ספר מצוות קטן י״אSefer Mitzvot Katan 11
א׳ רמב"ם הלכות תפלה פ"א וסמ"ג עשין סימן י"ט טור א"ח סימן פ"ט וצ"ח
1
ב׳להתפלל בכונה בכל יום שנאמר (דברים י״א:י״ג) ולעבדו בכל לבבכם ודרשו רבותינו ז"ל איזוהי עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה בכוונה:
2
ג׳להתפלל בכונה פי' אף על פי שעקר תפלות דרבנן מכל מקום יש תפלה שהיא מן התור' דכתיב (דברים ד׳:כ״ט) ובקשת' משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ולמדנו כמו כן בכל התפלות שתקנו חכמים מכאן. ומה היא כוונה שאמרנו שיחשוב בכל תיבה פירושה וידקדק שלא ידלג תיבה אחת כאילו היה מונה מעות ואם אינו יכול לכוין בכל הברכות של שמנה עשר' יכוון באבות ובמודים: ואם אינו יכול לכוין בשתיה' יכוין באבות: וה"רר אליעז' מגרמ"יזא כת' בספרו כי טוב מאד לכוין בחתימת כל ברכ' וברכה כי יש בהן מאה ושלש עשרה תיבות כנגד תיבות שיש בתפילת חנה וכן הדין נותן כי מי שמתכוין בשאלתו ולא יכוין בשבחו של הקב"ה מחייב את עצמו. ויש לו לחשוב שאם היה עומד לפני מלך בשר ודם היה מדקדק בדבריו כ"ש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה: ואם בא לאדם מחשבה בעודו בתפילתו ישתוק עד שיגמור מחשבתו ותבטל: וכשיתפלל אם יבקש דבר אל יצפה לומר מחמת תפילתי יביא לי הקב"ה שאלתי כי זה מן הדברים שאמרו חכמי' שמזכירים עונותיו של אדם אלא יחשוב שהקב"ה יביאנו בחסדו: ומה שאני מבקש ממנו כדי להזכיר אל לבי כמה אני משועבד לבוראי שאני צריך ממנו מזה ומזה: ואין זולתו יכול להביא ולעשות שאלתי: ומבטלין תלמוד תורה להתפלל אבל מי שתורתו אומנותו כגון ר' שמעון בן יוחאי וחביריו אל יבטל וקים לן כרב בתפילת ערבית דהיא רשות [דוקא שמנה עשרה אבל ק"ש בברכותיה חובה] ולדידן כיון דקבלינן עלן כחובה לא מבטלינן בחנם [אמנ' באונס קל יכול לבטלה כדמוכח בשבת] המתפלל צריך שיכוין את רגליו: ושלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר: ואם ארון ומגדל בינו לבין הקיר אינו חוצץ הואיל וקבועין הן: טעה בימו' הגשמי' ולא הזכי' גשם אם הזכיר טל לא יחזור ואם לאו יחזור: בימות החמה אם אמר מטר יחזור ואם לאו לא יחזור כדאמרי' בירושלמי המתפלל ואינו יודע אם הזכיר גשם אם לאו אם עבר ל' יום לתחלת גשמים לא יחזור כי ודאי הזכיר: פחות משלשי' יום יחזור לראש: ובשאלה [שהיא בברכת השנים] שהיא ס' יום מתקופת תשרי ויום התקופ' מן החשבון כי יום תקופ' מתמיל כר' יוסי ויום ששים כלאחר ששים אפילו הזכיר טל אין בכך כלום עד שיזכיר מטר ואם נזכר בשומע תפלה אומר בברכת שמע קולינו ותן טל ומטר וכוללה בשומע תפילה ואם שכח בשומע תפילה ונזכר קודם עקירת רגליו חוזר לשומע תפלה ואם עקר רגליו חוזר לראש: וכן בשאלה בספק עד ל' יום כמו שפירשנו לעיל. ואם יכוין את לבו בתפלה שש"צ מתפלל ואומר בקול רם אין צריך לחזור וכן מכל דבר שצריך לחזור:
3
ד׳טעה ולא הזכיר יעלה ויבא של ר"ח יא בברכת רצה חוזר לרצה ויזכיר: ואם עקר רגליו חוזר לראש בכל התפילות לבד מתפילת לילה ראשונה של ר"ח וי"א אף בתפילה של לילה שנייה אינו חוזר לראש וכן עיקר: הטעם לפי שאין מקדשין החודש אלא ביום: ואף בלילה ראשונה ושנייה שאמרנו אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לרצה ויזכיר: ורבינו יצחק אומר שראה רבינו תם שחזר לאחר מודים לרצה בדבר שאמרו חכמים שאם לא אמר אין מחזירין אותו כי מה שאמרו חכמים אין מחזירין אותו אין חובה להחזי' ואם רוצה חוזר : בכל מקום שיחיד חוזר ומתפלל כשטעה ש"צ חוזר ומתפלל כשטעה חוץ מר"ח שחרית ובשבת וי"ט שחרית: וכן במוסף מפני טורח צבור ועוד מפני שיכול להזכיר ולאמרה בתפלת המנחה שלפניו: טעה בג' ראשונות חוזר לראש: בג' אחרונות חוזר לעבודה: אמצעיים אין להם סדר: ופסקו רב אלפס ורבינו שמואל דאינו חוזר אלא לתחילת אותה ברכה שטעה בה: ואם טעה באמצעית ברכה חוזר לחחילת אותו ברכה בין לשמנה עשרה: בין לאותן ברכות שאמר מיושב: וכן אם נשתתק שליח צבור ועמד אחר תחתיו חוזר לתחלת הברכה אבל אם נשתתק בברכת יוצר אור אחר שענו הקהל קדוש כברכה אחרת דמי: ויחזור ויאמר לאל ברוך וכו'. טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת משלים תפלתו מפני שיכול לאמרה על הכוס ואינו חוזר. וכן על הנסים בחנוכה ובפורים אינו חוזר: ובתפילת ענינו אם לא הזכיר אינו חוזר ורב אלפס כתב אם לא עקר רגליו שאומר ענינו באלהי נצור ומסיים כי אתה שומע תפילת כל פה בלא חתימה ראוי למי שמתפלל שתי תפילות שישהא בין זו לזו שיעור מהלך ד"א ואסור להקדי' תפילתו לתפיל' צבור אם לא תהא שעה עוברת אבל כדי להתפלל תפילה בעונתה שרי ופסקו הגאונים ר"ת ור"י כי מאחר ששומע כעונה אין לשתוק כלל בתפילתו ואפי' לשמוע קדושה וברכו. שהרי חשיב הפסקה: ואני קבלתי מרבותי [וכן בה"ג] שיש לשתוק ולא הוי הפסק. ואם התחיל להתפלל עם שליח צבור אומר נקדש ומסיי' לדור ודור כמו שליח צבור ובכל התפילות שאומר מיושב עונה קדיש וקדושה וברכו תנו רבנן שכח ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת וכן בי"ט: שכח ולא התפלל מנחה בשבת או בי"ט מתפלל במוצאי שבת שתים של חול. מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה. ואם הבדיל גם בשניה או לא הבדיל באחת מהן אינו חוזר אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה חוזר ומתפלל תפילה שלישית לפי שהראשונה לא עלתה לו מי שטעה בשבת והזכיר של חול כגון שחרית וערבית ומנחה גומר הברכה שהתחיל בה ואח"כ חוזר ומתפלל של שבת ואם עקר רגליו ולא התפלל של שבת חוזר לראש לתחילת י"ח ואם לא עקר רגליו אף על פי שסיים תפילתו נראה שאינו חוזר לראש כי אם לשל שבת כדאמרינן ביעלה ויבא: ספק קרא ק"ש ספק לא קרא וכן ספק התפלל ספק לא התפלל בכולן חוזר ומתפלל ואומר ר"י בשם רבינו תם שאין מתפללין תפלה פעם אחרת אלא א"כ יש ששה שלא שמעו תפלה וכן יש במס' סופרים ואסמכתא לדבריהם שיש ו' תבות במקרא זה בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' מלבד תיבת השם שאינו מן המנין ואומר ר' טוביה שרבים נהגו להתפלל בשביל יחיד וראיה מאבל וחתן שמתפללין בשביל יחיד כשאדם יוצא לדרך מצוה להתפלל תפלת הדרך ואומר יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום ותסעדינו (ס"א ותצעידנו) לשלום ותביאנו למחוז חפצנו לשלום ותצילנו מכל אויב ואורב בדרך ותתננו לחן ולחסד ולרחמים בעינך ובעיני כל רואינו כי אתה שומע תפלת עמך ישראל ברחמים בא"י שומע תפלה: ואומר בלשון רבים כגון שתוליכנו לשלום כדאיתא בברכות ויתפלל אות' מעומד ואפילו אינו רוצה לילך כי אם פרסה אחת ובתוך פרסה ראשונה יתפלל אותה ויחתום: ואם לא נזכר לומר עד שהלך פרסה אומרה בלא חתימה והלכה כרבי דאמר אם היה רוכב על החמור והגיע זמן תפילה שלא ירד מן החמור ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו אלא ישב במקומו ויתפלל המתפלל ולא כיון אם יודע בעצמו שיכול לכוין יחזור ואם לאו לא יחזור: וטוב לומר פסוקי דזמרה קודם תפילה כמו שאמרו חכמים לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. שאלו מקמי רב נטרונאי גאון ריש מתיבת' מי שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין ועדין לא קרא פסוקי דזמרה מהו שיתפלל עם הצבור ואמר כך יאמר פסוקי דזמרה והשיב דאינו יכול כי כשתיקנום קודם תפילה תקנום אלא מברך ברוך שאמר ער מלך מהולל בתשבחות ואחר כך יאמר הודו לה' קראו עד ויאמרו כל העם אמן והלל לה'. ואומר תהלה לדוד ומדלג ואומר הללויה הללו אל בקדשו וחותם בישתבח וממהר ומתפלל עם הצבור ואינו אומר פסוקי דזמרה אחר התפילה כל עיקר. מי שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל מפני שנראה ככופר בשעה שהצבור מתפללין וכורעים והוא לא כרע אבל אם יכוין שיגיע למודים בשעה שהצבור כורעים שפיר דמי ואם שעה עוברת מותר וכשיגיע שליח צבור למודים יכרע באמצ' ברכה שעומד בה [ולא יאמר שום דבר] ומצות תפלת השחר עד סוף ד' שעות ביום תפלת המנחה מתחיל זמן חיובה משש שעות ומחצה וזמנה עד שקיעת החמה בדיעב': ואם שגג או נאנס ולא התפלל תפל' אחת והגיע זמן תפלה אחרת מתפלל תפילה שנייה קודם אבל טעה בשתים פי' רבינו משה ב"מ ורבינו שמואל שאינו מתפלל רק האחרונה: ואומר רבינו טוביה שצריך להתפלל בי"כ מוסף קודם שיגיע שעת מנחה גדולה דהיינו משש שעות ומחצה היה עומד בתפילה ונזדמן לו רוק מבליעו בכסותו ואם אסטניס הוא ישליכנו לאחוריו: שכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפילה: ואיזהו שתוי שיודע לדבר לפני המלך ואיזהו שכור שאינו יודע לדבר לפני המלך הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה אבל אם יכול לעמוד על עצמו עד שיעו' פרסה תפילתו תפילה. וצריך מקום טהור לתפילה ואם שגג ולא התפלל במקו' טהור פסק רבא דחוזר ומתפלל כורעים באבות תחילה וסוף ובהודאה תחילה וסוף ובשלש פסיעות אבל בשאר ברכות אסור לשחות לא בתחילה ולא בסוף: ונהגו העולם בר"ה ובי"כ לשחות אפי' באמצע הברכות של יום כמו בזכרינו ובמי כמוך ובכן תן פחדיך אך לא ישחה בסוף הברכה כי אם באמצע אבל בסוף הברכ' זוקפין להודיע שאין כורעין בברכות הללו אלא שנהגו לשחות באמצעיותן משום דרחמי נינהו וכשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם. רב ששת כרע כחזרא [פי' חריות של דקל ] דהיינו בכריעה אחת וכי זקיף זקיף כי חויא [פי' כנחש] שלא היה כורע באמצעיתו וראשו זקוף ולא ישחה יותר מדאי שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אפילו שלא מעין הברכה: ובשאר ברכות מעין הברכות אבל לא בג' ראשונות ובג' אחרונות לפי שג' ראשונות וג' אחרונות יש להם סדר ואמצעיות אין להן סדר כך פי' ר"ת אם אמר מודים מודים משתקין אותו וכן אם אמר שמע שמע וגבי שמע ה"מ כשכפל כל הפסוק אבל אם לא כפל כי אם התיבות בלבד גנאי הוא לו אבל אין משתיקין אותו וגבי ק"ש אין קפידא אלא גבי פסוק ראשון אבל מכאן ואילך אין לחוש אם יכפול : אסור להפסיק תפילתו אלא מפני סכנת נפשות. ובשעת תפילה לא יאחז שום דבר בידו שלא יסיח דעתו ומתפלל נגד ירושלים בכל מקום לכך אנו מתפללין במזרח לפי שאנו יושבי' במערב הסומא ומי שאינו יכול לכוין ברוחות יכוין לבו לאביו שבשמים. כשאדם הולך לבית הכנסת מצוה לרוץ ואפילו בשבת וכשיוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה וכשיכנס להתפלל יכנס כשיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל. מצוה להתפלל עם הציבור והכי אמרינן בריש ברכות אסור להקדים תפלתו לתפילת הציבור: יחיד לא יאמר בליל שבת ברכה אחת מעין שבע: וכשחל יום י"ט בשבת לא יזכיר שליח צבור של י"ט בברכה מעין שבע אלא חותם מקדש השבת בלבד לפי שלא נתחייב היום בתפילה. השכים לעסוק בתורה קודם ק"ש צריך לברך ברכת התורה לאחר ק"ש אם שונה מיד אין צריך לברך בשחר מזכיר אהבה רבה ובערב אהבת עולם תשובת הגאונים הנכנס לסעודה גדולה הנקראת אריסטון. כיון שהגיע לששה שעות מן היום לא יתחיל לסעוד עד שיתפלל ואם התחיל אינו מפסיק מסעודתו: ובסעודה קטנה אינו אסור עד שיהא ט' שעות ביום שהוא סמוך למנחה קטנה ומזה נמי איכא לספוקי: וגם לא יעמוד מט' שעות ולמעלה דהיינו סמיך למנחה קטנה לא לפני הספר ולא לדון ולא לפני בורסקי. לייט אביי אמאן דמצלי הביננו. פירוש כשיש לו שהות להתפלל תפילתו. אבל בשעת הדחק כשאדם טרוד ודחוק הקילו עליו שיהא קורא ג' ראשונות והביננו שהיא מעין אמצעית ומסיים ג' אחרונות ויוצא בהן ידי חובתו: בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים אין מתפללין הביננו כלל מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים וכן אין מתפללין הביננו לא במוצאי שבת ולא במוצאי יום טוב מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת וההולך במקום סכנה גדודי חיות או לסטים והגיע זמן תפילה מתפלל תפילה קצרה דהיינו צרכי עמך וכו'. וכשבא לישוב ונתקררה דעתו יתפלל תפילה כתקנה ואסור ליתן שלום לחבירו שחרית קודם שיתפלל: וה"מ במשכים לפתחו. אסור לעבור כנגד המתפללין אלא ברחוק ארבע אמות של תפלה ולא לישב בטל בארבע אמות של תפל' ר"י היה רגיל להמתין על חבירו עד שיתפלל אפילו ביום: והלכה למעשה להתנאות לפני בוראו: ואסור להתפלל בלא חגורה משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל: ובשחר אסור לאכול ולשתות עד שיתפלל וכן לעשות חפציו ואין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש והלכ' פסוק': וצריך לפסוע אחריו שלשה פסיעות ובכריעה נותן שלום תחילה לשמאלו שהוא ימין של הקב"ה ואחר כך לימינו: ואם צבור מתפללין אסור לעבור אחורי בית הכנסת ואם שמע קדיש או ברכו ולא הספיק ליכנס לבית הכנסת עונה כרבי יהושע דאמר אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל ובין אביהם שבשמים אבל להצטרף לעשרה צריכים שיהיו במקום אחד בלא הפסקת מחיצה ואמרו חכמים גדול העונה אמן יותר מן המברך ופותחים לו שערי גן עדן שנאמר (ישעי' כ) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים והוא חסר וי"ו אל תקרי אמונים אלא אמנים שעונין אמן ומאותה שעה זוכים הנערי' לחיי העולם הבא: וא"כ אוי להם למדברי' דברים בטלים או עושים שחוק וקלות ראש בב"ה בשעת תפלה ומונעים בניהם מחיי ע"הב כי יש לנו לעשות ק"ו בעצמינו מעובדי אלילים אשר אינם מאמינים: עומדים כאלמים בבית תרפותם כל שכן אנו העומדי' לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה: ומצינו במדרש ובתלמוד. גם ספרו לנו אבותינו וראינו בעינינו כי כמה בתי כנסיו' אשר נהפכו להיות בתי עובדי אלילים על שהיו נוהגין בהם קלות ראש. וכן הנביא אומר (ירמיהו ז׳:י״א) המערת פריצים היה לי הבית הזה: ע"כ כל אחד יתן אל לבו להיות ירא וחרד לפני בוראו ולא ידבר בשעה שהחזן אומר שמונה עשרה לכל הפחות:
4
ה׳שלמו מצות עשה התלויין בלב ואלו הלאוין
5