ספר הערוך, אות המ"םSefer HeArukh, Letter Mem

א׳אות המם

ב׳מא [וואס] תרגו' של מה זאת עשיתם מא דא עבדתון למא תרגו' של למה ובלשון (גמ') מאי פי' למה מהו פי' מה הוא מאים בתרגום כמו מה אם מדין כמו מה דין:

ג׳מאד [פערמעגען] (ברכות סא) בכל מאודך בכל ממונך. ד"א בכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד:

ד׳מאה [הונדרט] (ברכות ס) מאה ברכות חייב אדם נברך בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה. וי"א שכל הפסוק הזה עולה למנין מאה אותיות. בפסוק ותאמר ציון ומצאוהו רעות רבות וצרות אלו מאה חסר ב' קללות שבתורה. רמ"ח איברים שבאדם מפורשים (בראש אהלות) רמ"ח תיבות יש בקריאת שמע משמרות רמ"ח אברים שבאדם. (בילמדנו פ' כי אם שמר תשמרון):

ה׳מאכלת [עססען, אינסטערמענט] (ב"ר פ' כ"ז) למה נקרא שמה מאכלת שמכשרת את האוכל ורבנן אמרי כל אכילות שישראל אוכלין בעולם הזה אוכלין בזכות אותה המאכלת:

ו׳מאכולת [לויז] (נדה יד) נחוש דלמא דם מאכולת הוא פי' דם כינה:

ז׳מאים [פולייכט] תרגום אולי אבנה מאים אתבני.

ח׳מאס [פעראכטען] (מדרש איכה) סחי ומאוס מאסיא פסיליא פי' בלשון יוני תועבה ופי' פסילי דבר בזו קטן ושפל:

ט׳מארת [לייכטען] (במגילת איכה על אלה) ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה בפיהן. יהי מאורות מארת כתיב (בפסוק דהחדש) לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד שנאמר יהי מאורות מארת כתיב:

י׳מארופות [לאפוטע] (שביעית פ"ח) ב"ש אומר עוקרין אותה במארופות של עץ הן כעין מרא של עץ:

י״אמבגאי [אקער מאן] (ב"ר פ' וישמעו אל חמור שכם) נסיב ומבגאי קטע. (מכות יא) כלומר בשביל שכם שבקש לישא דינה העיר כולה נמולים. מבגאי מלשון בגא כלומר עובדי אדמה כמשל כן זה הדבר כלומר זה הרג וכהן גדול מתחייב:

י״במבגאי [איין נאמע]. (ערובין סד) מבגאי קח גלוסקין הללו ובראש תוספתא בפסחים שם אדם:

י״גמבוי [פארטעאלע] (שם ב) מבוי שהוא גבוה פי' מקום שנכנסין ממנו לחצירות ולבתים:

י״דמבל [פערשטוממעלטער דער געפיהרט ווערען מוס] (טהרות פ"ז) אפי' מובל ואפי' כפות פי' גידם (א"ב פי' מי שאינו יכול לילך ברגליו ואחרים מובילים אותו):

ט״ומבל [לאכט] (ב"ר פ' פ"א) הוה חד מנהון עליל טעין מובלתיה פי' טעון משאו:

ט״זמבן [בעזעם] (ב"ר פ' ויקן את חלקת) אשאיל לי מבאניך אשאיל לי מטאטיך וטאטיתיה במטאטי השמד תרגומו ואהממינה כמה דמהממין במבינה.

י״זמבססין כבר פי' בערך אלכסון (א"ב לא דקדק בעל הערוך כי משפט מלה מוכססין באות כף עיין למטה וגם לא תתכן גרסת אלכסון כי אם אלכסין ראה שם):

י״חמברכתא [דארפס נאמע] (עירובין מז) הנהו דיכרו דאתו למברכתא פירוש שם כפר (שם סא):

י״טמבת [גענוא] בסיפרא בסוף פ' נגעים (נגעים פ"ו) א"ר שמעון אימתי בזמן שהיא כעדשה מובת פי' כעדשה מכוונת (א"ב מובאת כתוב).

כ׳מג [אויף לעזען]. (ב"ר בפ' ושמתי את זרעך כעפר הארץ) מה עפר עשוי דיש כך בניך עשויין דיש לעובדי כוכבים הה"ד ושמתיה ביד מוגיך אלו דממגיק מחתך אע"פ לטובתך משקשקין ליך מן חוביך כמה דתימא כרביבים תתמוגגנה.

כ״אמגב [האנדשוהא] (בסוף טבול יום) המעדר והמזרה והמגיב כן מסרק של ראש שניטלה אחת משוניה פי' מגיב כלי עור שלובש אדם על ידו. (פ"א) כלי שדומה ליד של אדם ויש לו אצבעות והוא לנגב בו תבואה המחולחלת והמזרה עור דומה ליד אדם ויש לו אצבעות כדכתיב ברחת ובמזרה ונקרא על שם זריית החטים:

כ״במגביא [איין ארט פרוכט] (שבת קי) מיתקל זוזא מגביא גילאי"מ בלע"ז אלומ"י והוא אלשב (א"ב פי' הרמב"ם בהלכות תכלת תבן מענין לגבבא גילי (א"ה והוא ת"א של לקשש קש ושגגה היא ושם פי' שבלילתא מענין שבלול והוא תלתן):

כ״גמגביתא [אום שטורץ] והמכשלה הזאת תרגומו ומגביתא.

כ״דמגג [שילף]. (פרה פ"ג) כפתוה בחבל של מגג. (עירובין נה) אין מודדין בחבל של מגג ושל נצרים ושל פשתן של מנג לפרה דתנן כפתוה בחבל המגג פי' מין גומא הוא ועושין ממנו חבל דומה לגמי והשיפה וחלפה.

כ״המגג [מאשינען]. (פסחים קז) לוי סדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגגי. ס"א מגגאי פירוש בתשובות במקומות כך עושין שכר יש להן שלשה גיגיות ביום אחד נותנין באחת תמרים וכשות ומים ולמחר נותנין תמרים וכשות בגיגית אחרת ומטילין אותן המים שהטילו בגיגית ראשונה ביום ראשון עליהם ונותנין על הראשונה מים אחרים יום שלישי נותנין תמרים וכשות בגיגית שלשה ומטילין אותן מים שהטילו שני פעמים בגיגית ג' ובר י"ג מגגי שכר שמוטל י"ג פעמים מגיגית לגיגית. פ"א שכר מסונן בי"ג מסננות כלומר הורק מכלי אל כלי (א"ב מגני כתוב).

כ״ומגד [פרוכט] (שבת קכז) של כל מיני מגדים פי' מיני פירות.

כ״זמגד [וואנדהאקע] (פסחים כו. ב"מ ל) מצא כסות לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצורכו פירוש דבר שמזומן לשטוח עליו כלי כביסה. (פ"א גודא ממש).

כ״חמגדל [טאהרם] (שבת קו ביצה כד) הצד צפור למגדל פירוש מגדל זה של עץ הוא והוא ככלוב גדול אם פתח שער המגדל ועשה תחבולות להיכנס שם צפור וסגרו חייב (חגיגה טו סנהדרין צא) בעיי בעיין דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר פירוש משנה ידועה היא (פ"ד אהלות) מגדל שהוא עומד באויר ופי' תיבה ארוכה כמגדל תלויה בחבליה. (פ"א ראשו של למד כלומר עליון של למד למה גבוה מכל האותיות):

כ״טמגדל [אייינע שטאדט] (פ"ז שקלים) בהמה שנמצאת בירושלם ועד מגדל עדר:

ל׳מגזיין [איין שפיעל אינסטרעמענט] (ירושלמי בבמה אשה) וחניתותיהם למזמרות למגזיין (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין כלי זמר ואומרים שצורתו מרובעת ויש לו שני יתרים):

ל״אמגל [סערב] (כלים פ"י) מגל יד ומגל קציר (גמ') בשלמא מגל יד וכו'. (ביצה לא) אין מבקעין לא במגל ולא במגירה. (מ"ק יא) הא במעגלי הא בחציצי פי' מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים והוא חלק מגל קציר עשוי שינים שינים ומגל דמשקין הוא מגל קציר שעשוי כמסר כדכתיב אם יתגדל המשור:

ל״במגל [אייטער] (יבמות מז) ונפק מיניה מוגלא (חולין מח שם נו) אי מליא מוגלא טריפה פירוש ליחה סרוחה:

ל״גמגל [ראללע] (שבת צז) מצאתי מגלת סתרים פי' מגלה שיש בה הלכות פסוקות כעין ספר הלכות שאין בתלמוד שמצוי אצל כל אדם. (מגילה ה) מגלה בזמנה ביחיד כלומר בי"ד קורין אותה אפילו ביחיד שלא בזמנה שמקדימין ליום הכניסה אין קורין אותה אלא ביו"ד פי' ר"ח הילכתא כרב דהא רבי יוחנן אמר (שם יט) בפ' הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא לא אמרו אלא בציבור לאו מכלל דסבירא ליה שקורין אותה ביחיד ואע"ג דחש ליה רב להא דרב אסי קיימא לן הלכתא כרב. רב צמח גאון כתב בשליח צבור הקורא את המגלה שקורא וכורך כספר תורה לא חזא לנא:

ל״דמגלב [צוים] (ב"ר פ' מ"א וינגע ה' את פרעה ובפ' נ"ג ויקח אבימלך) היה מלאך עומד ומגלב בידו. (בויקרא רבה פ' אמור אל הכהנים) חמתיה דדיין הדיין במרזובות ובמגלובין (בילמדנו ויהי חשך) חמשין מגלבין שוט לסוס ומסג לחמור תרגומו שוטא לסוסיא ומגלבא לחמרא:

ל״המגלון [גרויס] (פסחים מח) קבא מגלונאה לפסחא (א"ב פי' בלשון יוני גדולה ובנוסחאות כתוב מלוגנאה ופירש"י שם מקום):

ל״ומגלס [שלאס] והפותות לדלתות תרגומו ומוגלסי' (א"ב פי' בלשון יוני מנעול ומסגר הדלת וברית ברזל להסגירה):

ל״זמגמגם [שטאממלען] (מגילה לא) מגמגם וקרא בארורי (א"ב פי' בלשון ישמעאל מי שאינו מבטא המלה בפעם אחד אלא הוא עמוס בלשונו ואולי נאמר כן מאות גמא יונית כי העלגים חוזרים ואומרים אות גמל פעם אחר פעם עיין ערך גמגם):

ל״חמגמר [רויך ווערק] (ברכות מב) והוא אומר על המגמר פי' מיני ריחנים שמעשנין בהם הבית וי"מ מחתה והוא כלי שנותנין עליו גחלים ונותנים עליו בשמים ובלשון ישמעאל מחתה מגמרה על שם גחלים ושמם אלגמר ובלשון תרגום גומרין וגמר העיקר עיין שם:

ל״טמגן [אומזאנסט] תרגום ועבדתני חנם ותפלחני מגן וכן בלשון ישמעאל:

מ׳מגן [איין ארט שטרויא] בר תליסר מגני בעל הערוך גרס מגגי ע"ש:

מ״אמגניה [ארטס נאהמע] (כלאים פרק ה') והעלהו משם לבית מגניא פירוש שם מקום:

מ״במגנון [בעטריגערייא] (ב"ר פ' מ"ד) אשר מגן צריך שהיפך מגנון שלך על צריך. ר' יודן אמר כמה מגניות עשיתי להביאן תחת ידיך (ובפ' פ"ט) קצף פרעה מגנון עשו לו לחנקן. ס"א מנגנון ומפורש למטה בערך מנגנון (א"ב פי' בלשון יוני תחבולה ומלאכת ערמנות ומגנון ומנגנון מלה אחת היא כמו שיודעים הבקיאים בלשון יוני):

מ״גמגס [שיססעל] (פסחים סד יומא סז) נתנן במגס והקטירן על גבי המזבח (כלים פי"ג) רבי יהודה אומר אף המגס וקוד הבבלי תרגום קערה מגוסתא (א"ב וכן פי' מלה זו בלשון יוני ורומי קער'):

מ״דמגס [איין פארים אויסטייג] כפתותי לחם תרגום מגוסין דלחם (א"ב פי' בלשון יוני פרור לחם הן יבש הן במעשה קדדה):

מ״המגסטרון [מיינסטער, הערר]. האחשדרפנים והפחות תרגום מגוסטרני ורבראניא. ס"א מכיצטרכי (א"ב פי' בלשון רומי פקיד שר וראש) (מדרש שמות רבה פ' ואלה המשפטים) קרב קיסים למגסטר (ובמדרש ויקרא רבה פ' והבאתם את עומר ראשית קצירכם) מגיסטר פלטין ראש על היכל של מלך ובנוסחאות כתוב ומסטרני ורברביא והוא טעות:

מ״ומגסת [נאמע] (יבמות עט) העיד רבי יהושע בן בתירה על בן מגוסת שהיה בירושלם אדם סריס:

מ״זמגסתא [דיא גרוסע מאגאנאטין] (ב"ק קיד) לא אמרן אלא בדינא דמגוסתא (ב"מ ל) אי זו אבידה אטו דינא דמגוסטא פירו' דין של כותים של הדיוטות שדנין בגסות כדאמרינן בגמרא (ב"ק קט"ז) נטלו מוכסין לא שנו אלא בלסטי' גוי דדייני בגיתי פי' כותים שדנין בשמא ובשחד ובאונס ובגאוה ולא מיאש אבל בלסטים ישראל כיון דכי מייתי ליה לבית דין אומר בית דין מי יימר דהאי לסטים הוא ומי יאמר שזה חמורך איושי מיאש דאמר מי יימר דמחייבי ליה ביה דינא וכיון דמיאש מותר ליקח מליסטים גוים (א"ב פי' בלשון יוני גדולים וראשי העם וחז"ל קראו כן לדייני האומות והרומים אומרים להם מגיסתרת ובב"מ מגוזתא כתוב):

מ״חמגפיים [אייזערנע זאקען] (שבת ס) לא בקסדה ולא במגפיים. גמרא אמר רבה בר בר חנה פיזמקי פירוש רב שר שלום מסאני דליבדא דנמטא דעמרא או דעיזי הינו דגרסי שלופי פוזמקייכו וחותו לדינא (כלים פי"א) הכידון והניקון והמגפיים פירום כולן מנעלין של נחשת או של ברזל שנותנין אנשי מלחמה לפני שוקיהן שכשירוצו לא יחפי כדכתיב ומצחת נחשת על רגליו ומתרגמינן וטרקלילין:

מ״טמגור [מאגיצין] (תרומה פ"ד) מי שהיו פירותיו במגורה. (ב"ב סז) לא מכר אה המוגרות פי' בריכות של מים כמו נהרסו ממגורות. (כלים פרק ט') מגורות שלה טמאות פירוש חדרים קטנים של תיבה ובלע"ז עודרי. (ערובין ע) ישראל ועכו"ם ששבתו במגורה. (פסחים ט נדה יד ע"ז מא) חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות פירוש מקום שמכניסין בו התבואה כמו העוד הזרע במגורה מסתברא גר העיקר כדכתיב יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו:

נ׳מגר [שטירזען] וחציך מיד ימינך אפיל תרגום וגירך מיד ימינך אגמר ויפל רכבו אחור וימגר רוכביהון לאחורא:

נ״אמגרס [קעכין] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פר' מה יתרון) אזל עבד ליה מגיר' אחוריה א"ל מאי עבדית לך דסרחת מגירסי א"ל למגרסך אנא צריך (לא כן בנוסחאות ובפסחים את קרבני לחמי) משל למלך שהיו לו שני מגרוסין בישל הראשון לו תבשיל ואכלו ובפסקא אומר מגרוסך אנא לית את יהיב לי מתבשיליך. (במגילת איכה שרתי במדינות) בפלגא דיומא עבד מגרוס. ס"א אריסטון תקרא כיום מועד מגורי מהו מגורי מגרוסי בני אדם שהיו קוסיטרפיזין הבאתם עלי. ותזנח משלום נפשי מעשה באשה אחת שהוליכה את בנה אצל המגרוס. (בילמדנו בראש אם בחקתי) הרי המגרוסין עד שלא יבשלו בחצי היום הן מבשלין של ערב. והשיג לכם דיש את בציר פירוש בלשון יון קורין למבשל מגרוס (א"ב בירושלמי דביצה (פ' משילין פירות) קבלין בגו מגיריון דידן פירוש בלשון יוני בית הבשול):

נ״במגרף [שויפעל] (בילמדנו ויך את המצרי) במה הכהו י"א מגריפה של טיט נטל והוציא מוחו (ב"ר פ' י"ו) בשעה שהיה מושלם לבוראו ד' ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת. (ובפ' לט) הבה נרדה אייטו לי כולב ומייטי ליה מגרופי (בויקרא רבה בריש קדשים תהיו) מאן דאית ליה פסא או מכוש או מגרופין (ב"מ ל) מגריפות וקרדומות ישתמש ברך אבל בקשה לא מפני שמפחיתן. (זבחים ע"א מגילה כ) עודהו הסל על ראשו ומגריפה בתוכו (ובסוף שקלים) חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקבור (ב"ר פ' מד) עד שאורין אותם בסלים ובמגריפות פירוש לוקטי תאנים יש להם מגריפה שקורין בלע"ז רי"שלו ותופס בו יחור של תאנה והורידו לארץ ולוקטן ומניחן בסל. (כלים פ' כט) יד מגריפה של בעלי בתים בית שמאי אומרים ז' ובית הלל אומרים ח' ושל סיידים בית שמאי אומרים ט' ובית הלל אומרים י' (ערכין יא) מגריפה היתה במקדש וי' נקבים היו בה כשמזמרין בה יוצאין ממנה ק' נעימות אין דומות זו לזו. (כלים פ' י"ג) מגריפה שנוטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס. פירוש כפה שבוחשין בה ומגיסין בה הקדירה. וכן מגריפה שגורפין בה הטיט בלע"ז קצ"ה וזו של טיט משמע שהיא קרויה פ"לא בלע"ז וכבר פירשתי מגריפה בערך גמר ובערך גרף:

נ״גמגוש [צובערער] (יומא לד) פרוה מגושה פירש בערך פרוה (שבת עד) הלומד דבר מן המגוש חייב מיתה פירש רב האי אמגושתא היא הנודעה בלשון ישמעאל זמומה שהמגושין בשעת סעודתן שותקין ואין מוציאין דבר בפיהם אלא מוציאין קול שאינו מחותך בנעימות והנעימות בלבן. פ"א מגוש בלשון יון מכשף גידופי כופר בעיקר ראטין מגושא פירש בערך רטן (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מכשף):

נ״דמד [מאס מעסטען] (ב"מ לג) העוסק במקרא מדה שאינה מדה פירוש העוסק במקרא בלבד מדה שאינה מדה שהרי לא נתעסק בפתרון המצות. במשנה מדה ונוטלין ממנה שכר פירוש המתעסק בפתרון המשנה שיש בה הרבה מן המצות שהן קבלה והן תלויות במשניות החיצונות וכשהוא מתעסק במשנה צריך לעיין באותן הבריתות כולן ופתרוני החכמים יש לו בזה שכר מצוה אבל המתעסק בתלמוד ומורה ומבאר המצות כתיקנן ומגיד הלכה למעשה אין לך מדה גדולה מזו כי בתלמוד פתרון התורה והמשנה והמצות שהן בקבלה הלכה למשה מסיני (שם סא) במדה זו מדידת קרקע שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים פי' באותו חבל עצמו לפי שבימות הגשמים החבל לח ומתפשט ובימות החמה החבל יבש ונכווץ ויבא לו פחות. פ"א בימות החמה הקרקע מתבקע ומתרווח בפתיחתא בימות הגשמים מתדבקים הרגבים ימתכווץ שנמצא בימות הגשמים המידה מוספת וזו הברייתא (ב"ב פט שבת קנ) שבתה מדהבה אומה שהיתה אומרת בעולם הזה מדוד והבא מדוד והבא ואמרי לה הכי מאד מאד הבא בלא מדה (בויקרא רבה זאת תהיה) שבתה מדהבה מלכות שאומרת מוד והבא מוד והבא. ר' אבהו אמר מלכות שהיא מדהבת פניו של אדם בשעה שהוא בא אצלה. רב טביומי אמר על שום פומא דדהבא רבנן אמרי על שום רישא דדהבא (חלק צח) אין בן דוד בא עד שיהו כל המדית שוות פי' מדות אמת כל בני אדם מוכרין במדה שוה. (בסוף מקואות) מטבילין במקום המדה פירוש עד מקום שחישב לחתכו משם (גיטין סז) א"ר שמעון לתלמידיו בני שנו מדותי שהן תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא (בריש ויקרא רבה) טוב מלא כף נחת טוב מי שהוא שונה הלכות ומדה ורגיל ממי ששונה הלכות ומדה ותלמוד ואינו רגיל. פי' טוב מי ששונה משניות ומכילתות כלומר מדרשות כעין מכילתא ומרגילין בפיו:

נ״המד [שוויממער] (ר"ה כג) ונחית בר אמודאי וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא (ב"ב עג) ונחית בר אמודאי לאיתויי (גיטין פט) ולינחות במיא ולימוד ולותיב פי' אדם שיודע לשוט במים (א"ב פי' בלשון יוני איש בקי לצלול במים אדירים עד הגיעו אל חול אשר בקרקע הים כמו אוספי מרגליות בלב ים) (א"ה גרסתנו אמוראי בריש):

נ״ומד [פריסטער קלייד] (ברכות כח) מאן דלביש מדא פירוש מלך שלובש הכתר מזה בן מזה פי' כהן בן כהן (א"ב אולי מדא הוא כהן שהיה לבוש מדו בד והענין כפול):

נ״זמדבלל [פערמישט] (בכורות כה) הצמר המדובלל בבשר פירוש מעורבב ואינו מתוקן. סוכה מדובללת כבר פירשנו בערך דבל:

נ״חמדבר [וויסטנייא] (ביצה מ) שוחטין את המדריות פירוש מלשון מדבר:

נ״טמדבר [פלאקער] (מ"ק יב) כיון דבעי מדבורי דנור' פי' אבוקות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מדוכרי):

ס׳מדי [איין לאנדס נאמע] (שבת סה) מדיות פרופות פירוש נשים מדיות פרופות בגדיהן ופירוש פורפת על אגוז ועל מטבע דרכן לצאת במקטורן ומשימות אגוז או אבן כנגד בית הצואר וקושרין אותה ברצועה. (כלים פרק כג) מדוכה המדית פי' מלשון או דכו במדוכה והיא ממדי ופרס ועל שם מקומה נקראת והיא מכתשת שדוכין בה:

ס״אמדי (יומא י) שער המדי כך נקוד בפי' ר"ח ז"ל והיא כיפה שהיא בלשון יון קמרא והוא שער קמרי דפליגי ביה רבי מאיר ורבנן:

ס״במדך [שטייסיל] (שבת מא) ואם לאו בהכרע מדוכה קטנה של בשמים פי' ראשו של בוכנא שדכין בו והוא מקום שמעבירין בתוך המדוכה לשחוק בו. ובירושלמי מלא רגל מדוכה קטנה של בשם. (שבת קכג) מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה ופי' מהם בערך דך:

ס״גמדין [ווארעם] תרגום מדוע לא אכלתם את החטאת מדין לא אכלתון ית חטאתא מלה מורכבת היא מא דין:

ס״דמדל [אויס ברעכין] (פיאה פ' ג) המדל נותן מן המשואר על מה ששייר פי' מדל שלופי. כדגרסינן (מ"ק ד) מי סברת מאי מדלין מדלין ממש כלומר שדולין מים ומשקין השדה מאי מדלין שלופי. כדתנן (פאה פ"ז) המדל בגפנים כשם שמדל בשלו כך מדל בשל עניים. ותנן (שביעית פ"ד) איזהו מדל אחד או שנים המחליק שלשה זה בצד זה ירושלמי תנא דבי רבי מדל נוטל אחד ומניח שנים וכך מנהג בזמן שהבצלים זרועים רצופים מוציא מהם מבנתיים שיתגדלו בריוח ויעשו גדולים אותם שעוקר משם נהרויח הנשארים אינן נחשבין לקצירה לפי שתקנת הנשארים הוא הלכך נותן פיאה מן הנשאר לבד ומן הנעקר לבד. המחליק באחת יד פי' בענין אחד או כולן לגורן או כולן לשוק. פ"א באחת יד בפעם אחת:

ס״המדל [פערמעגען] (במגלת איכה רבתי בגוים) אפקיד מדלי גבי ההוא גברא. ס"א פועלה. ס"א מה דילי'. (ירושלמי בשקלים) הלכה מותר שירי הלשכה. בר ימינא אתפקד גביה מידל דיתמין. כל הון ביתו יתן תרגום כוליה מידלא דביתיה:

ס״ומדן [בינדל] (שבת לג) חזא ההוא סבא דהוה נקיט תרין מדני אסא (סוכה יב) חבילי קש הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מדנין שלהן כשרין. פירוש מדן ע' מובלע והוא מעדן כדכתיב התקשר מעדנות כימה ואלו הקשרין אינן עשויין להטלטל בהו. ותנן (כלים פ"ב) וכן המתי' ראשי מעדנים טהורה נחלקה לאורכה ונשתיירו בם ג' מעדנים שלשה טפחים טמאה:

ס״זמדן [וואגשאל] תרגום ירושלמי על פסוק ויאמר מלך מצרים למילדות קיימא בכף מודנא פי' בכף מאזנים ובתוספת אות אלף תרגום מאזני צדק מאדנין דקשוט:

ס״חמדוע [ווארום] לא אכלתם את החטאת (זבחים קח) מפורש בהלכה שנייה:

ס״טמדעא [בעקענטניס] כבר פי' בערך דע:

ע׳מדעם [עטוואם] תרגום אל תעש לו מאומה לא תעביד ליה מדעם ובהבלעת אות עין מידם תרגום כל מר מתוק כל מידם דמריר חלי לה:

ע״אמדעית [ארטס נאמע] (חגיגה כה) מן המודעית ולפנים נאמנין על כלי חרס. (פסחים צג) אי זו היא דרך רחוקה מן המודעית ולחוץ. גמרא אמר עולא מן המודעית לירושלים ט"ו מילין הוי פי' שם מקום:

ע״במדף [בינען שייכע. פויגל פאלל] (נדה ו) ככר שנתונה על הדף ומדף טמא מונח תחתיה אע"פ שאם נפלה אי אפשר לה אלא א"כ נגע טהורה וכו'. עד הכא בטומאה דרבנן דקתני מדף כדכתיב קול עלה נדף פירוש טומאה קלה מדרבנן ומדף משמע קל כדכתיב קול עלה נדף לפיכך קתני טהורה (כלים פי"ו) והמדף של דבורים והמנפא טהורין פי' מדף זה נחיל של דבורים שהן כמין קערות של עץ. פ"א כלי שמשימין בו אש וגללי בקר ומעשנין בו בשביל שיפרחו הנחילין מן הכוורת ויקח הדבש מלשון אשר תדפנו רוח. פ"א כמין דף וקרש ולוח שהוא נתון לפני כוורת דבורים כשיבואו הדבורים מן המרעה ינוחו במדף קודם ואח"כ יכנסו בכוורת. (כלים פרק כג) הרשתות והמכמורות המדף והפלצור פירוש לוח של ציידים שצדין בו העופות כיצד מביאין לוח של אבן או של עץ ומעמידין אותו מוטה והמקום נמוך וסומכין אותו בעץ ומניחין תחת העץ מזון או פתיתין ויבא העוף לאכול ונופל העץ והמדף עליו ונתפש העוף. (עדיות פו) שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם לטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא. (זבין פ"ד) שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גבו מדף מטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא. פי' המצע והבגדים שתחת הזב שמו מושב ובגד שהוא כסוי לזב שמו מדף כשהוא מושם למעלה מן הטמא ומתנענע מכחו ואין זה הדין אלא באוכלין ומשקין ולא זה אלא בזב בלבד. (פרה פרק י') כל הראוי לטמא מדרס לחטאת. (טהרות פ"ט) אם אינה חוצצת טמאה מדף. (זבין פ"ה) האוכלין והמשקין והמשכב והמושב והמדף מלמעלה מטמאין וכו' עד האוכלין והמשקין והמדף מלמטה טהורין:

ע״גמדר [שייטערהויפין] (עירובין קא ביצה לג) א"ר יהודה האי מדורתה מלמעלה למטה שרי. פי' דרך בנין אסיר כגון שנתן עצים בארץ ואחרים על גבן. אבל אם אחז העץ למעלה ונתן אחר תחתיו ועוד אחר תחתיו עד שמגיע בקרקע למטה כיון שאינם דרך בנין מותר וכן אם מבקש לצלות בצים כענין הזה הוא עושה אוחז העליונה ונותן אחרים תחתיה וכן פוריא אוחז הקרשים ומניח את הרגלים וכן חביתא כדים של יין שמשימין שורות שורות אוחז העליונה ומניח אחרת תחתיה:

ע״דמדר [אבפאלל] (פסחים מב) שופכן במקום מדרון (ב"מ פג) תינח במקום מדרון. (במיכה) כמים המוגרים במורד תרגומו כמים דאשדין במדרון (ב"ב כב) א"ר זביד בממדיר את בותלו פירוש לא אמרינן בטפח בלחוד סגי אלא במשפע ויורד כותלו כמו מדרון שאין אדם יכול לעמוד בו שמחליק ונופל. ויש ששונין במרדד את כותלו:

ע״המדר [ערד שראלל] (בתורת כהנים) ועפר אחר יקח ועפר לרבות כל עפר במשמע אפילו מדר ואפי' חרסית פי' בלשון ישמעאל קורין לקוזזות אדמה מדר (א"ב פירוש בלשון יוני חלק וקרח לכן חלקי אבנים נאמרו כן):

ע״ומדרגה [שטאפע] כבר פירשנו בערך דרג:

ע״זמדרוכיתא [דורן] תרגום סנה ושם האחד סנה:

ע״חמדרס [טרעטען] כבר פירשנו בערך דרס:

ע״טמדרקה [פלאקסאדערען] כבר פי' בערך אלל:

פ׳מה [וואס, וויא, ווארום] (כתובות כח בכורות לו) כיון דאיכא עדים דאיכא מיא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן (בילמדנו במתאונני') מהו מה יתאונן אדם חי אלח משאדם מת הוא מתאונן. אלא א"ר שמואל מה יתאונן אדם על חי העולמים ועל מי יתאונן אדם גבר על חטאיו. אמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו וכו':

פ״אמהה [פערפולען, פערזינקען] וכן מטלת המהוהא פירוש ר"ח שחרכה האש ונשארה כגון קורי עכביש. וי"מ בגד בלה. (כלים פכ"ד) ג' קופות הן מהוהא שטליה על ברייה פירוש בגד בלה שתפרו על בגד חדש הולכין אחר הברייה דנין אותו כדין ברייה. (שם פרק כ"ז) שלש על שלש שנימהה ממנה חוט אחד:

פ״במהה [אבוואשען, אבווישען] (ב"ק סט מעשר שני פ"ח) ושל קברות בסיד ממהה ושופך פירוש ממהה החתיכות של אדמה במים ושופך מסתברא אלו שני חלקים מלשון וימח (אהלות פי"ח) נותן לתוך כברה שנקביה דקים וממהה (א"ב בנוסחאות כתוב ממחה ופי' ר' שמשון מלשון המחה החלב וגמעו והענין כמו ממחה בקערה שפירושו ממרק ויעשהו דק מאוד):

פ״גמהט [שנייצען, פיטצען] (שבת צ) צינורא קטנה של נחשת למאי חזייא אמר אביי שמוהטין בה את הפתילות. (ביצה לב) מוהטין את הפתילה בי"ט מאי מוהטין עדויי חשוכא פירוש המתעבה בקצה הפתילה כמין גחלת ומעכב האורה מותר לחותכה:

פ״דמהל [בעשניידען] תרגום חתן דמים למולות בדמא דמהולתא הדין:

פ״המהלוהא [זיפף] כבר פירשנו בערך הל:

פ״ומהם [פערטיממלען] (נדה פ) מתוך שמהומה לביתא אין מכניסתו לחורים. לסדקים פי' שלהוטה אחר בעלה לתשמיש:

פ״זמהם [פערהעלען] ומעלים עיניו רב מארות תרגום ודמהמי עיניה מן משכינא סגיאן לווטתיה:

פ״חמהסם כבר פירשנו בערך הסם:

פ״טמהר [מיהד, פויל] (בויקרא רבה זוב דמה) אמרו למנהרי לב רבי אושעיא רבה אמר למפגרי לבא:

צ׳מהרק [מעבעל, הויזגערעטה] (עירובין סב) בריאה במוהרקי ואבריגני פי' ר"ח כגון בניין. ורבינו גרשם ז"ל פירש כלי הבית ורבינו ניסים פי' אבריגני שלוחים מוהרקי כתיבה וחתימה (ב"מ עג) מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מנח והוא הכתב שיש בו כרגא שעל כל אחד ואחד. ויש (יבמות מו) מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לישתעבד למאן דיהיב כרגא כלומר כאילו מכורין הן וצריכין גט חירות:

צ״אמוועי [העפטיג שרייען] יפיח כזבים תרגום ודמוועי כדבותא. יביע אומר תרגום ומוועי מימרא (א"ב פי' בלשון יוני פועל המדבר בקול רם ופועל המפיח ושואף רוח):

צ״במוורן כבר פירשנו בערך אספרון:

צ״גמז [האארע] (מגילה יח) לא הוי ידעו רבנן מאי סלסליה ותרוממך עד דהוה קא מהפך במזייה אמר עד מתי אתה מסלסל בשערך. (ע"ז עה) הני ריקי דמזייא דארמאי מדיחן פירוש שקין של שמרים של שיער:

צ״דמז [צערפליעסען, וואקלען] (חולין מה) הומרך פסול נתמסמס פסול נתמזמז כשר. הומרך נשפך כקיתון כלומר נמס כדונג בתוך האש נתמסמס כלומר אינו יכול לעמוד אלא נכפף. נתמזמז פירוש נתנדנד ונתקרקש ואינו מוליד. הרפאים יחוללו תרגום אפשר דגובריא מתמזמזין:

צ״המזא [קאפף] (קידושין נב) ההוא גינאה דשקיל מוזא דירקא מוזא דשמכי. פירוש ראשי בצלים שהיו בשותפות בלא חלוקה וקדש בהן ואמרו אינה מקודשת:

צ״ומז [שפרייא) וכמוץ גנבתו סופה תרגום וכמוזא דיטלטליניה עלעולא:

צ״זמזבח [אלטאר] (בילמדנו ויקחו לי תרומה) מזבח מ' מחילה ז' זכות ב' ברכה ח' חיים מזבח הפנימי הוא מזבח הזהב הוא מזבח הקטרת:

צ״חמזבלי [מאטטע] (סוכה כ) מאי חוצלות מזבלי פי' עושין כמין יריעות ואח"כ תופרין אותן ועושין מהן כפיפות וכסויין:

צ״טמזג [געמישטער וויין] (סנהדרין יד) אילימא לדבר הרשות מי נפקו אל יחסר המזג כתיב פירוש כשם שיין מזוג שני חלקים מים ואחד יין כך אי אפשר שתהא לשכת סנהדרין בלא שלישית סנהדרין וכמה כ"ג כנגד סנהדרין קטנה. (בילמדנו בריש כי תשא אל יחסר המזג) שאם הוצרך אחד מהם לצאת לצורכו רואין אם יש שם כ"ג יוצא ואם לאו אינו יוצא. (סנהדרין יד) אל יחסר המזג וכו'. (נדה יט) וכמזוג שני חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני. ובריש נגעים כיין המזוג בשלג כדם המזוג בחלב כיין המזוג במים. (יומא פא) לשנה אייתו כולי עלמא מזוג ושתו אימור דאמרי אנא חייא מזוגא מי אמרי. (פסחים קח) אחד חי ואחד מזוג. ממולח טהור קודש תרגום ירושלמי ממזג דכי קודשא (ברכות נא) מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. (פסחים פו) כשהשמש עומד למזוג את הכוס. (יומא לה) אמר אביי כי חמרא במזגא. ואם אמר לו הוי מוזג ושותה. משקה מלך מצרים תרגום ירושלמי מזוגא דמלכא (ע"ז סט) ושתו ביין מסכתי תרגום ואשתו בחמרא דמזגית:

ק׳מזד הרבצל ומזור עיין ערך מזור:

100

ק״אמזדנדזין [שטאממלען] (חולין מח) אמר ליה אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדנדזין בדבר (א"ב מזדנזין כתוב בנוסחאות ופירש רש"י מגמגמים):

101

ק״במזחל [ריננע]. (עירובין צט) קולט אדם מן המזחילה פי' מקום מדרון שעושין סמוך לכותל שזוחלין בו המים ויורדין לארץ ופעמים שתהא של בנין ועושין בנין מדרון הזוחלין בו המים ולהכי נקרית מזחילה שכל דבר שמהלך על הארץ ועל הכותל נקרא זוחלין ועיקרו מן הכתוב עם חמת זוחלי עפר כי הנחש לעולם על הארץ מתהלך ומהכי שנינו מים זוחלין והמזחילה יש לה חזקה ואוקימנה במזחילה של בנין. (ב"ב כב) מרחיקים הכותל מן המזחילה ד"א הכא במזחילה משופעת עסקינן. פי' שמגיע לחצי גובה הכותל כעין זיזין והוא בנין כנגד כותל כולו שנמצא בראש הכותל עודף ומצא בנין מחוץ לעובי הכותל כמה שהמים של הגג עוברין עליו וזו היא מזחילה משופעת של בנין (ב"ב כח) המזחילה יש לה חזקה פי' כגון לוח קבוע בכותל בעל העלייה למטה מן הגג שיעור אמה ברוח מזרחית כולה כנגד גג העלייה כולה משוך מן הצפון לדרום על פני כל המזרח ורחבו של לוח כשיעור אמה והמים זוחלין ושותתין מגגו של זה לתוך חצירו של זה:

102

ק״גמזלג [גאבעל]. (כלים פ' י"ב) ניטל המזלג טמאה:

103

ק״דמזמוט [פריידען פעסט]. (חגיגה יד) מבני אדם שמתקבצין לראות במזמוטי חתן וכלה פירוש זמירות שאומרין לפני חתן וכלה כדי לשמחן (א"ב תרגום ושנותיהם בנעימים ושניהן במזמוטין):

104

ק״המזקף (ב"מ ס) מזקפתא כבר פי' בערך חזרא:

105

ק״ומזקת [קאנאל] ויעש תעלה תרגום מזיקתא:

106

ק״זמזר [קאלפ האלץ] זיירי ומזרי כבר פי' בערך זייר:

107

ק״חמזר [ווארף שויפעל] המזרה והמגוב פי' בערך מגב:

108

ק״טמזור [ראנצע] (כלים פ"ב) רבי יהודה אומר אף הרבצל והמזרה פי' כיס שנותנין בו צידה לדרך. וי"א נוד צבוע ופתוח לשום בו לחם וצידה לדרך וכן תרגום צידה זוודין והכי הוא זה והמזרה ובלשון ישמעאל שם הכלי מזור (א"ב מזודא כתוב בנוסחאות והשתא אתו שפיר שהוא ענין צידה):

109

ק״ימזור [שפיננען] (סוטה לא) משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. (שם ו) ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. אמר לו רבי יוחנן בן נורי וכו' פירוש כשנשים מתקבצות לטוות באור הלבנה משיחות פלונית מעשיה כך וכך ואם יזכירוה בדבר ערוה תצא. רבי יוחנן בן נורי אומר בדבר ברור וכן הלכה:

110

קי״אמזר [פויל, אוסגעריננען] (חולין קמ) או בצים מוזרות פטור מלשלח. זמרי שנעשה כביצה מוזרות כבר פירשנו בערך זמר:

111

קי״במזריון [איינע פפלאנצע]. (פסחים קז) אישתי מזריון ולא אישתי שכרא בעל הערוך גרס מי זריון בערך מי בשתי תיבות וגם רש"י פירש מי משרת פשתן אך נראה לי שהיא תיבה אחת ופירושה גרעין וזרע של מין עשב אשר לו סגולה להריק וכן נקרא בלשון ישמעאל וטעם הענין כי השכר עוכר הגוף ומשלשל יותר ממה שעושה משקה ההרקה עשוי בגרעין זה:

112

קי״גמזרן [קאבריץ] (כלים פרק י"ט) המזרן היוצא מן המטה כל שהוא פירוש בגד צמר שנותנין בני אדם הגדולים החשובין על מטותיהם תחת כל המצעות ובלשון לע"ז טפי"טא ועיקרו ישמעאל בלשון מיזר:

113

קי״דמזרק [נערפע, אדערן] אומצא ביעי ומזרקי כבר פירשנו בערך אמץ:

114

קי״המזרק [גאצעללע איינע טהיר] תרגום כתוא מכמר כמזרקי מצדן:

115

קי״ומח [לעכערן] (פסחים סה) מיחוי קרביו רב הונא אמר מנקבן בסכין פי' להוציא הרעי:

116

קי״זמח [ערווייכען] (שבת קמ) חרדל שלשו מערב שבת ממחו ביד ואין ממחו בכלי (א"ב פי' ממרקין ועושין אותו דק במים או ביין עיין ערך מהה):

117

קי״חמח [שלאגען] (מגלה כה) ומחינא ליה באזרפתא ומחו לה אמוחא. פי' (גמ') שמכה שמועה זו על קדקדה כלומר מפני שלא תקרע היריעה היא ולא משום קדושה (א"ב לשון מקרא זה נהרות ימחאו כף ועיין גרסת הגמ' כי הוא אחרת):

118

קי״טמח [אבווישען] (ב"ב פח) החנווני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם א' בשבת פי' מדות הלח מקנח בספוג או בבגד שמא הוקרש השמן או היין בתוכם ויבא הפסד לקונה. ומשקלות ששוקל בהן ממחה בסכין או בעץ שמא נדבק שום דבר על המשקל וכשיקנה בהם יפסיד המוכר. (בפסוק את קרבני לחמי ובויקרא רבה בפ' צו) הכניסו לו תבשיל ואכלו וערב לו והתחיל ממחה בקערה. הה"ד עולות מחים אעלה לך:

119

ק״כמח [איבערגעבען] (ב"מ קיא) המחהו אצל חנווני או אצל שלחני אינו עובר. (שבת נז) דכי סלקן מנהרא מחית ליה ברישייהו (א"ב ענין שימה ונתינם וכן בעזרא וזקיף יתמחי עלוהי):

120

קכ״אמח [וועבען] (שבת נח) הב"ע דמחי ממחא. וכדרב הונא בריה דרב יהושע דאמר כל שהוא אריג לא גזרו. (ברכות כד שבת קמ) כולהו חדא מחיתא מחתינהו. פי' מעשה אורג תרגומו עובד מחי:

121

קכ״במח [מעהל] (שם לו) כל דאית ביה מוחא מצטמק ויפה לו. (ברכות לט) ריהטא דחקלאי דמפשי ביה מוחא בורא מיני מזונות פי' קמחא. (פסחים מ) למימח בחסיסי (א"ב בנוסחאות כתיב למימח קמחא בחסיסי):

122

קכ״גמח [זאפט, געהירען] מוח בקדקדו:

123

קכ״דמח [וועהרען, אבהאלטען] בדניאל די ימחא בידיה פי' לשון מניעה ועכוב:

124

קכ״המחבת כבר פירשנו בערך חב:

125

קכ״ומחג [ווינקען]. (ברכות מו) פרסאי במחוגא משתעו. (חגיגה ה) מחו במחוג קמי מלכא פירוש מורין באצבעות כלומר כל דבריהן ברמז הן ומרגישין זה דברי זה וזה דברי זה:

126

קכ״זמחגר [האלץ, קעטטע] (כלים פי"ד) הסומך והמחגר פי' הוא החבל שקושרין תחת צואר השור ובלע"ז שמו פליר"א:

127

קכ״חמחט [פעהלגע בעהרען] (בילמדנו בפ' בראשית) שוורים ופרות שלהם מתעברות ויולדות בלא צער ולא היתה אחת מהן מוחטת שנאמר שורו עיבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל:

128

קכ״טמחיה [צייכען] (בראש נגעים) מחיה או שיער לבן:

129

ק״למחך [דריקקען] תרגום וטבעת וכומז ועזקן ומחוך תרגום והמטפחת והחריטים לבורנקי' ומחכיא:

130

קל״אמחל [זאפט] (טהרות פ"ט) א"ר שמעון לא נחלקו על המיחל היוצא מן הזתים שהוא טהור על מה נחלקו על היוצא מן הבור שר"א מטהר וחכמים מטמאין. (שבת קמז) תנן התם (מקואות פ"ז) נפל לתוכו יין ומיחל ושינו את מראיו (מכשירין פ"ז) מי החלב כחלב והמיחל כשמן שאין המיחל יוצא ידי שמן דברי רבי שמעון. ר"מ אומר אע"פ שאין בו שמן. פי' מיחל המים היוצאין מעקל בית הבד עד שנותן קורות בית הבד על זיתים הטחונים והוא מי זיתים ויש בהן צחצוחי שמן:

131

קל״במחל [פערגעבען]. (יומא ע. סוטה מא) ועל מחילת העון:

132

קל״גמחל [העלע גראבען] (פסחים פו) מחילות לא נתקדשו (יבמות קא) נכנס אחד מהן למחילה של דגים (א"ב לשון מקרא ובמחולות עפר ענין חפירות ומערות):

133

קל״דמחל [קרייז, טאנץ] (כלאים פ"ד) מחול הכרם פי' סביב הכרם כמו מחולות (תענית לא) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן (א"ב לשון מקרא ויצאת במחול משחקים):

134

קל״המחל [בינדעל] (ב"ר פ' ע"ח) ויותר יעקב אשכחן חדא מחיילא דמיטכסין (א"ב נראה שפירש מלה זו אגודה):

135

קל״ומחלץ [מויער קעלענע]. (מ"ק יא) אבל לא במחלציים פירוש בלע"ז קצו"לה (א"ב לשון מקרא זה והלבש אותך מחלצות):

136

קל״זמיחם [ווארם קעססעל] (שבת מא) מיחם שפינהו לא יתן לתוכו צוננין בשביל שיחמו. (פסחים פו) והמיחם באמצע. (ובסוף פרה) הוזה המיחם לא הוזה הכסוי. (כלים פי"ד) קומקום כדי לחום בו מיחם כדי לקבל בו סלעים. פי' מיחם שניקב ממלאין אותו סלעים אם לא יצאו ממנו הרי הוא כלי ומקבל טומאה:

137

קל״חמחס [צאנק, שטרייט] חמסי גיליך תרגום ירושלמי מחוסי ושירוי צערי. וכיעסתה צרתה גם כעס תרגומו ומרגזא לה פנינה ארתח ומחסא לה (א"ב פי' בלשון יוני מלחמה וקרב אך בנוסחאות שלנו לא נמצא):

138

קל״טמחספס [בעדעקט] (יומא עה) טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמי שמונח בחפיסה ד"א דבר שנמוח בפיסת היד. ד"א שנבלע ברמ"ח אברים. רמ"ח מנין מחספס:

139

ק״ממחפז [ראבינער צייכען] (שבת צה. יבמות עג) מי"תה חו"מש אין לה פדיון ואסור לז"רים:

140

קמ״אמחץ [קופע] (פרה פ"ד) לא בשולי המחץ ולא במגופת החבית. (סוף טהרות) היה זולף במחץ. פי' שולי המחץ תחתונו של מחץ ומחץ זה דומה לגת כמו שאמר לענין יין נסך. (ע"ז עד) הגת והמחץ והמשפך רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרים וכלים של חרס הן:

141

קמ״במחצל [מויער קעללע] (מ"ק כה) אשתעו כל צלמניא והיו למחצלייא. פירוש נמחו כל הפרצופין והוו חלקים כמחצליים. (ירושלמי בראש גמ' דפ' כל הצלמין) כד דמך רבי מנחם בר סימאי חפון איקונתא מחצלין אמר כמו דלא חמתון בחייו לא יחמין בדמיכותיה וחכמין אינון כלום. אמר ריש לקיש אין בינינו ולצדיקים אלא דיבור פה לבד וכו' עד למה נקרא שמו איש קדש קדשים שלא הביט בצורת מטבע מימיו. (פסחים קד) מאי ניהו בנן של קדשים רבי מנחם ברבי סימאי. עד שישמט מחצלו מידו. ס"א מחלצו כמו מחלצים שלמעלה דמשקין. וי"א מחלציים אגפיים של מעגילה וכך מפרש שפין את הסדקין במעגילה בלא מחלציים אבל על המחלציים אסור:

142

קמ״גמחצלת [מאטטע, דעקקע] (סוכה יט) מחצלת קנים מחצלת גדולה (כתובות סד) נותן לה מטה ומפץ אם אין לו מפץ מחצלת. (אהלות פ"ח) סדין ומפץ ומחצלת:

143

קמ״דמחק [אבמעקען] (שבת עג) המעבדו המוחקו פי' משיר השיער (מגילה יט) נייר מחקא הוא חיפה. (כלים פי"ג) מכתב שניטל הכותב טמא מפרי המחק. פי' קולמוס נחשת ראשו האחד דק עשוי לכתיבה ואחד עב עשוי למחיקה ואין כותבין בו אלא על הדונג או על האבק. (שם פי"ז) קנה מאזנים והמחוק (ב"ב קסג) שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. (יומא מח) מלא חפניו שאמר מחוקות או גדושות. (ב"ב פח) למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק. (גמרא) ת"ר מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ת"ר אין עושין את המחק לא של דלעת וכו'. (ב"מ ע) תרגום אביי במחוקתא פי' להביא לתך חטים שהן ט"ו סאה והביא י"ו סאה שעורים פטור ומשני י"ו שעורים מחוקות הן שהן גדושות לתך (כריתות עו) תנן התם בריש מכשירין הממחק את הכרישה פי' מדחק ידו על הכרישה להסיר ממנה הטל (שבת קנג) תניא ר"א אומר בו ביום גדשו סאה פי' בו ביום שהושיבו את ר"א בן עזריה בראש גדשו סאה כלומר מידת הם אהו' קבים והיא מחוקה והוסיפו מדבריהם רבותינו כמה דברים כגון הגדישה שהיא יתירה על העיקר והדברים שהוסיפו מהן להיתר ומהן לאיסור והכל להיות העיקר שמור ומוזהר והוא כגון זה ששנינו נותן כיסו התירו לו לתתו לנכרי שלא יביאהו בעצמו ויחלל שבת זה וכיוצא בו להיתר ולאיסור. כל גזירות שגזרו מקצת מן המותר לעשות גדר לנשאר שהוא אסור מן התורה ור' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה פי' העמידו כל דבר על עיקרו לא פחתו ולא הוסיפו אלא התירו העיקר המותר מן התורה ואסרו העיקר שהוא אסור מן התירה שאלו באו להוסיף על דבריהם חוששין שמא יפסדו גם דברי תורה שהן העיקר שיבא אדם להרהר ולומר כשם שזה אינו מן התורה אלא מדרבנן כך זולתי זה יש מן המצוות האחרות מדרבנן כמותי ובאו לגדור ונמצחו פורצין (ירושלמי בריש שבת) ר"א אומר בו ביום גדשו סאה לחבית שמליאה אגוזים כל מה שאתה נותן בהן שומשמין מחזקת פי' הוסיפו גזירות לגדור גדירות רבי יהושע אומר בו ביום מחקו סאה לא הוסיפו ולא גרעו אלא התירו המותר ואסרו האסור לחבית מליאה שמן אם יתן לתוכה מים מקיאה השמן:

144

קמ״המחקק [געזענוץ] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) כל השותה יין הרבה סוף שהוא שוכח ברמ"ח איברים שבו. הה"ד פן ישתה וישכח מחוקק מחקק כתיב והיינו רמ"ח:

145

קמ״ומחיר [פערבייטען] (תמורה ל) איזהו מחיר כלב האומר לחבירו הא לך טלה זה תחת כלב זה וכו':

146

קמ״זמחר [מארגען] (במכילתא והיה כי ישאלך בנך מחר) יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן וכו':

147

קמ״חמחראות כבר פירשנו בערך דביון:

148

קמ״טמחרש [קאמם] (ב"מ קיג) אלא מחרישה למאי חזיא אמר רבה בריה דרבא מחרישה דכספא פי' כמין מסרק היא ומחכך בה בשרו במרחץ:

149

ק״נמחת [זארג] תרגום ולב רשעים כמעט ולבא דרשיעי מחתא:

150

קנ״אמחתה [פייער בעקע] (כלים פ"ב) ומחתה פרוצה פי' מלשון קח את המחתה:

151

קנ״במט [שטאנגע] (ביצה כה) לא יביאנה במוט פירוש יתד (א"ב לשון מקרא זה במוט בשנים):

152

קנ״גמט [בעוועגען] (זבין פ"ג) כל שאינו יכולה להמיט בה אדם. פי' כשיעלה אדם בספינה אם גדולה היא אינה מתמוטטת. (ובפסוק ויהי בשלח פרעה) במטה דאמיטון אמיטלהון. פי' במה שרצו להמיט נתמוטטו. ויש מפ' במטה שרצו להכות בו הוכו:

153

קנ״דמט [ערגרייעכען] תרגום הגיע היום מטא עדן (חגיגה ה פ' הכל חייבין) מנקיט תאיני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו פירוש הגיע זמק כלומר נתבשלו:

154

קנ״המט [ביטטען] תרגום ירושלמי בי אדני במטו מנך רבוני תרגום על פסוק כי יציל אביון משוע דבעי מטו כלומר מבקש בקשה:

155

קנ״ומטבע [ראף] תרגום ושמעו הולך בכל המדינות ומטבעיה נפיק:

156

קנ״זמטה מטה גליתא כבר פי' בערך גל מטל של טורבל בערך טרבן מטה של טרסים בערך טרם:

157

קנ״חמטח [היפט ביין] (גיטין מט) לשיגדונא ליתי פתיאה דמינונא וניגרריה שיתין זמנין אהא מטחאתא וס' זמנין אהא מטחאתא. פי' פתיא כלי חרס מלא ציר של דגים ומגלגל אותו ס' פעמים אהא ירך וס' פעמים אהא ירך. מטחאתא היא אטמא ובלע"ז אנק"א:

158

קנ״טמטוטלת [דעקע. בלייא וואנגע] (כלאים פ"ו) רואין אותו כאלו מטוטלת תלויה בו (שבת נד) לא יצא הגמל במטוטלת. (גמרא) תנא לא יצא הגמל במטוטלת הקשורה לה בזנבה ובחוטרתה אבל יוצאה היא במטוטלת הקשורה לה בשלייתה. פי' חתיכה של בגד שקושרין בשלייתה בשביל שלא תצטנן ועיקרו מן טלת. (תמיד פ"ה) וכיסוי היה לו וכמין מטוטלת נתונה עליו מלמעלה. פי' כסוי זהב דומה לחתיכת בגד שאין לה שפה כטבעה. (כלים פרק י"ב) המטוטלת והמשקולת פי' הבנאין שרוצין שלא יבא הכותל עקום מביאין חבל ובראשו ברזל ומכניס ראש החבל בתוך עץ ותופסו הבנאי בידו ושוקל בו הכותל ואותו ברזל שמו מטוטלת וי"א זהו הברזל שהוא לטורטני והוא ממיני מתכות והוא מטוטלת ושמה בטיית רומאן שהוא עגול כרמון ומשקלו זוז ושנים ומאה ואלף במאזנים שמם משקולות ושמו בלע"ז פודור"ני משקולת החוט של בנאין ששוקלין בו הבנין והיא ענין כובד ועיקרו מן כובד אבן ונטל החול:

159

ק״סמטמר [קוואטור מאכער] (בילמדנו בסוף כי תשא) אני הולך לפניהם מטטור. וה' הולך לפניהם יומם. וישמע בלק כי בא בלעם ששלחו מיטטור לפניו. ראה החילותי אי איכפת לך אני מטטור שלך ולא תתמה עליהן ולא עתיד אני לעשות מיטעוד. לפני אדם ערל לפני כורש שנאמר אני לפניך אלך והדורים איישר. לפני אשה אני עתיד לקדם לפני דבורה וברק שנא' הלא ה' יצא לפניך נראה שעניין הקדמה הוא. ויש לומר ענין שמירה וישמר משמרתי תרגום ונטר מטרת מימרי (א"ב פי' בלשון רומי ממונה הולך לפני הצבא לתור לאנשי המלחמה מנוחה ובית מלון). (א"ה ואולי מזה נגזר שם המלאך מט"ט וכן מצאתי שהאריך בזה רמ"ל):

160

קס״אמטכס [זייד] (ב"ק קיז) ההוא גברא דאחר מטכס' דר' אבא (ובב"ר פרשת ויותר יעקב) מחיילה דמטכסין פי' משי מובחר הוא ובלשון יוני מיטכס:

161

קס״במטכסא [מיטטע] (ב"ר פ' ויבא הראשון) אוקימון על מטכסא דמדינתא פי' בלשון יוני תוך ואמצע ובעל הערוך גרס טכסא ופי' בלשון יוני קיר וחומת עיר:

162

קס״גמטול [וועגען, ווייל] תרגום כי יודע יי' מטול דגליקדם יי' ובא בתוספת אל"ף תרגום עור בעד עור אברא אמטול אברא:

163

קס״דמטליא (בתוספתא מעשרות פ"ג ע"ז לח) בגמרא והשלקות תנא היא ניטליא היא פסיליא היא שעיתא. אמר רבה בר בר חנה וכו':

164

קס״המטליות כבר פירשנו בערך טל ובטלת:

165

קס״ומטליות [שטיקער]. (בריש מגילת איכה) לנתחיה הוציאוה מטליות מטליות היו גולין כלומר חתיכות חתיכות גלו לא גלו כולן ביחד. (ובפסיקתא דדברי ירמיה) ז' שנים נתקיים בארץ ישראל גפרית ומלח. כותים מה היו עושין מטליות מטליות והיא נשרפת זורעין כאן היא נשרפת זורעין כאן והיא נשרפת ודומין למטליות שאין בהן שלש על שלש:

166

קס״זמטלון [בערג ווערק] (במדבר רבה פ' וישלחו מן המחנה) מלך בשר ודם יש לו מטלון של טירודין פי' בלשון יוני ורומי מקום מחצב המתכות אשר לשם היו גולים האנשים הפושעים ועונשים אותם לחפור ולחפוש המטמונים:

167

קס״חמטמטם [זיך איבער לאדען דורך גענוס] איסורי קא מטמטם פי' לא עביד לוותורי נפשיה טעם עבירות בעי למיטעם:

168

קס״טמטמע כבר פירשנו בערך טמע:

169

ק״עמטפחת [האנדטוך, סערוועט] (מגילה כה) תיבה לוקחין מטפחות (ובסוף כלאים) מטפחת הידים וכו' פי' מטפחות הספוג שעשוי לקנח בה. (כלים פכ"ד) שלש מטפחות הן של ידים טמאה מדרס ושל ספרים טמאה טמא מת ושל תכריך בני לוי טהורה:

170

קע״אמטר [געבעהר מוטטער] (בב"ר פ' מח) וברכתי אותה כי עקרה היא עיקר מיטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מיטרין. (ובפסקא דזכור) כשהוא יוצא ממעי אמו חותך מיטרין שלה שלא תלד. הה"ד על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו פי' בלשון יוני רחם מי"טרא:

171

קע״במוטרדי עיין ערך מסרדי כי כן גרס בעל הערוך:

172

קע״גמטרונא [מאטרונא] תרגום שומר הפילגשים נטיר מטרוניתא:

173

קע״דמטרפלין [הויפט שטאדט] (מגילה ו) עקרן תעקר זו קיסרי בת אדום שהיא היתה מטרפולין של מלכים. (בילמדנו זאת תהיה) הפסולת של ארץ ישראל טובה ממטריפולין של מצרים. ויצא לקראתו אל עיר מואב למטריפולין שלהן פי' אם של עיירות. אם בלע"ז מטר"י פולין בלשון יון עיר (א"ב בלשון יון מטרופולין שרתי במדינות):

174

קע״המטרפס [לאאז] (פסחים כז בסוף כריתות) בריך רחמנא דשקליה יששכר איש כפר ברקאי למטורפסיה בהאי עלמא (סנהדרין כא) לא ירבה לו נשים שקלתה למטורפסה. (יבמות קה) א"ר יוסף שקליה רבי למטורפסיה פי' גבה דינו ממנו וי"א מטורפסיה לשון ארמי הוא. ופי' נטל חלקו וגורלו מן העונש כנגד חובתו:

175

קע״ומטרקא [בייטש] (יומא כג) מטרקא קטילא דטייע דפסיק רישיה פי' פקיע מדוורתא והיא מטרקא והיא כמין חבל מפתיל תלוי במקל כגון הרצועה שמכין בית דין בה ופירשנו בערך דר (שם עז) ודילמא מסוסיא ומטרקא:

176

קע״זמטרתא [סאקוויס] (ע"ז י) שלח ליה דהבא פריכא במטרתא. (כתובות קי) הפיכי מטרתא למה ליה פי' מטרתא הן שליפין של שק שנושאין בהן תבואה וכל מיני קטנית על גבי שוורים. זה מחזיק עשרה סאין וזה מחזיק עשרה סאין למה לנו להפוך משאוי של זה לזה ושל זה על זה יעמוד כל אחד במשאו (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מדה מחזקת שני בתים ועשרה בתים הם כור):

177

קע״חמי [וואסר, זאפט] (סוטה ד) מים הראשונים צריך להגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים לזרועו שלא נטל אותו במים שהוא חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. מים אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה שמא יצאו מים מידים מזוהמות וילכלכו את זרועיו. (עירובין כו) בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח (ירושלמי) א"ר יוסי שאין הגוף ניזון מהן א"ר לוי שהן מין קללה פי' המים שהן על דור המבול והמלח בסדום. (ערלה פ"א) העלים והלולבים ומי גפנים פי' היוצא מן הגפנים כשזומרין אותן (פסחים קז) א"ר אשי אישתי מי זריון ולא אישתי שכרא:

178

קע״טמיי [פאן דא] (ירוש' שבת פרק המוציא יין) מיי כדון העיד רבי יהושע פי' מהאי וכן כיי פי' כהאי:

179

ק״פמאימוס [איין קאמיקער] (ברבה מגילת איכה) ומכניסין את המאימוס לתיאטרון שלהן וראשו מגולה וכו' (א"ב פי' בלשון יוני ורומי לץ אשר עושה עצמו כאחד ללעוג עליו):

180

קפ״אמידי [עטוואס] תרגום היאכל תפל מבלי מלח כמא דלא מתאכל מידי בשש פי' כמו מדעם ומידם יכולם ענין מאומה (חולין יט) מידי דהוה חצי קנה פגום (זבחים קד) מידי אריא סיפא בשר רישא אמורים:

181

קפ״במידם [עטוואס] תרגום כל מר מתוק כל מידם דמרור חלי לה כמו מידעם:

182

קפ״גמיהא [פאן דא]. (גיטין פ' השולח) זיל השתא מיהא ואתי למחר פי' מן הכא (ע"ז יד) קתני מיהת מלו ולא טבלו אין פי' מן התם:

183

קפ״דמיהו [וועניגסטענס] (שם מא) הוא מיהו דזיל באפיה כולי עלמא פי' על כל פנים או לפחות:

184

קפ״המיל [מיילע] (יומא פ"ב) הולכים מיל וחוזרים מיל ושונים כדי מיל פי' בלשון רומי ויוני מדת ארץ של אלף פסיעות ולכל פסיעה שתים אמות כי אלפים אמה לכל מיל:

185

קפ״ומילת עיין ערך מל כי שם הביאו בעל הערוך:

186

קפ״זמיימיס [היילונג] (בפ' מ"ו ותאמר שרי) מיימיס היא צריכה פי' קמיע היא צריכה כלומר רפואה מל' מחי ומסי (א"ב פי' בלשון יוני אומנות המילדת):

187

קפ״חמיירי [רעדען] תרגום ירושלמי עד אילון מורה עד מישר דהוה מיירי ובלשון גמ' קמיירי פי' קא מיירי מורים ואומרים עיין ערך אייר וערך אר:

188

קפ״טמייש [נאהמע איינען בוים] (תמיד נח) ר"א מוסיף אף של מייש ושל אלון (ב"ר פ' ע"ג) וימצא דודאים ר' יודא ברבי סימון אמר מיישין פי' פרי של אילן ששמו מייש:

189

ק״צמיית [ברענגען] תרגום ינופף ידו מוביל ומייתי בידיה:

190

קצ״אמך [אונברייטען] (ב"מ פד) מייכי ליה ס' נמטי (ברכות סא תענית ו) מטרא במפתח בבי בר חמרא מוך שקיך וגצי פי' פשוט וערוך שוקיך והצע בקרקע ושכב. רפדתי יצועי תרגומו מאכית שיוויי. משכב ושפות תרגום מככין. וישבת על מטה כבודה ורמת דרגשין מככין דיקר. (יומא פד) אע"ג דקא מכיך מכוכי:

191

קצ״במך [צערדריקען] (סנהדרין קא) מיכה שנתמכמך בבנין פי' שנתמעך בבנין של פרעה שהיו ישראל בונין והיו נוטלין המצרים בני ישראל כשהן קטנים ומניחין אותן במקום האבן אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כך עושין לבני אברהם אמר לו הקב"ה אלו הקטנים אם מניחין אותן ויתקיימו בעולם יהיו רשעים ואם אי אתה מאמין קח אחד מהם ותראה מה יהיו מעשיו ולקח מיכה. (שבת קכט) לישקול זוזא מכא וליזיל לז' תנאותא. (ב"ק לז) הוה נקיט זוזא מכא בהדיה פי' זוז מעוך שנתמעך מטבע הצורה ונראה כאסימון:

192

קצ״גמך [נידריג] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) הדא חיותא כד סלקא מן ימא היא מכיא מן תורשא לית היא מכיא פי' ענין נמיכות (א"ב תרגום שפל מן העור מכיך מן משכא):

193

קצ״דמך [בוימוואל] (שבת מז) לא במוכין (שם סד) ובמוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה (ב"ק קיט) מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו. (שבת קלד) במוך שעל גבי מכה (יבמות יב) שלש נשים משמשות במוך פירוש הפשתן המסורק המובחר קורין בלשון ישמעאל אלמך. פ"א מוכים שגורדין מן הבגדים (נגעים פי"א) עד שיראה באריג ובמוכים ואם קיצץ הבגד קצצים קטנים נקרא מוכין כדתנן בזה הפרק קיצצו ועשאו מוכין טהור:

194

קצ״המך [לעפליך] (מקואות פ"א) ולמעלה מהן מים המוכין שהן מטהרין בזוחלין בשנים. (פרה פ"ח) מים המוכין פסולין ואלו הן מים המוכין המלוחין והפושרין (א"ב מלשון ויך את המים):

195

קצ״ומכבד [בעזעם]. (פסחים נו) מכבדות דברי הכל אסור גזרה שמא יעלה ויתלוש. (סוכה יג) מכבדות ובהם תמרים (בריש עוקצים יד) המכבד של תמרה ד' טפחים פי' פצעילי תמרה והוא האשכול שתלויים בו התמרים ומפני שני דברים נקראת מכבדת חד משום הפרי שהוא תלוי עליה היא כבידה וניתלית למטה וחד שהיא לכבד את הבית ופירשנו מכבדת של תמרה ריכבא דהוצי:

196

קצ״זמכבנתא [איין ארט ציהרונג] פי' היא בת הנפש ועגולה כמו כוכליאר דיומא ויש בה מחט שתופשת עמה בגדיה ואותו מחט נכנס בעינו של נחש כדאמר שקלתה למכבנתה ואיתרמיא בעינה. פ"א בערך כוכלייר:

197

קצ״חמכבר [ארטס נאמע] תרגום ירושלמי את ארץ יעזר מכבר. (תמיד כו יומא לט) עזים היו לאבא בהרי מכבר והיו מתעטשות מריח הקטרת:

198

קצ״טמכבר [ערביטערונג]. תרגום כעס לאביו מכביר לאבוי:

199

ר׳מכבש [פרעססע] (כלים פ' י"ו) המכבש של חרש. (שם פכ"א) במכבש של חרש ובקשטנית פירוש כל דבר שהיא לכיבוש דבר אחר באמצעו שמו מכבש. וכל חרש לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצם העץ עד שיתקנו למלאכתו. וכן מכבש של כובס יש לכובס שני דפין אחר שיכבסם מקפלה ומניחן ביניהן ועוצרן ונראין יפין כדתנן (בשבת) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין וכן פי' בערך כבש (זבין פ"ד) ועל המכבש של כובס כלים שתחתיו טהורין. ת"ר כל שלשים יום לגיהוץ אחד כלים חדשים ואחד כלים ישנים היוצאין מתחת המכבש:

200

ר״אמכחל [אוגען פענזעל, אוהר לעפיל] (ב"ק קיז) הוו מדלו ליה במכחלא דכספא (כלים פ"ו) מכחל שניטל הכף טמא מפני הזכר ניטל הזכר טמא מפני הכף פי' מכחל צורת כרכד הוא מברזל או מנחשת וראשו אחד כוחלין בו העין וזהו חד ונקרא זכר ואחד מנקין בו האוזן מן הרעי והוא רחב ונקרא כף וזהו צורתו. (ב"מ צא) אמר שמואל במנאפים משיראו מנאפין ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת (מכות ז) ראיתם כמכחול בשפופרת ורבנן היכי דייני לשמואל דאמר משיראו מנאפין. (סנהדרין סח) ולא חסרוני תלמידי כמכחול בשפופרת:

201

ר״במכלא [לעהר זאטץ] (גיטין מד) פוק עיין במכילתיך אימור אהדר ליה במכילתא אחריתי. (בריש ויקרא רבה פ' טוב מלא כף נחת) ריעותיה מיתקרי בר מכילאן פי' מכילתא ברייתא שהיו בה טעמי התנאים רבינו ניסים זצ"ל פי' מכילתא מגילתא גי"מל בכ"ף מתחלפין כמו מכורותיך מגירותיך. פ"א מכילתא מידה כדמתרגמינן משורה מכילתא וגרסי בני מערבא (במסכת שבועות ובפרק אחרון) א"ר יוסי חד בר נש דתני חדא מכלא מסכתא אחת דהינו מכילתא. אי נמי דהיינו מידת חכמה אחת מהחכמות דהיינו מכילתא:

202

ר״גמכל [פאלקאמען. גאנץ] (מנחות כח) מאי מכלות זהב א"ר יוחנן שכילתו לכל זהב סגור של שלמה מלך ישראל:

203

ר״דמכילתא [אפער שאלע] תרגום ואת המנקיות וית מכילתא:

204

ר״המכמס [ארטס נאמע] וזנוחא אלפא לסלת (מנחות פג) פי' מקומות הן:

205

ר״ומכמר [נעץ] (יבמות קכא) שני בני אדם שהיו מכמירין מכמורת בירדן. (כלים פכ"ג) הרשתות והמכמורות. (מכשירין פרק ה) במצודות וברשתות ובמכמורות פירוש מיני חכין הן כדכתיב ופורשי מכמורת:

206

ר״זמכן [מאשונע]. (יומא לז) אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה. (גמרא) מאי מוכני אמר רבא גלגלא דהוו משקיעין ביה פירוש מוכני גלגל הוא. (עירובין קד) וממלאין מבור הגילה בגלגל בשבת ודייקינן בשבת אין במדינה לא דאולודי קלא בשבת אסור וזה יש לו קול. (תמיד כח) עד שיהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. והן אומר הגיע. ומפורש (זבחים יח) והוא שהיה מושך ומסלק הכיור מלא מים מתוך הים שעשה שלמה שהיה משוקע בו כל הלילה שלא יפסלו מימיו בלינה וגרסינן בירושלמי הים הזה בית טבילה לכהנים היה שנאמר והים לרחצה לכהנים בו ואקשינן ולאו כלי הוא ופרקינן כההיא דא"ר יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעין עיטם (שבת מו) ותנן (אהלות פ"ח) מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת פי' גם זה גלגל הוא הוא כגון גלגל של עגלה. אינמי גלגל של בור שתולין אותו על פיו ומעלין בו דלי כדכתיב ונרוץ הגלגל אל הבור. ויש אומרים מוכני מלשון ואת כנו. (חולין טז) השוחט במוכני שחיטתו כשירה. פי' במוכני דבר המתגלגל בעיגול כדאמרינן אף הוא עשה מוכני ומפרש בגמרא גלגלא. ומוכני זה לשון יון והוא כגון סולם ששליבותיו עולות בנין שגלגל סביבותיו כמין כבש ומשתפע ועולה בעיגולא. ויש כענין הזה סכין מובלעת בתוך יד הסכין ואינה נראית הסכין אלא זנבה יוצאת מן הקצה התחתונה של יד הסכין וכשמחזיר בגילגול זנב הסכין ראשה יוצאת מן הקצה האחר וכל זמן שמתגלגל הזנב בגלגול הריחים הסכין יוצאת כענין הזה אם היתה בהמה רבוצה ונתן יד סכין זה בצוארה וסיבב זנב הסכין ויצא הסכין ושחטה כיון שמכח בן אדם נמשך הסכין ושחטה שחיטתו כשירה אבל אם היו מים מסבבין את זנב הסכין כעין סדנא דפחרא שהוא כגון גלגל של יוצרים ואם מכח המים יצא הסכין ושחט כיון דלאו מכח אדם שחטה שחיטתו פסולה (שם לא) נפלה הסכין ושחטה ואע"פ ששחטה כדרכה שחיטתו פסולה ואם מכח בן אדם נפלה הסכין ושחטה שחיטתו כשרה זה פירוש מוכני וסדנא דפחרא וסדנא דמיא סדנא דפחרא הוא גלגל היוצר שגלגלו ע"י אדם וסדנא דמיא כגון הריחים של מים. פי' כח ראשון אתי מכח אדם. וכדרב פפא הא דרב פפא (סנהדרין עז) זה פירוש רבינו חננאל זצ"ל (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מעשה ערמנות עוזר לעשות דבר מה בקלות ובפרט להניע כובד גדול תרגום שני בפסוק בימים ההם כשבת כורסא במוכנא אזל):

207

ר״חמכן [איין לאגער פאן ווילדע טהירע] (אהלות פ"ה) מכונות חיה ועוף ששכן והעושה מקום לבנה בשבלים פירוש מקום ששוכנים החיות והעופות ונותן אבן על השבלים שלא יפזרם הרוח ענין אחר העושה מקום לבנה שעשה לה חיה בית מקום לבנה שלקח מן השבלים:

208

ר״טמכס [צאלל]. (שבת עח) המוציא קשר של מוכסין חייב (גמרא) כמה שיעור קשר מוכסים שתי אותיות (נדרים כז) נודרין להרגין ולחרמין מוכס שאין לו קצבה מוכס העומד מאיליו (סנהדרין כד) ואלו הן הפסולין הרואין והגבאין והמוכסין. אמר גאון ז"ל הני מוכסין לאו משום דשקלי טפי ממאי דקייץ להו פסלינהו רבנן דאי הכי היינו גבאין אלא בזמן שהמלך מטיל מס לגבותו מן היהודים מכל אחד לפי ממונו הני מוכסין המעריכין נושאין פנים למקצתן ומקילין ולאחרים מכבידין יותר מן הראוי נמצאו גזלנים:

209

ר״ימכס [בעטראג]. (ערכין יז) מה תלמוד לומר לפי שנאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף יכול אף שדה מקנה כן תלמוד לומר מכסת הערכך:

210

רי״אמוכססין [איינע ארט בירען] (ע"ז פרק קמא) אלכסון אצטרובילין ומוכססין פי' בלשון יוני מין פרי כמו אגסים אשר בתוכו גרעין קשה והפרי גדל באשכולות והוא ידוע אצל הרופאים לקרר החמימות ולחולאי החזה ובעל הערוך גריס מובססין בבי"ת:

211

רי״במכסר [שאדען] (בילמדנו מי מנה) אמר לו הקב"ה חייך משתטול את שלך ותעשה המכסורין סופך להודות לי ענין אכסר שפירשנו:

212

רי״גמכר [פערקויפען] (ב"ב קכג) בהלכות בנות צלפחד אמרי במכרי כהונה ולויה פי' כל כהן ידוע כל פלוני ופלוני כל תרומותיו וכל מתנותיו לזה הכהן נותנין אותן וכיון שנשחטה זו הבהמה בחיי אביהן נתברר שהמתנות לו הן ואע"פ שלא הורמו בחזקתן הן עומדין שאינו רשאי לתתם לכהן אחר זולתו הלכך מוחזקין הן. (גיטין ל) ואע"ג דלא אתא לידיה אמר רב במכרי כהונה ולויה פי' אוקמא רב למתניתין במכרי כהונה ולויה כדכתיב לבד ממכריו על האבות מה מכרו אבות זה לזה אתה בשבתך ואני בשבתי וכן כל אדם הידוע שנותן כל מתנותיו לפלוני כהן אין לכהן אחר חלק בהן אלא הן בחזקת אותו כהן אע"פ שלא הגיעו לידו עדיין. וכן מעשר ראשון ללוי וכן מעשר עני לעני:

213

רי״דמכר ר"ע סבר מוכר בעין יפה מוכר (ב"ב סד):

214

רי״המכר [שווערד] (ב"ר פ' פ"ט) פרעה קצף רב אמר בגתן ותרש קונדא מכיראה נתנו במנעליהן (בילמדנו) מכרותיהם לשון יוני שקורין לחרבות מכירין (בברייתא דר"א פ' ל"ח) ועוד שקילל חרבם בל' יוני שנא' שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם:

215

רי״ומכש [האמער] (ב"ב צד) כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה כולה. (ע"ז יח) אימת הוי' במכש אחרון לית בה שוה פרוטה (ב"ר פ' מה) וירד העיט א"ר אסי נסב אברם מכושה והוה מכש להון ולא הוו מכתשין. (בויקרא רבה בריש קדושים תהיו) מאן דאית ליה פסא או מכוש. (ובסוף קדושים תהיו) יטעון מכושיה ויחצוב בטורא ס"א יסב פסא (א"ב יש שענינו פטיש ויש שענינו מגרופי עיין ערך כש):

216

רי״זמכתא [שיף] רבה בר רב הונא צייר מכותא. פי' ספינה ורב חסדא היה כותב בגט ס' מחסדא. ורב הושעיה היה כותב ע' מהושעיה ומכירין חתימות ידייהו ומקומן זכור בערך חרותא:

217

רי״חמכתב [שרייב פעדער] מכתבא גללא בזע כבר פי' בערך גלגל ובערך דגל. מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק כבר פי' בערך מחק:

218

רי״טמכתם [נידריג האלטען] (סוטה י) לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם. ד"א שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ד"א כשם שבקטנותו הקטין וכו':

219

ר״כמכתש [מערזער] (ב"ב סה) מכר את המכתש הקבועה אבל לא את המיטלטלת (תענית כח) במכתשת שלפנינו בעלי שעל כתפינו (ערכין י) מכתשת היתה במקדש כבר פי' בערך אסייתא:

220

רכ״אמל [רייבען. שניידען] (מעשרות פ"ד ביצה יג) המולל מלילות של חטים מלשון וקטפת מלילות:

221

רכ״במל [דורך מעהלען] (פסחים מ) ת"ר אין מוללין את הקדירה בפסח והרוצה שימלול נותן את הקמח וכו' (א"ב פי' רש"י נותנים קמח לתבשיל):

222

רכ״גמל [צו זאממען פאלטען] (בסוף כלאים) מפני שהוא מולל (מ"ק כו) למוללן וללוקטן (א"ב פי' רש"י לקפל בגד בתפירה):

223

רכ״דמל [פראנזין] (שבת כט) לענין טומאה וכן תנן (כלים פכ"ח) שלש על שלש שאמרו חוץ מן המלל. פי' מלל מה שמשייר האורג בראש הבגד ובסוף הבגד שיעור שתי אצבעות והוא ענף של בגד וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב אינו מצטרף לארג ושמו מלל. ובלשון רבנן כמו כרכשתא והוא כרוספדין בלשון יון ובלע"ז ציר"י:

224

רכ״המל [נידריג. געמיין] (סנהדרין סו) לא תקלל חרש במיללין שבעמך הכתוב מדבר פירוש שפלים והדיוטות:

225

רכ״ומל [בעשניידען] (שבת כד) לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בקל וחומר פי' ומה אוכל נפש שאע"פ שהוא באזהרת שמחה אינה דוחה יו"ט מילה שאע"פ שלא בזמנה מצוה היא שנכרתו עליה י"ג בריתות וחייב עליה כרת אם לא ימול אינו דין שידחה יו"ט. ת"ל לבדו ולא מילה שלא בזמנה ומה אם מילה שלא בזמנה אינו דוחה יו"ט כל שכן עשה של נותר שלא ידחה יו"ט שאפילו בטלו לגמרי אינו ענוש כרת. (בילמדנו ויצא בן אשה) ופקדתי על כל מול בערלה מהו מיל בערלה שהיו מולין ומשכו להן ערלה וחמשה היו על מצרים שהיו מולין בימי יוסף וכשמת יוסף משכו להן ערלה. ועל יהודה זה יהויקים מלך יהודה ועל אדום זה עשו ועל בני עמון אלו שילדו בנות לוט ועל כל קצוצי פיאה זה חירם מלך צור ויש אומרים אלו הישמעאלים:

226

רכ״זמל [שניידען. רעדען] (ב"מ קט) אמר רב פפא משום דאתו ממולאי אמריתו מילי ממולייתא פי' גאון זה נאמר על אדם גדול מפני שהוא גדול מדבר גדולות. פי' אחר משום שאתם מבית עלי שהן חתוכי שנים תאמרו דברים חתוכים שאין להם ראש ואין להם טעם:

227

רכ״חמל [ווארט. רעדע] (ע"ז כה) א"ר אשי אמר לי חנינא מילין ואמרי לה במילין פי' מילין דברי' בעלמא נינהו ולא היה מעשה מעולם ואמרי לה במילין שעושין דבר זה ע"י לחישה דכשפים (חולין קלט) אמר רב אשי אמר לי רבי חנינא מילין מילין סלקא דעתך אלא במילין פי' מילין לא היו דברים מעולם דליהוו משתעו אותם יונים מילין סלקא דעתך הוא. אמר לדידי חזי לי במילין כלומר במכשפות היו עושין לדבר היונים אלו מפירושי מגנצא. ור"ח פי' במילין בשיחתן של עופות כלומר אלו שמע רב כהנא מהן שאומרים קירי קירי ששיחתן הוא יודע שיחת העופות כאשר הוא מפורש (גיטין מה) שהיה רב עיליש יודע שיחת העופות ובאת יונה וצפצפה לפניו עיליש ברח עיליש ברח קם וערק ואיתרחיש ניסא ואישתזיב. (מגילה יח ובויקרא רבה זאת תהיה) מרים בפיה חטאת וכל איבריהו לקו. אמר רב יאשיה סמא דמילתא משתוקא א"ר אושעיא מילה בסלע ומשתוקא באבן טבא וכו' (בתוספתא דפסחים בפרק הפסח) יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשין וכן הוא אומר גם אויל מחריש חכם יחשב אינו צריך לומר חכם מחריש אוטם שפתיו נבון (א"ב (יומא מב) ומשמע ממילא פי' מן המלה עצמה ונעתקה לכל דבר שנעשה מעצמו תרגום בפסוק בלילה ההוא נדדה ואתגלגלו פצימה ממילהן פירוש מאליהן):

228

רכ״טמל [קאהלען] (שבת קי) ולותבא במללי דנורא וליכלה. (ע"ז כח) ונותבה על מללא דנורא פירוש גחלים לוחשות:

229

ר״למל [גלאד] (כתובות סז) הב"ע בדהבא פריכא פי' זהב שבור כיון שאינו פוחת בכלים חשוב רב אשי אמר בממלא פי' זהב ממלא זהב הנלקט מן הארץ ממוצאו הנקרא בלשון ישמעאל אלתבר:

230

רל״אמל [הויך שטארק] (ערובין נ"ו) הני מוליאתא דבי בירי ודבי נרש אזקנון. (מ"ק וב"ב נד) מליא במליא ונוציא בנוציא. ס"א נצא בנצא פי' מליא גבוה נצא נמוך. וי"א מוליא מקום חזק. וי"א מקום גבשושית נצא מקום רפה ונמוך:

231

רל״במל [פאלל ווערדען] (פסחים עד) הא מלייתא שרייא פי' עוף או כבש מלא בשר בתוכו ונצלה כשם שבולע מן הבשר שבתוך העוף ושבתוך הכבש כך פולטו בולע מבפנים ופולט מבחוץ. פ"א כל דבר שממלא מבשר וצולהו היינו מולייתא כגון פשדי"דא (מקואות פ"ג) עד שיצא מלואו של מקוה כיצד היה המקוה מ' סאה חסר ג' לוגין ומלאו בשלשה לוגין שאובין פסול עד שיצאו ממנו אותן שלשה לוגין שמילאו אותו ועוד מעט מלאהו בקרובין כשר. (ב"ב קסב) היה בין כתב לעדים חלק שתי שיטין ומילא החלק בקרובין כשר (סוטה מח) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין משרטין עליהן באיזמיל משום שנאמר במילאותם אבל כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ הן נבקעות מאליהם כתאנה שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום (זבחים סג) קרנות המזבח חלולות היו שנאמר ומלאו במזרק כזיות מזבח אבנים שלימות תבנה אמר רחמנא אלא דמנח מידי ושקיל (גיטין ע) א"ל אליהו לרבי נתן אכול שליש ושתה שליש ולכשתכעוס תעמוד על מליאה כלומר לא תמלא כריסך ממאכל לכשתכעוס ימלא כריסך מכעס ולא יבקע. (תמורה ד) מלאתך אלו הבכורים כלומר שניטלין בתחלה כשעדיין הכל מלא שלא ניטל ממנו כלום. ודמעך זו התרומה שניטלת מן הדימוע מאחר שיש בהן חולין של בכורים עם הטבל של תרומה:

232

רל״גמל [גאללעפפעל בוים] (עירובין ג מדות לו) ה' אמלתראות של מילת היו על גביו פי' אמלתראות קורות לאחיזת הקיר כגון וטור כריתות ארזים ובלישנא דרבנן למיסר בנינא מילה שם האילן ופירותיו נקראים מילין כדגרסינן אין מי מלין על גבי מלין והשונה של מי מילת טועה הוא (גיטין יט) שאין מי מלין על גבי מלין פירוש ר' אבהו אמר אם הקלף שהגט כתוב עליו היה מעובד בעפצא רושם לו מי שיודע לכתוב במי עפצא ושאינו יודע לכתוב כותב על הרושם דקיימא לן אין מי מלין שהוא עפצא על גבי מלין רב פפא אמר רושם לו ברוק. (פסחים ע) סימן להרים מלין פירוש עפצים גדולים בהרים ודקלין אין גדילתן אלא בעמקים נפקא מינה דאין דקלים טובים אלא בעמקים ומהן ראוי להביא בכורים (א"ב חמש אמלתראות של מילה מלה זו אינה ממנין מלין כי פירוש מיליא בלשון יוני מין עץ סרק ארוך מאוד וגזעו ישר ועגול אשר ממנו נעשות קורות ארוכות וישרות עד מאוד ואין זה העץ המגדל עפצים כי אם מינים של ארז הם המגדלים העפצים):

233

רל״דמל [וואלע] (שבת י) מילתא אלבשייהו יקירא (מגילה יג) מילת לבנה. (חולין נב) מקום שאין בו שאין בו מילת פי' אותו דבר שמן הכרס לאחר שמרתיחין אותה דומה לצמר נקי (גיטין נט) סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלה פי' בערך סובני. (מעילה יח) בלבושא מציעא ומלמלה פירוש בלבוש הלבוש בין זה לזה שאינו פוגם עד זמן מרובה מלמלה בגד של צמר דק כדגרסינן בגיטין שנמתח ונמלל דהוי כאמגוזא שכל כך דק שכורכין אותו ואינו גדול יותר מאגוז וכיון דדמיו יקרים אינו לובשו אלא פעם ופעמים בשנה ומשמרו הרבה שלא יפגם ואינו פוגם עד זמן מרובה. (שבועות כו) מאי כצמר לבן כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת. (קדושין כא) אמר רבי אלעזר יודן ברבי היה דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת פירוש הרך שבאזן אותו שלמטה (נדה יז) בית שמאי אומרים בודקין מיטותיהן במילא פרהבא גם זה מלשון צמר נקי שכובשין אותו למילת. צמרי ופשתי שמני תרגומו כסות מילא ובוץ משח (א"ב שם אי נקרא מילת בל' זני ורומי והיא קרובה למחוז איטליא והיה שם צמר דק ונקי מאוד וממנו עושים בגדים אשר יצא שמותם בכל הארץ):

234

רל״המלאי [ווארע ערטראג] (פסחים לא) חנות של ישראל ומלאי של ישראל (שבת נו) מלאי הטילו על בעלי בתים. (סוטה מט) משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השחד והוטה המשפט ופסקה הטובה (פסחים נג) מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים לשום שמים ולא היה לוקח מן הריוח (א"ב פי' בלשון יוני מתנות טובות אף פירוש אחר מלאי כמו מדלי שענינו הון ורכוש ופירוש מלה זו סחורה נתונה לאחר לישא וליתן בה אם להיות הריוח לנושא ונותן אם ליתנו לבעל הסחורה):

235

רל״ומלאכה [ארבייט] שאינה צריכה לגופה פטור עליה כבר פי' בערך דבר (חגיגה י) מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבא פי' הלכות מרובות כהרים גבוהים ומקר' מועט תלויות בו שדומה לחוט השערה כדכתיב אל השער' ובשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה סתם ולא כתיב בה מחשבה אלא דסמכינן אמשכן דכתיב ביה כל מלאכת מחשבת (כתובות סז) בעי רבינא עשתה ג' וד' מלאכות בבת אחת מהו פי' מניק' וטוה הם ב' בבת אחת דורכת גת ברגליה ושומרה גן בעיניה ועושה בפלך בידיה ומלמדת תינוקות מיני זמר או קינות וכיוצא בהן בפיה ובלשונה ובכולן נוטלת שכר יש לבעל לומר כשדוחקת עצמה כל כך יגיע לך חולי ולאו כל כמיניה להפיל עצמה למדת חולי ותקום עלי לרפאותה אלא אם כן השכר שלי:

236

רל״זמליאות [מויל עזעל] (שבת נב) מולאות של בית ר' יוצאין באפסריהן פי' הן כודנתא והן יימים והן בלע"ז כמשמען (בפסיקא דשובה) ויאסרהו בנחשתים עשה לו כמין מולא של נחשת ועשה בו נקבים ונתנו לתוכה והסיק תחתיו אש (א"ב פי' בלשון רומי פרד ובפי' איתמר בירושלמי דברכות (פרק אלו דברים) אין בעיתון מיזבן מולין תהין זבנין אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור):

237

רל״חמלבד [אויסער, אויסטרארטען] (במגילת איכה ויחמם כגן סכי) וכי אפשר שהקב"ה משכח שבתותיהם ומועדיהם של ישראל חס ושלום אלא שבתות וימים טובים שבדה ירבעם מלבו מלבד כתיב ההד"א מלבד שבתות ה':

238

רל״טמלבז [נאמע] (יומא לד) מונבז המלך עשה כל ידות הכלים פי' מולבז המלך בלע"ז מינבז תנא בגמ' (א"ב שמו מונבז היה וכן כתוב בספר יוסיפון לרומיים והוא היה מלך הדייב):

239

ר״ממלבן [בייט פיערעקיג ציגעל שטיין ציגעל פארם פיערעקיג בעטט]. (פאה פ"ג) מלבנות התבואה שבין הזיתים פי' כגון שיש לו תבואה זרועה בין זית לזית ומלבנות הן ערוגות הואיל ועומדות הערוגות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו אומרים בית שמאי פיאה מכל אחת ואחת ואם מתערבות ראשי השורות מודין בית שמאי לבית הלל שנותן פיאה אחת על הכל. (חולין קלח נדה נ פאה פ"ג) מלבנות הבצלים שבין הירק רבי יוסי אומר פיאה מכל אחת ואחת פי' הואיל והירק פטור מן הפיאה וכל ערוגה לבדה אין מצטרפות (תרומות פ' ד') המלבנין מעלין את העיגולין פירוש חתוכי תאנים מרובעות דומין ללבנין המרובעות וכן דרך הערוגות להיות מרובעות. (כלים פכ"א) אף הנוגע במלבן של מסר הגדול טהור פירוש שני צדדיו (שם פי"ח) מלבן שנתנו על לשונות פי' יש עץ ארוך ברחבו של מטה ונקוב ב' נקבין בשני צדדים ונכנסין באותן כקבין כרעי המטה ונקליטי המטה ופעמים מוציאין אותן מלבנין ותוקעין באותן נקבין ב' עצים ועושין בו לשון של זהורית ובני לוי תולין באותן מלבנין כנורות ומצלתים פ"א מנהג ארץ ישראל עושין מטות וזו צורת' אם נפרד זה מן המטה והתקינו לישב עליו לרחוץ המשי היתה פליגא בין חכמים אמרו מה נאמר בשביל שהעמיד אותו לזה הדבר ועשה בו נקבים לתיקון המשי הרי הוא כלי ומקבל טומאה או כשנפרד מן המטה אינו כלי ואינו מקבל טומאה וי"א זו המטה היא כמו שעושין בארץ אדום החבלים שנמדדין בה נקראין לשונות זה פי' ר' מצליח (ב"ב סט) מלבנות של פתחים פירוש מלבנות של חלונות מלבנות של כרעי המטה פי' כגון מלבנות המטה כן מלבנות הפתחים שתי ארוכות הן המזוזות ושתי קצרות הן המשקוף והמפתן ועושין כמותן בחלונות והן לנוי ולחיזוק פי' מלבנות של כרעי המטה כגון נקליטי המטה וכיוצא בהן שאין מטלטלין עמה. פ"א מלבנות של כרעי המטה אלו לבנים שמשימין תחת כרעי המטה שלא יתליעו וירקבו מן לחלוחית הקרקע.

240

רמ״אמלג [אבבריהען. מעלקען] (ביצה לד) ת"ר מולגין את הראש ואת הרגלים פירוש מרתיחין אותן בחמין להעביר השער מעליהן ומהבהבין אותן באור אבל אין טופלין אותן בחרסית (יבמות סו) אלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה אם הותירו הותירו לה (ב"ק צ) האשה שמכרה נכסי מלוג פירוש מלוג כענין מליגת הראש שתולשין השער ועוזבין הראש כך הבעל אוכל הפירות ומניח הקרן ואין לו רשות בהם. פ"א נכסים שקבל עליו בדבור בלא אחריות כשכנסה או לאחר שכנסה נפלו לה בירושה או במתנה שכן לג בלשון יון דבר אלה הדברים בלשון יון טוטה"לוגה (בב"ר פ' מ"ו) ולה שפחה מצרית שפחת מלוג היתה והיה חייב במזונותיה ולא היה רשאי למוכרה בעון קומי ריש לקיש מהו דתנינן עבדי מלוג אמר להן מה דאת מליג מליג זה סיוע לפירוש הראשון (א"ב פי' בלשון יון ורומי פעל המחלב דדי בהמה ונעתקה מלה זו להסרת דבר אחר ובפרט להסרת פירות מן האילן):

241

רמ״במלגא [לעדערנער בייטל] (כתובות פה ב"ב קנא) אימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגה דשטרי (א"ב פי' בלשון יוני שק של עור):

242

רמ״גמלגז [גאבעל] (שבת קכב) את הרחת ואת המלגז (ובסיפרא בפרק חטאת חלב של יחיד) שנים אוחזין במלגז ולוגזין פירוש כלי עשוי כשיני מסרק לטלטל תבן (א"ב עיין ערך לגז פירוש מזלג בחלוף אותיות על דרך כבש כשב שמלה שלמה):

243

רמ״דמליגלה [האניק קיכיל] (פרקא קמא דחלה בירוש') דובשין מליגלה פירוש בלשון יוני רקיקים עשוים בדבש וחלב מלי בלשון יוני דבש גלה בלשון יוני חלב):

244

רמ״המלגמה [פלאסטר] (שביעית פ"ח) כלל גדול אמרו בשביעית כל המיוחד למאכל אדם אין עושין ממנו מלוגמה. (כלים פכ"ח) מלוגמה בבגד טהורה (סוכה מ ב"ק קא) ומוציא אני את המלוגמה שאינה שוה בכל אדם פירוש רפואה (א"ב פי' בלשון יוני ורומי רטיה ומזור):

245

רמ״ומלזמה [איין מינצע] (ברכות נג) כדי שיכיר בין מלוזמה של טבריה פי' מטבע וזהו שאמר עולא שיעור אותו דתנן במתניתין ירושלמי ר' יאשיה ענתוניה כדי שיבחין בין מטבע למטבע:

246

רמ״זמלח [זאלץ] (סוכה כ אהלות פ"ג) או שאכלתו מלחת פי' חפירה שתהא בארץ ויהיה באותה חפירה כמין עפר לבן דומה למלח כדכתיב ארץ מלחה לא תשב ותחתך הכותל מצד לצד ויתאכל העפר וימלח עד שיעשה בה כמין חור כדכתיב כי שמים כעשן נמלחו. (ברכות מד) הביאו לו מליח פירוש דג מליח כדתנן הנודר מן המליח אינו אסור אלא במליח של דגים ואוכלי פירות גינוסר כמו תאנים שרף התאנים קשה לשפתים ואוכלין המליח דג או ציר והן עיקר והפת טפילה (ברכות מה) אמר רב כל סעודה שאין בה מליח אינה סעודה כלומר שלא שבעו שאין יכולין לאכול אלא מליח אינה סעודה שלא שבעו (שבת קמה) חוץ מן המליח הישן וקונייס האספנין (קדושין סו) אבותינו היה אוכלין מלוחין בזמן וכו' פי' ינאי המלך היה מבני חשמונאי וכשחזר מן המדבר הביא עמו ירקות ושמם מלוחים והם חרולין כדמתרגמינן ממשק חרול ומכרה מלח משמע חרול ומחפרין דמלח אמר לחכמים אבותינו כשעשוי המשכן היו במדבר אוכלין מלוחין ועושין המשכן פי' מלוחין כדכתיב הקוטפים מלוח עלי שיח (כתובות סה) מלח ממון חסד ואמרי לה חסר פי' כל דבר צריך מלח למלחו שלא יסרח וממון צריך למלחו שלא יכלה ובמה מולחו בגמילות חסד ואמרי לה חסר שצריך לחסרו לצדקה ולמצות ולכבוד תורה. (חולין קיג) מליח הרי היא כרותח (שבת סז) ליזיל למלחתא וליתקול מתקלא מלחא פי' למקום שעושין מלח:

247

רמ״חמלח [שיף קאפוטאן] (כתובות מד) רב פפא ממלח מלוחי פירוש מנהיג הספינה במשוט כמו המלחים:

248

רמ״טמלח [צוזאממען העפטען] (בריש ויקרא רבה) טוב מלא כף נחת כאדם שמלחים שני נסרים ומדביקם זה בזה כאדם שהוא מלחים שני כרעי המטה פי' המדביק שני חתיכות בין של מתכת בין של עץ שמו בלשון ישמעאל לחאם:

249

ר״נמלטמייא [לייכנאהם] (אהלות פי"ז) פי' פרפיסא של עצמות כדאמרינן שחיק טמיא בערך טמיא (א"ב פי' בלשון יוני נתוח אברי המת):

250

רנ״אמלטמיא [האניק שפייז] (בפסוק את קרבני לחמי) ל' כור סלת וס' כור קמח אילו מיני מליטמיא (בב"ר וירא אליו) ג' סאין קמח סלת ט' סאין איפה ג' עוגה וג' חביץ וג' מיני מליטמיא (א"ב פי' בלשון יוני מאכל מתוקן בדבש):

251

רנ״במלטס [איין באליק וואס דיא באלקיס ליגען דארויף] (ב"ק סז) צלעות הבית אלו המלטוסין והעובים אילו המרישות פי' המלטוסין הנדבך של עץ שמניחין על הקיר להניח עליו ראשי הקורות המרישות אילו הקורות שמשימין על המלטוסין אלמא דבבנין נמי נמי איקרי מרישות (א"ב עיין ערך המלטא):

252

רנ״גמלטיתא [ביינער ווארם] תרגום וכרקב בעצמותיך היך מלטיסא בקיסא:

253

רנ״דמליאתא [וואלל] (עירובין ט) היו שם גדודיות הני מוליאתא דבי בירי ודבי נרש אזקנון פי' רכסים גבוהים:

254

רנ״המליון (ע"ז יח) פי' בערך בקיון (א"ב פי' בלשון רומי נוהג פרדים):

255

רנ״ומלייר [איין סאמווער] (שבת מא) מלייר הגרוף פי' כלי של חרס ויש לו ב' גגות ומים בגג התחתון בין גג לגג ואינן נראין והיינו מים מבפנים וגחלים בגג עליון שנראין והיינו מבחוץ והואיל וגחלין למעלה והוא גרוף ואינו חם כל כך מותר. פירוש אנטיכי בי דודי והוא כלי של נחשת כמו הדוד של נחושת ומשימין מים בעליון שהוא מבחוץ וגחלים בתחתון ומשום הכי אסורה שלא יצא ממנה החום אף על פי שגרופה ועוד נחושתה מחממתה. בי כירי כירה עשויה מחרס בניין שאינו נשמט כמין מולייר וגחלים בתחתון ומים בעליון ואע"פ שהוא של חרס הואיל ועושין בו תמיד אש מתחמם מאד מ"ה אמר כ"ש בי כירי אבל בי דודי הנשמט ואינו שם תמיד כיון דגרוף לית ליה חמימות כל כך. (בילמדנו מי מנה) מנגנון נתן בפיו כמלייר הזה כשהוא מבקש הוא נועל וכשהוא מבקש הוא פותח (א"ב פירוש בלשון רומיי ויוני דוד נחשת גבוה וצר מוכן לחמם בו מים בימי חורף):

256

רנ״זמלך [קעניג] בשלשים מעלות המלכות פי' מפורש (סנהדרין יח) ואלו הן מלך לא דן ולא דנין אותו ולא מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מיבם ולא מיבמין אשתו ולא נושאין אלמנתו מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו וכשמברין אותו כל העם מיסב על הארץ והוא מיסב על הדרגש ויוצא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים וא' ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו דרך המלך אין לו שיעור וכל העם בוזזין ונותנין לפניו ונוטל חלק בראש לא ירבה לו נשים אלא י"ח ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אפסניא שלו. וכותב לו ספר תורה לשמו יוצא למלחמה והוא עמו. נכנס והוא עמו. יושב בדין והוא עמו. מיסב והוא עמו אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו ערום. ולא כשהוא מסתפר. ולא בבית המרחץ הרי אלו שלשים מעלות. (כתובות קה) מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' אם דומה דיין למלך שאינו צריך כלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה את ה' האמרת היום ת"י ית יי' אמלכתון:

257

רנ״חמלכיא [קראנקהייט] (דברים רבה פ' כי תצא) לתלמידו של רופא שעלה מלכיא לראותו פי' בלשון יוני איש חולה:

258

רנ״טמלכניקי [איין הייל מיטטעל פפלאנצע] (ירושלמי בפרק במה אשה) רבי אבהו צריך אגוד מלכניקי סבר אגוד מלכניקי מן המוכן הוא (א"ב פי' מלכי מלשון יוני שם עשב אשר לו סגולות ברפואה מרפא הכאבים והמורסאות):

259

ר״סמלמד [קיילע קנינטעל] (כלים פ"ט) מלמד שבלע את הדרבן פי' פרשא בלשון דרבן והוא מלמד הבקר והדרבן כמו מחט עבה נעוץ בראש המלמד כדכתיב דברי חכמים כדרבונות (ובפסיקתא דראש השנה) ג' שמות נקרא לו מלמד שמלמד הפרה לחרוש ליתן חיים לבעליה מרדע מורה דיעה לפרה דרבן שמדיר בינו לפרה:

260

רס״אמלמל [מארמעלען] (מדרש קהלת פסקא אין אדם שליט ברוח) אותו הדור היו ממלמלין בפיהם ומפריזין באצבעותיהם פי' עושי' רמזים של ליצנות):

261

רס״במלימלה [איין ארט זיסע עפעל]. (ירושלמי דמעשרות פרק כלל) תפוחים מלימלה בין גדולים בין קטנים חייבים פי' בלשון יוני מין תפוחים מתוקים מאוד:

262

רס״גמלמלן [שמאצקערנער] (מקואות מ"ח) המלמולין וטיט היון פי' אדם שידיו מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה ומולל ידו אחת על חברתה ונעשה על ידיו כמין גרגרין של שעורין והעיקר מן וקטפת מלילות:

263

רס״דמלן [שווארצע טינט] (ב"ר) טלו מילנין וקלמין וקונדילין פירוש מילנין דיו קלמין קסת כמו קלמרין קונדילין קולמוס. (בילמדנו) מלן וקלמין מראש צורים שחורה היא כמליניה כלומר כדיו (א"ב פי' בלשון יוני דיו שחורה ופי' קונדלין בלשון רומי טבעת לחתום) (ירושלמי ע"ז פרק לפני אידהן) מלני אימרא פי' בלשון יוני יום שחור עיין ערך אימרא:

264

רס״המלס [רוים] (ב"ב סו) המוכר את החצר לא מכר אלא מילוסא של חצר פי' רווחא דחצר וכי הא דקאמר במתניתין לא מכר אלא אוירא של חצר:

265

רס״ומלס [טאפ] תרגום ירושלמי ובשלו בפרור ובשלו במילסא:

266

רס״זמלען [בארד] (בריש עוקצין חולין קיט) מלעין של שבלים מיטמאין ומטמאין ומצטרפין. ס"א מלאין פי' הוא שיער השבולת שהיא זקן השבולת כמו והלחיים דמתרגמינן ולועא לפיכך יש ששונין מלעין והן כמו שיער עבה דמיא לססא כדאמרינן סכינא חריפא דמיא לססא כשירה ואמר מלאי מאי חזי אמר רבי אלעאי שבין המלאין כלומר נימא שבין הנימין שמגינין ושומרין:

267

רס״חמלפן [לעהרער] (יבמות כא) אמר לי כלדאי מלפנא הויתי כמו מלפנו מבהמות ארץ:

268

רס״טמלפפון [מעלאנען] (בריש כלאי') הקישו' והמלפפין אינן כלאים זה בזה פירוש בירושלמי אדם נוטל מעה אחת מפטמ' של אבטיח ומעה של קישות ונוטען והוא נעשה מלפפון רבי יהודה אומר כלאים דקא סבר עיקרן כלאים אדם נוטל מעה אחת מפיטמ' של אבטיח ומעה מפיטמה של תפוח ונותנן בתוך גומא אחת והן נתאחין ונעשין כלאים לפום כן צווחין ליה מלפפון בלשון יוני. (תרומות פ"ב) הקישות והמלפפון מין אחד רבי יהודה אומר שני מינין. (שם פ"ו חולין קי) שלשה משקין אסורין משום גלוי וכו' עד הקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות (סנהדרין קי) כי מלפפנא. (בילמדנו וישמע יתרו) אפילו צנון בתמוז ומלפפון בניסן לא היה שלחנו של שלמה חסר ולמה אמר את הכל עשה יפה בעתו מפני שהטעם משתנה: (א"ב היונים קראו מלופפון למין פרי האדמה ערב למאכל ומלא מיץ מתוק והוא הנקרא בלשון הקדש אבטיח ותרגום ירושלמי ואת האבטוחים וית מלפניא ולפעמים היונים קראו כן למין אחר שהוא גם כן נאכל והוא מלא דדים בולטים ובפרט בקטנותו והוא כמו מין קשאים ונראה כי כן שמו מלופפין בלשון משנה כי הרופאים מנו ארבעה אלו וקראו לזרעים שבמעותם ארבעה זרעים קרים ולכן אמרו שהקישות והמלפפון אינם כלאים כי זרע של שניהם דומה ודוק שבמשנה ובמקומות אחרים נזכרו שלשה מינים לבדם ולא נזכר המלפפון בתוכם כי כללוהו תחת קשאים במאמר הירושלמי לא יכולתי להולמו בדברי רבי יהודה כי מעה של אבטיח לא מתאחי' עם מעה של תפוח ואמת הוא שבלשון יוני קוראים למונים אלו פפון כלומר פרי מבושל ומלא מיץ ראוי למאכל אבל מלון לא נקרא התפוח לבדו כי אם כל הפירות אשר קליפתם רכה ודקה והם רכים ובתוכם פטמא למעט שקדים לוזים ערמונים וזולתם הנקראים בלני בשם סוגיי):

269

ר״עמלק [אבקנייפען] (זבחים עה) מלק חוץ למקומו (חולין כא) כיצד מולק חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו ובעולה שנים או רוב שנים (בספרא בפ' והנותרת מן המנחה) קדש קדשים להתיר מליקת ישראל:

270

רע״אמלק [לעקען] (פרה פט) חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקת פירוש לוקקת:

271

רע״במלקט [האאר צווענגעל] (כלים פרק י"ג יבמות מג) ניטלו ממנו שתים ועשאן למלקט טמאות פי' היא מכלי הספר והגרע והיא לוקטת השער (מכות כא) ר' אליעזר אומר אפילו ליקטן במלקט וברהיטני חיוב וכן (נזיר מ) מלקחיה ומחתותיה ר"י מלקטתהא ומחתיתהא ומלקחיה דמדבר סיני תרגום ומלקטהא:

272

רע״גמלקט [לעדערנר זאק] (כלים פי"ו) המלקוט של בקר פי' עור שמשימין בעיני הפרה לסבב בדישה:

273

רע״דמלקות [שלעגע] סמכו רבנן שהן ל"ט הכאות דכתיב ונקלה אחיך לעיניך אחיך בגימטרי' הכי הוו:

274

רע״המלוש [טאפ] (ירושלמי דגיטין פרק הזורק) בתוך מלוש שלה פירש המפרש מלה זו כמו מילסא שפירשו קדרה ופרור:

275

רע״ומלתא [אדער לאס]. (חולין קיא) שמואל עבדי ליה תבשילא דטחלי ביומא דעביד מילתא פי' יום הקזה:

276

רע״זמלתא [וואלל] תרגום סוללא מליתא:

277

רע״חמלתח [לעדער רענצעל] (גיטין פ) מאי מלתחה דבר הנמלל ונמתח כגון אמתחת העשויה מעור או מבגד שנמול ונמתח זה פי' ר"ח ז"ל:

278

רע״טמם [שוואר] (ב"מ סד) הא מומי עזובה דא פי' בשבועה עזבתי זה הדרך הרע וי"א בשבועה עזבתי זו האשה שהייתי רגיל לילך אצלה תרגום לא תשא לא תמי. (פסחים קיג) וכי ימיין בחייהון דרבנן קדישי ארעא:

279

ר״פממזר [אוים לענדער] (קדושין עב) מאי וישב ממזר באשדוד כדמתרגם רב יוסף ויתבון בני ישראל לרוחצן בארעהון דהוון דמיין בה לנוכראין:

280

רפ״אממחה [ערפראבט, קינסטלער] (שבת ס) ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה (בכורות כח) כל המומחה לבית דין פטור מלשלם פי' בקי ומדקדק:

281

רפ״בממהה [עבענע באהן] (עירובין נח) אין מודדין אלא מן המומחה וכו' פירוש מקום מיושר מלשון ומחה על כתף ים כנרת (א"ב זה פי' הביא התוספות בשם רבינו חננאל ורש"י גרס אלא מומחה ופירש בקי ולא נהירא דאם כן היה לו לומר אין מודד אלא מומחה):

282

רפ״גממל [אליווען שטאמפף] (פ"ק דמעשרות) נוטל מן העקל ומן הממל (ב"ב סז) המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל (גמרא) ממל אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא פי' אבנא דחקיק בה בחלון ומביאין עץ גדול ומכניסין צידו אחד באבן וצידו אחד בקורה וטוחנין בו זיתים וקורין אותו מפרכתא ושמו בלשון ישמעאל ואד ובלשון ארמי מצרא זיירא וי"א אבן שמשימין על הזתים ומשברו וי"א הבור העליון שכותשים בו הזיתים:

283

רפ״דממלא [ארטס נאמע] (בב"ר פ' כט ואברהם) ר"מ אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להן מאיזו משפחה אתם שמא מעלי אתם וכו' פי' ממלא שם עיר ומסתברא דלהכי אקרי דבית עלי ממלאי על שם ממלא:

284

רפ״הממון [רייכטוהם] ת"י רכוש את לוט ואת רכושו.

285

רפ״וממנו לכדרבא א"ר יצחק פירוש (יבמות עא) אמר רבא אמר רבי יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח חד לגופיה וחד לאפנוי וכו':

286

רפ״זממס [איין ליסטיג עאכער] (ב"ר פ' ותצא דינה בת לאה) שהם מביאים מומסין לבתי טרטיאות פי' בלשון יוני ורומי לץ עושה עצמו כאחר ולפעמים נותן פרצוף עשוי על פניו עיין ערך מיאומס:

287

רפ״חממק [ליסטיג מאכער] יסר לץ תרגו' וירדי ממיקנ' ולצים לצון חמדו להם וממיקני ממיקניתא אל תוכח לץ לא תיכוס לממיקנא. לצת לבדך תשא ואין תהוי ממיק (א"ב פי' בלשון יוני ורומי לץ):

288

רפ״טמומר [רעליגאנס אבערעטער]. אוכל נבילות לתיאבון (סנהדרין כז):

289

ר״צממרו [באלזאם אפעעל] (גיטין סט) לחינכי א"ר יוחנן חומתי וממרו (א"ב פי' בלשון יוני מין שורש ואומרים שהוא קטן ודק ולבן בפנים ונוטה לגוון ירוק מחוץ חם ויבש במעלה שלישי' מנגד סם המות):

290

רצ״אממש [פעסטיקייט] (שבת קנב) גשיי' חזייה דאית ביה ממש' (א"ב תרגום ירושלמי והידים ידי עשו ממוש ידוי דעשו ולשון מקרא זה גשה נא ואמשך ומלת ממש על משקל וממר ליולדתו):

291

רצ״במן [שפייז] (סוכה לט) בכדי מן שנו מאי משמע דהאי מן לישנא דמזוני הוא דכתיב וימן להם המלך פירוש כדי מזונותיו כלומר כדי שימכור אלו ויקנה בדמיהן פת ובשר כדי אכילתו:

292

רצ״גמן [צעהלען] (בסוף תרומו') לא מנו חכמים ז' משקין כמוני פיטמין פי' כרוכל המוכר בשמים ומונה והולך ומשייר אלא מנו ז' משקין בלבד טמאין ואין מוסיפין עליהן כלום ואלו הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורי' (בכורות נט ב"מ ז) מניין הראוי פוטר פי' כגון שהיו לו עשר צאן בדיר שהן ראויין לעשר והוציאן בפתח אחד והוא מונה למי שיצא תחילה קראו אחד והיוצא אחריו מנאו שני ואחריו שלישי וכן כולם עד שיצאו התשעה אע"פ שלא יצא אחריהן העשירי אלא מת או קפץ מתוך הדיר קודם שיסקרו בסיקרא ונתערב עם המנויין נפטרו במנין הראוי. (ובילמדנו והיה עקב פרשה כי הארץ) מהו חיטי מינית שהיתה אשה מונה חיטה חיטה שהיו גסות. (במגילת איכה ותזנח משלום) רבי אחא אמר חיטי מינית חיטין דמניין. (נזיר כ) במערבא אמרו אין הכחשה במונה (פסחים פט) נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט (בגמ' הממנה אחרים) בממנה על פסחו ורבי היא פירוש ממנה לזונה על פסחו בשביל אתננה (א"ב לשון מקרא זה מי מנה עפר יעקב):

293

רצ״דמן [בעפעהלען] (בדניאל) דימניה יתהון והוא לשון וימן ה' דג גדול ובלשון משנה ואלו הן הממונים פירוש פקידים זה ענין קרוב לשקדם:

294

רצ״המן [ארט גאטונג] (זבחים כה) אמר רבא אמר רבא בטעמא ואמור רבנן ברובה ואמור רבנן בחזותא מין בשאינו מינו בטעמא וכו' (חולין צז) אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא וכו'. (בכורות נג) מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו לא וכו' (א"ב לשון מקרא זה עץ פרי למינו):

295

רצ״ומן [פאן דאפאן] (ב"ק יח) דקא אזיל מיניה עיני' פי' התרנגול מנקר בנישא שבחבל ומגלגל הדלי ממנו והקישו לאבן ונשבר הדלי ונפסק החבל בחיטוטו כי האי גוונא משלם נזק שלם כי בגופם הזיק הדלי ולא בכוחם. וכן פי' מיניה מיניה דגרסינן (ע"ז סא) וכן פי' מיניה מיניה (ב"ק מד). כגון שנתחכך בכותל להנאתו ולא נתכוון להזיק וכגון שנפל הכותל מחיכוכו והשור עמו ונפלו על האדם:

296

רצ״זמן [דער שטיפטער איינער סעקטע] (ר"ה יז) אבל המינים (גיטין מח) ספר תורה שכתבו מין פי' עובד אלילים (א"ב נראה לי שטעם מלה זו שהנוטי' מן הדת היו קוראים לעצמם מאמינים וחז"ל קטעו המלה וקראום מיני' כי יש ביניהם מיני' ממינים שוני'):

297

רצ״חמן [געפעס ווערקצייג] (ב"מ פ') דנקיט מנא משלם פירוש אותו שהולך אחר המחרישה עץ המחרישה של אחריה בידו ומכבידו בקרקע כדי שיעמיק חרישתו (א"ב תרגום כלי פחות מן פתוח):

298

רצ״טמן [געוויכט] (בכורות לא) שוקלין מנה כנגד מנה בבכור פירוש אע"פ שאסור לשקול בשר בכור בליטרא מפני שהנייתו לבעלים והואיל ואין הנאתו להקדש שאין מזלזלין בו חלק כנגד חלק מותר:

299

ש׳מן [איינע מינצע] (ב"ק צ) איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן פירוש מנה מדינה אחד משמנה במנה צורי מנה מונח ומנה מוטל (בתוספתא דמעשר שני בפרק המוציא. תענית כא) מנה בן מנה פירוש חכם בן חכם מנה בן פרס חכם בן מי שלא היה אביו חכם (א"ב לשון מקרא זה המנה יהיה לכם ונאמר בלשון יוני ורומי משקל מאה דרכמין ובהיות למטבע זוז משקל דרכמא אמרו למאה זוז מנה ואלו שני ערכין א' הם):

300

ש״אמן [איינע מינצע] תרגום ירושלמי עשרים גרה השקל עשרין מנין סלעא פירוש מעין (ובמדרש אסתר פסקא מהר קח את הלבוש) אמרין ליה סגיין בעשרה מנין:

301

ש״במן [ווער] ינצרהו (בילמדנו אם כסף תלוה) אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע ישב עולמך בשווה העניים ועשירים אמר לו אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו. פ"א בערך ישב (א"ב תרגום מי מן ולפעמים מאן ובגמרא מנו פירוש מן הוא מני פירוש מאן היא):

302

ש״גמנובית [הייז העלטערין] (ב"ב צא) עד לא שכיב שיכבא קימא מנוביתיה פי' המזומנת לביתו וי"א מקוננת (א"ב בנוסחאות שלנו שתי תבות הן הן מנו ביתיה ופירש רש"י ממונה על ביתו):

303

ש״דמנגנון [ליסט. קינסט] (בפיסקא ויהי בשלח פרעה) מה נורא מעשיך מה דחילין אינון מנגניא דידך הנהרגין הורגין את הורגיהן וכו' (בילמדנו והיה עקב תשמעון) וימררו את חייהם הפך הקב"ה עליו מנגנון שנאמר וניער פרעה וחילו ובמי מנה מנגנון נתן בפי בלעם כמולייר הזה (בריש פיס' דאחרי מות ובויקרא רבה בריש אחרי מות) כיון שביקש פרעה לישב על כסא שלמה לא היה יודע מנגנון שלי הכישו נחש ושברו ארי פירוש ערמטת ובלע"ז הוא אינג"ניאו (א"ב פירשתי בערך מגנון ותרגום בפסוק בימים ההם כשבת די במגנון הוו סלקין):

304

ש״המנד [ערשטיטערונג] (שבת קג). מכאן שניתנה תורה במנוד פירוש בענוה וברתת כמו מניד ברישיה:

305

ש״ומנדה [שטייער] בלו והלך (ב"ב ח). כבר פירשנו בערך ארנון:

306

ש״זמנדעם [עטוואס] (תרגום ירושלמי ולא תעשה לו מאומה ולא תעביד ליה מנדעם כמו מדעם):

307

ש״חמנהרותא [דינסט] (נדרים מח) עבדיו ושפחותיו דמנהרותא עבידן פירוש לצורך עבדות עשויין ולא להתפטם ולאו הנאה היא לו.

308

ש״טמנוולין [מיטצע] (בב"ר בריש פר' ד' ובריש פ' כט) שואלין בשלום המלך ברמיזה ובאצבע ובמנוולין ובמגילת איכה ובסודרין:

309

ש״ימנח [אפפערגאבע] (תמורה יד) מנחתם ונסכיהם בלולה ואף למחר אמר רב פפא נזדמנו לו נסכים הבאים בפני עצמן מקדישן ומקריבן בלילה רבי יהושע בן לוי אמר מניין לנסכים הבאין מן הזבח שאין קריבין אלא ביום ת"ל לנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים וכו':

310

שי״אמניט [ציטטערן] לאין מחריד ת"י ולית דמניט:

311

שי״במניט [רוף] (ב"ר פ' לז) ארור כנען א"ר לוי לא' שקבע מוניטין שלו בתוך היכלו של מלך אמר המלך גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו. (ובריש לך לך) ד' הן שיצא להן מוניטין בעולם וכו' (א"ב פי' בלשון רומי מטבע):

312

שי״גמנטר [שיצץ געוואנט) תרגם ירושלמי ועשית את מעיל האפוד ותעביד יד מנטר מעילא אם זו מלה ארמות שרשה נטר שהמעיל שומר גוף האדם ואולי יונית היא וכן נקרא הלבוש המגין על האדם כמו כובע שריון ומגפים:

313

שי״דמנטרומין [פורכט באר] (ב"ר פ' ויהי נח בן חמש מאות שנה) זמזומים א"ר יוסי מנטרומין מגיסטי מלחמה פי' טרמין בלשון יוני ורומי חרדים א"כ מנטרמין מחרידים ומטילים אימה:

314

שי״המנין [ווא הער] בגמ' מלה מורכבת מן אין וכן מק כמו מן אן וכן מנלן כמו מן הא לן:

315

שי״ומניק [קעטטע] (בילמדנו והכהן הגדול מאחיו) הכרוז לפניו והמונייק בידו אמר לו אילו זכותה היה המונייק הזה שלך (א"ב פי' בלשון יוני שרשרת והוא של זהב כי כירונמיק כבל של ברזל לאסור את הידים עיין שם):

316

שי״זמנך [האלז באנד]. תרגום רביד הזהב מניכא דדהבא:

317

שי״חמנמכוס [אלליין שטרייטער] (בילמדנו ויקרא יעקב אל בניו) למה לא קרא עשו לבניו שאין מנמכוס עושה דייתיקי שכן עשאו אביו מנמכיס שנא' ועל חרבך תחיה לשון יון מונו יחיד מכוס לוחם:

318

שי״טמנמנמי [פאהרשטעהר] הוא דתן ואבירם קרואי העדה תרגום מנמנמי כנישתא (א"ב פי' בלשון יון פרנסים):

319

ש״כמנומר [געפלעקילט] (סוכה לה). מנומר ופסול. (גיטין נד) אבל דכוליה ספר לא משום דמיחזי כמנומר. (ב"ק קיט). אבל לוקחין מהן בגד מנומר פי' נקודות:

320

שכ״אמנון [שטארק] (סוכה נה). שכן באט ב"ח קורין לסהדה מנון כבר פירשנו באט ב"ח. (ב"ר פ" כג) הלא אם תטיב שאת א"ר אבין כל מי שמפנק את יצרו בנערותו סופו להיות מנון עליו בזקנותו (א"ב פי' בלשון יוני חזקה כח ואיום):

321

שכ״במנן [וואהער] תרגום אי מזה אתה מנן את מלה מורכבת מן אן:

322

שכ״גמנוני [פיש לאגער] (שבת קי). ניתי מוניני דקמצי פי' ציר של ארבה ניתי מוניני דנקירי פי' שאין בצור שום ארבה כלומר מנוקרים. (סנהד' מח) ויואב יחיה את שער העיר א"ר יהודה אפילו מוניני וצחנתא טעים ופריס להו (ע"ז כט) חלא לסיבורי ומנוני לתעניתא פירוש מוניני ציר של דגים קטנים טעים ופריש להו כלומר כל שהיה אוכל דבר מועט היה מחלק יואב לעניים שהיה חסיד גמור:

323

שכ״דמנעל [וואל שטרימפפע] (בסוף כלאים) ומנעלות הפינון ומנעל של זרד פי' במקומם (ירושלמי) מנעל של זרב אית אתרא דזרבין עמרא מלגיו כהדא דרב עקיבא:

324

שכ״המנעל [ריגעל שלאס] (יבמות קב) ברזל ונחשת מנעליך עיבר דדשא דארץ ישראל היא. (מ"ק פ"א) המנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד (פ"ד דזבין) הקיש על הדלת ועל הנגר ועל המנעול (ב"ב סה) ת"ר המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול פירוש מסגר כמו ברזל ונחשת מנעליך ובלע"ז קלבדור"א:

325

שכ״ומנפא [פאכער] (כלים פי"ו) המדף של דבורים והמנפא (ב"מ פו) בתי הניפי לי במניפייך פירוש כלי המביא את הרוח מלשון ינופף ידו בלישנא דרבנן מרווחתא ובלשון ערבי מרוח ובלע"ז בי"טנלו:

326

שכ״זמנפול [אלליין האנדעל] (דמאי פ"ה) ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שקונה הפת מן הפלטר ומוכרו לאחרים ובלשון יון קורין מנפולים (א"ב פי' בלשון יוני הקונה סחורה מסוחרים רבים למכרה הוא לבדו):

327

שכ״חמניקא [זויג אממע]. (ע"ז מג) אף דמות מניקא וסרפס מניקא על שם חוה שהניקה את העולם כולו (כלים פ"ט) מניקת לתוכה (ובפ' י"ד) עשה בראשו מניקת (ע"ז כח) עכו"ם שקדח במניקת פירוש הוא גשתא שפירש' ועוד שמה אדק אלא זו מזכוכית ומינקת יש מקנה ויש מכלי חרס:

328

שכ״טמנקטא [איין ארט ציהרינג] (שבת נט) ולא בקטלא (גמ') מא' קטלא מנקטא פארי פירוש לשון ארמי הוא והוא התכשיט המפורש בערך קטלא (א"ב עיין ערך פארי):

329

ש״למנשה [נאמע] (סנהדרין קב) מנשה שנשה יה:

330

של״אמנשתפא [פערקוילערן] (ב"מ כא) כריכות בר"ה הרי אלו שלו משום דמנשתפא פירוש מתגלגלין ועיקרו מן נשפת ברוחך כלומר הרוח מנשבת בהן ומתגלגלין.

331

של״במנת המלך כבר פירשנו בערך ארנונא.

332

של״גמנת [דעס וועגען] (ב"ב קעה) הנח לו ואני נותן לך פטור שלא על מנתו הלוהו פירוש רבי גרשם ז"ל שלא על מנתו של ערב הלוהו כלומר לא אמר לו ערב בשעת מתן מעות הלוהו על מנת שאני אפרע לך ויש ששונים ומפרשים אמונתו ממש.

333

של״דמנתא [מענטע איינע פלאנצע] (עוקצין פ"א) שרשי המניתא והפיגם פי' בלשון ישמעאל נענע בלע"ז מינתא ממש (ירושלמי בכלל גדול אמרו בשבת) ההן דגזו כסבר כרתין כרפס גרגר טרוקסמים וכשותין נענע חייב משום קוצר (א"ב וכן נקרא בלשון יוני ורומי).

334

של״המם [היילען] (שבת עז) כל שוקיינו מסו ומטללי בר ממיא דמסו ולא מטללי פי' מסו מתרפאין:

335

של״ומס [ווייך ווערען]. (בריש מעשרות) הרימונים משימסו (ירושלמי) רבי זעירא בשם רבי יסא משיתמעך האוכל תחת ידיו נראה שהוא מלשון וחם השמש ונמס. ועוד פירוש משיכנסו מחצה ר' יונה בעי דילמא מן דרבנן דאגדתא הוא שמע לה אחינו המסו את לבבנו פלגון לבבינו (א"ה ת"א פייגון) ונראה שהוא לשון לעז חצי מיסו ומצינו במגלת איכה קפץ במיסון דחנותא (ובריש ילמדנו) אמר לרקיע בא ועמוד באמצע במיסון (א"ב פ' בלשון יוני תוך ואמצע).

336

של״זמסא [שויפעל] (תענית כה). אמרה להם פלניתא אייתי מסא דחרוכא ריפתיך תנא אף היא להביא מרדא נכנסה. (בכורות כז). ואי ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא ושדי ליה בתנורא פירוש מסא היינו מרדא שרודה את הפת מן התנור:

337

של״חמסא [גערעכטץ] (בריש וידבר בילמדנו) כותב על גבי הסגמוס כמה מיסא יש פי' בלע"ז קורין לתבשיל מיסא (א"ב פירוש בלשון רומי מיני תבשילים שונים).

338

של״טמסאסא [אקסען שטאכעל] (בריש פסקות מהו מלמדך להועיל) מסקר לך כגון הדין מסאסא מסקר להדין פרתא פי' מלמד שמנהיג את הפרה:

339

ש״ממסבלין [קראנץ] (ב"ב עד). במסובלי דתומי פי' מחרוזות של שומין שאין נותנין בכלי.

340

שמ״אמסובין [גרויסע מעננער] (בריש פיסקא דרני עקרה) עיקר מסובין של לאה היו אלא שהן עושין רחל עיקר פי' הגדולים:

341

שמ״במסו [לאב וואס מען מאכט כעז] (ב"ר פ' יהי רקיע). כיון שירד לתוכו טיפה אחת של מסו מיד הוא קופה פי' בלשון יוני טמיסו קיבה המעמדת את החלב עיין ערך מסס:

342

שמ״גמסוי [קיקין] (כתובות ס). הוה קא מסוי ליה לאפה (א"ב פי' רש"י מביט):

343

שמ״דמסחף [שפיז]. וכידון נחשת תרגום מסחפא דנחש:

344

שמ״המסחתא [פלייש באנק] (ב"ק כג). תא תיב חמסחתא וקביל זוזך (שבועות מב). אחורי יהבת לי ואתית יהבית אמסחתא וקבילת זוזי (חולין קלג). הני מילי היכי דלא קבע מסחת' פי' השלחן שמוכרין עליה הבשר פ"א טורטני במאזנים ישאו יחד תרגומו במסחתא יעלון כחדא:

345

שמ״ומסטיכי [איין ארט גומע] (ב"ר פ' וירא יעקב כי יש שבר) נכאת שעוה ולוט מסטיכי פי' בלשון יון רומי וישמעאל מין שרף הנוטף ממין עץ ויש לו תועלת ברפואה ויש נוסחאות כתוב בהם מצטיכא:

346

שמ״זמסטר [געהיימליכקייט] (בבראשית רבה פ' נ"א). כי משחיתים אנחנו (ובריש ויצא יעקב) מלאכי השרת על ידי שגילו מסטירין של הקב"ה פי' עניין סתר (בויקרא רבה ויצא בן אשה ישראלית) ויטמנהו בחול במסטורין של בני ישראל קברו הה"ד והיה מספר בני ישראל כחול הים (א"ב פי' בלשון יוני ורומי סוד וסתר):

347

שמ״חמסטור [אויס פארשער] (ב"ר ויבאו שני המלאכים סדמה) חמשה ראשי דיינים היו בסדום קץ שקר ורב שקר ורב מסטורין פירוש בלשון יוני חוקר:

348

שמ״טמסטרני עיין ערך מגסטרן:

349

ש״נמסיא [לאנדס נאהמע] (יומא י): משך זו מוסיא וכן ת"י ומשך ותירס:

350

שנ״אמסך מוסך בולוס אננקי בערך אננקי ובערך בולוס (כלים פכ"ח) בנפש המסכת ובשתי העומד (אהלות פ"ח). מסכת הפרוס' פי' מסכת שלפני האשה כשאורג לעולם פרוס לפניה:

351

שנ״במסך [לעהר זאטץ] ואפילו במסכתא דכלה כבר פי' בערך כלה. (ב"מ כג). בהני ג' מילי משנו רבנן במיליהו במסכתא בפוריא ובאושפיזא מסכתא שקראה ואמר איני יודע כי לא קראתיה לא מחזקינ' ליה בשקרי דעביד כרבנן דאמר למד לשונך לומר איני יודע וכן אם יאמר לא שימשתי מטתי וכן אם שינה האורח שכבדו בעל הבית מפני כי פחד שלא ירגישו בני אדם וילכו לביתו כדכתיב מברך רעהו בקול גדול וכו' (עיין מסכת):

352

שנ״גמסך [מישען] (ע"ז כח). בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן יין נסך שמסכו עכו"ם מהו א"ל אימא מזגו אנא כדכתיב קאמינא מסכה יינה אמר ליה לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.

353

שנ״דמסכן [געפעהרליכער] (ירושלמי בפ' התקבלי גט) מה בין חולה למסוכן חולה בדרך ארץ מסוכן שקפץ עליו החולי (סוטה יא). ערי מסכנות רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן כלומר פעמים נופל הוא מן הבנין ומת ופעמים נופל הבנין על האנשים והורגן. וחד אמר שממסכנות את בעליהן דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן:

354

שנ״המסכן [ארמער] (בילמדנו מה טובו אהליך יעקב) וחכמת המסכן בזויה וכי כל החכמים עשירים הם שנשמעים דבריהן שגוזרין גזירה על הצבור והן מקיימין אלא זהו שמסכן מדברי תורה שמלמד לאחרים והוא אינו מקיים לפיכך דבריו אינן נשמעין:

355

שנ״ומסכין עיין ערך מסקין כי כן גרס בעל הערוך:

356

שנ״זמסכסכת [זעגע ארטיג] (חולין יז). מסכסכת מצד אחד (א"ב מלשון וסכסכתי מצרים לשון בלבול. וכן היא הפגימה שהיא מצד אחד מקלקלת הנוגע בה כי מצד האחר אינו מרגישה).

357

שנ״חמסכתא [לעהר זאץ] (תענית מט קדושין נג). אלא כל ששואלין דבר בתלמודו ואומרו ואפילו במסכת כלה פי' מסכת שמועה מלשון הסכת ושמע ישראל כי דברי תורה שבעל פה היו מקובלים משמועה אל שמועה וזה ענין שמעתא (עירובין נג). דוד גלי מסכתא שאול לא גלי מסכתא פירוש אומר שמועות ומורה הוראות:

358

שנ״טמסמא עיין ערך אבן מסמא).

359

ש״סמסמס [איינע מינצע] (קדושין יב) ובית הלל אומרים בפרוטה מסימס שני קונדריקין פי' מטבעות הן (א"ב נקרא בלשון רומי סמיסיס):

360

שס״אמסמס כלי מסימס כבר פי' בערך אכסלגוס:

361

שס״במסמס [שטערקען] (יבמות סב) דידיה ממסמסא ליה בחלב. ובבצים. (ב"ר פ' סג). מהו ותאמר לה המילדת אל תיראי אמר לו כך ממסמסין נפשה של חיה אומר לה בשעת הלידה אל תיראי כי בן זכר ילדת:

362

שס״גמסמס [צוזאממען דריקען]. (חולין ד). ודלמא סימנא הוה ליה בגויה אמר רב משרשיא דמסמסי ליה מסמוסי פי' מלכלכו שלא ישאר בו סימן. (שם כח). ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לביני קני אתא כי ממסמס קיעיה דמא נתמסמס הבשר רואין אותו כאלו אינו היכי דמי נתמסמס כל שהרופא גורדו מעמידו על בשר חי. (שם עה). הומרך פסול נתמסמס פסול כבר פירשנו בערך מז. (נדה כד). איתמר המפלת שפניו מוסמסין. פי' שבשר פניו נימוק תחת העור. פ"א כגון כלי מתכות שנצרף:

363

שס״דמסמסתא [פארהויז] מהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה תרגומו ממסמסתא זעירתא ועד מסמסתא רבתא (א"ב מסמתא כתוב):

364

שס״המסמר [נאגעל] (שבת סז). ובמסמר הצלוב משום רפואה פי' שכן דרך מי שנתחייב לתלות ממיתין אותו תחילה ואח"כ פושטין אותו וקובעין לו מסמר בעץ ותולין אותו באותו מסמר. (כלים פי"ב). מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו טמא והעשוי לשמירה טהור פי' אם המסמר עשוי כדי לפתוח בו את הדלת הרי הוא כלי ומקבל טומאה ואם שמו בדלת כדי לשמור המסמר שלא יאבד טהור עד שיצטרפנו מערבו עם כלי אחר ויהיה כלי. מסמר של שולחני שקובע בו הטבלות שלפניו כל זמן שמושיבה לפניו כדי שלא תפול (בריש טבול יום) מסמר שאחר הככר פי' בצק שיוצא מן הככר כמו מסמר ויש מפרש סימן הככר שעושין אחורי הלחם דומה למסמר:

365

שס״ומסון עיין ערך מס:

366

שס״זמסנא [שוחא] תרגום שרוך נעל ערקת מסנא:

367

שס״חמסס [רינדס דארם]. (חולין מב). המסס ובית הכוסות פי' אסטומכא לפי שמעכלת המאכל נקרא המסס כמו והיה כמסוס מסס ויש מפרשים הקיבה שבה המסו. (ב"ר פ"ד). לקערה שהיא מלאה חלב עד שלא נתן לתוכו מסו החלב רופף משנתן לתוכה מסו החלב קופה. הוא שאמר איוב הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני (א"ב פירוש הומסוס בלשון רומי אחד מן קרבי הבהמות המעלות גרה וכלל זה יעלה בידך כל הבהמות הטהורות יש להן שלשה כרסים ולריאה שלהן יש אונות גם לכבד שלהן יש אונות והכליות שלהם מחותכות לא כן הבהמות הטמאות כי כרס אחד להן והריאה וכן הכבד והכליות חתיכה אחת כל אחת מהם וכנגד השלשה כרסים שיש לבהמות הטהורות יש גם כרסים שלשה לעופות טהורות זפק וקרקבן וכרס אחר קטן גם לדגים הטהורים יש כרסים):

368

שס״טמסוסטלא [האלב זיילע] (מסכת שבועות דירושלמי פרק שבועות שתים) חמית משך דחווי עיבוד על תמניא מסוסטלא פי' בלשון יוני חצי עמוד:

369

ש״עמסיפם [דורך בראכען] (עירובין עב) אמר רב נחמן מחלוקת במסיפס וכו' (ב"ב ב) מאי לאו כותל לא במסיפס בעלמא (ע"ז סא) חצר שחלקו במסיפס טהרותיו טמאין פי' הגאון מסיפס כותל חלול שיש בו חלונות חלונות (א"ב פי' בלשון יוני דבר חלול באמצע):

370

שע״אמספוטמיא [ארטס נאמע] (ב"ר פ' מ"ה אל תירא אברם) אשר החזקתיך מקצות הארץ ממספוטמיא ומחברותיה (בפ' ס"א) אשר הלך חשכים ממספוטמיא ומחברותיה (א"ב פי' בלשון יוני ורומי ארם נהרים שהיא יושבת תוך שני נהרים מסו פי' תוך פוטמו נהר בל' יוני):

371

שע״במסק [אליווען לעזען] (נגעים פ"ב). האיש נראה כעודר וכמוסק פירוש המצורע כשבא להראות לכהן את נגעו מגביה ידו כמוסק זתים מגביה ידו עד שיראו שחיו והאשה כאורגת בעומדין פי' כאורגת המסכת העומד שדרכה להגביה יד הימנית ונראה שהיה כטווה בפשתן לשמאלית פי' הטווה בפשתן דרכה להגביה ידה שמאלית ומראה שחיה ולא יראנה הכהן וכאלו עניינין נראין בית הסתרים וכבר פי' מוסק בערך אר:

372

שע״גמסק [רויבען]. (ב"ק קיו): הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין (גמרא) מאן דתני מציקין לא משתבש דכתיב במצור ובמצוק ומאי דתני מסיקין לא משתבש דכתיב יירש הצלצל מתרגמינן יחסניניה סקאה:

373

שע״דמסק [איין ריכענדעס גווירץ] (ירושלמי בסוף כיצד מברכין) על הדין מוסקין מברך אשר נתן רית טוב בבשמים (א"ב פי' בלשון יון רומי וישמעאל מין שם בשם עיין ערך משק ובנוסחאות שלנו כתוב מוסכין):

374

שע״המסקיד [צו רעכט ווייזען] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים) ובראש פסקות מלמדו להועיל) מסקדנא לך כהדין מססא דמסקיד בתורתא פירש' בראש הפרק (א"ב יש נוסחאות כתוב בהם בדל"ת ויש ברי"ש ותרגום כי כאשר ייסר איש את בנו היכמה דמסקר גבר ית בריה):

375

שע״ומסר [זעגע] (שבת קכ"ג) חוץ ממסר הגדול וישם במגר' תרגומו ומסר יתהון במסרין.

376

שע״זמסר [איבערגעבען] (ב"ק ה כריתות ב) למעוטי מפגל ומסור פי' המוסר בשקר חברו לעכו"ם ונענש ממון על ידו או מסר ממון חברו לעכו"ם אם יש עדים חייב לשלם:

377

שע״חמסר [צוים] קפל עליה את המוסרה פי' אמר רבי חלבו אמר רב הונא הלוקח מוסרה מחברו קנה במציאה ובנכסי הגר לא קנה מאי טעמא אמר רבה בר אידי אסברה לי מאי לשון מוסרה כאדם שמוסר דבר לחברו והוא חבל שקשורה בו הבהמה ונמשכת ופעמים משליכין בקפול אותו חבל על הבהמה ואם עשה כן בפרה פסולה משום שנא' אשר לא עלה עליה עול מוסרה כגון פרומביא ושיר ואפשר כל בהמה בראוי לה:

378

שע״טמסרדי [אבגאטס נאמע] וטורייסקי מוהרקני ומירון. (ע"ז יא). שמות עבודה זרה של גוים הם (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מוטרדי).

379

ש״פמסרק [קאמם]. (כלים פ' יג. יבמות מג). והתנן מסרק של פשתן שניטלו שיניו פי' שמסרקין בו הפשתן. (בסוף טבול יום) מסרק של ראש פי' שמסרק בו אדם שער ראשו. (עוקצין פ"ב). רבי אליעזר אמר המסרק טהור פי' ראשו של רמון שממנו הנץ יש בו שינים ודומה למסרק ושלשה דברים יש בו ושם לכל אחד ואחד העמוד שבאמצע שמו פיטמא וסביב הפיטמא שמו שיער כדתנן רבי אליעזר אומר הנוגע בעמוד טמא בשיער ובמסרק טהור:

380

שפ״אמסרת [איבער ליפערונג] יש אם למסורת כבר פירשנו בערך אם:

381

שפ״במסרת [טיגעל פפאנע] תרגום ותקח את המשרת ית מסריתא:

382

שפ״גמסת [גענוג]. (ברכות נה) חלמא בישא מסיית עציבותיה. (א"ה נוסחא דידן מסתייה) די מחסורו תרגום במיסת חוסרניה. וכן בעברי מסת נדבת ידך:

383

שפ״דמסת [בייאטראג] (חגיגה ח) מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולי' הוא א"ר משרשיא דאמר קרא וישם המלך אחשורוש מס:

384

שפ״המסת (בב"ר בסוף אלה תולדות פ' ל"ט) לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית אחת ומצאה חומץ וכן ב' וכן ג' אמר האי מסתו דכולה בישא (א"ב משפו כתוב):

385

שפ״ומסותא [באד]. (ב"מ ו). ההיא מסותא דהוו מינצו עלה בי תרי. (שם מא). אמר רבי יוחנן מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא אובילנא מאניה לבי מסותא מסותא מסחותא ח' מובלע' והוא המרחץ:

386

שפ״זמסתק [צערבראכען פאס]. (ביצה לג). כי תניא ההיא במוסתק פי' קציעות מהודקין בתוך החבית. פ"א חבית רעועה דהוי כמו שנשברה מערב יו"ט:

387

שפ״חמסתורין עיין ערך מסטוורין:

388

שפ״טמע [מינצע]. (ב"מ מז). אסימון קונה את המטבע מעות ניתנות בסימן לבית המרחץ פי' מעות ידועות שרשום בהן שם בעליהן וכל עת שיכנס לבית המרחץ נותן לבלן אחת טהן כדי שידע כמה פעמים נכנס למרחץ ובאחרונה מוציא הבלן המעות הרעות ומחזירם לבעליהן ומקבל השכר. (קדושין יב). בית הלל אומרין בפרוטה שמעה כסף דינר מעה שני פונדיונין (בכורות יג). דבר תורה מעות קונות. (חגיגה ו'). בית הלל אומרין הראיה מעה כסף אלו מעות של כסף יפות (א"ב עיין ערך אסימון ומעה שם כללי ושם פרטי וכן דינר וכן טבוע):

389

ש״צמע [דאס אייננערע] (עדיות ב') מעי אבטיח וקניבת ירק. פי' הוא הפנימי שלו: (תענית י'). קסבר משום מעיינא פי' שאם אוכל הרבה מתכבד במעיות ואין יכול לילך. פי' אחר אם יאכל הרבה יקחהו שלשול ויבא להתאחר מן השיירא. (א"ב נקרא חולי השלשול מעיין בלשון חז"ל וזה אמרם ברדס אין מזכירין ואין מבקרין אותו מאי טעמא מפני שהוא כמעיין הנובע עיין ערך ברדס):

390

שצ״אמע [פאדען] (ויקרא רבה פ' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם) האשה זו טווה מעה אחת דקה מעה אחת עבה פי' לפי הענין חוט ומטוה:

391

שצ״במעבר [בריק]: (חולין צ"ה) רב בדיק במעברתא פי' היה מנחש אם ימצא בשפת הנהר מעברתא שהיא כגון בוצית ודוגית שהן ספינות קטנות שעוברין בהן בני אדם בנהר ונקראות מעברות אם יעבירוהו מיד ואין צריך להמתין ידע שמצליח (מנחות ל"ה) אמר אביי הא מעברתא דתפילי הלכה למשה מסיני פי' מעברתא דתפילי היא תיתורא וכן גשריא נקראין מעברתא ונקראין תיתורא בתפילין הוא מקום שמכניסין בו הרצועה ונקרא מעברתא דתפילין:

392

שצ״גמעברתא [געטיילטע בארד]: (סנהד' ק) דאית ליה מעברתא בדקניה פי' היכירא בזקנו כגון שחור ולבן כולי עלמא לא יכלי ליה דהוי ערום גדול (א"ב יפה פי' רש"י שזקנו מפוצל ומחולק ויש בין שני שבולות כמין מעבר ובעלי חכמת הפרצוף הסכימו שזה סימן לערום):

393

שצ״דמעגל [וואלצע] (מ"ק יא) ומעגילין אותו במעגילה (מכות ז) היה מעגל במעגלה פי' עץ עגול כבד ארוך כשתי אמות משאוי אדם ומעגילין אותו על הטיט או על הסיד שבעליה להשוות הסדקין:

394

שצ״המעד [פייערטאג] (פסחים י) לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד פי' ר' יהודה סבר אם לא בדק באור י"ד יבדוק בשחרית ואם לא בדק בשחרית יבדוק בשעת הביעור אבל מכאן ואילך לא יבדוק ורבנן סברי אם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד וישבות מפני שהוא אסור בהנאה ואם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד שחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ובהא פליגי דרבי יהודה סבר לאחר הביעור לא יבדוק גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה ורבנן סברי לא גזרינן הוא מחזר עליו לשורפו לא מיכל קא אכיל מיניה והא דתנן בסיפא מה שמשייר יניחנו בצנעה לא אהדר אתוך המועד ולאחר המועד שהוא תוך הפסח ולאחר הפסח אלא סליקא ליה פלוגתא דרבי יהודה וחכמים והדר' לה מימרא לסתם מתניתין דאור י"ד וקתני מה שמשייר אחר שבדק באור י"ד יניחנו בצנעה ודבר זה אפשר כגון שהיה במדינת הים וחזר בתוך המועד או לאחר המועד (ירושלמי) שעת הביעור שעה ה':

395

שצ״ומעדן [בונדען] (כלים פ"ב) וכן המתיר ראשי מעדני' טהורה פי' מנהג עושי מחצלאות כשמשלימין המחצלת נשאר כמין מלל וגודלין אותו בכל שתי טפחים גדול אחד וקושרו שלא יסתר האורג ואם ניתר עומד לסתירה ונתבטל תורת כלי וטהורה וכבר פירשנו למעלה בערך מדן.

396

שצ״זמעדר [גארטין שויפיל] (שם) המעדר והמזרה והמגוב איכא דאמרי המעבר איכא דאמרי המעדר פי' מן וכל ההרים אשר במעדר יעדרון והוא כמו רחת אלא שהרחת רחב בפה וזה שינים שינים כדי להעביר התבן ממקום למקום. ודומה ליד של בני אדם כדתנן שניטלה אחת משיני' וזה צורתו:

397

שצ״חמעוי [אטעהמאן] (שבת קלד) האי ינוקא דלא מעוי פי' שאין מוציא הבל מחוטמו (א"ב פי' בלשון יוני פועל הנושף ושואף רוח):

398

שצ״טמעזב [געסטריך] (ב"מ קיז) התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה (גמרא) מאי מעזיבה רבי יוסי ברבי חנינא אמר קנים וסנאין וטינא (וסטיני כתוב) ר"ל אמר ליחאי. ולא פליגי מר כי אתריה מנהגם לשום על הקורות קנים וקוצים וחרסי' וצרורות ושמו מליטה בלשון ארמית מן וטמנתם במלט במלבן. ושמו מעזובו מן ויעזבו את ירושלים ובאתריה דמר משימין לוחות על הקורות ונקראין מעזיבה (ב"ב כ) צריך שיהא תחת מעזיבה שלשה טפחים:

399

ת׳מעט [וועניג] (יבמות קיט נדה לט) קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין מאי טעמא אין מיבמין קטן שמא ימצא סריס. קטנה שמא תמצא אילונית דאזיל בתר מיעוטא:

400

ת״אמעטן [קופע] (מעשרות פ"ד) הנוטל זיתים מן המעטן (בפ' איזהו. ב"מ עד) על המעטן של זתים פי' כלי שנותנין בו זיתים מלשון עטיניו מלאו חלב:

401

ת״במעין [קוועללע] (בב"ר וישלח יעקב) מעין נרפש ומקור משחת כשם שאי אפשר למעין להרפש ולמקור להשחת כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע:

402

ת״גמעך [צעדריקען] (נדה מז) צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף וכו' כבר פירשנו בערך גב. מעוך וכתות כבר פירשנו בערך גד (יבמות לד) תמר באצבעה מעכה באותו מקום והוציאה בתוליה (פסחים סד) ונתמעך שם זקן אחד והיו קורין אותו פסח מעוכין:

403

ת״דמעוכא [איין ארט ציהרונג] תרגום ירושלמי בפסוק ונקרב את קרבן יי ומעוכא מבית חדיהון כמו מחוך עיין שם:

404

ת״המעל [פערזינדיגען]. (מעילה ב) קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן פירוש אע"פ שדינן לישחט בצפון ושינה ושחט בדרום לא יצאו מקדושתן ומי שנהנה מהן בשוה פרוטה חייב להביא קרבן מעילה אשם בכסף שקלים.

405

ת״ומעל (יבמות קב) שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה פירוש חליצה ורקיקה שני דברים המתירין את היבמה מעלין זה בלא זה שאם רקקה ולא חלצה נפסלה על האחין (פסחים יג) ועוד א"ר יהודה שני דברים המתירים מעלין זה בלא זה פי' שחיטה וזריקה שמתירין חלבים למזבח והבשר לאכילה מעלין זה בלא זה כלומר מקדש האחד בלא חבירו והנהנה ממנו נהנה מן ההקדש שחייב קרבן מעילה:

406

ת״זמעל [פעראורזאכען]. (סנהדרין כו) אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה פירוש מחשבה שאדם מחשב מכל דבר מועלת לבטל תורתו אפילו אם מחשב כל זה אני שונה היום שנאמר מפר מחשבות ערומים:

407

ת״חמעל [אויף ברענגען] (ע"ז כט) א"ר חנינא מעלין אזנים בשבת פי' גידין ס"א אונקלי המחוברין באזן וכשסורחין למטה ומשתנין ממקומן אדם מצטער ומי שבקי להעלותן מעלה אותן אפילו בשבת מפני הסכנה (א"ב העיקר עלה):

408

ת״טמעל [פאהרטהייל] (יומא מד) בגמ' שחטן וקיבל דמו במזרק מעלות דאורייתא והכי גמירי לה פי' כגון עשר קדושות ששנינו (בריש כלים) וקדושת כל אחת יש לה מעלה מן האחרת ומעלת ההיכל זולתי מעלת בין האולם ולמזבח מעלה עשן פירוש בערך עשן:

409

ת״ימעלל [בלעסע] כי ערות הארץ באתם תרגומו מעללי ארעא (א"ב אין בנוסחאות תרגום זה):

410

תי״אמעון [הייליג טוהם] (ב"ב קסו כריתות ה) המעון הזה לא אלין הלילה פי' נשבע שבועה במקדש:

411

תי״במענה [יאך] (אהלות פי"ז) חצי מענה (א"ב לשון מקרא זה כבחצי מענה צמד שדה):

412

תי״גמעס [איין מעהל קאך] (ירושלמי בפרק קמא דחלה) איזהו המעסה הנותן חמין לתוך הקמח חליטה קמח לתוך חמין וכבר פירשנו בערך חלט:

413

תי״דמעפרת [קאפף טוך]. (כלים פכ"ט) הפונדא והמעפרת והפרגוד. (שבת ט) משינית מעפורת של ספרים בין ברכיו (חולין קכד) אפילו שייר בה כדי מעפורת. (בריש ויקרא רבה) אדני זקן מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו אמר לו שאותה לבשתי ביום שנתמניתי זקן. ויתחפש באפר תרגומו וכריך במעפורא פי' בגד צמר שמתעטפין בו בארץ פלשתים וי"א סודר שמעטף ראשו וכשמגלח מניחו על ברכיו שיפול שם שערו. ובעלי מקרא מפרשין אפר ממיני עסויות הוא מה שמכסים הראש עם הפנים והכל מכוסה זולתי העינים לבדהן:

414

תי״המעצד [היביל] (שבת קב) המכה בפטיש ובמעצד (ב"ק קיט) מה שחרש מוציא במעצד והנפסל במגירה (ערכין כג) ונותנים לו שני מעצדין ושני מגורות פי' מעצד קופיץ קטן ומשוה בו הנסרים וקוצן בו חתיכות קטנות מעשה ידי חרש במעצד:

415

תי״ומעצרתא [קעלטער] (עירובין ס). רמי ליה רב ברונא לרב יהודה במעצרתא דבי רב חנינא יקב תרגומו מעצרתא:

416

תי״זמעקה [גאטיר צו איין דאך] (מ"ק יא) ועושה מעקה לגג ולמרפסת:

417

תי״חמערוך [וואלגער האלץ] (כלים פט"ו) וכן המערוך טמא פי' עץ ארכו כאמה ומרדדין בו הרקיחין ושמו בלע"ז ספלנטור"ו:

418

תי״טמעש [טהאט] (יבמות ע) מעשים כרותים בדבר העבד פי' מעשים מחוסר מעשה בגופו שנא' ונמלתם את בשר ערלתכם. כרת וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה. בדבר מצות מילה קודם דיבור מתן תורה מאברהם העברי מילת זכריו ועבדיו מעכבת זה פירוש הסימן:

419

ת״כמעשר [דער צעהנטע] (תרומה פ"ב) בן לוי שהיה לו מעשר טבל פי' בערך טבל:

420

תכ״אמפה [האנדטאך סערוועט] (ברכות נא) מקנח ידיו במפה פי' בלשון לע"ז הוא מפה ממש ובתלמוד פורס מפה ומקדש (א"ב פי' בלשון רומי המטפחת שפורסים על השלחן וגם המטפחת אשר בו מקנחים הידים):

421

תכ״במפגיע [איין קליינע טהיר וואס ראשט איבער דעם לייב] (שבת עז) אימת מפגיע על ארי פי' חיה קטנה שהיא מהלכת בין רגלי הארי וצועקת בקול גדול וכששומע הארי את קולה מתפחד:

422

תכ״גמפוחה [וואססער לאעגעל] (חגיגה י) למפוחא דמלי זיקא פי' נוד מלא רוח:

423

תכ״דמפלס [שטארק] (ביצה כד) עכו"ם שהביא דגים מפולמים (חגיגה יב) בוהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום (זבחים נד) מביא חלקי אבנים מפולמות גדולות וקטנות פי' בריאים לחים וחזקים (א"ב תרגום אבל חשך וצלמות מפלמין דמתמן נפק חשוך):

424

תכ״המפלצת [מענליכקייט] (ע"ז מד) מאי מפלצתה א"ר יהודה מפליא ליצנותא תני רב יוסף כמין זכרות עשתה לו והיתה נבעלת לו בכל יום:

425

תכ״ומפלוש [אויסגעריפענער] (ב"ר פ' ע"ה אל תירא אברם) מאציליה קראתיך ממפולשים שבה זימנתיך (א"ב פי' ממפורסמים ועיקר מלה זו בערך פלש ע"ש):

426

תכ״זמפיס [אב רייבען] (שבת ג') המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה וכו' (פסחים קז) בליליא צעריה אמר מיסרן ומפיס פי' מסיר הדעת כמו המסית שבא בדברים רכים הוא מתוק ומפתה בני אדם לשתותו ואח"כ מצערו מלשון המפיס מורסא (מפייס כתוב):

427

תכ״חמפיס [לאאז] (שבת כג). שמואל חש ביה אמר רבש"ע מי מפיס. (שם כד) אבל מי מפיס שזו ליבש וזו לחלב פי' מי מבחין (א"ב לשון פייס שהוא גורל):

428

תכ״טמפיס [איין הויפשטאט אין עגיפטען] נשאו שרי נוף תרגומו טעו אנשי מפיס (א"ב כן נקרא בלשון יוני ורומי ממפיס):

429

ת״למפס [פעראומהייליגען] יתה מתקטלא תרגום מחלליה מות יומת זה מערך פס (א"ב בנוס' כתוב דיפסנה אתקטלא אתקטל):

430

תל״אמפץ [מאטטע, דעקקע] (מעילה יח) העור והמפץ מצטרפין זה עם זה פי' כמין מחצלת עשויה מן חילף ומן כיוצא בה מפצי ביומי תשרי כבר פירשנו בערך כף:

431

תל״במפרכתא כבר פירשנו בערך ממל:

432

תל״גמפריס [געטהיילט צערפאללען] (ב"ר פ' כ"ג) ויצא קין יצא כמפריס כמרמה בוראו (בסוף פ' עח) וישכם לבן א"ר איבו דויים וכפויים ולא היו מפריסים אלא בפה (א"ב אולי פי' כמפריס הוא כמחלק כי פרס הוא חלק ובערך פרן גרס בעל הערוך מפרינים אלא בפה ופי' מפייסים):

433

תל״דמפרקת [געניק] פי' עצם של צואר כדכתיב ותשבר מפרקתו:

434

תל״המפת [וואנדער אוסצייכונג] (חולין קג) אמר ליה מופת הדור כלומר אדם חשוב:

435

תל״ומפתח של ארכובה כבר פירשנו בערך ארכובה:

436

תל״זמץ [אויסדרוקין, אויסזויגען] למצות מדותי כבר פי' בערך חב (שבת קלג). מולין ופורעין ומוצצין (כתובות ס) בני מציצי עיינא פי' קטני עיני (פרה פ"ט). כל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת. (בריש מקואות) למעלה מהן מי תמציות שלא פסקו מפורש בתוספתא אלו הן מי תמציות כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין כלומר שיתמצו המים ומבצבצים ומבעבעים כדאמרינן לענין טריפות אי מבצבצה טריפה:

437

תל״חמצביתא [וועבער פאדען] (שבת קה). בנירים ובקירוס (גמרא) מאי בקירוס אמר רבי יהודה מצוביתא (סוכה כט). וקא מבלבל מצוביתא פירשנו בערך קירוס:

438

תל״טמצג [וויין צווייג] תרגום ירושלמי שלשה שריגים תלתא מצוגיא:

439

ת״ממצה [הויט לעדער] חיפא דיפתרא כבר פירשנו בערך חפה:

440

תמ״אמצה [אונגעזייערט בראד] (פסחים קטז). מצה צריך להגביהה פירוש וכשאומר מצה זו שאנו אוכלין על שום מה וכן מרור צריך להגביהו כשאומר מרור זה אבל בשר לא. (יבמות מ) (בסיפרא בריש צו) מצות תאכל מצוה:

441

תמ״במצה [איינע פלאנצע] (כלים פ"ט) מגופת החבית שניקבה שיעורה מלא מוצה שנייה של שיפון פי' קשר שני של קנה שהוא דק ואינו עבה כראשון פ"א הקש שעל גבי שיפון שדומה לירק ובתלמוד מוזא כדגרסינן (קדושין נב) מוזא דירקא והוא פסולת של ירק ועיקר הדבר פירושו וכל חסדו כציץ השדה כמוצא דחקלא:

442

תמ״גמצוה [בעפעהל] (כתובות ע). מצוה לקיים דברי המת פי' אסיקנא בסוף הלכה אלא גדולה מן הארוסין איכא בינייהו דבקטנה דברי הכל בין מן הארוסין בין מן הנשואין יעשה מה שהושלש בידו בגדולה מן הנשואין דברי הכל הרשות בידה בגדולה מן הארוסין ר"מ סבר מצוה לקיים דברי המת זה עיקרו (כתובות פד). מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן:

443

תמ״דמצוי [צו פינדען זיין, שרייען] (חולין נג) הוא מצוי ואנהו קא מקרקרן (א"ה לפנינו הנוסחא שתיק). (ב"מ כד). לא אמרן אלא דלא מצויין אבל מצויין לית לן בה (ב"ר פ' ס"ו). הקול קול יעקב בזמן שיעקב מצויין בבתי כנסיות אין ידים לעשו. ס"א מצפצף (בויקרא רבה זאת תהיה) אינין ציפריא מציצין. ס"א קלנין:

444

תמ״המצטרא [לעפעל] (בויקרא רבה אל תונו ריש פ' מות וחיים) תרגום עקילס מצטרא מכירין פי' לשון יון תרויד מצטרא סכין מכירין:

445

תמ״ומצטרו [צערברעכען צערשפרינגען] (שבת קנד). מצטרו זיקי פי' הנודות מתבקעין כדכתיב וילכו ויצטיירו:

446

תמ״זמצל [גאבל] תרגום ולשלש קלשון ולמצלת קצדיא פי' כמו משליתא שהוא תרגום מזלג:

447

תמ״חמצולה [טיפע] חולסית ומצולה פי' בערך חלס. (ברכות ט) כמצולה שאין בה דגים. פירוש במקום שהמים עמוקים שאין הדגים מצויין שם דלא רבו בלא קרקע כמצודה שאין בה דגן פי' כקריה זו לברות שם שאין שם דגן כלומר כך לא הניחו שם שום ממון ויש מפרשים כרשת בלא דגים:

448

תמ״טמצליף [אויף העבען איין ארונטער לאססען]. (יומא טו זבחים נג) אחת למעלה ושבע למטה כמצליף (גמרא) מאי כמצליף מחוי ר' יהודה כמנגדא פי' המכה שמרים ידו ואינו מכה עד שיוריד. (ירושלמי) כמצליף כמטבריר פירוש שמטה ידו עד טיבורו:

449

ת״נמצע [לאגער. פאלסטער] (ב"ב נג) הציע מצעות בנכסי הגר קנה פי' היינו כר (א"ב מקרא זה קצר המצע):

450

תנ״אמצע [מיטטע] תרגום בתוך המים במציעות מיא:

451

תנ״במצף [אויסגיססען] (נדה יט) מבקעת בית הכרם מצף מים פי' שופך מים:

452

תנ״גמציק [בעדרענגער. טיראן] (פסחים ט) מעשה בשפחתו של מציק א' ברימון פי' אנס (לשון חמת המציק):

453

תנ״דמצר [קליינע ברייקקע] (ביצה ז) ואי איכא מצרא עברא (קדושין פא). נקט במצרא וקא עבר במערבא והוא דליכה גשרא והוא דליכא גמלא והוא דליכא מצרא אחדית ידי אמיצרא פי' גשר של נסר קטן מגמלא. (א"ה לפנינו הנוסחא אנחת ידי).

454

תנ״המצר [אויסשטרעקען] (ב"ב ה ע"ז עא) אמצירי קא ממצרנא פי' כדכתיב ויזורר הנער והוא פשוט עצמות ואם הם הגגות משוות זו לזו יכול למימר ליה הכי. אבל אם יש ביניהן מעקה גבוה אפי' עשרה טפחים אין יכול לומר כך אלא נתפש עליו כגנב:

455

תנ״ומצר [פרעסססן] מצרא זיירא כבר פירשנו בערך זר:

456

תנ״זמצר [געפלעכטען אויס רייזערן] (סוטה ט) מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה (שם יד) היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית. פי' חבל עשוי מנצרים של אילן וכן הכפיפה:

457

תנ״חמצר [שטעג] (ב"ב נה) המצר והחצר פי' מצר כגון משעול הכרמים שעוברין בו בני אדם הולכין ושבין משדה לשדה:

458

תנ״טמצורע [אויס זעציגער] (סוטה טז) כדתניא בא לו להקיף את המצורע מעביר תער על כל בשרו:

459

ת״סמק [צערפליעסען פערפוילען] (בכורים פ"א) הפריש בכורים נימוקו נבוזו (נדה סט) עד שימוק הבשר פי' עד שימס הבשר (שבת סב) תחת בושם מק מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים (שם צ) מקק מטפחות פי' תולעת שמתליעין הספרים והמטפחות:

460

תס״אמק [ניאסען] ויזורר הנער תרגום אתמקק רביא:

461

תס״במק [פאנטאפפעל] (גיטין סט) במוקיה קא אתי (יבמות קב) במוק ובסמיכת הרגלים פי' אלמיק בלשון ישמעאל ועץ למטה ובלע"ז פיינו"לי:

462

תס״גמק [שייטעל פון דיא געהירען] (סנהדרין צה) א"ל עלם הב לי פילכאי פתקית בריש מוקיה ומחייה ברישיה וקטליה (א"ב כמו מוקדיה שהוא תרגום קדקדו ונבלעה אות דל"ת):

463

תס״דמקב [שפיטץ האממער] (כלים פכ"ט) יד מקבת של סאתים ששה יד מקבת של מפתחי אבנים טפח פירוש כמו ותשם את המקבת. מפתחי אברים כמו פתוחי חותם (בכורות מג) המקבן ושראשו שקוע (גמרא) מקבן אמר רבה בר רב שילא דדמי רישיה למקבא פירוש שבולט הפדחות הרבה לחוץ וכן העורף מאחריו ולצדדיו שוה ראשו ודומה לפטיש שיוצא לפניו ומאחריו דהיינו מקבת. (פרה פרק ג') רבי ישמעאל אמר במקבות היתה נעשית:

464

תס״המקד [שייטעל פון דיא געהירען] תרגום מכף רגלו ועד קדקדו מפרסת רגליה ועד מוקדיה:

465

תס״ומקדון [מאצעדאנען] (יומא י) מדי זו מקדוניא וכן תרגום ירושלמי (ב"ר פ' לח) יון מקדוניא (א"ב שם מדינה בלשון יוני ורומיי אשר בה מלך אלכסנדרוס וממנה יצא וכבש הפרסיים):

466

תס״זמקדקדין תרגום ירושלמי כדודים:

467

תס״חמקטור [אובערקלייד] (ע"ז נח) אתא לקמיה דרב יוחנן אמר ליה אדמקטורך עלך זיל הדר (שבת קיט) ואלו הן י"ח כלים מקטורין ואונקלי פירוש כמו מעיל ובלשון ישמעאל בר"נוס שיש לו בית ראש ועוטף בו הלובשו ויש בו לולאות וקרסים שמחברין והוא כמו מלבוש:

468

תס״טמוקי [בעשטאנד] בלשון תלמוד כמו מוקים עיין ערך קאי וערך תיקו:

469

ת״עמקיון [שפאז מאכער] (ע"ז יז) (א"ב פירוש בלשון יוני לץ הצוחק בפני ההמון):

470

תע״אמקל [שטעקען] מקל הלבשיים כבר פי' בערך בלש (כלים פי"ז) מקל שיש לו בית קיבול מזוזה ומרגלית הרי אלו טמאין פי' אם יש בו עובי כדי לעשות נרתק למזוזה או למרגלית (שבת סו) מקל של זקנים טהורה פי' דרך הזקנים שאין יכולין להלך בלא מקל כדאמרינן טבן תרתי מתלת טהורה מכלום שפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה לתרוצי סוגיא פי' לתקן הילוכו עביד:

471

תע״במקולין [פליישבאנק] (מנחות נט) אמר לו חזור לאחוריך ראה שחותכין בשרו במקולין (חולין צה) ואחת שאין שוקלין בשר המת במקולין (ב"ר פ' פ"ז ויוסף הורד מצרימה) לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת. פי' בלשון רומיי קורין מקולין לבית המטבחים ובלע"ז מקי"לו:

472

תע״גמקלס [בעוואפענט] (פסחים עד) תניא ר' ישמעאל קורהו תוך בר רבי טרפון קורהו גדי מקולס פי' תולין חוצה לו כדרך שתולה אדם המגן כלומר מזויין. וכובע נחשת תרגומו וקולסא דנחש:

473

תע״דמקום [ארט]. (ב"ר פ' סט) ויפגע במקום אמר רב הונא משום רב אמי למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום שהוא מקומו של עולמו א"ר יוסי ברבי חלפתא אין אנו יודעין אם הקב"ה מקום עולמו או אם עולמו מקומו ממה דכתיב הנה מקום אתי הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו (בילמדנו) הנה מקום אתי אמר רבי יוסי בר חלפתא הנה אנכי במקום הזה לא נאמר אלא הנה מקום אתי מקומי טפילה לי ואין אני טפל למקומי. (בברייתא דר"א פרק ל"ה) הגיע להר המוריה בחצי היום ופגע בו הקב"ה שנאמר ויפגע במקום ולמה נקרא שמו של הקב"ה מקום שבכל מקום שהצדיקים שם הוא נמצא עמהם שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:

474

תע״המקמק [זיך אויף לעזען] תרגום וגבר ימות ויחלש וגברא ימות ויתמקמק:

475

תע״ומקמתא [ארבייט]. (ב"ר פ' עד). מן אכל הדין מקמתא ברך (בויקרא רבה וסמכו זקני העדה את ידיהם פ' והוא ישקיט) אית לך מקימה פלוני תיתנין לי מלאכת רעהו ת"י מקמתא דחבריה:

476

תע״זמקס [טורבן. איין טירקישע מיטצע]. (ב"ר פ' לח) ויקח שם ויפת כפיתו בסרבליהון רבי יודן אמר בגוליהון רב הונא אמר במוקסיהון (א"ב פי' בלשון יוני כובע ומצנפת של ראש):

477

תע״חמקפה [ברייא] (טבול יום פ"ב) המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין (חולין מח) שברי עריבה לצוק לתוכו מקפה פי' מרק של פולין והוא גריס (ב"ב פט) לא צריכה דאמר ליה למקפה פי' לציקי קדרה שהוא יין יפה הרבה שמבשם הקדרה:

478

תע״טמקצה [הינטער הויף]. (עירובין קא). הדלת שבמוקצה פירוש האי מוקצה מקום כמו דיר וסהר הוא (שם כב). כלל אמר רשב"א כל אויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר ומוקצה:

479

ת״פמקצה [אבגעזאנדערט]. (תמורה כח) המוקצה והנעבד איזהו מוקצה מוקצה לע"א פי' העומד לשם ע"א שהקצהו לשמה להקריבו (נדה מא) להוציא את המוקצה לע"א. אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות וצמוקים בלבד פי' בירושלמי א"ר שמואל בר ססרטי מפני שמסריחות בנתים (שבת קכב) מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת אבל לא על גבי מוקצה. (ביצה לד) עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית פירש גאון זצ"ל המוקצה הוא המקום המוכן להקצות בו פירות כדי ליבשן כדי שתגמר מלאכת' וכן פי' המעביר תאנים בחצירו לקצות לגמר את מלאכתן. פ"א פירות שלא נגמר מלאכתן קרי מוקצה כדתנן עומד אדם על המוקצה. המעמיד תאנים בחצירו לקצות ליבש. פ"א לקצות לעשות מהן קציעות שקציעתן זו היא גמר מלאכתן והואיל ועדיין לא עשאן קציעות אוכלין מהן עראי ופטורין:

480

תפ״אמקצה [צוזאמען געהויפט] (בריש מעשרות) אבטיח משישלק אם אינו נשלק עד שיעשה מוקצה פי' משעה שמגדשין אותו למכור בשוק:

481

תפ״במקצה [פייגען מעסעער] (שביעית פ"ח) תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצה הוא בחרבה פי' מוקצה הוא כלי ברזל שדרך לחתוך בו התאנים. חרבה סכין:

482

תפ״גמקצוע [פייגען מעססר] (שבת קכג) ג' כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וכו' פי' כלי ברזל שחותכין בו דבילה העשויה עיגול ודומה זה למוקצה שלפניו:

483

תפ״דמקצוע [שנייד ווערקצייג] (מנחות נה) פירוש כלי שעושין בו הגרוגרות והמקצוע יבא כמו מוקצה שפי' הגאון:

484

תפ״המקצוע [ווינקעל] (ברכות ס. ב"ב קעו) יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהן (א"ב לשון מקרא זה והנה חצר במקצוע החצר פירוש זויות):

485

תפ״ומקר [מארך] (ברכות נו) חזאי מוחאי דאדים ונטל מוקריה (חולין צג) דביעי ודמוקרי משום דמא פי' מוח שבקדקד ומוח עצמותיו ישוקה תרגום ומוקרא דגרמוהי פטים:

486

תפ״זמקר [קוועללע] (נדה יז) שחזקתו מן המקור פי' ממקור הנידות:

487

תפ״חמקר [שפיץ האממר. דער מוהלע] (כלים פכ"ט) יד המקום טפחיים פי' כמין קורנס חד שמנקרין בו הריחיים כדגרסינן מאי מכבשין רב יהודה אמר נקירתא דריחי ושם הקורנס מקור על שם מקורו.

488

תפ״טמקורזלות [ווייכע שטיינער] (שבת מג) באבנים מקורזלות דחזיין לבית הכסא פירוש מתוקנות ואין בהן חידודין פי' שראשיהן חד. פ"א אבנים רכות:

489

ת״צמקדולפרוס [לאנג אונד שנעלל]. (ב"ר פ' ס"ו). בנו הגדול והיה לה בן ננס והיתה קוראה אותו מקרולפרוס פי' ארוך וקל בלשון יון מקרולפרוס:

490

תצ״אמקרצות בערך קרץ:

491

תצ״במקשה [הארטע שוויין האאר]. (שבת צ'). מקשה של חזיר אחת פי' נימין הקשות בצואר חזיר שבין כתיפיו שהן קשות ומשונות מכל שערו שבהן תופרין הרצענין:

492

תצ״גמר [פרייזען. לויבען] את ה' צבאות אותו תקדישו תרגום יתיה תימרון קדיש ענין הלול הוא (א"ב מלשון את ה' האמרת היום):

493

תצ״דמר [הערר. געביטער]. (פסחים כה). אמר לי מרי דוראי פי' שלטון של כפר שלי מאי חזית דדמך סומק טפי כלומר אתה בעל חיים להציל נפשך בנפש פלוני אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב פי' מר רבה בר נחמני רביה. (שבת לו). ורב נחמן בר יצחק מרי דעובדא הוה (חולין קי). רבי יצחק נפחא מרי דעובדא הוא (זבחים מג). א"ר חסדא מרי דכי מזבח מקום טהרה הוא. ס"א מרי ורבי (הוריות יד) הכל צריכין למרי חטיא. (סוטה מט). כל תלמיד חכם העוסק בתורה מפני הדחק וכו' עד משביעין אותו מזיו שכינה שנא' והיו עיניך רואות את מוריך ואין הפרגוד ננעל בפניו שנא' ולא יכנף עוד מוריך למה נקראו החלבים אימורים שהן מורים ואדונים על כל האברים ועולים על גבי המזבח לחלק אדון העולם. צפור דרור שאינה מקבלת מרות פי' שאינה מצוין. ביישוב שלא יתפשנה אדם ואם יתפשנה חונקת עצמה. מרי חלמא לשנאך (בילמדנו פרשת ואלה המשפטים) שונאו של נבוכדנצר מי הוא ישראל וכי תעלה על דעתך שדניאל מקלל את ישראל אלא תלה דניאל את עיניו למעלה ואמר מרי רבוני החלום ופתרונו יתקיים בנבוכדנצר שנאך וערך:

494

תצ״המר [פליסענדער באלזום]. (בילמדנו בנים אתם) מקוטרת מר ולבונה מר זה אברהם ולבונה זה יצחק מכל אבקת רוכל זה יעקב. (כריתות ב). מר וקציעה מור ואהלות בלשון יון מוסקו. (מקואות פ"ט) ואלו חוצצין בכלים הזפת והמר בכלי זכוכית. איכא דאמרי חמר כמו והחמר היה להם לחומר. איכא דאמרי המור כמו מור ואהלות מור מסתי"כו כדאמרינן בתוספתא המור והקומוס (א"ב שמות הבשמים נעתקו מלשון עברי אל לשונות יון רומי וישמעאל והעד מר חלבנה לבנה אהלות קציעה קנמון נרד כרכם כי כן שמותם עד היום אצלם והמר הוא מין שרף הנוטף ממין עץ והמעולה במינו שהוא שמן כמו בלסמון נקרא בלשון עברי צרי ובלשון העמים אסטקטון פי' דבר הנזל וכן אמרו חז"ל הצרי אינו אלא שרף ואמרו עוד שמן המור אשטקטון):

495

תצ״ומר [אבריכטען]. (סנהדרין כה). מפריחי יונים אלו שממרין את היונים פי' מלשון מורה כלומר מלמדין אותן לפרוח להקדים ליונים אחרים:

496

תצ״זמר [אנשטאפען פיטערען] (שבת קנה) אין ממרין את העגלים פי' שמלעיטין בידו לגרונן למקום שאינה יכולה להחזירו להשליכו לחוץ מלשון שור ומריא ותרגומו פטימא:

497

תצ״חמר [גיפט, גאלל ביטטער] (תרומה פ"ח). שיעור המים המגולה כדי שתאבד בהן המרה פי' ארס של נחש. (פסחים לט) ובחרחבינה ובמרור (גמרא) מרור. מרריתא פי' חזרת יער שהיא מרה אימא מררתא דכופיא פי' מרה של דג ששמו כופיא והוא שיבוטא והוא קולייס האספנין (שבת קט) עולא אמר אזוב יון מרוא חיורא פי' בלעז מרוז"י (א"ב פי' בלשון יוני מין עשב אשר ריחו טוב ועליו לבנים. ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה כבר פי' בערך טף):

498

תצ״טמר [האק] (ב"מ פב) ואף אבא שאול לא אמר אלא במרא ופסל וקרדום (עירובין עז). לא צריכא דבעי מרא וחצינא (א"ב פי' בלשון רומי כלי כעין קרדום וי"א שלשון מקרא הוא קראן לי מרא). "א"ה נפל כאן טעות בפי' י"א ואולי שייך לאות הקדום:

499

500מר [דום] (בפסקיתא דשמעו נא המורים) מהו לישנא דמורה א"ר ראובן כהדין לישנא יוונית צווחין לשטיא מורום (בריש מגלת איכה) הוי מוראה ונגאלה וכו':

500

501מר [אינפערמישט]. וכעסים דמם ישכרון תרגומו וכמא דמתרוון מחמר מרית (א"ב פי' מר בל' רומי יין חי או פי' מרית כמו מרוה):

501

502מר [אויס טושען] (תולין צד). תרנגולת טרפה הואי ויהבה ניהליה במר דשחוטה. (בכורות צד). ההוא טבחא דהוה חשיד לזבוני תרבא דאטמא במר דכנתא פי' בתמורת וחלוף:

502

503מרראה [מעטאלל, שפיעגעל] (כלים פי"ד). מראה שנשברה אם אינה מראה את רוב הפנים טהורה:

503

504מראה [קראפף] (זבחים סד). בא לו לגוף והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעים היוצאים עמה (גמ') ת"ר והסיר את מראתו זה הזפק.

504

505מראנה [מאדע ווארם] (חולין מט). מראנה פליגי בה אבא יוסיבן דוסתאי ורבנן פי' תולעת של בהמה שנמצאת חיה במעיה: (שם סז) מראנה דבשרא אסירן דכוורי שריין פי' תולעין שהתליעו הבשר אסור בדגים שרו. (ע"ז כו). ת"ר ישראל מל את הנכרי לשום גר לאפוקי לשום מוראנא דלא. לבש בשרי רמה תרגומו לבש בשרי מורני:

505

506מרבג של אבנים בערך רבג:

506

507מריבג [שמארגאד] תרגום בפסוק ידיו גלילי זהב יוסף הוה גליף על מריבג:

507

508מרביות [הויפען שטיינער] (שביעית פ"ג). עד שיהו בו שלש מורביות שהן שלש על שלש על רום שלש שיעורן כ"ז אבנים (ירושלמי) איך עבידא תלתא זמנין מן תלתא תשע תשע זמנין מן תלת עשרין ושבע פי' מרביות נדבכין:

508

509מרביות [צווייגען] (תמיד כח) באלו רגילין במרביות של תאנה. (סוכה מה). מרביות של ערבה פי' ענפים גדולים של ערבה:

509

510מרביינת [זויג אממע]. (קדושין לא). והאמר אביי אמרה לי אם מרבנייתא הוא מינקת רבקה תרגום ירושלמי מרבנייתא דרבקה:

510

511מרג [גימען] (ברכות סו). עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות וכו'. עד ומוריגי בהמה פי' חיך בהמה דבק לשון יונק אל חכי בצמא תרגומו אידבק לשון עולמי' למוריגיה בצחותא ופריו מתוק לחכי תרגו' ופיתגמי אורייתא בסימן על מוריגי:

511

512מרג [דרעש מאשיען] (תמורה יח). תשא ובאת שמה אפילו ממוריגייהו פי' אמר לך תשא ובאת להכי אתא דכיון דהגיע הרגל אי אתה רשאי לעכב מלהביא קדשיך ונדריך מיד אלא תיטול אותם אפילו מן מוריגייהו כלומר שאפילו נכנסו מעצמן על הגורן ועל התבואה ועל המוריגים ודשים תקח אותם משם ותביאם לבית הבחירה מאי מוריגים אמר עולה מטה של טורבי כבר פירש' בערך טרבן כי שמטו הבקר תרגום מרגוהי תוריא כי לא בחרוץ ובחריצי הברזל תרגום מוריגי פרזלא:

512

513מרגל [עדעל שטיין] קשיטה ת"י מרגל. וישפה תרגום ירושלמי מרגליתא אולון מרגליטון בערך אולון (א"ב פי' מרגריתא בל' יוני ורומי כל מין אבן יקרה ובפרט הנולדת במעי הרמש בלב ים):

513

514מרגל [געוואהנען] (ברכות יו). מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה וכו'. פי' לשון רגילות החכמים כולן מפורשין כאן. אע"פ שהן יסודי עולם אין מחזיקין טובה לעצמן בהחזיקם בתורה אומרים כבעלי אומנות אנו אני בריה והאומן בריה הוא מתעסק במלאכתו לחרוש לזרוע ולקצור ולטחן ולאפות ואני מתעסק במלאכתי ללמוד וללמד. (זבחים לו) מרגלא בפומיה דרב דימי בר חיננא וכו':

514

515מרגן [בייטשען] איסר אתכם בעקרבים תרגומו ארדה יתכון במרגנין (א"ב פי' בלשון יוני שוטים אכזרים):

515

516מרד [ענצינדען, טריפען. פערפאלג ווערדען]. (נגעים פ"ו). השחין והמכוה והקרח והמורדין אינן מטמאין. (שם פ"ח) אבל לא בראש ובזקן ובשחין ובמכוה ובקרח ובמורדין פי' כמו עין שמרדה וכן בתורת כהנים שאין יכול מורד תלמוד לומר ונרפא מכלל שמורד כשמכה פתוחה והבשר המוכה נראה בלא עור. (שם פ"ט). היו מורדים טהורים פי' מתחריין ויש אומרים מוררין מן רר בשרו את זובו. (ע"ז כח). עין שמררה מותר לכוחלה. (שבת קט ברכות מד). ר"ל אכיל עד דמריד פי' שיצא מדעתו. (ב"ב לח). בורח מחמת וורדין פי' נתבע תביעת נפשות (שבת מ): לוקה מכת מרדות מדרבנן פ' מלקות דאורייתא הוא על חייבי לאוין באומד ובהתראה ובעינן מכה משולשת כדכתיב ארבעים יכנו ואמרו חכמים מנין הסמוך לארבעים אבל מי שעובר על מ"ע שאמר לו עשה סוכה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נשמתו בלא אומד ולא מכה משולשת. וכן מי שעובר על דברי חכמים מכין אותו בלא מספר ובלא מניין ובלא אומד ולמה קורין אותו מכת מרדות שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים (א"ב תרגום ובנגעי בני אדם ובמעדות בני אינשא פי' מוסר. תרגום ואני איסר ואנא ארדה):

516

517מרד [צווייג] תרגום בסעיפיה פוריה בסוכה מרדא:

517

518מרדה [ארט פויגל] (חולין סב). בגמ' סימני העוף פי' מין עוף:

518

519מרדה [שויפיל] להביא מרדה נכנסה ברחת ובמזרה תרגומו מרדה:

519

520מרדיא [רידער פון איין שיף] (ב"מ פז) צריכא ו' כי מורדי' דלברות פי' לברות שם הנהר והוא אגם כלומר צריכה ו' כמו המשוט של מלחים שמנהיגים הדוגית בנהר הנקרא לברות:

520

521מרדפיתיה [שטאב] תרגום ירושלמי על משענתו ונקה המכה. (א"ב בנוסחאות דידן כתוב על מורניתיה ופי' מלה זו שבט בלשון יוני (עיין ערך מרן):

521

522מרדע [אקער אייזען] (ב"ב כז). קוצץ מלא המרדע פי' כשיבא לחרוש ומרים המרדע להכות הבהמה שחורש בה לא יהו ענפי האילן מעכבין אותו מרדע פי' בערך מלמד:

522

523מרדעת [זאטטעל]. (שבת נב). חמור יוצא במרדעת:

523

524מרה [ארטס נאמע]. (סנהד' נו). עשר מצוות נצטוו במרה ז' שקבלו בני נח הוסיפו עליהן דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט ושבת וכיבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ואמ"ר יהודה כאשר צוך במרה:

524

525מרזב [קנאל. ריננע] (ב"ב נח). המרזב אין לו חזקה כקולמוס פסול כמרזב כשר (יבמות עה) כבר פי' בערך גרד. (שבת קמז). אסור לעשות מרזב בשבת פי' כשיעטוף אדם טליתו ויקבל שני קצותיה כמין כרך קפול ויניחנה על כתיפו השמאלי ויחזור ויקפל שאר הטלית המשולשל בצידו הימין ויניחנה בכתיפו הימין נמצאת טליתו מקופלת מהנה ומהנה מופשלת על כתיפו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב וכזה הוא קשר כישי בבלייתא שהיו קושרין שתי כריכות וקורין אותה כישא וכיסכוסי מאני:

525

526מרזב [האממער] (ברכות לד. מגילה כה). מחינן ליה במרזבתא דנפחי עד דמכוין דעתיה. (בילמדנו בהעלותך) טול ככר זהב והחלד לאור ונעשית היא וכפתריה ופרחיה וקניה את הוי מקיש במרזובתא מגרמ' היא מתעבדא פי' בלשון ישמעאל קורין למקבת מרזב'. ס"א מרזפתא ויש מהן בערך ארזפת' בכשיל וכלפו' יהלומון תרגומו מחיין במרזופין:

526

527מרזבני [פירשט] (שם טו). ותלת מאה ושיתין ושיתא מרזבני איכא ברומי פי' אדונים:

527

528מוזו [שווער מאכען] (יבמות קיט). "א"ה בערוך ישן נרשם פרק החולץ " שני מיא דמרזו מכה פי' ממרסין פי המכה והכויה ואינה מועלת רפואה שכבר שאבה המים והן מכבין הכויה:

528

529מרזח [אויס גישרייא פיר פריידע אונד שמערצע] (מ"ק כח). מרזח נעשה שר לסרוחים. (כתובות סט). מאי מרזח אבל דכתיב כה אמר ה' אל תבא בית מרזח כלומר האבל הניזח במרירות ומזדעזע מלשון ולא יזח החשן כמו מזיז ומזיח. (שם י). ישב בראש כמו שר פי' סרוחים לנשארים מלשון וסרח העודף:

529

530מרזמא [לאנג אונד ראטה] (חולין סג). שיקטנאי אריכי שקי וסומקי שריין וסימן מורזמא פי' לשון פרסי הוא שכל דבר שהוא ארוך ואדום נקרא מורזמא ואם שוקיה ננסין נקראין קיזי ואית דאמר גוצי:

530

531מרזף [האק] תרגום ישוב עמו הלום ימחונון במרזופין פי' מקבות עיין ערך מרזב:

531

532מרח [בשטרייכען] (פאה פ"א). לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשרות עד שימרח. (שבת קמו). אם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח. (בבא קמא צד. תמורה י). לא הפריש מן העומרין יפריש מן הכרי עד שלא מרחו ונותן לו פי' שמטהרין התבואה מן הקש ומן התבן ועושהו גורן שלם שכן מנהג שמתללין התבואה ועושין אותה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כעין כובע ולוקח לוח ומושח עמו כל הגורן ולשון סיכה היא כמו וימרחו על השחין. סיכה משיחה טיחה מריחה שיעה עניין אחד הוא. (מנחות סו). מירוח הקדש אינו פוטר אע"ג דמירחו כשהוא הקדש לכשיפדה אינו פטור מן המעשר לפיכך חייב בתרומה. (בכורות יא). הלוקח טבלים מרוחים מן הגוי מעשרן:

532

533מרח [שטאלץ, קעק, פרען] תרגום זד יהיר מטיקנת מריחא:

533

534מרחשון [מאנאטם נאמע] תרגום ירושלמי בפסוק יערף כמטר לקחי בירח מרחשון והוא הנקרא בלשון עברי ירח בול:

534

535מרט [אויס פליקקען] (שבת עד). ת"ר התולש את הכנף הקומטו והמורטו. (נדה נו): אם איתא דמיא נפל עליה אימרטוטי הוא מימרטט. (ב"מ סא). ואת הרחלים מפני שגזוזות ושוטפות ומורטות. (שבת מט). ממרטא דביני אטמי פי' הצמר שבין היריכות של בהמה כיון שתמיד השתנה שותת ביו יריכותיה יש בו לחלוחית ואינו מתנגב לעולם ואפילו עושה מאותו הצמר כסות יש בו לחלוחית. (א"ב ל' מקרא הוא ואמרטה משער ראשי). (חולין צח). רבא ממרטט ליה כלומר מרטט אחריו וחותכו יפה. (א"ב תרגום וע"י רשעים ירטני וע"י רשיעי ממרט יתי נוסחא אחרינא ממרטט יתי):

535

536מרטיטא [פעטצען] תרגום מעדה בגד דשקל מרטוט פי' סמרטוט:

536

537מרטסא [גזאלצינע היישעריקין] (ירושלמי דע"ז בפ' אין מעמידין) מרטוסא אין בו משום בשולי נכרים ויוצאים בו משום ערובי תבשילין:

537

538מרקטא עיין ערך מטרקא:

538

539מריא [מאסט קאלב] (סוטה לה). ויזבח שור ומריא על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא פי' בובלות.

539

540מריא [גייסטער] (ב"ר פ' ז'). אלו המריאים שברא הקב"ה את נפשותם ובא לבראות גופם וקדש היום ולא בראן. (ובפ' י"א) בששי ברא שש ברא אדם וחוה ורמש בהמה וחיה ומריאים פי' שידין (א"ב פי' בלשון יוני שדים):

540

541מריא [בעלעהרן]. (גיטין סח). מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא פי' מורה הוראה לעצמה כאילו לזכות אומרת אחליפנו לחבר החמה שלי בצוננת שלו שיאכל הוא הטוב. (א"ב העיקר אינו זה כי אם ירה):

541

542מריה כבר פירשנו הר המוריה בערך ארן:

542

543מריולא [איין ביטער קרייטכץ]. (פסחים לט). אף סווס וטורא ומריולא אמר ליה רבי יוסי סווס וטורא אחד הוא ומר זה הוא יולא וסמך לזה ר' יהודה אומר אף חזרת יולין פי' מין ירק מר ובעל הערוך גרס עסיס וטורא ומר ירואר בערך עסיס:

543

544מריס [זאלץ בריאה] (חולין ו). לתת לתוך המוריס כבר פי' מוריס בערך אמן (א"ב פי' בלשון רומי מלח נתך במים לכבוש דברי מאכל ובפרט נקרא כן מין ליר עשוי מדג כבוש הנקרא אטונס ובלשון יוני קוראים למוריס הלמי):

544

545מרך [ווייך ווערדען] (שם מה) נתמרך פסול נתמסמס פסול איזוהי המרכה ואיזוהי המסמסה המרכה כל שנשפך כקיתון ופירש"י לשון מורך מל' מקרא והבאתי מורך בלבבם א"כ בנו חז"ל הפעל באות מ"ם משרתת וכן עשו בבנין משכן:

545

546מרכוות [טרענקירען] תרגום ירושלמי שוקת ותמהר ותער כדה אל השקת מרכוותא ברהטים בשקתות המים תרגומו מרכוותא:

546

547מרכז [מיעטעלפונקט] מלה זו מורגלת אצל בעלי חכמת הנדס ופירושה נקודה אמצעית בכידור:

547

548מרכנתא [איין ארט פעט פון דיא געדערמע]: (בכורות ל). ישב ההוא טבחא דהות חשיד לזביני תרבא דאטמא במרכנתא פירוש מחכמי מגנצא היה מוכר חלב של ירך והיה אומר שהוא טהור של הדורה דכנת' טהור כמו דכי ואמ' לן ר' דאמר משמיה דר' יצחק האורניני ז"ל דהוא אמר דאקשתא ואיתרא דאמרינן בחולין בחלב של קיבה הוו אבל הדורה דכנתא כוליה טהור ולדבריהם מדכנתא בדלת (א"ב בנוסחאות כתובות שתי תיבות מר כנתא כלומר תמורת דכנתא):

548

549מרכוף [איין הילצערניס פפערד] (כלים פט"ו). המרכוף טהור פי' אמרו שמצאו תללים כלים בארץ רוחה ומצאו בו פי' זה הדיבור סוסיא דבר גניתא ודומה לאותה שגרסנו בלאתה דבי בר ציתאי ויש אומר שזה מרכוף הוא כלי מארז שעושין לזמר כדכתיב ושדרות ארזים ומתרגמ' וסידריא דריכפת רישיה שריית ארזיא. (שם פי"ו). המרכוב של זמר פי' מרכב של זמר והוא שאמר שיש לזמרים כמו סוס מן ארז ויש ששונין המרכוב טהור ומפרש העץ שבכנור שכורכין עליו החוט ומרכיבין אותו עליו והמרכוב של זמר פי' בית יד של מגל מלשון לא תזמר:

549

550מרמהון [איין ארט בוים] (גיטין סט). וכי בשיל ליה גוזא דמרמהון פי' עץ של אילן שקורין מרמהון שהוא קשה ודאי בשיל ליה כוליה אחרינא:

550

551מרמטא [שטארקער שלאף. איין מארמאר שטיין] (ב"ר פ' יח). ויפל ה' אלהים תרדמה (ובפ' ע"ד). ותרדמה נפלה על אברם רב אמר ג' תרדמות הן וכולם עד תרדימת מרמטא אין רואה ואין מקיץ כי תרדמת ה' נפלה עליהם פי' בלשון לעז מרמורו כדכתיב ידמו כאבן. (ב"ב ד'). באבני שישא כוחלא מרמרא (א"ב בנוסחאות כתוב מרמטא ונראה לי שבעל הערוך גרס מרמרא אע"פ שבספרים כתובים ונדפסים הערוך הוא מרמטא ופי' מרמרא בלשון יוני ורומי מין אבן שיש תרגום בהט ושש קרוסטלנין ומרמרין ועמודי שש ועמודי מרמרין):

551

552מרן [ליסט הויז] (ב"ב יא). לא את המורן ולא את השובך פי' מגדל קטן הוא שבונין בגנות:

552

553מרן [שטאטס נאהמע] (בפסיקתא דויהי בשלח פרעה) איתגלי רבי שמעון בן יוחי על מרוניא. (ב"מ פד). שדרינהו רבנן לבני מריון ואסקוה:

553

554מרן [שפיז] חרב וחנית ביד כל העם תרגומו חרבא ומורנייתא. וחניתו מעוכה (בפסקתא דויהי בשלח) נפקין בתריהון גש חלביא בחוטרניא ובמורנייתא (א"ב פי' בלשון יוני שבט):

554

555מרן [איין ארט מירטע] תרגום תדהר ותאשור מורנין ואשכרעין (א"ב פי' בלשון יוני מין הדס והוא תדהר):

555

556מרון [שאף, לאמם] (ר"ה טז). כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון עיין ערך ארמנא:

556

557מרוס [נאמע איינער דיכטער] (ידים פ"ד) וספרי המירוס אין מטמאין את הידים (חולין ס): אמר ריש לקיש הרבה מקראות יש שראוין להישרף כספרי מרוס פי' ספרי הכופרים בבוראם ומפורש (שבת קי) פ"א מין היה ושמו מרוס. פ"א ספרים החיצונים של חכמת יוונית שמם בלשונם המירום (א"ב ראש הפייטנים היונים שמו הומירוס וספריו עד היום חשובים בין העמים ויש בהם שיחות וקטטות אלילים בהדיא כתוב בירושלמי (בפרק חלק) דסנהדרין אבל ספרי הומירוס הקורא בהם כקורא באגרת):

557

558מרס [ערווייכען מישען] (מגילה יב). מרס מרסנא כלום מרסו בדם כלום מרסו במנחות (יומא כג) נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו פי' כגון בוחש כדאמר שבוחשין את השתית. (גיטין סט) ליתי תומא יחידאה וממרטיה במשחא ומלחא. (שבועות פ"ב) ממרסין באורז בשביעית פי' ממתקין ומערבבין (א"ב תרגום מרוח אשך מרים פחדין):

558

559מורסא [בלאטער] (שבת ג). ומפיס מורסא פי' בועא כלומר עוצר הבועא להוציא ממנה המוגלא והליחה:

559

560מורסן [קלייען] ושאורן וסובן ומורסנן פי' פסולת דק של הקמח נקרא סובין ופסולת הגס מורסן:

560

561מורסינטון עיין ערך איריוסטו:

561

562מרע [קראנק] (תרגום חלה את חליו מרע ית מרעי'):

562

563מרעל [קארב] (בויקרא רבה בריש קדושים) קרץ בליליא ומלא מרעלא וטען על חמרא פי' כלים שמשיאין על החמור ושמה ביסט"י בלע"ז:

563

564מרפט [צערשניטטען, צערשפרינגען] (יבמות קג) מנעל המרופט פי' רפוי שמשתרבב מן הרגל ונופל ממנו כמו (שבת קנב) אם יטעום עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה מכאן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות ואינו יכול לקפוץ שפתותיו לטעום החיך המאכל ומשתרבבות ומתרופפות:

564

565מרפסת [גאללעריא] (עירובין סג) הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת פי' כגון אויר מסובב ובו פתח פתוח ובאותו האויר המסובב קורות יש בתוכו בתים פתוחים בו ומעלות עולות בעליות אין אומר ינתן לכל בית ד' אמות בחצר אלא נותנין לפתח המרפסת ד' אמות בלבד:

565

566מרפק [אקסעל] (שבת צב) המוציא בפיו ובמרפקו (ערכין יט) ממלא את החבית מים ומכניסה עד מרפקו (אהלות פ"א). במרפק. (ב"ר פ' מ"ת) אל תירא אברם (ובפ' ס"ו גשה נא ואמשך) והיו אוחזין במרפקו כדי שלא יפול. על כל אצילי ידיו תרגומו על כל מרפקי ידיו פי' שחי ובלע"ז עיטי"לו:

566

567מרצף [זאק] (שבת פא) אדמה כחותם המרצופין. (ב"ב עג) לא מכר את העבדים ואת המרצופים (כלים פ"ב) הכרים והכסתות והשקים והמרצופין. (אהלות פי"ו) מצטרפין כחותם המרצופין פי' שקין גדולים שנותנין בהם הסחורות של ספינות (א"ב פי' בלשון יוני ורומי אמתחת וכיס):

567

568מרק [פאללענדען] (יומא לב. חולין כט) קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו למה לי למרק מצוה למרק פירוש מצוה להשלים בשחיטה מיעוט סימנים שנשארו שלא ישאר כלום (ברכות ה) יסורין הממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. פי' מריקין דמו ומכלין כחו מלשון המתחיל במצוה אומר לו מרוק כולה והשלם המצוה. (תמיד לא) מירק את ההפשט. (אהלות פי"ג) שייר בה החרש מלמטה או מלמעלה הגיפה ולא מירקה פי' שייר האומן הגיפה סגר הדלת אבל לא השלים הסגירה (מקואות פ"י) או שהכניסן כדרכן ולא מירקן פי' לא גמר מלאכתן:

568

569מרק [ענטהיטצען] (שבת לג) כל הממרק עצמו לעבירה פצועות וחבורות יוצאות בו שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע פי' המהבהב כמו מרקו הרמחים ענין חידוד (ב"מ טו) אנא אוקים ואידכי ואמריק ואישפי זביני אילין. (זבחים סה) טעונין מריקה ושטיפה (בסיפרא בצו בפ' חטאת) תנו רבנן מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס וחכ"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן הומרק סירו פי' בערך סד:

569

570מרק [קיטט] (מקואות פ"ט) רבי יוסי מטהר בשל יוצרים ומטמא בשל מרקא פי' טיט שמערבין בו דברים אחרים לחזקו כדכתיב תמרוק ברע ובתמרוקי הנשים והוא שער של צאן ויש אומרין טיט מתוקן לעושי כלי חרס שרוי בלובן ביצה לתקן בו כלים שנסדקו ואין המים ממחהו:

570

571מרקא [אונפערמישט] (יבמות פ) ממאי הוי דאפיא אמיה בטיהר' ושתיא שכר' מרקא פי' מזוג במים. פ"א השוקט על שמריו כדכתיב ולא הורק מכלי אל כלי. פ"א יין המורק וצלול (א"ב פי' בל' רומי חי בלתי מזוג):

571

572מרקא [דאטטעלקערנער]. (ב"מ מז) קונין במוריקא פי' גרעינה של תמרה שמחליקין בה תפר הנייר:

572

573מרקא [זאפערן] (ביצה יד) אי נמי במוריקא. (ע"ז כב) הנהו מוריקאי נרד וכרכום תרגום רשק ומוריקא:

573

574מרקוליס [אבגאט]. (סנהדרין ס) הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו. (ב"מ כה) באבני בית קוליס מהו פי' בית ע"א שמה מרקוליס עבודתה רגימת אבנים ועיקרה כדתניא (ע"ז נ) אלו הן אבני בית מרקוליס אחת מיכן ואחת מיכן ואחת על גביהן (א"ב פי' בלשון רומי מרקוריס שם אליל ממונה על עוברי דרכים והיו מקימים פסל זה בפרשת דרכים עשר מאבן ובידו נטויה היה מורה הדרך אשר ילכו בה וגם היו מקימים אבן אחת על שתי אחרות בפרקי הדרך והאורחים בעברם לכבוד האליל משליכים שם אבן):

574

575מרקפא [אנפאכין] (בריש ויקרא רבה פ' והוא ישקיט) דידעא למישאל אזלא לגבי מגירתא תרעא מרקפא ליה פירוש מקשת בפתח ודופקת ומבעבעת:

575

576מרש [באלקאן בוים האלץ]. (תענית טז) אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו (סוכה לא) האי כשורא דמטללתא עבדו בה תקנתא משום תקנת מריש. כדתנן (גיטין נה) על המריש הגזול שבנאו בבירה שיתן את דמיו (ב"ק סו) והרי מריש דאיכא שינוי השם דמעיקרא קרוי לה כשורה והשתא טללא ותנן על מריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנת השבים אמר רב יוסף מריש שמו עליו דתניא צלעות הבית אלו המלטוסין והעובים אלו המרישות וכבר פי' בערך מלטס (זבין פ"ד) הקיש על המריש ועל המלבן וכפים מעץ יעננה תרגום ושיפא מגו מרישא עני לה:

576

577מרשניא [ארטס נאמע] אתו בני מרושניא דפניה פירוש שם מקום (מרושניא):

577

578מרושתא [וואסער וואס ברעטער שנייד] (ירושלמי פ' לא יחפור דב"ב) מרחקת אילן מרשותא מכותלו ד' אמות פי' המפרש ריחים שמנסרין בו נסרים:

578

579מרת [מאסט]. תרגום יטפו ההרים עסים ידבון טוריא חמר מרת עיין ערך מר תשיעי:

579

580מרתכא [גאלד אין זילבער זאץ] (גיטין סט) מרתכא וחומרתא דפילון. מרתכא וכבריתא פי' אבן שקורין לה ליתרגירו (א"ב פי' בלשון ישמעאל סיג כסף וזהב הנתך בכבשן ונהפך לאבן כאשר יזוקק הכסף והזהב במקום מוצאה ויפה פי' בעל הערוך):

580

581מרתק [פויסט] (ב"ר פ' נב) מאת ה' מן השמים כמרתק מן גבר תרגום ירושלמי באבן או באגרוף מרתוק. (ירושלמי בסוף משקין) נחית מן חמרא ויהב לי מרתוקא גו לביה:

581

582מש [אן גרייטען] (מ"ק כח) תימוש ההיא איתתא זוודתא לאידך (א"ב בנוסחאות כתוב צבית זוודתא לאידך תימוש זוודתא לנפשך כלומר התקן):

582

583מש [וואשען] (פסחים קיב) דמסובר ולא משי ידיה פי' נטל ידיו (א"ה לפנינו הגירסא דמסוכר):

583

584משא [ארטס נאמע] (ב"ר בפ' ל"ח) ויהי מושבם ממשא משא מית' מדי חולה עילם גוססת בבל בריאה כבר פי' בערך בר:

584

585משבזג [לעדערנע זעססעל] (חולין קנד) הב"ע דקא בעי למשבזג פי' לתקן כסא של עור שקורין בלע"ז פלינשטי"רון יד דצריך לצורך אותו כסא ה' טפחים ואי פחות לא הוי חשיב (א"ב בנוסחאות כתוב למושב זב ולא נהירא עיין הסוגי'):

585

586משבר [געבעהר שטיהל] (כלים פכ"ג) כסא של כלה ומשבר של חיה פי' אבנים כדכתיב וראיתן על האבנים ותרגומו ותחזיין על מתברא (א"ב וזה לשון מקרא כי באו בנים עד משבר):

586

587משגש [פערווירען] (ב"ב ט) עולא משגש אורחתא דאמיה פי' לפי שהצריכה להוציא דדיה לפניו ואמרה לו עשה בשביל כבוד דדים שינקת מהן לפיכך קרו ליה עולא משגש אורחתא דאמיה (א"ב בעל הערוך הביא מלה זו בערך שגש ורש"י פירוש לשון מהומהושגעון):

587

588משה [נאמע] (קדושין לח) תנו רבנן בז' באדר מת משה וכו':

588

589משה [זעלבער]. (מגילה ט) אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים פי' כהן גדול שהיה בבית ראשון היה משוח שהיה להם שמן המשחה. בבית שני שלא היה להן שמן היה מתמנה כ"ג בלבישות ח' בגדים שכל זמן שהיה הדיוט היה משמש בד' בגדים נתרבה בח' נעשה כ"ג (הוריות ז) משוח שעבר כגון שאירע פסול לכ"ג ונתמנה אחר תחתיו ואח"כ חוזר ראשון לעבודתו אותו ששימש כשאירע פסול לכ"ג נקרא משוח שעבר. (סוטה מב) משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש (גמרא) אותם אלו סנהדרין פנחס זה משוח מלחמה כלי הקודש אלו ארון ולוחות (יומא עב) בגדים שכ"ג משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן וכו' ושם מפורש תורת כהן משוח ומרובה בגדים ומשוח מלחמה. משחא כבישא משחא טחינא כבר פירשנו בערך כשר. (ע"ז לח) האי משחא שליקא דארמאי שרי למאי ניחוש ליה אי משום בישולי גוים נאכל כמות שהוא חי ואי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם מותר אי משום תערובת מיסר אסירי (ירושלמי בריש גמ' דפ"ב דבכורים) לך נתתיו למשחה לגדולה למשחה לסיכה למשחה להדלקה:

589

590משח [מעסט קינסטלער] (עירובין כב) שאין המשוחות ממצין את המדות (ב"מ קז) א"ל רב יהודה לרב אדא משוחאה פי' מודד הארץ לחלקה (א"ב תרגום מדד ארכו משח אורכיה):

590

591משח [שטריק פאדעם] (סוכה לז) ר"מ אומר אפי' במשיחה (כלים פכ"א) בחוט ובמשיחה (שבת נ) בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיחה (גיטין עח) גט בידה ומשיחה בידו פי' יתר (בסוף כלאים) משיחית של ארגמן פי' לשונות של ארגמן:

591

592משחז [שלייף שטיין] (כלים פי"ז) משחז שיש בה בית קיבול שמן טמאה (א"ב זה משחז של עץ) (ביצה כח) אין משחיזין את הסכין (ע"ז טו) אין משחיזין להן את הזין פי' אין מחדדין ושם האבן שמחדדין בה שמה משחז:

592

593משחן [קין האלץ] עצים דמשחן בערך שחן:

593

594משחתא [גילדנע אדער] (גיטין סט) למשחתא ליתי אקקי' (בעל הערוך גריס לשיחתא עיין שם):

594

595משוט [שיף רידער]. (ב"ב עג) כל המנהיגין אותה א"ר אבא אלו המשוטות אלוני' מבשן עשו משוטייך:

595

596משטה [שפאססען, שערצען] (ב"ק קיז יבמות קז) טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו א"ל משטה אני בך (גיטין עח) מהו דתימא מצי א"ל משטה אני בך. (ב"ב קעה) אדם משטה בשעת מיתה או לא (פי' מצחק):

596

597משטח [אויס ברייטען] (בסוף טהרות) משטח של אדמה פי' מקום מוכן לשטוח הענבי' נקרא משטח כדכתיב וישטחו להם שטוח (בילמדנו ויהי ביום כלות משה) ממלא את הכלכלה אח"כ ממלא את הסל אחר כך ממלא משטחו לפי העניין כלי גדול הוא:

597

598משך [ציעהן גרייפען] (במכילתא) משכו וקחו לכם משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו וכו' רבי יצחק אמר בא הכתוב ללמדך על בהמה דקה שתהא נקנית במשיכה (ב"מ מט) כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות פי' שלאחר שמשך הקונה אינו יכול לחזור המוכר לאחר שמשך הוא וכשנתן המעות ולא משך הפירות כשם שהמוכר חוזר כך לוקח חוזר. (יומא נט זבחים נג) תנא דבי רבי ישמעאל בר"ש בן יוחאי זה וזה יסוד דרומי ומשכוה גברי לגברא (שם קיט) תנא דבי רבי ישמעאל בר"ש בן יוחאי זו וזו ירושלם ומשכוה גברי לגברא. (שם ו שבועות יב) קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן פי' מה שהן אם תמידים ואם מוספין סכין מושכתן להיות כן טרם ימשכו לסכין אין לומר איזה תמיד ואיזה מוסף אלא תלויין ועומדין אתנאי לב ב"ד שכן מתנה עליהן לב ב"ד ואע"פ שאמרו עליהן כי הן תמידין אם ירצו להקריבן לשום זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך זה הסכין של תמיד הרי הוא תמיד ובזמן שמשך זה לסכין של מוסף הרי הוא מוסף וזה סיוע לרבי יוחנן שאם לא הוצרכו להן נפדין תמימין שלא משכתן סכין לעולם (יבמות עב) משך צריך שימול פי' מעך במקום חתיכת הערלה ונמשך הבשר ונראה כערל (ב"ק קיג) מניין לגזל גוי שאסור שנאמר אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו ויצא פי' לא ימשוך עבד עברי מביתו אל גוי בכח:

598

599משכוכית [דיא שאף וואס גייט צו ערשטען מיט דעם גלאק] מאי משכוכית הכא תרגומו כרכושתא רבי יעקב אמר עיזא דאזלא ברישא פי' המהלכת בראש העדר שתולין לה זוג בצוארה והצאן נמשכין אחריה כיון שהחזיק במשכוכית ומשך שאר העדר קנה הצאן במשיכה עיין בערך כרכושתא:

599

600משכל [גרויסער בעקען] (מ"ק יח) דמפסקי לה משיכלי דמאני דכיתנא בחולא דמועדא. (ב"מ פה) נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמיא. (ע"ז נא) דסחיפא ליה משכילתא ארישיה. (גיטין סט) ולותבינהו בתרתי משיכלי (שבת עו) משיכלא משיכול' פי' ספל גדול שרוחצין בו הכל משיכלא פי' ספל קטן שרוחצין בו הכלה לבדה:

600

601משכן [פפאנד] (בילמדנו אם כסף ובויהי ביום כלות משה) אמר להן לעשות משכן שאם יחטאו יהא הוא מתמשכן על ידיהן ובערך אבל יש מענין זה (א"ב תרגום אם תתן ערבון אם תתן משכנא וחז"ל עשו אות מ"ם שרשות בפעלים וכן בתיו של תרומה):

601

602משל [הערשען] (בסוף ידים) כותבין את המושל עם השם בדף פי' שם הקב"ה עם שם פרעה. על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם וכו':

602

603משל [גלייכניס פאבל] (סוכה נח. ב"ב קלד) משלות כובסין משלות שועלים (סנהדרין לח) ש' משלות שועלים היו לו לר' מאיר ואנו לא באו לידינו אלא אבות יאכלו בסר ואמרי לה מאזני צדק (מכות י) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו' במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו אחד בשוגג ואחד במזיד וכו':

603

604משליתיה [גאבעל] ומחתיתיה תרגום מזלגותיו ומחתותיו:

604

605משמהיג [שיף האפען] (יומא עז) והבו ליה עשרין וחד מלכי ופרוותא דמשמהיג (א"ב (ר"ה כג) מסכן מרגניתא ומיקרייא פרוותא דמשמהיג פירש רש"י נמל של מלוכה):

605

606משמוט [דיעב] (ע"ז טו) הכא במאי עסקינן במשמוטא בעלמא פי' לא ליסטים החשוד על הרציחה אלא גזלן בעלמא שעומד במקום צנועה ושומט הבגדים מבני אדם ובורח:

606

607משמע [בעדייטונג] (יומא ס ב"מ כז סנהדרין עה) משמעות דורשין איכא בינייהו פי' רבי ישמעאל דורש אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן שכך בלשון יוני קורין לאחת הן כלומר אחת נשרפת מי שביאתו עליה באיסור או אם אשתו או בת אשתו להוציא אשתו שאין עליה כלום ורבי עקיבא דריש שתיהן ממש חמותו ואם חמותו ויש מפרשין אותו ואת אחת מהן היינו חמותו לאפוקי אם חמותו דאינה בפרשה. (שבועות יט) משמעות דורשין איכא ביניהו פי' זה אומר כך פי' זה הפסוק וזה אומר כך פירוש זה הפסוק. (יומא פ) הואיל ושינה הכתוב במשמעו ושנו חכמים בשיעורו (סוטה טז) וכי עפר הוא והלא אפר הוא הכתוב כמשמעו וכו' (יומא מב) כל הפרשה כולה משמע מוליא מיד משמע ומשמע ממילא.

607

608משמש [בעדיהנען]. (שבת פא) אסור למשמש בצרור בשבת פירוש משמש להחליק מקום חידודו שלא יסרט בשרו שנמצא בה לידי כתישה או לידי טחינה (שם קמז) סכין וממשמשין בבני מעים:

608

609משנה [לעהרנען] (כריתות יד) יכול אפילו משנה ת"ל להורותם פי' בערך תלמוד פירוש למה נקראת משנה בשביל שהיא שנייה לתורה שהתורה ששמעו כל ישראל בהר סיני היא תורה שבכתב ומשה רבינו שמע המשנה מפי הגבורה פעם שנייה והוא תורה שבעל פה ונתברר הדבר שהיא שנייה לראשונה כמו ויאמר שנו וישנו פ"א הוא לשון שינון כמו ושננתם ובלשון רבותינו שנה פרק א' כלו' קרא פרק א':

609

610משניתא [היגעל] (ערובין ק) רמו במשוניתא הנך דסליקי לעילאי אסירי פי' שאם יצאו מן האילן שרשין הרבה שהן מושלכין על הארץ כנשר זו על גבי זו מה שעולה למעלה מג' הוא כאילן ואסור למטה מג' מותר. יש גורסין דמו בד'. ויש שגורסין רמו בר' (תענית כג) אהדריה משוניתא לחוני המעגל (ב"מ קח) ואי מפסקא משוניתא או ריכבא דדיקלי פי' מקום גבוה מפסיק בין שני שדות כגון איזהו שונית מקום שהים עולה מזעפו וי"א כמין גומא ויש אומר כגון אילני סרק (א"ב פירוש מושון בלשון יוני גדר או חומה או מקום גבוה של עצים ומלת שונית עיין בערך שונות):

610

611משפו דכולא בישא כבר פי' בערך מסתו:

611

612משפחה [פאמעליא] (שבועות לט) כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן נפרעין ממנו וממשפחתו וכו' עד אין לך משפחה שיש בה לסטים שאין כולה לסטים וכו'. משפחת בית נבלט היתה בירושלים והיתה מתיחס משל ארנון היבוסי פעם פסקו להן שש מאות ככרי זהב שלא להוציאם חוץ וכו'. (בסוף פיאה ירושלמי):

612

613משפל [מיסט קארב] (שביעית פג) של עשר עשר משפלות (כלים פי"ט) משפלת שנפחתה רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרין (שם פכ"ד) שלשה משפלות הן של זבל טמאה מדרס וכו' (תהלות פ"ה) אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרושה וחבלי מטה והמשפלית (בויקרא רבה זאת תהיה פרשה ראשונה) א"ר חנין דכיפרין תלולית זו של עפר מה הטיפש אומר מי יכול לסיפה אבל הפיקח אומר ולא אחד צברה אף אני קוצה שני משפלות היום ושני למחר עד שאני מסיפה פי' קופות שמוציאין בהן זבלין ובלשון ישמעאל נקראת אלמשפל:

613

614משק [ביזאם] (כתובות עה) זיעה גבי כהנים אפשר לעברה במקוה דחמרא ומור' ומושקון (ברכות מג) המגמרות כולן מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממוש"ק שמן חיה הוא ומברכין עליו בורא מיני בשמים ועוד כתב בערך מסקי' פי' יש אומר רעי של חיה וכן אלנעבר שהוא מן הדגה כיוצא במ"ושק בורא מיני בשמים מושק מושק"טו בלע"ז ס"א מושך בלשון ישמעאל אלמסך (א"ב פירוש בלשון יון ורומי ישמעאל מין בשם הבא מארץ מזרח וכתבי שהבשם זה עשוי מחיה קטנה מוכה בשבט עד רסוק אבריה ומתה או מדמה או ממורסא הגדל בה אבל אלנעבר הוא מן חמר וכפר הגדל בים ונבלע מהתנינים הגדולים לכן נמצא בבטנה והוא המובחר והיקר שבבשמים):

614

615משקלת [מויער וואגע] (ב"ב כד) החרוב והשקמ' כנגד המשקולת (כלים פרק כט) חוט המשקולת יתארהו בשרד תרגום מסר לה במשקלתה פי' חוט המשקולת והוא חוט ובראשו אבר שהוא עופרת והוא ביד הבנאין שבו שוקלין הכותל שלא יבא עקום כדכתיב ואת משקולת בית אחאב:

615

616משקר [געשפאלטען] (ע"ז כח) ואי לא נייתי משקרי חזלוני נחות פי' צפרדעין שהן נסדקין וצפרדע יוצא מהן (א"ב חלזוני אינם צפרדעי' כי אם שקץ המים הנשמר בקליפות קשות כמו לולי' שביבשה):

616

617משר [בייט]. (כלאים פ"ב) הרוצה לעשות שדהו משר מכל מין (קדושין לט) רב זרע לה לגינתא דבי רב משרי משרי פירוש ערוגות טרוגית וי"א מין משרת ענבים כלומר מחזיק מים:

617

618משתיתא [אינטערהאלטס מאהלצייט] בראשונה היו אומרים במסכת שביעית בגמ' דבני מערבא דאכיל פרוטגמיא אכיל משתיתא פי' דאכיל סחורות בעולם הזה כגון פרקמטיא אכל משתה שלו שהיה מזומן לו לעתיד לבא כלומר לא נשתייר לו מה לאכול לעתיד לבא (א"ב לא יתכן פי' זה עיין ערך פרטגם):

618

619מת [שטאדט] (מנחות פה) אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול כבר פי' בערך יוחנן:

619

620מת [טאדט] (סנהדרין נה) בקושי לא משכחת לה כי משכחת לה במשמש מת (יבמות נה) שכבת זרע דאשת איש פרט למשמש מת הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר אלא פרט למשמש מתה וכו' פי' גיד בלא קושי נקרא מת וכן מפורש (שבועות יח) נועץ ציפורניו בקרקע עד שימות הגיד (כתובות לז) לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להן שנאמר וגם בעניו יומת אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן תלמוד לומר חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אין לו אלא מיתות חמורות שלא נתנה שגגתן לכפרה פי' דרך עליה לא נתנה שגגתה לכפרה שפטור מגלות דלא סגי ליה מיתות קלות היכא דהרגו דרך ירידה דניתנה שגגתה לכפרה וחייב גלות וגלות מכפרת עליו (מכות ט סוטה מד) מת תופש ארבע אמות לטומאה (ר"ה כ) מאי טיבותא אמר עולא משום ירקיא רבי אחא ברבי חנינא אמר משום מיתיא פי' דהיכא דאיקלע יום הכפורים בששי בשבת או באחד בשבת אם ישאר המת שני ימים יסריח אבל ירקא אפשר בחמימי פי' אע"ג דחיימין ירקיא אפשר למיכל מינייהו וי"א למשקלינהו ולבשולינהו ולמישבקינהו בחמימי דאכיל להון במוצאי יום הכפורים. בעממי שיקברום גוים (מעילה טז) מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין. פי' תלש חצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל חי אין מצטרפין לטומאה. (מ"ק כח) למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה וכו' למה נסמכה מיתת אהרן לשיבור לוחות וכו' (בויקרא רבה אחרי מות) למה נסמכה מיתת מרים לאפר פרה וכו' למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה וכו'. באחד בניסן מתו בני אהרן מזכיר מיתתן ביום הכפורים וכו' (בילמדנו זאת חקת התורה) מה ראה לסמוך פרשת פרה אדומה לפרשת מיתת מרים פרשת פרה היתה בשנה השנית ומיתת מרים היתה בסוף ארבעי' שנה וכו' (בויקרא רבה בצו) למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות וכו' וישנה בערך למה. (שם כח) מותא כי מותא ומרעין חיבולא פי' המות של זה כמיתת כל אדם אריכות חוליו תוספת כריבית על המלוה:

620

621מתיבאתא [לעהר הויז] בגירסייהו טרידן (גיטין ו) כלו' חכמי בתי מדרשות מתני' (בעוקצין יג) מתיאבתא (א"ב מתיבתא תרגום של ישיבות. תרגום של ישב יתב):

621

622מתג [צוים] האמה מיד פלשתים (בברייתא דרבי אליעזר פרק ל"ו):

622

623מתה [געוועבע] (כלים פי"ג) אם התקינה למיתה טמאה של מיתון בין כך ובין כך טמאה התקינה לנר ולמיתוח טמאה (בריש ערלה) ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר כמחט של מיתון. (יבמות מג) התקינה לנר או למיתוח טמאה יש ספרים שכתב בהן מיתה ויש מתוח ויש מיתוי ויש מיתון והעיקר מן וימתחם כאהל לשבת וכך מנהג האורגים יש להן עץ ארוך ברוחב היריעה ובראשיו שני מחטים שבורים ונועצה ברוחב היריעה מכאן ומכאן כדי למושכה ולמותחה ומכלי אורגים הוא (א"ב פירוש בלשון יוני חוט של ערב ויהיה פי' מחט של מיתון כלי אורגים בו נותנים תקות חוט ערב ומניעים אותו מצד זה לצד אחר לארוג הבגד):

623

624מתח [אויסציהן] (כלאים פ"ו) המותח זמור' מאילן לאילן כמו וימתחם כאהל לשבת:

624

625מתחל [שאלע פאן דייטלען] (ברכות לו)הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי פי' קליפי כפניות שהן שומרין לכפניות שהן כופרי וכשיוצאות הכפניות ונעשין תמרים נפלי הני מתחלי ולא מתקמו עד שעת גמר תמרים (כתובות עו) כליל מלכא ומתחלי דערלא סומקא:

625

626מתי [ווען] (ריש ברכו') מתי קורין את שמע בערבית פי' ר' מצליח האל"ף אינו עיקר והוא כמו מתי אבא ואראה פני אלהים. מתי אעשה גם אנכי לביתי ויש ששונין מאימתי ואל"ף תוספת כמו א' דאזרוע זרוע ותרגום מתי אימתי והשונה מאמתי אינו משובח שהוא כמו וכאמתים על פני הארץ:

626

627מתכא [געגאסען געשמאלצען] ואבן משכית ת"י ואבן מתכא:

627

628מתכלתא [צושפייז לייטער] (פסחים נ) אמר להו איכא מידי דמיכלא ביה רפתא. ס"א אמר להו קריבו לו מתוכליתא פי' לפתן (שבת עז) מתוכליתא אימתי תכילתא דדא פי' מאחר שתכלה הליפתן מה אוכל פ"א סולם. פ"א שפי' רב האי פישור כלי מטוה וכן מנהג בני אדם כשמתחילין לעשות המלאכה לומר מתי תכלה זו המלאכה:

628

629מתל [בייא שפיל]. תרגום ומשול משל ומתיל מתלא:

629

630מתמהא [פערניכטעט] ומאי שנא מחלא מתמהא עיין ערך חל בתרא:

630

631מתן [פייכטען] (שבת קמט) מטילין אותו על החול בשביל שימתין (בפ' אחרון דמכשירין) ואת השום לגג בשביל שימתינו (טהרות פ"ט) המניח זיתים בכותש שימתינו שיהו נוחין לכתוש וכו' פי' לשון רפיון וי"א לשון ליחלות וכן פי' שימתינו דמכשירין שיתלחלחו במי המטר וכן פירוש שימתין דהשואל שיתלחלח המת בחול ולא יסריח וכן פי' הא דגרסינן (ב"ב יח) מתונא קשי לכותל וכן הא דגרסינן (פסחים מז) טינא בר זריעא הוא במתונא:

631

632מתן [ווארטען] (חולין לב) והמתין לה עד שמתה (ברכות כ) היינו דאמרי אנשי מתון מתון ארבע מאה זוזי שוי פירוש הממתין ואינו ממהר מרויח ת' זוזי. (הוריות יד) מתון ואסיק. כתיב ויקרב משה את משפטן מתון זריז אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו תרגומו דין יומא דהוינן מתינן אשכחנא חזינא ואליהו חכה ואליהו מתן:

632

633מתן [הופטע] (חולין נא) אמתנייהו שרי לו פירוש משלשלין אותן עד מתניהם ומורידין אותן מעט מעט שלא ישברו כדי שיוכלו לרוץ. חיורא דתותי מתני כבר פירשנו בערך חיור:

633

634מתן [שטריק] (שבת נא) במתנא בעלמא סגי לה (עירובין לד) אי דאיכא מתנא וכוותא לכתא ומתנא כבר פי' בערך לכתא (ב"מ קיג) מאן דאסר מתנא דכיתנא אחרציה (ב"ב עד) אנא נמי במתנא קאמינא פי' חבל קטן.

634

635מתן [געשאנק] (נדרים נה) לא תיתיב אכרעיך עד דמיפרשת לי מאי דכתיב וממתנה נחליאל (ב"מ מט) האומר לחברו מתנה אני וכו' לחזור בו ואפי' מתנ' מועטת אם חזר בו אין לו עליו אלא תרעומת:

635

636מתנונה [הינשווינדען] (סוטה כו) אמר רב הונא במתנונה פירוש מתחלשת ומתכחשת מתדלדלת והולכת במתנונה דרך איברים פי' שהתחיל ממנה אצבע לימוק מעט מעט (ב"ק צא) אמדוהו והוה מתנונה והולך:

636

637מתניתא [לעהר זאץ] (ב"ק צא זבחים צו) רב ששת כי בעינא מיניה פשוט לי ממתניתא כי משכחנא נמי מתניתא דפרכא מתניתא ומתניתא היא (תרגום משנה):

637

638מתק [צייטיג ווערדען] (שביעית פ"ג) רבי יהודה אומר משייבש המתוק פירוש שייבש המבושל (ירושלמי) משייבש המתוק פקוע' פי' אחי רבי דניאל זכרונו לברכה כמו פקועות שדה דלועין הן קרא האי דכתיב מות בסור פי' דלועין מרין (עוקצין פ"ג) לולבי זרדין ושל עדל ועלי הלוף אינן מטמאין טומאת אהלים עד שימתקו פי' שיתבשלו ושימתקו ר' שמעון אומר אף של פקועות כיוצא בהן. מתוקה שנת העובד (בילמדנו בריש כי תשא) מתיקה מרגלת לשון תורה (בפסיקתא דדברי ירמיהו ובמגילת איכה):

638

639מתקהא [איילען] (בפסיקתא ויהי ביום כלות) מהו מתלקחת א"ר יהודה ברבי סימון מיתה מתקהא לעשות שליחותיה:

639

640מתרא [בראנד] (חגיגה ד) הות נקיטא מתוארה וכו' ומחריא תנורא פי' אוד:

640

641מתרא [טיש] (גיטין סט) וניתי מתורא ומנח עליה פי' דף (א"ב פתורא כתוב בנוסחאות דידן):

641

642מתרין [גרעניץ] (ב"ר פ' נא) ויבאו שני המלאכים לאחד שנטל הגמוניא מן המלך עד שלא הגיע למיתורין שלו מהלך כפגן כיון שהגיע למיתורין שלו מהלך כקלמון (א"ב פירוש בלשון יוני גבול ותחום מקום הממשלה):

642

643סליק אות המם

643