ספר מצוות גדול, לאוין, רמזיםSefer Mitzvot Gadol, Negative Commandments, Remazim

א׳לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אסרה תורה בהם הקיום והשיתוף:

ב׳לא תחללו את שם קדשי בארנו שם מהו חלול השם והעונש:

ג׳לא תעשון כן לה' אלהיכם בארנו שם איסור מחיקת שמות הקדושים ואסור נתיצת אבן אחת מן המקדש:

ד׳לא תנסו את ה' בארנו שם מהו נסיון ושמות' לנסות במעשר:

ה׳לא תשנא את אחיך בלבבך שם בארנו מצוה זו שמותר לשנוא אדם רשע שאין מקבל תוכחה:

ו׳שלא להלבין פני אדם בישראל שנא' הוכח תוכיח וגו' ולא תשא עליו חטא:

ז׳שלא להונות עבד שברח מח"ל לארץ שנ' עמך ישב בקרבך וגו':

ח׳שלא לענות אלמנה ושלא לענות יתום שנ' כל אלמנה ויתום לא תענון ומי שלבו נוקפו למנו' בב' לאוין ימנה שלא להונות עבד שובח מח"ל לארץ שנא' לא תוננו:

ט׳שלא לרגל בחברו שנא' לא תלך רכיל בעמיך שם בארנו הלכות לשון הרע:

י׳לא תשא שמע שוא אזהרה למקבל לשון הרע ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חברו:

י״אלא תקום בארנו שם מה היא הנקימה:

י״בלא תטור בארנו שם מה היא הנטירה:

י״גאפי' זקן גדול אסור לפרוש מן התורה שנא' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכתיב השמור לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים:

י״דשלא לפנות אחר ע"ז לא במחשבה ולא בדבור ולא בראייה שנא' ופן תשא עיניך השמימה וראית השמש ואת הירח וגו' ונאמר אל תפנו אל האלילים ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו וגו':

ט״ושלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנ' לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו':

ט״זשאנו מוזהרים על ברכת השם שנאמר אלהים לא תקלל ובאל שום אזהרה הואיל ונאמר בעונש ונקב שם ה' מות יומת ה"ז מצות ל"ת וזדו הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת ב"ד ה"ז ל"ת חוץ ממילה ופסח שהם בכרת והם מ"ע:

י״זנאמ' בדברו' ולא תעבדם אזהרה שלא לעבוד ע"ז בדברים שדרכה לעבוד בהם:

י״חנאמר בפ' משפטים ולא תעבדם מקרא זה ללמד על המגפף והמנשק לכל ע"ז ואפי' שאין דרך עבודתה בכך:

י״טשלא להשתחות לשם ע"ז אפי' אין דרך עבודתה בכך שנ' לא תשתחוה להם:

כ׳לא תעשה לך פסל וכל תמונה להזהיר על העושה לעצמו ואע"פ שלא עבדה:

כ״אואלהי מסכה לא תעשו להזהיר אף על העושה אותה לגוי:

כ״בשלא לעשות צורת אדם הבולטת אף לנוי שנא' לא תעשון אתי אלהי כסף:

כ״גשלא להדיח בני ישראל אחר ע"ז שנ' ולא ישמע על פיך:

כ״דשלא להינות בממון עיר הנדחת שנא' לא ידבק בידך מאומה מן החרם:

כ״השלא לבנות עיר הנדחת שנ' לא תבנה עוד:

כ״ושלא להסית אדם מישראל אחר ע"ז שנא' במסית לא יוסיפו לעשות שם בארנו הלכות מסית:

כ״זשלא לאהוב את המסית שנאמר לא תאבה לו:

כ״חשלא לעזרו בשום עזר שנאמר לא תשמע אליו:

כ״טשלא להצילו שנאמר לא תחוס עינך עליו:

ל׳שלא ילמד המוסת זכות על המסית שנאמר לא תחמול עליו:

ל״אאם יודע המוסת על המסית חובה שלא ישתוק ממנה שנאמר לא תכסה עליו:

ל״בשלא להתנבא בשם עבודה זרה שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו ובכלל לאו זה שלא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית:

ל״גשלא לשמוע למתנבא בשם ע"ז אפילו נתן אות או מופת שנא' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא:

ל״דשלא להתנבא בשקר שנא' ומת הנביא ההוא:

ל״השלא לירא מהריגת נביא שקר שנא' ולא תגור ממנו:

ל״ושלא לשאול באוב שנאמר לא ימצא בך שואל אוב:

ל״זשלא לשאול בידעוני שנא' וידעוני:

ל״חשלא לעשות מעשה אוב שנ' אל תפנו אל האובו':

ל״טשלא לעשות מעשה ידעוני שנ' ואל הידעונים:

מ׳שלא להעביר מזרעו למולך שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך:

מ״אשלא להקים מצבת אבן אחת שנ' ולא תקים לך מצבה:

מ״בופסל ומצבה לא תקימו לכם ותניא בת"כ להזהיר בא על המקים פסל אע"פ שלא עבדו ולא עשאו:

מ״גשלא ליתן אבן משכי' להשתחוות עליה בפישוט ידים ורגלים שנ' ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות:

מ״דשלא ליטע אילן במקדש שנ' לא תנוע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ואפי' אכסדראות של עץ אסור לעשות במקדש ש' כל עץ:

מ״השלא ליהנות מע"ז ומכל משמשיה שנ' לא תביא תועבה אל ביתיך ודברים האסורים למכור להם ואל יעתיק אדם במצוה זו הלכות יין נסך כלל כי אם במצות השמר לך פי תכרות ברית ליושב הארץ וקרא לך ואכלת מזבחו המסודר בעניין איסורי מאכלות:

מ״ושלא ליהנות מציפוי לעבד שנ' לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך:

מ״זשלא לכרות ברי' לשבעה עממים בארצינו שנ' לא תכרות להם ברית:

מ״חשלא ליתן חניי' לגוי בקרקע בא"י שנ' לא תחנם ודרשו בו לשון חן וחנייה וחנם:

מ״טשלא להושיב אחד משבעה עממי' בארצינו שנא' לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי ולא הוצרך מקרא זה אלא בכנעניים הדרים בח"ל שלא נצתוינו להורגם:

נ׳שלא ללכת בדרכי האמורי שנ' ולא תלכו בחוקות הגוי וגו' ונאמר ובחוקותיהם לא תלכו:

נ״אשלא לנחש שנ' לא תנחשו:

נ״בשלא לקסום שנ' לא ימצא בך וגו' וקוסם קסמים:

נ״גשלא לעונן שנ' לא תעוננו:

נ״דשלא לחבר חבר שנ' לא ימצא בך וגו' וחובר חבר:

נ״השלא לכשף שנ' לא ימצא וגו' ומכשף:

נ״ושלא לדרוש אל המתים שנא' ודורש אל המתים:

נ״זשלא לגלח בתער פאת הראש שנא' לא תקיפו פאת ראשכם:

נ״חשלא להשחית פאת הזקן בתער שנ' לא תשחית פאת זקנך:

נ״טשלא יהיה כלי גבר על אשה ושלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה:

ס׳שלא ילבש גבר שמלת אשה ושלא יתקן איש בתיקוני אשה:

ס״אשלא יכתוב איש בשריטה בבשרו ויקעקע ששריטה בצבע שנ' וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם:

ס״בשלא ישרוט אדם בבשרו על המת שנ' ושרט לנפש לא תתנו בשרכם ושריטה וגדידה אחת היא:

ס״גנאמר בישראל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת ובכהני' לא יקרחו קרחה בראשם ובג"ש קרח הקרחה אנו למדים שלא דבר בכהנים כי אם למת ולחייב ישראל על קרחת הראש כבין העינים:

ס״דהשמר לך פן תשכח את ה' אלהיך לאו זה נאמר אלי במראה לכותבו ויסדתיו אזהרה לגסי הרוח ואחרי כן מצאתיו במסכת סוטה:

ס״הוביום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה שם בארנו מ' אבות מלאכות חסר א' ותולדותיהן האסורין הנוספין עליהם מדברי סופרים:

ס״ושלא יצא אדם חוץ לתחום בשבת שנא' אל יצא איש ממקומו ביום השביעי:

ס״זשלא ישרופו בית דין בשבת מי שנתחייב שריפה שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא הדין לשאר עונשים:

ס״חשלא לעשות מלאכה בי"ה שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו:

ס״טשלא לאכול ולשתות בי"ה שנ' כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה וכל שיש בו כרת או מיתה ה"ז באזהרת לאו, ובארנו שם הלכות עינוי י"ה של תורה ושל דבריהם ועניין התקיעה של אחריו:

ע׳שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח כמו שכתוב שם:

ע״אשלא לעשות מלאכה בז' של פסח כמו שכתוב שם:

ע״בשלא לעשות מלאכה בחג השבועות כמו שכתוב שם:

ע״גשלא לעשות מלאכה בר"ה כמו שכתוב שם:

ע״דשלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסכות כמו שכתוב שם:

ע״השלא לעשות מלאכה בשמיני החג כמו שכתוב שם בארנו שם הלכות י"ט והלכות איסור מלאכה בערבי שבתות ובערבי י"ט מן המנחה ולמעלה:

ע״ושלא לאכול חמץ בפסח שנ' לא יאכל חמץ בארנו שם שביום בו י"ד מחצות היום ולמעלה יש בו איסור מן התורה אבל אין לאו לרבי שמעון ולר' יהוד שהלכה כמותו יש בו לאו:

ע״ז[עח] המניח חמץ ברשותו בפסח עובר שני לאוין שנ' לא יראה לך שאור בכל גבולך, ונאמר שאור לא ימצא בבתיכם ואיסור חמץ עצמו השאור שבו מחמיצי' אחד הוא שנא' ולא יראה לך חמץ:

ע״ח

ע״טשלא לאכול דבר שיש בו תערובות חמץ שנא' כל מחמצת לא תאכלו בארנו במצות אלו הלכות חמץ ותערובתו והגלת הכלים הבלועים מחמץ:

פ׳‪‬ואלה הם לאוין מסדר נשים
לא יהיה קדש מבני ישראל ולא תהיה קדשה מבנות ישראל פירש אונקלוס שלא ישא ישראל שפחה ולא תינשא בת ישראל לעבד ועניין לאו אחד הוא ובארנו שם מי קרוי עבד ומי קרוי שפחה:

פ״אשאר' כסות' ועונתה לא יגרע בארנו שם דין המזונות והכסו' והעונה, ודין שחייב אדם במזונות בניו הקטנים ודין לוותה ואכלה ודין מניעת קרובים מלבא לבית והרחקת פריצים ודין לאיזה מקום אדם יכול להוציא את אשתו ממקומה, ודין מציאת האשה ומעשה ידיה, ודין אשה המניקה, ודין גרושה המניקה ובן ישאר עם אמו עד שש והבת לעולם ודין נכסים שיזכה בהן הבעל כשיכנוס ודין אשה מברחת ואין איש מבריח, ודין נותן מתנה לאשתו ודין קבל פקדונות מן הנשים ומן הקטנים:

פ״בשלא יחזיר אדם גרושתו אחר שנשאת לאחר או נתארסה לאחר שנ' והלכה והיתה לאיש אחר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה שם בארנו דין יצא קול שנתקדשה לאחר ובא אחר וקדשה, ודין יצא קול של פסול על הגט:

פ״גשלא תנשא יבמה לאיש זר עד שתסיר רשות היבם מעליה שנ' לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר:

פ״דשלא יגרש האונס את אנוסתו שנ' לא יוכל לשלחה כל ימיו:

פ״האל תחלל בתך להזנות' תניא בספרי ובסנהדרין זה המוסר בתו שלא לשם אישות ובדרך רמז אמרו שם בתלמוד זה המשיא בתו לזקן:

פ״ושלא יגרש מוציא שם רע את אשתו שנ' לא יוכל לשלחה כל ימיו:

פ״ז[פח] הזהירה תורה על מנחת קנאות שנ' לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה:

פ״ח

פ״טשלא לגלות ערות האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנאמ' ערות אביך לא תגלה:

צ׳שלא לגלות ערות אחי האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנ' ערות אחי אביך לא תגלה:

צ״אשלא לגלות ערות אשת האב שנא' ערות אשת אביך לא תגלה אף לאחר מיתת האב:

צ״בשלא לגלות ערות אמו אפילו היה אנוסת אביו שנא' ערות אמך לא תגלה:

צ״גשלא לגלות ערות אשת הבן שנ' ערות כלתך לא תגלה:

צ״דואת זכר לא תשכב משכבי אשה:

צ״הובכל בהמתך לא תתן שכבתך:

צ״וואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה:

צ״זואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמא' בה ונא' לא תנאף ואין ניאוף אלא באשת איש שנא' מות יומת הנואף והנואפת ובלאוין אלו נאמ' אלו נערה המאורסה בסקילה ואשת איש בחנק ובת כהן בשרפה:

צ״חשלא לגלות ערות בת הבן שנא' ערות בת בנך לא תגלה:

צ״טשלא לגלות ערות בת הבת שנ' ערות בת בתך לא תגלה:

ק׳שלא לגלות ערות הבת ורבותינו למדוה יש מהן בקל וחומר ויש מהן בגזרה שוה:

100

ק״אשלא לגלות ערות אשה ובתה שנ' ערות אשה ובתה לא תגלה:

101

ק״בשלא לגלות ערות אשה ובת בנה שנ' את בת בנ':

102

ק״גשלא לגלות ערות אשה ובת בתה שנא' ואת בת בתה:

103

ק״דשלא לגלות ערות אחותו מנשואת אביו שנאמר ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה:

104

ק״השלא לגלות ערות אחותו אפי' היא מאנוסת אביו שנ' אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותה:

105

ק״וערות אחות אביך לא תגלה:

106

ק״זערות אחות אמך לא תגלה:

107

ק״חואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה, עליה בחיה:

108

ק״טערות אשת אחיך לא תגלה בא להזהיר אף לאחר מיתת אחיו בארנו שם מה בין כרת לערירי:

109

ק״ישלא לגלות ערות אשת אחי אביך אף לאחר מיתת דודו שנ' ערות אחי אביך לא תגלה ואל אשתו לא תקרב דודת' היא בארנו שם כל השניו' לעריות האסורות מדבריהם וכן קרובת זקוקתו וכן קרובת חלוצתו והנטען על האשה אסור בקרובותיה הכל מדבריהם:

110

קי״אאל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה ארנו שם הלכות נדה וטומאתה לבעלה וטהרתה:

111

קי״בבשבע' עממי' כתוב לא תתחתן בם ומפרש בפ' הערל אף כשיתגיירו יעבור משעת הקידושין אבל בגיותן אין בהם שום תפיסת קידושין אבל משאר אומות מותר להתחתן רק בגר עמוני ומואבי בארנו שם איסור הבא על הגוים:

112

קי״גשלא ישא עמוני בת ישראל שנ' לא יבא עמוני:

113

קי״דשלא ישא מואבי בת ישראל שנ' ומואבי:

114

קי״השלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות שנא' לא תתעב אדומי':

115

קי״ו

116

קי״זשלא ישא ממזר בת ישראל שנ' לא יבאמ מזר בקהל ה' בארנו שם באיזה דבר יחשב ממזר:

117

קי״חמי שנפצעו בצים שלו לא ישא בת ישראל שנאמר לא יבא פצוע דכא בקהל ה':

118

קי״טמי שנכרת הגיד שלו עד שלא נשתייר מן העטרה כלום לא ישא ישראלית שנא' וכרות שפכה:

119

ק״כשלא יסרס אדם זכר מאחד מכל המינים לא אדם ולא בהמה ולא עוף שנ' ובארצכם לא תעשו:

120

קכ״אשלא ישא כהן זונה שנ' אשה זונה לא יקחו בארנו שם מה היא זונה ודין אשת כהן שנאנסה:

121

קכ״בשלא ישא כהן חללה שנאמר וחללה לא יקחו ושם ביארנו דין חללה:

122

קכ״גשלא ישא כהן גרושה שנ' ואשה גרושה מאשה לא יקחו:

123

קכ״דשלא ישא כהן גדול אלמנה שנ' אלמנה וגרושה וחללה זונה:

124

קכ״השלא יבעול כהן אלמנה אפי' בלא קידושין מפני שמחללה שנאמר לא יחלל זרעו בעמיו הרי הוא מוזהר שלא לחלל זרעו עניין הכתוב שלא יחלל כשרים לא את האשה ולא את זרעו בארנו שם כי העראה כגמר ביאה בכל העריות חוץ משפחה חרופה:

125

קכ״ושלא לקרב לעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערוה כגון חיבוק ונישוק שנ' אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה בקריבה המביא לידי גילוי ערוה הכתוב מדבר בארנו שם דין ייחוד ודין נשים מסוללות ודין השחתת זרע והיאך יתנהג אדם עם אשתו במטה ודין מגרש אשתו היאך יתנהג עמה ודין במי ראוי לידבק:

126

קכ״ז‪‬אלו הם לאוין של איסורי מאכלות
שלא לאכול בהמה טמאה שנ' את זה לא תאכלו:

127

קכ״חשלא לאכול עוף טמא שנ' את אל תשקצו מן העוף לא יאכלו:

128

קכ״טשל לאכול דג טמא שנ' מבשרם לא תאכלו:

129

ק״לשלא לאכול חגב טמא שנ' כל שרץ העוף טמא הוא לא יאכל:

130

קל״אשלא לאכול שרץ הארץ שנ' כל השרץ השורץ:

131

קל״בשלא לאכול שרץ המים שנ' וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו בארנו שם דין תולעים הנמצאים בפירות או בבשר או בכלי ודין שרביטי פולין שיש בו תולעת או ביצה אסורה שנתבשלה עם אחרות, ודין סימני בצים וסימני עוברי דגים, ודין ביצת נבלה וטריפ' וחלבון וחלב בהמה טמאה וחלב האדם ועד כמה תינוק יונק, ודין דבש דבורי' ובכלל זה בהמה טמאה השסועה אפילו נולדה מבהמה טהורה:

132

קל״גשלא לאכול מבהמה שמתה מאליה שנ' לא תאכלו כל נבלה ובכלל לאו זה בהמה שנולדה עד ליל שמיני:

133

קל״דשלא לאכול טרפה שנ' ובשר בשדה טרפה לא תאכלו בארנו שם עקרי הטרפה האמורה בתורה שטרפה ארי או דוב ונוטה למות וכשם שבנבילה אין חילוק באיזה עניין שנתנבלה כך אין חילוק בטרפה באיזה עניין שנטרפה ונוטה למות כגון על ידי נבילה וטרפות הריאה ושאר טרפות שבארנו שם בספר מצות עשה אצל הלכות שחיטה ועוד בארנו שם עם לאו זה דין שוחט בהמה מסוכנת ודין קיבות נבלות וטרפות:

134

קל״השור הנסקל לא יאכל את בשרו:

135

קל״ושלא לאכול אבר מן החי שנאמ' לא תאכל הנפש עם הבשר שם ברנו דין עובר הנמצא בבהמה לעניין חלבו וגידו ודמו.

136

קל״זוכל דם לא תאכלו שם בארנו איור דם וכל ענייני מליחה ודין סכין הבלוע מאיסור:

137

קל״חכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו שם בארנו כל דין חלב ומין במינו וטעם כעיקר:

138

קל״טלא יאכלו בני ישראל גיד הנשה שם בארנו דין גיד הנשה וניקורו ומהו קרוי בריה:

139

ק״מ[קמא] לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים ותנ' רבי ישמעאל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול ובכל מקום איסור הנאה ואיסור אכילה לאו אחד הם ולא נמנ' בחשבון כי אם שני לאוין ובארנו שם כל עניני בשר בחלב ודין חתיכה עצה נעשית נבלה ודין כחל ודין כף חולבת בתבשיל בשר או להיפך ודין דברים האסורים שנתערבו ודין כל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה ודין גבינות שנעשו מבהמה טרפה:

140

קמ״א

141

קמ״בשלא לאכול פת מתבואה חדשה קודם הפסח שנ' ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה:

142

קמ״גשלא לאכול קלי מן החדש שנ' וקלי:

143

קמ״דשלא לאכול כרמל מתבואה חדשה שנ' וכרמל:

144

קמ״השלא לאכול כלאי הכרם שנא' פן תקדש המלאה ותניא נאמר כאן קדש ונאמר להלן כל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה:

145

קמ״ושלא לאכול ערלה שנאמר ערלים לא יאכל שם בארנו דין ערלה בארץ ובחוצה לארץ ודין פדיון נטע רבעי:

146

קמ״זשלא לאכול טבל והטבל הוא דבר שחייב בתרומות ומעשרות ולא הוציא ממנו תרומה שנ' ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' בעתידים ליתרם הכתוב עדבר וענין הכתוב לא ינהגו בו מנהג חולין בשלא הורמו קדשים העתידים ליתרם מהם:

147

קמ״חשלא לאכול תקרובת ע"ז ולא לשתות יין נסיכם שנא' השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וזבחו לאלהים וקרא לך ואכלת מזבחו בכלל לאו זה יין שנתנסך לע"ז שהוא עיקר שמחתם בזבח וכאן ראוי להעתיק הלכות יין נסך וכללתי במצוה זו הלכות גיעולי גוי' ובישוליהן ודין קטן אוכל נבילות ושלא לשתות בכלים מאוסים:

148

קמ״טושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד:

149

ק״נלא תקח האם על בנים:

150

קנ״אאלו הן לאוין של סדר נזיקין
לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל ובמשורה במשפט המדות רוצה לומר:

151

קנ״בשלא ישהא אדם בביתו מדה חסרה או משקל חסר שנא' לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה בביתך איפה ואיפה וגו':

152

קנ״גשלא להשיג גבול רעך שנ' לא תשיג גבול רעך:

153

קנ״דשלא לגנוב נפש מישראל שנאמר לא תגנוב:

154

קנ״השלא לגנוב ממון שנא' לא תגנובו:

155

קנ״ומי שבא לידו ממון הבעלים ברצונם שלא לעכבו שנאמר לא תעשוק את רעך:

156

קנ״זולא תגזול ולפי שאמר רבא בפרק המקבל שעשק וגזל הכל אחד נמנה דגרסינן בפרק חלק אמר רבא כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנא' לא יהיה כקרח וכעדתו:

157

קנ״חלא תחמוד:

158

קנ״טכתוב בהשבת אבידה לא תוכל להתעלם:

159

ק״סלא תרצח שם בארנו דין הבא במחתרת:

160

קס״אלא תקחו כפר לנפש רוצח:

161

קס״בשלא ליקח כופר להציל מגלות שנא' לא תקחו כופר לנפש רוצח לנוס אל עיר מקלטו:

162

קס״גרוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותן עד שידונו אותו בית דין שנ' ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט:

163

קס״דשלא לחוס על הרודף שנא' וקצותה את כפה ולא תחוס עיניך:

164

קס״הלא תעמוד על דם רעך:

165

קס״ושלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן שנ' אשר לא יעבד ולא יזרע:

166

קס״זשלא להני' מכשל שנ' לא תשים דמי' בביתך:

167

קס״חשלא להכשיל תם בדרך שנאמר לפני עור לא תתן מכשול:

168

קס״טשלא נוכל להתעלם מלעזור כאשר יראה בהמת חברו הטעונה נופלת שנאמר לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת:

169

ק״עוכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו ותניא בתורת כהנים באונאת ממון הכתוב מדבר שם בארנו דיני אונאה ודין אונא ודין מוכר ואירע אונס במכר:

170

קע״אולא תונו איש את עמיתו תני' בתורת כהנים באונאת דברים הכתוב מדבר:

171

קע״בוגר לא תונו

172

קע״גולא תלחצנו:

173

קע״דשלא לעבוד בעבד עברי בפרך שנאמר ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך:

174

קע״השלא למכור עבד עברי בהכרזה שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד:

175

קע״ושלא יעבוד בעבד עברי עבודה של גנאי שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד:

176

קע״זשלא נניח לעבד עברי הנמכר לגוי שירדנו בפרך שנאמר לא ירדנו בפרך לעיניך:

177

קע״חשלא ישלח עבדו ריקם בצאתו שנ' ולא תשלחנו ריקם:

178

קע״טשלא ימכור אדם בתו לשפחה אחר שפחות שנא' לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה:

179

ק״פלא תסגיר עבר אל אדניו בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ הכתוב מדבר:

180

קפ״אשלא לאחר פעולת שכיר שנאמר לא תלין פעולת שכיר:

181

קפ״בשלא יקח השכיר יותר מאכילתו שנאמר ואל כליך לא תתן:

182

קפ״גשלא יקצור הפועל בדבר שדרכו לקצור ולא לבצור בדבר שדרכו לבצור לצורך אכילתו שנאמר וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך:

183

קפ״דשלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית שנא' לא תחסום שור בדישו:

184

קפ״האם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה:

185

קפ״וכי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביו לעבוט עבוטו:

186

קפ״זשלא יאחר המשכון מבעליו העני בעת שהוא צריך לו שנא' ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו:

187

קפ״חלא תחבול בגד אלמנה:

188

קפ״ט[קצ] לא יחבול רחים ורכב בפר' המקבל מפרש שחייב על הרחים בפני עצמו ועל הרכב בפני עצמו לפיכך נמנין בב' לאוין:

189

ק״צ

190

קצ״אשלא להלוות בריבות לישראל שנאמר את כספך לא תתן לו בנשך:

191

קצ״בשלא ללוות בריבית מישראל שנאמר לא תשיך לאחיך נשך כסף אזהרה ללוה שלא ינשך למלוה:

192

קצ״גשלא להשית יד בין לוה למלוה בריבית לא להיות לא ערב ולא עד ולא לכתוב שטר ביניהם שנאמר לא תשימון עליו נשך במצות אלו ביאנו דיני הריבית:

193

קצ״דשלא למנות בדיינין איש שאין בקי בדינים שנאמר לא תכירו פנים במשפט:

194

קצ״השלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות אם רבו המחייבין יותר על המזכין באיש אחד עד שיהיו שנים שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות:

195

קצ״ואם ידבר מופלא שבדיינין בדיני נפשות אסור לנטות מדבריו שנאמר לא תענה על רב לנטות רב כתיב לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הקטנים שבסנהדרין:

196

קצ״זשלא ילין הצלוב על העץ שנא' ולא תלין נבלתו:

197

קצ״חמכשפה לא תחיה הוא הדין למכשף אלא שדבר הכתוב בהווה:

198

קצ״טשלא להוסיף במלקות המחוייב שנאמר לא יוסיף פן יוסיף שם בארנו דין מכה חברו:

199

ר׳שלא להרוג הרוצח אפי' חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר עד שיראו שני העדים גופו של דבר שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג מכאן למדו רבותינו שמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה:

200

ר״אשלא לענוש האנוסה שנא' ולנערה לא תעשה דבר:

201

ר״בשלא לחוס על הרוצח שנא' ולא תחוס עיניך עליו ובערת דם הנקי:

202

ר״גשלא לרחם על העני בדין שנאמר ודל לא תהדר בריבו ונא' לא תשא פני דל.

203

ר״דשלא לכבד פני גדול בדין שנא' לא תהדר פני גדול:

204

ר״הלא תעשו עול במשפט ונא' לא תטה משפט:

205

ר״ולא תטה משפט גר יתום:

206

ר״זשלא ירא הדיין מאדם בדין שנאמר לא תגורו מפני איש:

207

ר״חלא תקח שוחד שם בארנו עניין הדיינין שיכולין לגדור פרץ לפי שעה שלא כדין ודין הזמנת בית דין ונדוי והזמנה שלהם:

208

ר״טשלא לקלל לא דיין ולא נשיא:

209

ר״יאו ראש או מלך שנאמר אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור:

210

רי״אשלא לקלל אחד מישראל שנא' לא תקלל חרש:

211

רי״בשלא לקלל את עצמו שנאמר שמר לך ושמור נפשך מאוד:

212

רי״גלא יקום עד אחד באיש:

213

רי״דשלא יעיד רשע שנא' אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס שם בארנו כל הפסולים להעידג לבד פסול קרובים:

214

רי״השלא יעיר קרוב שנאמר לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים הוא הדין לקרובים אחרי שם בארנו כל הפסולים להעיר מחמת קרובים:

215

רי״ולא תענה ברעך עד שקר במעיד בבית דין הכתוב מדבר:

216

רי״זשלא להמרות על פי בית דין הגדול שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל שם בארנו דין זקן ממרא:

217

רי״חשלא לקלל אביו ואמו שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת:

218

רי״טשלא להכות אביו ואמו שנאמר ומכה אביו ואמו מות יומת וכבר בארנו שזה הכלל כל שיש בו כרת או מיתה הרי זו מצות לא תעשה וחוץ מפסח ומילה ולפיכך נחשבין אלו שני לאוין במניין אע"פ שאזהרה שלהם יצאת מכלל לאוין שנמנו כבר הואיל ואין באותן שני לאוין שנמנו כבר עונש כרת ומיתה עניין ה צ"ל במברך את השם:

219

ר״כלא תאכלו על הדם אזהרה לבן סורר ומורה שאכילתו מביאתו לידי מיתת בית דין ועוד אזהרות דרשי' ממנו ושם ברנו הלכות בן סורר ומורה:

220

רכ״אשלא למנות איש על ישראל מקהל עכ"ם שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי:

221

רכ״במלך לא ירבה לו נשים:

222

רכ״גולא ירבה לו סוסים:

223

רכ״דוכסף וזהב לא ירבה מאד:

224

רכ״השלא לקרא לשלום לעמון ומואב בתחילה בשעת המלחמה כשאר גוים שנ' לא תדרוש שלומם וטובתם:

225

רכ״ו

226

רכ״ז

227

רכ״ח

228

רכ״טשלא להשחית אלני מאכל במצור שנ' לא תשחית את עצה שם בארנו איסור השחתה מכל דבר:

229

ר״לשלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבי' כל שנתו שנ' לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר:

230

רל״אשלא יראו ולא יפחדו אנשי הצבא מאויביה בשעת מלחמה שנ' לא תערצו מפניהם:

231

רל״בשלא למכור אשת יפת תואר שנ' ומכור לא תמכרנה בכסף:

232

רל״גשלא יכבוש אשת יפת תואר לשפחה שנ' לא תתעמר בה:

233

רל״דשלא יטמא למת כהן הדיוט שנאמר לנפש לא יטמא בעמיו:

234

רל״השלא יכנס כהן הדיוט באהל המת והתורת כהנים לימד אותה בגזירה שוה דלא יטמא האמור בכהן גדול שם בארנו שם הקרובים שמטמאים להם ודין קברי עכו"ם אם מטמאין באהל ודן הגוסס ששנינו שאינו מטמא:

235

רל״ושלא יטמא כהן גדול אף לקרובים שנאמר לאביו ולאמו לא יטמא:

236

רל״זשלא יכנס עם המת באהל שנ' על כל נפשות מת לא יבא:

237

רל״חלא תשא את שם ה' אלהיך לשוא:

238

רל״טלא תשבעו בשמי לשקר זו שבועת ביטוי:

239

ר״משלא לכחש בממון חבירו שנאמר לא תכחשו:

240

רמ״אשלא לישבע על כפירת ממון חבירו שנאמר לא תשקרו כלומר לא תשבעו לשקר בממון שיש לחברך בידך שם ביארנו דין שבועת הפיקדון ודין שבועת העדות וחילוקי שבועה באיזה עניין חלה ובאיזה עניין התרתה:

241

רמ״בשלא לעבור על דברים שאדם אוסר עצמו בהם שנאמר לא יחל דברו שם בארנו מה בין נדרים לשבועת ביטוי ודין הנדר באיזה עניין יחול ובאיזה עניין התרתו ודין בן כמה שנים נדרו קיים ודין הפרת נדרים של אב ושל הבעל:

242

רמ״ג‪‬שמנה לאוין יש בנזיר ואלו הן
שלא ישתה הנזיר יין ושכר ולא שרייתו ולא חומץ שלהם.

243

רמ״דשלא יאכל גוף הפרי כגון ענבים לחים:

244

רמ״השלא יאכל ענבים יבשים הנקראים צימוקים:

245

רמ״ושלא יאכל פסולת הפרי כגון החרצנים:

246

רמ״זשלא יאכל זגים והוא החיצון שנאמר מחרצנים ועד זג לא יאכל:

247

רמ״חשלא יכנס באהל המת שנאמר על כל נפשות מת לא יבא:

248

רמ״טשלא יטמא למתים שנא' לאביו ולאמו לא יטמא:

249

ר״נתער לא יעבור על ראשו באלו האלוין בארנו הלכות נדרי נזיר באיזה עניין יחול נזירות ודין טומאתו ותגלחתו:

250

רנ״אשלא למכור שדה החרם שנאמר לא ימכר:

251

רנ״בשלא לפדות שדה החרם שנאמר לא יגאל:

252

רנ״גשלא יקדים תרומה לביכורים ולא מעשר ראשון לתרומה ולא מעשר שני לראשון שנאמר מליאתך ודמעך לא תאחר כלו' לא תאחר דבר שראוי להקדימו:

253

רנ״דשלא יאכל זר תרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קודש:

254

רנ״השלא יאכל אפי' תושב כהן ושכיר תרומה שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל בו שם בארנו מי ראוי מביתו של כהן לאכול תרומה:

255

רנ״ושלא תאכל בת כהן הנשאת לזר חזה ושוק שנאמר ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ואפי' בעלה מת בלא זרע שחוזרת לתרומת בית אביה שנאמר מלחם אביה תאכל ולא חזה ושוק:

256

רנ״זשלא יאכל כהן טמא תרומה שנאמר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר:

257

רנ״חשלא יכל ערל תרומה והוא הדין לשאר קדשים רבותינו למדוה בפרק הערל בגזרה שוה דתושב ושכיר תושב ושכיר מפסח ושם בארנו מקצת חלוקים השנוים במסכת תרומה ובפרק הערל ושאר מקומות בתלמוד:

258

רנ״טשלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלם שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך:

259

ר״סשלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלם שנ' ותירושך:

260

רס״אשלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלם שנ' ויצהריך:

261

רס״בשלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפי' בירושלם עד שיפדה שנא' לא בערתי ממנו בטמא ואזהרתו מלא תוכל לאכול בשעריך בפ' הערל:

262

רס״גשלא לאכול מעשר שני באנינות שנ' לא אכלתי באוני ממנו ואם לא ימצא לאו באזהרתו אלא יוצא מכלל עשה דושמחת כמו בביכורים נמנה שלא לאכול קדשים באנינות שנא' ואכלתי חטאת היום היטב בעיני ה' ואף אם ימצא לאו באזהרת מעשר הרי שניהן לאו אחד הם שלא יאכל קדשים באנינות ואין למנותם שניהם כי אם הכל בלאו אחד:

263

רס״דשלא להוציא מעות מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה וסיכה שנאמר לא נתתי ממנו למת כלומר לא הוצאתי ממנו בדבר שאינו מקיים חיות הגוף ואם בזה לא ימצא אזהרת לאו נמנה תחתיו שלא יאכל ערל במעשר ובפרק הערל למדוה בגזרה שוה נאמר ממנו בפסח ונאמר מנו במעשר מה ממנו דגבי פסח ערל אסור בו דגבי פסח ערל אסור בו אף ממנו דגבי מעשר ערל אסור בו ואם ימצא לאו בלא נתתי ממנו למת נאמר שעניין לאו אחד הם מעשר ותרומה כי שנים נקראין קודש ובשניהם ערל אסור:

264

רס״השלא יאכל כהן ביכורים קודם הנחה בעזרה שנאמר לא תוכל לאכול וגו' ואמר מר ותרומת ידיך אלו הביכורים:

265

רס״ושלא לעבוד אדמה בשביעית שנ' שדך לא תזרע:

266

רס״זשלא לעבוד אילן בשביעית שנ' וכרמך לא תזמור במצות אלו בארנו איסור עבודת שביעית:

267

רס״חשלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים שנ' את ספיח קצירך לא תקצור:

268

רס״טשלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בשאר השנים שנא' ואת ענבי נזירך לא תבצור:

269

ר״עשלא יתבע הלואה שעברה עליו שביעית שנ' לא יגוש את רעהו:

270

רע״אשלא ימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה שנ' תשמר לך (ושמור נפשך) פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה והשמר הוא לאו בכל מקום דתניא אמר מר כל מקום שנ' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:

271

רע״בשלא לעבוד בשנת היובל עבודת קרקע שנאמר לא תזרעו:

272

רע״גשלא לקצור ספיחי יובל כשאר שנים שנאמר לא תקצרו את ספיחיה:

273

רע״דשלא לאסוף פירות יובל כאסיפת ישאר שאר שנים שנאמר ולא תבצרו את נזירה:

274

רע״השלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות שנ' והארץ לא תמכר לצמיתות:

275

רע״ושלא יקח כל שבט לוי חלק ונחלה בארץ שנאמר ונחלה לא יהיה זו נחלת שאר שבטים בקרב אחיו זו נחלת חמשת אחיו מאמו בריתא זו שויה בספרי:

276

רע״זהלא יקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ שנ' לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל פ' חלק בביזה ונחלה בארץ:

277

רע״חשלא לשנות מגרש ערי הלוים ושדותיהן שנאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר ומפרש בסוף מס' ערכין שלא ימכר הוא לא ישתנה ולא קאמר ומכירה ממש שהרי כתוב גאולת עולם תהיה ללוי' מכלל שנמכר:

278

רע״טשלא לזרוע כלאי זרעים שנאמר שדך לא תזרע כלאים שם בארנו דין כלאים זרעים. שלא לזרוע כלאים בכרם שנאמר לא תזרע כרמך כלאים שם בארנו דיני כלאי הכרם. שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו שנאמר בהמתך לא תרביע כלאים. שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמה כאחד שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו ונא' ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך שם בארנו הלכות כלאי בגדים. שלא יקצור אדם כל שדהו שנאמר לא תכלה פאת שדך בקצרך. שלא לנקוט השבלים אחת או שתים הנופלות בשעת קצירם שנא' ולקט קצירך לא תלקט. שלא ללקט פרט הכרם שנא' ופרט כרמך לא תלקט זה הנושר בשעת בצירה גרגיר אחד או שנים. שלא לבצור עוללות הכרם שנא' וכרמך לא תעולל. שלא ליקח עומר השכחה שנא' לא תשוב לקחתו ושכחה ופאה נוהגים באילן שנא' כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ותניא בספרי ובפרק הזרוע מביאה לא תטול תפארתו ממנה זו פאה אחריך זו שכחה עניין לאו אחד הוא שלא יקח שכחה וכן פאת האילן עם לאו פאת השדה הכל אחד. שלא יעלים עיניו מן הצדקה שנא' לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון:

279

ר״פ

280

רפ״א

281

רפ״ב

282

רפ״ג

283

רפ״ד

284

רפ״ה

285

רפ״ו

286

רפ״ז

287

רפ״ח

288

רפ״ט

289

ר״צ‪‬אלו הן מצות לא תעשה התלויין במקדש
שלא לבנות אבני מזבח גזית שנא' לא תבנה אתהן גזית:

290

רצ״אשלא לפסוע על המזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי:

291

רצ״בשלא יסוך אדם זר בשמן המשחה שעשה משה שנאמר על בשר אדם לא ייסך.

292

רצ״גשלא לעשותם במתכונתם שמן המשחה שנאמר וכמתכונתו לא תעשו כמוהו:

293

רצ״דשלא לעשות כמתכונת הקטורת שנאמר וכמתכונתו לא תעשו:

294

רצ״השלא להקריב על מזבח הזהב שבהיכל כי אם הקטרת שבכל יום בלבד שנ' לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה וגו':

295

רצ״ושלא להוציא בדי הארון כשנושאין אותו בכתף שנ' לא יסורו ממנו:

296

רצ״זשלא יתעסקו הכהנים בעבודת לוים ולאלוים בעבודת כהנים שנאמ' אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם לא יקרבו פירוש לעבודה:

297

רצ״חשלא יקרע פי המעיל של כהן גדול שנא' לא יקרע:

298

רצ״טשלא יפרק אדם את החשן מעל האפוד בשעת עבודה שנא' לא יזח החשן מעל האפוד:

299

ש׳שלא יכנס במקדש ולא יורה בתורה שתויי יין שנא' ויין ושכר אל תשת וגו' להורות את בני ישראל:

300

ש״אשלא יגדל כהן גדול פרע לעולם שהרי תמיד הוא במקדש שנא' את ראשו לא יפרע:

301

ש״בשלא יקרע את בגדיו שנא' ובגדו לא יפרוס וכן כהנים הדיוטים ביום שמתחנכין לעבודה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם אל תפרומו ולא תמותו ופרועי ראש ופרומי בגדים ששמשו במיתה כדתניא בפ' הנשרפין:

302

ש״גשלא יכנס כהן גדול אל ההיכל בכל עת שנא' ואל יבא בכל עת אל הקדש:

303

ש״דשלא יכנסו המצורע במחנה ישראל היא ירושלים וזבים וזבות ובעלי קרי בהר הבית וטמא מת לא יכנס בעזרה שנא' ולא יטמאו את מחניהם תן מחנה לזה ומחנה לזה דברי ר' יהודה ורבי שמעון חולק עליו במצורע:

304

ש״השלא יעבוד כהן טמא שנא' וינזרו מקדשי וגו'.

305

ש״ושלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו שנא' קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו וגו' ומעמידו בפ' הנשרפין בטבול יום:

306

ש״זשלא יכנס בעל מום אפי' בלא עבודה אל הפרוכת ואל המזבח שנא' אך על הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו:

307

ש״חשלא יעבוד כהן בעל מום אפי' מום עובר שנא' כל אשר כל אשר בו מום לא יקרב:

308

ש״טשלא יעבוד זר במקדש שנא' וזר לא יקרב אליכם:

309

ש״י[שיא] [שיב] [שיג] ארבעה לאוין יש בבעלי מומין למזבח שהרי ג' פעמים לא תקריבו בפרשת אמור להזהיר על הקדישן ושחיטתן וזריקת דמן כשהוא אומ' ואשה לא תתנו מהם להזהיר על הקטרתן ואפי' בעל מום עובר בכלל שנא' אשר בו מום לא יקריב כך שנינו בת"כ:

310

שי״א

311

שי״ב

312

שי״ג

313

שי״דשלא להקריב בעל מום מיד הגוים שנא' בפרשת בעלי מומים ומיד בן נכר לא תקריבו:

314

שי״השלא ליתן מום בקדשים שנא' כל מום לא יהיה בו:

315

שי״ושלא להקריב אתנן זונה שנא' לא תביא אתנן זונה:

316

שי״זשלא להקריב מחיר כלב שנא' ומחיר כלב:

317

שי״חשלא להקטיר שאור שנא' כל שאור לא תקטירו:

318

שי״טשלא להקטיר דבש שנא' וכל דבש לא תקטירו:

319

ש״כשלא להקריב קרבן בלא מלח שנאמר לא תשבית מלח ברית אלהיך:

320

שכ״אשלא לאכול בשר העולה שנא' לא תוכל לאכול וגו' ונדריך אשר תדור וגו' כלומר לא תוכל לאכול נדריך וזו היא אזהרה של כל מועל שלא יהנה מן הקדשים האסור ליהנות מהן ואם נהנה מעל:

321

שכ״בשלא תאכל מנחת כהן שנא' כל מנחה כהן כליל תהיה לא תאכל:

322

שכ״גשלא לאכול בשר חטאת הנעשת בפני' שנא' וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וגו' לא תאכל:

323

שכ״דשלא לאכול בשר קדשים קודם זריקת דמים שנא' לא תוכל לאכול וגומ' ונדבותיך כלומר לא תוכל לאכול נדבותיך קודם זריקת הדם:

324

שכ״השלא יאכלו הכהנים בשר קדשי קדשים חוץ לעזרה שנא' לא תוכל לאכול בשעריך וגו'. קרך וצאנך ותניא בפ' אלו הן הצלוקין שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה לפי שכל דבר שיאכל חוץ למקום אכילתו לא תוכל לאכול בשעריך אקרא בו:

325

שכ״ושלא יאכל זר בשר קדשי קדשים שנאמר וכל זר לא יאכל כי קדש הם:

326

שכ״זשלא יבדיל בחטאת העוף שנא' ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל:

327

שכ״חשלא ליתן שמן במנחת חוטא שנ' לא יצוק עליה שמן:

328

שכ״טשלא ליתן לבונה במנחת חוטא שנאמר ולא יתן עליה לבונה:

329

ש״לשלא לעשות שיורי מנחת חמץ שנא' לא תאפה חמץ:

330

של״אשלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב שנא' כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו:

331

של״בשלא להעלות קדשים בחוץ שנא' השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר שם תעלה עולתיך ושם תעשה:

332

של״גשלא לשחוט קדשים בחוץ שנאמר אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו וגו' ונכרתה עונש שמענו אזהרה מניין אמר קרא ושם תעשה הוקשה עשייה להעלאה עוד למדוה בזבחים בגזירה שוה:

333

של״דשלא לכתוב אש המזבח שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה:

334

של״השלא להותיר מבשר התודה עד הבקר שנא' לא יניח ממנו עד בקר וה"ה לשאר קדשים שאין מניחין אותן אחר זמן אכילתן:

335

של״ושלא לאכול נותר שנא' ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם:

336

של״זשלא לאכול פיגול למדוה בגזירה שוה עון עון מנותר שם בארנו עניין פיגול בקרבנות ובמנחות ודין מחשבת שלא לשמן:

337

של״חשלא לאכול בשר קדש שנטמא שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל:

338

של״טשלא יאכל טמא את הקדשים שנאמר בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל עוד למדו אזהרה בזבחים ובמכות בגזירה שוה:

339

ש״משלא לעבוד בקדשים שנא' לא תעבוד בבכור שורך:

340

שמ״אשלא לגזוז את הקדשים שנא' ולא תגוז בכור צאנך:

341

שמ״בשלא לאכול בשר תמים חוץ לירושלים שנא' לא תוכל לאכול בשעריך ובכורות בקרך וצאנך:

342

שמ״גשלא לפדות בכור בהמה טהורה שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה.

343

שמ״דשלא לגאול מעשר בהמה שנא' לא יגאל:

344

שמ״השלא להמיר שנאמ' לא יחליפנו ולא ימיר שם בארנו דין תמורה:

345

שמ״ושלא לשנות הקדשים מקדושה לקדושה שנא' בבכור לא יקדיש איש אותו:

346

שמ״זשלא ישחט הפסח ועדיין חמץ קיים שנא' לא תשחט על חמץ דם זבחי:

347

שמ״חשלא ילין אמורי הפסח למזבח מלהעלות עד הבקר שנא' לא ילין חלב חגי עד בקר:

348

שמ״טשלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר תניא בפסחים לימד על חגיגת ארבעה עשר שלא להותיר עד יום השלישי וזה שנ' לבקר לבקרו של יום שני של פסח שהוא שלישי לשחיטתו:

349

ש״נשלא לאכול מבשר הפסח נא שנאמר לא תאכל ממנו נא:

350

שנ״אשלא לאכול מבשר הפסח מבושל שנאמר ובשל מבשל:

351

שנ״בשלא להוציא בשר הפסח מן החבור' שנ' לא תוציא מן הבית:

352

שנ״גשלא יאכל משומד מן הפסח שנ' כל בן נכר לא יאכל בו שנתנכרו מעשיו:

353

שנ״דשלא להאכיל בשר פסח לגר תושב שנאמר תושב ושכיר לא יאכל בו ותניא במכילתין תושב זה הגר:

354

שנ״השלא יאכל ערל בפסח שנ' וכל ערל לא יאכל בו:

355

שנ״ושלא לשבור עצם בפסח ראשון שנא' ועצם לא תשברו בו:

356

שנ״זשלא לשבור עצם בפסח שני שנא' ועצם לא ישברו בו:

357

שנ״חשלא להותיר מבשר הפסח שנא' לא תותירו ממנו עד בקר:

358

שנ״טשלא להותיר מבשר פסח שני שנא' לא ישאירו ממנו עד בקר:

359

ש״סשלא לעלות לחג בלא קרבן שנ אמר לא יראו פני ריקם:

360

שס״אשלא לעזוב הלוים אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחין אותם בכל רגל ורגל שנאמ' השמר לך פן תעזוב הלוי:

361

שס״בשלא יגלח שער הנתק שנאמ' ואת הנתק לא יגלח:

362

שס״גשלא לתלוש סימני צרעת שנאמר השמר בנגע:

363

שס״דשלא להוסיף על המצוה שבתורה לא בתורה שבכתב ולא בתורה בעל פה שהיא פירוש והוא שיאמר שהיא תוספת מן התורה כגון שיאמר על ארבעה בתים של תפילין שיש לעשות מן התורה חמשה וכן כל כיוצא בזה שנאמר את כל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסיפו עליו:

364

שס״השלא לגרוע מכל המצות האמורות בתורה כגון ארבע בתים של תפילין לעשות שלש וכן כל כיוצא בזה שנאמר לא תגרעו ממנו:‪
‬נשלמו רמזי המצות ל"ת מניינם כמניין ימות החמה

365