ספר מצוות גדול, עשין קמ״וSefer Mitzvot Gadol, Positive Commandments 146
א׳כתוב (א) בפר׳ בא ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו ונאמר בפ׳ קרח ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה [בבכורות דף י״ג] ומצות פדייה קודמת למצות עריפה ופטר חמור אינו נוהג אלא בזכרים כמו ששנינו בבכורות [דף ט׳] ובגמ׳ דורשו מדכתיב הזכרים לה׳ ושתי מצות עשה הן. עוד שנינו שם [דף י״ב] אין פודים לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא במי שנאמר בשה. בד״א בפחות משויו של פטר חמור אבל בשויו פודהו בכל דבר כמו שאומר שם [בדף י״א] שלא יהא פדיונו חמור מן ההקדש שלא אמרה תורה להחמיר עליו אלא להקל עליו, [שם] רב נחמיה בריה דרב יוסף פריק ליה בשלקי בשויו פי׳ עשבים שלוקים. אמר רב נחמן [שם] הל׳ כדברי חכמים שדורשים שם [בד״י] תפדה מיד שאינו צריך שלשים יום תפדה בכל שהו וכמה אמר רב יוסף אפי׳ פטרוזא בר זוזא כלומר יכול לפדותו אפילו בשה כחוש שאינו שוה אלא דינר ומ״מ אע״פ שמן התורה יכול לפדותו בכל שהו תקנו חכמים שיהא השה שוה שקל בינונית כדאי בבכורות [דף י״א] ר׳ יהודא נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דרבי טרפון אמר כמה בעינא למיתב לכהן אמר ליה הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל שהוא חצי סלע בינוני ברגיא ואמר רב [שם] הילכתא ברגיא וכמה רגיא שלשה זוזים דרגיל להכא ורגיל להכא [בקידושין דף ל״ז] פטר חמור נוהג בין בארץ בין בח״ל שהרי מצות חובת הגוף היא ותנן [שם דף ל״ו] כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בח״ל. בשעת פדיונו מברך שתים על פדיון פטר חמור ושהחיינו כבכור אדם שהרי הוקשו יחד כאשר יתבאר בסמוך שנינו במסכת בכורות [דף ד׳] הכהנים והלוים פטורין והטעם מפרש בגמרא [שם] דכתיב אך פדה תפדה את בכור אדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה והני כהנים ולויים הואיל ואינם בבכור אדם מק״ו שפטרו את ישראל במדבר אינם בבכור בהמה טמאה. הלכה כחכמים שאומרים בברייתא [דף ב׳] כל שיד גוי באמצע פטורה מן הבכורה דאמר רבא [שם דף ג׳] לית דחש לה לרבי יהודא דאמר שותפות גוי חייבת בבכורה וגם שנינו [שם דף ב׳] סתם משנה הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אע״פ שאין רשאי פטור מן הבכורה שנאמר כל בכור בישראל ולא באחרים וכמה יהיה לו שותפות באם או בבכור נחלקו שם [בדף נ׳] רב הונא אומר אפי׳ אזנו ור״ח אמר דבר שעושה אותו נבילה ורבה אמר דבר שעושה אותו טריפה והלכה כר״ה שהרי ר״י הולך שם בשיטתו שאומר אפי׳ מום קל כלומר כל שאילו יחתוך חלק הגוי והיה בעל מום הרי זה פטור מן הבכורה וכן רב מרי סובר כרב הונא כאשר יתבאר [שם] רב מרי בר רחל הוה מקני איזניהו לגוים ואסר להו בגיזה ועבודה ויהב להו לכהנים וכלו חיותיה דרב מרי משום דמפקע להו מקדושתיהו ואפילו מקדושת כהן ואע״פ שהיה אוסרן בגיזה ועבודה בחולין גמורין היה נוהג קדושה פירוש רב מרי היה אומר לגוי משוך פרה זו לקנות אזן עוברה וזהו כמו המקנה דקל לפירותיו שקונה אפי׳ למ״ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכלו בהמותיו מפני העונש [מבואר לעיל בהלכות מקח וממכר] עוד אומר שם [בדף ד׳] ל״א שכלו בהמותיו מפני שאין הכל יודעין להקנות קניין גמור כרב מרי ואין יודעין החילוק שיש בין אזני עוברי פרתי אני מוכר לך דהוי כמו מוכר פירות דקל דלא קנה או בין מוכר פרתי לאזן עוברה ויבא לידי תקלה ואומר רבינו יצחק [בתוס׳ שם דף ג׳] כי דווקא רב מרי נענש מפני שהיה יכול לעשות בעניין אחר כדאמרינן בפרק כיצד מערימין (תמורה דף כ״ד) שמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם ובעניין זה לא הייתה הפקעה ולא תקלה אבל אנו שאין אנו בקיאין לעשות דבר זה אין אנו נענשין אם אנו עושין כרב מרי. [בבכורות דף ט׳] פטר חמור פודהו בשה בין זכר בין נקבה בין תם בין בעל מום. [שם] ואסור בהנאה עד שיפדה ואם מכרו קודם פדיון דמיו אסורין. [בדף י״ב וי״ג] ואם מת קודם פדיון או שערפו הר״ז יקבר מפני שהוא אסור בהנאה אף אחר עריפה הואיל ולא נפדה. [בדף י״ג] מצות עריפה כשלא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו שנא׳ וערפתו [בדף י״ב] והלוקח חמור מן הגוי ואין ידוע אם בכרה אם לא בכרה וילדה זכר פודה אותו בשה, [היינו כפי׳ ר״ת בתוס׳ שם דף ד׳ וי״א] ואפי׳ הי׳ לו כמה ספקי פטרי חמורים פודין כל אחד באותה שה וחוזר ופודה והוא לבעלים מפני שהוא ספק וכן הדין בכל הספקות שהרי המוציא מחבירו עליו הראי׳ [מבוארים במשנה שם דף ט׳]. שנינו בתוספתא דמס׳ חלה ומביאה בפרק הזרוע והלחיים (חולין דף קל״ג) כ״ד מתנות כהונה נתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח ככתוב בפרשת קרח לכל קדשי ב״י לך נתתים ואח״כ פרט וזה יהיו לך וגו׳ כל המקיים אותן כאילו קיים כלל ופרט וברית מלח וכל העובר עליהן כאילו עובר על כלל ופרט וברית מלח ואלו הן עשר במקדש וארבע בירושלם ועשר בגבולין. עשר במקדש חטאת בהמה וחטאת העוף אשם ודאי אשם תלוי זבח שלמי ציבור ולוג שמן של מצורע שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות מותר העומר ארבע בירושלם הבכור והביכורים והמורם מתודה ואיל נזיר ועורות קדשים ועשר בגבולין תרומה ותרומת מעשר וחלה וראשית הגז והמתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור שדה חרמים שדה אחוזה וגזל הגר פירש״י בב״ק [דף ק״י] שלפיכך מונה עורות קדשים עם מתנות ירושלם למעט שאינן נחשבין עם מתנות שבגבולין שהרי העורות אינן נתנין להם אלא בירושלים וגם אינו מונה אותם עם מתנות שבמקדש מפני שאין מונה אלא אותם שאם יצאו חוץ לקלעים שנפסלין ביוצא. עשר במקדש כתיב בפרשת קרח וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לה׳ קדש קדשים לך הוא ולבניך ותניא בספרי [שם] כל קרבנם אלו שתי הלחם ולחם הפנים לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה פי׳ שירי מנחה לכל הטאתם זו חטאת היחיד וחטאת ציבור וחטאת העוף וחטאת בהמה ולכל אשמם זה אשם ודאי ואשם מצורע ואשם נזיר ואשם תלוי. אשר ישיבו לה׳ זה גזל הגר שכתוב בו השבה שנאמר האשם המושב לכהן ודרשינן בפ׳ הגוזל (בבא קמא דף ק״ו) אשם זה קרן. קדש קדשים זה לוג שמן של מצורע לך הוא ולבניך בזכותך ובזכות בניך. ותניא [בספרי דלעיל] וזה לך תרומת מתנה לכל תנופות ב״י להביא כל דבר שטעון תנופה כגון שלמי ציבור שניתן לכהנים הרי למדנו עשר שבמקדש וארבע שבירושלים הבכור והביכורים כתובים בפירוש ומבוארים במקומן ומורם מן התודה כגון חזה ושוק מבשר התודה וארבעת לחמי תודה מן הארבעים ומאיל הנזיר חזה ושוק וזרוע בשלה וחלה ורקיק הן מן הדברים הטעונין תנופה שכתוב שם שהן לכהן וגם במקומן כתוב שהן לכהן ועורות קדשים כתוב בפרשת צו הכהן המקריב עורת איש עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ושנינו במסכת זבחים [דף ק״ג] עורות קדשי קדשים ניתנין לכהנים קל וחומר מעולה ומה עולה שלא זכו הכהנים בבשרה זכו בעורה שאר קדשי קדשים שזכו בבשרה אינו דין שזכו בעורן הרי ביארנו ארבע שבירושלם. ועשר מתנות שבגבולין כולם מבוארות כל אחת במקומה:
1