ספר מצוות גדול, עשין רכ״טSefer Mitzvot Gadol, Positive Commandments 229
א׳הלכות קרבן חגיגה
מצוות רכז–רכט: גרסינן בחגיגה [דף ו׳] תניא רבי יוסי הגלילי אומר שלש מ״ע נצטוו ישראל בעלייתם לרגל ראייה חגיגה ושמחה. הראיי׳ כולה לגבוה מה שאין כן בחגיגה ושמחה. וחגיגה ישנה לפני דיבור מתן תורה מה שאין כן בראייה ושמחה ועולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד היתה. והשמחה נוהגת באנשים ובנשים מה שאין כן בראייה וחגיגה, שלשה מצות אילו הם כתובים בסוף פרשת ראה ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך שבעת ימים תחוג לה׳ אלהיך במקום אשר יבחר ה׳ כי יברכך ה׳ אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח ג׳ פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה׳ ריקם איש כמתנת ידו כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך, [בספרי שם] השמחה האמור׳ כאן ושמחת בחגך היא שיקריב ברגל שלמי שמחה מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן שנאמר וזבחת שלמי׳ ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ אלהיך וכן בעצרת כתוב ושמחת אבל לא בפסח אבל מדכתיב שלש רגלי׳ תחוג לי בשנה למדנו מצות חגיגה בחג המצות ומדכתיב ושמחת בחגך יש ללמוד שבכ״מ שיש חגיגה יש שמחה [בפ׳ ערבי פסחים דף ק״ט] תניא רבי יהודא בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר בשלמי שמחה עכשיו אין שמחה אלא ביין שנ׳ ויין ישמח לבב אנוש. עוד תניא בערבי פסחים [שם] חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנ׳ ושמחת בחגך אתה ובנך וגו׳ ובמה משמחן ביין ר׳ יהודא אומר האנשים בראוי להם ביין ונשי׳ בראוי להם בבבל בבגדי צבעוני׳ בא״י בכלי פשתן המגוהצין. שני׳ במסכת סוכה [דף מ״ח] החליל והשמחה שמנה, ותניא [שם] והיית אך שמח לרבות לילי י״ט האחרון לשמחה, [בחגיגה דף ז׳] החגיגה (ב) האמורה בתורה הוא שיקריב שלמים מן הבהמה בי״ט הראשון של חג. והראי׳ היא שיראה בעזרה בי״ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה. אמר לי׳ רב פפא לאביי בחגיג׳ [דף י׳] ממאי דהאי וחגותם זבחא הוא ודילמא חוג חגא קא׳ רחמנא ומסיק אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים והמנחה הגשתם לי במדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים ועל זה אומר שם כי החגיגות הרי הם כהררין התלויין בסערה דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן כי העיקר הוא הקבלה מתורה שבעל פה. שנינו בחגיגה [דף כ׳] הכל חייבין בראיי׳ חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררי׳ החגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו מירושלים להר הבית. ות״ר [שם דף ד׳] זכורך להוציא את הנשי׳ שלא נלמד ראייה ראייה מהקהל לחייבם ומאחר שהנשים פטורין הוא הדין לעבדים. ותניא [בד״כ] ר׳ יוחנן בן דהבאי אומר יראה יראה כדרך שבא ליראות מן האדון ראייה שלמה כך בא לראות בית שכינתו בראייה שלמה פרט לסומא באחד מעיניו שפטור מן הראייה. ותניא [בדף ג׳] למען ישמעו להוציא חרש אפי׳ באחת מאזניו [מאינו שומע שמיעה גמורה ולמען ילמדו להוציא מי שאינו מדבר שכל המצווה ללמוד מצווה ללמד. ות״ר [בדף ד׳] רגלים פרט לבעלי קבין ד״א רגלי׳ פרט לחגר ואמר רבי תנחום אפי׳ ברגלו אחת ולסומא ולחולה ולזמן ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי אמר רבא להביא את המעוננים ני׳ דכתיב כי תבאו ליראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. תניא [שם] הערל והטמא פטורין מן הראייה בשלמא טמא כתיב ובאתם שמה והבאתם שמה כל שאינו בביאה אינו בהבאה אלא ערל מנלן הא מני רבי עקיבא היא דמרבי ערל כטמא דתניא רבי עקיבא אומר איש איש לרבות הערל אומר בית הילל במשנה [שם ד״ב] שכל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית אביו חייב להעלותו כדי לחנכו במצות. ת״ר [שם דף ח׳] ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו יוצאין ישראל ידי שלמי שמחה בנדרים ונדבות ומעשר בהמה והכהנים בחטאת ואשם ובכור וחזה ושוק יכול אף בעופות ובמנחות ת״ל ושמחת יצאו אילו שאין בהן בשר המשמח שנינו במסכת פאה [רפ״ק] אילו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים והראיון היא הראייה ופירש רבי אושעיא בר רב בפ״ק דחגיגה [דף ז׳] שהראיון אין לה שיעור לא למעלה ולא למטה. וכן החגיגה אין לה שיעור מה״ת אבל חכמים נתנו בה שיעור כמו ששנינו שם [דף כ׳] שבית הילל אומר שלא יפחות בראייה פחות ממעה כסף ולא בחגיגה פחות מב׳ כסף אבל לשלמי שמחה לא נתנו שום שיעור. עוד שנינו שם [בדף ח׳] מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין מביא שלמים מרובים ועולות מועטות אוכלין מועטין ונכסי׳ מרובין מביא עולות מרובות ושלמי׳ מועטין זה וזה מועט על זה נא׳ מעה כסף שתי כסף זה וזה מרובה על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך. עוד שנינו שם [בדף מ״ט] מי שלא חגג ביו״ט הראשון של חג חוגג כל הרגל ויום טוב האחרון עבר הרגל ולא חגג אינו חייב באחריותו ועל זה נא׳ מעוות לא יוכלו לתקן וגו׳ ותניא בגמ׳ [שם] וחגותם אותו חג לה׳ שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה ת״ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה אם כן למה נאמר שבעה לתשלומין ומניין שאם לא חגג י״ט הראשון של חג שחוגג את כל הרגל וי״ט האחרון של חג ת״ל בחדש השביעי תחוגו אותו יכול יהא חוגג והולך כל החדש כולו ת״ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו. ובחגיגה [דף י״ז] גרסינן א״ר אלעזר אמר רבי אושעיא מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה ת״ל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה ומקיש חג הסוכות לחג המצות מה חג המצות טעון לינה שנ׳ ופנית בבקר והלכת לאהליך אף חג הסוכות טעון לינה [כך משמע שם ובפרק הוציאו לו דף ג׳ ובפ׳ שני דתמורה דף י״ד] ועולת ראיי׳ ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה לפי שאין להם זמן קבוע בקרבנות ציבור שאם אינו חוגג היום חוגג למחר אבל דוחין יו״ט כמו ששנינו בחגיגה [די״ז] בית הילל אומרי׳ מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן ובעולת ראייה ושלמי חגיגה מדבר שהרי אין מקריבין נדרים ונדבות ביום טוב, [כדאי׳ בביצה דף י״ט], [ובתמורה דף י״ד] מותר להקריב נדרים ונדבות בחולו של מועד שנ׳ אלה תעשו לה׳ במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם מכלל שקרבין ברגל ודרשינן בתמורה [שם] לעולותיכם להביא עלות יולדות ועולו׳ מצורע ולמנחותיכ׳ להביא מנחת חוטא ומנחת קנאו׳ ולשלמיכ׳ לרבות שלמי נזיר הכל קרבין ביו״ט. מסקינן בחגיגה [דף ז׳] לרבי יוחנן כל מי שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא עולה בידו בכל עת שיכנס שזה שנאמר ולא יראו פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל בלבד שהוא יום ראשון או תשלומי ראשון ואם הביא בכל עת שיבא מקבלין ממנו ומקריבין אותם לשם עולת ראייה שהראייה אין לה שיעור:
מצוות רכז–רכט: גרסינן בחגיגה [דף ו׳] תניא רבי יוסי הגלילי אומר שלש מ״ע נצטוו ישראל בעלייתם לרגל ראייה חגיגה ושמחה. הראיי׳ כולה לגבוה מה שאין כן בחגיגה ושמחה. וחגיגה ישנה לפני דיבור מתן תורה מה שאין כן בראייה ושמחה ועולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד היתה. והשמחה נוהגת באנשים ובנשים מה שאין כן בראייה וחגיגה, שלשה מצות אילו הם כתובים בסוף פרשת ראה ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך שבעת ימים תחוג לה׳ אלהיך במקום אשר יבחר ה׳ כי יברכך ה׳ אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח ג׳ פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה׳ ריקם איש כמתנת ידו כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך, [בספרי שם] השמחה האמור׳ כאן ושמחת בחגך היא שיקריב ברגל שלמי שמחה מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן שנאמר וזבחת שלמי׳ ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ אלהיך וכן בעצרת כתוב ושמחת אבל לא בפסח אבל מדכתיב שלש רגלי׳ תחוג לי בשנה למדנו מצות חגיגה בחג המצות ומדכתיב ושמחת בחגך יש ללמוד שבכ״מ שיש חגיגה יש שמחה [בפ׳ ערבי פסחים דף ק״ט] תניא רבי יהודא בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר בשלמי שמחה עכשיו אין שמחה אלא ביין שנ׳ ויין ישמח לבב אנוש. עוד תניא בערבי פסחים [שם] חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנ׳ ושמחת בחגך אתה ובנך וגו׳ ובמה משמחן ביין ר׳ יהודא אומר האנשים בראוי להם ביין ונשי׳ בראוי להם בבבל בבגדי צבעוני׳ בא״י בכלי פשתן המגוהצין. שני׳ במסכת סוכה [דף מ״ח] החליל והשמחה שמנה, ותניא [שם] והיית אך שמח לרבות לילי י״ט האחרון לשמחה, [בחגיגה דף ז׳] החגיגה (ב) האמורה בתורה הוא שיקריב שלמים מן הבהמה בי״ט הראשון של חג. והראי׳ היא שיראה בעזרה בי״ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה. אמר לי׳ רב פפא לאביי בחגיג׳ [דף י׳] ממאי דהאי וחגותם זבחא הוא ודילמא חוג חגא קא׳ רחמנא ומסיק אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים והמנחה הגשתם לי במדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים ועל זה אומר שם כי החגיגות הרי הם כהררין התלויין בסערה דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן כי העיקר הוא הקבלה מתורה שבעל פה. שנינו בחגיגה [דף כ׳] הכל חייבין בראיי׳ חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררי׳ החגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו מירושלים להר הבית. ות״ר [שם דף ד׳] זכורך להוציא את הנשי׳ שלא נלמד ראייה ראייה מהקהל לחייבם ומאחר שהנשים פטורין הוא הדין לעבדים. ותניא [בד״כ] ר׳ יוחנן בן דהבאי אומר יראה יראה כדרך שבא ליראות מן האדון ראייה שלמה כך בא לראות בית שכינתו בראייה שלמה פרט לסומא באחד מעיניו שפטור מן הראייה. ותניא [בדף ג׳] למען ישמעו להוציא חרש אפי׳ באחת מאזניו [מאינו שומע שמיעה גמורה ולמען ילמדו להוציא מי שאינו מדבר שכל המצווה ללמוד מצווה ללמד. ות״ר [בדף ד׳] רגלים פרט לבעלי קבין ד״א רגלי׳ פרט לחגר ואמר רבי תנחום אפי׳ ברגלו אחת ולסומא ולחולה ולזמן ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי אמר רבא להביא את המעוננים ני׳ דכתיב כי תבאו ליראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. תניא [שם] הערל והטמא פטורין מן הראייה בשלמא טמא כתיב ובאתם שמה והבאתם שמה כל שאינו בביאה אינו בהבאה אלא ערל מנלן הא מני רבי עקיבא היא דמרבי ערל כטמא דתניא רבי עקיבא אומר איש איש לרבות הערל אומר בית הילל במשנה [שם ד״ב] שכל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית אביו חייב להעלותו כדי לחנכו במצות. ת״ר [שם דף ח׳] ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו יוצאין ישראל ידי שלמי שמחה בנדרים ונדבות ומעשר בהמה והכהנים בחטאת ואשם ובכור וחזה ושוק יכול אף בעופות ובמנחות ת״ל ושמחת יצאו אילו שאין בהן בשר המשמח שנינו במסכת פאה [רפ״ק] אילו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים והראיון היא הראייה ופירש רבי אושעיא בר רב בפ״ק דחגיגה [דף ז׳] שהראיון אין לה שיעור לא למעלה ולא למטה. וכן החגיגה אין לה שיעור מה״ת אבל חכמים נתנו בה שיעור כמו ששנינו שם [דף כ׳] שבית הילל אומר שלא יפחות בראייה פחות ממעה כסף ולא בחגיגה פחות מב׳ כסף אבל לשלמי שמחה לא נתנו שום שיעור. עוד שנינו שם [בדף ח׳] מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין מביא שלמים מרובים ועולות מועטות אוכלין מועטין ונכסי׳ מרובין מביא עולות מרובות ושלמי׳ מועטין זה וזה מועט על זה נא׳ מעה כסף שתי כסף זה וזה מרובה על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך. עוד שנינו שם [בדף מ״ט] מי שלא חגג ביו״ט הראשון של חג חוגג כל הרגל ויום טוב האחרון עבר הרגל ולא חגג אינו חייב באחריותו ועל זה נא׳ מעוות לא יוכלו לתקן וגו׳ ותניא בגמ׳ [שם] וחגותם אותו חג לה׳ שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה ת״ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה אם כן למה נאמר שבעה לתשלומין ומניין שאם לא חגג י״ט הראשון של חג שחוגג את כל הרגל וי״ט האחרון של חג ת״ל בחדש השביעי תחוגו אותו יכול יהא חוגג והולך כל החדש כולו ת״ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו. ובחגיגה [דף י״ז] גרסינן א״ר אלעזר אמר רבי אושעיא מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה ת״ל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה ומקיש חג הסוכות לחג המצות מה חג המצות טעון לינה שנ׳ ופנית בבקר והלכת לאהליך אף חג הסוכות טעון לינה [כך משמע שם ובפרק הוציאו לו דף ג׳ ובפ׳ שני דתמורה דף י״ד] ועולת ראיי׳ ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה לפי שאין להם זמן קבוע בקרבנות ציבור שאם אינו חוגג היום חוגג למחר אבל דוחין יו״ט כמו ששנינו בחגיגה [די״ז] בית הילל אומרי׳ מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן ובעולת ראייה ושלמי חגיגה מדבר שהרי אין מקריבין נדרים ונדבות ביום טוב, [כדאי׳ בביצה דף י״ט], [ובתמורה דף י״ד] מותר להקריב נדרים ונדבות בחולו של מועד שנ׳ אלה תעשו לה׳ במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם מכלל שקרבין ברגל ודרשינן בתמורה [שם] לעולותיכם להביא עלות יולדות ועולו׳ מצורע ולמנחותיכ׳ להביא מנחת חוטא ומנחת קנאו׳ ולשלמיכ׳ לרבות שלמי נזיר הכל קרבין ביו״ט. מסקינן בחגיגה [דף ז׳] לרבי יוחנן כל מי שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא עולה בידו בכל עת שיכנס שזה שנאמר ולא יראו פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל בלבד שהוא יום ראשון או תשלומי ראשון ואם הביא בכל עת שיבא מקבלין ממנו ומקריבין אותם לשם עולת ראייה שהראייה אין לה שיעור:
1