ספר מצוות גדול, עשין, רמזיםSefer Mitzvot Gadol, Positive Commandments, Remazim

א׳מצות עשה להאמין כי אותו שנתן לנו את התורה בהר סיני על ידי משה רבינו הוא ה' אלקינו שהוציאנו ממצרים שנאמר (יתרו) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים:

ב׳להאמין ולשמוע הוא הקבלה שהוא אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות שנאמר (ואתחנן) שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד:

ג׳[ואתחנן] ואהבת את אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך:

ד׳ליראה את השם הנכבד והנורא שנאמ' (עקב) את ה' אלהיך תירא:

ה׳לקדש את שמו הגדול שנאמר (אמור) ונתקדשתי בתוך בנ"י:

ו׳לעשות מצות נביאי האמת שנ' (שופטים) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון:

ז׳ללכת בדרכיו שנא' (תבא) והלכת בדרכיו ונאמר (ראה) אחרי ה' אלהיך תלכו לעשות חסד משפט וצדקה בארץ:

ח׳לדבקה בו שנאמר (עקב) ובו תדבק:

ט׳להתנהג עם חבירו כאשר יראה שחבירו מתנהג עמו שנאמר (קדושים) ואהבת לרעך כמוך:

י׳לאהוב הגר שנאמר (עקב) ואהבתם את הגר:

י״אלהוכיח שנאמר (קדושים) הוכח תוכיח את עמיתך:

י״בשחייב אדם ללמד את בנו תורה ומצות שנא' (עקב) ולמדתם אותם את בניכם:

י״ג(קדושים) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן:

י״דלאבד ע"ז וכל משמשיה שנאמר (ראה) אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים:

ט״ולהרוג עיר הנדחת ולשרוף העיר וכל השלל שנ' (ראה) הכה תכה את יושבי העיר וגומר:

ט״זשישוב החוטא מחטאו ויתוודה שנאמר (נשא) כי יעשו מכל חטאות האדם והתוודו:

י״זלצדק הדין על כל מאורע ויחשוב כי הכל לטובתו שנ' (עקב) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך:

י״חלקרות שמע ב' פעמים בכל יום שנ' (ואתחנן) בשכבך ובקומך:

י״טלהתפלל בכל יום שנאמר (עקב) ולעבדו בכל לבבכם ותניא בספרי איזוהי עבודה שבלב זו תפילה ושם בארנו הל' תפילה ובית הכנסת ודין קריאת הפרשיות:

כ׳שיברכו הכהנים את ישראל שנאמר (נשא) כה תברכו וגומר:

כ״אלקשור תפילין ביד שנאמר [ואתחנן] וקשרתם לאות על ידך:

כ״בלקשור תפילין בראש שנ' (ואתחנן) והיו לטופות בין עיניך:

כ״גלקבוע מזוזה שנאמר (ואתחנן) וכתבתם על מזוזות ביתך:

כ״דשיכתוב כל איש ספר תורה לעצמו שנא' (וילך) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת:

כ״השיכתוב המלך ספר תורה יתר על ספר שהיה לו כשהיה הדיוט שנאמר (שופטים) והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו'. שם בארנו הלכות ספר תורה:

כ״ו(תצא) ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם:

כ״זלברך אחר אכילת לחם שנאמ' (עקב) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו'. ואכלת ושבעת וגו'. שם בארנו הלכות כל הברכות בין של מיני מאכל בין לפניהם בין לאחריהם בין ברכת הריח בין ברכת ההודאה והלכות נטילת ידים:

כ״חלמול את הזכרים ביום השמיני שנאמר (תזריע) וביום השמיני ימול בשר ערלתו:

כ״טזכור את יום השבת לקדשו זכרהו בקידוש היום:

ל׳לשבות בו ממלאכה שנאמר (משפטים) וביום השביעי תשבות ומ"ע מדברי הנביאים לעשות כבוד לשבת ועונג שנ' (ישעי') וקראת לשבת עונג:

ל״אלשבות ביום הכפורים ממלאכה שנאמר (אמור) שבת שבתון הוא לכם:

ל״בלהתענות ביום הכפורים שנא' (אמור) תענו את נפשותיכם. שם בארנו מה הן עינוי יום הכפורים:

ל״גלשבות בראשון של פסח שנאמר (אמור) ביום הראשון מקרא קודש:

ל״דלשבות בשביעי בו שנא' (אמור) וביום השביעי מקרא קדש:

ל״הלשבות בחג השבועות שנא' (שם) וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש:

ל״ולשבות בראש השנה שנא' (שם) ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש:

ל״זלשבות בראשון של חג הסוכות שנאמר (שם) ביום הראשון מקרא קדש:

ל״חלשבות בשמיני בו שנאמר (אמור) וביום השמיני מקרא קדש:

ל״טלהשבית חמץ בי"ד שנאמר (בא) ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. שם בארנו הלכות ביעור חמץ:

מ׳לאכול מצה בליל חמשה עשר שנא' (בא) בערב תאכלו מצות:

מ״אלספר בלילה ההוא ניסי יציאת ממצרים שנא' (בא) זכור את יום הזה אשר יצאתם ממצרים. ונאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ' לי בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך:

מ״בלתקוע בשופר בראש השנה שנ' (פנחס) יום תרועה יהי' לכם:

מ״ג(אמור) בסכות תשבו שבעת ימים:

מ״ד(אמור) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:

מ״הליתן מחצית השקל בכל שנה שנאמר (תשא) זה יתנו כל העובר על הפקודים:

מ״ושיקדשו בית דין את החדש שנאמר (בא) החדש הזה לכם:

מ״זלחשב תקופות ומזלות ומולדות ולעבר השנים להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה כדי שיהא פסח בחדש האביב וסכות בזמן אסיף שנא' (ואתחנן) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ונאמר (ראה) שמור את חדש האביב ונאמר (תא) חג האסיף תקופת השנה:

מ״ח‪‬אלו הן מצות עשה מסדר נשים
לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה שנ' (תצא) כי יקח איש אשה ובעלה שם בארנו הלכות קידושין. ודין הלכות כתובה. ודין הדברים שחייב האיש לעשות לאשה והדברים שאשה חייבת לעשות לאיש ודין מתי מארסין ומתי נושאין. ודין מה היא נדוניא. ודין מה הן נכסי צאן ברזל, ומה נכסי מלוג. ודין ממה האלמנה תגבה כתובתה ועד כמה שנים תגבה כתובתה. ודין מי שהיה עליו שטר חוב וכתובה איה מהם קודם. ודין בעל שמכר מנכסיו ואחר כך הסכימה האשה למכור. ודין כתובת בנין דיכרין. ודין דברים הנקנים באמירה. ודין המזנה והעוברת על דת ודין נושא אשה ונמצאו עליהם נדרים או מומין או האיש נולדו בו מומין:

מ״טלפרות ולרבות שנאמר (בראשית) פרו ורבו:

נ׳לגרש אשה בשטר ש' (תצא) וכתב לה ספר כריתות בארנו שם הלכות גיטין והלכות מיאון. ודין אשה שנתארמלה או נתגרשה כמה צריכין להמתין להינשא לאחרת ודין מי שנאמן להעיד על ארשה שמת בעלה:

נ״אלייבם אשת את מאב כשמת אחיו בלא זרע שנא' (תצא) ובן אין לו יבמה יבא עליה:

נ״בלחלוץ אם לא רצה לייבם שנאמר (תצא) וחלצה נעלו:

נ״גלדון במפתה בחמשים שקל כסף עם שאר דינין כמו שאומר בפרשה (משפטים) וכי יפתה איש בתולה:

נ״דשישא האונס את אנוסתו עם שאר דינים שנאמר (תצא) ולו תהיה לאשה:

נ״השתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר (תצא) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו:

נ״ולעשות לסוטה כל הכתוב בפרש, קנאות שנאמר (נשא) ועשה לה הכהן:

נ״זשישא כהן גדול נערה בתולה (אמור) והוא אשה בבתוליה יקח:

נ״חשיהיו הכהנים מטמאים לקרוביהם כשאר ישראל שנא' (אמור) לשארו הקרוב אליו וגו' ולאחותו וגו' לה יטמא:

נ״טאלו הם מצות עשה של הכשר מאכלות
לבדוק בסימני בהמה וחיה שנאמר (ראה) זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' (קדושים) והבדלתם בין הבהמה וגו':

ס׳לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור שנא' (ראה) כל צפור טהור תאכלו:

ס״אלבדוק בסימני חגבים עד שידע הטמא מן הטהור שנ' (שמיני) אשר לו כרעים ממעל לרגליו:

ס״בלבדוק בסימני הדגים עד שידע הטמא מן הטהור שנ' (שמיני) את זה תאכלו ועוד נאמר להבדיל בין הטמא ובין הטהור:

ס״גשישחוט מי שירצה לאכול בהמה חיה או עוף כהלכותיו ואחר כך יאכל שנאמר (ראה) וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך שם בארנו הלכות שחיטה. ודין בדיקת טריפות הריאה ושאר טריפות אף על פי שעיקר אזהרת טרפות הריאה בספר מצות לא תעשה:

ס״דלכסות דם שחיטת העוף וחיה הנאכלים שנאמר (בהר) חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר:

ס״הלשלח את הקן שנאמר (תבא) שלח תשלח את האם וגו':

ס״ואלו הן מצות עשה של נזיקין
לדון בנזקי קרן

ס״זלדון בנזקי שן ורגל. והן שתי מצות עשה בשתי פרשיות שנ' כי יגח שור את איש ונאמר (משפטים) כי יבער איש את שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר:

ס״חלדון בנזקי הבור שנאמר (משפטים) כי יפתח איש בור שם בארנו דין הרחקת נזיקין שלא יבא לבני אדם היזק לא על ידי שפיכות מימיו של אדם ולא על ידי קוציו ולא על ידי דברים אחרים:

ס״טלדון בנזקי האש שנאמר (משפטים) כי תצא אש וגו':

ע׳לדון בנזקי אדם המזיק חבריו שנאמר (משפטים) כי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו' שם בארנו כל דין מזיק חבירו בין בגופו בין בממונו ודין המסור ודין הרודף ודין שבר כלים:

ע״אלדון בגניבה במיתה ובתשלומין שנאמר (משפטים) כי יגנוב איש שור או שה וגומר אם במחתרת ימצא הגנב שם בארנו דין גניבה ודין שומר שגנב או נגנב מביתו ודין המסיר כליו או ספריו ביד אחר:

ע״בלצדק המאזנים עם המשקלות שנ' (תצא) מאזני צדק אבני צדק:

ע״גשחייב אדם להחזיר הגזילה שגזל שנאמר (ויקרא) והשיב את הגזילה אשר גזל שם בארנו הלכות גזילה. ודין הדר בחצר חברו שלא מדעתו. ודין שולח יד בפקדון. ודין שואל מדעת. ודין טוען מחבירו שגזלו. ודין מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע. ודין שאסור לקנות דבר הגזול ודין הגזלן שמת. ודין המוכסין והלסטין והנדרים שנדרוס להם. ודין המלכות. ודין דברים ששטפו נהר או לקחו גייס. ודין שנתחלפו כליו בבית המשתה. ודין מפריחי יונים ומשחקי בקוביא. ודין גוזל דבר שבמצודה. ודין כופר בפקדון ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואשם. ודין מחזיר גזילה ודין גזל הגר. ודין גוזל שדה מחברו או בונה ביתו שלא ברשות:

ע״דלהשיב אבידה לישראל שנאמר (תצא) השב תשיבם לאחיך שם בארנו דיני השבת אבידה. ודין המשיב אבידה ונתבטל ממלאכתו ודין אומר לחבירו להציל ממונו ומתנה עמו יותר מן הראוי. ודין שיירא שטרפה גייס. ודין ספינה שהקילו ממשאה מפני הנחשול. ודין באיזה עניין מחזירין אבידה. ודין שומר אבידה אם הוא כשומר חנם או כשומר שכר. ודין לשמור האבידה שלא תתקלקל ודין באיזה מציאה יזכה האדם ובאיזה עניין. ודין מציאות בני ביתו של אדם באיזה יזכה. ודין מוצאי שטרות:

ע״הלהגלות רוצח ההורג בשגגה שנא' (מסעי) וישב שם עד מות הכהן:

ע״ו להפריש ערי מקלט שנאמר (שופטים) שלש ערים תבדיל לך:

ע״זלהציל הנרדף מיד הרודף שנאמר (תצא) וקצותה את כפה:

ע״חלערוף העגלה ערופה כמצותה שנאמר (שופטים) וערפו שם את העגלה:

ע״טלעשות מעקה שנאמר (תצא) ועשית מעקה לגגיך שם בארנו הדברים שאסרו חכמים מפני שיש בהן סכנת נפשות:

פ׳לעזור המשא מעל חברו או מעל בהמתו שנאמר (משפטים) עזוב תעזוב עמו:

פ״אלהקים המשא מעל הבהמה שנאמר (תצא) הקם תקים עמו שם בארנו דין הולכין במקום צר אחד טעון ואחד ריקם:

פ״בלדון בדן מקח וממכר בדברים שהוא מתקיים בהן ודברים שאינו מתקיים בהן שנאמר (בהר) וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגומר. שם בארנו במה יקנה אדם מטלטלין. ובמה יקנה עבדים ובהמות. ובמה יקנה קרקעות. ודין נוטל מחבירו דבר למכור או לבקרו ונאנס מידו. ודין קניין המטבע. ודין מלוה ופקדון שנקנין במעמד שלשתן. ודין קניין שטרות. ודין מוכר וחוזר. ודין נותן מעות לחברו לקנות לו דבר והלך חבירו וקנאו לעצמו במעות שלו. ודין שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות וקנה במקצת הדמים לאחד מהם. ודין מוכר דבר וקבל מקצת הדמים. ודין מוכר שטעה במניין המעות ודין מתנה למכור כמה שישומו שלשה. ודין בארבעה זמנים מעות קונות ודין מי שאנסוהו למכור. ודין אסמכתא. ודין מוכר אומר במנה ולוקח אומר בחמשים והלך כל אחד לביתו ואחר כך לקחו סתם ודין שנים החולקים על המקח אחד אומר לקחתיו וזה אומר לקחתיו. ודין לוקח שטוען לחנווני שפרען. ודין מוכר בהמה ונמצאת טרפה: ודין מוכר מקום לחברו לעשות לו בית. ודין מקנה דבר שלא בא לעולם. ודין המקנה לעניים. ודין הפרש בין קונה שדה לפירותיהם לשוכר שדה מחברו. ודין מוכר אילנות ופרדס ובית וחצר ועיר. ודין איזהו שמקחו קיים ואיזהו שמקחו בטל. ודין מחזיק בנכסי הגר ודין נותן מתנה באיזו עניין תתקיים המתנה. ודין כותב נכסיו לאחרים או לבניו או לאשתו בין בריא בין שכיב מרע. ודין חלוקת קרקעות בין השותפין והרחקת נזקי השכנים. ודין בעל המיצר ודין שלוחו של אדם ושותפות ומשפטיהן במקחן ובממכרן ובהפסדן ובשכרן:

פ״גלדון בדיני קניין עבד עברי שנאמר (משפטים) כי תקנה עבד עברי:

פ״דלהעניק לעבד עברי ולאמה העבריה שנאמר (ראה) הענק תעניק לו:

פ״הלפדות אמה העבריה שנאמר (משפטים) והפדה:

פ״ולייעד אמה העברייה שנאמר (משפטים) אשר לו יעדה והפדה ואם לבנו יעדנה וגומר:

פ״זלעבוד בעבד כנעני לעולם שנ' (בהר) לעולם בהן תעבודו:

פ״חלדון בדיני שומר חנם ש' (משפטים) כי יתן איש אל רעהו:

פ״טלדון בדיני נושא שכר והשוכר שנא' (משפטים) כי יתן איש אל רעהו חמור וגומר. במצות אילו בארנו הלכות פקדון ושכירות הפועלים ושכירות בהמות ושכירות בתים. ודין האומן שקלקל. ודין מראה דינר לשולחני ואמר לרע טוב:

צ׳לתת שכר השכיר בזמנו שנאמר (תצא) ביומו תתן שכרו שם בארנו דין טענת שכיר עם בעל הבית:

צ״אשיניח בעל הבית לשכיר לאכול בזמן שכירותו שנאמר (תצא) כי תבא בכרם רעך וגומר שם בארנו דין הפועל שאין לו להתענות פן יכשל כחו:

צ״בלדון בדין השואל שנא' (משפטים) וכי ישאל איש וגו':

צ״גלהלות לעני שנאמר (משפטים) אם כסף תלוה את עמי אם זה אינו רשות אלא מצוה שנא' (ראה) העבט תעביטנו שם בארנו דין מלוה עם הלוה היאך יגבה חובו ומאיזה דבר יגבה:

צ״דהממשכן חברו בבית דין מצוה שיחזיר לו המשכון בעת שהוא צריך לו שנאמר (תצא) השב תשיב לו העבוט. במצות אילו בארנו משפט הלואה בין מלוה בשטר בין מלוה בעל פה. ודין מלוה שבא ליפר' מנכסי יתומים. ודין בא להפרע שלא בפני הלוה. ודין מלוה על המשכון ואבד המשכון או חולקין זה על זה במנין מעות המלוה. ודין מלוה חברו ביישוב ותבעו במדבר ודין הנשבעין ונוטלין. ודין לוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרעו כולו. ודין מודה בשטרו שכתבו אם צריך לקיימו. ידין שטר שלוה בו ופרעו. ודין הלוה שטוען ואומר פרעתי. ודין המלוה שאומר זרוק לי חובי והפטר. ודין שולח מנה ביד שליח למי שנתחייב לו ובא לחזור בו. ודין אומר לחברו תן מנה לפלוני שאני חייב לו. ודין טענת פרוע בפטר שביד שליש ודין טענת יורשין. ודין מוצי' שטר חוב שהיה כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל. ודין שטר שאין בו מקום או זמן אם כשר. ודין אחריות טעות סופר הוא בכל השטרות. ודין משעבד מטלטלים שלו. ודין עשה שדהו או עבדו אפותיקי. ודין בעל חוב שבא לטרוף במה יסלקוהו. ודין מי שיש עליו חובות הרבה איזה יקדים. ודין טריפת שדה ופירות בין בנגזל בין בבעל חוב. ודין סדר גביית החיוב. ודין שטרי חוב המוקדמין והמאוחרין. ודין מי שאבד שטרו או נמחק. ודין מי שפרע מקצת חובו. ודין בא לחלוק שטר אחד לשנים. ודין השטרות שנכתבין לאחד לבדו. ודין מי נותן שכר הכתיבה. ודין שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת בענין שטרותיהן. ודין מדות הערבות ודין מחקים שבשטר. ודין מקום חתימת העדים. ודין להזהר באותיות. ודין שטר שכתוב בו סכום אחד מלמטה ולמעלה מכחישו:

צ״הלדון בדין תובע ונתבע מודה במקצת או כופר שנ' (משפטים) על כל דבר פשע וגו' אשר יאמר כי הוא זה שם בארנו דין שבועות שמן התורה. ודין הנשבעין ונוטלין שהוא מדבריהם. וכן הנשבעין בטענת ספק. ודין שבועת היסת. ודין להפך השבועה. ודין צידי ערעור שבין אדם לחברו בין במטלטלין בין בקרקעות בין בשטרות:

צ״ולדון בדיני נחלות שנאמר (פנחס) והיתה לבני ישראל לחוקת משפט שם בארנו דין הנכסים בנחלה. ודין שבוי שנשבה. ודין האפוטרופסין:

צ״זלהעמיד דיינים בכל עיר ועיר ושוטרים הרודים בעם. שנאמ' (שופטים) שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שם בארנו הלכות הדיינים. ודין ברירתן. ודין טעותן:

צ״חללכת אחרי הרוב אם נחלקו הדיינין שנא' (משפטים) אחרי רבים להטות שם בארנו מה בין דיני ממונות לדיני נפשות:

צ״טלהיות בית דין הורגין בסייף שנא' (משפטים) נקום ינקם:

ק׳להיות בית דין הורגין בחנק שנא' (קדושים) מות יומת הנואף:

100

ק״אלהיות בית דין שורפין באש שנאמר (קדושים) באש ישרופו:

101

ק״בלהיות בית דין סוקלין באבנים שנ' (שופטים) וסקלתם באבנים:

102

ק״גלתלות מי שנתחייב תלייה שנאמר (תצא) ותלית:

103

ק״דלקבור הנהרג ביומו שנא' (תצא) כי קבור תקברנו ביום ההוא:

104

ק״הלהלקות הרשע שאמר (תצא) והפילו השופט והכהו:

105

ק״ולהשוות הבעלי דינין שלא יכבד זה יותר מזה שנא' (קדושים) בצדק תשפוט עמיתך:

106

ק״זמדבר שקר תרחק שם בארנו שמותר לשנות בדבר שלום. ודין של יאמר הדיין אני מאמין זה כשנים. ודין שלא יבא אדם עם חברו בערכאות של עכו"ם:

107

ק״חהיודע עדות לחברו שיעיד לו בבית דין שנא' (ויקרא) והוא עד או ראה או ידע:

108

ק״טלדרוש ולחקור העדים שנ' (ראה) ודרשת וחקרת שם בארנו דין עדות. ודין קיום שטרות:

109

ק״ילעשות לעדים זוממים כאשר זממו לעשות שנאמר (שופטים) ועשית לו כאשר זמם לעשות לאחיו:

110

קי״אלשמוע לבית דין הגדול שיעמדו להם שנאמר (שופטים) ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה:

111

קי״ב(יתרו) כבד את אביך ואת אמך:

112

קי״ג(קדושים) איש אמו ואביו תראו:

113

קי״דלהעמיד להם מלך שנא' (שופטים) שום תשים עליך מלך:

114

קי״הלהכרית זרעו של עמלק שנ' (תצא) תמחה את זכר עמלק:

115

קי״ולזכור תמיד מעשיו הרעים ואריכתו בדרך שנא' (תצא) זכור אשר עשה לך עמלק בדרך:

116

קי״זלהחרים שבעה עממים שנאמר (שופטים) כי החרם תחרימם:

117

קי״ח(שופטים) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום:

118

קי״טלתקן מקום אחד מחוץ למחנה להפנות בו ויהיה לו יתד תקועה על כלי מלחמתו שיחפור באותו יתד גומא אחת לצאת בו יחפור ויכסה שנאמר (תצא) ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגומר ויתד תהיה לך וגו' עניין עשה אחד הוא:

119

ק״כשיהיה כהן אחד משוח לדבר אל העם בשעת מלחמה שנא' (שופטים) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן:

120

קכ״אכי יקח איש אשה חדשה וגו' (תצא) נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח:

121

קכ״בלעשות ליפת תואר ככתוב בפרשה שנ' (תצא) וראית בשביה (אל יעתיק אדם הלכות אבל בכאן כי אין זה מקומו אלא בסוף כל רמ"ח מצות עשה שאינן אלא מדברי סופרים כאשר הוכחנו שם):

122

קכ״ג‪‬אלו הם מ"ע התלויות בנדרים ובשבועות
שישבע בשם מי שנתחייב שבועה בבית דין שנאמר (ואתחנן) ובשמו תשבע שם בארנו היאך בית דין משביעין והיאך מאיימין:

123

קכ״דשיקיים אדם שבועתו ונדר שנ' (תצא) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת ונא' (מטות) ככל היוצא מפיו יעשה:

124

קכ״הלדון בהפרת נדרים ככל הכתוב בפרשה שנ' (מטות) אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה:

125

קכ״ושיגדל הנזיר שער ראשו שנ' (נשא) גדל פרע שער ראשו:

126

קכ״זשיגלח הנזיר על קרבנו כשישלים נזירותו או כשיטמא שנא' (נשא) כי כמות מת עליו:

127

קכ״חלדון בערכי אדם שנ' (בחקותי) כי יפליא נדר בערכך וגו':

128

קכ״טלדון בערכי בהמה שנ' (בחקותי) ואם בהמה אשר יקריבו:

129

ק״ללדון בערכי בתים שנ' (בחקותי) ואיש כי יקדיש את ביתו וגו':

130

קל״אלדון בערכי שדות שנ' (בחקותי) ואם משדה אחזתו יקדיש וגו':

131

קל״בלדון בדין מחרים נכסיו שנאמר (בחקותי) היאך כל חרם אשר יחרים איש וגו' שם בארנו דין ההקדש באיזה עניין יחול ובאיזה עניין פודין אותו ודין מי שהחרים בזמן הזה:

132

קל״גלהפריש תרומה גדולה לכהן שאמר (שופטים) ראשית דגנך תתן לו שם ברנו המקומות החייבות בתרומות ומעשרות והדברים הפוטרים מתרומה ומעשרות:

133

קל״דלהיות הלוים מפרישין תרומת מעשר מן המעשר שלקחו מישראל שנ' (קרח) כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר גם המצוה זו בארנו משפט התרומה וחילוקיה:

134

קל״הלהיות ישראל מפרישין אחר תרומה גדולה אחד מעשרה. מן הנשאר ונתנו ללווים שנאמר (קרח) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' שם בארנו הלכות מעשר הדברים המחייבים במעשר. ודין הדברים הפוטרין ודין תרומת מעשר של דמאי. ודין מעשר שני של דמאי:

135

קל״ולהפריש מעשר שני שנא' (ראה) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' שם באנו דין מעשר שני ופדיונו:

136

קל״זלהיות נטע רבעי קדש שנאמר (קדושים) ובשנה הרביעית יהיה וגו' שם בארנו דין נטע רבעי ופדיונו:

137

קל״חלהתודות וידוי מעשר שנא' (תבא) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגו':

138

קל״טלהביא ביכורים למקדש שנ' (משפטים) ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך:

139

ק״מלקרות על הביכורים במקדש שנאמר (תבא) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך:

140

קמ״אלהפריש חלה לכהן שנאמר (שלח) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה שם בארנו חלוקי הארצות לחלה:

141

קמ״בלתת לכהן הזרוע והלחיים והקיבה שנאמר (שופטים) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה:

142

קמ״גלתת ראשית הגז לכהן שנ' (שופטים) ראשית גז צאנך תתן לו:

143

קמ״דלפדות בכור אדם שנ' (בא) וכל בכור אדם בבניך תפדה:

144

קמ״הלפדות פטר חמור שנאמר (בא) ופטר חמור תפדה בשה:

145

קמ״ולערוף פטר חמור שנא' (בא) ואם לא תפדה וערפתו שם בארנו עשרים וארבע מתנות כהונה:

146

קמ״זשתשבות הארץ בשנה השביעית מעבודת קרקע שנאמר (בהר) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ:

147

קמ״חשיפקיר אדם פירות שביעית שא' (משפטים) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל השדה ונאמר (בהר) לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך:

148

קמ״טלהשמיט כספים בשביעית שנא' (ראה) שמוט כל בעל משה ידו:

149

ק״נשימנו בית דין שנות היובל שבע שבע שנאמר (בהר) וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים:

150

קנ״אלקדש שנת החמשים בשביתה שנ' (בהר) וקדשתם את שנת החמשים שנה:

151

קנ״בלתקוע שופר בעשרה בתשרי כדי לצאת עבדים לחפשי שנא' (בהר) וביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וגומר וקראתם דרור:

152

קנ״גשתחזור אחוזה ביובל שנא' (בהר) ושבתם איש אל אחוזתו:

153

קנ״דלהיות גאולת בתי ערי חומה עד שנה שנאמר (בהר) והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו:

154

קנ״הלתת ללוים ערים לשבת וגם הם קולטות שנ' (מסעי) ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת:

155

קנ״ולהניח פיאה:

156

קנ״זלהניח לקט:

157

קנ״חלהניח עומר השכחה:

158

קנ״טלהניח עוללות:

159

ק״סלהניח פרט הכרם לפי שבכל אילו נא' (קדושים ותצא) לעני ולגר תעזוב אותם וזו היא מצות עשה:

160

קס״אלהפריש מעשר עני בשנה השלישית לשמיטה תחת מעשר שני שנ' (ראה) בשנה השלישית וגו' ונתת ללוי לג ליתום ולאלמנה ללוי זה מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני:

161

קס״בלתת צדקה לעניים שנ' (ראה) פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך שם בארנו הלכות צדקה:

162

קס״ג‪‬אלו הם מצות המקדש
לבנות בית הבחירה שנאמר (תרומה) ועשו לי מקדש וגו' וכן תעשו. ונא' (ראה) והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם לשכן את שמו שם וגו' שם בארנו היאך נעשו האולם וההיכל והעזרה והמזבחות והכלים והשערים והלשכות ודין קדוש הבית וקדושת העיר אם היא עדיין קיימת:

163

קס״דלירא מן המקדש שנאמר (בהר) ומקדשי תיראו:

164

קס״השיהיו הכהנים והלוים שומרי המקדש שנאמר (קרח) ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד ונא' ושמרתם את משמרת הקדש.

165

קס״ולעשות שמן המשחה שיהא מוכן לדברים שמושכין בו שנאמר (תשא) ואתה קח לך בשמים ראש וגו' שמן משחת קודש יהיה:

166

קס״זלעשות הקטורת כמניין סממניה להקטירו פעמים ביום שנא' (תשא) קח לך סמים ונאמר (תצוה) והקטיר עליו אהרן קטרת וגו':

167

קס״חלשחת הארון על הכתף כשמוליכין אותו ממקום למקום שנ' (נשא) כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו:

168

קס״טלהיות הלוים עובדים בבית המקדש להיות שוערים ומשוררים בכל יום עם הקרבן שנאמר (קרח) ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד ונאמר (שופטים) ושרת בשם ה' אלהיו:

169

ק״עשיהיו הכהנים תוקעים החצוצרות על הקרבן במועדות ובר"ח שנאמר (בהעלותך) וביום שמחתכם ומועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגו'ף

170

קע״אלקדש זרע אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה שנ' (אמור) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב:

171

קע״בלהיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים כאחד שנאמר (שופטים) וכי יבא הלוי וגו' לבד ממכריו על האבות:

172

קע״גשיהיו הכהנים לובשים בגדי כהונה לעבודה נאמר (תצוה) ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו וכהנו לי:

173

קע״דלשלח טמאים מחוץ למחנה שנא' (נשא) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש:

174

קע״השיקדש כהן העובד ידיו ורגליו ואחר כך יעבוד שנא' (תשא) ורחצו ממנו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם:

175

קע״ושיהיו הקרבנות תמימים ממום שנ' (אמור) תמים יהיה לרצון:

176

קע״זלפדות פסולי המוקדשים ויצאו לחולין ויאכלו שנאמר (ראה) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר:

177

קע״חלהקריב כל הקרבנות מיום השמיני והלאה שנאמר (אמור) והיה שבעת ימיה תחת אמו וביום השמיני תתנו לי:

178

קע״טלמלוח הקרבנות והמנחות שנאמר (ויקרא) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו' על כל קרבנך תקריב מלח:

179

ק״פלעשות העולה כמשפטה שנא' (ויקרא) אם עולה קרבנו וגו' שם בארנו סדר נתוח העולה המפורשת במסכת תמיד:

180

קפ״אלעשות החטאת כמשפטו שנאמר (צו) זאת תורת החטאת:

181

קפ״בלעשות האשם כמשפטו שנאמר (צו) זאת תורת האשם:

182

קפ״גלעשות השלמים כמשפטן שנ' (ויקרא) אם זבח שלמים קרבנו:

183

קפ״דאכילת קדשים לכהנים היא מצות עשה שנא' (תצוה) ואכלו אותם אשר כופר בהם הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים:

184

קפ״הוכן אכילת שירי מנחות מצות עשה שנא' (צו) והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו הרי אלו שתי מצות עשה:

185

קפ״ולעשות כל המנחות כמצותן הכתובות בתורה כמו שאומר בפ' ויקרא וכן מעשה מנחת חביתי' בכלל מעשה כל המנחות:

186

קפ״זשיביא אדם ברגל שפגע בו תחלה כל מה שהוא חייב בין מנדרים ונדבות בין מדברים אחרים שנ' (ראה) ובאת שמה והבאתם שמה וכן דורש בתורת כהנים:

187

קפ״חלהקריב כל הקרבנות בבית הבחירה שנאמר (ראה) והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו וגו':

188

קפ״טשיביא אדם לבית הבחירה קרבנות שנתחייב שנאמר (ראה) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת וגו':

189

ק״צלהקריב שני תמידין בכל יום שנאמר (פנחס) שנים ליום עולה תמיד:

190

קצ״אלהדליק בכל יום אש על המזבח שנאמר (צו) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:

191

קצ״בלעשות תרומת הדשן בכל יום שנ' (צו) והרים את הדשן אשר תאכל האש את עולה וגו' שם בארנו סדר עבודת התמיד:

192

קצ״גלהדליק נרות המנורה בכל יום במקדש שנ' (תצוה) להעלות נר תמיד:

193

קצ״דשיקריב כהן גדל מנחה בכל יום עשירית האיפה והיא נקראת מנחת חביתי' שנאמר (צו) זה קרבן אהרן ובניו:

194

קצ״הלהקריב קרבן מוסף בשבת בשני כבשים שנ' (פנחס) וביום השבת שני כבשים וגו':

195

קצ״ולהסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת שנ' (אמור) ושמת אותם שתים מערכות וגו' ונתת על המערכת לבונה זכה וגו' וביום השבת יערכנו:

196

קצ״זלהקריב קרבן מוסף בר"ח שנאמר (פנחס) ובראשי חדשיכם תקריבו וגו':

197

קצ״חלהקריב קרבן מוסף כל שבעת ימי הפסח כקרבן ר"ח שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת נאכל שנאמר (פנחס) והקרבתם אשה וגו':

198

קצ״טלהקריב ביום שני של פסח יתר על המוסף של כל יום כבש לעולה עם עומר התנופה שנ' (אמור) ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים שם בארנו מעשה מנחת העומר:

199

ר׳לספור תשעה וארבעים יום מיום הבאת העומר שנא' (אמור) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה:

200

ר״אלהביא בחג שבועות שהוא יום חמשים קרבן מוסף כמו בפסח ור"ח שנ' (פנחס) וביום הביכורים וגו' והקרבתם עולה וגו':

201

ר״בלהקריב בחג שבועות שתי הלחם היא המנחה החדשה עם הקרבנות הבאים בגלל הלח' שנאמר (אמור) והקרבתם מנחה חדשה לה' והקרבתם על הלחם שבעה כבשים:

202

ר״גלהקריב מוסף בר"ה מלבד מוסף ר"ח שנ' (פנחס) ובחדש השביעי באחד לחדש וגו' ועשיתם עולה מלבד עולת החדש וגו':

203

ר״דלהקריב קרבן מוסף ביום הכפורים כמו בר"ה שנאמר (פנחס) ובעשור לחדש וגו' והקרבתם עולה וגו':

204

ר״הלהקריב קרבן הוסף בשבעת ימי החג שנא' (פנחס) ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' והקרבתם עולה וגו' פרים שלשה עשר אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים ושעיר חטאת רק שהפרים פוחתים בכל יום א' שם בארנו הלכות ניסוך המים:

205

ר״ולהקריב קרבן מוסף בשמיני עצרת כמו בר"ה וביום הכפורים שנאמר (פנחס) וביום השמ"ע וגו' והקרבתם עולה פר אחד איל אחד כבשים שבעה ושעיר חטאת:

206

ר״זלשרוף הנותר באש שנ' (צו) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף:

207

ר״חלשרוף בשר קדש שנטמא שנאמר (צו) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף:

208

ר״טשיעשה כהן גדול כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר כמו שנ' (אחרי) בזאת יבא אהרן וגו' שם בארנו כל עבודת יום הכפורים:

209

ר״ישישלם המועל בקדשי ה' הקרן וחומש ואשם שנאמר (ויקרא) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' וגו' שם בארנו הלכות מעילה:

210

רי״אבהולד בכור בהמה טהורה לישראל שיאמר הישראל הרי הוא מקודש בקדושת בכור שנאמר (ראה) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש וגו' שם בארנו הלכות בכורות בין בזמן המקדש בין בזמן הזה:

211

רי״בלעשר כל הוולדות שנולדים לאדם בכל שנה בבקר ובצאן שנ' (בחקותי) כל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש:

212

רי״גשיקריב היחיד קרבן חטאת על שגגתו בשעשה עבירה שחייבים על זדונה כרת שנ' (ויקרא) ואם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה וגומר שם בארנו העבירות שחייבים עליהם חטאת קבועה ועניין השגגה שמתחייב עליהם חטאת:

213

רי״דשיקריב החוטא אשם תלוי אם נסתפק לו שמא חטא או לא חטא עד שיודע לו ויביא חטאתו שנאמר (ויקרא) ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל וגו':

214

רי״השיקריב החוטא אשם ודאי על עבירות ידועות כגון אשם גזילות אשם מעילות אשם שפחה חרופה (ויקרא וקדושים) כאשר כתוב בכל אחד:

215

רי״ושיביא החוטא קרבן עולה ויורד בשמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו והיולדת והמצורע שנ' (ויקרא תזריע ומצורע) ואם לא תגיע ידו וגו' ואם לא תשיג:

216

רי״זשיקריבו סנהדרי גדולה קרבן אם טעו והורו שלא כהלכה בעבירות החמורות שחייבים עליהן כרת ועשו הקהל כולן או רובן על פיהם שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו וגו':

217

רי״חלהקריב הזב קרבן אחר שיטהר שנאמר (מצורע) וכי יטהר הזב וגו':

218

רי״טלהקריב הזבה קרבן אחר שתטהר שנאמר (שם) ואם טהרה מזובה וגו':

219

ר״כלהקריב היולדות קרבן אחר שתטהר שנאמר (תזריע) ובמלאת ימי טהר לבן או לבת:

220

רכ״אלהקריב המצורע קרבן אחר שיטהר שנאמר (מצורע) וביום השמיני יביא שני תורים וגו' במצות אילו בארנו עניין הזב כמה יהיה זב גמור לקרבן:

221

רכ״בהממר הקרבן שלו תהיה התמורה קדש שנ' (בחקותי) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש:

222

רכ״גלשחוט שה תמים זכר בן שנה לשם פסח בזמנו שנ' (בא) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם וגומר שם בארנו הלכות שחיטת פסח:

223

רכ״דשיהיו טמאים נדחין לפסח שני בחדש השני שנ' (בהעלותך) איש כי יהיה טמא לנפש וגו' בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו וגומר שם בארנו הדברים שהעמידו חכמים דבריהם במקום כר':

224

רכ״הלאכול הפסח כמשפטו בליל ט"ו שנאמר (בא) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו:

225

רכ״ולאכול הפסח שני כמשפטו בליל חמשה עשר לחדש השני שנ' (בהעלותך) על מצות ומרורים יאכלוהו:

226

רכ״זלחוג ברגלים שנאמר (משפטים) שלש רגלים תחוג לי:

227

רכ״חלהתראות ברגלים במקדש שנאמר (שם) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך:

228

רכ״טלשמוח ברגלים שנאמר (ראה) ושמחת בחגך וגו':

229

ר״ללהקהל העם לשמוע תורה במוצאי שביעית שנא' (וילך) הקהל העם וגו':

230

רל״אשיהא המת מטמא בכל האמור בפרשת חקת שנאמר (שם) זאת התור אדם כי ימות באהל:

231

רל״בלשרוף פרה אדומה כמצותה להיות אפרה מוכן שנ' (חקת) ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו':

232

רל״גשיהו מי חטאת מטהרין מטומאת מת ומטמא לאדם טהור שנא, (חקת) והזה הטהור על הטמא וגו' ונאמר הנוגע במי הנדה יטמא:

233

רל״דלעשות בנגעי אדם אם להסגיר אם להחליט אם לטהר כמשפט הכתוב בפרשה שנא' (תזריע) אדם כי יהיה בעור בשרו וגו':

234

רל״השיתנהג המצורע כמשפט הכתוב שנאמר (תזריע) בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע וכן כל שאר הטמאין צריכין להודיע את עצמן:

235

רל״ולהיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בגד בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים שנאמר (מצורע) זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וגו':

236

רל״זשיגלח המצורע את כל שערו שנא' (מצורע) והיה ביום השביעי יגלח וגומר:

237

רל״חלעשות בנגעי בגדים כמשפט הכתוב בפרשה שנא' (תזריע) והבגד אשר יהיה בו נגע צרעת וגו':

238

רל״טלעשות בנגעי בתים כמשפט הכתוב בפרשה שנ' (מצורע) ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נרא' לי בבית וגו':

239

ר״משיהא הזב טמא ומטמא לאחרים שנאמר (מצורע) וזאת תהיה טומאתו בזובו וגומר:

240

רמ״אשתהא הנדה טמאה ומטמאה לאחרים שנ' (מצורע) שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא וגו':

241

רמ״בשתהא הזבה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמר (מצורע) כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה וגו':

242

רמ״גשתהא היולדת טמאת כנידה שנ' (תזריע) כימי נדת דותה תטמא:

243

רמ״דלהיות הנבלה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמ' (שמיני) הנוגע בנבלתה יטמא והנושא את נבלתה יכבס בגדיו וגו':

244

רמ״הלהיות שמנה שרצים טמאים ומטמאים שנאמר (שם) וזה לכם הטמא בשרץ וגו':

245

רמ״ולהיות אוכלין ומשקין מטמאין שנאמ' (שם) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא במצות אילו בארנו מצות הלכות טומאת כלים:

246

רמ״זשיהא שכבת זרע טמא ומטמא שנא' (מצורע) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע וגו':

247

רמ״חשיטהרו כל הטמאים במים אפילו במי מקוה שנ' (שם) ורחץ את בשרו במים והזב בלבד כתיב בו ורחץ בשרו במים חיים:
נשלמו כל רמ"ח מצות עשה.

248

רמ״טאחרי כן בארנו חמש מצות מדברי סופרים והם
מצות עירובין:
מצות אבל:
מצות ט' באב:
מצות מגילה:
מצות חנוכה:

249