ספר מצוות גדול, לאוין ע״וSefer Mitzvot Gadol, Negative Commandments 76
א׳הלכות חמץ
אסור (א) לאכול חמץ ביום י"ד מחצי היום ולמעל' שהוא מתחילת שעה שביעי ביום והעובר על זה לוקה מן התורה אם הלכה כר' יהודא שנ' לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ודרשינן בפסחים [ד' כ"ה] לר' יהודא שהלכה כמותו לגבי ר"ש דעליו דחמץ קאי אשעת זביחת הפסח כלומר לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום אע"פ שעליו דמצות אשעת אכילת הפסח קאי בשיטה זו כתב רבינו משה [בהל' חמץ] הלאו וקשה על זה שהרי פוסק שם רבא ושמואל כר"ש שאומר שם [בד' ל'] חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בולא כלום ואע"פ שפי' שם רבינו יצחק [בתו' ד"ה ר"ש] דברי ר"ש דדווקא לאו אין בו אבל מאך חלק ותשביתו שמעינן ביעור שלא כדרך הנאה למעט אכילה ולכך מצריך שם בפסחים [ד' י"א] שריפה בשש בתרומה טהורה מ"מ לאו אין בו, [עי' בהגמ"יי שם פ"א] ואומר אני שדעת הרב היה שאין פוסק רבא כר"ש אלא מחמץ לאחר זמנו אבל מלפני זמנו שלא מצינו שיפסוק כמותו אין לנו להוציא ספק זה מן הכלל שפוסק בעירובין [ד' מ"ו] ר' יהודא ור"ש הלכה כר' יהודא ור' יהודא אומר שם תלתא לאוי כתיבי לא תאכל עליו חמץ לפני זמנו לא יאכל חמץ לתוך זמנו כל מחמצת לא תאכלו לאחר זמנו ור"ש דורש המקראות לדברים אחרים ודורש קרא דכל מחמצת לכדתניא מחמצת אין לי אלא נתחמץ מאליו נתחמץ מחמת ד"א כגון מחמת שמרי יין שנתייבשו וכיוצא בזה מניין ת"ל כל מחמצת לא תאכלו ומדרשת זה המקרא בלבד [עיין באשירי שם] פוסק רבא כר"ש ואעפ"כ נ"ל שאין למנותו בלאוים כי לגמרי פוסק כר"ש מאחר שלא פי' במה פוסק ובמה אינו פוסק וכן נראה אל הרב ר' יחיאל בר' יוסף ומ"מ אף לר"ש יש בו איסור מה"ת כאשר בארנו אבל בעניין זה אין לאו כי אם בפסח וזה בלבד אינו מונין כאן, והלכה כר' יהודא שאומר [בפ"ק ד' י"א] אוכלין חמץ כל ד' שעות ראשונות של יום ושע' חמישי' אין אוכלין בה חמץ גזירה משום יום המעונן שמא יטעה בין חמישית לששית ושורפים בתחילת שש שמשעה ששית אסור בהנאה מד"ס והאוכל (ב) חמץ בפסח כל שהוא הר"ז אסור מה"ת שנ' ולא יאכל חמץ ואע"פ כן אינו חייב קרבן או כרת אלא על שיעור שהוא כזית והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכת מרדות כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחיל' חמשה עשר עד סוף אחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר כי כל אוכל חמץ ונכרתה ובשוגג חייב קרבן חטאת קבועה אחד האוכל ואחד הממחה ושותה [בחולין ד' ק"ך] [פ' כל שעה ד' כ"א] החמץ (ג) בפסח אסור בהנאה שנ' לא יאכל חמץ לא יהיה בו היתר אכילה ואין הלכה כרבי יוסי הגלילי דאמר [שם בד' כ"ח] שמותר בהנאה:
אסור (א) לאכול חמץ ביום י"ד מחצי היום ולמעל' שהוא מתחילת שעה שביעי ביום והעובר על זה לוקה מן התורה אם הלכה כר' יהודא שנ' לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ודרשינן בפסחים [ד' כ"ה] לר' יהודא שהלכה כמותו לגבי ר"ש דעליו דחמץ קאי אשעת זביחת הפסח כלומר לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום אע"פ שעליו דמצות אשעת אכילת הפסח קאי בשיטה זו כתב רבינו משה [בהל' חמץ] הלאו וקשה על זה שהרי פוסק שם רבא ושמואל כר"ש שאומר שם [בד' ל'] חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בולא כלום ואע"פ שפי' שם רבינו יצחק [בתו' ד"ה ר"ש] דברי ר"ש דדווקא לאו אין בו אבל מאך חלק ותשביתו שמעינן ביעור שלא כדרך הנאה למעט אכילה ולכך מצריך שם בפסחים [ד' י"א] שריפה בשש בתרומה טהורה מ"מ לאו אין בו, [עי' בהגמ"יי שם פ"א] ואומר אני שדעת הרב היה שאין פוסק רבא כר"ש אלא מחמץ לאחר זמנו אבל מלפני זמנו שלא מצינו שיפסוק כמותו אין לנו להוציא ספק זה מן הכלל שפוסק בעירובין [ד' מ"ו] ר' יהודא ור"ש הלכה כר' יהודא ור' יהודא אומר שם תלתא לאוי כתיבי לא תאכל עליו חמץ לפני זמנו לא יאכל חמץ לתוך זמנו כל מחמצת לא תאכלו לאחר זמנו ור"ש דורש המקראות לדברים אחרים ודורש קרא דכל מחמצת לכדתניא מחמצת אין לי אלא נתחמץ מאליו נתחמץ מחמת ד"א כגון מחמת שמרי יין שנתייבשו וכיוצא בזה מניין ת"ל כל מחמצת לא תאכלו ומדרשת זה המקרא בלבד [עיין באשירי שם] פוסק רבא כר"ש ואעפ"כ נ"ל שאין למנותו בלאוים כי לגמרי פוסק כר"ש מאחר שלא פי' במה פוסק ובמה אינו פוסק וכן נראה אל הרב ר' יחיאל בר' יוסף ומ"מ אף לר"ש יש בו איסור מה"ת כאשר בארנו אבל בעניין זה אין לאו כי אם בפסח וזה בלבד אינו מונין כאן, והלכה כר' יהודא שאומר [בפ"ק ד' י"א] אוכלין חמץ כל ד' שעות ראשונות של יום ושע' חמישי' אין אוכלין בה חמץ גזירה משום יום המעונן שמא יטעה בין חמישית לששית ושורפים בתחילת שש שמשעה ששית אסור בהנאה מד"ס והאוכל (ב) חמץ בפסח כל שהוא הר"ז אסור מה"ת שנ' ולא יאכל חמץ ואע"פ כן אינו חייב קרבן או כרת אלא על שיעור שהוא כזית והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכת מרדות כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחיל' חמשה עשר עד סוף אחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר כי כל אוכל חמץ ונכרתה ובשוגג חייב קרבן חטאת קבועה אחד האוכל ואחד הממחה ושותה [בחולין ד' ק"ך] [פ' כל שעה ד' כ"א] החמץ (ג) בפסח אסור בהנאה שנ' לא יאכל חמץ לא יהיה בו היתר אכילה ואין הלכה כרבי יוסי הגלילי דאמר [שם בד' כ"ח] שמותר בהנאה:
1