ספר הערוך, אות השי"ןSefer HeArukh, Letter Shin

א׳אחל ערך השין

ב׳ש [פעררענקען] (חולין צא) למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו ועלה וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו לנשים (א"ב אין זה עיקר):

ג׳ש [בוכשטאב ש'] שרי לבזוייה בג' ושי"ן כבר פי' בערך סן שקלה לאלילים ואותבה בשי"ן ואי"ו די לך פירוש בשת ותחת כדכתיב וחשופי שת ערות מצרים ופירוש שת מקום השתנת מי רגלים תחת מקום הצואה:

ד׳שא [אנצינדען] (ר"ה כב פסחים ב) משיאין משואות פי' לשון יקידה ולהב כדכתיב וישאם דוד ומתרגמינן ואוקדינון דוד:

ה׳שא [העבען] נשיאות כפים על ראשיהן חוץ מכהן גדול:

ו׳שאב [שעפפען, אנציהען] (שבת כט) בשביל שתהא שואבת (מקואות פ"ו) היה השואב באמצע פי' המים השואבין באמצע המקוה:

ז׳שאג [ארט טענען בוים] תרגום בפסוק רהיטנו ברותים בראתיו שאגי ושורבני פי' מין עץ ארז:

ח׳שאל [פערלאנגען ביטטען. פראגען, בארגען] אף בחול שואלו ואוכל על פיו וכבר פי' בערך דמאי ובערך חזר (יבמות ה) מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה פי' ויתכן לו שישאל על נזירותו ויתרהו רכם ונמצא שלא יהיה נזיר לפיכך לאו שלו קל הוא לפיכך עשה דחי ליה (ב"מ קג) אמר רב נחמן שואל בעובו לעולם פי' יש לשואל להשתמש בכלי ששאלו לעולם בטובה שהחזיק למשאיל כשהשאילו וה"מ בתשמיש שאינו מכלה אותו הכלי ואם קנה מן משאיל שהשאילו לשואל להשתמש בו בכל מלאכה שיחפוץ יש לו להשתמש בו בכל מלאכה ואע"פ שהוא חסר וכלה ואם לא נשאר ממנו אלא ידו של אותו הכלי וכלה וחסר כולו מחמת המלאכה שהיה משתמש בו מחזיר לו אותו היד ופטור וזהו ומהדר ליה קתיה (סנהד' קב) חזאל שושביניה דאחאב היה אזל אליהו ואתאב למשאל ליה טעמא קוסם וזקן תרגום משתאיל וסב:

ט׳שאיל [גראב] (ברכות טו) מאי דכתיב שאול ועוצר רחם וכו':

י׳שאמם [פערטיממלען] תרגום ירושלמי ויהם את מחנה מצרים ושאמם ית משרית מצראי כמו שעמם:

י״אשאני [פערשידען. אנדרזייטס] (ע"ז כה) אדם חשוב שאני ולפעמים כתוב שני פי' ענין שנוי:

י״בשאן [ביילע] תרגום חבורות פצע שאני ופעתותא נראה לי שיש לגרום ופדעתא:

י״גשאר [דער שלום. דאס איבריגע] (יומא סח סוטה לב) ועל שאר תפלה מפורש בגמרא:

י״דשאר [נעהרונג] (כתובות מז) שארה אלו מזונות וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי:

ט״ושאת [שפייזע] (פסחים לו) כי לא תוכל שאתו ואין שאתו אלא אכילה וכו':

ט״זשב [ווייעהען. בלאזען] (אבות פ"ג) ואפילו כל הרוחות באות ונושבות בו פי' כמו משיב הרוח:

י״זשב [זיטצען' וואהנען] (במכילתא בא על פרעה) תושב ושכיר לא יאכלבו תושב זה גר שכיר זה הגוי (בספרי אמור אל הכהנים) וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים ואלו ישראל ומפורש (יבמות ע ברכות סב) משמש ושב ואל תשב ותמשמש פי' כשאדם רוצה לעשות צרכיו ומשמש תחילה באותו מקום אם יש בו צרור או טינופת יסירנה ואחר ישב ואל ישב במקום ואח"כ ימשמש תחתיו וגמירי דהא מילתא מהניא בכשפים על כל מושב שב חוץ מן הקורה גם זו מפי השמועה אמרוה שהישיבה על הקורה והשכיבה על הקרקע בזמן שאין שם מחצלת ולא מצע חוצץ יש בה דבר רע ואמר הגאון ולא פורש לנו מהו מי לאו דקאמרי משום זוגי שתי בצים וב' קשואין ושני אגוזים ודבר אחר הלכה למשה מסיני וגזרו רבותינו על כולהו זוגי משום ד"א להודיעך דהני מילי דאית בהו מפי נביאים ואית בהו הלכה למשה מסיני (שם יט) שב ואל תעשה שאני פי' לא ענש הקב"ה מטמא ובטל מלעשות פסח אלא ענש כרת לטהור ולמי שלא היה בדרך רחוקה ובטל ולא עשה פסח ולא עבר המטמא אלא מפני שגרם לבטל הפסח ויכול לעשות פסח שני וזהו שב ואל תעשה שאני כלומר קל הוא זה ומפרי כך דחאו כבוד מת מצוה אבל לאו דכלאים כיוצא בו שהוא לאו גמור אינו נדחה מפני כבוד הבריות וקיימא לן דסדין בציצית וכבשי עצרת ולולב ושופר והזאה וערל ואיזמל הני כולהו שב ואל תעשה ננהו וכן בסוף (פסחים צב יבמות צ) זה פי' ר"ח ורב האי גאון פי' האי בריתא של הולך לשחוט את פסחו אינו מיירי בנזיר אלא בשאר אדם והוה ליה פסח מצות עשה ולענין מת ממה נאמר לו שב ואל תעשה פסח ולפי שהיא מצות עשה שהיא קלה דחינן לה בשביל כבוד הבריות אבל כלאים שהיא לא תעשה לא דחינן בשביל כבוד הבריות ומפורש (שם צ) דסדין בציצית וכבשי עצרת וכו' שב ואל תעשה אינון ולא קשין על מצות לא תעשה פי' מגנצא שב ואל תעשה שאני להכי יכול נבטל מצות פסח משום כבוד מת מצוה דלאו איסור גמור דעביד בידים הוא דלא עביד כלום אלא יושב ומתבטל ממצות עשה דפסח אבל כלאים דעביד בידים אין דוחין אותו משום כבודו (ב"ק כ) רבי חייא בר אבא נתיישב בדבר פי' ישב ועיין בדבר ולא עמד על בירור אמר עדיין צריך עיון:

י״חשב [ווידער קעהרען] זו היא שיבה זו היא ביאה כבר פי' בערך בא בתחלתו שב מידיעתו כבר פי' בערך דע. (ב"ר פ' סו ויתן לך) שובי השולמית ד' פעמים כת' שובי כנגד ד' מלכיות שישראל נכנסין בתוכן בשלום ויוצאין בשלום:

י״טשב [צערברעכען. שטיק] (שבת סו (וישב משה דברים שמשבבין דעתו של אדם פי' ששוברין לבו של אדם ונפיק. מכי שבבים יהיה (שם) ושבעה שיבי משבעה כשורי. (סנה' ה' הוריות יא) רב הונא בדינא מכניף רבנן ורב אשי בטריפתא מכניף לכולהו טבחי אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא פי' חתיכה קטנה מן הקורה (יומא ס) ואף על גב דקא מתבר ליה בשיבי (ב"ב לו) מימר אמר כל שיבא ושיבא דכרבא ליעול בה פי' שורה של מחרישה יכנס בה (פסחים עד) וניתי דקל כיון דאית ביה שיבי מפיק מיא פי' חריות כמו שורות שבעץ:

כ׳שב [נאכבאהר] (שבת קט) ולישלוקה לשיכרא בי שבבי פי' בין השמשות פ"א בין שכניו תרגום משכנתה משבבתה ס"א בי שיכבי פי' בבית הקברות:

כ״אשב [שעפען] אחתיה אגומרי מישב סייבן עיין בערך אמץ. (שם קכח) אתי זיקא ושייב מיניה פי' ענין שאיבה:

כ״בשב [זיעבען] (זבחים עג) עשרים ושב ביעי תרגום ירושלמי שבע שבתות שבין שבתות:

כ״גשב [געפאנגען, נעהמען] (ב"ב ח) מאי מצוה רבה פדיון שבויים. (ב"מ צג) אזל שבאי שמטיה מיניה:

כ״דשב [הערום שטרייכערן] (סוטה כב) אלמנה שבבית פי' שהולכת שובבת בדרכי לבה שאינה צנועה בבית אלא הולכת בשוקים וברחובות (ירושלמי) אלמנה שבבית משום דנסבת שום ביש פ"א שאומרת חזרתי בתשובה שאינה נשאת לעולם אלא השאלתי נפשי כל ימי חיי לה' דבר שאינה יכולה לעמוד וכשיכבד עליה תערים לחטוא הרבה:

כ״השב [פלאממע. פונקע] (זבחים עא) שביבי הוה משדרה והוא לשון מקרא בדניאל כורסיה שביבין דינור:

כ״ושב [ארום באנד] תרגום אצעדה וצמיד שבין ושבבין כן גרס המתורגמן ונראה שהגרסא נכונה היא שבכין כמו סבכין תרגום השביסים והשהרונים שבסיא וסיבכיא עיין ערך סבך:

כ״זשבהר [ריהמען. פערהערליכען] עטרת תפארת שיבה תרגום כלילא דשבהורא שיבותא תפארת בנים אבותם תרגום ושבהרותיהון דבניא אבהתהון ותפארתו עבור על פשע תרגום ושבהוריה דנעבר על חובה. אל תתהלל ביום מחר תרגום לא תשתבהר ביומא דלמחר:

כ״חשבזיז [עדעל שטיין] ספיר גזרתם תרגום ושבזיזא פרצופיהון נפך ספיר ת"י אזמרגדין ושבזיז:

כ״טשבח [גענאס] (ב"ק צב) האי פירות ושבח פירות היכי דמי (שם צה ב"מ טו ב"מ מב) שבת המגיע לכתפים פי' מגיע לכתפים כגון ענבים והגיע ליבצר ולישאם על כתפיו:

ל׳שבט [אויס שלאגען דיא וואלע] (שבת עה) המדקדק והשובט פי' ראשונים שובט זה המנפס בקשת פ"א יש לו לאורג עץ שראשו חד ושמו כדכד ודומה לקוץ מעבירו על גבי השתי בשעה שמתוח לפריו ושובט בו את החוטין ומקרב את הקנים שמבדילין בין שני חלקי חוטין העליונין והתחתונין ומיד נוחים להתפרק העליונים מן התחתונים ונפתח שער לירות ביניהן את חוט הערב ואין זה אב אלא בכלל מסוך הוא:

ל״אשבט [צווייגען] (ב"ר פ' לד והנה עלה זית ובויקרא רבה אמור אל הכהנים פ' וצדקתך) רבי אבא אמר משבטוטין שבארץ ישראל הביאתו (א"ב פי' שבטים ובנוסחאות כתוב משבשושין וענין אחד הוא עיין ערך שבש) (בילמדנו אל תירא אברם) ואת האחד נתן בדן ואע"פ כך עשו השבטים ביניהן שכל מי שעושה אלילים יוצא מחלקו שנאמר ויצא גורל בני דן וכן הוא אומר שבט הדני מבקש לו נחלה כי לא נפלה לו נחלה כתיב ויעל גורל בני דן וכתיב כי לא נפלה לו נחלה אלא שהוציאוהו מחלקו:

ל״בשבטא [ארט פיש] (שבת קיט קידושין מא) רבא מלח שיבוטא (ב"ק נה סנהדרין נט) הנהיג בעיזא ושיבוטא מהו פי' שיבוטא דג גדול כענין בהמה גדולה בים (חולין קט) חזיר מוחא דשיבוטא:

ל״גשבך [טויבען שלאג] (פסחים נה) מושיבין שובכין לתרנגולין (אהלות פ"ח) הזיזין והגיזריות והשובכות והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת תרגום הוה כיונה דשבקה פום שבכא. וכיונה מארץ אשור וכיונה דיתבה לגו שבכא פי' מגדלים של יונים (בר"ג דפ' משוח מלחמה) כתי' שובך וכתי' שופך רב ושמואל חד אמר שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך שעשוי כשובך וחד אמר שובך שמו ולמה נקרא שמו שופך שכל הרואה אותו נשפך כקיתון:

ל״דשבך [ארום באנד] תרגום אצעדה וצמיד שרין ושבכין עיין ערך שבבתרא:

ל״השבך [שפיעל אינסרימענט] בדניאל שבכא פסנתרין מין כלי זמר:

ל״ושביל [וועג] (ערובין כב) שביל הרבים ושביל היחיד ושבילי בית גילגול עיין בערך גילגול (ב"ק פא) מהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שנייה פי' שבילין שהן רשות לבני אדם כלומר אינן מופקרין לרבים אלא יש להן בעלין אמר רב פפא השבילין שלנו אפילו טל קשי ליה ומשימה חלקלקות וכל שכן מטר פי' אחר כמו ויפקדם בטלאים (נזיר ח) הריני נזיר כמנין הילקטי קייץ ומניין שבילי שמיטה פי' הלקטי היינו קציעות כלומר כשמפרשין התאנים בשדה ליבשן בחמה הם הרבה ועושין להן שבילין הרבה שהולך בהן כדי להפכן ואין חשבון לאותן שבילי קייץ וכן נמי אם אמר כמנין שבילי שמטה אין חשבון לאותן שבילין לפי שבשנת שמטה אדם פורץ גדר שדהו וכרמו ועושה אותו הפקר וכל אדם נכנס בהם וכל צד שרוצה עושה שביל ונכנס:

ל״זשבל [פלוס, לוף] (מכשירין פ"א) הנותן פירותיו לשבולת הנהר להביאם פי' עקרו מן שביל של מים מן שבלת מים שטפתני:

ל״חשבל [נעלקען, זאנגע]. (כריתות ה) שבולת נרד וכרכום. ושחלת וחלבנה תרגום ירושלמי שיבלא מריא פי' ממין סמין הוא וקורין אותו שפי"קא נר"דו:

ל״טשבל [האבער] (בריש כלאים) השעורים ושבולת שועל (פסחים לה) בכוסמין ובשבולת שועל פי' סי"קאלא וי"א ווי"נא העשויה כזנב שועל:

מ׳שבל [יועגען] תרגום בעבור בשביל:

מ״אשבלול [שנעקקע] (שבת עז) שבלול לכתית כמו שבלול תמס יהלך כבר פי' בערך אשת:

מ״בשבלול [באקסהארען] כונא דשבלוליתא פי' בערך כן (ע"ז לח) כור שבלוליתא פי' זרע תלתן:

מ״גשביס [קוואסטע] (נגעים פי"א) ושביס של שבכה פי' כדכתיב והשביסים והשהרונים. (ירושלמי בפ' במה אשה) השביסים שרטטיא כמו דתימא שביס של שבכה (א"ב בנוסחא' כתוב השביסים שלטוניה):

מ״דשבע [זיעבען] (ב"ק פ ב"ב ם) שבוע הבן פי' לבית המיל' ישוע הבן פי' יום לידת הבן כדכתי' והמליטה זכר ישוע ומילוט אחד הוא והיה מנהגם ליכנס לכבד אבי הבן בבשורת בן זכר זה פי' ר"ח ז"ל פ"א בערך ישע. (נזיר לב) אמר אביי לא ידעינן לאימתי והכתיב שבועים שבעים נחתך על עמך פי' חשוב מגלות בבל עד גלות טיטוס ע' של גלות בבל. ות"כ של בנין בית שני הרי ת"צ שנים שבעה פעמים שבעים שנחתך ונגזר על ירושלם להחרב ולכלה מקום מזבח שהיו מביאים חטאות ואשמות לכפר עונם ולהשלים בניין ירושלם שהיא בנין בית עולמים כמו עד כי יבא שילה ומלמשוח קדש קדשים שלא היה שם שום משיחה בעולם. ומחרבן ראשון היתה גזירה גזורה לחורבן שני והיינו דכתיב שבועים שבעים ומכאן יכלו לידע אימתי חרבן שני וכאן הוא אומר והיו ימיו מאה ועשרים ואומר בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' מלמד שהיתה גזירה גזורה קודם המבול ק"נ שנה וכן הוא אומר ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם ואומר בשנת ארבע לאחז א"א לומר כן אלא שהיתה הגזירה גזורה מימי עמוס שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו ותדע ותשכל מן מוצא דבר להשיב גלות ולבנות ירושל' עד משיח נגד שבועים שבעה אלו שעשו בגולה ועלו ושבועים ששים ושנים שעשו בארץ ושבוע אחד מקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצה שוממות. פ"א ותדע ותשכל ממוצא דבר כשתוצא ממספרך כ"א שנה שטעית עדיין לא הלכו מע' שנה של גלות אלא שבועים שבעה שהם מ"ט שנים ונותרו כ"א להשלים לע' עד שיבא משיח נגיד והוא כורש שנאמר כה אמר ה' למשיחו לכורש ועתה כבר עברו שבעה שבועים משבועי' שבעים שנחתך על עמך חשוב מעתה ששים ושנים שבועים ושבעה שעברו הרי ששים ותשעה שבועים ועד תכלית ס"ב שבועים תתיישב ירושלים ותבנה רחובותיה שהן כלה ונחרצה ואותן של בית שני במצור ובמצוק היו ישראל שעשו מלחמות הרבה כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון ולאחר השבועים ס"ב יכרת משיח שתחרב ירושלם וישחיתה נגיד הבא זה טיטוס שישטוף הכל עד קץ מלחמת גוג ומגוג תהיה נחרצת שוממות והשבוע האחד שנחסר שלא נשלמו ע' שבועים לפי שבתחלת שבוע האחרון הגביר טיטוס ברית עם אומות אחרות לבוא על ירושלים חצי השבוע צר עליהם ולא יכול להם ובחצי השבוע היה בירושלים רעב גדול עד שאכלו שקצים ורמשים ואז תפשה והחריבה ונשבח זבח ומנחה ולפי שבא לירושלם בתחלת השבוע נחשב כאלו נחרב מיד (בכורות ה ובבראשית רבה פ' כ) נחש מוליד לשבע שנים שנאמר ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מהבהמה נתקלל מחיה לא כל שכן אלא לומר לך כשם שבהמה מחיה אחד לשבעה ומאי ניהו חמור מחתול כך נתקלל הוא מן הבהמה אחד לשבעה דהוו להו ז' שנים חתול לנ"ב יום בהמה טמאה לי"ב חדש (כתובות סג) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת (ב"ר פ' נ"ב) למה ז' דינרים מפני שהיא מתחייבת לעשות ז' מלאכות טוחנת ואופה מכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ומצעת המטה וטוות וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרים בשבת למה ג' מפני שהוא חייב לה ג' שארה כסותה ועונתה (סנהדרין נו ב"ר פ' ט"ז. רצו ה' אלהים על האדם לאמר) צוהו על שבע מצות וכו' (שקלים פ"ז) א"ר שמעון ז' דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן עכו"ם ששילח עולתו וכו' (זבין פ"ב) בשבעה דרכים בודקין תת הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל ובמשתה וכו' (בסוף מכשירין) ז' משקין הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב והדבש:

מ״השבע [שוואהר] בתשובת רב שלום משמי' דרב יהודאי גאון אמר הנשבע בעשרת הדברים ובספר התורה אין לו הפרה לעולם:

מ״ושבע [זאט זיין] (סנהדרין כג) אדם עשוי שלא להשביע א"ע פי' שלא להראות א"ע עשיר בפני אחרים:

מ״זשבץ [פלעכטען] (חולין כה) לשבץ לגדר לכרכם להטיח בטונם פי' ענין ושבצת:

מ״חשבק [פערלאססען] (תמיד כו) שבקיה לקרא דהוא דחוק ומוקים נפשיה פי' שבקיה לקרא כיון דלית ליה דרשא אחרינא הוה דחוק ומוקים נפשיה (ב"מ פ) הרי יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקיהו. פי' יתומין שאוכלין ממון שאינו שלהם ילכו אחרי אביהם וימותו. גרושה תרגום ירושלמי משבקא וכן ונדר אלמנה וגרושה תרגום אשר לא עזב די לא שבק:

מ״טשבר [איינפאלט] (ב"ב יד מנחות נט) אשר שברת ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי הלוחות מונחים בארון מכאן לתלמוד ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון. אמר ריש לקיש פעמים שביטול תורה זו היא יסודה דכתיב אשר שברת יישר כוחך ששברת פי' ג' שברים ג' יבבות זו אחר זו שברים בניחותא והפסק בינתים (א"ב יש שטר הנקרא שטר שובר והוא שטר פרעון שהוא שובר וסותר שטר המלוה):

נ׳שבור [שבור קעניג איין פערסיען] (ב"ב קיד. פסחים צד) אמר רבא אמינא מילתא דלא אמרה שבור מלכא ומנו שמואל א"ק הוא ענה דמעיקרא פי' חשוב שמואל בין ישראל כשבור מלכא בין האומות שהוא מלך:

נ״אשבר [איינפאלע] פתיות ובל ידעה מה תרגום שברתא ולא ידעה טבתא וארא בפתאים תרגום שברי:

נ״בשברא [גארטען קרויט] (שבת כ) ולא בפתילת המדבר (גמרא) פתילת המדבר שברא פי' בתשובות לתת סממנים שלו א"א אלא ממיני זרעים היא ואינו נאכל וזרעו מין סממנים הוא וחם ביותר ושותה אותו מי שיש לו צנה ושמו בלשון ערבי חרמל ומירק שלו עושין פתילה ואני שמענו שקורין אותו בלע"ז פי"רולא:

נ״גשברירי [שטראהלען, ברעכונג, בלינדהייט] ברירי רירי כבר פי' בערך ברירי (גיטין סט) לשברירי דליליא פירוש שאינו רואה בלילה לשברירי דיממא פי' כדאמר בערך סך סכי שמשא (א"ב תרגום הכו בסנורים מחו בשבריריא):

נ״דשברר (יומא כח) שברירי דשמשא קשי משימשא פי' שמש הנכנס מן החור וכיוצא בו:

נ״השבש [צווייגען] (ברכות ה) מ"ט לא יהיב מר משבישא לאריסין אמר להו ומי שבקו לי כלומר הם לוקחין בלא ידיעתי לפיכך לוקח אני מהם אמרו לו וכי טוב לך לגנוב שלך אחר הגנב וזה אינו עושה אותו אלא הרוצה לטעום טעם מתיקות הגניבה כדכתיב מים גנובים ימתקו וכדאמרי אנשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעום פ"א אם אתה גונב מגנב אותו הדבר שהיא גונב אתה טועם טעם הגניבה שהיא אסורה. (ב"מ עג) אמר להו שמואל להנהו שבשי שבשא פי' בעלי בתים יהבין חיטי לאריסי סייעו בהדיהון בארעא דאי יהבין לכון טפי פורתא על חולקיהון להוי לההוא דקא טרחתון בהדיהון בארע' ולא מיחזי כרביתא פ"א דזבני שבשי המקדימין פירות לבעלי הכרמים בזמורות בכך וכך משואות ובעת שזומרין הכרמים שוה המשאוי יותר אמר שמואל ללקוחות הפיכו בארעא בקרקע הכרם דניהוי כמאן דקני לכון קרקע הכרם לזמורות שבו עד שיחתכו ואי לא הוו להו הני דמי הלואה ואסיר למשקל טפי מכדי הנהו דמי (יבמות קכב) אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות (א"ב תרגום ובגפן שלשה שריגים ובגופנא תלתא שבשין תרגום הזמרה אשר היה בעצי היער שבשתא דהוה באעי תרשא):

נ״ושבש [איבער רעדען] (יומא פד) אפשר דיתיב בהאי גיסא ומשביש ליה באמגוזי. ס"א ומקשקיש ליה (נדרים צא) אתא רב אחא בר הונא ושבשיה ואנסביה איתתא פי' פיתה אותו עד שנשא אשה פתיתני ה' ואפס תרגום שבישתני ה' ואשתבשות:

נ״זשבת [צייטפערזיימניס] (גיטין מב) נותן לו שבת גדולה הוא דמי צמיתת ידו שצמתה והיא נזק ושבת קטנה שכר בטילה. פ"א שבת גדולה הוא הניזק כדאמרינן שמין אותו כעבד שבת קטנה כאלו שומר קישואים:

נ״חשבת [ראבינשע פעראורדינניג] (סוף עירובין) ר' שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו אלא משום שבות ומפורש (ביצה לו) אלו הן משום שבות ומפורש (פסחים מט) ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד. (ירושלמי) לשבות שביתת הרשות לשבות אצל רבו או אצל שהוא גדול ממנו גדול השלום שהוקש לב' דברים שחייבין עליהן כרת מילה ושחיטת הפסח:

נ״טשבת [עניס] (ברכות לט נדה לו ובסוף עוקצין) השבת משנתנה טעם בקדירה אין בה משום תרומה (מעשרות פ"ד ע"ז ז) ר' אליעזר אומר השבת מתעשר זרע וירק וזירין (פיאה פ"ג) ומודין חכמים לר' עקיבא בזורע שבת או חרדל בג' מקומות פי' אני"טו ואם זרעו בג' מקומות נותן פיאה מכל אחד לפי שדרכו לזרע ערוגות ונותן פיאה מכל אחד ואחד (א"ב וכן שמו בלשון ישמעאל):

ס׳שיבתא [איין שלעכטער גייסט] (יומא עז חולין קז) וגזרו עליו שיאכל בשתי ידיו מ"ט אמר אביי משום שיבתא (תענית כ) איכא דאמרי מילתא דשיבתא הוה גמיר פירוש בתשובות רוח רעם האוחזת התינוקות בצואר במפרקו בגידים שאחורי הצואר ומייבשת אותם מתנוונה והולך עד שימו' ושמה בלשון ארמית שיבתא וזמנה מבן שתי חדשים ומתירא ממנה עד ז' שנה וממה היה בשעה שאמו באה מבית הכסא או מנהר ומניקה בנה לאלתר פ"א בהלכות גדולות ושיבתא רוחא היא דשריא על ידא דאנשי בליליא ומאן דנגע במיכלא ולא מימשי ידוהי שריא ההוא רוחא על מיכלא ומסכנא ומשום הכי שתו רבנן למימשא ומיספא ליניקא וי"מ מילתא דשיבתא דתעניות משקה של רפואה:

ס״אשבותה [ארט שואהר] (נדרים י) שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אלו כינויין לשבועה:

ס״בשביתה [ראסטונג] (מעשרו' פ"ב) רמ"א עד שמגיע למקום שביתה פירוש למקום היישוב:

ס״גשגא [ארט האלץ] (שבת קכט) תכתקא דשגא פי' כסא של עץ ששמו כן כדגרסינן (ר"ה כג ב"ב פ) תדהר שאגא ותאשור שורבינא:

ס״דשגא [בייגען, אונטער דרוקען] (יבמות סג) אתו חברי לבבל שגא נפל אמרו ליה מקבלי שוחדא תריץ יתיב (א"ב פירוש רש"י כפף):

ס״השגא [פעהלען] לא נפקד ממנו איש תרגום לא שגא ויפקדו מעבדי דוד תרגו' ושגו עד אחד לא נעדר:

ס״ושגד [מאנדיל] תרגום בטנים ושקדים בוטנין ושגדין:

ס״זשגדן [היפט שמערץ] (חולין צא) אמר רב יימר האי שיגדונא נקטא פי' חולי היגיעתה על הירך לפיכך מושכת כרעה בתרייתא וי"מ בלע"ז גוט"א (גיטין סט) לשגדונא ליתי פתיא דמינוני (א"ב פי' בל"י כאב הירך והוא באטמא):

ס״חשגל [געליבטע] ישגלנה ישכבנה כבר פי' בערך דביון (ר"ה ד) ואיבעית אימא לעולם שגל מלכתא היא ורבה בר יימא להא גמרא גמור לה ומאי קרי לה שגל שהיתה חביבה עליו כשגל אי נמי שהושיבה במקום שגל:

ס״טשגם [שטוקער האלץ] (כלים פ"י) עשאן בסלים או בשגמין פי' זמורות שמתוחין מקיר אל קיר ושוטחין עליהן בגדים וי"א עץ כפול שהן כופלין אותו ולא ישבר והוא עץ רך ולא ישתבר בין לח בין יבש ובלשון תלמוד שעם (שם פכ"ב) נסרים שבמרחץ ששיגמן (בב"ר פ' כז) לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר הרי אני משגמין ביסורין א"ר אייבו מי גרם להם שימרדו בי לא על ששיגמתי אותם ביסורין אתמהא הדלת הזה מי העמידו שגמיו ענין קישור ועינוד (א"ב פי' בל"י חתיכה קטנה מעץ או מדבר אחר כמו העץ הנושר מן המפסלת):

ע׳שגר [בערייטשאפט זייל] (ברכות לד) אם שגורה תפלתו בפיו פי' אם נרדפת התפלה בפיו מל' שיגר אחריו וי"א ענין סחיבה וריצה כמו תרגום נבלתו למאכל משגרה למיכל (ב"ב כג) ר' יהודה אומרבית ארבעין כורין כמלא שגר היונה פי' שילוח מל' שגר בהמה וכתיב ישלחו כצאן עויליהם:

ע״אשגר [ענטברעננען] (יומא כט) שילהי קייטא קשי מקייטא וסימניך תנורא שגירא ובערו והשיקו בנשק תרגום ויהון שגרין ומסתוברין פי' שלהי קייטא אחרית הקיץ כלומר העולם כולו חם ואפי' תוסיף עכשיו מעט חמות שורף:

ע״בשגרא [דאטעל צוויג] (כתובות עט) אמר רב אבא אמרי בי רב ואפילו שגרא דתמרי פי' כובס של תמרים:

ע״גשגש [טאבען פערווירען] (ב"ב מ) עולא משגש אורחתא דאמיה פי' למה נקרא שמו משגש מפני שגרם לה להתגלות לפני רב ששת ואמרה לו ראה השדים שלי שינקת מהם כלומר אני חשוב הלך להתגלות לפניך כאם מנקת (א"ב תרגום והמם מהומה גדולה וישגשגון שיגוש רב ותרגום והתהוללו הרכב וישגשגון רתיכיא):

ע״דשגש [לארם מאכען] ובאין נרגן ישתוק מדון תרגומו והיכא דלית שיגושא אישתק תיגר' דברי נרגן כמתלהמים תרגום מילוי דשיגושא מרבנן ליה:

ע״השד [שפיננען] (ערובין כה) חוטין נמי לימא אדעתא דגלימא שדנהו בשזירין (גיטין סט) חיטי דזהורית' דשדתי' דומה בת דומה (סוכ' יז) למיתב עלה ולמישדא אשלי פי' למיתב עלה ראויה היא לישב עליה לטוות נעורת לו פשתן או קנבס לאשלא לפי שכל הנטווה צריך לישב גם הטווה על גבי מקום גבוה כדי להשפיל וירד למט' וכשזוקפין ארוכה או קצרה על שתי כרעים וסומכין אותה בכותל ויושבין עליה היא בכלי חשובה אע"פ שאינה מטה על מתכונתה לפיכך מטמאת ומטהרת איברים. (סנהד' צה) אימיה דישבי בנוב הות קא שדיא ודן ויון מאוזל תרגום ודן ויון שדיא (שם ל) זה שמיעא לי עילוויכו דשדיתו דקלי וזקפיתו להו ס"א רמיתו דקלי כלומר בעלי קשיות ותירוצים אתם (א"ב ת' ירה בים שדא בימא דם שפך דמא שדא):

ע״ושד [ברוסט] (בילמ' ותבאנה אל רעואל אביהן (וכי לא היה לו להקב"ה לכתוב אלא שדים נכונו ושערך צמח אלא שדים זה משה ואהרן שנא' בהן שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה ושערך צמח הגיע הקץ אלא שאת ערום ועריה ממעשים טובים:

ע״זשד [ארט ווינד] שדיא נשוב פי' רוח קדים מנשבת כנוע עצי יער תרגום כאישדוות אילני:

ע״חשד [שוועכלונג] (שבת עז) המבליג שד על עז פי' שד חלש כמו ואת שדוד:

ע״טשד [איינזוכט] (כתובות צד) שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני פי' ר"ח ז"ל אין יכול לעשות שודא דדייני אלא דיין המומחה לרבים כגון רב נחמן בדורו דהא רב ששת גברא רבה הוה ואמר ליה רב נחמן אינך דיין ודחאו מלעשות שודא ואין דנין דין שודא אלא במקרקעי אבל במטלטלי לא ואמרינן ממון המוטל בספק חולקין (ב"ב סב) אמרי להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא שודא דדייני (שבועות ל) אי נמי לשודא דדייני (כתובות מה) שניהם שכנים שניהם קרובין שניהם תלמידי חכמים מאי שודא דדייני (גיטין יד) וחכ"א יחלוקו מספקא להו וכן אמר מה שרצה שליש יעשה סבר שודא דדייני עדיף כלומר נתינתו אחד מהן עדיף מחלוקה פי' למה שהוא נוטה דעתו לידע באומדנא שהוא שלו יתננו לו:

פ׳שד [דעמען גייסט] (בב"ר פ' לז ויהיו בני נח ובריש ויקר' רבה פ' והוא ישקיט) מדנפיק פגע ביה שידא אשמדון רבהון דרוחתא:

פ״אשד [פליהען] תרגום יעוף יומם דשדי בימי. "א"ה הפירוש בכאן אינו מובן":

פ״בשד [זייטע] תרגום על ירך המשכן על שדא דמשכנא כמו צד:

פ״גשד [פעלד] (בריש שביעית) שדה האילן ושדה הלבן (בסוף ספרא והיה השדה בצאתו ביובל) מלמד שהשדה קרוי על שם זכר:

פ״דשדה [קאסטן] (שבת קב) על גבי שידה תיבה ומגדל פי' דומה לתיבה כדכתיב שידא ושידות ואע"ג דבגיטין לאו כי האי גוונא דגרסינן (גיטין עט) שידא ושידות הכא תרגומו שידא ושידתין קיי"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו (מקואות פ"ז) השידה והתיבה שבים פי' אם יש בים כלים כדי לרחצן ונתמלאו מים:

פ״השדה [פיינע זייד] (סוטה מט) משחרב ביהמ"ק ראשון בטלה שידה ופרידה וזכוכית לבנה (א"ב שירא פרנדא כתוב בנוס' ופירש רש"י מין משי):

פ״ושדון [דאס רעכט] (בריש ואלה המשפטים בילמ') למען תדעון שדון שדין כתיב:

פ״זשדך [רוהען, ראסטען] וישכו המים תרגום ירושל' ושדכו מיא עד שוב אף אחיך תרגו' ירוש' עד זמן דתשדך והארץ שקטה ממלחמה תרגום וארעא שדכת (ב"ר פ' ויחן את פני העיר) נפק ואשכח מיליא משדכן:

פ״חשדכן (שבת פה) שאני התם דאיכא שדכא פי' גאון שדכי עלין רחבין שאוחזין בארץ ורויחין ונכנסין אלו באלו כדגרסינן (סוף ערובין) ותני חדא אסור להלך על גבי עשבים בשבת ותני אידך מותר וכו' הא דאיכא שדכי והא דליכא שדכי (ב"ב צה) א"ר שישא בריה דרב אידי בשדכא פי' עלין וזמורות משוכים מכרם זה למקום שהשורש בו שהם הם:

פ״טשדך (ב"ב קכה) מתני בשדכא פשיטא פירוש אדם בטל שאינו מרויח כלום מן הנכסים אבל אדם אחר שמרויח מאי דעבד עבד בשדכא פשיטא דאין מתפרנסין הואיל דלית להו הנאה מיניה לא מחלי ליה (ב"ק צב) שייך ואזיל דיקלא בישא בהדי קינא דשדכי פי' בדקל רע מצוי קן של יונים שאינן פרין כשאר יונים בפי' מגנצא כתב דיקלא בישא לגבי גינה דסרקי פי' דקל רע מחשב אותו עם אילני סרק (א"ב בנוסחאות כתוב מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי באות רי"ש):

צ׳שדך [עהע צו זאממען פאארען]. (קדושין יג) התם בדשדיך ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ובין לא שדיך פירוש כשהאיש מדבר על אשה והיא נתרצית להנשא לו.

צ״אשדל [אובער רעדען] ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך תרגום ואשדלינך ואתן שירין בלוסתך. בני אם יפתוך חטאים תרגום ברי אם ישדלונך חטאים לא תטפיס ואנה עשית תרגום ולאן אשתדלת למעבד אשר עשיתי עמו תרגום דאשתדלית עמיה (א"ב תרגום ויאבק איש עמו ואשתדל גבר עמיה פירוש כלם ענין עסק):

צ״בשדף [בעשעפטיג זיין] תרגום כי שיח וכי שיג לו דילמא שועי ליה או אשתדפא אישתדיף:

צ״גשדר [זיך אנשטרענגען] (בפ' רבי אומר איזו היא) ובמקו' שאין אנשים השתדר להיות איש (ובפ' בן זומא) ואל תשתדר לראותו בשעת קלקלתו עיין בע' אל. ס"א אל תשתדל (א"ב בדניאל הוה משתדר להצלותיה):

צ״דשדר [הייווין] (ב"מ מ) איכא גולפי ושדריא פי' שמרים (א"ה לפנים כתוב ושמריה):

צ״השדר [זענדען דעהנען] (נדה מח) אשתדור דריך נמי ולא הדרת בך פי' ענין שילוח וישלח לבלעם תרגום ושדר כלומר נתארכו ונתגדלו הדרים. ס"א אשתדלו וכבר פירשנו בערך כרף (א"ב בנוסחאות כתוב אשתדו דדיך ופירש רש"י מלשון שדים כלומר שנעשו גדולות ובעל הערוך בערך כרף נראה שגרס אשתרור מלשון שרירין וחזקים):

צ״ושדר [שראללע, קליינע געבירגע] (ב"ב קג ערכין כד) הנהו שדרי דארעא מיקרו פירוש רכסי הארץ כדכתיב והרכסים לבקעה ועיקרו מלשון שדרה (חולין נט) השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה ב' גבין וב' שדרות (נדה כד) אתמר המפלת בריה שיש לה ב' גבין וב' שדרות פי' בערך שסע (חולין קיח) הכא נמי בשדרה ומשום שומר פי' שדרה של שבלת החטים:

צ״זשודרא [שטריק אוים האאר] (גיטין סט) לשברירי דליליא ניתי שודרא ברקא פירוש חבל של שיער בעל הערוך בערך ברקא גריס שריא ברקא:

צ״חשה [זוימען] שהייה דרסה כבר פי' בערך גרם כי לולי התמהמהנו תרגום ירושלמי ארום אילולי דאשהינא אל תאחרו אותי (חולין עה) מישהא הוה שהי ושתיק פי' משהא הוה ליה ר' שמעון בן לקיש לרבי יוחנן ושתיק עד דגמר טענתיה והדר פליג עלויה ור' אסי נפיק לברא קודם שיגמור דבריו אית דאמרי מישתא הוה שתי ר"ל כי אמרה ר' יוחנן להא שמעתא וקודם שיגמור לשתות נפק רב אסי:

צ״טשה [ערמידען] (ברכות ז) הני ברכי דשהי מינייהו פי' הברכים שמתעייפין מפני המזיקין שסומכין עליהן (א"ב בנוסחאות כתוב ברכי דשלהי):

ק׳שה [פערוויסטען] תרגום גלים נצים ערים בצורות גלין דשהו קרוין כריכן:

100

ק״אשהד [וואכען] תרגום בפסוק בלילה ההוא נדדה דהוה שהיד ולא שכיב והוה שכיב ולא דמיך:

101

ק״בשהי [רוהע טאג] (מגילה יג) דמפקי לה לשתא בשהי פהי פי' מתעוללין עלילות להיבטל ממלאכת המלך ואומרים שבת היום פסח היום (א"ב תרגום בפסוק ישנו עם אחד ומפקין שתא בשהי פהי נוטריקון שהי שבת היום פהי פסח היום):

102

ק״גשהיא [לויפין] (שבת קו ביצה כד) ומטיליה בחד שיהיא פי' כגון ריצה אחת ואינו צריך לפוש ביני ביני (א"ב בנוסחאות כתוב שחיא):

103

ק״דשו [לאגער] יצועי עלה תרגום לשיווי ברי סליקתא מעל משכבו תרגום מעילוי שיוויה מרבדים רבדתי ערשי תרגום בתשווייתא שוית ערסי וחיק לה אמה תרגום ותשויתא לה אמתא:

104

ק״השו [ציטטערן. שטוינען] ויעף אלי תרגום ואשתוי לוותי וחרד על דברי תרגום ומשתוי לקביל פתגמי (א"ב ותרגום והתמהו תמהו אתרפו שוהו):

105

ק״ושו [גלייך שטעללען] תרגום שם על שכמה שוי על כתפה ובדניאל ולבביה עם חיות שוי:

106

ק״זשוב [פערנער. נאך] (נדה מז) כיון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה פי' עוד כמו תוב בלשון תרגום ותו בלשון תלמוד:

107

ק״חשווה [הערפארשפראססען] תרגום גלה חציר ונראה דשא שווח עמירא ואתחזי דיתאה:

108

ק״טשווה [הערויס פאללען] (סוכה יב) כיון דנתרן טרפייהו שביק לה ונפיק. ס"א עלייהו (א"ב נראה שגרסת בעל הערוך היא כיון דשווכי טרפייהו):

109

ק״ישוול [לעהר יונג] (שבת צה) בוכיאר לשווליהן פי' משרתיהן (פסחים קג) כי תניא ההיא בשווליא דנגרי (ב"ק לב) שווליא דנפחי למקטליא קאי (גיטין נח) שנתן עיניו בתשה ושווליא דנגרי הוה פי' תלמיד:

110

קי״אשולנאי [לוסט יונגערן] (סנהדרין סב) לא כזבי שמה אלא שולנאי בת צור שמה בין קני לאורבני שולנאי מאי בעיא פי' ועל שם שולנאי שזינתה נקראו שאר זונות בשמה בין קני לאורבני שולנאי מאי בעיא כלומר במקום ייחוד לא אזלא אלא משום זנות כך היא לא באה בין ישראל אלא משום זנות בהדי קליפי דקני שולנאי גפתה לאמה בין קליפי הקנים זונה עשתה חרפה לאמה שמזנה שם פי' גאון ומשתנה בית סאה פי' שמשתנת מים ונשפכין לארץ והולכין עד בית סאה ודתני רב יוסף קבר שלה כינוי הוא לרחם שלה דא"ר ששת מפי שמועה אמר כי כן היא שמה שולנאי ואשר אמר בין קני לאורבני שולנאי מאי בעיא שמענו במשל הקדמוני' על גדולה של זונות השם הזה דא"ר ששת מפי שמועה היה שמה וזה אשר אמרו המושלים שולנאי לכזבי נתכוונו ופתרון המושלים כן הן אומרין בין קנה לגומא מה זונה גדולה מבקשת כלומר שלא ישבה כאן אלא אורבת לזנות כענין שנא' איפוא לא שוכבת ועל דרכים ישבת להם והאחר כך פתרונו עם קליפה של קנה נאפה שולנאי את אמה כלומר שמנאפת בפני אמה ואינה חוששת וקליפ' הקנה חשוב לה:

111

קי״בשום [נאמען. וועגען] תרגום שם אשת אברם שום איתת אברם וחז"ל הרגילו לומר משום במקום מפני משום כבוד אשתו משום שנאמר ואין שום או לא שום כמו אין כל אין מאומה:

112

קי״גשוויסקי [געבראטענס] (פסחים צו) ודלמא שויסקי עבדינהו כלומ' צלו אותם מיני מאכל ואכלום:

113

קי״דשור [אקס] (ב"ק סה) שור בן יומו קרוי שור דכתיב שור או כשב או עז כי יולד איל בן יומו קרוי איל שנא' ואילי צאנך לא אכלתי אלים הוא דלא אכל הא טלאים אכל אלא ש"מ איל בן יומו קרוי איל:

114

קי״השוור [היפפען, שפרינגען] (ברכות כד) שוור עשר אמין (שבת קו) ואי לא לשוור נגרא (פסחים קי) לא תשוור נגרא (ב"ב צח) ושמואל אמר חמרא אכפא דגברי שוור פי' כשנושאין אותו מבית מוכר מדלג ומפיק טעמו ממנו (סנהדרין סד) רבא אמר במשוורתא דפוריא פי' א"ר יהודה אינו חייב עד שיעבירנו העברה היכי אמר אביי שרגא דליבני ביני מיצעי נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא פי' שורה אחת של לבנים באמצע וחלקה היתה ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא ומעבירו על אותה שורה וחוזר ומעבירו עד שתופס בו האור ונופל לתוכו פי' משוורתא בית קפיצה כי אדם שהוא קופץ או קא משוור ואם קפץ אומר שוור ליה והקפצן שרגיל בקפיצה קורין שוורא אפי' היין בזמן שממהר להחמיץ אומר קפץ בלשון ארמי אומר משל חמרא אכפא דגברי שוור פוריא הא ימי הפורים מנהג בכל העולם כולו שבחורי' עושין צורה כדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד' וה' ימים ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין ויש להן טבעת תלויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש אותה טבעת נקראת משוורתא כלומר בית קפיצה וכן נמי הטבעת שתולין בחמור ובסוס שהרוכב בה מניח רגלו וקופץ באחרת ועולה על גבי בהמה נקראת משוורתא וכן עושה זה מקפץ בני עליה וחוזר ומקפץ עד שתושש כתו של תינוק ונופל (סנהד' צו) שוור בר שוורא שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא (ע"ז עא) אמר רבא חמרא שרי רוב משיורי ישראל פי' קופצין ובוזזין מקפץ על הגבעות תרגום ושוור על שעבודא ק"צ שנין על צדקת' דאמהתא דמתילן לגבעתה:

115

קי״ושוש [ווילדער עהלבוים] (סוכה יג) הני שוושי ושווצרי מסככין בהו פי' שמות עצי השדה ושווצרי מפורש שריחם רע:

116

קי״זשוב [בעפרייען] תרגום ואת בתינו הציל וית ביתנא שזיב ובדניאל מן ידך מלכא ישזיב:

117

קי״חשזג [וואשען] ורחצת קרבו וכרעיו תרגום ירושלמי ותשזיג בני גוויא רחץ במים תרגום ירושלמי שזג במיא:

118

קי״טשזף [ארט מילגרויס] (בריש כלאי') השיזפין והרימין אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה ירוש' תרי גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ייחור ממנו ונוטל במקום אחר מה נפיק מנהון קריה פרסיקה הרכיב תריד ע"ג דרקון אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו זרע וזורע במקום אחר מה נפק מנהון כרכי לבנון והוא לשון יון ובלע"ז אטריפ"צי זרגון ולפת מה נפק מנהון פיטרושילינן זרגין לשון ישמעאל ובלשון קודש שריג גפן לוזין ובוטנין מה נפק מנהון פיסתקין זתים ורמון מה נפק מנהון שיזפין (א"ב פי' בל"י ורומי מין עץ ופרי אדום וצורת הפרי כזית קטן ובתוכו גרעין גדול ויש לפרי סגולות ברפואה ובפרט מועיל לחלאים חמים של ריאה וחזק וכבר פירשתי שבל"י קריה פירסיקא מין אגוזים גדולים שבאו מפרס לארץ יון על דרך שנאמרו הלוזים פינדיקין שהובאו מארץ פונטיס לארץ יון. ומאמר תלמוד ירושלמי זר בעיני. ופי' פיטרושלינון בל"י ורומי מין כרפס הגדל בין הסלעים ונעתק משם ויוטע בגנות וגרסא זו משובשת וגרסא אמיתית היא גרסת רבינו שמשון בפי' דמשנת כלאים הרכיב תריד על גבי ירכון אע"פ שישראל אסור לעשות כן נוטל ממנו זרע וזורע במקום אחר מה נפק מנהון קרסולכנון זרגין ולפת מה נפק מנהון אתטפנין. שמר וכרפס מה נפיק מנהון פטרושלינון ונראה לי שגרסת הערוך היתה זאת אבל נשתבשו הנוסח' והעד כי הוא פי' זרגון שריג גפן):

119

ק״כשזר [געדרייטער פאדען] (ערובין צז) בשזורין שזירין נמי אדעתא דסיפתא דגלימא עייפינהו (בא לו כהן גדול בגמ' כ"ג) חד לגופיה דכיתנא וחד שיהו שזורין (זבחים יב) בד שזורין בד חוטין כפול ששה הוות קא שזרה. ס"א שדא וכבר פירשנו בערך שד (א"ב לשון מקרא זה שש משזר):

120

קכ״אשזר [ריקנראד]. (חולין מב) נשברה השיזרה (תמיד לב) היה חותך וירד עד השיזרה פי' הוא היא העצה כדמתרגמינן לעמת העצה לקביל שיזרתה (בריש עוקצין) ושזרה של שבלת פי' הוא גב השבולת ושזרה היא שדרה:

121

קכ״בשח [רעדען] (סוטה מד) שח בין תפלה לתפלה פי' בירך להניח תפלין ולבש תפילין של יד ושח שיחת דברים והפסיק ואחר לבש תפילין של ראש זו היא עבירה דאביי ורבא דאמרי תרוויהו לא שח בין תפילה של יד לתפילה של ראש מברך אחת שח מברך שתים כמפורש (מנחות לה) על תפילת יד אומר להניח תפילין על של ראש מצות תפילין:

122

קכ״גשח [איין געביקט] (שבת ה) בהשוחה פי' כפוף כדכתיב הלכוף כאגמון ראשו (חולין כז) ממקום ששח חטהו פי' מלשון שחי ונעבורה:

123

קכ״דשח [צערפליסען] (שבת סז) ננעלת כתרים שח שח פי' המס תמס (א"ב בנוסח' כתוב שיישא שיישא ופרש"י רד רד) (ב"ר פ' נז) אל תשלח ידך וסכין היכן הוא נשלו דמעות ממלאכי השרת עליה ושחת (בוי"ר אחרי מות פ' ויתרון ארץ) נתנוהו בקערה וכמה דהדין שיח הדין שח עד שעמד על עקרו ופרח וחם השמש תרגום ירוש' שיח גלה קציר ונראה דשא תרגום שווח עמירא ואיתחזי דיתאה (א"ב עיין ערך שווח):

124

קכ״השח [גראב] (ב"ב כח) והבורות והשיחין והמערות כבר פי' בערך חרץ יקבי המלך תרגו' שיחי מלכא:

125

קכ״ושח [פערווילדען] גלים נצים תרגום גלין דשחי:

126

קכ״זשח [ענטשלאגען] (יומא עה סוטה מב) דאגה בלב איש ישחנה רב אמי ורב אסי חד אמר ישיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים פי' כדי שיבקשו עליו רחמים (א"ב מענין היסח הדעת כלומר יסירנה מדעתו):

127

קכ״חשחבב [צו גאנגען ווערדען] תרגום ונמקו כל צבא השמים יתמסון משחביב כל חילא שמיא:

128

קכ״טשחד [בעשטעחונג] (כתובות קה) אמר רבא מ"ט דשחד כיון דשקיל מיניה הוה ליה כגופיה ואין אדם רואה חובה לעצמו מאי שחד שהוא אחד. (ב"ב י) ושחד בחיק חמה עזה פי' שחד בחיקו של עני כופה חימה עזה:

129

ק״לשחז [בינדען שערטען] (שבת נב) הרחלות יוצאות שחוזות פי' כגון שאוחזין אליה שלהן למעלה כדי שיעלו עליהן זכרים (ירושלמי) אית תני שוזות כמה דתימא שית זונה מאן דתני שחוזות כמה דתימא משחיזין את הסכין (ביצה כח) אין משחיזין את הסכין (חולין לב) השחיז את הסכין (כלים פי"ד) הסכין משישחיזנה חרבו ילטוש תרגום סייפיה ישחיז פי' משחזת נקרא בשביל ששוחזין בהו לוטשין הסכין ובלע"ז אקוט"י ובל"י אקוני:

130

קל״אשחט [שלאכטען הין אונד הער פאהרען] (חולין ל) התיז את הראש בבת אחת מנהני מילי א"ק חץ שחוט פי' משוך כמו חוט צריך להוליך ולהביא הסכין על הצואר ואם לא יוליך ויביא זו היא דרסה ופסולה (בסיפ' בצו בפ' אשם) אין לשון שחיטה אלא לשון משיכה שנא' זה בשחוט (נדה סז) הרי שור שחוט לפניך כלומר הרי הכתם מוכיח שיש שם נדה ואינו דומה למעת לעת שבמעת לעת אין שם דם נדה אלא חשש הוא למפרע ראתה (ב"מ קט) כי מטית שחיטת קדשים תא אקשי לי פי' אם קרית כל התלמוד וידעת דרכו אז תבא תקשי לי שכיון שקרית הכל תרגיש ותבין הטעם שאומר לך:

131

קל״בשחי [אקסל העלע] אחד יורד לאמת השחי וא' פותח כיון עיין בערך כיון פי' מוריד ידו על השחי ופותח שחי בל' ישמעאל אלאבט ובלע"ז טי"טילו. באורגת בעומדת לשחי כבר פי' בערך מסק ובערך עדר:

132

קל״גשחיא [בייגינג] ומטי ליה בחד שחיא עיין ערך שהיא כי כן גרס בעל הערוך:

133

קל״דשחל [הרויף ציאהען] משחילין פירות דרך ארובה (גמ') מאן דתני משחילין לא משתבש דתנן (בכורות מ) השחול והכסול שחול כל שנשמטה ירכו כלומר נמשכה ממקומה (סוכה כט) חצבא ושחול (יומא עז) מ"ט משחול שחול פי' שואבין המים ומקיאין אותו לחוץ ונמצא המצטנן רוחץ גופו במים כמשחל ביניתא מחלבא עיין בערך בין פי' כמשיכת נימא של שיער מתוך החלב (כלים פי"א) מן המשחולת ומן הגרודת פי' מה שנשתייר והשחיל מן הכלי:

134

קל״השחלא [קארב] (בהלכות גדולות בסוף שבת) חמרא דשפייה בשחלא דהוצי דהיינו כפיפה מצרית:

135

קל״ושחלא [איינר נעסט] (ב"ק נה) ר"פ אמר הא טענא חדא ביעתא בשיחלא והא טענא טובא בשיחלא פי' אווז בר טוענת חדא ביעתא ודוגרת עליה ואווז של ישוב טוענת בצים הרבה ויולדת אותם ועוד ממלאת אשכול שלה בצים טובא ויורדת ודוגרת על כולן (חולין סז) הכא במאי עסקינן בשיחלא קמא פי' הריון ראשון כלו' הביצים שנתקשרו בשליל עד שתלד כולם:

136

קל״זשחלא [אוהר פלאס] דעבדי ליה לשחליא עיין בערך חרגול פ"א צער שאוחז באוזן ושמו בל' ארמית שחלא ודומה לחזזי' לחה ויוצ' ממנ' מי' של לחה סרוחה:

137

קל״חשחלים [ארט פפלאנצע] (מעשרות פ"ד) השחלים והגרגר (עירובין כח) השחלים והגרגר שזרען לירק מתעשרין ירק וזרע (יומא יח) ה' דברים מביאין את האדם לידי טומאה השחלים והשום וכו' (שם מט) לשחוק ולשתות שחלים בשבת (ברכו' לז ע"ז כח) ת"ר ד' דברים מחזירין את החולה לחליו וכו' עד והשחלים והתגלחת (גיטין נז) כפר שחלים שהיתה פרנסתן מן השחלים (א"ב פי' מין ירק חם ויבש וטעמו חד מועיל לפתוח האברים אטומים):

138

קל״טשחלים [אינרייפע דייטלען] (ע"ז כו) וכך היו עושין בערבי שבתות בציפורי והיו קורין אותו קדירת שחלים (א"ב פי' שהיו נותנים חומץ לתוך גריסין צוננין כמו שהיו נותנים בשחלים):

139

ק״משחלנית [ארט היישעריק] (חולין סה) למינהו להביא את כרסנית השחלנית:

140

קמ״אשחלת [זעט נאגיל איין רויך ווערק] (כריתות ה) סמים תרי נטף ושחלת וחלבנה הא חמש:

141

קמ״בשחם [דונקעל רויט. שווערצליך] (ב"ב פג) שחמתית ונמצאת לבנה (גמרא) א"ר פפא ש"מ האי שמשא סמוקתי היא פי' התנה לתת לו חטים אדומים שנתאדמו מחמ' החמה הזורחת עליהם ועל שם החמה קורין שחמתית וב"ק צה). שחמיה ועבדינהו חדתי לא קני פי' אדומים ישנים. (חולין צה) אייתי משיכלי שחמי. (ע"ז לג) אמר ר' עוירא הני חצבי שחמי דארמאי כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ומותרים ויש אומרים שחורים הקודרים מני קרח תרגום דשחימין מן צנתא עליהון אתחייל תלגא וכל חום תרגום דשחום (א"ב (בירושלמי דמעשר שני פרק המוליך פירות) גריס שמתית אפילו מן האגרו על השמתית פי' אגרו בל"י לח פי' שמתית יבש וחם כמו שחמתית ואות חי"ת מובלעת):

142

קמ״גשחם [היטצע]. (ב"ק מט) כל היכא דמטי ליה שיחמא לולד ואם הכה ביד או ברגל ויצאו ילדיה פטור:

143

קמ״דשחן [ווארם ווערדען] (יומא נג) ומתפלל שתהא שנה זו שחונה וגשומה. (ב"ק פב) ת"ר ה' דברים נאמרו בשום משביע ומשחין ומרבה הזרע וכו' (כתובות י גיטין סט) תמרי משבעא ומשחנא משלשלא ומאשרא ולא מפקנא פי' בערך אשר (סוכה מ ב"ב קא) והא איכא עצים דמשחן פירוש עצים שמדליקין בהן התנור לאחר שריפת העצים הנאתן לאפו' בהן את הפת והעשויין להתחמם בהם בני אדם הנאתן וביעורן שוה שהעצים והאדם מתחמם בהם (ערכין לא) ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמך דידך פי' לימא אותו שקנה בט"ו באדר ראשון לאותו שקנה באדר שני אנא קדים שחין נורא כלומר אני הסקתי אש בביתי במדורתי קודם שהסקת אתה בביתך שאני קניתי קודם מפני מה נחלט לך ביתך קודם משיחליט אותו שלי שקניתי קודם דא"ל את נחית לעיבורא שקנית בחדש העיבור בט"ו באדר ראשון גלית דעתך דשנת עיבור אתה רוצה לחשב הלכך לא נגמרה שנתך עד ט"ו באדר ולא יחם לו תרגום ולא שחין ליה (ב"ר פ' יו) משל הדיוט עבד מלך כמלך דבוק לשחון וישחין לך כחם צח תרגומו כשחין בציח:

144

קמ״השחן [לאסט] (כתובות סז) כדבעי ליה למעבד לא עבד דאמרי אנשי לפום גמלא שיחנא (סוטה יג) מי לנו גדול ממשה תנא דבי רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא פי' למה מנעו הקב"ה ליכנס לארץ מפני מי מריבה מפני שהיה אדם גדול דקדק עליו (ב"ר פ' יט) והנחש תנא רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא פי' שהן משאוי בלשון ישמעאל:

145

קמ״ושחין [געשוויר, אויסשלאג] (בכורות מא) שחין תלתא גווני הוו דקרא יבש בין מבפנים ובין מבחוץ דמצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים דכתיב אבעבועות דמתני' לח מבפנים ויבש מבחוץ (א"ב גרסת הנוסחאות היא אחרת):

146

קמ״זשחף [הערויס ציהען] (שבת קי) וליתי שחפי דקניא ולישדי התם דכי אתי שמעי קליה פי' קליפות הקנים (נדה כה) האי סנדל מיכרך כריך ליה לולד אחרציה ומשחיף לעיל כלפי רישי' פי' אוחזו באמצעיתו ולפי שהסנדל ראשיו חדין מלמעלה ומלמטה נשמט הסנדל ועולה למעלה כשהולד אוחזו באמצעיתו (א"ב ומשחליף כתוב בנוסח') (מ"ק ג) לשחופי נהרא פי. לעקור ענפי אילנות הגדילים בנהר:

147

קמ״חשחף [אבגעצעהרט] (סוטה כו) שחיף מקנין על ידו פי' ר"ח ז"ל שחוף הבועל כדרכו ואינו מזריע דתניא איזהו מרוח אשך זה הקליטים שנכנס רוח באשכיו דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר זה שחוף (א"ב פי' שיש לו שחפת עצמות והוא חולי שהאדם יבש כעץ):

148

קמ״טשחף [קריכין] על גחונך תלך תרגום ירוש' על מעך תהא שחיף ואל מקומו שואף תרגום ולאתריה שחיף:

149

ק״נשחף [שווארץ] (חולין קלה) היו לו שני מינים שחופות ולבנות פי' שחורות ורש"י פי' לא שחורות ולא לבנות:

150

קנ״אשחץ [שטאלץ. הויך מיטהיג] (שבת סב) אנשי ירושלים אנשי שחץ הן (פסחים ג) בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול פי' פסיל משפחה כדכתיב לשמצה בקמיהם פ"א שחץ פסול גסות הרוח והיינו ערל לב פ"א שמץ דבר ערוה ואלילים כדכתיב לשמצה בקמיהם ושניהם פסולים לכהונה כדתנן (מנחות קט) הכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלים וכיון דבית חוניו פסול כ"ש לאלילים שנ' אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' שחץ גסות הרוח ולעיגות לשון כדאמרינן אנשי ירושלים אנשי שחץ היו:

151

קנ״בשחק [אבגשאבטעס קלייד] (נדה יו) שתקי דכיתנא פי' בלאי בגד פשתן (א"ב תרגום בלוי הסחבות ובלוי מלחים בלאי טפסן ובלאי שחקן):

152

קנ״גשחר [שווארץ] (נדרים ל) הנודר משחורי הראש שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים (יומא כח) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי פי' תפלת האבות כולם ולא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר וכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב משעה שיכנס השמש במערבו באותה העת מתחילין הכותלים שבמזרח להשחיר וזו השיחה תפלת הצהרים כדת המסורה לו מאביו מאברהם ניקום ונגמור כלומר אברהם קיים המצות ועדיין לא נתנה תורה ואין לנו ללמוד אלא ממנהג הנביאים כגון דניאל וכיוצא בו מפני שנהגו בהלכה למשה מסיני (ב"ק כ) משום שחורתא דאשייתא פי' כיון שמשתמשין בבית מיטנפין הקירות ונראין מושחרין כישנים והוא מבקש לגבות ממנו דמי בניין חדש לפיכך מנעו מלהשתמש בו (יבמות יב) אפי' לר"י דאמר עד שירבה השחור על הלבן (כתובות לו) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן פי' עד שיהא רוב השיער שחור פ"א שירבה עיקר השער שהוא השחור על ראשו של שיער שהוא הלבן אלו פי' ר"ח ז"ל פ"א עד שירבה שער השחור על הבשר שהוא לבן (שבת קד גיטין יט) בכל כותבין בשחור ובשיחור פי' שחור כלי ברזל כדתנן (כלים פי"ג) השחור והזוג של מספריים שנחלקו ורושם בו את המגילה שיחור גחלים שכבו נופח באש פחם תרגום בשיחרורין ופעל בפחם תרגום ונפח נור בשיחוריין (פרה פ"ג) שחור שיש בו אפר כותשין אותו פי' בשר שחור אם יש בקצתו אפר:

153

קנ״דשחר [שווארץ. שעהרע] (ביצה לה) מאן דתני משחירין לא משתבש דתנן השחור וזוג של מספריים פי' מספריים ולמה נקרא שמן שחר שמשחירין את השיעיר והם קטנים וזו של מספריים הוא גדול מן השחור ובלע"ז פי' רפצ"י וי"א אלו של נפחין הם לחתוך בהם כל מיני מתכות מספרת יביאו רדיד של ברזל ויחדו אותו משני צדדין ומכפלין אותו לצד אחד ושמו מספרת תרגום תער מספר.

154

קנ״השחר [פיינשטשיזנע ארבייט) (ב"ב מו) הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור פי' היה מוסרו לעבודת המלך כגון אנגריא כענין לא חמרא דחד מנהון שחרית (אבות פרק ג) הוי קל לראש ונוח לתשחורת:

155

קנ״ושחררו [ענטלאססען. בעפרייען] תרגום ירושלמי או חפשה לא נתן לה או שטר שחרורה לא איתיהיב לה (פסחים קיג) בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה ענין חירות:

156

קנ״זשחת [גראז. פוטער] (פיאה פ"ב) הקוצר לשחת מפסיק (ב"ב לו) א"ר יוסף אכלה שחת לא הויא חזקה פי' דלית להו גמר פירא שכך עושין זורעין התבואה כדי להאכילה בירק לבהמות וקוצרין אותה כשהיא לחה טרם תעשה גזי המלך תרגומו והוא צמיח דעדק בתר דאיתגזרת שחתא דמלכא (קדושין סב) שחת דבי כבשא פי' ששותה מי המטר אבל שחת דבי שקיא פי' שדה שמשקין אותו בזרניקא:

157

קנ״חשחתא [גאלדנע אדער] (גיטין סט) לשחיתא ליתי אקקיא פי' תחתוניות (א"ב בנוסחאות כתוב לרושחתא):

158

קנ״טשחתא [גלאז] תרגום טמן עצל ידו בצלחת עטלא טמשי ידיה בשחאתא:

159

ק״סשט [שוויממען] (כלים פ"ב) חבית של שייטין פי' עושין בני אדם חבית כדי ללמד בה לשוט על פני המים כאשר יפרש השוחה לשחות תרגום כמו דמפריס שייטא למישט:

160

קס״אשט [איבערציהן] (ביצה לד) ואין שטין אותן במטלות (ב"מ צא) ואין שטין את התנור באליה ואם שט כל הפת כולה אסורה פי' כמו טשין ויש קורין טשין ומיהו שטין שפין:

161

קס״בשט [שטעקען] (שבת עח) שעתא שוט איתי פי' מטה שישוט אדם עמו בחוץ להביא ריוח בביתו כמו תרגום המשענת. ס"א שוטיתא פי' ענף של הדס שמשחקין בו למשתה משום הכי נקרא שוטיתא כעין שטות. (מ"ק יד) לשוט דברי הכל אסור פ' לשוט בעולם ולראותו שלא לצורך כמו משוט בארץ כמטייל ומשתעשע. (שם כח) אחוי ליה שוטי דנורא פי' דידע שהוא מלאך המות (כתובות יז) שהיה נוטל בד של הדם ומרקד בו לפני הכלה וכו' עד אהני ליה שוטיתא לסבא. (קדושין יב) ההוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא (כתובות יז) הא בשוטי הא במילי פי' שמייסר אותו בשוטים כדכתיב אבי יסר אתכם בשוטים המשענת אשר בידי תרגום שוטיא דבידיה. קצה המטה דיהונתן:

162

קס״גשט [אויסשטרעקען, הינלאנגען] (בתוספתא דמאי) לא יושיט אדם כוס יין לנזיר (א"ב לשון מקרא זה ויושט המלך):

163

קס״דשט [ארט פפלאנצע] (שביעית פ"ט סוכה לט) הלוקח לולב הפיגם והירבוזין השוטין והחלגלוגות פי' פינוקל"י:

164

קס״השט [ליניע, ציילע] (נגעים פ"י) שני נתקים זה בצד זה ושיטה של שער מפסקת ביניהן (א"ב פי' סדר תרגום ועל ספר חקה ועל שטין דספר רשם):

165

קס״ושט [פערשעמהע]. תרגום ויבז בעיניו ושט בעינוהי:

166

קס״זשט [ארט דערנער] (ר"ה כג) א"ר יוחנן כל שיטה ושיטה שנטלו עכו"ם מירושלים עתיד הקב"ה להחזירן לה שנאמר אתן במדבר ארז שטה ואין מדבר אלא ירושלים שנאמר ציון מדבר היתה ירושלים שממה. (בילמדנו בריש וארא) המשל אומר מן שטיא לית הנאה אלא מן קציה פי' מן עצי שיטים אין לאדם הנאה ממנו שאינו עושה פרי אלא אם יקצצו ויעשה ממנו כלים או יסיקנו כי פרעה אין ראוי אלא ללקות:

167

קס״חשט [נארהייט] (בכורות ה) מה לשון שטים ר"א אומר שטים שמה ר' יהושע אומר על שנתעסקו בדברי שטות (א"ב תרגום והיית משוגע ותהי משתטי):

168

קס״טשטח [אויס שפרייטען] (שבת קמו) שוטחן בחמה. (חולין קכב נדה נה) גזירה שמא יעשו עורות אביו ואמו שטיחין (כלים פכ"ד) ג' עורות הם העשוי לשטיח טמא מדרס (בפ' כ"ח) חמת שעשאו שטיח ושטיח שעשאו חמת (שם פכ"ו) אילו עורות טמאין מדרס עור שחושב עליו לשטיח (חולין קכג) בשטיח כדי אחיזה פי' המפשיט מן העור עד כדי אחיזה וכל שכן פחות חיבור הוא ואם ניטמא העור מן השרץ נטמא הבשר טומאת אוכלין וזהו שאמרו שומר הוא להכניס ולהוציא טומאה מכאן ואילך יתר מכדי בית אחיזה טהור המופשט ודרך המפשיט לשטוח להתחיל מאמצעית הבהמה כדרך שעושין לשוורים ולחמת כלומר אם רוצה העור לצורך חמת שמפשיט העור שלם כולו חשוב חיבור עד שיפשיט את החזה מפני שהחזה קשה להפשיט יותר מן הכל אשר בבהמה וכיון שהפשיט החזה שוב אינו חיבור לא בטומאה ולא בטהרה המרגיל כולו חיבור פי' המתחיל להפשיט למטה מרגלים כיון שחזה מפשיט לבסוף כולו חשוב חיבור ליטמא הנוגע בעור מחמת הבשר אם הוא נבלה או טמאה ואם טהורה ושחוטה ונגע שרץ בעור נטמא הבשר. (במגלת איכה ויגרס בחצץ) עשה לך כלי גולה מה היו רבי חייא רבה אמר חמת קערה ושטיח וכל חד וחד משמש שני דברים חמת ממלאה קמח ונותנה תחת ראשו קערה אוכל ושותה בה שטיח לישב עליו וישן עליו:

169

ק״עשטח [זיך ניעדערשטרעקען] ויפול אברם על פניו תרגום ירושלמי ואשתטח אברהם על אפוי:

170

קע״אשטף [ארס שווענקען] (זבין פ"ה) הנוגע בזב או שהזב נגע בו המסיט את הזב או שהזב מסיטו מטמא אוכלין ומשקין וכלי שטף במגע ולא במשא (זבחים ג חולין כה) תוכו ולא תוך תוכו ואפי' כלי שטף מציל פי' הן כלי עץ שנאמר וכל כלי עץ ישטף במים וכמו כן כלי נחשת שנאמר ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושטף במים:

171

קע״בשטף [איילען] (נדה נג) והא זימנין בעאי מינך ולא אמרת לי ולא מידי דלמא אגב שיטפך אתיא לך א"ל אין. וכזה (שבת קל) דלמא אגב שיטפך פי' דלמא אגב שחזרת תלמודך בריהטא אתיא לך גמרך ונזכרת א"ל אין (נזיר לב) אמר ברא שטפוה רבנן לר"א ואוקמוה בשיטתו (ב"ר פ' פב בפסוק קום עלה בית אל) בשעת עקתי נידרי בשעת רווחי שטפי פי' בתימה כלומר בשעת צרה נודר ובשעת רווחה יסיעו מלבו כשטף מים:

172

קע״גשטף [האארע] (בויקרא רבה בזאת תהיה) מי פלג לשטף תעלה אית אתרא דקרן לשערא שיטפא:

173

קע״דשטר [בעזאלבען בעשמיהרען] (פסחים מג נזיר לו) אי דקא גריף ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם ספר אחר אי דקא שריף מישרף אלא מישטיר קא שטיר ואכיל (ב"מ פה) אשטר לך מישטר וימרחו על השחין ויחי תרגום וישטרון על שיחנא ויתסי (א"ב בנוסח' כתוב וישרטון):

174

קע״השטר שטרי בירורין עיין בערך בר (א"ב תרגום ואכתוב בספר וכתבית בשטרא):

175

קע״ושטר כיס היוצא עיין בערך כיס (א"ב נעלם ממני דעתו):

176

קע״זשטר מחוזנאי עיין בערך חכר (א"ב טעות הוא ובערך חכר גריס טרשי מחוזנאי):

177

קע״חשיול [העהלע, גראב] (מ"ק כח) איצטלא דמילתא לבר חורי דשלימו זוודיה פי' אדם בעל ממון שכלה ממונו מקוננות עליו על קברו כך איצטלא דמילתא לבן חורין שכלו מזונותיו כלו' הקבורה טובה לו מן החיים שאול צעדיה יתמכו תרגומו שיול הילכתהא מתמכה בעמקי שאול קרואיה תרגום בעומקיא דשיול מזמנהא:

178

קע״טשייר [איבריג זיין] ואת היתרת מן הכבד תרגום וית מה דמתשייר:

179

ק״פשיירא [קאראוואנע איין געזעללשאפט וואס גייען צו זאממען אין דער מדבר] (עירובין טז) בשיירה דברו תרגום אורחת ישמעאלים שירת ערבאי ענין חבורה של הולכי אורח:

180

קפ״אשית [גראב ארט] (ב"ר פ' סג) שם ועבר היו מהלכין לפני מטתו של שרה וראו איזה שית מופנה לאברהם אבינו (א"ב בנוסח' כתוב איזה מקום מופנה):

181

קפ״בשך [פאסינד. לאך] (כתובות י) מטר משקה מרווה מזבל ומעדן וממשיך או מושכות כסיל תפתח עיין בערך כסל משכוה גברי לגברא כדרך שתקנו משיכה במוכרין עיין בערך משך שייך ואזיל דיקלא בישא עיין בערך שדך. (ע"ז סט) מ"ט לא מפקדנא חמרא בי גוים משום שיכא פי' בתשובות כשסותם פי החבית ועושהו צמיד פתיל מביא כוש או בצבוץ ונוקב בתוכו שיצא הבל של יין ויכנס לו אויר וינדוף ריחו ונקרא הנקב בלשון ארמי שיכא וחוששין שמא מריח בו הגוי ויכנוס קנה קטן ויוציא בו יין. פ"א משום שיכא משום נקב שעושין בחבית שיצא הרוח שלא תבקע החבית וי"א אי קרינא שיכא מלשון משיך מישך שייך ואי קרינא שיבא מלשון שאיב מישאב:

182

קפ״גשך [בייסען] (חלה פ"ב) העושה עיסתו קבין ונגעו זה בזה פטור מן החלה עד שישוכו פי' עד שמתדבקין זה בזה מלשון נשיכה מקרצות נושכות זו את זו עיין בערך קרץ (שבת יז) פי' כגון שיש לקופות הללו אוגנים ונושכות בהן הענבים ופולטים משקין פ"א שנושך אדם אשכול ונוטפין ממנו משקין מזופפית שאינן פולטות משקין ומתכוון לאותן משקין:

183

קפ״דשך [מאאס] (שבת כ) מאי לכש שוכא דארזא:

184

קפ״השכב [ליעגען] ג' מן השכב שהן ד' מן הרכב עיין בערך רכב שכיבה וישיבה פי' כל משכב ומושב שאין רובו של זב נושא עליו אינו מטמא משל משכב ומושב אלא משל מגע ומה בין משכב ומושב לטומאת מגע אלא טומאת מגע אין הנוגע בו טעון כיבוס בגדים וטומאת משכב ומושב טעונה כיבוס בגדים:

185

קפ״ושכב [דיא געשטארבענע] (סנהדרין מה) כגון שכבי דהרפניא פי' בהרפניא מלינין את המת ותכריכיהן עבין וקלין ביום ובלילה אורגין לו בגד ומשלימין:

186

קפ״זשכח [פינדען]. תרגום לא מצא עזר כנגדו לא אשכח סמך כקבליה ובדניאל והשתכחת חסיר:

187

קפ״חשכל [ארט פויגעל] שיכלי כיכלי ופסיוני ושליו (יומא עה) (א"ב פי' בל"י שם עוף טהור אוכל תאנים ובעת התאנים הוא שמן עד מאד ועולה על שלחן מלכים):

188

קפ״טשכלל [פאללשטענדיג]. כלילת יופי תרגום משכללא בשופרא:

189

ק״צשכם נסיב ומבגאי גזיר עיין בערך מבגאי:

190

קצ״אשכן [בענאכבאר זיין] דמא דכבדא שכן כבר פי' בערך קף הרביעי (ב"ב ל) אנא בשכוני גואי הוא פי' אמר לו המערער מעולם לא מכרתי אותה לך ולמה החזקת בה יותר ממני דאנא בשכוני הואי בגוי ההוא ביתא ולא חששתי למה שהיית דר בשכוני בראי יצרנהו כאישון עינו תרגום ירושלמי דשכינא נטרת בבא דעינא:

191

קצ״בשכר [ביער] (פסחים מב) כותח הבבלי שכר המדי (גמ') דרמו בה שערי:

192

קצ״גשכרבזאי [נעץ אונד פאלק] (סנהדרין צה) יומא חד נפק לשכר בזאי אתא שטן אידמי ליה כטביא פי' שכר רשת כדכתיב כל עושי שכר אגמי נפש ונץ בלשון ישמעאל באז כלומר לצוד חיות ועופות ברשת ונץ עיין בערך זיידן:

193

קצ״דשכשך [אבוואשען] (זבחים פח) זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשכי ליה מסאניה (מנחות כג) משכשכו בשירי הלוג ומעלהו (ע"ז לג) דבר שאין מכניסו לקיום משכשכן במים והן טהורין (שם נו) הוה חמרא בדולא שדא ביה ידיה ושכשך ביה (א"ב פי' קינוח ביד והעראת מים):

194

קצ״השכתא אלא משום שוכתא כבר פי' בערך בת ארעא: של משישלה בחבית כבר פי' בערך כף:

195

קצ״ושל [פראגען] (נדרים נט) שאני קונמות הואיל ואיבעי מיתשיל עליהו פי' שואל לחכם ומתיר לו נדרו:

196

קצ״זשל [הערראבלאססען העראוף ציהן] (ביצה לה) משילין פירות פי' משלשלין משחירין משילין משירין מנשרין כולן פי' אחד להן לשון הורדה ושלשול (שבת ה) שלשל ידו למטה מג' (עירובין פג) לזה בשלשול ולזה בשלשול היינו חריץ שבין שתי חצירות (סוכה יח) המשלשל דפנות מלמעלה למטה משלשלא מאשרא פי' בערך אשר ותורידם בחבל תרגום ושלשלתנון באטונא ושלחה מביתו תרגום וישליחה מביתיה (א"ב תרגום ומוסרות ערוד ושושלי ערודא (חולין סג) השולה דגים מן הים לשון העלאה דרך שלשול והוא הפך ירידה ותרגום ואת השלך וית שלי מנא וענין קרוב לזה (שבת יז) כסא קמא מרפא אידך משלשל פי' מוריד ומריק הרעי):

197

קצ״חשל [אויס ציהען] (סנהדרין מט) לדבר אתו בשלי אמר רבי יהודה אמר רב על עסקי של פי' שאלה שאלו בענין החליצה כדכתיב של נעלך גידמת במה חולצת אמר לו בשיניה אמר לו הראה לי האיך וכששחה להראות לו הכהו בחומש:

198

קצ״טשל [פעהלען] (סוטה לה) ויכהו שם האלקים על השל ח"א על עוסקי שלי פי' שגגה כדכתיב ויאחז בו כי שמטו הבקר אמר לו הקב"ה נושאיו נושא הוא עצמו לא כל שכן:

199

ר׳של [וועס] (אבות פ"ה) האומר שלי שלך ושלך שלי בלשון גמרא מלה של באה במקום הסמך או במקום אשר:

200

ר״אשל [שטאפע שטאפעל] (שבת ס) בסולם הלך אחר שליבותיו פי' אלו חווקין שעושין בו כדגרסינן. (עירובין עו) סולם ששליבותיו פורחות ומהו פורחות שמרוחקות זו מזו וקאמר אילולי שליבותיו ואותן שני עצים שבצידי הסולם לבדם מה טומאה מקבלים פשיטי כלי עץ הם אלא מיגרם להיות כלי ולקבל טומאה שליביתיו לפיכך הלך אחר שליבותיו. פ"א בסולם הלך אחר שליבותיו אם הם ממתכת מקבל הסולם טומאה דאינון משוו ליה כלי ופשוטו כלי מתכות מקבלין טומאה (מכות ז) היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו:

201

ר״בשלב [שפונד, צאפפן] (שבת קיב) דאית ליה שלבא פי' כגון דדי הכיור שמקלחין המים ואע"ג דיכול לארוקי המרק מן השליבה מותר להתירה (א"ב בנוסחא כתוב דאית ליה שלכא):

202

ר״גשלבוקין [בלאטערן] תרגום ירושלמי אבעבעית שלבוקין ובקצת נוסחאות כתוב שלפוקין ובעל הערוך כתב כן הערך:

203

ר״דשלגא שמיה עיין בערך אשלג:

204

ר״השלד [ריק גראד] (מ"ק כה) כאן כששלדו קיימת כאן כשאין שלדו קיימת. (נדה כט) מת שנשרף ושלדו קיימת טמאה (שם נו) הני זבזגי דמחיזא כי שלדן קיימת טמאין פי' השדרה וצלעותיה הן שלדו (ב"ק לא) רב פפא אמר דפסקא לאורחא בשלדא פי' כגון שפשט ידיו ורגליו לרחבה של דרך ופסקה מלעבור בה בני אדם וימטר עלימו בלחומו תרגום ויחית עליהון מטרין דפירענותא בשלדיה:

205

ר״ושלהב [פלאממען] פני להבים פניהם תרגומו פני שלהובין אפיהון:

206

ר״זשלהי [ענדע, שלום, ציעל] (ב"מ סד) א"ר כהנא הוה יתיבנא בשילהי פרקיה דרב נחמן פי' בסוף הפרק ובאחריתו שלהי קייטא עיין בערך שגר (ר"ה ב) דכי מטא ליה שילהי אדר בתראה (יבמות קטו) ההוא גברא דבשילהי הלוליה איתלי ביה נורא (חולין נב) משכחת לה בשלהי כפול (א"ב פי' בסוף וקץ תרגום בפסוק עוד היום בנוב לעמוד כד ישלה עלמא קיצא):

207

ר״חשלהי [ערמידען] ונעו מים עד ים תרגום וישתלהון תתעלפנה הבתולות היפות תרגום ישתלהיין:

208

ר״טשלה [פערגעססען] תרגום ולא שכח צעקת ענוים ולא שלי קבלת ענותנין:

209

ר״ישלה [פערלאססען] תרגום זנח ה' מזבחו אשלי ה' מדבחיה:

210

רי״אשלווש [צוזאממען געפאסט] משולבות ת"י משלוושין (א"ב בנוסחאות כתוב מכוונן):

211

רי״בשלח [זענדען שיקען] (חולין כד) תנו רבנן נתמלא זקנו ראוי לעשות שליח צבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו (גיטין כא) שליחות לקבלה מדעתה איתא בעל כרחה ליתא וכו' (קדושין מא) שליחות מנא לן דתניא ושלח מלמד שעושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח אשכחן בגירושין בקדושין מנא לן עד מכאן ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי כולן שוחטין והלא אין שוחט אלא אחד אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו וכו' עד והלכתא שליח נעשה עד. (במכילתא) ויקחו להם איש שה לבית אבות וכי כולן לוקחין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו וכן ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל (ב"ר פ' לז) כתיב ויברכם יהושע וישלחם מה ת"ל וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם אלא בתחילה נטלו רשות מיהושע ובירכם ושהו עוד ימים וחזרו ונטלו רשות ממנו וכן ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך מה ת"ל ביום י"ג לחדש השביעי שלח את העם ויברכו את המלך אלא נטלו ממנו רשות ועוד המתינו ימים ונטלו רשות ממנו פעם שנייה (ובפרשה מט) לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל יורד בה ואותן שחטאו יותר מדאי מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה עליהם ומורידן לגיהנם הה"ד שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. (במגילת איכה) שלחתי בבלה שולחתי בבלה כתיב:

212

רי״גשלח [אויס ציהען] (כתובות ה) האי תנא שליח ערטל וסאיס מסאניה (סוטה ח) מהו דתימא בהכי אית בזיון טפי כדאמרי אנשי שליח ערטיל וסיים מסאניה תרגום ופשט ושלח תרגום ערום ערטילאי כלומר יותר בזיון לו לאדם שיהא ערום ומנעליו ברגליו כן הסוטה הייתי אומר נבזה אותה האשה שתהיה ערומה ועליה כלי זהב קמ"ל היו עליה וכו' פשוטה ועורה תרגומו שלחו ואתערטלו:

213

רי״דשלח [אבגעצאגענע פעלל] (שבת מט) בשלחין פי' עורות שגלושין ניטל צמרן ועדיין לא נעבדו (בגמ') אבא שלחא פי' אומן מפשיט עורות (מכשירין פ"ח) החובט את השלח פי' המכה העור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים שרחצו בם (מנחות לו) כל היכא דכי מיתלא בשילחא פי' כשאוחז בו בעור הבתים ומושכו אליו והדר חלים שחוזר העור ועומד במקומו הראשון והיינו עור ישן ואם אינו חוזר העור היינו חדתא:

214

רי״השלוח [פלוס נאמע אין ירושלים] יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט אמר רב יוסף אילמלא תרגומא דהאי פסוקא לא ידעינן מאי קאמר דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדברין להון בנייח כמי שילוחא דנגרין בנייח והורדתם אותו אל גיחון תרגומו לשילוחא:

215

רי״ושלח [טראקענעס פעלד] (מ"ק ב) משקין בית השלחים במועד שדה שעומדת בהר וצריך השקותה ואם אינו משקה נפסדת (גמרא) מאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצחותא הוא דכתיב והוא עייף תרגומו והיא משלהי (בב"ב סח) מאי שלחים באגי דכתיב ושולח מים על פני חוצות וכו' עד מי סברת מאי שלחין באגי לא מאי שלחים גינוניתא דכתיב שלחיך פרדס רימונים אמר שמואל אמה בית השלחים אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה מכאן ואמה מכאן אגפיה אמה בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה אחת לתוכה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן אגפיה חצי אמה:

216

רי״זשלח [ברייטע] (בפרק שני במדות) רום מעלה חצי אמה ושילחה חצי אמה פי' ורחבה חצי אמה:

217

רי״חשלחן [וועקסעל טיש] (כתובות פ) וכן לא יאמר לאשתו הרי כתובתיך מונחת על השלחן פי' המעות שעל השלחן שמסעסק בהן השולחני ועצה טובה קמ"ל דלא לימא לה הכי שמא יגנבו או יאבדו היכא דמייחד לה פי' אחר לא מייחד לה כלים שמשתמש בהן על השלחן (שם פב) תניא נמי הכי בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה פי' בלא אחריות היו מזקינין לא היו מוציאין נשים התקינו שיהו מניחין אותה בבית אביה כשהיה כועס עליה היתה קלה בעיניו להוציאה אומר לה לכי אצל כתובתיך התקינו שהיו מניחין אותה בבית חמיה עשירות עושות קלתות של כסף ושצ זהב וזה ששנינו לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השולחן ומסייע לפי' שני עד שבא שמעון בן שטח והתקין שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתיך ואחר שנושא ונותן בכל נכסיו ואינו מיחד לה כתובתה קשה בעיניו לפרוע לה ואינה קלה להוציאה והיינו דגרסינן (שבת טז) שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה פי' אחר של רבינו חננאל ז"ל ולא סבירא לן אמר רב יהודה בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים פי' שהיו נותנין לה כתובה קודם שתכנס לחופה ולפיכך לא היו הנשים נושאות אותן ומסתייע הדין פי' מדקאמר לקמן לא יאמר לה הרי כתובתך מונחת על השלחן אלא כל נכסי אחראין לכתובתיך (ירושל') שמעון בן שטח התקין שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו (קדושין ס) הראה על השלחן אינה מקודשת פי' על השלחן של שולחני והוא המוכר מטבעות ולפי שהשלחן לפניו תמיד ומוכר וקונה על השולחן לפיכך נקרא שולחני:

218

רי״טשלחף [פערפוילען קרייצוויזע ליגען] (שבת צז). ודלמה שלחופי הוו משלחפי פי' זה יושב באחורי זה באלכסון ממנו או זה יריעתו מתוחה למערב או זה יריעתו מתוחה לצפון (ב"מ כה) הא משלחפי שלחופי חייב להכריז פי' אם היו המעות משלחפי שאינן מיושבות זו על גב זו אלא מקצתה עליה ומקצתה אינה עליה ויוצאה מעליה כגון כנפי הכרובין כדגרסינן (ב"ב צט) ודלמא שלחופי הוו משלחפי ידייהו פי' שלחופי הוו משלחפי כנף אל כנף שכל את ידיו תרגום ירושלמי שלחפינון לידוי. סנדל מיכרך כריך ליה אחריה ומשלחף ליה כלפי רישיה פי' דאביק ליה עד מתניו ומשם ולמעלה כלפי ראשו מתפרד כדאמרינן גבי כרובים. ספר אחר שחיף וכבר פירשנו במקומו והחליף את משכורתי תרגום ירושלמי ושלחיף ית אגרי:

219

ר״כשלחת [ארט מאס] (כלים פרק כה) אמר להן שלחת קודמין ספר אחר שלבה קודמין פי' הבת מידת המשקין היא ומחזקת כמו האיפה שנאמר האיפה והבת תוכן אחד להן וקא מתמה ר"ע בית הרובע קודמת היא כדי שיהא חצי הרובע אחורי לה (א"ב שלכ' כתוב):

220

רכ״אשלט [שולט ארטיג] ונמר חברבורותיו תרגומו ונמרא שלטי רקמתיה:

221

רכ״בשלט [איבערפאללען] תרגום גש פגע בו אזיל שליט ביה:

222

רכ״גשלי [גרונד, באדען] (שבת ל מ"ק ט) באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה (סוף כלים) שולי קערה ושולי האיסקוטלה פי' כמין קערה קטנה תחת הקערה והיא יושבת עליה ופעמים שנשברה הקערה ונשארו שוליה והיא עדיין כלי קבול וכמו כן שולי האסקוטלה (נדה ג) לזו יש לה שולים פי' לקופה יש לה קרקעית שוה ולא עגול ונתעכב בו השרץ מן הצד של קופה ולא יצא לחוץ ואימור משעת טהרות הראשונות היה שם להכי טמאות אבל אשה אין לה שולים לעכב דמיה (חולין קכו אהלות פי"א) שהטומאה יוצאה דרך שוליו. (ב"מ קב) אמר אביי מדביק כלי בשולי פרה:

223

רכ״דשלי אלף שילי טטפראות עיין בערך טפף:

224

רכ״השליא [שנעל פלעצליך] בבא כשואה פחדכם תרגומו כד אתי כשליא דלוחיכון לא תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא תרגומו לא תדחל מן דלוחיא דמן שליא ומן חיפא דרשיעי ארום ניתי פתאום יבא אידו פתע ישבר תרגומו מן שליא ניתי תבריה ומן שליא נתבר:

225

רכ״ושליה [נאך געבורט] (נדה כד) סנדל או שליה (גמ') ת"ר שליה תחילתה דומה כחוט של ערב וסופה כתורמוס חלולה כחצוצרת ואין שליה פחותה מטפח וה' שיעורן טפח שליה שופר שדרו של לולב עיין בערך חמש (חולין עז) השוחט את הבהמה ומצא בה שליה נפש היפה תאכלנה פי' כדכתיב ובשליתה היוצאת מבין רגליה:

226

רכ״זשליל [דאס קינד, איין לייבע] (זבחים לב) השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליה בחוץ לא פיגל (חולין פט) נוהג בשליל ר' יהודה אומר אינו נוהג בשליל פי' והוא העובר טוב ממנו הנפל אמרית במימרי דטב מיניה שלילא דלא חזא עלמא הדין:

227

רכ״חשלך [נאכבאהר] (עירובין נג) שלוכתי תיכליך לבוא פי' רצתה לומר שכונתי אוכליך חלבא אמר לה שלוכה תיכליך אריא:

228

רכ״טשלל [נאטה צוזאממען שטעכען] (שבת מח) תנן (בפ' ב' בעוקצין) שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חיבור לטומאה עד שיתחיל להתיר (פרה פ"יב) שלשלת המפתחות ושלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה פי' מנהג הכובסין כשמכבס הבגדים אם הם חתיכות קטנות מחבר ד' וה' ביחד ואין תופרן בטוב אלא מכלב כדגרסינן (מ"ק כו) על כל המתים כולו שולל:

229

ר״לשלל [אייער נעסט] (ביצה ד) האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל של בצים פי' שלל של בצים גדולות אשכול בצים קטנות:

230

רל״אשלל [גראבען. וואססערלייטונג] (פיאה פ"ב) ואלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית מפורש (ב"ק פא) מאי שלולית אמר רב יהודה אמר שמואל מקום שמימי גשמים שוללין פי' יורדין ונקוין מלשון כי ישל זיתיך וכתיב וגם שול תשולו לה ור' יוחנן אמר אמת המים המחלקת שלל לאגפיה פי' כשתתמלא אמת המים מתמלאין גדותיה סביבותיה (ב"מ כא) מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר פי' מקום ריצת הנהר:

231

רל״בשלם [פריעד. פאללקאממענהייט] (גיטין סב) שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי ומנין דרבנן איקרו מלכי שנאמר בי מלכים ימלכו ומנא לן דכפלינן שלמא למלכי וכו' (זבחים צב) שלמים יקריבנו כל קרבנות שהוא מביא כשהוא שלם מביא ואינו מביא כשהוא אונן (בספרא ואם זבח שלמים) שהכל שלמים בהן הדם והאימורין למזבח החזה והשוק לכהנים העור והבשר לבעלים (ב"ר פ' סו ויתן לך) השולמית שמסיים בה שלום בכל יום שנאמר וישם לך שלום וכו' (בספרי וישם לך שלום) בכניסתך שלום וביציאתך שלום. (בויקרא רבה בצו פ' זובח) גדול שלום שכל הברכות כלולות בו שלומית בת דברי כבר פי' בערך דבר:

232

רל״גשלם [גאנץ]. (גיטין ז) רבי יהודה אומר אם שלמים וכן רבים אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה:

233

רל״דשלעטוש [וואלד] (ירושלמי ע"ז פא) ונעץ קנה בים ונעשה שלעטוש פי' בל"ר יער:

234

רל״השלף [ענדע, עקקע] (שבת ס) שלפי הגזרה היו פי' שהיו נמלטין מן הגזרה (יבמות קטז) אמר שמואל שלפי קציר חטים כלומר במוצאי קציר חטים (ירושלמי) למה קציר א"ר מונא דאנסא שכיח שאין חמה קופחת על ראשו של אדם אלא בשעת קציר כדכתיב ויצא אל אביו אל הקונרים וגו' אמר רבי יוסי בר בון סכותה לראשי ביום נשק ביום שהקיץ נושק את החורף:

235

רל״ושלף [אוים ציהען] (שבת פב חולין קה) ולא שלף לכו ירק' ואכל מכישא דאסר גינאה (עירובין יא) זיל שלוף שדינהו (שבת קנא) שליפא תוכחה פי' סריס שנשלפו ונתקו ביציו אתה מוכיחני יש אומרים הכי אמר לו סריס תוכחה אני עושה עמך ולא מצות (ב"ק צג) שינוי דהדר למילתיה הוא דאיבעי משלף להו (ב"מ פז) אף על גב דקא משליף קטיני מביני אלימי (יבמות קב) שלפתיה לעילאי וקאי לתתאי (גיטין לג) כל מילתא דמתעבדא בבי עשרה צריכא בי עשרה למשלפה (שם עח) דעייק לה חרציה ושלפתיה וחלצה נעלו תרגומו ותשלוף סנדליה (נדה סא) רישא דגניא בצבא סיפא דמשלפי שלופי פי' רישא במשולבות כמו מצאן צבותין סיפא כשאינן משולבות (יבמות קט) בערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ פי' הנתק מזה והנעץ לזה כלו' עזוב הלוה ותפוש הערב:

236

רל״זשלף דוץ עיין בערך אשלג:

237

רל״חשלף [בונדעל] (קדושין כד ב"ק יז) באוכף שעליה בשליף שעליה (ב"ב פו שבת קנד) בשליפי זוטרי פי' טעונות קטנות שיכול לשמט הכרים מתחתיהן:

238

רל״טשלף שלופפי והיו תמרי עיין בערך חפר:

239

ר״משלפוחית [בערמוטטער. קראפ] היא האם היא טרפחת היא שלפוחית עיין בערך אם (בפסקא דותאמר ציון ובויקרא רבה בריש זאת תהיה) תורת שלפוחית של תרנגול פי' זפק:

240

רמ״אשלפק [בלאטערן] אבעבועות בכל ארץ מצרים ת"י שלכוקין:

241

רמ״בשלציון [ארטס נאמע] (ביצה כז) א"ל רב נחמן לחמא בר אדא של ציון כי סליקת להתם פי' שליח ציון שהיה הולך תדיר לארץ ישראל:

242

רמ״גשלציון בערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ פי' מקום שמנהגם לעשות כך פ"א שלציון היינו שלוף דוץ:

243

רמ״דשלק [שטארק געזאטעען] (ברכות מד) אכל שלח והוא מזונו פי' ירקות שלוקין או זתים שלוקין מבושלין הרבה השתי משישלק עיין בערך אנין (בפ"א בכלים) מוסף יורה של שולקי זתים פי' מנהג של שולקי זתים עושין שפה סביב היורה שיכיל יותר (ריש מעשרות) אבטיח משישלק פי' כשנגמרין הן ירוקין כעין דבר השלוק (ע"ז לט) אלו דברים של עכו"ם אסורים ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו הפת והשמן שלהן והשלקות רבי ובית דינו התירו השמן (בכורות יט) פריק ליה בשלקי בשויו פירוש נותן לכהן ירקות שלוקין בשויו של בכור ופודהו (א"ב תרגום חציר גגות ושרפה כעשב אגריא דישלוק ענין בשילת פירות וירקות במים על ידי האור והחום):

244

רמ״השלק [געשפאלטען] (בכורות מה) מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך נראה הפירוש מלה זו כמו שלק תתך ובקע ואולי מענין זה אבטיח משישלק כלו' משיתבקע כי האבטיח יבקע מאליו בהיותו גדול:

245

רמ״ושלש [דרייא] (נדה ח) שלשה בתולות הן בתולת קרקע בתולת שקמה בתולת אדם וכו' עיין בערך בתול' (נדה יו) שלשה דברים נאמרו בצפרנים זורקן רשע שורפן חסיד קוברן צדיק פי' משום הכי נקרא חסיד אע"ג דידע ששריפת צפרניו מזיק לגופו אפ"ה שורפן שלא יהו בעולם למכשול קוברן צדיק שזה דינם (יבמות קיו בגמ' שני אחים) ידבק אדם בשלשה בהבאת שלום ובהפרת נדרים בחליצה ויתרחק מג' מן המיאונין ומן הערבות ומן הפקדונות (ובריש ויגש אליו בב"ר מכות כג ובב"ר בויחי יעקב ובסוף ברכות ירושלמי) ג' דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם מקרא מגלה ושאילת שלום בשם והבאת שלום וכו' (זבחים מג) הני אשם שלישי ושלשה ודאי אין מלמדין (בהלכה קמא בחולין) תנן התם (בפר"ח בתרומה) ג' משקין אסור משום גלוי המים והיין והחלב (ובילמדנו בויקח קרח פרשת קח את המטה) יש להן סמך מן התורה מים דכתיב לרוקע הארץ על המים חלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו ותכסהו יין וכל כלי פתוח (גיטין סה) ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכו' (ב"ק כד) הרי אלו ג' עדיות והן עדות אחת להזמה פי' כגון דאתו תרי סהדי אסהידו בפני ב"ד ובפני בעלים דהדין תורא נגח תורא דראובן בחד בשבא במקום פלוני ואתו אחריני ואסהידו בב"ד בתרי בשבא נגח האי תורא דשמעון במקום פלוני ואתו אחריני ואסהידו בג' בשבא נגח תורא דלוי במקום פלוני נעשה השור מועד ומעכשיו כל מה שיגח משלם נזק שלם מן העלייה נמצאת כת אחת זוממת כגון שבאו עדים ואמרו עמנו הייתם במקום פלוני בההוא חד בשבא רחוק מן המקום שהעידו כי ראו העדות באותו מקום יותר ממהלך יום בעל השור פטור הוא מלשלם נזק שלם שהרי עדיין אין השור מועד ונמצא שלא נגח אלא שני נגיחות בלבד ועדיין תם הוא והעדים פטורין מלשלם צד המועדות כי לאחר שנתקיים העדות של ג' כיתות מתחייבי במועדות וכיון שמקצתן הוזמו ומקצתן לא הוזמו כשם שפטורין מי שלא הוזמו כך פטורין מי שהוזמו וזה דומה לשני עדים שהעידו והוזם אחד מהן והאחד לא הוזם ששניהן פטורין ולפיכך אמרו הברייתא והן עדות אחד להזמה כלומר אינן חייבין עד שיוזמו שלשתן ובענין הזה השנייה והשלישית ואף על פי שהראשונה כשהוזמה פטורה מלשלם צד המועדות שבנגיחה רביעית משלמת התמות שחייבתו לשלם לראובן עומדת וכן דין השנייה וכן דין השלישית אבל אם הוזמו אלו ג' כתות כולן משלמות ראשונה מה שחייבתו בעדות לשלם לראובן והשנייה משלמת מה שחייבתו לשלם לשמעון והשלישית מה שחייבתו לשלם ללוי ושלשתן משלמות ומשלמות צד מועדות שבנגיחה רביעית ועל זה אמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ופעמים שמשלמות גם צד התמות שברביעית היכי דמי כגון שהודה בנגיחה רביעית וקיי"ל פלגו ניזקא קנסא ואין אדם משלם קנס על פי עצמו וכיון שהעידו הללו שהוא מועד נתחייב על עדותן (ב"ב נו) שלשה אחין והאחד מצטרף עמהן הרי אלו ג' עדיות והן עדות אחת להזמה פי' ראובן שמעון ולוי ג' אחין וכלב נכרי העיד ראובן וכלב בראשונה ושמעון וכלב בשנייה ולוי וכלב בשלישית הרי זו חזקה נמצאו ו' אחין בחצי וכלב בחצי האחר והן עדות אחת להזמה ההוא שטרא דהוו חתימי עליה תרי שכיב חד מינייהו אתא אחוהי דקאיו חד נוכראה לאסהודי אחתימת ידי' דמיתנא והאי דקא מסהיד אחתימו' ידי' דנפשי' כה"ג לא מקיימינן האי שטרא דהא נפיק פלגו דממונא אפומא דהאי סהדא דהוא חי ופלגו אחריתי נפיק אפומא דאחוה דהאי דהוא חי ואפומא דהאי נוכראה דמסהדי אחתימו' ידי' דמיתנא אשתכח דקא נפיק האי ממונא כוליה דכתיב בשטרא נכי ריבעא אפומא דחד והילכתא בהא כרב אשי דפסיל פ"א הרי אלו שלש עדיות שעל מה שמעיד אח זה אינו מעיד אח זה וכשרה היא העדות והן עדות אחת הואיל וכל אחת מצטרף עם זה נכרי אם הוזם זה נמי או אחד מן האחין שמצטרף עמו בטלה כל העדות של חזקה הואיל וזה נכרי מעיד עם כולן. אין הכרעה שלישית מכרעת כבר פי' בערך כרע (בסוף נגעים) ג' טהרות במצורע וג' טהרות ביולדת ג' מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוי וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום (בויקרא רבה בריש אחרי מות ובפרשת אחרי מות ובפסק' דפרה ובילמדנו זאת חוקת התורה פ' לוה רשע) י"ג חופות קשר לו הקב"ה לאדה"ר בגן עדן הה"ד בעדן גן אלהים היית וכו' (בריש מעשרות) התבואה והזתים משיביאו שליש (ירושלמי) א"ר זעירא עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ונצמח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח (ב"מ סט) מותר שליש בשכרך פי' כל שיעלה בריוח עד כנגד שליש בקרן נחלוק בינינו והמותר מן השליש יהיה לך לבד בשכרך כגון דהוי קרן ש' זוזי א"ל כל מה דהוי טפי מן ק' זוזי הוא אגרך. עד שליש משלו כבר פי' בערך הדר (שם סט) ומגדלין אותן עד שיהו שלשין פי' עד שיהא בעגל בשליש בשור ובסייח בשליש בסוס ואח"כ יטול השומר חצי השבח (מנחות כט) בתחיל' שליש העליון:

246

רמ״זשלשול [אומקעטטען] (שביעית פ"ד) ובית הלל אומרים החרובין משישלשלו פי' משיתחילו להכביד ולהתלות לשון שלשלת. (כתובות כז) דמהדר ליה למתא שושילתא כלבא זוגא ואווזא פי' שושילתא שהוא כעין עבות של ברזל ותולין בה זוגא שהוא תרגום פעמון ואווז וכלב קשורין לשלשלת וכשתברח אשה נכשלת בשלשלת ומתנודדת ונוקש הענבול בזוג ואווז וכלב צועקין ומתנערות המשמרות (כלים פי"ד) שלשלת של משוחות פי' אלו שמושחין ומודדין בקרקע יש שמושחין בחבלין ויש שמושחין בשלשלאות של ברזל כדי לצאת ממה שגרסנו לא תעשו עול במדה זו מדידת קרקע (א"ב עיין ערך של שלישי):

247

רמ״חשלשול [ארט שנעקע] (ר"ה כד ע"ז מג) אפילו שלשול קטן נמי (חולין מ) אחד לשם מיכאל השר הגדול לשם שלשול קטן שבים. (שם סז) ת"ר הולך על גחון זה נחש כל לרבות את השלשול ואת הדומה לשלשול (א"ב פי' מין תולעת נמצא באשפה המשלשל את עצמו כשהוא זולח):

248

רמ״טשם [נאמע] שואל אדם שלום חברו בשם כבר פי' בערך עת (סנהד' נה) המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם תנא עד שיברך בשם פי' עד שיברך עד שיקלל כלומר יזכיר שם (גמ') ויברך אותו השם בשם (שבת סז) הוא בשמה והיא בשמו יש בו משום דרכי האמרי פי' אם קורא איש אשתו בשמו ואשתו קוראה את בעלה בשמה. (ביצה יג) שמו טובלו לתרומת מעשר פי' כיון שנקרא מעשר ראשון חייב להפריש ממנו תרומת מעשר:

249

ר״נשמות [ראף אורזאכע נאמע] מובהקין כבר פי' בערך הרמיז (בילמדנו בריש ואלה שמות) יש בני אדם שמעשיהן כעורים ושמותיהן נאים וכו' (סנהד' צא) נתן אברהם מתנות שמסר להן שם טומאה פי' מעשה כשפנות ומעשה שדים (א"ב תרגום ולשם ולתפארת ולשום ולתושבחתא ובלשון חכמים אומרים כשם במקום כמו ויש ענין אחר קרוב לראשון (משנת מכות פרקא קמא) שלא השם המביאין לידי מכות פי' טעם כי בטעם ובסיבה יוכר הדבר כמו שנכר בשם):

250

רנ״אשם [נאמע] ומלכי צדק מלך שלם ת"י שם רבא:

251

רנ״בשם [שעטצען] (ב"מ פז) וחכ"א משמנין ביניהן פי' מחשבין הגדול של שכירות והפחות שבשכירות וכולל זה עם זה ונותן לו חציו של שניהם וזהו בינוני (בכורות יז) ר"ע אומר משמנין ביניהן (ב"מ כ) אגרות שום פי' שטר שומת ב"ד עיין בערך אגרת. (בויקרא רבה פ' זובח בצו) ושם דרך אראנו בישע אלהים בשי"ן כתב דשאים ארחיה סגי שוי:

252

רנ״גשם [ווארצעל] בשומא מצויה בבן גילו קא מיפלגי ע' בערך גל השלישי שאת או ספחת תרגום ירושלמי שומא או בהקי וכן ולשאת ולספחת ולשומא ולבהקי:

253

רנ״דשם [קנאבעל] (בסוף מעשרות) שום בעל בכי פי' שום חריף כל שאוכלו מדמע (בריש כלאים) השום והשומנית (ירושלמי) תומניתא (בסוף תוספת דמעשרות) אי זהו שום בעל בכי כל שאין לו אלא דור אחד המקיף את העמוד:

254

רנ״השמא [פילייכט] (אבות פ"ב) ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה פי' אולי:

255

רנ״ושמאבר [נאמע איינעס קעניג] (ב"ר) שנאב כואב ממון שמאבר שמאבר ופורח ומביא ממון:

256

רנ״זשמאי [ארט בייאנאהמע] (ערובין יא מנחות לג) כי תניא ההיא כפתחי שמאי פי' אמור בל' ערבי בלר אלשאם והיא ארץ ישרה דלית לה תיקרה פי' דרך בעלמא שעושין על גבם תיקרה לשבת תחתיה במסיבה בפתחי שערים להגן מן החמה ומן הגשמים ובפתחי שמאי אין דרכן לעשות תיקרה ואחרים אומרים אין דרכם לעשות משקוף לפתחיהם:

257

רנ״חשמאל [לינקס] (בילמדנו ואלה שמות) וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו וכי שמאל למעלה אלא מיימינן אלו שהן מטין לכף זכות משמאילין אלו שהן מטין לכף חובה:

258

רנ״טשמגז [שטארק] (ע"ז יב גיטין ע) נשקיוה רביעתא דחלא שמגז פירש רש"י חזק:

259

ר״סשמד [סיסטעמס פערטיליגונג] (ביצה ד) זימנין דגזרי גזירה ואתו לאתקלקולי פירוש מאי טעמא עבדינן בגולה תרי יומי משום דשלחו מארץ ישראל הזהרו לעשות שני ימים טובי' כמנהג אבותיכם דחיישינן שמא יגזרו גזירה וישכחו חשבון הקביעות ויבאו לידי קלקול (ר"ה ל) אמר רבי יוחנן שעת הגזירה שאני. (ירוש') תקעו בתפלת השחר והשונאין סברו שעליהם הולכין ועמדו עליהם והרגום ותקנו בתפלת המוסף מגו דחמון לון דקרו קרית שמע ומצלו וקרו בתורה והדר תוקעים אומרי' בנימוסיהון עסקין (חולין קא) אלא אמר רבא גזירה הוה ושלחו מתם דיומ' דכפורי דהא שתא שבתא פי' גזירה הוה וגזרו דלא לשדורי עיבור ושלחו להו יומא דכפורי דהא שתא בשבתא נהוי ולא בזמניה וכדאשכחינן בשני דרבא דשלחו ליה אחוה זוג בא מרקת ותפשו נשר וכו' פ"א בעת שאמר רבי יוסי הגלילי הזיד בשבת ושגג ביום הכפורים פטור מן הקרבן בעת הגזירה שלא היו יודעים שיום הכפורים היה וקבלו איסור שבת לבדו ועשו מלאכה בזדון ואח"כ נודע שהוא יוה"כ בשבת זו ואמר אלו הייתי יודע שיום הכפורים היום לא הייתי עושה מלאכה ר"ע או' חייב קרבן שהרי שגג ביוה"כ ר' יוסי הגלילי סבר כי בעת שקיבלו עליהם השבת לא היו יודעים שהוא יום הכפורים שקיבלו עליהם ואין איסור זה וזה בבת אחת:

260

רס״אשמדע [ערקענען] תרגו' ולא הכירו ולא אשתמודעי'

261

רס״בשמט [וועק נעמען] (ב"ב כח) משמט הוה שמיט ואכיל (ב"מ קיד) משכנו ומת שומט מעל גביו (ב"ב קעג) שהיו שני אחים דשמטו מהדדי (נדרים מח) דהוה שמיט כיפי דכיתנא פי' ענין חטיפה:

262

רס״גשמט [אויס דעהנען] (כתובות ס) דמשמשא על ארעא הוו לה בני שמוטי פי' ארוכים ודקים. (בכורות מג) באריכא שמיטא סניא פי' ארוך ודק השנאוי לראות:

263

רס״דשמט [היישעריק] ויתר הילק אכל החסיל תרגומו מותר פרחא אכל שמוטה:

264

רס״השמיכה [מאטראץ] (בויקרא רבה בסוף אחרי מות) ותכסהו בשמיכה רבנן דתמן אמרין בסודרא רבנן דהכא אמרי במשיכלא אמר ריש לקיש חזרנו על המקרא ולא מצאנו כלי ששמו שמיכה מהו שמיכה בשין כתיב שמי כאן מעיד שמי על יעל שלא נגע בה סיסרא:

265

רס״ושמים [הימעל] (יבמות קיב נדרים צ) שמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה (ירוש') כמה דשמיא רחוקין מן ארעא כן תהא אתתא איהי רחיקא מן ההוא גברא שאינו יורה כחץ יעשו דרך בקשה אמר רב הונא יעשו סעודה והן מתרגלין לבא דרך סעודה פ"א שמים ישפטו ביני ובינך שאין שכבת זרעך יורה כחץ שארגוש בך ואתעבר יעשו דרך בקשה שמבקשין הימנה שלא תחשוש שאינ' מצווה על פריה ורביה (בריש ילמדנו) ביום א' לא ברא אלא שמי השמים שנאמר אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים ושמי השמים אינו אומר כן אלא שמי השמים הן הן שמי השמים הן הן שמים והיכן זכו ליקרות שמי השמים משנברא הרקיע הזה בשני:

266

רס״זשמכי [צוויבעל בריאה] (כתובות ס) אפי' שמכא והרסנא. (ערכין כא) באתרא דשקלו שמכי פטיר נפשיה אפילו בשמכי (א"ב בנוסחאות כתוב אפי' כמכא והרסנא ופי' רש"י כותח):

267

רס״חשממיתא [איידעקסע] תרגום ירוש' והכח והלטאה וכחא ושממיתא:

268

רס״טשמין [שאטצען] (מכות ג) כיצד שמין רב חסדא אמר בבעל פי' אם העידו על האשה שגירשה בעלה ונתן לה כתובתה והוזמו אינן משלמין אלא טובת הנאת כתובתה כדמפרש (ב"ק פט) פי' כיצד בבעל אומדים כמה אדם רוצה ליתן לבעל אם תמות אשתו וירש בעלה כתובתה יגבנה הלוקח ממנה וזה דבר מועט הוא כיון שאין לו אלא סירכא חדא רב נתן בר הושעיא אמר באשה פי' אומדין כמה אדם רוצה ליתן לאשה שאם נתארמלה או תתגרש יגבנה הלוקח ויותר דבר יתן הלוקח מן האשה מהלוקח מן הבעל שיש לו ב' סירכות רב פפא הוסיף ודאי יתן לה יותר שיש לו ב' סירכות אלמנות וגרושין כדאמר ועוד לאלתר לוקח שטר כתובתה מידה ויש לה יותר חזקה (א"ב פירוש בלשון רומי ענין ערך):

269

ר״עשמן [עהל] (שבת כג) ולא בשמן שריפה (גמרא) מאי שמן שריפה אמר רבא שמן של תרומה שנטמאת הואיל ולשריפה עומד וכבר ביארנו בערך דם (ירושלמי בפ"ק בשבת ובעבודה) שמן רבי ובית דינו התירו רב לא אכל א"ל שמואל אכול ואי לא אנא כתיבנא עלך זקן ממרא:

270

רע״אשמן [פעטט] (ב"ר פ' סח) הנה משמני הארץ מן שמיניא דארעא פי' עשירים מפיק דוכסין ומטל שלהם מעייל דוכסין ונותנין לו שחד:

271

רע״בשמן [אכט] ומברך עליה שמנה ברכות עיין בערך שאר על התורה כדרך שמברכין עליה בביהכ"נ בא"י אשר בחר בנו וכו' וחותם הבוחר בתורה שכך פי' בירוש' על העבודה שאותך לבדך ביראה נעבוד על ההודאה הטוב לך להודות על מחילת עון מוחל לעונות עמו ישראל על המקדש הבוחר במקדש על הכהנים הבוחר בכהנות על ישראל הבוחר בישראל על ירושלים הבוחר בירושלם (בספרא ויהי ביום השמיני) אין אנו יודעין אם שמיני לחדש אם שמיני למנין כשהוא אומר כי שבעת ימים ימלא וכו' ויהי ביום השמיני הוי אומר שמיני למנין ולא שמיני לחדש אותו היום נטל עשר עטרות וכו' עד וראשון לחדשי חדשים נמצינו למדין שבשלש' ועשרי' באדר קרבו המלואים ונשלמו באחד בניסן:

272

רע״גשמן [ארט מינצע] שתי פרוטות לשמן עיין בערך הדרס פי' מטבעות הן:

273

רע״דשמע [הערען, פערנעהממן, ערפאהרען] שמועות הללו הולכות ומתמעטות עיין בערך בז (עירובין עג) אמר רב יוסף לא שמיע חלש איעקר ליה תלמודיה אהדריה אביי קמיה ובכל דוכתא היה אומר רב יוסף לא שמיעא לי הא שמעתא וא"ל אביי את אמרת ניהלן:

274

רע״השמע [אויסרופען] (בתחילת שקלים) באחד באדר משמיעין על השקלים (ירושלמי) מהו משמיעין רב הונא אמר מכריזין כמה דאת אמר ויתנו קול ביהודה ובירושלים:

275

רע״ושמע [בעדיהנען] (ברכות מא) מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך (שם סב) א"ל לשמעיה פני לי דוכסא פי' כמו שמש:

276

רע״זשמעון [נאמע] (פ"ח דטהרות) שמעון אחי עזריה אומר לא כך ולא כך:

277

רע״חשמץ פסול [וועניג עטוואס] כבר פי' בערך שחץ (מגלה כה) בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול (קדושין עא) אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו שמץ פסול יש באחת מהן (ע"ז ל) בשלמא חמרא משום שימצא אלא שיכרא מאי טעמא שימצא דשימצא פי' שמצא משום מגע גוי שמצא דשמצא גזרה שכר אטו יין:

278

רע״טשמר [הייווין] (ב"ב לו) ת"ר אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברך עליהן שהכל נהיה בדברו וכן הלכה והיכא דרמו תלתא ואתו תלתא ופלגא אבל רמא תלתא ואתו ד' בפה"ג (שבת קלו) ואין נותנין לתלויה בשבת גמרא איבעיא להו שמר מאי היכי דמי שמר כבר פי' בערך חזק:

279

ר״פשמר [היטען. היטטע] (כלאים פ"ה) שומירה שבכרם (בבא בתרא עח) ואת השומירה שאינה עשויה בטיט פי' בית דירה שעושין לשומר השדה אם עשויה בקנים או בקש או בעצים דירת עראי היא ונמכרת עם השדה עד שיקננה בפי' (ב"ק עט) כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרין:

280

רפ״אשמיר [דיאמאנט] המוציא לך מים מצור החלמיש תרגו' ירוש' שמיר טינרא וכן ושמן מחלמיש צור:

281

רפ״בשמר [ארט פפלאנצע] (ירושלמי כלאים פ"א) שמר וכרפס מאי נפיק מנהון פיטרושלינון זו גרסת רבינו שמשון בפי' משנת כלאים ולא כגרסת הספרים שהיא משובשת ופי' שמרנון בליו"ר מין ירק כמו כרפס ופטרושלינון מין אחר דומה לו:

282

רפ״גשמרקע [ארט צוויבעל] (בסוף עוקצין) שמרקועין ופטריות פי' מין בצל:

283

רפ״דשמש [בעדיהנען, בעשלאפען] שימש תלמידי חכמים כבר פי' בערך רטן (ברכות מז) אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים זהו עם הארץ אמר רב הונא הלכה כאחרים (חולין מד) כל מי שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים ורואה טרפה לעצמו עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך תרגום לשרת לשמשא. משמש מת כבר פי' בערך מת. (נדה יז) אסור לשמש מטתו ביום שנאמר והלילה אמר הורה גבר ריש לקיש אמר מהכא ובוזה דרכיו ימות (א"ב בדניאל אלף אלפין ישמשוניה):

284

רפ״השמש [זאננע] (תענית ג) שמש בשבת צדקה לעניים:

285

רפ״ושמש [ענטצינדען זיין] (בויקרא רבה בראש ויהי ביום השמיני) למאן שמשמי' דעיינין למי חכלילות עינים (א"ב פי' עיניו אדומות כשמש פ"א לפני עיני השכור נתראים כדורים כשמש):

286

רפ״זשמש [פיעבער היטצע] (גיטין סט) לשמשא בת יומא פי' לקדחת תדירה יום ליום פי' באותו יום שהתחילה עליו:

287

רפ״חשמשם [ארט מאהן] שמן שומשמין (ר"ה יג כתובות קד) כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלים פי' בלשון ישמעאל שמשם ובלע"ז שושמ"י זרעונין ירוקין הן:

288

רפ״טשמשמנא [מארישקיס] תרגום לך אל נמלה עצל אתרמא לשומשמנא (מסכת יבמות פ' הערל) שומשמנא גמלא פי' נמלה גדולה עיין ערך שושמנא כי כן גרם בעל הערוך:

289

ר״צשמשק [איין שמאקהאפטע פפלאנצע] (שבת קט) רב פפי אמר שמשוק פי' הוא אזוב שכתוב בתורה (א"ב פי' בל"י מין עשב של ריח טוב ועלהו עומד בליחותו ימים רבים וי"א כי כן שמו גם בלשון מצרי ואדומי):

290

רצ״אשמת [פערבאהנען אין חרם לייגען] (מ"ק יו) מאי שמתא אמר רבה שם מיתה ושמואל אמר שם תהא פי' שם מיתה מיתה בה שם תהא שם תיתי כדכתיב ובאה אל בית הגנב (ב"מ ע) ולא קיבל עליה שמתא דרבנן פירוש כגון מי שנתחייב בב"ד וסירב ושמתוהו ב"ד או נשא ונתן במעות ולא משך וחזר בו וקיבל עליו מי שפרע אלו וכיוצא בהן אבל הטוען על חברו בב"ד ונתחייב שבועה ונשבע לא אמור רבנן (שבת קל) חדא דר"א שמותי הוא פי' מבורך הוא פ"א מתלמידי שמאי הוה והכי מסתבר' וכן מפורש במסכת שביעית (ירושלמי בפ"ט) ר"א אומר ינתנו לאוכל דהא ר"א שמותי הוא דתנינן אוכלים פירות שביעית בטובה ושלא בטוב' כדברי בית שמאי וכו' (א"ב תרגו' בפסוק דודי לי ואני לו ית עמלק וית עמיה בשמתא):

291

רצ״בשן [צאהן] (קדושין כד) אי כתב רחמנא שן הוה אמינא אפי' שן דחלב פי' שן תינוק שיונק החלב שחוזר מפני שמחליף שיניו שן של מעדר עיין בערך מעדר (כתובות עח) הוא נתן אצבע בין שיניה פי' משל הוא כאדם שנתן אצבע בין שיני חברו וא"ל למה נתת אצבע בין שיני ה"נ כיון דנדר' ולא היפר לא יוציא ויתן כתובתה דאמרה ליה אמאי לא היפרת לי. כל שבמת טמא חוץ מן השינים והציפורן עיין בערך גרם (שבת סב חולין יו) המקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו נושרות ועשבים יבשים וקרומית של קנה אור שולט בהן במהרה:

292

רצ״גשני [צווייא] שני דברים שלמד דוד מאחיתופל (בגמ' דבני מערבא בחלק) אחיתופל אדם גבור בתורה היה וכו' וירכיבו את ארון ה' א"ל לבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ובשעה שכרה דוד שיתין לימדוהו לכתוב שם בחספא ולמשדי באפי תהומא (מנחות כז) ב' מינין שבנזיר וג' שבפרה וכו' פי' ב' מיני חלות ורקיקין ג' שבפרה עץ ארץ ואזוב ושני תולעת ד' שבתוד' חלות מצות ורקיקי מצות וסולת מרבכת וחלות לחם חמץ ד' שבמצורע שתי צפרים עץ ארז ואזוב ושני תולעת ד' שבלולב פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ אבות וערבי נחל ב' הזאות שבפרה עיין בפרה. ז' הזאות שעל בין הבדים ביוה"כ מדם השעיר ומדם הפר. ב' פרשיות שבמזוזה שמע והיה אם שמוע ד' פרשיות שבתפלין קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. ב' דברים המתירין מעלין זה בלא זה כבר פי' בערך מעל. קסבר רבי יהודה שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין (סנהד' סז) (קדושין לה) כל מצות לא תעשה ר"מ סבר ב' כתובין הבאין כאחד אין מלמדין ג' מלמדין פי' היה האחד למד מן האחד לא בא הג' אלא להוכיח שאין בזה דין אלא אלו ב' בלבד ולא ללמד מהן שאלו היה האחד היו למדין כל התורה ממנו בא השני לבטל דין זה (בילמדנו ויאמר משה לחובב) מיכן סמכו הדורות שיהו מתענין ב' וה' שכשעלה משה בה' עלה ובב' ירד רבא במ' יום והתקינו רז"ל שיהו מתענין בעלייתו ובירידתו. ועם שונים אל תתערב עיין בערך ירא (ב"ר פ' יט) כשעלה נחמיה מן הגולה נתפחמו וכו' עד הוא שמלאכי אומר וזאת שנית תעשו שנייה לשיטים אמר הקב"ה קבל מהן בכי ואנחה משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנ' אתה משלחה שנ' בני היצהר זה אהרן ודוד בסיפרא בצו זאת משחת אהרן:

293

רצ״דשן [צוזאממען געשרימפען] (תענית יט) זרעים שצמחו וחזרו ושנו פי' כמשו שמה ושערורה תרגומו תימה ושנו וכן שערורית עשתה מאד: שן [לעהרען שארף זיניג] (חולין קלג) כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקולית (סנהד' פ) שיננא לא תימא ליה לאבוהי הכי (נדה יג) שיננא אחוז באמה והשתין מים לחוץ פי' מחודד בתלמוד מלשון חץ שנון וי"א גדול השינים (סנהד' פב) שלף שיננא והניחה באנקלי שלו פי' ברזל המחודד ולהבת חניתו תרגום שיננא דמורניתא:

294

רצ״השן [שפיץ שטיין]. (אהלות פ"ח) השננים והסככו' והפרעות פי' כמו שן הסלע מהעבר מזה:

295

רצ״ושן [אריען] (ברכות סב) שינ' בעמוד שחר כאסטמא לפרזלא פי' השתנה מלשון מקרא את שיניהם פ"א בערך אסטמא:

296

רצ״זשונאגא שמיה בעל הערוך גרס שלגא שמיה בערך אשלג עיין שם:

297

רצ״חשנדפין [עלפען ביין] תרגום ירושלמי בפסוק ויפול יוסף על פני אביו וארבע יוסף ית אביו בערס דשנדפין כמו שן דפיל:

298

רצ״טשנער עיין בערך צל (ב"ר פ' לח ובמגלת איכה) שנער שמנוערת מן המצות לא תרומה ולא מעשרות ולא שביעית שנער שמתין בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ שנער ששריה מתים נערים שנער ששריה מביטין בתורה כשהן נערים:

299

ש׳שנץ [רימען שלייפע] (כלים פכ"ו). סנדל עמקי וכיס של שנצית (בסוף מקואות) ושנץ של

300

ש״אסנדל (ב"מ סז) כיסא בתר שינצי (יבמות קב) וסנדלא בתר שינצי (נדה טו). ויש להן שנצים (שבת נב) וכיון דאיכא שנצים מפיק ליה עד פומיה פי' כיס של שנצות הכיס אינו קשור אלא יש לו שנצים מלמעלה ומלמטה ומכניסין באותו שנץ חוט של משיחה ויש שמכניסין רצועות וכשנותנין בו מעות שונצהו וא"צ לקושרו אלא מותחו לאותו החוט והוא מתקש' מאליו מתפתח מאליו ופעמים יש לכים ד' בתים וכולן נפתחין ונסגרין יחד וכן פי' הגאון (שם צב). והא איכא שנצי דאינון לולאו' דאגידי עד שוליו בהדי הדדי והיכי אמרת אי אפקיה דרך פיו הכי נמי דמחייב דאי בעי שקיל ואיסור גניבה קודם איסור שבת לא מצי למשדיה לרישיה אלא מכלפי שוליו דאלמא צריך להוציאו כולו ודחינן בדליכא שנצים אי נמי איתליה ומכרכי על פומיה ולא עקירא כלפי שוליו (א"ב פי' בליו"ר חריץ שבין הקמטים כמו בסנדלים ישנים ובכיס לסתום פיו):

301

ש״בשנק [נידערשלאגען] את אשר התעללתי במצרים ת"י ית מה דשניקית ית מצראי והפחתם אותו תרגומו ושנקתין בלכתך לא יצר צעדך תרגומו כד תזיל לא תשניק אורחך וכן תרגום וצוקה בבא עליכם צרה וצוקה וינער תרגומו ושניק:

302

ש״גשנר [קאצע] (ברכות נז) הרואה חתול בחלומו באתרא דקרו ליה שינרא נעשה לו שנוי רע (א"ב תרגום בפסוק ויהי בימים ההם כשבת שונרא דדהבא):

303

ש״דשנתות [צעהנע. קארב האלץ] אלא אמר רב כהנא שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל פי' סימניות כגון שינים שעושין בחתיכות עץ זכרון חשבון שינים וכן שינים בולטין ויוצאין בתוך ההין:

304

ש״השנית [וואסער פעלזען] (בסוף אהלות) בים ובשונית טהור איזו היא שונית כל מקום שמגיע לשם הים בעת הסערה (ב"ר פ' י וכל צבאם ובויקרא רבה אחרי מות פ' ויתרון ארץ) יצחק בן אלעזר הוה מטייל בשוניתא דימא דקיסרי:

305

ש״ושס [אהן רייצען] (סנהדרין עו)שיסה בו את הכלב שיסה בו נחש פי' גירה:

306

ש״זשסע [געשפאלטען] השסועה בריה בפני עצמה היא עיין בערך שדר פי' בגמרא (נדה כד) רב אמר בבהמה אסור באכילה באשה אינו וולד וכי האי גוונא אינה מתקיימת בעולם אלא במעי בהמ' נמצאת ואסורה באכילה ושמואל סבר מתקיימת ולאויר העולם אסורה אבל במעי בהמה שריא מ"ט כל מה שבבהמה תאכלו:

307

ש״חשסקי [פפלומע מאנדלען] (ב"מ ס ב"ב כא) באמת ביין התירו אנא פליגנ' אמגוזי ואת פליג שסקי פי' שקדים. פ"א אפרסקין:

308

ש״טשסתג [שטיק טוך] (גיטין סט) ליתי ברזא גרגילא ונציירי' בשוסתג פי' חתיכה של בגד:

309

ש״ישסתמיה [פערשליססען] (שם סט) לישתרא ליה שושילתיה ושסתמיה פי' סגר השלשלת:

310

שי״אשע [אוים גיגלעט] (בסוף כלאים) אינו אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר לא תלבש שעטנז הוא שוע הוא טווי הוא נוז פי' שעטנז כך הוא כי הכלאים הוא טווי ושוע או טווי או נוז שוע לשון שעיעות כתרגומו על חלקת נואריו שעיעות והוא שטורפין צמר ופשתן זה עם זה ועושין מהן לבדין ועושין מהן כמו לבוש ותנן הנבדין אסורין מפני שהן שועין טווי הוא ב' פנים או טורפין צמר ופשתים וטווין אותו או טווין צמר לבד ופשתים לבדו וחוזרין ושוזרין ב' חוטין זה יום זה נוז גם הוא ב' פנים או באריגה או תכיפה במחט ולא מצינו ללשון הזה עיקר אלא בהגדה של ויקרא לבן מלך שנזז לבו עליו ונטל צפורן לחתור על אביו ומפרש אותו לשון סיכוך כדבר שהוא מסתכך או מסתרך ר"א הסיע הנו"ן ללמ"ד ופירושו דבר המליז את ישראל מאביהן שבשמים כלומר מרחקן מלשון אל יליזו מעיניך והדרך הראשון עיקר ואפקינהו קרא בחדא מילתא גדיל שנים גדילים ארבעה דברים ברורים הם כי חוט אחד לא יקרא גדיל ואין גדיל שהוא עבות פחות מן ב' חוטין ואין גדילין פחותין משני גדילין ונמצאו ארבעה וזו פי' עשאו גדיל ופתלהו מתוכו וגרסינן (יבמות ה נדה סא) א"ר אחא בר יוסף משמיה דמר זוטרא האי מאן דאבד ליה חוטא דכיתנא בגלימיה דעמרא ונתקיה ולא ידיעי אי נתיק אי לא נתוק שפיר דמי וכו' עד מתקיף ליה רב אשי אימור או שוע או טווי או נוז והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחדא מילתא פי' שוע קרמ"נטו טווי פי"לטו נוז טיסו"טו (חולין מז) דשיעא דלית לה חיתוכא דאוניה (שבת פז) ומייתו שיעא דדנא פי' דבר שמלפפין בו החביות אשתעו כל צלמניא כבר פי' בערך מחצל (פסחים ל) כי תבעי לך דשועי פי' חלקין:

311

שי״בשע [ערצעהלען] את מספר החלום ואת שברו תרגום ית שועית חלמא וית פשריה את האיש ואת שיחו אמרי לה כל שעתו כבר פי' בערך סע:

312

שי״גשע [אויס קלעבען] תרגום וטח את הבית ושע ביתא איה הטיח אשר טחתם אן שיע די שעיען:

313

שי״דשע [פעלז] תרגום עלי צור עלי שוע:

314

שי״השע [שטונדע מונוט] תרגום רגע אחד אעלה בקרבך שעה חד ובדניאל בה שעתא:

315

שי״ושעבד [דיהנען, אונטערטאהן זיין]. תרגום ורב יעבד צעיר ורבא ישתעבד לזעירא ובלשון גמרא שעבוד קרקעות ונכסים משועבדים פי' אשר הם כמו עבדים ותחת רשות אדון:

316

שי״זשעבז [גראס האדיק זיין] (בכורות מה) משועבז ובעל גבר גידי פחדיו ישורגו תרגומו גברים ושעבוזהי משבשין (גמ') תנא משועבז בבצים בעל גבר בגיד פי' שהן גדולים וארוכים עד הארכובה (א"ב בנוס' כתוב ותניא דפחדוי משבשין וכן גרם בעל הערוך בערך ותן ואולי מצא זולתה נוסחא אחרת):

317

שי״חשעוה [וואקס] לא בזפת ולא בשעוה נכאת תרגומו שעוה כדונג מפני האש תרגומו כשיעתא מן קדם נורא (ב"ר פרשת מד) אל תשתע אל תשוע (א"ב תרגום ירושלמי של נכאת שעוה אבל אונקלוס תרגום שעף):

318

שי״טשעל [פוקס] (כתובות עא נדרים פא) שלא מצינו שועל שמת באפר עפר דמית מאי פי' כך ראינו דבר זה משל הוא אשה שנדרה שלא תגלח שיער שבאותו מקום אינו מעכב לה בעלה מפני שדבר זה אין מעכב בתשמיש המטה וחשו חכמים לאומרה בפרט מפני הגנאי ומפרי הפרוצות (א"ב בנוסחאות כתוב שמת בעפר פיר):

319

ש״כשעם [קארק פאנטאפעלהאלץ] (כלים פי"ד) סנדלי בהמה של מתכת טמאין של עם הארץ טהורין (סוכה כ) של שעם ושל גמי (יומא עז יבמות כ) סנדל שעם פי' קליפי עץ והוא שגמין שפירשנו:

320

שכ״אשעמום [פערווירט] (כתובות נט) שהבטלה מביאה לידי שעמום ואת המהומה תרגום ירושלמי וית שעמומימ' ובתמהון לבב ובשעממות ליבא:

321

שכ״בשען [שלאגען] ימחאו כף תרגום ירושלמי ישענו בענפהון:

322

שכ״גשעועית עיין בערך פול:

323

שכ״דשעף [באלזאם] עלי גלעד וקחי צרי תרגום וסבי שעף וכן קחו צרי למכאובה פנג ודבש ושמן וצרי:

324

שכ״השער [פרייז ווערטה] (מעשר שני פ"ד) פודהו כשער מקומו פי' כששוה במקומו (ב"מ עד) אי פסק בשע' הגבו' שקיל פי' בשער הזול שער התוך עיין בערך כלבאי:

325

שכ״ושער [ציחין]. לא תשימון עליו נשך תרגום ירושלמי שערין ורבין אל תקח מאתו נשך ותרבית:

326

שכ״זשעד [שאטטע לינזין] (שבת קמג) שער של אפונין עיין ערך סער כי שם הביאו בעל הערוך:

327

שכ״חשעיתא עיין בערך מטליא:

328

שכ״טשף [וועלצען, רייבען, אויס גלעטין] (פסחים לט) שפה היא על בשרה יבש. (מ"ק יא) שפין את הסדקין ומעגילין אותן (מ"ז כו) דלמא שייפא סם לדד. (שבת קמ) אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן (עדיות ג) כרשיני תרומה ב"ש אומרים שורין ושפין בטהרה. (ע"ז מט) שפאה לצרכה אסור שיפה ובעיטה כבר פירשנו בערך בעט. (כלים פי' נדרים נה) המטה והעריסה משישפם בעור הדג פי' מלשון ושפית יתיה (כלים פי"ד) הסייף מאמתי מקבל טומאה משישפנו. (ב"ב פא) הגדילו לא ישפה. (מעילה יד) אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה פי' לוקח הגזבר קורה של הקדש ומתקנה בנרגא ומה שנופל ממנו אם יהנה אדם ממנו אינו חייב קרבן מעילה מן ושפית יתיה וכן פי' הגדילו לא ישפה ניקוי ושיפוי מן האילן כגון זמורת הכרם וכיוצא בו. (חולין כה) כל שעתיד לשוף קולית ששפה לאורכה כבר פירשנו בערך דקל. (שבת עה) השף בין העמודים חייב משום ממחק פי' השף בין העמודים שעושה כדי להחליקן חייב משום מוחק וכן הממרח את הרטיה. (ירושלמי) מה מחיקה היתה במשכן היו שפין העור על גבי העמוד רב יהודה אומר חייב משום מוחק פי' אחר ששף את הקרקע של בין העמודים בסנדל של סיידים ומפורש בערך סנדל חייב משום מוחק. (ב"ק כב) כגון דשף צלמי פי' כגון שהיו לו צורות מצויירין בכותל ונתחככה בהן ושפפה אותן מלשון ושפית יתיה ובערם מן הכותל לגמרי כדגרסינן (יומא סח) מבערב ישפשף כלומר יחכך בבשרו עד שיבערהו לגמרי. (מקואות פ"ט) אא"כ שיפשף. (יומא ל) א"ר אשי זאת אומרת מצוה לשפשף. (שבת נ) ובשיפא דא ודא אחת היא פי' ששפאה שאין לה חלודה. (ר"ה כד) והא כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דהוה בי אנדרטא. (מגילה כח) רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא פירות בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בני כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאיתיאו בהדיהו מבית המקדש והוו קריין ליה כי רצו עבדיך את אבניה וגו' וקריוה שף יתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם והות שכינה עמהון כדאמרון בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף יתיב שף יתיב בנהרדעא וכנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא (ב"ב ג) גזית אבני דמשפיין כדכתיב מגוררות במגרה. (בסוף כלים) שפן בשופניא טמאין (ב"ק כח) אבל שפייא בשופינא חסורי חסריה ואכות אותו תרגום ושפיתי יתיה בשופינא הפצירה פים תרגום שופינא. (בריש ויקרא רבה ועוד ראיתי) היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות ואורח צדיקים סלולה תרגום ואורחא דתריצי שפיא:

329

ש״לשף [רוהוג זיין, זיכער שטעללען] (ב"מ טז) אנא איקום ואשפי (שם ע) מבדקינן גברא דמשפי נכסיה. (ב"ב קסח) לימא ליה בעל תוב שוף לי ואיקום פה פי' שוף בשופי כדגרסינן (כתובות כ) והוא שאכלם בעליהן שלש שנים ובשופי (גיטין נב) לא למכור עבדים וליקח שדות דלמא לא משפיין והנה איננו אלי תרגום ירושלמי והא ליתנון שפיין לקיבלי (שם עג) א"ל זיל שפי ליה דהא קבילת עלך כל אונסא פי' זיל תקנה דניכליה בניחותא (נדה לז) ששפת מן הצער ולא מן הדם פי' נחה מן הצער:

330

של״אשף [צערדריקען] (בויקרא רבה וכי ימוך) לסיפא דשתא אנא משפי לכון מה הן הוה להון לשופיא לכון אם זכיתם לרעיבי יעקב ואם לאו לשביעי עשו (א"ב אין גרסא זו בנוסחאות דידן אלא לסיפא דשתא אין מתאבדין אנא אשלם לכון):

331

של״בשף [שעפפען, לעערען] (שבת קלט) דבי רב פפא שאפו שיכרא (ב"ק קטו) אפשר דמיתנה מימיה אפומא דחביתא ושפי ליה (ב"מ ס) רבי יהודה אומר השופה יין לחבירו פי' ענין הרקה שמן תורק (שבת קכה) דלמא שפי ליה אומנא ומוקי ליה ארביעתא (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) פ' ר"א עבדן שפין בתרע בית עלם שמעון דאנגריא פי' מוריקי יין כלומר לוקחין ומוכרין ספר אחר עבדין צבחר חמרין למיעל לההוא חרתא. (חולין סז) לא לשפי איניש שיכרא בשבתא (שם קי) עד דנייח ושפי ליה:

332

של״גשף [ווייזע. קלוג] (גיטין כג) שפוי ונשתפה פי' חזר לדעתו (א"ב פי' בל"י בעל דעת וחכם):

333

של״דשף [צעדריקט] (ב"ק פא ב"מ קיז) כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה זה שייך בערך שני:

334

של״השף [גבייקט זיין נידריג זיין] שפויין ודוויין היו ולא מפרינין אלא בפה עיין בערך פרן (א"ב בנוסח' כתוב דווים ושפופים ענין שפלות וכפיפות) (ב"ר פכ"ו מן האדמה) לא באוכולן בימי בני אדם שפופין אלא בימי בני אדם גבורין (ובפ' נג) מתנתו מה היא לא שפופ' וגם זה שייך בערך שיני (ובפ' כג) הלא אם תטיב שאת לליסטים שפוף שהיה יושב בפרשת דרכים (סנהדרין פח) איזה בן העולם הבא ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף נפיק וכו' (זבחים כא) יושב דשייף מישף:

335

של״ושף [צוריק טרעטען] (ב"מ כד) משום דמישתפאי פי' מתגלגל (מגילה ג סנהדרין צד) לנשוף מדוכתיה ארבע אמות:

336

של״זשף [בלאזען] (שבת קיח בממרות דרבי יוסי אומר) רבי אבהו יתיב אתכתכא דשגא ומשייף נורא (בב"ר פר' ב) ברית כרותה למים אפילו בשעת שרב רוחא שיופא מלשון נשפת ברוחך (שבת קכא) אמר עולא ואיתימא רבה בר רב הויא בנישופין בו כמו שאפה רוח:

337

של״חשף [שפוען. שטיקער באליק] איכא דאמרי דחד שיפא כבר פירשנו בערך דלת וכפיס מעץ יעננה תרגום ושיפא מגו מרישא:

338

של״טשף [פערדערבען, צו גרונד געהן] (גיטין מט) מאי עידית שפאי עידית פי' נשחתה והיא פחותה מן הזיבורית (א"ב רש"י פירש קפצה מלפניו כגון שנשדפה או שטפה נהר ולפי דעתו שייך בערך ב'):

339

ש״משף [איין מאטטע וואס מען פער דעקט דיא ציגעל] (במכשירין פרק ה) השיפה של לבנים אינן בכי יותן מים פי' מחצלת שבה מכסין הלבנים שלא יזיקם המטר והיא כמו הא דגרסינן (סוכה כ) מחצלת של שיפה ושל גמי פי' של חלף ממין גמי עיין כערך לולב:

340

שמ״אשף [זאלבע] (חולין קיא) אייתו ליה שיפא ועבדו ליה בצעא פי' אייתו ליה סם ושחקוהו בקערה (א"ב פי' בלשון ישמעאל מין רפואה אשר כבר היא מתוקנת ובעת אשר משימין אותה שוחקים אותה):

341

שמ״בשף [שראנקן, קיסטען] (סוטה ו ב"ק צב מכות יא) עאל איבריה לשיפא פי' ארון (קדושין מ) מאן גרס לי לאו עניותא יהב ליה שיפא דדינרי זה הפי' למאן דגריס לא הוה מעייל איבריה לשפא פי' זרועו היה עומד חוץ לארון ואח"כ נכנס ולמאן דגריס היו עצמותיו מגולגלין פי' חזרו איבריו למקומן כמו האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה (א"ב פי' בל"י ארגז ותיבה):

342

שמ״גשף הדריינא טוריינא שיפנא עיין בערך הדריינא:

343

שמ״דשף [אויסגיגלעט] (בב"מ מה) דשייפי וסומקי:

344

שמ״השף שפה מזוית לזוית כבר פירשנו בערך זוית:

345

שמ״ושף [שפראכע] שפה אחת ודברים אחדים תרגום ירושלמי לה"ק:

346

שמ״זשף [אויף רעכט געהן] (בויקרא רבה בריש זאת תהיה) יען כי גבהו בנות ציון דהוו שיפן כרומחין ומהליכן בגסות רוח (א"ב פי' זקופים ופשוטים (ובמדרש איכה בפסקא סורו טמא) גריס שייפין ברומהון):

347

שמ״חשף [שמירען] תרגום ולא תסוך שמן ולא תשוף משח' תרגום וירחץ ויסך ומשא ושף:

348

שמ״טשפד [ווארצעל. שטאם] (בב"ב לז) האי מאן דזבין דיקלא לחבריה קני ליה בשיפודי' עד תהומא פי' אע"ג דחד דיקלא הוא ואין לו בשדה קניין קרקע שהוא עומד בו שלו הוא עד תהום ואם נקצץ יש לו ליטע אחר במקומו (א"ב בשפוליה עד תהומא כתוב בנוסחאות):

349

ש״נשפוד [שפיז]. שפחות וגומות רב מלכיו פי' שמועות של רב מלכיו. שפוד (ביצה כח) שפוד שנרצף אסור לתקנו בי"ט. שפחות (כתובות נט) אפי' הכניסה לו אלף שפחות כופה ועושה בצמר. (נדה נב) גומות אע"פ שאין שם שערות ואלו של רב מלכיה בלורית וגבינה ואפר מקלה. בלורית (ע"ז כט) גוי המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו וכמה אמר רב מלכיה ג' אצבעות לכל רוח. גבינה בגמרא אמר רבי יהודה שאלו את רבי יהושע מפני מה אסרו גבינת גוים רב מלכיה אמר מפני שמחליק פניה בשומן חזיר. אפר מקלה (מכות כא בגמרא הכותב כתובת קעקע) אמר רב מלכיה אסור לאדם שיתן אפר מקלתו על מכתו מפני שנראית ככתובת קעקע וסימן מתניתא מלכתא שפחות בלורית אפר מקלה וגבינה רב מלכיה שאלו ד' מתניתא הן ושפוד וגומות שמועות של רב מלכיו (בכורות מ) ופיו דומה לשל חזיר (גמר') לא תימא דשפוד ופריס פי' חד כשפוד כמו של חזיר פריס ששפתו עקומה למעלה כשל חזיר:

350

שנ״אשפח [שוועללען] עשאן שפכות מכודנות עיין בערך סדן ר' יוסי ברבי חנינא אמר העלה על ראשן משפחות משפחות של כנים. (בפסקא ותאמר ציון) ושפח ה' קדקד בנות ציון אין סיפות אלא צרעת כמה דתימא ולשאת ולספחת רבי יוסי אומר ששמרו משפחותיהן שלא יתערב זרע קודש בעמי הארצות:

351

שנ״בשפיחלא [פאמעליע נאמע] (קדושין עא) רב איקלע לבי שפיחלא פי' שם משפחה:

352

שנ״גשפט [שופט נישט קלוג] (בבא קמא פה) בשפטני עסיקינן דלא קפדי עם נבל ולא חכם תרגום ירושלמי עמא שפטא ולא חכימא. ס"א בשוטים:

353

שנ״דשפט [ריטטע] תרגום ושבט לגיו חסר לב ושופטא לפגרא דחסר רעיונא:

354

שנ״השפט [פראצעס] (בריש מדרש קהלת) שיפוטו של ממון שיפוטו של גזל שיפוטה של תורה אולי ענין משפט:

355

שנ״ושפוי [דאס דעקיל איבר דיא לופט רעהרען] (חולין יט) והלכתא משפיי כובע ולמטה כשירה פי' כמין כובע בפי הקנה ואינו בשר אלא הוא לבן כגון הסחוסין ומונח עליהם כגון עלה של הדם ומפסיק בינו לבין הוושט כשגועה:

356

שנ״זשפי [העהלע דעם היפטביין] (שם צב) רבי יהודה אומר גוממו עם השופי (ע"ז כה) השוק והעליה רבי יוחנן אומר שוק ואליה ומאי והעליה דסמיכא לאליה רבי אלעזר אומר שוק וחזה ומאי והעליה דמחית לחזה עילוי שוק כשהוא מניף רבי שמואל בר נחמני אמר שוק ושופי ומאי והעליה שופי עילויה דשוק קאי פולפ"א בלע"ז:

357

שנ״חשפי [קרום] (סוטה י) וילך שפי בלעם חגר ברגלו אחת שמשון בשתי רגליו דכתיב שפיפון עני ארח:

358

שנ״טשפין [ארט לינזען] (פ"ג דכלאים) חרדל ואפונין השופין מין זרעים קטנים:

359

ש״סשפוין [געדונצט] תרגום ירושלמי כצפיחית בדבש כשפוין בדובשא ובעל הערוך גרס ששיין עיין שם:

360

שס״אשפיר [אונצייטונג גבירט] כבר פי' בערך רשון. וי"מ חתיכה של בשר ויש בה צורת אדם: וי"מ לפיכך נקרא שפיר שהיא כשפופרת של ביצה (א"ב לפי דעת קצת המפרשים לשון מקרא זה יושבת שפיר עריה בושת):

361

שס״בשפך [אויס גיסען] (ב"ב ג) עד דתקון שפוכאי (שם ו) אחזיק לנטפי לא אחזיק לשפכי פי' תקרה שהיא מקורה ברעפים שמנטפין מן התקרה בחצר חברו ואם בא לשנות נתת מרזב בתיקרה להיות כל מימי התקרה נשפכין במרזב אין לו כח (ב"ב יט) התם בשופכין פי' מים הנשפכין מן הכלי או מכיוצא בו אבל השתנה קיימא לן כדתניא לא ישתין אדם בצד כותלו שלחברו אא"כ הרחיק ממנו ג' טפחים (שבת עח) מודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין לרשות הרבים ששיעורן ברביעית פי' משקין מאוסין העומדין לשפיכה: (מכשירין פ"ב) מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים פי' מים טמאים שנשפכו (חולין קה) האי דלא יתבי תותי מרזבא משום שופכין הוא פי' מי גשמים הנשפכין מן הגג במרזב (פיאה פ"ז) בזמן שהוא שפכוני או ביישוני פי' זתים ששופכין שמן הרבה שזתיו מבושלין הן בטוב בישנין יבשין שאינן עושין שמן פ"א ממקום ששמו בישאן כמו חופני ובישאני ס"א בישני שהוא מבייש את חברו שעושה כפלים מחברו (ירושלמי) שפכוני שהוא עושה שמן הרבה בישני אית דבעי בישני ממש וכו' (ע"ז סו) אבוה דרב אחא בריה דרב איקא הוה שפיך חמרא לגוים פי' גוים שהיו לוקחים חביות של יין מישראל והיה שופך נותן חביות לכליהם של גוים והיה מעבירן הנהר בספינה ונותנין לו שכרו כדים רקים (שם עב) אמר להו רבא להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמר לגוים פי' משפך כלי שמשימין בפי החביות ושופכין בו היין ויורד לחבית:

362

שס״גשפל [ערנידריגען. וועגרייסען. וועגפוהרען אבהאנג זוים. ראנד] ודיקולא שפיל עיין בערך דקל שפיל ואזיל בר אווזא עיין בערך טף. (ב"ב צט) מיא אשפלוה לאראעי. (יבמות קכא) אימור דגלי אשפלוה. (חולין נא) מיא הוא דאשפלוה (ע"ז מז) למיא דקמיה קא סגיד וקמאי שפיל להו (ברכות י) ועוד שפיל לסיפיה דקרא שטיא שטיא שפיל לסיפיה דקרא (נדה סג) חוששת פי כריסה ושפולי מעיה. (יבמות פ) רבי אלעזר אומר כל שאין לה שיפולי מעים כנשים. (סנהדרין קב) הוית נקיט שיפולא בידך ורהוט (ערכין יא) קני ליה בשיפוליה עד תהומא פי' שוליו בסביבות שרשיו ולמטה עד תהום ספר אחר משיפודיה וכבר פי' בערך שפד. ולירכתי המשכן תרגום ירושלמי ולשיפולוי דמשכנא ביהושע תחת הר חרמון תרגום שיפולי טורא:

363

שס״דשפם מאה שפמי ולא כלום כבר פי' בערך פגר:

364

שס״השפן [קארן] (בראש כלאים) הכוסמין והשיפין עיין בערך דשר (א"ב פי' בלשון יוני שבלת שועל אבל בלשון משנה היא מין דגן אחר אשר ממנו בכל ארצות צפון עושים פת מידי יום ביום ורגילים לאכלו יותר מפת חטים):

365

שס״ושפנין [איין ארט טהירע] ותור וסוס ועגור תרגום ושפנינא וכורכיא וסנוניתא ביעת' דשפנינא בערך צוצלא:

366

שס״זשפנר שאין לו כסתות כבר פי' בערך כסת:

367

שס״חשפע [איבער פליסען אבהענגונג אבשיסיג] (דמאי פ"ב) אלו הן המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה פי' מן ושפעת מים תכסך. (סוטה מב) ושפעת הקלגסין (נדה סג) ושופעת שפע (שבת קלח ערובין קב) שיפועי אהלים כאהלים דמו (אהלות פ"ז) כל שיפועי אהלים כאהלים אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע פי' כל שהוא יורד יוסיף רוחב ומלמעלה יצר עד כאצבע. (שבת ה) כדאמר רב בכותל משופע. (נגעים פ"י) איזו היא קרחת מן הקדקד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר ואיזו היא גבחת מן הקדקד השופע לפניו אשדות הפסגה תרגום ירושלמי שיפוע בית רמתא:

368

שס״טשפופרת [רעהער. אייער שאלע] (נדה כא) הרואה דם בשפופרת מהו פי' כגון שנתנ' פי השפופרת בתוך החדר במקור ויורד הדם בחלול של שפופרת ואינו נוגע בבשרה (פרה פ"ו סוכה לז) נפל מן השפופרת לשוקת פסול (חגיגה כג ובפ"ה בפרה) שפופרת שחתכה לחטאת פי' קנה חלול מתוקן להדליק בו אש של פרה וי"א שיש לו פקק מצד אחד שמתוקן להשים בו אפר פרה. (כלים פי"א) והשפופרת המשמעת את הקול (חולין צז) תרנגולת שנשמטה ירך שלה ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה (שבת כט) לא יקוב אדם שפופרת של ביצה:

369

ש״עשפץ [בעפעסטוגן. פערבעסערן] (מגלה ד) אתא אסא ושפצינהו דייקא נמי דכתיב ויבן ערי מצורה ביהודה וכי כל הערים אסא בנאן אלא בנויות היו ושפצינהו כך יש לומר אלפעל שפצינהו. ס"א דיקא נמי דכתיב ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה מכלל דערים בצורות הוו מעיקרא שמע מינה (בריש גמ' דפרק האשה) אמר אביי שיפוציא מאי תיקו פי' עדיין לא נפל אלא נתרעע והוא אומר אשפצנו ועלתה בתיקו. לא תשפץ (א"ב פירוש חזוק הבדקים ותקון בנין רעוע ונוסחאות שלנו משונות קצת מגרסת בעל הערוך):

370

שע״אשפרפר [עבענט פלאכע] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פ' רבי עזריה יתהלך במישרים) סוף שאשתו שפרפרא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש. ד"א יתהלך במישרים סוף שעושה ביתו שפרפר פי' משור שהוא ריקם ואין בו כלום (א"ב בנוסחאות חסרה מלת שפרפרא וגרסינן סוף שאשתו אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי סוף דהוא עביד ביתיה חשרא):

371

שע״בשפרפר [מארגען רעטהע] אז יבקע כשחר אורך תרגום בכן יתגלי כשפרפרא נוגהך עד יצא כנוגה צדקה תרגום עד דיתגלי כשפרפרא נהורא:

372

שע״גשפר [שענהייט] (ב"מ יד) שבח שפר ושעבוד צריך לימלך (סוטה יא) שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הוולד. ד"א שפרו ורבו ישראל בימיה פועה זו מרים שהיתה פועה לוולד ד"א שהיתה פועה ברוח הקודש וירא אלהים את האור כי טוב תרגום ירושלמי ארום שפר ותקין:

373

שע״דשפר [פיש נאמע] (ע"ז לט) שפר נונא אסיר וסימניך קדש לה' פי' שם דג (א"ב זה דג נקרא אספריון עיין שם):

374

שע״השפר [גלאז בעכער] (כתובות נט) והוה משקי לי בשפר זייני פי' כוס של זכוכית ארוך שיעור טפח או יותר וקורין אותו ברזינא כאותו שבשרצים ברזינא לזיבורא אף זה קורין אותו שפר זיינא וכשהראתה חומה דהוה משקי לי' בספר זיינא הוציאה זרועותיה (א"ב בנוסחאות כתוב בשופרזי):

375

שע״ושופר [הארן. געלד ביקסעל] (שקלים יא) י"ג שופרות היו במקדש פי' תיבות היו שמניחין בהן המעות. (גיטין ס) ההוא שיפורא דמעיקרא הוה בי רב יהודה פי' תיבה שנותנין בה המעות המתקבצות בישיבה וכשמת עלה רבה במקומו ראש ישיבה ונעתקה התיבה לביתו וכן כולם (עירובין לג) עד שיכלו כל מעות שבשופר פי' גם זו תיבה שנותנין בה מעות:

376

שע״זשפר [הארץ, שעהן מאכען] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים לעולם ה') תקעו בחדש שופר חדש חדשו מעשיכם שופר שפרו מעשיכם כך אמר להם הקב"ה בני אם שיפרתם מעשיכם אני עושה לכם כשופר שמכניס בזו ומוציא בזו. (נדה לט) שיפורא דירחא גרים פי' שמשעה שב"ד תוקעין בשופר ומקדשין החדש והיינו התחלת החדש לכל דבר ואפילו למעוברת וכיון שתקעו בתחילת ט' דמי כמי שהושלמו כל ט' שט' השופרות כט' חדשים דמי. מדקאמר ואפילו בתחילת ט' ילדה ואין לה אלא יום אחד אלמא דבתר שופר בית דין אזלינן (כתובות יז) ושיתא אלפי שיפורי:

377

שע״חשפר המפלת שפיר עיין ערך שפיר:

378

שע״טשפשף [ליים, רוטע] (שבת עח) דבק כדי ליתן בראש השפשפה פי' בלע"ז פיסטק"א כיצד עושין מביאין ג' וד' קנים וקושרין אותן זה על גב זה ובראש קנה העליון מניחין כנף אחד של עוף גדול וטחין את הכנף בדבק והיינו דקאמר בראש השפשף שבראש קנה של ציידין ויש קורין שבשבה והן זמורות ומתרגמינן שבשת' ונועצן בקרקע ובראשן דבק וכשנח עליו העוף נדבק ונתפש (א"ב עיין ערר שבש):

379

ש״פשפת [שטיעל גריף]. (שבת קב) עייל שופתא בקופינא דמרא פי' מי שמכנים יד הקורדום בעשפו שופתא דמרא גייצי עיין בערך גגמי (גיטין לב) שופתא במרא רפיא פי' יד של גרזן מתייבש ומתחלחל:

380

שפ״אשפת [זעטצען, שטעללן] (סוטה יא) ובאות ושופתות ב' קדירות פי' כמו שפות הסיר (חולין פד) ושפתו לו קדירה בכל יום:

381

שפ״בשפת [פעלדער גרעניץ] (סיטה יב) בגמרא ומוליכות אצל בעליהן לשדה וכו' עד ונזקקות להן בין שפתים בשכר שתשכבון בין שפתים זכו לכנפי יונה:

382

שפ״גשפת [שטיעל] (שבת קמג) וברשי לה בשופתא דתומא. ס"א בברא דתומא (א"ב אולי זה מענין ערך קמא פ' יד):

383

שפ״דשפת [קעז] שפות בקר תרגום גובנין דחלב תורין:

384

שפ״השץ [דארן] ואין אוכליו על של בין השיצין עיין בערך כף (מ"ק כה) כי נח נפשיה דרב משרשיא טעון דיקלי שיצי פי' קוצים:

385

שפ״ושץ [פלוס פעדער] (בב"ב מה) ועייל אספינתא בין שיצא לשיצא דכוורא פי' בין סנפיר לסנפיר:

386

שפ״זשץ [פאללענדען] (בב"ר פ' עח ויאמר שלחני) שייצתא סייבת לא אשלחך כי אם ברכתני ויכל יעקב תרגום ושיצי יעקב:

387

שפ״חשצינא [צווייג] (ב"מ צט) אמר שמואל האי מאן דגזל שיצינא דתמרי פי' האמיר כמו מכבדות של תמרה (א"ב בנוסחאות כתוב שביצא דתמרי):

388

שפ״טשצנית [שווינדעל האבער] (פסחים לה) צניתא דמשתכחא ביני כולנייתא פי' שיצניתא מין סירק"ו כולניותא פאפאבי"ר עשב הוא והוא עגול וכרוך ובתוכו זרע פ"א שיצניתא חטה דקה כולניית מוקלי (א"ב פי' בל"י ורומי זונין):

389

ש״צשק [איבערגיסין איבערפליסען] (ביצה יז) ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרם פי' ממלא כלי אבן מהם ונותנן במים החיים שיהו נוגעין מים למים ויטהרו אבל לא מטבילין כלים טמאים לטהרם על גבי מימיהן משיקין מלשון ותשק ידי לפי (פסחים נב) מי החג שנטמאו והשיקן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ השיקן טמאין פי' שוקען במי מקוה לטהרן אע"פ שנכנסו תחת המים שנמצאו כזרועין במקוה לא עלתה להן טהורין שאין זריעה מטהרת בהקדש (יבמות נה) אמר שמואל העראה זו נשיקה וכו' (סוטה כד) פרט לשקינא לה בנשיקה:

390

שצ״אשק [גליסטין] (עירובין ק יבמות סג) ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך. (ב"ר פ' כא) ד' שוקין הן אין שוקה של אשה אלא על בעלה שנאמר ואל אישך תשוקתך אין שוקו של יצר הרע אלא על קין וחבריו שנא' ואליך תשוקתו אין שוקן של גשמים אלא על הארץ שנאמר פקדת הארץ ותשוקקיה אין שוקו של הקב"ה אלא על ישראל שנאמר ועלי תשוקתו פירוש משתוקקת מתאוה מרוב חיבה שפוקדה סמוך ליציאתו (כתובות סה) שמני ושיקויי דברים שהאשה משתוקקת עליהן ומאי נינהו תכשיטין:

391

שצ״בשק [בענעצען, בעשפרינגען] משקשקין ליך מן חוביך עיין בערך מג (ירושלמי סוף פ"ב דשבת ב"ר פ' יד) כאשה זו שמשקשקת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים כך בתחלה ואד יעלה מן הארץ והשקה ואח"כ וייצר ה':

392

שצ״גשק [שטראסע מארקע פלאטץ] (סוף שקלים) חוץ משל שוק העליון (ב"ר פ' יט ובויקרא רבה) וכי ימוך) חמתיין מתבזיין בגוי שקקי. (ובפרשה מה) ויוצא אותו החוצה וכי מחוץ לעולם הוציאו אלא אחוי ליה שקקי דשמיא הה"ד עד לא עשה ארץ וחוצות. (ירושלמי בפרק הרואה בגמ' על הזיקין) אמר שמואל חכים אנא בשקקי דשמיא כשקקי דנהרדעא קרתי ברחובות תתן קולה תרגומו ובשקקי יהבא קלה:

393

שצ״דשק [לענדען] (בסוף קינים) שני שוקיו כשני חלילין:

394

שצ״השקד [פלייסיג זיין וואכען] (סוטה מט) בטלו השקדנים (אבות פ"ג) הוי שוקד ללמוד תורה. (סנהדרין יד) הוה משתקד ברבי יוחנן למסמכיה. (כתובות ב) שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל. (שם מג) שקוד מנו שמואל פירוש זה שנקרא שמואל שקיד שהיה שוקד על דלתי תורה:

395

שצ״ושקד [מאנדעל] (בריש מעשרות חולין כה) החייב בשקדים המרים פטור במתוקים פי' המרים נאכלים כשהן קטנים נגדלו אינן נאכלין למען כי נתגברה מרתן ולפיכך אינן חייבין במעשר כשיגדלו:

396

שצ״זשקט [טיף אנטערגעדריקט] (בכורות מג) ושראשו שקוט ושקיפם פירש בגמרא תנא שקוט מלפניו ומפרש שראשו בולט הרבה מלפניו וי"מ שאינה בולט כלל כענין שקיפה מאחריו שאינו בולט הרבה מלפניו וי"מ שדומה כמי שנתתך ממנו חתיכה מאחורי והיינו דשקיל פסיה וכן שצוארו שקוט ומשוקט בין כתפיו (נדרים סו) צוארה נאה שקוט הוא:

397

שצ״חשקטנאי אריכי שקי עיין בערך מרמזא:

398

שצ״טשקל [וועגען, גלייכן, געוויכט] (ב"ק ג ובסיפרי בפרשת חטאת נשיא) מכדי שקול הוא ויבואו שניהם פי' מכדי דין השן והרגל שוה זה יש הנאה להיזיקו וזה היזיקו מצוי אין אחד מכריע על חברו באיזה דרך אתה יכול לרבות האחד ולמעט האחד אי אפשר לך לרבות אלא שניהם (סוטה מד סנהד' יד) אין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד אין עושין ב"ד שקול לכתחילה פי' כגון שנים אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב כיון שאין מי שיכריע ביניהן נמצא הדבר שקול וכן ד' וכן ו' אין עושין ב"ד זוגות אלא עד שיהא אחד מכריע שנאמר אחרי רבים להטות היכי דמי שיקול הדעת אמר רב פפא תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וסוגיין דעלמא כחד מינייהו ואזל איהו ועביד כאידך היינו שיקול הדעת (ברכות לג) מתוך ששקול' כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים (ירוש') כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם רבי חייא כרוזא שמע לה מן הדא יחיינו מיומים וגו' ונדעה נרדפה לדעת את ה' (זבחים עד) ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב משקל שש מאות וכתיב ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים הא כיצד גבה מכל שבט נ' והן ת"ר ואכתי קשיין אהדדי התם זהב הכא כסף אלא הכי קאמר גבה כסף במשקל ת"ר זהב רבי יוסי אומר משום אבא יוסי בן דוסא בקר ומקום מזבח בנ' וכל הבית בת"ר רבי אלעזר בן שמוע אמר בקר ועצים ומקום מזבח בחמשים וכל הבית בו' מאות:

399

ת׳שקל [נעמין] (תענית י) דלא שקיל שודפנא. (חגיגה יג) מהיכן שקיל אמר רב יהודה אמר רב מזיען של חיות. שקל קלא עיין בערך קלא פי' ענין לקיחה:

400

ת״אשקל [לאסטטרעגער] (חולין קה) הנהו שקולאי דהוו דרו חביתא דחמרא (בבא מציעא צט) אמר רבא הני שקולאי דתברי חביתא דחמרא פי' סובלין הן אכלושי:

401

ת״בשקע [אינטער זינקען] צלוחית שפיה שוקע כבר פירשנו בערך קלמר (בכלאים בפ"ז) מאימתי היא נקרא אנס משישקע צללו כעופרת תרגו' אשתקעו (ע"ז ל) האי מיא בשיקעא זיל טבול (שם עה) אי משים דחזיה לגוי דדעתיה לשקועי (נדה לא) אדם מניח אצבעו לכאן שוקע לכאן ולכאן כבלע את הקדש ת"י כדמשקע (בויקרא רבה זאת תהיה פרט' רפאני) שקערורות ישקע ביתא באילן לווטיא (בתורת כהנים) שקערורות ירקרקות או אדמדמות שוקעות ומראיהן ירקרקות או אדמדמות הירוק שבירוקים ואדום שבאדומים ומראיהן שפל מן הקיר ולא ממושן:

402

ת״גשקען [פעראורדינונגען] (בב"ר פ' פ) אמר רבי יעקב בר אחא בכל שעה הוה ר' יוחנן ור' יונתן מפקדין חיתא ואמר להון כל שקועין דאתון עבדין בחולא עבידו בשבתא ביום שלישי שחל להיות בשבת פי' תיקונין:

403

ת״דשקף [איינגראבען] (באהלות פ"ג סוכה כב) ומודה בשקיפין ובנקיקי הסלעים פי' הרי הן תורין דכתיב סעיפי סלעים ומתרגמינן תחות שקיפי כיפיא ונקיקין הן דומין לשקיפין אלא אחד נעשה ע"י מטר ואחד נעשה מאיליו אי נמי חררוהו חיות השדה מיהא שניהן שלא על ידי אדם (א"ב פי' בל"י חפירה תרגום בצור עורב בשקוף עורב ופירושו בלשון יוני חפירה):

404

ת״השקף [איינזענקען] (נדרים נה) ולא עוד אלא ששוקפין אותו בקרקע שנאמ' ונשקף על פני פישימון (א"ב בנוסחאות כתוב ששוקעים) כזרם קיר תרגום כזרמות דשקפא בכותלא:

405

ת״ושקף [עראויס שלאגען]. אודרא דנרא דלא משקף עיין בערך אדרא:

406

ת״זשקף [אובער שוועללע] (חולין קכו ובפי"א דאהלות) מכנגד השקוף ולפנים הבית טמא (סנהד' פ' הנשרפין) ואחד שבא מלאך והגביה את השקוף (בפ"ב במדות) כל השערים שהיו שם היו להן שקופות פי' מן השקוף היו שתי אבנים מוטות זו על זו (א"ב זהנקרא משקוף בלשון עברי שהדלת בהסגרו שוקף בו וחובט בו תרגום עלה נדף טרפא דשקיף שדופות קדים שקיפן קידום פי' חביטות ברוח):

407

ת״חשקיפם עיין למעלה בערך שקט:

408

ת״טשקץ [אינגעציפער] (ירושלמי בפרק הרואה בגמ' על הזיקין) אליהו ז"ל שאל לרבי נהוראי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו אמר לו לצורך נבראו בשעה שהבריות חוטאין הקב"ה מביט בהן ואומר מה אלו שלא נבראו לצורך הריני מקיימן אלו שנבראו לצורך על אחת כמה וכמה אמר לו עוד יש בהן צורך זבוב לצרעה פשפש לעלוקה נחש לחפפית שבלול לחזזית סממית לעקרב:

409

ת״ישקרר [אויף העטצען] (סנהד' קיט) ארבעה דייני היו בסדום שקראי ושקרוראי זייפי ומצלי דינא פי' אומרים שקר ויועצים אחרים לשקר:

410

תי״אשר [ווייקען] (שבת יז) אין שורין דיו (פסחים נט) אין שורין את המורסן לתרנגולין (בפ"ב דמעשר שני עדיות פ"א) בית שמאי אומרין שפין ושורין בטהרה (בב"ב כה) מרחיקין את המשרה מן ירק (סוכה מ ב"ק קה) לאכלה ולא למשרה ולא לכביסה פי' שריית הפשתן וכיבוס הבגדים:

411

תי״בשר [אבפאללען] (בפ' ו' דפיאה) איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה. (פסחים נז) ואוכלין מתחת הנשירה פי' מן הפירות הנופלין מן האילן ומיחו בידם חכמים (סוכה יא) או תחתיה מפני הנשר:

412

תי״גשר [ליניע, רייע מויר] (ברכות יז) העומדין בשורה הפנימין פטורין פי' שורה הרואה את הפנים פטורין פנימין של שורה שרואין פניהן של אבלים פטורין מקריאת שמע ומן התפלה שורה דרא בהספד שנאמר ישור על אנשים מנהגם אחר שקוברין את המת עושין שלש שורות שורה אחת עומדין שם קרוביו ורעיו של מת שורה שנית אוהביו ורעיו והאבלים בין שתי השורות שורה שלישית שאר הקהל והמקום הזה מעותד לדבר ומספידין שם לפי כבוד המת ונקרא שדה בוכים וי"מ שורה אחת כנגד האבל קרוביו ורעיו שורה שנית מי שהוא בכבודו ובאהבתו פחות מהן מעט ושלשה פחותין מן השנים ופנימית רואין את האבל שהן קרובין לו יותר מן הכל (כתובות ח) ברכה בשורה מי איכא (סנהד' יט) אין עושין שורה פחותה מן עשרה ואין אבלים מן המנין מי סברת דעבידא כשורה לא דעבידא כחצובא כשורה מהו כחצובא מהו רב אמר כשורה ושמואל אמר כחצובא כבר פי' בערך חצב הראשון (נדה נח) בעי רב ירמיה כשיר מהו כשורה מהו חומה ולא שור אגר כבר פירשנו בערך אגר לפרשא לשירא ולטורזיינא כבר פירשנו בערך טורזין שורה ובר שורה כבר פירשנו בערך בר שורה (בב"ב ז) רמא שורה ארבנן פי' הטיל בנין החומה על רבנן:

413

תי״דשר [קעטטע באנד] כשיר מהו פי' כשירין שהן עגולין (שבת נא) וכל בעלי השיר יוצאין בשיר בתרגום ירושלמי ונקרב את קרבן ה' שירין מן ידיהון הנטיפות והשירות תרגומו ועונקיא ושירי ידיא הפארים והצעדות כליליא תרגומו ושירי רגליאך ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך תרגום ואשוי שירי בליסתך (א"ב פי' בלשון יוני כבל וקשר):

414

תי״השר [ארט זיידע] השירים והכלך פי' שירים שש כלך מין בינוני עיין בערך כלך (א"ב (בסוף גמרא דסוטה) משחרב בית המקדש ראשון בטלה שירא פרנדא ופי' רש"י מין משי מובחר ובעל הערוך גרם שדה עיין שם תרגום בפסוק ותלבש אסתר מלכות שיראה פרנגן ובפסוק מהר קח את הלבוש שיראה טבא פרגינן):

415

תי״ושר [איבער בלייבע, רעשט] (פרה פ"ג יומא מז) כורכן בשירי לשון פי' כגון שנחלקו ונטל ממנו הנותר נקרא שירי לשון ופריק אימא כורכן כזנב לשון כלומר הלשון הזה הוא ארוך והקצר היוצא ממנו נקרא זנב ומחזיר וכורך בו (ר"ה יז) לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשירים (מגילה טז) לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושין צביונו ולמצפין תפארתו יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים פי' כמו אדם טפל ולא עיקר (זבחים קיא יומא ס) שירים מעכבי:

416

תי״זשר [וואלד אקס] (כלאים פ"ח) שור הבר מין בהמה (ר"ה כו) שור פר שהוא מפר פי' השור הנולד מפר אמיץ בכחו לפיכך הוא חזק ושומן ומובחר שבשוורים ולא משור זקן שכבר תשש כחו (עירובין נג) עשו לי שור משפט בטור מסכן פי' שור תור משפט דין הר טור מסכן דל כלומר תרדין בחרדל:

417

תי״חשר [אויף שריידען דאס בראד] (ברכות מו) כי מטא למשרא אמר נישרי לן מר (סנהד' קב) לא ידע מהיכא בעי מישרא ריפתא וחבריא קרית לי אמר ליה ומהיכא אמר ליה מהיכא דגמר בישולא פי' המוציא:

418

תי״טשר [מאהל צייט] (ברכות לט) רבי זירא הוה בצע אכולא שירותא. (פסחים קיג) סלקת לאיגריך שירותך בכנפך ויעש להם משתה תרגום ירושלמי ועביד להון שירו וארוחתו ארוחת תמיד תרגום ושירותיה שירו תדירא:

419

ת״כשר [באליק] (ב"ר פ' סט) ויחלום זיל מני עשרין שריין בכריסיה דבייתך איש קורה אחת תרגומו גברא שרא חדא בצל קירתי בטלל שירותי:

420

תכ״אשר [אנפאנג] ראשית בכורי אדמתך תרגו' ירוש' שירוי בכרס פירי ארעך ראשית ממלכתו ת"י שירו מלכותיה ראשית קצירכם שירי חצדכון:

421

תכ״בשר [גאזאנג] (ר"ה יג) בזמן ששיבולות אומרים שירה פי' בזמן שהתבואה גדולה ונמצאת קמה וכשהרוח מנשבת בה נשמע מתוכה קול הברה וזהו כעין שירה (שם כח) התוקע לשיר (ברכות לא) נישרי לן מר פי' ישיר לנו מר (גיטין ע) עשיתי לי שרים ושרות אלו מיני זמר ותענוגות אלו בריכות ומרחצאות:

422

תכ״גשר [עפענען] (שם סט) למישרא סיסין רטיבא במיא פי' לשלשל מי שהוא עצור (ב"מ ק) שרי שקיך ועייל בי' נהמא פי' פתח פיך ואכול לחם ואתה הנה פתחתיך תרגומו הא שריתך:

423

תכ״דשר מאי שיריה ביזלי פי' בע' בזל וזה שייך בערך ששי:

424

תכ״השר [שטארק] (שבת קמה) כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק פי' שאינו שדרו חזק מהו דתימא לשרורי קא מיכוין כבר פירשנו בערך סך ארץ אשר אבניה ברזל תרגום ירושלמי שרירן וברירן:

425

תכ״ושר [נאבל] (בילמדנו בריש כי תשא) שררך אגן הסהר שררך זה סנהדרין ולמה נקרא שרר מה השרר נתון באמצעיתו של אדם כך סנהד' יושבין בלשכת הגזית שהוא באמצע הבית וכו':

426

תכ״זשר [טרונק העלד, העקסער מיינסטער] (בחלק בגמ' הלוקח) שרי שמן שרי בצים פירוש שרים ששואלים בהם בשמן ובבצים מותר לשאול בהן בחול דלח מסכני ואם השמן בכלי לוחשין עליו לרפואה דלא מסכן אבל היה ביד ולוחש בו מסתכן (נדה יו) שר הנרגל בבית המשתאות פי' שר גדול ששותה הרבה בבית המשתה והשתכר ומתבזה ואמרי לה הנרגן שעושה דברים מכוערים שמרגנין עליו אפילו בבית המשתה כמו ותרגנו באהליכם:

427

תכ״חשר [ריהען] תרגום אשר שכן עליו הענן די שרא עליה עננא:

428

תכ״טשרב [היטץ] (ב"ר פ' וירא אליו כחום היום) תני ר' ישמעאל וחם השמש ונמס בד' שעות אתה אומר בד' שעות או אינו אלא בו' כשהוא אומר כחום היום הרי ו' שעות אמור או חילוף לא בד' שעות טולא קריר ושמשא שריב פי' מקום שיש בו חם ומקום שיש בו צל קריר בו' שעות טולא ושמשא שריבין פי' בו' כל מקום הוא חם בין בשמש בין בצל וזה פי' מהא דגרסינן (ברכות כז) מאן תנא להא דת"ר וחם השמש וכו' פת חרבה תרגומו לחמא שרבתא (א"ב לשון מקרא זה ולא יכם שרב ושמש):

429

ת״לשרבב [זינקען לאססען] (שבת קמו) שרבוב להו למטה מכתפים (ביצה יא) והני אשתרבובי אשתרבוב ונחיתו (ברכות נד) אל תקרי שברת אלא שריבבת תרגום וישלחו את ירמיה בחבלים ושרבובו ית ירמיה ובלויי מלחים וישלחם:

430

תל״אשרבט [רוטה. צווייג. שטאב] (סנהד' כב) ואת משתמשין בשרביטו (עוקצין פ"א)שרביט של תמרה שריקנו טהור פי' כמו את שרביט הזהב אף כאן ייחור של תמרה שתלויין בו התמרים מכאן ומכאן שלשה שריגי' ת"י תלתא שרביטין כל אשר יעבר תחת השבט ת"י תחות שרביטא וכי יכה איש את עבדו בשבט בשרביט (א"ב לשון מקרא זה שרביט הזהב):

431

תל״בשרבט [אויס דעהנען] (כתובות סא) מפני שהפשתן מסריח את הפה ומשרבט את השפתים פירוש מנפח כמו אין משרבטין את הבהמה וכבר פירשנו בערך חור:

432

תל״גשרבט [זיך הערונטער לאעסען] (שבת צד) אלא בבהמה חיה ועוף דמשרבטי נפשיהו (א"ב נכפפים ומשמטים ומכבדים את עצמם כלפי מטה כמו שרביט ומקל אשר הוא ביד):

433

תל״דשרבינא ותאשור שורבינא עיין בערך שגא (א"ב וכן בלשון ישמעאל):

434

תל״השרג [ליכט] (חולין נט) שרגא בטיהרא למאי מהניא דמסר לה גוזא סוליתא ושרגא כבר פי' בערך גז כי נר מצוה תרגומו מטול שרגא הוא פוקדנא נר רשעים ידעך שרגא דרשיעי (א"ב וכן בלשון ישמעאל):

435

תל״ושרג [גלייך שטעללען. אויף שפרינגן] (ביצה לא) שרגינהו ודאי אקצינהו שרגא דליבני במצעי כבר פי' בערך שוור (נזיר לט) כיון דלית ביה חליא שריג ואזיל (ב"מ צג) שרג חד מינייהו (חולין קיא) כבדא עילוי בשרא שרי דמא משרג שריג פי' ענין ירידה (א"ב תרגום לנתר בהם על הארץ למשרג בהון על ארעא): (א"ה לפנינו הנוסח' משרק שריק):

436

תל״זשרג [איבער רעדע] איש חמס מפתה רעהו תרגו' גברא חטיפא משרגג חבריה והפתית בשפתיך תרגומו ותשרגג בשפוותך ואל תקחך בעפעפיה תרגומו ולא תשרגגך בגבינהא (א"ב תרגום שומר פתאים נטיר שרגוגיא):

437

תל״חשרגש [איינע מאאס] (עירובין כט) תרי שרגושא כיסני פי' מדה ידוע שהיתה בפומבדיתא:

438

תל״טשרד [איבער בלייבען, דינסט קלייד] ואת בגדי השרד אלמלי בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט רבי שמואל בר נחמני אמר בגדים שגוררים אותם מברייתם עיין בערד גרד (מגילה ו) אוהבי שרידין יושבי רקת פי' אוהבי תלמידי חכמים יושבי בבית המדרש של טבריא:

439

ת״משריד תרגום ירושלמי ואשר חרב גאותך ושריד סוף בעל הערוך גרים סרוד עיין שם:

440

תמ״אשרדנגין [עדעלשטיין] (שמות רבה פ' וזה הדבר) אשר תעשה להם ראובן שרדנגין פי' מין אבן טובה בל"ר:

441

תמ״בשרוול [לעדער האנדשוחא] (כלים פכ"ו) השרולין טמאין פי' בית יד של עור דחוק שמשים האומן על זרועותיו שלא יפלו בגדיו הרחבין על ידיו ויעכבוהו ובל"ר היד שירא:

442

תמ״גשרון [טהאל] (כלאים פ"ב) מלא העול השרוני פי' בקעה מן והיה העקוב למישור בשביל ירושלים שהיא בנויה בהרים וכשתרד ממנה אל המישור כגון לוד וחברותיה שמן שרון כמו ההר הכרמל והשרון ואומר אני חבצלת השרון וי"א מקום ידוע בא"י:

443

תמ״דשרח [טרויערן] ויהי אפרים כיונה פותה אין לב תרגום כיונתא שריחתא דאנסיבו בנהא ולית לה לב האשה המכה על מתה וגורדת ומחתכת את פניה קורין לה בלשון ישמעאל פלנית שרחת וגחה' וחתיכה של בשר שהיא עבה ורוצה לצלותה מחתכין אותה בסכין בשביל שתיצלה יפה וקורין אותה בלשון ישמעאל משרח:

444

תמ״השרט [איינקריטצען] שריטה וגרידה אחת היא כבר פירשנו בערך שרט:

445

תמ״ושרט [שמירן] תרגום וימרחו על השחין ויחי וישרטון על שחנא ואתסי בעל הערוך גרס וישטרון עיין ערך שטר קמא:

446

תמ״זשרטט [לינירען] (שבת עה) אפיק חדא מינייהו ועיין שרטט (יבמות לט) מר זוטרא הוה משרטט וכתיב הני קראי (יבמות קו) מר זוטרא הוה משרטט וכתיב כל הפרשה מתקיף לה מר בר רב אידי והא לא איתיהבי לאכתובי והלכתא כמר זוטרא (גיטין ו) וכתב לה בלא שרטוט וא"ר יצחק שנים כותבין בלא שרטוט שלשה אין כותבין במתניתא תנא ארבעה אין כותבין שלשה כותבין פי' סרגול מגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה כבר פירשנו בערך אמת:

447

תמ״חשרטון [זאנדבארג] (בכורות סא) דמסקא שרטון ומשבחה מרימר פסיק לה לסורא באיזלי אמר לא חיישינן שמא יעלה שרטון עיין בערך אזל (ערובין צג) גזרה שמא תינטל האשפה ויעלה הים שרטון (שבת פד) ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי (ב"ב פה) וליחוש דלמא מסקא ארעא שרטון וקדחו בה שלשה בדי אילנות פי' ניחוש דלמא נפקו מן הגזע שלשה חוטרי ומתכנש עפרא תותי ההוא אילן ומכנסי עיקרי הנהו חוטרי ומתחזי כאלו מן הקרקע צמחו ויטעון הלוקח ויאמר שלשה אילנות קניתי ויש לי קרקע (שם כד) דיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון דכולי עלמא לא פליגי דשקיל פי' כגון שהיה מקום אשבורן והיו המים נקוים בתוכו ונתקבץ בתוכו עפר ונדחו המים והוכשר המקום לזריעה (תמיד לב) מייתי תאנה חיורתא ושיפי ליה בחלבא דצבתא דסדיקא ליה ביזרא וקברי לה היכא דמסיק ימא שרטון קורא עבדא פירי לא עבדא תלת ותלת בורכי מינייהו לא מחזקא להו גמנא פי' לוקחין הגרעינין של תאינה חיורתא ומושחין אותה בחלב כדי שידבקו הזרעים ביחד ונוטעין אותם באי של ים ועושין קורות ולא פירות ומצליח כל כך שגם ענפים מהן אין אדם יכול למשכן ביחד בגשר (א"ב פי' בל"י ורומי מקום מלא חול בתוך הים):

448

תמ״טשרייק [אדער, פאדען] (פסחים עד) רבינא אמר אע"ג דלא אסמיק נמי חליא אסיר אי אפשר דלית ביה שוריקא דדמא (חולין מז) אי אית ביה שוריקי חיורי טרפה (שם צג) לא אזרען שריין מנא ידעינן אי אית בהו שוריקי סומקי אסירן כל שעתא אית בהו שוריקי סומקי עיין בערך כרבל (א"ב פי' גידים וחוטים בערך כרבל לא פירשו בעל הערוך ומכאן ראייה שהוא לא סיים ספרו):

449

ת״נשרך [לעער זאפטלאז] דיקלא בישא בהדי קינא דשרכי עיין ערך שדך כי כן גרס בעל הערוך:

450

תנ״אשרכף [נעסט] (שם נב) ההוא שרכפא דספק דרוסה וכי ירים קנו תרגומו וארי ירים שרכיפיה ואמר עם קני אגוע ואמרי' עם תוקפי ושרכפי אתנגיד:

451

תנ״בשרנק [ווירגען] תרגום ותבחר מחנק נפשי בחרת שרנקא נפשי:

452

תנ״גשרנקא [דער ווירגער איין פאגעל] (שם סג) מאי בר תוריא אמר אביי שורניקא פי' מין נץ:

453

תנ״דשרע [לאנג בייניג] (בתורת כהנים אמור אל הכהנים) שרוע שנשמטה ירכו קלוט שפרסת רגלו דומה לשל סוס פרסת רגלו דומה לשל חמור:

454

תנ״השרע [זימפיגער ארט] (ב"ק כח) אמר רב אחא בריה דרב איקא משכחת לה כגון דעברא בשרעתא דנהרא פי' שפת הנהר בחלקלקות באפלה תרגום במשרועין בקבלא שם האחד בוצץ ושם האחד סנה תרגום שום חדא מדרוכיתא:

455

תנ״ושרף [איינשלונקען] (ע"ז כח) כהן שדעתו יפה שורפה חיה (תענית כד) אי שריף מר פינכא דדיסא (כריתות כב) בשעה שהנשמה יוצא משרף פי' שואב הלב מדם הבהמה ואותו דם הוי בכרת (נזיר לו) אי דקא שריף מישרף:

456

תנ״זשרף [גומע. הארץ. זאפט] (פסחים מ) כל שיש לו שרף ופניו מכסיפין פי' כשתולש העשב יוצא ממנו לחה כחלב (פ"ד דמעשרות) הפוצע זתים שיצא השרף פי' הדמע והשמרים:

457

תנ״חשרף [שלוט פלוס] (נדה י) זו שירפה מצוי פי' כבר התחילה לראות דם טמא וחזקתו מן הטמא והבתולה אין שירפה מצוי (בויקרא רבה בפ' זאת תהיה תורת) והסיר ה' ממך כל חולי זו שירפה (א"ב גם זה מענין שקדם פי' ליחות ודם ודעת רש"י הפך פי' הערוך בתולה שדמיה טהורים שרף שלה מצוי מחמת בתולים ומה שהביא בעל הערוך מויקרא רבה אין בנוסחאות):

458

תנ״טשרף [ליקווער] (ברכו' מד) כל סעודה שאין בה שרף אינה סעודה פי' שרף שמפיג את המאכל שבממי':

459

ת״סשרף [פערברעננן] (ע"ז ח) כל מיתה שיש בה שריפה יש בה ע"ז (גמרא) שורפין על המלכים ולא מדרכי האמרי שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו' וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים ומה הם שורפין מטתם וכלי תשמישם:

460

תס״אשרפרף [פוס באנק] (פכ"ב דכלים) שרפרף שניטל אחד מראשיו טמא פי' ספסל קטן וכן כסא שלפני קתידרא ספסל גדול לפני ספסל קטן (בסוף גמרא דפ' מפנין שבת קכט) רבא קלא שרשיפא (פסחים כו) אמר רמי בר חמא בשרשיפא פי' כסא או ספסל שעשה מעצי איסורא דאיתיה לאיסורא בעיניה אסור ליהנות ממנו (חגיגה יד) שרפרף להדום רגליו וישנו (בסנהדרין לח ברכות כד) מנח להו אשרשיפא מזיגת הכוס שמואל מחלפה ליה דביתהו בידא דשמאלא וכו' עד רב פפא אשרשיפא (כתובות סא) (בבא בתרא נט) זמנין דמותבינן שרשיפא תותין וקיימת וקא חזית מאני:

461

תס״בשרץ [קריכענדס] (ב"ר פ' סא ויתן תבן) והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא בבשרו אלא מריבוי המקרא ר' שמעון בן יוחאי אומר טמא הטמא ר"א אומר זה וזה:

462

תס״גשרק [בעשמירען] (ביצה לב) שרקין ליה תנורא פי' טחין פי התנור בטיט כאשר נותנין הפת או הצליבתוכו ארקתא דפרת סמכינן כלומר אין אנו גובלין טיט בי"ט אלא נוטלין מן עפר המלוחלח בשפת נהר פרת שהוא כעין טיט ומכינין אותו מערב יום טוב ובו טחין פי התנור (ב"מ צג) באתר דאיהו שריק איהו משלי. (שבת כ) בין שריק בין לא שריק (נדרים צא) אנסביה איתתא ושרקיה טינא. (ב"ב יד) השתא נמי שרי ליה שריק ליה (ע"ז ל) שריקא וחתימא הוי חותם בתוך חותם (ב"ק סא) מר זוטרא חסידא שקל ואמר ליה לשמעיה זיל שרקיה כולן עניין טיחה וסתימה:

463

תס״דשרק [אויס גלעטען] (ברכות מד). יתיב דודבא אפותי' ושריק פי' מחליק הזבוב ונופל מרוב השמנונית של פירות (זבחים עג) תנו רבנן איזהו כרכב בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי הכהנים אמה והכתיב תחת כרכבו וגו' א"ר נחמן בר יצחק ב' מקומות הוו חד לנוי וחד שלא ישתרקו רגלי כהנים (חולין סא) כל דחביט חיישינן כל דשריק לא חיישינן (ב"ק ל) רב אשי אמר תבנו וקשו תבן דמשריק (נדה ג) מיא שרקי פירי לא שרקי (שם כו) ולד דאית ביה חיותא סריך סנדל דלית ביה חיותא שריק ונפיל:

464

תס״השרק [פייכטיגקייט] (שבת קט) א"ר חסדא שירקא טוויא שרי פי' מים של מעי אבטיח שמוציאין אותן במשמרת ושותין אותן לבדן ויפין לשלשול. פ"א מותר לשרוק בשר צלי בשמן בשבת ואע"פ דמתקן המאכל טוויא מלשון טיווי נורא (פסחים סח) ומיחוי קרביו גמ' מאי מיחוי קרביו רבי חייא בר רב אמר שרקא דמעיא פי' רב האי גאון ז"ל שומן רך כמו מוח וקרוב להיות ריעי והשומן הדומה למוח נאמר בלשון מחים דנפיק אגב דוחקא פי' אינם מתפרקין מבני מעים אלא א"כ יגרדם בסכין מיהא שמעינן דכתיב וחרבות מתים ומתרגם רב יוסף ונכסי רשיעיא צדיקיא יחסנון כי נקרא שירקא זו רשיעא כמו הרשעים שדוחקין ומשתרגין ואינן מתפרקין אלא בצער (חולין נ) מאי ליחה א"ר כהנא שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא וישנו (מ"ק כב):

465

תס״ושרק [פארב] (שבת צה) אשה לא תעביר שרק על פניה מפני שצובעת פי' שרק בשי"ן צמר גפנים שצובעין אותו בחריע ומעבירין אותו על פני כלות שתתראו אדומו'. ונקר' שרק מפני שדומה כמו שהוא טח כי הטיח בלשון ארמי משרק כדאמרן בריש זה הערך והמעביר כן בשבת צובע הוא וזהו טיפול דגרסינן (פסחים מה) ר"א אומר אף תכשיטי נשים תכשיטי נשים ס"ד אלא אימא אף טיפולי נשים וכו' (מ"ק ט) ועושה אשה תכשיטיה במועד (גמ') אלו הן תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת ומעברת שרק על פניה (בתוספתא שבת בפ' המוציא) רבי אליעזר אומר ולא תקנח אשה פניה בבגד שיש בו שרק. לא כחל ולא שרק עיין בערך כחל (א"ב עיין ערך סרקון):

466

תס״זשרק [ארט פויגיל] (חולין סב) רחם זו שרקרק א"ר יוחנן למה נקרא שמו רחם שכיון שבא באו רחמים לעולם פי' מטר א"ר ביבי והוא דיתיב אמידי ושריק רקרק וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתי משיחא שנא' אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים (א"ב תרגום ירושלמי ואת הקאת ואת הרחם וית קקא וית שרקרקא):

467

תס״חשרש [געוויננען] (חולין קלא גיטין מד) שאני התם דקא משתרשי ליה פי' דמי המעשר עצמו חשבו לו הגוי ונפרע מחובו שנושה לפיכך חייב לתת הדמים שחשב לו הגוי במעשר לתתם ללוי (ב"מ מב) והא קא משתרשי ליה רב סמא בריה דרבא אמר דהוה שכרא חלא (מ"ק יב) כיון דלא שקלי אגרא שרשוי קא משרשו ולית לן בה פי' ריוח הוא דקאכלי בהדיהו לא חשיב מלאכה (ב"ק סו) מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' מפני שנשתרש בחטא פי' כמו ותשרש שרשיה ור"ח ז"ל פי' נהנה כלומר אם מכירתו מכירה וכן מי שטבח כי ההוא דגרסינן (גיטין לה) נשבע על שקר על אחת כמה וכמה ומ"ט נענשה משום דאשתרשי לה מקום דינר (א"ב ענין ריוח והנאה):

468

תס״טשרשר [קעטטע]. החרובין משישרשרו ס"א משישלשלו ושרשרת ושלשלת ענין אחד הוא עיין בערך גרע (מדות פ"ג) ושרשרות זהב היו קבועים בתקרות האולם:

469

ת״עשרתוע [שפיז] (ב"ר פ' פח ויהי ה' את יוסף) עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו (בילמדינו) שפוד של ברזל (א"ב פי' בל"י מתג שבו מושכים הבהמה):

470

תע״אשש [מארמאר] (מדות פ"א) וטבלא של שיש וטבעת קבועה בה (יומא לא) שערי דבית המקדש כיון דשישא נינהו באבני שישא כחלא ומרמרא עיין בערך כחל השלחן והדולפקי שנפחתו או שחיפן בשיש עיין בערך דלפק (שבת כט) גרר ספסלא בעיליתא דשישא כמו רצפת בהט ושש:

471

תע״בשיש [זעקס] (טהרות פ"ד) על שש ספיקות שורפין את התרומה על ספק בית הפרס וכו':

472

תע״גשש [קוחין] (ב"ב קמה) רב אשי אומר אנסביה לבריה ותלי ליה שישא דמשחא הוא אשישר שפי' במקומו:

473

תע״דששיבא [היישריק] (שבת צ) הוה קא מעביר שושיבא אפומיה פי' מין חגב הוא והוא שמן הרבה והוא אייל קמצא כדפי' לעיל בערך אייל:

474

תע״הששבן [ערהרען ברודער] (ב"ב קמז) האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב וחזרה שושבינות חזרה לאמנע (גמ') ת"ר ה' דברים נאמרו בשושבינות א"ל מר לאו שושביניה הוא ולאמנון רע תרגום ולאמנון שושבינא (א"ב פי' שושבין בל"י חבר שותף ורע ואות בי"ת באה במקום אות כ"ף וכן בהלבשוש ואבלושי):

475

תע״ושושיטא [בערען טרייבער] (ויקרא רבה פ' ה') משל לשושיטא של דוב פי' בל"י מי שרגיל ליתן מאכל לפני אחר ולאכול עמו ביחד:

476

תע״זששיין [גהדונצט] כצפיחית בדבש תרגום ירושלמי כששין בדבש כטעם לשד השמן (א"ב בנוסח' כתוב שפוין עיין ערך שף):

477

תע״חששל [קעטטען] דמהדר ליה למתא שושילתא כבר פי' בערך שלשל (גיטין סט) יהב ליה שושילתא דחקיק עליה שם (שם נו) יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל פי' שלשלת יוחסין של נשיאים שרשרות זהב טהור תרגום ירושלמי שלשלן דדהב טב (א"ב תרגום ברתקות זהב שישלן דדהב):

478

תע״טששמי [מאהן] בשושמיי קאמרת כבר פי' בערך טרימא והן הן שומשמין (א"ב כן נקרא השומשום בלשון יוני ורומי):

479

ת״פששמן [אמייזע מארישקע] (שבת סו) וכי חזי לשושמנא גמלא דדרי מידי לישקליה (יבמות מו) מייתינן שושמנא גמלא פי' נמלה גדולה (שם קיח כתובות עה) דשושמנא גברא כורסיא בי חרתא רמו לה פי' מי שבעלה כשיעור נמלה כמו משל מושבה בין הנשים החשובות ממנה חרתא שרות כמו חורים וסגנים (נדרים כה) ודלמא הדין גברא שושמנא חזא לך אל נמלה עצל תרגום אתרמי לשושמנא עטלא (א"ב בנוסח' כתוב שומשמנא ע"ש):

480

תפ״אששן [רויז] (ב"ר בסמוך וישלח יעקב למנצח על שושן עדות) לעדה שמשיחה בלשונו של אל מכתם לדוד מכות ותמות לדוד כתיב אחד אומר י"ח אלף וכתיב אחד אומר י"ב אלף אלא ב' מלחמות היו (בילמדנו בפסקא רב לכם סב) מיד הושיב דוד סנהדרין שכן שלמה אמר בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים אלו החכמים שנא' למנצח על שושן עדות (כלאי' פ"ח) הארוס והקיסום ושושנת המלך:

481

תפ״בששן [דיא שטאדט שושן] (בריש מדות) שער מזרחי עליו שושן הבירה צורה פי' על שער הר הבית המזרחי צורת שושן הבירה כדי שיהו ישראל רואין אותו ונזכרין הגלות שהיו בו:

482

תפ״גששפא [מאנטעל אומווארף] ופרשו השמלה תרגום ירושלמי ויפרשון שושיפא צרורות בשמלותם תרגום בשושיפהון וילט פניו באדרתו תרגום בשושיפיה תרגו' המחלצות והמעטפות כיתוניא ושושיפיא:

483

תפ״דששורא [גירטל] (ב"ק צו) חופיא ועבדינהו שישורא פי' עשאן כמין אזור (פסחים עב) איכא ביניהו מפנקי פי' מפונק לאו בר עבודה הוא הלכך יכנס שאין שם חשד אי נמי דקא גדיל שושורא פי' אין שם ביוש שהרואה אומר במלאכתו הוא מתעסק (א"ב בנוסח' כתוב ועבדינהו שרשרא):

484

תפ״הששיתא [דיא קמיט פין לעכט] (בפסקא ויהי ביום כלות) ששיתא דקנדילא פי' פתילה של נר:

485

תפ״וששתרי [ארטס נאמע] (סנהד' צה) כי מטו לשושתרי אמר על חד תרי פי' מקום ששמו כך אמרו זה יפה שתים כארצנו:

486

תפ״זשית [גרונד] (יומא נא) אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתייה נקראת (מעילה יא) הנסכים בתחילה מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן (סוכה מט) שיתין מחוללין ויורדין עד תהום:

487

תפ״חשת [געשפרעך] (מגילה יד) בהדי שותא פלכה פי' עם שמדברת טווה (ב"ב לט) אמר להו לא תיפוק לכו שותא כי באחת ידבר אל תרגום ארום בחדא שותא ימלל אלהא:

488

תפ״טשת [ארט ווינד] (שבת לב) רבי זירא ביומא דשותא לא נפיק לביני דקלי (יבמות עב) יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ולא מסוברינן ביה פי' בערך אסתן:

489

ת״צשת [טריפין, פליסען] (חולין לח) רעי ארעי לא קשיא כאן בשותת כאן במתרזת פי' רעי שותת יורד על ירכות של בהמה בלא כח כגון מי הגג הנמשכין ויורדין דרך הכותל:

490

תצ״אשת צלף נטע איניש אדעתא דשותא כבר פי' בערך צלף:

491

תצ״בשת [האלץ באלקען] (שבת קכד) איתו ליה שותא לכהנא (עירובין קב) ההיא שותא דהוה בי רבי פדת דהוה שקלי ליה בי עשרה ושדו ליה אדשא פי' שותא היינו שורתא והיא קורה כדמתרגמינן בצל קורתי בטלל שרותי (א"ב שריתא כתוב):

492

תצ״גשת [נעטץ] (ב"ק קיז) ההיא שיתא דהוו מינצו עלה בי תרי פי' שיתא שיחתא ח' מובלעת בשחתם נתפס כלומר במצודתם נתפש אם תארגי תרגום אם תשתן תרגום עם המסכת עם משתיתא (א"ב תרגומו תסכני בבטן אמי אשתית לי):

493

תצ״דשת [לאמם] תרגומו ושור או שה ותורתא או שיתא:

494

תצ״השתא [יאהר] (תרגום שנה):

495

תצ״ושתי [צווייא] (פסחים פז) דתנן (כלים פי"ז) ושתי אמות היו בשושן הביר' פי' יש מי שאומר מקום היה בנוי בבית המקדש צורת שושן הביר' ועשו בניין אמה אחת כמדת משה רבינו שעשה בה כל כלי הקודש ותוספת' חצי אצבע בקרן מזרחית צפונית בנין אמה ואחת יתירה בקרן מזרחית דרומית ומכורש (מנחות צו) ויש מי שאומר מדת ב' אמות של כסף או של זהב כגון שרביט היו עשויו' ומונחות באותו מקום ובהן היו משערין ומתנין לאומנין ולוקחין (פסחים מז) לוקה שתים על אכילתו וג' על בישולו פי' אחד מבעיר אש שלא לצורך אכילה ב' מבשל גיד בי"ט שאינו בר אכילה ג' וכן מבשל בשר ג' בבישול ב' באכילה א' אוכל גיד ב' אוכל בשר בחלב (ערובין לח) אמר רבי הל' כד' זקנים הללו ואליבא דר' אליעזר דאמר שתי קדושות הן רבן שמעון ב"ג ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא ור' אלעזר בר' שמעון סתימתאה ור' יוסי בר' יהוד' סתימתא' (שבת עח) תנא כמה קשר מוכסין שתי אותיות בכתב יוני שהן גדולות מאותיות שלנו פי' אותו קשר שהיו מכירין אותו באותו פרק:

496

תצ״זשתי [דער אויף צוג דיא קעמעע בייא דעם וועבען] (מקואות פ"ו) כותל שבין שתי מקואות שנסדק לשתי פי' כל מחיצה דקיר ארכו שהוא גובה שמו שתי כאורך הבגד ורחבו שמו ערב וכן כל דבר כדאמרינן בגמ' לענין מי שמוציא במדבר:

497

תצ״חשתך [פערראסטעט] (שבת קב) כיון דמשתכי לא עברי הכי (ב"מ כו) לא צריכא דאשתכי טפי פי' עלה בה סיג הרבה כלומר משנים הרבה נתנו בזה המקום לפיכך עלה בהן סיג (ב"ב יח) סלעים היינו טעמא דלא קתני התם משום דמשתכי ליה לקדירה ס"א דמשכרי. (תענית ח) אם ישך הנחש אם ראית דור שהשמים משותכין כנחשת מלהוריד טל ומטר פי' ישך משותך נחש נחשת כלומר שהעלו חלודה כנחשת בלא לחש שאין מי שיתפלל:

498

תצ״טשתל [פלאנצען] שתלא טבחא ואומנא כבר פירוש בערך אמן:

499

500שתם [וואססער אבשלאגען]. (שבת קלד) האי ינוק' דלא מנשתים פי' שאין יכול להשתין:

500

501שתם [דורך דרינגען] (ע"ז סח) כדי שישתום ויסתום ויגוב פי' שיכול לנקוב המגופה של כד העשויה בטיט או בסיד ויסתום אותו נקב ויגוב הסתימה וישתום פתיחה היא כדכתיב שתום העין ומתרגמין שפיר חזי דהיינו פתוח (במגילת איכה) כל מי שמתפלל אחר הציבור מעשיו נפרטין הה"ד סתם תפלתי שתם כתיב:

501

502שתי [ארט פייגען]. (ברכות מ) כי פליגי בנובלות תמרה דתנן (ריש דמאי) הקלין שבדמאי השיתין והרימין וכו' כי פליגי בנובלות תמרה שבדמאי עד שיתין אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מיני תאנה (א"ב אם לא היו דברי רבי יוחנן הייתי אומר שפירושו בליו"ר מת פרי עגול ולו ג' או ד' גרעינים קשים ואינו ראוי לאכילה בעת אשר נלקט מן העץ אבל נטמן בתבן ימים רבים עד היותו רך):

502

503שתם [גרינדען] ה' בחכמה יסד ארץ תרגום אלהא בחכמ' שם שתאסיה דארעא בחוקו מוסדי ארץ תרגו' וכד שם שתאסיה דארעא וכן תרגום וצדיק יסוד עולם (א"ב פי' בל"י קיום עמידה ויסוד):

503

504שתף [זיך פעראייניגען]. (עירובין פב) כיצד משתתפין בתחומין (א"ב תרגום וחברי גנבים ושותפין גנבים):

504

505שתף [זיעגל]. שתפך וחוטרך תרגום חותמך ופתילך ימטך (א"ב בנוסחאות כתוב שושיפך):

505

506שתק [שווייגען]. (קידושין סח) ואיזהו שתוקי כל שמכיר תת אמו ואינו מכיר את אביו (כתובות קד) א"ל אשתיקן קאמרת או אשקיאן קאמרת א"ל אשתיקן קאמינא פי' דכי אמרת הלכ' זו קמיה שיתקך דלא סבירא ליה הכי או אשקיאן קאמרת כלו' שהשקך כוס של כעס בשביל חביבות הטעם שנתקבל לפניו זה פי' הרב של חכמי מגנצא פ"א אישתקיאן קאמרת דשתק ולא אמר הכי או אשקיאן קאמרת שנשאל והיה שותה ואדהכי יצאת וכשחזרת לא מצאת ולא ידעת אי אמר הכי אי לא (נדרים עז) א"ל אשתקיין קאמרת או אשקיין קאמרת:

506

507שתר [איברוג זיין] תרגום ואתמלטה בעור שני אשתתרית במשך ככאי תרגום הן לא בידם טובם לא ישתתר בידהון טובהון:

507

508שתית [מעהל שפייזע] (ברכות לח) שתיתא רב אמר שהכל נהיה בדברו ושמואל אמר בורא מיני מזונות פי' לוקחין תבואה שלא הביאה שליש ומייבשין אותה בתנור ועושין מאכל מן הקמח פ"א בערך קלי (גיטין ע) מיית ליה בונא דשתיתא דטליפחי (ע"ז לט):

508

509שתות [דער זעקסטער טהייל] (ב"ב פ"ה) אל ישתכר יותר משתות פי' בתשובות והקשה לכם אי באגר נטר לי אפילו פחות משתות ח"ו אלא מיד ליד והכי אמר שמואל המוכר חפץ לחברו באמנה ואמר בכך וכך לקחתיו יש לו מן הדין ליהנות שתות ואין בו גזל ואונאה והלכתא היא מדקא עבדי בה מעשה באתריה דרבי יהודה דרמו מ"ח בדנא כמפורש (ב"מ מג) אבל מכר לו סתם ולא הודיעו בכמה לקחו מותר ליקח ממנו כדי דמיו משפטו כמו ששנינו (שם מט) האונא' ד' כסף וכדי שיראה לתגר או לקרובו ואם התנה עמו הוי יודע שחפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה ע"מ שאין לך עלי אונא' אין לו עליו אונאה (א"ב תרגום שש שנים שית שנין):

509

510נשלם ערך שין

510