ספר הערוך, אות החי"תSefer HeArukh, Letter Chet

א׳אות החית

ב׳חבב [ליבען] (יומא כב) חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח פי' הלא תראה כי כל השנה הצריכן הקב"ה לכהן במקום שליח הקשת רימונים בתוך הפעמונים כי בשעה שיבא אל הקדש לובש המעיל שהוא כשניח פלוני רוצה להכנס כדכתיב והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש וכו' ועכשיו ביום הכפורים בבואו לפני לפנים לא הצריכו לזה המעיל לפיכך לא חיישינן להא דקאמר רב יהודה (מנחות יח) אמר רבי כשהלכתי להרצות מדותיו אצל רבי אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של רבי אלעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והי' חביב לפניו עד לאחת פירוש להרצות יודותי לדקדק הלכות למצות מדותיו לראות ולדקדק הלכותיו והיה חביב עליו עד לאחת כל מה שהשיבו היה חביב לו עד אחת שפירש לו היה חביב צהבו פניו מרוב שמחה דנראה לו מה פירשי בפי' מגנצא כתיב עד אחת בלא ל'. (שם קב) כל העומד לישרף כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאו טומאת אוכלין עפרא בעלמא היא אמר ליה חיבת הקדש מכשרתן פי' חיבת הקדש משויא להו לשאינן מוכשרין כמוכשרין ולשאינן ראוין לאכילה כראוין לאכילה: (כתובות נז) חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה:

ג׳חב [פערבערגען. בהעלטנישען. שויס] (שם כז) עיר שכבשה כרכום אם יש שם מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות כולן. (פ"ז דפיאה) משתהלך המחבא פי' שיבדוק המחבויין כדכתיב מכל המחבואים אשר יתחבא שם. (מנחות עג ובסיפרי) מה בין מחבת למרחשת שהמחרשת יש לה כסוי והמחבת אין לה כסוי דברי רבי יוסי הגלילי רבי חנינא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין מחבת צפה ומעשיה קשין פי' מחבת צפה אין לה בית קבול אלא חלקה דכתיב על המחבת גמרא מאי טעמא אילימא מרחשת משום דאתיא ארחושי הלב כדכתיב רחש לבי דבר טוב כלומר הרהורי הלב מחבת דאתיא אמחבואי הלב כדאמרי אינשי קא מנבח נביחי כלומר שנגע בפיו הדיבור אימר איפכא מחבת דאתי אמחבואי הלב כדכתיב למה נחבאת לברוח מרחשת דאתי' ארחושי הפה כדאמרי אינשי קא מרחשת שיפוותי' פי' אחר רוחשין רותחין מעשיה קשין יש בה מים מועטין (נדה לט) אם היתה במחבת והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים. (סוכה מ בב"ק קא) עלי קנים ועלי גפנים שגבבן בחיבה על פני השדה לקטן לאכילה ולמאכל בהמתו יש בהן משום קדושת שביעית שמתבערין בשביעית דאסורין לאחר שיצא שביעית לקטן לעצים לשרוף אין בהם משום קדושת שביעית ומותרין אפילו לאחר שיצא שביעית (שם פא) ושאר כל האילנות מן חובו של אילן ולא מן חודו פי' מענפין שבצדדין שמחבין האילן ולא מן חודו עיקר לבו של אילן. השב ידך אל חיקך תרגום ירושלמי אעל כען ידך בחובך. ותחבק חיק נכריה תרגום ולא תחבק חובא דאחריתא היחתה איש אש בחיקו תרגום סיים בר נשא נורא בחוביה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בעוביה)

ד׳חב [זינדיגען] תרגים חטא העם חב עמא:

ה׳חביב [טייערער. פטער] (מציעא עו) אמר ליה רב חביבי אי לאו דאנא הואי וכו' (ב"ב מב) אמר רב יהודה הוה קאימנא קמיה דחביבי (חולין לב) אמר להו רב לא הוה בדיחנא ביה בחביבי דאישייליה פי' דודי דוד אהרן תרגום ירושלמי חביבא דאהרן ואיש אשר ישכב את דודתו תרגום חביבאה דודתך היא (א"ב כן תרגום דוד אהרן ותרגום יוכבד דודתו חביבתיה אבל תרגום אשר ישכבאת דודתו בנוסחאות שלנו אתת אחבו. דודתך היא אתת אחבוך):

ו׳חבה [נאהמע. איינעס פאגלעס] (שם סב) שמנה ספיקות הן חובה סוגה והרניגה:

ז׳חבה [נאמעאיינע פרויא] (ב"ק ס) אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא דידי קא מנטרא להו חובה פי' שם אשתו:

ח׳חבט [שלאגען, קלאפפען] (סוכה מה) חריות של דקל היו מלקטין וחובטין ע"ג המזבח ואותו היום נקרא יום חיבוט חריות. (בריש מדות) וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו (ובסוף פרה) חובטין אותה במקלו' כוברין אותה בכברות. (שבת פ) נראין דברי רבי יהודה בחבוט פי' סיד טרוף. (עירובין מב) הואיל ותקרת הבית חובטא פי' ר' ניסים כגון שהבית פתוח משני צדדין וכלתה מדתו במקצת הבית תחת התקרה כגון שהבית כולו מקורה הרי הוא כד' אמות ומטלטל בכולו ואם תאמר הרי הוא פתוח לצד מערבית וכאלו פרוץ למקום האסור לו קא משמע לן רב הונא דתקרת הבית חובטת ראה כאלו תקרה יורדת וסותמת צד מערבי (ב"ק נ) בור שחייבה עליה תורה להבלו ולא לחבטו פי' שמת מחמת הבל וחמימות שבתוך הבור ולא מחמת המכה שנפל בקרקעית הבור (חולין ח) הבלא קדים או חבטא קדים פי' חמימות קדים או פציעת המכה. (וב"מ קיו) אי בחבטא נפל אי בחבסא נפל פי' שחבטתם הרוח והפילתם ממעלה למטה ונשתברו (ובפסיקתא דפרה) אמר ליה חבוט חבטך דהיא טבא בקולטא פי' רמי ואחבטך חיפה להלקתך בשביל פעם אחרת. וחבטא בהפקר קני (ב"ב קיח) כבר פירשנו בערך בט. (כתובות לו) אמר רבי זירא מפני שנחבטת ע"ג קרקע כולהו נמי מחבטא. (שם י) ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן אמרו ליה פתח פתוח מצאתי אמר להו רב נחמן אסבוה כופרי מברכתא הביטא ליה. פי' גאון כופרי עצים לחין הנלקחין מן חריות של דקל מברכתא נברכת של כובסין ונעשה כנוי לאותו מקום וכן הוא אומר הכוהו והלקוהו בכופרי כי כבר חבט בנברכת כלומר ידע את הנשים. ס"א מקור ונברכת אח' הן לכן כינהו מברכתא כלומר על מקור חבט עצמו:

ט׳חבט [רימען שלייפע] (בפרק אחרון דמקוואות) אלו שאין צריכין שיבא בהן המים קישרי העניים הנימין וחבט של סנדל פי' אזנים שיש לרצועות של סנדל:

י׳חבט [בויך, אינטערלייב]. (במגילת איכה רבתי בגוים) נסיב חובטא ומעיא יהיב קדם אתתיה ס"א נסב קרביא ומעיא (א"ב בנוסחאות כתיב נסב בני מעיא):

י״אחבית [פאס] (כלים פ"ב) הפכים הגלילים והחביונות שיעור קרקרותיהן כל שהן פי' חביות קטנות אית דאמרי והאביונות מל' כאובות חדשים. (בסוף ס"ב במקואות) רבי אליעזר אומר היורד בפי חבית פי' המנקין הבורות והביבין מוציאין המים והטיט בחבית ומריקין לחוץ ופיה צר ושמה חבית (שבת עד) מאי דעביד חביתא חייב ז' חטאות פי' משום חופר החרסית וכששוחקו משום טוחן וכשמשליך צרורות וחרסים שבו משום בורר וכשלשו היינו הלש וכשמחתך היינו מחתך ועיקר מלאכה בניין וגמר מלאכה והשואתה מכה בפטיש:

י״בחבל [פערדערבען] (שם קו ב"ק לד) חייב תני ר' אבהו קמיה דר"י כל המקלקלין פטורין נזוץ מחובל ומבעיר חובל בצריך הדם לכלבו מבעיר צריך לאפרו לכסות בו צואה (נדרים עד) חבל עליך בן עזאי שלא שמשת את רבי עקיבא (א"ב פי' חבל בלשון יוני ווי תרגום אללי לי חבל עלי) בכלי מתכות (פרק יד בכלים) מאמתי היא טהרתו בית שמאי אומר משיחבול פי' מל' ולא חבלוני (מכות ז) סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית. ולאחד קראתי חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה (בריש גמ' דפ' דיני ממונות זה בורר):

י״גחבל [הויך] (ב"ב יח) חבלא קשי לכותל פי' חמות תבל היינו הבל שבערך ה':

י״דחבל [בינדל, מאססע, מענגע] (ב"ק י) והאיכא מרבה בחבילות פי' מרבה חבילי עצים לחזק בהן הדליקה (ביצה ג) מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם (ב"מ פד) הקפתנו חבילות תשובות שאין בהן ממש (שם עב) ת"ר המוליך חבילה ממקום למקום וכו' פי' אדם שמוליך סחורה ממקום הזול למקום היוקר ברשות מוכר מותר (ושם עח) שוכר עליהן או מטען כי תניא ההיא כשבאת חבילה לידו פי' כגון שהביא הפועל חבילתו של בגדיו ושל כלי אומנתו ונתנה לבעל הבית ואמר לו הרי ערבוני עמך שאין אני חוזר בי וקבל בעל הבית את החבילה וסומכה דעתו שהוא עושה מלאכתו ופטר את הפועלין האחרים וסמך עליו ולאחר מכן חזר בו שוכר עליו עד מ' ונ' זוז (קדושין סה) שנים שבאו ממדינת הים והאשה עמהן וחבילה עמהן וכו'. (כלים פי"ד) המטה מטמאת חבילה ומטהרת חבילה (פסחים קב) אין עושין מצות חבילות חבילות:

ט״וחבל [שטריק] (סוטה ח) ומביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה (ב"ק עד) ולא עוד אלא שנטל מלא חבל בדרום (בב"ר חלילה לך ובויקרא רבה בצו פרשת אהבת צדק) שלח תפיס חבילא בתרין רישין בעית דינא ובעית עלמא אם לית את מתיר צבחר לית עלמא יכול קאים:

ט״זחבל [פפענדען] (בילמדנו בפרשת אלה פקודי) למה משכן משכן שני פעמים שנתמשכן על ידיהן הוא שאנשי כנסת הגדול האמרו חבל חבלנו לך הרי שנתמשכן ב' פעמים:

י״זחבל [ווכאערצינס] תרגום לא תשימון עליו נשך לא תשוון עלוהי חיבוליא:

י״חחבס [צערברעכען צערטרעטען] (ב"מ קיו) אי בחבט' נפל או בחבסא נפל פי' שנתרועע הכותל וכבדו העליונות ונשתברו התחתונות. (שם פ) אמר אביי בשחבסו לאלתר פירוש שברו מיד. (חולין צב) בגמ' נשתברו רוב צלעותיה (שם נב) הגלגולת שנחבסה ברובה טריפה פי' נכווצה ונשברה:

י״טחבץ [פוטער אוס דרוקען] (שב' צה) תנו רבנן החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרות. (מציעא פט) יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינן גידולי קרקע. (ובמגילת איכ') חד מן תינס אמ' לי' לינוק' מירושלי' זבין לי ביעין וחובצין אמ' ליה לינוק' הי ביעתא מן תרנגלת' חיורת' אמר ליה ינוק' הדין חובצא דעיזא קיוורתא פי' מחבץ מפיק חמאה מחלב כדכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה:

כ׳חבץ [מעהל קאך] (ברכות לח) חביץ קידרא הוא אברושך ומפורש במקומו בגמ' חוץ מן היין. (שם ובמנחות עה) אמר רב יוסף האי חביצא אי אית ביה פירורין כזית וכו' פי' פורר הפת בקערה ושפך המרק עליהן. (טבול יום פ"ב) ואם חיבץ כל מקום שהלך השמן פסל פי' כשיתערב הלחם במקפה ויעש' אחד כמו חביץ קדרה:

כ״אחבץ [מאססע. הויפן] (מציעא צט) בגמ' דהשואל פרה מחברו ושלחה לו אמר שמואל האי מאן דגזל חיבוצ' דתמרי ואי' ביה חמשין תמרי. (כתובו' פ) חיבוצא דתמרי מאי תיקו פירו' חיביצ' של תמרים הוא עיגול של תמרי' כמו עיגול של דבילה אלו שלש חבץ א' של גבינה ב' של פת ג' של תמרים כולן לשון קבוץ.

כ״בחבק [גארט] (כלים פי"ט) שיירי מזרן ד' טפחים כדי לעשות חבק לחמור פי' כלי שמשימין על משאוי החמור ומשימין בה קוצה ומגביא גילי בשביל שלא יפסדו אם יפול עליו מטר ויש אומרים שהוא כמו נמטא ועוד משימין אותו על החמור כשנוטל הסרגא ממנו והוא מזיע שלא יצטנן (שבת סד) מניין לרבות את הקילקי ואת החבק ת"ל או שק פירשט בער' קילקי (נדה נ) מתניתין על שוקיה ועל פרסותיה מבפני' טמאה ובגמ' מבפנים ועד היכא אמרי דבי רבי ינאי עד מקום חבק פי' כשמצאת דם על שוקה ועל פרסותיה באותן הצדדין שמדבקין זה עם זה הן מבפנים וכשנוטלין האנפליא יש לה לולאות ומחברין אות' לולאות באמצע השוק פעמים מבפנים ופעמים מאחור וזהו מקום חבק. פ"א עד מקום חבק עד ביקום שמחבק ירכה על שוקה כשכפפ' ירכה ואותו מקום חבק עצמו הוי כלפנים כנגד התורפה ואם נמצא דם במקום חבק טמא אם נמצא דם על שוקה וירכה מבפנים:

כ״גחבר פערבונדען געזעללשאפט געלעהרנטער] (ר"ה לד) לא אמרו אלא בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר לא. (מגילה כז) במה דברים אמורים בשאין שם חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תנתן לחבר עיר וכל שכן דעניי דידי ועניי דידכו עלי סמיכי (ברכות לא) אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר וכו' פירוש גדול העיר אשר יועדו עליו כל הזקנים שנאמר כל אלה חברו פי' אחר צבור מקום שמחברין בני העיר להתפלל בו רבי יהודה אומר משמו של רבי אלעזר כל מקום שיש חבר עיר שמתפללין בו תפילת המוספי' היחיד פטור אבל מקום שאין שם צבור מתפללין בו תפילת המוספין היחיד חייב להתפלל תפלת המוספין וזהו פי' יחיד שלא בחבר עיר איכא בינייהו (חגיגה כה נדה ו) והאמר עולא חבריא מדכן בגלילא פי' חברים אוכלין חוליהן בטהרה. (מנחות צג) שאחד מניף לכל החוברין ואין אחד סומך לכל החוברין. (תמורה ב) הכתיב קרבנו ההוא מיבעי ליה לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה ורבי יהודה כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה. פי' אחר מניף חזה ושוק שבשלמים בשבילו ובשביל חברו. (ביצה כה) נפלין חברין ברברבתא פי' רב הונא ורב חסדא חברים של רב נחמן והיה קורא לרב הונא חברין וכן לרב חסדא ולרבה בר בר חנה בר חברין ברברבתא בקושיות גדולות. (שבת נב) בחבר טוב או בחבר רע פי' באשה טובה או באשה רעה. (סנהד' מא) חבר אינו צריך התראה פי' מפני מה מתרין שלא יאמר הרוצח לא הייתי יודע שההורג נהרג אלו הייתי יודע לא הייתי הורגו וחבר אינו צריך שלא יכול לומר לא הייתי יודע. (שבת קנד) מאי לאו בחבר גואלקי פי' אביי אשכחיה לרבא דקא משפשף לבריה אגבא דחמרא שישפוף כדאמרינן ואם בערב שפשף כלומר יוליך ויביא ידו על גופו כדי שיוסר מעליו טינוף הקרי כן רבא היה מעלה ומוריד בנו כעין שיפשוף על גב החמור מן הצד לא על גופו של חמור כעין רכיבה אלא היה מושיבו ע"ג החמו' והתינוק מגנדר ונחית ואביו מחזיק בו ומחזירו שלא יפול לארץ א"ל אביי משתמש מר בבעלי חיים כלומר המשתמש בבעלי חיים עובר משום הא דתנן ולא רוכבין על גבי בהמה השיבו רבא אינו על שדרו של חמור אלא בצידי החמור אני משפשף וצדדין לא גזרו רבנן מדתנן מתיר חבלים והשקים נופלים מאי לאו בחבר גואלקי ולא גזרו רבנן פי' חבר גואלקי כשטוענין הבהמה מביאין שק וטוענין אותו מצד הא' ושק האחר מצד השני ומביא חבל וקושרן ומחברן ומשרבבן בצידי הבהמה וכשמבקשין לפרק משואו מגביה השקין לרפרף קשר החבל להיות נוח להתיר ומתיר ומניח השקים והן יורדין מצידי הבהמה ונופלין לארץ נמצא מגביה ומוריד השקים בצידי החמור כאשר מגביה אני את בני על גב החמור והוא יורד בדרך שיפשוף א"ל אביי אינו אומר מתיר החבלים בחבר גואלקי כדתנן כיצד מאברין את הערים ומפרשינן ליה מלשון אבר כן מוסיף כמו אבר בגואלקא והוא למעלה כדאמרינן (בב"ב כד) באברורי הוי יתבי וכי' אברורי למעלה מן המשאוי כגון שהיה צד המשאוי האחד כבד והשני קל ורצונו להשוות המשאוי שלא יהא מטרטן ומוסיף על הצד הקל להשוות המשקל שלא יהא אחד מהן מכריע ועליו אמרה משנתינו מתיר חבלים וקשרים והשקים נופלים שהקשר למעלה הוא ואין צריך להגבי' שק ולא להוריד אלא כשמתיר החבל נופלין אבר גואלקי נמצאו גואלקי על צידי הבהמה ואבר זה על גואלקי נמצא אבר זה צידי צדדים אי נמי בגואלקי דגואלקי עצמן אינו קשורין בחבלים אלא כמנהג שהיה לאורחין המהלכין בדרכים שעושין בראשי השקים כמין קרסים ולולאות בין החבלים ומכניס הקרסים בלולאות אי נמי לולאות בלבד ומכניס בהן עץ ומחברן וכשרוצה לפרק מושך העץ ההוא והן נופלים ונקרא העץ ההוא לכתא ואינו מגיע לצדדין ואותו האבר נמי שמוסיפין על המשאוי הוא צידי צדדין והוא מותר אבל הצדדין אסורין. (ברכות לד) חברותא כלפי שמיא כלומר כאדם שאמר לחבירו עד השתא לא כוון ועכשיו בעי לכווני. (כלים פרק יב) מאמתי הוא טהרתו בית שמאי אמרו משיחבל וב"ה אמרו משיחבר פי' מלשון ויחבר:

כ״דחבר [גייסטליכער. איין לאנד] (שבת יא) אמר רב תחת ישמעאל ולא תחת עכו"ם תחת עכו"ם ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום ואלמנה. פירוש תחת ישמעאל ולא תחת עכו"ם תחת סתם עכו"ם ולא תחת חבר שהיו פרסיים קורין לכומרים חברין והיו אותן חברין רעים מאד ומצירין לישראל (שם מו) מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא פי' שגזרו שצא להדליק נר שום אדם אלא לגלוליהם ביום אידם והיו ישראל מדליקין בסתר ואם יראו העכו"ם נר חנוכה ידעו שמדליקין בתיהן. (ביצה ו) האידנא דאיכא חברי חיישינן פי' שאומר לישראל כיון שאתם קוברין המת שלכם תקברו המת שלנו ביום טוב שלכם חיישינן ומשהינן למחר. ואמרינן (יבמות סג) בגוי נבל אכעיסם רבי יוחנן אמר אלו חברים אמר ליה לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל מקבלי שוחדא תריץ יתיב גזרו על שלש משום שלש על בשר משום מתנות ועל המרחצאות משום טבילה קח מחטטי שכבי מפני ששמחים ביום אידם. ואמרינן (בגיטין יו) רבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבנן לשיולו ביה אדהכי אתא ההוא חברא ושקלה לשרגא מקמייהו אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו. למימרא דרומאי מעלו מפרסאי והתני רבי חייא אלהים הבין דרכה והוא ידע וכו' ידע הקב"ה בישראל שאינן יכולין לקבל גזירתן של רומיים עמד והגלן לבבל שהיו מאז החברים האלה במדי ופרס לפיכך אמר רב תחת עכו"ם ולא תחת חבר ותחת חבר ולא תחת תלמיד חכם שאף על פי שחבר מיצר הרבה יש לו אימת ממשלה והליסטין ופריצי העם יראים ממנו אבל תלמיד חכם לא כמפורש בערך אסי ואעפ"כ תלמיד חכם טפי עדיף ויש לו אימה מיתום ואלמנה (א"ב מדינה קרובה לארמניא נקראת בלשון העמים חבריא ואנשיה חברים):

כ״החבר [איין צובערנער וואסער קען אללע טיהרע צוזאממען נעמין]. (סנהדרין סה כריתות ג) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד והיינו מעשה רבה מתקיף ליה רבא אם כן היינו עובד עבודה זרה אלא במקטר לשד שלא לשום ע"ז אלא על מנת לחברו שיבוא אליו ויקבץ שדים הרבה שיעשו רצונו ולאו היינו עובד ע"ז אמר ליה אביי מקטר לחברייא חובר חבר הוא ואינו אלא בלאו דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו וסמיך ליה וחובר חבר אמר ליה התורה אמרה חבר זה המקטר לשד על מנת לחבר בסקילה ודאי היינו בעל אוב דכתיב ביה רגימה ואידך חובר חבר דאינו אלא בלאו היינו שמחברו שלא על ידי הקטר אלא על ידי ניחוש כדתניא חובר חבר אחד חבר גדול שמקבץ כיתות של חיות גדולות ואחד חבר קטן שמקבץ חיות קטנות ואפי' נחשים ועקרבי' חייב על לאו דלא ימצא אמר אביי חובר אפילו למצמד זיבורא ועקרב' שידחקו זה את זה ויהרגו זה את זה אסיר ואי קא אתיין בתריה שרוצין להזיקו ומשום הכי מחברן שלא יזיקוהו שרי:

כ״וחבר [ווינד. ביילע] (ב"ק פד) כויה בין אית ביה חבורה ובין לית ביה חבורה משמע וחבורה חבורה ממש וכויה בינתיים שמרחק כלל ופרט וכלל ופרט המרוחקין זה מזה קא מיפלגי וכו' לא תתגודדו תרגום ירושלמי חבורן חבורן. (שבת קז) בעא מיניה לוי מר' מנין לחבורה שאינה חוזרת שנאמר היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו אילימא הך דקאי ריקמי ריקמי האי נמי גווני מיבעי ליה אלא ככושי מה כושי שאינו חוזר אף חבורה שאינה חוזרת חבירה רלשון חברבורותיו כגון יחת מחתחתים יגל מגלגל מכלת מכלכל:

כ״זחברבר [בונדפארביגע שלאנג] (בב"ר פר' פג) כלאים אימתי נבראו בימי ענה הה"ד הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר מה עשה הביא חמורה וזיווג לה סוס ויצא ממנה פרדה אמר לו הקב"ה אני לא בראתי דבר המזיק חייך שאני בורא לך דבר המזיק הביא חכינה וזיווג לחרדון ויצא ממנה חברבר מעולם לא נשך אדם חברבר וחיה שבעטתו פרדה חיה על מכות פרדה לבנה בגמ' בבלי (ברכות לד) וירוש' אפילו נחש אוי לו לחברבר שפגע בו רבי חנינא בן דוסא ומה עסקיה מהדין חברברא כד הוה נכית לבר נשא אי בר נשא קדי' למיא חברברא מית ואי חברברא קדים למיא בר נשא מית אמרו לו תלמידיו ר' ולא הרגש' אמר להן יבא עלי ממה שיהיה מתוך לבי מכוון בתפלה אם הרגשתי א"ר יצחק בר רבי אלעזר ברא לו הב"ה מעיין תחת כפות רגליו לקיים מה שנא' רצון יראיו יעשה:

כ״חחברבר [פערבלענדען] (תרגו' אך חשך ישופני ברם חשך מחברבר עלי ובמקצת נוסחאות תרגום ירושלמי הכו בסנורים מחי בחברברי):

כ״טחבש [קוויטע איינע פרוכט] (שבת מה ביצה כו) ובן אתה מוצא באפרסקין ובחבושין. (כתובות ס) אביי אמר אפילו קרא וחבושא הן חבושין ובלע"ז קודנ"י:

ל׳חבש [גיבינדען] (שם) או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים בבית הסהר תרגום ירושלמי בבתי חבושיי (חולין נב) כללא דמלתא כל דחביש חיישינן פי' כל דבר הקשור שכשנופל עליו עומד במקומו וחיישינן. ס"א כל דחביט חיישינן פי' כללא דמילתא כל דבר קשה דחביט חיישינן לריסוק איברי' דבר רך אי שריק לא חיישינן:

ל״אחבת [פפאננע] (יומא כו) במשנה הסולת והחביתים והיין. (מנחות נו) חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן בפנים פי' כהן גדול מקריב בכל יום עשירית האיפה במחבת מחציתה בבקר ומחציתה בערב דכתיב זה קרבן אהרן ובניו:

ל״בחבית (עיין ערך חבית למעלה):

ל״גחג [טאנצין, ארום דרעהען, פייערטאג] (חגיגה ב) פי' גאון לשון חג כמו ריקוד וטיפוח בשמחה ובלשון ארמי חיגא וכמוהו במקר' יחוגו וינועו כשכור ומעיקר זה אוכלין ושותין וחוגגין וקרבן חגיגה שהיו חייבין להביא ביום טוב הוא שאמר הכתוב ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך וגו' ואמר רב האי גאון הכל חייבין בראיה שתי ראיות הן ראיית פני' דכתיב יראה כל זכורך וראיית קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומשנתינו בראיית קרבן היא אמיר' וראייה כולה לגבוה ועולה היא ובאה בי"ט ואינה באה אלא מן החולין וחגיגה היא שלמי שמחה מן וחגותם אותו חג לה'. (חגיגה י) ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה הוא דלמא חוג חגא קאמר רחמנא כלומר רקדו לפני וכולי. (סוכה יא) חג הסוכות תעשה לך מקיש חגיגה לסוכה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה בעלי חיים (ע"ז יח) שאני חגתא דטייעי דלא קביעי פי' יום אידם של ערביים:

ל״דחגב [היישריק] חי כל שהוא (שבת צ):

ל״החגל [נאמע] (בב"ר פרש' יח) אעשה לו עזר לבתר יומין אתו יסורין עלוי והות חילת נגיד' לה בכל קרתא. ס"א בסיפא איתייסר והוה צריא בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא:

ל״וחגס [קראליק]. תרגום שפנים עם לא עצים חגסי דעמהון לא תקיף מחסה עשה לשפנים לחגסי (בעל הערוך גרים הגסי בערך גס):

ל״זחגר [איין לאנד] (גיטק ד) מן הרקם ומן החגר בין קדש ובין שור תרגומו בין רקם ובין חגרא:

ל״חחגר [וואנקין. הינקען] (זבין ט' ג) ישבו על הנסר ועל הספסל ועל הגשיש של מטה ועל הכלונס בזמן שהן מחגירין פי' כשהספסל אוס הנסר או הגשש או הכלונס יושבת מד' פיאות על גבי קרקע ואינן מטרפין ולא מתנענעין הן כהוגן ואינן מחגירין וכשהן מתנדנדין שמן מחגירין כאדם חיגר שאינו יכול להניח שתי רגליו כאחד. (חולין יח) כדי שתחגור בה את הצפורן פי' חגירה מלשון פסח שהוא חגר והוא כמו רגל המהלכת במישור כשמגעת בחריץ נחגרת וצריכה בדיקה אטופרא ואבשרא של אצבע ותלת רוחתא דסכינא שהן חידודה וצדדיה. כבד פה וכבד לשון תרגום ירושלמי חגר פום חגר ממלל ערל שפתים תרגום חגר ממלל (א"ב תרגום עור או פסח עויר או חגיר):

ל״טחגר [גירטעל] (עירובין כב) ולשאר עושין לה חגורה גבוה י' טפחים:

מ׳חד [איינם. נייעס] (בכורות ג גיטין מד) שאני עבד דלא הדר ליה על כן לא קנסינן ליה כולי האי בהמה מאי טעמא דהדרה ליה ויבוא הנאה לידו ליקנסיה י"א דהיינו טפי חד אחד כנגד הקרן שיחזור בידו וישלם הקנס. (ברכות כח) ושל מוספין כל היום חדא הוא לך או חדת היא לך פירש רב האי שמועה זו שאמרתי לך אחת היא לך שלא שמעת אותה אלא פעם אחת ממני או מחודשת היא לך דשמעת קמי השתא והשתא איחדת לך בה טעמא אמר ליה חדתא היא לי דקמי השתא הוו אמרי לה כרבי אלעזר והשתא כרבי יוחנן:

מ״אחד [שארף] (שבת לב) נפל תורא חדדו סכיני (ובמגלת איכה זכרה ירושלים) בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה רבנן דתמן אמרי נפל תורא חדדין סכינוי. ספר אחר מחרפין סכינוי. רבנן דהכא אמרי נפל תורא סגי טבחוי (שבת סג) שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה. (חולין ח) חידודה קודם לליבונה. (שם יב) ריש לקיש אכשר בחודא דכובעא פי' בחידוד הגולגולת שהיא למעלה מטבעת הגדולה. (שם סג) שני ראשיה חדי' שני ראשיה כדין ודאי טמאה. (בפ"ב דכלים) כסוי האלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור פירוש שיוצא מן הכלי כמין קנה שיצאו ממנו המים ואף ע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר תחתיו חדודי חרס. (פרק ד' דכלים) החרש שאינו יכול לעמוד מפני אזנו או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו טהור פי' אם הכלי חד מתחתיו אינו יכול לישב כמו כן ואם יש לו אזן גדול מונעו לעמוד. (סנהדרין קו) ויחד יתרו אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו כלומר על עצמו ושמואל אמר שנעשה בשרו חידודין חידודין פירוש שהרעיש עצמו ונעשה קמטין מרוב הצער שטבעו מצרים. מעונן ומנחש. אל מעוננים דשופטים לא תעוננו חדודי עינין תרגום ירושלמי:

מ״בחד [פרייד] (ביצה טו) חדות ה' היא מעוזכם אמר הקב"ה לישראל לוו עלי ושמחו היום וקיימו מצוות חדוה דכתיב ושמחת בחגך והאמינו שאני מזמן לכם ברכה שתפרעו. (קדושין פב) אמר ליה מאן את א"ל אנא חדוותא דהדר ביומא:

מ״גחד [בריסט] (שבת יג) מנשק להו לאחתיה אבי חדייהו פי' על חזה שלהן. וחזה התנופה תרגום וחדיא דארמותא:

מ״דחדיב [איין לאנד] (קדושין עב) לחלת זו חילזון חבור זה חדייב (בב"ר פרשת לח) אסייא חדייב וגרמוניא. חרן וכנה ועדן תרגום חרן ונציבין וחדייב. תרגום אשכנז חדייב. ממלכות אררט מיני ואשכנז (א"ב כן נקראת מדינה אשר מלך בה מונבז המלך והדייב שמה עיין ערך הדייב):

מ״החדל [אונטערלאסען, פערמיידען] להיות לשרת (בב"ר פר' מט) המד"א כי תחדל לנדור פסק כמד"א וחדל לעשות הפסח:

מ״וחדס [טרעטען] (ב"ק יז) או מי שהיה מחדס ושיבר את הכלי משלם חצי נזק (ובגמרא בריש הפרק) תנו רבנן תרנגולין שהיו מחדסין על גבי עיסה או על גבי פירות וטינפו פירוש עניין דריסה כמו דיחוס שפירשנו בערך דחס (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מהדס):

מ״זחדסר [עליף] תרגום לעשתי עשרה יריעות לחדסרי יריען:

מ״חחדק [צוזאממען ציהן] (שבת קכה) האבן שבקרויה כיון דחדקה שויה דופן קרויה. (ובפרק ג' דכלי) וכן בחידוק קרויה פירוש כמין עגול מן עץ או מן מתכת שנותנין על הטפיח שהיה קרויה ולמה נקרא חידוק מפני שהוא דוחק וצר הכלי כמו שאומר לענין ספר תורה כשהוא מחדקו. (שבת עח) כיון דחדיק במנא לא עבדי אינשי פי' כיון דחבל קשה הוא נכנס ויוצא בנקב של נפה ושל כברה אבל בנקב של עץ עד שנפרץ אבל גמי רך ואינו אוכל (עירובין קא) רבא אמר טובם כחדק שמחדקין את אומות העולם לגיהנם שנאמר קומי ודושי בת ציון חידוק זה הוא כמו הדוק שפירשנו בערך הדק:

מ״טחדק [טיילכען. צואזאממענגעזעצטע שטיקער] (שבת מו) מאי חליות כעין חליות דאית ביה חידקי חידקי פי' שאין יוצאין זה מזה אבל נראין כשהן פרודין ואינן פרודין ונראה המעמידה או מטלטלה כבונה הלכך החליות בין גדולה בין קטנה אסירא וכו'. (חולין נט) סימני חיה חדוקות בעינן (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חרוקות):

נ׳חדק [דורן] (עירובין קא) הדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה (גמרא) תנו רבנן סוכי קוצים וחבילי קוצים שתיקנן בפרצה שבחצר שמע מינה חדקין שבפרצה קוצין הן ועוד מדאמר ליה ההוא מינא לרבי יוסי ב"ר חנינא חדקאה דכתיב בכו טובם כחדק כלומ' אתה הטוב והגדול דומה לקוץ:

נ״אחדר [געבעהר מוטער] (נדה יז) במשנה החדר והפרוזדור והעליה:

נ״בחדרך [שטרענג אונד מילד] (בפסיקתא דרני עקרה) בארץ חדרך מהו חדרך זה מלך המשיח שהוא חד לאומות ורך לישראל וכו':

נ״גחדרונא [אין ארט שילדקרעטה] למינה תרגום ירושלמי והצב למינהו (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חרדונא):

נ״דחדש [נייאמאנד] (ביצה יו) איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה פי' אין מזכירין בר"ה ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה. פי' אחר איזהו חג שהלבנה מתכסה בו ואינה נראית הוי אומר זה ראש השנה שבכל שאר חגים נראית הלבנה וראיה בערך כס ומנא לן דלבנה נקראה חדש דתנן מי שראה את החדש ואינו יכול להלך ברגליו:

נ״החרש [נייא] (כתובות כד) מאי למימרא דרבי יהודה חייש לגומלין ורבנן לא חיישי לגומלין והא אפכא שמעינן להו דתנן (דמאי פ"ד) החמרין שנכנסו לעיר למכור תבואה ואמר אחד מהן שלי חדש ולא התירו העומר שלי אינו מתוקן פי' אינו מעושר אין נאמנין דחיישינן לגומלין שמא התנו זה עם זה שהאחד יאמר כן על חבירו במקום זה וחבירו יאמר עליו כן במקום אחר וכו' (בסיפרא באמור אל הכהנים סמוך וספרתם) שלש דברים תלויים בארץ ונוהגין בארץ ובחוצה לארץ החדש והערלה והכלאים החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים. (קדושין לט) ומה חדש שאין איסורו איסור הנאה ואין איסורו איסור עולם פי' חדש שאין איסורו איסור עולם אלא עד שיקריב העומר בלבד ואפילו קודם העומר מותר בהנאה מאי טעמא לא תאכלו כתיב באכילה אסור בהנאה מותר ויש היתר לאיסורו כי הוא עצמו החדש שאסור לאכלו קודם לעומר מותר לאוכלו לאחר העומר כלאים החמור שאיסורו איסור עולם שאין כלאים מותרים לעולם והן איסורי הנאה שנאמר פן תקדש פן תוקד אש ואין היתר לאיסור כלאים לעולם לא לזרעים ולא לכרם ואף על פי שתלש הזרעים והוא הדין לערלה בשנים שאסור בהנאה ואין היתר לאיסורו פי' לאותו פרי שטענו האילן בשני ערלה אין לו היתר אכילה אבל האילן עצמו שהיה פריו ערלה אחר שלש שנים מותר הוא ופריו: (יומא כו) פייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו פי' בגמר' תנא מעולם לא שנה אדם בה לפיכך נקראו חדשים:

נ״וחדת [נייא] (שם נה) תקלין חדתין ועתיקין תקלין חדתין שבכל שנה ושנה ועתיקין הוא שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה כלו' חדתין של שנה זו עתיקין של שנה שעברה זו המשנה בפרק ששי דשקלים (א"ב תרגום שיר חדש שבח חדת):

נ״זחו [אנצייגען] (ב"ק קיו) ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דריש גלותא אתא לקמיה דרב נחמן חייביה לשלומי ומסקנא מתני' ידענא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחרת וקי"ל בדאחוי אחוי אבל אם אנסוהו והראה פטור דתניא ישראל שאנסוהו עכו"ם והראה ממון חברו פטור ואם נטל ונתן ביד חייב (א"ב פירש אחוי כמו אחזי הראה):

נ״חחוטף [נאהמע], אפרתי (בערוגה פ' שלישי בכלאי'):

נ״טחוי [איין פאלק] (שבת עה) אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו אלא שהיו בקיאים בישובה של ארץ. חורי שמריחין את הארץ חוי טועמים את הארץ כחויא פירוש נחש (א"ב תרגום נחש נחשת חויא דנחש):

ס׳חבק [שטאפע טראפען] (בבא בתרא נח) סולם המצרי אין לו חזקה היכי דמי סולם המצרי כל שאין לו ד' חווקים (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת לעולם ה') שרה של בבל עולה ע' חווקים ושל מדי עולה שנים וחמשים חווקים פירוש מעלות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב עווקים):

ס״אחוור [ווייס] (ברכות כח) אהדרו ליה תמני סרי חיורתא פי' שיבה (חולין צג) א"ר יהודה אמר שמואל חיורתא דתותי מתני אסור פי' הלובן שבתוך הכוליא והן חוטי דאינון גו כליתא ושם המקום חרץ (ושם נה) והוא דמטי ליקותא במקום החרץ. ואמר רבי חננאל ז"ל שמענו מרבותינו כי חלב שהוא בראש הכסלים הוא חיוורתא דתותי מתני וקרום מפריד בין זה חיורא ובין השומן שהוא תחת זה החיורא והעליון אסור והתחתון מותר. (שם פד) ילבש כלי פשתן כיתנא חיוריתא רומיתא כלי זכוכיתא חיורתי. (יבמות פ) מתיב רב מרי מיהא דתנן (בכורות לח) חוורור והמים קביעין אי זהו חוורור קבוע כל ששהא שמונים יום פי' סנורים ת"י בסנורים בחיוורוריא ובלעז קטא"רטא. (פסחים עד) באיוריתא דשריר. (גטין נו) סמידא ליכא חיוריתא איכא פי' קמח עב פסולת של סמידא. (סנהדרין צח) חיורא דבי רבי שמו פי' נגוע חלאים גדולים. חיורא נגע תרגום מצורעת כשלג חיורא כתלגא רב כלומר גדול (גיטין סח) אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא אמר ליה חיורא לא קא עבדינן האידנא אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רבי חסדא חיורא באוכמא לקיא: (נזיר לא) אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא כבר פירשנו בערך אכם (א"ב תרגום כל אשר לבן בו די חור ביה) וא"ר חסדא אוכמא למשכיה סימקא לבשריה חיורא לרדיא. מחורתא כדשנין מעיקרא. (קדושין לט) אמר להו לא חיורתי כלום אינה מלובנת ומבוררת לכם. (נזיר סג פסחים פא) טומאת התהום היכא כתיבא א"ר אלעזר אמר קרא וכי ימות מת עליו במחוורת לו (א"ב תרגום עיניך יראו זרות ויחורון עיניך בנכריתא):

ס״בחיור [הונדערט] (סנהד' צח) אית לך בר חיור גווני פי' רש"י מאה גוונים:

ס״גחורא מיא דחורא בעל הערוך גרס דחיזרא ע"ש:

ס״דחורולין [איין ארט סאלאט] (פסחים לט) ר' יהודה אומר אף חוורולין וחזרתא גלין וכיוצא בהן (א"ב בנוסחאו' דידן כתו' אף חזרת גלין מין ירק מר):

ס״החוריתא [שטראך איין פויגיל] תרגום את החסידה והאנפה חוריתא ואבו:

ס״וחז [גרייפין] (שבת יט) ומחזין את האור במדורת בית המוקד פי' מלשון נאחז בסבך (א"ב בנוסחאו' כתיב ומאחזין) (מציעא קה) היכי דמי סוכה שכוחה רע אמר ריש לקיש כל שנחבית בחיזונה פי' כשאוחז אדם מתחבא האמיר בתוך ידו כלומ' נבלע ונקף בכף ידו ואצבעותיו ונמצא גודלו נוגע באצבעו והסוכה בתוך כף ידו ואצבעותיו מובלעות:

ס״זחז [זעהן, געשטאלט]. (תמיד כט) סידר את המערכה הגדולה מזרחה וחזיתה מזרחה פירוש פני המערכה למזרח תרגום וירא ישראל וחזא. (ובפ' ג' דפרה) ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה פי' פני המערכה של עצים ומראיתה למערב למקדש שהמקדש בהר הזיתים במערב היה (ב"ב ב) ועושה חזית מבחוץ וכתיב מול מחזה אל מחזה. מרוח אשך תרגום ירושלמי חזוייה חשיך ומפורש בערך אשך. (א"ב בנוסחאות שלנו אין גרסא זו כי אם דחסר כוליא). (פסחים קה) אנא לא חכימא אנא ולא חוזאה אנא. (חולין מו) חזוותא כשירה איכא דאמרי כחזוותא דאופתא (ב"מ כא) א"ר אבהו הואיל וחזותו מוכיח עליו אע"ג דנתרי' זותי מידע ידיע דוכתא ודוכתא דאיניש ואיניש פי' שני זיתים היינו טעמא דלא הוי יאוש הואיל וחזותו מוכיח עליו כלומר מראיהן של זיתים מוכיח עליהן דיש שהן לבנות ויש אדומות ויש שחורות וידוע שדה של מי מגדלת לבנות ושל מי מגדלת שחורות הלכך לא מיאשי בעליהן דסברי כולהו מכירין את שלו ספר אחר הואיל וזיתו מוכיח עליו כלומר והזיתים של כל אדם ידועים לכל פי' כעניין שלמעלה:

ס״חחז [צו געאייגניט] (שבת צ) פלפלת כל שהו למאי חזי ובדניאל די חזי למיזא ותרגום יעשה עולה כמשפט יעבד עולתא כדחזי פ' בל' תרגו' כמו ראוי בל' הקדש:

ס״טחזז [ווארצעל, אויסוואקס, גרינד] (סוכה לד) עלתה חזזית על רובו. (בכורות מא) ובעלי יבלת ובעלי חזזית. (גיטין ע) לחזזיתא ליתי שב חיטי ארזנייא. או גרב או ילפת תרגום או גרבן או חזזן:

ע׳חזיז [דינע וואלקען] (תענית ט) ה' עושה חזיזין מאי חזיזין א"ר יהודה פורחות פי' עבי' דקים נקראו חזיזין והיינו עיבא קלישתא דתותי עיבא סמיכתא ונקראו פורחות ומפורש בערך אד:

ע״אחזיז [איין אורט] (כלאים פ"ו) מעשה שהלך רבי יהושע אצל ר' ישמעאל לכפר חזיז פי' שם מקום:

ע״בחזיז [גראז] אוכל חזיז מן התלם בעל הערוך גריס חזין עיין למטה:

ע״גחזם [אויס זאנדערן, בינדעל מאכען] (דמאי פ"ג) הרוצה לחזום עלי ירק פי' לשלף העשבים הרעים ויש אומרים לעשותן אגודות בלשון ישמעאל קורין לאגודות אלחזם:

ע״דחזין [גראז] (תענית ה) שור כשהוא זורע הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזין מן התלם (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חזיז) (כתובות ס) דברים הרעים לחלב כגון מאי א"ר כהנא כשות וחזין דגים קטנים ואדמה (ב"ק כח) אכלה חזין רבי יוסי הגלילי אומר נדון במשוייר שבו: (בסוף ב"ק) כשות וחזין אין בהן משום גזל. באתרא דקפדי יש בהן משום גזל. (ערובין כח) כשות וחזין מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה פי' חזין דדברא דזרעי ליה אדעת' שערי דלא גמר פירי שהכל ודגגוניתא דזרעי לי' אדעתא דחזין וסוא גמר פירי בורא פרי האדמה:

ע״החזן [וועכטער] (שבת יא) באמת אמרו החזן רואה מהיכן תינוקות קורין פי' הוא שליח ציבור ותרגו' רואה חוזה שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה. (יומא כג) דתנן (בתמיד בפ"ה) לחזנים היו מפשיטין את בגדיהן. (ב"מ צג) בסוף גמ' דפ' השוכר את הפועלין התם בחזכי מתא פי' שומרי מדינות שחייבין לשמור שמירתא יתירתא:

ע״וחזינא [האממער]. (כלים פי"ד מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזינא טמא פי' כל מקל שנותנין בראשו ברזל במינקת ואם מסמר נועצין בראשו שמו בלשון קודש חזינא ומינקת הוא כמו כוס של ברזל ומכניסין בתוכו מקל של עץ וקורין אותו בלע"ז רושטול"נו (א"ב פי' בל' יוני כשיל עיין ערך חצינא):

ע״זחזק [בעפעסטיגען] (קדושין כו) נכסים שיש להן תחריות נקנין בחזקה ואמרינן בגמרא דכתיב ושבו בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבם ישיבת שכונה כגון דירה ביום ובלילה היא החזקה. ושאין להן אחריות פי' המטלטלין אין נקנין אלא במשיכה דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד והוא המשיכה. (שבת קמו) ושוין שנוקבין בנקב שנוקבין בנקב ישן לכתחילה ואמר רב יהודה משמיה דשמואל אין מותר לפתוח נקב ישן אלא במקום העשוי לשמר פי' להוציא היין מן השמרים אבל לחזק אסור פי' היה הנקב בחבית וסתמו שלא יהא שותת נחלקו רב חסדא ורבא והלכתא כרבא דתניא מסייעתו דברי רבא רבא אמר למטה מן היין נמי זהו לשמר ומותר לפותחו והיכי דמי לחזק כגון שניקבה למטה מן השמרים דמוכחת מילתא שאין אדם עושה נקב בקרקעית' של חבית להוציא יין ולא לשמר עשאו מפני כשמפנה החבית הופכה על פיה וזה הנקב כיון שסתמו נעשה סיתום זה בגופה של חבית ובטל מלהיות נקב וחשוב נפתח בית הנסת' בפירוץ פצימיו שנסתלק ממנו דין פתח לגמרי (פסחים מה) אבל במקום שעשוי לחזק אינו חייב לבער פי' מקום שיש בו סדק או נקב ונתן זה הבצק שם לסתמו שנמצא עושה מלאכת עץ ובטל אע"פ שהוא כזית. (סנהד' צד) חזקיה שחזקו יה:

ע״חחזר [צוריקגעהן] (דמאי פ"ד חולין עה) תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה רבי שמענן שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכל על פיו. (כתובות נה) הלכה כרבי שמעון במסוכן ובתרומות מעשר סל דמאי מסוכן דתנן רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן פי' החולה שאמר לעדים כתבו אף על פי שלא אמר תנו יכתבו ויתנו דאומדן דעת היא דאין אדם משטה בשעת מיתה וזה שלא אמר תנו החולי דחקו ולא השלים דבריו וכמו שאמר כתבו ותנו הוא וכן בתרומת מעשר של דמאי עם הארץ שהפריש מכרי של דמאי תרומת מעשר אחד ממאה וחזרה ונתערבה לו בכרי שהוא כלומ' נדמעה א"ר שמעון שזורי בזה אף כחול שואל ואוכל על פיו פי' אם אמר חזרתי ותיקנתיו מותר שאילו לא רצה להוציא מתחילה לא היה מוציא תרומת מעשר אלא כיון שראינו שהוציא אומדן דעתא הוא ודאי כיון שאמר חזרתי ותקנתיו נאמן ותנינן בהדיא רבי שמעון שזורי אומר כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע עליו וכבר פירשנו בערך דמאי בענין אחר.(גיטין לב) והא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר (קידושין נט) בא אחד וקידש וחזר' בה מהו ר' יוחנן אומר חוזרת וריש לקיש אמר אינה חוזרת:

ע״טחזר [דארן] (שבת סג. ב"ק פג) א"ל שקילא טיבותיך ושדיא אחיזרי כבר נד ולד פי' השיבתו האשה בשורת טובתך השליכה על הקוצים כבר הרגשתי שנעתק העובר שבמעי ממקומו והוא מתנודד ליפול. (ביצה כט) דרש רבה בריה דרבי הונא זוטי מנהרדעא שונין קמח בי"ט אמר להו רב חמא פוקו ואמרו דשקיל טיבותי' וכולי פי' שיחת דבריו הנעימים במקום קוצים וכי להוראתך אנו צריכין צא וראה כוברות סובבו' בנהרדעא כל אחת אחת כוברת בנפה ובכברה. (מציעא סג) אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה משום דמצי אמר ליה שקילי טובותיך ושדייה אחיזרי דאמר ליה חטי דקדחי באכלבאי. (כתובות נג) כי אתא רבין אמר ריש לקיש ארוסה שמתה אין לה כתובה אמר להו אביי זילו אמרו ליה שקילא טיבותיה ושדייה אחיזרי כבר תירגמה ר' הושעיה לשמעתיה בבבל. (ביצה לג) חיזרא רב נחמן אסר ורב ששת שרי פי' קוץ קשה שיכול לצלות בו בשר כמו בשפוד של ברזל. (ברכות יב) רב ששת כרע כי חיזרא פי' רב האי גאון חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר וכריע' שלא יכרע מאמצע ממש וראשו זקוף ועומד בברייתו ואפילו בשחותו מחציו אלא צריך שיכוף את ראשו כדי שיהיה כאגמון שראשו כפוף ואשר אמרו עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה גם על העיקר הזה הוא שיכוף את ראשו ויהא צוארו מעוקם שיתפקקו חליות שבו אף יכרע עד שיתפקקו האחרות ולא שיכוף את עצמו כל כך אלא כדי שיראה איסר כנגד לבו והמיקל שאינו מהדר מנענע ראשו ויונא ואכילו המנענע כופף צוארו. אסכרא דמיא לחיזרא כבר פי' בערך גב. (מציעא קג) וקני דחיזרא. ס"א חרזא כבר פירשנו בערך ארכבתא:

פ׳חזר [סאלאט] (פסחים לט) אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת בעולשין (שם קיד) הביאו לפניו מטבל בחזרת (ע"ז מח) ובחזרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. (ובפ"ק דעוקצים) ושרש החזרין והצנון והנפוס. (ובפ' ב') ובחזרין מפני שהן משמרים את האוכל (ובפ"ק דכלאים) חזרת וחזרת גלין פי' חזרת לטוגה חזרת גלין חסא מרה והיא חזרת שבשדות:

פ״אחזרא [קלייען] (פסחים מב) זימה של צבעים הכי תרגומו מיא דחיזרא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב דחורא) (מציעא ס) מאי אין משרבטין הכי תרגומו מיא דחיזרא פי' מים שהמחה בה. סובין ומשקין אותה ומנפחין את כריסה ונראית שמינה והיא כחושה זעירי א"ר הונא מזקפתא פי' שמקרדין את הבהמה וזוקפין את שערה ולועזין אשטריטול"רי:

פ״בחזור [קנאפף, אפפעל, גלאק] רמון גם תמר ותפוח תרגום רימונין אף דקלין וחיזורין: (בב"ר פ' צד ויגש אליו) תפוחי זהב במשכתיות כסף תרגם אונקלוס חיזורין דדהב בגו דסקרין דכסף (א"ב תרגום ירוש' ויעשו פעמוני זהב טהור ועבדו חזורין דדהב):

פ״גחזרד [איין ארט אפפיל] (בריש כלאים) התפוח והחזרר אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה ובריש המשנה הפרישין והעוזרדין. (וכן בריש מעשרות) הפרישין והעוזרדין אלו הדומין לפרישין פי' חזרת מין תפוח כמו התרגום חיזור:

פ״דחח [דוסטעל] (גיטין ע) מאי דרדרא אמר אביי מוריקא דחוחי פי' כרכום שגדל בין החוחים:

פ״החח [קעטע] (בויקרא רבה זוב דמה) ויתנהו בסוג' בחחים בחיים כתיב חי שלשלוהו אלא שהיה מעונג ומת בידם:

פ״וחט [פערצערטילט] (ברכות יט. תענית יט) אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו. כי הילדים רכים ת"י ארום טלייא מחטיין. (ובתרגום) ונקרב את קרבן העם לפני ה' מפרנקיתא ומחטיתא. (בפיסקא דעשר תעשר) רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בזכות ב' דברים שישראל מתחטין לפני המקום בזכות שבת ובזכות מעשרות בזכות שבת דכתיב אם תשיב משבת רגלך מה כתיב בתריה אז תתענג על ה' בזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב. (מגלה יב) בהט אבנים שמתחוטטות על בעליהן פירוש ענין עינוג. פ"א של רבי גרשם שמקריבן אצלו כמו חטה. פ"א של ר"ח מחטיאות בעליהן כלומר מי שנמצאת בידו מתחייב למלכות שאינן ראויין להדיוט אלא למלכות בלבד וכן בעליהן כיון שנמצאת בידיהן נסים ובורחים שמתיראין מן המלכות:

פ״זחט [רייניגען] (יומא סא) ורבי אלעזר סבר חיטוי אחד אמרתי לך ולא שני חיטוין. (חולין כז) ושחטאת בן הבקר מקום ששח חטיהו ומאי משמע דהאי חטיה לישנא דדכויי הוא דכתיב תחטאני באזוב ואטהר:

פ״חחט [נעהן] (כתובות סט) ותלא לי' רב לרבי בי חטי פי' בבית התפירות כלו' מקום שתופרין קצת. היריעות הקלפין שהן עשיות במגילה כן כתב רב שאלות הרבה לפני רבי ותלא ליה בחלק שבין התפר. הוי למתפרות כסתות תרגום ווי עליכין דמחטטין רקיע חשוך. (ע"ז עה) הני חלתא ודיקולי דארמאי דחייטי בחבלי. (מנחות לז) האי מאן דחטי לגלימיה לא עבד ולא כלום (בפ' כט דכלים) חוט משקולת י"ב ושל חרשים י"ח ושל בנאים נ' אמה חוט מאזנים של זהבים ושל סוקלי ארגמן טוב שלשת אצבעות חוט מאזנים של חנונים ושל בעלי בתים טפח חוט מאזנים על צמרין ושל שוקלי זכוכית טפחים. (ובבתרא פט) אמר רב מני בר פטיש כדרך שאמרו לענין איסורי' כך אמרו לענין טומאה מאי קא משמע לן תנינא חוט של חנווני ושל בעלי בתים טפח. (חולין צג) חמשא חוטי אית בחיותא שלשה משום תרבא ותרתין משום דמא וכו':

פ״טחט [דיא צעהנע וואס מען זוהט] (בכורות לה) אמר רב פפא אכיל ולא מיחזי מום שבשפתיו ופעי ומיחזי הוי מומא קא משמע לן (שם לט) חטין החיצונות שנפגמו או שנגממו פי' השנים החיצונות שעומדות לפני הפה שנפגמו מקצתן או נחתכו ועיקרן קיימין והפנימית שנעקרו לגמרי הוי מום נעקרו אין נפגמו או נגממו לא וכו':

צ׳חט [דריזען ווייטץ] (חולין יח) פגע בחיטי טריפה פי' חיטי נקודות קטנות כמין חיטי שיש למעלה מטבעת הגדולה ונקראות חיטי פי' פגע ולא נגע בהן ונשארו כמו שהן ושחט מלמטה פגע ונגע בהן חתך מהן מקצת ושייר מקצת וזהו שייר בחיטי. (ע"ז עג) אלא טבל מ"ט כהיתרו כך איסורו כדשמואל דאמר שמואל חיטה אתת פוטרת את הכרי וזהו שאמרו (שבת יז) כיון דאפשר להו למעבד כדשמואל (בחולין פב) לאפוקי מדר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל או חטה וחרצן או שעור' וחרצן. (פסחים לה) ואלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים ובשעורים ובכוסמין ושבולת שועל ושיפון (ירושלמי בריש חלה) כולהון מן הדין קריא ושם חטה כמשמעה שורה שהיא עשויה כשורה זו שיבולת שועל שעורה כמשמעה כסמן זה שיפון כוסמת כוסמין גבולתו עד כאן גבול של לחם וכי למדים מדברי קבלה אמר רבי סיטון מדכתיב ויסרו למשפט אלהיו יורנו כמו שהוא דבר תורה. (הוריות יד) שלחו ליה סיני עדיף הכל צריכין למרי חיטיא. (בתרא קמה) הכל צריכין למרי חיטיא:

צ״אחט [גראבען אויס שלאג] (סוכה טו) החוטט בגדיש לעשות לו סוכה. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן (ובפרק ד' דמקואות) החוטט בצינור (ב"ק יז) תרנגולין שהיו מחטטין בחבל הדלי. (יבמות סג) קא מחטטי שכבי. (חולין כה) מחוסר חטיטה טהור פשיטא לא צריכא דחט קפיזא בקבא פי' זה העץ כוונתו לחקוק בו קב וחקק בו קפיזא ורוצה להשלימו לקב כיון שאין רצונו לקפיז' אנא לקב אחר כוונתו הולכין וחטיטת קפיזא אינה חשובה חטיטה. (שם צב) מחטט אחריו פי' חותך וחופר. שנחטטה עינה בערך גף. (שבת קט) רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אעפ"י שיש לו חטטין בראשו. (יומא עז) ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. (בב"ב יט) לא היו ראויין אומות העולם שיהא בהן מעלה חטטין. (ובפרשת צנומות דקות שדופות קדים צומחות אחריהן) בעת שהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין (א"ב תרגום אם בפידו להם שוע אין בחטטי ישוי להון אספלעיתא):

צ״בחט [זינדיגען] (נזיר יח) והתניא רבי יוסי בר רבי חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולקבה מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי וכו' פי' אדם ששגג באחד מחייבי כריתות ונודע לו חייב חטאת כשבה או שעירה ואם לא נודע לו ודאי חייב איל בכסף שקלים לאשם ואיל וכבש מין אחד הן אף נקבה כשהיא יולדת ודאי מביאה שתי תורים או שני בני יונה וכן כשהיא זבה ודאי מביאה ב' תורים או שני בני יונה א' לחטאת וא' לעולה וכשהיא ספק יולדת כגון ספק רוח הפילה או נפל הפילה או ספק זבה מביאה עוף ותנן (כריתות ב) על ל"ו כריתות מי שעובר על אחת מהן חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע לו אשם תלוי אי מה זכר מביא אשם תלוי ונאכל אף נקבה חטאת העוף שמביאה על הספק נאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד וכו' (שם ז) אלו מביאות ואינו נאכל המפלת ואין ידוע מה הפילה ואי קשיא לך הא דגרסינן (פסחים כח) אמר לו אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שהן בבל תותירו ואנו אומרים שהן בשריפה ואתה אומר בקבורה לא קשיא הא דאמר אשם תלוי אינו נאכל מיירי בנודע לו. לאחר שחיטה שחטא ודאי או שלא חטא כלל כמפורש (בסיפר' בסוף פרשת ויקרא) ותנן נמי (כריתות כג) ואם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבי' השריפה ופלוגתא דרבי יהודה ורבנן (תמורה לג) חטאת העוף הבא על הספק תשרף רבי יהודה אמר יטילנה לאמה גמרא אמר רבי יהודה יטילנה לאמה מנתח' אבר אבר וישליכנה לפני האמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קרדון תנו רבנן אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולק שנשחטו בעזרה רבי יהודה אומר יקברו רבי שמעון אומר ישרפו ואי קשיא לך הא דתנן (כריתות כה) חטאת העוף שבא על הספק אם משנמלקה נודע לו הרי זו תרק' מכלל שאם לא נודע לו לא נאכלת לעולם וזה מפורש בגמר' מתני' בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה דכיון דמלקה איסור חולק שנשחטו בעזרה לית בה ומאי תקבר מדרבנן ואצטריך מתניתא לגופה לאוסרה בהנאה ולאו לאשמועינן שאם לא נודע לה שנאכלת ועוד בזו הל' כרבי יוחנן דאמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת (נזיר כט) מי מיחייב עליה משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא הנוחר והמעקר אין בו משום שוחט חולין בעזרת. (ר"ה כו) חוטא בל יתגאה פי' אדם שחטא בל יתגאה. (יומא לו) וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי וכן הלכה. (בויקרא רבה פרשת לעולם ה' דברך נצב וריש גמר' דראש השנה ירושלמי) מפני מה בכל המועדים כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב ביה חטאת אמר הקב"ה הואיל וקבלתם את תורתי מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם עולה היא ואמר רחמנ' עביד בה מעשה חטאת. (יומא טו) בגמ' ומקטיר את הקטרת פי' כך מעש' ההזאות כל הזאה הניתנת בחודו של קרן כשתי הזאו' היא חשובה ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ד' והחטאת דינה ד' מתנות על ד' קרנות לפיכך אחר כך נותן ב' שהן ד' כמעשה חטאת ואע"ג שדם חטאת נזרק למעלה מחציו ודם העולה נזרק למטה מחציו של מזבח כדתנן (ובפרק ג' במידות) חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים:

צ״גחט [אברייניגען] מוחטין את הפתילה בעל הערוך גריס מוהטין עיין שם:

צ״דחטב [אין לובינג] (חגיגה ג) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (א"ב תרגום את ה' האמרת ית ה' חטבתא):

צ״החטיטוס [ברוסט פאנצער] (ב"מ נח) המוכר סוס וסייף וחטיטום במלחמה אין להן אונאה מפני שיש בהן חיי נפש פי' תריס:

צ״וחטלים [אין וויין געגענד](מנחות סו) מהיכן היו מביאין יין קרוחין וחטולים אלפא ליין פי' מקומות הן:

צ״זחטם [נאזען רינג] (שבת נא) ונאקה בחוטם פי' נוקבין חוטמה ומשימין טבעת לתוכו ונותנין רצועה בתוך הטבעת ומנהיגין אותה בו (ובסנדל פ' כו דכלים) נפסק עקיבו ניטל חוטמו או שנחלק לשנים טהור:

צ״חחטף [וועגשאפפען] (פסחים קט) חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו פירוש חוטפין קערה שבה המרור ומגביהין אותה ומגביהין המצות כמו שאנו עושין:

צ״טחטפא [גלעטונג] (כלים פ"ד) המחוסר חטפא טמא והמחוסר לטישא טהור פי' כלים עשויין וגמר מלאכתן גרידה ואלו עדיין לא נגרדו (א"ב הרמב"ם גרים הגפה):

ק׳חטפותא [איין רויב פאגעל] תרגום ירושלמי ואת התחמס ואת השחף וית חטפיתא וית ציפר שחפא:

100

ק״אחטר [ריבד שטאלל] אבב חוטרא מילי כבר פירשנו בערך בב ארחי גדר תרגום איסטרטי חטר (א"ב תרגום גדרות צאן חוטרין דען):

101

ק״בחטר חומטריא חוטרא רעיא כבר פירשנו בערך אבוברואה:

102

ק״גחטר הויקער. פלקינג] (שבת קי) ואי לא ליתי דבר אחר חוטרנא פירש חזיר מנומר. ס"א חזיר שיש לו חטורת (א"ב חטוטרות כתוב):

103

ק״דחטר [שטעקען. שטענגעל] (ב"ק לא) רב זביד אמר כי חוטרא דסמיותא פי' הסומא מגשש במטה שבידו הנה והנה לצדדין ולאמצע הדרך. (מנחות כט) אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דחטרי ליה לגגיה דח' ותלו ליה לכרעיה דה' פי' זוקפין מעט מעט לגגו של ח' כמקל כלו' שמראה אותו חוטם שחי היא ברום העולם ותלו ליה לכרעיה דה' הנקודה שבפנים שאינה מתאחזת לגג וכו'. דבעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה (א"ב תרגום ויאמר מטה ואמר חוטרא):

104

ק״החטר [הויקער]. (חולין כב) עור חטורת גמל הרכה. (בכורות מג) ובעלי חטורת רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלין פירוש הוא גבנון של גמל על דבשת גמלים תרגום על חטרייא גמליא:

105

ק״וחי [ראה] (שבת יח) האי קידרא חייתא שפיר דמי פי' רב האי גאון קידרא חייתא לאו חייתא ממש קרירתא שאילו צונן ממש אסורה להניחה בין השמשות כדרך שאמרו לא תמלא אשה קדרתה עססיות ותורמוסיא אלא קדרא חייתא זו היא שחמה ולא התחילה לבשל אבל אם התחילה לבשל ולא הגיעה לשיעור מאכל בן דרוסאי אסור להשהותה וזהו שאמר בשיל אסיר ואם הגיעה למאכל בן דרוסאי מותר להשהותה אף על פי שלא בשלה כל צורכה דתניא חנניא אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו ע"ג כירה בשבת וזו היא דאמר ר' יוחנן שלא בשל כל צרכו אבל בשל כל צרכו מותר לשהותו גם כרבי יוחנן נמצא האיסור בשני פנים צונן שלא חממו כל עיקר וכשהתחילו לבשל ולא הגיעו למאכל בן דרוסאי ולא הניח בהן בשר חי והמותר שני פנים שחממו ולא בשלו כל עיקר ושבשלו כמאכל בן דרוסאי ואפי' בשלו כל צרכו:

106

ק״זחי [לעבנדיג געזינד] (פסחים פט) רבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה כלומר כיון שנשחט נעקר שם שה מעליו ורבי שמעון סבר מחיותיה דשה מדבר שהוא חי ואי זה זה זה הדם שהוא הנפש תניא נמי הכי נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט. רבי שמעון אומר נמנים עד שישחט ונמשכין עד שיזרק הדם פי' אחר רבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה כלומ' כל זמן שחי השה יכולין למעט ורבי שמעון דאמר עד שיזרק הדם יכולין לימשך סבר מחיותיה דשה כל זמן שלא נזרק הדם היינו חיותיה יכולין לימעט ולימשך. (קדושין פח) הקורא לחברו עבד יהא בנידוי ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו (ב"מ עא) רשע יורד עמו לחייו פי' אם היה בעל מלאכה קובע חנות בצידו כמו שאמרו (בפ' לא יחפור) בר מבואה דאוקים ריחיא וכו' עד קא מפסקת לחיותא וכי קרי ליה רשע בלא דינא עסקינן דינא דמוקי' עליה ריחיא לכתחילה (בריש פסיקתא דקרבני לחמי) אמר רב יצחק כתיב את קרבני לחמי לאשי וכי יש לפניו אכילה ושתיה למוד ממשרתי אש לוהט מהיכן ניזונין ר' יודן בשם רבי יצחק אמר מזיו שכינה דכתיב באור פני מלך חיים רבי יצחק בשם רבי חגי אמר ואתה מחיה את כולם. (מציעא קי) מנין לירק חי (בסוף קינין) זהו שאמר כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו ז' כיצד קולו ז' וכו' (נדה סד) ב"ה אומרים עד שתחיה המכה פי' תינוקת כל דם שרואה אחר יציא' הבתולים עד ד' לילות סומכין אותו לבתולין ואמרינן דם טהור הוא אחר ד' לילות טמא עד שתחיה המכה עד שתתרפא מכת הבתולים מן וישבו תחתם במחנה עד חיותם (בסוף גמ' דתמיד) מה יעביד איניש ויחיה אמרו לו ימית עצמו כלומ' על דברי תורה אמר להן מה יעביד איניש וימות אמרו לו יחיה את עצמו כלומר שיגבה עצמו על דברי תורה ומבקש שררה מתקצרין ימיו:

107

ק״חחיה [טהירע] (חולין עא) חיה בכלל בהמה מנין דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור בהמה בכלל חיה מנין דכתי' זאת התי' אשר תאכלו וכל בהמ' מפרסת פרסה:

108

ק״טחיל [איין ארטם נאמע] (סנהדרין פח) ובשבתות ובימים טובים יושבים למדרש הגדול שבחיל. (פסחים סד) שנייה בחיל. (ובפ' קמא דכלים) הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמאי מתים נכנסין לשם עזרת הנשים מקודש ממנו פי' מקום מוקף חומה בין הר הבית לעזרת הנשים:

109

ק״יחיות [העבאממע] עיין בריש ערך פע (א"ב משנת יומא פרק בתרא והחיה תנעול את הסנדל פי' יולדת אבל בלשון ארמי חיתא מילדת והיא נקראת בל' משנה תכמה (ע' חולין פ"ה מ"ב) תרגום ותאמר לה המילדת ואמרת לה חייתא):

110

קי״אחיס [מיטלייד] תרגום זבח פסח דבח חיס תרגום ומשואת רשעים ומן חיסא דרשיעי במקצת נוסחאו' כחו' חיפא וכן תרגו' ושטף אף עיין ערך חף:

111

קי״בחך [אנגטל] (ב"ק פא) ומחכין בימא של טבריה פי' שהיו כל השבטים צדין מימא של טבריא דגים בחכין כדכתיב כל משליכי ביאור חכה אבל לא ברשת. (סנהדרין פא) כדגים הנאחזים במצודה רעה מאי מצודה רעה חכה:

112

קי״גחך [לאכען] (סנהד' יז) מחכו עלה במערבא רבי יוסי ברבי חנינא. (עירובין סה) כי היכי דלא ליהוו מילי דרבנן כחוכא וטלונא. (בויקרא רבה בריש אחרי מות) לשחוק אמרתי מהולל הן דחוכא מערבב מה חדוותא עבדא. ס"א הן דגוחכא מערבב וכו' (א"ב תרגום בשחוק שמשון בחוכא דשמשון):

113

קי״דחך [צייגען, האפפען] (נדרים ב) רבי עקיבא חוכך בזה להחמיר פי' מקוה להחמיר ואוסר אבל לא מחמיר ממש לחייבו מלקות:

114

קי״החך [שמעקן, גלוסטען] (בילמדנו פרשת קדושים תהיו) חכו ממתקים אין חיך מתוק משל הקב"ה שהוא מצוה את ישראל להנאתן ולטובתן ונותן להן שכר עליהן כיצד מזהיר לישראל שלא יאכלו שקצים ורמשים וכן הדם שהוא מאכל לכלבים וכן נבילות וטריפות וכו':

115

קי״וחך [שאבון, קראטצין] (תענית יד. ב"ק פ) ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם כגון החיך והגוב זבוב וצרעה. ספר אחר חיכוך וחגב פי' שחין שמחכך אותו. (נזיר נט) מהו לחוך עצמו אגב כשיתחכך משיר השיער:

116

קי״זחכם [קליגער אונטערשיידען. רעכטען] (גיטין סז) רבי יהודה אמר חכם לכשירצה פי' לכשיפסח שפתיו הוא ראש המדברים. (ברכות ס) הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים לפי שאין דעתן דומה זו לזו ואין פרצופותיהן דומין זה לזה (נדה ע) מתים שעתידין להיות צריכין הזאה ג' וז' או לא אמר להן לכשיחיו לחכם להן. איכא דאמרי אמר להן לכשיחיו מש"ר יחיה עמהן (בחלומות דמגלת איכה) ההוא חכים אימיה והאדם ידע את חוה אשתו ת"י ואדם חכים ית חוה. ונדעה אותם ת"י ונחכים. ולא הכירו ולא חכים. הכר נא חכים כען. ויצר אמר ליוצרו לא הבין תרגום ולא חכים:

117

קי״חחכן [מעער איגל. שלאנג] (ברכות יט. ב"מ נט) וזה תנורו של חכנאי ספר אחר של עכנאי פי' שהקיפיהו תשובות כעכנא שהיא מין נחש ומקפת ראשה לזנבה פי' חתכו לתנור חליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כדי שלא תדבק חוליא עם חברתה ויחלי' התנור ר' אליעזר מטהר כלו' מאחר שהחול בין חוליא לחוליא אינן מדובקות לעולם ורואי' אותן כאלו מפיזרות הן ואינו תנור כלל וחכמים מטמאין קסברי השתא מיהת תנור הוא וכלי הוא דהא לא איפרדו חליותיו ומשמש כדרכו וזהו תנורו של עכנאי. (ובפסיקתא דכי תשא) חסד שאומות העולם עושין הוא לה' כאריסה של חכנאי פי' ארס של נחש ובלעו וילי"נן ובלשון ישמעאל אלסס (א"ב פי' הכינא בלשוי יונימין נחש אשר מבשרו נעשה שייקי):

118

קי״טחכן [פויל] ולחם עצלות לא תאכל תרגום ולחמא חכנינות (דשיגושא) לא אכלה דברי נרגן כמתלהמים תרגום מילוי דחכיננא מראכנן ליה. אמר עצל ארי בחוץ תרגום אמר עטלא בחכיננותיה אריא אית לברא:

119

ק״כחכר [פעכטער אויף פרוכט] (בפ"ו דדמאי) המוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן הגוי מעשר ונותן לו (מציעא קג) יבש המעיין נקצץ האילן אינו מנכה לו מחכורו פי' ארים הנוטע שדה חברו ויש לו חציה חוכר כמפורש (שם קא) בין עבדא ארעא בין לא עבדא ארעא חוכר נותן לבעל הקרקע כך וכך פירות קצובין וכן השוכר אלא שהשוכר פוסק עליה מעות והחוכר בפירות כל מה שעושה השדה בין רב למעט הכל לחוכר ולשוכר דתניא (דמאי פ"ו) מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכ' בפירות אבל המקבל אינו כן אלא המקבל שדה לזרוע ולקצור ולהעמיד כרי בעל הקרקע נוטל חלקי מן הפירות כפי תנאו רובע או חומש. (ב"מ סח) אמר רבה לית הלכתא כטרשי דפפואני פי' הוא טרשא דרב פפא המפורש' למעלה ואם לגורן כטרשי מחוזנאי דזקפי לרווחא לי אקרנא כגון אדם שנותן לחברו קרן ק' זוז ואמר עסקא זה יעלה בה ריוח כ' זוז וכתב עליה שקבלתי מפלוני ק"כ זוזי להתעסק בסחורה מי יימא דלהוי רווחא ולא כחכירי נרשאי דכתבי הכי משכן פלוני ארעא לפלוני והדר חכרה מיניה אימת קניא דאיקניא ליה והאידנא דכתבי הכי וקנינא מיניה ושהינן כמה מידנק והדר חכרה מיני' שפיר דמי ולאו מילתא היא:

120

קכ״אחכר [פונסטער. דונקל] תרגום דרך רשעים באפילה וארחא דרשיעי חכירא בעל הערוך גרם הבירא עיין שם.

121

קכ״בחכשרת [וואלקען שווענגערונג] (תענית י) דכי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כתי' חשכת מים וכתיב חשרת מים שקיל כ"ף ושדי ארי"ש קרי ביה חכשרת כלומר נכשרין ומתמתקין:

122

קכ״גחל [ענעויייהען. לעזען] (בפ"ק דשביעית) עד אימת נקראו נטיעות ר"א בן עזריה או' עד שיחילו ירושלמי מאי עד שיחילו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאליהן פי' עד שיפדו עד שנה רביעית דבני פדיה נינהו או עד שיעשו חולין מאליהן דהיינו שנה חמישית דאינן קדש השיב רבה בר יעקב כן היא מתניתא עד שיעשו חולין מאליהן. (בסוף דמאי) תשעה מעשר שני ומוחל ושותה. (עירובין לז יומא נז. גיטין כה חולק יד) דתניא בסוף תוספתא דמאי ומוחל ושותה דברי ר"מ. ס"א מתחיל ושותה מיד פי' הלוקח יין מבין הכותים אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש תרומה הרי הן בתחתית הנוד וכן המעשר אחריהן והוא כגון נוד שיש בו ק' לוגין יין והוא בדרך ואין אצלו כלי אחר ושאר היין שבנוד חולין. ורב האי פי' מוהל ושותה כמו סבאך מהול במים פי' לכשיבקע (פסחים כב) אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך. חולין שנשחטו בעזרה ורבי יהודה אומר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. (סוטה ל) והכא בחולין הטבולין לחלה כחלה דמו קא מפלגי וכו'. (נדה ו) עד שלא גילגלה העיסה בטומאת חולין ננהו ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ומשגילגלה תיעשה בטהרה חולין הטבולין לחלה כחלה דמו ואסור לגרום טומאה לחלה (מכות ב) המחלל אינו מתחלל הבא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל פי' כהן גדול שבא על אלמנה וחיללה הוח אינו מתחלל העד שבא לחלל והעיד עליו שהוא בן גרושה ונתכוון לחללו ולא חיללו אינו דין שלא יתחלל:

123

קכ״דחל [זאמד] (שבת פ) זבל וחול דק וחול גס. (חולין ל פסחים קיב) אדחלא אכרעך זבינך זבין פירוש בעוד אבק על רגליך קודם שתרחצם כשבאת מן הדרך זבון:

124

קכ״החל [נאהמע איינעס פויגיל] (בב"ר פרשה ב) ותקח מפריו ותאכל הכל שמעו לה ואכלו חוץ מעוף אחד ושמו חול הה"ד וכחול ארבה ימים אלף שנים הוא חי בסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטים ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל איברים וחי. (סנהד' קח) והא רעוא דתיקוש ותינוק ולא תמות היינו דאמר איוב ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים (א"ב בנוסחאות שלנו גרסינן יהא רעוא דלא תמות):

125

קכ״וחל [זים, זאפטיג] (שבת קט) אבוברואה ליתי אתרוגא חליתא. (מגלה ז) אנא שדרי ליה חוליא איהו שדר לי חורפא. (ע"ז לה) בעו מיניה מרבי אסי הני אהיני שליקי דארמאי מאי חליי לא תבעי לן דודאי אסירי. (גיטין מז) גמירי דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדי ליה כי היכי דליחול אדמיה פי' כיון שעושין לו רצונו מתמתק דמו ויש להן בו טעם. פי' אחר שימחול על דמו. החדלתי את מתקי תרגום ית חליי מה מתוק מדבש תרגום מה חלי מדבשא. ותהי בפי כדבש למתוק תרגום כדבש חלי:

126

קכ״זחל [פלייט] (בסוף בכורים) החליל מכה לפניהם (שבת קנא) עכו"ם שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל. (סוכה נ) החליל חמשה וששה. (ב"מ עה) חלילין למת או לכלה. (ערכין י) אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על י"ב. (ובסוף קינין) שני שוקיו ב' חלילין (ערכין י) אמר ר"פ היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה פי' בערך אבוב:

127

קכ״חחל [אנפאנגען] (ברכות לב) יכול משב' לגולה החלה פי' התחיל לעשות כן:

128

קכ״טחל [בערוהג זיין בעטען] (שם לח) כדי שתחולל דעתו עליו פי' כדי שתחונן דעתו עליו פי' כדי שתחסור אימה מלבו כי בעת שעובר לפני התיבה מתבהל מפני הצבור וכשמתחיל להתפלל ולכוון לבו להתחנן סרה אותה האימה מלבו דכתיב ואתחנן ואתנפל וחד אמר כשיעור שחסור האימה מלבו ויכוין לבו לחלות פני צורו שימחול כל מה שפשע ומרד שזה יותר שיעור מן המתכוין לקבל פרס כי ענין ואתחנן כגון לקבל פרס הוא שהיה משה רבינו מתחנן אבל ענין ויחל הוא בקשת מחילה וצריך דברי בכיה בתחינה:

129

ק״לחל [קראפט] (כתובות סב) אמרו ליה רבי וכי מאחר דחילי (אין כתוב) מר כולי האי למה לי למר למסמכיה פלוני כיון שאתה גיבור כולי האי יש לאל ידי תרגום אית חילא בידי:

130

קל״אחל [קראנקהייט] (יומא כב וב"ק כ) כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה פ' ענין חולי:

131

קל״בחל [הערום דרעהען] (סוכה כה) מי שהיה מקריב פרים היום לא היה מקריב למחר אלא חוזרין חלילה. (זבחים ה) אמר לו ר' יהושע חזרנו חלילה פי' סביב (א"ב פ' חלילה בלשון יוני זה אחר זה או הם ביניהם):

132

קל״גחל [וואשען] (חולין צה) אתא ההוא גברא קא מחליל רישא במיא. (שם קיג) הא דחליל ביה טבחא הא דלא חליל ביה טבחא פי' שרחץ הקצב. ורחצת וסכת תרגום ותחלולי במיא ותסוכי בוסמנין:

133

קל״דחל [בעיועגלוכקייטען] (שבת יא) אין מספיקין לכתוב חללה של רשות (ב"מ מט) אי יהבינן ליה כל חללי דעלמא לא מחליף בדיבוריה (שבת נב) במתנית' תנא במחוללין פי' שלא היו הטבעות דבוקין אלא היו מרווחין שנעשו חלולין נבובין ומים נכנסים בהם ואין שם לוחות חציצה (שם נז) תיכי חלילאתא פי' כעין אזור חלול שקולעת בה שערה (שם סו) ולציירונהו בחללא דבי צוארא פי' ויקשרם באותו בגד שלוקח מבית הצואר כשפותחו ומחלחלו. (ובפרק ג' דמעשר שני) בתי הבדים שפתחן לחוץ וחללן לפנים מלשון נבוב לוחות תרגום חליל לוחין (פרק י' דכלים) מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת פי' כסוי שאינו קבוע בפי הכלי בהידוק כן שמו מחילחל כדכתיב ותתחלחל המלכה מאד. (פרק ט' באהלות) בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת (פרק ד' במקואות) היו צרורות מתחלחלין לתוכו פסולין פי' מתרועעין (ובריש טבול יום) קולית של מים המחולחלת. (פ' ג' במכשירין) אם פקק את הצינור או חלחל לתוכן פי' פירשם בגג ליפול עליהם מים. (ברכות נט) רב אסי אמר עכנא חולחילי מתחלחל ואתי זיקא ומנשב על פומא ודמי כזיקא על פום דנא: (חולין נ) אמר זעירי חלחולא שניקבה כשרה הואיל וירכים מעמידין אותה פי' היא כרכשא. (סוטה ז) אם יש מכה מחלחל ויורד (חולין קכט) ומי איכא שומר על גבי שומר חלחולי מחלחלא פי' העור הוא שומר הבשר ומגין עליו והשער על העור וכי יש שומר על גבי שומר ופריקו כל שערה בגומתה בוקעת ויוצאה כבשר וזה פי' חלחולי מחלחלא:

134

קל״החל [גידאנקען] (בויקרא רבה בריש אחרי מות ובפסיקתא דאחרי מות) אמרתי להוללים אל תהולו למערבבית אלו שלבן מלא חלחליות רעות (ובפ' רפאנו ה') כזאת תהיה כי קנאתי בהוללים אלו שלבן מלא חלחליות רעות פי' מחשבות רעות:

135

קל״וחל [דערשלאגנער] (פסחים יד) א"ר יהודה הכא בנר מתכת עסקינן דרחמנא אמר בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל פי' מדהוה ליה למכתב בחלל כלא חרב כדכתיב וכל הנוגע בעצם או בחלל שמעי' כי לאבא בחלל חרב אלא ללמד כי החרב הרי הוא כחלל. ותניא (בסיפרא דבי רב) בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהיא מטמאה טומאת שבעה והנוגע בה טמא טומאת ז' הא למדנו לכלים ולאדם. וגרסינן (חולין ג) האי טמא דאיטמי במאי אילימא דאיטמי במת בחלל חרב אמר רחמנא חרב הרי הוא כחלל ואב הטומאה הוא דטמייה לסכין תזיל סכין תטמייה לבשר נתברר כל כלי מתכות הנוגעין בטמא מת נעשין אבות וכשנוגעין במת עצמו נעשין אבי אבות וכל כלי מתכות שנגעו בטמא מת הרי הן כאותה טומאה עצמה:

136

קל״זחל [האממער] ומקבות והגרזן תרגומו וארזובין וחלילין היתפאר הגרזן תרגומו האפשר דישתבח חוללא:

137

קל״חחל [קוכין] (בפסיקתא דשמעו) מי גרם לי שאהא מפרשת שתי חלות בסוריא על שלא הפרשתי חלה אחת כתיקונה בארץ ישראל סבורה הייתי שאני מקבל שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אתת כך מנהג בא"י להפריש בצק מראשית העיסה לשם חלה ולברך עליה ולשורפה ומפרישה חלה אחרת ונותנה לכהן:

138

קל״טחל [טנאל טאנץ] (עירובין ג ושם צג) דתנן (כלאים פ"ה) איזהו מחול הכרם בין כרם לגדר אם אין שם י"ב באמה לא יביא זרע אחר לשם (בויקרא פרשה א בויהי ביום השמיני) עתיד הקב"ה לעשות ראש חולה לצדקים לעתיד לבוא הה"ד שיתו לבכם לחילה לחולה כתיב הצדיקים מכאן ומכחן והקב"ה באמצע פרוש מחול בלע"ז רוט"ה:

139

ק״מחל [עסיק] (פסחים עד) ומאי שנא מחלא מתמהא פי' תמד שלא החמיץ כל צרכו וכל מידי דבטיל וקאים קרי ליה ארמית מתמהא. (ב"מ קכ) חלא בר חמרא (חולין פד) חלא דקריש (א"ב תרגום חמץ יין וחמץ שכר חל דחמר חדת וחל דחמר עתיק):

140

קמ״אחלב [מיליך] (כתובות ס) יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקל במגע' פי' בהמה טמאה שאם נגעה בחייה במת אינם מטמאה החמיר בחלבה לאוסרו דתני גמל גמל שתי פעמים אם אינו ענין לבשרה תנהו ענין לחלבה שהוא אסור כבשר מהלכי ב' כגון האדם שהחמיר במגעו שאם נגע במת נטמא ומטמא אחרים אינו דין שנחמיר בחלבו ת"ל אך את זה זה אסור ואין חלב מהלכי שתים אסור. ד"א בהמה טמאה שהקל במגעה וכו' פי' הנוגע בנבלת בהמה טמאה טומאתו טומאת ערב והנוגע באדם מת טומאתו טומאת שבעה נמצא מגע בהמה קל ומגע אדם חמור חלב אינו שוה בכל שהוא בנקבות ולא בזכרים והדם שוה בכל בנקבות ובזכרים. (ובסוף מכשירין ובב"ר פ' נח בריש פרשת אלה תולדות נח) חלב הזכר טהור (שבת נח) ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת אתא שאיל בי מדרשא א"ל חולב חייב משום מפרק והוא המוציא חלב מן הדד מחבץ חייב משום בורר והוא המטיל מסו בתוך החלב ומתאסף הטוב ונשאר הפסולת למטה שהוא כמו מים מגבן חייב משום בונה והוא הלוקח הקפוי ומשימו בתוך הקב:

141

קמ״בחלב [פעט] (חולין קכח) חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה ואין צריך הכשר שכבר הוכשר בשחיטה. פי' אין מטמאין טומאת אוכלים בכפרים אלא אם כן חישב להאכילו לנכרי דבלא מחשבה אין מטמא טומאת אוכלין שאין אוכלין אותו עכ"ם בכפרים דמתי מעט הם ואינן דחוקין מבשר לפיכך צריך מחשבה. (סוטה טו) בדין הוא שתהא חטאת חלב טעונה נסכים פי' לפי שהאוכל חלב בשגגה מביא חטאת ולא האוכל חלב דוקא אלא כל העושה אחת מכל עבירות האמורות בתורה שחייבין על זדנן כרת והן ל"ו המנויין (כריתות ב) חייבין על שגגן חטאת וחטאת אינה טעונה נסכים:

142

קמ״גחלבון [ווייסיל פון אייא] מבחוץ וחלמון מבפנים בערך חלמון פי' חלבון הוא הלובן של ביצה:

143

קמ״דחלבנה [גלבנה הארץ איינעס פפלאנצען] (שם עח) א"ר שמעון חסידאה כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב מסממני קטרת אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה:

144

קמ״החלבניתא דובשניתא פירשנו בערך דבש:

145

קמ״וחלבץ [פויגיל מילך] (פ"ז דשביעית) הערקבלין והחלביצין פי' זרע כמין בצים ויוצאין מן פירולא איכא דאמרי ביצי נץ החלב והוא פרח לבן:

146

קמ״זחלוגלוגות [איין ארט סאלאט] (יומא יח) והשם והשחלי' וחלגלוגות (סוכה לט) דתנן (בשביעית פ"ט) הפוגם והירבוזי' השוטין וחלגלוגות (ר"ה כו מגלה יח) לא הוו ידעי רבנן מחי חלגלוגות שמעיה לאמתיה דבי רבי דקאמר לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחינא עד מתי אתה מפזר חלגלוגות. (ירושלמי בפרק אחרון דפיאה) פעפועין וגודגדניות וחלגלוגות מערבין בהן בעון קומי הידן אינון אמר לון קקולי והנדקוקי ופרפחיני פירוש בלשון ערבי אלפרפחי' ובלעז פירקקלי:

147

קמ״חחלד [מארדיר, וויזל מויל ווארף] (בפ' ח' בכלאים) הקופד וחולדת הסנאין חיה (ב"ק ס) רשב"א אומר מגדלין כלבים כופריי' וחתולות וקופים וחולדת הסנאין מפני שעשויין לנקר את הבית פירש בלעז מרטוריל"א (א"ב כבר פרשתי בערך גלאקסינון) (ירושלמי בריש פ"ח שרצים) כתיב שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד רבי אחא אמר רבי אבהו ורבני חד אמר למה הוא מושל כל באי העולם כחולד' אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים והרבה מינין יש בים מה שאין כן ביבשה ואין חולדה בים וחרנא אמר למה הוא מושל כל באי העולם כחולדה אלא מה חולדה זו גוררת ומנחת ואינה יודע' למי מנח' כך כל באי העולם גוררין ומניחין ואינן יודעים למי מניחין יצבור ולא ידע מי אספם. (תענית ח) אמר חנינא (ר' אמי) בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מנא לן מחולד' ובור מה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקב"ה על אחת כמה וכמה. פי' מעשה בנערה שהיתה הולכת לבית אביה והיתה מקושטת בכלי כסף וזהב וגם יפת תואר ותעת בדרך והלכה בלא יישוב כיון שהגיע חצי היום צמאה ולא היה לה מים ראתה באר וחבל של דלי תלוי עליה אחזה בחבל ונשתלשלה וירדה לאחר שששתה ביקשה לעלות ולא יכלה היתה בוכה וצועקת עבר עליה אדם אחד ושמע קולה ועמד על הבאר והציץ בה ולא היה יכול להבחין אמר לה מי את מבני אדם או מבני המזיקין אמרה לו מבני אדם אני אמר לה שמא מן הרוחות את ומתנכרת עלי אמרה לו לאו אמר לה השבעי לי שמבני אדם את נשבעה לו אמר לה מה טיבך ספרה לו כל המעשה אמר לה אם אני מעליך תנשאי לי אמרה לו הין העלה כיון שהעלה ביקש להיזקק לה מיד אמרה לו מאי זה עם אתה אמר לה מישראל אני וממקום פלוני אני וכהן אמרה לו אף אני ממשפחת פלוני בני אדם ידועים ונקובי שם אמרה לו עם קדוש כמותך שבחר בך הקב"ה וקידשך מכל ישראל אתה מבקש לעשות כבהמה בלא כתובה ובלא קידושין בוא אחרי אצל אבי ואמי ואני מתארסת לך נתנו ברית זה לזו וזו לזה אמר לה מי יהיה עד ביני וביניך והיתה חולדה אחת עוברת כנגדן אמרה לו השמים וחולדה זו ובאר זה והיו עדים שאין אנו מכזבים זה בזה הלכו כל אחד לדרכו ואותה הנערה עמדה באמונת' וכל מי שהיה תובעה היתה ממאנת עליו כיון שהחזיקו בה התחילה לנהוג עצמה נכפת ומקרעת בגדיה ובגדי כל מי שהיה נוגע בה עד שנמנעו בני אדם ממנה והיא היתה משמרת בריתה לאותו האיש והוא כיון שעבר מכנגד פניה תקפו יצרו ושכח והלך לעירו ונפנה למלאכתו ונשא אשה אחרת ונתעברה וילדה בן זכר כשהגיע לג' חדשים חנקתו חולדה ועוד נתעברה וילדה זכר ונפל לבור אמרה לו אשתו אם כדרך כל אדם היו מתים בניך הייתי אומרת צידוק הדין עכשיו שמתו מיתה משונה אין זה בלא דבר אלא ספר לי מה מעשיך גילה לה כל המעשה נתגרשה ממנו אמרה לו לך אצל חלקך שנתן לך הקב"ה הלך ושאל בעירה אמרו לו נכפה היא כל מי שתובעה כך וכך עושה לו הלך אצל אביה פירש לו כל המעשה אמר לו אני מקבל כל מום שבה העמיד עליו עדים בא אצלה התחילה לעשות כמנהגה סיפר לה מעשה חולדה ובור אמרה לו אף אני בבריתי עמדתי מיד נתיישבה דעתה ופרו ורבו בבנים ובנכסים ועליה אמר הכתוב עיני בנאמני ארץ. או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו (חולין לב) קסבר מאי חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמיכסי הכא הא קא מיגלי וכבר פירשנו דין חלדה בערך גרם. (ב"ב יט) מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח פי' ר"ח ז"ל יונקין כח הקרקע כחולדה שדרה בעיקרי בתים:

148

קמ״טחלד [ראסט] (בכלים פ' י"ג) מחט שהעלתה חלודה אם מעכב' התפירה טהורה. (פ"ג דטהרות) מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן פי' בלעז רוגינ"י ובלשון ישמעאל צדיד והיא שעולה על הברזל לאחר זמן הרבה. (ובב"ר ויחן את פני העיר) עד שהעלה גופן חלודה (א"ב פי' בלשון יוני צואה ודבר מלוכלך):

149

ק״נחלז [אויס ציהען] (תרגום שני בפסוק בימים ההם כשבת) וחלזת חילוזא:

150

קנ״אחלז תמרי בחלוזך ע' ערך הלז כי כן גרם בעל הערוך:

151

קנ״בחלזון [האגעל] (בכורות לח) היה בעינו דק קבוע חלזון נחש ועינב גמרא חלזון זה מום קבוע הוא לישחט עליו וזהו נחש פי' שמנומר עינו כנחש ויש מפרשין חלזון הוא תבלול ותרגום בבלי חליו בעיניה ותרגום ירושלמי חלזונא (א"ב פי' בל יוני ברד וזה שם מורסא קטנה עגולה וזכה כמו אבן ברד בין העפעף והעין או בעין עצמו):

152

קנ״גחלזון [שנעקע] (פרק יב דכליים) או שקשר חלזון בראשה טמאה פי' זה הוא צורתו ונקרא חלזון כמו החלזון שהוא מוקף (א"ב בעל הערוך צייר בספרו צורת חלזון וכן עשה בקרדום שניטל עושפו עיין ערך בקע ג'):

153

קנ״דחלזון [שנעק] (סנהדרין צא) עלה להר וראה שהיו' אין שם חלזון אפילו אחד ולמחר יורדין גשמין ומתמלא כל ההר כולו חלזונות (תרגום ירושלמי) יירש הצלצל חלזונא. (בפסי' דויהי בשלח פרעה) ולא היו גדלין אמר להון חלזון הזה כל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו:

154

קנ״החלזון (שבת כו) יוגבין אלו צדי חלזון מסולמא דצורי עד חיפה. (שם עה) תנו רבנן הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת. (מגלה ו) אמרו לו חייך כולן צריכין לך ע"י חלזון (מנחות מד) תנו רבנן חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחת לע' שנ' ומדמו צובעין תכלת לפי' דמיו יקרים (א"ב גם זה נרתיקו גדל עמו):

155

קנ״וחלט [צואייגענען] (מציעא יו) מתניתין בשטרי חלטתא ואדרכתא דלאו ברי פירעון נינהו: (מגלה ח) אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט צרעת ממארת תרגום ירושלמי צרעא מחלטא:

156

קנ״זחלט [איין ארט קוכין] (בריש חלה פסחים לז) החלטה בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין איזוהי המעיסה ואיזוהי החלטה המעיסה קמח על גבי מי גלשין החלטה מי גלשים על גבי קמח (שם לז) תנו רבנן הם פגנין והדובשנין ואסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורין מן החלה. (ובריש חלה) מאי חלת המסרת אמר יהושע בן לוי זה חלוט של בעלי בתים פי' חולטין ברותחי' ואח"כ אופין בתנור פי' אחר חלת המסרת חלות שאינן אפויות בתנור אלא על המסרת שהוא כמין טיגון ואיפין אותן החלות על ידי שמן לפיכך נקראות חלות המסרת וזהו חלוט של בעלי בתים לביבות תרגום חליטתא. (בב"ר מב) ויהי בימי אמרפל רבי שמעון פתח גם זו רעה חולה כל עומת שבא כן ילך אמר רבי שמואל כמה דאתא בחלוטין כך הוא אזל בחלוטין א"ר אבין כשם שפתח בארבע מלכיות כך חתם בארבע מלכיות:

157

קנ״חחלט [ציהרונג]. ובתי הנפש והלחשים תרגום קדשיא וחליטתא. ותעד נזמה וחליתה תרגום ואיתקנ' בקדשהא ובחליטא מרגליתה:

158

קנ״טחליטין [קוכין]. רבי יוחנן כד הוה אכיל חליטין (בעל הערוך גרים אליטין עיין שם):

159

ק״סחליטר [קעכיר] (ירושלמי שביעית פרק כלל גדול) ר' יוסי מפקד לאילן חלטרי לא תהוון מחשבין אגריכון על משחא אלא על חטייא (פי' בלשון יוני ממונים על התבשילים ומיני מאכל המובאים על השלחן):

160

קס״אחלי [שראלען] (ברכות ג) אין הבור מתמלא מחוליתו פי' עפר שעל פי הבור איכא דאמרי מעפר שחופרין מן הבור אינו מתמלא עד שתוסיף בו עפר אחר. (שבת נט עירובין פג) חולית הבור והסלע שהן גבוהין י' טפחין פירוש עפר היוצא מן הבור מניחין אותו סביביו כדי שיהא לו כמו מעק' אם החוליא גבוהה י' ורחבה ד' הרי היא כרשות היחיד. (יומא פד) ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו פי' עוקר חוליא משפת הבור כדי שיוכל לירד לבור (ב"ק נא) כגון שעקרו שניהן חוליא בבת אחת והשלימוה לעשרה. חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כבר פירשנו בערך חכן:

161

קס״בחלי [געלענג, ווירבעל ביין] (בפרק קמא דאהלות). י"ח חוליות שבשדרה. (ברכות כח) הני י"ח כנגד מי כנגד י"ח חוליות שבשדרה. (בכורות לט) או שיש בשר בין חוליא לחוליא. (חולין כ) רבה ורבא דאמרי תרווייהו מקיעין בקנה אמר רב פפא לא אמרן אלא באותה חוליא אבל מחוליא לחוליא לא:

162

קס״גחלי [טהיילען גלידער] (שבת מז) אלא אמר רבה תהא בשל חוליות. (ביצה כב) הכא במנורה של חוליות עסקינן דמיחזי כבונה:

163

קס״דחלי (מנחות לט) כמה שעור חוליא תניא ר' אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש. (בתרא עד) איבעי לך למימני חוט ולממני חוליות:

164

קס״החלי (כלים פי"א) קטלא שחוליות שלה של מתכת. חוט של מתכת וחליות של אבנים טובות ושל מרגליות אלו ד' חליות לבד מן הראשון כולן ענין פרקין וטבעות הן:

165

קס״וחלי [אייא] (בכורות ז) הני חלי דיחמורתא סבור רבנן קמיה דרב רא למימר ביצי נינהו ואסירי באכילה אמר להו רב ספרא וכו'. פירוש חלי דיחמורת' שנמצאים ברעי שלם כעין ביצים סבור רבנן קמיה דרב ספרא למימר ביצי נינהו ואסירי באכילה דהוו כאבר מן החי דלא סתירה תורה שום ביצים אלא דעוף אבל אלו כבצים של בהמה שפורשין ממנה בחייה אמר להו רב ספרא לאו בצים ננהו אלא זרעא דאיילא דאזיל בתר איילתא למזקק לה ולא מקבלה ליה איילתא משום דרחמה צר וכיון דחזי דלא מקבלה ליה אזיל בתר יחמורתא שדומה לאילתא ועד שהוא הולך אחריה סובל שכבת זרע ומתבשל בגופו וכשיבא על היחמור' אגב דנתקרש הזרע הרבה אינו נבלע בגופה ומוציאתו לחוץ עם הרעי שלה ואותו זרע כיון שנתבשל נראה כעין בצים ואינן בצים ושרו ולאו כאבר מן החי נינהו:

166

קס״זחליקופרי [אין נאהמען] (בריש מכשירין) אמר רבי יהושע משום אבא יוסי חליקופרי איש טבעון פירש כינוי שם הוא איש טבעון ראש מקום ששמו טבעון כמו ויען איש ישראל:

167

קס״חחלם [ליים] (כלים פי"א) וכן מן אחלמה ומן הגללים פי' טיט עבה הוא ששמה חלמה ועושין ממנה הכיורות דתניא כיורה שעשאה מן החלמה ושוליה מן הגללים טהורה ויש אומרים יש בו בו חלמונית כמו אם יש טעם בריר חלמות וכמו חלמון של ביצה:

168

קס״טחלם [מעלאנען] (בפ"ק דכלאים) אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית שתהא משמרתו מפני שהוא ירק בירק פי' בלע"ז מלוו"א ובלשון ארמי הרני (א"ב בלשון יוני נקרא מלחי בחלוף אותיות):

169

ק״עחלם [שטארק] (פסחים מח) חלום בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה וכו' (ר"ה כח) והתניא עתים חלום עתים שוטה אבל כשהוא חלום הרי הוא כפיקח לכל דבריו פי' חלום בריא כדכתיב ותחלימני ותחייני. (שבת צא והא איכא מקום חלמי דאיבעי מפקע ליה ושקיל פי' מקום התפר בשולי הכיס. (ע"ז סט) ורבנן לא מסקי אדעתין דאפיך וחזי ליה אי נמי זמנין דחלים פי' פעמים שיבוא הסיתום מבפנים שוה בשוה ויתחבר החדש עם הישן (קדושין כה) מהו דתימא זמנין דחלי' שפוותיה קא משמע לן עי' פעמים שקופץ את פיו ונמצאו שפתותיו דבוקות ואינן נראות היית אומר אינן גלוין קא משמע לן. חולין קכג) לא ישנו אלא טלית אבל עור חלים פי' לא שנו אלא טלית דכיון דנקרעת רובה קרע לה לעולה אבל עור חלים פי' מת חבר הנשא' כי ממעט ליה מה' טפחים מיהא טהור דברי הכל ואמאי לימא דחלים ופריק מתניתא במקצע סביבותיה שאין יכול לחופרו ולחלמו וכי אמינא דחלים במקצע להדיא פי' במחתך נכוחו דרך נכוחה ואפשר לו לחופרה תפירה כעין חלימה אבל המחתך בעקמומית לא חלים ואקשינן מתניתין המפשיט בבהמה ובחיה וכו' אמאי לימא דחלים תרגמא רבי אבון ראשון עושה ניפול פי' ניפול כל מה שמפשיט כאלו אפשיט ואותבינן שעל הצואר שעדיין לא נפשט והנה הוא חלים וקאי למה אמר רבי יוחנן אינו חיבור ופריק אביי בשומר העשוי לינתק מאליו פי' עור שעל הצואר עשוי כשימתח להינתק מאליו אין צריך חתיכת סכין ואקשינן מן התנור שניטמא כיצד מטהרין אותו ממעטו מבפנים מד' טפחים וכי ממעט ליה מז' טפחים בטל מתורת תנור ואמאי לימא חלים שזה ודאי כי מחבר ליה וממרח ליה בטיט חלים פי' חלים מחבר דגרסינן (ע"ז מד) ויתנו עליו את הנזר ואת העדות עדות הוא לבית דוד כל הראוי למלכות חולמתו כולי (א"ב בנוסחאות דידן כתוב הולמתו וגם בעל הערוך הביאו בערך הלם):

170

קע״אחלמון [געליכען] אפי' חלמון שלה אסור' בעל הערוך גרס חלמון עיין שם:

171

קע״בחלון [פענטסטער] (ב"ב נח) במשנת חלון מצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה איזו היא חלון המצרית כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה (ובפסיקתא דהחדש) הנה זה עומד אחר כתלינו אחר בתי כנסיות ואחר בתי מדרשות משגיח מן החלונות מבין כתפיהן של כהנים מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהן של כהנים. שאלה לפני הגאונים כהן שלא התפלל ומצא צבור מתפללין מותר לעלות לדוכן או לו והבשיב לא מצינו דבר שמעכב בברכה אלא נטילת ידים דאמרינן כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנא' שאו ידיכם קדש וברכו את ה' אבל תפילה לא מצינו שמעכבת הילכך יעלה ויברך כהן שעלה לדוכן מסייעו החזן שלא יטעה אולא גם בזו לא מצינו חילוק בין אחד לשנים אלא כדאמר אביי נקטינן לב' קורא כהנים לא' אין קורא כהנים ורב חסדא אמר אפי' לאחד קורא כהנים שאין קורא אלא לשבט אבל להקרותו מקרהו וכך מנהג פשוט בכל ישראל בין אחד בין שנים החזן מקרא אותן דבר דבר והן עונין אחריו. ראינו כהנים כשהן מברכין ובאין לברך פותחין אצבעותיהם יש בהן ממש או מסורה לא מצאנו בתלמוד כל עיקר אלא שאומרים בה רבנן כמה טעמים שהוא סימן שאימת שכינה עליהן כאילו הן מתחלחלין והיא שם עוברת ואע"פ ששנינו ברכת כהנים במקדש היו אומרים השם ככתבו ובמדינה בכנויו וזה סימן הוא כלומר שמזכירו ככתבו נאמר כאן אלא בשביל שהוא מדינה אנו מכניס ועוד לשום אותן סימן לפיסוקין כי בברכה ראשונה מניחין אצבע הסמוכה לגודל ומשהין אותה כן בשנייה מניחין האמצעות הסמוכה לאמה ומשהין אותה כן בשלישית מניחין רביעית הסמוכה לזרת והיא נקראת קמיצה כסדר הראשון:

172

קע״גחלון [פערעמדלינג] (בויקרא רבה בריש פ' קדושים תהיו) לכהן גבור שהיה מהלך בדרך ופגע בו חילוני א' פי' תרגום זר חילוני:

173

קע״דחלס [פעלדשטיינע] (בפרק קמא דמגלה) צידו אחר חולסות ומצולה (ב"ב סז) רבי אליעזר אומר המוכר את החצר מכר לו חולסית ומצולה החזיק בחולסית קנה מצולה במצולה לא קנה חולסית (ערכין לב) חולסית ומצולה רבי מאיר אומר בבתים ורבי יהודה אומר בשדות פי' חלסית גובה דאיכא בארעא דומיא דתל מצולה דאיכא בארעא דלא מיזדרעא עם ארעא כולה. פ"א חולסית קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית מצולה קרקעית הנהר שמוציאין זהב וכסף (א"ב פי' חליקס בלשון יוני אבנים קטנים וגושים מוכנים לרצף קרקע הבית):

174

קע״החלף [פערטרעטיר] (ברכות יח) נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חלופיהן. (ובפרק קמא דשביעית) אילן שנגמם והוציא חליפין (בפ"ד דמדות' הוא היה נקרא בית החלפית ששם גונזים את הסכינין (ל' מקרא קדושין כב) תנא אף בחליפין פי' הוא קנין והוא ענין חילוף שמחליף לו הדבר שמקנה לו בקרנא דגלימא (ב"מ יא) וכי לא היה להן סודר לקנות ממנו בחליפין חליפין דרך מקח וממכר הוא:

175

קע״וחלף [מאטטע שילף] (פי"ז בכלים) מחצלת הקנים ושל חלף טהורה. (סוטה מח) של קנים ושל חילף מותר (סוכה כ) של קנים ושל חילוף גדולה מסככין בה ארוגה מסככין בה פי' עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובל' ישמעאל חלפה וי"א שהיא אותה שקורין בלע"ז קרט"קא וי"א שהיא מין ערבה (שם לד) כי תניא האי בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי חילפא גילא כשרה להושענא. (שבת עז) מ"ט קרנא דקמצא רכיבא דדיירא בחליפי יאי קשיא ניידא ומתעורר:

176

קע״זחלף [דערנער] (ב"מ כג חולין קי) יאוש בעלים הוו דקדחי בהו חילפי. (סנהד' מד) אסא בני חילפי אסא שמה ואסא קרו לה (שבת קנב) אמרי במערבא ינקותא כלילא דורדא סיבותא כלילא דחילפי פי' מיני קמשונים (ע"ז כח) קרירי לחולפניתא וחמימי לסילוא (א"ב חספניתא כתוב):

177

קע״חחלף [איין ארט קרויט] (ביצה ג יבמות פא ובסוף ערלה) וחילפות תרדין (ובפ"ק דעוקצין) שורשי קולסי כרוב וחילפו' תרדין פי' יש שאומרים הן העלין והצלעות של תרדין:

178

קע״טחלף [איינע פפלאנצע] (ברכות מה) הני חילפא דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים (גיטין סט) לדמא דרישא ליתי שורבינא ואסא דרא וזיתא וחולפא וחילפי דימא פי' אע"ג דרכיכי עצים מיקרו דהא פשתי העץ דרכיכי ואיקרו עץ ופירשו הראשונים הני חילפי דימא לא בריר לן ודאי מאי נינהו וקיימא כי הא מתניתא דכל שתחלת ברייתו מוציא עץ אילן הוא ועל כל שהוא כענין הזה בורא עצי בשמים מברכינן עליה ואמרו ששמו בלע"ז רוז"מרינו:

179

ק״פחלפסדרא [זייגער] (ב"ר פרשה המכסה אני מאברהם) אמר לוי חלפסדרא מלאה מים פי' בלשון יוני כלי שעות מלא מים ובתחתיתו נקב קטן ובתוך שעה נשאר הכלי רק ונהגו הקדמונים שבעוד מים בכלי היה הסניגור או קטיגור מליץ לזכות או לחובה ובכלותם היה שותק וממלאים אותו הכלי מים והיה מתחיל האחר לדבר וטעם עלת חלפסדרא גונב מים ובנוסחאות יש טעות כפול הראשון פירד התבה לשתי תיבות והשני שכתוב חלף סרד' ותתכן סדרה:

180

קפ״אחלץ אויס ציהען, רוסטען, רעטטען, דרענגען] (מ"ק כה) על כל המתים רצה חולץ רצה מניח על אביו ועל אמו חולץ (ב"ק יו) וכבוד עשו לו במותו זה חזקיהו מלך יהודה שיצאו אלף חלוצי כתף פי' מוציא ידו מתחת הקרע ונמצאת כתפו חלוצה מן החלוק כשמוציאו מבית הצואר (חולין צ) א"ר הונא גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח פי' שולפו מן הירך וזורקו לתפוח (יבמות קב) וחלצה נעלו מושלף הוא דכתיב וחלצו את האבנים. ועצמותיך יחליץ א"ר אלעזר זו היא מעולה שבברכות ואמר רבא זרוזי גרמי (בויקרא רבה) וכי ימוך ועצמותיך יחליץ ישלוף יזיין ישזיב יניח ישלוף וחלצה נעלו יזיין חלוצים תעברו ישיזיב חלצני ה' יניח כי ההוא דאמרו רבותינו רצה והחליצנו (בפסי' ותאמר ציון ובמגלת איכה גדע בחרי אף) למען יחלצון ידידיך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע למה כל אילין דרחמין לך מסכינין עבדיהון עתירין היך מה דאת אמר יחלץ עני בעניו למה כל אילין דרחמין לך תשישין עבדיהון בריאין כד"א ועצמותיך יחליץ וכו':

181

קפ״בחלץ [נאמע דר וויסטע שור] (תרגום ירושלמי) שור חלוצה מדבר שור בדרך שור וכן (בב"ר פ' סו) בדרך שור באורחא דחלוצה:

182

קפ״גחלק [גלעטטע] חלקה היתה בראשונה כבר פירוש בערך גזוזטר (כלים פ' כד) והחלקה טהורה מכלום. (עירובין קד) בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליק פי' שלא יחליקו רגלי הכהנים בכבש ויפלו. (בפ"ק דמעשרות) העיגול משיחליקנו פי' לשון חלק ואנכי איש חלק וחלק משמן חכה (פיאה פרק ד) ר' שמעון אומר אף בחליקי אגוזים. פי' אף חליקי אגוזים הרי הן כדלית ודקל שפי' בתחלת ערך דל ומהו חליקי אגוזים אילן של אגוזים ולפיכך קורהו חלק שאין לולא קשרים ולא ענפים פ"א אף בחילוק אגוזים. (ב"ב סט) אמרו דבי רבי ינאי קנים המחלקים שמעמידין אותן תחת הגשמים פי' אותן קנים המעמידין בהן הגפנים קליפין הן הקליפות שעליהן כדי שלא יכנסו המים בין הקליפה ובין העץ ומתליע שלא יהו אותן תולעין יוצאין ומתליעין הכרם פ"א מעמידין קנים וקושרין עליהם הזמורות של כרם כדי שיהו האשכולות של ענבים תלוים כמו בדלית ולא יהו מוטלין על הקרקע. דשקיל חלקיהו (מ"ק יג) פי' שנוטל הקליפה שהיא חלקה. (ובפ"ק דמעשרות) המחליק בענבים לא הוכשרו רבי יהודה אומר הוכשרו פי' מחליק משפשף פעמים שמתמצה מהן משקין ומחליקן בו משקה גמור הוא והוכשרו

183

קפ״דחלק [טיילען, שטרייטען]. (שם) מחליקין בתאנים ובענבים של טבל פי' לשון חילוק הוא. (פיאה פ"ג) המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשין לגורן פי' מחלקאת בצליו וקוצר את הלחים למוכרן בשוק ומקיים את היבשים להצניעם לעשות מהן גורן. (מכשירין פ"ו נדרים נה מ"ק יג) חלקא טרגיס וטיסני פירשנו בערך זריד חילק' ופלגו חילקא פירשנו בערך אזיא (א"ב פירוש הלקא בל' רומי מין תקון של חטים שמסירים קליפתם וחולטים אותם במים חמין וחוברין אותם בתוך בגד עב ומערבים עמם חול נקי ואחר זמן מסירים החול ונעשים מן החטים כדורים קטנים כעין זרע גד ותיקון זה בזמניהם היה מורגל אבל טרגיס בלשון יוני ורומי מין תקון אחר של חטים גם כן חלוטם במים חמים ופירוש פטסני בלשון יוני ורומי דגן ובפרט שעורה אשר הוסרה קליפתה אחר ששורין אותה במים) תנו חלק לפלוני בכור פירשנו בערך בר. (ברכות כח) הנחלק על ישיבתו של רבו. (סנהדרין צט. שם קי) כל הנחלק על רבו כאילו נחלק על השכינה וכו'. (שביעית פ"ד) המחלק שלשה זה בצד זה פירוש הנוטל ג' זה בצד זה הוא המחליק. (מקואות פ"ח) ראה מים חלוקין או עכורין בתחילה טמא פ' אם היו המים חלוקין או עכורין קודם השתן טהור ואם אחריו מין קרי הוא. (ברכות פרק הרואה מקום בגמ' בנה בית בירושלמי) אל חי חלקנו צורינו צוה ידידות שארנו משחת ועיקרה בתוספת ברכות:

184

קפ״החלק [ניכטערן הייט] (נדה סב) לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש פי' חלוקת נפש שלא טעמה מאכל מבערב זה פי' רבינו חננאל ורבינו גרשם ז"ל פי' גריס שבור כגון גרש כרמל מתרגם פירוכן לעיסת כמו לא ילעוס חטים של פול חלוקת נפש כלומר מלעיסתה אותו פול שנתבשל כל כך שמאליו הוא נחלק לשנים והאי נפש כמו מנפשיה מעצמו ועוד אמר לן חלוקת נפש שמתחלק מעצמו בתוך קליפתו דהיינו נפש שלו כמו נפש שעל גבי קבר ואמר לן משום רב האי גאון תרי טעמי עוקת נפש כלומר שכל כך הוא נלעס שכבר עומד ליבלע בתוך עוקת הגרון דהיינו נפש פי' אחר חלוקת נפש שכל כך נלעס יפה שכבר נחלק מן השינים ועומד ליכנס בנפש בגרון:

185

קפ״וחלוק [העמד, קלייד] (שבת צב) בין אפונדתו לחלוקו ובשפת חלוקו (שם קכ) קנבוס של פשתן וחלוק פי' המלבוש העליון ובלעז פלודי"לו. (שם קלג) ואין עושין לה חלוק בתחילה פ' ראש הבגד שמשימין בראש המילה (כלים פכ"ח) חלוק של יוצאת החוץ פי' חלוק יפה הלובשת אותו כשיוצאה בשוק ולא בבית. (בריש מגילת איכה בהייתי שחוק) מכניסין את הגמל לטייטרון שלהן והחלוקין שלו עליו והן אומרין אלו לאלו על מה זה מתאבל וכו':

186

קפ״זחלק [איין ארט הערונג] (ע"ז צה) והחילק פי' מין דגים קטנים שמן חילק ואמר רב היא סולתנית יהוא דג טהור פי' ערבובי דגים טמאים מעורבין בה ועולין עמה. (ירושלמי) אמר רבי יוחנן חילק הוא טרית טרופה וקורט של חילתית. חילק אומן כבר פירשנו בערך אמן (א"ב פי' הנק בלשון יוני מין דג אשר נאכל מליח ומעושן בעודו נא וצלי ויש מהם לאלפים ולרבבות ובפרט בארצות אלו צפוניות ועושים בהם פרקמטיא עצומה וגם קראו הרומיים כן למין אכילה עשויה ממעי דגים):

187

קפ״חחלק [נאהמע] (סנהד' צט) א"ר גידל אמר רב עתידין ישראל דאכלי שני משיח א"ל רב יוסף פשיטא מאן קא אכיל להו חלק ובלק אכיל להו פי' רבינו גרשום דייני סדום ושמותן כך. (חולין יט) א"ל לא חלק ידענא ולא בלק ידענא פי' רב האי גאון אנשים של פחת הן ורבינו חננאל פי' כמו משל אמר לו זה שאתה שואלני כמי עשית לא כפלוני ולא כפלוני הללו שאתה מזכירם איני יודע טעמם אנא שמעתא ידענא וכו' ורבינו גרשם פי' מה דאמרת לרבנן צריך לחלק הטבעת ואין השחיטה כשרה אי שחט למעלה מן הטבעת ולרבי יוסי ברבי יהודה דאמר אע"פ שמבלק הטבעת דשחט מקצת בטבעת ומקצת למעלה היכי דמי ששחט ושייר על פני רובו ולא ידענא בלק לשון מובלק דבר המתקלקל:

188

קפ״טחליקוסתא [איינע ארט טייטלין] (שבת נ) א"ר הונא האי חליקוסתא דצה שלפה והדר דצה שרי ס"א סליקוסתא ופי' במקומו. (ב"ק ל) רב אדא בר אהבה אפקר חליקוסתא:

189

ק״צחלש [ווארפיי. גורל ווארפן] (גיטין עד) תנן התם (ערכין לא) התקין הלל שיהא חולש את מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס (שבת קמט) מטילין חלשים (גמ') מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורי הוא דכתיב תולש על גוים:

190

קצ״אחלש [ארכיוו] תרגום השליכוהו אל היוצר כתב עובדיהון בתולש כתבא:

191

קצ״בחלש [אבגעצוגין] (בב"ר פ' כב) ויאמר קין אל הבל אחיו דין אמר חלוש ודין אמר פרוח מתוך כן ויקם קין וגו' ובריש וישלח יעקב (פרש' עה) חלש פורפרה וטלקיה קומוי. (א"ב תרגום ירושלמי והפשי' את העול' ויחליש ית עלתא). (א"ה נ"ד וישלח):

192

קצ״גחלשתא קאמרת (ברכות לח) פירש בערך טרימה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חשילתא):

193

קצ״דחלת [זאנדיגע ערד] (ערכין יד) אחד המקדיש בחולת המחוז פירוש מדינה שהיא חול ואינה עושה פירות:

194

קצ״החלת [ווילדע זאפרען] (בסוף עוקצין) הפלפלין וחלת חריע נלקחין בכסף מעשר. (נדה נא):

195

קצ״וחלת [טאהל] תרגום ויקבור אותו בגי וקבר יחיה כחילתא:

196

קצ״זחלתא [ביננו קארב] (שבת לה) תלתא בת תרי כורי שרי לטלטולה. (שם עד) מאן דעביד חלתא חייב י"ג חטאות פי' חתך קנים חייב ב' אחת משום קוצר וכיון דהדר קדחן חייב משום נוטע ומנא לן דהכי הוא מדרב יוסף באספסתא ומדאביי בקניבי סילקא כנפינון חייב אחד משום מעמר מדאמר רבא מאן דמכניף מילחא וכו'. ואמר אביי אין עימור אלא בגידולי קרקע חריי מיהא גידולי קרקע נינהו דקדק הקנים חייב משום טוחן חתכם שיעור כגון אמה חייב משום מחתך קילפם חייב משום דש השליך קליפתם וקנים שאין ראויין למלאכה חייב משום בורר הטיל שתי חייב משום מסיך וכהמטיל הערב משום עושה שני בתי נירים וכשמכה אותן כדי לקרבן זה לזה ולהדחיק אריג זה כל זמן שעושה ארעי' הכוורת וכשכופף הקנים למעלה לארוג קירותיה בונה הוא וגמר מלאכה שישבר קרומיות היוצאין משום מכה בפטיש הרי אלו י"א אבות ואם כפף פיה למט' ותפרה כשמותח החוט חייב משום טווה כרב דאמר המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת וכשתופרה חייב משום תופר הרי אלו י"ג חטאות. (ע"ז עה) חלתא דדיקולי דחייטי בחבלי (א"ב פי' כוורת על שם חלות דבש שבה):

197

קצ״חחלתית [לאזערקרויט. דאטערבלומע] (שבת קמ) אין שורין את החלתית בפושרין (ע"ז לה) וציר שאין בה דגה ועלה של חלתית (ופ"א דטבול יום) התיה והחלתית והאלום. (ובפרק ג' דעוקצין) התיה והחלתית והפלפלין. (נדה נא) פי' בלעז אס"א פיטי"דא ובלשון ישמעאל חלתית:

198

קצ״טחם [ווארום] (שבת יא) בגמ' וכן בגת דתנן (פ"א דמעשרות) השותין על הגת בין על החמין בין על הצונן פטור פי' וכן בגת לעניין מעשר שאם מכניס ראשו ורובו לגת פטור מן המעשר ואם לאו חייב במעשר בין על הצונן בין על החמין אם מזגו במים חמים ששוב אין מחזיר את המותר לגת בין אם מזגו בצונן שיכול להחזיר המותר. אבל ירקא אפשר בחמימי בערך מת:

199

ר׳חם [אייפער] (יבמות צז ובירושלמי בשקלים בסוף פרק מצטרפין שקלים דרכונות) אלא אימא עד שנקרע ספר תורה בחמתן פי' זה היה מושכו אצלו וזה היה מושכו אצלו עד שנקרע:

200

ר״אחם [צארן] (סנהדרין קא) אמר להם בני חמה עזה יש בעולם:

201

ר״בחם [זעהען] (שבת סז) וכי היכי דחמיתיה לחנניה מישאל ועזריה וכולי וראיתיה לזכור ברית עולם תרגום ירושלמי ואחמי. (בריש פסיקתא דאת קרבני לחמי לאשי) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה חמתי אכל חמתי שתה פי' ראה אותי:

202

ר״גחם [בעגייסטרין] (שבת קנג) אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא דמחמי ליה וחיים פי' ענין נעימות קול וביסום:

203

ר״דחם [נאהמע] (בב"ר פ' לו) ויאמר ארור כנען חם חטא וכנען נתקלל לפי שכתוב ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה במקום ברכה לפיכך ארור כנען רבי נחמיה אמר כנען ראה והגיד לחם לפיכך תולין את הקללה במקלקל אתה מנעתנו מלהוליד בן רביעי אני מארר בן רביעי שלך:

204

ר״החם [ווארום] (ע"ז כח) חמא לחמא וסילקא לזיקא וחילופא סכנתא פי' צנון הוא יפה לחמה תרדין יפין לרוח שהיא בכריסו של אדם (פסחים קיו) קפא דחסא חמא. (גיטין סט) חומרתא לפילון ושיפא דחמימתא:

205

ר״וחמא [יוגענד פייער (בב"ר פ' פח) מטרונה שאלה את ר' יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומאו והיה עושה דבר הזה פירוש גם זה ענין חמימות כערך ראשון כלומר כחו כשדמו חם בבחרותו אבל זקן מצונן כדכתיב ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו:

206

ר״זחמי [פערבערגעען] תרגום ומעלים עיניו רב מארות (משלי כ״ח:כ״ז) דמחמי עיני' מן מסכנא:

207

ר״חחמד [ערווערמען] (חולין נו) נפלו לאור ונחמדו בני מעיה פי' נתחממו כמו לחם חמודות יש ששונה ונחמרו כמו חמרמרו מעי (סנה' כב) וחומדת את בני מעיו ויש ששונה וחומרות:

208

ר״טחמד [בעגעהרען] (בילמדנו לך לקראת משה המדברה) והיה כל מחמד עיניך וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה ביקש כסף וזהב והן חמדה שנאמר ובאו חמדת כל הגוים בקש נשים והן חמדה שנאמר בן אדם הנני לוקח עמך את מחמד עיניך בקש בנים והן חמדה שנאמר והמתי מחמדי בטנם ומהו כל מחמד עיניך דבר שהוא חמדה זה ספר התורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב (סנהדרין קב) מחמד עיניך מאי הוא לאו ספר תורה (נדה סו) משום דמחמדא ואגב חימוד שופעת דם:

209

ר״יחמה [זאננע] (בילמדנו בריש כי תשא ובפסיקתא דכי תשא) ויעלהי עולה על החומה החמה כתיב שהיה משתחוה לחמה מיד ויהי קצף גדול על ישראל אמר להן הקב"ה לישראל עו"ג אין מכירין אותי לפיכך מורדין בי ואתם מכירין אותי וכבודי ומורדין בי אמר רב מני אילילא זכות אשתו של עובדיה כבר כלו ישראל באותה שעה דסמיך ליה ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה (ברכות סא) תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופת' וכו' פי' חמה בתקופה בתחילת מחזור כ"ח שנופלת התקופה של ניסן בתחילת ליל ד' בכוכב שבתאי כתחילת ברייתה פי' אחר חמה בתקופתה וכוכבים ומזלות כסדרן בימות הגשמים בעת שהיו ג' ימים מעוננין ולא נראת חמה בהן ולא כוכבים אותה העת צריכין לברך עליהן בעת שיתראו וזולתי זאת העת לא (ירושלמי) אמר רב הונא הדא דאת אמר בימות הגשמים ולאחר ג' ימים שנא' ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם:

210

רי״אחמט [שיסעל בראד] (מעשרות פ"א) נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפסי' ונותן לחמיטה ולתמחוי פי' קערה ויש מפרשים לחם דק ובלע"ז פורגנ"א. (ובריש טבול יום) האופה חמיטה עד שלא קרמו בתנור י"א הוא ריפתא בלשון חכמים כדרב הונא אכל תליסר ריפי ופי' ריפתא שתי ככרות דומות זו לזו ופירוש חמיטה מלה בטית ובלע"ז קומפלי"נא:

211

רי״בחמט [געזאלצינע ערד. זאנד] (שבת לא) קב חומטין פי' עפר מלוח מן ארץ מלחה וי"א חול (א"ב פירוש בל' המטון חול):

212

רי״גחמט [פויעלען] (שם נד) כי היכ' דלא ליחמטן אליתייהו פי' שלא יעלה כעין עיפוש באליה ובחורי ישראל הכריע תרגו' אחמיט וברכים כורעות תאמץ תרגום ומרכובייא דחמנטן בעבידתא תחייל:

213

רי״דחמט [נעבעל] ועלטה היה תרגום ירושלמי וחומטא הוה:

214

רי״החמטריא [איינע ארט פפלאנצע] (שבת קט) מאי אבוברואה חומטריא מאי חומטריא חוטרא יחידאה פירש רש"י עץ הגדל יחידי בלא ענף:

215

רי״וחמל [היללע] (נדרים נה) הנודר מן הכסות מותר בשק ביריעה ובחמילה (א"ב פירש רש"י כעין יריעה היא):

216

רי״זחמם [שמעקידיגע פפלאנצע] בסוף (עוקצין נדה נא) הקושט והחמם וראשי בשמים פי' בשאילתות זנגבילא ויש מפרשין דורצני והוא קנמון (א"ב פירוש חמים בל' יוני ורומי מין בושם נחמד ונטע נודף ולו ענפים חזקים וגוון שלו נוטה לירוק ויש לו אשכלות מלאות גרעינים):

217

רי״חחמס [רובער] (ב"ק סב) מה בין גזלן לחמסן א"ל גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי אי דיהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זבינא לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דאמר לא רוצה אני. פי' אף על גב דיהיב דמי כיון דבעל כרחיה שקיל ולא אמר הנגזל רוצה אני חמסן קרית ליה (סנהדרין כה) והחומסנין מעיקרא סבור דמי קא יהבי כיון דחזן דקא חטפי שקלי בעל כרחייהו גזרו בהו אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד אלו הגזלנין מלוה בריבית ומועלין. (בב"ר פ' לב) בריש אלה תולדות נח החמס קם אתמהא חס ושלום אינו קם ואם קם למטה רשע לחיובו של רשע כלומר להיות לו שבט מכה (בב"ר מז) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך חמסני אתה בדברים רבי ברכיה אמר יבעו דיני גבך לשני בני אדם שהן חבושין וכו'. רב מנחמא אמר בשם רבי אבין חימסה פניו. (ובילמדנו ותדבר מרים ואהרן) אסטסינות שנאמר ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך מהו חמסי שחיטטה אותו וחימסה פניו כמניה. (כתובות יז סנהדרין יד) לא תסמכו לנא לא מן סרמיסי' ולא מן סרמיטין ואמרי לה לא מחמסין ולא מטרמסין כתב גאון שהוא דבר מכונה ועכשיו נתקלקל אפקעיות של מטוה בזמן שמסתכסך קורין אותו בארמית סרמוטי זה פירוש סרמוסין סרמוטין לשון סירטוט הוא וכתב מקולקל נקרא סרמוטי חמיסין לשון חטיפה טירמוסין מלשון עוגה שנטלת מן העיסה ואפויה כשהוא כמו כדור ולא השוו פניה ולא תקנוה נקרא טורמוס וכן הן אומרים אל תסמכו לנו מן המסכסכין את הדברים זה בזה כמטוה מסוכסך אלא מן שמסלסלין אותן ומעמידין דבר על אופניו ולא מן שאין טעמיהן מרורין ככתב מסורטט ולא מן שחוטפין את הדבר כחמיסין אלא מיושבין ולא מן שאין מתקנין את הדברים ומייפן אותן ומי שטעמיהן כטורמוס פ"א סרמיסין שמסרסין את המסכתא ואין שונין ממנה אלא פרק אתד סרמיטין ששונין את המסכתא חתיכות כסמרטוטין תמיסין ששונין חומשה של מסכתא טרמיסין ששונין שתי הלכות מהמסכתא:

218

רי״טחמיסר [פינפצעהן] (תרגום ירושלמי בפסוק ואם נקבה תלד וטמאה שבעיים) ותהי מסאבה ארבסרי יומין רציפין תהי בריחוקה ובחמיסר תשתרי:

219

ר״כחמץ [עססיג] (בריש דמאי) החוג והחומץ והכוסבר פי' ענבים קטנים הקשים החמוצים. פי' אחר החומץ אין בו משום דמאי כדאמרינן (פסחים מב) הלוקח חומץ מעם הארץ אין צריך לעשר שחזקתו לא בא אלא מן התמד ואמרינן בספרילא נחשדו עמי הארץ על התמד:

220

רכ״אחמץ [זייערען] מן החמצן פירשנו בערך בקע. פי' אחר נברכ' של כובסין קביעה שמחמיצין בה כלים ואין מכבסין אבל מקום שמכבסים נותנין מים והן מגיעין לכותל מזיקו צריך להרחיק ממקום כיבוס ארבע אמות. הקדש חמץ ושחרור פירשתי פי' בערך קדש. (ערלה פ"ב) המחמץ והמתבל והמדמע פי' קמח של חולין והשאור איסור:

221

רכ״בחמץ [געוואלדזאם] (יומא לט קידושין נג ובתוספתא דסוטה) מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו מאי קראה מכף מעול וחומץ. רבא אמר אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ ורועה זוללים יכלי' אביו תרגומו ודמחבר נזלזולי, מחמיץ אבוי:

222

רכ״גחמץ [זויער פפלאנצע] (יבמות סג) רב הוה קא מצערא ליה דביתהו כי הוה אמר לה עביד לי חומצא הוה עבדא ליה טלופחי. (חולין כב) לבר מחמצי והפצי פי' חמצי ציצר"י הפצי גל"א:

223

רכ״דחמק [פערשטעקען] (במ"ק יו) ר' גזר שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש חמוקי יריכיך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר כמו חלאים מעשה ידי אמן אין חלאים אלא רבנן כדגרסינן בנדרים מאן חולים רבנן והן שמתעסקין בתורה שהיא מעשה ידי אומן:

224

רכ״החמצא [פעט דאס אונטערלייביס] בר חמצא סתים חמצא לא סתים עיין ערך המצא כי כן גרס בעל הערוך:

225

רכ״וחמציתא [אונטערקלייד] נפק בחמיצתא רומיתא עיין ערך המיצתא כי כן גרס בעל הערוך:

226

רכ״זחסר [עזעל] (סנהדרין קיא) החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אלו מצילין. ב"ב ח) החמרת והגזולת העוברת ממקום למקום פירוש שיירא של חמרים ושל גמלים. (עירובין לה) הרי זה חמר גמל פי' נעשה המערב שאינו יכול להלך לפניו ולא לאחריו מפני שדרך החמור בהנהגה ודרך גמל במשיכה ומי מיש לו חמור וגמל ונתן החמור מאחוריו נמישכו והגמל לפניו להנהיגו לא זה מהלך במשיכה ולא זה בהנהגה נמצא האדם שביניהן יושב בלא הליכה לפיכך עשו כמו משל זה שאין כי רשות להלך כמו חמר וגמל. (פסחים סז) מחמר כלאחר יד פי' כל העושה בשבת דבר שאין דרכו ליעשות כך נקרא כלאחר יד כגון חולב דאמרי' מפרק כלאחר יד דמי וכן המהלך אחרי גדי או טלה והביאו לעזרה והסכין תחובה בצמרו מחמר כלאחר יד נקרא ופטור כדתנן המוציא לאחר ידו ברגלו או בפיו וכו' (שבת קנג) המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת פי' מנהיג בהמתו ועליה משאוי חייב ודמי מנהיג בהמה טעונה כנושא משאוי על כתפו דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך הקיש בהמתו לו. החמרין שנכנסו לעיר כבר פירשנו בערך חדש:

227

רכ״חחמרא [מאסקע. וענט] דאכפא כבר פירשנו בערך אנקטמין. פירוש אחר עושין דמות חמור וקושרו בין ירכותיו דומה כמי שרוכב ומהלך (בכורות כח סנהדרין לג) מעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים וכו' עד א"ר טרפון הלכה חמורך טרפון כלומר הפסדת חמורך שתפרע חמורך תחת פרתו שהפסדת (נדה לא) יששכר חמור גרם חמור גרם לו ליששכר כלומר כשחזר יעקב מן השדה נהק החמור ושמע' לאה רצא' לקראתו וקראתו (בב"ר פ' סה) ריח בגדיו מה עשו לו נתנוהו בחמור של חרשים והיו מנסרין אותו והיה נוח ווי ווי דארגזית לבוראי. (שם פ' ע) ברחל בתך אפילו אתה נותן את הרשע בחמור של חרשים אין את מועיל ממנו כלום. (ב"ב יז) אלא הא דתניא יש לחמור שלש מן האסטרוביל שהן ד' מן הקלת פי' ריחים של חמור אין בהן טיריא שאין חמור טוען בה אלא נקראת ריחים של חמור על שם העצים שנושאין אותה כי העצים שהיא מוטלת עליהן נקראין כמו העץ שהמטה מוטלת עליו נקרא חמור כדתנן (פ' יח דכלים) נקליטי המטה וחמור וחפוי טהורים וכן העץ אשר מפוח של נפחים סומך עליו נקרא חמור דתנן (שם פ' יד) חמור של נפחים טמא וכן העץ הסובל שידה או מגדל או תיבה דתנו רבנן חמור שתחת המלבן והספסלים שתחת הרגלים טהורין וכן חמרא דאוכפא וכך היא עשויה כמין כסא ועליה הריחים וזה אצטרוביל ואדם יושב כנגדה במקום גבוה ורגליו מתוחות למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ליה טיריא כלל ואין בהדבר אלא קול בלבד אבל ריחים דמתני' אית בם נדנוד וזהו דתנן (בפ"ד דזבין) ועל חמור של ריחים של ידו כל כלי שנסמך עליו דבר נקרא בטיית חמור:

228

רכ״טחמר [אנהייפען. צוזאממען נעהמען] (בפרק ב' דעוקצין) והבצלים. שתמרן פי' כדכתיב ויצברו אותם תמרים:

229

ר״לחמר [שוועלע] אדני כסף ואדניהם כסף ת"י חמרין דכסף:

230

רל״אחמר [לעהם] (כלים פ"ג) מיחם שטפלו בתמר ובחרסית הנוגע בחמר טמא ובחרסית טהור פי' מלשון ותחמרה בחמר ובזפת:

231

רל״בחמר [ווין] ויין חלבון תרגום חמר חדת מבשל:

232

רל״גחמר [איק מאסס] זרע חומר שעורים תרגום כור זרע כור שעורים והוא י' אפות דכתיב מעשר הבת מן הכור וכתיב והאיפה והבת תוכן אחד להם:

233

רל״דחמר [איין שטירנין] מעי מפלה תרגום לכרך דחמרא עוררו ארמנותיה שמה למפלה שויוהא לדמחמר' ערער תתערער תרגום שורי בבל פתיא איתחמרא איתחמרוי וכל חומה לארץ תפול וכל שור רם לארעא יתחמר:

234

רל״החמר [שווירוגקייטען] (פסחים נד) דורשי חמורות אמרי ענה פסול היה לפיכך הביא פסולין לעולם כבר פירשנו בערך המר:

235

רל״וחמר [בונדיל איינע ארט בלומען] (שבת רז) מאי טוטפת אמר רב יוסף חומרתא דקטפתא כבר פירשנו בריש הערוך (גטין סט) לרשחתא ליתי אקיקא וכו' עד חומרתא דפילון. (קידושין עג) שייף מישחא מלי כוחלא תלי קמיעא תלי חומרא תלי פיתקא אין בו משום אסופי. (שבת סב) מאי רוכלת מר רב יוסף חומרתא דפילון. פי' קשר שיש בו מיני בשמים מעורבים כדמתרגמינן בלולה דפילא: (א"ב תרגום בפסוק ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך וריחא דגלגלוי כחומרא ופי' פילון בל' יונים פרחים ועשבים של ריח טוב):

236

רל״זחמר [רינג, שלייפע] (עירובין סט) ההוא דנפק בחומרתא דמדושא פי' טבעת כדגרסינן (מ"ק יב) יהודה נשיאה נפק בחומרתא דמדושא איקפד רבי אמי אמר רבי יוסף מאי טעמא איקפד וכו'. גלגל חומרתא כבר פירשתי בערך גלגל. (שבת קיב) בדחומרתא פי' מכנף כולהו ומעיילן בחומרתא דהיא כעין טבעת כגון לונאות דכד בעי מעיק והדר קטיר מאבראי דחומרתא וכד בעי מרווח. (יבמות קב) והאי דידן אע"ג דאית ביה חומרתא קטירנא ביה מיתנא סנדל טייעא כתב ר"ת שמענו שהוא כגון האי דקרו בלשון ערבי תאסומה דעבידא ליה לפי מדת חיסתוורא דכרעיה ועביד ליה חומרתא ומכנף רצועות דסנדל לכולהו ומעייל להו בחומרתא וכד בעי מעיק להו והדר קטיר מאבראי וכד בעי מרווח והאי סנדל דידן קטרינן ביה מיתנא כי היכי דלידק (זבחים כא) דמפקע ליה בחומרתא כי היכי דלישמעו וליתו:

237

רל״חחמר [קניפפ] (גיטין סט) לברקתי ליתי עקרבא דשב חומרי פי' כעין חליות שגופו עשוי דק ועב כעין חידקי (א"ב גם זה לשון קשר הוא וכן אומרים חכמי הטבע שיש עקרבים ובזנבם חמשה קשרים ויש אחרים והם אכזרים אשר בזנבם שבעה קשרים):

238

רל״טחמר [זאנד] (שם סט) וכי משתין משתין אסיסנא יבשתא בצינרא דדשא ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה פירוש גרגר קטן כמו אבן:

239

ר״מחמר (כתובות י) מעברא ליה לחומרתא כבר פירשתי בערך גהץ:

240

רמ״אחמר [ארטיקלין] (קדושין ט) ההיא גברא דהוה מזבין חומרי פתרייתא פירוש מיני סדקות:

241

רמ״בחמש [פיניף] (ב"מ נג) איבעיא להו חומשא מלבר או חומשא מלגו פי' חפץ שדמיו שמונים כספים צריך להביא כ' מבחוץ להשלימם ק' זה חומשא מלבר דהא מחוץ הבאת חמישיתם כ' והשלמתם ק' ואם דמיו ק' והוספת עליו כ' זהו חומשא מלגו שהוא חומש הקרן ואסיקנא שיהא הוא ותומכיו ה' וזה חומשא מלבר: (שם סד) היכי דמי בכדי שהדעת טועה אמר רב אחא בריה דרב יוסף עישורייתא וחומשייתא פי' שהיה מונה ה' ה' ומצא ה' טפי אמר טעה בה' ולא מצאם והוא הדין אם מונה י' י' פי' אחר כגון שמונה י' ומניח א' כדי לידע כמה עשרות הן יש לומר חזר וכללן במנויין ושכח ואין אינן מן המנויין לפיכך חייב להחזיר והוא הדין לחומשייתא. הבגד מטמא משום ה' שמות וכו' (פ' כז בכלים) פירוש מפני שהוא כלי קיבול ומושב ואהל ומטמא משום אריג שהשתי והערב אינו מטמא אלא בצרעתו משום ג' על ג' השק משום ד' שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל ומשום אריג העור משום ג' שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל והעץ משום ב' שהיא כלי קיבול ומושב כלי חרש משום אחד שהוא כלי קיבול. (כתובות נא ב"ק נה) חמשה גובין מן המשוחררין ואלו הן פירות ושבח והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות האי פירות ושבת היכי דמי וכו' פי' לשון חירות כלו' לא מן המשועבדין. (בילמדנו בריש אמור אל הכהנים) ה' דברים חייבין בחלה מן המקרא וכבר פירשתי בערך חט. ה' לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החרש והשוטה וכו' (בריש תרומות ומפורש בירושלמי ובילמדנו בריש ויקחו לי תרומה) רבי שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לעכו"ם מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש שוטה וזאת התרומ' אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו (ב"ך עט) ה' בקר ישלם תחת השור וד' צאן תחת השה תניא א"ר מאיר בוא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו ה' שה שלא ביטלו ממלאכתו ד'. אמר רבן יוחנן בן זכאי בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהולך ברגליו ה' שה שהרכיבו על כתיפו ד'. ה' פעמים כתובים ישראל בפסוק אחד (בריש ויקרא רבה פרשת הבן יקיר לי אפרים. ובילמדנו בריש כי תשא ובפסיק' דכי תשא) אמר רב יודן בוא וראה כמה חיבב וכו'. ה' אצבעות שנ יד ימינו של הקב"ה כולן לסוד הגאולות אצבע קטנה בה הראה את נח התיבה שנאמר וזה אשר תעשה אותה וכו' ה' אותיות שנכפלו מכל אותיות שבתורה כולן לסוד הגאולה כ"כ בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר לך לך מ"מ בו נגאל יצחק מארץ פלשתים שנא' לך מעמנו כי עצמת מחד נ"נ בו נגאל יעקב מיד עשו שנאמר הצילני נא פ"פ בו נגאלו ישראל ממצרים שנאמר פקד פקדתי צ"צ עתיד הקב"ה לגאול את ישראל שנא' הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח. ה' שיעורן טפח שליא שופר שדרו של לולב אזוב ודופן סוכה (נדה כו) בגמ' שליא ושם מפורשים (מנחות מה) כל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר כל האמור בתורת כהנים אינו קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו. (סוטה לו) רבי חנינא בן גמליאל אומר לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני פי' חומש הפקודים הוא ספר וידבר חומש שני הוא ספר ואלה שמות. (הוריות יג) חמשה דברים משיבין את התלמוד האוכל פת חיטין כל שכן חיטין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח והרגיל ביין ובשמים והשותה מים של שירי עיסה וכו'. ה' חטאות מתות (בסיפרי בפרשת חטאת נשיא):

242

רמ״גחמת [וואסער לאגיל. באטיל] (כלים פי"ט) החמת שהבצים שלה מקבלתו עמה ונפתחו טהורות שאין מקבלות כדרכן פי' כשפושטין הבהמה לעשות ממנה נוד פושטין עור הבצים עמה ויש להן בית קיבול ומיטמאין נחתכו מן העור אע"פ שמקבלין טהורין. (שם פ"כ) חמת חלילין טהורה מן המדרס פי' נוד קטן שעושין הרועין לזמר בו ולקבץ הבהמות וכן עושין אותו לוקחין עור הגדי וקושרין כל נקביו לבד משתי ידיו ובנקב אחד קושרין שתי חרנות קטנות ובנקב אחד קושרין שפופרת של קנה ובאותו קנה מניח פיו ונופחו ויוצא הקול מן הקרנות כמשתי שופרות ויש נקבים קטנים בצידי הקרנות ומחליף אצבעותיו על הנקבין ומזמר בהן: (שם פכ"ד) ג' חמתות הן וג' תרמלין ה' (שם פכ"ח) חמת שעשא' תרמל ותרמל שעשאו חמת:

243

רמ״דחמת [פייער קרויט איין פפלאנצע]. (גיטין סט) לחינכי א"ר יוחנן חומתי וממרו פירוש בלע"ז פילט"רו (א"ב עשב זה נקרא חומתי כי חם הוא במעלה רביעית ולכן נקרא בל' יוני עשב של אש):

244

רמ״החמת [ווטגן] (תרגום שני) בפסוק ויאמר חרבונא מחמת דמיני נסבין חמר דנסוכין ובלשון תלמוד מחמת החולי פי' בעבור ולעולם בא באות מ"ם כמו בעבור באות בי"ת:

245

רמ״וחן [שאאס] ובחיקו תשכב תרגום ובחייניה שכבה. (ובחיקי' כתוב) וכן ואת נשי אדניך בחיקך. ויקחהו מחיקה ובחיקו יצא:

246

רמ״זחן כדי שתתחונן דעתו עליו כבר פי' בערך חל:

247

רמ״חחן [מיטלייד. ליבליכקייט] (יבמות לח) דלמא כתובת אשה שאני משום חינא פי' מאי טעמא אמרי בית שמאי נוטלות כתובתן דמש"ה תקינו רבנן כתובה לאשה מספק משום חינא דכיון שיודעת שאפי' מספק נופלת כתובתה משמשת לבעלה ויעלת חן בעיני בעלה ואנן בעינן שתהא נושאת חן בעיני בעלה. (כתובות פד) ורבי אלעזר אומר כתובת אשה משום חינא פי' דכיון דידעא איתתא דמידחי בעלי חוב ויורשין לאחר מיתה מקמה תהא משרתת לבעלה בכל כוחה מחיים ומתוך כך תמצא חן לפניו ויהיה שלום בינו לבינה. (שם צו) בשלמא מן הנישואין משום מזוני אלא מן האירוסין מ"ט עולא אמר משום חינא פי' בשלמא אלמנה מן הנישואין משום הכי מוכרת שלא בבית דין משום דאית לה מזוני ומזוני צריכה מיד ולא לאהדורי אבי דינא אלא אלמנה מן האירוסין דלית לה מזוני אלא כתובה מנה מאתים אמאי מוכרח שלא בב"ד לצורך כתובה הא מציא לאמתוני עד דתשכח בי דינא דזבנא על פיו משום חינא כדי שימצאו חן בעיני בעליהן דמתוך דידעי דאיתת אלמנה בין מן הנשואין בין מן האירוסין תוכל לגבות כתובתה דלא תצטרך לחזר אחר בית דין בשביל חיבה זו תהא משרתת לבעלה ומתוך כך תמצא חן לפניו אלה פי' מגנצא. ורבינו חננאל פי' משום חינא שתקח ממון ותנשא בו ארוסה דלא נפיש חן דידה פי' שאין לה אלא מנה מאתים אבל גרושה אית לה גם תוספת ומפורש בירושלמי (בפרק הכותב) כדי שיהו הכל קופצין לישאנה אבל בעל חוב אינו נפרע שלא בפני הלוה וכן הלכה (שם סא) דאכלה כוורי הוו לה בני חינני פי' יפים בעלי חן. (סוטה מז) אמר רבי חנינא ג' חינות הן חן מקום על יושביו חן אשה על בעלה חן מקח על לוקחו וכענין הזה בערך בשר. (כתובות סא סוטה מט) רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא פי' תמרים שיש להם ריח יפה כלומר לכן הן בעלי חן. ס"א דהינוניתא פי' שם מקום והתמרים שגדילות שם שמינות הן הרבה ולפיכך אין משהין אותן לפני שמש שיש להך צער:

248

רמ״טחן [גונסט] (ב"מ עא) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו אמר רב כגון שבור מלכא. (ובהגדת ילמדנו באם כסף תלוה) זה שאמר הכתוב מרבה הונו בנשך ותרבית וגו' כיצד היה ישראל צריך ללות ובא נכרי ללות ואמ' מוטב שאלוה לעכו"ם בריבית מללות ישראל שלא בריבית והלוה לו והעשיר לפי' שלמה צווח עליו מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו זה עשו ועשו חונן דלים הוא עושק דלים הוא אלא שהמלכות שומעת שהוא נושה בריבית מתגרה בו ונוטלין ממנו דימוסות מרחצאו' ואסטוניות שבמדינה וצורכי עוברים ושבים הוי לחונן דלים יקבצנו. (שבת נב) אין הרחלים יוצאות חנונות פי' בגמרא. (מ"ק נה) בעת חנינתו אבד חנינא פי' בעת חנינתו דולד אבד חנינא אביו המחננו:

249

ר״נחנא [נאמע] בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי (ב"מ ט כתובות כז) חנן הנחבא בירושל' שהיו חכמים רוצים למנותו פרנס ולא קבל והלך ונחבא ובגמ' שלנו מפורש אמאי קרו ליה חנן הנחבא שהיה מחביא עצמו בבית הכסא יותר מכל אדם:

250

רנ״אחנג [פעסט מארק] (שבת נד ביצה לג) משום דמחזי כמאן דקא אזיל לחינגא פי' חינגא מלשון חג איד חגיגת גוים:

251

רנ״בחנג [געזאנג שפיעל] (פסחים קי) שמע דקא תלו חינגא וקא משרן. (גיטין נז) ובהאי גיסא הלולי וחינגי ולא הוו ידעי. בתופין ובמחולות תרגום בתופין ובחונגין:

252

רנ״גחנט [ווייץ] בעזרא חנטין כורין מאה כמו חטין:

253

רנ״דחניו [נאמע]. (מגילה י) שמעתי שמקריבין בבית חוניו. (מנחות קט) אם הקריבה בבית חוניו לא יצא. ובגמרא מפורש שהיה בנו של שמעון הצדיק והלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה מזבח והעלה עליו רבי מאיר אומר לשם ע"ז ורבי יהודה אומר לשם שמים וכו' והגאון נקד חוניי:

254

רנ״החנך [בייאנאמע] (תענית כ מגילה כח) ולא קראתי לחבירי בחניכתי ואמרי לה בחניכתו פי' חניכתי שלא כניתי לו שם ולא בחניכתו שאפילו שם שכינו לו אחרים לא קראתיו. (גיטין פז) כתב חניכתו וחניכתה כשר פי' שם לווי ולא הזכיר שמו ממש:

255

רנ״וחנך [גומען] (ב"ק צה) ההוא תורא דהוו כייבין ליה חינכי פירוש חינכי למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים. (חולין קג) כי פליגי בשל בין החניכי' מר סבר הרי נהנה גרונו בכזית ומ"ס אכילות מעים בעינן פי' מקום החיך שהחיך הוא הטועם לאוכל:

256

רנ״זחנם [זאננע בילד] תרגום של חמן והכרתי את חמניכם ואיקצץ ית חניסנסיכון:

257

רנ״חחנם [שלייער] תרגום של רעל הנטיפות והשרות והרעלות:

258

רנ״טחנף [שמייכלער]. (סוטה מב) כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע וכו':

259

ר״סחנק [ווירגען] (שבת נז) בקטלא עסקינן האשה חונקת את עצמה כדי שתראה כבעלת בשר. התפתחי מוסרי צוארך תרגום איתפסקי חנקי צואריכון. (שם סז) מותר ליחנק בשבת פי' מי שחש בכריסו אוחזין אותו בעקבו וורידי' שלו למעל' מכתפיו בעיקר צוארו וכובשין עד שיבלטו עיניו ויבטל שעה אחת ודומה לחנוק ומתרפא פי' אחר מי שיש לו כאב בראשו ממשמין בוורידים שלו ונראה כמו שיחנק. פי' אחר מי שנפל לו עצם בגרונו אוחז אותו אדם אחד ברגליו ואחד אוחזו בלחייו ומתיחין אותו עד שישוב העצם למקומו פי' אחר מכניסין אצבע לתוך פיו ודוליהו (פסחים קיב) אם בקשת להחנק התלה באילן גדול פי' אם רצית לשאול בדבר איסור כלומר שאתה צריך לדון דין חמור בדין נפשות שאל לחכם גדול ועשה כהוראתו:

260

רס״אחנות [גיוועלב] (גיטין סז) ר"ש חנות מיוזנת פי' חנות מקושטת מכל מיני סחורה אף הוא היה מלא מכל מיני חכמה ספר אחר מזוינת ופירוש נאה (שבת סו ע"ז ח) בחניות למאי הילכתא וכו' עד אמרו מוטב ניקים ונגלי ממקום דכתיב ביה ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום מלמר שהמקום גורם פי' מקום חוץ מלשכת הגזית היה בהר הבית ושמו חניות כדגרסינן (ר"ה לא) וכנגדן גלתה סנהדרין מלשכת הגזית לחניות ומחניות לירושלים ומירושלים ליבנה:

261

רס״בחס [לאטיך] (פסחים לט) בחזרת ובעולשין חזרת חסא מאי חסא דחס רחמנא עלן ולמה נמשלה מצרים כמרור לומר לך מה מרור זה תחילתו רך וסופו קשה שמע מינה חזרת חסא ומרור אחד הן. התורה חסה על ממונן של ישראל שנאמר והשקית את העדה ואת בעירם:

262

רס״גחסד [גנאדע, ליעבעי פרום] (סוטה כא) הוא היה אומר חסיד שוטה וכו' היכי דמי חסיד שוטה כגון דטבעה איתתא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא לאסתכולי בה ואצילה. (ירושלמי) ראה תינוק שטבע בנהר אמר אחלוץ תפילי ואצילנו עד שחלץ תפיליו מת התינוק (בב"ר פרשת פז) ויקנהו פוטיפר לא יעזוב את חסידיו חסידו כתיב ואיזה זה יוסף. (ובילמדנו פרשת כי ימוך) ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל וכי עם כל בני ישראל עשה והלא לא עשה ד אלא עם משה בלבד שנאמר קראן לו ויאכל לחם אלא כל העושה עם אחד מגדולי ישראל חסד כאילו עושה עם כל ישראל. (כתובות יז) ובית הלל אומרים כלה נאה וחסידה:

263

רס״דחסד [אדער לאס]. (שבת כח) יד לחסידה תיקצץ פי' מקום שהקיז דם:

264

רס״החסחוס [אויער לעפפעל] (תרגום ירושלמי) ונתתה על תנוך אזן ותתן על חסחיס תרגום בדל אזן חסחיס דאודן ובעל הערוך גרס סחוס עיין שם:

265

רס״וחסיין [מאגער] תרגום ירושלמי דקות בשר וחסיין בבשריהון:

266

רס״זחסית [צוויבעל געוועקסע] (בפרק ט דתרומות) המנכש עם הנכרי בחסיות. (ובפ' י) חסית של תרומה. (נדרים נח) המנכש עם הנכרי בחסיות אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי פירוש בערך דבר. (ובמגלת איכה) כלו בדמעות עיני ששה דמעות הן שלשה יפות לעין דמעה חסית קטנ' ס"א שום דמעת הקילורי' ודמעת החרדל ושל שחוק יפה מכולם ושלש רעות הן לעין דמעת הקבר ודמעות הבכיה ושל תשחור קשה מכולם מעשה באשה אחת שהיה לה בן תשחורת וכו':

267

רס״חחסך [צירוקה אלטין, שפארען]. (דמאי פ"א) רבי שמעון בן גמליאל אומר לא יחסוך מפני שממעט ממלאכתו של בעל הבית פירש רבינו דניאל ב"ר יחיאל לא יפחות גרוגרת מאכילתו ליתנה. תרומת מעשר מפני שממעט מלאכתו של בעל הבית שאין לו כח לעשות מלאכה כשאינו אוכל הרבה ותניא לא ישכי' אדם עצמו וירעיב עצמו מפני שממעט במלאכתו של בעל הבית וכן מפורש בירושלמי (בריש כלים) וחסוכי כלים וחסוכי בגדים במגע. (עירובין כח) חסוכי בנים לא יאכלו פי' לשון חיסור כמו לא חשכת את בנך (פסחים מח) אמר רב פפא ש"מ גריען חיטי חסיכתא וכולי פי' דקות ורעות כדמתרגמינן חסיכתא ובישתא. (מציעא סט) קא מקבלי עלייהו חסכא דנחשא פי' דכמה דמקלי נחשא בצרי דמיה. (מנחות קט) עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר אחד ומי תסיך כולי האי וכו'. כמעט קט תרגומו חסוך הוה תוביך:

268

רס״טחסל [ענטוועהנען] עד יגמל הנער עד דאיתחסיל עד גמלך עד גמלה:

269

ר״עחסל [פאלענדען, אויף צעהרעו] (תרגום ירושלמי) ויתם הכסף וחסיל כספא תרגום עד תמם עד זמן דחסילו והוא לשון מקרא יחסלנו הארבה ותרגומו יחסליניה גובא:

270

רע״אחסס [פערשליססען. געשטערקט] (שבת נג) ולא פרה בחסום שבפיה. (ב"מ צב) מת נפשך אם חסמת פטור אף פועל אם חסמת פטור פירוש מה נפשך כשאתה עומד בכרמך אם אי אתה אוכל פטור אף פועל אם עשית עמו תנאי על מנת כן אני משכירך ואתן לך כך וכך שלא תאכל פטור. (פרק י"ו דכלים) המלקוט של בקר והחסוס שלו פי' כמו מצודה קטנה של תבלים שחוסמין בה פי הסור והגמל. הסלים של עץ כשיחסום ויקנב פי' מלשון לא תחסום כיון שגומר אדם הקופה או הסל וגומר שפתו היא חסמה וכן פירש (פ"ד בכלים) חומר בשירי כלי נצרים מבתחילתן תחילתן אין מקבלין טומאה עד שיתחסמו (פ' י"ג בכלים) המעצד והאזמל והמפסלת והמקדח שנפגמו טמאין ניטל חסומן טהורין פי' בפי החרב ובפי הסכין ובפי הקרדום ובחודו של מקדת נותנין ברזל טוב ששמו צר בלשון קודש וחוסמין פיהן בו שיהא חד לחתוך יפה ובלעז נקרא אצר"ו ובלשון ישמעאל טבר והוא איצטמא לפרזלא דגרסינן (ביצה לג) אין מלבנין את הרעפים מאי קא עביד ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לחסמן פירוש לסתום נקביהן. (בויקרא רכה אחרי מות פרשת כשושנה) רבי אלעזר חסמא אזל לחד אתר אמרון ליה חכים ר' למפרס על שמע חכים רבי למיקרב אמר לאו אמרו ליה על מגן קרון לך רבי נתכרכמו פניו והלך אצל רבי עקיבא אמר לו מה לך פניך חלניות תני ליה עובדא אמר ליה צבי רבי דייליף אמר ליה אין תיב אזל לתמן אמרון ליה חכים רבי למיפרס על שמע אמר להון אין חכים רבי למיקרב אמר להון אין אמרון הא חסים אלעזר והוה קרו ליה אלעזר חסמא (בב"ר פרשת ג) והשקה את כל פני האדמה אמר ר' אלעזר ב"ר שמעון אין הארץ שותה אלא לפי חסימה חזיה דהוה קא מחסם כבר פי' בערך הסס:

271

רע״בחסן [אונפערטיגטער פלאקס] (שבת כ) לא בחוסן ולא בכלך פי' פשתן שתינו מתוקן ולכך נקרא חוסן שהוא קשה כמו חסין מל' והיה החסון לנעורת:

272

רע״גחסן [גרוסער קארב] נהרסו ממגורות תרגום איתפגרו חסניא. (פ' יו בכלים) פטיליא טמאה וחסינה טהורה פי' קופה גדולה שנותנין בה דגן ועשויה מן הוצי וחוסניא לשון רבים וחסינה לשון יחיד ובל' ישמעאל הודי:

273

רע״דחסן [ערווערבען] תרגום צדיקים ירשו ארץ צדיקיא יחסנון ארעא בהנחל עליון גוים באחסנא עלאה פממיא:

274

רע״החסס [איין ארט ארביס] (פסחים מא) רב פפי שרא בי ריש גלותא למימת בחסיסי היינו קמחא דאבשונא. וי"מ מיני עדשין (א"ב בנוסחאות שלנו גרסינן שרי ליה לבורדקאי דריש גלותא) (נדרים מט) רבא אכיל ליה בחסיסי:

275

רע״וחסף [קרעציג ווערדען] (שבת קלג) אמר שמואל האי מאן דמשי אפיה ולת מנגב נקטא ליה חספניתא פי' כעין קרום הצומת בעור הפנים ותתקלף:

276

רע״זחסף [טעפפער ווערק] (בדניאל) די חסף תרגום כלי חרש מן דחסף:

277

רע״חחסר [פעהלבאהר] מחוסר כפורים פירוש שטבל והעריב שמשו ועדיין לא הביא קרבן כפרת מחוסר בגדים פי' כהן גדול שמחוסר מח' בגדים והדיוט שמחוסר מד' בגדים מחוסר זמן כבש שפחות מבן ח' ימים ושור או שה ששחט את האם הבן מחוסר זמן ואסור לשוחטו עד למחר:

278

רע״טחף [צעהנע] (עדיות פ"א כלים פכ"ב) כסא של כלה שניטלו חפוייו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין (שם פכ"ב) על כסא שניטלו ב' מחפוייו זה בצד זה שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרים. (שם פי"ג) פותחת של עץ וחפון שלה של מתכת טמאה. (ובפ' יד) היו בו חפון ונקבים טמא. (שבת פא) רבי יהודה אומר כדי לעשות חף אמר עולא חפי פותחת פי' שינים של עצם ויש של עץ ויש של מתכת ויש חפין בנגר שהן תלויים ועומדין כקבורים בתוך העץ שהוא בית הנגר ובעץ שהוא הנגר נקבים מוכנים להם שמתכוונין נגדם נופלין ונכנסין בהן ואלה הן של גל ובהם נסגר והמפתח יש בו חפין בולטין מכוונין כנגדן מכניסין אותו בחלל שבנגר וחפין מעלין את חפין של גל והוא נפתח שבדלת טהורין לעולם מפני שהן מחוברין בקרקע ושבמפתח טהורין עד שיפקעו ואז הוויין מכלל הכלי (א"ב תרגום וחשריהם הכל מוצק וחיפיהון):

279

ר״פחף [שיידע איבערצאג] (בסוף כלים פי"ו) חפוי האלה והקשת והרומח הרי אלו טהורין זה הכלל העשוי לתיק טמא ולחפוי טהור (כלים פי"ח) נקליטי המטה וחמור וחפוי טהורין. (כלים פרק כ"ו) עור שעשאו חפיו לכלים תרגום מכסה חופאה ולמשקלות טהור אם עשאו כדי לכסות בו המשקולות טהור. (מועד קטן ג) (מכות כא) המנכש והמחפה בכלאים לוקה פי' המכסה הזרעים בעפר לוקה משום לא תזרע כרמך כלאים. (חולין נט) וכנפיו חופין את רובו פי' מכסין. באפר יתפלשו תרגום בקיטמת יהון חפיפין. (סוטה כב) חפו גרדי (מ"ק י"ג) בשלמא כיתנא חזי לחפיפא פי' לכסות נזייתא דשיכרא לצורך המועד (מעשר שני פ"ב) כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה פי' כסוי שלה. (במגילת איכה) נביאיך חזו לך שוא ותפל דהוון מסיין על חפוי:

280

רפ״אחף [טרויא היממעל] (סוטה מט) תנא אף על חופת חתנים גזרו מאי חופת חתנים זהורית מוזהבת. (כתובות יז) מישחא דחפופתא קאמר מר פי' שמן של בשמים שמתוקן לחופות:

281

רפ״בחף [טרויר] (זבחים נד מגלה כו) והיה בנימן הצדיק תצטער עליה שנא' חופף כל היום פי' חופף ל' צער כדתרגמינן יהא מגין עלוהי. וכתיב תתן להם מגנת לב תרגומו חפיפות ליבא:

282

רפ״גחף [קראצין] (שבת לא) היה הלל חופף את ראשו (סנהד' צה) אבישי בן צרויה הוה חייף רישיה. (ב"ק פב) ושתהא אשה חופפ' וטובל' (שבת נ) חופף ומפספס אבל לא סורק (ביצה לה) נזי' לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער. (נדה סו) לא תחוף בנתר. (שבת ו) אימר דאמר רבי אליעזר צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו היכ' דליכא חיפופי היכא דאיכא חיפופי מי אמר פי' מי שבונה כותל סמוך לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל מביאין אבנים שיש להם קרנים וקובעין אותן בכותל ומוציאים את ראשיהן מעט לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל שלא יתחככו בכותל ויהרסוהו ולדברי הכל לאו כרשות הרבים דמו ועיקרו מן חיכוך כמו שאמרינן בסוטה הני דחייפי גונדי ובזה הפי' משמש גונדי כמו גידודי וכן כאן במקום העשוי להתחכך בו ויש שקובעין בצד כותליהן עמוד או קונדס (כתובות כד) משום חיפופי רשות הרבים פי' שמא עוברי דרכים נתחככו בהן וטימאו החיצונות (ע"ז לט) רבי עקיבא איקלע לגינזק אייתי לקמיה ההוא מינא דהוה דמי לחיפושא חפייה בדיקולא חזא ביה קילפי ושרייה. (יומא פד) ר' הונא בריה דרב יהושע הוה קאיה בשוקא חף ביה ושלח שדנהו למניה קמיה: (גיטין סח) כי נקיט ליה ואתי מטא דיקלא חף ביה שדייה. וליתליה בסיפי בבא דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה. (שבת עז) ונחש לחפפית פי' אחת ממיני שחין ותמיד צריך בעלה לחכך אותם ולחפף אותה כמו ששנינו ויקח לו חרש להתגרד בו ורפואתה בנחש שמרתיחין אותו בשמן זית ושפין אותה ומן הטינוף מתכנס על העור:

283

רפ״דחף [אבשווענקען] תרגום ושטף חף וחפא:

284

רפ״החפה [פעל הויט] דמליח וקמיח (שם עז גיטין כב) שלש עורות הן מצה חופה רפתא מצה כמשמעו מה מצה דלית בה שאור ולא שום דבר אלא קמת עצמו אף האי עור נמי חופה דמליח ולא קמיח ולא עפוץ וכו':

285

רפ״וחפה [וועבר קאמם] (שבת צו) ודילמא גבי הדדי הוו יתבי ומטו תהדדי כחופה פי' מגיעין זה לזה כמסרק שמכה בו על היריעה:

286

רפ״זחפאטיקין [קונסאל] (בילמדנו בריש ואלה תולדות יצחק) שני גיים שני גאים עשו משלח חפאטיקון ויעקב משלח קתדרין: (א"ב פי' חפאטיקון בלשון יוני איש רומיי מעולה במדרגת הממשלה עיין ערך איפטיא):

287

רפ״חחפן [פויסט. האנדפאל] (מעשר שני פ"ב) אם בלל וחפן לפי חשבון פי' תפש מלא ידו:

288

רפ״טחפס [קליינער זאק] (גיטין כז ב"מ כ) מצא בחפיסה או בגלוסקמא (גמרא) מאי חפיסא אמר רבה בר בר חנה חמת קטנה:

289

ר״צחפס [זיכטען] תרגום ויחפשוהו ממטמונים וחפסין ליה מן טומעיא:

290

רצ״אחפץ [וואנטש, געפאללען] (בב"ר לו זאת אות הברית) כתוב אחד או' וכל חפצים לא ישוו בה כתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה חפצים אלו מצות ומעשים טובים חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות. (ירושלמי בפרק קמא דפיאה) חפצים אלו אבנים טובות ומרגליות חפציך אלו מצות ומעשים טובים שנאמר כי באלה חפצתי:

291

רצ״בחפץ לבד מחמצי וחפצי עיין ערך הפץ כי כן גרס בעל הערוך:

292

רצ״גחפר [קארטאפעל] (ב"ב קכד בכורות נב) חפורה והוו שיבלי שלופפי והוי תמרי פי' כגון שחח ונעשה שבלים וכיוצא בו שופפי והוי תמרי. (יבמות סג) אמר רבא מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה פי' מי שיש לו במאה זוזי חיטי נזרעין בקרקע אינו מרויח שיאכל אלא מלח וירק. (בסוף פסיקתא דעשר תעשר) אם נתת לי מן התפוריות ומן הקטניות אף אני יש לי ליתן לך מן החפוריות ומן הקוטניות. יתן יי את מסר ארצך אבק ועפר בא לוי אצלך וכו':

293

רצ״דחפר [גראבען בערגווערג] (כתובות עט) גפרית מחפורת של צריף רבי מאיר אומר קרן וחכמים אומרים פירי אמר רב שר שלום יש חכמים ששמעו מפי הראשונים יורות של אבנים שנפסלים מההר שאין להם טהרה עד שנכנסין לכבשן ויש חכמים ששמעו כלים הבאים מן הזרניך וכן פי' (ע"ז לג) יורות כלי נתר אין להן טהרה עולמית מאי כלי נחר אמר רבי יוסי ב"ר אבין כלי מחפורת של צריף. למלח נתנו תרגומו למחפורין דמלח יהין:

294

רצ״החפרע [פרעה קעניג פאן עגיפטען] (בילמדנו וארא אל אברהם) מד' בני אדם שעשו עצמן אלוהות ונבעלו כנשים תירם ונבוכדנצר ויואש ופרעה וכו' פרעה מניין שנאמר פרעה חפרע מהו חפרע שהיה זכר ופרע עצמו כנקבה וכן הנביא מקנטרו ביום ההוא יהיה פרעה מלך מצרים כנשים:

295

רצ״וחפש [ענטלעדיגען] ויתחפש שאול בשי"ן כתוב שיצא חפשי מן המלכות ולבש בגדים אחרים (בויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים):

296

רצ״זחפש [פראכט. הערליכקייט] בבגדי חופש לרכבה תרגום בלבוש דיקר לרתיכין:

297

רצ״חחפש [פרייא] (נדה עו) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המלות (א"ב אלו שלשה ערכים ענין אחד להם):

298

רצ״טחפושית [קעפפר] (ע"ז כח) ניתי תרבא דחיפושיתא גמלניתא. (חולין סז) הולך על ארבע זה עקרב כל לרבות את החפושית ואת הדומה לחפושית. (פרה פ"ט) חפושית בין כך ובין כך פוסלת פי' היא התולעת השחורה ובלע"ז סקרווייו ובלשון ישמעאל כנפוסא ויש אומרים בלטולא:

299

ש׳חפושית [פיש אהנע שיפען אין פלוס פעדערן] (ע"ז כח) רבי עקיבא איקלע לגירזק אייתו לקמיה ההוא מינא דהוה דמי לחיפושה פי' דג טמא:

300

ש״אחפשית [שוים] (במגילת איכה) סי' אשר תלאתה בה יורה דחפשושיתא לגוויה (א"ב פי' זוהמא):

301

ש״בחפת [זוים ערמער] (שבת צב) בין פונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו (א"ב בנוסחאות דידן כתוב ובשפת חלוקו) (יומא עו) ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו (שקלים פ"ג יבמות קב) ותנן נמי אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל. (ובב"ד. פרשה עה) עם לבן גרתי דהוה רבהון דרמאי יהיבתיה בחיפתי לההוא גברא לא כל שכן. (בפ' פא) מקניהם וקניינם וגו' סכרין למיחפת ואתחפון פי' הוא בית יד של חלוק שעל זרועו בלשון ישמעאל גי"ב:

302

ש״גחץ [שיידע וואנד] (עירובין כז) ר' יהודה אומר אף בבית הקברות מפני שיכול לחוץ ולאכול (גמרא) תנא מפני שיכול לחוץ בשידה תיבה ומגדל. (שביעית פ"ג) אבל עושהו חייץ פי' מחיצה (מכשירין פ"ג) המוריד את הגללים ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים בשביל שיחוצו פי' לעשות מחיצה בפני המים כדי להתקבץ. (אהלות פט"ו) חצצו מארצו פי' עשה לו מחיצה מלמטה כלומר מקרקעית הבית. (ובסוף מקואות) תפלה של ראש בזמן שהיא חוצה פי' חוצצת המים להכנס לתוכה:

303

ש״דחץ [טהיילען] (ב"ק לד) וגם את המת יחצון פחת שפחתתו מיתה מחצין בחי פי' כל מה שנפסד השור במיתתו ונחתת מדמיו תצי ההפסד משלם לו מן החי. (ב"ב טו) מאי וסר מרע א"ר אבא בר שמואל מנהגו של עולם חצי פרוטה חנוכי איוב מדנפשיה יהיב. ס"א איוב ויתרה משלו פי' כששוקל התגר מעותיו למוכר ונמצאו מכריעות חצי פרוטה הולכין אצל חנוני ולוקחין פירות בפרוטה ומחלקין אותן ביניהם ואיוב היה מוותרה ומניחה למוכר (פסחים כב קדושין נו) ולהך תנא דמפקי ליה להאי קרא ובעל השור נקי לדרשא אחרינא לחצי כופר ולדמי ולדות (ב"ק מא) ת"ר ובעל השור נקי ר"א אומר נקי מחצי כופר וכו'. (נדרים פג) אלא אמר אביי אין כזירות לחצאין ואין קרבן לחצאין.

304

ש״החץ [דרויסען] (יומא נה זבחים כז) חוץ ופנים בחדא זימנא גמר:

305

ש״וחץ [פייל] (סוטה ט) חצי אכלה בם חצי כלין והן אינן כלין:

306

ש״זחץ [גראבען] תרגום יקרוה עורבי נחל נחצוניה עורבי דנחלא:

307

ש״חחצב [אויסהוען דרייא פיס] (עירובין פה) מי סברת דעבידא כשורה לא דעבידא כי חצובה פי' כשורה כסדר כחצובה דעבידא כמין כ' יוני והאמצעית היא בין שתי חצרות ושתים החיצונות נמשכות ויוצאות מחוץ לחצרות ואין משתמשות החצרות הללו בתוך שני החרבות הללו אלא על ידי זריק' מיהו זריק' מן החצר על החרבה תבוא מלמעלה למטה וזריקה מן החרבה לחצר היא ממטה למעלה לפיכך זריקה של חצר היא בנחת וקרובה היא לשלשול לפיכך נותנין לה וזריקה של חרבה בקושי היא פי' כחצובה כג' רגלי קנקן כשורה עומדת על הסדר אחת עם אחת (מציעא כה) בעי רבי ירמיה כשיר מהו וכו' פי' כשיר עגול כצמידין כשורה זה בצד זה כחצובה זה למעלה מזה במקום מורד כסולם נתונין כסדר בארץ והפרש ביניהן פי' אחר כחצובה נעוצין על דופנן וזקופין על הארץ כדלי שחוצבין בו מים מן הנהר כסולם שמונחין מקצת זה על זה ויוצאין זה מזה בשליבות ובמעלות הוי דרך הינוח או דרך נפילה (ב"ב פג) כיצד הן עומדין רב אמר כשורה ושמואל ואיתימא רבי יוחנן אמר כחצובה פי' שהן משולשין שנים זה כנגד זה והג' יוצא זנב כמו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. פי' אחר כמו בקבוק שהוא עגול כן הן עומדים בעגול ושני הפירושים ענין אחד הן:

308

ש״טחצב [וואססר קריג] (ברכות ס) חצבי חיוורי דמליין סריקתא פי' כדים לבנים מלאים יתושים. ס"א חצבי חיוורי דמליין קיטמא כך אלו התלמידים שהוסיפו אין מעשיהן כלום (פסחים קג) רב שישא בריה דרב אידי קפיד אחצבא פגימא (שם קיא) צעא אחצבא קשה לעניותא. (סוכה כט) חצבא ושחיל בר ממטלליתא. חצבי לנהרא פי' בערך כגני. (ברכות כב) רב נחמן תקן חצבא בת ט' קבין. (כלים פ"ג) מלחמיות ועד חצבים גדולים כלוג פי' כדים גדולים (א"ב פי' חצב בלשון יוני מין כלי וכוס ובפרט של אנשים כפריים ובנקודות אחרות בלשון יוני גביע):

309

ש״יחצב [איין גראז ווחס אין די טיף וואקסט] (שבת קכח) ת"ר מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצבאים. (ובב"ר פ' לב) ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל הכניס זמורות לפילין חצובה לצבאים זכוכית לנעמיות (כלאים פ"ח) אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצב שתהא מקירו פי' מקירו שיהא לו צל. יש מפורשין לשון קור (ב"ב נו) חצובה בנכסי הגר מאי חצובה א"ר יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ. (ביצה כה) חצובה מקטעה רגליהון דרשיעיא פי' עשב הוא שיורדין שרשיו בארץ אמות הרבה ולא ינעו הנה והנה מלשון לחצוב להם בורות ונקרא אדר"א אם יגזול אחד משדה חבירו חופרין עד שימצאו וזה החצובה ומתפרסם זה הגזלן הנכנס לשדה חבירו פי' לפיכך רגליהון דרשיעייא כלומר זה העשב לא נזהר במצוות ויורד בכחו ואינו נוטה אילך ואילך והרשעים נצטוו ומפירין ומניחין דרך הישרה ומעקמין וחומסין ונקרא בלשון ארמי יבלא:

310

שי״אחצב [שטיין ברוך] (ב"מ קי) תנו רבנן החצב שמסר לסתת הסתת חייב. (ובתורת כהנים) והכהן הגדול מאחיו ושגדלוהו משל אחיו וכו' ומצאוהו חוצב ומלאו עליו המחצב דינרי זהב. לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדהו. (שביעית פ"ג) שיעור הגדר י' טפחים פחות מכן מחצב אינו נקרא גדר אלא מחצב כלומר גדר בינוני. לא תבנה אתהן גזית תרגום ירושלמי חציבין (א"ב לשון פסוק זה ובורות חצוביה אשר לא חצבת):

311

שי״בחצב [ציקער ראהר] (ע"ז יג) ר"מ אומר אף דקל טב חצב ונקלווס פי"בגמ' חצב קשבא פירוש קנה שעושין ממנה הסיכ"ר והוא מתוק:

312

שי״גחצד [געטריידע שניידען] תרגום זרעו קציר זרעא וחצדא:

313

שי״דחצדד [ארטם נאמע] (יומא עז) הוו קיימי אגודא דנהר פפא אמעברא דחצדד פי' מקום שמו חצדד והמי' היו שם קלים שהיו יכולי' לעבור ברגל משם:

314

שי״החצל [מאטטע] (סוכה כ) תנן (עדיות פ"ג) כל החוצלת טמאות טמא מת דברי ר' דוסא הן מחצלות ממש וכבר פירשנו בערך בודיא:

315

שי״וחצן [בינדל] חוצני פשתן כבר פי' בערך בודיא:

316

שי״זחצן [טשאגען] (שבת קכג) אמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי ביתד של מחרישה דמו. (עירובין לה) לא צריכא דבעי מרא וחצינא. (יומא נט) מוליכו בקתחא דנגרי וחצינא. חרש ברזל מעצד תרגומו נפחא מברזלא חצינא וכן תרגום מעשה ידי חרש במעצד (א"ב כן נקרא בלשון יוני עיין ערך חזינא):

317

שי״חחצן [פרייאגייסט] (מגילה כד) הרי זה דרך החיצוני' כלומר לא עבד כשורה:

318

שי״טחצן [דער לוירינדער] הכינו האורבים תרגום אתקינו חיצניא:

319

ש״כחצף [שטרענג פרעך] אפם כי עז העם תרגום ירושלמי חציפין קשי פנים תרגום חציפי אפין. ועז פניו ישונה תרגום וחציף אפין מתחלפין ארחתיה מטב לביש (בפסיקתא דשובה) חציפא נצח לבישא פי' חצוף נוצח לרע:

320

שכ״אחציצא [איין האממער] (בתרא עג) חציצא דבר נגרא פירוש רש"י גרזן או מעצד ולפי דעתי חצינא גרסינן לפיכך לא הביאו בעל הערוך:

321

שכ״בחצר [פארע לויך] (כלים פרק י"ז) א"ר יהודה לא הוזכרו רמוני בדן וחצירי גבע אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום פי' כרישי' ממקום שנקרא גבע והן מקומות בין הכותים כדתניא לא הוזכרו רמוני בדן וחצירי גבע של בין הכותים אלא שמתעשרין ודאי בכ"מ הקונה אותם ואלו חצירי גבע מתעשרין ודאי בכ"מ הקונה אותם אם במקומם אם במקום אחר מעשר ודאי עשר ממאה מקום שהכותים מודיעים מעם הארץ שהן וודאי לא עישרו והלוקח מעם הארץ ספק הוא ומעשר דמאי אחד מכל מאה כמו תרומת מעשר וזה כמו ואת החציר ואת הבצלים:

322

שכ״גחצר [פארהויף] (כלים פ"ז) חצר הכירה בזמן שהיא גבוה שלשה אצבעות וכו' (ב"ק יב) והא דתניא קנה בעודן עליו וכי עודן עליו מאי הוי חצר מהלכת הוא וחצר מהלכת לא קנה וכו'. (גיטין כא) ואמאי חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכו' מאי טעמא דערים בצורות ביהודה דלא ניידי. (נדה מז) וחד מתני חצר צורית דתנן (פ"ג במעשרות) ואי זו היא חצר שחייבת במעשר רבי ישמעאל אומר חצר צורית שהכלים נשמרים בתוכה מאי חצר צורית אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן שכן בצור מושיבין שומר על החצר. (מנחות כח) לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה כנגד אולם חצר כנגד עזרה. (ברכותיח) אזלבתריה לחצר מות פי' בית הקברות חצר שהמתים מוטלין בה (יומא פד) מי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו (א"ב תרגום ואת יותרת הכבד וית חצר כבדא):

323

שכ״דחצצרת [הארן טראמפעט] (שבת לו סוכה לד) ערבה גזולה חצוצרתא שיפורא וכו' פי' עכשיו חצוצרות כשרה ואותו שקורין שיפורא פסול וכן הקרוים צפצפה עכשיו כשרה ללולב וערבה פסולה פתורא בתחילה קורין לקטנה בזמן הזה קורין כן לגדולה בזמן הזה קורין לבית הכוסות הובלילא ואם נמצא מחט בהובלילא טריפה ואם בא גט אשה מאותו מקום שקורין בולסיף אין צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם שהיא בבל (ובב"ר) בולסיף בלל שפת. ס"א בורסיף פי' בורסיף בור מן הספר שהעומד באוירו של מגדל משכח את התלמוד:

324

שכ״החצצתא [פרידהויף] (בב"ב קלג) דיירי דחצצתא היכי דייני פי' בית הקברות וקרא עליה בעתה אחישנא כלומר עדיין לא הגעת להוראה בעתה תמצאנה:

325

שכ״וחק [בעשטוממונג. שפייז] (עירובין נד) א"ל רב לרב המנונא ברי אם יש לך אוטיב לך כי אין בשאול תענוג ולמות יתמהמה וחם תאמר מה אניח לבני ולבנותי חק בשאול מי יודה לך פי' חוקם ועסקם בקבר מי יגיד לך שתדע היאך עמידתם פי' אחר מזון אם יהיה להן מי יגיד לך כמו לחם חקי:

326

שכ״זחק [ארט. ווייזע. געברויך] (חולין מא)

327

שכ״חחק [איינגרייבען] (שבת קג) זה הכלל לאתויי מאי לאתויי דחק קפיזא בקבא פי' שעשה חקיקה סימן לידע היכא דוכתא דקפיזא כמו שנתות הין בהין. יוחנן חקוקה (פסחים ג) פי' סופר כמו הוי החוקקים. (ישעיה י) וי"מ על שם חוקוקה נקרא שהיה משם דכתיב ויצא משם חוקוקה. פתוחי חותם ת"י גלף חקיין. כתובת קעקע ת"י חקיין. (פכ"ב בכלים) וחכמים מטהרין עד שיחוק בו פירש' בערך כופת:

328

שכ״טחק [גרונדלאגע] (ריש עירובין ובזבחים פ' ק"ק) (מנחות צז) חיק האמה זה יסוד אמה רוחב זה סובב וכו':

329

ש״לחקל [פעלד] (שבת יב) אבל דחקלייתא מידע ידיעי פי' הדיוטות הדרים בשדה (תרגום שדה העיר חקל קרתא):

330

של״אחקר [פורשטין] (סנהד' מ) מנא ה"מ דבעינן שבע חקירות פי' מנה הכתוב ז' מדות ודרשת א' וחקרת ב' ושאלת ג' והוגד לך ד' ושמעת ה' ודרשת ו' ודרשו השופטים ז' ומקשינן כי ז' אלו בג' פרשיות ג' בעיר הנדחת וג' בעבודה זרה ואח' בעדים זוממין ולמה לא תאמר כל פרשה יש לה חקירות כמניין מה שכתוב בה שהרי היה לו לכותבן כולן כאחת ומפרקינן כיון דדמיין להדדי מהדדי ילפן לפיכך כתב בכל אחת מקצת ואקשינן נמי הא לא דמיין להדדי אלא כל אחת לחודיה סי' פצט סוף והתראה והאיך תאמר ילפן מהדדי ופרקינן בהיטב היטב ילפן מהדדי בדיקות במה הרגו בסייף הרגו או בארירן הרגו בדיקות אמר אחד איני יודע ואפי' ב' אומרים אין אנו יודעין עדותן בטילה מאי שנא פי' חקירות כי אמרי ליה באי זה יום וקאמר איני יודע עדותן בטילה דאיכא למימר להכי אומר איני יודע דשקרי נינהו ומסתפי דלא ליתו סהדי ומזימי להו ואמרי והלא ביום פלוני עמנו הייתם והשתא הואיל דאמרי איני יודע במאי מצי איניש להזימן הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה הלכך לא הויא עדות. בדיקות כי אמר אחד איני יודע להכי עדותן קיימת דהוה ליה עדות שאתה יכול להזימה דאע"ג דאמרי אין אנו יודעין אם בסייף הרגו אם בארירן הרגו הא מכל מקום מסהדי יום קטלא ואכתי מצי סהדי למימר להו ביום פלוני עמנו הייתם הלכך הויא עדות שאתה יכול להזימה ועדותן קיימת:

331

של״בחקרה [ארטס נאמע] (ערכין לג) חקרה של גוש חלב מצודת ציון תרגום חקרה דציון. ודוד אז במצודה תרגום ודוד אז בחקרה (א"ב כמו אקרא עיין שם):

332

של״גחד [לאך] (פיאה פ"ד חולין קלב) חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית פי' ולא חשוב שכחה ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים דאמרינן נפלו בשעת קצירה והתחתונים של בעל הבית דאמרינן חורי נמלים הן. (ירושלמי) רבי יהודה בשם רבי שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקים פירוש לבנים הן המבושלים ואיכא למימר בשעת קצירה נפלו ירוקין שאינן מבושלים דודאי מקודם לכן נפלו ותנן איזה לקט הנושר בשעת בצירה וספק לקט לקט מנין שנאמר עני ורש הצדיקו עד ובמתנותיו לא תטה וכו'. (גיטין מה קידושין נו ערכין ל) לא עכברא גנב אלא חורא גנב אי לאו עכברא חורא מנא ליה וכו'. (פרק ו' במקואות) כל המעורב למקוה כמקוה חורי

333

של״דחד המערה וסדקי המערה מטבילין בהן כמו שהן:

334

של״החר [קוכען] (ביצה כא פרק ג' דעדיות) להיות אופין פתין גרוצות וחרי. (ירושלמי) אלא שמתוך שאתה מייגעו אף הוא אינו אופה אלא צרכו וחרי רבי אחא שמע לה מן הדה מה חרי האף הגדול הזה כלומר לעשות חררות גדולות אף הוא פירוש אחר חררות אפויות גדולות רבנין שמעין לה מהדה והנה שלשה סלי חרי כלומר חררות גדולות הראויות למלך. (ב"ק כא) כלב שנטל את החררה פי' עושין חור בארץ ומחמין אותו באש ואופין בו לחם ונקראת חררה על שם החור שאפויה בו. עוגות מצות תרגום ירושלמי חררן פטירן. ועוגת שעורים תרגום חררה (נדה סז) (בכורות כא) בהמה גסה ששפעה חררת דם פי' חתיכה מלשון חררה. (פ' י"א דכלים) העושה כלי מן העשת מן החררה פי' עושין מן הברזל ומן הנחשת כמין עוגה מפני שמבקשים לעשות כלי ממנה והיא תחילת הכלי. (פיאה פרק ה) המעמר לכובעות ולכומסאות ולחררת (ירושלמי) חררה גלגל וי"א הנשדף מן הזרע:

335

של״וחד [פייער אויס שאהרען] (חגיגה ד) נקיטא מתוארא ומחריא תנורא. (ע"ז לח) אי נמי שיגר גוי ואפה גוי ואתא ישראל חריי חרורי שפיר דמי פי' מחתה בגחלים:

336

של״זחד [קאטה] (גיטין ע) קורטמי דחרי. (א"ב פי' רש"י כרכם הגדל בקרקע מזובל בזבל צאן):

337

של״חחד [איין פאלק וואש וואהנען אין דיא העלען] (שבת פה) תרי שמריחין את הארץ:

338

של״טחר [צארן] ויחר אף שאול ביהונתן (ערכין יו):

339

ש״מחר [וויס. געלכערט] חור כרפס ותכלת מאי חור רב אמר חרי חרי פי' יריעות שהיו מנוקבין כדי שיראו אלו את אלו פ"א בגדים נאים הראויין לבני חורין ממילת לבנה הציע להם פי' צמר נקי וחוור:

340

שמ״אחר [אונפלוטה] (פסחים קיא) חרי חמימי בדיקולי חדתי פי' רעי רותח בסל חדש שלכם בזען לפומייכו נשי חרשייתא יבקע לפומייכו אותן חרי נשים כשפניות קרח קרחייכו יקרח קרח שלכם פרח פרחייכי יפרח פרח שלכם שאתם מכשפין בו איבדור תבלונייכו יהא מפוזר תבלין שלכם שאתם מכשפין בו למוריקא חדתי שמכשפין בנו אדחננכי וחנני לא אחיתי לגו עד שירחם עלי הקדוש ברוך הוא ועליכם לא באתי ביניכם וקרחננכי וחנני יקרח קרח שלכם ויחונני שדי ס"א קרקרייכו ופי' דלעותיכם פרפרייכו פירוש פירורין תבלונייכו פי' תבלין קרחננכי יקרר חסדכם חן הוא חסד. לאכל את חוריהם כבר פירשנו בערך דביון. (תענית י) נהילא דבתר מיטרא פסק מיטרא וסימניך חריא דעיזי פי' מטר דקה של אחר המטר חריא דעיזי שמוציא רעי לבסוף דק מהולתא נפה שבתחלה מוציא קמח דק ובסוף עבה. ויש אומרים רדיא דעזי פי' כיון שאינו בא בקילוח אלא כעין שותת טיפה טיפה לא נשאר בו כלום חלב:

341

שמ״בחר [פרייא] חמשה גובין מן המחוררין כבר פי' בערך חמש (גיטין פו) ופטיר מן חרורי ומן עלולי:

342

שמ״גחרב [יאהניס בראד בוים] (בריש מעשרות) החרובין משינקדו וכל השחורים משינקדו. (ירושלמי) תנא רבי חנינא בר פפא חרובין שלשולן הוא חנטן וכל השחורין כגון ענבי הדס וענבי סנה משינקדו תנא רבי חנינא משיעשו נקודות נקודות שחורות. ויש מפרשים משינקדו זרע שבתוך. (ערכין י) דתנן (ב"ב עא) המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה:

343

שמ״דחרב [שווערד] (פ' ח' דשביעית) אבל קוצה היא בחורבה. (כלים פכ"א) בחרב ובבורך ובביצול טמא פי' חרב בלשון ישמעאל סייף והוא העץ שתופס בו האיש החורש ידו נכנס בתוך העץ וכו' שנים עצים שהן לחים והוא דבוק בסיכת פנדא שהוא את ומנין שהוא כן דתניא החרב שפרשה עם יתדות המחרישה הרי זה טמא מפני שהוא מנקב חוליות של באר והוא דומה לברזל שנוקבין בו אבן שעל הבור העץ שנכנס בתוך האת שמו בלשון ישמעאל סכתא פנדא. חרב הרי הוא כחלל כבר פי' בערך חל חרבא דאושכפא (שבת קכג) קנה של זתים פי' אזמל של אשכף כמו תרגום חרבות צורים אזמילוון והוא שמגרדין בהן העורות:

344

שמ״החרב [איין וויסטע געביידע] חרבה מחזרת לבמליה כבר פירשתי בערך גזל. (סנהד' עא) מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חרבהא סגירתא פירוש חורבה של בית המנוגע:

345

שמ״וחרב [גרינדינג] בגרב ובחרס תרגו' ירושלמי בחרבונא ובחרסונא (א"ב ובנוסחאו' דידן יש גרסא אחרת):

346

שמ״זחרברין [פערבלענדען] במקצת נוסחאות תרגום ירושלמי בסנורי' בחרבריה בנוסחאו' אחרות כתו' חברברין ובאחרות חיוורוריא וזו היא גרסת בעל הערוך בערך חור:

347

שמ״חחרנא [זאננען שטויב] (יומא כ) והאי חרגא לא שמיה והיינו דאמר נבוכדנצר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין (נדרים ח) אמר אביי שמע מינה האי חרגא דיומא מסי פירוש מה שמתנסר מן הרקיע שנראה בחמה:

348

שמ״טחרגול [איין היישיריק] (שבת סז) בביצת החרגול גמ' דעבידי לה לשיחלא פי' כאב האן (ירושלמי) טב לאודנא וחרגל מין חגב הוא כדכתיב ואת החרגול למינהו:

349

ש״נחרד [שרעק] (נדה לט) שחרדה מסלקת את הדמים:

350

שנ״אחרדל [זענף] וחרדל מצרי (בפסחי' כח כלאים פ"א):

351

שנ״בחרדלות [וואסער גראבען] (עדיות פ"ה) מטבילין בחרדלית כדברי בית שמאי ובית הלל אומרין אין מטבילין (וכן בפ"ה במקואות). (חגיגה) וחרדלית של גשמים עובר' ביניהן פי' נחל שיורד ממעלה למטה ויש בו ג' גממיות שהן חפירות כל אחת למטה מחברתה וגומא' העליונה והתחתונה של מ' סאה ואמצעית של מ' סאה הוצרך לומר והאמצעית של מ' כדי להכשיר חרדלית של גשמים שעוברת ביניהן ומצטרפין שכל מקום שהוא פחות ממ' סאה מי גשמים פוסלין אותו. תניא בתוספת מקואות (בפ' ד') איזהו חרדלי' מי גשמים הבאין מן המדרון פי' מדרון הוא קטפרס והוא מורד ההר כדכתיב והם במורד בית חורון ועיקר הדיבור חרדלות שגדלו מן מורד ההר לתוך שוקת קטנה שהיא חפירה. (חולין לא) מהו דתימא נגזור משום חרדלית של גשמים. פי' אחר כיון שעולה הים בזעפו מנתק מים ביבשה ומתקבצים במקום אחד ונקרא חרדלית וכן כשמתקבצין מי גשמים נקרא חרדלית של גשמים והוא כשלולית זו ששנינו הנחל והשלולית. (ב"ק סה) מאי שלולית מקום שמי גשמים שוללין רבי יוחנן אומר שמחלקין שלל לאגפיה (א"ב פי' חרדרא בלשון יוני זרם מים שיורד ממקום שפוע למקום מדרון והוחלף אות רי"ש באות למ"ד והפכו באפסר ודקר):

352

שנ״גחרדון בערך חברבר:

353

שנ״דחרז [דורך באהרען] (חולין צד) אמר רב חריזים הרי הן סימן פי' דץ ביה קוץ או מידי אחרינא בשנים או בשלשה מקומות כדאמרינן (ב"מ קיו) קני דחירזא זה סימן. (יבמות עה) ההוא גברא דסליק לדיקלא וחרזיה סילוא בבצים. (גיטין פט) סתם בדידיה קיימא דאיבעי מחריז נפשיה בסילוא ולא ניים פי' מכה עצמו בקוץ שלא יישן: חרז [אויף ציללען] (מציעא כא) ומחרוזות של דגים אני מחרז דברי תורה לנביאים (בויקרא רבה) (א"ב פי' דבר מתוקן בסדר מלשון צוארך בחרוזים שהן מרגליו' סמוכות בסדר ומענין זה שיר חרוזי):

354

שנ״החרחבן [איין ביטער קרייטיכטץ] (פסחים לט) בתמכא ובחרחבינה ובמרור (ובגמרא) בחרחבינין פי' מין עשב מר:

355

שנ״וחרחלין (עיין עיקר שלפניו ופירושו מין עשב מר):

356

שנ״זחרחר [גראבייזען] (כלים פי"ג) חרחור שנפגם טמא עד שינטל רובו פי' בלשון מקרא מעדר פ"א שופת' דמרא בלשון חכמים וחותך מב' צדדים (שם פכ"ה) משבעה לחרחור ומארבעה לדרבן. פי' אם היה ארכו שבעה טפחים יעשה ממנו בית יד לקרדום ואם היה ארבעה טפחים יעשה ממנו דרבן. (שם פכ"ט) שירי חרחור מלמטן שבעה י"מ העץ שמנהגין בו הבהמה:

357

שנ״חחרחר [פערזענקט] (בריש טבול יום) והחרחור יותר מכאצבע פי' מקים שיחר וישרף הלחם שמו חרחור:

358

שנ״טחרחר [אינטעררייכערן] (בסוף עוקצין) בית שמאי אומרים משיחרחר איכא דאמרי משיהרהר פי' משיביא עשן ויעשן להבריח הדבורים כאילו מחרחר ריב עם הדבורים מן לחרחר ריב ופירוש משיהרהר משיחשוב מחשבה לרדות הדבש:

359

ש״סחרחר (שבת סו) חרחר נחית בלע נחית חרחר פי' תתבלע ותרד כמו בחור (א"ב חד חד גריס):

360

שס״אחרט [בערייען] תרגום בפסוק דודי שלח ידו מן החור לא צבן למחרט ולמתב ליתיה ענין נוחם וחרטה:

361

שס״בחרטום [פליגעל שנאבעל] (פ' ד' בתמיד) הראש בימינו וחרטומו כלפי זרועו. (חולין קכא) תנן התם (בריש טהרות) החרטום והצפרנים וכו'. (ובמגילת איכה) חרטומא דסנדלא פי' פיו של עוף ושל בהמה ושל סנדל נקרא חרטום בל' ישמעאל כרטום:

362

שס״גחרית [צווייג] (שבת קכו) חריות של דקל שגרדן לעצים. (פסחים כב) איכא בינייהו קני וחריתא (א"ב פי' ענפים של דקל עיין ערך אלטין):

363

שס״דחרך [אבזענגען] (שם כא) לא צריכא שחרכו קודם זמנו (ובסוף הפרק' לא נחרוך איניש תרתי שבלי בהדי הדדי (יומא סח) אמר רבא דשויוה חרוכא איכא בינייהו. (ב"מ פד) יומא חד יהבו ביה רבנן עינייהו חרכו שקיה קרו ליה רבנן קטינא חריך שקיה (ע"ז לח) האי גוי דחריך רישא (א"ב לשון מקרא הוא לא יחרך רמיה צידו):

364

שס״החרך (תגרי חרך שבירושלים בעל הערוך גריס הרך עיין שם):

365

שס״וחרם [קריגצייטען] (ב"ב לח) דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי. וכן (כתובות יח) מוד' ר"י פי' סיכסוך איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר (נדרים כז) נודרין להרגין לחרמין ולמוכסין (ע"ז כה) חרם עכו"ם שהושיט יד לחבית:

366

שס״זחרם [נעץ] (נדרים כ) נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים. החרם טמא מפרי זוטו (פ' כג בכלים שם פ' כח) מן החרם טהור פי' שיח' בלישנא דרבנן והוא מצודה כדכתיב האשה אשר היא מצודים וחרמים וכתיב משטח חרמים. (ב"ק פא) מלא חבל חרם בדרום פי' חבל של רשת:

367

שס״חחרם [גראבען] (עירובין מז) תני רבי חייא חרם שבין תחומי שבת פי' חריץ:

368

שס״טחרם [הייליגען] (נדרים יח) אם חרם של שמיים נדר אסור ואם של כהנים מותר. (ערבין כח) תנו רבנן חרמי כהנים אין להן פדיון וניתנין לכהן ביון שהן חרמים כל זמן שהן בבית הבעלים הרי הן כהקדש לכל דבר שנא' כל חרם קדש קדשים הוא נתנן לכהן הרי אלו כחולין לכל דבריהם שנאמר לך יהיה. וכן (בתוספת ערכים) ג' חרמים הן אך כל חרם אשר יחרים איש לה' אלו חרמי כהנים כל חרם קדש קדשים הוא לה' אלו חרמי גבוה כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אלו חייבי מיתות בית דין. (כתובות לז) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה למה לי מיבעי ליה לכדתניא מניין ליוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי שלא אמר כלום שנא' כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה וכו' אף קודם שגגמר דינו תלמוד לומר מן האדם ולא כל אדם רבי יוחנן בן ברוקה אומר נערך וכו':

369

ש״עחרם [אהנע נאזע] (בכורות מג) איזהו חרום כל הכוחל שתי עיניו כאחת פי' חוטמו שוקע בין עיניו ויכול לכחול שתי עיניו כאחת ויש מפרשים מלשון חרם כלומר אבוד החוטם:

370

שע״אחרמן [שלאנג] פתן תרגום פתן חרש חורמנא חרשא תרגום בבלי נחש עלי דרך כחיוי חורמן ישרי על אורחא:

371

שע״בחרס [שערבען, ציגעלערד]. (ב"ק סט) תנן (במעשר שני פ"ה) מציינין אותו בקזוזות אדמה פירוש סימניה כאדמה מה אדמה איכא הנאה מינה אף האי נמי כי פרקיה שרי לאתהנויי מיניה ושל ערל' בחרסית עי' סימניה כחרסית מה חרסית לית בה הנאה אף האי לית בה הנאה ושל קברות בסיד וסימניה דחוור כעצמות וממחה ושופך כי היכי דניחוור טפי. (שבת עח) חרסית כדי לעשות פי כור. (חולין פח) מכסין בזבל דק ובחול דק ובסיד ובחרסית. (פ"י בכלי') בחמר ובחרסית ובכל דבר שהוא מתמרח פי' חמר כמו החמר היה להם לחומר. חרסית מין סיד הוא שחופרת אותו מן הקרקע וי"א חרסית שמכתשין אותו ועושין אותו טיט שמו חרסית ובלע"ז טישטוס"א. (ובילמדנו בריש שלח לך) היו מסתכלים באבנים ובצורות של ארץ ישראל אם של צנומה הן פירותיה שמנים ואם של חרסית פירותיה רזין. שנים אנשים מרגלים חרש לאמר אל תקרא חרש אלא חרם שעשו עצמן קדרים כדי שלא יכירום בני אדם ויאמרו אלו מרגלים. כאור היוצא מבין החרסית כבר פירשנו בערך אור (ע"ז פח) וחרם הדרייני פי' בגמ':

372

שע״גחרם [זאננע] (מנחות קי) מאי עיר החרס כדמתרגם רב יוסף קרתא דבית שמשא מאי משמע דהאי חרס לישנא דשמשא הוא דכתי' האומר לחרס ולא יזרח:

373

שע״דחרספתין [שיפפען] תרגום אשר אין לו סנפיר וקשקשת דלית ליה ציצין וחרספתין:

374

שע״החרסת [מאנדע לברייא] (פסחים מ) אין נותנין את הקמת לתוך חרוסת. (שם קיד) הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואע"פ שאין חרוסת מצוה רבי אליעזר ברבי צדוק אמר מצוה מאי מצוה רבי יוחנן אמר זכר לטיט על כן עושין אותה מכל מיני מתוקין ומרורין וחומץ כמו הטיט שיש בו כל דבר:

375

שע״וחריע [זאפערען] (כלאים פ"ב) אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע. (ירושלמי) מהו חריע מוריקא (נדה נב ובסוף עוקצין) הפלפלין וחלת חריע נלקחין בכסף מעשר י"א שזה חלת חריע פחות ממוריקה שהוא דק וזה רחב כאצבע והוא זול והנשים שפין ממנו פניהם:

376

שע״זחרף (נדרים י) חרק חרך חרף הרי אלו כנויין לחרם פירו' שמן הכ' או מן הק' או יין הפ' יכול לעשות חרם נזיח נזיק פזיח כינויין לנזירות שאם גורדין תוכו של ק' או תוכו של ח' או תוכו של פ' הוי נזיר וכן האחר:

377

שע״חחרף [פריאה צייטיג] (תענית ג) הא בחרפי הא באפלי פי חרפי אין נעצרין אפלי נעצרין משום דמעלי רוחות נמי רוח מצוי' לא מיעצר' רוח גדולה שאינה מצויה בכל עת נעצרת. חרפי ראשונים כמו בימי חרפי אפלי כמו כי אפילות הנה (נדה כד) איכא בינייהו חרפי ואפלי. (ר"ה ח) בחרפתא דהוויין: (סנהדרין ע) כדא' להו רב חייא בר רבי אבא לבניה אחריפו עולו אחריפו פוקו אחריפו עולו שיהו מקדמין ועולין לעיבור החדש קודם שתחשך אחריפו פוקו כלומר שיצאו למחר לאלתר קודם החמה כדי שיהו הכל שומעין עיבורו והא דקתני אין עולין להן אלא ביום היינו דקאמר אחריפו עולו קודם שתחשך והא דתני בלילה היינו נמי כי האי ולהכי קרי ליה לילה דלגבי שאר היום לילה הוא דסמוך לחשיכה ותרוויהו חדא מילתא ננהו:

378

שע״טחרף [שארף זיינניג שטיטצעג] (שם יו) חריפי דפומבדיתא עיפה ואבימי בני רחבה. (הוריות יד) רבי זירא חריף ומקשי. (ב"מ צו) אמר רבא לפום חרפא שבשתא פי' לפי חידודו לא עיין שאלתי. חרבות צורים תרגום איזמילוון חריפין אף תשיב צור חרבו תרגום ברם תתיב לאחור' חריפא סייפיה. (קדושין עג) חריפתא דנהרא אין בו משום אסופי פשרא יש בו משום אסופי. פי' חריפתא שפת הנהר פשרא כמו עקולי ופשורי פ"א חריפתא מקום ששולל הנהר בכח אין נטבע לשם פישרא מים שאינן חיים יש בו משום אסופי דרוצה אמו שטובע דאי לאו דאסיפי הוה אלא מחמת רעבון שדיא ליה חסה עליה ולא שדיא ליה במקום מיתה ואית דאמרי איפכא חריפתא ישבו משום אסופי פשרא אין בו משום אסופי:

379

ש״פחרף [דיא הארע ניכט געצויגגען] (נדרים כ חרפופתא דרישא מתיא לידי עוירא דמני מתיא לידי שעמומית דגופא מתיא לידי שיחנא וכיבי: ס"א ערבובתא פי' שמניע להתערבב שער ראשו שמתקבץ בו טיט וכנים ואינו רוחצו ואינו סורקו מכחיש מאור עיניו ומתיא לידי עוירא וערבובתא דמני שאינו מכבס בגדיו דגופא שאינו רוחץ גופו:

380

שפ״אחרף [פריא צייטיג] תרגום שבע כבשות שבע חורפן):

381

שפ״בחרפתא [שוואלב] תרגום ירושלמי והעטלף וחרפתא:

382

שפ״גחרץ [גראבען] (בפ"ח דכלאים) חריץ שהוא עובר בכרם. (ב"ק נ) אחד התופר בורות שיחין ומערוה חריצים ונעיצים פי' בגמ' בור עגול שיח ארוך וצר חריץ רחב מלמטה וצר מלמעלה נעוץ צר מלמטה ורחב מלמעלה ומרווח מערה מרובעה ומסוככה (שבת צח) תנו רבנן חרוצים היו קרשים וחלולים היו אדנים (מנחות לד) ואם אין חרצן ניכר פסולות פי' היינו הפסיקן וצריך שיגיע חרץ למקום התפר פי' שיגיע חרץ למקום התפר אותו חרץ שבין בית לבית והתפר היא הגשה:

383

שפ״דחרץ [אויגען ברעמען] (גיטין נו בגמ' לא היה סיקריקון) בחרוץ שבעין דוכתא דלדידן הוי מומא. (בכורות לט) חריץ של עין שניקב (בגמ') מאי חריץ אמר רב פפא תורא ברח בעיניה פי' שורה שחוץ מן העין שמכסה את העין וזהו בת עין:

384

שפ״החרץ [זאלץ וואסער גראבען] (ביהושע) משרפות מים תרגום חרצי מיא:

385

שפ״וחרץ [מעכטיג ווערדן] אז תחרץ תרגומו בכן תיתקף:

386

שפ״זחרץ [איין קליינעם טירכין מיט קארצע פיסע] (ב"ק פ) מאי חולדת הסנאין אמר רב יהודה שרצא וחרצא איכא דאמרי חרזא וקטיני שקי ורעי' ביני ורדיני מאי שירצא דמחתאי שקיה (א"ב קטיני שקי פי' ששוקיה דקים דמתתאי שקיה פי' ששוקיה קצרים ושפלים אצל הארץ):

387

שפ״חחרץ [לענדען] וישק שם במתניו תרגום ואסר שקא בחרציה:

388

שפ״טחרצב [בונד] (שבת לא) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם לא דיין להם לרשעים שאין חרדין ועצבין מיום מיתה וכו' (ובויקרא רבה בצו) כי אין חרצובות למותם לא ערערתם בחלאים ולא ציביתם בעונות אלא בריא אולם (א"ב פרשת כי תבואו אל הארץ ולא צביתים בעונות פי' לא קשרתים במתרים דקים כלומ' אפילו ביסורים דקים לא יסרתים וזה פי' לציבין לעונות עיין שם):

389

ש״צחרצן [טרויבען קערען]. וזג כבר פירשנו בערך זג:

390

שצ״אחרק [מיט דיא ציין קריטצען] רבי יוחנן בן נורי אומר אף החרוקות (בסוף פרה) פי' כמו חרק עלי שינימו. ויחרקו שן. ויש לומר שאותו היד של כלי הוא של פרקים ויכפול אותו לאחוריו כדגרסינן (שבת מו) לענין מנורה של חליות דאית בה חירקי (א"ב בנוסחאות דידן כתוב דאית בה חידקי) (גיטין מז) כל חד וחד כד מחייה חד חיתא חרקינהו לשיניה:

391

שצ״בחרק כינוי חרם (נדרים י):

392

שצ״גחרק [פערטרעטער] גברא דדני בחריקאי בעל הערוך גריס הרקאי עיין שם:

393

שצ״דחרר [ארטס נאהמע] (יומא סח) ג' מילין היו מירישלים ועד בית חרורו (גמ') שמע מינה בית חרורו במדבר קאי (א"ב בנוסחאות חדודו כתוב):

394

שצ״החרר [לאך] (כלים פי"ג) מחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה פי' מחט יש לה ב' ראשים ראש אחד לתפירה שמו חרירה שעושה בה חורים בבגד וראש אחד להכנס בה החוט הוא עוקצה כמו עוקץ של אתרוג ויש אומרים אפכא חרירה מקום שמשימין בו החוט מלשון ויחוב חור בדלתו שהוא נקב:

395

שצ״וחרש [צויבערן] (מנחות כט) (חיילין פד) א"ר יוחנן כס דחרשי' ולא כס דפושרין וכו' פי' תרגום ומכשפה חרשא כלומר מוטב כוס שיש בו מיני מכשפות מכוס דפושרין שלא הוחמו כל צורכן:

396

שצ״זחרש [אקערן] (מכות כא) יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום ח' לאוין וכר פירוש חורש בשור ובחמור אחד (פסחים מז) שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור ואלו שור וחמור מוקדשים חייב בשור אחד ובחמור אחד כל אחד בפני עצמו כלאים בכרם שנים שביעית ויום טוב שנים כהן ונזיר בבית הטומאה שנים הרי שמונה לאוין (בריש גמר' דמשקין ובירושלמי בריש משקין ובריש פרק שמיני במעשר שני) היה חורש בינתים:

397

שצ״חחרש [וואלד] (שבועות ו) א"ל רב פפא לרבא הי חשיב אמר ליה בחורשיה קא אכיל בתמיה כלומר מי נהוג לאכול ביער במקום שאין בני אדם מצויין שאין אתה מכיר גדולתו ודאי קיסר עדיף. ורב האי גאון פי' בחורשא מכת עיין בלשון ארמי נקרא חורשא וכשהיה מקום בגופו של אדם שתוחבו וצריך חפיפה אמר קא אכיל ליה והכי קאמר רבא על רב פפא כששאלו איזהו חשוב מלך פרס או מלך רומי בחורשה קא אכיל ליה כלומ' שמי שעומד במקום מלך פרס ושואל איזהו חשוב הוא איש מלחמתו מכח עין תוחבו וכאלו תובע עיניו להתעוור כי היה מנהג מלכי פרס כל מי שמיקל מלכותן מעוורין עיניו פשיטא שבור מלכא ומחוי ליה ותיכול כל ארעא ותדושינה ותדוקינה פי' הראה לו בידו קיסר עדיף דכתיב ביה ותיכול כל ארעא אבל אי אפשר לומר בגלוי. (ב"ק פא) ושיהו מרעין בחרשין פי' ביערים וכן תרגום יער חורשא (א"ב תרגום על גל יסבכו די על איגר שרשוי חרשין בנוסחאו' שלנו (בב"ר) לחרישת קנים גרסינן ובעל הערוך גרס רחישת עיין שם):

398

שצ״טחרש [שטילל] (גיטין לא' רוח קדים חרישית מאי חרישית אמר רב יהודה בשעה שמנשבת עושה תלמים בים כמו לא תחרוש א"ל אי הכי היינו דכתיב ותך השמש על ראש יונה פי' אי הכי דאמר' דקשה וצונן הוא ומאי ותך השמש אלא ש"מ חם הוא מאי חרישי' שמשתק' כמו והחריש יעקב. וחם הוא שמשתקת שאר רוחות הצוננין: (שם פא) החרש והמסגר אלף בשעה שפותחין נעשו חרשים והמסג' כיון שסוגרין שוב אין אחרים פותחין:

399

ת׳חרש [מיינסטער] (בפסיקתא דכי תשא) אם תכחוש את האויל במכתש של חרשין אין את מועיל ממנו כלום פי' אומנים:

400

ת״אחרש [ערדערן געפפס] (פ"ט דכלים) חרשין שנשתמש בהן משקין טמאים ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת פי' כלי חרש שנשתמשו במים טמאים ושאבו מהן:

401

ת״בחרת [טינט] (שבת קד מגלה יח גיטין יט) קנקנתום אמר רבא בר שמואל חרתא דאושכפי (נדה יט) איזהו האדום כדם המכה והשחור כחרת פי' חרת הצביעה שצובעין בה העורות. פי' אחר חרת דיו דהכי גרסינן בגמרא אמר רבה בר בר חנה חרת שאמרו דיו תניא נמי הכי שחור כחרת וחרת שאמרו דיו וכו' על כן אמרו כחרת כשחור שבו (א"ב עיין ערך קנקנתום ופי' חרתא דאושכפי דיו הרצענים וכן שם קנקנתים בלשון רומי):

402

ת״גחרת [איינשניידען] חרושה על לוח לבם תרגום תריתין על לוח ליבהון:

403

ת״דחרת [טייטעל צווייג] (סוכה לב) חרות פסול דומה לחרות כשר (ובגמ' רבי יהודה אומר יאגדנו) אימא חרותא בעינא כפות וליכא טי' חרות הוא חרותא והן חריות של דקל. (ב"ב קסא גיטין לו) רב צייר כוורא ורבי חנינא צייר חרותא פי' צייר חריות של דקל. (גיטין פז ב"ב קא) דעביד להו כי חרותא תי' עביד הכוכין כחריות של דקל שגדילין באלכסון ואינן גדילין שוין:

404

ת״החרותא [לינג פערהערטונג] בידי שמים כשרה (חולין נה) פי' בידי שמים ראתה הברק או שמעה הרעם ופחדה ונתיבשה הריאה כשרה אבל ראתה בהמה אחרת שנשחטה וכיוצא בזה ופחדה ויבשה הריאה שלה טריפה:

405

ת״וחרתא [ארטסנאמע] דארגיז עיר הסמוכה לבגדד כרחוק פרסה:

406

ת״זחש [שטילן] (פ"ה דשקלים) לשכת חשאים היתה במקדש יראי חטא מתנין לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי. (יומא מד פרכין יו) הקטרת מכפר על לשון הרע יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי. עתים חשות (חגיגה יב) (א"ב תרגום דממה וקול אשמע חשאי וקל סוגאין אשמע):

407

ת״חחש [שמערצען, ליידען] (עירובין נד) חש בראשו יעסוק בתורה שנא' כי לוית חן הם לראשך וגו' כי יתחמץ לבבי תרגום ארום יחוש לבי. (שבת קמ) אשקיין חד כסא וחשאי בנפשי מבינתא דרישי עד טופרא דכרעאי פי' נצטננתי מסתפינא דילמא מנכו לי מזכוותאי שמאד הייתי מצטנן ועושין לי נס שאנצל ומנכין לי מזכיותי. פי' אחר חשאי בנפשי נהניתי מאד ומר עוקבת' דדש ביה ולא הוה ליה הנאה כל כך:

408

ת״טחש [אורט וויא טראסטינס וואקסען] (פסחים מ) ההיא ארבא דחיטי דטבעי בחישתא פי' טבעה במקום קנים והיהבו מים.(ב"ב קמג) הנית בנים כחושק של קנים. והר הבית לבמות יער (דירמיה ודמיכה) תרגום לחישת חורשא. בחיטי מנית תרגום בחיטי דיחוש. מה הדם דחוש בעלים כך היתה אמנו לאה רחושי בבנים ס"א דחוסה וכבר כתבנו בערך דחס ומסתברא דהוא העיקר:

409

ת״יחשאי [פפלאנץ ארט] (שבת קכח) קורנית חשאי פירוש בלעז סטוריי"א (א"ב צתרי הוא שטוריאה והוא עשב הנקרא בלשון ישמעאל צעתר אבל חשאי זה שמו בל' ישמעאל עיין ערך קורנית):

410

תי״אחשב [דענקען] (כלים פכ"ב) רבי יוסי אומר אינו צריך מחשבה וכן הדולפקי פי' אם נשברו ב' רגלי השלחן נעשה טרסקל ומקבל טומאה ואף על פי שלא חשב בדעתו לעשותו טרסקל. (שבת נח) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה פי' היה לו עור וחשב לעשותו שטוח אף על פי שלא נעשה מקבל טומאה כדין שהוא עשוי אבל אם היתה קטבניא וחישב לעשותו עור אינה יוצאה מתורת כלי במחשבה עד שיעשה בה מעשה כדתנן (כלים פכ"ב) שלחן שניטלה אחת מרגליו וכו'. (בפרק קמא דפיאה ירושלמי) מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה דכתי' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכו' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' הדא דתימא בישראל אבל בגוים חילופי' וכו':

411

תי״בחשב [רעכנען] (שבת קנ) חשבונות של מילך פי' מילך אורחים כדכתיב ויבא הלך כלומר מותר אדם לחשב אורחיו הקרואים כדתנן מונה אדם אורחיו ואת פרפרותיו. (מה לך כתוב) חשבונות של מה בכך כגון חשבונות של חיילות של מלך כך וכך הוצאות המלך אלף יכיוצא בו אמר לו מה בכך כלומר מה הנאה יש לך וזהו חשבונות שאינן צריכין. פי' אחר חשבונות של מלך כך וכך הוצאות המלך כך וכך שאמר אדם לחבירו מה הוצאות בכך כלומר בזה הבנין ולטעמיך תקשי לך היא גופה אמרת של מה בכך מותר והדר אמרת אסור אלא לא קשיא הא דאית אגרא דאגירא גביה אסיר למימר כך הוצאתי ליכא אגרא דאגירא גביה מותר:

412

תי״גחשד [פערדעכטיג זיין] (פסחים פה פ' כיצד צולין) הפגול והנותר מטמאים הידים רב הונא ורב חסדא חד אמר משום חשדי כהונה פי' שלא יחשדו הנוגע בו כי לאכלו נגע בו הלכך גזרו בו טומאה שלא יבא ליגע בו וחד מתני אנותר מפני שנתעצלו והניחוהו לעשות נותר חד מתני כזית מטמא הידים כאיסיר אכילתו מה איסור אכילתו בכזית אף איסור נגיעתו בכזית וחד אמר כביצה כטומאת אוכלין. פי' אחר משום חשדי כהונה שאם מטלטלין אותו אומרים הכל סוף שיהו אוכלין אותו ועצלות ליכא דפיגול לאו כעצלות הוי מאן דמתני אנותר משום עצלי כהונה וליכא חשד משום פיגול דאי הוה להו למיכל לא היו ממתינים עד עכשיו אלא משום שנתעצלו הוי נותר משום הכי קנסינן ביה טומאה שלא יבא להתעצל:

413

תי״דחשך [נעטיג האבען] (בדניאל) לא חשחין:

414

תי״החשך [דונקעל] (בילמדנו בקח את המטה) ביום הראשון נברא מלאך המות שנאמר וחשך על פני תהום הוא מלאך המות שמתשיך עיניהן של בריות. מדוע אתה ככה דל בן המלך תרגום חשיך בר מלכא דלת עם הארץ חשיכי עמא דארעא (במגלת איכה זכור תזכור ותשוח עלי נפשי) מתלא אמר עד דשמינא חשיך חשיכא מיית. ספר אחר עד דשמינא כחיש כחישנא מיית. (תמיד כז) חשיך תקין נפש' קדים תקין נפשך כי היכי דלא תתרחק פי' למד עצמך שתהא רגיל להקדים בשחרית להפנות עד שבני אדם ישנים וכן נמי חשיך לערב יצא בשעה שאין בני אדם מצויין חוצה שאם לא תעשה כן תצטרך להתרחק מבני אדם עד כדי שלא יראו פירועך וכשאתה מקדים ומחשיך תוכל להפנות באיזה מקום שתרצה ולא תצטרך להתרחק. (ברכות סב) השכב ושב כדי שלא תתרחק וי"מ שילמד את עצמו בבית הכסא שחרית וערבית וטוב לו להשכים כדי שלא יתרחק מצרכיו. (בכורות סב) כל שמראיו חשוכין פי' מי שיש לו מרוח לעולם פניו חשוכין. פי' אחר והוא בערך אשך:

415

תי״וחשך (תרגו' למתפרות כסתות דמחטטן רקיעי חשוך):

416

תי״זחשל [ברייא אויס גערשטען] (יומא מד) שעורה לחה שיבולת קרו לה שלא בקליפתה חושלא קרו לה (חולין כא) חזא חושלא באיפומא דאיגרא. (ב"ק ל) רב הונא אפקר חושלי הני עיזי דאכלי חישלי בנהרדעא (בב"ב לז. סנהדרין כז) כפא דחושלא:

417

תי״חחשל [צודריקט] (חולין נג) הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול פי' ביע. בהמה שנתמסמסו כדכתיב מהדק וחשל. (כתובות עז) והמצרף נחשת אמר רב חשלי דודי פי' חרש שעושה יורות גדולות מכה אותן ומרדדן:

418

תי״טחשל [דענקען] הלא יתעו חורשי רע תרגום וחלשן בישתא. לב חורש מחשבות תרגום ליבא דחשיל:

419

ת״כחשילתא קאמרת בעל הערוך גרס חלשתא ע"ש:

420

תכ״אחשמל [נאמע] (חגיגה יג) מאי חשמל במתניתא תנא חיות עתים חשות עתים ממללות פי' חש מל שתי מלין הן כשהדבור יוצא מלפני הקב"ה הם חשות ועתים ממללות שיר בעוז שנ' עוז וחדוה במקומו

421

תכ״בחשק [צוזאממען העפטען] (ע"ז ל"ה) אחי חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיבני פי' דבק כמו וחשק אותם רוכבי אתונות צחורות תרגום דחשקן במיני ציורין. תמורים חבושין אתנן חבושין. אחבשה לי החמור. אחשוק לי חמרא:

422

תכ״גחשר [דורך זיפפען] (ב"ר פ' וכל שיח השדה) וחושרין אותן כמין כברה ואין טיפה נוגעת בחברתה דכתיב חשרת מים (תענית ט) ומחשרות מים על גבי קרקע פי' רש"י משירין המים לארץ (ובירושלמי דשביעית פ' כלל) ההן דחשר גרגבסין פי' מרקד בכברה:

423

תכ״דחת [קאהלען אנגריפען] (שבת פב) לחתות בו את הטור. (יומא מג) בכל יום חותה בשל ד' קבין (תמיד מה) וחותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד:

424

תכ״החת [שרעקען] (ר"ה יח) אשר נתנו חתיתם בארץ החיים אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים. (שבת קנב) וחתחתים בדרך בשעה שמהלך בדרך נעשה לבו תוהים תוהים כמו תוה וקם בהתבהלה ויחרד תרגום ותוה:

425

תכ״וחת [בייטעל] (ב"ק ט כתובות צג) חייתא דקטרי סברית וקבלית פי' נוד קשור מלא ולא תדע אם מים או יין או שמן יש בו וקנית אותו במה שיש בו ונמצא מים כן זה (גיטין מה) ההוא טייעא דאייתי חייתא דתפילי (שם מז) שקל בהדיה חייתא וגללתא פי' נוד ובתוכו אבן גלל. (חולין מה) חייתא דמתנח בי' מוח':

426

תכ״זחתך [שניידען] (ביצה ל) חותכה באור בפי שתי נרות פי' פתילה ארוכה מכניס קצת הפתילה בפי הנר וקצתה בפי הנר האחר ומדליקה באמצע ומתנתקת ונמצאו שתי נרות דולקות. (כנים פ' כ"ב) רבי יהודה אמר מקום הנחת תתיכות פי' הי' בשלחנם מקומות קבועים להשים בהם הבשר לפני כל אדם:

427

תכ״חחתל [קארב] (שבת קמו) חותלות של תמרים ושל גרוגרות. (כלים פ' י"ו) חותל שהוא נותן לתוכו כלי פי' שעושין אותו מחריות של דקל וממלאים אותו תמרים לחין ואוכלין אותן לפי שעה כדאמרינן (מציעא פט) כי תניא ההיא בתוחלני מפני שקורין אותו בלשון ארמי תוחלא תמרים יבישות כובשין אותם באותן חותלות וכובשים אותם כדי שלא ירקבו ואוכלין אותן בימי החורף וחתיכ' מאותן חותלות קורין חיבוצא ואלו חותלות ממלאין זבל וזרעין בו זירעונים וקורין אותו פרפיסא חותל לישנא דרבנן פרפיסא וחותלא (א"ב פי' בלשון יוני מין כלי):

428

תכ״טחתול [קאטצע] וענה איים באלמנותיו תרגום חתולין בבירנייתהון וכן ופגשו ציים את איים תרגומו ויערעון תמוון בחתולין:

429

ת״לחתם [פערזיגלען, בעשליסען] (עוקצין פ"ב) חותם של יבישה מצטרף ושל רוטב אינו מצטרף פי' כל הפירות יש להן עוקץ בלא חותם וגרגר של ענבים ושל תמרים יש להם חותם ובראש החותם עוקץ (כדאמרינן בתוספתא) נפל ממנו גרגר יחידי אם יש לו חותם טהור אין לו חותם טמא. (שבת פ) אדמה כחותם המרצופים פי' חותם שעושין לשקין שהוא גדול וחכמים אומרים כחותם האיגרות שהוא קטן. חותם שבכסותו פירשנו בערך סרבל. (נדה כב) והלא הוא עצמו אין מטמא אלא בחתימת פי האמה. (שם מג) אמר שמואל זב צריך בחתימת פי אמה שנא' או החתי' בשרו. (ברכות סג) כל חותם הברכות שהיו חותמין במקדש היו אומרים מן העולם פי' היו הכהנים בתחילה עונים אחר כל ברכה ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם שלא היו עונין במקדש אמן וכששמעו המינים אמרו אין עולם אלא אחד וכשראו הכהנים שבשביל כן נתמעטה האמונה של עולם הבא התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם כלומ' מן העולם הזה ועד העולם הבא ובשביל כבוד המקום הפרו התיקון שהי' והוסיפו ועד העולם כלומ' שיש עולם אחר. (ב"ב קעה) ערב היוצא אחר חיתום שטרות גובה מנכסין בני חורין:

430

תל״אחתן [ברייטיגאם, רעגען טראפפען] (תענית ו' ברכות נט) מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה פי' כשתרד טיפה על הקרקע שכבר ירד בו מטר מעלת כמין אבעובות לפי ירידת הגשמים שהגשמים נקראין חתן. ואבעבועות כלה. פי' אחר משיצא חתן אבעוע ממבוי זה ואבעבוע ממבוי זה ויפגעו זה בזה אלו ב' אבעבועין נקראין חתן וכלה. פי' אחר שהשווקים מלאין מים ושופכין משוק זה לשוק זה ופוגעין זה לזה כמו שיצא חתן לקראת כלה חתן שבא לקרות בתורה פותח ורואה בעניינו של יום ומברך וקורא ג' פסוקים וגולל ספר תורה וקורא מאברהם זקן שלשה פסוקים על פה ואחר כך מברר כדרך שעושה כהן גדול בי"ה שנוטל ספר תורה ומברך וקורא בו אחרי מות ואך בעשור וגולל ס"ת וקורא על פה ובעשור שבחומש הפקודים ואחר כך מברך כמפו' (יומא ע סוטה מא) וא"ת יגלול ויקרא בספר ואברהם זקן קיימא לן אין גוללין ס"ת בצבור וא"ת יקרא על פה קודם קיי"ל אין מברך אלא אם כן רואה דגרסיני בסוף גמ' (דפ' בני העיר) א"ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל הלכתא פותא ורואה מברך וקורא:

431

תל״בחתר [דורך ברעכען] (קדושין כד) חתור לי שיני והפילה שיחק באדון ויצא לחירות (א"ב בנוסחאות גרסינן לחתור שינו פי' לנקור לגרר סביב מושבה והוא מלשון ויחתרו האנשים):

432

תל״גנשלמה ערך אות החית

433

Today's Learning

ספר הערוך, אות החי"תSefer HeArukh, Letter Chet