ספר מצוות גדול, עשין כ״בSefer Mitzvot Gadol, Positive Commandments 22
א׳לקשור (א) תפילין בראש שנאמר לטוטפות בין עיניך וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך וגו׳ תניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש בפ׳ הקומץ רבה (מנחות דף ל״ה) ותפילין של יד נמי אמרינן אם נקרע בית יד שלו ונראין התפילין אין לחוש כדאמרינן במנחות [פ׳ הקומץ ד׳ ל״ז] לא סבר מר לך לאות ולא לאחרים לאות ולמה נראין תפילין של יד שלך אמר לו במקום לך לאות איתמר. הקלף שכותבין בהן פרשיות וגם הרצועות וגם עור הבתים צריך להיות מבהמה טהורה או חיה טהורה שנ׳ למען תהי׳ תורת ה׳ בפיך מן המותר בפיך ואפילו ע״ג נבילות כדאי׳ בשבת [דק״ח] וגם צריכין עיבוד לשמן כרשב״ג דאמר בסנהדרין [דף מ״ח] עד שיעבדוהו לשמן וכדרבא שם דאמר הזמנה לאו מלתא היא וכדר׳ אבוה בב״ק [דף נ״ד] וצריך כתיבה לשם קדושה ולא סגי במחשבה ואין צריך עיבוד בעפצים [בפרק הקומץ דף ל״א וע״ש בתוס׳] כמו שנפרש בהלכות ספר תורה [לקמן בסי׳ מ״ח] וגם נפרש שם דין גויל קלף ודוכסוסטוס ותפילין אין כותבין אלא לצד בשר בקלף וקליפים שלנו מדכתבינן בהן תפילין יש להם דין קלף וכותבין לצד הלבן וכותבן בדיו ומותר לתת ארמנט בלעז בתוך הדיו שאין זה קנקנתום שנחלקו עליו [בפרק קמא דעירובין דף י״ב ועיין בתוס׳ פ״ב דגיטין דף י״ט] וצריך לשרטט התפילין ד׳ שירטוטין סביב הגיליון אבל אין צריך לשרטט בין שיטה לשיטה [פרק הקומץ דף ל״ב] ותולין דילוגין בס״ת ואין תולין דילוגין בתפילין ובמזוזה כדאיתא בירושלמי פ״ק דמגילה והטעם משום דאמרינן במכילתא בסוף פ׳ בא כתבן שלא כסדרן יגנוזו ואסור לאדם אחר להקרות לסופר אלא א״כ חוזר הכותב וקורא בפיו קודם שיכתוב שלא יטעה כדגרסי׳ בפ״א דב״ב [דף ט״ו] הקב״ה אומר ומשה אומר וכותב ובהלכות ס״ת יהי׳ מפורשים הדברים האלה יותר באורך. תפילין של ראש צריך לכתוב בעור קלף [פרק הקומץ דף ל״ב] ולצד לבן והארבע פרשיות יכתוב בד׳ חתיכות קליפין לכתחילה ואם כתבם בחתיכה אחת ארוכה כל פ׳ בעמוד אחד יצא [שם דף ל״ד] ויתנם בעור אחד שיש בו דפוס ד׳ בתים ולא בד׳ עורות כל דפוס בית אחד בפני עצמו ותפילין של יד יכתוב בעור קלף אחד לכתחלה ד׳ פרשיות בד׳ עמודים ואם כתבן בד׳ חתיכות יצא ויתנם בעור דפוס אחד שהרי אמרו שם מי שיש לו שני תפילין של ראש פי׳ שלא הניחו מעולם בראש ואין כאן קדושת ראש ישים עור על אחד מהם לכסות הבדל׳ הבתים וכשרים לשל יד אלמא כתבן בד׳ חתיכות יצא [שם בדף ל״ו] וצריך לכתוב בימינו ואטר יד יכתוב בשמאל העולם שהוא ימין שלו ואם שולט בשתי ידיו יכתוב בימין העולם בפ״ב דגיטין [דף כ׳] ואם נפלה טיפת דיו בחלל ב׳ או ח׳ או אות אחרת ועתה אין שמה הראשון עליה או ירך שמאל של מ״ם פתוחה נגע לשל תחתון ונעשית בכך סתומה או אות ריש נעשית דלית כי האי גונא לא יועיל תיקון למחוק הטיפה ולגרור בתער דהוי כחק תוכות ופסול בין בס״ת ותפילין ומזוזה ובגט ולא יועיל אח״כ להעביר הקולמוס על האות לא לרבנן ולא לרבי יהודא [בפ׳ הניזיקין דף נ״ד] דאם מועיל על האות שנכתב שלא לשמה לשווי׳ אות לשמה מ״מ לשווי׳ לאות לא יועיל [בפרק הקומץ דף ל״ט] וכל אות ואות צריך שתהא מוקפת גויל מארבע רוחותיה ואם נגעה אות לחבירתה יועיל תיקון ולא מיקרי חק תוכות אבל בירושלמי [פ״ק דמגילה] מכשיר נגיעת אות לאות למטה ופוסל נגיעות מלמעלה ומסופק אם נוגעות באמצע ואם ניקב הקלף בחלל האות ואפי׳ הנקב ממלא כל החלל כשירה כדמוכח בפ׳ הקומץ (מנחות דף כ״ט) אבל בירושלמי דמגילה שם מצריך גויל סביב האות מבפנים. [פרק הקומץ דף ל״ב] וצריך להניח ריוח גליון מלמעלה ולמטה כמו מזוזה כמלא ריוח אטבא של סופרים ושיערו הגאונים כחצי ציפורן ובימין מעט ולא כדי לגול היקף [בשימושא רבא] והשיטין לא תהא אחת ארוכה ואחת קצרה אלא שוות וצריך לכרוך כל פרשה ופרשה בשער בהמה טהורה וגרסי׳ בפ׳ במה מדליקין (שבת דף כ״ח) הלכה למשה מסיני תפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן פירוש מבהמה טהורה כמותן וטוב לכרוך בשער שור כדאיתא בשימושא רבה לכפר על מעשה עגל ויש שכורכין אח״כ כל פרשה ופרשה לבדה בקלף כשר קודם שיתננה בדפוס הבתים וטוב לכרוך במטלית כדאי׳ בירושלמי [פ״ק דמגילה] וכתב רבינו משה [בפ״ג דהלכות תפילין] שיכרוך כל פרשה ופרשה במטלית ושיכרוך אותם בשיער על המטלית ודבר זה להיפך בירושלמי דמגילה בפ״ק הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות ובדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשיער וטולים במטלית ודובקים בדבק ותופרין בגידין ויש לפרש ודובקין בדבק בקרע ס״ת אמצעי׳ היריעה ותופרין בגידין יריעה בחבירתה ונהגו העולם לתפור קרע אמצעי היריעה במשי. משפט סדר הנחת הפרשיות בבתי׳ [כל הסוגי׳ בתוס׳ פ׳ הקומץ בד״ה והקורא דף ל״ד ובהלכות קטנות הלכות תפילין] לדברי רש״י מימין הקורא האיש העומד כנגד המניח קדש מימין הקורא ואחריו בית שני והיה כי יביאך ואחריו בית שלישי שמע ישראל ה׳ ואחריו בית רביעי והיה אם שמוע נמצא שקדש והיה כי יביאך מימין הקורא שהוא משמאל המניח ושמע והי׳ אם שמוע משמאל הקורא שהיא מימין המניח כדאי׳ בברייתא שם בגמרא וכן פי׳ רמב״ם [פ״ג דהלכות תפילין] וכן איתא בשימושא רבה וזהו הסדר כמו שכתובים בתורה וגם במכילתא בסוף פר׳ בא תניא כתבן שלא כסדרן יגנוזו אבל רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון ורבינו יעקב [כתוס׳ שם וכן הוא בהלכות קטנות דלעיל] מפרשים דבית שלישי והיה אם שמוע בית רביעי שמע וסימנך הוויות להדדי והיה כי יביאך והיה אם שמוע סמוכות יחד עוד סימן אחר שינין שבבתי׳ כנגד שין שבעור הדפוס מבחוץ דשין דקדש מכאן ושין דשמע מכאן מ״מ צריך לכותבן כסדר הכתובות בתורה כדתניא במכילתא [דלעיל] ובתפילין של זרוע שכותב בחתיכת קלף א׳ בד׳ עמודי׳ אחר שכתב והיה כי יביאך בעמוד שני יניח חלק בעמוד שלישי ויכתוב שמע ישראל בעמוד רביעי ואח״כ יכתוב בעמוד שלישי והי׳ אם שמוע שזהו סדר הכתוב בתורה ומדקדק רבינו תם מלשון הברייתא [עיין בתוס׳ דלעיל והבריי׳ שם בגמ׳] שאומר קדש והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל משמע דהוויות להדדי שקדש בראש לצד ימין ושמע בראש לצד שמאל ואמרינן בפ׳ הקומץ [כל הסוגיא בדף ל״ה] כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול וכן אמר רב ואם החליף ברייתא לגוויתא או גוויתא לברייתא פסול א״כ סדר הנחה של רש״י פסול לדברי הגאון וסדר הנחת הגאונים פסול לדברי רש״י וירא שמים חושש משום ברכה לבטלה אם אינו מניח רק כדברי האחד מן הגאוני׳ הלכך יניח שניהם שנים של יד בברכה אחת ואח״כ יניח שניהם של ראש בברכה אחת שהרי יש בראש וכן בזרוע מקום להניח שני תפילין כדאיתא בפ׳ המוצא תפילין [דף כ״ה] ואם אינו יודע לכווין המקום ולהניח שניהם יחד אם כן יניח כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה ואע״פ שמפסיק בין של יד לשל יד ברכות תפילין הראש זהו טוב יותר מלהניח לגמרי שלא להניח כלל מ״מ נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כדברי רש״י וכדברי רמב״ם וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזאל ומצאו שם תפילין ישנים מאוד כסדר רמב״ם ורש״י ז״ל. פ׳ הקומץ [דל״ח] רצועות שחורות מבחוץ הלכה למשה מסיני ושם כמו כן עור הבתים צריך להיות שחור ויכול לעשות עור הבתים מקלף מעובד לשמן ואע״פ שהוא דק שפיר מקרי עור דהא גבי כתיבה תניא שם [בדף ל״ד] יכתבם על ארבע עורות ויכול לעשות מעור שליל הקלף ויש אומרים שטוב והגון יותר לפי שלא נעבדה בו עבירת תשמיש ושפיר קרוי עור דלא גרע מעור עוף דכשר כדאיתא בפ׳ שמונה שרצים [דק״ח] אע״ג דלגבי טומאה חשיב כבשר דחשיב ליה בפ׳ העור והרוטב (חולין דף קכ״ב) גבי עורותיהן כבשרן. [פרק הקומץ דף ל״ה ובפ׳ במה אשה דף מ״ב ועיין שם בתוס׳] אמר אביי שין של תפילין הלכה למשה מסיני יעשה מימין הקורא בקמט עור דפוס הבית שין וכן מכאן ומכאן דימינא תלתא רישי ודשמאלי של ד׳ רישי פי׳ שני יודין יעשה בתוכה כדאי׳ בשימושא רבה גרסי׳ בפרק הקומץ (מנחות דף ל״ה) וצריך שיגיע החריץ למקום תפר פירוש משך קמטי השין מבחוץ צריך שיגיע למטה עד התפירה אבל רש״י פי׳ לענין חריץ הבדלת הבתים שיהיו עד למט׳ עד תפירה ובברייתא שם [דל״ד] נמי תניא אם אין חריצין ניכר פסולות גבי הבתים. שם אמר רב חננאל אמר רב תיתורא של תפילין הלכה למשה מסיני [שם וכל הסוגיא גם בתו׳ שם] אמר אביי מעברתא של תפילין הלכ׳ למשה מסיני פי׳ רש״י לאחר שהכני׳ האיגרות בבתי׳ מקצע כל הבתים לבד עור בית רביעי מניח ארוך וכופלו למטה לכסות פיות הבתים וזהו בית מושבן של בתים תיתורא לשון גשר ומעברתא היינו מאותו עור הנפשל למטה עושה בליטה כפולה חוץ לבתי׳ שמכני׳ לתוכה הרצועו׳ ומושכו׳ אילך ואילך ועוברות דרך אותו חור כפולות הנה והנה שאינן תפורות שם ויש שקוצצין כל עור ד׳ בתים למטה ולוקחין עור ממקום אחר ועושין בראשו כמין ארובה ומכניס שם הד׳ בתים וראש השני כופל למטה לעשות תיתורא ומעברתא כמו שפירשתי לעיל ויש מפרשים מעברתא קרוי זה שיש שנותנין עור שני על בית של זרוע מצד זה לצד זה. [שם כל הסוגיא] תניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני אמר רב בתפרן ובאלכסונן פי׳ העור הנכפל למטה שהיא התיתורא יתפור עם עור הבתי׳ סביב בריבוע וכן יהיו נמי זויות בתפירה וצריך שיהא שיעור זה באלכסון כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה ולא ארכה יתר על רחבה וגם עור התיתורא והבתים היוצא חוץ לתפירה קוצצין בריבוע ועור הבליטה הנכפל שקרוי מעברתא מקצרין כדי שיהא ניכר ריבוע עור התיתורא וגם עור הבתים בראשן אע״פ שאין ראיה גמורה מתוך ההלכה שיצטרך שיהיו מרובעים כשהן ארבעתן יחד מ״מ מוכיח בשמושא רבה [דף ז׳ ע״א] שהן מרובעות דקאמר מייתי אעא טבא תרתי אצבעי על תרתי אצבעי אבל בבית אחד לבדו אין צריך ריבוע וגם בגובה הבתי׳ אין קפידא בריבועו וכן תפילין של יד יש להם דין זה וצריך ריבוע בתפירה וכן בעור התיתורא וכן בגוף רוחב הבית בראשו התפירה צריכה להיות מגידי בהמה טהורה [כמו שהביא לעיל בע״נ מפרק במה מדליקץ דף כ״ח] וכתב בשימושא רבה [בדף ז׳ ע״א] שנים עשר תפירות יעשה בה כנגד שבטי ישראל ואם אין שם כי אם עשרה כשר כשתסיר שבט מלכות ושבט כהונה הם יהודא ולוי נותרים עשרה ואם עשה י״ד תפירות כנגד תוספת אפרים ומנשה טוב בר מדעייל ונפיק פירוש היינו לבד שלשה מקומות במקום הבדלת הבתים יעביר חוט התפירה מצד זה לצד זה דרך חריץ והיינו דאמר בפרק הקומץ [דל״ד] ושוין שנותנין חוט של משיחה בין כל אחת ואחת ואם נפסקה התפירה בשלשה מקומות אין תקנה לחזור ולתפור אלא צריך תפירה חדשה כדאי׳ בירושלמי פ״ק דמגילה [ובהלכות קטנות מביאו בדף ה׳ ע״ב וע״ש וברוקח סוף סימן ש״ע ובס׳ התרומה סימן ר״י] ר׳ ירמיה אפסיק ליה גידא דרצועתא ושרון ליה תנינות ושדין ליה ולא מן אולפנין פירוש שני פעמים בלבד התירו כשנפסקה ואני קבלתי דברצועה שנתפרה בגידין קאי ע״י שנפסקה וחזרה ונפסקה שמותר לתופרה בגידין וכן נפסקו עוד פעם שלישית שהרי לר׳ ירמיה נפסקה שני פעמים מלבד פעם ראשונה והתירו לו וכן מוכיח בס׳ הקומץ רבה [דל״ה] דקאמר מהו למתפרה ומעיילא לתפירה לגוואי דקאי התם ארצועות וקאמר התם פוק חזי מאי עמא דבר ופי׳ רבי יעקב בתוס׳ שם להקל מכח הירושלמי ולא כפי׳ רש״י שפי׳ שם להחמיר וכן מוכיח לשון רצועתא דקציצה לא מקרי רצועה. משפט אורך הרצועה אמרינן בפרק הקומץ רבה [שם וע״ש בתו׳] עד אצבע צרדה ובילמדינו פרשת בא משמע דהיינו דווקא בשל יד וכן בשימושא רבה ורב אלפס הביאו רצועה דימינא עד טיבורא דשמאליה כנגד החזה ובזרוע עד אצבע צרדה ויהיו משולשי׳ בתלתא זמנין כלו׳ שיכרוך סביב צרדה שלשה פעמים ורוחב הרצועה יותר מחטה ופחותה מכשעורה ואם פחות או יותר לית לן בה כך כתוב שם וכתב הרב ר׳ ברוך בספרו סימן רי״א אם נפסקה הרצועה ופחותה מכשיעור אין לו תקנה לא לקושרה ולא לתופרה אבל לפי מה שקבלתי מותר [היינו דקאמר לעיל מינה בעמוד שבסמוך] וכן משמע בדברי הרב ר׳ אליעזר ממיץ ויזהר בהנחתן שלא יהפכו הרצועות דאמר רב נחמן ונוייהם לבר. קשר של תפילין הלכה למשה מסיני היינו השם שרגילין לומר שיש שין בקמט הדפוס לכאן ולכאן ואותו דלת בקשר של ראש ובקשר של יד עוברת מעט מרצועה ונראית כמין יוד ובכך נעשה השם של שדי אמנם אין נראה לרבינו יצחק שאין זה נזכר בשום מקום לא דלת ולא יוד אלא נקרא קשר מקום הדלת ובשבת [דף כ״ח] מוכח שאין שום אות ברצועות גבי לא נצרכה אלא לרצועותיהן שאין שם תורה ולמעלה [שם] אמר ששין של תפלין נקראת תורה ואם היה שם דלית ויוד גם ברצועותיהן יש תורה [בפרק הקומץ דף ל״ו] וכיצד סדר הנחתן יניח תחילה של יד דכתיב וקשרתם לאות על ידיך ויברך להניח תפילין ואח״כ יניח של ראש ויברך על מצות תפילין שאחר עשה של יד כתיב והיו לטוטפות בין עיניך ואמרו רבותינו [שם] כל זמן שיהיו בין עיניך יהיו שתים [שם] ולכך כשחולץ חולץ של ראש תחלה ויניחם בתיק ואחר יחלוץ של יד ויניחם על של ראש בתיק ועתה כשירצה להניחם ימצא אותם של יד מזומנות שאם היה מניחם בתיק תחת אותם של ראש היה צריך להעביר על המצות להסיר אותם של ראש לצד אחר עד שיניח אותם של יד וזהו מה שאנו אומרים בפ׳ אמר להם הממונא ביומא [דף ל״ג] עבורי דרעא אטוטפתא אסירא פי׳ להקדי׳ בתיק זרוע לשל ראש אסור מטעם שאמרנו עבורי לשון הקדמה כמו ויעבר את הכושי ויניח ביד שמאל דכתיב ידכה יד כהה ועוד כתיב וכתבת׳ וקשרתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ואם הוא אטר יניח בימין העולם שהוא שמאלו ואם הוא שולט בשתי ידיו יניח בשמאל העולם ויניח בזרוע במקום קבוצת הבשר שיש שם הנק׳ קיבור׳ על שם קבוצת הבשר כמו קיבורי דאהיני בפ׳ זה בורר [דף ל״ו] פי׳ אשכול של תמרים ותניא בתוספתא מנין לזרוע שהוא קרוי יד שנ׳ ותהיינה העבותים אשר על זרועו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו ויכוין כנגד הלב שנא׳ ושמתם את דברי אלה על לבבכם ודרשינן התם [בפ׳ הקומץ דל״ז] שתהא שימה כנגד הלב ובמסכת אהלות פ״ק [ועיין בתוס׳ פרק הקומץ שם בד״ה קיבורת] נמי מוכיח שהזרוע הוא העצם המחובר לכתף מצד אחד וראשו השני מחובר למרפק הוא קודא בלע״ז נמצא שיכול לכוין ממש כנגד הלב [שם ובפ׳ המוצא תפילין] ותפילין של ראש מקום שמוחו של תינוק רופס ויש שם מקום להניח שני תפילין ותניא בפ׳ הקומץ רבה שם נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן לא תשימו קרחה בין עיניכם למת מה להלן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה אף כאן כן והקשר של תפילין יהדק בראש למעלה בעורף ולא במפרקת כדי שיהיו ישראל למעלה כדאמרי׳ התם [בדף ל״ה] ורחב הקציצה לכתחילה שני אצבעות כדאיתא בשימושא רבה [בתחילת דף ז׳] ואם פחות או יותר לית לן בה אמרינן בפ׳ הקומץ (מנחות דף ל״ה) מאימתי מברך עליהם משעת הנחתן עד שעת קשירתן פירוש קשירתן זהו הידוקן בשעת הנחתן כמו שליא הקשורה בוולד בפ׳ בהמה המקשה (חולין דף ע״ז) שאם היה עושה קשירה ממש בכל פעם שמניחן לא תתיישב ההלכה בפ׳ המוצא תפילין [דצ״ו] המוצא תפילין בשבת מחוץ דמשמע התם דחדשו׳ אסור להניחן בראשו משום קשר של קיימא שעדיין לא נקשרו אבל ישנות מותרות משמע שבישנות אין צריך קשירה בכל יום ובשל יד נמי אע״ג דכתיב וקשרתם אין צריך קשירה בכל יום כדמשמע במס׳ מקוואות פ״י שמונה שם קשרים שאין צריך שיבא בהם מים בשעת טבילה ומונה שם קשר של ראש בזמן שהוא אוצא קשר של יד בזמן שאינו עולה ויורד פי׳ שקבוע ואינו עולה ויורד כשלנו ומדאין צריך להתירו בשעת טבילה יש ללמוד שקשר של קיימא הוא׳ פי׳ אוצא דחוק כלומר נקשר בדוחק כמו אוצצא בפ׳ המפקיד (בבא מציעא דף מ׳) גרסינן בפ׳ הקומץ (מנחות דף ל״ו) לא סח בין של יד לשל ראש מברך אחת סח מברך שתים פי׳ רב יהודאי גאון ורב עמרם ורבינו יעקב בתוס׳ שם לא סח אינו מברך אלא אחת של ראש אבל סח מברך שתים על של ראש וכן ראיתי בפירוש בילמדינו [פ׳ בא דף ל״ח ע״ב] שאפילו מניח זה אחר זה בלא סיחה שיברך על של יד להניח ועל של ראש על מצות תפילין ולא כדברי המפרשי׳ [היינו] רש״י שם והאלפסי בהלכות תפילין והמימוני בפ״כ דתפילין] לא סח מברך אחת כלומר יוצא בברכה שבירך על של יד אע״פ שישנו בירושלמי [עיין בפ״ב דברכות] תלמוד שלנו עיקר ועוד יכול להיות שאותה דירושלמי נאמרה קודם דשלח רבה בר בר חנא משמיה דר׳ יוחנן שמברך שתים [בפרק הקומץ דף ל״ו] ותפילין של ראש אין מעכבין של יד של יד אין מעכבין של ראש ומי שאינו מניח אלא אחת מהן מברך שתים והחולץ תפילין לא יברך לשמור חוקיו ולא שום דבר ואפי׳ חולצן סמוך לחשיכה שבני מערבא שהיו מברכין כן [בפ׳ בא סימן דף נ״א ובפ׳ כיצד מברכים דף מ״ו עיין בתוספות בשניהם] מפרש בירושלמי שהיו סוברי׳ דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה בחוקות תפילין הכתוב מדבר וימים ולא לילות אבל אין הלכה כן אבל הלכה דבחוקת הפסח הכתוב מדבר דהא אמר רב אשי מנחות [דף ל״ו] הלכה דלילה זמן תפילין הוא ואין מורין כן שמא יישן בהם או שמא יפיח בהן וזמן הנחתן שחרית לכתחילה אמר אביי בפ״ק דברכות [דף י׳] לתפילין כאחרים דאמרי משיכיר חבירו ברחוק ארבע אמות ופירש בירושלמי [שם] ברגיל ואינו רגיל כהדא דאזיל לאכסניא ואזיל ואתי לקיצים פי׳ משיכיר חבירו שאינו רגיל בו אלא לפרקים כאדם שבא לאכסניא לפרקים. תניא בפ׳ הקומץ [דל״ו] הי׳ משכי׳ לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן וכשיגיע זמנה ימשמש בהן ומברך על זה כתב רבינו שמשון [בתו׳ שם] מכאן נראה דכשאדם משכי׳ והולך קודם היום ומתעטף בציצית אין צריך להסיר טליתו כשיאיר היום כדי לחזור ולהתעטף ולברך דכיון דממשמש בו יכול לברך אע״פ שיש לחלק כי בתפילין מצוה למשמש כדלקמן [בעמוד שבסמוך ובגמ׳ שם] מ״מ אין נר׳ לחלק דבפ׳ התכלת (מנחות דף מ״ג) מדמי תפילין לציצית לעניין משמוש ולברך. גרסינן בפ׳ הקומץ [דל״ו וכל הסוגי׳ בתוס׳ שם ובתוס׳ פרק המוצא תפילין בד״ה ימים דנ״ו] שאין מניחין תפילין בשבתות וימי׳ טובי׳ מפני שהן גופן אות ובחול המועד של פסח וסוכות י״א שאין מניחין תפילין שיש בהן אות בפסח מצות ובסוכות סוכה ולולב אבל בירו׳ משמע שמניחין אותם דקאמר ההוא גברא דאבד תפילין אתא לקמיה דרב חננאל שדרי׳ לקמיה דרבה בב״ח אמר ליה לספרא זיל הב ליה תפילך ואת כתוב אחריני דתנן בפ׳ אלו מגלחין [מועד קטן דף י״ח וגם כל הסוגיא בתוס׳ שם ד׳ י״ט] כותב אדם תפילין לעצמו לאחרים לא אתא לקמי׳ דרב אמר לי׳ לספרא זיל כתוב ליה להדיא מתניתין פליגא עלי׳ דרב כותב אדם תפילין לעצמו לאחרים לא פתר לי׳ בכותב להניח פי׳ רב מפרש המשנה להניח עד לאחר המועד אבל לצורך המועד יכול לכתוב אף לאחרים וכן פסקו רשב״א ורבינו יצחק בר רבי ברוך דאות פסח וסוכות הוא מעשיית מלאכה ובחול המועד מותר מן התורה כדמפר׳ התם וצריך שימשמ׳ בהן לפרקים כשמונחים בראשו ובזרועו כדי שלא יסיח דעתו מהם ק״ו מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד תפילין שיש בו כמה אזהרות ואזכרות על אחת כמה וכמה שימשמש בהם לפרקים [בפרק הקומץ דף ל״ו ובפ״ק דשבת דף י״ב] וגרסינן בפ׳ לולב וערבה [דף מ״ו] אמר מר זוטרא חזינא ליה לרב פפא דכל אימת דמנח תפילין מברך רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי מברכי [בפ׳ ראשון דמס׳ סופרים בפ׳ הבונה (שבת ד׳ ק״ג)] וצריך ליזהר בפרשיות שאם עשה הפתוח׳ סתומ׳ והסתומה פתוחה פסולה ושלש פרשיות ראשונות כולן פתוחות ופרשה אחרונה שהיא והי׳ אם שמוע סתומה ואם כתב חסר מלא פסול עד שימחק את היתר ואם כתב המלא חסר פסול ואין לו תקנה:
1
ב׳ואלו החסרות והמליאות כמו שכתבן רבינו משה [בפ״ב דהלכות תפילין] מתוך ספר קדמון שהיה במצרים והיו בו כ״ד ספרים והיו בירושלים מקדם להגיה ממנו הספרים ועליו היו סומכין לפי שהניחו בן אשר ודקדק בו כמה שנים והגיהו פעמים רבות:
2
ג׳פרשה ראשונה קדש לי כל בכור מלא זכור מלא בחזק חסר הוציא מלא יצאים חסר יביאך מלא והאמרי חסר והיבוסי מלא לאבתיך חסר העבדה חסר מצת חסר השביעי מלא מצות מלא שאר חסר גבלך חסר בעבור מלא לאות מלא תורת מלא לזכרון מלא עיניך מלא הוצאך חסר יוד החוקה חסר למועדה מלא:
3
ד׳פרשה שניה והיה כי יבאך חסר ולאבתיך חסר חמר חסר בכור מלא בחזק חסר הוציאנו מלא ויהרג חסר בכור מלא מבכר חסר ועד בכור מלא זבח חסר וכל בכור מלא לאות מלא ידכה כתיב בה״י לטוטפת חסר ויו אחרונה עיניך מלא בחזק חסר הוציאנו מלא:
4
ה׳פרשה שלישית שמע מאדך חסר לבניך מלא בביתך בלא יו״ד שני׳ לטטפת חסר שני ווין עיניך מלא ובקומיך מלא לאות מלא ידך בלא יוד שניה מזוזות חסר ויו ראשונה ביתך חסר יוד שניה ובשעריך מלא:
5
ו׳פרשה רביעית והי׳ אם שמע חסר מצותי בויו אחת יורה מלא ומלקוש מלא ותירשך חסר ויו והשתחויתם מלא יבולה מלא הטבה חסר אתם חסר לאות מלא לטוטפת חסר ויו שניה עיניכם מלא בביתך בלא יוד שניה ובקומיך מלא מזוזות מלא ובשעריך מלא לאבתיכם חסר ויו וכתב רבינו משה שם וצריך ליזהר בתגין של אותיות והן כמו זיינין זקופות על האותיות שיש להם תגין כמו שהן כתובות בס״ת הבדוק ואלו הן:
6
ז׳פרשה ראשונה יש בה אות אחת בלבד מ״ם סתומה של מימים ועליה שלשה זיינין:
7
ח׳פרשה שניה יש בה ה׳ אותיות וכל אחת מהן הי״א ועל כל הי״א מחמשתן ד׳ זיונין והן הי״א של ונתנה והי״א ראשונה והי״א שניה של כי הקשה והי״א של ויהרג והי״א של ידכה:
8
ט׳פרשה שלישית יש בה ה׳ אותיות ואלו הן קוף של ובקומך יש עליה שלשה זיינין וקוף של וקשרתם יש עליה שלשה זיינין וט׳ ט׳ ופ״א של ולטוטפת על כל אחד מהם שלשה זיינין:
9
י׳פרשה רביעית יש בה חמש אותיות ואלו הן פ״א של ואספת יש עליה שלשה זיינין ותיו של ואספת יש עליה זיון אחת וטי״ת טי״ת ופ״א של ולטוטפת על כל אחת מהן ד׳ זיין כל אותיות המתויגות שש עשרה ואם לא עשה התגין או הוסיף או גרע מהן לא פסל ובהלכות ס״ת [והוא מפ׳ הקומץ (מנחות דף כ״ט)] מבואר דקוצו של יוד מעכב וצריך שיהא ראשו כפוף וגם גופן של אותיות אחרות מבואר שם וגם דין ניקב האות או תוכו או ברגלו מבואר שם הכל. [בפרק המוצא תפילין דף צ״ו] הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה צריך לבודקן ולאחר שבדקן והחזירן לעורן או לקחן מן המומחה ולא בדקן אין צריכין בדיקה אפי׳ אחר כמה שנים כל זמן שחיפויין שלם הרי הן בחזקתן ואין חוששים להם שמא נמחקה אות מתוכן או נקבו כדתניא במכילתא פ׳ בא ובירושלמי דעירובין פ׳ אחרון [דף כ״ו ע״א] הלל הזקן אומר אלו תפילין של אבי אימא פ׳ התכלת (מנחות דף מ״ב) תנו רבנן תפילין יש להן בדיקה פי׳ יכול אדם לבדקן אם דקדק בהן בחסירות ויתירות ואין ניקחין אלא מן המומחה פי׳ לכתחילה קאמר גזירה שמא יצא בהם קודם בדיקה שיש טורח לסתור התפירה ולחזור ולתופרה ס״ת ומזוזות יש להם בדיקה ונקחים מכל אדם שהן מזומנות לדקדק בהן אבל אין חוששין כלל שמא לא נתעבדו לשמן כי הכל בקיאין בכך כך פי׳ ר״י [בתוס׳ שם ד״ה תפילין] מוכיח בברכות פרק מי שמתו (ברכות דף י״ח) שהפטור מק״ש פטור מתפילין ואמרינן בפ׳ לולב הגזול (סוכה דף מ״ב) קטן שיודע לשמור תפילין אביו חייב ליקח לו תפילין וגרסינן במסכת חולין פ׳ כל הבשר (חולין דף ק״י) שחולי מעיים פטור מתפילין. [בפ׳ במה טומנין דף מ״ט ועיין שם בתוס׳] תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכו׳ כדמפרש התם שלא יישן בהם ולא יפיח בהם לפיכך אסור לישן בהם שינת קבע ולא שינת עראי אם מונחות בידו כדמפרש בפ׳ הישן (סוכה דף כ״ו) אבל מונחות בראשו ובגדו עליהם ישן שינת עראי כדי הילוך מאה אמה ולא יאכל בהן אכילת קבע אבל אכילת עראי מותר. [בפ׳ מי שמתו דף כ״ד] היה צריך לבית הכסא אפי׳ להשתין חולץ תפילין ברחוק ד׳ אמות ומוסרן לחבירו ואם אין שם חבר וירא שמא יקחו אותן בני אדם אם יניחם בחוץ פוסק ר׳ יהושע בן לוי שם הלכה דגוללו כמין ס״ת ואוחזו בימינו כנגד לבו יש מפרש גוללן בבגדו ובידו כמו שאומר שם למעלה [שם] אמר רב נחמן ובלבד שלא תהא יוצאה רצועה מתחת ידו טפח ומכאן משמע קצת שהם בידו בלי שום בגד ומורי רבינו יהודא כתב שבמקום שאין קבוע לפנות מותר להשתין בהם מים כשהם מונחים בראשו שאין לגזור שם שמא יפנה. [שם בדף כ״ה] שכח ונכנס לבית הכסא והוא לבוש תפילין מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד הראשון מפני הסכנה תניא בפ׳ הישן (סוכה דף כ״ו) שכח ושימש מטתו בתפילין לא יגע בהן כלל עד שיטול ידיו ולא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו בתוך ד׳ אמות של מת או ד׳ אמות של קבר כדאיתא בפ׳ מי שמתו (ברכות דף י״ח) בית שיש בו תפילין או ס״ת אסור לשמש מטתו עד שיוציאם או יניחם בכלי והכלי בכלי אחר שאינו כליין אבל אם היה הכלי השני מזומן להם אפי׳ עשרה כלים ככלי אחד הם חשובים ואם הניחם כלי בתוך כלי מותר להניחם תחת מראשותיו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו כדי לשומרן ואפי׳ אשתו במטה. עיקר אלה ההלכות בפ׳ מי שמתו [ברכות דף כ״ה ודף כ״ו] ובשאלתות אומר שאין לו ליתן תפילין לאדם כשהולך לבית הכסא דאמר רבה בב״ח כי הוה אזלינן בתריה דר׳ יוחנן וכן אמר רבא כי הוה אזלינן בתריה דרב נחמן כי אזיל לבית הכסא כי הוה נקיט ספרא דאגדתא הוה יהיב לן תפילין לא יהיב לן. [שם בדף כ״ז וע״ש באשירי סוף פרקא] ואמר ר׳ יהושע בן לוי שס״ת צריך לעשות לו מחיצה עשרה טפחים ובעניין אחר אסור לשמש מטתו באותו בית ואין די להניחו בכלי תוך כלי ולמעלה בפרשה ואהבת בסוף סי׳ ג׳ פירשתי טעמים נאים בתפילין שדרשתי לרבים וכל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה׳ עליהם יחיו [בפרק התכלת דף מ״ד]:
10