ספר מצוות גדול, עשין ק״בSefer Mitzvot Gadol, Positive Commandments 102
א׳מצוות צט–קב: שנינו (א) [ברפ״ד מיתות דף מ״ט ודהרג בסייף בדף נ״ב] ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק הרג בסייף והן ארבע מ״ע [בגמרא שם דף נ׳] סקילה (ב) חמור׳ משריפ׳ ושריפה חמור׳ מסייף וסייף מחנק. [בפרק הנשרפין דף פ״א] ומי שנתחייב שתי מיתות בית דין נידון בחמורה אחד האיש ואחד האשה. ושנינו בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ״ו) שלא היו קוברין אותם בקברי אבותיהם אלא שתי קברות היו מתוקנין להם לבית דין אחד לנסקלין ולנשרפים וא׳ לנהרגין ולנחנקין [שם] נתעכל הבשר מלקטים העצמות וקוברין אותן בקברי אבותיהם. שנינו בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ״ה) אין דנין שנים ביום א׳ אמר רב חסדא [בדף מ״ו] לא שנו אלא בשתי עבירות ובמיתה אחת אבל במיתה אחת ועבירה אחת דנין כגון נואף ונואפת והא דתניא [שם] שאין דנין שנים ביום א׳ אפי׳ בנואף ונואפת זהו בבת כהן ובועלה שהיא בשריפה ובועלה בחנק תניא [בפרק היו בודקין דף מ״א ובשבת דף ט״ו ובד״ה דף ל״א ובע״ז דף ח׳ ומבואר בתוס׳ שם] ארבעים שנה קודם חורבן בית שני גלתה סנהדרין ממקומה מפני שרבו הרצחנים ובטלו דיני נפשות מישראל מפני שהמקום גורם שנא׳ וקמת ועלית אל המקום וגו׳ ונאמר בזקן ממרא לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת או אל השופט [בפ״ד מיתות דף צ״ב] בזמן שיש כהן משרת יש שופט והוא שיהא השופט אצל הכהן וגם לתלמוד זה נסמכה פרשת משפטים אצל פרשת מזבח. בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ״ה) מפורש כיצד מצות הנסקלין שאומרין שם חכמים שהאיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. הי׳ רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין את בגדיו רק שמכסין ערותו ומלפניו, [שם] בית הסקילה הי׳ גבוה שתי קומות ועולה שם וידיו אסורות ואחד מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הופכו על מתניו אם מת בה יצא שהרי אומר כי סקל יסקל או ירה יירה הנה השו׳ הנסקל שנפלה האבן עליו עם הנדחף שנפל הוא בעצמו על הארץ ואם לא מת מדחיפה זו מגביהין העדים אבן שהיית׳ מונחת שם משא שני בני אדם והאחד דוחפה בכח ומשליכה עליו אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנא׳ יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו וגומר. אבל עובד עכו״ם רגימתו בשער שעבד בו שכך דרשו רבותינו בפ׳ נערה מפי הקבלה [בכתובות דף מ״ה] אל שעריך זה שער שעבד בו שיסקל שם. עוד אומר שם בפרק נערה (כתובות דף מ״ה) כי נערה המאורסה שזינתה סוקלין אותה על פתח בית אביה אין לה פתח בית אביה סוקלין אותה על פתח שער העיר ובעיר שרובה עכו״ם סולקין אותה על פתח בית דין מצות הנשרפין מפורש בפרק ארבע מיתות [סנהדרין דף מ״ט ונ״ב] שהיו משקעין אותו עד ארכובותיו בזבל ונותנין סודר קשה בתוך הרך כורך על צוארו ושני עדיו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח פיו ומתיכי׳ את הבדיל או את העופרת וכיוצא בהן וזורק לתוך פיו והיא יורדת ושורפת את בני מעיו. מצות הנהרגים [שם דף נ״ב] והם הרוצח ואנשי עיר הנדחת מתיזין את ראשן בסייף כדרך שהמלכי׳ עושין. מצות הנחנקין [שם] היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרך וכורכין על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה:
1