ספר הערוך, אות הסמ"ךSefer HeArukh, Letter Samekh

א׳אחל ערך הסמך

ב׳סא [פעררוקען] (ע"ז כט) הסיאו לדבר אחר (ערובין פו) שכבר הסיאה מלבו פי' הסיעה כלומר העתיקה (א"ב בנוסחאות כתוב הסיע):

ג׳סא [לאסט] (שבת צב) על כתיפו חייב שכן משא בני קהת (גמרא) המוציא משאוי למעלה מי' טפחים חייב שכן משא בני קהת:

ד׳סא [טראגען, עססען] (ב"מ נג) מניין למעשר שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים שנ' כי לא תוכל שאתו ואין שאתו אלא אכילה שנ' וישא משאת מאת פניו:

ה׳סא [אין מאס] (מנחות עו) התודה היתה באה ח' סאין ירושלמיות שהן ו' מדבריות (עירובין פג) תנו רבנן סאה ירושלמית עודפת על של מדברית שתות (א"ב לשון מקרא שלש סאים קמח):

ו׳סאה [איין ארט פפלאנצע] (שביעית פ"ח עוקצין פ' ב' שבת קכח נדה נא) סיאה אזוב וקירני' (גמ') סיאה צתרי אזוב אברתא קורנית חשאי. פי' סיאה פוליאו וי"א סוסימברו. אזוב איסופו. קורנית אוריגנו וי"א סטורניא וכולן מיני אזוב הן:

ז׳סאב [פעראונרייניגט] (חלה פ' ב) ונאכלת בידים מסואבות פי' בידים טמאות (א"ב תרגום כי טמא את דינה ארי סאיב ית דינה):

ח׳סאב [אונניצבאר ווערען] (פסחים צו) ירעה עד שיסתאב (יבמות ק) ובכורי יהא רועה עד שיסתאב (תמורה ח) אמר ר' יוחנן ותני עלה בכורן ירעה עד שיסתאב וימכר ויאכל במומו לבעלים ש"מ עד שיסתאב עד שיפול בו מום הוא ועוד פירשו ואי בבעל מום ירעו עד שיסתאבו הא סואבין וקיימין ועוד מפורש (שם נב) אם קודם שכיפרו בעלים תראה עד שתסתאב ואי בעלת מום הא מסאבא וקיימא ועיקר בתורת כהנים בסופו דתניא ואם כל בהמה טמאה יכול בטמאה הכתוב מדבר כשהוא אומר למטה בפרשה אחרת ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בפיסולי המוקדשין שיפדו יכול יפדו על מום עובר ת"ל אשר לא יקריבו ממנו קרבן לה' יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר:

ט׳סאמא [איין שאץ] תרגום כסף עיין ערך סימא:

י׳סאור [זויער טייג] (חלה פ"ב) ה' רביעית קמח חייבין בחלה הן וסיאורן ומורסנן פי' השאור שנותן לתוך העיסה לחמץ:

י״אסאור [אבגעשמקהייט] ואל ישובו לכסלה תרגומו ולא יחזרון לסיאורא:

י״בסאור [זייערליך] (בריש מעשרות) התמרים משיטילו סאור פי' כשמתבשלין התמרים מתנפחין ונסדקין כמו השאור. פ"א שישליכו ליחלוח לבן כמו שאור כדרך הפגין. (ירוש') משיטילו שאור ר' חייא בר זירא אמר משיתמלא החרץ ר' יונה בעי מה אנן קיימין אם כשיתמלא החרץ נובלת היא אם משתפרוש גרעינה מתוך האוכל בשלה היא כל צורכה רבנן דקיסרין אמרי משישטחם ויהיו יפות לאכילה:

י״גסואר [באלקאן] של קורות עיין ערך סוור כי כן גרס בעל הערוך:

י״דסב [נעהמען] תרגום קא סב:

ט״וסבין [קלייען] (כתובות קיב) סאה סלת סאה סובין (א"ב פסולת דק של קמח עיין ערך מורסן):

ט״זסב [ראד] (כלים פי"א וי"ד) הסובב של גלגל פי' אופן הגלגל שמושכין העגלות מסבבין אותן מברזל כדי שלא יסדקו:

י״זסב [מאאס בלעטטער] (פסחים קטו) כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה נמי לא יצא (סוטה יח) בעי רבה השקה בסיב מהו פירוש נתן הסיב במים ובלע הסיב למים כמין ספוג ונותן הסיב בפיה ומוצצת למים. (סוכה לז) אמר רבת אפילו בסיב ואפילו בעיקרא דדיקלא אמר רבא מנא אמינא דסיב ועיקרא דדיקלא מינא דלוליבא הוא. (בב"ר פ' מא) וינגע ה' את פרעה חריות לסיכוך סיבים לחבלים (בויקרא רבה אחרי מות) אפילו דברים שאתה רואה אותן כאילו הן מיותרין בעולם כגון סיבא למעבד חבלים (אהלות פרק יח) אוחז את המגל בסיב איכא דאמרי ציב פירוש צבתא בארמית לוף. וי"א כומתא כאותה ששנינו הנוגע בציב היוצא ממנו. וכתוב והוצב גולתא הועלתא ומתרגמינן ומלכתא יתבא ציבא. והביאו בניך בחוצן תרגומו וייתון בנך בציבין ויש אומרים קלף והוא קרטס בטיית וקרטא בלע"ז או עור כדתניא ככר תרומה כרוך בסיב בציבין או בנייר ונתון על גבי אבן מנוגעת. ויש אומרים קתא דמגלא כדכתיב ויבא גם הנצב אחר הלהב ויש מפרש כאותה ששנינו כורכה בסיב ובולעה והוא עלי ירקות (בריש עוקצין) שורש צנון גדול מצטרף והסיב שלו אינו מצטרף פירוש יש לצנון כמו חוטין בראשו שהוא נטוע בארץ ושמו סיב כדאמר בתוספתא בסיב ובשער טהור:

י״חסב [פייכט וויין הענדלער] (נדה כג). השותה יין חי עצמותיו שרופין פי' אותו שהייתי מכירו שהיה רגיל לשתות יין חי תדיר היו עצמותיו שרופין כלומר יבשים שחורין כעין שרופין מזוג במים יותר מדי סבואין מלוחלחין הרבה כמו סובא מזוג כראוי משוחים חלקים יפים (א"ב בנוסחא' כתוב יותר מדאי סכוין) (ע"ז ע): אמר להו רב להנהו סבואתה כי זבינתו חמרא. (שם מא). ההיא מסוביתא פי' חנוני מוכר יין:

י״טסב [זיטצען. אנלעהנען] במיסב רחב או במיסב קצר כבר פירשנו בערך יין (ברכות מב) היסבו אחד מברך לכולם פירוש היסבו ישבו סביבות הפת היו יושבין כגון שכל אחד ואחד יושב לעצמו: פ"א היו יושבין לעסק אחר ונזדמן להם לאכול כל אחד מברך לעצמו אבל הסבו כלומר ישבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולם:

כ׳סב [גרייז] (סנהדרין יז) סבי דסורא רב הונא ורב חסדאי דפום בדיתא רב יהודה ורב עינא (בכורות ה). סבי דבי אתונא (א"ב תרגום ואדוני זקן וריבוני סיב):

כ״אסבהלום [עדעלשטיין] (תרגום ספיר ויהלום שבזיז וסבהלום):

כ״בסיבטא [נאגעל] (סנהד' קיב) דתלי בסיבטא פי' ביתד כמו סיכתא ואולי בנוסחאות של בעל הערוך היה כתוב סיכתא ולכן לא הביאו:

כ״גסבך [פערפלעכטען, פערוויקלען] (פאה פ"ז). הוסבך בעלין פי' נקשר בעלין (חולין מח) אמר רבינא והוא דסביך בבישרא (שביעית פ"ג) לא יסבוך בעפר:

כ״דסבך [טשייך] (חולין קלד) ועד סובך של רגל פי' עד רחש השופי בשר שקורין פולפ"א:

כ״הסבך [פרדעכטען] (פרה פ"ג) מקל או מסבך מל' נאחז בסבך (א"ב גם זה שייך לערך קמא):

כ״וסבכא [נעטץ, פערמיגע הויב] (שבת קיג) חוטי סבכה של פסיקיא פי' קושרת אשה מפתחי חלוק היינו הקרסים והלולאות שמדבקת הבגד בצוארה ופעמים שאין לה קרסים אלא ציצין יוצאין מבגד עצמו וקושרת אותן וסבכ' שבראשה חוטין יוצאין ממנה וקושרת אותם לאחוריה והכי משמע וחוטים של פסיקיא שהוא חוגרת שקושרות במתניה וחוטין יוצאין משני ראשיה שקושרת אותן. (שם סה) כל שהוא למטה מן הסבכה יוצאה בו. (שם פט) בגד קטן כסבכה. (ב"ב קמו) בייבא וסבכתא כבר פי' בערך ייבא. (כלים פכ"ד) ג' סבכות הן של ילדה טמאה מדרס של זקנה טמאה טמא מת של יוצאות החוץ טהורה מכלום פי' בל' ישמעאל וקאיאת ובלע"ז קי"ולה ושל יוצאות החוץ היינו הסודר שמשימות הנשים כשיוצאות לשוק (כלים פרק כח) סבכה שנקרע' אם אינה יכולה לקבל את רוב השער טהורה. פי' אם אינה מכסה רוב שיער האשה (ערובין עה) א"ר יהודה הסבך פי' גדיל סבכות. השביסים והשהרנים תרגום שביסיא וסיבכיא:

כ״זסבל [געזעלנשאפטס אינטערהאלט] (פסחים פט) אפי' סיבולת דלצוותא בעלמא פי' בני חבורה ההולכים ממקום למקום ואוכלין יחד (א"ב פי' סנבילי בל' יוני חבורה ואנשים נותנים סך ידוע לעשות משתה או לדבר אחר עיין ערך סנבול):

כ״חסבלונות [גשענק] (קידושין נ) אע"פ ששולת סבלונות (ב"ב קמו) השולח סבלונות לבית חמיו (גמרא) מהו שישלש בסבלונות פי' אם שלח סבלונות במאה מנה ואכל בבית חמיו בחצי דינר מי אמרינן אלו אכל בדינר זכי בבית חמיה בכל הסבלונות השתא דאכל בחצי דינר יזכו בחצי הסבלונות והוא הדין בשליש וברביע (א"ב פי' בל' יוני ורומי סינבול מין מתנה):

כ״טסבן [ארט פיינעטע וועב] (גיטין נח) שיגר לו בן ננס לרבי סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלה. סובני וחומס סובני כאמגוזא ופלגו אמגוזא. סלסלה ומלמלא כפיסתקא ופלגו פיסתקא מאי מלמלה דבר הנמלל ונמתח אמר הגאון הכין לישנא דגמרא (ערובין פז) בן ננס איקלע לקמיה דרבי ואמר דהאי לשון אחרת הוא ולאו לשון חכמים הוא ופי' סובני בגד דק מאד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בקליפת אגוז וחומס סובני בגד שמקפלין אותו ומכניסין אותו בחצי קליפת אגוז ודומה כי סובני שם האגוז בלשון זה וחומס חצי בל' זה וכן סלסלה שמו של פיסתקא והוא בל' ערבי פיסתקא. וכן שיגר לו קליפת אגוז שיש בה בגד וחצי קליפ' אגוז שיש בה בגד ופיסתקא שיש בה בגד. ומלמלה הוא מל' מלתחה שאם נמלל יהא קטן ואם נמתח יהא גדול ור"ח פי' סובני הוא לשון יון כגון סבניתא שמתעטף בה כשיוצא מהמרחץ כל אדם לפי כבודו וז"ש סלסלה ומלמלה כי אמגוזא ופלגי אמגוזא כי פיסתקא ופלגו פיסתקא יתכן שיהו בגדים דקים נתונים בקליפת אגוז הבאים מהינדי שהן גדולים ורבי' גרשם פי' לישנא דגמרא שיגר לו בונייס בן בונייס לרבי סובני וחומס סלסלה ומלמלה פי' סדינין דקין הרבה לצורך מלבושין וקורין הכי לשמות אותן סדינים סבני וכל כך דק שמקופל הוא שיעור אגוז ומלבוש ששמו חומס היה דק ממנו שקיפולו אינו אלא כחצי אגוז סלסלה ומלמלה היו כמו כן תכשיטין דקין שקיפול סלסלה כשיעור פוסתקא גרעיני פרי שקורין גלדנש. ומלמלה מחזיק קיפולו חצי פיסתקא דבר הנמלל ונמתח שהיה מפשתן טוב ודק וכשטווה אותו נמתח החוט כמו מאליו (שבת קמו) סבניתא אמר רבי יוחנן צריך לקשור שני ראשיה למטה פי' סדין שמתעטפין בה צריך לקשר שני ראשיה למטה שמא תפול ואתי לאיתויי למטה מכתפים צריך להתעטף ולקשר דאי לא מיחזי כמשאוי ובלע"ז סנדנ"י (בפסיקתא ויהי בשלח פרעה) אפי' סבניתא לא הוה יכול. (ירושלמי בפ' במה אשה) המטפחות סבניי' רברבן (א"ב פי' בל' יוני ורומי מין בגד):

ל׳סביס [לוטעס בלאט] (סנהדרין נט) מאי דודאים אמר רב יברוחי לוי אמר סיגלי רבי יונתן אמר סביס (א"ב בנוסחא כתיב סיבסוך):

ל״אסבסטי (עיין ערך סיוסטי):

ל״בסבע [זעטוגען]. (תרגום ישבעו לחם יסבעון לחמא):

ל״גסבקין [וואקס לעכט] (שמות רבה פ' ואתה תצוה) מה הנר הזה כשהוא דולק אפי' אלף אלפים קרינן וסבקין מדליקים הימנו פי' בל' רומי אבוקה עשויה מחלב פי' קורין בלשון יוני ורומי אבוקה של שעוה:

ל״דסבר [האפפנונג] (ערובין כא) שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים תלמוד לומר הדודאים נתנו רוח. (יומא עב) עצי שיטים עומדים שמא תאמר אבד סברם ובטל סכויים תלמוד לומר עומדים לעולם ולעולמי עולמים סבר שאנו סוברים שהקב"ה מחזירן לנו תלמוד לומר עומדים שוודאי יעמדו לעולם. ונתתי להם אחרית ותקוה סוף וסיבור ישכן בטח תרגום ישרי בסברא (א"ב ל' מקרא זה שברו על יי):

ל״הסבר [ערהאלטען] ואת החולה אחזק תרגום ולמרעיא אסובר והוא כלכל המלך והוא סובר. ויכלכלם ואליהם לא בא ואת העורבים צויתי לכלכלך שם הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך תרגום הא שמיא ושמי שמיא לא יסוברונך כולם קרובי ענין אחד הן:

ל״וסבר [ברעננען] ובערו והשיקו בנשק תרגום שגרין ומסתוברין:

ל״זסבר [אדער לאססען] (פסחים קיא) האי מאן דמסובר ולא משא ידיה פי' המקיז דם ולא נטל ידיו מפחד ז' ימים (ע"ז כט) חלא לסיבורי פי' חומץ יפה להקזת דם ומינוני לתעניתא ומי דגים קטנים מלוחים ליושב בתענית אם טובל בהם פתו יפה לו (יבמות עב) האי יומא דעיבא ויומא דשות' לא מהלינן ביה ולא מסוברינן ביה והאידנא דדשו ביה רבים שומר פתאים ה' (נדרים נד מעילה כ) סבר ואכל ציפרי פרח ליביה כצפרא (א"ב מלות אלו בנוסח' כתובות באות כ"ף ולא באות בי"ת):

ל״חסבר [פער שטאפען] (שבת קיא כתובות ו' בכורות כה) והאמר רב שימי ברבי חייא משמיה דרב האי מסוברייא דנזייתא אסור להדוקיה ביומא טבא פי' הגאון בשבת נזייתא כד של יין או של שכר ומסובריא הוא הנקב שעשוי להוציא בו יין בזמן שהיין יוצא משם אם בא לסתמו ולהדקו ואמר למנוע שפיכות יין אני מחכווין ובא לסתום הפתח קאמר רב דבהא מודה ר' שמעון וכן פי' ר"ח בסוף הפ' ולמעלה מזה הפ' (כתובות ו) פי' מגופת החבית העשויה ממטלת או ממוך וכיוצא בו אמר רב אסור לאמץ סתימתו דאתי לידי סחיטה והכא אע"פ שאינו מתכוין לסחיטה אלא למיגף פי החבית בלבד כיון שסחט אסור דלא כרבי שמעון לדברי שניהן האי נקב למעלה מן הכד הוא ועל כן אסרו חכמים להדוקיה אלא לשומו רפה למאן דאסר משום סתימת הפתח כגון שמהדקו נראה כמחבר למאן דאסר משום סחיטה ניחא ליה שיזוב היין בתוך הכד הלכך אסור אבל בנקב מן הצד כמו שיש לחביות שלנו לא אסרו להדוקי ביומא טבא ליאבד היין ואפילו אם יסחוט כיון שילך לאיבוד לא ניחא ובערך פסיק מפורש לענין דבר שאין מתכוין בגמ' דעביד בארעא דלאו דידיה דכיון דלא מטי ליה הנאה שרו:

ל״טסבר [מיינען גלויבען] בדניאל ויסבר להשניה זמנין ובגמ' מר סבר פי' חשב:

מ׳סבר [אנזעהן] אפי תרגום את פני לבן ית סבר אפי' דלבן (אבות פ"א). והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות:

מ״אסג [צוים] (ערלה פ"א) הנוטע לסייג ולקורות פי' לסייג לעשות גדר סביב כרמו ולקורות מגדל אותה נטיעה לעשות ממנה קורות (אבות פ"ג) מסורת סייג לתורה נדרים וכו' פי' הן סימנין שעשו חכמים לסדר התורה בפיהם מעשרות סייג לעושר כדגרסינן עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר נדרים סייג לפרישות התורה אמרה קרבן לה' וחכמים תיקנו כינוי נדרים קונם קונח קונס כדי שיהא פורש שלא לזכור ה' וי"א מעשרות סייג לתורה התורה אמרה מעשר דגנך תירושך ויצהרך וחכמים עשו סייג לתורה ליתן מעשר מן הירק. (בויקרא רבה בריש פ' ויתרון ארץ באחרי מות) סיגא למסג גנין במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ת"י סייגי כרמא סייג מן הכא וסייג מן הכא (א"ב ל' מקרא זה סוגה בשושנים):

מ״בסג [שמוץ שטויב] (בריש עוקצין) רבי אליעזר אומר אף הסיג של רצפית פי' העפר שעל שרשי הירק מצטרף שהוא שומר כדתניא עלה בתוספת' רבי אליעזר אומר הסיג של אשכול ושל רצפית מצטרף מפני שמשמר את האוכל:

מ״גסג [קופע] (דמאי פ"ה) אפי' מאותו הסוג (כלים פי"ו) הסיגים הגדולים פי' כלים שמכניסין בהן התבואה והן קופות גדולות שקורין סאין ואמר בבבא קמא סוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ:

מ״דסג [גאנג ארט] (שבת סו). לתרוצי סוגיא עבידא (תענית כה). מחיות ולא סגייה (שם י) סגיין מוהי (כתובות סב). לא מצי ההוא עכו"ם לסגויי בהדי ישראל (סנהדרין ס). סוגיא דשמעתא כחד מינייהו. פי' הליכת שמעתא כחד מינייהו כלומר מקשי ומפרקי אליבא דחד מינייהו ואזל הוא ופסק דינא כאידך דלא סוגיא דשמעתא כוותיה היינו טעה בשיקול הדעת ומה שעשה עשוי וישלם מביתו כולו שב במרצתם תרגומו כולהון מסגן ברעות נפשיהון:

מ״הסג [מעגליך] (כתובות נה). איבעיא להו ניזונת תנן כאנשי גליל דלא סגיא דלא יהבי לה (סוף סוכה) כיון דהני לא סגי דלא מאחרי והני לא סגי דלא קדמי פי' לא סגי אי אפשר (א"ב בנוסחאות כתוב כיון דהני מקדמי והני מאחרי):

מ״וסג (בכורות י). תני רב יוסף שלא יביא סיג לעזרה פי' כסף סיגים מעורב בשאר מתכות (בויקרא רבה זאת תהיה) ביום נטעך תשגשני ביום שנטעתי אתכם לי לאומה נעשיתם פסולת תסגסגי סגיסתון אפיא כד"א הגו סיגים מכסף כסף סגים מצופה על חרש תסגסגי שגישתון בי ויפתוהו בפיהם (א"ב הנוסחא קצת משונה):

מ״זסג [מעהרען] תרגום פרו ורבו פושו וסגו:

מ״חסגה [נאהמען איינעם פאגעל] (חולין סג). שמנה ספיקות הן חובה סוגא:

מ״טסגייגי [ווערבענע בלעטער] דערבתא ניסביב וניכול. (עירובין כט). פי' עלין של עץ ערבה:

נ׳סגל [איין בלומע] (שבת נ). תולתא סיגלי. (ברכות מג) סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים (סנהדרין צט) מאי דודאים לוי אמר סיגלי (א"ב פי' בל' יוני ורומי מין פרח ולו ריח טוב ולפי דעת רבים הוא הנקרא נרקס):

נ״אסגל [שאץ] (ב"ב נב). קיבל מן הקטן יעשה לו סגולה מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה רבה בר רב הונא אמר דיקלא:

נ״בסגל [וויינטרויבען] ויבואו עד נחל אשכל תרגום ירושלמי ואתו עד נחל סגולה הבשילו אשכלותיה ענבים בשלו סגולייא:

נ״גסגלגל [רונד] (שבת לא). מפני מה ראשן של בבליים סגלגל (נדרים סו). סגלגל הוא הדלת האחת גלילין תרגומו דדשא חדא סגלגלין. עגול סביב תרגום סגלגל סחור סחור ככף רגל עגל תרגום כפרסת רגלין סגלגלין:

נ״דסגלרון וסגלריין פירשנו בערך בקיון:

נ״הסגמטין [דעקע] (בריש מדבר רבה) והרבצתי אתכם בסיגמטין (ובמדרש ילמדנו) יש מסחא זאת ונוסחא אחרת בסבסטין פי' סיגמטין בלשון יוני מיני מצעות ופי' סבסטין בלשון יוני שלטונים ופי' מלה ויסב מלמד שהרביצם כדרך שהמלכים מסובין על מטותיהם:

נ״וסגמוס [טאפעל] (בילמדנו בריש וידבר) כותב על גבי אסגמוס כמה מיסא יש:

נ״זסגן [פאהרשטעהר] (סנהדרין קו) במעשה בלעם מסגני ושליטי אייזן לגברי נגרי פי' זונה שהיתה לסגנים ולבסוף לנגרים כך בלעם בתחילה נביא ולבסוף קוסם נגרים חרשים. ויש אומרים נגדים מושכי הספינה (יומא מח) סגן ומשיח שעבד (שם לז) סגן מימינו וראש בית אב משמאלו. (ירושלמי) חמשה דברים היה סגן משמש אחד הסגן מימינו שני הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך ג' בתמיד אחז הסגן בימינו והעלהו ארבעה הניף הסגן בסודרים חמשה לא היה מתמנה בכהונה גדולה עד שהוא נעשה סגן ואת כהני המשנה דיאשיהו תרגומו סגן כהניא (א"ב ל' מקרא זה ויד השרים והסגנין היתה במעל):

נ״חסגנס [צייכען, פאהנע, זיגעל]. (בב"ר בסוף פ' ו). ספר משנה תורה היה סיגנוס של יהושע פי' דגל סגנס (בילמדנו שתי חצוצרות) לגיון שמרד במלך מה עשו הסניגורים נטלו סגנים וברחו כך משה ראה שכפרו ישראל ועשו העגל נטל אהלו וברח ומשה יקח את האהל. פי' בל' רומי נס ודגל:

נ״טסיגנון [צייכען]. (סנהד' פט) אין סיגנון אחד עולה לכמה נביאים כלומר דבר אחד לכולן וכולן מתנבאין בסיגנון אחד כדכתיב עלה ויתן ה' ביד המלך שמע מיניה אינה כהוגן זה פי' שאין שני נביאים עולין בסיגנון אחד. סגניות (בילמדנו ותן שמה מלא העומר מן) ויהם הממם עירבבם נטל סיגניות שלהן ולא היו יודעין מה היו עושין מסתבר ענין חכמה ודעת כמו סגנון שאמרנו (א"ב פי' בל' רומי סימן רושם ואופן וגם פירשנו נס ודגל):

ס׳סגניות [קארב] של עלין טהורות. (כלים פי"ו) פי' עושין כמין קלת קטן מן עלין ומכניסין בה פירות ואינן אלא כלי עראי וסגנית עיקרו נס סוגה בשושנים:

ס״אסגוס [גראבער מאנטעל]. (שם פ' כט). ממי הסגוס (אהלות פי"א. שם פט"ו). סגוס עבה וכופת עבה בכל הבגדים (נגעים פי"א). סגוס שנראה בו נגע פי' סגוס בל' ישמעאל ברניס ובל' לע"ז כפה ושל צמר היא וכולה ציצית כמו עור בהמה כמפורש באותו דנגעים רבי אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה באריג ובמוכין ומוכין בל' ישמעאל איתקא וי"א סגוס הכסות שעל גבי המטה ובלע"ז קיצ"ו (א"ב פי' בל' יוני ורומי אדרת שער):

ס״בסגע [פיעל] מהמון רשעים רבים תרגומו סגעא הון יוסיף ריעים רבים תרגומו מזלא מוסיף חברים סגיעי רבים יחלו פני נדיב תרגומו סגיעי דמשמשין קדם רבה זה ע' במקום א' (א"ב אולי מדלא גרסינן שתרגום הון מדל):

ס״גסגף [פייניגען] (ב"ר פס"א) אין היחיד רשאי לסגף עצמו אין איצטרכיא עמו מסתגף כבר פירש' בערך א' (א"ב תרגום לענות נפשו לסגפא נפשיה):

ס״דסגר [פער שליסען אויס זאטץ] מצורע מוסגר מן והסגירו הכהן (א"ב תרגום נגע צרעת מכחש סגירו):

ס״הסגר [איין ארט צוים] (שבת נא) חיה יוצאה בסוגר פי' אפסר:

ס״וסגרון [זיך פערבינדען מיט איין שוואסר] (מדבר רבה פ' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת) כל מי שכותב את עצמו סגרון למלך פי' בל' רומי סקרון איש מלחמה הנשבע לעשות כפי יכלתו צווי השררה וכל אנשי צבאות רומי היו נשבעים שבוע' זאת:

ס״זסד [געהיימניס] סוד העיבור מפני מה נקרא סוד העיבור מפני שב"ד לא היו מגלין אותו אלא למזומנין לעיין בדבר זה:

ס״חסד [זאלבע]. (שבת עח). סיד כדי לסוד קטנה שבבנות פי' סיד עושין אותו מן שמרים תולין בתוך החבית העופרת ומתלבן ובלע"ז יירוסא ופסולת הסיד מערבים בו מלח ומניחין אותו באור בלא מים ימים רבים ונעשה אדום ונקרא מיניאו:

ס״טסד [פלאסטער] (שם קכד) רב מרי הוה ליה הנהו בי סדוותא בשמשא (כתובות סא) אביי מנחא ליה אפומא דכובא רבא אבי סדיא (ברכות נו) פטר חמור דקאי אאיסדן כבר פי' בערך אסד:

ע׳סדה [פרוס] (ברכות נח) היה יושב בספינה או בסדה פי' משיבין עצים שתי וערב על המים עד שיעשו מגדל ויעלו עליו בעלי המלחמה וי"א כשיש להם עצים גדולים ולא יחזיקום הספינות יאסרו אותם חבילות גדולות וישימו נס עליהם ויוליכום ברוח עד המחוז כמו דובר ורפסד (ירושלמי) היא

ע״אאסדה היא אסכדיא היא רפסודות ונביאם לך רפסודו' עד ים יפו ויש מהן בערך אסד:

ע״בסדום [שטאדטס נאמע] (ב"ב יב) תרתי ארעתא אחדי ניגרא אמר רב יוסף כגון זה כופין על מדת סדום והלכתא כרב יוסף בסדום ענין ומחצה עי' סדום הא דאמרן. ענין (שם קלז) עד מתי חוזר רבא אמר כל זמן שיושבין רב יוסף אמר כל זמן שעסוקין באותו ענין. מחצה (שם קמג) ההוא דאמר לדביתהו נכסי לך ולבניך אמר ר' יוסף קנתה מחצה:

ע״גסדן [שטאמם ווארצל] (בריש כלאים) אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה (ערכין יד). דתנן (ב"ב עא) ר"ש אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב כ) בתולת שקמה שלשה טפחים וסדן השקמה שני טפחים פי' שרש שקמה (ב"ק יב) התם סדנא דארעא חד הוא הכא מפסקי (קדושין כז) התם גופין מוחלקין הכא סדנא דארעא חד הוא פי' גוף הקרקע כגון סדן השקמה (פסחים כח) נגרא בסדניה יתיב מדוויל ידיה משתלים פירוש אומן שחוקק העץ שהוא סדן לעשות כבלים ברגל לסוף משימין אותו ברגליו ויש ששונין סדאה מל' יושב בספינה או באסדא ומפרש שניהן כמין כבלים שנותנין ברגלי הכלואים בבית הכלא:

ע״דסדן [אמבאם] (ב"ר פ' כ"ט ויאמר ה' אמחה את האדם ובויקרא רבה זאת תהיה פרשת וזכור את בוראך) נתנו על הסדן והכהו בפטיש נחלק הסדן (שבת קב) אף המכה בקורנס על הסדן פי' חתיכת ברזל גדולה שמרדדין עליה ברזל וכל כלי מתכו' ובלע"ז אנקודנ"י (א"ב פי' בל' יוני עץ עב וחזק תקוע בארץ):

ע״הסדן [ראד] (סוטה יא) אמר להן מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע עושה מלאכה על האבנים תרגום על סדנא (חולין טז) לא קשיא הא בסדנא דמיא הא בסדנא דפחרא כבר פי' בערך מיכני. (פסחים צד). ודלמא כסדנא דריחים אי נמי כצינורא דדשא פי' כמו הסדן הזה אע"פ שסובב הגלגל קבוע בו עולה ויורד ב' קצוות הסדן במקומן נראים לעולם אין הדרומי נראה בצפון ולא הצפוני בדרום א"נ בצינורא דדשא והדבר אחד זה פי' ר"ת ז"ל. ס"א בבוצינא דריחים וכבר פי' במקומו מפי רבי גרשם ז"ל:

ע״וסדן [ברייאהויז, מיהלע] (שם קיג) תמרי בהילוזך לבי סדנא רהיט פי' בכליך תמרים רוץ ושים אותם בכלי שעושין בו שכר כלומר עשה מהן שכר מאי סדנא סודנא וגמילות חסדים פי' סוד נאם כלומר ריוח יפה ויכול לעשות חסד וליתן לעניים לשתות. ס"א סועדנא כלומר עוזר יעשה לבעליו להתעשר:

ע״זסדן [ביערברייער, ווייזר] (ברכות מד) אמר ליה אביי לרב פפא סודני אנן תברינן ליה בחמרא ובבשרא. (מנחות עא) א"ל סודני בשדה כתיב (נדה יב). א"ל סודני לא מיגניא באפיה פי' ירא שמים כדכתיב סוד ה' ליריאיו:

ע״חסדן [פיינע אינדישע ליינוואנד]. (מנחות מא) א"ל קטינא סדינא בקייטא סרבלא בסתוא ציצית מה תהא עליה תשובת הגאונים ושפירשתם מצאנו בתשוב' דעבדי תקנתא לאחותי חוטי דכיתנא במאני דעמרא חס ושלום לא התירו לעולם כך ולא תעשו כך והא דרבא דאמר צמר ופשתים פוטרין במינן ושלא במינן ליתא מן קושייתא דמלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי בסדינא ואי סלקא דעתך אפשר למירמי חוטי דכיתנא רב קטינא מאי טעמא לא רמא חוטי דכיתנא ומלאכא אמאי לא א"ל רמי הלכך לא אפשר (נדה סא) הביאו לו סדינין שראן במים ופרשן עליהן מקום טומאה ניגב מקום טהרה לא בדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות:

ע״טסדק [שפאנטן]. (פסחים מה) ויקרעה לשנים עשר קרעים תרגום וסדקה לתרין עשר סידקין: (ערובין נג) אנן כמלא מחט סידקית פי' מחט דקה דמאחין בה הנקבין שבבגד והסדקין:

פ׳סדקי [גטטריידע. מארק] (בריש מדרש רות והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה פירוש סידקי בל' יון אוצר של תבואה):

פ״אסדר [שלייער] בילמדנו בפ' אם בחקתי כיון שיעלו הסידורין ויעטפו אותן הן נעשין שוין הן נדין ואומר לו שירה יתרועעו אף ישירו:

פ״בסדר [שווייסטוך] (שבת מט) חזייה דפריס דיסתודרי (שם עז). סידרא סוד ה' ליריאיו פי' יראי ה' יוצאין בו כדגרסינן (פסחים קי) סודריה דמר כדרבנן ויתן על פניו מסוה תרגום ירושלמי סודר (א"ב פי' בל' רומי מטפחת מיוחדת להעביר הזיעה גם למין מסוה וצעיף אומרים כן):

פ״גסדר [ארדענען איינריכטען]. סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא (כתובות קו) פי' משניות חיצונות הן ורבה הוי ג' בבי ול' פירקין וזוטא יב פירקי ודאמרי בגמ' תני דבי אליהו כלהון בגווייהו. (פסחים קה) סדרנא אנא פי' מסדר הלכות (סוטה יד) מפורש סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחה וכו' (ב"מ קיד) כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב פי' מעריכין נכסי הלוה ואם הוא עני אע"פ שאינו נשלם החוב כולו אין נוטלין כל מה שיש לו אלא משיירין לו לפי כבודו כגון מפץ לעני ומצע לעשיר כך מסדרין בערכין כשאמר ערכי עלי ואינו עשיר שיתן כמה שכתוב בתורה עומד לפני הכהן ומעריכו כדכתיב ואם מך הוא מערכך וגו' ע"פ אשר תשיג יד הנודר ואם מסרב ליתן מה שמעריכו הולך שליח ב"ד וממשכן אותו דתנן בערכין חייבי ערכין ממשכנין אותן וכשהוא ממשכנו אינו נוטל כל מה שיש לו דתנן אע"פ שאמרו ממשכנין אותו נותנין לו מזון ל' יום וכסות י"ב חדש ומיטה מוצעת וסנדליו ותפילין לו אבל לא לאשתו ולבניו עיקר סידור בערכין כתיב דכתיב ואם מך הוא מערכך מפרש בגמרא החייהו מערכך ויש ששונין מסרדין פי' משיירין כגון ובשרידים אשר ה' קורא (נדרים סה) ש"מ אין מסדרין בבעל חוב:

פ״דסהר [צוים]. (שביעית פ"ג) המדייר את שדהו עושה סהר (ערובין יח) דיר או סהר או חצר פי' כמו סהר לשון היקף והוא חצר שאין לה. תקרה:

פ״הסהר [מאנד]. (מגלה יג)הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר ע"ש איסתהר כלומר יפה כלבנה ירח תרגומו סיהרא (א"ב עיין ערך אסתיר):

פ״וסהרון [שטוק אין פארם איינם מאנדעס] בירושלמי דשבת פ' במה אשה השביסים והשהרונים מיינקיה כמד"א ואת השהרונים אשר בצוארי גמליהם והם מניכא דדהבא (א"ב בנסחאות כתוב עונקייה מל' וענקים לגרגרותיך):

פ״זסווח [שוויממער] (יומא עז) קורין לשייטא סוותי (א"ב בנוסחא כתוב סייחא):

פ״חסוון [קאטה] כטיט חוצות תרגום כסוון שוקין לשומו מרמס כחומר חוצות דמיכה ודזכריה (א"ב עיין ערך סן):

פ״טסווסטי [ארטעם נאמע] (ערכין יד) בפרדסות סווסטי פי' מקום ידוע הוא בארץ ישראל שהוא יפה ביותר (א"ב הורדוס המלך בנה עיר שומרון החרבה ויקרא לה סווסטי או סבסטי לכבוד קיסר אבגוסטוס אשר היונים קוראים לו סווסטוס וטעם מלה זו איש נכבד ראוי שישתחוו אחרים לו):

צ׳סוור [צוזאממען שטעללען] (אהלות פ"ג סוכה כז) וכן נדבך של אבנים וכן סוור של קורות (ביצה לא) אין מבקעין עצים מן הסוור של קורות פי' מוכרי העצים והקורות מתקנין אותן א' על א' סדורים שלא יתעקמו. ס"א צבר של קורות פי' קורות צבורות זו על זו. (א"ב בנוסחא כתוב סואר):

צ״אסוורק [האנדשוחא] (כלים פכ"ט) שני סוורקים חלוק אחד פי' עדילרין (שבת קב) שני סוואריקון ס"א ספרוקין ופירשנו במקומו:

צ״בסוי [זעהן]. (כתובות סב) סוי לבה ופרח רוחה פי' רש"י ראה לבה ולי נראה מענין מסוה כלומר שנכסה ונדחק לבה:

צ״גסח [רעדן] (אבות דר"נ פכ"א) שיחת הילדים גמ' שיחת הילדים כיצד מלמד שלא יתכוין אדם להיות יושב ושונה בתוך ביתו שמשיח עם בניו ועם בני ביתו ונמצא בטל מן התורה וכתיב לא ימוש ספר התורה וגו' וישיבת כניסיות של עמי הארץ שלא יתכוון לישב עם יושבי קרנות בשוק שכ"ז שיושב עמהן נמצא בטל מן התורה שנא' אשרי האיש אשר לא הלך וגו'. שיחת דקלים פי' בתשובות יום שאין בו נשיבת רוח במקום שבנ"א בקיאים פורסין סדן בין הדקלים ואין מתנענע ועומדים בין ב' דקלים הקרובים זה לזה ורואין איך ינועו חריותיהם זה אצל זה יש בו סימנין שמכירין בהן הבקיאין כמה דברים ואמרו ממר אברהם גאון שהיה בשנת אלף ק"מ לשטרות שהיה מכיר בשיחת דקלים (ברכות נא) אין מסיחין על כוס של ברכה פי' כי שקיל ליה לאלתר מברך ברכת המזון (סוכה כא. ע"ז יט) מניין שאפ' שיחת חכמים צריכה תלמוד ת"ל ועלהו לא יבול פי' עלי האילן נקראים שיחים דכתיב תחת אחד השיחים כמו שנקראו ד"ת שיחים דכתיב והקיצות היא תשיחך:

צ״דסח [אומפלוטה] ולחומם כגללים תרגום ונבלתהון כסיחתא (א"ב פי' בל' יוני צואה):

צ״הסח במגילת איכה סלה כל אבירי א"ר אבא בר כהנא בבורגיא צווחין לסחותא סולתא (א"ב בנסחאות כתוב בבר גמזא צווחין לטאתא סרקי וכל הנוסחא מלאה טעיות):

צ״וסח [וואשען] (תרגום כי אם רחץ בשרו במים אלהן אסחי בשריה במיא):

צ״זסח [אומפערהאנטי, אויס רייסען] (סנהד' צז) שלשה באים בהסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב כל' מקרא זה בית גאים יסח ה' ענין עקירה:

צ״חסחט [אויספרעסן] (מעשרות פ"ז) הסוחט זיתים (א"ב ל' מקרא הוא ואשחט אותם אל כוס פרעה):

צ״טסחם [קנארפעל] (פסחים פד) ראשי כנפים והסחוסין (בכורות לז) שוחטין את הבכור נפגמה אזנו הן הסחוס פי' אותו של מעלה מן האזן או בדל אזן תרגום או הסחוסים דאודן (א"ב פי' חלק החי קשה וארציי אך לא כעצם ויש סחוסים בחי קטן אשר יתקשו לעצם כשיתגדל כידוע לרופאים ופי' ראשי כנפים הם סופי הבשרים נקבצים מבשר וגידים לעשות התנועה וגם הקשרים אשר הם סביב הפרקים ובנוסחאו' דידן כתוב תסחוס):

ק׳סחן [בוים] (ב"ב עח) מקרית סיחון מקרית הצדיקים שנקראו שיחים פי' סיחון מל' סיחין והוא אילן כדכתיב תחת אחד השיחים וכתיב וכל שיח השדה ונמשלו הצדיקים באילנות שנא' צדיק כתמר יפרח וגו' וכתיב והוא עומד בין ההדסים א"ר יוחנן אין הדסים אלא צדיקים כדכתיב ויהי אומן את הדסה וכתיב אחזה בסנסיניו ואמור רבנן אני אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסיניו ולא עלתה בידי אלא סנסן א' ומנו דניאל חנניה מישאל ועזריה ועל זה המדרש אמר מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו סיחין:

100

ק״אסחף [איבער שטירצען] (שבת סו) סחופי כסא אטיבורא בשבתא שפיר דמי פי' מי שבלט טיבורו חוץ ממעיו או ניקב מניחין כוס קטן על טיבורו כדי שלא יבלוט ויתבקע ומניחין אותו עד שיתרפא. פ"א כופין פי הכוס על טיבורו למי שחש במעיו (שם קי) ליסחוף דיקולא ארישיה וליהדקיה פי' ישלשל דיקולא בראשו למטה בגופו עד שיעלה הנחש על הדיקולא (שם קכא) הוה שרי חיספא קמי ריש גלותא איתו מנא סיחפו עילויה (פסחים מ) חצבא דאבשונא סיחפא שרי פי' אם מטה הקדירה לצידה מותר (ביצה כג) סחופי כסא אשיראי פי' מהפך כוס שיש בו ריח על בגדי משי (סנהדרין קד) אובלא דקצרי סחף רישיה ליה (ע"ז עו) סחיף ליה אפומייהו (שם נא) מצא בראשו דסחיפא ליה משיכלתא ארישיה (נדרים נא) שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה ארישיה (חגיגה טז) כתרי גלימי דסחיפי אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפו אהדדי פי' שמפורשין זה מעל גבי זה ואעפ"כ אינן מודבקין (חולין ח) לא ניסחוף איניש כפלי עילוי בשרא פי' לא יניח ויש מפורשים לא ימשוך כעין סיכוך כסלים על גבי בשר שמא יזוב מן לחלוחית הלב שעל הכסלי' ויבלעהו הבשר ומקשינן אם אתה חושש לזה יהא בשר שעל הכסלים אסור לעולם כי זה מן החלב ובולעים אותם הכסלים ופרקינן קרמא מפסיק בין החלב לבשר:

101

ק״בסחף [פערלארן ווערדן] (כתובות יב) ונסתפחה שדך מן מדוע נסחף אביריך כלומר נפסדה ונאבדה למזלך:

102

ק״גסחף [שלאג] (ע"ז טו) בשלמא כלי זין דקטיל בסחופיה פי' דרך מרוצתו מכה בידו מחמת כחו והורג (חולין נב) ומחייה לדשא בסיחופיה פי' הכתה הדלת מחמת כחה בצפורניה:

103

ק״דסחף [שפיז] תרגום וכידון נחשת ומסחפא דנחש:

104

ק״הסחק [אפען] (ערובין ד) הללו שוחקות והללו עציבות פי' שמודדין בטפח שאצבעותיו פתוחות כי היכי דטפיאן פורתא (סוכה ה) עושה לה טפח סוחק. (ערובין פג) רבי יוסי אומר שתי בצים סוחקת פי' האצבעות סדוקות מרווחות כדרך השוחק שפוסק שפתיו והעצב מדביקן (א"ב בנוסחאות כתוב שחק בכלהו ולא סחק):

105

ק״וסחר [האנדלס מאן] (שקלים פ"ח) מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה (סנהדרין קז). למה דוד דומה לסוחר כותי פי' שמוכר פרקמטיא שלו ומחזר על הלוקח להוסיף לו פרוטה כך דוד בתחילה שגיאות ולבסוף מנסתרות ואח"כ גם מזדים במדרש תלים הכותים הללו יודעים לסבב על הפתחים ואומרים רבוני הב לי בצלא יהיב ליה אומר לו בצלא בלא פיתא נסיב ליבא יהיב ליה פתא וכו':

106

ק״זסחר [רינד העראם] סביב תרגומו סחור סחור (א"ב וקרוב לענין זה תרגום וישבו לאכל לחם ואסחרו למיכל לחמא כי המסובי' יושבים סביב לשלחן):

107

ק״חסט [בעוועגן] (חולין כד) שני חצאי זתים שהן תחובין בקיסא והסיטן (ב"ב ט) כמה יהא הסיט נבלה יוכיח דמטמא בגדים ואין מטמא אדם (זבין פ"ה) המסיט את הזב או שהזב מסיטו והנושא תרגום ירושלמי דייסיט. פי' הסיט כדאמר ר"ל קנה בקומטו של טהור ונגע בזב טמא וזהו הסט משא"כ במת והסט גופו נדנוד בל' הקדש ומי שנשא כלום כבר הסיטו שהנושאה מסיטה לפי שמתנדנדת בכחו ועיקרו בל' לע"ז אסטיי"רי:

108

ק״טסט [שפאננע] בסוף ערלה הצובע מלא הסיט (שבת קה) הצובע והטווה שיערו כמלא רוחב הסיט כפול גמרא רב יוסף מחוי כפוף וכבר פי' בערך כף. פ"א סיט פשוט שני חלקים של זרת סיט כפוף ד' אצבעות בגודל והוא אוליינא שית בזוטרתי:

109

ק״יסטדא [צו נאמע] (שם קד). (סנהדרין סז):

110

קי״אסטיו [גאללעריא] (שבת ו) העבירו דרך סטיו הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו (פסחים יג. סוכה מה. שם נג) פי' זו היא איצטוות שפירושו במקומו. פ"א סטיו עצמו ברחבה שיש בה עמודים הוא ועומד בר"ה ובכרמלית הוא דקאמר אבל ים ובקעה ואסטוונית והכרמלית ר"מ איסטוונית מקום ספינות המלך שכך קורין לספינות המלך בל' ישמעאל איסטין: (שבת קמב) שכחו דיסקיא מליאה מעות (א"ב פי' סטואה בל' יוני בנין עשוי לטייל תחתיו למחסה מזרם ומשרב): סטטיאה כבר פי' בערך דונטיבה:

111

קי״בסטטיונר [פוסטען. אויף זעהר] (ב"ר פ' כ"ז). ויהי נח בן חמש מאות שנה אבל לעתיד לבא עושה מלאך המות סטטיונר שלהן (ובילמדנו פ' שלח לך פ' עד אנה) אמר הקב"ה אם יבא מלאך ויאמר לי על חנם בראת אותי בעולם אני אומר סטטיונר בראתי אותך על אומות העולם אבל על בני אין אתה שולט פי' שליט הוא לפי עניינו (א"ב פי' בל' רומי צופה עומד על מצפה):

112

קי״גסטכטין [האאר זאלבע] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פ' מה יתרון) א"ל לא אנא חכים לך ולאבוך מכפר קרינוס דהוא ספר ובלנאי והוא עביד סטכטון והדין זוגא דיליה פירוש תמרוק שמשימות הנשים להשיר את השיער הוא היה עושה אותו ועיקרו סטכת כדאמרינן ביה סכין אותו שמשיר את השיער (א"ב פי' בל' יוני מי אפר להשיר ולנקות את השער ובנוסחאות דידן נשמטו מלות והוא עביד סטכטון):

113

קי״דסטכת [פיינער עהל] (שבת פ. מגילה יג. מ"ק ט מנחות פו) מאי שמן המור רב הונא אמר סטכת פי' מירא דכיא (א"ב פי' בל' יוני ורומי צרי הנוטף מעצי המור וגם שמן המור היוצא מן המכבש. תרגום ששה חדשים בשמן המור שתא ירחי בטכסתי והוא טעות או הוחלפו האותיות כמו שהוחלפו בספסל ובעל המתורגמן לא דקדק):

114

קי״הסטלא [וואסר קרוג] ירושלמי בפ' כירה רבי יצחק רובה על מיסחי עם ר' א"ל מהו ליתן צלוחיתא גו עגלתא א"ל תנה גו סטלא פי' עגלתא אגן סטלא קורין בל' ישמעאל לספל (א"ב בל' רומי כד ודלי):

115

קי״וסטמתא [פעראברערעדנס, צייכן] (ב"מ עד) האי סיטומתא קניא פי' חותם שטובעין בו הסוחרים על העיסקא (א"ב פי' סיטומתא בל' יוני כל מין סיען ובפרט העשוי מדעת שניהם)

116

קי״זסטן [געטריידע קויפער] (דמאי פ"ב) הסיטונות ומוכרי תבואה (בכורות כה ב"ב פח) הסיטון מקנח מידותיו (כלים פרק יב) שלשלת של סיטונות טמאה (ב"מ מא) נתנה לסיטון מעל פי' סיטונות מוכרי קטניות ושמן פ"א בעלי חנויות פ"א חנווני המוכר חיטים וכך בלשון יון סיטון:

117

קי״חסיטון [פאנצער] תרגום בפסוק ויקרא אריה על מצפה קל משריין אתיין בסטוניהון:

118

קי״טסטוני (ב"מ קיז) וסטיני אמר רבי שמעון בן לקיש לא נהירא לי גרסא זו עיין ערך קר:

119

ק״כסטסימה [פערשידענע שפייזען] (בילמדנו בריש וישב יעקב) אמר דוד אפילו יהו לי פטומות וסיטיסימה בחוצה לארץ לא יהא לי סיפוף של חרובין בחרתי הסתופף בבית אלהי (א"ב פי' בלשון יוני ספוק מאכל):

120

קכ״אסטף [אויף שפרינגען] (דמאי פ"א). חוץ מן המוסטפות פי' שנבשלו באילן עד שנתבקע מאליהן:

121

קכ״בסטיפה [בלוט. פלוס] ירושלמי דשבת פ' ר"ע שכך אשה סטיפה מושחת ממנה והיא מתרפאה נראה שהיא אשה שוטפת דם:

122

קכ״גסטר [אהרפייגען] (ב"ק צו) סטרו נותן לו ר' זוז (סנהדרין נט) אמר ר' חנינא בסוטר לועו של ישראל (ע"ז מג) מצא גוי גדול אמר לו בטלה ולא ביטלה סטרו וביטלה (נדה כה) משל לאדם שסיטר את חבירו והחזיר פניו לאחוריו (שם ל) ליום ארבעים בא מלאך וסטרו על פיו (בילמדנו בפרש' ואלה המשפטים) ת"ד לא תשנא את אחיך בלבבך יכל לא תסטרנו ולא תקללו ת"ל בלבבך פי' הכאה ביד על הלחי:

123

קכ״דסטר [זוים] (שבת קלד) נהפכינהו לסטריה אבראי פי' שפת חתיכה של בגד (נדה נו) בסיטרא נמי בדיק בסיטרא זמנין דלא מתכבס פי' שפת החלוק לפי שהוא כפול אינו מתכבס יפה ואומר קודם כיבוס היה זה הכתם:

124

קכ״הסטר [זייטע] (שבועות מב) הנהו סטראי ננהו פירוש מצד אחר הוי אילן זוזי (א"ב תרגום מצד ההר מזה מסטר טורא מכא ובדניאל ולסטר חד הקימת):

125

קכ״וסטר [לוהן] וכשכיר יקוה פעלו תרגום והיך אגירא דמוריק סועריה:

126

קכ״זסטרטיוטין [קריגם העטר] מדרש שמות רבה פ' החדש הזה לכם בשר ודם מכתיב לו סטרטיוטין כדי ללבוש קסדה ושריון פי' בלשון יוני אנשי מלחמה עיין ערך אסטרטיא:

127

קכ״חסטרומסין [בעט דעקען] מדרש קהלת פסקא מה יתרון ואית דאייתי סטרומסין פירוש בלשון יוני מצעות:

128

קכ״טסטריליא [נאמען איינער פייערטאג] (ע"ז ח) קלדנא וסטרנליא פירוש בירוש' שנאה טמונה שונא נוקם נוטר היך מה דאת אמר וישטום עשו א"ר יצחק בר"א וכו' (א"ב פירוש בלשון רומי יום אידם בסוף השנה היו עושים חג לאליל שבתאי ואז היו שולחים מנות איש לרעהו):

129

ק״לסיב [בעשליסען] (ב"ר פ' ויאמר שלחני כי עלה השחר) שיצת סיבת לא אשלחך פירוש סיימת כלומר דברת כבר:

130

קל״אסייבא [שווארץ] (נדה כ) עולא אמר כלבוש סייבא. ס"א סיוהא פי' כל אותו מקום שהוא כחרת (א"ב עיין ערך סיינא):

131

קל״בסייח [מויל עזעל] (שבת קכ) ומדדין עגלים וסייחים (ב"ב עח) מכר החמור מכר את הסייח (גמ') אמאי קרו ליה סייח שמהלך אחר סיחה נאה (ע"ז יד) אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחין (ר"ה ג) הוא סיחון הוא ערד סיחון שדומה לסייח שבמדבר פירוש שהוא קל ברגליו וסייח הוא ערוד ופירושו במקומו:

132

קל״גסיוט [שרעק] (יומא כב) חזא רב נחמן סיוטא בחלמיה (ב"ק לז) מהו דתימא האי שופר קמא סיוטא בעלמא הוא דנקיט ליה פירוש פחד:

133

קל״דסייט [רויב פויגל] תרגום ירושלמי וירד העיט וכד נחת סייטא:

134

קל״הסיים [ערגענצען] (ב"מ עו) לא סיימוה קמיה (ב"ב עג) ור' אמי סיומיה הוא דלא סיימיה קמיה פי' לא השלימוה לפניו כלומר אמרו לפניו שקיבלם ולא ביררו לפניו שפיזרם לגוים:

135

קל״וסיים [בלינדמאכען] (תרגום בפסוק מצאוני השומרים וסימו ית עינוהי פירוש עוורו מלשון סומא עיין ערך סם):

136

קל״זסיים [אנלעגען. בעקליידען] (תענית כב) חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאניה אוכמי פי' מנעלים שחורים:

137

קל״חסיים [בעצייכענען] (ב"ר) וסיימן אותם ועמדו חכמים גדולים בישראל פי' ענין סימן:

138

קל״טסיים [אנלעגען] תרגום היחתה איש אש בחיקו דלמא סיים בר נשא נורא בעוביה:

139

ק״מסיין [העלם] (שבת קיט) זבנינהו לכוליה נכסיה וזבן בהו מרגינתא אותבה בסיינא (שם קלח) סיינא שרי והמניא אסור פי' סיינא כובע שמשימין בני אדם בראשיהן יוצא כמין פסל מן הראש כשיעור טפח הן חסר הן יתר ומאהיל על הפנים שלא יכם השמש וכשהוא מהודק ביותר ואינו נכפף בבגד חשוב הוא כאהל ואסור אפיק בגלימיה טפח שנתעטף בטליתו והוציא מראשו על פניו טפח:

140

קמ״אסייגא [שווארץ] (נדה כ) בלבושא סיינא פי' לבושא אוכמא זה פי' רבינו חננאל ז"ל וזו גמ' שלי וגמרא שלנו סייבא וכבר פי' הפרק מפי ר' גרשום ז"ל (א"ה וגמרא שלנו סיוא):

141

קמ״בסיינק [איינע מינצע] (כתובות סז) שבעה אלפי דינרי סיינקי פירוש מטבע פלוני כגון סלע נרונית:

142

קמ״גסייע [העלפען] תרגום וה' עזרני וה' סייעני:

143

קמ״דסייף [שווערד, דעגען] (שבת סג) ולא בסייף אי סייפך עלך ספרא כאן ס"א זיינך וכבר פירש במקומו (כלים פי"ג) הסייף והסכין תליך וקשתך תרגו' סייפך וקשתך. (בספרי בוהיה עקב תשמעון בפיסקא ארץ אשר ה' אלהיך נותן לך) עט וסייף ירדו מן השמים ואומר להן אם אתם מקיימין התורה בזה אתם ניצולין מזה ואם לאו אתם לוקין בזה והיכן פירושו ויגרש האדם כיוצא בו רבי שמעון בן יוחאי אומר ככר ומקל ירדו כרוכין זה בזה מן השמים ואומר אם אתם עשיתם התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו והיכן פירושו של דבר דכתיב אם תאבו ושמעתם טוב הארן תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו והיינו דאמר (ע"ז י) אי ספרא לא סייפא אי סייפא לא ספרא:

144

קמ״הסך [שמירען, זאלבען] (בריש דמאי) שמן לסוך בו את הכלים מן וסוך לא סכתי:

145

קמ״וסך [נאהטדורפט, פערריכטען] (יומא כח) כל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים מן ויבא שאול להסך את רגליו פירוש יציאת הגדולים הוא ובעלי מקרא פירשו שפיכה יציקה ומער:

146

קמ״זסך [צווייג] (ב"ק קיד) אבל לא יקוץ את סוכו (סוכה יג) סוכי תאנים ובהם תאנים פירוש אמירי תאנים וכן פי' סוכה שריחה רע (ב"מ קה) כדכתיב באבימלך ויכרות סוכת עצים:

147

קמ״חסך [היטטע] (מעשרות פ"ג) סוכת גינוסר סוכת היוצרין פירוש סוכת עושי כלי חרס (נזיר כד) אבל הסככות והפרעות מפרש בגמ' ובריש מביאים (אהלות פ"ח) אלו הן הסככות אילן המיסך על הארץ פרעות אבנים היוצאות מן הגדר. (סנהדרין סד) הנודר בשמו סכות בנות ומאי ניהו תרנגולת פירוש תרנגולת שמסוככת על בניה ירושלמי (ע"ז פד) סכות בנות תרנגולתא ואפרוחיה:

148

קמ״טסך [אויס זיכט] (סוכה מג) שמא תאמר אבד סברן ובטל סוכויין ויש מהן בערך סכר. רב עוד יוסף בני חי תרגום ירושלמי סכיית למיחמי ראה פניך לא פללתי לישועתך קויתי ה' הבט דרך ים ויעל ויבט תרגום וסליק וסכא בריש ויקרא רבה אבי סוכו זה היה אבי של כל הנביאים שהיו סוכין ברוח הקדש בערביא צווחין לנביא סכיא:

149

ק״נסך [בלינד זיכטיג] (בכורות מה) סכי שמש והזגדום גמרא תני סכי שמש פירוש שאינו יכול להסתכל בשמש:

150

קנ״אסך [וועבען] (שבת עג) הצובעו והטווה והמסיך מן שבע מחלפות ראשי עם המסכת:

151

קנ״בסך [סוממע. צאהל] (ע"ז יט) סך קרי פלסתר פי' חשבון של יעקב האדון פלסתר כזב. אחוה דמרנא זייפנא אחיו של עשו אדונינו כזבן ברמאות שלקח הברכה ברמאות מאי אהני ליה לרמאה ברמיותיה מ"מ המלכות שלנו היא דחמא חמא כלומר מי שרואה השחוק פעם אחת רואה ואם לא יראה באותו פעם שוב לא יראהו לפי שאין עושין אותו שחוק אלא פעם אחת לע' שנה (ב"ב קסז) אסוכי מסכי להו בזוזא פירוש החרוטות בסכום מצרפין אותן ומשוי להו זוז בשטרא ולא כתבי פרטי סכום למניינא ובירושלמי (בריש שקלים) כל העובר על הפקודים כל דעבר על סכומייא (א"ב פקודייא כתוב):

152

קנ״גסך [נעגעל] סיכי זיירי ומזורי כבר פי' בערך זיירי (ביצה לו) לא צריכה דנקיט בסיכי פי' תפס ביתדות (ב"ב סט) כי תבעי לך דנקיט בסיכי פי' אחוזת בפתחים ובחלונות ובית ידות (מנחות מא) ושוין בטלית שכפלה ותפרה שחייבת תפרה פשיטא לא צריכה דנקיטה בסיכי (גיטין לז) לא צריכה דמקנה אסיכי (שבת עד ע"ז לח) מאן דשדא סכתא לאתונא חייב משום מבשל פי' הנותן יתדות לחין בכבשן כדי לייבשן לנעצם בספינות וכיוצא בהם. פירוש לשרורי לחזק ויש מי שאמר סוכתא הן גלל בהמה דקיקין הטילם לכבשן מה שחייב משום מבעיר ה"ז חייב ועוד חייב משום מבשל וזה שנצרך לומר כן דלא תימא אין המפחר כלי חרס מבשל מפני שמחזק הכלי אשמעינן דמרפה רפה כשהן טיט ומתבשלין ואח"כ מתחזקין כשיצטרפו ויתפחרו (א"ב מפרשים סיכתא כמו סיחתא) (ערובין כג) אנן כי סיכתא בגודא פי' כמה שיכולין להכניס יתד בכותל שאין בו חור (גיטין לב) אפילו סיכתא בדפנא רפיא פירוש יתד הנעוצה בכותל מתחלחלת (א"ב תרגום ויתד תהיה לך וסיכא תהוי לך).

153

קנ״דסך [שפיטץ] (יבמות עט) רב נחמן סיכי דדיקנא הוו ליה (א"ב פי' יתדות זקן כלומר שהיה לו שער בזקנו א"כ טעם שני הערכים אחד הוא):

154

קנ״הסך [געדעמפעט] (במגילת איכה ויחמם כגן סוכו) א"ר אבהו שוכו כתיב כיון שגלו ישראל שככה חמתו של הקב"ה:

155

קנ״וסך [שטעמפעל] (ב"ק צט) במאי טעו בסיכתא פי' ברזל שבו צורת המטבע ונעשית בו צורה חדשה והאי דינר נפק מתותי ההיא סיכתא עתיקא וטעו ביה:

156

קנ״זסך [פייגען] ירושלמי דבכורים פי' יש מביאין תאנים סוכות מנוקבות פי' בלשון יוני תאנים ובפרט מין אחר שאינו ערב לחיך:

157

קנ״חסכוי [האן] (ר"ה כז) אמר ריש לקיש כשהלכתי לתחום קן נשריר הוו קורין לכלה נינפי ולתרנגול סכוי ירושלמי בפ' הרואה בגמ' מקום ברומי צווחין לתרנגולא סכוויא או מי נתן לשכוי בינה (א"ב בלשון רומי מכניס בשם סכווי לתרנגול פירוש צופה שהתרנגול בקריאתו מבדיל האשמורות וצופה בלילה):

158

קנ״טסכל [שויען] (מגילה ב) הואיל ומסתכלין האביונים בקריאת המגילה כי בעת קריאת המגילה מחלקין מעות פורים לעניים ומשלחין להם מתנות אין קורין אותה אלא בזמנה בי"ד והגאון זצ"ל פי' כך אנו שונין ומסתכלין בה ופי' אם השנים כתיקון שיכולין ישראל להעמיד דתותיהן ואין עליהן סכנה אין קורין אותה אלא בזמנה (א"ב תרגום משמים הביט משמיא אסתכל):

159

ק״ססכל [נאאר] (ב"ב קכו) דהוו קרו ליה בוכרא סכלא כלומר בכור שוטה ודלמא בוכרא דאימיה הוא שאינו כל כך בכור אלא מן האם ולפיכך קרו ליה סכלא דלאו בכור ממש הוא ואינו נוטל פי שנים:

160

קס״אסכם [אנצאהל] (ביצה כט) ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח פי' לא יאמר לו יש לך עלי כסף תן לי עתה בכסף אחר נעשה לך עלי ב' כספים. סכום מניין יאמר לו יש לך עלי נ' אגוזים תן לי עכשיו נ' אחרים הרי יש לך עלי מאה זה מערך סך השמיני (א"ב תרגום ותוכן לבנים וסכום לבנים):

161

קס״בסכם [איבער איין שטיממען] תרגום בפסוק היושבת בגנים ואהי מסכים לכל מה דאת עבדת ומל' זה נאמרו הסכמות ענינים ודברים אשר עליהם נמנו וגמרו.

162

קס״גסכין [מעססער] (שבת קכג) אמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי כיתד של מחרישה דמו (ב"מ קיז) ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחברא פירוש סכין המיוחדת לשחיטה והוא החלפה. ס"א סכינא דאשכפתא פי' סכין של אשכף שמקצע בה העורות ומסתברא דהיא החלפה דאמרינן כיון דמיפגמה ואין הפגימה פוסלת אלא בשחיטה ועוד היא נקראת חרבא פ' ר"ח זצ"ל סכין של שחיטה צריך להיות ארוך כמלא צואר של בהמה וחוץ לצואר כמלא צואר והא דתנן אפילו כל שהוא ואפי' כאיזמל בעוף שצוארו דק אבל בהמה לא (א"ב לשון מקרת זה ושמת סכין בלועיך):

163

קס״דסכין [דארען] לשיכים בעיניכם ת"י לסיכין בעיניכון:

164

קס״הסכן [געפעהרליך זיין] (ברכות י) סיכנתי בעצמי (ב"ב קמז) רב ששת אמר רבי שמעון שזורי היא דתנן (גיטין סז) רש"א אף המסוכן כבר פי' בערך חזר פי' מסוכן חולה הקרוב למיתה כדתנן (חולין לז) השוחט את המסוכנת ר"ג אומר עד שתפרכס ביד (א"ב תרגום בנפשינו נביא לחמינו בסכנת נפשנא נייתי לחמנא):

165

קס״וסכים [שפעטטיש] (ב"ב עג) כל בר בר חנה סיכתא כבר פי' בערך זלדקן (א"ב פי' בלשון יוני איש אשר איננו מקובל לאנשים ואיש לץ):

166

קס״זסכום [גראב גיוואנט] (נדרים נה) יוצאין בשק עבה ובסכוס עבה. ס"א סגוס עבה מפו' במקומו:

167

קס״חסכסך [אנצינדען] (ב"ק י) לאתויי ליחכה נירו וסיכסכה אבניו. (שם כב) מסכסכת כל הבירה פי' שהדליק הגמל הבירה בסכסוך כעין חכיך שנמצא הדלקת כל הבירה כגון מקום גחלת בגדיש דלדברי הכל נזק שלם (א"ב לשון מקרא זה וסכסכתי מצרים במצרים):

168

קס״טסכף [אויס הינגרען] (ב"מ צג) סכפה ומתה אינו אונס ס"א סגפה כלומר הרעיבה:

169

ק״עסכף [פערדערבען] (במגילת איכה והיתה תאניה ותניה) סכופי סכופים ובאיכה יעיב לא תסעדינן לא תסכיפנן ענין השחתה:

170

קע״אסכר [נראבען, פערשטאפען] (שבת סז) ושבעה עפרי מן שבעי סוכרי פי' קברים. ס"א סוכרי דבבא פי' מקום שהציר סובב ויש בו עפר. פ"א נקב שנקבין בכותל מקום שמנעול של דלת נכנס לתוכו ושמו של אותו נקב סיכרא וקב שקיל עפרא מז' נקבים של ז' מנעולים של ז' דלתות. (שם קי) נסכרינון לנקבים (כלים פכ"ג) מצודות הסכרים פי' שסוכרין הנהר וצדין בו דגים כדכתיב כל עושי שכר אגמי נפש. (יבמות עב) האי מאן דמסוכר ולא מסכרינן ביה עיין ערך סבר כי כן גרס בעל הערוך:

171

קע״בסכרא [שטאדס נאמע] (ב"מ מב פסחים לא) אמר רפרם מסיכרא טפח. (חולין יח) (נדה לו) א"ל רבינא לרב אשי אמר ליה רב שמן לרב מסיכרא איקלע מר זוטרא לאתרין ודרש (ב"מ פג) אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא פי' מקום:

172

קע״גסל [ערהעבן] (סנהדרין פב) זמרי בן סלוא על שהסליא עונות משפחתו פי' שהגביה כמו לא תסולה בכתם אופיר:

173

קע״דסל [קארב] (כלים פכ"ב) הסל והכלכלה שמלאן תבן (ע"ז לח) חגבים מן הסלילה אסורין פי' חגבים שמונחין לפניו בסל (נדה סו) אסילתא נמי בעיתא (א"ב שייך בערך סלת ורש"י פי' בקעת עבה ופי' סלילא בלשון רומי כלי חרס הניתן בשולחן של עניים ובפרט אם דבר מליח בו):

174

קע״הסל [שטוהל] כסא טרסקל וסלא כבר פי' בערך אסל (א"ב פי' בלשון רומי כסא מיוחד לאנשי שם להובילם בתוך העיר):

175

קע״וסל [דארן] (כתובות צא) (ב"מ קא) מחינא לך בסילויא דלא מבע דמא (קדושין כא שבועות ד בכורות כא) מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה וכו' (סנהדרין פד) רב פפא לא שביק ליה לבריה למישקל ליה סילויא (ע"ז כט) דחרזייה סילויא (חולין מז) מייתינן סילויא ובזעינן לה (שם צה) אייתי סילתא שדא אסיק תרין (יומא עה) רשעים דומה להם כסלוים (יבמות סג) דאמרי אנשי מחייה בחברתא ולא בסילתא:

176

קע״זסל [שלאקקען] תרגום הגו סיגים מכסף גבו סולאנא מן סימא:

177

קע״חסלל [רייבען] (שבת סה) נשים המסוללות זו בזו פסולות מן הכהונה (סנהדרין סט) תנו רבנן המסללת בבנה קטן והערה בה פי' המשחקת ומחככת בנה עליה:

178

קע״טסליל [איין רעדל, איין שפין מאשין] (נגעים פרק י"א) המעלה מן הבקעת לחברתה ומן הסליל לחבירו פי' סליל בלע"ז אנינ"ו שסולל ומתגלגל והוא מסתוריתא בארמית וי"א מניין שהסליל קני המדה הם דתניא אלו הן קני המדה זה הסליל וי"א מסתוריתא מסתרו:

179

ק״פסלסל [דיא האאר קרייזלען] (נזיר ב) הריני מסלסל הריני נזיר (גמ') ממאי דהאי סילסול שערא הוא כדאמרו ליה אמתא דבי רבי לההוא גברא עד מתי אתה מסלסל בשערך מפורש בערך חלגלוגות פי' סלסליה הפוך בה והפוך בה כלומר התעסק בתורה תמיד. מסלסל בשערו מהפך במזייה (א"ב מדרש איכה פסקא סלה כל אבירי בערביא צוחין למפרוקא סלסלה פי' שהיו סורקים בשרם במסרקות של ברזל כדרך שמסלסלין השער במסרק ודעת מאמר הראשון סלה סתר קומיהון כלומר סתר תלתלי שער שלהם ומלת סתר נמצאת בשער. וכן (סוטה ז) אם היה שערה נאה לא היה סותרו הפך ויבן אלהים את הצלע וקוראים סתרא לסרק אבל בעל הערוך גרס בערך סח שלישי באופן אחר ע"ש):

180

קפ״אסלסל [ערהעבונג] (קידושין מח) נהגו הכהנים סלסול בעצמן להיות עושין כר"א (בכורות ל) ישראל חייבין בבכור נהגו הכהנים סילסול בעצמן שאין מוסרין טהרות לכל אדם. ענין שררות:

181

קפ״בסלסלה סלסלה ומלמלה עיין בערך סבן:

182

קפ״גסלבון [געווירקט] (ירושלמי דשבת פ' במה אשה יוצאה) השביסים סלביניה פי' בלשון יוני שביסים וגדילים מעשה רוקם במלבוש ובבגדים:

183

קפ״דסלג [בראד קארב] (ב"ר פ' סו) לא דמי ההוא דחמר סולגיתא פניא וכפין פי' סל כמו אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו וזה סולגיתא הוא הסיג השלישי שפי' בערך סג:

184

קפ״הסלד [צריקציהען] (שבת מ) יד סולדת בהן אסור היכי דמי יד סולדת בהן אמר רחבא כל שכריסו של תינוק נכוית הימנו (גיטין נז) לובן ביצה סולד מן האור ש"ז דיהה מן האור (חולין קה) לא שנו אלא שאין היד סולדת בהן (נזיר נ) תנן התם (מכשירין פ"ה) כל הנצוק טהור וכו' עד מפני שהן סולדין לאחוריהן פי' חוזרין לאחוריהן לפי שהדבש הזיפי' והצפחת הוא עב וכשיציק אותו מכלי אל כלי כשיפסוק העמוד שאינו רוצה לצוק יותר מה שבשפת הכלי חוזר לכדה שנשפך ממנה וכן פי' חוטמו סלד (בכורות מד) שנכווץ ראש חוטמו למעלה. פ"א בירושלמי שהיד סולדת בהן סולדת היא שולטת (ב"ר פ' נ"ב) וה' המטיר ובפסקא דבחדש השלישי א"ר יונתן למה אדם מריח ריח גפרית ונפשו סולדת לאחוריה שיודעת שנדונית בה מאי טעמא ימטר על רשעים פחים אש וגפרית:

185

קפ״וסליון (בתוספתא דמעשרות ובגמ' דבני מערבא בסוף מעשרות) כיני מתניתי זרע אסצין של לוף פי' זרע שוטה של לוף כלומר זרע היוצא ממנו לוף השוטה פטור ובלשון יונים לשוטה קורין סלי (א"ב במשנה כתוב זרע לוף העליון):

186

קפ״זסלייס [פאנטאפעל] (כלים פכ"ו) סולייס שנפסק מ"מ טהור (יבמות קכג קידושין יד) נעלו הראוי לו פרט לסולייס שאין לו עקב. בכיפורים ירושלמי רבי יצחק סליק לגבי ריב"ל בליל צומא רבא נפיק לגביה לביש סוליתיה א"ל איסתניס אני פירוש בלע"ז אסקרפיטי והוא כמלא פסת יד (א"ב פירוש בלשון רומי מין מנעל שאין לו עקב ואין לו אנפסון כ"א גילדא ולמעלה נקשר בשרוך ורצועה):

187

קפ״חסולם [לייטער] (שבת נד) סולם שבצוארו כבר פי' בערך בר לועה. סולם המצרי כבר פי' בערך חוזק (בב"ר ויחלום והנה סולם מוצב ארצה) סלם זה סיני חושבניה דדין כחושבניה דדין בריש וירא רבה פירוש ועוד ראיתי שמואל אמר כסולם (סילן כתוב) רטיב והפוך היוצא מן הוושט:

188

קפ״טסלמנדרא [פייער גליג] (חגיגה כז) ומה לסלמנדרי שתולדת אש היא הסך מדמה אין האור שולטת בו תלמידי חכמים שכל גופן אש על אחת כמו וכמה וכו' (סנהדרין סג) אף חזקיהו מלך יהודה ביקש להעבירו אביו באש אלא שסכתו אמו סלמנדרא (חולין קכז) ת"ר הצב זה הצב למינהו להביא ערוד ובן הנפילים וסלמנדרא עד יש לך בריות גדולות באור וגדילות באויר. החלד והעכבר תרגום ירושלמי ית כרכושא וית סלמנדרא. פי' כשמבערין אש שבעה שנים במקום אחד נבראת מתוכו דמות עכבר ונקראת סלמנדרא (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין שרץ ותנשמת הקדמונים אמרו מה שאמרו אך האמת כי מפני לחותו וקרירותו אינו נכוה באש כי אם אחר זמן רב):

189

ק״צסלמנטון [קארן ווארם] (ב"ב צד) ואכלתם מן התבואה ישן בלא סלמנטון כבר פי' בערוך דרא בלא שדיפה שדיפה כמו שדפון:

190

קצ״אסלן [ריננע] (כלאים פ"ז) הבריכה בדלעת או בסילון (שבת לח) הביאו סילון של צונן. (כלאים פ"ב) סילונות אעפ"י שהן כפופין פירוש צינור מרזב וסילון אחד הן (בכורות מד) סילון החוזר כבר פירש בערך ירקון (א"ב פירוש בלשון יוני צנור ומרזב):

191

קצ״בסלון [זעססעל] (ויקרא רבה פ' ונטעתם כל עץ מאכל) קלוונין אנא תתנון סילון דדהבא ייתוב ליה פי' סלן בלשון רומי מין כסא עיין ערך סלא:

192

קצ״גסלע [פעלזן שטיין] (ב"ב יז) סלע הבא בידים פי' סלע מרופף שא"צ כלי ברזל לחצוב בו אלא אדם בידים חופר בו:

193

קצ״דסלע [מינצע] שעל הצינית פי' בערך בת ארעא (כלים פי"ז) ובסלע נרונית בפ' תוספות (מעשר שני פ"ד) סלע ד' איסרות ודינר איסר וכו' (ב"ק לו) אר"י כל כסף האמור בתורה כסף צורי כגון שלשים של עבד ונ' של אונס ושל מפתה וק' של מוציא שם רע כולם כסף צורי והוא שקל הקדש שמשקלו ד' דינרין ושל דבריהן כגון זה הסלע וכגון ר' כתובת אשה בתולה וכיוצא בהם כולם כסף מדינה ח' כספים דרבנן כסף של תורה רביע שקל ופירשו בשמועה זו כי זה הסלע ששנויה לשלם התוקע היא פלגא דזוזא ודייקינן מינה מדקתני שהסלע פלגא דזוזא וכל סלע ד' זוזים נמצאו ב' סלעים זוז דאורייתא והוא דינר מכלל ב' דנרים שבה' שקלים של בכור זה פי' ר"ח זצ"ל פ"א של דבריהם כגון קנסות דרבנן בסיפרא בדגים שקץ הוא לכם לאסור את עירוביהן כמה יהא בו ויהא אסור משקל י' זוז ביהודה שהן ה' סלעים בגליל (א"ב תרגום מחצית השקל בשקל הקדש פלגות סלעא בסלעי דקודשא):

194

קצ״הסלעם [היישריק] (יומא עז) מעין היוצא מבית קודש הקדשים בתחילה דומה כמין קרני סלעם פי' חגב (א"ב לשון מקרא זה את הסלעם):

195

קצ״וסלעם [פערשלינגן]. ומאושריו מבולעים תרגום רברבנוהי מסתלעמין ועצתו אבלע תרגום וחכימיהון אסלעת:

196

קצ״זסלפדם [טראמפעט] (בריש מגילת איכה) להרים קול בתרועה סלפידם. ס"א סלפינגס פי' כן תרועה בלשון יון ועוד מפורש בערך בקיינוס (א"ב כן נקרא סלפינגת החצוצרה והתרועה בלשון יוני):

197

קצ״חסלק [וועקריימען] (שבת קיז) ומסלקין לצדדין מפני הרעי תרגום ויעתק ואיסתלק (א"ב וקרוב לענין זה תרגום עלה קיטור הארץ סליק תננא דארעא):

198

קצ״טסלק [שווייגען] תרגום ויאמר הס ויאמר סליק:

199

ר׳סלק [איינע פרוכט] (ב"מ קט) מאי לאו שמין לו שקמה לא ירקא וסילקא (ע"ז כח) חמה לחמה וסילקא לצינה וחילופא סכנתא (פסחים קיד) מאי שני תבשילין סילקא וארוזא פי' בערך אניגרון:

200

ר״אסלק [צו זוטטען] (שם לט) בסליקתא ומאיסתא (גיטין סט) וניסלוקינהו בהדי הדדי. מיא דכולהו סילקי (ברכות מג) סילקי היינו שילקי (שלק כתוב):

201

ר״בסלק [וואלד] ירושלמי דכלאים פרק כלאי הכרם מאי אבהונוס חמר סלק אולי כמו סרק פי' יערי:

202

ר״גסליק [שטאדס נאמע] (כתובות י) ותני רב יוסף אשור זו סליק (מכות י) א"ר יוסף תרתי קדש הוו א"ר אשי כגון סליקות ואקר' דסליקוס סלכה ואדרעי תרגום ירושלמי סליוקא ואדרעא (א"ב עיר ואם בארם אשר בנאה סליקוס המלך ועל שמו נקראת ואינה רחוקה מבבל אך סלכה אשר היא במדינת בשן רחוקה ממנה וי"א כי שלש ערים נקראו בשם זה):

203

ר״דסלקנדית [געווירצטעס זאלץ] (ע"ז לה) ומלח סלקנדית גמ' מאי מלח סלקנדית מלח שכל סלוקתי רומי אוכלים בה בפי' רבי גרשם כתיב כל שלקי רומי פי' כל מה ששולקין ברומי אוכלין באותו מלח (א"ב פי' בלשון רומי מין מלח מעורב במיני בשמים ליתן טעם במאכל או מתוקן לרפואה):

204

ר״הסלקוסתא [בינדעל פין זעלכע בלומען וואש הייסן נרקום] (שבת נ) אמר ר"ה האי סליקוסתא ס"א חליקוסת' פי' אגוד' של נרקום כדאמרינן (ברכות מב) שורין טיט עבה וקובעין האגודה בטיט כדי שלא תיבש וכשרוצה להריח בה בה בשבת אם נעצה ושלפה ונעצה מערב שבת היא כמונחת בכלי או בגומא ואי לא נעשית כמחובר בטיט ואסור לעוקרה.

205

ר״וסלרין [ארבייט לאהן]. (בויקרא רבה וכי ימוך) מעלין לו סלרין (א"ב פי' בלשון רומי שכר פועל ואומן):

206

ר״זסלת [זעגען. שפאלטען] (שבת מד) האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן פי' אלו עצי דקלים שהן עומדים שיכי שיכי כעין נימין וכשמפרק הנימין הללו יוצא מביניהן כמין קמח דק לפיכך המנפצ' חייב משום טוחן ואי קפיד אמשחתא כגון שהוא צריך עץ שעבה פחות מטפח והוא ממעטו כדי להתכוון לצרכו חייב גם משום מחתך. פ"א דסלית סילתי שמבקע עצים ואי קפיד אמשחתא שיהו כל החתיכות במד' א' בפירו' ראשון השווהו לסלת חטים ובפירו' שני השיוהו להאי דגרסינן (ב"ר קיג) רבינא זבין דיקלא לסלותי. ס"א לצלוחי פי' זבן דקל הוא ועכו"ם ביחד לקצצו חתיכות ולחלקן א"ל לשמעיה אייתי לי מעיקר של דקל מאצל השרשים ששם עביו דעכו"ם מניינא ידע ובמניינא קא מיפייס. גואזא סילתא ושרגא כבר פי' בערך גז ואפכינן סילתין כבר פי' בערך גת (ביצה יט) השתא סלותי מסלתינן בחולו של מועד פי' מחתכינן חתיכות העצים ור"ח זצ"ל פי' כלומר עושה אדם מלאכה כגון סלין וכיוצא בה ואני אומר שאסור לעשות מלאכה בחולו של מועד אבל לבקע עצים לצורך אכילה שרי פי' בתשובות ואפכינן סילתי חתיכות עצים ובארץ משך קורין להו סילתא:

207

ר״חסלת [דאס ריינסטע מעהל] (קדושין עב) לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקייה (תרומות פי"א) המסלת קב או קביים פי' שעושה סולת מחטים כלומר שהוא בוחרן:

208

ר״טסלית [געזאלצינעש] (ירושלמי דברכות פרק כיצד מברכין) אהן אכל גריזמי וסלית אע"ג דהוא מברך על גרוזמתה בסופה לא פטר סליתא פי' בל' רומי דבר מליח:

209

ר״יסליתא [קארב] (ב"ב עג) ואנחי סילתאי בכוותא פי' הנחתי הסל שלי בחלון (פסחים קיג) תלא סלתיה תלא מזוניה פי' מי שתולה בקורה אי ביתד או בכותל מחרוזות של ככרות קשה לעניותא אי נמי תולה סל או קופה ביתד בכותל או בקורה ומצניע בהן פיתו ממופתי עניות הוא צא וראה כי כך בני אדם אומרים התולה סלו מזונותיו תלויים:

210

רי״אסלתא [נאך געבורט]. (ברכות ו) ליתי סילתא דשונרתא אוכמתא (שבת קלד) ליתא לסולתא דאימיה פי' שיליא (א"ה בפנים איתא שילייתא): סלתנית והעפיין בערך אקונס:

211

רי״בסם [ארזעניק. וואהל גערוך. ווייסע ערד] (שבת קד) בסם ובסיקרא גמרא סם סמא פירוש ארס אל זרניך אורפימי"נטו משני סמיונות כגון דיו וסיקרא (נדה ל) סמא דנפצתא אשקינהו פי' משקה לשלשל הבטן השקו השפחות שאם היו מעוברות היו מפילות ואח"כ נבעלו (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין אדמה לבנה ולפי שבאי סמוס היתה נמצאת קראוה על שמו ויש מין אדמה לבנה אחרת הנקראת בלשון יוני סקירא ובאלו אדמות היו רושמים וכותבים. ואדמת סם נחלקת לשני מינים ולאחד מהם שהוא מועיל לחולי עינים קראו קילורית עיין שם. אבל סמא דנידה הוא סם ודבר רפואה להרע או להיטיב):

212

רי״גסם [שאטץ] (ב"ר פ' ל"ד ויזכור אלהים) ואשכחית בה סימתא. בילמדנו בריש ויקהל בחלק פלן איכא סומתא ומטמני מסתרים תרגום וסימא דמטמרן (א"ב ענין קרוב לזה תרגום כצרוף כסף כמתוך סימא):

213

רי״דסם [בלינד] תרגום ירושלמי איש עור גבר סמי:

214

רי״הסמד [מעהל] (פסחים עד) בסמידא דמיפרר פי' ר"ח ז"ל מל' פירורין ואנו שונין דאיפרד בד' מל' ויפרדו:

215

רי״וסמדר [אונרייפע, וויינבליטע] (ערלה פ"א) ר' יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פרי פי' סמדר בין לבלוב לבוסר:

216

רי״זסמדרקום [געשוואלענער מאן]. (שמות רבה פ' מז) משל לבן ארכי אטרו' שפגע בסמדרקוס פי' אדם נוטה לחולי הדרקון ונפוח בטן: פי' סמי בל' רומי חצי פי' הדרקוס בל' יוני בעל הדרקון:

217

רי״חסמידתא [בליט] (גיטין סט) (א"ב בנוסחאות כתוב חומרתא דכשותא ופירוש רש"י פרח שבכשות):

218

רי״טסממא [גרונד אויסשלאג] (שבת סז) לסמטא לימא הכי (ע"ז כח) סימטא ובי בני סכנתא פי' שחין ובלע"ז בונ"ו:

219

ר״כסמטא [שמאלער וועג] (פסחים נ) סמטא ומגדל בהמה דקה (כתובות פד) והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים אבל בסימטא לא פי' שביל של יחיד והוא ל' לעז ממש סימ"יטא (א"ב פי' בל' רומי שביל צר מאוד ובירושלמי מסכת ברכות פ' מי שמתו הוה אתי באיסמטא בלילה):

220

רכ״אסמך [רינג, איין יאך] (כלים פי"ד) הסומך והמחגר פי' יש באמצע העול כמין טבעת גדולה בין ממתכת בין מעץ בין מעור בין מחבל ובו נכנס ראש המחרישה וראשה בעגלה ומושכין אותו השוורין או שאר הבהמות ושם אותו טברת בל' קודש סומך וראש העגלה שמשים באותו טבעת שמו בלע"ז טמונ"י (שבת סז) סמוכות שלו טמאים מדרס פי' סמוכות של קב טמאין מדרס שהוא כמנעל שהולכין עליו כך הולך על זה ויוצאין בהן בשבת דאין יכול להלך אלא בהן ולא הוי משוי ונכנסין בהן לעזרה דאינו מנעל כסא וסמוכות שלו פי' מי שנקטעו שתי רגליו עושין לו כעין כסא שמהלך עליו ועושין לו סמוכות שמגינין על השוקים שלא יגרר לארץ והני נמי טמאים מדרס לפי שסומך עליהן ואין יוצאין בהן בשבת לפי שיכול להלך בלא אותן סמוכות ואין נכנסין בהן לעזרה דהואיל ומגינין על הרגל כמנעל הרי הן כמנעל ואסור ליכנס בה לעזרה פי' גאון אם יש לקב בית קיבול כתיתין כגון שיש ברכובות הקיטע חתיכה בולטת ונחסר לה בקב מקום קיבול שמניחה בו טמא הקב הסמוכות שלו טמאין במדרס הזב ויוצאין בהן בשבת שאינו משא ונכנסין בהן בעזרה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד והסמוכות אין מגינות אבל כסא סמוכות טמא מדרס שהוא כלי ואין יוצאין בה בשבת שאינה תכשיט ואין נכנסין בה לעזרה שנמצא כרוכב ואינו עומד שהיא מגעת לארץ. יושבין שלא מסומכין כבר פי' בערך דק (חולין נה) בקולסי' אבל בסומכיה טריפה (ביצה כא) (חולין קכד) אני היום סמכוני באשישות פי' אותו היום סמכוהו בישיבה והושיבוהו בראש (פסחים מט) נסיב כהנתא ונפקי מיניה תרי בני סמיכי סמוכות המטה (כלים פי"ו) שהן סמוכות למטה שלא תפול וייף בגדלו תרגום ואיתנצא בסומכותיה ותשברנה פארותיו תרגום ואיתברו סומכותיה:

221

רכ״בסמך [שוועל] (תרגום ככר לאדן ככרא לסמכא):

222

רכ״גסמך [דיא גרעב] תרגום ועביו טפח וסומכיה פושכא:

223

רכ״דסמך [מאהל צייט] תרגום בפסוק בהראותו את עושר עבידו להון סמכא חורונא ענין סעודה:

224

רכ״הסמליון [נאהמע] (סוטה יג) פי' שם חכם ואית דאמרי שם מלאך:

225

רכ״וסמלון [יאך רימען] (שבת נט) בעול הלך אחר סמלוניו פי' עול של חרישה בתחלה פשוטי כלי עץ הוא ואינו מקבל טומאה כיון שנוקבין בו ב' נקבין מצד זה וב' נקבין מצד זה ובהן מכניסין יתידות שיהו השני צידי צואר שור אילך ואילך והן הן סמלוניו נעשה כלי ומקבל טומאה: פ"א רצועות שהן בעול דתנינן בתורת כהנים שבר העול וקיצץ סמלונים כדכתיב ה' הצדיק קיצץ עבות רשעים:

226

רכ״זסמלק כבר פי' בערך כספן:

227

רכ״חסמם [פארבין] תרגום ומשוח בששר ומצויר בסממנין:

228

רכ״טסממית [איידעקסע] (שבת עו) אימת סממית על עקרב (סנהדרין קג) אמון העלה סממית י"מ דניי"טלא כלומר ביטל העבודה והיה חרב ועלו עליו שממיות ויש מפרש לוצירטא הלטאה תרגום סממיתא:

229

ר״לסמן [צייכן] (קדושיו נט). זבוני לא מזבנונא לך דארעא קמייתת היא ולא מסמנא פי' שדה זו תחלת מקנתו היא ואין סימן יפה למוכרה (ב"מ כב) סי' העשוי לידרס לא הוי סימן פירוש כגון קשירות הכריכות וכיוצא בהן שאם ידרסו יותרו הקשרים (גיטין כז) סימנין דאורייתא: (ב"ב קע"ג) אם היו משולשין יכתבו סי' פי' כיצד יעשו כששמות שניהן יוסף בן שמעון ישלשו יכתוב כל אחד שמו ושם אביו ושם זקנו ובכך יתנכר הדבר ואם היו משולשין ששמות זקניהן שוין יכתוב סימן המשפחה ואם היה סימנן שוה יכתוב כהן אם אחד מהן כהן. פ"א יכתוב סי' אם יש באחד מהן סי' אחד או ארוך או גוץ או לבן או שחור דברים שיש בזה ואין בזה יכתוב אותו סי' (נדה מח) בא סימן התחתון עד שלא בא העליון פי' התחתון שער של אותו מקום העליון דדים (יבמות פ) ת"ר איזהו סריס תמה כל שהוא בן כ' וכו' עד ואלו הן הסימנין וכו' (א"ב פי' בלשון יוני אות ורושם תרגום אראה נס אחזי סמן):

230

רל״אסמנטר [סטעמפאל, זיעגל] בפסיקתא דויהי בשלח פרעה ובויקרא רבה הוצא את המקלל כל אחת ואחת נוטלת חותם של בעלה וסימניטורין של בעלה ירושלמי בפרק קמא בברכות בגמרא א"ר טרפון נביא וזקן למה הן דומין למלך ששלח ב' פולמנטורון שלו למדינה על אחד מהן כתב אם אינו מראה חותם שלי וסימנטירין שלי אל האמינו לו וכו' פי' מצנפת (א"ב פי' בלשון יוני חותם ובהדיא במדרש שמות רבה פ' זאת חקת הפסח אמר המלך אם אין סמנטרי על כל המסיבין אל יכנס אחד מהם לכאן כך האלהים עשה משתה להם צלי אש על מצות ומרורים מפני שגאלן מן הצרה אמר להם אם אין חותמו של אברהם בבשרכם לא תטעמו ממנו):

231

רל״בסמניא [וואסר טראסטנע] (חולין טו) א"ר פפא בסימוניא דאגמא פי' גאון סימוניא דאגמא קניא שככה שמו ומהלך במים על הארץ וקרומיתו משונה וחדה ואינה מתפגמת ומתחככת כשאר הקנים לפיכך השוחט בה שחיטתו כשרה. פ"א בסימוניא דאגמא כלומר ברוחב עלה שגדל באגמא כלומר דומה ללישקא בלע"ז:

232

רל״גסמניס [ארטס נאמע] (גיטין ו) מטורי סמנים ולפנים א"י פי' הם טורי אמונים כדתנן חלה פ"ד. מכזיב עד הנהר ועד אמונים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן (א"ב תרגום ירושלמי הר ההר טוורוס אומנוס (נוסחאות כתוב ועד הנהר ועד אמנה והוא ל' פסוק תשורי מראש אמנה תרגומו דיתבין על נהר דאמנה כדכתיב הלא טוב אמנה ופרפר):

233

רל״דסמוסרקין עיין ערך אולוסרקון:

234

רל״הסמפון [איבער איין שטימונג] (ב"מ כ) אם יש עמהן סמפון יעשה מה שבסמפון (סנהד' לא) סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו פי' שובר או תנאים. בפ' מי שאחזו קורדייקוס בגמ' דבני מערבא א"ר אבהו בשם רבי יוחנן סדר סימפון כך הוא אנא פלוני בר פלוני מקדש ליך אנת פלונית בת פלן על מנת מיתן ליך מקמת פלן ומכנסיך ליום פלן דאי אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עלך כלום (א"ב פי' בל' יוני תנאי והסכמה):

235

רל״וסמפון [פעהלער] (כתובות כח) קמייתא משום סמפון סמפון בעבדים ליכא (קידושין י ביצה ח) ובן בג בג סמפון בעבדים ליכא פי' קמייתא משום סמפון שאם ימצא בה מום ויניחנה ונמצאת בשעה שאכלה בתרומה כי זרה היתה:

236

רל״זסמפון [רעהרע, שפיעל אונסטרעמענט] (סוכה לד) והוא דקיימי סימפונהא פי' הקנים החלולים שבתוך הריאה שיכנס מהן הרוח מן פסנתרין וסומפוניא (כלים פי"א) וסומפוניא וחליל של מתכת (ובפי"ו) תיק סומפוניא פי' כלי זמר הם כמו פסנתרין וסומפוניא:

237

רל״חסמפר [שעהרע] בעל פיפיות תדוש הרים ותדוק תרגום מלא סומפורין תקטל בעממיא (א"ב פי' בל' יוני בעתה והשחתה):

238

רל״טסמפרינון [סאפיר עדעל שטיין] בילמדנו לך עלה מזה הלוחות משקל מ' סאה היו ושל סמפרינון היו. ובפיסקא דעניה סוערה ובהגדה דתלים יסודתו בהררי קדש ויסדתיך בספירים בסמפירינון. מעשה באחד שלקח אבן אחת של סמפרינון אמר לו תנה לנו שנבדוק אותה נטלה והיה מכה עליה בפטיש נחלק הפטיש ונשבר הסדן והאבן של סמפרינון לא נשברה (א"ב תרגום ירושלמי נופך ספיר כדכדונא סמפורייא):

239

ר״מסמק [רויט] (גיטין סט) ליתי שבעה סומקי מגוויא דחיותא פי' המורה של מגנצא ז' חתיכות בשר כתוש מתוך הבהמה פי' טחלי (ב"מ נח) חזינא דאזל סומקא ואתי חיורא פי' כיון שמקפידו מת הדם שבלבו והולך האדמימות ומלבינין הפנים כגון גוון המת (א"ב תרגום אלים מאדמים דכרי מסמקי וענין קרוב לזה תרגום אדם פטדה וברקת סמקן ירקן וברקן):

240

רמ״אסמוקרי [רויט] (תרגום ירושלמי ויצא הראשון אדמוני ונפק קדמאה סמוקרי):

241

רמ״בסמר [איין אכט נעהמען, היטען] (תרגום השמר לך אסתמר לך):

242

רמ״גסמרטוט [פעטצען] (שבת קמב) מקנח בסמרטוט פי' חתיכת בגד בלוי:

243

רמ״דסמרטין [דאס לאנד פאהלן]. בקח את הלוים בילמדנו אפילו סמרטין אפילו ברבריים פי' אומות בזויין הן כמפורש בערך ברבר (א"ב פי' סרקטין בל' יוני ורומי אנשי מחוז הנקרא פולוניא והיום גרים בה לאלפים ולרבבות מאחינו נכתרים בתורה ובמצות ובעונותינו נהרגו מהם בשנים שעברו כמה קהלות על קדושת ה' באכזריות אף וחימה ה' יגן עליהם ועלינו):

244

רמ״הסמרון [היינט] (בכתובות ירושלמי פ"ב) אתמול אמרה טמאה אני סמרון טהורה פי' היום בל' יון:

245

רמ״וסמתר [זאלבע, פלאסטער] (ב"מ קו) התם נמי אי לאו זיקא הוו עבדי לה סמתר וחיי (ב"ב פ"ד) כגון הנך עשבי סמתרי הוו (א"ב בנסחאות כתוב עבדי לה סם וחיי ורש"י בפי' הנך עשבי סמתרי הוו מביא ראיה מההיא דמקבל א"כ גרס סמתר ותרגו' את תמרוקיה ית סמתר רבותהא):

246

רמ״זסן [פיינד. גרייליך] (מגלה כה) האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה בג' וש' פי' כגון השותה בד' מיני זמר וכיוצא בהן כמו שמצינו באלישע אחר שהוציאוהו אלו הדברים לתרבות רעה ומפורש (חגיגה טו) שכן בדבר שהוא יתר מזו שרי לבזוייה בג' וש' כלומר מי ששמע ורע מצוה לבזותו בן זונה דגיירא דגיירתי ונגלו שוליו ונחמסו עקביו ופי' בן שפחה בן גוי כדגרסינן (סנהדרין כט) כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כי האי תנא וכו' (מ"ק יו) ההוא צורבא מרבנן דהוו סני שומעניה דעבד כרבי אלעאי דתניא רבי אלעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו פי' מבקש לשתות במיני זמר ולשמוח בשמחה המרגילה לידי עבירה כגון זה ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ לא התיר אלא אכילה ושתיה במיני זמר וכיוצא בהן. אבל דבר עבירה שיש בה דין אדם או דין שמים ואפי' חייבי לאוין או חייבי עשה וכל שכן למעלה שאיסורן איסור עולם חס ושלום שהתיר ר' אלעאי ואפי' בסתר אלא כגון הדרך שפירשנו הוא שאמר לעשות ואפי' דברים הללו לא התירן אלא אמר כמשיא עצה לעשות כך כדי להבטיח את יצרו להשלים תאותו וכיון שיראה את עצמו לבוש שחורים ועטוף שחורים משתבר יצרו ונמנע ואינו עושה וזה צורבא מרבנן עשה כרבי אלעאי ולבש שחורים ונתעטף שחורים ואחר זה כולו חזר לשתות במיני זמר כמו שהיה עושה ולפיכך שמתיה רב יהודה פי' ד' מיני זמר כנור ונבל ותוף וחליל כמפורש (סוטה עט נזיר סג) קסבר משום סניות מלתא הוא דקאמר הדין גברא (נדרים סג) (תענית ט) אי הוו סנו טפי הוו גמירי (ב"ב קלא) אילימא שופרא וסוניא פי' בין שדה טובה ורעה (שבת פט) ה' שמות יש לו מדבר צין שנצטוו ישראל עליו מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו מדבר קדמות שניתנה קדומה עליו מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו ומה שמו חורב (חולין מז) סניא דיבי פי' ששונאין אותו הזאבין ולא יוכלו למיכל מיניה. פ"א סניא כעין מסננת דיבי ל' זיבה:

247

רמ״חסן [קאטה]רפש וטיט תרגום סיין וטין:

248

רמ״טסן [בארג סיני] (הוריות יד ובסוף ברכות) סיני ועוקר הרים פי' בידו גמר התלמוד בהלכה למשה מסיני (קדושין טז) דרשינהו רב נחמן בר יצחק להני קראי כי סיני פי' כהלכה למשה מסיני:

249

ר״נסן קנין וסנאין וטינא כבר פי' בערך מעזב:

250

רנ״אסן [האלץ נאגעל] (כלים פ"א) עשאן כסנים או כשגמים כמעשה משכן הסינין יוצאין מן הקרשים פי' כמין סיכין שיוצאין מן הקרשים שנים מכאן ושנים מכאן ומשליכין אותן בהן:

251

רנ״בסן [שוחא] תרגום של נעלך שרי סינך כמו מסאנך:

252

רנ״גסנוארתא [אייזערנם העלם] (שבת סב) ולא בקסדא גמרא אמר רב סנוארתא פי' כובע של ברזל:

253

רנ״דססגבוטין כבר פירשנו בערך אב:

254

רנ״הסינבול [געזעללען שאפט] ירושלמי דפסחים פ' האשה אפי' עשו סינבול רשאין לומר לו טול חלקך ואוכל לעצמך פי' חבורה ואנשיה נותנים חלק בחלק לשום דבר ע' ערך סבלת:

255

רנ״וסניגור [פערטיידיגער] (קדושין ה) כסף מכניס כסף מוציא סניגור יעשה קטיגור (שבועות ל) ת"ר מניין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו שנא' מדבר שקר תרחק פי' כיון שראה זכות לאחד ואח"כ ראה לו חוב לא יהא מטעים דבריו הראשונים כדי להעמיד דבריו אע"ג דאיכא למימר דשפיר מצי לקיים דבריו הראשונים הואיל ועושה כדי להעמיד דבריו כמשקר דמי (א"ב פי' בל' יון מליץ מלמד זכות קטיגור מלמד חובה ולהכרעת לכף זכות אומרים היונים סנגורים):

256

רנ״זסנידיא [רייזע געזעללשאפט] בילמדנו פקוד כל בכור זכר כביכול אני ומלאכי נעשים סינודיא שלך פי' בל' יון שיירה סינודא:

257

רנ״חסנדל [שוחא מוט האלץ זאהלע] (עדיות פ"ב על הסנדל של סיידים שהוא טמא מדרס פי' לאחר גמר בניין סדין את הכותל בסיד בלוח שהוא כשיעור סנדל ויש בו רצועות שאוחזין בהן ומעבירו על הסיד כמה פעמים עד שנעשה שעיע פ"א כלי שיש לבנאים שדומה לסנדל ויש שעושין של ברזל ויש שעושין של עץ ובשעת שטחין הבית מחליקין בו וכגון זה כף של סיידים שפירשנו בערך כף. פ"א פועלין המסיידין בתים עושין להן סנדלים בשביל הסיד שהוא חם וקשה לרגל או למנעל. (אהלות פי"א) סנדל של עריסה שפחתו פי' כשרגלי המטה אינן שוין משים חתיכת לוח תחת רגל הגבוה ואותה חתיכה מצד אחת עבה ומצד אחת דקה ואותו לוח נקרא סנדל (כלים פי"ד) סנדל בהמה של מתכת טמאים (שבת נט) פי' למאי חזי א"ר לשתות בו מים במלחמה וכו'. (פרה פ"ב) עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פי' פרסותיה של פרה הן סדוקות וכשהיא הולכת בחלקלקות נופלת לפיכך עושין לה סנדל שלא תחליק (נגעים פי"ג) סנדליו וטבעותיו בידיו (שבת ס') אבל לא בסנדל מסומר גמ' מאי טעמא גזרו ביה רבנן משום מעשה שהיה כמפורש (שם. יבמות קב) סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו (בכורות מ כריתות ז) (נדה כד) המפלת סנדל או שליא פי' חתיכה של בשר כצורת סנדל (יבמות קג) סנדל של נחת של עבודת אלילים לא תחלוץ פי' סנדל שאלילים נחה עליו לא תחלוץ כמו כן לכתחילה (אבות פ"ד) רבי יוחנן הסנדלר פי' עושה סנדלים (א"ב פי' בל' יוני ורומי מין מנעל והאומן העושה מנעלים אלו נקרא סנדלר תרגום ירושלמי ועד שרוך נעל ועד רצועא דסנדלא):

258

רנ״טסנדלכין [עדעל שטיין] (סנהד' נח) ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלכין טובים פי' מרגליות ראמות וגביש תרגום סנדלכין ובירוצין:

259

ר״ססנדיקוס [ביישטייער] הביא מלה זו בעל הילקוט במזמור ריבה ה' את יריבי אני עושה סינדוקוס בשעת מילה ופריעה פי' בל' יוני ורומי פטרון ופרקליט:

260

רס״אסנהדרין [פער, זאממלונגס רעהטער]. (סנהד' לו) סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה פי' בל' יוני מקום ועד היועצים והם עצמם נקראו כן תרגום ובמושב זקנים ובסנהדרין דחכימיא:

261

רס״בסנחריב [נאמע] ששיחתו ריב בחלק בסנהדרין:

262

רס״גסנט [אויס לאכען] (בב"ר פרשת ס"ט) אופזים בו קופזים בו סונטים בו ובפרשת ע"א וירא ה' כי שנואה לאה והכל היו סונטים בה מפרשי ימים מהלכי דרכים אף הנשים מאחורי קוריים היו סונטית בה והיו אומרים לאה זו אין סתרה כגילויה וכו' (א"ב פי' מצחקין ומליזים):

263

רס״דסנטמא [פערטראג] בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פי' רבי עזריה קבע סונטמא בגו צירא דתרעא והוא מפני מלגיו והיא שתי מלבר (א"ב בנוסח' לא נזכר רבי עזריה ובעל הערוך הזכירו גם בערך פלח אשר לא כנסחא והגרסא שלנו הב לי מיניה בהדי נוקבא את מפני מלגיו ואנא שתי מלבר):

264

רס״הסנטומוס [קארץ. הויפט זאך] (מדרש שיר השירים פסקא עד שהמלך במסבו ופסקא הנה מטתו שלשלמה ובמדבר רבה פ' כה תברכו סנטומוס כל ערל לא יאכל בו פי' בלשון יוני כללו של דבר):

265

רס״וסנטר [וועכטער] (ב"ב סח) לא מכר את הסנטר (גיטין פ) סנטר שבעיר (ב"ר פ' יח) עזר כנגדו אסנסיבא לסנטרא דקרתא בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת מה יתרון ובפיסקא דעומר סנטרך אנא לית את יהיב סנטרותי בפסקא דאיכה אייתו לן נטירי קרתא והוו מייתין להון ראש מטרתא וסנטרא והוון אמרי' להן אילין אינון חרובי קרתא והלין אינון נטורי קרתא אלו סופרים ומשנים פי' שומר (א"ב וכן פירושו בלשון יוני שומר):

266

רס״זסנטר [קיעי] (ברכות כד) ולא יניח ידו על סנטרו ולא יניח ידו על צדו סנטרו כמו סטרו כמו צלע נון יתירה כמו קינסא שהוא קיסם חנגא חג והן כסליו שנראה כעומד בקלות ראש (א"ב בנוסחאות כתוב וכשהוא מפהק היה מניח ידו על סנטרו פי' רש"י מנטון שלא תראה פתיחת פיו אם כן הוא פרק לחי התחתון בזקן והפשט הזה תפשו כל הפוסקים בענין פיאות הזקן):

267

רס״חסנטר [ראטה] (ב"ר פ' סא) וישטום עשו אמר רבי אלעזר ברבי יוסי נעשה לו שונא נוקם ונוטר עד כדון קראין סנטורי דרומי ובסוף ב"ר גרסינן (נפק כתוב) לגביה לביש סנטורוי מהו סנטורוי מאנין דלא בזיעין (א"ב פי' בלשון רומי בעל העצה שר ומנהיג ונקראו סנטוריא לבושים המיוחדים להם וזה ענין מאמר ירושלמי מאנין דלא חפיתין פרקא בתרא דמועד קטן):

268

רס״טסנן [דורך זייען]. (שבת קלט) מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית נותנין ביצה במסננת של חרדל (כלים פי"א) מסננת של חרדל שנפרצו בה שלשה נקבים (חולין סז) ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסיננן פי' בגד שצוללין בו מה שירצו אמרת ה' צרפתהו תרגומו מימרא דה' סנן יתיה:

269

ר״עסנונית [שוואלבע]. (חולין סה) למינהו להביא סנונית לבנה (שבת עז) אימת סנונית על הנשר פי' פורח בין כנפי הנשר ומפחידו עגור תרגומו סנוניתא ותור וסוס ועגור:

270

רע״אסנף [צוזאממען העפטן צווייגען] (מנחות צו) וארבע' סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן שהיו סומכין בהן (תענית כה) וי"א סניפין עשאום פירוש פלימו אמר כל כך נתארכו שהותירו אמה לכאן ואמה לכאן וי"א כל כך נתארכו שחתכו מהם ועשו מן החתיכות סניפין בין הקורות העליונות לקורות התחתונות פ"א שהיו הקורות מסונפין זה עם זה ונתחברו (כלים פכ"א) בחוט ובמשיחה באמה ובסניפין פי' אלו הסניפין ראשי המגירה הנעשין מן מן העץ וי"א כמו סניפין אחרים (הוריות יג) אף בבית המשתה עושה אותן סניפין פי' שמושיבין אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהן דהויין סניפין לזקנים כסניף זה שעושין לקורה גדולה אמר רבא ובחיי אביהן הוא דעושין אותן סניפין מפני כבוד אביהן. (ברכות מז) אבל עושין אותו סניף לעשרה פי' דאי הוו תשע וקטן מברכין עמו נברך אלהינו (ב"מ פ) והיה בו מום אחד וסנפו בין המומין פי' חברו בין המומין אלו שלא היו בה שמערים ואמר איני משבח אותה נגחנית נשכנית היא ובדק ולא מצא בה מומין אלו סבור כשם שאין אלו כך אין זה ולבסוף נמצאת בה הרי זה מקח טעות מום זה ומום אחר שפירש לו ומום שהיה בה בראשונה ואמר מום זה בה ומום פלוני ופלוני אף על פי דסנפו ההוא הוה ליה למבדק בריש וסביר וקביל (ב"ב ד') סניפי דיכי לבר פי' מוציא ראשי הקנים ודפנא שהוא הקנים העומדים לחיזוק המחיצה לחוץ. פ"א דלכי גדיל להוציא ליכוין דלהוו רישייהו דהוצי כייפי לבר לאותו צד של חברו (א"ב פי' בלשון יוני חבור ודבוק):

271

רע״בסנפיר [פליס פעדרען] (חולין נט) ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת:

272

רע״גסנק [פערזאמלען, שפריצען, מיד] (מקואות פ"ב) המסנק את הטיט לצדדין פירוש הממלא וכן פי' כגדי מסנקן דגרסינן (פסחים ג) שהוא מלא מבצים ותבלין ואוכל ממנו אכילה גסה כמו כן הא דתנן (תמיד פ"ב) האיברים והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותן בצידי המזבח פ"א כגדי מסנקן כגדי שמנגח עם חבירו ועומד עייף כך כשהיו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה עומדין עייפים כמו גד גדי וסינוק לא עייפות לא וכבר פירשנו בערך גד (א"ב פי' סנג בלשון יוני פעל המחבר דברים מפוזרים ומכניסם למקום אחד):

273

רע״דסנקליט [מיניסטורים] (בב"ר פ' יח) נעשה אדם במלאכת שמים וארץ נמלך. למלך שהיו לו שני סנקליטין ולא היה עושה דבר חוץ מדעתם וביקרא רבה בסוף ויהי ביום השמיני ובהגדה דתהילים יכרסמנה חזיר מיער. מעשה בשלטון אחד בקיסרי שדן ביום אחד כשפין ונואפין ורוצחנין ואמר לסנקליטון שלו שלשתן עשיתי בזה הלילה. ס"א סונקונתיום. באשה כי יזוב זוב פרשה ראשונה שמעו כל סנקליטין שלו ויצאו לקראתו, ובאמור אל הכהנים לעולם ה' דברך נצב בפסיקתא דר"ה מניח סנקליטון שלי ויורד וכו'. בפיסקא ביום כלות משה הרי אני מניח סנקליטין שלי ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטן. באל תונו פרשת הך הכפתור וירעשו הסיפים הך הכפתור זה ישעיהו וירעשו הסיפים אלו סנקליטין שלו פי' ביתדין שלו (א"ב פי' בלשון יוני סנקליטוס בית דין ובמדרש שמות רבה פרשת ומשה עלה לך קרא לפלוני סינקליטיקוס פי' יועץ אחד מבית דין):

274

רע״הסנוקרת [פויסט שלאג] (ב"ק כז) לרכיבה שלשה לבעיטה חמשה לסנוקרת י"ג פי' לרכיבה ג' מפני שמכה בשלשה פרקים סוף הירך וראש השוק ועצם קטן שבינתים לבעיטה ה' מפני שמכה בה' אצבעות שברגלו לסנוקרת י"ג סלעים כנגד י"ב חוליות שבד' אצבעות וחוליה ראשונה שבהן שהיא כנגד חוליה ג' שבאצבע שבצידו ופי' סנוקרת מאחורי היד הכהו בפניו ויש אומרים הכאה באגרוף תחת היד:

275

רע״וסנקתדרון [שטאדס רחטה] (בב"ר פ' ח) במעשה כל יום ויום נמלך למלך שהיו לו סקנתדרון ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו ובפ"ג למלך שהיה לו סנקתדרון וכו' עד אמר המלך כלום עשיתי סנקתדרון אלא שלא לעשות חוץ מדעתו אמר רבי יודן כך אמר הקב"ה כלום קראתי אותו איש עצתי וכו' בפ' ע"ט ויאמר שלחני כי עלה השחר אמ' ליה סונקתדרון דידי' והדין ירדנא דהלך וכו'. בילמדנו בואלה המשפטים אמר לו סונקתדרון שלו עתידין אלו ששימשת שיהו מלכים עומדין מפניהם פי' שרים שיושבין עמו תדיר בקתדריות ומייעצים את המלך (א"ב פי' בלשון יוני יועץ למלך יושב לשפוט):

276

רע״זסנר [גירטעל] (שבת צב) באמת אמרו האשה החוגרת בסונר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת שכן ראוי להיות חוזר פי' האשה החוגרת בסינר ומחתה ביה מדעם אפילו נתכוונה לפניה ובא לאחוריה חייבת שכן ראוי להיות חוזר שלא תראה כגבשושית בשיפולי מעיה וכל באמת הלכה היא. (שבת יג) סינר מפסיק בינו לבינה פי' מכנסים קטנים. (ב"ק פב) אשה חוגרת בסינר (יבמות כד) בגמרא הנטען על אשת איש רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר (א"ב פי' בלשון יוני חגורה עיין ערך זנר):

277

רע״חסנר [איינע פפלאנצע] (שביעית פ"ט) אוכלין ברגילה עד שיכלו סנריות פי' קרדי דומישת"קי בלע"ז:

278

רע״טסנתא [געוואנהייט] (בב"ר פנ"א) ומצות אפה א"ל אוף הדא סניתא בישתא את בעי מלפא הכא פי' בלשון יון מנהג סיניתיאה:

279

ר״פסם מן הסיסין כשירין כבר פירשנו בערך גרד:

280

רפ״אססא [שפיץ זאנגע] (חולין יז) דמיא לססא כשרה (סוטה ה) מאי וכראש שבולת ימלו חד אמר כססא דשיבלתא פי' הענף שבראש השבולת הנראין כמו מחטין ארוכין עומדין ואינן חלקים אלא בולטות מהן כעין שינים דקות מאוד ונקראין מלעין וכבר פירשנו במקומו:

281

רפ״בססבל [היישעריק] (ע"ז לז) מאי איל קמצא עולא אמר סוסבל כבר פירשנו בערך איל:

282

רפ״גססגון [פארבען לוסט] (שבת כח) היינו דמתרגמינן תחש ססגונא שסס בגוונים הרבה פי' שמצוייר בגוונים הרבה ודומה לו הא דגרסינן (יבמות סד) רב אחא בר הונא אחדתיה ססגוניתא פירוש שנצטייר בשרו גוונים מן החולי. פ"א ססגונא שמח משה רבינו שהיו לה גוונים הרבה:

283

רפ״דסיססא [צייכין] מדרש שמואל פסקא ירעם אל בקולו אלולי שעשו סיסמא ביניהם פירוש בלשון יון סימן:

284

רפ״הססמגוד [טענין בוים] (יומא ט) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף פי' אם עלו כולן היו כחומה ולא היו נמאסין כדכתיב הן אל כביר ולא ימאס והיו נבנין בטירת כסף והיתה רוח הקודש שורה בהן ואם דלת היא כיון שעלו בדלתות נסתלקה מהן רוח הקודש ודברי הנבואה באין להן כמלוח ארז שהן ברז כלומר בת קול לבדה. פי' ססמגור ארז מגור מן דסס שאין שולט הרקב בכל עץ כמו בארז:

285

רפ״וססין [איין קרויט] מי סיסין יבישה וקיבה והרת כבר פירשנו בערך הרת (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין עשב ולו זרע שחור וארוך כמו זרע כרפס והוא גדל בסוריא והזרע חם בסוף מעלה שלישית ומועיל לטחול אטום ולמניעת ההשתנה ולקבוע וסת הנשים):

286

רפ״זססני [געפעס] (ב"מ נו) ואי אגבהינהו בסיסניה קננהי פי' כלים:

287

רפ״חססרנון [פעלץ] (ב"ר פ' פא) כתנות עור ר' יוסי בר' חנינא אמר סיסרנון (א"ב פי' בלשון יוני לבוש של עור בעוד הצמר עליו):

288

רפ״טסע [בעדינגען], איבר זעטצע] (ב"ב ח) כמה יהא בעיר רשאין בני העיר להתנות על השערין ועל המדות ועל שכר פועלין ולהסיע על קיצתן פי' להתנות על המדות למחוק או לגדוש או להוסיף ולגרוע ועל השערים פי' כור של חטים בכך וכך מעות וכן כל דבר שיש לו שער כיוצא בו. ועל שכר פועלים להתנות ביניהן תנאין על מה שיסכימו ויתרצו ולהציע על קיצתם. פי' לשנות פעם אחר פעם כאשר יראו והני מילי היכא דליכא אדם חשוב בעיר אבל איכא אין להם להתנות אלא ברשותו ואם לא עשו כן לא עשו כלום. (כלים פ"ה) ר' שמעון אומר צריך להסיעו פי' להסיעו ממקומו למקום אחר. (סוטה לג) ת"ר כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום ארון נוסע אחר ב' דגלים והיום נוסע תחילה (א"ב נסע הוא עיקר):

289

ר״צסע [בונדסעקטע] (גיטין עו) ולא הודו לו כל סייעתו פי' בני מדרשו ואמרי לה כל שעתו פירוש כל החכמים שנמצאו שם באותה שעה (א"ב תרגום לאגודה אחת לסיע חד תרגום פה אחד סיע חד):

290

רצ״אסעד [אינטער שטיטצען] (אבות פ"ג) והכל מתוקן לסעודה אלו משניות פי' ר' משולם בר' קלונימוס ז"ל ויהיו עניים בני ביתך שיהיו בני ביתך עושין מלאכתך ולא אחר מאי ניהו כדקאמרינן ההוא עניא סבא דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה באוכמא אתא לקמיה דרב א"ל זבנן א"ל ויהיו עניים בני ביתך א"ל זיינא לך כעניא אבל לא זביננא לך אזל קמיה דרב פפא בר שמואל זבניה וכו' (ב"מ ס) הכל צפוי ואית דאמרי הכל צפון מלמד שכל מעשיהם של בני אדם צפונין הן אצל הקב"ה כדכתיב הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי והרשות נתונה מלמד שניתנה רשות לבני אדם לטוב ולרע. ועוד כתיב ובחרת בחיים אין אומרים לו לאדם בחור אלא בדבר שיש לו רשות לבחור אלמא הרשות בידו ובטוב העולם נידון מלמד שהקב"ה מפרנס וזן עולמו בטובו אבל לא לפי מעשיה מניין אנו למדין מברייתו של עולם עד שניתנה התורה כדקאמרינן הני כ"ו חסדו בהודו בתלים כנגד מי כנגד כ"ו דורות מאדם עד שניתנה התורה שלא היה להן מעשים טובים וזן אותם בחסדו הוא היה אומר הכל נתון בערבון מלמד שהאדם ע"י ערב משנולד שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך וכתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ללמדך ששני מלאכין מהלכין עמו ביום ושני מלאכין אחרין מהלכין עמו בלילה אותן שמהלכין עמו ביום כותבין בלילה מה שהוא עושה ביום ואותן שמהלכין עמו בלילה כותבין ביום מה שהוא עושה בלילה ובאין ומעידין לפני הקב"ה. ומצודה פרוסה על כל החיים זו מצודתו של מלאך המות שנאמר כי גם לא ידע האדם את עתו ואומר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח החמת פתוחה זה דרך הטוב והרע שהן נפתחין לבני אדם שנאמר ראה נתתי לפניך היום וגו' ועוד אמרו חכמים בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו והחנווני מקיף זה יצר הרע שמקיפו לאדם מעט מעט עד שימלא ספקו וכיון שנתמלא ספקו אבד ובטל מן העולם שנאמר במלאת ספקו יצר לו הפנקס פתוחה והיד כותבת זה פינקסו שנכתב כל מה שעשה שם זה שאמר הכתוב גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם וכתיב ביד כל אדם יחתום ואמרו חכמים אע"פ שכל מעשיהן של בני אדם גלוים וידועים לפני הקב"ה נכתבין הן משעה שנוצר אדם כולם כתובין לא נאמר אלא יכתבו והגבאין מחזירין תדיר בכל יום וגו'. אלו פירות מעשיהן של רשעים שהן עושין בעולם הזה והקב"ה פורע מהן שנא' אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו וא"ת עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנא' אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. כבר פירשנו עבירה שעושה פירות יש לה פירות אבל קרן כולו קיים ליום הדין ויש להן על מה שיסמכו אלו טעמים שאמרו על כל אחת ואחת והדין דין אמת כמשמעו והכל מתוקן לסעודה זה כינוי של מיתה מלמד שהכל מתוקן למות שנאמר הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע ולמה נקראת מיתה סעודה ללמדך כשנקראין בני אדם לסעודה הכל נכנסין בפתח אחד אבל כשיושבין אין יושבין אלא כל אחד ואחד לפי כבודו אף בשעת פטירתו מקרה אחד לצדיק ולרשע ולעניין כבוד כל אחד לפי מעשיו (א"ב זה מלשון ולחם לבב אנוש יסעד):

291

רצ״בסעד [אנטערשטישצען] (שבת קכח) אבל בשבת מסעדין גמ' כיצד מסעדין אוחז בוולד שלא יפול לארץ (א"ב לשון מקרא זה וימינך תסעדני):

292

רצ״גסעד [געפעסטיגן] מצור לראות את הערים תרגום למסעדית קירויא:

293

רצ״דסער [פערוועהען, שטירמען] (כלאים פ"ה) הזורע סוערתו הרוח לאחוריו ענין רוח סערה בהגדה דתלים יסודתו בהררי קודש עניה סוערה עניה ממעשים טובים סוערה שטילטלתי אותה בעולם הזה כענין דכתיב ויהי סער גדול בים:

294

רצ״הסער [הארא] (שבת קמג) שיער של אפונין ושל עדשים הנופות הן התיקים והזמורות והתבן והעוץ של תבואה ושל קטנית כולן נקראין שיער (ב"ב פב) דתנן (כלאים פ"ד). מעשה בצלמון כו' עד היה הופך את השיער במקום הזרע וזורע את הבור פי' אדם נטע כרמו שורות והרחיק זמורות שורה זו מזמורות שורה זו י"ו אמה והיה הופך את הזמורות של שורה המזרחית בתוך י"ו אמה שהן מופנות בלא זמורות כנגד השורה שהיא לה מערבית וזמורות של השורה שאמרנו שהיא לה מערבית הן מתוחות ובכלל י"ו אמה שבינה ובין השורה שהיא לה מזרחית וכענין הזה כל הכרס נמצאו זמורות בשורות מתוחות בכלל י"ו אמה שביניהן ואחוריהן קרקע פנוי י"ו אמה בלא זמורות והיה זורע זה הקרקע הפנוי תבואה כלומר אינו כרם והתירו לו חכמים. (פיאה פ"ב) הכל מפסיק. לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שיער כותש אינו מפסיק פי' אם היו הנופות כותשין זה את זה על גבי הגדר ומתערבין אילן זה עם אילן זה נותן פיאה אחת לכל. (כלאים פ"ה) שומרה שבכרם גבוהה י' ורחבה ד' זורעין בתוכה פי' מין אחד וסביבותיה מין אחר ואם היה שיער כותש כלומר אם הנופות כותשין זה על זה ומתערבין זה על זה אסור (ב"ר פ' סד) כלו כאדרת שער כולו אדרי פי' כשער אדרי והוא המוץ שבגורן הה"ד באדין דקו כחדא פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט אמר רבי חנינא בר יצחק מי גרם לעשות להן כעור מן אדרי קיט על שפשטו ידיהם באדירים (ברכות כד) היה שער יוצא לו בבגדו מהו קורא או לא קרי עליה שיער שיער פי' השיער שיער הוא ולא בשר כשבשרם מכוסה ושערה יוצא מתוך בגדה כיוצא בו קרי עליה נכרי נכרי (חולין מד) עד שישעיר וושט פ' עד אותו מקום שמולגין הכרס מפני השער שמגרדין וושט עד ולא עד בכלל פ"א ישעיר כויץ רונצי"ר בלע"ז:

295

רצ״ושעיר [ארטס נאמע] (ברכות סב) (תמיד נח) אכתי לא עיילת לשעיר גמרת מילי דשעיר פי' כשעלה רב ספרא לא"י היה יושב בבית הכסא בא רבי אבא ונחר על בבא דבית הכסא שמע רב ספרא ואמר לו הכנס למה שוהה אתה השיבו רבי אבא עד כאן לא באת לארץ שעיר למדת מדרכיהם היאך אתה אומר לי להיכנס כבני שעיר והלא שנינו (תמיד כח) מצאו לבית הכסא שבעזרה נעול וכו' ופירשו רבותינו רב ספרא לא מדרכי שעיר אמר לו לרבי אבא להיכנס אלא כיון דשמעיה דנחר סבר מסוכן הוא ומחולחל ואם ישהה עצמו מסתכן כדתניא רשב"ג אומר וכו' פ"א כיון דשמעיה דנחר סבר מסוכן ומשולשל ואינו יכול להשהות וניקום רב ספרא ויצא ויכנס רבי אבא משום סכנה כדתניא ר"ש וכו':

296

רצ״זסער [נאך זיכען] תרגום פוקד עון אבות מסער חובי:

297

רצ״חסעותיה בפיסקא דעשר תעשר איבעית מייתון לי קינטרי דכסף מן סעותיה דביתך את יכיל יהב לי. ס"א חרותיה פי' זבל (א"ב כמו סחותיה ע' ערך סח שני):

298

רצ״טסף [עססען געבען] ספו לי באליה (ב"ב כא) (כתובות מט) מכאן קביל וספי ליה כי תורא (חולין קז) ספת ליה לבראי ולא משת ידך (שם צה) לא הוי ספאי לך משור של פטם (כתובות סא) ספי מכל מינא (יבמות קיד) מאי לאו דאמרי להו לא תאכלו לא דלא ליספו להו בידים פי' שלא יאכיל הקטן בידים (מעשרות פ"ב) באבטיח שאבור לי סופף ואוכל פי' ענין שואב (א"ב סופת כתיב ור"ש גרס כופף):

299

ש׳סף [מעהרען] מאן דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף יסיף פי' בערך תבר מגל (כלים פ"ז עדיות ח) מוסיף יורה של שולקי זיתים טמא של צבעים טהור פי' ענין תוספת:

300

ש״אסף [ראנד] (כלים פ"ד) כלי חרס שיש לו ג' ספאיות פי' שפתות (מקואות פ"ז) העבירו על גבי שפה פי' העביר את המעיין על שפת השוקת מבחוץ:

301

ש״בסף [שיכטע] (ב"ב ה) שאני התם דכל ספא וספא זימניה הוא פי' כל נדבך ונדבך זימניה הוא:

302

ש״גסף [איבער בלייבען] (פסחיס ה) והא תנן סופי תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים סופי ענבים ומשמר שדהו מפני מקשאות ומדלעות פי' שכבר אספו התאנים ונשתיירו בסופה שתי' שלש והסיח דעתו מהן ואינו שומר אלא הענבים (ב"ר פ' כג) ויבא קין מפרי האדמה מן הפסולת משל לאריס רע שהיה אוכל את הביכורות ומכבד למלך את הסייפות. ובקטן כלה תרגום ירושלמי ובקליל סייף. בבכורות ובסייפות כבר פי' בערך בכר:

303

ש״דסף [פארכט] (מ"ק י) אזל ליה ההוא גברא דהוה מסתפינא מיניה על כן זחלתי ואירא תרגום מטול הכנא איסתפיתי ודחילית:

304

ש״הסף [שוועללע, בעקען] במכילתא ולקחו מן הדם ונתנו שומע אני בין ביד בין בכלי ת"ל אשר בסף מגיד הכתוב שעוקר חוקק בצד האסקופה ושוחט בתוכה אין סף אלא אסקופה שנא' בתתם סיפם את סיפי וגו' וכתיב וינועו אמות הסיפים דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר אין סף אלא כלי שנאמר והסיפים והמזמרות:

305

ש״וספג [שוואמע] (שבת קמג) ספוג אם יש לו עור בית אחוזה (אבות פ"ה) שהוא סופג את הכל (כלים פ"ט) ספוג שבלע משקין (פרה פ"ו) זולף עד שהוא מגיע לספוג (מקואות פ"ו) הספוג והדלי שיש בהן שלשה ליגין (שבת קלד) מוך יבש וספוג יבש (ב"ק קטו) ארס של נחש דומה לספוג פי' ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ובחכמה בראו הקב"ה יתברך ויתרומם לעד כדי שלא לאבד את עולמו שלא היתה ספינה ניצולת מפניו וכמו כן עשה מפני המזיקין מסוה ונקרא פורמא שאם ח"ו יראו בני אדם מיד משתטה ובערך פורמא מפורש ויש ספוג מצמר (שבת קכח) בנות עשירין בספוגין של צמר (ע"ז יח) הביאו ספוג של צמר ושראום במים. ומטפחות הספוג אין בהם משום כלאים (בסוף כלאים) פי' מפה שמנגבין בה. (יומא ע) ירד וטבל עלה ונסתפג. (שבת קמג) ובלבד שלא יספג בראש זבין. כדי טבילה וסיפוג (זבחים סד) ספגו במלח וזרקו על גבי אישים. (שבת קמה) לסופגם במלח לא הוכשר:

306

ש״זספג [שלאגען] (כלאים פ"ח) המנהיג סופג את הארבעים (יבמות צט) ואם נטמא אינו סופג את הארבעים. (תמורה ב) אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים פי' כמו עלה ונסתפג סופגו במלח כלומר שואב את הארבעים ויש מפרש סופג כמו סופק ויספוק את כפיו ג' וק' מתחלפין (א"ב כן נקרא בל' יוני ורומי וישמעאל והוא גדל על פני הים מקצף הנקפא רך ומלא נקבים ושואב כל דבר לח וקראו חז"ל כן לכל דבר שהוא שואב דבר אחר ונעתקה מלה זו לכל דבר קל מלא חורים כמו רקיקים תרגום ורקיק אחד ואיספוג חד):

307

ש״חספגן [שוואממע] (עוקצין פ"ב) פת ספוגנית משערת בכמות שהיא אם יש בה חלל ממעך את חללה פי' ספונזוני העשויין בטיגן ובל' ישמעאל קורין אותו ספנג והיא עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג הסופגני' והדובשני' והאיסקריטין פי' בערך א' ובערך ד':

308

ש״טספד [קלאגען] (תענית מו) כל הכתוב במגילת תענית די לא למיספד (יבמות עח) אמר דוד שאול נפקו ליה י"ב חדש ולאו דרכיה למיספדיה (ברכות סב) כשם שנפרעין מן המת כך נפרעין מן הסופדנין ומן העונה אחריהן פי' כשם שנפרעין מן המת אם הוא חוטא כך נפרעין מן הסופדנין שאומרים עליו שהיא צדיק:

309

ש״יספח [נאך וואקס] (פסחים נא) אמר רבה בר בר חנה סח לי רבי יוחנן ב"א ראיתי את רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא שנטל ספיחי כרוב ואכל ונטל ונתן לי ואמר אני שראיתי את רבי שמעון בן יוחי שאכל ספיחי כרוב בשביעית כדאי הוא לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו אתה בפני אכול ושלא בפני לא תאכל וסלקא פליגא דידיה אדידיה פי' לענין אייתירא אמר אתה לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני מכלל שהבא ממקום אחר שיראה מי שעשה מעשה אע"פ שהוא עושה מעשה כמותו אחרים אין סומכין עליו בפניו וכל שכן שלא בפניו ולענין ספיח אמר בפני אכול אע"ג דבא מכח אחר. מאי רבי שמעון דתנן (שביעית פ"ט). ר"ש אמר כל הספיחים אסורים חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין ר"ש וחכמים לית להו דר"ע דתניא הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו אר"ע מאחר שאין זורעין מהיכן אוספין מיכן שהספיחין אסורין פי' הן לא נזרע מי שאינו זורע ודאי שאינו אוסף אלא אפי' הספיחים לא נאסוף אותם מיכן לספיחין שאסור לאספן בשביעית וכולי עלמא הספיחים אסורים ובספיחי כרוב פליגי רבנן סברי גזרינן ספיחי כרוב אטו שאר ספיחים חיישינן אם נתיר ספיחי כרוב שמא יתירו הם שאר ספיחים ואמרי מאי שנא כל ספיחי חדא היא ורבי שמעון סבר לא גזרינן דהא אין כיוצא בהן בירקות שדה דחיישינן לאיחלופי הני בהני הלכך לא גזרינן (פסחים נא) רבי שמעון אומר כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב מכלל שאסור שאין כיוצא בהן בירקות שדה וגרסינן בגמ' רבי חמא בר' עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא מפני שדרכן לגדל אימהות וכי מפני שדרכן לגדל אימהות יהו אסורין. א"ר שמואל כל ירק אתה יכול לעמוד עליו בין חדש בין ישן ברם הכא שלא ילך ויביא מן האיסור ויאכל מן האימהות הבאתי לכאורה רבי שמעון אמר כל הספיחין מותרין במשמע. ותו גרסינן רבי שמעון בן יוחי הוה עבר בשמיטתא חמא חד מלקט שביעית א"ל אסור א"ל ספיחי אינון ולית את דשרי א"ל ולאו חבירי חולקים עלי קרא עליה ופורץ גדר ישכנו נחש ואע"ג דאיכא לשנויי כי הספיחים הללו דהוה מלקט ספיחי כרוב הוו מיהו כי מעיינת בה בקצירת ספיחים חלקו כדתניא ספיחי שביעית אין תולשין אותן ביד אבל תולש כדרכו ובהמה רועה כדרכה מר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן:

310

שי״אספט [קאסטין] (ב"מ פג) מוהרקיהו דהני בספטא דמלכא מנח פי' ספטא קמטרא בלשון משנה ובלשון ישמעאל ספט (א"ב בנוסחאות כתוב בטפסא דמלכא פי' ארגז):

311

שי״בספל [שאאלע. בעקען] (סוכה מח) ושני ספלים של כסף היו שם (שבת קכט) בספלין של שמן (זבחים עח) ויין תקריב לנסך לספלים או אינו אלא לאישים אמרת לא יכבה (ב"ב קסו) כתוב בו ספל מלמעלה וקפל מלמטה פי' שמות של כלים. פ"א ספל סאה ופלגא קפל קב ופלגא. פ"א קפל דבר המקופל וכפול כמו מקטורן שהוא מכוסה מן הבגד מבחוץ או שאר בגד קפול. וישם באגנות ת"י ספנים (מזרקיא כתוב) (ברכות מד) ספלי טרית פי' ספלים מלאים טרית והיא המליח שאוכלין אחר שאוכלין בפירות גינוסר הרבה למרק האכילה שבמעיו אי נמי דנגרריה לליביה (א"ב לשון מקרא זה מלוא הספל מים).

312

שי״גספלי [קערנער]. (גיטין סט). תלת גריוי סופלי (ביצה כא) אנן סופלי לחיותא היכי שדינן פי' גרעינין מטלטלין אותן ומשליכין לפני בהמות ביום טוב והלא אמר לכם ולא לכלבים. פירא דסופלי פירשנו במקומו:

313

שי״דספליני [פלאסטער] (ירושלמי סוף דמסכת כלאים) יהב ספליני דמרטוט דעמר על חדא וספליני דמרטוט דכיתן על חדא עיין ערך אספלנית:

314

שי״הספן [שיפפער]. (שביעית פ"ה). לא לספר ולא לספן (שבת קיב) ובקשר הספנים. (ב"מ פד) עיילו ליה ספונאי שיתין ארנקי (שבת פג) מנין לספינה שהיא טהורה פי' שאינה מקבלת טומאה כל אניות הים ומלחיהם תרגומו כל נחותי ספיני ימא וספניהון (א"ב לשון מקרא זה ירד אל ירכתי הספינה):

315

שי״וספן [רייבען אן דער ערד] (ביצה ז חולין סד) בגמרא נשתברו רגליה בדספנא מארעא פי' כשאין לה תרנגול ומתעפרת בעפר ויולדתו ומאותן הבצים לא יצא מהן אפרוח. (כתובות עב) שלא תלך לבית האבל. ואין כל בריה סופנה פירוש אין קוברה בעפר:

316

שי״זספן [שעטצען. עהרען] (מ"ק כח) מאן חשיב. מאן ספין מאן רקיע פי' כיון שנמסר אדם ביד מלאך המות אין שם חשיבות. (בילמדנו קח את המטה):

317

שי״חספן [זייף] (ב"ק צג) יכול להעבירו ע"י ספון (נדה עא) ספון מעבר ליה ס"א צפון פירוש בלע"ז ספו"ני ובלשון ישמעאל צבעון (א"ב פי' בלשון יוני ורומי בורית):

318

שי״טספן [ווארף שפיז] ומשקל קינו תרגום ומתקל סופיניה (א"ב פ' סביני בלשון יוני עץ החנית):

319

ש״כספן שפוני זו חלזון בערך טרית:

320

שכ״אספסטה [אדוואקאט. מיניסטער] בגמרא דבני מערבא במסכת שביעית בהפיגם א"ל ספיסטא פי' יועץ של מלך (א"ב פי' בלשון יוני ורומי איש חכם ומליץ טוב):

321

שכ״בספסל [זעססעל] (פסחים נא) יושבין על ספסלי עכו"ם (שבת קנא) קורה שנשברה סומכין אותה בספסל (מקואות פ"ה) ובלבד שלא יטבול על גבי ספסל שהוא בתוך המעיין שהוא כאילו טבל בכלי (א"ב פי' ספסל בלשון יוני כסא נמוך וחז"ל החליפו האותיות וכן עשו במלות אחרות תרגום ירושלמי בפסוק ויהי השמש באה די ספסלין אסתדרו):

322

שכ״גספסף [אויס רייסען] (נזיר לט) או שסיפסף כל שהוא חייב גמ' תלש מרט סיפסף. פי' תלש מעיקרו. סיפסף תלש מקצת השיער והניח מקצה מרט שהעביר את השיער ע"י סיכה שמסרת השיער זוג מספרים תער איזמל חופף ומפספס חופף מתחכך מפספס מפריד את השיער:

323

שכ״דספסקא [פערשיממעלט בראד] (פסחים מב) פת קיבר ריפתא סיפוסקא (גיטין נז) יומא קמא אשקיוה מיא דפארי למחר מיא דסיפוסקא למחר מיא דקמחא פי' פסולת הסולת והוא פת קיבר:

324

שכ״הספסד [שווערד] (ב"ב כא) שקל ספסיר' למקטליה (סנהד' ז) כי הוה רחימתין עזוזא אפותיא דספסירא שכיבן פי' גאון אפותיא דסיפא פי' כשהיתה אהבתנו עזה היינו שוכבין על סף השער ודי לן עכשיו שאין אהבתנו עזה מצע של ס' אמה אינו מספיק לנו פי' ספסירא סייף וחרב (א"ב תרגום דור חרבות שניו דרא דספסרי אינון ככוי):

325

שכ״וספסר [שפעקאלאנט] (ב"מ נא) אמר רב נחמן בתגר ספסר שנינו. פי' דזבין מהכא ומזבין להכא ואזולי מוזולי מדעתו כדי שיהו לו מעות מצויין בידו והשתא מיהת כשאינו מוצא סחורה יפה כאותה שמכר קא הדר ביה ובעי טעין אונאה כיון דמדעתיה זבן ומזבין לא מצי טעין ולא איצטריכו וכו':

326

שכ״זספף [איין ארט שפייז. שאטטען] בילמדנו בריש וישב יעקב ולא יהיה לי סיפוף של חרובין בארץ ישראל (א"ב ענין מאכל ע' ערך סף קמא):

327

שכ״חספק [ציזאממען שלאגן דיא הענדע] (ביצה לו) (מ"ק ל) אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין פי' מספקין סיפוק שבא מחמתו כדכתיב ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו טיפוח לרצונו (ירושלמי במשילין) ריקוד עוקר רגלו אחת ומניח אחת קיפוץ שתי רגליו כאחד

328

שכ״טספק [צוויפעל] חטאת העוף הבאה על הספק כבר פי' בערך חטא (א"ב תרגום בפסוק אמותינו כאלמנות אמהתנא כארמלן די אזלו גבריהון בכרכי ימא ומספקא להון אם אנון קיימין):

329

ש״לספק [בינדען, קניפפען] (כלאים פ"ו) סיפקה בחבל או בגמי פי' סיפק את הזמורה בחבל או בגמי מאילן לאילן (ב"מ קג) ושניהן מספקין את הקנין פי' עץ שמשים בתוך האילן (פרה פי"ב) מספקו בחוט ובכוש פי' האזוב הקצר קושרו עם חוט בכוש כדי שיגיע למים שמו סיפוק כדמתרגמינן סיפק לך צרכך איכא דאמרי קושרו בחוט או בכוש עד שמגיע למי נדה שבצלוחית (א"ב פי' בל' יוני פעל הקושר):

330

של״אספק [אונטער נעהמען לו ליווערין, איבער פלוס] (מדות פ"ב) בגמרא מדות הלח (ב"מ נז) כדתנן (שקלים פ"ב) המקבל עליו לספק סלתות מד' ועמדו מג' יספק מד' פי' המקבל מעות מן הגזבר ספק סלתות למנחות למקדש בכל השנה כולה ד' סאין בסלע ונתייקרו ועמדו ג' נותן ד' קיבל עליו לספק סלתות מג' והוזלו ועמדו ד' נותן ד' שיד הקדש על העליונה (א"ב תרגום אם יש"ק עפר שומרון אם יספק עפרא דשומרון ל' ספוק):

331

של״בספקל [ארטהייל] (בילמדנו בריש אחרי מות) אבל אלו שהכניסו שלא ברשותן הכניסו מה עשה נתן להם ספק ולא ויש מהן בערך דמם (א"ב פי' בל' רומי יסורים ומקל השוטר ומיתת בית דין):

332

של״גספקילא [הויך אורט] ירושלמי דשבת פרקא קמא אפילו נתון בספיקולא פי' בל' רומי מקום גבוה מקום מצפה:

333

של״דספקלטור [שארף ריכטער] (שבת קח) ואחד הרגו ספקלטור שר הטבחים תרגום רב ספקלטוריא בריש מגלת איכה לפתוח פה ברצח ספקלטורין בילמדנו ואלה שמות ספקלטורין טורין וברח משה (א"ב פי' בל' רומי ממונה להרוג מחוייבי מיתה למלכות):

334

של״הספקלר [דורך זיכטיג]. בסוף כלים ספקלריא טהורה ותמחוי שעשאו אספקלריא טמא (סוכה מו) הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דמסתכלי באספקלריא שאינה מאירה. (יבמות מט) כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה פי' כיון דאמר ליה משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה את ה' חילוף דבריו אמר ידענא ביה דלא מקבל הוה בעי למימר ליה והלא אותן העומדין עם משה נאמר בהן ויראו את אלהי ישראל וגו' וכתיב כי לא יראני האדם וחי וכתיב כי לא ראיתם כל תמונה אלא כבודו ראו גם כבודו ראיתי אני ויש כבוד למעל' מכבוד והכבוד שהוא ההוד הגדול הקרוב לשכינה לא ראהו אדם ועליו נאמר כי לא יראני האדם וחי ומקצת ממנו בקש משה רבינו שנא' הראני נא את כבודך והשיב לו כי לא יראני האדם וחי וזהו שאמרו בשמועה זו מכל מקום קשו קראי אהדדי ופי' בעניין זה הפירוש ואמרו תנאי היא. וי"ס שאין כתוב בהן תנאי היא אלא קשו קראו אהדדי כדתניא כל הנביאים נסתכלו בספקלריא שאינה מאירה ומשה רבינו נסתכל בספקלריא המאירה. פי' כי לא יראני האדם וחי על הוד שכינה נאמר שהוא הוד בוהק ואין בריה יכולה להסתכל בו וכל המסתכל מת מיד וכל הנביאים ראו כבודו מתוך ספקלריא שאינה מאירה כאור כחוש ונדמה להן שראו מראה וזהו כאדם זקן שאורו כחוש ורואה הנמוך כאילו גבוה והאחד כשנים וכן כיוצא בהן ואינו כך וזהו שאמר הכתוב וביד הנביאים אדמה. כלומר מראה שרואין דמיון ולא עיקר ומשה רבינו נסתכל בכבוד ובהוד השכינה בספקלריא המאירה מאחורי הוד השכינה וביקש יותר מראה מן ההוד ולא ניתן לו. וכענין הזה מפורש בריש ויקרא רבה מה בין משה רבינו לכל הנביאים רבי יהודה ברבי אלעאי אומר כל הנביאים ראו מתוך ט' אספקלריות מראה וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר ואראה ומשה רבינו ראה מתוך ספקלריא אחת שנא' במראה ולא בחידות. ורבנן אמרי כל הנביאים ראו מתוך ספקלריא מלוכלכת הדא היא דכתיב וביד הנביאים אדמה ומשה רבינו ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת שנא' ותמונת ה' יביט הרי רבי יהודה ברבי אלעי ורבנן כולן שוין שראה משה רבינו שלא כראיית כל הנביאים הנה בין למאן דגריס תנאי הוא והוא רבי יהודה ברבי אלעאי ורבנן ובין מאן דגריס בלא תנאי נתברר פי' שמועה זו ומכל מקום אין שם דבר מבורר ראיית דמות ידועה שהרי יחזקאל שפי' במרכבה ולא הזכיר אלא רוח גדולה וענן גדול ואש מתלקחת ומתוכה כעין החשמל מתוך האש אבל דברי הכל ההוד והכבוד הגדול הוא כבוד השכינה לא ניתנה רשות להסתכל בו לכל בריה וכל שהוא חכם מבין מדעתו. אבל לפרש יותר מזה בהוד השכינה לא ניתנה רשות (א"ב פי' בל' יוני ורומי מראות ורקועי זכוכית):

335

של״וספיקריא [העהלע] פרק הרואה דברכות ירושלמי היה יושב בבית הכסא אי בבית ספיקריא פי' בל' רומי מערה:

336

של״זספר [שערער] (שביעית פ"ח) לא לספר ולא לספן פי' ספר גלב. (כלים פי"ג) זוג של ספרים שנחלקה פי' בערך זג (שבת נח) מספורת של פרקים פי' בערך נגוסטר בכל כלי עץ שנחלק (כלים פי"ז) תיק מספרת ומספרים והתער (סוכה כ) של שק ושל ספירה פי' השיער שמספר מזנב הסוס ומן הצואר (א"ב תרגום ויגלח ויחלף שמלותיו וספר ושני כסותיה):

337

של״חספר [בוך. ראללע] (כלים פ' טו) כל הספרים מטמאין את הידים חוץ מספר עזרא פ' מפני שהכהנים זריזין הן ולא יבא להצניע ספר אצל תרומה שבשביל כן גזרו עליו טומאה כמפורש (שבת טו) בסוף ידים וספרי המירוס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידים. (פסחים קיב) וכשאתה מלמד את בנך למדהו בספר מוגה פי' ספר מבואר שלא יהא מטושטש בספר מדוקדק. ירושלמי בפרק קמא במגלה ובפי' ר"ח ובפרק הניזקין הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות בדיו מסורגל וכרוכין בשיער וטולין במטלית ודבוקין בדבק ותופרן בגידין וצריך שיהא כותב על הגויל במקום השיער ועל הקלף במקום הבשר ואם שינה פסול ולא יהא כותב חציו של עור וחציו של קלף ועוד מפורש בערך דוכסוסטוס (ברכות ח) רבן גמליאל אומר מאי דכתיב ועוזבי ה' יכלו זהו שמניח ספר תורה ויוצא (ע"ז ט) וקרסיט' וסימנ' תנא תוספא ספרא בצירא פי' מנהג הכותב מקרא לכתוב בחיסור כגון משה בלא ו' לאמר בלא ו' אבל התנא מנהגו לכתוב התיבה מלא בלא חיסור ספרא וספרי פי' ספרא נקרא תורת כהנים שהוא ספר ויקרא לבדו ספרי הוא וישלחו שהן שני חומשין. ספר מתא כבר פי' בערך אמן:

338

של״טספר [צעהלען. שרייבין. געלעהרטער] (ברכות מה חולין קו) שנים שאכלו מצוה ליחלק בד"א כששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא. (קדושין ל) לפי' נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרים ו' דגחון חצי אותיות של תורה דרש דרש חציין של תיבות והתגלח בפסוקין וכו' (בריש כלים) ומצורע בימי ספרו פי' דין המצורע לאלתר כשיתרפא מביא שתי צפרים ויושב ז' יעים מחוץ לאהלו ואלו ימים נקראו ימי ספרו וביום השמיני מביא ג' קרבנות וטהור לגמרי כמפורש בריש פרשת זאת תהיה (קדושין כה) והיא שנספרת על גב היד פי' נספרת בסדר האצבעות (נדה לז) מה ימי נדה אין ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה בהן פי' כימי נדת דוותה לא צריך דהא כתיב וטמאה שבעת ימים אלא לדרשה אתא דכימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה דאין בהן נעשית זבה ומאחר שאין ראוין לזיבה אין ספירת ז' עולה בהן דכיון דאין זיבה אין ספירה אף ימי לידתה אותו יום שהיא יולדת בו ואין ראוי לזיבה כדאמרן מחמת עצמה ולא מחמת ולד ואין ספירת שבעה עולה מהן אלמא דאינה סופרת ואינה עולה למנין שבעה נקיים (שם נד) זאת אומרת ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה. פ"א מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה שאפי' כל ז' רואה דם אינה נקבעת זבה ואם היתה זבה קודם אין ספירת ז' עולה בימי נדתה דכיון דהגיע זמן נדתה וראתה דם אפילו ספרה מקצת נקיים סתרה ולא סלקא:

339

ש״מספר [האפען. גרעניץ]. (יבמות מח). ובעיר הסמוכה לספר אי. משהין אותו כל עיקר שמא ישמע דבר וילך ויגיד לחבירו גוי (סוטה מב) אחת בספר ואחת במלחמה (עירובין מה). (ב"ק פב) בבל כעיר הסמוכה לספר דמיא (בילמדנו שלח לך) עמלק יושב מה ראה עמלק לישב בארץ הנגב על הספר על דרך כניסתן של ארץ ישראל פי' ספר ארץ העמים הסמוכה לארץ ישראל ועיר הסמוכה לים נקראת ספר כמו כדמתרגמינן זבולון לחוף ימים ישכון על ספר ימא:

340

שמ״אספיר [הילזען פרוכט] הפול והספיר בערך פול:

341

שמ״בספרגס [זיגעל] (ב"ר פ"ג) בפרשת נטל אוהבו וחבשו ונתנו בבית הסהר ונתן ספרגוס שלו עליו כך ויסגור ה' בעדו פי' חותם (א"ב פי' בל' יון חותם ונקרא גם כן סימנטרין):

342

שמ״גספרכיתא [שלעכטער. רעדנער] תרגום מאיש מדבר תהפוכות מן גברא דממליא ספרכותא פירוש בל' רומי דבר מכוער ומלוכלך:

343

שמ״דספירינון [עדעל שטיין] תרגום ירושלמי נפך ספיר כמעשה לבנת הספיר:

344

שמ״הספרק [גאטטין. הנדשוחא] (שבת קב) מעפורת ושני ספרקין יש שגורסין סובריקי' והן בל' יון המכנסים והגאון פי' כלים שמלבשין בהן הידים עד האציל ויש בהן בתי אצבעות (א"ב פי' בלשון יוני כל דבר עגול ואולי נקרא כן מין מלבוש עגול):

345

שמ״וספת [אבשניידען. איינטינקען] (שם קכד) ולא יספות ממנה שבר לכסות בה את הכלי פי' לא יספות לא יחתוך כדתנן סופת באדמה פי' אחר לא יחבר שני שברים לכסות (ב"מ צח) וסופת במלח ואוכל פי' מטבל ומחבר במלת ואע"פ שערב לו ואוכל הרבה כיון שקצץ מותר:

346

שמ״זספתק [שטארקער עססיג] (ב"ב צו) כגון דאשתכח חלא סיפתקא פי' חומץ חזק (א"ב פי' בל' יון חומץ חזק מאד):

347

שמ״חסק [אנצינדען] (שבת לז) כירה שהסיקוה (פסחים כא) לא יסיק בו תנור (מכשירין פ"ד) ולא יסיקן אלא בידים טהורות כדכתיב אף ישיק ואפה לחם ובערו והשיקו:

348

שמ״טסק [זאק נאדל] (כלים פי"ג) ושל סקאין שניטל חידודה פי' מחט גדולה שתופרין בה השקין (בויקרא רבה אם בחקתי פ' לפני') הא סקא הא סלעא הא סאתא קום אכל וכו':

349

ש״נסק [אויף ברינגען] (גיטין סט) לאסוקי ליתי אפרא פי' להעלות ולסלק החולי (יבמות קו) לא חפצתי לקחתה בבת אחת ורבא אמר אסוקי מלתא היא (א"ב בנסחאות כתוב אפסוקי ותרגום עלה נעלה מיסק ניסק (יומא לח) אר"א רקבובות תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמייהו פי' על דרך ובל אשא את שמותם על שפתי ומסקנא דמלתא הוא כלל העולה):

350

שנ״אסקא [היישריק] (תעניתו) ומעלה סקאין פי' מין ארבה יירש הצלצל תרגום יחסניניה סקאה:

351

שנ״בסקב [קרעטצע] (ב"מ כז) אוכף לא שאולי אנשי משום דמסקבל חמריהו פי' פעמים תהיה בהמת בעל האוכף רזה ובהמת השואל שמנה וכשנותנין עליה האוכף מתפתח וכשמחזירו המשאיל על בהמתו מסקב' פי' עושה בה חבורה כדאמרי' (קדושין ס) אמר אביי סקבא דשתא ריגלא פי' חבורה של כל השנה הרגל כלומר כיון שאוכלין ושותין ובטילין ממלאכתן מתייחדין ובאין לידי עבירה (סנהדרין צח) בענין משיח ויתיב בין סקבי דרומי פי' בעלי חבורות (א"ב פי' בל' רומי פעל המשרט בצפורנים או בדבר אחר על הבשר עד שיעשה חבורה ואומרים כן לשחין):

352

שנ״גסקבטר [שריפט] (בפיסקא דאחרי מות ובויקרא רבה באחרי מות) ר' לוי אמר בסקבטרין שכתבת לי (א"ב פי' סקריפטרין בל' יוני כתיבה ע' ערך סקריפטור):

353

שנ״דסקבם לוחים של סקבם כבר פירשנו בערך לח:

354

שנ״הסקר כגון הדין מססא דמסקיר פי' בערך מסאסא ובערך מסקיר:

355

שנ״וסקווסתו [איין לאנד] גווייתא וסקווסתן ברייתא (יומא י) (א"ב פי' בל' יוני ורומי מחוז צפוני נבדל מנהר גדול חציו באסיא וחציו בשליש עולם אחר ואנשים גבורים יושבים באהלים ונקראים היום טטר):

356

שנ״זסקל [שלאג] תרגום ירושלמי וקראהו אסון פן יקראט אסון סקל (א"ב אין גרסא זו בנוסחאות):

357

שנ״חסקל [ענטשטיינען] (שביעית פ"ב). מסלקין עד ר"ה פי' משליכין האבנים כמו סקלו מאבן (א"ב פי' בל' יוני פעל חפירת הארץ אצל הנטעים לאבד העשבים הרעים בכלי מיוחד כי התולש ביד נקרא לנו נוכש):

358

שנ״טסקל [מיינסטער] (ב"מ) נייתו כסא דכספא מבי סיקלי פי' מבית האומן:

359

ש״ססקלא [לייטער] (תוספתא דשבת פ' אע"פ) באותה שעה עשה עכו"ם סקלא לירד בו פי' בל' רומי כבש כמו אסכלא:

360

שס״אסקלט [פאלסט] (בפ' ויקהל) ובא לסקליטין שלה פי' חצר שלה אי נמי פלטירין שלה:

361

שס״בסמקיון [איין גשרימפען] (תענית יט) נעשו גשמים סמיקין בעולם פי' מבדרין ומבחינין אם הדור זכאי ואם חייב קודם שיחרב בית המקדש בל' של זהורית ובדברים הרבה (א"ב בנסחאות כתוב צימוקין ופי' רש"י שיורדים בקושי מלשון ושדים צומקים):

362

שס״גסקונדרי כבר פי' בערך אסקונדרי:

363

שס״דסקס [מאסס וואגע, פייגע ארטיקעס גיוועקסע] (ב"ר פ' י' ויכלו השמים) לכל יש סקוסיס חוץ מן התור' שאין לה סקוסיס (ובפ' מ"א וינגע ה') מה תמרה וארז אין בהם לא עומקים ולא סיקוסיס (ובויקרא רבה ויהי ביום השמיני) פ' רבי עזריה א"ר סימון לקרבנות נתתי סקוסים לעצמך אין אתה נותן סיקוסיס (א"ב פי' בל' יוני משקל ומדה ומענין זה לכל יש סקוסיס לקרבנות נתתי סיקוסיס ויש בל' יוני סיקוסיס אשר פירושו מין מים הן באדם הן בעץ והוא שאת אשר צורתו כמו תאנה נולד מן לחלוחית מעופש ומענין זה לא עומקין ולא סיקוסיס ובנוסחאות שלנו כתוב לא עמוקים ויש לדקדק הפרש הגרסא של בעל הערוך לגרסאות שלנו כי בפ' יין ושכר אל תשת של ויהי ביום השמיני לא נזכר רבי עזריה ובעל הערוך הזכירו כאן ובערך שפרפרא ועוד כי מימרא לקרבנות נתתי סקוסיס הביא בעל הערוך בשם ר' סימון ובנוסחאות שלנו הובאה בשם ר' פנחס):

364

שס״הסקף [שוועלע] אל מפתן הבית תרגום סקופת בית מקדשא:

365

שס״וסקף [פארווארף] תרגום עלילות דברים תסקיפי מלין:

366

שס״זסקפט [קליידונג] במגלת איכה גלתה יהודה אומות העולם כשהן גולין בסקפטיות שלהן אין גלותן גלו' אבל ישראל כשהן גולין יחיפון גלותן גלו' פי' סקפי"טי בלע"ז (א"ב פי' סקפטי בלשון יוני כסות ולבוש):

367

שס״חסקפטס [בעדעקט] (בפסקא דבחדש השלישי) בתוך נתיבות משפט א"ר הונא לסקיפסטי של מטרונה שהיתה עוברת בשוק (בויקרא רבה אשה כי תזריע) בהמה הולכת רבוצה והוולד נתון לתוך מעיה כמין סקיפסטי (א"ב פי' בלשון יוני עגלה וצב מכוסה להגן מן הרוח גשם ושרב).

368

שס״טסקפסר [אונשפעקטער] (בפסק' דהחדש הזה) הקב"ה אמר למלאכי השרת העמידו בימה העמידו סניגורין ויעמדו סקיפטורון פי' פקידים:

369

ש״עסקר [רייטל] (שבת קד מגלה יז) בסם ובסיקרא (מדות פ"ג חגיגה ח) וא"א לעשורי ביום טוב משום סקרתא (נזיר לט) סקרתא דעמרא דרפי מלתחת (בפיסקא ותאמר ציון) ומסקרות עינים רבי דוסא דקסרין אמר שהיו מסקרות עיניהן בסיקרא פי' צביעא (א"ב בלשון יוני מין אדמה עיין ערך סם):

370

שע״אסקר [ווינקען] (ב"ר פ' יט) ולא מין העין שלא תהא סוקרנית והיא סוקרנית ומסקרות עינים פירוש ענין ראיה וכדאמרינן ולא מן האזן שלא תהא צייתנית והרי היא שנאמר ושרה שומעת עין שזפתו תרגומו עינא דסקרתיה:

371

שע״בסקר [שפרינגען] (ב"ק כב) כלבא בסירכא וגדיא בסיקרא פי' דרך הגדי בסיקרא כדאמרינן כדי שיזדקר הגדי בבת ראש והכלב בסירכא כדאמרינן דלמא אתי למיסרך ואפיכו מנהגם (א"ב בנוסחאות כתוב כלב בזקירא וגדיא בסריכא):

372

שע״גסקר [רייבער] (גיטין נה) לא היה סקריקון ביהודה (מכשירין פ"א). מעשה באנשי ירושלים שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין פי' כשהיו מציקין אונסין את האדם היה אומר לו שא קרקעי והניחני (א"ב פי' בל' רומי רצחן):

373

שע״דסקרדין [געהיימע פאטענטען] (ב"ר פ' ע"ב) שכן מוכתב בסקרדין של פרעה שאין עבד מולך נראין הדברים שזה סקרדין וסקבטרין של מעלה אחד הן (א"ב פי' סקרטין בל' רומי כתבי סגולה של מלכים ושרים):

374

שע״הסקרדק [שוחארימען] (ב"ר פ' מ"ו) ותענה שרי רבי ברכיה אומר נפתחה סקורדקין על פניה (א"ב בנוסחאות כתוב טפחתה בקורדיקייסין ופירושו מנעל):

375

שע״וסקורטיא [קלייד אוים לעדער] (כלים פ' י"ו) תיק טבלא וסקורטיא (שם פכ"ו). עור סקורטיא עור קטבליא פי' חלוק של עור שלובשין אותן העבדנין בשעת מלאכתן (אהלות פ"ח) ויריעה וסקורטיא וקטבליא (נדרים נה). תניא הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה ואסור בפונדא ובפסיקיא ובסקורטיא ובקטבליא מאי אסקורטיא אמר רבה בר חנא כיתונא דצלא (א"ב פי' בל' רומי לבוש או כסות או דבר אחר העשוי מעור עב וחזק).

376

שע״זסקוריא [בייל. האק] תרגום ירושלמי גרזן ונדחה בגרזן (א"ב פי' בלשון רומי גרזן):

377

שע״חסקריפטור [שרייבער] (מדרש קהלת פסקא טובה חכמה ושבנא הסופר סקריפטור פירוש בל' רומי סופר):

378

שע״טסיקריקין [צוקער ווערק] (ירושלמי דביצה פרקא קמא שחק הוא מרק קונדיטון ביומא טבא אמר ליה אין וכל מיני סיקרין פי' בלשון יוני ורומי מיני מתוקים ודברים מתובלים עם דבש של קנה הנקרא סוקר):

379

ש״פסר [אבשניטץ] (שבת מט) בנסורת של חרשין (שם קכג) חוץ מן המסר הגדול פי' מסר היא המגיר' ומה שיצא מתחת המסר נקרה נסורות:

380

שפ״אסר [נאך זעהן אונטער זאכען] (עירובין סג) רבינא סר סכינא בבבל (בבא מציעא עו) הא דסיירא לארעיה מאורתא (שם צז) ולמיסר טעוניה הוא דנפק (חולין קה) מאן דסאיר נכסיה כל יומא מרווחא אסתירא (שבת יב) מניין שהקב"ה סר את החולה שנאמר ה' יסעדנו קרי ביה יסערנו פירוש סר סער בהבלעת עין תרגם פוקד מסער וכן דרך ל' ארמי להבליע ח' וע' כגון שודא דדייני שהוא שוחד וכגון מסותא שהוא מסחותא תרגום רחיצה ושיתא שיחתא טבעו גוים בשחת עשו: שוחיה דמר לא גמירנא שעותיה ביעי דפייא בועי דפעיא כיולדה אפעה איביא להו איבעיא להו וטובא הכין בגמ' ופי' למיסר טעוני לפקוד המשאוי וכן פי' סייר נכסיה פוקד נכסיו כמה בדק הבית מל' בודק ומעיין מה צריכין (גיטין לח) בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסייהו דסיירי בשבתא וכו'. פי' מחשבין כמה תקנות וכמה בנינים יעשו בהן למחר (ב"ב כא) שאני דגים דיהבי סיירא פי' נותנין הדגים ביניהם סימן ומודיעין שיש בזה המקום מרעה ומתקבצין כולן שם וכל דגים שהן הולכין בים בפחות מפרסה מן המקום שהרשתות פרוסות שם כולן באותן הולכין וכל צייד שצד מהן כאילו מתוך הרשתות צדה אותן זה פי' ר"ח ז"ל ורבי גרשם פי' כי מסיר לו דבר שבא כבר למצודת חברו במאכל שמשים במצודתו לפי שכשמעיינין ורואין מאכל אחר בורחין ממצודתו של זה והולכין לשם וגוזל במים דבר שכבר בא למצודת חברו אבל ברחוק פרסה אינו יכול להביט המאכל אבל גבי רוח דליכא למימר הכי דבר הבא לידו אתה מסיר ממנו שעדיין לא בא לידי כלום מידי דמצי לאוקמינהו במבוי:

381

שפ״בסר [אויפוואאלונג] (סנהדרין צב) ששה ניסים נעשו לאבותינו באותו היום צף הכבשן ונימק סורו ונפרש הכבשן פי' רב שר שלום יש חכמים אומרים שלהביות שהיו סרות ויוצאות נמקו ודועכו. ספר אחר הומרק סירו. יש מפרשים רבות וגבוהות של אש ושלהביות כעין סררות של אדם נימוקו ודועכו. ספר אחר הומרק סירו פי' צף הכבשן שהיה משוקע בארץ ועלה למעלה שיראוהו כל האומות נפרץ הכבשן שפירש הכסוי מן הקרקע ונצטנן. הומרק סירו שנימק הסיר:

382

שפ״גסר [ליידען שאפט] (קדושין פא) כל שעסקו עם הנשים סורו רע פי' ענין שאור כלומר חמוצו רע כדאמרי' חזר לסורו (א"ב כמו שאורו ויש לתמוה על מאמר רבי אליה מזרחי בפירושו על רש"י בפסוק וגר לא תלחץ הזהירה התורה על הגר מפני שסירו רע ומפרש כמו צורו רוצה לומר אלוהו ומה יעשה עם מי שעסקו עם הנשים):

383

שפ״דסר [פאטראן] (חולין קה) דהוה אזיל בתריה שרא דעניות פי' שר הממונה על עניות:

384

שפ״הסר [שוואך. קרענקליך] (סנהד' כב) חד סרי ולא גנב נפשיה בשלמני נקט פי' אח' שתשש כחו ואין בו כח לגנוב ואחר חזרתי בתשובה כך אתה זקנת ואין בך כח לתשמיש אשה מפני כך תאמר אסירא לי ספר אחר חסריה לגנבא נפשיה בשלמני' נקיט כלומר כשיש לגנב חסרון גניבה שאין לו מה לגנוב אמר שלום לנפשו שלא יגנוב עוד כך אתה זקנת וכו':

385

שפ״וסר [זינדיגער] (ב"מ צג) אשכחיה ואמר ליה גנבא סריא בדוכתא פלן שרינן וכך וכך גברי איכא בהדן. פי' אשכחיה רועה לגנב ואמר ליה גנב רשע בדוכתא פלן שרינן כך וכך גברא כו' זוקסא מקלות ואיכא דאמרי אבנים והלסטים אזל ואחתי גברי בהדיה ושקיל מיניה:

386

שפ״זסר [שראנקען] (ב"ר פ' מא) וינגע ה' את פרעה (ובפ' כג) כי עצר עצר אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמונה אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסיר' (ובפר' מ"ב) ויקחו את לוט נתנוהו בסירה (ובסוף ויגש אליו יהודה) י' בני אדם שנמצא אחד בגניבה אין כולה בסירה פי' ענין סגירה (א"ב פי' בלשון יוני מסגר וכבל ברזל):

387

שפ״חסר [פערפוילען] תרגום ולא הבאיש ולא סרי:

388

שפ״טסרב [ווייגערן] (ברכות לב) ולא יהא סרבן באותה שעה. פי' ממאן ולא יצריך שיפצירו בו חבירו מאד תרגום וימאן וסרב ואמר רבי שלשה רובן רע ומיעוטן יפה השאור והמלח והסירוב.

389

ש״צסרביטין [ארט ציהרינג] (שבת נג) ולא בסרביטין בזמן שאינן תפורין מפרש בגמ' מין תכשיט המגיע עד הלחיים:

390

שצ״אסרבל [שאריווריע] (שם כח) כולהו רבנן לא ליפקו בסרבלי חתימי פי' דת המלך היתה באותה העת כל הקונה סרבל מייתי ליה גבי מוכס ויהיב ליה מכסא וחתי' עלה במטבע של אינך כדי לידע שניטל מיכסא וכל טלית שנמצא בלא חותם אינך בכנפיה נתפש לובשא עליה כגונב המכס הלכך מתיירא כל אדם לצאת בטלית שתלוי עליה חותם זה חיישינן שמא יפסק החותם ומפני פחדו מן המוכס יסירה מעליו ויקפלה וישאיה על כתיפו כמשאוי. לפיכך אסרו לכל אדם לצאת בטלית שיש עליה חותם אבל רב חנינא בר שילא שיש לו נשיאות פנים ואינו חושש מן המוכס מותר לו לצאת בטלית שיש לה חותם שאם יחתך החותם אינו חושש שאינו מתיירא לא מן המוכס ולא מזולתו (גיטין צו) אפי' קשורות בחוט הסרבל (חולין עו) אמר שמואל צומת הגידים שאמרו אפילו לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל כשירה פירוש חוט כפול ועב מן כפיתו בסרבליהון. סרבלא בסיתוא כבר פי' בערך סדן. סרבלא דכרתי בערך כרת. סרבלא צריפא בערך צרף. בריש ילמדנו הן האדם ובאתם הדבקים כפיתו בסרבליהון אלו הסרבלין שברגליהון אין לך דבר נוח לישרף מן העור כיון שמריח מן האש מיד כווץ ואלו נכנסו לכבשן והעור עמהם ולא ניזוקו לפיכך כתיב וסרבליהון לא שנו ורבותינו שבבבל אמרו אלו הטליות שבהן. והברושים הרעלו תרגום ורברבני רתיכיהון מסרבלין בצבעונין. (שבת קלז) קטן המסורבל בבשר פירוש מסובך בבשר כדכתיב כפיתו בסרבליהון (מגילה יא קידושין פב ע"ז ג) דמיא לדוב אלו הפרסיין המסורבלים כדוב גדלי בשר תורגום מסרבלי בשרא (א"ב אמרו היונים שסרבל הזה מן לבוש פרסי כמו מכנסים או בתי שוקים):

391

שצ״בסרבק [פארבין] ומסקרות עינים תרגום ומסרבקן עיינין:

392

שצ״גסרג [איבער געהיפט] (מגילה יז) קראה סירוגין ומתנמנם יצא סירוסין לא יצא פי' סירוגין פיסקי פיסקי כגון שקרא ומפסיק ביני וביני חוזר ומתחיל ממקום שפסק סירוגין לא פי' בתלמודינו אבל בירושלמי סירוסין קטועין סירוגין חדא חדא פי' אחר זולתי אחד כגון שקרא פסוק ומניח פסוק וקורא פסוק ג' וחוזר וקורא פסוק שני שהניח. לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין פירשנו בערך חלג (יומא לז גיטין ס) מה כתיב בטבלא אם שכב ואם לא שכב הכא במאי עסקינן בסירוגין פירוש כותב מקצת מן הפסוק ומשייר מקצת (ב"ב סב) איבעיא להו סיים את הקרנות מהו כמין גמא מהו כסירוגין מהו פירוש כגון שהיו עומדין על המצרים ראובן שמעון לוי על רוח מזרחית יהודה יששכר וזבולון על רוח דרומית בנימין דן ונפתלי על רוח מערבית גד ואשר ויוסף על רוח צפונית ובין הני מצרים מכר לו שדה וכתב לו מצר ראובן ולא כתב לו מצר שמעון וכתב לו מצר לוי וכן לכל רוח דילג מצר האמצעי מהו מי אמרינן הואיל דמכר לו מצרים לכל רוח קנה כולה או דלמא לא קנה אלא כנגד המצרים דמאי דמצר לו קנה ומאי דלא מצר לו לא קנה תיקו כבר פירשנו בערך גם:

393

שצ״דסרג [פערוועבען] (מ"ק י) ומסרגין את המטות גמרא מסרגין שתי וערב ממתחין שתי בלא ערב (כלים פי"ו) המטה משיסרג בו ג' בתים (שם פכ"ב) סירגן בגמי או במשיחה טמאין. מטה מסרגין אותה על גבה בערך גד (אהלות פ"ח) הסריגו' והרפפות מצטרפות כמלא מקדח (חולין קכה) דתניא רבי יוסי אומר חבילי המטה וסריגי חלונות פירוש שאין בהן פותח טפח חוצצין מן הבית לעליה כפי' סריגי המטה כן פי' סריגי החלונות פי' כמו עמודי ברזל דקין מורכבין זה על זה שתי וערב כדי שיהא החלון סרוג וסגור. השבכה אחת תרגום סריגתא חדא ויפל אחזיה בעד השבכה ילכד בפח:

394

שצ״הסרג [פלעכטען] (ברכות כז) לא קשיא הא דמסורג הא דלא מסורג פירוש שיש עליו הכסא (ב"ב עד) סרגו ליה תרתי חיותא וקיימין אתרי גישרי דדורנג ושוור מהאי להאי (כלים פכ"ד) ושל סרגין טהורה מכלום פי' עושה המרכבות:

395

שצ״וסרג [נעטץ, פערמיגגע מויער] (מדות פ"ב) לפנים ממנו סורג גבוה י' טפחים פי' כותל בין חומת הבית ובין החיל והחיל כותל גבוה יותר מן הסורג:

396

שצ״זסרגל [ליניע] (ב"ר פ' כה) זה ספר אפילו סירגול הסופר אדם הראשון למדו (בויקר' רבה פ' זאת תהיה) ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים זה הסירגול ס"א זה השירטוט בלשון ערב קורין לשרטוט סרגל:

397

שצ״חסרגלא [לאסט וואגען] (מדרש שמות רבה פ' החודש הזה לכם) מלך בשר ודם עושה סרגלא שלו חזקה פי' לפי שענין עגלה וקרון של משא:

398

שצ״טסרד [באק טרויג] (כלים פ"ח) סרידה שהיא נתונה על פי התנור שוקעת לתוכו ואין לה גפים פי' כמין עריבה שהוא לתשמיש הנחתום ללוש בה כדכתיב ואת בגדי השרד ומתרגמינן לבושי שימושא פ"א תרגום ועשית לו מכבר ותעביד ליה סרדא שוקעת לתוכו אם תהיה הסרידה לתוך התנור מל' אישתקעו כאברא. (וא"ה) תרגום של צללו כעפרת גפים הם אזנים וי"א לולאות. (אהלות פ' י"ב) סרידה שהיא נתונה ע"פ התנור כתנור (שם פ"ח) סרידה שאין לה דפוס. (כלים ט' ט"ו) סריד של נחתומים טמא:

399

ת׳סרד [שילד] מגן עזרך ואשר חרב גאותך ת"י מגן סעדיכון ותרים חיליכון וסריד זיניכון (א"ב וסריד סיף כתוב בנוסחאות):

400

ת״אסרד [נעטץ. זיפף] בת מטרד תרגום ירושלמי סדרא דהוה ליה במטרדא (א"ב הנוסחא משונה קצת):

401

ת״בסרד [זיף מאכער] לוי הסרד פי' גאון י"א שהיה עושה בגדי סרד לפיכך נקרא סרד או שהיה עושה כלי שרד כגון המצודות (א"ב בילמדנו פ' ויהי בשלח פסקא ויסע משה וימלאו סרידות תבן פי' מצעות מלאים תבן):

402

ת״גסרדיוט [ריכטער] (שבת לב) דומה כמי שנמסר לסרדיוט (סוכה נו) מרים בת בלגה שנשאת לסרדיוט (ב"ק לח) שלחה מלכות שני סרדיוטאות אצל חכמי ישראל פי' שרים ממונים לעשות דין מהדיוטות (א"ב מלה זו היא כמו סטרטיוט ופירושה בל' יוני איש מלחמה וכן סרטיא כמו אסטרטא):

403

ת״דסרה [שווארצע אפפעל אין אויג]. (בכורות לה) לבן הפוסק בסירה פירוש הוא כמו חוט שסובב השחור:

404

ת״הסרה [פאנצר] כפי תחר' תרגו' ירושלמי כפוס סירה:

405

ת״וסרה [זעג] (כריתות טו) ותוחבו בסירה פירשו המפרשים בקוץ מל' מקרא ולי נראה שפירושו מגרה ומסר הנקרא בל' רומי סירא אשר בו הרופא חותך האבר:

406

ת״זסרהב [איילפערטיג מאכן] (ברכות מז) הוה קא מסרהב ואכיל (שבת ו) והוה קא מסרהב וימהרו לשפך דם תרגום ומסרהבין למשפך דמא. רגלים ממהרות תרגום רגלין דמסרהבין ויאמר המלך להמן מהר תרגומו ואמר מלכא להמן סרהב:

407

ת״חסרח [איינשניידען] (סוף כלים) מפני שהיא סורחת את היד תניא מכחול שניטל הזכר שלו אע"פ שהיה המקבל שלו מלא חלודה טמא ניטל המקבל שלו אם היה הזכר שלו מלא חלודה טהור מפני שהוא סורח את העין ביטמא בארמית ופי' בטיית. ומניין שכן שנינו בתוספתא הכוסות והצידונין החתוכים טהורים מפני שסורחין את הפה וזה ח' כמקום כ' כאשר נאמר סורכא (א"ב ענין שרטת):

408

ת״טסרח [זינדיגעך] תרגום ואנכי העויתי ואנא סרחית:

409

ת״יסרט [פלעכטע] (בסוף כלאים). לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן פי' עבותות של צער (א"ב פי' סירד בל' יוני חבל דק וקצר):

410

תי״אסרט [ריססע מאכען אין לייב]. (שבת קד) המשרט על בשרו (קדושין צח) סריטה וגרידה אחת הוא (חולין סב) עוף המסרט כשר לטהר בו את המצורע (א"ב ל' מקרא זה לא ישרטו שרטת ותרגום ויתו על דלתות השער וסרט על דשי תרעא):

411

תי״בסרט [ברייטער פלאץ] (שבת ו) סרטיא ופלטיא פי' סרטיא בלעז איסטר"טא מקום שהולכין שם רבים תדיר והוא דרך המלך פלטיא שוק גדול של מקח וממכר ובלע"ז פלטיא"ה והיינו אסטרט ואסרט שכבר כתבנו בערך א'. (שם קנא) אמר עולא בעומד באסרטיא פי' שאין דרך לקבור במסילה (א"ב וכן נקרא בל' יוני ורומי):

412

תי״גסרטנא [שטאב]. (בילמדנו פ' קח את המטה) עכשיו אתה רואה סרטנא ואתה אומר לו לגמול חסד הן באין:

413

תי״דסריא [סיריע איין לאנד]. (דמאי פ"ו) המוסר פירות בסוריא (ע"ז כא) ובסוריא משכירין בתים (בסוף אהלות) דקונה שדה בסוריא סמוכה לא"י פי' מדמשק ועד צובה קורין לו רז"ל סוריא והן הנקראין כיבוש יחיד (וכן נקראת בל' העמים):

414

תי״הסרך [גירטיל] (שבת נד) ובלבד שלא יקשור לו מסרכו פי' בלעז פיטור"ל ויש מפרשים חגורו:

415

תי״וסרך [פערדרעהען] גדיא בסירכא בערך סקר (ביצה יא) סרוכי סרוך וסליקו פי' כמו תפיסה כדכתיב שממית בידים תתפש (חולין קיא) חלבא סריך (א"ב תרגום ראית יי' עותתי חזית יי' סרוך די סריכו לי):

416

תי״זסרך [הערר] (שופטים ושוטרים) ת"י דיינין וסרכין ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים בעם ואת שטריו לאמר תרגום שלטוני עמא וסרכוהי (א"ב פי' בל' יוני שר ונגיד כמו ארכון):

417

תי״חסרכא [ארט פייגען] (בריש מדרש שיר השירים) סרכא דאקים תאניתא אולי מין תאנה הוא:

418

תי״טסרמט סרמיטין וסרמוסין כבר פי' בערך חמס:

419

ת״כסרמיסין [אין פינף טהייל]. (ירושלמי דגיטין פ' הניזקין) קרקע דינר אגרמא רביע מעות סרמיסין פי' אם לקח מיד סקריקון קרקע בשלשה נותן לבעל אחד דרך משל אם לקח בדינר נותן לבעל גרמא שהוא שליש דינר שהוא רביע מעות וטריסין בלשון רומי הוא גרמא בלשון יוני:

420

תכ״אסורין [שלעפפען] (מדרש ויקרא רבה) פ' זאת תהיה תורת המצורע רמ"א סורין סורין לשון יוני הוא סחוב והשלך:

421

תכ״בסרנג [ארט נאהמע]. (בויקרא רבה) אחרי מות פ' ויתרון ארץ דבי כנישת' עתיק' דסרונגית:

422

תכ״גסרני [וואפסער טהיר] ספרא פ' שמיני בדגים חית זו חית הים הנפש להביא את הסרני ובקצת נוסחאות כתוב סולנית והוא טעות פי' בלשון יוני ורומי מין חית הים מחציה ולמעלה אשה מחציה ולמטה דג והגידו לי שמלך גליל הצפוני המולך בדינמרקא ונורוויגא בעברו בספינה אצל מלכות נורוויגא ראה חיה זו יושבת כחום היום על שרטון שבים ואני קודם עשרה שנים בעמדי אצלו שאילתיהו על זה והמלך שתק והבנתי שהוא היה ספק אם החיה שראה היתה סרני או חיה אחרת מפני מרחק המראה וגם החיה בשמעה קול השר הקורא אל המלך היושב בירכתי הספינה ופניו לצד אחר אדוני המלך הפוך פניך ותראה פלא גדול תכף ומיד צללה בתוך הים אמנם השר והספנים העידו שהיתה סרני ושראו אותה ובדו הפייטנים שהסרני מרננת בקול ערב ואולי קראוה סרני מל' שירה:

423

תכ״דסרנך [איין קראנקהייט וואס דער שטיקט] (יומא עד) ועוד א"ר מתיא מקיזין דם לסרונכי בשבת פי' אסכרה (כתובות ל) (סוטה כ) (סנהד' לו) שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי ותבחר מחנק נפשי תרגומו ובחרת סרנכא נפשי (א"ב פי' בל' יוני מין חולי אשר בו שואף החולה הרוח בחוטם בכח גדול כי גרונו אטום תרגום כי יסכר פי ארום יסרנק):

424

תכ״הסרס [פערשניטטענער] (זבין פ"ב) סריס אדם וסריס חמה פי' סריס אדם חתוך בירי אדם סריס חמה שנסתרס ע"י קדחת סימני סריס חמה וסימני אילונים מפורשין (יבמות פ) (סנהדרין צג) והיו סריסים בהיכל מלך בבל רב אמר סריסים ממש ורבי יוחנן אמר שנסתרסה ע"ז בימיהם פי' ידעו הכל שאין בה ממש (נדה כח) יצא מחותך ומסורס פ' יצא מחותך כדרך ברייתו הראש בעצמו ואחריו הכתפים והחזה והשדרה והיריכות והשוקים והרגלים פי' מסורס שלא כסידורו כדתנן (מגלה יז) קראה סירוסין (ב"ב פ) נוטל שלשה נחילין ומסרס פי' רבי יוחנן נוטל ג' נחילין ומסרס והוא שנוטל אחד ומניח אחד וכן פי' בירושלמי במגלה קראה סירוסין וכבר ביארנוהו בזה הפרק בסרג:

425

תכ״וסרס [ארטס נאמע] (סוטה מט ב"ק פג) אמר רבי בארץ ישראל לשון סורסי למה או לשון קודש או יוני (ב"ר פ' עה) אל יהי לשון סורסי קל בעיניך שבתורה בנביאים ובכתובים הקב"ה חלק לו כבוד בתורה יגר שהדותא בנביאים כדנה תימרון להון בכתובים וידברו הכשדים למלך ארמית פי' לשון סורסי הוא לשון ארם צובה ושאר הארצות שכבשם דוד והיה הנקרא ארץ סוריא ונקרא לשונם לשון סורסי כמו יון יוני פרס לשון פרסי:

426

תכ״זסרס [קנעכט]. (ב"מ מב) נימא ליה לסרסיא (בכורות לא) רב אידי סרסיא דבי רב ששת הוה פי' שמש:

427

תכ״חסרסור [מעקלער] (ב"ר פ') נעשה אדם למלך שעשה סחורה ע"י סרסור והפסיד על מי לו להתרעם לא על הסרסור פי' סרסור הוא ספסר:

428

תכ״טסרף [פייכטיגקייט] (מקואות פ"ט) סרף היבש וגילדי צואה סרף הלח ולכלוכי צואה (נדה ח) המעמיד בסרף העלין בסרף העיקרין מותר בסרף הפגין אסור מפני שהוא פרי זו המשנה (ערלה פ"א) פי' סרף הוא קומום והרבה מהן כתיבין שרף בש' והנה בערך ש':

429

ת״לסראפיס [געטצען בילד] (ע"ז מג) רבי יהודה מוסיף אף דמות מניק' וסראפיס אמרו הכותבים כי המצריים לאחד ממלכיהם אשר שמו סרפיס עשו לאליל:

430

תל״אסרק [לעער] (כלאים פ"ו) איזה הוא אילן סרק כל שאינו עושה פירות וכו' (ב"ב פו) כל אילן סרק כנגד המשקולת. בוקי סריקי כבר פי' בערך בק (סנהדרין ע) אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין אנשים רקים ופוחזים תרגומו גברין סריקין (תענית כא) סרקינהו לספטי ומלנהו עפרא:

431

תל״בסרק [קעממען] (דמאי פ"א) ושהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי פי' בלשון לעז קרדו"רי שעושה בקוצים וי"א הסורק שסורק הצמר במסרק (נדה כ) סריקיתא מקטלא קלמי (ב"ק צג) הא דנפציה נפוצי הא דסרקיה סרוקי פי' נפצי קרמנאי סרקי במסרק היכא דנפציה והדר לבניה ההוא ליבון לא הוי שינוי דאינו מתלבן כל צרכו אבל היכא דסרקי' והדר לבניה הוה שינוי דקא מתלבן כל צרכו (קדושין פב) הצרובין והסרוקין פירוש צרובין היינו נפחין שעושין מלאכת זהב וכסף דשכיחי נשים גבייהו לצורך תכשיטיהן סרוקין שסורקין פשתן דשכיחי נשים גבייהו לסרוק פשתן. והנקורות שמנקרין בריחים דאתו לטחון והגרדיים דשכיחי נשים גבייהו לארוג בגדיהם הספרים לגלח בניהם (מ"ק י) רבא שרא לסרוקי סוסיא פי' להסריק את הסוס במסרק של ברזל (כלים פי"ב) קנה מאזנים של סרוקית טמא פי' מוכרי פשתן סרוק במגלת איכה סלה כל אבירי ה' סרקון א"ר לוי בערביא צווחין למסרקא מסלסלא כדאמרינן לא הוו ידעי רבנן מאי סלסליה ותרוממך (א"ב תרגום עובדי פשתים שריקות פלחי כתנא דסריקין):

432

תל״גסרק [צייכענן] (פסחים לז) והביאו לפנינו סריקין המצויירין בפסח רבי יוסי אומר עושין סריקין מן רקיקין ואין עושין סריקין מגלוסקאות פי' סריקין היינו מצויירין:

433

תל״דסרק [זייר] (חגיגה יו) יצאו עמו פי' תלמידים לובשי סריקין של זהב (קדושין לא) פעם אחת הי' לובש סריקין של זהב פי' גם זה מלבוש מצויר של זהב:

434

תל״הסרק [זייד] (שבת כ) הכלך והסיריקון פי' הוא סיר"קי בלע"ז (א"ב פי' בלשון יוני ורומי משי ונראה לי שסריקון של זהב בערך שקד' הוא בגד משי עם זהב ובמדרש שיר השירים פסקא כרם היה מוליכו אצל סראקאריס פי' אורג בגדי משי):

435

תל״וסרק [רייטעל] (כלים פט"ו) סירקן או כירכמן טמאות (שם פרק כב) כיפה שסירקו וכירכמו פירוש בלשון ישמעאל זרקון שמו אם ייפס בסירקון טמאות והוא הששר כדכתיב חקוקים בששר ומשוח בששר ובלע"ז מיני"א (א"ב וכן שמו בלשון יוני והוא צבע אדום עשוי מעופרת שרוף ע' ערך אספדיכא):

436

תל״זסרק [טורק] (ב"ר) בריש וירא אליו אחד נדמה בדמות סרקי (בילמדנו' כאהלים נטע ה' בקש לעשותן כאהלים של סרקין שהן מטלטלין ונטקרין ממקומן מיד הישמעאלים תרגום ירושלמי דסרקאי ארחת ישמעאלים תרגום ירושלמי סיעא דסרקאין (א"ב פי' בל' יוני ורומי איש ישמעאל וטעם המילה אמרו הכותבים שאומרים בני ישמעאל הנקראים הגרים כי הם בני הגבירה שרה ועל שמה קראו לעצמם סרקים ואחרים כתבו שיש עד היום במחוזם מדינה הנקראת סרק):

437

תל״חסרר [שטאאר] הכו בסנורים תרגום ירושלמי מחו בסרוריא (א"ב בערך חוור גרס בחוורוריא ובנוסחאות דידן יש גרסאות תחרות ע' ערך חברבר):

438

תל״טסת [רייצען פערפיהרען] (סנהדרין סו) המסית והמדיח והמכשף ירושל' מסית בקול נמוך ובל' הדיוט מדיח בקול גבוה ובל' הקודש (יומא כה) מעשה דאוריה ודהסאה פי' כשמנה את ישראל דכתיב ויסת את דוד בהם:

439

ת״מסתו [ווינטער] (שביעית פ"ט) אבל לא על הסתוניות פי' רבי דניאל ז"ל ענבים שבימות הסתיו אין אוכלין עליהן ואם ביכרו קודם שיכלה הקיץ מותר כדברי רבי יהודה (תרומות פי"א) ולא חומץ סיתוניות (נדרים נג) מן הסיתוניות מותר בחומץ סיתוניות (ברכות לח) כמאן כי האי תנא דתנן דבש תמרים דין תפוחים וחומץ סתוניות וכו' פי' ענבים שמניחין בגפנים עד הסתיו ומשקה היוצא מהן הוי חומץ:

440

תמ״אסתם [פאלשטענדיג] (סנהד' פו) סתם מתניתין רבי מאיר סתם אוספתא רבי נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרבי עקיבא (מגילה ב) סתם זו דברי רבי עקיבא סתימתאה (שם בו) זו דברי רבי מנחם ברבי יוסי סתימתאה פי' פלוני סתימתאה זו המשנה אע"פ שהיא סתם משנה אינה לרבי מאיר כדקיימא לן סתם משנה רבי מאיר אלא לר' עקיבא היא או לרבי מנחם ברבי יוסי היא זו המשנה והיא שנויה סתם ולא כל דברי חכמים הללו סתימים הן אלא המשנית שהוזכירום בלבד:

441

תמ״בסתק [שפיליטטער] (סוטה מ) אחד מוכר אבנים טובות מרגליות ואחד מוכר מיני סתקית. ספר אחר סידקית והיינו מחט סידקית שפירשנו בערך סדק. ושפעת שסע תרגום ירושלמי סתיקת סיתקתא (א"ב פי' בל' יוני דבר המיוחד למזון ובפרט דבר של דגן):

442

תמ״גסתר [היימליכקייטען] (פסחים קיט) מאי ולמכסה עתיק זה המכסה דברים שגילה עתיק יומין ומאי ניהו סתרי תורה. ספר אחר טעמי תורה (מגילהיא) בסתרי עריות פי' כגון העראה ונשיקה ואזהרה ועונש לזכר הנשכב וכיוצא בו (ירושלמי מקואות פ"ח) בית הסתרי' ובית הקמטים אינן צריכין שיבא בהן המים פי' הפה והאוזן והחטם הראוין לבוא בהן מים אבל אם סתמן לא עלתה לו טבילה (פסחים פה) טומאת בית הסתרים אינה מטמאה פי' שאם נטמא מקצת האבר אין יכול לטמא את קצת האחר שהרי אין ניכר מקום נגיעתו הכי נמי להכי אין מטמא יוצא לאותו שבפנים דטומאת הסתרים אינה מטמאה חיבורי אוכלין לאו חיבור הוא הא דטומאה סתרים דמחברי אוכלין להדדי לא חשיב טומאת סתרים (חולין עב) ואמאי טומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים לא מטמאה פי' דאין חולקין כשאר טמאות דנוגע טמא לטהור אלא מחוברין הן אמאי הבשר מגע נבילה:

443

תמ״דסתר [צערשטערן] (ב"ק נז) (ב"מ סד) ניחא ליה דלא ניסתרי עבדי פי' ניחא להו לבעלים שלא ישב העבד בטל ויסיח עצמו מן המלאכה ולא ישב לעשות מלאכה כבתחילה והעקר מן עת לסתור:

444

תמ״הסתר [שפינדעל] (חולין ס) איתי מסתוריתא סתר דוולא בשוקא פי' מסתוריתא ל' מעזלה (א"ב בעוד חוט הנטוה בכוש נאמר דוללא ואחרי כן סותרים ומגלגלי' אותו במסתוריתא לעשותו אגודות וחבילות):

445

תמ״וסתת [שטיין מעצטער] (שבת קב) המסתת והמכה בפטיש (כלים פכ"ב) ישיבת הסתת טמאה מדרס פי' חתיכת עץ גדולה שיושב הסתת עליה (שם פכ"ט) יד מקבת של סתתים ששה (ב"ק צג) אבנים וסיתתן (ב"מ קיט) החצב שמסר לסתת פי' חוצב אבנים הפוסל אבני גזית שיהו אבני גויל:

446

תמ״זסליק ערך הסמך

447