ספר מצוות קטן קצ״גSefer Mitzvot Katan 193
א׳ רמב"ם הלכות לולב פ"ז סמ"ג עשין סימן מד: טור א"ח סימן תרנא:
1
ב׳ליטול לולב דכתיב (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ואע"פ שצריך שיהא עם הלולב אתרוג והדס וערבה ומעכבין זה את זה מ"מ אין מברכין אלא על הלולב מפני שהוא גבוה במינו: בברכו' הלולב יוצא ידי כולם כיון שכולם מצוה אחת וכל אלו גזולי' פסולי': בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ויבשין כמו כן : ושאולין פסולים בי"ט הראשון דבעינן לכם משלכם אבל בשאר ימי' מותר מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. ויש אוסרין אפילו בשאר ימים לצאת בגזול דכתיב שונא גזל בעולה נקטם ראשו פסול נפרצו עליו כי חופי' פסול נפרדו עליו כשר: לולב שכפוף ראשו או קווץ או סדוק או חרות פסול ולולב דסליק בחד הוצא פסול כרב נחלקה התיומה נעשת כמי שנטלה ופסולה פר"שי שתי העליונים ששם השדרה כלה ור"ח ורב אלפס והרמב"ם פי' כל העלין קרויין תיומת. ולול' שאין ראשו של עלה מגיע לעיקרו של זה פסול ושיעור הדם וערבה עשר אצבעות בגודל: נשרו רוב עלין של הדס אם נשתיירו בו ג' בדי עלין לחים כשר היו ענביו מרובין מעליו אם ירקות הם מין הדס הם וכשר ואם שחורות או אדומות הם פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין אותו ביום טוב: אתרוג שנטלה פיטמתו פסול: עוקצו כשר: ופירש הרב ר"י אלפס והר"י בר יקר פיטמתו היינו חוטמו: ועוקצו הוא שקורין זנב אבל ר"י הלוי פירש פטמתו זה שנכנס מן הזנב בתוך האתרוג: ועוקצו אותו שאינו נכנס לתוכו: ואנו הולכים כדברי שניהם להחמיר: ניקב וחסר כל שהוא פסול פירש רש"י דחדא מלתא היא דאילו נקב בלי חסרון כשר וניקב נקב מפולש איש בו חסרון קאי עלתה חזזית על רובו פסול על מיעוטו כשר וה"מ במקום א' אבל בשני' וג' מקומו' אפילו במיעוטו פסול משו' דמיחזי כמנומר : אתרוג תפוח כבוש שלוק פסול: כושי לבני ארץ ישראל פסול: ומנומר והעשוי ככדור והתיום וגדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת כולם פסולי' אתרוג הבוסר: קטן כפול הלבן רבי עקיבא פוסל וחכמי' מכשירין: אתרוג שנקבוהו עכברים בי"ט ראשון פסול: מכאן ואילך כשר: הירוק ככרתי רבי יהודה פוסל וחכמים מכשירים ומסיק טעמ' משום דלא גמר פרי הוא והלכה כרבי יהוד' בשיעור אתרוג קטן שיהא כביצה ואתרוג גדול אפי' הוא גדול שצריך ליטלו בשתי ידיו כשר: וקיימ' לן כרבנן דלולב אין צריך אגד: אבל מצוה הוא משום זה אלי ואנוהו לפיכך אם אגדו בחוט או משיח' כשר: ואם הותר אגדו בי"ט אוגדו כאגודה של ירק כמו שאוגדין הירק והלכה דכרבא דאמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ומין במינו אינו חוצץ: ואתרוג של של מצוה מותר להריח בו: והדם של מצו' אסור להריח בו: ולולב בימין ואתרוג בשמאל והמשכים לצאת לדרך וכבר עלה עמוד השחר מביאין לו לולב ומנענע ומנענעים בהודו תחל' וסוף ובאנא השם הושיעה נא ונהגו רבותינו על פי הירושל' לנענע ג' נענועים על כל דבר ודבר וניענוע זו היא הולכה והובאה לד' רוחות ומעלה ומוריד וכיון דצריך שלש כחות על כל דבר ודבר א"כ צריך שלשים וששה כוחות. העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו נטלו לצאת בו מברך על נטילת לולב ורוב בני אדם מברכין שהחיינו בשעת נטילה לפי שאחרים מתקנין להם וביו"ט שני אין מברכין שהחיינו: ואתרוג בשמיני ספק שביעי אסור תשיעי ספק שמיני מותר מה שאין כן בסוכה הפריש שבעה אתרוגין לשבעה ימים כל אחד יוצא בו ואוכלו למחר: ואמר ר' זירא לא ליקני איניש לוליבא לינוקא ביום טוב ראשון לפי שלא יוכל עוד להקנותו. אבל לגדול מקנה על מנת להחזיר. החזירו יצא. לא החזירו לא יצא. ואין צריך תנאי כפול. דגלוי מלתא בעלמא הוא. ואחים שקנו אתרוג בתפיסת הבית אם יכול לאכלו יצא בו. וכן שותפין. וכשהקהל קונין אתרוג יחד מקנין אותו לאחד מהם בקנין גמור ואח"כ מקנה לכל אחד במתנה על מנת להחזיר קטן היודע לנענע חייב בלולב. ואין נוטלין לולב בשבת משום גזירה דרבה דאמר אין נוטלין לולב בשבת שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים:
2
ג׳נשלמו העשיין התלוין ביד ובזמן ואלה הלאוין
3