר חנין נעשה בכרכי הים מה שלא נעשה בדור המבול הוי יושבי חבל הים גוי כרתים שהוא ראוי כרת ובאיזה זכות עומד וכו' עד פתר לה לשבח היינו דאת אמ' כורתי בריתי עלי זבח כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת למען יכרתו אין כתיב כאן אלא למען יכרת כאיניש דיימר ימחוק שמיה דפלן דאפיק ברי לתרבות בישא (חולין לא) לאיסור כרת היתרת לאיסור לאו לא כ"ש פי' ר"ח ז"ל שניהן בידי שמים עון מיתה פחות מעון כרת כי הכרת הוא ובניו והמיתה הוא ולא בניו ומצאנו סיוע לדבריו (יבמות נה) ואנו עתידין לפרשו בעזרת העוזר בערך ער. כרתי ופלתי כבר פי' בערך אחר:

387

שפ״חכרתית [זאק] (כלים פ"ב) התרמל ה' קבים וכרתית סאה פי' שק של עור יכיל סאה שהוא שליש איפה והוא ב' הינין והיא כ"ד לוגין והוא נ"ו רביעיות והוא קמ"ד בצים כדאמרינן בעירובין סאה מדברית קמ"ד בצים:

388

שפ״טכש [בינדל] (שבת קמ) א"ר חסדא האי בר בי רב דזבין ירקא ליזבין ארעא אריכא כישא ואריכא ממילא (ב"ב קמו) הדרא בה איהי אפי' כישא דירקא הדרא. (קידושין מה) בכישא דירקא בשוקא פירוש אגודה של ירק:

389

ש״צכש [שווארץ] (סוכה לב) אתרוג הכושי פסול פי' כושי אוכמא והוא שחור כוש בן ימיני על אודות האשה הכושית עבד מלך הכושי הלא כבני כושיי' אתם לי וכי כושיים שמם אלא מה כוש משונה בעורו אף ישראל משונים במעשיהם מכל אומה ולשון (מ"ק יו):

390

שצ״אכש [שפינדעל] (שבת קכג) ואת הכוש ואת הכרכר. (כלים פ"ט) כוש שבלע את הצינורא פירוש כוש שטוות בו הנשים פשתן או צמר והוא הפלך אם נשקע הברזל שבראשו בתוך העץ ובלשון ישמעאל שמה צינורה ובלע"ז מוסק"ולא. כוש בלע"ז פוס"ו ובלשון ישמעאל מגזל. והוא קרוב לתרגם ירושלמי טוו גזלן (א"ב בנוסחאות כתוב עזלן גם בבבלי גם בירושלמי) (בסוף פרה) כוש של אורבן לא יזה על הכוש ולא על הפיקא פירוש כוש שטוין בו אורבני והוא גמי הצומח במים והן עושין ממנו מחצלאות:

391

שצ״בכש [בעוועגען] (ביצה כ) כישכש לה בזנבה (חולין לח)או עד שתכשכש בזנבה (ובגמרא) כשכשה באזניה הרי זה פירכוס. (בפסקא דזכור) מכשכשו והוא בולס פירוש מחככו והוא בועט:

392

שצ״גכש [קלינגען] (ב"מ פה) בלב נבון תנוח חכמה זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם ובקרב כסילים תוודע זה תלמיד חכם בן עם הארץ אמר עולא היינו דאמרי אינשי איסתירא בלגינא כיש כיש קריא פירוש בלשון ערבי לדבר שמשמיע קול קורין אותו כיש כיש:

393

שצ״דכש [שלאגען] (ב"ב כד) כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה כולה כיון שחפר בה חפירה אחת (ב"ב פח) הכישה נתחייב בה פירוש הכה אותה ועקרה (ב"מ ל) אמר הכישה נתחייב בה:

394

שצ״הכש [בייטל] (שבת קמז) מאי מרזב א"ר זירא כישי בבלייתא פי' שמלקטין הבגדים במתניים שקורין בלע"ז גיר"ונש וכשמלקטן נראין כמרזב ויש אומר בלע"ז גיי"רא והינו טיריו שפירשנו במקומו ועל כן נקראו כישי בבלייתא שמנהג הבבליים לאוגדן ועיקרו מן כישא דירקא (א"ב כיסי כתוב בנוסחאות ופירש רש"י כמין כיס וענין אחד הוא):

395

שצ״וכשט [איינזעהן]. ואז תשכיל תרגומו ובכן תכשיט:

396

שצ״זכשל [שאווך] (כתובות פד) ר"ט אומר ינתנו לכושל שבהן (גמר') לכושל שבראייה (ירושלמי) כגון מלוה בשטר ומלוה בעדים יתנו למלוה בעדים שאין יכול לחזור בכל מקום ובכל עת עם עדיו בבתי דינין פי' כושל עני כדכתיב ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל:

397

שצ״חכשיל [האק] (ב"ק קיט) ובכשיל הרי של בעל הבית (סוטה מד) וכשילין של ברזל בידיהן ובקרדומות באו לה תרגום וכמה דעילין בכשלין:

398

שצ״טכשף [קיסטין] תרגום כשפין דוורדא המה רכליך במכלולי (א"ב בגלומי תכלת ורקמה תרגום וכושפין דוורדא בנוסחאות כתוב דארזה והמתורגמן בספרו גריס דיורדא):

399

ת׳כשף [פפלוימען בוים] (שבת כג) ושרף כשף יפה מכולם שמענו ששמו בלע"ז פור"ונגו. לפנינו הנוסחא קטף:

400

ת״אכשר [רעכט זיין] (יבמות ו) מה ללאו דמחמר שכן הכשר מצוה פירוש לפיכך לא דחי דאין מצות כיבוד אלא אכילה וכיוצא בה אבל שאמר לו אביו הבא לי פי' על החמור בשבת לאו מצוה גמורה הוא אלא הכשר מצוה. (קידושין נד כריתות כז חולין קח) תנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפני' ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ וכו' פי' מכשיר ומכפר בפנים אשם מצורע וחטאתו האשם מכשירו שנאמר ולקח הכהן מדם האשם כלומר מטהרו ומכשירו לשוב לביתו כראשונה החטאת מכפר עליו שנאמר ועשה הכהן את החטאת וכפר עליו מכשיר בחוץ צפור משולחת של מצורע שמזה עליו מדמה חוץ למחנה מכפר עגלה ערופה שנאמר כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר ששניהן קדשי קדשים ואסורין לזרים דכתיב כחטאת כאשם הוא לכהן אף מכשיר האמור בחוץ עשה בו מכשיר להיות אסור לכל אדם כמכפר. (סנהדרין מב) מפרים הנשרפין הוה ליה למילף שכן הוציא אל מחוץ למחנה מכשיר ומכפר פי' נסקלין הוי הכשר מצוה ודין הוא שמקיים בו מצות ובערת הרע מקרבך ומכפר דמיתתו מכפרת לו כדכתיב ולארץ לא יכופר וגו' ופרים הוי הכשר מצוה ודין הוא שיהיו נשרפין ומכפר דאתו לכפרה אבל שוחט בחוץ אינו מכשיר ומכפר אלא עובר עבירה הוא. פ"א פר כהן משיח הוא הנשרף וכשחטא כהן משיח אסור לו להקריב קרבן על אחרים עד שיקרב קרבנו קודם ויוכשר. הלא תראה ביום הכיפורים מקריב חטאתו ואח"כ חטאת העם הלכך פר כהן משיח מכשיר ומכפר עליו ומקלל מיתתו מכפרת עליו ומכשירו וי"א סמיכה ומכשירי מצוה ובמקלל כתיב וסמכו כל השומעים ובפר העדה סמיכה (ברכות מג) האי כשרתא מברכין עלה בורא עצי בשמים פי' עיקרו שמן ומערבין בו כמה מינין מעצי בשמים שמכשירין אותו מעשה רוקח מפוטם כגון זה מברכין עליו בורא עצי בשמים משחא כבישא פירשו רבותינו שכובשין שומשמין וורד ועצי בשמים זמן הרבה וקולט השומשמין הריח של בשמים וטוחנין אותו ויש בו ריח של בשמים פי' משחא טחינא קרוב לטחינתן נתן עליהם עצי בשם מהו דתימא כיון דקרוב לטחינתן נתנן בהן לא לקטן קמ"ל דבין כשרתא בין משחא כבישא בין משחא טחינא כלהו מברכין עלייהו בורא עצי בשמים:

401

ת״בכשר [באלקען] (ב"ק צו) כשורי רברבי ועבדינהו זוטרי לא קני (שם צח כתובות פו) כפייה רפרם לרב אשי ואגבי מיניה כי כשורא לצלמי פי' כמין משל לראיה כלומר דן ואפיק מן המעולה שבקורות פירש גאון קורה שמניחין אותה משקוף לפתחים ורגילין לפתח בה פתוחי צלמים וצורות להיות נאה ואין כשר לצלמי אלא קורה חזקה מעץ טוב ומשל מצוי שמושלין בה כל דבר חזק ואמיץ (א"ב תרגום קורות בתינו ארזים דכשרוהי יהוין מן ארזין דעדן):

402

ת״גכשר [שטיקער] (שבת קח) במערבא מלחי כשרי כשרי. ספר אחר כישי כישי פירוש חתיכות חתיכות:

403

ת״דכשות [אין פפלאנצע] (מקואות פ"ט) כשות של קטן לא מיטמא ולא מטמא. (עוקצין פ"ב) כשות של קישות והנץ שלה טהור פי' כשם שיש לקישות כשות שהן הקישואין קטנים שיש להן כמו שער קטן כן יש לקטן והוא הכשות פי' כשות של קישות בלשון ישמעאל זגב אלנואר. פי' זגב הוא כמין ציצין שהן על צלעות הקישות כשהן קטנים דומה לשער אלנואר הוא פרח הקישות כמו ויוצא פרח (שבת קו) האי מאן דתלש כשותא מהיזמי והיגי חייב משום עוקר דבר מגידולו פירוש שכן מפורש (עירובין כח) דחזינן דקטלין היזמיתא ויבשא כשותא והגאון רב האי אמר כמו כן נקרא בל' ישמעאל כשות והוא כמין חוטין ירקרוקין כגון של ברקת שעיקרן בארץ ופריו על קיצין הנקראין היזמי ועוד פי' צמח כדמות זהב נמשך בחוטין למעלה מהקוצים (שבת קט) אבוב רועה רב שימי גופיה בלע חויא אתא אליהו אידמי לה כפרשא אכליה כשותא במלחא וכו' (שם קלט) כשותא בכרכמא עירובא ויש מהן בערך חזין (חולין מו) ריאה כעין כשותא כעין מוריקא כעין ביעתא טרפ' (א"ב וכן נקרא בלשון יוני ורומי ועיקר מלה זו ארמי ויפה פי' הגאון כי אין שרש ולא ענף לעשב זה ומסתבך בקוצים וגם במיני נטעים אחרים ויש לו סוגלות נפלאות ברפואה):

404

ת״הכשת [גווירץ] הכשת והחמס. ס"א קישט פירש' בערך ק' (א"ב תרגום ירושלמי נטף ושחלת קטף וכשת):

405

ת״וכת [פעראייניגונג] (חגיגה יד) אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית (א"ב תרגום ויבואו בני האלהים ואתו כיתי מלאכי פירוש כיתי בלשון רומי וועד או חברת אנשים):

406

ת״זכת [נאך וואקס אום גזייעט] את ספיח קצירך ית כתי חצדך ספיח סחיש תרגום כתין כתבתין:

407

ת״חכתא [מעהל שפייז] (ערובין סה) אמר אביי אמרה לי אם קריב לי כותא (א"ב כותח כתוב) (שבת קמה) רבי יוחנן דייק מכותא דבבלאי פירוש היינו כותח.

408

ת״טכתב [שריפט] (אבות פ"ב פסחים נד) עשרה דברים נבראו וכו' עד והכתב והמכתב פירוש כתב צורת אותיות מכתב צירוף האותיות להיות תיבה להיקרות במלה. ד"א כתב אלו כ"ב אותיות כתב הקודש שאנו כותבין בו ומשתמשין בו מכתב הוא הנקרא טטרגונא שנראה ונקרא מכל צד מד' צדדים והוא הכתוב על הלוחות והוא שפי' הכתוב והמכתב מכתב אלהים הוא חרות וגו'. (סנהדרין כא)בתחילה נתנה התורה בכתב עברי ובלשון הקודש וביררו להן ישראל כתב אשורי ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמי מאי הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברי כתבא ליבונאה. (תמיד לג) במקדש אומרים את השם ככתבו ובמדינה בכינויו (נדרים לז) כתבן ולא קריין קריין ולא כתבן הלכה למשה מסיני וכו':

409

ת״יכתובה [פערשרייבונג] (כתובות נה) אתמר כתובת בנין דכרין וכו' (שם צא) היה שם יותר דינר אחד אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן:

410

תי״אכתבת (מכות כא) הכותב כתובת קעקע קעקע ולא כתב כתב ולא קעקע (גיטין כ) לרמי בר חמא נמי לא קשיא בכתובת קעקע:

411

תי״בכתבת [דייטל] (יומא פג) האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה פי' רבינו ניסי' זצ"ל כמה שני קא קשיא לי והוה מצטערנא עלה דאי נקטת פשטא דמתניתא וקא מצרכת ככותבת הגסה וכגרעינתא הא בכולי גמרא לא מדכר אלא ככותבת ביום הכפורים ולענין שיעורי אמרינן דבש ככותבת ביום הכפורים ולא מדכר גרעינתה. ונמי אי לתרי שיעורי קא בעי נימא כביצה גדולה אי נמי מידי אחרינא דהוה שיעוריה ככותבת וכגרעינתה ולא נצטרך למיתלא מילתא בתרי שיעורי וכמה קושיי קשו לי עלה עד דאשכחנא פירוקא בגמרא דבני מערבא והכי גרסי' התם א"ר יוסי זאת אומרת שהוא צריך למעך את חללה דלכן לא מתני כמוה וכגרעינתה וכחללה והכין בירורה דמילתא כי הכותב' הגסה אינה דבוקה בגרעינתה אלא יש בין גופה ובין גרעינה חלל. ולהכי איצטריך למיתנא ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה לחומרא דלא תיטעי ותשער כמו השלמה דנפיש שיעורה דהוי לקולא ולא מחייבת ליה עד דאכיל כהאי שיעורא אלא מכי אכיל כמוה וכגרעינתה בלחוד בלא חללה מיחייב והיינו דאמר ר' יוסי זאת אומרת צריך למעך חללה כדי שידבק גופה של כותבת בגרעינתה ולא ישאר בה חלל ובתר הכין משערינן בה אכילה של יום הכפורים ומשום הכי אצטריך למיתנא כמוה וכגרעינתה למעוטי חללה:

412

תי״גכתח [איין בריהיע מיט מעהל] (פסחים מב) ואילו עוברין בפסח כותח הבבלי מפו' בגמ' יש בו קומניתא דאימא ומלחא ונסיובי דחלבא (ערובין סב ב"מ לב) אפילו ביעתא בכותתא לא לישרי איניש במקום רביה פי' לא אצטריך מביצה שנולדה אלא אפילו אותה שמוציא במעי אמה כדאמרינן (ביצה ז) השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב דלאו כגופה דתרנגולת דמיין ורב חסדא לא פשט בשני דרב הונא רבו כיון שיש בכותת חלב וביצת שחיטה נראית כבשר אף על פי שמותר בבירור לא רצה להתיר:

413

תי״דכתי [איין פלאקס נאמע] (ברכות נא) אין עונין אמן אחר כותי המברך פירו' הם השומרונים הדרים בשומרון אשר באו מכותה:

414

תי״הכתם [פלעק] (נדה יד) מודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם (יבמות טו ב"ק לח) כל הכתמים הבאים מרקם טהורים ור' יהודה מטמא מפני גרים וטעו כתמים הבאים מן הגוים פי' שאין כתמי גוים מיטמאין כתם בלע"ז מק"לא:

415

תי״וכתן [אונטער קלייד] (שבת קמ) א"ר חסדא האי כתניתא משלפיה מקניא שרי קניא מיניה אסור פירוש למשוך הבגד ששטחו בקנה להינגב ונעשה נגוב וישא' הקנה במקומו ולא יטלטלנו מותר. אבל למשוך הקנה מן הבגד ולטלטלו בשבת אסור שהקנה אינו כלי ומותר להטלטל בחצר (חולין פד ב"מ כט) וילבש כלי פשתן כיתנא רומאה (ר"ה כז) לא תימא דהפכיה כי כיתונא פי' לא תאמר שהפכו כבגד פשתן שמבפנים לחוץ. (חולין מו) וסימניך כיתונא דוורדא דמיתנח בה ריאה כלומר דאדום הפנימי כוורד ותתאה כאהינא סומקא (כלים פכ"ו) עור הכתן ועור הכתף פי' עור הכתן שמשימין אותו אומני פשתן בפניהן וקושרין אותו במתניהן שלא יסתבך עליו הניפוץ עור הכתף שמשים בכתיפו תחת משאו שלא יזיקו המשוי. המחלצות והמעטפות תרגום כיתוניא ושושיפיא (א"ב פי' בלשון יוני מין מלבוש פנימי כמו חלוק לפעמים גם מין מלבוש חיצוני ומלה זאת נעתקה מלשון עברי כתנת וכן נקרא בלשון יוני כיסוי וקרום כבד וריאה ותרגום והפשתה והשעורה וכתנא ושערי):

416

תי״זכתף [שולטער]. (ב"מ סח) ת"ר מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין פירות אם היו פירות בעל המעות נתונין בחצר המקבל אותן בתורת עיסקא מעלה לו הפירות כשער שבשוק ומעלה עליהן שכר כתף שהיה מביאן מביתו של בעל המעות לביתו של זה. (ב"ק לא) מאי לאו שעמד לכתף דאורחיה הוא לא כשעמד לפוש פי' בערך פש (יומא פז סנהדרין ח) מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא בריגלא אמר הכי כי לא לעולם חוסן וכו' ובלבד שלא יכתף כבר פירשנו בערך אלנקי. (שבת קיט) רב נחמן בר יצחק מכתיף עייל מכתיף נפיק. שבח המגיע לכתפים פירושו בערך שבח. (פיאה פ"ז) איזו היא עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף. (ירושלמי) כתף פסיגין זו על גבי זו נטף תלויות בשידרא ויורדות וי"א נטף קרסול וי"א נטף כפוף כתף זקוף (תוספתא) אי זהו כתף סיגין המחוברות בשדרה זו על גבי זו איזהו נטף ענבים המחוברות בשדרה ויורדות:

417

תי״חכתר [קראנע פערסיאנישע טארבאן] (עירובין נג) נתיעץ במכתיר והנגיב למפיבושת פי' רבי יוחנן שהיה סומך לתלמידים ומכתירם והנגיב למפיבשת הלך אצל חכמים שבדרום ללמוד תורה על שם מפיבושת בן שאול שהיה חכם קורא לכל תלמידי חכמים מפיבושת שהיה מבייש פני רבו בהלכה מרדכי מוכתר בנימוסו פירושו בערך נימוס והצניפות והרדידים תרגימו וכתריא וכבינתיא ואל איל תימורים תרגום ועל איליא כותרתא (א"ב פי' בלשון יוני צניף ונעתקה מלה זאת מלשון עברי כתר ללשון פרסי ומל' פרסי ללשון יוני ונקרא כן בראשונה צניף של מלך והושאל שם זה לכל הצניפים):

418

תי״טכתר [ווארטען] ולתורתו איים ייחלו תרגום ולאורייתיה נגיון יכתרון ואל זרועי ייחלון (א"ב לשון מקרא זה כתר לי זעיר ואחוך):

419

ת״ככתש [שטאסען] [שביעית פ"ד) כותש וסך בשדה (תרומות פ"ד) זיתים הנכתשים מלשון כתישה אם תכתוש את האויל במכתש. (שבת סז) אמרו בשבת כותש פי' שהוא כותש ומסיר קליפות החטים מעליהן לטחון אותם להוציא סולת או לעשות דייסא או טיסני וגם זה מפריש פסולת מן האוכל:

420

תכ״אכתש [אויף שטאסען, שטרייטען] (שבועות ל) בצורבא מרבנן מכתשינן בעם הארץ לא מכתשינן (בריש וירא אליו בב"ר) אתתיה דרבי יוסי הוות מכתשא עם אמתה. (ובויקרא רבה בצו) לא חמית תרין דמכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון (ובסוף אחרי מות) חמית תרין פשישין מכתש דא עם דא פי' חולקות זו עם זו:

421

תכ״בכתש [שטאס פלאגע] (תרגום נגע אחד מכתש חד):

422

תכ״גכתית [פעטצען] (שבת עו) דבש כדי ליתן על פי כתית. (שם קנו) כשהדביש למאי חזי לכותיתא דגמלי פי' כתית מורסא:

423

תכ״דכתית [פעטצען] (שם סו) אם יש לו בית קיבול כתיתין טמא פי' חקוק בתוך הקב חקיקה להיות שם הכתיתין ומוגלא הזבה מרגלי זבים ומתקבצים באותה החקיקה ולא יהיו מנערים אותו בארכובותיו. (יומא עג) בגמרא ותשמיש המטה (יבמות קב) אמר אביי התם דאית ביה כתיתים ומשום תענוג (פירוש חתיכות בגדים דקים ורכים):

424

תכ״הכתית [ענטמאנהייט] ומעוך וכתות כבר פירשה בערך גד:

425

תכ״ונשלם ערך כף

426