ספר מצוות גדול, עשין י״גSefer Mitzvot Gadol, Positive Commandments 13
א׳מפני (א) שיבה תקום והדרת פני זקן ותניא פ׳ קמא דקדושין [דף ל״א] איסי בן יהודא אומר כל שיבה במשמע ואמר רבי יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה ולא כתנא קמא דמצריך שיבה וחכמה ודלא כרבי יוסי הגלילי דאמר יניק וחכים או שיבה וחכים ומזהיר ליניק וחכים לכבד לזקן וחכים [עיין בתוס׳ שם] ואין לפרש דרבי יוסי הגלילי מודה לאיסי בן יהודה בזקן ולא חכים דא״כ היינו כאיסי ועוד כי קאמר איכא בין רבי יוסי הגלילי ובין ת״ק יניק וחכים ה״מ למימר דאיכא בינייהו זקן ולא חכים [דף ל״ג] אביי הוה קאי מקמי סבי דארמאי ורבא הוה עביד להו הידור ולא קימה ומעובדא דרבא אנו למדין שכל שיבה במשמע ולא מיירי בשיבה דגוים דא״כ ליעביד קימה ואביי נמי משום דרכי שלום הוה עביד להו קימה אלא כל שיבה דמיירי בישראל שאינו מוחזק רשע אבל במוחזק רשע שאת פני רשע לא טוב ומדפסק ר׳ יוחנן כאיסי [שם] דקאמר כל שיבה במשמע למדנו שגם הלכה כר״י הגלילי דאמר והדרת פני זקן זה שקנה חכמה אפי׳ יניק וחכים ולא כתנא קמא דמצריך שיבה וחכמה ומפרש שם תקום והדרת קימה שיש בה הידור שזהו ארבע אמות רחוק שדומה שבשבילו עומד וכשיעבור מנגד פניו ישב מיד אב ב״ד עובר עומד מפניו מלא עיניו וכשיעבור מלפניו ד׳ אמות ישב מיד [שם] וסדר אחר מפורש בהוריות [דף י״ג] ופי׳ רבינו יצחק שלשם מדבר בביהמ״ד ובקדושין מדבר בר״ה אמר אביי [שם בדף ל״ג] לא שנו אלא ברבו שאינו מובהק אבל ברבו מובהק פי׳ שרוב חכמתו ממנו צריך לקום מלא עיניו מלשון זה מדקדק הרב ר׳ אליעזר ממיץ דאין חייב מן התורה לעמוד אלא אם כן הוא רבו והיינו דתנן במס׳ אבות [פ״ו] הלומד מחבירו פ׳ אחד או הלכה אחת או דיבור אחד צריך לנהוג בו כבוד והיינו דאמרינן פרק ב׳ דבבא מציעא [דף ל״ג] תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה מפני שלומדים זה מזה ואמרינן בפ״ק דקדושין [דף ל״ג] שני חומשים שניתי לו בספר תהילים ולא עמד בפני אמנם מדברי סופרים צריך לעמוד בפני כל ת״ח ואע״פ שאינו רבו כדאמרינן בפ׳ אלו הן הלוקין (מכות דף כ״ב) כמה טפשאי הני גבראי דקיימי מקמי ס״ת ולא קיימי מקמי גברא רבא ס״ת אמר ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא פי׳ גדול כח החכמים שאלמלא הם לא ידענו פי׳ התו׳ ומ״מ התורה גדולה מהם כדאמרינן בקדושין פ״ק [דף ל״ג] שאין תורה עומדת מפני לומדיה גרסינן בפ״ג דיומא [דף ל״ז] אמר רב יהודא המהלך לימין רבו ה״ז בור ומקשינן מדתניא שלש׳ שהולכין בדרך הרב באמצע גדול לימינו וקטן משמאלו ומתרץ לא ימינו ממש אלא לצד ימין מאחריו והקטן לצד שמאל מאחריו כדי שיתכסה הרב ומקשה והתניא המהלך כנגד רבו ה״ז בור פי׳ כנגד צידו אחורי רבו ה״ז מגסי הרוח ומתרץ דמצדד אצדודי ולא אצלו ממש ולא אחוריו ממש ובפ׳ הוציאו לו (יומא דף נ״ג) גרסינן הנפטר מרבו אל יחזור פניו ויצא ובפ״ק דסנהדרין [דף ה׳] תניא אין תלמיד מורה הלכה בפני רבו אלא א״כ רחוק ממנו שלש פרסאות ופי׳ רבינו יצחק [בתוס׳ שם] אפילו נטל רשות מרבו דאי בלא נטל רשות אפי׳ חוץ לשלשה פרסאות נמי אסור כדמשמע בפ׳ הדר (עירובין דף ס״ג) בברכות פ׳ תפילת השחר [דף כ״ח] אמרינן שאסור ליתן שלום לרבו ופי׳ רבינו שלמה באומר שלום עליך ואין אומר רבי ובירושלמי פר״ב דברכות ובפ׳ ב׳ דשקלים אמר נהיגין דלא שייל זעירא בשלמא דרבא דמקיימי בנפשייהו ראוני נערים ונחבאו תניא בקדושין פ״ק תקום והדרת יכול יהדרנו בממון ת״ל תקום והדרת מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בה חסרון כיס ומה הידור שאין בה בטול מלאכה אף קימה שאין בה ביטול מלאכה מכאן אמרו שאין בעלי אומנות רשאין לעמוד בפני ת״ח בשעה שעוסקין במלכתן פי׳ בתוס׳ שם רשאין חייבין תרגום נושה רשיא וכן מצינו במס׳ ערכין בפ׳ המקדיש שדהו (ערכין דף כ״ח) האומר שור זה הקדש אע״פ שאין רשאי אינו רשאי שהוא כמו אינו חייב תניא [שם בדף ל״ב] יכול יעמוד בפניו בבית המרחץ ובבית הכסא תלמוד לומר תקום והדרת לא אמרתי אלא בקימה שיש בה הידור יכול יעצים עיניו קודם שיגיע לארבע אמותיו שלא יראהו כשיגיע לארבע אמותיו ת״ל תקום ויראת דבר המסור ללב נאמר בו ויראת ר׳ שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח לרבים ת״ל זקן ויראת פי׳ ילך בדרך קצרה שלא יטריח רבים לעמוד לפניו עוד שם [בדף ל״ג] שאין ת״ח רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים פי׳ רשאי חייב וצריך לומר דתקום והדרת קיימי אשיבה שהוא כל שיבה ואזקן ולכך נכתבו בין שניהם ולא כתב תקום מפני שיבה ופני זקן תהדר וא״כ מצינו שציוה הקב״ה קימה והידור לשניהם ואיזה מהן קודם מפ׳ בפ׳ יש נוחלין (בבא בתרא דף ק״כ) בישיבה הלך אחר החכמה ובמסיבת סעודה הלך אחר זקנה אמר רב אשי והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה וכתב שם רבינו שמואל שאם אין שם לא מופלג בחכמה ולא מופלג בזקנה שלעולם חכם קודם לזקן תניא בתוספתא דהוריות פ״ב מנין שהשונה פרק לחבירו כאילו יצרו ורקמו והביאו לעולם שנ׳ אם תוציא יקר מזולל כפי תהי׳ כאותו הפה שזרק בו נשמה באדם הראשון כך מכניס ברי׳ אחת תחת כנפי השכינה מעלה עליו הכתוב כאילו יצרו ורקמו והביאו לעולם אמרו רבותינו במס׳ אבות [פ״ד] יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך והתלמידים מוסיפין בחכמת הרב כדאמרינן התם בפ״ק דתענית [דף ז] הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם ומסקינן בפ׳ יש נוחלין (בבא בתרא דף קי״ט) והלכתא חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב כשהרב עצמו חולק לו כבוד:
1