ספר מצוות גדול, לאוין רי״בSefer Mitzvot Gadol, Negative Commandments 212
א׳מצוות רט–ריב: הזהירה (א) תורה שלא לקלל את הדיין מישראל שנ' אלהים לא תקלל:
1
ב׳וכן (ב) הזהירה תורה [בפ"ד מיתות דף ס"ו] שלא לקלל ראש סנהדרי גדולה או המלך שנ' ונשיא בעמך לא תאור:
2
ג׳וכן (ג) הזהירה תורה שלא לקלל אחד מישראל הכשרים שנא' לא תקלל חרש, ולמה נאמר חרש שאפי' זה שאינו שומע ולא נצטער בקללה זו לוקה על קללתו, ותניא בפ' שבועת העדות [שבועות דף ל"ו וע"ש בתו'] ובת"כ [קדושים ס' פ"ג] מה חרש מיוחד שהוא בחיים אף כל שהוא בחיים, יצא המקלל את המת שהוא פטור:
3
ד׳וכן (ד) הזהירה תורה שלא לקלל עצמו כדאיתא בפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"ו) שנ' השמר לך ושמור נפשך מאד ואמר רבי אבין אמר רבי אילעא [שם] כל מקום שנ' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת, לא הזהירה תורה על כלן אלא בכשרים שנ' ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך [בסנהדרין דף פ"ד] ונמצא למד שהמקלל אחד מישראל בין איש בין אשה בין קטן בין גדול לוקה אחת, ואם קלל דיין לוקה שתים, ואם קלל נשיא לוקה שלש, אע"פ שהמקלל אביו ואמו אינו חייב אלא עד שיקללם בשם [במשנה פ' ד' מיתות דף מ"ו] המקלל עצמו או חברו או דיין או נשיא אפי' בכל הכינויין כגון חנון או רחום וכיוצא בהן חייב כמו ששנינו בפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"ה) לפיכך אם קלל בכל לשון חייב שהשמות שקורין בהן הגוים להקב"ה הרי הם בכלל הכינויין ואינו לוקה עד שיתרו בו בפני עדים כשרים כשאר כל חייבי לאוין בכלל ארור בו נידוי דכתיב אורו ארור יושביה, בו קללה דכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, בו שבועה דכתיב וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש וגו' כדאיתא בפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"ו):
4